חק לישראל - פרשת משפטים יום שלישי

רש״יוְאִ֨ם שְׁלׇשׁ אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ. אִם אַחַת מִשְּׁלֹשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ; וּמָה הֵן הַשָּׁלֹשׁ? יִיעָדֶנָּה לוֹ, אוֹ לִבְנוֹ, אוֹ יְגָרֵעַ מִפִּדְיוֹנָהּ וְתֵצֵא, וְזֶה לֹא יְעָדָהּ, לֹא לוֹ וְלֹא לִבְנוֹ, וְהִיא לֹא הָיָה בְיָדָהּ לִפְדּוֹת אֶת עַצְמָהּ:
וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם. רִבָּה לָהּ יְצִיאָה לָזוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁרִבָּה לָעֲבָדִים, וּמַה הִיא הַיְצִיאָה? לִמֶּדְךָ שֶׁתֵּצֵא בְסִימָנִין וְתִשְׁהֶה עִמּוֹ עוֹד עַד שֶׁתָּבִיא סִימָנִין, – וְאִם הִגִּיעוּ שֵׁשׁ שָׁנִים קֹדֶם סִימָנִין, כְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁתֵּצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים (דברים ט"ו) – וּמַהוּ הָאָמוּר כָּאן וְיָצְאָה חִנָּם? שֶׁאִם קָדְמוּ סִימָנִים לְשֵׁשׁ שָׁנִים תֵּצֵא בָהֵן. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁתֵּצֵא אֶלָּא בְּבַגְרוּת? תַּ"לֹ אֵין כָּסֶף לְרַבּוֹת יְצִיאַת בַּגְרוּת; וְאִם לֹא נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם הָיִיתִי אוֹמֵר וְיָצְאָה חִנָּם זוֹ בַגְרוּת, לְכָךְ נֶאֶמְרוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁלֹּא לִתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעַל הַדִּין לַחֲלֹק (מכילתא):

רש״ימַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת. כַּמָּה כְתוּבִים נֶאֶמְרוּ בְּפָרָשַׁת רוֹצְחִין, וּמַה שֶּׁבְּיָדִי לְפָרֵשׁ לָמָּה בָאוּ כֻלָּם, אֲפָרֵשׁ:
מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם (ויקרא כ"ד), שׁוֹמֵעַ אֲנִי הַכָּאָה בְלֹא מִיתָה, תַּלְמוּד לוֹמַר מַכֵּה אִישׁ וָמֵת – אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּהַכָּאָה שֶׁל מִיתָה; וְאִם נֶאֱמַר מַכֵּה אִישׁ וְלֹא נֶאֱמַר וְאִישׁ כִּי יַכֶּה, הָיִיתִי אוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּה אִישׁ, הִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַקָּטָן מִנַּיִן? תַּ"לֹ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם – אֲפִלּוּ קָטָן וַאֲפִלּוּ אִשָּׁה; וְעוֹד, אִלּוּ נֶאֱמַר מַכֵּה אִישׁ, שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ קָטָן שֶׁהִכָּה וְהָרַג יְהֵא חַיָּב, תַּ"לֹ וְאִישׁ כִּי יַכֶּה, וְלֹא קָטָן שֶׁהִכָּה; וְעוֹד כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם אֲפִלּוּ נְפָלִים בְּמַשְׁמָע, תַּ"לֹ מַכֵּה אִישׁ, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכֶּה בֶן קַיָּמָא הָרָאוּי לִהְיוֹת אִישׁ (מכילתא):
מ֥וֹת יוּמָֽת. בְּחֶנֶק (מכילתא):

רש״יוַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה. לֹא אָרַב לוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן:
צָדָ֔ה. לְשׁוֹן אָרַב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי" (שמואל א כ"ד); וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר צָדָה לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כ"ז), שֶׁצִּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל ה"א בְּפֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ צַיִד, וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ צְדִיָּה, וּפֹעַל שֶׁלּוֹ צוֹדֶה, וְזֶה הַפֹּעַל שֶׁלּוֹ צָד. וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ – וּדְלָא כְמַן לֵהּ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק צָד צַיִד, וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ; וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחְלָקוֹת שֶׁל צָד, נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו ס"ו), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמואל א כ'), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז'), אַף כָּאן אֲשֶׁר לֹא צָדָה – לֹא צִדֵּד לִמְצֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה; וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן אוֹרֵב הוּא:
וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ. זִמֵּן לְיָדוֹ, לְשׁוֹן "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה" (תהילים צ"א), "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן" (משלי י"ב), "מִתְאַנֶּה הוּא לִי" (מלכים ב ה') – מִזְדַּמֵּן לִמְצֹא לִי עִלָּה:
וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ. וְלָמָּה תֵצֵא זֹאת מִלְּפָנָיו? הוּא שֶׁאָמַר דָּוִד "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע" (שמואל א כ"ד); וּמְשַׁל הַקַּדְמוֹנִי הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא מְשַׁל הַקָּבָּ"ה שֶׁהוּא קַדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם; וְהֵיכָן אָמְרָה תוֹרָה מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע? וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ. בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר? בִּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם, אֶחָד הָרַג שׁוֹגֵג וְאֶחָד הָרַג מֵזִיד, וְלֹא הָיוּ עֵדִים בַּדָּבָר שֶׁיָּעִידוּ, זֶה לֹא נֶהֱרַג, וְזֶה לֹא גָלָה, וְהַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָק אֶחָד, זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד יוֹשֵׁב תַּחַת הַסֻּלָּם וְזֶה שֶׁהָרַג שׁוֹגֵג עוֹלֶה בַּסֻּלָּם וְנוֹפֵל עַל זֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד וְהוֹרְגוֹ, וְעֵדִים מְעִידִים עָלָיו וּמְחַיְּבִים אוֹתוֹ לִגְלוֹת, נִמְצָא זֶה שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וְזֶה שֶׁהָרַג בְּמֵזִיד נֶהֱרָג (מכות י'):
וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם. אַף בַּמִּדְבָּר, שֶׁיָּנוּס שָׁמָּה, וְאֵי זֶה מָקוֹם קוֹלְטוֹ? זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה (מכילתא):

רש״יוְכִֽי יָזִ֥ד. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר מַכֵּה אִישׁ וְגוֹ' שׁוֹמֵעַ אֲנִי אֲפִלּוּ גּוֹי, וְרוֹפֵא שֶׁהֵמִית וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהֵמִית בְּמַלְקוּת אַרְבָּעִים, וְהָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וְהַשּׁוֹגֵג, תַּ"לֹ וְכִי יָזִד – וְלֹא שׁוֹגֵג, עַל רֵעֵהוּ – וְלֹא עַל גּוֹי, לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה – וְלֹא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין וְהָרוֹפֵא וְרוֹדֶה בְנוֹ וְתַלְמִידוֹ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֵם מְזִידִין אֵין מַעֲרִימִין (מכילתא):
מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י. אִם הָיָה כֹהֵן וְרוֹצֶה לַעֲבֹד עֲבוֹדָה תִּקָּחֶנוּ לָמוּת (יומא פ"ה):

נביאים ירמיהו ל״ד: י״ח-כ״ב

כתובים משלי ט״ז: י״ג-י״ז

משנה משנה כתובות ב׳

ברטנורההָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה. וְתוֹבַעַת כְּתֻבָּתָהּ:
הוּא אוֹמֵר. קָאֵי אַנִּתְגָּרְשָׁה. וְאִי אַנִּתְאַרְמְלָה, הַיּוֹרְשִׁים אוֹמְרִים אַלְמָנָה נְשָׂאָךְ אָבִינוּ וְאֵין לָךְ אֶלָּא מָנֶה:
הִנּוּמָא. אִיכָּא מַאן דְּאָמַר חֻפָּה שֶׁל הֲדַס שֶׁעוֹשִׂים לַבְּתוּלוֹת. וְאִיכָּא מַאן דְּאָמַר צָעִיף שֶׁנּוֹתְנִים עַל הָעֵינַיִם וּמִתְנַמְנֶמֶת בּוֹ:
וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. שַׂעֲרָהּ עַל כְּתֵפָהּ. כָּךְ הָיוּ נוֹהֲגִים לְהוֹצִיא הַבְּתוּלוֹת מִבֵּית אֲבִיהֶן לְבֵית הַחֲתוּנָה:
אַף חִלּוּק קְלָיוֹת. בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא הָיוּ נוֹהֲגִים לְחַלֵּק קְלָיוֹת בְּנִשּׂוּאֵי הַבְּתוּלוֹת. וְאִי לֵיכָּא סַהֲדֵי שֶׁעָשׂוּ בְנִשּׂוּאֶיהָ כְּמִנְהַג נִשּׂוּאֵי הַבְּתוּלוֹת, וּשְׁטַר הַכְּתֻבָּה אָבַד, בַּעַל מְהֵימָן וְאֵינָהּ גוֹבָה אֶלָּא מָנֶה:

עיקר תוספות יום טוב(א) וּלְכָךְ נִקְרָא הִנּוּמָא עַל שֵׁם תְּנוּמָה. וְהֶעָרוּךְ פֵּרֵשׁ הִנּוּמָא לְשׁוֹן יָוָן הוּא, תּוֹרָה, כְּלוֹמַר חֹק הַבְּתוּלוֹת:
(ג) דְּאַף עַל גַּב דִּבְמִשְׁנָה ו'‏ פֶּרֶק קַמָּא אִיהִי מְהֵימְנָה, הָתָם בָּרִי וְשֶׁמָּא, אֲבָל הָכָא בָּרִי וּבָרִי וְאֵין לָהּ עָלָיו אֶלָּא שְׁבוּעָה. וְכִי תֵימָא וְכִי אִיכָּא עֵדִים נַמִּי לְהֵימְנֵיהּ לַבַּעַל בְּמִגּוֹ דְפָרַעְתִּי. תֵּרְצוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּמִגּוֹ בִּמְקוֹם עֵדִים הוּא:
(ב) קְלָיוֹת. כְּשֶׁהַשִּׁבֳּלִין לַחִין מְיַבְּשִׁין אוֹתָן בַּתַּנּוּר וְהֵן קְלָיוֹת וּמְתוּקוֹת לְעוֹלָם. רַשִׁ"י:

ברטנורהוּמוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אַף עַל גַּב דִּלְעֵיל בְּפֶרֶק קַמָּא גַּבֵּי הִיא אוֹמֶרֶת מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי פָּלֵיג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר דְּלֹא מְהֵמְנִינַן לָאִשָּׁה בְּמַאי דְאָמְרָה מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי וּפָסְלָה עַצְמָהּ מִן הַכְּהֻנָּה בְּמִגּוֹ דְּאִי בַּעְיָא אָמְרָה מֻכַּת עֵץ אֲנִי וְהָיְתָה כְּשֵׁרָה לַכְּהֻנָּה, הָנֵי מִילֵי הֵיכָא דְאִיכָּא אִסּוּר וְהֶתֵּר לִפְסוֹל לַכְּהֻנָּה אוֹ לְהַכְשִׁיר, בְּהָא פָּלֵיג רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאָמַר דְּלֹא מְהֵימְנִינַן לָהּ בְּמִגּוֹ, אֲבָל הֵיכָא דְּלֵיכָּא אִסּוּר וְהֶתֵּר אֶלָּא דְּרָרָא דְמָמוֹנָא, כְּגוֹן הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה זוֹ שֶׁל אָבִיךָ הָיְתָה וּלְקַחְתִּיהָ מִמֶּנּוּ, מוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּבִכְהַאי גַוְנָא מְהֵימְנִינַן לֵיהּ בְּמִגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אָמַר שֶׁלִּי הִיא וְאָמַר שֶׁל אָבִיךָ הָיְתָה וּלְקַחְתִּיהָ מִמֶּנּוּ נֶאֱמָן:
וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהִיא שֶׁל אָבִיו אֵינוֹ נֶאֱמָן. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּהָא מַתְנִיתִין אָתָא לְאַשְׁמוֹעִינַן כְּגוֹן שֶׁלֹּא אֲכָלָהּ אֶלָּא שְׁתֵּי שָׁנִים בִּפְנֵי הָאָב וְשָׁנָה אַחַת בִּפְנֵי הַבֵּן, כֵּיוָן דְּלֹא שָׁלְמוּ לוֹ שָׁלֹשׁ שְׁנֵי חֲזָקָה בְּחַיֵּי הָאָב, הַשָּׁנָה שֶׁאֲכָלָהּ בִּפְנֵי הַבֵּן אֵינוֹ עוֹלֶה לְמִנְיַן שְׁנֵי חֲזָקָה:

עיקר תוספות יום טוב(ד) וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. כְּלוֹמַר מִכֵּיוָן דִּלְעִנְיַן אִסּוּר וְהֶתֵּר לֹא מְהֵימְנָה בְּמִגּוֹ, הָכִי נַמִּי לְעִנְיַן הַכְּתֻבָּה, דְּלֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁתְּהֵא נֶאֱמֶנֶת לִכְתֻבָּה וּלְעִנְיַן אִסּוּר וְהֶתֵּר לֹא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל סוֹבֵר דִּלְעִנְיַן אִסּוּר וְהֶתֵּר נַמִּי נֶאֱמֶנֶת, מִשּׁוּם דְּאוֹקֵי הַחֶזְקַת כַּשְׁרוּת כְּדִלְעֵיל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) דְּאַדְּתָנֵי בַּאֲבוּהָ, לִתְנֵי בְּדִידֵיהּ, בְּאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה זוֹ שֶׁלְּךָ הָיְתָה כוּ':

ברטנורהאֲנוּסִים הָיִינוּ. אֹנֶס נְפָשׁוֹת שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ. אֲבָל אֹנֶס מָמוֹן שֶׁמָּא יִקַּח מָמוֹנוֹ [מָמוֹנֵנוּ], וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָמְרוּ בִּשְׁבִיל רֹב מָמוֹן שֶׁנָּתַן לָנוּ, אֵינָן נֶאֱמָנִין, דְּאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, דְּאָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל עַצְמוֹ לֹא לִזְכוּת וְלֹא לְחוֹבָה. וְכֵן פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ, מֵחֲמַת קֻרְבָה. אֲבָל מֵחֲמַת עֲבֵרָה אֵינָן נֶאֱמָנִים:
יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר. חֲתוּמִים בִּשְׁטָר אַחֵר שֶׁהֻחְזַק בְּבֵית דִּין, וּבָא אוֹתוֹ שְׁטָר לְפָנֵינוּ עִם זֶה, וּכְתַב חוֹתְמָן דּוֹמִין זֶה לְשֶׁל זֶה:

עיקר תוספות יום טוב(ו) מְסַיֵּם רַשִׁ"י, בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. כְּלוֹמַר, דְּוַדַּאי נֶאֱמָן עַל עַצְמוֹ בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, דְּהוֹדָאַת בַּעַל דִּין כְּמֵאָה עֵדִים דָּמֵי:
(ז) [וּדְקָא אָמְרֵי] הָיִינוּ, מַשְׁכַּחַת לָה כְּשֶׁהָיוּ קְרוֹבִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶם וְנִתְרַחֲקוּ. הָרַ"ן:
(ח) נֶאֱמָנִין. כְּשֶׁאָמְרוּ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר. דְּאִי לָאו הָכִי, הָא הֲוֵי כִּכְתַב יָדָן יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר הוֹאִיל וְהוֹדוּ שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָן:
(ט) וְכָתוּב בּוֹ הֶנְפֵּק. רַשִׁ"י:
(י) אֵינָן נֶאֱמָנִין. גְּמָרָא, דְּעֵדִים הַחֲתוּמִים עַל הַשְּׁטָר כְּמוֹ שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין דָּמֵי, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיד שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּמַגִּיד. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, דְּמִשּׁוּם הָכִי נַמִּי לֵיכָּא לְאַקְשׁוֹיֵי דִּלְהֵימְנוֹ בְּמִגּוֹ דְפָרוּעַ הוּא, דַּהֲווּ כְּחוֹזְרִים וּמַגִּידִים. וְעוֹד, דַּהֲוֵי מִגּוֹ בִּמְקוֹם עֵדִים. וְעוֹד, דְּבִשְׁנֵי עֵדִים לֹא אָמְרִינַן מִגּוֹ, דְּהַאֵיךְ נֹאמַר שֶׁזֶּה נֶאֱמָן בְּמִגּוֹ שֶׁגַּם חֲבֵרוֹ הָיָה יָכוֹל לוֹמַר כָּךְ וְכָךְ:

ברטנורההֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. דְּהָא אִיכָּא תְּרֵי סַהֲדֵי עַל כָּל כְּתָב וּכְתָב:
צְרִיכִים לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר. שֶׁעַל כְּתַב יָדָן הֵן מְעִידִין לֹא עַל מָנֶה שֶׁבַּשְּׁטָר. וְצָרִיךְ תְּרֵי סַהֲדֵי עַל כָּל כְּתָב וּכְתָב:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָם צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר. שֶׁעַל מָנֶה שֶׁבַּשְּׁטָר הֵם מְעִידִים, וּכְשֶׁזֶּה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי נִמְצְאוּ שְׁנֵי עֵדִים עַל מָנֶה שֶׁבַּשְּׁטָר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

ה. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ הָיִיתִי וּגְרוּשָׁה אָנִי, נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ וְהִיא אוֹמֶרֶת גְּרוּשָׁה אָנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. אָמְרָה נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי, נֶאֱמֶנֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אָנִי, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים, הֲרֵי זוֹ לֹא תֵצֵא:

עיקר תוספות יום טוב(יב) נֶאֱמֶנֶת. פְּלִיגֵי הַפּוֹסְקִים, יֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ לְאַחַר כְּדֵי דִבּוּר נֶאֱמֶנֶת, כֵּיוָן שֶׁעוֹמֶדֶת בִּדְבָרֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים אֶלָּא שֶׁפּוֹטֶרֶת עַצְמָהּ מִצַּד אַחֵר, וְהַכֹּל אֶפְשָׁר שֶׁהוּא אֱמֶת. דְּאִם לֹא כֵן, אַדְּתָנֵי סֵיפָא וְאִם יֵשׁ עֵדִים, לְאַשְׁמְעִינַן רְבוּתָא טְפֵי בִּלְאַחַר כְּדֵי דִבּוּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּוְקָא בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר, וְהָכִי מַשְׁמַע לִישָׁנָא, דִּבְבַת אַחַת אוֹמֶרֶת כֵּן, וְתָנֵי וְאִם יֵשׁ עֵדִים מִשּׁוּם סֵיפָא דְסֵיפָא:
(יג) נִשְׁבֵּיתִי. לְבֵין הַנָּכְרִים. וּטְהוֹרָה אָנִי, שֶׁלֹּא נִבְעַלְתִּי לַנָּכְרִים. נֶאֱמֶנֶת וּמֻתֶּרֶת לַכֹּהֵן. רַשִׁ"י:
(יד) אֲפִלּוּ הָיוּ לָהּ כַּמָּה בָנִים מִן הַכֹּהֵן הַזֶּה שֶׁנְּשָׂאָהּ. רַשִׁ"י:

עיקר תוספות יום טוב(יז) וְכֵן כוּ'. וּצְרִיכֵי [כָּל הָנֵי דְמַתְנִיתִין], דְּאִי תָּנֵי מוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא דְּרָרָא דְמָמוֹנָא, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י הִלְכָּךְ אִי לָאו פְּשִׁיטָא דְמִלְּתָא שֶׁלָּקַח מֵאָבִיו לֹא הָיָה אוֹמֵר שֶׁל אָבִיךָ וְגוֹרֵם לְעַצְמוֹ הֶפְסֵד מָמוֹן, וְרַ"ח פֵּרֵשׁ דְּאִיכָּא דְּרָרָא דְמָמוֹנָא שֶׁהָאוֹמֵר הוּא מֻחְזָק בַּשָּׂדֶה, אֲבָל עֵדִים דְּלֵיכָּא דְּרָרָא דְמָמוֹנָא אֵימָא לֹא. וְאִי תָּנֵי עֵדִים, מִשּׁוּם דִּלְעָלְמָא, אֲבָל אִיהוּ דִּלְנַפְשֵׁיהּ אֵימָא לֹא. וְאִי תָּנֵי הָנֵי תַּרְתֵּי, מִשּׁוּם דְּמָמוֹנָא, אֲבָל אֵשֶׁת אִישׁ דְאִסּוּרָא אֵימָא לֹא. וְנִשְׁבֵּיתִי כוּ'‏ מִשּׁוּם סֵיפָא וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת כוּ'. וּשְׁתֵּי נָשִׁים כוּ'‏ לְאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא חָיְשִׁינַן לְגוֹמְלִין. וְכֵן שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִשּׁוּם פְּלֻגְתָּא דְרַבִּי יְהוּדָה. גְּמָרָא:
(יח) דְאוֹרַיְתָא. דְּכָל עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִסּוּרָא וְכָל שֶׁכֵּן בְּמִלְּתָא דַעֲבִידָא לְגַלּוֹיֵי. הָרַ"ן:

ברטנורהעוֹרְרִין. שֶׁקּוֹרִין עָלָיו שֵׁם פְּסוּל. וְאֵין עִרְעוּר פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם:
מַעֲלִין. הֵיכָא דְלֵיכָּא גּוֹמְלִים. וְהַיְנוּ דְּאִיכָּא בֵּין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְתַנָּא קַמָּא דְרַבִּי יְהוּדָה:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַיְנוּ רַבִּי אֶלְעָזָר. וּמַסִּיק, דִּבְמִצְטָרְפִין לְעֵדוּת קָמִפַּלְגֵּי, כְּגוֹן דְּמֻחְזָק לָן בַּאֲבוּהָ דְּהַאי דְּכֹהֵן הוּא, וְנָפַק עֲלֵיהּ קָלָא דְּבֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה הוּא וְאַחְתִּינֵיהּ, וְאָתָא עֵד אֶחָד וְאָמַר יָדַעְנָא בֵיהּ דְּכֹהֵן הוּא וְאַסְקִינֵיהּ, וְאָתוּ בֵי תְּרֵי וְאָמְרֵי בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה הוּא וְאַחְתִּינֵיהּ, וְאָתָא עֵד אֶחָד וְאָמַר יָדַעְנָא בֵיהּ דְּכֹהֵן הוּא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מַעֲלִין לַכְּהֻנָּה עַל פִּי זֶה הָעֵד הָאַחֲרוֹן מִפְּנֵי שֶׁמְּצָרְפִין אוֹתוֹ עִם הָעֵד הָרִאשׁוֹן שֶׁבִּטֵּל הַקּוֹל וְאָמַר יָדַעְנָא בֵיהּ דְּכֹהֵן הוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵעִידוּ עֵדוּתָן בְּבַת אַחַת עֵדוּתָן מִצְטָרֶפֶת, וְאָמְרִינַן אוֹקֵי הָנֵי תְּרֵי דְּאָמְרֵי כֹּהֵן הוּא לַהֲדֵי תְּרֵי דְּאָמְרֵי דְּבֶן גְּרוּשָׁה הוּא, וְאוֹקֵי גַּבְרָא אַחֶזְקָתֵּיהּ. וּלְרַבִּי אֶלְעָזָר לֹא מַסְּקִינַן לֵיהּ עַד שֶׁיָּעִידוּ שְׁנֵי עֵדִים בִּזְמַן אֶחָד דְּכֹהֵן הוּא. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָעֵדִים מִצְטָרְפִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵעִידוּ עֵדוּתָן כְּאֶחָד:

עיקר תוספות יום טוב(יט) וּבַגְּמָרָא רָמִינַן דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנָן אַדְּרַבָּנָן, מִדִּתְנַן בְּסוֹף פֶּרֶק ד'‏ דִּדְמַאי, הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לָעִיר וְאָמַר אֶחָד מֵהֶן שֶׁלִּי חָדָשׁ כוּ'‏ אֵינוֹ נֶאֱמָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמָן. וּמְשָׁנֵי, דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לֹא קַשְׁיָא, בִּדְמַאי הֵקֵלּוּ. וְרַבָּנָן אַדְּרַבָּנָן לֹא קַשְׁיָא כוּ'. אִי בָּעֵית אֵימָא בְּמַעֲלִין מִתְּרוּמָה לְיוֹחֲסִין קָמִפַּלְגֵּי. וְעַיֵּן בַּגְּמָרָא וּבְתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) גְּמָרָא. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת, לַאֲפוֹקֵי חַד דְּלֹא הֲוֵי עִרְעוּר. אֲבָל קוֹל נַמִּי פּוֹסֵל בִּתְחִלָּה בַּתְּרוּמָה קֹדֶם שֶׁבָּא עֵד הַמַּכְשִׁיר כְּדִלְקַמָּן:
(כא) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, קוֹל בְּעָלְמָא וְלֹא עֵדוּת, וְאַחְתִּינֵיהּ עַד שֶׁיִּבְדְּקוּ אֶת הַדָּבָר, דְּמַעֲלָה הוּא לַכְּהֻנָּה:
(כב) דְּבִמְקוֹם קוֹל הֲוָה חַד מְהֵימָן:
(כג) דְּחֶזְקַת אֲבוּהָ מַהֲנְיָא לֵיהּ לְאִצְטְרוּפֵי גַּבֵּי סַהֲדֵי. הָרַ"ן. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וַהֲרֵי שְׁנַיִם מְעִידִין שֶׁהוּא כָּשֵׁר וּשְׁנַיִם מְעִידִין שֶׁהוּא פָּסוּל, יִדָּחוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ וְיִדָּחֶה הַקּוֹל, שֶׁשְּׁנַיִם כְּמֵאָה, וְיִשָּׁאֵר הַכֹּהֵן בְּחֶזְקַת אָבִיו. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ט. הָאִשָּׁה שֶׁנֶּחְבְּשָׁה בִידֵי גוֹיִם עַל יְדֵי מָמוֹן, מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת, אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ. עִיר שֶׁכְּבָשָׁהּ כַּרְכּוֹם, כָּל כֹּהֲנוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְתוֹכָהּ, פְּסוּלוֹת. וְאִם יֵשׁ לָהֶן עֵדִים, אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין. וְאֵין נֶאֱמָן אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ. אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה בֶן הַקַּצָּב, הַמָּעוֹן הַזֶּה, לֹא זָזָה יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדִי מִשָּׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גוֹיִם לִירוּשָׁלַיִם וְעַד שֶׁיָּצָאוּ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין אָדָם מֵעִיד עַל יְדֵי עַצְמוֹ:

ברטנורהעַל יְדֵי מָמוֹן מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. שֶׁמְּפַחֲדִין לְהַפְסִיד מָמוֹנָם וְלֹא מַפְקְרֵי לָהּ. וְדַוְקָא כְּשֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה עַל הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים, אָז מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ אֲפִלּוּ בַּעְלָהּ כֹּהֵן, וְלֹא דָמִי לִשְׁבוּיָה, מִשּׁוּם דְּמִרְתְתֵי לְהַפְסִיד מָמוֹנָן. אֲבָל כְּשֶׁיַּד הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים תַּקִּיפָה, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מָמוֹן אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ אִם בַּעְלָהּ כֹּהֵן. וְאִם בַּעְלָהּ יִשְׂרָאֵל מֻתֶּרֶת בְּכָל עִנְיָן, דְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ:
עַל יְדֵי נְפָשׁוֹת. שֶׁהָיְתָה נִדּוֹנֶת לְמָוֶת, אֲסוּרָה אֲפִלּוּ לְבַעְלָהּ יִשְׂרָאֵל, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִבְעֲלָה בְּרָצוֹן לְאֶחָד מֵהֶן:
כַּרְכּוֹם. תַּרְגּוּם מָצוֹר, כַּרְכּוֹמָא:
פְּסוּלוֹת. אֲסוּרוֹת לְכֹהֵן, דְּאֵשֶׁת כֹּהֵן אֲסוּרָה כְּשֶׁנֶּאֶנְסָה. וְאִם יֵשׁ בָּעִיר מַחֲבוֹאָה אַחַת שֶׁיְּכוֹלָה אִשָּׁה אַחַת לְהֵחָבֵא שָׁם, כָּל אַחַת וְאַחַת מִנְּשֵׁי הָעִיר נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר בַּמַּחֲבוֹאָה נֶחְבֵּאתִי וְלֹא נִטְמֵאתִי, וּמִתּוֹךְ שֶׁיְּכוֹלָה לוֹמַר נֶחְבֵּאתִי, נֶאֱמֶנֶת גַּם כֵּן כְּשֶׁאָמְרָה לֹא נֶחְבֵּאתִי וְלֹא נִטְמֵאתִי:
הַמָּעוֹן הַזֶּה. שְׁבוּעָה הִיא:
אֵין אָדָם מֵעִיד עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְאִם הֵעִיד אָדָם עַל שְׁבוּיָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה אִם הוּא כֹּהֵן, מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. וְאִם פָּדָה אוֹתָהּ מִן הַשֶּׁבִי בְּמָמוֹנוֹ, הֲרֵי זֶה מֵעִיד עָלֶיהָ וְנוֹשְׂאָהּ, דְּלֹא שָׁדֵי אֶינַשׁ זוּזֵי בִּכְדִי, וְאִם לֹא יָדַע שֶׁהִיא טְהוֹרָה לֹא נָתַן מָמוֹנוֹ עָלֶיהָ:

עיקר תוספות יום טוב(כד) אֶלָּא אִם כֵּן הֵעִיד לָהּ עֵד אֶחָד, כִּשְׁבוּיָה. הָרַמְבַּ"ם:
(כה) כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינָיו שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנָּה. תּוֹסָפוֹת:
(כו) כִּדְיָלְפִינַן בִּיבָמוֹת דַּף נ"ו:
(כז) פְּסוּלוֹת. דְּלִבְעֹל יֵשׁ פְּנַאי, דְּתַקִּיף לְהוּ יִצְרַיְהוּ, וְלֹא דָמִי לְהָא דִתְנַן בְּמִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק ה'‏ דַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין פְּנַאי לְנַסֵּךְ. גְּמָרָא:
(כח) דְּמִי יֵימַר דְּאִיטְמֵי. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין דְּמִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק ח'‏ דְּטָהֳרוֹת, דְּהָתָם וַדַּאי אִיכָּא טֻמְאָה. וּמֵהַאי טַעֲמָא נַמִּי נֶאֱמֶנֶת בְּמִגּוֹ, דְּכֵיוָן דְּאֵין כָּאן אֶלָּא חֲשָׁשָׁא, לֹא הֲוֵי כְּמִגּוֹ בִּמְקוֹם עֵדִים. גְּמָרָא:
(כט) שִׁפְחָה. חוּץ מִשִּׁפְחָתָהּ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהּ. וּבִמְסִיחָה לְפִי תֻמָּהּ נֶאֱמֶנֶת. גְּמָרָא:
(ל) רַבִּי זְכַרְיָה. וְהָיָה כֹהֵן. רַשִׁ"י:
(לא) רוֹצֶה לוֹמַר, הַמִּקְדָּשׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

י. וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגָדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְקָטְנָן. נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר, זֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי. זָכוּר הָיִיתִי בִפְלוֹנִית שֶׁיָּצְתָה בְהִנּוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבֹּל לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן. וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס. וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בְּשַׁבָּת. אֲבָל אֵין אָדָם נֶאֱמָן לוֹמַר, דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה, מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה:

ברטנורהזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא. וּמְקַיְּמִין הַשְּׁטָר עַל פִּיו, שֶׁקִּיּוּם שְׁטָרוֹת דְּרַבָּנָן וְהֵימְנוּהוּ רַבָּנָן בִּדְרַבָּנָן:
שֶׁיָּצְתָה בְהִנּוּמָא וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְנוֹטֶלֶת כְּתֻבָּה מָאתַיִם. וְאַף עַל גַּב דְּלֹא מַפְקִינַן מָמוֹנָא אֶלָּא בְּעֵדוּת בְּרוּרָה, הָכָא שָׁאנֵי, הוֹאִיל וְרֹב נָשִׁים בְּתוּלוֹת נִשָּׂאוֹת, גִּלּוּי מִלְּתָא בְּעַלְמָא הוּא:
וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר. כְּשֶׁהָיִינוּ לוֹמְדִין תִּינוֹקוֹת בְּבֵית רַבָּן:
לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְעַל פִּי עֵדוּת זוֹ מַאֲכִילִין לֵיהּ תְּרוּמָה דְּרַבָּנָן, כְּגוֹן תְּרוּמָה שֶׁמּוֹצִיאִין מֵעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב וְכַיּוֹצֵא בָזֶה. אֲבָל תְּרוּמָה דְאוֹרַיְיתָא אֵין מַאֲכִילִין עַל פִּי עֵדוּת כָּזֶה. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עֶבֶד כֹּהֵן הָיָה, שֶׁאָסוּר לְלַמֵּד אֶת הָעֶבֶד תּוֹרָה:
וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עֶבֶד כֹּהֵן הָיָה, שֶׁאֵין חוֹלְקִים תְּרוּמָה לְעֶבֶד אֶלָּא אִם כֵּן רַבּוֹ עִמּוֹ:
וְשֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס. הַחוֹרֵשׁ אֶת הַקֶּבֶר הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס מֵאָה אַמָּה, שֶׁכָּךְ שִׁעֲרוּ שֶׁהַמַּחֲרֵשָׁה מוֹלֶכֶת עַצְמוֹת הַמֵּת. וְטֻמְאַת בֵּית הַפְּרָס דְּרַבָּנָן:
וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בְּשַׁבָּת. דִּתְחוּמִים דְּרַבָּנָן:
מַעֲמָד וּמִסְפֵּד. מָקוֹם הָיָה לוֹ כָּאן לְהַסְפִּיד מֵתָיו וְלַעֲשׂוֹת מַעֲמָדוֹת וּמוֹשָׁבוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין לַמֵּת, בְּהָא לֹא מְהֵימָן, שֶׁהוּא דָּבָר שֶׁבְּמָמוֹן וְצָרִיךְ עֵדוּת גְּמוּרָה:

עיקר תוספות יום טוב(לב) דְּמִדְּאוֹרַיְתָא לֹא בָּעִינַן קִיּוּם, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, עֵדִים הַחֲתוּמִים עַל הַשְּׁטָר נַעֲשֶׂה כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין, דְּלֹא חָצִיף אֶינַשׁ לְזִיּוּפָא. רַשִׁ"י. וְהִלְכָּךְ אֵין זֶה עוֹקֵר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁהֵם אָמְרוּ צָרִיךְ קִיּוּם, וְהֵם אָמְרוּ שֶׁאֵלּוּ כְּשֵׁרִים לְהָעִיד:
(לג) שֶׁל רַבִּי. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן אָבִיו, מִשּׁוּם דִּשְׁכִיחַ גַּבֵּיהּ וְנָתַן עֵינָיו בְּקַטְנוּתוֹ בִּכְתַב יָדוֹ. וְאִי תָּנֵי רַבּוֹ, דְּאִית לֵיהּ אֵימְתֵיהּ דְּרַבֵּיהּ, אֲבָל אָחִיו דְּלֵית לֵיהּ לֹא הָא וְלֹא הָא אֵימָא לֹא, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא. וְכָתַב הָרֹא"שׁ, וְדַוְקָא אֵלּוּ דִּשְׁכִיחַ גַּבַּיְהוּ, אֲבָל עַל אַחֵר לֹא:
(לד) גְּמָרָא. כְּלוֹמַר, וְאַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן דְּאֵין הוֹלְכִין בְּמָמוֹן אַחַר הָרֹב, כֵּיוָן דְּאִיכָּא רֻבָּא וְהוּא דָּבָר שֶׁל פִּרְסוּם, גִּלּוּי מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא. הָרַ"ן:
(לה) פֵּרוּשׁ, וְעַכְשָׁיו נִשְׁתַּחְרֵר וְנוֹטֵל שֶׁלֹּא כַדִּין. תּוֹסָפוֹת:
(לו) הַזֶּה כוּ'. וְלֹא יוֹתֵר. וּבָא לְטַהֵר. תּוֹסָפוֹת:
(לז) בְּשַׁבָּת. שֶׁצִּמְצוּם הַתְּחוּם עַד אַלְפַּיִם אַמָּה בִּלְבָד מִדִּבְרֵיהֶם. הָרַמְבַּ"ם:
(לח) דֶּרֶךְ כוּ'. וְסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא דְּהָנֵי מְפַרְסְמֵי טְפֵי וְלֹא מְשַׁקְּרֵי בְהוּ אֱינָשֵׁי, וִיהֵא נֶאֱמָן לְהָעִיד עַל מַה שֶּׁרָאָה בְּקַטְנוּתוֹ, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא. הָרַ"ן:

גמרא כתובות כ״ב א: ו׳-כ״ב ב: א׳

אָמַר רִבִּי אָמֵי מְנַיִן לְהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ''ב) אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶה לְאִשָּׁה. לָאִישׁ אֲסָרָה הַזֶה הִתִּירָהּ. לָמָה לִי קְרָא סְבָרָא הִיא הוּא אֲסָרָהּ וְהוּא שָׁרֵי לָהּ אֶלָּא כִּי אִצְטְרִיךְ קְרָא לְכִדְרַב הוּנָא דְאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב מְנַיִן לְאַב שֶׁנֶּאֱמָן לֶאֱסוֹר אֶת בִּתּוֹ מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לָמָה לִי מִבְעֵי לֵיהּ לְכִדְתָנֵי רִבִּי יוֹנָה דְתָנֵי רִבִּי יוֹנָה אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה וְלֹא לְיָבָם. תָּנוּ רַבָּנָן הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ אֲנִי וְחָזְרָה וְאָמְרָה פְּנוּיָה אֲנִי נֶאֱמֶנֶת. וְהָא שָׁוְויָה לְנַפְשָׁהּ חֲתִיכָא דְאִיסוּרָא אָמַר רָבָא בַּר רַב הוּנָא כְּגוֹן שֶׁנָּתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֵיהָּ תַּנְיָא נַמִּי הַכִי אָמְרָה אֵשֶׁת אִישׁ אֲנִי וְחָזְרָה וְאָמְרָה פְּנוּיָה אֲנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְאִם נָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֵיהָ נֶאֱמֶנֶת וּמַעֲשֵׂה נַמֵּי בְּאִשָּׁה אֶחָת גְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה גְדוֹלָה בְּנוֹי וְקָפְצוּ עָלֶיהָ בְּנֵי אָדָם לְקַדְּשָׁהּ וְאָמְרָה לָהֶם מְקוּדֶשֶׁת אֲנִי לְיָמִים עָמְדָה וְקִדְּשָׁה אֶת עַצְמָהּ אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים מַה רָאִית לַעֲשׂוֹת כֵּן. אָמְרָה לָהֶם בַּתְּחִלָּה שֶׁבָּאוּ עָלַי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְהוּגָנִים אָמַרְתִּי מְקוּדֶשֶׁת אֲנִי עַכְשָׁיו שֶׁבָּאוּ עָלַי אֲנָשִׁים מְהוּגָנִים עָמַדְתִּי וְקִדַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי וְזוּ הֲלָכָה הֶעֱלָה רַב אַחָא שַׂר הַבִּירָה לִפְנֵי חֲכָמִים בְּאוּשָׁא וְאָמְרוּ אִם נָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ נֶאֱמֶנֶת. בָּעָא מִינֵיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי וְחָזְרָה וְאָמְרָה טְהוֹרָה אֲנִי מַהוּ אָמַר לֵיהּ אַף בְּזוּ אִם נָתְנָה אֲמַתְלָא לִדְבָרֶיהָ נֶאֱמֶנֶת. תָּנָא מִינֵיהּ אַרְבְּעִין זִמְנִין וַאֲפִלּוּ הַכִי לֹא עָבַד שְׁמוּאֵל עוֹבָדָא בְּנַפְשֵׁיהּ:

רש״יגמ' נתתי לאיש אסרה - לכל העולם דלא ידעינן למאן וכי אמר הזה התירה לו:
שנאמן לאסור את בתו - כשהיא קטנה או נערה שבידו לקדשה כדאמרי' בפ' נערה שנתפתתה מנין שאם אמר קדשתיה לפלוני שהוא נאמן לאוסרה על הכל:
את בתי נתתי - אלמא בדידיה תליא נתינה והימניה קרא למימר הכי:
הזה למה לי - כיון דלאו להפה שאסר מיבעי ליה:
ולא ליבם - אם הוציא שם רע על נישואי אחיו שאין היבם נידון כמוציא שם רע ליענש במאה כסף והכי מוכח לקמן בפרק נערה:
אמתלא - משל וטעם למה אמרה תחלה מקודשת אני:
אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת - הואיל ונתנה אמתלא נאמנת:
אמרה טמאה אני - אמרה לבעלה נדה אני:
טהורה אני - לא הייתי נדה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג גמרא אמר רב אסי: מנין להלכה זו, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה? שנאמר: "את בתי נתתי לאיש הזה לאשה" (דברים כב, טז). כיון שאמר "לאיש" — אסרה על כל העולם כולו, שהרי אמר שהשיא אותה ולא פירש למי, ולאחר שאמר "הזה" — התירה לבעלה.
ושואלים: לדבר זה למה לי קרא [כתוב] מיוחד ללמד על זה? הלא סברא היא: הוא אסרה והוא שרי לה [התיר אותה]! שהלא דיבורו הוא המקור היחיד לידיעתנו, הן לאסור והן להתיר. אלא כי איצטריך קרא [כאשר הוצרך כתוב זה] של "לאיש הזה" הרי זה לכפי שאמר רב הונא אמר רב. שאמר רב הונא אמר רב: מנין לאב שנאמן לאסור את בתו הקטנה מן התורה — שנאמר: "את בתי נתתי לאיש" ומכאן משמע שסומכים על דיבורו בענין זה ונאסרת על כולם. ושואלים: לפי הסברה של רב הונא, המלה "הזה" למה לי?
ומסבירים: מיבעי ליה לכדתני [נצרך לו הדבר לכ פי ששנה] ר' יונה. דתני [ששנה] ר' יונה ברייתא זו: נאמר בפרשה של מוציא שם רע "את בתי נתתי לאיש הזה" ויש להדגיש: "הזה" — ולא ליבם, שדין מוציא שם רע הוא דווקא בבעל, ולא ביבם.
ד תנו רבנן [שנו חכמים]: האשה שאמרה "אשת איש אני" וחזרה ואמרה "פנויה אני" — נאמנת. ומקשים: והא שוויה לנפשה [והרי עשתה את עצמה] כחתיכה דאיסורא [של איסור], שכיון שאמרה שהיא אשת איש, נמצא שאסרה את עצמה לכל, וכיצד יכולה היא לחזור ולהתיר איסור זה? ומשיבים: אמר רבא בר רב הונא: כגון שנתנה אמתלא (תירוץ, הסבר) לדבריה מדוע אמרה קודם שאשת איש היתה. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אמרה "אשת איש אני" וחזרה ואמרה "פנויה אני" — אינה נאמנת, ואם נתנה אמתלא לדבריה הראשונים — נאמנת.
ומעשה נמי [גם כן] באשה אחת גדולה (חשובה) שהיתה גדולה בנוי (ביופי), וקפצו עליה (חיזרו אחריה) בני אדם רבים לקדשה. ואמרה להם "מקודשת אני כבר ". לימים עמדה וקידשה את עצמה. אמרו לה חכמים: מה ראית לעשות כן? שהרי אמרת שמקודשת את?! אמרה להם: בתחלה שבאו עלי לשאת אותי אנשים שאינם מהוגנים — אמרתי "מקודשת אני" כדי להיפטר מהם, עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים — עמדתי וקדשתי את עצמי לאחד מהם. ומעירים: וזו הלכה העלה (הביא) רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא (ששם היה מושב הסנהדרין) ואמרו: אם נתנה אמתלא לדבריה — נאמנת.
בעא מיניה [שאל אותו] שמואל מרב: אשה שאמרה לבעלה "טמאה אני" בנדה, וחזרה ואמרה "טהורה אני" מהו? האם סומכים על דבריה האחרונים, או שמא נאמר שעשתה עצמה כחתיכת איסור? אמר ליה [לו]: אף בזו, אם נתנה

זוהר ספר הזהר, משפטים כ״ד

דָּבָר אַחֵר וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תהלים פ''א) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ וְגוֹמֵר. לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְגוֹמֵר. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹמֵר. הַנֵי קְרָאֵי אֲמָרָן דָּוִד בְּרוּחַ קֻדְשָׁא וְאִית לְאִסְתַּכְּלָא בְהוּ. שְׁמַע עַמִּי בְּכַמָּה אַתְרִין אַזְהָרַת אוֹרַיְיתָא לְבַר נַשׁ בְּכַמָּה אַתְרִין קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְהִיר בֵּיהּ בְּבַר נַשׁ וְכֹלָּא לְתוֹעַלְתָּא דְבַר נַשׁ בְּגִין דְּיִנְטַר פִּקוּדֵי אוֹרַיְיתָא דְּכָל מָאן דְיִנְטַר אָרְחֵי דְאוֹרַיְיתָא וְאִשְׁתְּדַל בָּהּ כְּמָאן דְּאִשְׁתַּדֵּל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּתַנֵינָן אוֹרַיְיתָא כְּלָא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמָאן דְּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ כְּמָאן דְּמִשְׁתַּדֵּל בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא בְּגִין דְּאוֹרַיְיתָא כֹלָּא חַד שְׁמָא קַדִּישָׁא הוּא שְׁמָא עִלָּאָה שְׁמָא דְכָלִיל כָּל שְׁמָהָן. וּמַאן דְּגָרַע אוֹת חַד מִינָהּ כְּאִלּוּ עַבִיד פְּגִימוּתָא בִשְׁמָא קַדִּישָׁא. תָּאנָא וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא תוֹסִיף עַל אוֹרַיְיתָא וְלֹא תִגְרַע מִנַּיְהוּ רִבִּי חִיָּיא אָמַר וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים דָּא מָאן דְּיִתְעֲסַק בְּסִפְרִין אַחֲרָנִין דְּלָא מִסִטְרָא דְאוֹרַיְיתָא לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ דְּאָסִיר אֲפִלּוּ לְאַדְכְּרָא לוֹן וּלְמֵילַף מִנַיְיהוּ טַעֲמָא כָּל שֶׁכֵּן עַל אוֹרַיְיתָא. רִבִּי יְהוּדָה מַתְנֵי הַכִי מָאי טַעֲמָא כְתִיב וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְסָמִיךְ לֵיהּ אֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמוֹר אֶלָּא מָאן דְּלָא נָטִיר הָאי כְמָאן דְּלָא נָטִיר מְהֵימְנוּתָא דְקֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא. מָאי טַעֲמָא. מִשּׁוּם דְּבֵיהּ אֲחִידָא מִלָּה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק וְכֵן בְּכָל שְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין דְּהָא כֻלְּהוּ אֲחִידָן בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה, וְעַל דָּא תָנֵינָן מָאי דִכְתִיב (דברים ט''ז) שָׁלש פְּעָמִים בַּשָּׁנָה מִשּׁוּם דִּבְהוּ תַלְיָיא מְהֵימְנוּתָא. יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֲמָאי כָל זְכוּרְךָ אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כָּל זְכוּרְךָ מַמָּשׁ בְּגִין דְּנַטְּלִין בִּרְכָתָא מִמַּבּוּעָא דְנַחֲלָא. מִכָּאן תָּנֵינָן כָּל בַּר יִשְׂרָאֵל דְאִתְגְּזַר בָּעֵי לְאִתְחֲזָאָה קָמֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא בְּגִין דְיִטּוֹל בִּרְכָתָא מִמַּבּוּעֵי דְּנַחֲלָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:

תרגום הזוהרפֵּרוּשׁ אַחֵר עַל, וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָךְ וְגוֹ'. לֹא יִהְיֶה בְךְ אֵל זָר וְגוֹ'. אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךְ הַמַּעֲלְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ'. מִקְרָאוֹת אֵלּוּ אֲמָרָם דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְיֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם. שְׁמַע עַמִּי, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה הַתּוֹרָה לָאָדָם, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר בָּאָדָם, וְהַכֹּל לְתוֹעֶלֶת הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר מִצְוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּשְׁמֹר דַּרְכֵּי הַתּוֹרָה, וְעוֹסֵק בָּהּ, כְּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. שֶׁלָּמַדְנוּ, הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא הַשֵּׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִי שֶׁעוֹסֵק בָּהּ כְּאִלּוּ עוֹסֵק בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שֵׁם אֶחָד קָדוֹשׁ הוּא, שֵׁם עֶלְיוֹן, שֵׁם הַכּוֹלֵל. וּמִי שֶׁגּוֹרֵעַ אוֹת אַחַת מִמֶּנָּהּ, כְּאִלּוּ עָשָׂה פְּגָם בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. לָמַדְנוּ, וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ, אַל תּוֹסִיף עַל הַתּוֹרָה וְעַל תִּגְרַע מִמֶּנָּהּ. רַבִּי חִיָּא אָמַר, וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, זֶה מִי שֶׁעוֹסֵק בִּסְפָרִים אֲחֵרִים, שֶׁאֵינָם מִצַד הַתּוֹרָה. לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךְ. שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ לְהַזְכִּירָם וְלִלְמֹד מֵהֶם טַעַם. וְכָל שֶׁכֵּן, טַעַם עַל הַתּוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה לוֹמֵד כָּךְ. מַה הַטַּעַם שֶׁכָּתוּב, וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְסָמוּךְ לוֹ, וְאֶת חַג הַמַּצוֹת תִּשְׁמֹר, אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר זֶה, כְּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר אֱמוּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה הַטַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ אָחוּז הַדָּבָר. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, וְכֵן בְּכָל שְׁאָר הַחַגִּים וּזְמַנִּים, שֶׁכֻּלָּם אֲחוּזִים בִּשְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן. וְעַל זֶה לָמַדְנוּ, מַה שֶּׁכָּתוּב, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, מִשּׁוּם שֶׁבָּהֶם. תְּלוּיָה הָאֱמוּנָה. יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךְ, לָמָּה כָּל זְכוּרְךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּל זְכוּרְךְ מַמָּשׁ מִשּׁוּם שֶׁמְּקַבְּלִים בְּרָכָה מִמַּבּוּעַ שֶׁל הַנַּחַל, מִכָּאן לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמּוֹל, צָרִיךְ לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁמְּקַבֵּל בְּרָכָה מִן הַמַּבּוּעַ שֶׁל הַנַּחַל. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר, כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹקֶיךְ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. וְכָתוּב אֶל פְּנֵי הָאָדוֹן ה'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע ב׳: ד׳-ו׳

א. מִי שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה מַפְסִיק עַד שֶׁיִקְרָא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה כֻּלָּהּ וְכֵן הָאוּמְנִין בְּטֵלִין מִמְּלַאכְתָּן בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא קְרִיאָתָן עֲרָאי וְהַשְּׁאָר קוֹרֵא הוּא כְדַרְכּוֹ וְעוֹסֵק בִּמְלָאכְתּוֹ אֲפִלּוּ הָיָה עוֹמֵד בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַכּוֹתֵל קוֹרֵא בִּמְקוֹמוֹ וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ:

ב. הָיָה עוֹסֵק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע פּוֹסֵק וְקוֹרֵא וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ הָיָה עוֹסֵק בְּצָרְכֵי רַבִּים לֹא יַפְסִיק אֶלָּא יִגְמוֹר עִסְּקֵיהֶן וְיִקְרָא אִם נִשְׁאַר עֵת לִקְרוֹת:

ג. הָיָה עוֹסֵק בַּאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה בַּמֶּרְחָץ אוֹ שֶׁהָיָה עוֹסֵק בְּתִסְפּוֹרֶת אוֹ שֶׁהָיָה מְהַפֵּךְ בְּעוֹרוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּדִּין גּוֹמֵר וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע. וְאִם הָיָה מִתְיָירֵא שֶׁמָּא יַעֲבוֹר זְמַן קְרִיאָתָהּ וּפָסַק וְקָרָא הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

מוסר

מלוקט ספרי מוסר

כְּשֶׁרוֹצֶה לִשְׁכַּב בַּלַּיְלָה יִזָּהֵר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה כְּהוֹגֵן תֵּיבָה בְּתֵיבָה וְסֵדֶר קְרִיאַת שְׁמַע כַּכָּתוּב בִּסְפָרִים וְיֹאמַר וִדּוּי כַּכָּתוּב שָׁם וּבִתְחִלַּת שְׁכִיבָתוֹ אִם יָכוֹל יְהַרְהֵר אֵיזֶה פָסוּק אוֹ דְבַר תּוֹרָה וְהוּא תּוֹעֶלֶת גְּדוֹלָה לְהִנָּצֵל מִקֶּרִי כִּי יָשֵׁן מַמָּשׁ מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תוֹרָה וְעֵץ חַיִּים הִיא לִדָּבֵק בַּחַיִּים. וְאַזְהָרָה שָׁמַעְנוּ כִּי בִּתְחִלַּת שְׁכִיבָה יִישַׁן עַל צַד שְׂמֹאל וּמִלְּבַד שֶׁעַל פִּי הָרְפוּאָה טוֹב לַגוּף לִישָׁן בִתְחִלַּת הַלַּיְלָה עַל צַד שְׁמֹאל גַּם הוּא רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁמַּכְנִיעַ צַד שְׂמֹאל. וִידִיעַת הַהֲפָכִים אַחַת הִיא כְּטַעַם לְשַׁ''ד כֵּן הַשּׁוֹכֵב עַל צַד יָמִין מַגְבִּיר צַד שְׂמֹאל בַּעֲשׂוֹתוֹ וְל''וֹ אָחַ''ז לִקְרוֹ''א לוֹ רַחֲמָנָא לִיצְלָן וּבְיּוֹתֵר צָרִיךְ לִזָּהֵר מִדְּבָרִים אֵלּוּ בִּהְיוֹתוֹ בַּעַל תְּשׁוּבָה כִּי הַחוֹטֵא אֵין מְדַקְדְּקִין עִמּוֹ עַל שְׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין אֲבָל בַּעַל תְּשׁוּבָה רוֹדְפִין אַחֲרָיו וְצָרִיךְ לִזָּהֵר:

תורה שמות כ״א: י״א-ט״ו