חק לישראל - פרשת וישלח יום שלישי

רש״יעִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים. מָאתַיִם עִזִּים צְרִיכוֹת עֶשְׂרִים תְּיָשִׁים, וְכֵן כֻּלָּם, הַזְּכָרִים כְּדֵי צֹרֶךְ הַנְּקֵבוֹת; וּבִבְ"רַ דּוֹרֵשׁ מִכָּאן לָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, הַטַּיָּלִים בְּכָל יוֹם, הַפּוֹעֲלִים שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת, הַחַמָּרִים אַחַת בְּשַׁבָּת, הַגַּמָּלִים אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם, הַסַּפָּנִים אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים; וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְכַוֵּן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה בְּכִוּוּן, אַךְ נִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁלָּמַדְנוּ מִכָּאן שֶׁאֵין הָעוֹנָה שָׁוָה בְּכָל אָדָם אֶלָּא לְפִי טֹרַח הַמֻּטָּל עָלָיו, שֶׁמָּצִינוּ כָּאן שֶׁמָּסַר לְכָל תַּיִשׁ עֶשֶׂר עִזִּים וְכֵן לְכָל אַיִל; לְפִי שֶׁהֵם פְּנוּיִים מִמְּלָאכָה דַּרְכָּם לְהַרְבּוֹת תַּשְׁמִישׁ וּלְעַבֵּר עֶשֶׂר נְקֵבוֹת, וּבְהֵמָה מִשֶּׁנִּתְעַבְּרָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת זָכָר, וּפָרִים שֶׁעוֹסְקִין בִּמְלָאכָה, לֹא מָסַר לְזָכָר אֶלָּא אַרְבַּע נְקֵבוֹת, וְלַחֲמוֹר שֶׁהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת לְזָכָר, וְלַגְּמַלִּים שֶׁהוֹלְכִים דֶּרֶךְ יוֹתֵר רְחוֹקָה נְקֵבָה אַחַת לְזָכָר:

נביאים עובדיה א׳: י״א-ט״ו

כתובים משלי ז׳: י״ח-כ״ב

משנה משנה יבמות ח׳

ברטנורההֶעָרֵל. כֹּהֵן עָרֵל שֶׁמֵּתוּ אֶחָיו מֵחֲמַת מִילָה:
אֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. דְּיָלְפִינַן מִפֶּסַח דִּכְתִיב בֵּיהּ (שמות יב) וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ:
נְשֵׁיהֶם וְעַבְדֵיהֶם יֹאכְלוּ. דְּהָא מִשּׁוּם עָרְלָה וְטֻמְאָה לֹא נָפְקֵי מִכְּלַל כֹּהֲנִים, אֶלָּא דְּאִינְהוּ גּוּפַיְהוּ מְחֻסָּרִים תַּקָּנָה:
נְשֵׁיהֶם לֹא יֹאכֵלוּ. דְּשַׁוְיָהּ חֲלָלָה בְּבִיאָתוֹ, דְּנִבְעֲלָה לַפָּסוּל לָהּ:
וְאִם לֹא יְדָעָהּ. שֶׁהָיְתָה נְשׂוּאָה לוֹ קֹדֶם לָכֵן וְלֹא בָּא עָלֶיהָ לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא:

עיקר תוספות יום טוב(א) אֲבָל עָרְלָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ מִבָּעֵי לָן בַּגְּמָרָא אִי הֲוָה עָרְלָה:
(ב) וְכָל הַטְּמֵאִים. בַּגְּמָרָא יָלִיף לְהוּ מִקְּרָא:
(ג) הוּא מִלְּשׁוֹן וְהָאָדָם יָדַע [בְּרֵאשִׁית ד]:
(ד) הֲרֵי אֵלּוּ כוּ'. וּבִנְשׂוּאָה לוֹ קֹדֶם שֶׁנַּעֲשָׂה פְּצוּעַ דַּכָּא דְּהוֹאִיל וּכְבָר אָכְלָה, וַאֲפִלּוּ לְתַנָּא קַמָּא דְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ו'‏ דִּסְבִירָא לֵיהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה לֹא תֹּאכַל, הָכָא שָׁאנֵי שֶׁכְּבָר אָכְלָה. וְלֹא דָּמֵי נַמִּי לְבַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּסֵּת לַכֹּהֵן וּמֵת, דְּהָתָם פָּקַע קִנְיָנֵיה, הָכָא לֹא פָּקַע קִנְיָנֵיה. גְּמָרָא:

ג. עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, אֲסוּרִים, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֲבָל נְקֵבוֹתֵיהֶם מֻתָּרוֹת מִיָּד. מִצְרִי וַאֲדוֹמִי אֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה אִם בִּמְקוֹם שֶׁאָסַר אֶת הַזְּכָרִים אִסּוּר עוֹלָם, הִתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד, מְקוֹם שֶׁלֹּא אָסַר אֶת הַזְּכָרִים אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת, אֵינוֹ דִין שֶׁנַּתִּיר אֶת הַנְּקֵבוֹת מִיָּד. אָמְרוּ לוֹ, אִם הֲלָכָה נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לָהֶם, לֹא כִי, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. מַמְזֵרִין וּנְתִינִין, אֲסוּרִין, וְאִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, אֶחָד זְכָרִים, וְאֶחָד נְקֵבוֹת:

ברטנורהוְאִם לַדִּין. שֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ קַל וָחֹמֶר מֵעַצְמְךָ:
יֵשׁ תְּשׁוּבָה. לְהָשִׁיב, מַה לְּעַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁכֵּן נִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָן, עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ, וְהָאִשָּׁה אֵין דַּרְכָּהּ לְקַדֵּם, תֹּאמַר בְּמִצְרִי וַאֲדוֹמִי שֶׁלֹּא נִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָן:
לֹא כִי. אֲפִלּוּ אִם הָיִיתִי דָּן קַל וָחֹמֶר אֵין לָכֶם תְּשׁוּבָה. וּמִכָּל מָקוֹם הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
נְתִינִים. גִּבְעוֹנִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ וּנְתוּנִים לְחוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם:

עיקר תוספות יום טוב(ו) אֲסוּרִים וְאִסּוּרָן כוּ'. נִרְאֶה לִי דְּתַנָּא לִישְׁנָא דִּקְרָא נָקַט לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי כוּ'‏ לֹא יָבֹא לָהֶם כוּ', וְכֵן לְקַמָּן גַּבֵּי מַמְזֵר נַמִּי קָתָנֵי כֶּפֶל לָשׁוֹן, שֶׁכֵּן גַּם הוּא בַּכָּתוּב תְּרֵי זִימְנִי לֹא יָבֹא:
(ז) וְאֶחָד נְקֵבוֹת. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם, הַכָּתוּב תְּלָאָן בַּלֵּדָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י כָּל הַנּוֹלָדִים לָהֶם אֲפִלּוּ נְקֵבָה. לִישָׁנָא אַחֲרִינָא תָּלָה הַבָּנִים בָּאֵם שֶׁיּוֹלֶדֶת אוֹתָם, שֶׁהָאֵם רִאשׁוֹנָה וְהַבֵּן שֵׁנִי, וְאִי לָאו דִּנְקֵבוֹת אֲסוּרוֹת לְמַאי הִלְכָתָא תְּלָאָן בַּלֵּדָה:
(ח) דְּהָיָה לָהֶם לְהַקְדִּים נָשִׁים לִקְרַאת נָשִׁים. וַחֲכָמִים סָבְרֵי כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה, אִי נַמִּי דִּכְתִיב וַיֹאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתְּךָ וְגוֹ'. גְּמָרָא:
(ט) הֲלָכָה כוּ'. לָאו הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי קָאָמַר, דְּאִם כֵּן אַמַּאי פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, הֲלָכָה אֲנִי אוֹמֵר כָּךְ קִבַּלְתִּי מֵרַבּוֹתַי. תּוֹסָפוֹת:
(י) מַמְזֵרִין. בַּגְּמָרָא יָלִיף לֵיהּ:
(יא) זֶהוּ פֵּרוּשׁ הַשֵּׁם דְּמִקְרוּ נְתִינִים, וְלֹא בָּא לוֹמַר בְּאִסוּרַיְהוּ דְּמִיְּהוֹשֻׁעַ הוּא, דְּהָא סוֹבֵר הָרַ"ב דִּנְתִינִים דְּאוֹרַיְתָא אַסִּירֵי, וְכֵן כָּתַב נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּקְרָאָם נְתִינִים עַל שֵׁם וַיִּתְּנֵם יְהוֹשֻׁעַ וְגוֹ', וַאֲפִלּוּ נִתְגַּיְּרוּ כְּתִיב בְּהוּ לֹא תִתְחַתֵּן בָּם, וְכֵיוָן דְּלֹא כְּתִיב בְּהוּ דּוֹרוֹת יָלְפִינַן לְהוּ מִמַּמְזֵרִים. אֲבָל יֵשׁ חוֹלְקִים בָּזֶה כְּמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב בְּרֵישׁ פֶּרֶק ג'‏ דְּמַכּוֹת:

ד. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי שֶׁהַסָּרִיס חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אֲנִי אֲפָרֵשׁ. סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. סְרִיס חַמָּה לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכֹּשֶׁר. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֹא כִי, אֶלָּא סְרִיס חַמָּה חוֹלֵץ, וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְפוּאָה. סְרִיס אָדָם לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל בֶּן מְגוּסַת שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם סְרִיס אָדָם, וְיִבְּמוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא:

ברטנורהשֶׁהַסָּרִיס. יֵשׁ סָרִיס שֶׁחוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ:
וְהַסָּרִיס לֹא חוֹלֵץ וְכוּ'. דִּכְתִיב (דברים כה) וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ, פְּרָט לָזֶה שֶׁשְּׁמוֹ מָחוּי:
אֵין לִי לְפָרֵשׁ. אֵינִי יוֹדֵעַ לְפָרֵשׁ אֵיזֶה סָרִיס בֶּן חֲלִיצָה וְאֵיזֶה פָּטוּר:
סְרִיס אָדָם. שֶׁנִּסְתָּרֵס לְאַחַר שֶׁנּוֹלַד:
סְרִיס חַמָּה. מִמְּעֵי אִמּוֹ שֶׁלֹּא רָאָה חַמָּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא סָרִיס. וְסִימָנָיו מְפֹרָשִׁין, כָּל שֶׁאֵין לוֹ זָקָן, וּשְׂעָרוֹ לָקוּי, וּבְשָׂרוֹ מַחְלִיק, וְאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מַעֲלִין רְתִיחָה, וּכְשֶׁמֵּטִיל מַיִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כִּפָּה שֶׁאֵין קִלּוּחַ הַשֶּׁתֶן הוֹלֵךְ לְמֵרָחוֹק עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה עִגּוּל כְּמִין כִּפָּה, וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ דֵּהָה, וְאֵין מֵימֵי רַגְלָיו מַחְמִיצִין, וְרוֹחֵץ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאֵין בְּשָׂרוֹ מַעֲלֶה הֶבֶל, וְקוֹלוֹ לָקוּי וְאֵינוֹ נִכָּר בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאוֹמֵר סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ וּמְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ. אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם, שֶׁהֲרֵי פָּסוּל לָבֹא בַּקָּהָל:

עיקר תוספות יום טוב(יב) סְרִיס אָדָם כוּ'. מַסְקִין בַּגְּמָרָא דְּתַנָּאֵי נִינְהוּ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא, וְהַאי תַּנָּא סָבַר אַלִּיבֵּיהּ דִּמְחַיָּבֵי לָאוִין דִּשְׁאֵר הֲוֵי מַמְזֵר, מֵחַיָּבֵי לָאוִין גְּרֵידָא לֹא הֲוֵי מַמְזֵר, דְּאִי לְתַנָּא דְאַלִּיבֵּיהּ בְּסוֹף פֶּרֶק ד'‏ הָא סְבִירָא לֵיהּ דַּאֲפִלּוּ מִלָּאו גְּרֵידָא הֲוֵי מַמְזֵר כְּמוֹ מֵחַיָּבֵי כְּרִיתוּת, וְחַיָּבֵי כְּרִיתוּת לָאו בְּנֵי חֲלִיצָה וְיִבּוּם נִינְהוּ:
(יג) וּפֵרְשָׁן רַשִׁ"י, לָקוּי, רַךְ, מַחְלִיק, חָלָק כִּבְשַׂר אִשָּׁה. דֶּרֶךְ בְּשַׂר אִישׁ לִהְיוֹת שָׂעִיר. כִּפָּה, קִלּוּחַ אָרֹךְ לְמֵרָחוֹק. דֵּהָה, שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה אֶלָּא צְלוּלָה כְּמַיִם. מַחְמִיצִין, מַסְרִיחִין כְּשֶׁשּׁוֹהִין בִּכְלִי. הֶבֶל, חֲמִימוּת כְּעֵין עָשָׁן:
(יד) שֶׁלֹּא כוּ'. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא הִבְרִיא בֵּינְתַּיִם כִּדְחָיְשִׁינַן לְעִנְיַן מוּם בְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ו'‏ דִּבְכוֹרוֹת, דְּשָׁאנֵי הָתָם דִּלְחָד אֵבָר הִלְכָּךְ חָיְשִׁינַן, אֲבָל הָכָא דְּמֵחֲמַת חֹלִי כָּל הַגּוּף הוּא לֹא חָיְשִׁינַן. גְּמָרָא:
(טו) וְאָמְנָם אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא חוֹלֵץ תְּשׁוּבָה לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁלֹּא דִּבֵּר אֶלָּא בַּחֲלִיצָה. הָרַמְבַּ"ם. וְתֵּימַהּ מַאי קוּשְׁיָא, דְּהָא אִי אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיֹּאמַר אֶלָּא חוֹלֵץ כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מְיַבֵּם כוּ', וְהָכִי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר דְּלֹא קָתָנֵי מְיַבְּמִין אַיְּדִי דְּנָקַט בְּדִידֵיהּ חוֹלֵץ. וְכֵן פָּסַק הַבֵּית יוֹסֵף:
(טז) לְקַיֵּם כוּ'. עֵדוּת זוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא הֵעִיד. רַשִׁ"י:

עיקר תוספות יום טוב(יז) דְּדוּמְיָא דְּאַיְלוֹנִית דְּבִידֵי שָׁמַיִם. סְתָמָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא. גְּמָרָא:
(יח) לֹא פְסָלָהּ. מִן הַכְּהֻנָּה, שֶׁאֵין חֲלִיצָתָהּ חֲלִיצָה. רַשִׁ"י:
(יט) זְנוּת. שֶׁהֲרֵי הִיא עָלָיו בְּאִסּוּר אֵשֶׁת אָח שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִצְוָה. וְהָרַ"ב לֹא פֵּרֵשׁ כֵּן אֶלָּא בַּסֵּיפָא, לְשִׁיטָתֵיהּ בְּפֶרֶק ו'‏ מִשְׁנָה ה'‏ דְּחַיָּבֵי לָאוִין עוֹשִׂין זוֹנָה, וְתֵיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם לָאו דְּלֹא יָבֹא:
(כ) דְּלֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּמִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק ו', וּמַיְרֵי בְּהִכִּיר בָּהּ הָאָח דְּאִם לֹא כֵן הֲוֵי קִדּוּשֵׁי טָעוּת וְלֹא הָיְתָה אֵשֶׁת אָח מֵעוֹלָם:

ברטנורהרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים כוּ'. דִּסְבִירָא לְהוּ אַנְדְּרוֹגִינוֹס כְּזָכָר. וַהֲדַר בֵּיהּ רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר בַּבְּרַיְתָא שֶׁאַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְלֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִם זָכָר אִם נְקֵבָה, הִלְכָּךְ אֵינוֹ מַאֲכִיל בַּתְּרוּמָה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ, דְּהָא קַיְמָא לָן לְעֵיל סְרִיס אָדָם חוֹלֵץ וְחוֹלְצִים לְאִשְׁתּוֹ, וְטֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע הֲוֵי כִּסְרִיס אָדָם:
אַנְדְּרוֹגִינוֹס נוֹשֵׂא אֲבָל לֹא נִשָּׂא. מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּזָכָר, וְהַשּׁוֹכֵב עִמּוֹ הֲוֵי בָּא עַל הַזָּכוּר בֵּין בְּזַכְרוּת שֶׁלּוֹ בֵּין בְּנַקְבוּת שֶׁלּוֹ:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חַיָּבִין עָלָיו סְקִילָה כְּזָכָר. דַּוְקָא בִּמְקוֹם זַכְרוּת שֶׁלּוֹ וְלֹא בְּנַקְבוּת שֶׁלּוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

עיקר תוספות יום טוב(כא) מַאֲכִילָהּ כוּ'. דִּסְרִיס חַמָּה כָּשֵׁר לָבֹא בַּקָּהָל כִּדְיָלְפִינַן בַּגְּמָרָא דַּף ע"ה, מִדְּלֹא כְּתִיב הַפָּצוּעַ דַּהֲוֵי מַשְׁמַע מֵעִקָּרוֹ מִמְּעֵי אִמּוֹ. וּבַבְּרַיְתָא יָלִיף לָהּ מִגְּזֵרָה שָׁוָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כב) אַנְדְּרוֹגִינוֹס. הִיא מִלָּה יְוָנִית אנדר"ו אִישׁ. גינו"ס אִשָּׁה. תִּשְׁבִּי:
(כג) דִּכְתִיב וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, אֵיזֶהוּ זָכָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת הֲוֵי אוֹמֵר זֶה אַנְדְּרוֹגִינוֹס, כְּלוֹמַר זָכָר כָּל זְכָרִים בְּמַשְׁמַע, בְּמִשְׁכָּבֵי לְרַבּוֹת מִשְׁכָּב שֵׁנִי שֶׁל אַנְדְּרוֹגִינוֹס. וְעַיֵּן בְּפֶרֶק ו', וְהָתָם מֵאִשָּׁה יָלִיף. גְּמָרָא:
(כד) כְּלוֹמַר מֵאַחֲרָיו. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּבַגְּמָרָא, דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּהָכִי קָאָמַר קְרָא, אֶת זָכָר וְגוֹ', אֶת זַכְרוּת שֶׁל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת לֹא תִשְׁכַּב. וְזָכָר גְּרֵידָא נָפְקָא לֵיהּ מִוְּאֶת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא יבמות ו׳ א: י׳-ו׳ ב: ג׳

תַּנְיָא יָכוֹל אָמַר לוֹ אָבִיו הִטַּמֵּא אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַל תַּחֲזִיר יָכוֹל יִשְׁמַע לוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא י''ט) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ כֻּלְּכֶם חַיָּיבִים בִּכְבוֹדִי. תַּנְיָא יָכוֹל יְהֵא בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כ''ו) אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ כֻּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי. תַּנְיָא יָכוֹל יִתְיָּירֵא אָדָם מִמִּקְדָּשׁ תַלְמוּד לוֹמַר אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ. נֶאֶמְרָה שְׁמִירָה בְּשַׁבָּת וְנֶאֶמְרָה מוֹרָא בְּמִקְדָּשׁ. מַה שְׁמִירָה הָאֲמוּרָה בַּשַּׁבָּת לֹא מִשַּׁבָּת אַתָּה מִתְיָירֵא אֶלָּא מִמִּי שֶׁהִזְהִיר עַל הַשַּׁבָּת. אַף מוֹרָא הָאֲמוּרָה בַּמִּקְדָּשׁ לֹא מִמִּקְדָּשׁ אַתָּה מִתְיָירֵא אֶלָּא מִמִּי שֶׁהִזְהִיר עַל הַמִּקְדָּשׁ. וְאֵיזוֹ הִיא מוֹרָא מִקְדָּשׁ לֹא יִכָּנֵס אָדָם בְּהַר הַבַּיִת בְּמַקְלוֹ וּבְמִנְעָלוֹ וּבְפוּנְדָתוֹ וּבְאָבָק שֶׁעַל גַּבֵּי רַגְלָיו וְלֹא יַעֲשֶׂנּוּ קַפַּנְדְּרִיָּא וּרְקִיקָה מִקַּל וָחֹמֶר. וְאֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים. בִּזְמָן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ מַה שְׁמִירָה הָאֲמוּרָה בַּשַּׁבָּת לְעוֹלָם אַף מוֹרָא הָאֲמוּרָה בַּמִּקְדָּשׁ לְעוֹלָם:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץדתניא [שכן שנינו בברייתא אחרת]: יכול אמר לו אביו לבנו הכהן או הנזיר: היטמא למת כדי להביא לי דבר ממקום טמא, או שאמר לו לבנו: אל תחזיר אבידה, יכול ישמע לו הבן? תלמוד לומר: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו אני ה' אלהיכם" (ויקרא יט, ג), לומר: כולכם חייבין בכבודי. הרי שאין התנא מבדיל בין חילול שבת, שהוא מצות לא תעשה חמורה, לבין האיסור לכהן להיטמא למתים, שהיא מצות לא תעשה קלה יותר.
אלא כך היינו יכולים לחשוב: סלקא דעתך אמינא [יעלה על דעתך לומר]: תיתי [תבוא, תילמד] סברה זו מבנין בית המקדש. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: יכול יהא בנין בית המקדש דוחה את השבת — תלמוד לומר: "את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'" (שם יט, ל), וכוונת הפסוק: כולכם חייבין בכבודי ושמירת השבת כבוד ה' היא, והוא מקפיד שהשבת תישמר אפילו כאשר בונים מקדש.
ומשיבים: אין הכי נמי [כן, כך הוא באמת גם כן]. ואם כן הכתוב "ואת שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו" (שם ל) למה לי? שהרי את ההלכה הזו שאין בנין מקדש דוחה לאו של מחמר אנו למדים מכיבוד אב ואם. ומשיבים: מיבעי ליה [צריך אותו] לענין אחר, לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: יכול יתיירא אדם ממקדש ויעשה אותו, את המקדש עצמו, נושא לעבוד אותו, תלמוד לומר: "את שבתתי תשמרו ואת מקדשי תיראו" ומהשוואת הדברים בפסוק אחד אנו למדים: נאמרה שמירה בשבת ונאמרה מורא במקדש, מה שמירה האמורה בשבת
ומסבירים: ואי זו היא איפוא הדרך בה מתקיימת מצות מורא מקדש? — לא יכנס אדם בהר הבית במקלו שהולך בו בדרך, או נעול במנעלו כדרך שעושים במקום שאינו מקודש, ולא בפונדתו (בחגורתו שהוא מחזיק בה את הכסף שלו), ובאבק שעל גבי רגליו, ולא יעשנו קפנדריא (קיצור דרך), שלא יעבור דרך המקדש כדי לקצר את הדרך בלכתו ממקום למקום. ורקיקה במקדש אסורה מקל וחומר. שהרי בדברים הקודמים אין משום בזיון, אבל רקיקה, היא דבר מאוס אף בביתו של אדם פרטי, כל שכן בבית המקדש.
ואין לי שחייבים במורא זה אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים — מניין שמצות מורא המקדש קיימת, ואסור לזלזל במקום של המקדש? תלמוד לומר: "את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו" (ויקרא יט, ל), ללמד: מה שמירה האמורה בשבת — לעולם היא, אף מורא האמורה במקדש הריהו לעולם, אף כשהוא חרב. על כל פנים לענייננו עדיין לא הגענו להסבר מדוע יצטרכו ללימוד מיוחד להודיענו שמצות עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת.

זוהר ספר הזהר, וישלח ג׳

וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, כֵּיוָן דְּאָמַר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ לָא יַדַּעְנָא דְּאִיהוּ עֵשָׂו, וְכִי אַחִין אָחֳרָנִין הֲווּ לְיַעֲקֹב, אֶלָּא בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ, וְאִי תֵּימָא דְּהָדַר בִּתְשׁוּבָה וְאָזִיל בְּאֹרַח מִתַּקְּנָא לָאו הָכִי אֶלָּא עֵשָׂו הָרָשָׁע כִּדְמֵעִקָּרָא, וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאִי תֵּימָא דְּאִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי אָזִיל לָאו אֶלָּא אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, וְכָל כָּךְ לָמָּה (אֶלָּא אִנּוּן) אָמְרוּ לֵיהּ בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרַעֵי תָּדִיר בִּצְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא וּמִתְעַטַּר בִּצְלוֹתְהוֹן כִּדְאַמְרֵינָן דְּהַהוּא מַלְאָכָא דִּמְמַנָּא עַל צְלוֹתְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל סנדלפו''ן שְׁמֵיהּ נָטִיל כָּל אִנּוּן צְלוֹתִין וְעָבִיד מִנַּיְהוּ עֲטָרָה לְחַי הָעוֹלָמִים וְאוֹקְמוּהָ, וְכָל שֶׁכֵּן צְלוֹתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעִי בְּהוּ וְאִתְעֲבְדָן עֲטָרָה לְאִתְעַטְּרָא בְּאִנּוּן צְלוֹתִין לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאִי תֵּימָא מְשַׁרְיָן קַדִּישִׁין הֲווּ אַתְיָן עִמֵּיהּ אַמַּאי דָּחִיל אֶלָּא צַדִּיקַיָּא לָא סָמְכִין עַל זְכוּתַיְהוּ אֶלָּא עַל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן, וְתָא חֲזֵי דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן צְלוֹתָא דְּסַגִּיאִין סָלִיק קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּמִתְעַטַּר בְּהַהוּא צְלוֹתָא בְּגִין דְּסָלְקָא בִּגְוַנִּין סַגִּיאִין וְאִתְכְּלִילָת מִכַּמָּה סִטְרִין וּבְגִין דְּאִתְכְּלִילָת מִכַּמָּה גְּוַנִּין אִתְעֲבִידַת עֲטָרָה וּמִנְחָא עַל רֵישָׁא דְּצַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים וּצְלוֹתָא דְּיָחִיד לָאו אִיהִי כַּלִּילָא וְלָאו אִיהִי אֶלָּא בִּגְוָן חָד וְעַל דָּא צְלוֹתָא דְּיָחִיד לָאו אִיהוּ מִתְתַּקְּנָא לְאִתְקַבָּלָא (אֶלָּא בִּצְלוֹתָא) כִּצְלוֹתָא דְּסַגִּיאִין, וְתָא חֲזֵי יַעֲקֹב כָּלִיל הַוָּה וְעַל דָּא צְלוֹתֵיהּ תָּאִיב לָהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַה כְּתִיב וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ, רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר (משלי כ''ח) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעִי בְּהוּ וְיָהַב לוֹן אוֹרַיְתָא דִּקְשׁוֹט בְּגִין לְמִזְכֵּי בָּהּ לְחַיֵּי עָלְמָא דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָשִׁיךְ עֲלֵיהּ חַיִּין עִלָּאִין וְאָעִיל לֵיהּ לְחַיֵּי עָלְמָא דְּאָתֵי דִּכְתִיב (דברים ל') כִּי הִיא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ, וּכְתִיב (שם ל''ב) וּבַדָּבָר הַזֶּה תַאֲרִיכוּ יָמִים חַיִּין בְּהַאי עָלְמָא וְחַיִּין בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

תרגום הזוהרוַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים וְגוֹ': שׁוֹאֵל, כֵּיוָן שֶׁאָמַר בָּאנוּ אֶל אָחִיךְ, עוֹד אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא עֵשָׂו, וְכִי הָיוּ אַחִים אֲחֵרִים לְיַעֲקֹב, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא בָּאנוּ אֶל אָחִיךְ, פֵּרוּשׁוֹ וְאִם תֹּאמַר שֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה, וְהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ מְתוּקָן, לֹא כֵּן, אֶלָּא עֵשָׂו הָרָשָׁע כְּמִקּוֹדֶם לָכֵן. וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךְ, וְאִם תֹּאמַר, שֶׁהוֹלֵךְ בִּלְבַדּוֹ, לֹא, אֶלָּא אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וְלָמָּה אָמְרוּ לוֹ כָּל זֹאת, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה תָּמִיד בִּתְפִלַּת הַצַדִּיקִים וּמִתְעַטֵּר בִּתְפִלָּתָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַמְּמוּנֶה עַל תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל סנדלפו''ן שְׁמוֹ, הוּא לוֹקֵחַ כָּל הַתְּפִלּוֹת וְעוֹשֶׂה מֵהֶן עֲטָרָה לְחַי הָעוֹלָמִים. וּבֵאֲרוּהָ. וּמִכָּל שֶׁכֵּן תְּפִלּוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בָּהֶן, וְנַעֲשׂוֹת עֲטָרָה, שֶׁיִּתְעַטֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לוֹ הַתְּפִלּוֹת. וְאִם תֹּאמַר, הֲלֹא מַחֲנוֹת הַמַּלְאָכִים הַקְּדוֹשִׁים הָיוּ בָּאִים עִמּוֹ, וְלָמָּה נִתְיָרֵא. אֶלָּא, הַצַדִּיקִים אֵינָם סוֹמְכִים עַל זְכוּתָם, אֶלָּא עַל תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אֶל רִבּוֹנָם. וּבֹא וּרְאֵה, שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, תְּפִלָּה שֶׁל רַבִּים עוֹלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַטֵּר בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה. מִשּׁוּם שֶׁהִיא עוֹלָה בְּכַמָּה אוֹפַנִים, וְנִכְלֶלֶת מִכַּמָּה צְדָדִים, וּמִשּׁוּם שֶׁנִּכְלֶלֶת מִכַּמָּה אוֹפַנִּים וּצְדָדִים, נַעֲשֵׂית עֲטָרָה וּמוּנַחַת עַל רֹאשׁ צַדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, אֲבָל תְּפִלַּת יָחִיד אֵינָהּ כְּלוּלָה מִכָּל הַצְדָדִים, וְהִיא אֵינָהּ אֶלָּא בְּאוֹפֶן אֶחָד, וְעַל כֵּן תְּפִלַּת יָחִיד אֵינָהּ מְתוּקֶנֶת לְהִתְקַבֵּל כְּמוֹ תְּפִלַּת הָרַבִּים. וּבֹא וּרְאֵה, יַעֲקֹב הָיָה כָּלוּל מִכָּל שָׁלֹש הַקַּוִּין, בִּהְיוֹתוֹ מֶרְכָּבָה לַקָּו הָאֶמְצָעִי הַכּוֹלֵל שְׁנֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ חָשַׁק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְפִלָּתוֹ, בִּהְיוֹתָהּ בְּכָל הַשְּׁלֵמוּת מִכָּל שָׁלֹש הַקַּוִּין, כְּמוֹ תְּפִלַּת הָרַבִּים. וְעַל כֵּן כָּתוּב, וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְּשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בָּרָעָה. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה בָּהֶם, וְנָתַן לָהֶם תּוֹרַת אֱמֶת, כְּדֵי לִזְכּוֹת בָּהּ לְחַיֵּי עוֹלָם. כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חַיִּים עֶלְיוֹנִים, וּמְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכָּתוּב, כִּי הִוא חַיֶּיךְ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךְ, וְכָתוּב וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים, כִּי הִיא חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה, חַיִּים בָּעוֹלָם הַבָּא.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ד׳: ו׳-ח׳

א. אֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הָרָב כְּשֶׁיִּכָּנֵס לְמִדְרָשׁ עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ עָלָיו וְאֵין הַתַּלְמִיד שׁוֹאֵל כְּשֶׁיִּכָּנֵס עַד שֶׁיִּתְיַישֵּׁב וְיָנוּחַ וְאֵין שׁוֹאֲלִין שְׁנַיִם כְּאֶחָד. וְאֵין שׁוֹאֲלִין אֶת הָרָב מֵעִנְיָן אַחֵר אֶלָּא מֵאוֹתוֹ הָעִנְיָן שֶׁהֵן עֲסוּקִים בּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְבַּיֵּישׁ וְיֵשׁ לָרָב לְהַטְעוֹת אֶת הַתַּלְמִידִים בִּשְׁאֵלוֹתָיו וּבְמַעֲשִׂים שֶׁעוֹשֶׂה בִפְנֵיהֶם כְּדֵי לְחַדְדָן וּכְדֵי שֶׁיֵּדַע אִם זוֹכְרִים הֵם מַה שֶּׁלִּמְּדָם אוֹ אֵינָם זוֹכְרִים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיֵשׁׁ לוֹ רְשׁוּת לִשְׁאוֹל אוֹתָם בְּעִנְיַן אַחֵר שֶׁאֵין עוֹסְקִין בּוֹ כְּדֵי לְזָרְזָם:

ב. אֵין שׁוֹאֲלִין מְעוֹמֶד וְאֵין מְשִׁיבִין מְעוֹמֶד וְלֹא מִגָּבוֹהַּ וְלֹא מֵרָחוֹק. וְלֹא מֵאֲחוֹרֵי הַזְקֵנִים. וְאֵין שׁוֹאֲלִין הָרָב אֶלָּא בְּעִנְיַן שֶׁהֵן קוֹרִין בּוֹ וְאֵין שׁוֹאֲלִין אֶלָּא מִיִּרְאָה וְלֹא יִשְׁאַל בְּעִנְיַן יוֹתֵר מִשָּׁלשׁ הֲלָכוֹת:

ג. שְׁנַיִם שֶׁשָּׁאֲלוּ שָׁאַל אֶחָד כְּעִנְיָן וְשָׁאַל אֶחָד שֶׁלֹּא כְעִנְיָן נִזְקָקִין לִכְעִנְיָן. מַעֲשֵׂה וְשֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה נִזְקָקִין לְמַעֲשֶׂה. הֲלָכָה וּמִדְרָשׁ נִזְקָקִין לַהֲלָכָה. מִדְרָשׁ וַאֲגָדָה נִזְקָקִין לְמִדְרָשׁ. אֲגָדָה וְקַל וְחוֹמֶר נִזְקָקִין לְקַל וְחוֹמֶר. קַל וָחוֹמֶר וּגְזֵרָה שָׁוָה נִזְקָקִין לְקַל וְחוֹמֶר. הָיוּ הַשּׁוֹאֲלִין שְׁנַיִם אֶחָד חָכָם וְאֶחָד תַּלְמִיד נִזְקָקִין לֶחָכָם. תַּלְמִיד וְעַם הָאָרֶץ נִזְקָקִין לְתַלְמִיד. שְׁנֵיהֶם חֲכָמִים שְׁנֵיהֶם תַּלְמִידִים שְׁנֵיהֶם עַמֵּי הָאָרֶץ שָׁאֲלוּ שְׁנֵיהֶם בִּשְׁתֵי הֲלָכוֹת אוֹ בִּשְׁתֵי תְשׁוּבוֹת אוֹ בִּשְׁתֵי שְׁאֵלוֹת בִּשְׁנֵי מַעֲשִׂים הָרְשׁוּת בְּיַד הַמְתַרְגֵּם מֵעַתָּה:

מוסר

ספר צידה לדרך דף ר"ו ע"ב

הָאַזְהָרָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים אֶחָד מֵהֶם חוֹבַת הַלְּבָבוֹת וְהַשֵׁנִי חוֹבַת הַאֵבָרִים. הָאַזְהָרָה שֶׁל חוֹבַת הַלְּבָבוֹת הוּא שֶׁיִּזָּהֵר מֵהִשְׁתַּתֵּף עִם הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה שׁוּם שִׁתּוּף בָּעוֹלָם וְיַרְחִיק מִלִּבּוֹ שׁוּם תּוֹאַר מִתּוֹאֲרֵי הַגּוּף וּמִמַּשִּׂיגֵי הַגּוּף. וְלִשְׂנוֹא בְּלִבּוֹ כָּל דָּבָר שֶׁהוּזְהַר עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתוֹ. וְיַרְחִיק מִלִּבּוֹ הַגַּאֲוָה וְהַגּוֹבַהּ וְהַגָּאוֹן וְהַדּוֹמֶה לּוֹ וְשֶׁלֹּא יִהְיוּ נִבְזִים בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ וְלֹא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וּמָאוֹס בְּרָע וּבְרָעִים וּבְקִנְאָה וּבְחֶמְדָּה וְלֹא יָקוֹץ בְּלִבּוֹ בִּגְזֵירַת יוֹצְרוֹ. וְחוֹבַת הָאֵבָרִים הוּא הָאַזְהָרָה שֶׁלֹּא יְשַׁתֵּף דָּבָר עִם הַבּוֹרֵא בְּגָלוּי וּבְנִסְתָּר וְיִזָּהֵר מִלָּשׁוֹן הָרָע וּמִשְׁבוּעוֹת שָׁוְא וְכָזָב וּרְכִילוּת וַאֲכִילַת אִיסוּר וּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְגֶזֶל וְחָמָס וְהַדּוֹמִים לָהֶם. וְהַמֻּתָּר יְחַלֵּק לִשְׁלשָׁה חֲלָקִים. הָאֶחָד דֵּי הַסִּפּוּק. וְהַשֵׁנִי מוֹתָרוֹת. וְהַשְּׁלִישִׁי הַכִּילִיּוּת. דֵי הַסִּפּוּק מַה שֶׁאִי אֶפְשַׁר בִּלְעָדוֹ וּמִצְוָה עַל הָאָדָם שֶׁיַּנְהִיג כָּל דְּרָכָיו עַל דֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּבְמַלְבּוּשִׁים וּבְנָשִׁים וּבִסְחוֹרוֹת וּבְכָל הַדְּבָרִים שֶׁיַּעֲשׂוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קי''ב) טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְבָרָיו בְּמִּשְׁפָּט:

תורה בראשית ל״ב: י״ד-י״ח