פרשת האזינו יום שלישי

האזינו · שלישי

תורה דברים ל״ב: י״א-ט״ו

יכוין בקריאת חמשה פסוקים אלו שהם כנגד הֶ דמילוי הה ראשונה דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת נפש משבת שעברה:

לב (יא) כְּנֶ֙שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ׃

כְּנִשְׁרָא דִּמְחִישׁ לְקִנֵּיהּ עַל בְּנוֹהִי מִתְחוֹפֵף פָּרִיס גַּדְפּוֹהִי מְקַבֶּלְהוֹן מְנַטֶּלְהוֹן עַל תְּקוֹף אֱבָרוֹהִי:

רש״יכְּנֶ֙שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ. נִהֲגָם בְּרַחֲמִים וּבְחֶמְלָה, כַּנֶּשֶׁר הַזֶּה רַחְמָנִי עַל בָּנָיו, וְאֵינוֹ נִכְנָס לְקִנּוֹ פִּתְאֹם עַד שֶׁהוּא מְקַשְׁקֵשׁ וּמְטָרֵף עַל בָּנָיו בִּכְנָפָיו בֵּין אִילָן לְאִילָן, בֵּין שׂוֹכָה לַחֲבֶרְתָּהּ, כְּדֵי שֶׁיֵּעוֹרוּ בָּנָיו וִיהֵא בָהֶם כֹּחַ לְקַבְּלוֹ (ספרי):
יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ. יְעוֹרֵר בָּנָיו:
עַל גּוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף. אֵינוֹ מַכְבִּיד עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם אֶלָּא מְחוֹפֵף — נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ (תלמוד ירושלמי חגיגה ב') — אַף הַקָּבָּ"הּ, "שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ שַׂגִּיא כֹחַ" (איוב ל"ז) כְּשֶׁבָּא לִתֵּן תּוֹרָה לֹא נִגְלָה עֲלֵיהֶם מֵרוּחַ אַחַת אֶלָּא מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "ה' מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן" (דברים ל"ג), "אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא" (חבקוק ג') — זוֹ רוּחַ רְבִיעִית (ספרי):
יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ. כְּשֶׁבָּא לִטְּלָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אֵינוֹ נוֹטְלָן בְּרַגְלָיו כִּשְׁאָר עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁשְּׁאָר עוֹפוֹת יְרֵאִים מִן הַנֶּשֶׁר שֶׁהוּא מַגְבִּיהַּ לָעוּף וּפוֹרֵחַ עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן בְּרַגְלָיו, מִפְּנֵי הַנֶּשֶׁר, אֲבָל הַנֶּשֶׁר אֵינוֹ יָרֵא אֶלָּא מִן הַחֵץ, לְפִיכָךְ נוֹשְׂאָן עַל כְּנָפָיו, אוֹמֵר מוּטָב שֶׁיִּכָּנֵס הַחֵץ בִּי וְלֹא יִכָּנֵס בְּבָנַי, אַף הַקָּבָּ"ה (שמות י"ט) "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים" — כְּשֶׁנָּסְעוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וְהִשִּׂיגוּם עַל הַיָּם הָיוּ זוֹרְקִים בָּהֶם חִצִּים וְאַבְנֵי בָּלִיסְטְרָאוֹת, מִיָּד "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים וְגוֹ' וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וְגוֹ'" (שמות י"ד):
ה' בדד ינחנו. נִהֲגָם בַּמִּדְבָּר בָּדָד וּבֶטַח:
ירכבהו על במתי ארץ. כָּל הַמִּקְרָא כְּתַרְגּוּמוֹ:
במתי ארץ. לְשׁוֹן גֹּבַהּ:

(יב) יְהֹוָ֖ה בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר׃

יְיָ בִּלְחוֹדוֹהִי עֲתִיד לְאַשְׁרָיוּתְהוֹן בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחַדָּתָא וְלָא יִתְקַיַּם קֳדָמוֹהִי פָּלְחַן טַעֲוָן:

רש״יוְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר. לֹא הָיָה כֹחַ בְּאֶחָד מִכָּל אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם לְהַרְאוֹת כֹּחוֹ וּלְהִלָּחֵם עִמָּהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ עַל הֶעָתִיד וְכֵן תִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס, וַאֲנִי אוֹמֵר דִּבְרֵי תּוֹכֵחָה הֵם לְהָעִיד הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וּתְהֵא הַשִּׁירָה לָהֶם לְעֵד שֶׁסּוֹפָן לִבְגֹּד וְלֹא יִזְכְּרוּ לֹא הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁעָשָׂה לָהֶם וְלֹא הַנּוֹלָדוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת לָהֶם, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְיַשֵּׁב הַדָּבָר לְכָאן וּלְכָאן. וְכָל הָעִנְיָן מוּסָב עַל זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר, כֵּן עָשָׂה לָהֶם וְכֵן עָתִיד לַעֲשׂוֹת, כָּל זֶה הָיָה לָהֶם לִזְכֹּר:

(יג) יַרְכִּבֵ֙הוּ֙ עַל־[בָּ֣מֳתֵי] (במותי) אָ֔רֶץ וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע וְשֶׁ֖מֶן מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר׃

אַשְׁרִנּוּן עַל תָּקְפֵי אַרְעָא וְאוֹכָלִנּוּן בִּזַּת סָנְאֵיהוֹן וִיהַב לְהוֹן בִּזַּת שַׁלִּיטֵי קִרְוִין וְנִכְסֵי יָתְבֵי כְּרַכִּין תַּקִּיפִין:

רש״ייַרְכִּבֵ֙הוּ֙ וגו'. עַל שֵׁם שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַּ מִכָּל הָאֲרָצוֹת:
וַיֹּאכַ֖ל תְּנוּבֹ֣ת שָׂדָ֑י. אֵלּוּ פֵרוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקַּלִּים לָנוּב וּלְהִתְבַּשֵּׁל מִכָּל פֵּרוֹת הָאֲרָצוֹת:
וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ דְבַשׁ֙ מִסֶּ֔לַע. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לִבְנוֹ בְּסִיכְנִי הָבֵא לִי קְצִיעוֹת מִן הֶחָבִית, הָלַךְ וּמָצָא הַדְּבַשׁ צָף עַל פִּיהָ, אָמַר לוֹ זוֹ שֶׁל דְּבַשׁ הִיא אָמַר לוֹ הַשְׁקַע יָדְךָ לְתוֹכָהּ וְאַתָּה מַעֲלֶה קְצִיעוֹת מִתּוֹכָהּ (ספרי):
שָׂדָ֑י. לְשׁוֹן שָׂדֶה:
מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר. תָּקְפּוֹ וְחָזְקוֹ שֶׁל סֶלַע, כְּשֶׁאֵינוֹ דָּבוּק לַתֵּיבָה שֶׁלְּאַחֲרָיו נָקוּד חַלָּמִישׁ וּכְשֶׁהוּא דָבוּק נָקוּד חַלְמִישׁ:
וְשֶׁ֖מֶן מֵחַלְמִ֥ישׁ צֽוּר. אֵלּוּ זֵיתִים שֶׁל גּוּשׁ חָלָב (ספרי):

(יד) חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן עִם־חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים וְאֵילִ֤ים בְּנֵֽי־בָשָׁן֙ וְעַתּוּדִ֔ים עִם־חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה וְדַם־עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה־חָֽמֶר׃

יְהַב לְהוֹן בִּזַּת מַלְכֵיהוֹן וְשַׁלִּיטֵיהוֹן עִם עתַר רַבְרְבֵיהוֹן וְתַקִּיפֵיהוֹן עַמָא דְאַרְעֲהוֹן וְאַחֲסַנְתְּהוֹן עִם בִּזַּת חֵילֵיהוֹן וּמַשִּׁרְיָתְהוֹן וְדַם גִבָּרֵיהוֹן יִתָּשַׁד כְּמַיָּא:

רש״יחֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן. זֶה הָיָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ד') "עֲשָׂרָה בָקָר בְּרִאִים וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן":
עִם חֵ֨לֶב כָּרִ֜ים. זֶה הָיָה בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ו') "וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן":
חֵ֖לֶב כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה. זֶה הָיָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה') "וַיְהִי לֶחֶם שְׁלֹמֹה וְגוֹ'":
וְדַם עֵנָ֖ב תִּשְׁתֶּה חָֽמֶר. בִּימֵי עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן" (עמוס ו'):
חֶמְאַ֨ת בָּקָ֜ר. הוּא שֻׁמָּן הַנִּקְלָט מֵעַל גַּבֵּי הֶחָלָב:
וַחֲלֵ֣ב צֹ֗אן. חָלָב שֶׁל צֹאן, וּכְשֶׁהוּא דָבוּק נָקוּד חֲלֵב, כְּמוֹ "בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כ"ג):
כָּרִ֜ים. כְּבָשִׂים:
וְאֵילִ֤ים. כְּמַשְׁמָעוֹ:
בְּנֵֽי בָשָׁן֙. שְׁמֵנִים הָיוּ:
כִּלְי֣וֹת חִטָּ֑ה. חִטִּים שְׁמֵנִים כְּחֵלֶב כְּלָיוֹת וְגַסִּין כְּכוּלְיָא:
וְדַם עֵנָ֖ב. תִּהְיֶה שׁוֹתֶה יַיִן טוֹב וְטוֹעֵם יַיִן חָשׁוּב:
חָֽמֶר. יַיִן בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי "חֲמַר", אֵין זֶה שֵׁם דָּבָר אֶלָּא לְשׁוֹן מְשֻׁבָּח בְּטַעַם, ווי"נוש בְּלַעַז. וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ שְׁנֵי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ אַחַר תַּרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס "אַשְׁרִינוּן עַל תָּקְפֵּי אַרְעָא וְגוֹ'":

(טו) וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטֹּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ׃

וְעַתַּר יִשְׂרָאֵל וּבְעַט אַצְלַח תְּקוֹף קְנָא נִכְסִין וּשְׁבַק פָּלְחַן אֱלָהָא דְעָבְדֵיהּ וְאַרְגֵּז קֳדָם תַּקִּיפָא דְפָרְקֵיהּ:

רש״יעָבִ֣יתָ. לְשׁוֹן עֹבִי:
כָּשִׂ֑יתָ. כְּמוֹ כָּסִיתָ, לְשׁוֹן "כִּי כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ" (איוב ט"ו), כְּאָדָם שֶׁשָּׁמֵן מִבִּפְנִים וּכְסָלָיו נִכְפָּלִים מִבַּחוּץ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם) "וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי כָסֶל":
כָּשִׂ֑יתָ. יֵשׁ לָשׁוֹן קַל בִּלְשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ "וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם" (משלי י"ב), וְאִם כָּתַב כִּשִּׂיתָ, דָּגוּשׁ, הָיָה נִשְׁמָע כִּסִּיתָ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ "כִּי כִסָּה פָנָיו" (איוב ט"ו):
וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻׁעָתֽוֹ. גִּנָּהוּ וּבִזָּהוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח') "אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וְגוֹ'", אֵין לְךָ נִבּוּל גָּדוֹל מִזֶּה (ספרי):

נביאים שמואל ב כ״ב: י״א-ט״ו

כב (יא) וַיִּרְכַּ֥ב עַל־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃

וְאִתְגְלֵי בִּגְבוּרְתֵיהּ עַל כְּרוּבִין קַלִילִין וְדַבַּר בִּתְקֵיף עַל כַּנְפֵי רוּחָא:

רש״יוַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבוֹתָיו. לְסֻכָּה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד: כ): ״וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ״, מַפְסִיק בֵּין מִצְרַיִם לְיִשְׂרָאֵל:

(יב) וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃

וְאַשְׁרֵי שְׁכִינְתֵּיהּ בַּעֲרָפֵילָא וַעֲנַן יְקַר סְחוֹר סְחוֹר לֵיהּ מָחִית מִיִן תַּקִיפִין מֵרִכְפַּת עֲנָנִין קַלִילִין בְּרוּם עַלְמָא:

רש״יחַֽשְׁרַת מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים. מֵאַיִן הָיָה הַחֹשֶׁךְ, עָבֵי שְׁחָקִים הָיוּ, שֶׁהֵן חוֹשְׁרִין מַיִם עַל הָאָרֶץ:
חַֽשְׁרַת. לְשׁוֹן כְּבָרָה הוּא, שֶׁהוּא נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ דַּק דַּק (תענית ט ב), וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַגָּדוֹת הַרְבֵּה: חוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בִּכְבָרָה. וְיֵשׁ לִפְתּוֹר ׳חַשְׁרַת׳, לְשׁוֹן ׳קֶשֶׁר׳, שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין הַשָּׁמַיִם בְּעָבִים עַל יְדֵי הַמַּיִם, כְּמוֹ ׳וְחִשּׁוּרֵיהֶם׳ הָאָמוּר בְּאוֹפַנֵּי הַמְּכוֹנָה (מלכים א ז: לג), שֶׁהֵם זְרוֹעוֹת הָעֵץ הַמְהַדְּקִין וְקוֹשְׁרִין עִגּוּלֶיהָ יַחַד:

(יג) מִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ בָּעֲר֖וּ גַּחֲלֵי־אֵֽשׁ׃

מִזִיו יְקָרֵיהּ מַבְהִיקִין שְׁמֵי שְׁמַיָא מְזוֹפִיתֵיהּ כְּגוּמְרִין דְנוּר דַלְקָא מֵימְרֵיהּ:

רש״ימִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ. שֶׁלֹּא תֹאמַר בַּחֹשֶׁךְ הוּא שָׁרוּי, אֶלָּא הַנֹּגַהּ לִפְנִים מִן הַמְּחִיצָה, וּמֵאוֹתוֹ נֹגַהּ אֲשֶׁר לְפָנָיו, בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ, שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ חִצִּים עַל מִצְרַיִם:

(יד) יַרְעֵ֥ם מִן־שָׁמַ֖יִם יְהֹוָ֑ה וְעֶלְי֖וֹן יִתֵּ֥ן קוֹלֽוֹ׃

אַכְלֵי מִן שְׁמַיָא יְיָ וְעִלָאָה אֲרִים מֵימְרֵיהּ:

(טו) וַיִּשְׁלַ֥ח חִצִּ֖ים וַיְפִיצֵ֑ם בָּרָ֖ק (ויהמם) [וַיָּהֹֽם]׃

וּשְׁלַח מָחָתֵיהּ כְּגִירִין וּבַדְרִינוּן בַּרְקִין וְשַׁגְשִׁינוּן:

כתובים תהילים ע״ז: י״א-ט״ו

עז (יא) וָ֭אֹמַר חַלּ֣וֹתִי הִ֑יא שְׁ֝נ֗וֹת יְמִ֣ין עֶלְיֽוֹן׃

וַאֲמַרֵית מַרְעוּתִי הוּא אִשְׁתְּנִיוּ גְבוּרַת יְמִין עִלָאָה (וַאֲמַרֵית בָּעוּתִי הוּא שְׁנִין דְקֵץ מִיָמִין):

רש״יוָ֭אֹמַר חַלּ֣וֹתִי הִ֑יא. מַחֲשַׁבְתִּי אוֹמֶרֶת כִּי אֵין זֹאת אֶלָּא לְהַחֲלוֹתִי וּלְיָרְאֵנִי לָשׁוּב אֵלָיו:
חַלּ֣וֹתִי. כְּמוֹ לְחַלּוֹתִי, לְשׁוֹן חֹלִי וְחִיל:
שְׁ֝נ֗וֹת יְמִ֣ין עֶלְיֽוֹן. אֶת אֲשֶׁר נִשְׁתַּנֵּית יְמִין עֶלְיוֹן, שֶׁהָיְתָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ רוֹעֶצֶת אוֹיֵב (שמות טו: ו), וְעַכְשָׁיו הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ (איכה ב: ג):

(יב) (אזכיר) [אֶזְכּ֥וֹר] מַעַלְלֵי־יָ֑הּ כִּֽי־אֶזְכְּרָ֖ה מִקֶּ֣דֶם פִּלְאֶֽךָ׃

אֶדְכַּר עוֹבָדֵי אֱלָהָא אֲרוּם אֶדְכַּר מִן לְקַדְמִין פְּרִשְׁוָתָךְ:

(יג) וְהָגִ֥יתִי בְכׇל־פׇּעֳלֶ֑ךָ וּֽבַעֲלִ֖ילוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה׃

וּרְנַנֵית בְּכָל עוֹבָדָךְ טָבַיָא וּבְתַסְקוֹפֵי נִסָךְ אֲמַלֵל:

רש״יוְהָגִ֥יתִי בְכׇל פׇּעֳלֶ֑ךָ. שֶׁעָשִׂיתָ לָנוּ כְּבָר:

(יד) אֱ֭לֹהִים בַּקֹּ֣דֶשׁ דַּרְכֶּ֑ךָ מִי־אֵ֥ל גָּ֝ד֗וֹל כֵּאלֹהִֽים׃

אֱלָהָא דְקַדִישִׁין אוֹרְחָתָךְ מַן אֱלָהָא רַבָּא כֵּאלָהָא דְיִשְׂרָאֵל:

רש״יבַּקֹּ֣דֶשׁ דַּרְכֶּ֑ךָ. דֶּרֶךְ מִדָּתְךָ לְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בָּעוֹלָם, לַעֲשׂוֹת דִּין בָּרְשָׁעִים:

(טו) אַתָּ֣ה הָ֭אֵל עֹ֣שֵׂה פֶ֑לֶא הוֹדַ֖עְתָּ בָעַמִּ֣ים עֻזֶּֽךָ׃

אַנְתְּ הוּא אֱלָהָא עָבֵיד פְּרִישָׁן הוֹדַעְתָּ בְעַמַיָא עוּשְׁנָךְ:

משנה משנה נדרים ב׳

א. וְאֵלּוּ מֻתָּרִין. חֻלִּין שֶׁאֹכַל לָךְ, כִּבְשַׂר חֲזִיר, כַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּעוֹרוֹת לְבוּבִין, כִּנְבֵלוֹת, כִּטְרֵפוֹת, כִּשְׁקָצִים, כִּרְמָשִׂים, כְּחַלַּת אַהֲרֹן וְכִתְרוּמָתוֹ, מֻתָּר. הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִמָּא, פּוֹתְחִין לוֹ פֶתַח מִמָּקוֹם אַחֵר, שֶׁלֹּא יָקֵל רֹאשׁוֹ לְכָךְ. קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן, שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר, שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ, הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ, הֲרֵי זֶה בְלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן, שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר, שֶׁאֵינִי מְהַלֵּךְ, אָסוּר:

ברטנורהוְאֵלּוּ מֻתָּרִין. חֻלִּין שֶׁאֹכַל לָךְ. לְסִימָן בְּעָלְמָא נַקְטֵיהּ, כְּשֵׁם שֶׁחֻלִּין שֶׁאֹכַל לָךְ אֵין צָרִיךְ שְׁאֵלָה לֶחָכָם, כָּךְ כָּל הָנֵי דְּאָמְרִינַן בְּמַתְנִיתִין בְּרֵישָׁא אֵין צְרִיכִין שְׁאֵלַת חָכָם:
כְּעוֹרוֹת לְבוּבִין. הָיוּ נוֹקְבִים הַבְּהֵמָה מֵחַיִּים כְּנֶגֶד הַלֵּב וּמוֹצִיאִין הַלֵּב וּמַקְרִיבִין אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְתִקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר בַּהֲנָאָה:
כְּחַלַּת אַהֲרֹן. שֶׁהָיָה רִאשׁוֹן לַכֹּהֲנִים. וְלֹא הָוֵי דָּבָר הַנָּדוּר, שֶׁאֵין חַלָּה וּתְרוּמָה בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה:
הֲרֵי זֶה מֻתָּר. דְּאָמַר קְרָא (במדבר ל) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר, עַד שֶׁיִּדֹּר בְּדָבָר הַנָּדוּר. וְחַטָּאת שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּאָסוּר וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ דָּבָר הַנָּדוּר, הָוֵי טַעֲמָא, דְּאֶפְשָׁר שֶׁיָּבִיא חַטָּאת עַל יְדֵי נֶדֶר, כְּגוֹן שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר וּמִתְחַיֵּב לְהָבִיא חַטָּאת:
הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִמָּא. אַף עַל גַּב דְּלָאו דָּבָר הַנָּדוּר הוּא, חָמוּר מִכָּל הָנֵי דִּלְעֵיל, דְּצָרִיךְ הֶתֵּרָא מִדְּרַבָּנָן אִם הוּא עַם הָאָרֶץ:
פּוֹתְחִין לוֹ פֶתַח מִמָּקוֹם אַחֵר. כְּלוֹמַר מְבַקְּשִׁים לוֹ פֶּתַח וְטַעַם לַחֲרָטָתוֹ. וְלֹא סַגִּי בִכְדּוֹ תָּהִית אוֹ לִבָּךְ עֲלָךְ. וְכָל זֶה שֶׁלֹּא יָקֵל רֹאשׁוֹ וְלֹא יַרְגִּיל לֶאֱסֹר אִשְׁתּוֹ עָלָיו:
קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן כוּ'. הֲרֵי זֶה בְּבַל יַחֵל מִדְּרַבָּנָן. אֲבָל מִן הַתּוֹרָה אֵין הַנֶּדֶר חָל, דִּנְדָרִים אֵין חָלִים אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ:
קוֹנָם שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ. בַּגְּמָרָא מַקְשֶׁה, וְהָא מְשֻׁעְבָּד לָהּ וְהֵיאַךְ יָכוֹל לְהַפְקִיעַ שִׁעְבּוּדָהּ בְּנִדְרוֹ, וְהָא הָוֵי כְאוֹסֵר פֵּרוֹת חֲבֵרוֹ עַל חֲבֵרוֹ. וּמְשָׁנֵי, כְּגוֹן דְּאָמַר הֲנָאַת תַּשְׁמִישֵׁךְ עָלַי קוֹנָם, שֶׁאָסַר הַהֲנָאָה עָלָיו, וְאֵין מַאֲכִילִין לוֹ לָאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ:
שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי יָשֵׁן וְכוּ'. אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, דִּשְׁבוּעוֹת חָלִין בֵּין עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ בֵּין עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. וְאִם נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יִישַׁן שְׁלֹשָׁה יָמִים רְצוּפִין לַיְלָה וָיוֹם, לוֹקֶה וְיִישַׁן מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַיְּמוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(א) מֻתָּרִין. הַלָּשׁוֹן אֵינוֹ עוֹלֶה שַׁפִּיר, דְּאַטּוּ הַנְהוּ דְפֶרֶק קַמָּא אֲסוּרִין הֵן שֶׁלֹּא יִדֹּר בָּהֶן. וְאֶפְשָׁר לִי לוֹמַר דְּסָתַם לָן תַּנָּא כְּרַבִּי מֵאִיר דְּדָרֵישׁ טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר וְגוֹ'‏ (קֹהֶלֶת ה), טוֹב מִזֶּה וּמִזֶּה שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר כָּל עִקָּר, וְאַף עַל גַּב דְּהָתָם לְעִנְיַן נֶדֶר דְּאָמַר עָלַי לְחִיּוּבֵיהּ בְּקָרְבָּן קָאֵי, הָכָא נַמִּי אִיכָּא לְמֵיחַשׁ בְּכֻלְּהוּ נְדָרִים שֶׁמָּא יַעֲבֹר עַל אִסּוּרוֹ שֶׁאָסַר עַל נַפְשׁוֹ:
(ב) הָרַ"ב לֹא גָּרַס בַּגְּמָרָא וּמִי אִיכָּא לְאַסּוֹקֵי כוּ'‏ אֶלָּא מְחַוַּרְתָּא. וְכֵן הָרַמְבַּ"ם וְהָרֹא"שׁ לֹא גָּרְסֵי לֵיהּ:
(ג) כִּבְשַׂר חֲזִיר. כָּל מִינֵי אִסּוּרִין קָתָנֵי. אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה כִּבְשַׂר חֲזִיר, וַאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה כַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וַאֲסוּרִים בַּהֲנָאָה שֶׁאֵין לָהֶם בַּטָּלָה כְּעוֹרוֹת לְבוּבִין שֶׁהֵן תִּקְרֹבוֹת לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵין לָהֶם בִּטּוּל. וְתָנָא נַמִּי שֶׁאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה בִּלְבַד וְיֵשׁ בָּהֶן טֻמְאָה כִּנְבֵלוֹת, וְשֶׁטֻּמְאָתָן חֲמוּרָה בְּכַעֲדָשָׁה כִּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. הָרַ"ן:
(ד) כִּרְמָשִׂים. כְּדִכְתִיב וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ (וַיִּקְרָא יא):
(ה) כְּחַלַּת כוּ'. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁחָל אִסּוּר עַל יְדֵי קְרִיאַת שֵׁם, לֹא מִקְּרֵי דָבָר הַנָּדוּר, דְּהָא מֵעִקָּרָא נַמִּי אָסוּר מִשּׁוּם טֶבֶל, וּפִיו לֹא אָסַר אֶלָּא הִתִּיר, שֶׁהוֹצִיא הַשִּׁירַיִם מִידֵי טֶבֶל. הָרֹא"שׁ:
(ו) וּלְכָךְ אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו הָאֲכִילָה בְּאָמְרוֹ הֲרֵי הוּא כִּבְשַׂר חֲזִיר וְכַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאָסַר עָלָיו כְּשֶׁאוֹמֵר כְּקָרְבָּן, לְפִי שֶׁהוּא יָכוֹל לִדֹּר קָרְבָּן וְלוֹמַר עַל מַה שֶּׁיִּרְצֶה הֲרֵי זֶה קָרְבָּן וְיִהְיֶה קָרְבָּן, וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּדֹּר וְיֹאמַר עַל שׁוּם דָּבָר הֲרֵי זֶה בְּשַׂר חֲזִיר אוֹ עֲבוֹדָה זָרָה. הָרַמְבַּ"ם:
(ז) מֻתָּר. מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ כוּ'‏ דְּצָרִיךְ פֶּתַח, וְאִי לֹא הָדַר וְתָנֵי הֲרֵי זֶה מֻתָּר לֹא יָדַעְנוּ וְאֵלּוּ מֻתָּרִין דְּרֵישָׁא כְּלוֹמַר שֶׁהֵן מֻתָּרִים בְּלֹא פֶתַח, אַהֵי מִנַּיְהוּ קָאֵי, אִי אַכֻּלְּהוּ אִי אַתַּרְתֵּי מִנַּיְהוּ. הָרַ"ן:
(ח) כְּאִמָּא. הוּא הַדִּין בְּמַתְפִּיס בִּשְׁאָר אִסּוּרֵי הֲנָאָה בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְעָרְלָה כוּ'. וּבַגְּמָרָא נַמִּי תַנְיָא הָכִי, אֶלָּא הַאי דְּנָקַט כְּאִמָּא, חֲדָא דְּאִית בָּהּ תַּרְתֵּי אַשְׁמוֹעִינַן. חֲדָא, דְּאַף עַל גַּב דְּמַתְפִּיס בְּדָבָר הָאָסוּר, בְּעַם הָאָרֶץ מִדְּרַבָּנָן צָרִיךְ פֶּתַח. וְאַשְׁמוֹעִינַן תּוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיְּהֵא מִמָּקוֹם אַחֵר, אֲבָל אֵין פּוֹתְחִין לוֹ בִּכְבוֹד אִמּוֹ, כְּלוֹמַר אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא יְהֵא כָבוֹד לְאִמּוֹ בְּכָךְ לֹא הָיָה נוֹדֵר. דְּלֹא תֵימָא נְהִי דְּאֵין פּוֹתְחִין לָאָדָם בִּכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ הָנֵי מִלֵּי בִנְדָרִים דְּאוֹרַיְתָא אֲבָל הַאי דְּלֵיתָא אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן פּוֹתְחִין, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא. וְדַוְקָא בְּמַדִּיר אִשְׁתּוֹ וּמַתְפִּיס בְּדָבָר הָאָסוּר גָּזְרוּ אַטּוּ מַתְפִּיס בְּדָבָר הַנָּדוּר, אֲבָל שְׁאָר נְדָרִים שֶׁאֵינָן מְצוּיִין לֹא גָזְרוּ. הָרַ"ן:
(ט) כְּלוּם אַתָּה מִתְחָרֵט חֲרָטָה דְּמֵעִקָּרָא, מִלְּשׁוֹן תּוֹהֶה עַל הָרִאשׁוֹנוֹת. הָרַ"ן:
(י) כְּלוֹמַר עוֹמֵד אַתָּה עַל דַּעְתְּךָ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁרְצוֹנְךָ עֲדַיִן בְּאוֹתוֹ הַנֶּדֶר:
(יא) שֶׁאֲנִי. מִשּׁוּם דִּנְדָרִים מַתְפִּיס חֶפְצָא אַנַּפְשֵׁיהּ תָּנֵי בְהוּ בִּלְשׁוֹן שֶׁאֲנִי, כְּלוֹמַר מַה שֶּׁאֲנִי. וּמִשּׁוּם דִּשְׁבוּעוֹת אָסַר נַפְשֵׁיהּ תָּנֵי לְהוּ בִּלְשׁוֹן שֶׁאֵינִי בְּיוּ"ד. הָרַ"ן (וְעַיֵּן בַּתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב):
(יב) גְּמָרָא, דְּתַנְיָא דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים וַאֲחֵרִים נָהֲגוּ בָהֶם אִסּוּר אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַתִּירָן בִּפְנֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת תֵּימַהּ מָה עִנְיָן זֶה לְנָהֲגוּ בוֹ אִסּוּר, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהַאי נַמִּי שֶׁנָּדַר וְנִתְכַּוֵּן לֶאֱסֹר עַצְמוֹ גַּם בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, אֵין לְךָ נָהֲגוּ גָּדוֹל מִזֶּה:
(יג) וְאִם תֹּאמַר אַמַּאי מִתְּסַר, וְהָא מִצְוֹת לָאו לֵהָנוֹת נִתְּנוּ. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהַיְנוּ לוֹמַר שֶׁאֵין קִיּוּם הַמִּצְוָה חָשׁוּב הֲנָאָה, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אִי מִתְהַנֵי גוּפֵיהּ בַּהֲדֵי דִּמְקַיֵּם מִצְוָה הֲנָאָה מִקַּרְיָא. וּמִשּׁוּם הָכִי אָמְרִינַן בְּפֶרֶק רָאוּהוּ בֵּית דִּין הַנּוֹדֵר הֲנָאָה מִן הַמַּעְיָן טוֹבֵל בּוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַחַמָּה. הָרַ"ן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) שְׁבוּעָה כוּ'. מַתְמַהּ הַתּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב, אַמַּאי לֹא תָּנֵי שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי מְשַׁמְּשֵׁךְ:
(טו) מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. הָרַמְבַּ"ם:

ב. קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ, קָרְבָּן שֶׁאֹכַל לָךְ, לֹא קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ, מֻתָּר. שְׁבוּעָה לֹא אֹכַל לָךְ, שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל לָךְ, לֹא שְׁבוּעָה לֹא אֹכַל לָךְ, אָסוּר. זֶה חֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים. וְחֹמֶר בַּנְּדָרִים מִבַּשְּׁבוּעוֹת, כֵּיצַד, אָמַר, קוֹנָם סֻכָּה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, לוּלָב שֶׁאֲנִי נוֹטֵל, תְּפִלִּין שֶׁאֲנִי מֵנִיחַ, בַּנְּדָרִים אָסוּר, בַּשְּׁבוּעוֹת מֻתָּר, שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין לַעֲבֹר עַל הַמִּצְוֹת:

ברטנורהקָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ כוּ'. מֻתָּר, דַּהֲוֵי כְנִשְׁבָּע בַּקָּרְבָּן וְנַעֲשָׂה כְאוֹמֵר בְּחַיֵּי הַקָּרְבָּן אִם אֹכַל לָךְ שׁוּם דָּבָר:
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל לָךְ. וְלֹא אָמְרִינַן בְּחַיֵּי שְׁבוּעָה קָאָמַר כִּדְאָמְרִינַן בְּקָרְבָּן, דִּשְׁבוּעָה לֵית בָּהּ מְשָׁשָׁא וְלֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר בָּהּ בְּחַיֵּי שְׁבוּעָה:
שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל לָךְ. זִמְנִין דִּשְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל לָךְ דְּלֹא אָכִילְנָא מַשְׁמַע, כְּגוֹן שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ מְסָרֵב בּוֹ לֶאֱכֹל וְאָמַר לֹא אָכִילְנָא לֹא אָכִילְנָא, וְשׁוּב אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל לָךְ, דְּלֹא אָכִילְנָא מַשְׁמַע, וְהָכִי קָאָמַר, בִּשְׁבוּעָה יְהֵא עָלַי אִי אָכִילְנָא לָךְ:
זֶה חֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת. לֹא מָצִינַן לְאוֹקְמַהּ אַשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל לָךְ וְכוּ', דְּמִדְּקָתָנֵי זֶה, חֹמֶר מַשְׁמַע, דְּנֶדֶר הָוֵי אֶלָּא דְּאֵינוֹ חָמוּר כִּשְׁבוּעָה, וְגַבֵּי קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ תְּנַן מֻתָּר, דְּלֹא הָוֵי נֶדֶר כְּלָל. מִשּׁוּם הָכִי צָרִיךְ לְאוֹקְמַהּ אַדִּלְעֵיל דִּתְנִינָא קוֹנָם שֶׁאֵינִי יָשֵׁן שֶׁאֵינִי מְדַבֵּר הֲרֵי זֶה בְּבַל יַחֵל, וְאוֹקִימְנָא מִדְּרַבָּנָן, דְּמִדְּאוֹרַיְתָא אֵין הַנֶּדֶר חָל אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, וְזֶה חֹמֶר בַּשְּׁבוּעוֹת מִבַּנְּדָרִים, שֶׁשְּׁבוּעָה חָלָה אֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ:
תְּפִלִּין שֶׁאֲנִי מֵנִיחַ. מִשּׁוּם דְּאָסַר חֶפְצָא עֲלֵיהּ, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כְּנוֹדֵר לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי לֹא קִבֵּל עַל עַצְמוֹ אֶלָּא אָסַר הַחֵפֶץ עָלָיו, וְאִם יְקַיֵּם הַמִּצְוָה הַוְיָא מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה, וְדָמֵי לְמִי שֶׁחַיָּב לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵילֵי פֶסַח וְלֹא מָצָא אֶלָּא מַצָּה שֶׁל טֶבֶל אוֹ שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, שֶׁאָסוּר לְאָכְלָהּ. אֲבָל כָּל לְשׁוֹן שְׁבוּעָה הוּא אוֹסֵר אֶת עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת הַדָּבָר, וְכֵיוָן שֶׁהוּא מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה לָאו כֹּל כְּמִינֵיהּ לְהַפְקִיעַ עַצְמוֹ מֵחִיּוּב הַמִּצְוָה. וְאִם אָמַר הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן אִם אָנִיחַ תְּפִלִּין, חָל הַנֶּדֶר וְחַיָּב לְהָבִיא קָרְבָּן אִם הֵנִיחַ תְּפִלִּין:

עיקר תוספות יום טוב(טז) וְקָרְבָּן לָאו בַּר אִשְׁתְּבוֹעֵי הוּא, וְאִי אָמְרִינַן דְּקָרְבָּן יְהֵא מַה שֶּׁלֹּא אֹכַל לָךְ נַמִּי שָׁרֵי, דְּלֹא שַׁוְּיֵהּ אִסּוּר קָרְבָּן אֶלָּא מַה שֶּׁלֹּא יֹאכַל. הָרַ"ן. וְאִם תֹּאמַר כֵּיוָן דִּבְאוֹמֵר לֹא חֻלִּין לֹא אֹכַל לָךְ אָסוּר מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כְּאוֹמֵר מַה שֶּׁאֹכַל לְךָ לֹא יְהֵא חֻלִּין אֶלָּא קָרְבָּן לְפִיכָךְ לֹא אֹכַל לְךָ, כְּשֶׁאוֹמֵר קָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ נַמִּי נֵימָא הָכִי וְלִתְּסַר, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהָתָם שָׁאנֵי דְלֵיכָּא לְפָרוֹשֵׁי בֵּיהּ שֶׁנִּשְׁבַּע בְּקָרְבָּן שֶׁלֹּא יֹאכַל לֵיהּ, אֲבָל לִישָׁנָא דְהָכָא כֵּיוָן דְּאִיכָּא לְפַרְשִׁינְהוּ הָכִי אַף עַל גַּב דִּסְתַם נְדָרִים לְהַחְמִיר מֵאַחַר דְּפֵרוּשָׁא דִּלְקֻלָּא מִשְׁתַּמְּעִי טְפֵי בְּלִישָׁנָא הָכִי מְפָרְשִׁינַן לְהוּ וְלֹא לְחֻמְרָא. בֵּית יוֹסֵף:
(יז) אָסוּר. וְאַף עַל גַּב דְּמַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּלֵית לֵיהּ מִכְּלַל לָאו כוּ', אֲפִלּוּ הָכִי בִּשְׁבוּעָה אָסוּר. וְנִרְאֶה דְּהַיְנוּ טַעֲמָא דְּמַסְּקִינַן בְּסוֹף פֶּרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כוּ'‏ דִּבְאִסּוּרָא גְּרֵידָא אִית לֵיהּ כוּ', וּשְׁבוּעוֹת אֵינָן אֶלָּא אִסּוּר גְּרֵידָא שֶׁהוּא חָל בְּגוּפוֹ, אֲבָל נְדָרִים אֵינָן חָלִים עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ. הָרַ"ן:
(יח) וְהַטַּעַם בָּזֶה, שֶׁהַשְּׁבוּעָה חָלָה עַל גּוּף הָאָדָם, וְהַגּוּף יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. טוּר:
(יט) וְחֹמֶר כוּ'. לֹא דָיְקִינַן מִכְּלָל דִּשְׁבוּעָה מִיהָא אִיתָא, מִשּׁוּם דְּאִין הָכִי נַמִּי דְאִיתָא, וְלָקֵי בָּהּ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא, אֶלָּא שֶׁאֵינָהּ חָלָה לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה:
(כ) סֻכָּה. וְהוּא הַדִּין נַמִּי כִּי אָמַר יְשִׁיבַת סֻכָּה עָלַי, דְּהוֹאִיל וְהִזְכִּיר הַחֵפֶץ, אַף עַל גַּב דְּבַיְשִׁיבָה אֵין בָּהּ מַמָּשׁ. הָרַ"ן:
(כא) אֲפִלּוּ כִּי אָמַר יְשִׁיבַת סֻכָּה עָלַי שְׁבוּעָה כוּ'‏ הָוֵי כְּאִלּוּ אָמַר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֵשֵׁב בַּסֻּכָּה וְחָשְׁבִינַן לֵיהּ כְּיַד שְׁבוּעָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כב) וּמִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הִיא, דְּלָמָּה יִגָּרַע נִדְרוֹ שֶׁחִיֵּב עַצְמוֹ בְּקָרְבָּן מִשּׁוּם שֶׁתְּלָאוֹ בַעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, וַהֲרֵי אֲפִלּוּ בִּתְלָאוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ שֶׁאֵין הַנֶּדֶר חָל עָלָיו חַיָּב בְּקָרְבָּן שֶׁחִיֵּב עַצְמוֹ בוֹ בְּנֶדֶר, כִּדְאִיתָא בָּרַמְבַּ"ם:
(כג) לַעֲבֹר. וּלְקַיֵּם נַמִּי לֹא, כְּדִתְנַן לְקַמָּן:

ג. יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר, וְאֵין שְׁבוּעָה בְּתוֹךְ שְׁבוּעָה. כֵּיצַד, אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֹכַל, הֲרֵינִי נָזִיר אִם אֹכַל, וְאָכַל, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת:

ברטנורהחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. וְיִהְיֶה נָזִיר שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר סְתָם, וְיָבִיא קָרְבַּן נָזִיר, וְיַחְזֹר לִהְיוֹת נָזִיר כְּמִסְפַּר הַפְּעָמִים שֶׁאָמַר שֶׁיִּהְיֶה נָזִיר. וּבִשְׁבוּעָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת, שֶׁאֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא מַלְקוּת אַחַת. אֲבָל אִם נִשְׁאַל עַל הַשְּׁבוּעָה הָרִאשׁוֹנָה, חָלָה הַשְּׁבוּעָה הַשְּׁנִיָּה, וְכֵן אִם נִשְׁאַל עַל הַשְּׁנִיָּה, חָלָה הַשְּׁלִישִׁית, וְאָסוּר לֶאֱכֹל עַד שֶׁיֻּתְּרוּ כֻּלָּם, מִדְּלֹא תְּנַן הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה אַחַת, אֶלָּא אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת:

עיקר תוספות יום טוב(כד) נָזִיר. דִּנְזִירוּת נַמִּי אִקְּרֵי נֶדֶר, דִּכְתִיב נֶדֶר נָזִיר, וְלֹא סִיֵּם בְּמַאי דְּפָתַח, דְּאִי אָמַר כִּכָּר זֶה עָלַי קוֹנָם שְׁנֵי פְעָמִים אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר, אֲבָל נְזִירוּת מִקְּרָא יָלֵיף לֵיהּ. תּוֹסָפוֹת:
(כה) אִם אֹכַל. הוּא הַדִּין נַמִּי אִם אָמַר שְׁנֵי פְעָמִים הֲרֵינִי נָזִיר דְּחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, וְאַיְדֵי דְּקָתָנֵי גַּבֵּי שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל תָּנֵי נַמִּי גַּבֵּי נָזִיר אִם אֹכַל. הָרַ"ן:
(כו) וְקָרִי לֵיהּ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר, לְפִי שֶׁהַנְּזִירוּת שְׁנִיָּה הִיא חָלָה בְּתוֹךְ זְמַן הָרִאשׁוֹנָה, אֶלָּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמְנֶה אוֹתָהּ עַד שֶׁיִּמְנֶה אֶת הָרִאשׁוֹנָה. הָרַ"ן:
(כז) אֶלָּא אֶחָת. דְּאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה דְּאֵין נִשְׁבָּעִין לְקַיֵּם הַמִּצְוֹת, דְּלֵיתָא בְּלָאו וְהֵן. הָרֹא"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ד. סְתָם נְדָרִים לְהַחְמִיר, וּפֵרוּשָׁם לְהָקֵל. כֵּיצַד, אָמַר הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ, כְּיֵין נֶסֶךְ, אִם שֶׁל שָׁמַיִם נָדַר, אָסוּר. אִם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נָדַר, מֻתָּר. וְאִם סְתָם, אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כְּחֵרֶם, אִם כְּחֵרֶם שֶׁל שָׁמַיִם, אָסוּר. וְאִם כְּחֵרֶם שֶׁל כֹּהֲנִים, מֻתָּר. וְאִם סְתָם, אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כְּמַעֲשֵׂר, אִם כְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה נָדַר, אָסוּר. וְאִם שֶׁל גֹּרֶן, מֻתָּר. וְאִם סְתָם, אָסוּר. הֲרֵי עָלַי כִּתְרוּמָה, אִם כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר, אָסוּר. וְאִם שֶׁל גֹּרֶן, מֻתָּר. וְאִם סְתָם, אָסוּר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, סְתָם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה אֲסוּרָה, בַּגָּלִיל מֻתֶּרֶת, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. סְתָם חֲרָמִים, בִּיהוּדָה מֻתָּרִין, וּבַגָּלִיל אֲסוּרִין, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים:

ברטנורהוּפֵרוּשָׁם לְהָקֵל. אַף עַל גַּב דִּכְשֶׁפֵּרֵשׁ דְּבָרָיו אָזְלִינַן בָּתַר פֵּרוּשׁוֹ, כִּי סָתַם וְלֹא פֵּרֵשׁ אָזְלִינַן לְהַחְמִיר, דִּסְתָם נוֹדֵר דַּעְתּוֹ לְאִסּוּר:
כְּבָשָׂר מָלִיחַ. הַיְנוּ קָרְבָּן, דִּכְתִיב (ויקרא ב) עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח:
כְּחֵרֶם שֶׁל כֹּהֲנִים מֻתָּר. אַף עַל גַּב דְּחֶרְמֵי כֹהֲנִים מוֹעֲלִים בָּהֶם עַד שֶׁיָּבֹאוּ לִידֵי כֹהֲנִים וְהָוֵי דָבָר הַנָּדוּר, מִכָּל מָקוֹם סְתַם חֶרְמֵי כֹהֲנִים מַשְׁמַע שֶׁכְּבָר בָּאוּ לְיַד כֹּהֵן:
אִם כְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה אָסוּר. דַּהֲוֵי דָּבָר הַנָּדוּר, שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּישׁוֹ, וְאֵין מַעֲשַׂר בְּהֵמָה אוֹסֵר הַדִּיר כְּמוֹ שֶׁמַּעֲשַׂר דָּגָן אוֹסֵר הַגֹּרֶן:
שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. לְפִי שֶׁהָיוּ רְחוֹקִים מִירוּשָׁלַיִם:
שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין חֶרְמֵי כֹהֲנִים. וְכָל מַה שֶּׁהָיוּ מַחְרִימִין הָיוּ מַפְרִישִׁין לְבֶדֶק הַבַּיִת. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(כח) קָשֶׁה, דְּמַה הֻצְרַךְ לִשְׁנוֹת וּפֵרוּשָׁן לְהָקֵל, וְעוֹד כוּ'. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁסְּתָם נְדָרִים לְהַחְמִיר הַיְנוּ כְּשֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מָה הָיָה בְלִבּוֹ אֶלָּא אָמַר כָּךְ נָדַרְתִּי כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּהָ חֲכָמִים, אָנוּ מְפָרְשִׁים לְחֻמְרָא. אֲבָל אִם אָמַר הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ וְחָזַר וְאָמַר בְּלִבִּי הָיָה כְּשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אָזְלִינַן בָּתַר פֵּרוּשׁוֹ לְהָקֵל. הָרֹא"שׁ. וְעַיֵּן עוֹד:
(כט) מִדְּלֹא שָׁתַק. הָרֹא"שׁ:
(ל) עֲבוֹדָה זָרָה. דְּגַם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים רְגִילוּת הִיא לִמְלֹחַ, וּלְהָכִי לֹא קָתָנֵי שֶׁל חֻלִּין מִשּׁוּם דְּאֵין רְגִילוּת לִקְרוֹת בָּשָׂר מָלוּחַ אֶלָּא אֵלּוּ דְּקָתָנֵי שֶׁל שָׁמַיִם וְשֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְלֹא שֶׁל חֻלִּין. תּוֹסָפוֹת:
(לא) וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא עֲשִׂירִי מֵאֵלָיו הָוֵי קָדוֹשׁ. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּבָעִינַן הַעֲבָרַת מִנְיָן, וְאִם הָיוּ עֲשָׂרָה וְנָטַל אֶחָד בְּלֹא מִנְיָן אֵינוֹ קָדוֹשׁ כִּדְאָמַר פֶּרֶק ט'‏ דִּבְכוֹרוֹת. תּוֹסָפוֹת:
(לב) וְלֹא הָיוּ רְגִילִין בִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, לֹא קָרוּ לַהּ תְּרוּמָה סְתָמָא, אֶלָּא תְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה קָרוּ לַהּ, הִלְכָּךְ כִּי נָדְרוּ בִתְרוּמָה סְתָם לֵיכָּא לְסַפּוֹקֵי כְּלָל בִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. הָרַ"ן:
(לג) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁלֹּא הָיוּ כֹּהֲנִים בֵּינֵיהֶם. וּמְסַיֵּם הָרַ"ן וּלְחֶרְמֵי כֹהֲנִים לֹא קָרוּ לְהוּ חֵרֶם סְתָם, הִלְכָּךְ כִּי נָדְרֵי בְחֵרֶם לֵיכָּא לְסַפּוֹקֵי בְמִידֵי, דְּוַדַּאי חֵרֶם גָּבוֹהַּ קָאָמְרֵי. וּבַגְּמָרָא, הָא מַכִּירִין מֻתָּרִין, אָתְיָא כְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן צָדוֹק דְּפָלֵיג אָרֵישָׁא וּסְבִירָא לֵיהּ סְפֵקָא לְקֻלָּא:

ה. נָדַר בְּחֵרֶם וְאָמַר, לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְחֶרְמוֹ שֶׁל יָם. בְּקָרְבָּן, וְאָמַר, לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְקָרְבָּנוֹת שֶׁל מְלָכִים. הֲרֵי עַצְמִי קָרְבָּן, וְאָמַר, לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְעֶצֶם שֶׁהִנַּחְתִּי לִי לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ. קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, וְאָמַר לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְאִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁגֵּרַשְׁתִּי, עַל כֻּלָּן אֵין נִשְׁאָלִים לָהֶם. וְאִם נִשְׁאֲלוּ, עוֹנְשִׁין אוֹתָן וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פּוֹתְחִין לָהֶם פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר, וּמְלַמְּדִים אוֹתָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בַּנְּדָרִים:

ברטנורהבְּחֶרְמוֹ שֶׁל יָם. לְשׁוֹן מְצוּדָה, כְּמוֹ אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים (קהלת ז):
הֲרֵי עַצְמִי קָרְבָּן. אָסַר עַצְמוֹ כְּקָרְבָּן עַל חֲבֵרוֹ:
אֵין נִשְׁאָלִים עֲלֵיהֶם. אֵין צְרִיכִין שְׁאֵלַת חָכָם, שֶׁאֵינָן חָלִים:
וְאִם נִשְׁאֲלוּ. וְאִם עַם הָאָרֶץ הוּא זֶה שֶׁנָּדַר כְּהַאי גַּוְנָא וּבָא לִשָּׁאֵל עַל נִדְרוֹ, אֵין פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח לַחֲרָטָה וְאֵין מַתִּירִין לוֹ. וְאִם עָבַר עַל נִדְרוֹ זֶה מְנַדִּין אוֹתוֹ:
פּוֹתְחִין לוֹ פֶתַח מִמָּקוֹם אַחֵר. מַרְאִים לוֹ שֶׁהַנֶּדֶר קַיָּם וּפוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִטַּעַם אַחֵר וּמַתִּירִין לוֹ נִדְרוֹ. אֲבָל לֹא עוֹנְשִׁין וְלֹא מַחְמִירִין. וְכֵן הֲלָכָה:

עיקר תוספות יום טוב(לד) בְּחֵרֶם. דְּאָמַר חֵפֶץ זֶה חֵרֶם עָלַי וְשׁוּב אָמַר לֹא נָדַרְתִּי. רַשִׁ"י:
(לה) בְּקָרְבָּנוֹת כוּ'. דּוֹרוֹנוֹת שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין לִפְנֵי מְלָכִים. רַשִׁ"י:
(לו) נוֹדֵר. דֶּרֶךְ שְׂחוֹק. הָרַמְבַּ"ם. וְהַתּוֹסָפוֹת פֵּרְשׁוּ לְהַטְעוֹת הָעוֹלָם לְהַאֲמִין דְּבָרָיו שֶׁיִּהְיוּ סוֹבְרִים כִּי אֲנִי נוֹדֵר נֶדֶר גָּמוּר:
(לז) וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ שְׁאֵלָה. הָרַ"ן. וְהַתּוֹסָפוֹת נִסְתַּפְּקוּ אִי אָמְרִינַן דַּוְקָא בְּבָא לִשָׁאֵל אֲבָל אִי לֹא בָא לִשָׁאֵל לֹא אָסְרִינַן לֵיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לח) הָא דְכָתַב אֵין פּוֹתְחִין, הוּא פֵרוּשָׁא דְּמַחְמִירִין עָלָיו. וּמַה שֶּׁכָּתַב מְנַדִּין אוֹתוֹ הוּא פֵּרוּשׁ דְּעוֹנְשִׁים אוֹתוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לט) וּמְלַמְּדִין. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י מוֹכִיחִין אוֹתוֹ. וְהָא דְלָא תְנַן הָכִי בְּרֵישׁ פִּרְקִין גַּבֵּי אַתְּ עָלַי כְּאִמָּא, לְפִי שֶׁבְּכָאן הֲרֵי הוּא כְּעוֹשֶׂה כְּחוּכָא וְאִטְלוּלָא מֵהַנְּדָרִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּאוֹמֵר כְּאִמָּא דְּאַף עַל גַּב שֶׁאֵינוֹ נֶדֶר מִשּׁוּם דְּלֹא חָל, מִכָּל מָקוֹם לֹא מַשְׁוֵי כְּחוּכָא וְאִטְלוּלָא וּלְכָךְ אֵין אָנוּ מְחֻיָּבִים לְהוֹכִיחָם:

גמרא נדרים כ׳ א: י׳-כ׳ ב: י״ב

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח וְכוּלֵי. תַּנְיָא לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָגִיל בַּנְּדָרִים שֶׁסּוֹפָךְ לִמְעֹל בִּשְׁבוּעוֹת. וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל עַם הָאָרֶץ שֶׁסּוֹפוֹ לְהַאֲכִילְךָ טְבָלִים. וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ שֶׁסּוֹפוֹ לְהַאֲכִילְךָ תְּרוּמָה. וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשּׁה שֶׁסּוֹפָךְ לָבֹא לִידֵי נִיאוּף. רִבִּי אַחָא בְּרִבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כָּל הַצוֹפֶה בְּנָשִׁים סוֹפוֹ בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. וְכָל הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲקֵבָה שֶׁל אִשָּׁה הַוְיָן לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהֻגָּנִים. אָמַר רַב יוֹסֵף וּבְאִשְׁתּוֹ נִדָּה. תַּנְיָא (שמות כ) בַּעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם זוֹ בּוּשָׁה. לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ מְלַמֵּד שֶׁהַבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא מִכָּאן אָמְרוּ: סִימָן יָפֶה בָּאָדָם שֶׁהוּא בַּיְשָׁן. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כָּל אָדָם הַמִּתְבַּיֵּשׁ לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בּשֶת פָּנִים בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאי: אַרְבָּעָה דְּבָרִים סָחוּ לִי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: חִגְּרִין מִפְּנֵי מָה הַוְיָן. מִפְּנֵי שֶׁהוֹפְכִים אֶת שֻׁלְחָנָם. אִלְּמִים מִפְּנֵי מָה הַוְיָן. מִפְּנֵי שֶׁמְּנַשְּׁקִין עַל אוֹתוֹ מָקוֹם. חֵרְשִׁים מִפְּנֵי מָה הַוְיָן. מִפְּנֵי שֶׁמְּסַפְּרִים בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. סוּמִים מִפְּנֵי מָה הַוְיָן. מִפְּנֵי שֶׁמִּסְתַּכְּלִין בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וּרְמִינְהִי שָׁאֲלוּ אֶת אִמָּא שָׁלוֹם: מִפְּנֵי מָה בָּנַיִךְ יָפְיָפִין בְּיוֹתֵר. אָמְרָה לָהֶן: אֵינוֹ מְסַפֵּר עִמִּי לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד. וְאָמַרְתִּי לוֹ: מַה טַּעַם. וְאָמַר לִי כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֶת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת וְנִמְצְאוּ בָּנַי בָּאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת. לָא קַשְׁיָא הָא בְּמִילֵי תַּשְׁמִישׁ הָא בְּמִילֵי אַחֲרָנַיְיתָא (במדבר טו) וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם. מִכָּאן אָמַר רִבִּי: אַל יִשְׁתֶּה אָדָם בְּכוֹס זֶה וְיִתֵּן עֵינָיו בְּכוֹס אַחֵר. אָמַר רַבִינָא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא דַּאֲפִלּוּ שְׁתֵּי נָשָׁיו (יחזקאל כא) וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי. אָמַר רִבִּי לֵוִי: אֵלּוּ בְּנֵי תֵּשַׁע מִדּוֹת בְּנֵי אסנ''ת משגע''ח בְּנֵי אֵימָה, בְּנֵי אֲנוּסָה, בְּנֵי שְׂנוּאָה, בְּנֵי נִדּוּי, בְּנֵי תְּמוּרָה, בְּנֵי מְרִיבָה, בְּנֵי שִׁכְרוּת, בְּנֵי גְּרוּשַׁת הַלֵּב, בְּנֵי עֵרְבּוּבְיָא, בְּנֵי חֲצוּפָה. אֵינִי וְהָאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן: כָּל אָדָם שֶׁאִשְׁתּוֹ תּוֹבַעְתּוֹ הַוְיָן לוֹ בָּנִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶה רַבֵּנוּ לֹא הָיוּ כְּמוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים. וּכְתִיב וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם. וְלֹא כְּתִיב נְבוֹנִים. וּכְתִיב (בראשית מט) יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם. וּכְתִיב (דה''א יב) מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים הַהִיא דִּמְרַצְיָא אַרְצוּיֵי:

רש״ישסופך למעול בנדרים - אם תרבה לנדור:
שהופכין - פנים כנגד עורף שבאים על נשותיהן שלא כדרכן:
שהופכים שולחנן - היא למעלה והוא למטה:
אינו מספר - אינו משמש:
מגלה טפח - מבגדה:
ומכסה - אותו טפח מבגד וכן עושה עד שיבא עליה:
ודומה כמי שכפאו שד - שבא אליה בכח ודומה כמי ששד כפאו ואית דאמרי שמתכסה כולו כאדם שמפחד מן השד:
בני אסנ"ת משגע"ח - סימן הוא:
שנואה - שלבו על אחרת בשעת תשמיש ואמרו כשבא עליה לאו ביאה גמורה היא הואיל וכל כך שונאה אלא כזנות בעלמא הוא:
בני נידוי - שהבעל בנידוי ובא עליה ומתעברת הימנו:
בגי תמורה - שיש לו ב' נשים וכסבור לבא על זו ובא על אחרת. ל"א בני תמורה שהוא סבור לבא על אשה אחרת ונמצאת שהיא אשתי וקרובין לממזרות שהרי נתכוון לניאוף:
בני מריבה - שמשמש במריבה:
בני שכרות - שמשמש בשכרות דביאתו לאו ביאה גמורה אלא כביאת זנות היא שאין. מתכוון אלא לבעול בעלמא:
בני ערבוביא - שבא על אשה אחת בין הנשים ואין ידוע על איזו מהן בא. ל"א שבאו עליה אנשים הרבה ואין ידוע בן מי הוא ל"א בני ערבוביא ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון:
דמרציא ארצויי - אינה תובעת בפה אלא דמרציא קמיה מראה לו מתוך דבריה כגון לאה דמההיא נפקי בני מעליא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג שנינו במשנה, "וחכמים אומרים: פותחין לו פתח ממקום אחר ומלמדים אותו שלא יקל ראש בנדרים ". תנא [שנה החכם]: לעולם אל תהי רגיל בנדרים, והטעם — שסופך אם תהא רגיל בהם ומזלזל בהם להגיע למעול אף בשבועות החמורות יותר. ואל תהי רגיל אצל עם הארץ, כיון שסופך שיבוא אותו עם הארץ להאכילך טבלים, שהוא אינו מדקדק בהפרשת מעשרות, ולבסוף יזדמן לך שתאכל טבל אצלו. וכן אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ, כיון שסופך שיבוא להאכילך תרומה. שמחמת קירבה עלול להאכיל אותך תרומה, שהיא אסורה לישראל באיסור מיתה. ואל תרבה שיחה עם האשה — שסופך לבוא מתוך כך לידי ניאוף.
ר' אחא בר' יאשיה אומר: כל הצופה (המסתכל) בנשים — סופו בא לידי עבירה בפועל. וכל המסתכל בעקבה של אשה, הויין לו [יהיו לו] כעונש על כך בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: איסור זה הוא בכל אשה, וגם באשתו כשהיא נדה. אמר ר' שמעון בן לקיש: עקבה דקתני [ששנה] שם איננו עקב הרגל, אלא הכוונה היא במקום הטנופת (מקום הערווה) וקראו לו בלשון נקיה "עקב", משום שהוא מכוון כנגד העקב.
בדומה לזה תניא [שנינו בברייתא], נאמר: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" (שמות כ, יז), וכוונתו — זו בושה, שהיא יראת שמים הנראית על פניו של אדם. "לבלתי תחטאו" (שמות כ, יז) — מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מיכן (מכאן) אמרו: סימן יפה באדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל אדם המתבייש, לא במהרה הוא חוטא. ולהיפך, ומי שאין לו בושת פנים — בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.
אמר ר' יוחנן בן דהבאי: ארבעה דברים סחו (סיפרו) לי מלאכי השרת: חיגרין, מפני מה הויין [נהיים, נוצרים] כך — מפני שהוריהם הופכים את שולחנם, שבאים על האשה שלא בדרך הרגילה. אילמים מפני מה הויין [נהיים, נוצרים] — מפני שמנשקים ההורים על אותו מקום של ערווה. חרשים מפני מה הויין [נהיים, נוצרים] — מפני שמספרים (שמשוחחים) ההורים בשעת תשמיש. סומין (עיוורים) מפני מה הויין [נהיים, נוצרים] — מפני שמסתכלים ההורים באותו מקום.
בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: בעלי אינו מספר (משוחח) עמי בשעת תשמיש לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר עמי, הריהו באותה שעה מגלה טפח מן הגוף שלה ומכסה טפח, ודומה עליו כשהוא בא עליה כמי שכפאו שד, כמי שמפחד מן השד שהוא מתכסה כולו מפני הפחד.
ואמרתי לו לבעלי: מה טעם הוא נוהג כך? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ולכן בחר בשעה זו שאין בני אדם מצויים ברחוב, ובאופן זה, כדי שלא יחשוב באשה אחרת. שאם לא כן ונמצאו בניו באין לידי ממזרות. כלומר, שיש כאן כעין ממזרות מצד הנפש אם חושב בשעת תשמיש על אשה אחרת. ומכל מקום אנו למדים שאדם גדול זה היה מספר עם אשתו בשעת תשמיש!
אגב הדברים שנאמרו על ר' אליעזר מביאים: נאמר "ולא תתורו אחרי לבבכם" (במדבר טו, לט), מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר, כלומר, אל ישמש אדם עם אשה אחת כאשר הוא חושב באותה שעה על אשה אחרת. אמר רבינא: לא נצרכא [נצרכה] לומר כן באשה זרה ממש, אלא שאפילו הן שתי נשיו והוא משמש עם אחת וחושב על האחרת — יש בכך פגם.
נאמר: "וברותי מכם המרדים והפושעים בי" (יחזקאל כ, לח), אמר ר' לוי: אלו בני תשע מדות שהם נחשבים משעת יצירתם פגומים ומהם יוצאים מורדים ופושעים, וסימנם: בני אסנ"ת משגע"ח.
ופירוטם: בני אימה — שהאשה מפחדת מבעלה ונבעלת לו מחמת האימה, בני אנוסה — שבעלה בא עליה באונס, בני שנואה — שהיא שנואה עליו, בני נידוי — שאחד מהם היה בנידוי, בני תמורה — שחשב על אשה אחת ושימש עם אחרת, בני מריבה — בנים שיצירתם היתה בתוך מריבה בין איש לאשתו, בני שכרות — שיצירתם היתה בזמן שההורים היו שיכורים, בני גרושת הלב — שנולדו לאשה כשבעלה כבר החליט בליבו לגרש אותה, בני ערבוביא — שבא על אשה ואינו יודע על מי בא, בני חצופה — שתובעת את בעלה לתשמיש.
על הדבר האחרון שואלים: איני [האם כן הוא]? והאמר [והרי אמר] ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו — הויין [יהיו] לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם. וראיה לדבר, שנאמר כשחיפש משה אחר אנשים שישמשו שופטים, אמר: "הבו לכם אנשים חכמים ונבנים וידועים לשבטיכם ואשימם בראשיכם" (דברים א, יג), וכתיב [ונאמר] בסופו של דבר: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים" (דברים א, טו), ולא כתיב [כתוב] שם נבונים, שאף משה לא מצא אנשים נבונים בדורו.
ומשיבים: הכוונה היא אינה לאשה התובעת בפה ובמילים מפורשות, אלא בההיא דמרציא ארצויי [באשה שמתרצה לפניו] ברמז, ומתוך דבריה מבין שהיא רוצה בו, ואז נולדים להם בנים מעולים.

זוהר ספר הזהר, וילך ח׳

תָּנָא כָּל מַאן דְּשָׁמַע בְּרָכָה מֵהַהוּא דִּמְבָרֵךְ וְלָא אִתְכַּוַּן בְּאָמֵן עֲלֵיהּ נֶאֱמַר וּבוֹזַי יֵקָלוּ כְּמָה דְּאָמַר (מלאכי א') לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי מַאי עוֹנָשֵׁיהּ כְּמָה דְּלָא פָּתַח בִּרְכָאָן לְעֵילָא כָּךְ לָא פָּתְחִין לֵיהּ וְלָא עוֹד אֶלָּא כַּד נָפִיק מֵהַאי עָלְמָא מַכְרְזֵי קַמֵּיהּ וְאָמְרֵי טְרוֹקוּ גַּלֵּי קַמֵּיהּ דִּפְלַנְיָא וְלָא לֵיעוּל וְלָא תְּקַבְּלוּן לֵיהּ, וַוי לֵיהּ וַוי לְנִשְׁמָתֵיהּ. תָּאנָא חַיָּבִין דְּגֵיהִנָּם כֻּלְּהוּ סָלְקֵי בְּמָדוֹרִין יְדִיעָן וְכַמָּה פִּתְחִין אִית לֵיהּ לְגֵיהִנָּם וְכֻלְּהוּ פִּתְחִין לָקֳבֵל פִּתְחִין דְּגַן עֵדֶן וּבְשַׁעְתָּא דְּאַפְקֵי לְאִנּוּן חַיָּבַיָּא דְּקַבִּילוּ עוֹנְשַׁיְהוּ אִנּוּן פָּתְחֵי פִּתְחִין וְשַׁוְיָן (ס''א וְשָׁאֲבִין) לוֹן לְבָר. וְכֻלְּהוּ פָּתְחִין בִּשְׁמָהָן אִקְּרוּן לְקִבְלֵיהוֹן דְּפִתְחִין דְּגַן עֵדֶן וְכָל פִּתְחָא וּפִתְחָא אִקְּרֵי שְׁמָא לְקִבְלֵי הַהוּא פִּתְחָא דְּגֵיהִנָּם וְאִשְׁתְּמוֹדְעָן פִּתְחִין לְקִבְלֵיהוֹן פִּתְחִין אִנּוּן פִּתְחִין דְּגַן עֵדֶן. בְּגֵיהִנָּם אִית מָדוֹרָא בַּתְרָאָה תַּתָּאָה דְּכֻלְּהוּ. וְהַהוּא מָדוֹרָא הֲוֵי מָדוֹרָא עַל מָדוֹרָא וְאִקְּרֵי אֶרֶץ עֵיפָתָה מַהוּ עֵיפָתָה כְּמָה דְּאָמַר רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל וּמִתַּרְגְּמִינָן מְרוּבָּע יְהֵא עֵיֵף אוֹף הָכָא עֵיפָתָה כְּלוֹמָר כְּפוּלָה וְהַהוּא אִקְּרֵי שְׁאוֹל תַּחְתִּית שְׁאוֹל הוּא מָדוֹרָא חַד תַּחְתִּית הוּא מָדוֹרָא תַּתָּאָה וּבְגִין כָּךְ אִקְּרֵי אֶרֶץ עֵיפָתָה תַּחְתִּית וְאִקְּרֵי אַבֲדוֹן. וְעַל דָּא כְּתִיב שְׁאוֹל וַאַבֲדוֹן וְכֻלְּהוּ מָדוֹרָן לָא אִכְפְּלוּ וְכֻלְּהוּ לֹא עָיְפִין בַּר מֵהַאי. וְתָאנָא מַאן דְּנָחִית לַאַבֲדוֹן דְּאִקְּרֵי תַּחְתִּית לָא סָלִיק לְעָלְמִין וְהַהוּא אִקְּרֵי גֶּבֶר דְּאִשְׁתֵּצֵי וְאִתְאֲבִיד מִכֻּלְּהוּ עָלְמִין וְתָנָא לְהַהוּא אֲתַר נָחֲתִין לְהַנְּהוּ גַּבְרֵי דִּמְבַזֵּי לַאֲתָבָא אָמֵן וְעַל אָמֵן סַגִּיאִין דְּאִתְאֲבִידוּ מִנֵּיהּ דְּלָא חָשִׁיב לְהוּ דַּיְּנִין לֵיהּ בַּגֵּיהִנָּם וְנָחֲתִין לֵיהּ בְּהַהוּא מָדוֹרָא תַּתָּאָה דְּלֵית בָּהּ פִּתְחָא וְאִתְאֲבִיד וְלָא סָלִיק מִנַּהּ לְעָלְמִין וְעַל דָּא כְּתִיב (איוב ז') כָּלָה עָנָן וַיֵּלֶךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה וְלָא וְהָא כְּתִיב (יונה ב') מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ וְגוֹמֵר. וּכְתִיב (שמואל א' ב') מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל אֶלָּא הָכָא שְׁאוֹל הָתָם תַּחְתִּית וְאוֹקִימְנָא הָא דְּאַהֲדַר בֵּיהּ הָא דְּלָא אַהֲדַר בֵּיהּ:

תרגום הזוהרלָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁשָּׁמַע בְּרָכָה מֵאוֹתוֹ שֶׁמְּבָרֵךְ, וְלֹא כִּוֵּן לִבּוֹ בְּאָמֵן, עָלָיו נֶאֱמַר וּבוֹזַי יֵקַלּוּ. כְּשׁ''א לָכֶם הַכֹּהֲנִים בּוֹזֵי שְׁמִי. מַה עָנְשׁוֹ. הוּא, כְּמוֹ שֶׁלֹּא פָּתַח בְּרָכוֹת לְמַעְלָה כָּךְ אֵין פּוֹתְחִים לוֹ בְּרָכוֹת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא כְּשֶׁיּוֹצֵא מֵעוֹלָם הַזֶּה, מַכְרִיזִים לְפָנָיו וְאוֹמְרִים, סִגְרוּ הַפְּתָחִים לִפְנֵי פְּלוֹנִי, וְלֹא יִכָּנֵס, וְלֹא תְּקַבְּלוּ אוֹתוֹ. אוֹי לוֹ, אוֹי לְנִשְׁמָתוֹ. לָמַדְנוּ רְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם, כֻּלָּם עוֹלִים בְּמָדוֹרִים יְדוּעִים. וְכַמָּה פְּתָחִים יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם, וְכָל הַפְּתָחִים הֵם כְּנֶגֶד הַפְּתָחִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן. וּבְשָׁעָה שֶׁמּוֹצִיאִים מִשָּׁם אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁקִּבְּלוּ עָנְשָׁם, הֵם פּוֹתְחִים הַפְּתָחִים וּמֵשִׂימִים אוֹתָם לַחוּץ. וְכָל הַפְּתָחִים נִקְרָאִים בְּשֵׁמוֹת כְּנֶגֶד הַפְּתָחִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן, וְכָל פֶּתַח וּפֶתַח שֶׁבְּגַן עֵדֶן נִקְרָא בְּשֵׁם, כְּנֶגֶד אוֹתוֹ הַפֶּתַח מֵהַבְּחִינָה שֶׁכֶּנְגְדוֹ בַּגֵּיהִנֹּם, וְאֵלּוּ הַפְּתָחִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן, נוֹדָעִים, פְּתָחִים כְּנֶגֶד פְּתָחִים. בַּגֵּיהִנֹּם יֵשׁ מָדוֹר אַחֲרוֹן, הַתַּחְתּוֹן שֶׁל כֻּלָּם. וּמָדוֹר הַהוּא הוּא כָּפוּל, מָדוֹר עַל מָדוֹר, וְנִקְרָא אֶרֶץ עֵיפָתָה, מַהוּ עֵיפָתָה. הוּא כְּשׁ''א רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל, וּמִתַּרְגְּמִינָן מְרֻבָּע יִהְיֶה עֵיף. אַף כָּאן עֵיפָתָה, כְּלוֹמָר כְּפוּלָה. וּמָדוֹר הַהוּא נִקְרָא שְׁאוֹל תַּחְתִּית הוּא מָדוֹר הַתַּחְתּוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרָא, אֶרֶץ עֵיפָתָה תַּחְתִּית, וְנִקְרָא גַּם כֵּן אֲבַדּוֹן. וְעַל כֵּן כָּתוּב, שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן. שֶׁהֵם, מָדוֹרִים הַכְּפוּלִים זֶה עַל זֶה. כָּל הַמָּדוֹרִים לֹא נִכְפְּלוּ, וְכֻלָּם אֵינָם עֲיֵפִים, חוּץ מִזֶּה. וְלָמַדְנוּ, מִי שֶׁיוֹרֵד לַאֲבָדוֹן, שֶׁנִּקְרָא תַּחְתִּית, אֵינוֹ עוֹלֶה לְעוֹלָם, וְאָדָם הַהוּא נִקְרָא אִישׁ שֶׁכָּלֶה וְנֶאֱבָד מִכָּל הָעוֹלָמוֹת. וְלָמַדְנוּ, לַמָקוֹם הַהוּא מוֹרִידִים לְאוֹתָם הָאֲנָשִׁים הַמְּבַזִּים לַעֲנוֹת אָמֵן. וְדָנִים אוֹתוֹ בַּגֵּיהִנֹּם עַל אָמֵנִים רַבִּים שֶׁנֶּאֱבְדוּ מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא הֶחֱשִׁיב אוֹתָם, וּמוֹרִידִים אוֹתוֹ בְּאוֹתוֹ מָדוֹר הַתַּחְתּוֹן שֶׁאֵין בּוֹ פֶּתַח, וְנֶאֱבָד וְאֵינוֹ עוֹלֶה מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְעַל כֵּן כָּתוּב, כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה. וְשׁוֹאֵל, וְלֹא. וַהֲרֵי כָּתוּב מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי שָׁמַעְתָּ וְגוֹ', וְהוּא עָלָה מִשָּׁם. וְכָתוּב, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. וּמֵשִׁיב אֶלָּא כָּאן שְׁאוֹל. שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹלִים, וְשָׁם תַּחְתִּית. שֶׁמִּשָּׁם אֵינוֹ עוֹלֶה. וְהֶעֱמַדְנוּ, כָּאן שֶׁחָזַר בּוֹ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה. שָׁם שֶׁלֹּא חָזַר בּוֹ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ו׳: י״ט-כ׳

א. אָסוּר לְהַאֲכִיל מִי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו וְאָסוּר לְזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם. וְצִוּוּיִים הַרְבֵּה צִוּוּ חֲכָמִים וְהִזְהִירוּ עַל הַדָּבָר אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַיִם אֶלָּא כְּדֵי שְׁתִיָּה נוֹטֵל יָדָיו בְּמִקְּצָתָן וְאַחַר כָּךְ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה מִקְּצָתָן:

ב. צָרִיךְ אָדָם לְנַגֵּב אֶת יָדָיו וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל וְכָל הָאוֹכֵל בְּלֹא נִגּוּב יָדַיִם כְּאוֹכֵל לֶחֶם טָמֵא. וְכָל הַנּוֹטֵל יָדָיו בָּאַחֲרוֹנָה מְנַגֵּב וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ וְתֵכֶף לִנְטִילַת יְדַיִם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְלֹא יַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּדָבָר אַחֵר אֲפִלּוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם אַחַר שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו בָּאַחֲרוֹנָה אָסוּר עַד שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן:

מוסר שערי תשובה ג׳: קצ״ה

מִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה וְאֵין בְּפִיו תּוֹכַחַת וְעַל מַעֲשֵׂה הַחֲטָאִים לֹא יִלְטֹשׁ עַיִן וְלֹא יַשְׁגִּיחַ. וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם לְאִישׁ מוֹכִיחַ. וְהִנֵּה נִצְטַוִּינוּ לְבַעַר הָרָע מִקֶּרֶב עַמֵּנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג) וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ וְאֵינוֹ מוֹחֶה, נִתְפַּשׂ עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. יֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִתְפָּשׂ עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. יֵשׁ בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּכָל הָעוֹלָם וְאֵינוֹ מוֹחֶה נִתְפַּשׂ עַל כָּל הָעוֹלָם. וְנֶאֱמַר (ויקרא כו) וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו. וְדָרְשׁוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו וְאָמְרוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה:

הצטרפו לקבוצת ווצאפ יומית של סגולת היום, חוק לישראל והילולת צדיקים

הצטרפו אלינו

עמותת אורות האמונה בני משה בראשותו של הרב יעקב מאור פועלת למען אחדות ישראל, עם כולל אברכים, שיעורים, זיכוי רבים, תמיכה בנזקקים, יתומים ואלמנות והלומי קרב, שלום בית ומענה לשאלות הלכתיות.

השירות הזה של חוק לישראל הוא אחד מני רבים. הצטרפו אלינו! כדאי לכם!

לתרומה לעמותה

שמע בחצות תהילים ישראל שמות לרפואה מילוי משאלות עילוי נשמה

הערוץ של הרב ביוטיוב