חק לישראל - פרשת פקודי יום שלישי

רש״יוַֽיְרַקְּע֞וּ. כְּמוֹ לְרֹקַע הָאָרֶץ (תהילים קל"ו), כְּתַרְגּוּמוֹ וּרְדִידוּ, טַסִּין הָיוּ מְרַדְּדִין מִן הַזָּהָב, אשטנ"דרא בְּלַעַז, טַסִּין דַּקּוֹת. כָּאן הוּא מְלַמֶּדְךָ הֵיאַךְ הָיוּ טוֹוִין אֶת הַזָּהָב עִם הַחוּטִין, מְרַדְּדִים טַסִּין דַּקִּין, וְקוֹצְצִין מֵהֶן פְּתִילִים לְאֹרֶךְ הַטַּס – לַעֲשׂוֹת אוֹתָן פְּתִילִים תַּעֲרֹבֶת עִם כָּל מִין וָמִין בַּחֹשֶׁן וְאֵפוֹד שֶׁנֶּ' בָּהֶן זָהָב, חוּט אֶחָד שֶׁל זָהָב עִם ו' חוּטִין שֶׁל תְּכֵלֶת, וְכֵן עִם כָּל מִין וָמִין, שֶׁכָּל הַמִּינִים חוּטָן כָּפוּל ו', וְהַזָּהָב חוּט שְׁבִיעִי עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד:

נביאים מלכים א ז׳: נ׳-ח׳: ג׳

רש״יוְ֠הַסִּפּ֠וֹת. כְּלִי שֶׁל מִינֵי זֶמֶר הוּא, וְכֵן מְזַמְּרוֹת.
וְהַמִּזְרָק֛וֹת. לְקַבֵּל דָּם.
וְהַכַּפּ֥וֹת. לְבָזִיכֵי לְבוֹנָה.
וְהַמַּחְתּ֖וֹת. לַחֲתוֹת בָּהֶן תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וְגֶחָלִים לְהוֹלִיךְ מִמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן לַמִּזְבֵּחַ הַפְּנִימִי לְהַקְטִיר קְטֹרֶת.
וְהַפֹּת֡וֹת. מַפְתְּחוֹת, שָׁמַעְתִּי. שֶׁמְּפַתְּחִין בָּהֶם אֶת הַמַּנְעוּל.
לְדַלְתוֹת֩ הַבַּ֨יִת. שֶׁהוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים.
לְדַלְתֵ֥י הַבַּ֛יִת. שֶׁהוּא לַהֵיכָל, כָּל פִּתְחוֹתֵיהֶן הָיוּ זָהָב.
אֶת קָדְשֵׁי דָּוִד אָבִיו. מַה שֶּׁנִּשְׁאַר מִכֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהִקְדִּישׁ אָבִיו. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: שֶׁלֹּא רָצָה שְׁלֹמֹה לָתֵת מֵאוֹתוֹ הֶקְדֵּשׁ לְבִנְיַן הַבַּיִת. וְשָׁמַעְתִּי מֵחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין: לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לֵחָרֵב, שֶׁלֹּא יִהְיוּ הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִים, קָשָׁה יִרְאָתָם, שֶׁלָּקְחוּ נִקְמָתָם מִן הַבַּיִת, שֶׁנִּבְנָה מִן גְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת שֶׁגָּזַל מֵהֶם דָּוִד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, רָעָב הָיָה בִּימֵי אָבִיו שָׁלשׁ שָׁנִים, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה, וְהָיָה לוֹ לְבַזְבֵּז הַהֶקְדֵּשׁוֹת הַלָּלוּ, לְהַחֲיוֹת בָּהֶן עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל.

כתובים משלי כ׳: כ״ט-כ״א: ג׳

משנה משנה כתובות ז׳

ברטנורההַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּהָנוֹת לוֹ. עַל הֲנָאַת תַּשְׁמִישׁ אֵין הַנֵּדֶר חָל, מִשּׁוּם דִּמְשֻׁעְבָּד לָהּ וְלָאו כָּל כְּמִינֵיהּ לְהַפְקִיעַ שִׁעְבּוּדוֹ. וְעַל הֲנָאַת מְזוֹנוֹת אַף עַל גַּב דִּמְשֻׁעְבָּד לָהּ אַשְׁכְּחָן דְּחָל הַנֵּדֶר, כְּגוֹן שֶׁמַּסְפִּיקִין מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לִמְזוֹנוֹתֶיהָ. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ אִם כֵּן לָמָּה יַעֲמִיד פַּרְנָס, וּמְשָׁנֵי, כְּגוֹן שֶׁאֵין מַסְפִּיקִין לִדְבָרִים שֶׁהָיְתָה רְגִילָה בָהֶם בְּבֵית אָבִיהָ, וְעַל זֶה בִּלְבָד יַעֲמִיד פַּרְנָס שֶׁיְּפַרְנְסֶנָּה. וְלֹא שֶׁיַּעֲמִיד שָׁלִיחַ לְפַרְנְסָהּ, שֶׁהֲרֵי שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר כָּל הַמְפַרְנֵס אֵינוֹ מַפְסִיד:
יָתֵר מִכֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. דְּעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם לֹא שָׁמְעֵי אֱינָשֵׁי וְלֵיכָּא זִילוּתָא. טְפֵי מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם שָׁמְעֵי אֱינָשֵׁי וְאִיכָּא זִילוּתָא:
בְּיִשְׂרָאֵל. אִם יִשְׂרָאֵל הוּא שֶׁיָּכוֹל לְהַחֲזִיר אֶת גְּרוּשָׁתוֹ:
וּבְכֹהֶנֶת. שֶׁאִם יְגָרְשֶׁנָּה לֹא יוּכַל לְהַחֲזִירָהּ, יָהֲבוּ לֵיהּ רַבָּנָן זִימְנָא טְפֵי. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(א) כֵּיוָן שֶׁהוּא מַדִּיר אוֹתָהּ בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה לֵהָנוֹת מִשֶּׁלוֹ כוּ', דְּאִלּוּ בְּתַשְׁמִישׁ לָאו כָּל כְּמִינֵיהּ, אֶלָּא בְּאוֹמֵר הֲנָאַת תַּשְׁמִישֵׁךְ עָלַי, לְפִי שֶׁאֵין מַאֲכִילִין לָאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ. הָרַ"ן:
(ב) וְתֵימַהּ, דַּאֲפִלּוּ אִם מַסְפִּיקִים אֵיךְ יָחוּל הַנֶּדֶר, דְּהָא קַיְמָא לָן דְּעִקַּר תַּקַּנְתָּא מְזוֹנוֹת וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפֶרֶק ה'‏ מִשְׁנָה ד', וְנִמְצָא שֶׁהוּא מְשֻׁעְבָּד לָהּ לִמְזוֹנוֹת, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים תִּקְּנוּ לוֹ כְּנֶגֶד זֶה שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ שֶׁלּוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מְשֻׁעְבָּד לָהּ אֵין [כֹּחַ] בַּנֶּדֶר לְהַפְקִיעַ אַף עַל פִּי שֶׁיִּהְיֶה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מַסְפִּיקִין לָהּ כוּ'. הִלְכָּךְ קִצּוּר לָשׁוֹן אֲנִי רוֹאֶה בְּכָאן, שֶׁהָיָה לוֹ לְהָרַ"ב לְהַתְנוֹת עוֹד כִּדְאַתְנֵי בַּגְּמָרָא בְּאוֹמֵר לָהּ צְאִי מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ בִּמְזוֹנוֹתַיִךְ, וְכֵיוָן דְּמַסְפִּיקִין לָהּ יָכוֹל לְהַדִּירָהּ וְהַנֶּדֶר חָל כוּ'. וּמַיְרֵי שֶׁשָּׁתְקָה (דְּאִם לֹא כֵן אֵינוֹ מִיפְטַר בְּכָךְ, דְּאִם כֵּן מַה הוֹעִילוּ חֲכָמִים בְּתַקָּנָתָן) דְּאִלּוּ לֹא רָצְתָה בְּדָבָר זֶה וְלֹא סָמְכָה דַּעְתָּהּ הֲוָה לָהּ לְתָבְעוֹ, אוֹ לוֹמַר אֵין מַעֲשֵׂה יָדַי מַסְפִּיקִין לִי:
(ג) שְׁלֹשִׁים יוֹם כוּ'. כְּלוֹמַר עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם מַמְתִּינִין, בֵּין אִם פֵּרֵשׁ נִדְרוֹ וְשִׁלְּמוֹ, אוֹ לֹא פֵרֵשׁ וְהִתִּיר נִדְרוֹ. דַּהֲלָכָה כִּשְׁמוּאֵל דְּאָמַר אֲפִלּוּ בִּסְתָם כוּ':
(ד) כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יָזוּן לֹא עֲבֵיד שָׁלִיחַ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּמִשְׁנָה ו'‏ פֶּרֶק ו'‏ דְּגִטִּין בְּאוֹמֵר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלִי יִכְתֹּב גֵּט דְּעַבְדִינְהוּ שְׁלוּחִים. גְּמָרָא. וְדַוְקָא נַמִּי כְּשֶׁאוֹמֵר כָּל הַמְפַרְנֵס, דִּלְעָלְמָא קָאָמַר. אֲבָל אִם אוֹמֵר לְיָחִיד אִם תָּזוּן לֹא תַפְסִיד, הֲוֵי שְׁלוּחוֹ, כִּדְמוּכָח בְּסוֹף פֶּרֶק ד'‏ דִּנְדָרִים. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי שָׁם. וְשָׁרֵי נַמִּי עַל יְדֵי חֶנְוָנִי:
(ה) וְהָא דְהַמַּשְׁרֶה בְּמִשְׁנָה ח'‏ פֶּרֶק ה', שֶׁלֹּא עַל יְדֵי נֶדֶר הוּא. הָרַמְבַּ"ם. וּבַיְרוּשַׁלְמִי, דִּלְעֵיל דַּוְקָא כְּשֶׁקִּבְּלָה עָלֶיהָ:
(ו) חֹדֶשׁ. אַבַּיֵי אָמַר, בְּכֹהֶנֶת לְחוּד פָּלֵיג. וְחֹדֶשׁ הַיְנוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם כִּדְאָמַר תַּנָּא קַמָּא. וְרָבָא אָמַר, חֹדֶשׁ מָלֵא וְחֹדֶשׁ חָסֵר [נַמִּי] אִיכָּא בֵּינַיְהוּ. גְּמָרָא:
(ז) וּבְכֹהֶנֶת. רוֹצֶה לוֹמַר אֵשֶׁת כֹּהֵן. הָרַמְבַּ"ם:

ברטנורהשֶׁלֹּא תִתְקַשֵּׁט בְּאַחַד מִכָּל הַמִּינִים. [שֶׁאָמְרָה הִיא] קוֹנָם בֹּשֶׂם פְּלוֹנִי עָלַי, וְהוּא קִיֵּם לָהּ:
בַּעֲנִיּוֹת שֶׁלֹּא נָתַן קִצְבָּה. לַדָּבָר, עַד מָתַי אֲסָרוֹ עָלֶיהָ, הוּא דְיוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. אֲבָל אִם נָתַן קִצְבָּה, תַּמְתִּין עַד אוֹתוֹ זְמָן. וְכַמָּה קִצְבָּה, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ:
וּבַעֲשִׁירוֹת שְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁכֵּן אִשָּׁה חֲשׁוּבָה נֶהֱנֵית מֵרֵיחַ קִשּׁוּטֶיהָ שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְזֹאת תֵּהָנֶה מֵרֵיחַ הַקִּשּׁוּטִים שֶׁנִּתְקַשְּׁטָה לִפְנֵי הַנֵּדֶר שְׁלֹשִׁים יוֹם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

ברטנורהשֶׁנּוֹעֵל בְּפָנֶיהָ. דֶּלֶת שֶׁל שִׂמְחָה וַהֲסָרַת יָגוֹן. וּלְבֵית הָאֵבֶל נוֹעֵל בְּפָנֶיהָ, שֶׁלְּמָחָר הִיא מֵתָה וְאֵין אָדָם סוֹפְדָהּ:
מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר. כְּגוֹן דְּאִתְחַזַּק שֶׁבְּנֵי אָדָם פְּרוּצִים מְצוּיִין שָׁם:
שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי וְכוּ'. דְּבָרִים שֶׁל קַלּוּת:
שֶׁתְּהֵא מְמַלְּאָה וּמְעָרָה לָאַשְׁפָּה. אִית דִּמְפָרְשֵׁי לְאַחַר שֶׁתְּשַׁמֵּשׁ וִימַלֵּא רַחְמָהּ שִׁכְבַת זֶרַע תְּנַפְּצֶנּוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקְלֹט הַזֶּרַע וְתִתְעַבֵּר. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי שֶׁתְּמַלֵּא עֲשָׂרָה כַדֵּי מַיִם וּתְעָרֶה לָאַשְׁפָּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֵית כְּשׁוֹטָה:

ו. וְאֵלּוּ יוֹצְאוֹת שֶׁלֹּא בִכְתֻבָּה, הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה וִיהוּדִית. וְאֵיזוֹ הִיא דַּת מֹשֶׁה, מַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר, וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ נִדָּה, וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה, וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת. וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית, יוֹצְאָה וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, וְטוֹוָה בַשּׁוּק, וּמְדַבֶּרֶת עִם כָּל אָדָם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַף הַקּוֹלָנִית. וְאֵיזוֹ הִיא קוֹלָנִית, לִכְשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וּשְׁכֵנֶיהָ שׁוֹמְעִין קוֹלָהּ:

ברטנורהמַאֲכִילָתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר. וְלֹא נוֹדַע לוֹ אֶלָּא אַחַר שֶׁאֲכָלוֹ, כְּגוֹן דְּאָמְרָה לֵיהּ פְּלוֹנִי כֹּהֵן תִּקֵּן לִי אֶת הַכְּרִי, וְאָזַל שַׁיְילֵיהּ וְאִשְׁתַּכַּח שִׁקְרָא:
וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ נִדָּה. כְּגוֹן שֶׁהֻחְזְקָה נִדָּה בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ שֶׁרָאוּהָ לוֹבֶשֶׁת בִּגְדֵי נִדּוּת, וּלְבַעְלָהּ אָמְרָה טְהוֹרָה אֲנִי:
וְלֹא קוֹצָה לָהּ חַלָּה. דְּאָמְרָה לֵיהּ פְּלוֹנִי תִּקֵּן לִי אֶת הָעִסָּה, וְאָזַל שַׁיְילֵיהּ וְאִשְׁתַּכַּח שִׁקְרָא:
וְטוֹוָה בַשּׁוּק. וּמַרְאָה זְרוֹעוֹתֶיהָ לִבְנֵי אָדָם:
וּמְדַבֶּרֶת עִם בְּנֵי אָדָם. מְשַׂחֶקֶת עִם הַבַּחוּרִים:
וּמְקַלֶּלֶת יוֹלְדָיו בְּפָנָיו. מְקַלֶּלֶת וּמְחָרֶפֶת אֲבִי בַעְלָהּ בִּפְנֵי בַעְלָהּ:
הַקּוֹלָנִית. תּוֹבַעַת תַּשְׁמִישׁ בְּקוֹל רָם עַד שֶׁשְּׁכֵנוֹתֶיהָ שׁוֹמְעוֹת אוֹתָהּ. וְכָל הַנֵּי צְרִיכוֹת עֵדִים וְהַתְרָאָה לְהַפְסִידָן כְּתֻבָּתָן. וְאֵין לָהֶן לֹא כְּתֻבָּה וְלֹא תּוֹסֶפֶת, וְאֵינָן נוֹטְלוֹת אֶלָּא בְּלָאוֹתֵיהֶן הַקַּיָּמִים בִּלְבָד:

עיקר תוספות יום טוב(יד) וִיהוּדִית. שֶׁנָּהֲגוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא כְתִיבָא. רַשִׁ"י:
(טו) דְּאִי רָצְתָה לְהַאֲכִילוֹ וְלֹא אָכַל, מָצְיָא אָמְרָה מְשַׂחֶקֶת הָיִיתִי בְךָ וּכְשֶׁהָיִיתָ בָא לֶאֱכֹל הָיִיתִי מוֹנַעֲךָ. תּוֹסָפוֹת וְהָרֹא"שׁ. וְהוּא הַדִּין בְּאִינָךְ דְּמַתְנִיתִין דַּוְקָא לְאַחַר שֶׁעָבַר הוּא:
(טז) וְכֵן הוּא בַּגְּמָרָא. וְיֵשׁ לְגַמְגֵּם לָמָּה [נָקַט] כֹּהֵן. וּבָרֹא"שׁ לֵיתָא כֹּהֵן. וְכֵן בַּיְרוּשַׁלְמִי:
(יז) וּכְגוֹן דְּאָתוּ סַהֲדֵי וְאָמְרוּ עִמָּנוּ הָיָה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמַרְתְּ שֶׁתִּקֵּן לָךְ. אוֹ, לֹא זָזָה יָדוֹ מִתּוֹךְ יָדֵינוּ וְלֹא תִקְּנוֹ. אֲבָל עַל פִּי הַכְחָשַׁת הַכֹּהֵן עַצְמוֹ אֵינָהּ מַפְסֶדֶת כְּתֻבָּתָהּ, דְּעֵד אֶחָד הוּא. פּוֹסְקִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יח) שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר. וְכָל שֶׁכֵּן שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יט) וְאֵינָהּ כוּ'. דְּבַעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים. גְּמָרָא. וּמִזֶּה דִּקְדֵּק הָרֹא"שׁ דִּכְשֶׁהִיא בְּעַצְמָהּ אוֹכֶלֶת דְּבַר אִסּוּר לֹא הִפְסִידָה כְּתֻבָּתָהּ. וְדַת יְהוּדִית מִשּׁוּם חֲצִיפוּתָא וַחֲשַׁד זְנוּת הִיא:
(כ) פָּרוּעַ. דְּמִדְּאוֹרַיְתָא כְּשֶׁמְּכֻסֶּה בְּמִטְפַּחַת שַׁפִּיר דָּמֵי, וַאֲפִלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ וְכוּ', וּמִדַּת יְהוּדִית שֶׁלֹּא תֵצֵא לְכָל אֵלּוּ אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁיֵּשׁ עַל רֹאשָׁהּ רָדִיד [כְּכָל הַנָּשִׁים]:

ברטנורהשֶׁאֵין עָלֶיהָ נְדָרִים וְנִמְצְאוּ עָלֶיהָ נְדָרִים. בְּאֵילוּ נְדָרִים אָמְרוּ, שֶׁלֹּא תֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא תִשְׁתֶּה יַיִן וְלֹא תִתְקַשֵּׁט בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים. אֲבָל בִּשְׁאָר נְדָרִים, מְקֻדֶּשֶׁת:
כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּכֹּהֲנִים. בִּבְכוֹרוֹת קָא מָנֵי לְהוּ. וְהוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶן בַּנָּשִׁים זֵעָה. וְרֵיחַ הַפֶּה אוֹ רֵיחַ רַע בְּמָקוֹם אַחֵר בְּגוּפָהּ. וְשׁוּמָא שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֵׂעָר, בֵּין קְטַנָּה בֵּין גְּדוֹלָה כְּשֶׁהִיא כְּנֶגֶד פָּנֶיהָ, וּכְגוֹן שֶׁהִיא תַּחַת כִּפָּה שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, דְּזִמְנִין מִתְחַזְיָא וְזִמְנִין דְּלֹא מִתְחַזְיָא, שֶׁאִם הִיא בְּמָקוֹם הַמְגֻלֶּה תָּמִיד הֲרֵי רָאָה וְנִתְפַּיֵּס, וְאִם הַשּׁוּמָא אֵין בָּהּ שֵׂעָר אֵינָהּ מוּם עַד שֶׁתְּהֵא גְדוֹלָה כְּאִיסָר. וְקוֹלָהּ עָבֶה וּמְשֻׁנֶּה מִקּוֹל שְׁאָר הַנָּשִׁים. וּנְשָׁכָהּ כֶּלֶב וְנַעֲשָׂה בִּמְקוֹם הַנְּשִׁיכָה צַלֶּקֶת, כְּלוֹמַר כִּוּוּץ כְּמוֹ מִכְוַת אֵשׁ. וְדַדֶּיהָ גַּסִּים מֵחַבְרוֹתֶיהָ טֶפַח. וְשֶׁדַּדֶּיהָ רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה עַד שֶׁיֵּשׁ טֶפַח בֵּין דַּד לְדַד. אֵלּוּ מוּמִין בַּנָּשִׁים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם מוּמִין בַּכֹּהֲנִים:

עיקר תוספות יום טוב(כא) דְּמִידֵי דְקָפְדֵי בֵיהּ אֱינָשֵׁי הֲוֵי קְפֵידֵיהּ קְפֵידָא, מִידֵי דְּלֹא קָפְדֵי אֱינָשֵׁי לֹא הֲוֵי קְפֵידֵיהּ קְפֵידָא. גְּמָרָא. וְאִי פֵרֵשׁ, אֲפִלּוּ לֹא קָפְדֵי. תּוֹסָפוֹת. וְכָתַב הָרַ"ן, וְהוּא הַדִּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ אַף עַל גַּב דְּלֹא פֵרֵשׁ:
(כב) סְתָם. אַרֵישָׁא קָאֵי, דְּקִדְּשָׁהּ עַל תְּנַאי וּכְנָסָהּ סְתָם, דְּדִלְמָא אַחוּלֵי אַחֲלֵיהּ לִתְנָאָה כֵּיוָן שֶׁכְּנָסָהּ בִּסְתָם. כִּדְרַב בַּגְּמָרָא:
(כג) שֶׁלֹּא כוּ'. וְגֵט מִיהָא בַּעְיָא, דִּמְסַפְּקָא לָן אִי אַחוּלֵי אַחֲלֵיהּ לִתְנָאָה, וּלְאִסּוּרָא לְחֻמְרָא, וּלְמָמוֹנָא הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָרַ"ן:
(כד) עַל מְנָת כוּ'. אֲפִלּוּ בִסְתָם נַמִּי. דְּהָא בְּפֶרֶק ה'‏ מִשְׁנָה ג'‏ גָּזְרִינַן דַּאֲרוּסָה בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן לֹא תֹאכַל בַּתְּרוּמָה שֶׁמָּא יִמְצָא בָהּ מוּם כוּ'. וּמִשּׁוּם סֵיפָא דִּכְנָסָהּ סְתָם, נָקַט קִדְּשָׁהּ עַל מְנָת, לְאַשְׁמְעִינַן דְּאַף עַל גַּב דְּקִדְּשָׁהּ עַל מְנָת בַּעְיָא גֵּט. תּוֹסָפוֹת:
(כה) דְּאַף דִּלְגַבֵּי כֹּהֲנִים אֶפְשָׁר דְּנָקַט פִּלְפְּלָא בְּפוּמֵיהּ וַעֲבֵיד עֲבוֹדָה. אֲבָל לְגַבֵּי אִשָּׁה שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמָּהּ בְּכָל שָׁעָה לֹא אֶפְשָׁר:
(כו) רַשִׁ"י פֵּרֵשׁ שׁוּמָא וורוא"ה בְּלַעַ"ז. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז וָוארְ"ץ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ח. הָיוּ בָהּ מוּמִין וְעוֹדָהּ בְּבֵית אָבִיהָ, הָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה נוֹלְדוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל, הַבַּעַל צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא נִתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין אֵלּוּ וְהָיָה מִקָּחוֹ מֶקַּח טָעוּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר. אֲבָל בְּמוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי, אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן. וְאִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, אַף מוּמִין שֶׁבַּסֵּתֶר אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בוֹדְקָהּ בִּקְרוֹבוֹתָיו:

ברטנורההָאָב צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה. אִם בָּא לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ מִן הָאֵרוּסִין מִזֶּה שֶׁמְּמָאֵן לְקַחְתָּהּ, צָרִיךְ שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָאִשָּׁה חֲזָקָה דְגוּפָהּ, הוֹאִיל וְנִמְצְאוּ הַמּוּמִין בִּרְשׁוּת הָאָב וְאִיכָּא לְמֵימַר כָּאן הָיוּ קֹדֶם אֵרוּסִין, וּלְפִיכָךְ אִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה, בַּעַל מְהֵימָן:
נִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל. נִשְּׂאָה, וְעַתָּה בָּא לְהוֹצִיאָהּ בְּלֹא כְּתֻבָּה עַל מוּמִין שֶׁבָּהּ, עָלָיו לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁקֹּדֶם שֶׁנִּתְאָרְסָה הָיוּ בָהּ מוּמִין הַלָּלוּ. דְּכֵיוָן דְּלֹא נִמְצְאוּ מוּמִין הַלָּלוּ אֶלָּא בִרְשׁוּתוֹ, אוֹמְרִים כָּאן נִמְצְאוּ כָּאן הָיוּ וּלְאַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ לָהּ וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ:
אֵינוֹ יָכוֹל לִטְעֹן. דְּיָדַע וְנִתְפַּיֵּס:

עיקר תוספות יום טוב(כז) כְּלוֹמַר וְהָא קַיְמָא לָן כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּמִשְׁנָה ו'‏ פֶּרֶק קַמָּא, דְּהַעֲמֵד אִשָּׁה עַל חֶזְקָתָהּ, וְהָכָא נַמִּי יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה שֶׁבְּלֹא מוּמִין נוֹלְדָה. הָכָא שָׁאנֵי הוֹאִיל כוּ'. וּבְפֶרֶק קַמָּא [נַמִּי] פְּלוּגְתַּיְהוּ בְּנִכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל הוּא, וּבָהּ אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּלֹא הוּרַע חֶזְקַת אָבִיהָ בְּכָךְ. רַשִׁ"י. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְאַיְירֵי בְּעִנְיָן שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁנֶּאֶנְסָה תַּחַת בַּעְלָהּ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּשֵׁם הָרַ"ן:
(כח) שֶׁעַד שֶׁלֹּא כוּ'. אֲבָל אִם הֵבִיא רְאָיָה שֶׁמִּשֶּׁנִּתְאָרְסָה לֹא סַגִּי, וְלֹא אָמְרִינַן כָּאן נִמְצְאוּ בְּבֵית אָבִיהָ כָּאן הָיוּ, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא תַּרְתֵּי, הַעֲמֵד הַגּוּף כוּ'‏ וַחֲזָקָה אֵין אָדָם שׁוֹתֶה בְּכוֹס אֶלָּא אִם כֵּן בּוֹדְקוֹ וְרָאָה וְנִתְפַּיֵּס. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כט) שֶׁבַּגָּלוּי כוּ'. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה, דְּאַמַּתְנִיתִין דִּלְעֵיל קָאֵי, לֹא עַל מוּמִין שֶׁבַּגָּלוּי נִתְכַּוֵּן, דְּאוֹתָן רָאָה וְנִתְפַּיֵּס, אֶלָּא עַל מוּמִין שֶׁלֹּא רָאָה נִתְכַּוֵּן, וּכְשֶׁיֵּשׁ נַמִּי מֶרְחָץ נַמִּי לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא עַל מוּמִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבָדְקָן עַל יְדֵי מֶרְחָץ, כְּגוֹן רֵיחַ הַפֶּה. תּוֹסָפוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(ל) שֶׁנּוֹלְדוּ. וְכָל שֶׁכֵּן הָיוּ. גְּמָרָא:
(לא) וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, אַחַר שֶׁנְּשָׂאָהּ. וְנִרְאֶה דְרוֹצֶה לוֹמַר דְּאִי לְאַחַר שֶׁאֵרְסָהּ, אַף עַל גַּב דְּאֵין כּוֹפִין לְהוֹצִיא, הָכִי נַמִּי אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ שֶׁתִּכָּנֵס. מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ, דְּאִם אֵינָהּ רוֹצָה שֶׁתֵּשֵׁב עִמּוֹ הָיוּ דָנִין אוֹתָהּ דִּין מוֹרֶדֶת כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם שָׁם:
(לב) כּוֹפִין כוּ'. דְּגַבֵּי אִישׁ לֵיכָּא לְמֵימַר נִסְתַּחֲפָה שָׂדֶה שֶׁל אִשָּׁה, דְּאִישׁ אֵינוֹ שָׂדֶה שֶׁל אִשְׁתּוֹ. תּוֹסָפוֹת:

י. וְאֵלּוּ שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, מֻכֵּה שְׁחִין, וּבַעַל פּוֹלִיפּוֹס, וְהַמְקַמֵּץ, וְהַמְצָרֵף נְחֹשֶׁת, וְהַבֻּרְסִי, בֵּין שֶׁהָיוּ בָם עַד שֶׁלֹּא נִשְּׂאוּ וּבֵין מִשֶּׁנִּשְּׂאוּ נוֹלָדוּ. וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמָּהּ, יְכוֹלָהּ הִיא שֶׁתֹּאמַר, סְבוּרָה הָיִיתִי שֶׁאֲנִי יְכוֹלָהּ לְקַבֵּל, וְעַכְשָׁיו אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְקַבֶּלֶת הִיא עַל כָּרְחָהּ, חוּץ מִמֻּכֵּה שְׁחִין, מִפְּנֵי שֶׁמְּמִקָּתוֹ. מַעֲשֶׂה בְצִידוֹן בְּבֻרְסִי אֶחָד שֶׁמֵּת וְהָיָה לוֹ אָח בֻּרְסִי, אָמְרוּ חֲכָמִים, יְכוֹלָה הִיא שֶׁתֹּאמַר, לְאָחִיךָ הָיִיתִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל, וּלְךָ אֵינִי יְכוֹלָה לְקַבֵּל:

עיקר תוספות יום טוב(לג) סְבוּרָה כוּ'. מַקְשִׁים הַתּוֹסָפוֹת, דְּאִם כֵּן כָּל אִשָּׁה תַּעֲרִים וְתִשָּׂאֶנּוּ כְדֵי שֶׁיִּתֵּן לָהּ כְּתֻבָּה. וְשֶׁמָּא, כְּשֶׁיֵּשׁ חֲשַׁשׁ עָרְמָה אֵין לָהּ כְּתֻבָּה. וְלִי לֹא קָשֶׁה כְּלָל, דְּכֵיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מוּמוֹ אִיהוּ דְּאַפְסִיד אַנַּפְשֵׁיהּ שֶׁלְּקָחָהּ וְיוֹדֵעַ שֶׁיְּכוֹלָה לִטְעֹן כוּ':
(לד) שֶׁמְּמִקָּתוֹ. וּלְפִיכָךְ אֲפִלּוּ מִדַּעְתָּהּ שֶׁלֹּא בְעַל כָּרְחָהּ, אֵין מַנִּיחִין אוֹתָהּ שֶׁתֵּשֵׁב עִמּוֹ, כֵּיוָן שֶׁסַּכָּנָה הִיא לוֹ:
(לה) אֵינִי יְכוֹלָה כוּ'. וְיַחֲלֹץ וְיִתֵּן כְּתֻבָּה. הָרַמְבַּ"ם:

גמרא כתובות ע״ב א: ט״ו-ע״ב ב: ב׳

וְנוֹדֶרֶת וְאֵינָה מְקַיֶּימֶת דְּאָמַר מָר בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ה') אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרְךָ וגו' וְאֵיזוֹ הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם הֱוֵי אוֹמֵר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. רַב נַחְמָן אָמַר מֵהָכָא (ירמיה ב') לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם לַשָּׁוְא עַל עִסְקֵי שָׁוְא. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁנּוֹדֶרֶת וְאֵינָה מְקַיֶּימֶת יַחֲזוֹר וְיַדִּירֶנָּה. יַדִּירֶנָּה בְּמָאי מְתַקֵּן לָהּ אֶלָא יַחֲזוֹר וְיַקְנִיטֶנָּה כְּדֵי שֶׁתִּדּוֹר בְּפָנָיו וְיָפֵר לָהּ. אָמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה. תַּנְיָא הָיָה רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁאֵינָה קוֹצָה לוֹ חַלָּה יַחֲזוֹר וְיַפְרִישׁ אַחֲרֶיהָ אָמְרוּ לוֹ אֵין אָדָם דָּר עִם נָחָשׁ בִּכְפִיפָה. מָאן דְמַתְנֵי לָהּ אֲהָא כָּל שֶׁכֵּן אֲהַךְ אֲבָל מָאן דְמַתְנֵי לָהּ אֲהַךְ אֲבָל הָא זִמְנִין דְמִקְרֵי וְאָכִיל. וְאֵיזוֹהִי דַת יְהוּדִית יוֹצְאָה וְרֹאשָׁה פָּרוּעַ. רֹאשָׁה פָּרוּעַ דְאוֹרַיְיתָא הִיא דִכְתִיב (במדבר ה') וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְתָנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אַזְהָרָה לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בִּפְרוּעַ רֹאשׁ. דְאוֹרַיְיתָא קַלְתָא שַׁפִּיר דָּמֵי. דַּת יְהוּדִית אֲפִלּוּ קַלְתָא נַמֵּי אָסוּר. אָמַר רִבִּי אָסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן קַלְתָה אֵין בָּהּ מִשּׁוּם פְּרוּעַ רֹאשׁ הֲוֵי בָּהּ רִבִּי זֵירָא הֵיכָא אִילֵימָא בַּשּׁוּק דַּת יְהוּדִית הִיא. וְאֶלָּא בֶּחָצֵר אִם כֵּן לֹא הִנַחְתָּ בַּת לְאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁיּוֹשֶׁבֶת תַּחַת בַּעְלהּ. אָמַר אַבַּיֵי וְאִיתֵימָא רַב כַּהֲנָא מֵחָצֵר לֶחָצֵר וְדֶרֶךְ מָבוּי:

רש״יבנים מתים - בפ' במה מדליקין (שבת לב:) יליף מוחבל את מעשה ידיך:
ידירנה - משמע בעצמו קונם עליך דבר פלוני:
יחזור ויקניטנה - אין לו להוציאה אלא כך יתקננה:
בכפיפה - בתוך סל אחד שכשלא ישמר ישכנו אף זה יבא לידי שתקלקלנו:
מאן דמתני לה אהא - דר"י דתני תקנתא אחלה כל שכן אנדרים דלא שכיחי:
דאורייתא היא - ואמאי לא קרי לה דת משה:
אזהרה - מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה כמו שעשתה להתנאות על בועלה מכלל דאסור א"נ מדכתיב ופרע מכלל דההוא שעתא לאו פרועה הות שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר:
קלתה - סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן:
הוי - לשון מקשה:
א"כ - דבחצר יש בה משום פריעה:
ודרך מבוי - דלא שכיחי רבים:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץח עוד שנינו במשנה: ונודרת ואינה מקיימת. ומדוע עליו להוציאה בשל כך — שאמר מר [החכם]: בעון נדרים שאין מקיימים אותם — בנים מתים, שנאמר: "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך... למה יקצוף האלהים על קולך וחיבל את מעשה ידך" (קהלת ה ד-ה), ואיזו הן מעשה ידיו של אדם — הוי אומר בניו ובנותיו. רב נחמן אמר: מהכא [מכאן] יש ראיה לדבר, ממה שנאמר: "לשוא הכיתי את בניכם" (ירמיה ב, ל), "לשוא" כוונתו — על עסקי שוא, שאתם נודרים ואינכם מקיימים.
תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: כל היודע באשתו שנודרת ואינה מקיימת — לא יגרשנה, אלא יחזור וידירנה. ותוהים: ידירנה?! במאי [במה] מתקן לה (אותה) אם מדיר אותה? אלא הכוונה היא: יחזור ויקניטנה (וירגיזנה) כדי שתדור בפניו ואחר כך יפר לה. אמרו לו: אין זו תקנה מועילה, לפי שאין אדם דר עם נחש בכפיפה (בסל) אחד, שאין יכול למנוע אותה כל הזמן מלנדור, ומוטב שיוציאנה.
תניא [שנויה ברייתא] כיוצא בזה, היה ר' יהודה אומר: כל היודע באשתו שאינה קוצה לו חלה — יחזור ויפריש אחריה. אמרו לו: אם אינה קוצה לו חלה צריך הוא לגרשה, שכן אין אדם דר עם נחש בכפיפה.
ומסבירים: מאן דמתני לה [מי ששונה אותה], את התקנה הזו שיתקן אחריה אהא [על זו], לענין חלה, כל שכן ששונה אותה אף אהך [על זו] של נדרים (שיחזור ויקניטנה כדי שתידור לפניו ויפר לה), שאינם דבר של יום יום, אבל מאן דמתני אהך [מי ששונה אותה על זו של נדרים] שיחזור ויקניטנה, אבל הא [בזו] של חלה אין לומר כן, שכן זימנין דמקרי ואכיל [פעמים שהוא מזדמן ואוכל] ואף ר' מאיר מסכים שאינו יכול להישמר כל כך ולכן יגרשנה.
ט שנינו במשנה: ואיזוהי העוברת על דת יהודית (מנהגי בנות ישראל)? — זו שיוצאה וראשה פרוע. ותוהים: ראשה פרוע אינו רק ממנהג בנות ישראל אלא דאורייתא [מן התורה] היא דכתיב [שהרי נאמר]: "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה, יח), ותנא [ושנה החכם] דבי [מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, שאם נאמר שפורעים את ראש הסוטה, מכאן שאשה נשואה מכסה את ראשה בדרך כלל. ומסבירים: דאורייתא [מן התורה]
קלתה (סל שלה) שפיר דמי [יפה, כשר הדבר], ואולם משום דת יהודית אפילו קלתה נמי [גם כן] אסור וצריכה כיסוי ראש ממש.
אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: המכסה שער ראשה בקלתה — אין בה משום פרוע ראש (גילוי שיער). הוי [היה עוסק ומתקשה] בה ר' זירא: היכא [היכן] מדובר? אילימא [אם תאמר] שהולכת כך בשוק — הלא בכלל עבירה על דת יהודית היא, כפי שאמרנו! ואלא תאמר שהולכת כך בחצר — אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת (שמותרת לשבת) תחת בעלה, שרוב הנשים אינן מקפידות לכסות ראשן כראוי בתוך חצירן! אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב כהנא: מה שאמר ר' יוחנן שאין בקילתה משום פרוע ראש, הכוונה היא לאופן שהולכת מחצר לחצר ודרך מבוי, שהם מקומות שעשויים להיות בו אנשים זרים, אבל לא ברשות הרבים ממש.

זוהר ספר הזהר, פקודי נ״ב

זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּיָדַע לְסַדְרָא שְׁבָחֵי דְמָארֵיהּ בַאֲתַר דְּאִצְטְרִיךְ עַד הָכָא דְבֵקוּתָא וּבִרְכָּאָן וּקְדוּשָׁה כַחֲדָא בַאֲבָהָן. מִכָּאן וּלְהָלְאָה קַיְימִין שְׁאֶלְתִּין וּבָעוּתִין. שִׁירוּתָא דְבָעֵי בַר נָשׁ לְמִשְׁאַל לְמִנְדַּע בְּמִלִּין דְּמָארֵיהּ בְּגִין לְמֶחֱזֵי תִיאוּבְתֵּיהּ לְגַבֵּיהּ וְלָא יִתְפָּרָשׁ מִנֵּיהּ בְּגִין דְּבָעֵי בַר נָשׁ לְאִשְׁתַּתְּפָא בִקְדוּשָׁא דִשְׁמָא קַדִּישַׁא עִלָּאָה לְאִתְעַטְּרָא בֵיהּ וְאִיהוּ שְׁמָא דְבִרְכָּאן וְקִדּוּשִׁין. כוּ''זוּ. רָזָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא י''י דְאִיהוּ קָדוֹשׁ בִקְדוּשָׁה. וְאִלֵּין אַתְוָון (אַחֲרָנִין) אַפִּיקוּ מִנֵּיהּ הָנֵי אַתְוָון אַחֲרָנִין חִבּוּרָא דְהָנֵי בְחִבּוּרָא דִדְכָר בְּנוּקְבָא. וְהָנֵי קַדִּישִׁין עִלָּאִין רָזָא דִקְדוּשָׁה. אִלֵּין אַתְוָון אַחֲרָנִין אִקְרוּן טָ''ל, טַל הַשָּׁמַיִם. רָזָא דְחוּשְׁבָּנָא דְאַתְוָון דִּילֵיהּ בְּגִין דְּהָכָא לְתַתָּא קַיְימִין כָּל מִלִּין בְּחוּשְׁבָּנָא וְלָאו חוּשְׁבָּנָא אֶלָּא לְסִיהֲרָא. וּבְגִין כַּךְ בָּעֵי לְאִתְקַשְּׁרָא בִקְדוּשָׁה דְמָארֵיהּ וְלָא יִתְפְּרָשׁ בַּר נָשׁ מִנֵּיהּ וְכַד שָׁאִיל שִׁירוּתָא דִשְׁאֶלְתִּין לְמִנְדַּע לְמָארֵיהּ לְאַחֲזָאָה דְתִיאוּבְתֵּיהּ לְגַבֵּיהּ. מִכָּאן וּלְהָלְאָה יִתְפָּרָשׁ זְעֵיר זְעֵיר וְיִשְׁאַל שְׁאֶלְתּוֹי מַה דְאִצְטְרִיךְ לְשָׁאֲלָא. וְכָל שְׁאֶלְתּוֹי יְהוֹן לְבָתָר דִּיסַדֵּר סִדּוּרָא דָא דְקָאֲמָר. כְּגַוָונָא דָא כָּל שְׁאֶלְתּוֹי יְהוֹן בְּתַחֲנוּנִים וּבָעוּתִין לְקָמֵי מָרֵיהּ וְלָא יַצְדִּיק (ס''א יַרְחִיק) גַּרְמֵיהּ מִנֵּיה. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ מָאן דְּיָדַע לְסַדְּרָא סִדּוּרָא דָא לְמֵיהַךְ בְּאֹרַח מֵישַׁר כִּדְקָא חָזֵי כְּגוֹוָנָא דְאִתְאַחֲדָא אֶשָּׁא בְמַיָּא וּמַיָא בְאֶשָּׁא. דָּרוֹם בְּצָפוֹן וְצָפוֹן בְּדָרוֹם מִזְרָח בְּמַעֲרָב וּמַעֲרָב בְּמִזְרָח. הָכֵי נָמֵי יִתְקְשָׁר כֹּלָּא כַחֲדָא וִיחוּדָא אִשְׁתְּלִים דָּא בְדָא. וְכָל אִינוּן דְּיַדְעִין לְסַדְּרָא צְלוֹתְהוֹן כִּדְקָא יָאוּת לְאִתְכַּלְלָא הָנֵי הֵיכְלֵין אִלֵּין בְּאִלֵין וּלְאִתְקָשְּׁרָא דָא בְדָא. הָאי בַּר נָשׁ אִתְקְשָׁר בְּהוּ וְקָרִיב לֵיהּ לְאִתְכַּלְלָא בְהוּ. שְׁאֶלְתָּא שָׁאִיל וְיָהִיב לֵיהּ זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ בְּהָאי עַלְמָא וּבְעָלְמָא דְאָתֵי:

תרגום הזוהראַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְסַדֵּר שְׁבָחָיו שֶׁל אֲדוֹנוֹ בְּמָקוֹם שֶׁצָרִיךְ. עַד כָּאן בְּשָׁלֹש בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, דְּבֵקוּת וּבְרָכוֹת וּקְדֻשָּׁה יַחַד בַּאָבוֹת. מִכָּאן וּלְהָלְאָה בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, הוּא שְׁאֵלוֹת וּבַקָּשׁוֹת. וּתְחִלָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ, לָדַעַת בְּדִבְרֵי אֲדוֹנוֹ. כְּדֵי לְהַרְאוֹת תְּשׁוּקָה אֵלָיו וְלֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ. מִשּׁוּם שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן לְהִתְעַטֵּר בּוֹ, וְהַשֵּׁם שֶׁל בְּרָכוֹת וּקְדֻשּׁוֹת הוּא כוז''ו שֶׁהוּא סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַוָּיָ''ה, שֶׁהוּא קָדוֹשׁ בִּקְדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ אוֹתִיּוֹת הַוָּיָה, הוֹצִיאוּ מֵהֶם, אֵלּוּ אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת כּוז''ו, כִּי הֵן אוֹתִיּוֹת הַשְּׁנִיוֹת לְהַוָּיָה, שֶׁאַחַר אוֹת י' דְּהַוָּיָה הוּא כ' דּכוז''ו, וְהַשְּׁנִיָּה לָאוֹת ה' דְּהַוָּיָה, הוּא ו' דּכוז''ו, וְהַשְּׁנִיָּה לָאוֹת ו' דְּהַוָּיָה, הוּא אוֹת ז' דּכוז''ו, וְהַשְּׁנִיָּה לְה' אַחֲרוֹנָה דְּהַוָּיָה, הוּא ו' אַחֲרוֹנָה דּכוז''ו. וְהַחִבּוּר שֶׁל אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת הַוָּיָה וכוז''ו הוּא כְּחִבּוּר דְּכָר בְּנוּקְבָא, שֶׁשֵּׁם הַוָּיָ''ה הַמֵּאִיר בְּז''א הוּא דְּכָר, וְהַשֵּׁם כוז''ו הַמֵּאִיר בָּהֵיכָלוֹת הוּא נוּקְבָא. וְאֵלּוּ שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָעֶלְיוֹנִים הֵם סוֹד הַקְּדֻשָּׁה. אֵלּוּ אוֹתִיּוֹת הָאֲחֵרוֹת, כּוז''ו, נִקְרָאִים טַל, טַל הַשָּׁמַיִם, שׁה''ס הַחֶשְׁבּוֹן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא טַ''ל, מִשּׁוּם שֶׁכָּאן לְמַטָּה, בַּמַּלְכוּת, נִמְצָאִים כָּל הַדְּבָרִים בְּחֶשְׁבּוֹן, וְאֵין חֶשְׁבּוֹן אֶלָּא לַלְּבָנָה, וּמִשּׁוּם זֶה צְרִיכִים לְהִתְקַשֵּׁר בִּקְדֻשַּׁת אֲדוֹנוֹ וְלֹא יִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וּכְשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, תְּחִלַּת הַבַּקָּשׁוֹת צָרִיךְ לִהְיוֹת לָדַעַת אֶת אֲדוֹנוֹ, לְהַרְאוֹת שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ הוּא אֵלָיו. מִכָּאן וּלְהָלְאָה, יִפָּרֵד מְעָט מְעָט, וְיִשְׁאַל בַּקָּשׁוֹתָיו מַה שֶּׁצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ. וְכָל שְׁאֵלוֹתָיו תִּהְיֶינָה, לְאַחַר שֶׁיְּסַדֵּר סֵדֶר זֶה שֶׁאָמַרְנוּ, כְּעֵין זֶה כָּל שְׁאֵלוֹתָיו תִּהְיֶינָה בְּתַחֲנוּנִים וּבַקָּשׁוֹת לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, וְלֹא יַרְחִיק עַצְמוֹ מִמֶּנּוּ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לַסֵּדֶּר הַזֶּה לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר כָּרָאוּי. כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַחֵד אֵשׁ בְּמַיִם וּמַיִם בְּאֵשׁ, דָּרוֹם בַּצָפוֹן וְצָפוֹן בַּדָּרוֹם, מִזְרָח בַּמַּעֲרָב וּמַעֲרָב בַּמִּזְרָח, אַף כָּךְ נִתְקַשֵּׁר הַכֹּל יַחַד וְהַיִּחוּד נִשְׁלָם זֶה בָּזֶה. וְכָל אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים לְסַדֵּר תְּפִלָּתָם כָּרָאוּי, לִכְלוֹל אֵלּוּ הָהֵיכָלוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ וּלְקַשְּׁרָם זֶה בָּזֶה, אָדָם הַזֶּה נִקְשָׁר בָּהֶם, וּמְקָרֵב עַצְמוֹ לִכְלוֹל בָּהֶם, מְבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁה וְנִתְּנָה לוֹ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ב׳: י״א-י״ג

א. יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת מִתְפַּלֵּל בִּבְרָכָה רְבִיעִית בַּלַּיְלָה וַתּוֹדִיעֵנוּ מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ וַתְּלֵמְּדֵנוּ לַעֲשׂוֹת חוּקֵי רְצוֹנֶךָ וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ קְדוּשַׁת שַׁבָּת וּכְבוֹדּ מוֹעֵד וַחֲגִיגַת הָרֶגֶל בֵּין קְדוּשַׁת שַׁבָּת לִקְדוּשַׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶּׁת יְמֵי הַמַּעֲשֵׂה הִקְדַּשְׁתָּ וַתִּתֶּן לָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשוֹן וְכוּ'. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּבְמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה מַבְדִּיל בְּאַתָּה חוֹנֵן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַבְדִיל עַל הַכּוֹס:

ב. בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים מוֹסִיפִין בְּהוֹדָאָה עַל הַנִּסִּים. שַׁבָּת שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּחֲנֻכָּה מַזְכִּיר עַל הַנִּסִּים בְּמוּסָף כְּמוֹ שֶׁמַּזְכִּיר בִּשְׁאַר תְּפִלּוֹת:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ה׳: ז׳-ח׳

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר כ''ז) כִּי דְבַר ה' בָּזָה וְגוֹ' הִכָּרֵת וְגוֹ' רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר זֶה כָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְאֵינוֹ עוֹסֵק וְכוּ', וְאָמַר רַב כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִדִּבְרֵי תוֹרָה נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם וּמַאֲכִילִין לוֹ גַחֲלֵי רְתָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ל') הַקּוֹטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ וְגוֹ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְפַנֶּה לִבּוֹ לְבַטָּלָה הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד') רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹ' וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין תְּחִלַּת דִּינוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא עַל דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י''ז) פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן. וּכְתִיב (יהושע א') וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְגוֹ' כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל וְכָל רֶגַע וְשָׁעָה וְיוֹם שֶׁאָדָם בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה עָלָיו נֶאֱמַר (קהלת א') וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת:

תורה שמות ל״ח: ל״א-ל״ט: ד׳