חק לישראל - פרשת ויקהל יום שני

ברטנורהמַצִּילִין מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדוֹת. וַאֲפִלּוּ בְּכֵלִים הַרְבֵּה, דְּאִלּוּ בִּכְלִי אֶחָד אָמְרוּ בְּפֶרֶק כָּל כִּתְבֵי דְּכַמָּה דְּבָעֵי מַצִּיל:
לָכֶם. כָּל אֶחָד מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג. שֶׁלֹּא יָשִׂים סְפוֹג לִשְׁאֹב הַיַּיִן וְלַחְזֹר וּלְהַטִּיף, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַסְּפוֹג בֵּית אֲחִיזָה, דְּלֵיכָּא חֲשַׁשׁ סְחִיטָה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל. וַאֲפִלּוּ לִקַּח בְּיָדוֹ שֶׁמֶן וּדְבַשׁ שֶׁהֵן עָבִים וְנִדְבָּקִים וּלְקַנֵּחַ יָדוֹ בִּשְׂפַת הַכְּלִי אָסוּר, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה חֹל:
אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּרוֹת. דַּהֲוָה לֵיהּ מְפָרֵק תּוֹלָדָה דְּדָשׁ:
אֲסוּרִין. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחֹט לְכַתְּחִלָּה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם לָאֳכָלִין. הָיוּ אוֹתָן פֵּרוֹת מְכֻנָּסִים, הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר, דְּלֹא נִיחָא לֵיהּ בְּמַה שֶּׁזָּבוּ וְלֵיכָּא לְמִגְזַר בְּהוּ שֶׁמָּא יִסְחֹט:
וְאִם לְמַשְׁקִין. הָיוּ מְכֻנָּסִין, דְּנִיחָא לֵיהּ בְּמַאי דְּנָפַק מִנַּיְהוּ, הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחֹט. וּבְזֵיתִים וַעֲנָבִים מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לַחֲכָמִים דְּאַף עַל גַּב דְּכִנְּסָן לָאֳכָלִים הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר, כֵּיוָן דְּדַרְכָּן לִסְחִיטָה קָיְמֵי, כִּי אָתוּ לִידֵי מַשְׁקֶה יָהֵיב דַּעְתֵּיהּ בְּהָכִי. וּבִשְׁאָר מִינֵי פֵּרוֹת מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי יְהוּדָה, כֵּיוָן דְּלָאו דַּרְכָּן לִסְחִיטָה. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּתוּתִים וְרִמּוֹנִים, דְּרַבִּי יְהוּדָה מְדַמֶּה לְהוּ לִשְׁאָר פֵּרוֹת וַחֲכָמִים מְדַמּוּ לְהוּ לְזֵיתִים וַעֲנָבִים. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
חַלּוֹת דְּבַשׁ. כְּשֶׁהֵן מְרֻסָּקִים זָב הַדְּבַשׁ מֵעַצְמוֹ מִתּוֹךְ הַשַּׁעֲוָה וְאֵין דֶּרֶךְ לְסָחְטוֹ, הִלְכָּךְ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים, גָּזְרוּ אַטּוּ שֶׁאֵין מְרֻסָּקִין. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

ברטנורהשׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקַלְקֵל:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה נָאֶה:
אֵין נוֹקְבִים מְגוּפָה. הַדְּבוּקָה בְּפִי חָבִית, אֶלָּא נוֹטֵל אֶת כֻּלָּהּ, דְּכִי נָקִיב לַהּ מְתַקֵּן פִּתְחָא הוּא:
רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. דְּאֵין דֶּרֶךְ פֶּתַח חָבִית בְּכָךְ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. כְּלוֹמַר הָא דְּשָׁרֵי רַבִּי יוֹסֵי לִהְיוֹת נוֹקֵב אֶת הַמְּגוּפָה, לֹא שָׁרֵי אֶלָּא לְמַעְלָה בְּרֹאשׁ הַמְּגוּפָה, דְּלָאו אוֹרְחָא לְמֵעֲבַד פִּתְחָא הָתָם אֶלָּא נוֹטֵל כָּל הַמְּגוּפָה. אֲבָל מִצִּדָּהּ, זִימְנִין דְּעָבֵיד לֵיהּ לַנֶּקֶב בְּצַד הַמְּגוּפָה מִשּׁוּם פִּתְחָא וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְפָתְחָהּ לְמַעְלָה, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ צְרוֹרוֹת אוֹ עָפָר בַּיַּיִן:
מְמָרֵחַ. וְיֵשׁ כָּאן מִשּׁוּם מְמַחֵק:
בַּעֲרָב. שֵׁם מָקוֹם:
חוֹשְׁשָׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת. אִם מֵרַח הַשַּׁעֲוָה לְדַבְּקָהּ בְּדָפְנֵי הַכְּלִי סְבִיב הַנֶּקֶב:

עיקר תוספות יום טוב(ג) דְּאֵין בִּמְקַלְקֵל שׁוּם אִסּוּר. רַשִׁ"י. וְזֶה תֵּימַהּ דִּבְמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק י"ג דִּתְנַן כָּל הַמְקַלְקְלִים פְּטוּרִים, לֹא תָּנֵי דְּמֻתָּרִין, דְּהַיְנוּ פְּטוּרִין אֲבָל אָסוּרִין כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא סוֹף פֶּרֶק י"ג. וְהָרַ"ן כָּתַב דְּכֵיוָן דִּבְעָלְמָא מְקַלְקֵל פָּטוּר הָכָא מִשּׁוּם צֹרֶךְ שַׁבָּת שָׁרֵי לְכַתְּחִלָּה. וְכָתַב עוֹד דְּהָכָא שָׁרֵי דַּוְקָא בִּכְלִי קָטָן דְּלֹא שַׁיָּךְ בֵּיהּ בִּנְיָן וּסְתִירָה אֲבָל בִּכְלִי גָּדוֹל לֹא. וּכְלִי גָּדוֹל כָּל שֶׁמַּחְזִיק אַרְבָּעִים סְאָה. כֵּן מַשְׁמַע בְּבֵית יוֹסֵף. וְהָרֹא"שׁ מוֹקֵי לְמַתְנִיתִין דְּהָכָא בֶּחָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה וְדִבֵּק שְׁבָרֶיהָ בַּזֶּפֶת וְכֵן הוּא בְּתוֹסָפוֹת וְטוּר:
(ד) הוֹאִיל וְאִם מֵרַח חַיָּב הִלְכָּךְ חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא מֵרַח. וְלֹא חָשַׁשׁ וְנִסְתַּפֵּק בְּאִם מֵרַח אִי חַיָּב אִי לֹא דְּאֵין נִרְאֶה דְּרַבִּי יְהוּדָה לְאִיפְּלוֹגֵי אַתַּנָּא קַמָּא אֲתָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהלְתוֹךְ הַבּוֹר. שֶׁאֵין בּוֹ מַיִם:
שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר. שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ מֵחֲמַת הַחֹם. וְהָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא חָיְשִׁינַן דִּלְמָא אָתֵי לְאַשְׁווֹיֵי גֻּמּוֹת שֶׁבְּקַרְקָעִית הַבּוֹר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא שָׁוֶה לְהוֹשִׁיב שָׁם הַקְּדֵרָה:
וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים. הָרְאוּיִים לִשְׁתִיָּה:
בָּרָעִים. בְּתוֹךְ מִקְוֵה מַיִם רָעִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה. וּמִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הִיא, וּמִשּׁוּם סֵיפָא נָקַט לַהּ, דִּתְנַן וְאֶת הַצּוֹנְנִים [בַּחַמָּה] בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחֲמוּ, מַהוּ דְּתֵימָא נִגְזֹר דִּלְמָא אָתֵי לְאַטְמוֹנֵי בָּרֶמֶץ, קָא מַשְׁמַע לָן:
מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵלָיו. שֶׁנָּפְלוּ בַּמַּיִם בְּשַׁבָּת:
מְהַלֵּךְ עִמָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. שֶׁמָּא יַחְשְׁדוּ אוֹתוֹ שֶׁכִּבְּסָן:
הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. הַסְּמוּכָה לִמְבוֹא הָעִיר, שֶׁהוּא מָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר:
שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה. לְיַבְּשָׁן:
אֲבָל לֹא כְנֶגֶד הָעָם. שֶׁיַּחְשְׁדוּהוּ שֶׁכִּבְּסָן. וּמִשְׁנָה זוֹ דְּחוּיָה הִיא, שֶׁהֲלָכָה בְּיָדֵינוּ כָּל דָּבָר שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אֲפִלּוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר, הִלְכָּךְ אָסוּר לְשָׁטְחָן אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הָעָם:

עיקר תוספות יום טוב(ה) בָּרָעִים. כְּלִי מָלֵא מַיִם יָפִים לְתוֹךְ מִקְוֵה מַיִם רָעִים. רַשִׁ"י:
(ו) כֵּן הוּא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י. וְהָרַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁוֹ, אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם, הִלְכָּךְ הָכָא נַמִּי טַעְמָא מְפָרֵשׁ דְּקָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא חָיֵשׁ לְהַאי חֲשָׁדָא. וּמִיהוּ אַכַּתִּי קָשֶׁה, מַאי שְׁנָא מִמִּשְׁנָה דִּלְקַמָּן דְּלֹא יָבִיא בְּיָדוֹ הָאֲלוּנְטִית שֶׁמָּא יִסְחֹט. וְהָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ כָּתַב וְאֵין חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא יִסְחֹט. וְיֵשׁ לְחַלֵּק דְּלֹא רָצוּ חֲזַ"ל לְהַצְרִיכוֹ לְהָסִיר בְּגָדָיו מֵעָלָיו מִשּׁוּם חֲשָׁשָׁא דְּשֶׁמָּא יִסְחֹט, כִּי גָּדוֹל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ בֶּגֶד אֶחָד מִבְּגָדָיו אַל יְשַׁנֶּה מִפְּנֵי כֵן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּאֲלוּנְטִיּוֹת שֶׁאֵינָן לְשׁוּם מַלְבּוּשׁ אֶלָּא מְבִיאָם בְּיָדוֹ גָּזְרוּ בָּהֶן שֶׁלֹּא יְבִיאֵם שֶׁמָּא יִסְחֹט:

ברטנורהוְנִסְתַּפֵּג. וְקִנֵּחַ:
אֲפִלּוּ בְעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיּוֹת. סְדִינִים שֶׁמְּקַנְּחִים בָּהֶן, וְנִסְתַּפֵּג בָּהֶן זֶה אַחַר זֶה, אַף עַל גַּב דְּלֹא נְפִישֵׁי מַיָּא בְּכָל חַד וָחַד, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי עֵרוּב, שֶׁאֵין כָּאן אִסּוּר הוֹצָאָה אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִסְחֲטֵם בְּבֹאוֹ:
אֲבָל עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם. הוֹאִיל וּמְרֻבִּין הֵם מַדְכְּרִי אַהֲדָדֵי. וַאֲפִלּוּ חֲדָא אֲלוּנְטִית לַעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם, דְּהַשְׁתָּא נְפִישֵׁי בָּהּ מַיָּא, אֲפִלּוּ הָכִי מְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָם וְלֹא גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יִסְחֲטוּהָ הוֹאִיל וּמְרֻבִּים הֵן:
פְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם. אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא נָקַט, וְהוּא הַדִּין לְכָל גּוּפָן. וְאֵין הֲלָכָה כְּמִשְׁנָה זוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ אֶחָד מֵבִיא בְּיָדוֹ אֲלוּנְטִית שֶׁנִּסְתַּפֵּג בָּהּ, וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִסְחֹט:

עיקר תוספות יום טוב(ז) בְּמֵי מְעָרָה כוּ'. מוֹקְמִינַן בַּגְּמָרָא דְּמֵי מְעָרָה חַמִּין דּוּמְיָא דְּמֵי טְבֶרְיָא, וּלְהָכִי קָתָנֵי הָרוֹחֵץ דִּיעֲבַד, דִּלְכַתְּחִלָּה לֹא יִרְחֹץ בְּחַמִּין, אֲבָל בְּמֵי טְבֶרְיָא רוֹחֵץ לְכַתְּחִלָּה, וְלֹא תָּנֵי לַהּ הָכָא אֶלָּא לְגִלּוּיֵי אַמֵּי מְעָרָה דְּחַמִּין הֵן, וְרוֹצֶה לוֹמַר חַמֵּי הָאוּר שֶׁהוּחֲמוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) וְהוּא מִלְּשׁוֹן מִטְפַּחַת הַסְּפוֹג דְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ט'‏ דְּכִלְאַיִם. וְכָתַב הָרַ"ן דִּוְנִסְתַּפֵּג דְּמַשְׁמַע דִּיעֲבַד לָאו דַּוְקָא, דַּאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה מִסְתַּפֵּג כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא כוּ'‏ מִסְתַּפְּגִים כוּ', וְלֹא מַשְׁמַע לְחַלֵּק בֵּין אָדָם אֶחָד לַעֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם אֶלָּא לְעִנְיַן הֲבָאָה. וְכָתַב עוֹד וְלֹא גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יָבֹא לִידֵי סְחִיטָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁכָּל הָרוֹחֲצִים מִסְתַּפְּגִים אִם אַתָּה אוֹסֵר עָלָיו לְהִסְתַּפֵּג אַף אַתָּה אוֹסְרוֹ בִּרְחִיצָה, וְאֵין הַדָּבָר עוֹמֵד כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק כִּירָה. עַד כָּאן. וְאִם תֹּאמַר וְהָאֵיךְ שָׁרִינַן לְהִסְתַּפֵּג בְּבֶגֶד, הָא תְּנַן בְּפֶרֶק כ"א מִשְׁנָה ב'‏ הָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת מְקַנְּחָהּ, וּפֵרֵשׁ הָרַ"ב דְּלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ מַיִם מִשּׁוּם דִּשְׁרִיָּתוֹ זֶה כִּבּוּסוֹ, וּמִיהוּ הָתָם כָּתַב הָרַ"ן כוּ'‏ וּמַסִּיק דְּדַוְקָא בְּבֶגֶד מְטֻנָּף אָמְרִינַן שְׁרִיָּתוֹ הוּא כִּבּוּסוֹ. סֵפֶר הַתְּרוּמָה:
(ט) לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ. שֶׁאִם נַתִּיר לוֹ לְהָבִיאָם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּסְחֹט כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ וְהוּא יָבֵשׁ, אֲבָל כְּשֶׁנֹּאמַר לוֹ כִּי אֵין דֶּרֶךְ לְהוֹצִיא זֶה הַבֶּגֶד שֶׁנִּסְתַּפֵּג מִמְּקוֹם רְחִיצָתוֹ, יַנִּיחוֹ שָׁם וְלֹא יָחוּשׁ לוֹ, בֵּין שֶׁיִּהְיֶה יָבֵשׁ אוֹ שָׁרוּי. הָרַמְבַּ"ם:

ברטנורהסָכִין. שֶׁמֶן בְּשַׁבָּת:
וּמְמַשְׁמְשִׁין. בַּיָּד עַל כָּל הַגּוּף לַהֲנָאָה:
אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין. לְשַׁפְשֵׁף בְּכֹחַ:
וְלֹא מִתְגָּרְדִין. בְּמִגְרֶדֶת, וְדוֹמֶה לוֹ (איוב ב) וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְּעֻבְדָּא דְּחֹל:
אֵין יוֹרְדִין לְפוֹלִימָא. בִּקְעָה מְלֵאָה מַיִם וְתַחְתֶּיהָ טִיט כְּמוֹ דֶּבֶק, וְיֵשׁ בָּהּ מְקוֹמוֹת שֶׁיִּטְבַּע הָרוֹחֵץ שָׁם בְּאוֹתוֹ טִיט וְיִדְבַּק בּוֹ, וְאֵינוֹ יָכֹל לַעֲלוֹת עַד שֶׁיִּתְקַבְּצוּ בְּנֵי אָדָם וְיַעֲלוּהוּ בְּקֹשִׁי גָּדוֹל וּבְדֹחַק. פֵּרוּשׁ אַחֵר, בִּקְעָה שֶׁטִּיט שֶׁלָּהּ מַחְלִיק וְהָרוֹחֵץ שָׁם נוֹפֵל וּבְגָדָיו נִשּׁוֹרִים בַּמַּיִם, וְאָתֵי לִידֵי סְחִיטָה:
אַפִּקְטְוִזִין. לְהָקִיא. וּפֵרוּשׁוֹ אַפִּיק טְוִי זָיֵן, כְּלוֹמַר לְהוֹצִיא הַמָּזוֹן מִמְּקוֹם בִּשּׁוּלוֹ שֶׁהִיא הָאִצְטוֹמְכָה. אַפִּיק, מוֹצִיא. טְוִי, מִתְבַּשֵּׁל, צְלִי אֵשׁ מְתַרְגְּמִינַן טְוִי נוּר. זָיֵן, מָזוֹן. וְדַוְקָא לִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה שֶׁמְּבִיאוֹ לְהָקִיא הוּא שֶׁאָסוּר בְּשַׁבָּת, אֲבָל לְהַכְנִיס אֶצְבָּעוֹ לְתוֹךְ פִּיו כְּדֵי לְהָקִיא מֻתָּר. וְהֵיכָא דְּאִית לֵיהּ צַעְרָא וְאִם יָקִיא יִתְרַפֵּא, מֻתָּר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מַשְׁקֶה:
וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן. לְתַקְּנוֹ וּלְיַשֵּׁב עַצְמוֹתָיו וְחוּלְיוֹת שִׁדְרָתוֹ, מִשּׁוּם דְּמֵחֲזֵי כְּבוֹנֶה. וְלֹא אֲמָרָן אֶלָּא לְאַחַר זְמַן, אֲבָל בְּיוֹם לֵידָה שָׁרֵי. מְעַצְּבִין, לְשׁוֹן יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי (שם י):
וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. עֶצֶם שֶׁנִּשְׁבַּר. וְאֵין הֲלָכָה כְּמִשְׁנָה זוֹ, אֶלָּא הֲלָכָה מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר בְּשַׁבָּת:
שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ. שֶׁיָּצָא הָעֶצֶם מִן הַפֶּרֶק שֶׁלּוֹ:
לֹא יִטְרְפֵם. לְשׁוֹן בֵּיצִים טְרוּפוֹת בַּקְּעָרָה, שֶׁמִּשְׁתַּטֵּף [בְּצוֹנֵן] עַל מְקוֹם הַשֶּׁבֶר, דְּמֵחֲזֵי דְּלִרְפוּאָה קָעָבֵיד:

עיקר תוספות יום טוב(י) וְנִרְאֶה דְּטַעְמָא כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בְּלֹא מִתְגָּרְדִין דַּהֲוֵי כְּעֻבְדָּא דְּחֹל. וְהָרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת, אֵיזֶה הוּא מִתְעַמֵּל זֶה שֶׁדּוֹרְסִין עַל גּוּפוֹ בְּכֹחַ עַד שֶׁיִּגַּע וְיַזִּיעַ, אוֹ שֶׁיְּהַלֵּךְ עַד שֶׁיִּגַּע וְיַזִּיעַ, שֶׁאָסוּר לְיַגֵּעַ אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁיַּזִּיעַ בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא רְפוּאָה:
(יא) וּבְכָל שְׁאָר הַנֻּסְחָאוֹת הַגִּרְסָא לקוֹרְדִּימָה, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֵׁם הַנָּהָר. וְכֵן הוּא גִּרְסַת הָרַמְבַּ"ם, וּפֵרְשׁוֹ בּוֹר הַמַּיִם וְיֵשׁ בּוֹ חֲמִימוּת לְפִי שֶׁהַמַּיִם מְכֻנָּסִים בּוֹ, וְהַנִּכְנָס לְשָׁם יַזִּיעַ, וְהַזֵּעָה בְּיוֹם שַׁבָּת אֲסוּרָה:
(יב) וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּדָמִי לִרְפוּאָה וְגָזוּר מִשּׁוּם שְׁחִיקַת סַמָּנִין:

גמרא שבת קמ״ה ב: י׳-קמ״ו א: א׳

יָתִיב רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא וְרִבִּי אָסֵי קַמֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְיָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן וְקָא מְנַמְנֵם אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרִבִּי אָסֵי מִפְּנֵי מַה עוֹפוֹת שֶׁבְּבָבֶל שְׁמֵנִים. אָמַר לֵיהּ כְּלָךְ לְמִדְבַּר עַזָּה וְאַרְאֶךָ שְׁמֵנִים מֵהֶן. מִפְּנֵי מַה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָּבֶל שְׂמֵחִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם עֲנִיִּים. מִפְּנֵי מַה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצוּיָינִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי תוֹרָה. מִפְּנֵי מַה נָכְרִים מְזוּהֲמִין מִפְּנֵי שֶׁאוֹכְלִין שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אִיתְעַר בְּהוּ רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְהוּ דַּרְדְּקֵי לֹא כַךְ אָמַרְתִּי לָכֶם (משלי ז') אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ אִם בָּרוּר לָךְ הַדָּבָר כַּאֲחוֹתָךְ שֶׁהִיא אֲסוּרָה לָךְ אָמְרֵהוּ וְאִם לָאו לֹא תֹאמְרֵהוּ. אָמְרוּ לֵיה וְלֵימָא לָן מָר אֵיזֶה מֵהֶם מִפְּנֵי מַה עוֹפוֹת שֶׁבְבָבֶל שְׁמֵנִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא גָלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' מ''ח) שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֵל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ. וְהָכָא מְנָלָן דְּגָלוּ. דְּתַנְיָא רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה לֹא עָבַר אִישׁ בִּיהוּדָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם ט') עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְגוֹ' מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ בְּהֵמָה בְּגִימַטְרִיָא נ''ב הֲווֹ. מִפְּנֵי מַה מוֹעֲדִים שֶׁבְּבָבֶל שְׂמֵחִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיוּ בְאוֹתָהּ קְלָלָה דִּכְתִיב (הושע ב') וְהִשְׁבַּתִּי כָּל מְשׂוֹשָׂהּ חַגָּהּ חָדְשָׁהּ וְשַׁבַּתָּהּ וְכֹל מוֹעֲדָהּ. מִפְּנֵי מַה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל מְצוּיָינִין לְפִי שֶׁאֵינָן בְּנֵי מְקוֹמָן דְּאַמְרֵי אִינְשֵׁי בְּמָתָא שְׁמָאי בְּלֹא מָתָא תּוֹתְבָאי. מִפְּנֵי מַה נָכְרִים מְזוּהֲמִין שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּא נָחָשׁ עַל חַוָּה הִטִּיל בָּהּ זוּהֲמָא יִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ עַל הַר סִינַי פָּסְקָה זוּהֲמָתָן אוּמוֹת שֶׁלֹּא עָמְדוּ עַל הַר סִינַי לֹא פָסְקָה זוּהֲמָתָן. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אַשֵּׁי גֵּרִים מָאי. אָמַר לֵיהּ אַף עַל גַּב דְּאִינְהוּ לֹא הֲווֹ מַזְלַיְיהוּ הֲוָה דִּכְתִיב (דברים כ''ט) אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עוֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר וְגוֹ':

רש״ימפני מה עופות שבבבל שמנים - משל א"י:
כלך - לכה לך אלא שקיצר הלשון:
למדבר עזה - והיא מא"י:
מועדים שבבבל שמחים - רגילים לשמוח במועדים יותר מא"י:
מפני שהם עניים - וכל השנה אין להם שמחה במאכל ומשתה ואין להם מרגוע ממלאכה לפיכך במועדים כל שמחתם:
מצויינין - מציינין עצמן בלבושים נאים:
מצויינין - מקושטין:
שאינן בני תורה - כל כך לכבדם כבני ארץ ישראל מחמת תורתם מכבדים אותם מחמת לבושיהן שנראין חשובים:
דרדקי - בחורים שלא הגיעו לסברא:
מפני שלא גלו - העופות כמו אותן של א"י כדאמרינן לקמן:
שאנן מואב מנעוריו וגו' - סיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו אלמא הגולין מפיגין טעמן ושמנן:
נ"ב שנה - משגלו בימי צדקיה בחרבות ירושלים עד שנפקדו בימי כורש ואז עלו מהם לייסד את הבית י"ח שנים קודם גמר הבנין שהיא לסוף ע' שנה בשנת שתים לדריוש כדאמרי' במגילה (דף יא:):
בולשת - חיל המלך:
ציפורי וטבריא מא"י:
לטבריה - לבוז ולהטיל עליהם עול ולא שמתכוונין לבטלן משמחת הרגל אבל הקללה גרמה לכך:
קומטין - לעז היא שלטון:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץה אגב הדברים שהוזכרו בענין יחסי בני ארץ ישראל ובבל מספרים: יתיב [ישבו] ר' חייא בר אבא ור' אסי קמיה [לפני] ר' יוחנן ויתיב [וישב] ר' יוחנן וקא [והיה] מנמנם, והם בינתיים שוחחו ביניהם. אמר ליה [לו] ר' חייא בר אבא לר' אסי: מפני מה עופות שבבבל שמנים יותר מאלה שבארץ ישראל? אמר ליה [לו]: אין זה נכון כלל, כלך [לך] למדבר עזה שבארץ ישראל ואראך שמנים מהן. ועוד שאלו ר' חייא בר אבא: מפני מה במועדים האנשים שבבבל שמחים יותר מאלו שבארץ ישראל? ענה לו ר' אסי: מפני שהן עניים ורק בחג מרבים הם באכילה ושמחים הם בכך. ועוד שאל ר' חייא: מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצוינין בלבוש מיוחד של תלמידי חכמים? אמר לו ר' אסי: לפי שאינן בני תורה, ואם לא יהיו ניכרים בלבושם לא יכבדום מפני תורתם. ועוד שאלו: מפני מה הגוים מזוהמים מבחינה מוסרית? אמר לו: מפני שאוכלין שקצים ורמשים והדבר גורם להם למדות רעות.
איתער בהו התעורר בהם, מדבריהם] ר' יוחנן ואמר להו [להם]: דרדקי [תינוקות]! וכי לא כך אמרתי לכם שכוונת הפסוק "אמור לחכמה אחתי את ומודע לבינה תקרא" (משלי ז, ד) לומר: אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא אסורה לך — אומרהו, ואם לאו [לא] — לא תאמרהו, וסברות אלה שאמרתם אינן מבוססות. אמרו ליה [לו]: ולימא לן מר [ושיאמר לנו אדוני] איזה מהן? אמר להם: מפני מה עופות שבבבל שמנים יותר מאלה של ארץ ישראל — מפני שלא גלו, וכפי שנאמר: "שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ובגולה לא הלך על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר" (ירמיהו מח, יא), ומכאן אנו למדים שמי שלא גלה נשמרים כוחותיו הראשונים.
והכא מנלן [וכאן, בארץ ישראל מנין לנו] שגלו בעלי החיים? — דתניא [שכן שנינו בברייתא]: ר' יהודה אומר חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה, וכפי שנאמר: "על ההרים אשא בכי ונהי ועל נאות מדבר קינה כי ניצתו מבלי איש עובר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו" (ירמיה ט, ט), "בהמ"ה" בגימטריא חמשין ותרתין הוו [חמישים ושתים הן], מכל מקום נאמר בכתוב שאף בעלי החיים גלו מן הארץ ("נדדו הלכו").
והמשיך ר' יוחנן להסביר להם את תמיהות ר' חייא בר אבא: מפני מה במועדים האנשים שבבבל שמחים יותר מאלו שבארץ ישראל? — מפני שלא היו באותה קללה שנתקללה ארץ ישראל, דכתיב [שנאמר]: "והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה" (הושע ב, יג). וכתיב [וכן נאמר]: "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשוא" (ישעיה א, יד) מאי [מה פירוש] "היו עלי לטרח"? אמר ר' אלעזר, אמר הקדוש ברוך הוא: וכי לא דיין לישראל שחוטאין לפני, אלא שעוד מטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהן! ואמר ר' יצחק: מכוח קללה זו אין לך כל רגל ורגל שלא באתה בולשת לציפורי לחיפושים או לגבות קנסות. ואמר ר' חנינא: אין לך כל רגל ורגל שלא בא לטבריה אגמון וקמטון ובעל זמורה (פקידים רומאיים) שבאו לגביית המיסים ומשביתים את שמחת הרגל.

זוהר ספר הזהר, ויקהל י׳

מִלָה דָא שְׁמַעְנָא בְרָזִין דְבוּצִינָא קַדִּישָׁא וְלָא אִתְיְיהִיב לִּי רְשׁוּ לְגַלָּאָה בַר לְכוּ חֲסִידֵי עֶלְיוֹנִין. דְאִי בְהַהִיא שַׁעְתָּא דְאִיהִי נַקְטָא נַפְשִׁין וְרוּחִין בִּרְעוּ דִדְבֵקוּתָא חָדָא אִיהוּ יְשַׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא וְיָהִיב נַפְשֵׁיהּ בִּדְבֵקוּתָא בְּהַהוּא רְעוּתָא. לְאַכְלָלָא לָהּ בְּהַהוּא דְבֵקוּתָא. אִי אִתְקַבְּלַת בְּהַהִיא שַׁעְתָּא בְהַהוּא רְעוּתָא דְאִינוּן רוּחִין וְנַפְשִׁין וְנִשְׁמָתִין דְּאִיהִי נַקְטָא הָאי אִיהִי בַּר נָשׁ דְּאִתְצְרִיר בִּצְרוֹרָא דְחַיֵּי בְהָאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי וְתוּ דְּבַעְיָיא לְאִתְכַּלְלָא מִכָּל סִטְרִין מַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא מִלְּעֵילָא וּמִתַּתָּא וּלְאִתְעַטְרָא בְנִשְׁמָתִין בְּכָל סִטְרִין. אִתְעַטְרָא בְנִשְׁמָתִין מִלְּעֵילָא וְאִתְעַטְרָא בְנִשְׁמָתִין מִלְּתַתָּא. וְאִי בַר נַשׁ יְכַוֵּין לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְכָל דָּא וְיִמְסוֹר נַפְשֵׁיהּ מִתַּתָּא בִדְבֵקוּתָא בִרְעוּתָא כְמָה דְאִתְמַר כְּדֵין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָארֵי לֵיהּ שָׁלוֹם לְתַתָּא כְגוֹוָונָא דְהַהוּא שָׁלוֹם דִּלְעֵילָא הַהוּא דְבָרִיךְ לָהּ לְמַטְרוֹנִיתָא וְאַכְלִיל לָהּ וְאַעְטַר לָהּ בְּכָל עִטְרִין. אוּף הָכִי הָאי בַר נָשׁ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לֵיהּ שָׁלוֹם לְתַתָּא כְמָה דְאַתְּ אָמַר (שופטים ו') וַיִּקְרָא לוֹ יְיָ שָׁלוֹם. וְכָל יוֹמוֹי הָכִי קָרָאן לֵיהּ לְעֵילָא שָׁלוֹם בְּגִין דְּאַכְלִיל וְאַעְטַר לְמַטְרוֹנִיתָא לְתַתָּא כְגוֹוָנָא דְהַהוּא שָׁלוֹם לְעֵילָא. וְכַד אִסְתְּלַק הַהוּא בַר נָשׁ מֵהָאי עַלְמָא נִשְׁמָתֵיהּ סַלְקָא וּבַקְעָא בְכָל אִינוּן רְקִיעִין וְלֵית מָאן דְיִמְחֵי בִידָהּ. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרֵי לָהּ וְאָמַר (ישעיה נ''ז) יָבֹא שָׁלוֹם וּשְׁכִנְתָּא אַמְרַת יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְגוֹמֵר וְיִפְתְּחוּן לָהּ תְּלֵיסָר טוּרֵי דַאֲפַרְסְמוֹנָא דַכְיָיא וְלֹא יְהֵי מָאן דְּיִמְחֵי בִידָהּ. וְעַל דָּא זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּיִשְׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ לְדָא וְעַל דָּא כְתִיב כָּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת יְיָ לְגַבֵּי מַלְכָּא עִלָּאָה כְּמָה דְאִתְמַר. אָרִים רִבִּי אַבָּא קָלֵיהּ וְאָמַר וַוי רִבִּי שִׁמְעוֹן אַנְתְּ בָּחַיִּין וַאֲנָא בָכֵינָא עֲלָךְ. לָא עֲלַךְ בָּכֵינָא אֶלָּא בָּכֵינָא עַל חַבְרַיָּיא וּבָכֵינָא עַל עַלְמָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּבוֹצִינָא דְשַׁרְגָא דְאַדְלִיק לְעֵילָא וְאַדְלִיק לְתַתָּא. וּבִנְהוֹרָא דְאַדְלִיק לְתַתָּא נְהִירִין כָּל בְּנֵי עַלְמָא (נ''א נָהִיר לְעֵילָא) וַוי לְעַלְמָא כַּד יִסְתְּלַק נְהוֹרָא דִלְתַתָּא בִנְהוֹרָא דִלְעֵילָא. מָאן יַנְהִיר נְהוֹרָא דְאוֹרַיְיתָא לְעַלְמָא קָם רִבִּי אַבָּא וְנָשִׁיק לְרִבִּי חִיָיא. אָמַר לֵיהּ מִלִּין אִלֵּין הֲווֹ תְחוֹת יָדָךְ וְעַל דָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שַׁדַרְנִי עַד הָכָא לְאִתְחַבְּרָא עִמְּכוֹן זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ:

תרגום הזוהרדָּבָר זֶה שָׁמַעְתִּי בֵּין הַסּוֹדוֹת שֶׁל מָאוֹר הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא נִתְּנָה לִי רְשׁוּת לְגַלּוֹת חוּץ מִכֶּם חֲסִידִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁאִם בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁהַמַּלְכוּת אוֹחֶזֶת הַנְּפָשׁוֹת וְהָרוּחוֹת שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, בְּרָצוֹן אֶחָד שֶׁל הַדְּבֵקוּת, מֵשִׂים הָאָדָם לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָזֶה, וְנוֹתֵן נַפְשׁוֹ בִּדְבֵקוּת בַּרָצוֹן הַהוּא, דְּהַיְנוּ לִכְלוֹל נַפְשׁוֹ בְּאוֹתָהּ הַדְּבֵקוּת, אִם הִתְקַבְּלָה מְסִירַת נַפְשׁוֹ, בַּשָּׁעָה הַהִיא, בְּרָצוֹן הַנְּפָשׁוֹת הָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת שֶׁאוֹחֶזֶת, זֶה הוּא אָדָם שֶׁנִּצְרָר בִּצְרוֹר הַחַיִּים, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבָעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד שֶׁהַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוּנִיתָא צְרִיכִים לְהִכָּלֵל מִכָּל הַצְדָדִים מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וּלְהִתְעַטֵּר בַּנְּשָׁמוֹת בְּכָל הַצְדָדִים, הִיא מִתְעַטֶּרֶת בַּנְּשָׁמוֹת מִלְּמַעְלָה וּמִתְעַטֶּרֶת בַּנְּשָׁמוֹת מִלְּמַטָּה, וְאִם הָאָדָם מְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְכָל זֶה, וּמוֹסֵר לָהּ נַפְשׁוֹ מִלְּמַטָּה בִּדְבֵקוּת וּבְרָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לוֹ שָׁלוֹם לְמַטָּה, כְּעֵין שָׁלוֹם הַהִיא שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהוּא יְסוֹד הַנִּקְרָא שָׁלוֹם, אוֹתוֹ הַשָּׁלוֹם, הַמְּבָרֵךְ אֶת הַמַּלְכָּה, וּמַכְלִיל אוֹתָהּ וּמַעֲטִיר אוֹתָהּ מִכָּל הַצְדָדִים. אַף כָּךְ אָדָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרֵא לוֹ שָׁלוֹם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם. וְכָל יָמָיו קוֹרְאִים אוֹתוֹ כָּךְ לְמַעְלָה, שָׁלוֹם. מִשּׁוּם שֶׁהִכְלִיל וְהֶעֱטִיר אֶת הַמַּלְכָּה מִלְּמַטָּה, כְּעֵין שָׁלוֹם הַזֶּה שֶׁלְּמַעְלָה. וּכְשֶׁהָאָדָם הַהוּא מִסְתַּלֵּק מֵעוֹלָם הַזֶּה, נִשְׁמָתוֹ עוֹלָה וּבוֹקַעַת בְּכָל אֵלּוּ הָרְקִיעִים וְאֵין מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדָהּ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קוֹרְאָהּ וְאוֹמֵר, יָבֹא שָׁלוֹם. וְהַשְּׁכִינָה אוֹמֶרֶת, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם וְגוֹ'. וְיִפְתְּחוּ לָהּ שְׁלֹש עֶשְׂרֵה הָרִים שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן הַטָּהוֹר. וְלֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיְּעַכֵּב בְּיָדָהּ. וְעַל כֵּן אַשְׁרֵי הוּא, מִי שֶׁשָּׂם לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָזֶה. וְעַל כֵּן כָּתוּב, כָּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֶת תְּרוּמַת ה' אֶל מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן, דְּהַיְנוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי. הֵרִים רַבִּי אַבָּא קוֹלוֹ וְאָמַר, אוֹי רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַתָּה בַּחַיִּים, וַאֲנִי כְּבָר בּוֹכֶה עָלֶיךְ. לֹא עָלֶיךְ אֲנִי בּוֹכֶה, אֶלָּא אֲנִי בּוֹכֶה עַל הַחֲבֵרִים, וַאֲנִי בּוֹכֶה עַל הָעוֹלָם. רַבִּי שִׁמְעוֹן הוּא כְּאוֹר הַנֵּר הַדּוֹלֵק לְמַעְלָה וְדוֹלֵק לְמַטָּה, וּבָאוֹר שֶׁהִדְלִיק לְמַטָּה מְאִירִים כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. אוֹי לָעוֹלָם כְּשֶׁיִּסְתַּלֵּק הָאוֹר שֶׁלְּמַטָּה וְיָבֹא בְּתוֹךְ הָאוֹר שֶׁל מַעְלָה. מִי יָאִיר אוֹר הַתּוֹרָה לָעוֹלָם. קָם רַבִּי אַבָּא וְנָשַׁק לְרַבִּי חִיָּא, אָמַר לוֹ דְּבָרִים אֵלּוּ הָיוּ תַּחַת יָדְךְ, עַ''כ, שְׁלָחַנִי ה' עַד כָּאן לְהִתְחַבֵּר עִמְּךְ, אַשְׁרֵי חֶלְקִי:

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים א׳: ט׳-י׳

א. תְּפִלּוֹת אֵלּוּ אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶם אֲבָל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם אִם רָצָה אָדָם לְהִתְפַּלֵּל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְכָל אוֹתָן הַתְּפִלּוֹת שֶׁיּוֹסִיף כְּמוֹ מַקְרִיב נְדָבוֹת לְפִיכָךְ צָרִיךְ שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ דָּבָר בְּכָל בְּרָכָה וּבְרָכָה מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת מֵעֵין הַבְּרָכוֹת וְאִם חִדֵּשׁ אֲפִלּוּ בִּבְרָכָה אַחַת דַּי כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהִיא נְדָבָה וְלֹא חוֹבָה וג' רִאשׁוֹנוֹת וג' אַחֲרוֹנוֹת לְעוֹלָם אֵין מוֹסִיפִין בָּהֶם וְלֹא פוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מְשַׁנִין בָּהֵן דָּבָר:

ב. אֵין הַצִבּוּר מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְדָבָה לְפִי שֶׁאֵין הַצִבּוּר מְבִיאִין קָרְבַּן נְדָבָה וְלֹא יִתְפַּלֵּל אֲפִלּוּ יָחִיד מוּסַף שְׁתַּיִם אַחַת חוֹבַת הַיּוֹם וְאַחַת נְדָבָה לְפִי שֶׁאֵין מִתְנַדְּבִין קָרְבַּן מוּסַף וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאָסוּר לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת נְדָבָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים לְפִי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בָּהֵן נְדָבָה אֶלָּא חוֹבַת הַיּוֹם בִּלְבַד:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ד׳: כ״ד

אָמְרוּ בְזֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת תְּרוּמָה גּוּפֵיהוֹן דְּצַדִיקַיָא דְלֹא אִתְמַשְׁכוּ בְּהָאי עָלְמָא בָּתַר הַנָּאוֹת דְּהַהִיא קְלִיפָה לֹא שָׁלְטָא עֲלַיְיהוּ רוּחַ מְסָאֲבָא כְּלָל דְּלֹא אִתְעַנְגוּ בְּהָאי עָלְמָא אֶלָּא מִתַּעֲנוּגֵי דְמִצְוָה וְשַׁבַּתִּין וְחַגִּין הַהוּא רוּחַ מְסָאֲבָא לֹא יָכִיל לְשָׁלְטָאָה עֲלַיְיהוּ כְּלָל כִּיוָן דְּלֹא אִתְעַנְּגָא מִדִּילֵיהּ כְּלוּם וְכוּ' וְאִי אִתְהֲנֵי מִדִּילֵיהּ בְּיוֹמִין דְּחוֹל עֲלֵיהּ אִתְמַר (מלאכי ב') וְזֵרִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וְכוּ' וְתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ לֹא זָכָה אָדָם לַתּוֹרָה יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה יְתֵירָה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְתוֹךְ מֵעָיו. וְאָמְרוּ קַדְמוֹנֵינוּ הַגֶּדֶר הַמּוּפְלָא לְאָדָם הוּא הַמַּאֲכָל וּכְתִיב (משלי כ''א) שׁוֹמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שׁוֹמֵר מִצָרוֹת נַפְשׁוֹ:

פרשת ויקהל יום שני

תורה שמות ל״ה: ז׳-י׳

נביאים מלכים א ז׳: י״ט-כ״ב

כתובים משלי י״ט: כ״ח-כ׳: ב׳

משנה משנה שבת כ״ב

גמרא שבת קמ״ה ב: י׳-קמ״ו א: א׳

זוהר ספר הזהר, ויקהל י׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים א׳: ט׳-י׳

מוסר שערי קדושה, חלק ב ד׳: כ״ד