חק לישראל - פרשת ויקהל יום שלישי

רש״יוּפְקָעִים֩. וְצוּרַת בֵּיעִין, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.
מִתַּ֨חַת לִשְׂפָת֤וֹ. בְּשָׁלשׁ אַמּוֹת תַּחְתּוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מְרֻבָּעוֹת, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ בַּגְּמָרָא דְּעֵרוּבִין: שָׁלשׁ תַּחְתּוֹנוֹת מְרֻבָּעוֹת, וּשְׁתַּיִם עֶלְיוֹנוֹת עֲגֻלּוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָכִיל אַלְפַּיִם בַּת שֶׁהֵם מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִקְוֵה טָהֳרָה אַרְבָּעִים, אֶלָּא בְּעִנְיָן זֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּעֵרוּבִין, עֶלְיוֹנוֹת מְרֻבָּעוֹת וְהַתַּחְתּוֹנוֹת עֲגֻלּוֹת, אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר, דְּכִי כְּתִיב שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר בַּפְּקָעִים הַלָּלוּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה מַקִּיפִין אֶת הַיָּם סָבִיב, שֶׁבִּמְקוֹם רִבּוּעוֹ (הֶקֵּפוֹ) אַרְבָּעִים אַמָּה, עֶשֶׂר אַמָּה לְכָל רוּחַ, אֲבָל בִּמְקוֹם עִגּוּלוֹ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עֶשֶׂר בָּאַמָּה סָבִיב.
שְׁנֵ֤י טוּרִים֙ הַפְּקָעִ֔ים יְצֻקִ֖ים בִּיצֻֽקָתֽוֹ. הַכֹּל מוּצָק יַחַד, לֹא שֶׁחִבֵּר לוֹ אֶת הַפְּקָעִים אַחַר יְצִיקָתָן עַל יְדֵי מַסְמֵרוֹת אוֹ עַל יְדֵי דֶּבֶק, שֶׁקּוֹרִין שולדר"א בְּלַעַ"ז (הַלְחָמָה, רִתּוּךְ).

כתובים משלי כ׳: ג׳-ז׳

משנה משנה כתובות ו׳

ברטנורהוְהוּא פוֹסֵק כְּנֶגְדָּן חֲמִשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. אֶלֶף דִּינָר הֵן עֲשָׂרָה מָנֶה, וּכְשֶׁבָּא הֶחָתָן לְקַבֵּל עָלָיו וְלִכְתֹּב בַּכְּתֻבָּה, כּוֹתֵב שְׁלִישׁ יוֹתֵר, שֶׁהֵן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מָנֶה, אִם הִכְנִיסָה לוֹ הַכַּלָּה דִּינָרִין בְּעַיִן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִשְׂתַּכֵּר בָּהֶן:
וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם. וְאִם הִכְנִיסָה לוֹ בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִים שֶׁצְּרִיכִין שׁוּמָא, הוּא פוֹסֵק פָּחוֹת חֹמֶשׁ, שֶׁאִם הִכְנִיסָה שׁוּם שֶׁל אֶלֶף זוּז אֵינוֹ מְקַבֵּל עָלָיו אֶלָּא שְׁמֹנֶה מֵאוֹת, שֶׁדֶּרֶךְ הַבָּאִים לָשׁוּם הַבְּגָדִים וּנְכָסִים שֶׁל הַכַּלָּה לְשׁוּמָם יוֹתֵר מִשָּׁוְיָם לִכְבוֹד הַכַּלָּה וּלְחַבְּבָהּ עַל בַּעְלָהּ:
שׁוּם בְּמָנֶה וְשָׁוֶה מָנֶה. כְּלוֹמַר אִם לֹא שָׁמוּ נִכְסֵי הַכַּלָּה וְתַכְשִׁיטֶיהָ אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁהֵם שָׁוִים בַּשּׁוּק:
אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה. לֹא יִכְתְּבוּ בִּשְׁטַר הַכְּתֻבָּה אֶלָּא מָנֶה כְּמוֹ שֶׁשָּׁמוּ:
שׁוּם בְּמָנֶה הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר. שׁוּם שֶׁהוּא מְקַבְּלָהּ בְּמָנֶה, שֶׁאָמְרוּ לוֹ כְּתֹב מָנֶה בַּכְּתֻבָּה וְהִיא תַכְנִיס לְךָ שׁוּם שֶׁל מָנֶה, צָרִיךְ שֶׁיָּשׁוּמוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הַחֲתוּנָה שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר, שֶׁהוּא מָנֶה וְחֻמְשׁוֹ:
וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת. שׁוּם, כְּשֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו הֶחָתָן לִכְתֹּב אַרְבַּע מֵאוֹת. הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת לְפִי שׁוּמַת הַנּוֹעָדִים:
וּכְשֶׁחָתָן פּוֹסֵק וְכוּ'. וְאִם שָׁמוּ הֵם תְּחִלָּה וְהִכְנִיסָה לוֹ, בֵּין שׁוּם קָטָן בֵּין שׁוּם גָּדוֹל, הוּא כּוֹתֵב בַּשְּׁטָר פָּחוֹת חֹמֶשׁ:

עיקר תוספות יום טוב(ו) טַעֲמָא דְמַתְנִיתִין בַּיְרוּשַׁלְמִי, מָה רָאוּ לוֹמַר בִּכְסָפִים כוּ', דְּמִדִּינָא כָּל מַה שֶּׁהָאִשָּׁה מַכְנֶסֶת בֵּין כְּסָפִים בֵּין כֵּלִים אֵין הַבַּעַל רַשַּׁאי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ מְיֻחָדִים לָהּ, וְכֵן הִיא אֵינָהּ רַשָּׁאָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלֶיהָ, אֶלָּא עָשׂוּ חֲכָמִים תַּקָּנָה בֵּינֵיהֶם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ הוּא בַּכְּסָפִים וְיַרְוִיחַ בָּהֶן וְיוֹסִיף שְׁלִישׁ, וּכְשֶׁהִכְנִיסָה לוֹ שׁוּם דְּהַיְנוּ בְּגָדִים וְכֵלִים הַנִּשּׁוֹמִין, שָׁמוּ דַּעְתָּהּ שֶׁרוֹצָה הִיא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלֶיהָ וְשֶׁיִּפְחֹת הַבַּעַל בִּכְתֻבָּתָהּ חֹמֶשׁ מִשָּׁוְיָן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) וְר"ח פֵּרֵשׁ דְּמַיְרֵי כְּגוֹן שֶׁפָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן. דִּכְשֶׁאָמְרָה שׁוּם בְּמָנֶה שָׁוֶה מָנֶה, מַשְׁמַע שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁוֶה אֶלָּא מָנֶה יִכְתֹּב לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ מָנֶה, וּלְפִיכָךְ אֵין לוֹ אֶלָּא מָנֶה בִּלְבָד וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁוֶה שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר, אֲבָל שׁוּם בְּמָנֶה סְתָם, הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר, דְּהָכִי קָאָמְרָה לֵיהּ, שֶׁתַּכְנִיס לוֹ שׁוּם, בְּמָנֶה שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ, הִלְכָּךְ צְרִיכָה לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ:

ברטנורהפָּסְקָה לְהַכְנִיס לוֹ כְסָפִים. דִּינָרִים בְּעַיִן, שֶׁמּוּכָנִין לְהִשְׂתַּכֵּר בָּהֶן מִיָּד:
סֶלַע. שֶׁהוּא אַרְבָּעָה דִינָרִין נַעֲשֶׂה לִכָּתֵב בִּשְׁטַר הַכְּתֻבָּה בְּשִׁשָּׁה דִינָרִין, בְּתוֹסֶפֶת שְׁלִישׁ. וְאַשְׁמְעִינַן תַּנָּא דִּבְדִינָרִין בְּעַיִן, בֵּין שֶׁהֵן מְרֻבִּים כְּגוֹן אֶלֶף דִּינָר דְּקָתָנֵי בְּרֵישָׁא, בֵּין שֶׁהֵם מֻעָטִים כְּגוֹן סֶלַע דְּקָתָנֵי בְּסֵיפָא, לְעוֹלָם נִכְתָּבִים בִּשְׁטַר הַכְּתֻבָּה בִּשְׁלִישׁ יוֹתֵר, מִפְּנֵי שֶׁעוֹמְדִין לְהִשְׂתַּכֵּר בָּהֶן מִיָּד. וּבִדְבָרִים שֶׁצְּרִיכִין שׁוּמָא כְּגוֹן בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִים, בֵּין שֶׁהֵם מְרֻבִּים כְּגוֹן וּכְנֶגֶד הַשּׁוּם דְּקָתָנֵי דְקָאֵי אַאֶלֶף זוּז דְּאָמַר בְּרֵישָׁא, בֵּין שֶׁהֵם מֻעָטִים כְּגוֹן הָא דְקָתָנֵי שׁוּם בְּמָנֶה, הִיא נוֹתֶנֶת שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד סֶלַע וְדִינָר, לְעוֹלָם פּוֹחֲתִין חֹמֶשׁ בִּשְׁטַר הַכְּתֻבָּה מִמַּה שֶּׁשָּׁמוּ אוֹתָם בְּבֵית הַחֲתוּנָה, לֹא שְׁנָא אִם שָׁמוּ אוֹתָם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ בָּאִין לִכְתֹּב הַכְּתֻבָּה, שֶׁאָז צָרִיךְ לִפְחוֹת בִּשְׁטַר הַכְּתֻבָּה הַחֹמֶשׁ מִן הַשּׁוּמָא שֶׁשָּׁמוּ בְּבֵית הַכַּלָּה כִּדְקָתָנֵי וּכְשֶׁהֶחָתָן פּוֹסֵק וְכוּ', וְלֹא שְׁנָא אִם הוּא כָּתַב תְּחִלָּה הַכְּתֻבָּה, שֶׁאָז צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַשּׁוּמָא בְּתוֹסֶפֶת חֹמֶשׁ מִמַּה שֶּׁכָּתוּב בַּכְּתֻבָּה כִּדְקָתָנֵי וּבְאַרְבַּע מֵאוֹת שׁוּם הִיא נוֹתֶנֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת:
לַקֻּפָּה. שֶׁיִּתֵּן לָהּ עֲשָׂרָה זוּז עַל כָּל מָנֶה וּמָנֶה שֶׁהִיא מְבִיאָה לוֹ, כְּדֵי לִקְנוֹת לָהּ מֵהֶם בְּשָׂמִים וְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים. וְלֹא אִתְפָּרֵשׁ בְּמַתְנִיתִין אִם לְכָל שָׁבוּעַ אוֹ לְכָל חֹדֶשׁ אוֹ לְכָל שָׁנָה:

ברטנורהמַה שֶּׁרָאוּי לִתֵּן לָהּ. עִשּׂוּר נְכָסִים:
אִם הִשִּׂיא. הָאָב בְּחַיָּיו:
אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה יִנָּתֵן וְכוּ'. בֵּין שֶׁהוּא פָּחוּת מֵעִשּׂוּר בֵּין שֶׁהוּא יוֹתֵר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָזְלִינַן בָּתַר אֻמְדָן דַּעְתֵּיהּ דְּאָב. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל אֻמְדָן דַּעְתּוֹ שֶׁל אָב, יָהֲבִינַן לָהּ עִשּׂוּר נְכָסִים דְּמִשְׁתַּכְּחֵי הַשְׁתָּא בִּשְׁעַת נִשּׂוּאֶיהָ מִמְּקַרְקְעֵי. אֲבָל מִמְּטַלְטְלֵי אֵין לָהּ עִשּׂוּר. וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּבַזְּמַן הַזֶּה מִמְּטַלְטְלֵי נַמִּי אִית לָהּ עִשּׂוּר. וְאִם נִשֵּׂאת וְלֹא תָבְעָה מִן הַיּוֹרְשִׁים, תּוֹבַעַת לְאַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת, וְלֹא אָמְרִינַן אַחוֹלֵי אַחֲלָה גַּבַּיְהוּ. וְדַוְקָא כְּשֶׁהָיְתָה נִזּוֹנִית מִנִּכְסֵי אָבִיהָ, אֲבָל אִם פָּסְקוּ הַיּוֹרְשִׁים מִלָּתֵת לָהּ מְזוֹנוֹת [אַחוֹלֵי אַחֲלָה אֶלָּא אִם כֵּן מָחֲתָה]. וְאִם הָיְתָה בוֹגֶרֶת שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת וְעָמְדָה וְנִשֵּׂאת וְלֹא תָבְעָה מַה שֶּׁרָאוּי לָהּ לִנְדֻנְיָתָהּ מִנִּכְסֵי אָבִיהָ, אַחוֹלֵי אַחֲלָה גַּבֵּי יוֹרְשִׁים וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לִתְבֹּעַ עוֹד, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה נִזּוֹנֶת מִנִּכְסֵיהֶם:

עיקר תוספות יום טוב(יג) מִדַּעְתָּהּ. רְבוּתָא קָמַשְׁמַע לָן, דְּאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרַצֵּית אֵין מְחִילָתָהּ מְחִילָה. רַשִׁ"י:
(יד) בְּמֵאָה אוֹ בַחֲמִשִּׁים. אִצְטָרִיךְ לְמִתְנֵי בְּמֵאָה, דְּלֹא תֵימָא שֶׁפָּטְרוּ עַצְמָן בְּהוֹסָפָה זוֹ הוֹאִיל וְהוֹסִיפוּ עַצְמָן עַל שִׁעוּר הָרָאוּי. וְאִצְטָרִיךְ נַמִּי בַחֲמִשִּׁים, לְמֵימַר דַּאֲפִלּוּ הָכִי אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִיָּדָן אֶלָּא כְּשֶׁתַּגְדִּיל וְלֹא קֹדֶם לָכֵן, אַף עַל פִּי שֶׁהִשִּׂיאוּהָ וְלֹא נָתְנוּ לָהּ אֶלָּא הַפָּחוּת שֶׁבַּשִּׁעוּרִין, אֲפִלּוּ הָכִי אֵין לָהּ עֲלֵיהֶם דִּין הַפַּרְנָסָה אֶלָּא לְאַחַר שֶׁתַּגְדִּיל. נִרְאֶה לִי:
(טו) וְלֹא כָתַב בִּקְצָרָה וְאִם לֹא הִשִּׂיא כוּ', מִשּׁוּם דְּלֹא תַלְיָא מִידֵי בְּהִשִּׂיא וְלֹא הִשִּׂיא, אֶלָּא בְּאֻמְדְּנָא אִי וַתְרָן אוֹ קַמְצָן, אַף עַל גַּב דְּלֹא הִשִּׂיא וְלֹא גִלָּה דַּעְתּוֹ בְּהַשָּׂאַת בַּת. וְהָא דְנָקַט הִשִּׂיא, לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּרַבָּנָן דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ אֲפִלּוּ בְּהִשִּׂיא. כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. וְהָכִי מְפָרֵשׁ לְשׁוֹן הָרַ"ב:
(טז) כָּל זֶה אַיְרֵי בִּגְדוֹלָה הַנִּשֵּׂאת, רוֹצֶה לוֹמַר כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה. אֲבָל קְטַנָּה לָאו בַּת מְחִילָה הִיא, וַאֲפִלּוּ לֹא מָחֲתָה וְלֹא מִתַּזְּנָה אֲפִלּוּ הָכִי כְּשֶׁתַּגְדִּיל יְכוֹלָה לְהוֹצִיא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יז) פְּעָמִים כוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּלֵיכָּא לְמֵימַר עָנִי וְעָשִׁיר בִּנְכָסִים. דְּאִם כֵּן הֵיכִי קָאָמַר תַּנָּא קַמָּא כִּדְמֵעִקָּרָא, וּבְעָשִׁיר וְהֶעֱנִי הָא לֵית לֵיהּ, אֶלָּא, עָנִי בְּדַעַת, שֶׁאֵין בְּדַעְתּוֹ לִתֵּן לָהּ נְדֻנְיַת עָשִׁיר אֶלָּא נְדֻנְיַת עָנִי. וְכֵן עָשִׁיר, [עָשִׁיר] בְּדַעַת:
(יח) שָׁמִין. כְּלוֹמַר רוֹאִין שֶׁכְּנֶגְדּוֹ הַאֵיךְ מִתְפַּרְנְסוֹת מִנְּכָסִים כָּאֵלּוּ. הָרַ"ן:

עיקר תוספות יום טוב(יט) נֶאֱמָן כוּ'. שֶׁלֹּא יְעַכֵּב לְעַצְמוֹ. תְּנֵם לוֹ וְהוּא יִקְנֶה לִי שָׂדֶה לִכְשֶׁאֶרְצֶה. רַשִׁ"י. וְלִרְבוּתָא לְרַבִּי מֵאִיר מְפָרֵשׁ כָּךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) וַאֲפִלּוּ צִוָּה כְּשֶׁהוּא בָּרִיא. דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי, מַה מִצְוָה דְקָאָמַר, הֲרֵי דִּבְרֵי שְׁכִיב מֵרַע כִּכְתוּבִין וְכִמְסוּרִין דָּמוּ, וְלֹא שַׁיָּךְ מִצְוָה כוּ'‏ אֶלָּא דְּבָרָיו שְׁרִירִין וְקַיָּמִין. וְנַפְקָא מִנָּהּ דְּלֹא אָמְרִינַן מִצְוָה כוּ'‏ אֶלָּא כְּשֶׁהֻשְׁלַשׁ מִתְּחִלָּה לְכָךְ. אִי נַמִּי, דַּוְקָא בְּמֵת נוֹתֵן בְּחַיֵּי מְקַבֵּל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כא) מְכוּרָה. וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר דְּאֵינָהּ יְכוֹלָה לְמָכְרָהּ. תּוֹסָפוֹת. כְּלוֹמַר וּבְהָא הוּא דִפְלִיגֵי. אֲבָל בְּמִצְוָה לְקַיֵּם, אַף רַבִּי יוֹסֵי מוֹדֶה, אֶלָּא דִּבְכִי הָא שָׁאנֵי כֵּיוָן שֶׁיְּכוֹלָה לְמָכְרָהּ. הָרַ"ן:
(כב) גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁאַף הָאָב לֹא עָלָה בְּדַעְתּוֹ לְמָסְרָהּ בְּיַד שָׁלִישׁ אֶלָּא עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא, דְּמִשֶּׁנִּשֵּׂאת הַבַּעַל זַכַּאי לֶאֱכֹל פֵּרוֹת:

גמרא כתובות ס״ז א: י״ג-ס״ז ב: ז׳

תָּנוּ רַבָּנָן יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָאוּ לְהִתְפַּרְנֵס מְפַרְנְסִין אֶת הַיְּתוֹמָה וְאַחַר כַּךְ מְפַרְנְסִין אֶת הַיָּתוֹם מִפְּנֵי שֶׁהָאִישׁ דַּרְכּוֹ לַחֲזוֹר עַל הַפְּתָחִים וְאֵין אִשָּׁה דַרְכָּהּ לַחֲזוֹר. יָתוֹם וִיתוֹמָה שֶׁבָּאוּ לְהִנָּשֵׂא מַשִּׂיאִין אֶת הַיְּתוֹמָה וְאַחַר כַּךְ מַשִּׂיאִין אֶת הַיָּתוֹם מִפְּנֵי שֶׁבּוֹשְׁתָּה שֶׁל אִשָּׁה מְרֻבָּה מִשֶּׁל אִישׁ. תָּנוּ רַבָּנָן יָתוֹם שֶׁבָּא לִשָּׂא שׂוֹכְרִין לוֹ בַיִת וּמַצִיעִין לוֹ מִטָּה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ וְאַחַר כַּךְ מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ט''ו) דֵּי מַחְסוֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. דֵּי מַחְסוֹרוֹ זֶה הַבַּיִת. אֲשֶׁר יֶחְסַר זֶה מִטָּה וְשֻׁלְחָן. לוֹ זוֹ אִשָּׁה וְכֵן הוּא אוֹמֵר אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. תָּנוּ רַבָּנָן דֵּי מַחְסוֹרוֹ אַתָּה מְצֻוֶּה עָלָיו לְפַרְנְסוֹ וְאֵי אַתָּה מְצֻוֶּה עָלָיו לְעַשְּׁרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ אֲפִלּוּ סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו. אָמְרוּ עָלָיו עַל הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁלָּקַח לְעָנִי בֶן טוֹבִים אֶחָד סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְעֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו פַּעַם אַחַת לֹא מָצָא עֶבֶד לָרוּץ לְפָנָיו וְרָץ לְפָנָיו שְׁלשָה מִילִין. הַהוּא דְאָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרִבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֵיהּ בַּמָה אַתָּה סוֹעֵד אָמַר לֵיהּ בְּבָשָׂר שָׁמֵן וְיַיִן יָשָׁן. רְצוֹנְךָ שֶׁתְּגַלְגֵּל עִמִּי בַעֲדָשִׁים גִּלְגֵל עִמּוֹ בַעֲדָשִׁים וָמֵת אָמַר אוֹי לוֹ לָזֶה שֶׁהֲרָגוֹ נְחֶמְיָה. אַדְרַבָּה אוֹי לוֹ לִנְחֶמְיָה שֶׁהֲרָגוֹ לָזֶה מִיבָּעִי לֵיהּ אֶלָּא אִיהוּ הוּא דְלָא אִיבְּעֵי לֵיה לְפַנּוּקֵי נַפְשֵׁיהּ כּוּלֵי הָאי. הַהוּא דְאָתָא לְקַמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר לֵיהּ בַּמָּה אַתָּה סוֹעֵד אָמַר לֵיהּ בְּתַרְנְגוֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן אָמַר לֵיהּ וְלֹא חַיְישִׁית לְדוֹחֲקָא דְצִבּוּרָא אָמַר לֵיהּ אָטוּ מִדִּידְהוּ קָאֲכִילְנָא מִדְּרַחֲמָנָא קָאֲכִילִנָא דְתָנֵינָא (תהלים קמ''ה) עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ בְּעִתָּם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְעִתּוֹ מְלַמֵּד שֶׁלְּכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּרְנָסָתוֹ בְעִתּוֹ אַדְהָכִי אֲתָאי אַחֲתֵיהּ דְּרָבָא דְּלָא חַזְיָא לֵיהּ תְּלֵיסָר שְׁנֵי וְאַתְיָא לֵיהּ תַּרְנְגוֹלֶת פְּטוּמָה וְיַיִן יָשָׁן אָמַר מָאי דְּקַמָּא אָמַר לוֹ נֶעֱנֵיתִי לָךְ קוּם אֱכוֹל:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץה תנו רבנן [שנו חכמים]: יתום ויתומה שבאו להתפרנס מן הצדקה — מפרנסין את היתומה ואחר כך מפרנסין את היתום. וטעמו של דבר — מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים, ואין אשה דרכה לחזור, ולכן צורכה גדול יותר. יתום ויתומה
שבאו לינשא כל אחד לעצמו וצריכים עזרה מן הצדקה — משיאין את היתומה ואחר כך משיאין את היתום. וטעמו של דבר — מפני שבושתה של אשה שאיננה נשואה מרובה משל איש.
ועוד בענין זה, תנו רבנן [שנו חכמים]: יתום שבא לישא אשה, דואגים לו ככל האפשר לכל צרכיו: שוכרין לו בית, ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה, שנאמר: "כי פתוח תפתח את ידך לו... די מחסרו אשר יחסר לו" (דברים טו, ח), ודרשו חכמים: "די מחסרו" — זה הבית, "אשר יחסר" — זה מטה ושלחן, "לו" — זו אשה. וכן הוא אומר ראיה ש"לו" הוא רמז לאשה — "אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב, יח).
באותו ענין תנו רבנן [שנו חכמים]: "די מחסרו" — מכאן אנו למדים שאתה מצווה עליו (על העני) לפרנסו, ואי אתה מצווה עליו לעשרו. שהחובה היא למלא לו את מחסורו, אבל אין חובה לתת לו עד שיתעשר. ומה שנאמר "אשר יחסר לו" הרי זה כולל אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו לשם כבודו אם רגיל בכך. שלאדם הרגיל בדבר זה, מניעתו הוא בגדר מחסורו שיחסר לו, ואינו נחשב למותרות. ומסופר: אמרו עליו על הלל הזקן שלקח (קנה) לעני בן טובים אחד שהיה רגיל בכך, סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ הלל עצמו לפניו שלשה מילין, כדי שלאותו עני יתמלא כדי מחסורו.
ועוד בענייני צדקה ההוא דאתא לקמיה [אחד שבא לפני] ר' נחמיה וביקש צדקה. אמר ליה [לו]: במה אתה סועד כרגיל? אמר ליה [לו] דרכי לסעוד בבשר שמן ויין ישן. שאל אותו: רצונך שתגלגל עמי (שתאכל יחד אתי) בעדשים? שזה היה מאכלו של ר' נחמיה. לבסוף גלגל עמו (האכילו) בעדשים ומת, שלא היה רגיל באוכל זה. אמר: אוי לו לזה שהרגו נחמיה. ותוהים: אדרבה, "אוי לו לנחמיה שהרגו לזה" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]. אלא הכוונה היתה: איהו הוא [הוא זה] שלא איבעי ליה [היה צריך לו] לפנוקי נפשיה כולי האי [לפנק את עצמו כל כך], שכיון שהיה מעודן כל כך, הוא עצמו גרם לכך שימות.
ועוד מסופר: ההוא דאתא לקמיה [אחד שבא לפני] רבא לבקש צדקה. אמר לו: במה אתה סועד כרגיל? אמר לו בתרנגולת פטומה ויין ישן. אמר ליה [לו]: ולא חיישת לדוחקא דציבורא [וכי אינך חושש לדוחק הציבור], שאתה מטיל עליהם דרישות מרובות אלה? אמר ליה [לו]: אטו מדידהו קאכילנא [וכי משלהם אני אוכל]? הלא מדרחמנא קאכילנא [משל הקדוש ברוך הוא אני אוכל]! דתנינא [ששנינו]: "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו" (תהלים קמה, טו). "בעתם" לא נאמר, אלא "בעתו" — מלמד שכל אחד ואחד נותן הקדוש ברוך הוא פרנסתו בעתו, כלומר, שנותן לכל אחד כפי מה שצריך, ואם כן, הפרנסה באה מהקדוש ברוך הוא, ובני אדם אינם אלא שליחים, ולכן איני משנה את דרכי.
אדהכי [בינתיים] עד שהם משוחחים, אתאי אחתיה באה אחותו] של רבא שלא חזיא ליה [ראתה אותו] תליסרי שני [שלוש עשרה שנה] ואתיא ליה [והביאה לו] כמתנה תרנגולת פטומה ויין ישן. אמר רבא בליבו: מאי דקמא [מהו זה שלפני], שפתאום הביאו לי מאכל שאינני רגיל בו? ואז הבין שזו כעין תשובה למה שאמר לאותו עני. אמר ליה [לו] לעני: נענתי (נתרציתי) לך — קום אכול.

זוהר ספר הזהר, ויקהל ל״ט

רִבִּי יוֹסֵי פָתַח וְאָמַר (רות ג) וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. מָהוּ וַיִּיטַב לִבּוֹ. דְּבָרִיךְ עַל מְזוֹנֵיהּ וְאוּקְמוּהָ וְדָא הוּא רָזָא דְּמָאן דְּבָרִיךְ עַל מְזוֹנֵיהּ דָּא אוֹתִיב לְלִבֵּיהּ וּמָאן אִיהוּ דִכְתִיב (תהלים כ''ז) לְךָ אָמַר לִבִּי. וּכְתִיב (שם עג) צוּר לְבָבִי וְגוֹמֵר וּבְגִין דְּבִרְכַּת מְזוֹנָא חֲבִיבָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל מָאן דְּבָרִיךְ עַל שַׂבְעָא אוֹטִיב וְחַדֵּי לְאָתָר אַחֲרָא וְסִימָנֵיךְ סְעוּדָתֵי דְשַׁבְּתָא דְאָתָר אַחֲרָא אִתְהֲנֵי מֵהַהִיא שַׂבְעָא וְחִידוּ. וְהָכָא אִתְהֲנֵי מֵהַהוּא בְרָכָא דְשַׂבְעָא (נ''א דְּהַהוּא בֹּעַז וַיִּיטַב לִבּוֹ) מָאי טַעְמָא בְגִין דִּמְזוֹנָא אִיהוּ קָשֶׁה קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכֵיוַן דְּבַר נָשׁ אָכִיל וְשָׁתֵי וְקָא מְבָרֵךְ הַהִיא בִרְכָתָא סַלְקָא וְאִתְהֲנֵי מֵאִינוּן מִלִּין דְּשַׂבְעָא דְּסַלְקִין וְאִשְׁתְּכַח דְּאִתְהֲנֵי מִמְּזוֹנָא מִתַּתָּא וּמִלְּעֵילָא וְדָא אִיהוּ רָזָא דְבֵין חַבְרַיָּיא. רָזָא בְחוֹל לָא מִתְהֲנֵי הַהוּא אָתָר אֶלָּא מֵאִינוּן מִלִּין דְּסַלְקִין מִגּוֹ שַׂבְעָא וְכֻלְּהוּ מִלִּין מִתְעַטְּרָן וְרַוָּון וְשַׂבְעִין בְּחִידוּ וְהַהוּא אָתָר אִתְהֲנֵי מִנַּיְיהוּ בְשַׁבָּת אִיהוּ רָזָא אַחֲרָא בִמְזוֹנָא מַמָּשׁ וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִמְזוֹנָא דְמִצְוָה דְשַׁבָּת וּבְכֹלָּא אִשְׁתְּכַח כְּלִילָא מֵעֵילָא וְתתָּא וְרָזָא דָא (ד''ה א' כ''ט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ וַדָּאי בְהָנָאוּתֵיהּ דָא וּבְהַהוּא חֶדְוָה דִמְזוֹנָא דְמִצְוָה דְשַׁבָּת. כְּמָה דְאוּקְמוּהָ מָאן דִּמְבָרֵךְ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִגּוֹ שַׂבְעָא בָעֵי לְכַוְּונָא לִבֵּיהּ וּלְשַׁוָּואָה רְעוּתֵיהּ בְּחֶדְוָה וְלָא אִשְׁתְּכַח עָצִיב אֶלָּא דְיְּבָרֵךְ בְחֶדְוָה בְרָזָא דָא וְלִשְׁוֵי רְעוּתֵיהּ דְּהָא אִיהוּ יָתִיב הַשְׁתָּא לְאַחֲרָא בְּחֶדְוָה בְעֵינָא טָבָא וּכְמָה דְאִיהוּ מְבָרֵךְ בְּחֶדְוָה וּבְעֵינָא טָבָא הָכִי יָהֲבִין לֵיהּ בְּחֶדְוָה וּבְעֵינָא טָבָא. וּבְגִין כַּךְ לָא יִשְׁתְּכַח עָצִיב כְּלָל אֶלָּא בְּחֶדְוָה וּבְמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא וְיִשְׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְמֵיהַב בְּרָכָה דָא בְרָזָא דְאִצְטְרִיךְ רָזָא הָכָא אַרְבַּע רְתִיכִין שְׁלִיטִין בְּאַרְבַּע סִטְרִין. וּמְשִּׁירְיָין אִתְזָנוּ מֵהַהִיא בִרְכָתָא דְשַׂבְעָא וּבְאִינוּן מִלִּין דְּבָרוּךְ אַתָּה אִתְהֲנֵי וְאִתְרַבֵּי וְאִתְעַטָּר בֵּיהּ, וּמָאן דִּמְבָרֵךְ אִצְטְרִיךְ רְעוּתָא בְחֶדְוָה וּבְעֵינָא טָבָא וְעַל דָּא כְתִיב (משלי כ''ב) טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ. וְהָכָא שַׁפִיל לְסֵיפָא דְּקָרָא דִּכְתִיב כִּי נָתַן מִלָחְמוֹ לָדָּל. דְּאִי לֹא תֵּימָא הָכִי הָאי קְרָא לָאו רֵישֵׁיהּ סֵיפֵיהּ וְלָאו סֵיפֵיהּ רֵישֵׁיהּ. אֶלָּא טוֹב עַיִן כְּמָה דְאוֹקִימְנָא הוּא יְבָרֵךְ וַדָאי בְעֵינָא טָבָא בְחֶדְוָה. וְלָאו אִיהוּ לְמַגָּנָא לְבָרְכָא בְחֶדְוָה דְּהָא מֵהַהִיא בִרְכָתָא וּמֵהַהוּא חִידוּ נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל אָתָר דְאִצְטְרִיךְ לְאַתְזְנָא מִכָּל סִטְרִין. אָתַר דְּלֵית לֵיה מִגַּרְמֵיה כְּלוּם. אָתַר דְּאַתְהַנֵי מִכָּל סִטְרִין וְאִתְכָּלִיל מִכָּל סִטְרִין. מִלִּין אִלֵּין לָא אִתְמְסָרוּ אֶלָּא לְחַכִּימִין דְּיַדְעִין רָזִין עִילָאִין וְאָרְחִין דְּאוֹרַיְיתָא. תָּא חֲזֵי בֹּעַז טָב עֵינָא הֲוָה וְתוּקְפָא דְמִצְחָא לָא הֲוָה בֵיהּ לְעַלְמָא. מַה כְּתִיב (רות ג') וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה רָזָא דִּכְתִיב (שיר השירים ז') בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא כָל מָאן דִּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת מְזוֹנָא כִּדְקָא יָאוּת בְּחֶדְוָה בִרְעוּתָא דְלִבָּא כַּד סָלִיק מֵהָאי עַלְמָא אָתָר אִתַּתְקְנָא לֵיהּ גּוֹ רָזִין עִלָּאִין בְּהֵיכָלִין קַדִּישִׁין זַכָּאָה אִיהוּ בַר נָשׁ דְּנָטִיר פִקּוּדֵי דְמָארֵיהּ וְיָדַע רָזָא דִילְהוֹן דְּלֵית לָךְ פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא בְאוֹרַיְיתָא דְלָא תַלְיָין בֵּיהּ רָזִין עִלָּאִין וּנְהוֹרִין וְזִיוִין עִלָּאִין וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעֵי וְלָא מַשְׁגִּיחִין בִּיקָרָא דְמָארֵיהוֹן. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְצַדִּיקַיָּיא אִינוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְאוֹרַיְיתָא זַכָּאִין אִינוּן בְּעַלְמָא דֵין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי:

תרגום הזוהררַבִּי יוֹסֵי פָּתַח וְכוּ': ר''י פָּתַח וְאָמַר, וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטֶב לִבּוֹ. מַהוּ וַיִּיטֶב לִבּוֹ. הַיְנוּ שֶׁבֵּרַךְ עַל מְזוֹנוֹ. וְהֶעֱמִידוּהוּ, וְזֶה הוּא סוֹד שֶׁמִּי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל מְזוֹנוֹ הוּא מֵטִיב לְלִבּוֹ. וּמִי הוּא. הוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְךְ אָמַר לִבִּי. וְכָתוּב, צוּר לְבָבִי. וּמִשּׁוּם שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן חֲבִיבָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַשּׂבַע, מֵטִיב וּמְשַׂמֵחַ לְמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ לְהַמַּלְכוּת, וְסִימָנָךְ, סְעֻדּוֹת הַשַּׁבָּת, שֶׁמָּקוֹם אַחֵר, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, נֶהֱנֶה מִבִּרְכַּת הַשּׂבַע הַהִיא וְהַשִּׂמְחָה. וְכָאן, נֶהֱנְתָה הַמַּלְכוּת, מִבִּרְכַּת הַשּׂבַע הַהוּא שֶׁל הַצַדִּיק בֹּעַז. וְזֶהוּ, וַיִּיטַב לִבּוֹ. מַהוּ הַטַּעַם, שֶׁהַמַּלְכוּת נֶהֱנֵית מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הוּא מִשּׁוּם שֶׁמָּזוֹן שֶׁל אָדָם קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מָקוֹם הַהוּא, וְכֵיוָן שֶׁהָאָדָם אָכַל וְשָׁתָה וּמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, בְּרָכָה הַהִיא עוֹלָה, וְנֶהֱנֵית הַמַּלְכוּת מֵאֵלּוּ דְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים עַל הַשּׂבַע שֶׁעוֹלִים, וְנִמְצָא שֶׁנֶּהֱנֶה מִן הַמָּזוֹן לְמַטָּה, וּלְמַעְלָה. וְזֶה הוּא סוֹד בֵּין הַחֲבֵרִים. הַסּוֹד, כִּי בַּחוֹל אֵין מָקוֹם הַהוּא נֶהֱנֶה אֶלָּא מֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הָעוֹלִים מִתּוֹךְ הַשּׂבַע, דְּהַיְנוּ מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְכָל הַמִּלִּים מִתְעַטְּרוֹת וְרָווֹת וּשְׂבֵעוֹת בְּשִׂמְחָה, וּמָקוֹם הַהוּא נֶהֱנֶה מֵהֶם. וּבַשַּׁבָּת, הוּא סוֹד אַחֵר. שֶׁבַּמָּזוֹן מַמָּשׁ וּבַשִּׂמְחָה הַהִיא שֶׁל הַמָּזוֹן שֶׁל מִצְוַת שַׁבָּת, נֶהֱנֵית הַמַּלְכוּת, וְנִמְצָא הַמָּזוֹן עַצְמוֹ כָּלוּל לְגַמְרֵי מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. וְזֶה סוֹד, כִּי מִמְּךְ הַכֹּל וּמִיָּדְךְ נִתָּנוּ לָךְ. וַדַּאי, שֶׁהַמַּלְכוּת נֶהֱנֵית מֵהַנָּאָתוֹ הַזּוֹ שֶׁל הָאָדָם וּבְשִׂמְחָה זוֹ שֶׁבַּמָּזוֹן שֶׁל מִצְוַת שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ. מִי שֶׁמְּבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתּוֹךְ הַשּׂבַע, צָרִיךְ לְכַוֵּן לִבּוֹ וְלָשׂוּם רְצוֹנוֹ בְּשִׂמְחָה, וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב, אֶלָּא שֶׁיְּבָרֵךְ שִׂמְחָה בַּסּוֹד הַזֶּה, וְיָשׂוּם רְצוֹנוֹ שֶׁהוּא נוֹתֵן עַתָּה לְאַחֵר, בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה. וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה בְּעַיִן טוֹבָה כָּךְ יִתְּנוּ לוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה וְעַל כֵּן לֹא יִהְיֶה עָצֵב כְּלָל, בְּשִׂמְחָה וּבְדִבְרֵי תּוֹרָה. וְיָשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָתֵת בְּרָכָה בַּמָּקוֹם שֶׁצָרִיךְ. כָּאן סוֹד, אַרְבַּע מֶרְכָּבוֹת הַשּׁוֹלְטוֹת בְּאַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁל הַמַּלְכוּת, וּמַחֲנוֹת הַמַּלְאָכִים, נִזּוֹנִים מִבְּרָכָה הַהִיא שֶׁעַל הַשּׂבַע, וּבְאֵלּוּ הַמִּלּוֹת שֶׁבְּבָרוּךְ אַתָּה, שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, נֶהֱנֶה וְנִתְגַדֵּל וְנִתְעַטֵּר בּוֹ, הַמַּלְכוּת, וּמִי שֶׁמְּבָרֵךְ, הָרָצוֹן צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה וּבְעַיִן טוֹבָה, וְעַל כֵּן כָּתוּב טוֹב עַיִן הוּא יְבוֹרָךְ. וְכָאן תֵּרֶד לְסוֹפוֹ שֶׁל הַמִּקְרָא, שֶׁכָּתוּב, כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לְדָל. וְאִם לֹא תֹּאמַר כָּךְ, בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אֵין רֹאשׁ הַכָּתוּב סוֹפוֹ, וְאֵין סוֹפוֹ רֹאשׁוֹ, שֶׁאֵין לָהֶם קֶשֶׁר זֶה בָּזֶה. אֶלָּא, טוֹב עַיִן, הוּא כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, שֶׁהוּא יְבָרֵךְ וַדַּאי בְּעַיִן טוֹבָה בְּשִׂמְחָה, וְלֹא לְחִנָּם הוּא מְבָרֵךְ בְּשִׂמְחָה, כִּי מְהַבְּרָכָה הַהִיא וּמְהַשִּׂמְחָה הַהִיא נוֹתֵן מִלַּחְמוֹ לַדָּל, דְּהַיְנוּ הַמָּקוֹם הַצָרִיךְ לִהְיוֹת נִזּוֹן מִכָּל הַצְדָדִים, מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, מָקוֹם שֶׁאֵין לוֹ מֵעַצְמוֹ כְּלוּם, מָקוֹם הַנֶּהֱנֶה מִכָּל הַצְדָדִים וְנִכְלָל מִכָּל הַצְדָדִים, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, וְעַל כֵּן הִיא נִקְרֵאת דָּל, וְעָלֶיהָ אוֹמֵר כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לְדָל. דְּבָרִים אֵלּוּ אֵינָם נִמְסָרִים אֶלָּא לַחֲכָמִים הַיּוֹדְעִים סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְדַרְכֵּי הַתּוֹרָה. בֹּא וּרְאֵה בֹּעַז הָיָה טוֹב עַיִן. עַזּוּת מֶצַח לֹא הָיָה בּוֹ לְעוֹלָם. מַה כָּתוּב, וַיָּבֹא לִשְׁכָּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה, שֶׁהוּא סוֹד הַכָּתוּב, בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, מִכָּאן לָמַדְתִּי כָּל מִי שֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כָּרָאוּי, בְּשִׂמְחָה, בְּרָצוֹן הַלֵּב, כְּשֶׁעוֹלֶה מֵעוֹלָם הַזֵּה, מָקוֹם נִתְתַּקֵּן לוֹ תּוֹךְ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים בָּהֵיכָלוֹת הַקְּדוֹשִׁים. וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה, אַשְׁרֵי הוּא הָאָדָם הַשּׁוֹמֵר מִצְוֹת אֲדוֹנוֹ, וְיוֹדֵעַ הַסּוֹדוֹת שֶׁלָּהֶם, שֶׁאֵין לָנוּ מִצְוָה וּמִצְוָה בַּתּוֹרָה, שֶׁאֵין תְּלוּיוֹת בָּהּ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְאוֹרוֹת וְזִוִּים עֶלְיוֹנִים, וּבְנֵי אָדָם אֵינָם יוֹדְעִים וְאֵינָם מַשְׁגִּיחִים בִּכְבוֹד אֲדוֹנָם, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים, אוֹתָם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. אַשְׁרֵי הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ב׳: א׳-ב׳

מוסר שערי קדושה, חלק ב ד׳: י״ח

הַשְׂרָרָה וְהַכָּבוֹד הִיא קָשָׁה מְאֹד כִּי הִיא מְבִיאָה לְאָדָם לִידֵי הַגַּאֲוָה שֶׁהִיא הַקָּשָׁה מִכֻּלָּן וְעַל יְדֵי כֵן יַטִּיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם אֲשֶׁר סוֹפוֹ נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם וְזַרְעוֹ לֹא יַצְלִיחַ אַחֲרָיו כְּלָל כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּירָבְעָם הֶחָכָם הַגָּדוֹל כְנִזְכַּר לְעֵיל שֶׁעַל יְדֵי בַּקָּשַׁת הַשְׂרָרָה נִטְרַד הוּא וְזַרְעוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְשָׁאוּל בְּחִיר ה' כְּבֶן שָׁנָה בְּמָלְכוֹ שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם חֵטְא וְהָיָה נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים בּוֹרֵחַ מִן הַשְׂרָרָה וְסוֹפוֹ נִלְכַּד בְּרִשְׁתָּהּ וְאָמַר כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְרָדַף אַחֲרֶיהָ וְאָבַד הַמְּלוּכָה וְנֶהֱרַג הוּא וּשְׁלֹשֶת בָּנָיו וכו' כְּנִזְכַּר לְעֵיל בְּמִדַּת הַקִּנְאָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָרַבָּנוּת מְקַפַּחַת וְקוֹבֶרֶת בְּעָלֶיהָ כִּי מְבִיאָתוֹ לָרוּם לְבָבוֹ עַל קוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ וגו' לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ:

פרשת ויקהל יום שלישי

תורה שמות ל״ה: י״א-ט״ו