חק לישראל - פרשת קורח יום שלישי

רש״יוַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד. נִצְטַעֵר עַד לִמְאֹד:
אַל תֵּ֖פֶן אֶל מִנְחָתָ֑ם. לְפִי פְשׁוּטוֹ הַקְּטֹרֶת שֶׁהֵם מַקְרִיבִין לְפָנֶיךָ מָחָר אַל תֵּפֶן אֲלֵיהֶם; וּמִדְרָשׁוֹ: אָמַר, יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֵלֶק בִתְמִידֵי צִבּוּר, אַף חֶלְקָם לֹא יְקֻבַּל לְפָנֶיךָ לְרָצוֹן, תַּנִּיחֶנּוּ הָאֵשׁ וְלֹא תֹאכְלֶנּוּ (תנחומא):
לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי. לֹא חֲמוֹרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם נָטַלְתִּי. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָלַכְתִּי מִמִּדְיָן לְמִצְרַיִם וְהִרְכַּבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנַי עַל הַחֲמוֹר, וְהָיָה לִי לִטֹּל אוֹתוֹ הַחֲמוֹר מִשֶּׁלָּהֶם, לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא מִשֶּׁלִּי; וְתַ"אֻ "שְׁחָרִית", לְשׁוֹן אֲרַמִּי כָּךְ נִקְרֵאת אַנְגַּרְיָא שֶׁל מֶלֶךְ "שַׁחֲוָר":

נביאים שמואל א י״ב: ט׳-י״ג

כתובים תהילים ע״ג: י״א-ט״ו

משנה משנה גיטין ה׳

ברטנורההַנִּזָּקִין שָׁמִין לָהֶם בְּעִדִּית. אַף עַל גַּב דְּמִדְּאוֹרַיְתָא הִיא, דִּכְתִיב (שמות כב) מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם, הַאי תַּנָּא סָבַר דְּמֵיטַב שָׂדֵהוּ דְּנִזָּק קָאָמַר קְרָא, וּמִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁיְּשַׁלֵּם הַמַּזִּיק מֵעִדִּית שֶׁבִּנְכָסָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם טוֹבִים מֵעִדִּית שֶׁל נִזָּק, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ נִזְהָרִים מִלְּהַזִּיק:
וּבַעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית. דְּמִדְּאוֹרַיְתָא לֹא גָבֵי אֶלָּא מִזִּבּוּרִית, דִּכְתִיב (דברים כד) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה, וְאֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל אָדָם לְהוֹצִיא אֶלָּא הַפָּחוּת שֶׁבִּנְכָסָיו, וּמִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם אָמְרוּ בַּעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין:
וּכְתֻבַּת אִשָּׁה בְּזִבּוּרִית. דְּלֵיכָּא לְמֵיחַשׁ בָּהּ לִנְעִילַת דֶּלֶת. דְּיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָאִישׁ רוֹצֶה לִשָּׂא, אִשָּׁה רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא:

עיקר תוספות יום טוב(א) כְּלוֹמַר דְּהָא לְהָכִי תְנַן לָהּ הָכָא בְגִטִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִנְיָנוֹ מֵעִנְיָן גִּטִּין, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּתָנֵי בְּפֶרֶק דִּלְעֵיל מִלֵּי דְתִקּוּן הָעוֹלָם:
(ב) שֶׁנּוֹחַ לוֹ לְאָדָם לִגְבּוֹת מֻעָט מִקַּרְקַע עִדִּית וְלֹא הַרְבֵּה מִזִּבּוּרִית. רַשִׁ"י:
(ג) בְּעִדִּית. אֶת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב [אֵיכָה ב] תִּרְגּוּם יַת כָּל עִדִּית בֵּית יַעֲקֹב. נְאוֹת אֱלֹהִים [תְּהִלִּים פג] תַּרְגּוּם עִדִּית. עָרוּךְ:
(ד) גְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ הָרַ"ב אַף עַל פִּי שֶׁהַזִּבּוּרִית שָׁוָה כְנֶגֶד הַחוֹב לֹא קָפִיץ עֲלֵיהּ זְבִינָא:
(ה) וְקָשֶׁה דִלְמַאן דְּאָמַר כְּתֻבָּה דְאוֹרַיְתָא דְּיָלֵיף לָהּ מִכְּמֹהַר הַבְּתוּלוֹת כוּ', מִדְּאוֹרַיְתָא דִינָהּ בְּעִדִּית, וְאַמַּאי הִפְקִיעוּ חֲכָמִים דִּינָהּ מֵהַאי טַעֲמָא. וְרַבִּי מֵאִיר נַמִּי דְּאָמַר בְּבֵינוֹנִית קָסָבַר כְּתֻבָּה דְאוֹרַיְתָא בְּרֵישׁ פֶּרֶק אַף עַל פִּי. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּטַעְמָא דְהִפְקִיעוּ חֲכָמִים דִּינָהּ כִּדְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא גַּבֵּי בַעַל חוֹב, שֶׁלֹּא יִרְאֶה אָדָם שָׂדֶה נָאֶה וַיֹּאמַר אֶקְפֹּץ וְאַלְוֶּנּוּ, הָכִי נַמִּי חָשׁוּ חֲכָמִים בְּאִשָּׁה שֶׁמָּא תַקְנִיטֶנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּגָרְשֶׁנָּהּ וְתִגְבֶּה כְּתֻבָּה. וְטַעְמָא דְיוֹתֵר מִשֶּׁהָאִישׁ כוּ'‏ לֹא הָוֵי אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלֹא תֵימָא כְמוֹ שֶׁבַּעַל חוֹב בְּבֵינוֹנִית מִשּׁוּם נְעִילַת דֶּלֶת, אִשָּׁה נַמִּי מִשּׁוּם חִנָּא שֶׁיְּהוּ הָאֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים חֵן בְּעֵינֵי הַנָּשִׁים וְיִנָּשְׂאוּ לָהֶן תְּהֵא בְבֵינוֹנִית. תּוֹסָפוֹת:
(ו) בְּזִבּוּרִית. הַפָּחוּת וְהָרַע. הָרַמְבַּ"ם. וְלֹא נוֹדַע לִי מֵאֵיזֶה לָשׁוֹן הוּא (נִרְאֶה לִי מִלָּשׁוֹן זִבּוּרָא וְעַקְרַבָּא. בֵּית דָּוִד):

ברטנורהאֵין מוֹצִיאִין לַאֲכִילַת פֵּרוֹת וּלְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת. הַגּוֹזֵל שָׂדֶה וּמְכָרָהּ לְאַחֵר, וּזְרָעָהּ וְצָמְחָה וְעָשְׂאָה פֵּרוֹת, וּבָא נִגְזָל וּגְבָאָהּ עִם פֵּרוֹתֶיהָ מִן הַלּוֹקֵחַ, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לַלּוֹקֵחַ כִּי אִם הַיְּצִיאָה, וְחוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ עַל הַמּוֹכֵר וְגוֹבֶה דְּמֵי הַקַּרְקַע מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, שֶׁהֲרֵי מְכָרָהּ לוֹ בְּאַחֲרָיוּת וְכָתַב לוֹ שְׁטַר מְכִירָה וַהֲרֵי הִיא מִלְוֶה בִשְׁטָר, וְאֶת הַפֵּרוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְלֹא מִמְּשֻׁעְבָּדִים:
וְכֵן לְשֶׁבַח קַרְקָעוֹת. אִם הִשְׁבִּיחָהּ הַלּוֹקֵחַ בִּנְטִיעַת הָאִילָנוֹת אוֹ בְּזֶבֶל וְכַיּוֹצֵא בָזֶה:
וְלִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת. דִּתְנַאי כְּתֻבָּה הוּא, וְאַתְּ תְּהֵא יָתְבָא בְּבֵיתִי וּמִתְּזְנָא מִנְּכָסַי, וּבְנָן נוּקְבִין דִּיְהָוְיָן לִיכִי מִנָּאִי יְהָוְיָן יַתְבִין בְּבֵיתִי וּמִתְּזְנִין מִנְּכָסַי וְכוּ', כְּשֶׁבָּאוֹת לִגְבּוֹת מְזוֹנוֹתֵיהֶן אֵין גּוֹבִים אֶלָּא מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין וְלֹא מִמְּשֻׁעְבָּדִים:
מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם קִצְבָה וְלֹא יֵדַע כַּמָּה הֵם וְלֹא מָצֵי מִזְדַּהֵר:
וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה. וְהֶחְזִירָהּ, וְהַבְּעָלִים אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הֶחְזִיר כֻּלָּהּ:
לֹא יִשָּׁבַע מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר יִשָּׁבַע, אֵין לְךָ אָדָם שֶׁמְּטַפֵּל בִּמְצִיאָה לְהַחְזִירָהּ:

עיקר תוספות יום טוב(ט) וּלְשׁוֹן לַאֲכִילַת פֵּרוֹת לֹא דָיְקָא, דִלְפֵרוֹת בִּלְחוּד הֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי. וְהָרַמְבַּ"ם מְפַרֵשׁ כְּשֶׁגָּזַל רְאוּבֵן קַרְקַע מִשִּׁמְעוֹן וְהָיְתָה מְלֵאָה פֵרוֹת וְאָכַל רְאוּבֵן הַפֵּרוֹת וְהִפְסִיד הַקַּרְקַע כוּ', כְּשֶׁיָּבֹא שִׁמְעוֹן לִגְבּוֹת מֵרְאוּבֵן הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל כוּ'. וּשְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים בַּגְּמָרָא בָּבָא מְצִיעָא דַף י"ד. וּפֵרוּשׁ הָרַ"ב נִדְחָה:
(י) אֲבָל דְּמֵי פֵרוֹת הֲוָה כְמִלְוֶה עַל פֶּה. דְּאַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב מוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ אֲנָא אֵיקוּם וַאַשַׁפֵּי אִינוּן וְעַמְלֵיהוֹן וְשִׁבְחֵיהוֹן, אֲפִלּוּ הָכִי אֵין קוֹל יוֹצֵא אֶלָּא עַל הַמִּקָּח, לֹא עַל הַשְּׁאָר, כֵּיוָן שֶׁעֲדַיִן אֵינוֹ בָּעוֹלָם. רַשִׁ"י וְהָרַ"ן:

ברטנורהיְתוֹמִים שֶׁסָּמְכוּ אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת. לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂיהֶם עַל פִּיו, וְלֹא שֶׁנִּתְמַנָּה לָהֶם אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, אֲפִלּוּ הָכִי כְּאַפּוֹטְרוֹפּוֹס הוּא.
אַפּוֹטְרוֹפּוֹס. בִּלְשׁוֹן רוֹמִי קוֹרִין לָאָב פאט"ר וְלַקְּטַנִּים פוטו"ס. וּפֵרוּשׁ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס אֲבִיהֶן שֶׁל קְטַנִּים:
שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים יִשָּׁבֵעַ. דְּאִי לָאו דְּאִית לֵיהּ הַנָּאָה מִנֵּיהּ לֹא הֲוָה לֵיהּ אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, וּמִשּׁוּם שְׁבוּעָה לֹא אָתֵי לְאַמְּנוּעֵי:
מִנָּהוּ בֵית דִּין לֹא יִשָּׁבֵעַ. דְּטוֹבַת חִנָּם הִיא שֶׁזֶּה עוֹשֶׂה לְבֵית דִּין לְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם וְלִטְרֹחַ חִנָּם, וְאִי רָמִית עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה אָתֵי לְאִמָּנוּעֵי:
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר חִלּוּף הַדְּבָרִים. מִנָּהוּ בֵּית דִּין יִשָּׁבֵעַ, דִּבְהַהִיא הֲנָאָה דְקָא נָפֵיק עֲלֵיהּ קָלָא דֶאֱינַשׁ מְהֵימָנָא הוּא דְּהָא סָמְכֵי עֲלֵיהּ בֵּי דִינָא, מִשּׁוּם שְׁבוּעָה לֹא אָתֵי לְאִמָּנוּעֵי. מִנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים לֹא יִשָּׁבֵעַ, דְּטוֹבַת חִנָּם עוֹשֶׂה לוֹ לִטְרֹחַ עִם בָּנָיו, וְאִי רָמִית עֲלֵיהּ שְׁבוּעָה אָתֵי לְאִמָּנוּעֵי. וַהֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל:
הַמְטַמֵּא. טָהֳרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ:
וְהַמְדַמֵּעַ. מְעָרֵב תְּרוּמָה בְּחֻלִּין שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּמַפְסִידוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְמָכְרוֹ לַכֹּהֲנִים בְּזוֹל:
וְהַמְנַסֵּךְ. שֶׁמְּעָרֵב יֵין נֶסֶךְ בְּיַיִן כָּשֵׁר וְאוֹסְרוֹ בַּהֲנָאָה:
בְּמֵזִיד חַיָּב. וּבְדִין הוּא שֶׁיְּהֵא פָטוּר, דְּהֶזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִכָּר לָאו שְׁמֵיהּ הֶזֵּק, אֶלָּא מִפְּנֵי תִּקּוּן הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא יְהֵא כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹלֵךְ וּמְטַמֵּא טָהֳרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ וְאוֹמֵר פָּטוּר אֲנִי:
הַכֹּהֲנִים שֶׁפִּגְלוּ. קָרְבָּנוֹת, שֶׁשָּׁחֲטוּ וְזָרְקוּ דָמָם בְּמַחֲשֶׁבֶת לֶאֱכֹל מֵהֶם חוּץ לִזְמַנּוֹ. וְלֹא הוּרְצוּ לַבְּעָלִים:
מְזִידִים. שֶׁיָּדְעוּ שֶׁפְּסוּלִים בְּכָךְ:
חַיָּבִים. לְשַׁלֵּם דְּמֵיהֶן לַבְּעָלִים, שֶׁהֲרֵי צְרִיכִין לְהָבִיא אֲחֵרִים, וְאִי נַמִּי נְדָבָה הִיא שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּתַשְׁלוּמִין, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה בְּעֵינָיו שֶׁלֹּא הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ שֶׁהֲרֵי לְהָבִיא דּוֹרוֹן הָיָה מְבַקֵּשׁ:

עיקר תוספות יום טוב(יא) אֲבִיהֶן. וְכָל שֶׁכֵּן הַמְּמֻנֶּה מֵהַבֵּית דִּין שֶׁהוּא שְׁלִיחַ בֵּית דִּין:
(יב) לְעַשֵּׂר. קוֹרְאִין כָּל הַמַּתָּנוֹת בְּשֵׁם מַעֲשֵׂר בִּלְבַד. וּבַגְּמָרָא רָמִינַן דִּתְנַן (בְּרֵישׁ תְּרוּמוֹת) וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וּמְשָׁנִינַן לֹא קָשְׁיָא כָּאן לְהַאֲכִיל כָּאן לְהַנִּיחַ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י לְהַאֲכִיל יְתוֹמִים לְאַלְתַּר חַיָּב לְעַשֵּׂר, לְהַנִּיחַ הַתְּבוּאָה בָאוֹצָר עַד שֶׁיִּגְדְּלוּ, לָמָּה לִי עִשּׂוּרֵי, לִכְשֶׁיִּגְדְּלוּ יְעַשְּׂרוּ הֵם:
(יג) שֶׁמִּנָּהוּ. וּמִי שֶׁסָּמְכוּ אֶצְלוֹ שַׁבְקֵיהּ מִלָּדוּן בּוֹ. וְיֵשׁ בָּזֶה מַחֲלֹקֶת הַפּוֹסְקִים לְמִי דָמִי יוֹתֵר:
(יד) וְאַף עַל גַּב דְּהַיְנוּ מְדַמֵּעַ, שֶׁהוּא נַמִּי מְעָרֵב, אִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי בְּהֶדְיָא, מִשּׁוּם דִּקְנָסָא מִקְּנָסָא לֹא יָלְפִינַן, דְּהָא לָאו דִּינָא הוּא, וְהֵיכָא דְקָנוּס קָנוּס וְהֵיכָא דְלָא קָנוּס לֹא קָנוּס. גְּמָרָא:
(טו) וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּמַזִּיק שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ דִתְנַן בַּפֶּרֶק דִּלְעֵיל מִשְׁנָה ד', דִּלְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּקָיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ מְחָיְבִינַן לֵיהּ, דְּחָשִׁיב הֶזֵּק נִכָּר לְגַבֵּי הָנָךְ דְּהָכָא. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טז) וְהוּא הַדִּין לַעֲבוֹדַת הוֹלָכָה וְקַבָּלָה:

ברטנורהעַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ. וְאַף עַל גַּב דְּהַוְיָא אֵשֶׁת אִישׁ גְּמוּרָה שֶׁהֲרֵי קִבֵּל אָבִיהָ קִדּוּשֶׁיהָ כְּשֶׁהִיא קְטַנָּה, אֲפִלּוּ הָכִי יוֹצְאָה בְּגֵט, וּמְקַבֶּלֶת אֶת גִּטָּהּ כְּשֶׁהִיא חֵרֶשֶׁת, וְאַף עַל גַּב דְּלֵית בַּהּ דַּעְתָּא, דְּאִשָּׁה מִתְגָּרֶשֶׁת בְּעַל כָּרְחָהּ, הִלְכָּךְ לֹא בָּעִינַן דַּעְתָּהּ:
וְעַל קְטַנָּה בַת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן. וְהִיא יְתוֹמָה, דְּלֹא הָוֵי נִשּׂוּאִים אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן:
שֶׁאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. דְּרַבָּנָן. וְלֹא גָזְרִינַן תְּרוּמָה דְּרַבָּנָן אַטּוּ תְּרוּמָה דְּאוֹרַיְתָא:
מָרִישׁ. קוֹרָה:
בִּירָה. בַּיִת גָּדוֹל:
מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשָּׁבִים. שֶׁאִם אַתָּה מַצְרִיכוֹ לְקַעְקֵעַ בִּירָתוֹ וּלְהַחְזִיר הַמָּרִישׁ עַצְמוֹ, יִמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה:
שֶׁלֹּא נוֹדְעָה לָרַבִּים. שֶׁהִיא גְזוּלָה:
שֶׁהִיא מְכַפֶּרֶת. וְאֵין צָרִיךְ לְהָבִיא אַחֶרֶת:
מִפְּנֵי תִקּוּן מִזְבֵּחַ. שֶׁלֹּא יִהְיוּ כֹּהֲנִים עֲצֵבִים שֶׁאָכְלוּ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה, וְנִמְצָא מִזְבֵּחַ בָּטֵל, שֶׁנִּמְנָעִים מִלַּעֲבֹד עֲבוֹדָה:

עיקר תוספות יום טוב(יז) הַחֵרֶשֶׁת. מִשּׁוּם תַּרְתֵּי בַּתְרָיָתָא דְּמִשּׁוּם תַּקָּנָה נִינְהוּ, תָּנָא לֵיהּ הָכָא. רַשִׁ"י:
(יח) קְטַנָּה כוּ'. אֲבָל חֵרֶשֶׁת דְּאַיְרֵי בַּהּ וְשָׁבְקָה, שְׁמַע מִנַּהּ דְּלֹא אָכְלָה. וְטַעְמָא בַגְּמָרָא, גְזֵרָה שֶׁמָּא חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָׂא פִּקַּחַת יַאֲכִילֶנָּהּ, וּגְזֵרָה מִשּׁוּם תְּרוּמָה דְאוֹרַיְתָא:
(יט) וְאִם תֹּאמַר וְלוֹקְמָא אֲפִלּוּ בִּדְאוֹרַיְתָא, דְקָטָן אוֹכֵל נְבֵלוֹת הוּא דְאֵין מְצֻוִּין לְהַפְרִישׁוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּבַגְּמָרָא מַשְׁמַע דַּאֲפִלּוּ מַאֲכִילָהּ בְּיָדַיִם. וְעוֹד מַשְׁמַע דַּאֲפִלּוּ לְכִי גָּדְלָה אוֹכֶלֶת מִכֹּחַ זֶה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּעַל. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) יוֹרְשָׁהּ. דְּהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר כִּדְיָלְפִינַן לֵיהּ בַּגְּמָרָא מִקְּרָאִי:
(כא) שֶׁלֹּא נוֹדְעָה. דְּאִי נוֹדְעָה לָרַבִּים, מִלְּתָא דְלָא שְׁכִיחָא הוּא שֶׁיְבִיאֶנָּה הַגַּזְלָן, וְלֹא תִקְּנוּ בְּמִלְּתָא דְלָא שְׁכִיחַ:
(כב) לָרַבִּים. אָמְרִינַן בַּיְרוּשַׁלְמִי דְרַבִּים הַיְנוּ שְׁלֹשָׁה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כג) מְכַפֶּרֶת. וְאִי קָשְׁיָא הָאֵיךְ הִתְנוּ בֵּית דִּין לַעֲקֹר דָּבָר מֵהַתּוֹרָה וְלִפְטֹר אֶת זֶה מֵחַטָּאת שֶׁהוּא חַיָּב, הָא אָמְרִינַן בִּיבָמוֹת דַּף צ'‏ שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה שָׁאנֵי דְלָאו מִעַקַּר הוּא. רַשִׁ"י. וְקָשֶׁה דַעֲדַיִן אֵינוֹ מְיֻשָּׁב הָאֵיךְ הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִין חֻלִּין בָּעֲזָרָה. וּלְהַמַּסְקָנָא מְתָרֵץ דְּרַבָּנָן אוֹקְמֵיהּ בְּיַד הַגַּזְלָן שֶׁיְּהֵא שֶׁלּוֹ וְשֶׁיּוּכַל לְהַקְדִּישׁוֹ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר, אִם כֵּן הָוֵי שֶׁלּוֹ נַמִּי לְעִנְיַן כַּפָּרָה, וּמְיֻשַּׁב הַכֹּל. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:

ו. לֹא הָיָה סִיקָרִיקוֹן בִּיהוּדָה בַהֲרוּגֵי מִלְחָמָה. מֵהֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְאֵילָךְ, יֶשׁ בָּהּ סִיקָרִיקוֹן. כֵּיצַד. לָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִבַּעַל הַבַּיִת, מִקָּחוֹ בָטֵל. מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִסִּיקָרִיקוֹן, מִקָּחוֹ קַיָּם. לָקַח מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה, מִקָּחוֹ בָטֵל. מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ, מִקָּחוֹ קַיָּם. זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה. בֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶם אָמְרוּ, הַלּוֹקֵחַ מִסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִקַּח. אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִקַּח, הֵן קוֹדְמִין לְכָל אָדָם. רַבִּי הוֹשִׁיב בֵּית דִּין וְנִמְנוּ, שֶׁאִם שָׁהֲתָה בִפְנֵי סִיקָרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כָּל הַקּוֹדֵם לִקַּח, זוֹכֶה, אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ:

ברטנורהלֹא הָיָה סִיקָרִיקוֹן. נָכְרִי רוֹצֵחַ. כְּלוֹמַר לֹא דָּנוּ דִּין סִיקָרִיקוֹן, לוֹמַר שֶׁהַקּוֹנֶה קַרְקַע שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִיַּד הַנָּכְרִי רוֹצֵחַ, יִהְיֶה חַיָּב לִדּוֹן עִם הַבְּעָלִים:
בִּשְׁעַת הֲרוּגֵי הַמִּלְחָמָה. בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה הַגְּזֵרָה קָשָׁה עַל יִשְׂרָאֵל לֵהָרֵג בַּמִּלְחָמָה. שֶׁהַלּוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מִקָּחוֹ קַיָּם וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִדּוֹן עִם הַיִשְׂרָאֵל בַּעַל הַקַּרְקַע, מִשּׁוּם דְּאַגַּב אוֹנְסֵיהּ דְּיִשְׂרָאֵל הֲוָה גָּמַר וּמַקְנֶה לְסִיקָרִיקוֹן. וְקָיְמָא לָן [בָּבָא בַתְרָא מז:] תָּלוּהוּ וְזָבִין זְבִינֵיהּ זְבִינֵי:
אֲבָל מֵהֲרוּגֵי מִלְחָמָה וְאֵילָךְ. שֶׁלֹּא הָיְתָה הַגְּזֵרָה לֵהָרֵג, דָּנוּ דִּין סִיקָרִיקוֹן, לוֹמַר שֶׁהַקּוֹנֶה מִמֶּנּוּ יַעֲשֶׂה דִּין עִם הַבְּעָלִים. כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּמִּשְׁנָה:
מִקָּחוֹ בָטֵל. דְּאָמְרִינַן מִיִּרְאָה עָבַד:
לָקַח מִן הָאִישׁ. קַרְקַע הַמְיֻחָד לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ:
מִקָּחוֹ בָטֵל. דְּאָמְרָה נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעֲלִי:
נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ. שֶׁשִּׁעֲרוּ דְּסִיקָרִיקוֹן מִתּוֹךְ שֶׁבְּחִנָּם בָּא לְיָדוֹ מוֹזִיל גַּבֵּיהּ רִבְעָא:

עיקר תוספות יום טוב(כד) בִּיהוּדָה. מִלְחֶמֶת טִיטוּס שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם וּבִיהוּדָה. רַשִׁ"י. וּבַיְרוּשַׁלְמִי, בָּרִאשׁוֹנָה גָזְרוּ גְּזֵרָה עַל יְהוּדָה לְפִי שֶׁמַּסֹּרֶת בְּיָדָם שֶׁיְהוּדָה הָרַג עֵשָׂו דִּכְתִיב יָדְךָ בְּעֹרֶף אוֹיְבֶיךָ [בְּרֵאשִׁית מט]. תּוֹסָפוֹת:
(כה) לָשׁוֹן מְסֹרָס הוּא, דְּיִשְׂרָאֵל אַגַּב אוֹנְסֵיהּ הֲוָה כוּ':
(כו) אוֹ שֶׁכָּתַב בַּכְּתֻבָּה אוֹ שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ שׁוּם בִּכְתֻבָּתָהּ. וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר נְכָסִים. דְּאִי לֹא עָבְדָה לֵיהּ אָמַר לָהּ עֵינַיִךְ נָתַתְּ בַּגֵּרוּשִׁין וּבַמִּיתָה. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כז) רְבִיעַ. כְּגוֹן שֶׁלָּקַח מֵהַסִּיקָרִיקוֹן שָׂדֶה בִשְׁלֹשִׁים דִּינָרִין, הוּא נוֹתֵן לְבַעַל הַבַּיִת עֲשָׂרָה דִינָרִין. לְפִי שֶׁאָנוּ אוֹמְדִין דְּמֵי הַקַּרְקַע אַרְבָּעִים דִּינָרִין וְיוֹתֵר, וְהָרֹב שֶׁהַסִּיקָרִיקוֹן עוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ זוֹל אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה אֶצְלוֹ בְלֹא דָּמִים הוּא זֶה הַשִּׁעוּר, וְהוּא עִנְיָן מַה שֶּׁאָמְרוּ רְבִיעַ בַּקַּרְקַע שֶׁהִיא שְׁלִישׁ בַּמָּעוֹת. הָרַמְבַּ"ם:
(כח) אֵימָתַי כוּ'. מִלְּשׁוֹן אֵימָתַי מַשְׁמַע דְּקָאֵי אַדְּסָמִיךְ לֵיהּ, נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ אֵימָתַי כוּ', וּכְלוֹמַר שֶׁזֶּה שֶׁהַקַּרְקַע נִשְׁאַר אֵצֶל הַלּוֹקֵחַ אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן רְבִיעַ לַבְּעָלִים, הוּא בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיַד הַבְּעָלִים לִקַּח, דְּאִלּוּ יֵשׁ בְּיָדָן לִקַּח צָרִיךְ שֶׁיַּחְזִיר לָהֶם כָּל הַקַּרְקַע בְּדָמִים שֶׁנָּתַן בָּהּ. וְמִדְּלֹא מְסַיֵּם אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִקַּח יַחֲזִיר הַקַּרְקַע לַבְּעָלִים, וּמְסַיֵּם הֵן קוֹדְמִין, מַשְׁמַע דְּמַיְרֵי כְשֶׁבָּאִים לִקַּח הַלּוֹקֵחַ וְהַבַּעַל, שֶׁהַמִּצְוָה עַל הַלּוֹקֵחַ שֶׁלֹּא לִקַּח וְלָתֵת הָרְבִיעַ אֶלָּא יַנִּיחַ לִבְעָלָיו שֶׁיִּקַּח (אֲבָל אִי קָדַם הַלּוֹקֵחַ וּקְנָאָהּ זָכָה). וּמֵהָרַמְבַּ"ם מַשְׁמַע כִּדְדָיְקִינַן מֵהַסֵּיפָא. וְהַטּוּר כָּתַב כִּדְדָיְקִינַן מֵהָרֵישָׁא כוּ'. וּבְמֵשָׁרִים (נָתִיב ל"א חֵלֶק ה') דִּיֵּק מֵהַיְרוּשַׁלְמִי, שֶׁאִם יָדוֹ מַשֶּׂגֶת בְּשָׁעָה שֶׁלְּקָחָהּ לוֹקֵחַ, בְּעָלִים מְסַלְּקִין לַלּוֹקֵחַ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצוּ. וְהַשְׁתָּא אָתֵי שַׁפִּיר לִישְׁנָא דְקוֹדְמִין. דְּמִלְּתָא בְּטַעֲמָא קָאָמַר, שֶׁהֲרֵי הָיוּ קוֹדְמִים אֶלָּא שֶׁלְּאֵיזֶה סִבָּה נִמְנְעוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לִקַּח, לֹא מִפְּנֵי זֶה אִבְּדוּ זְכוּתָם. וְאַף דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם נוּכַל לְפָרֵשׁ כֵּן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְעַיֵּן עוֹד:
(כט) בִּפְנֵי כוּ'. פֵּרוּשׁ בִּרְשׁוּתוֹ. הָרַ"ן:

ברטנורהרוֹמֵז וְנִרְמָז. מַה שֶּׁהוּא רוֹמֵז אוֹ שֶׁאֲחֵרִים רוֹמְזִים לוֹ וְנִתְרַצָּה, הַכֹּל קַיָּם. רְמִיזָה, בְּיָדָיו וּבְרֹאשׁוֹ. קְפִיצָה, עֲקִימַת שְׂפָתַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ה) קָפְצָה פִּיהָ. וְאֵינוֹ סִימָן נִכָּר כְּמוֹ רְמִיזָה:
בְּמִטַּלְטְלִין. אִם מָכַר מִטַּלְטְלִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָה:
הַפָּעוֹטוֹת. הַקְּטַנִּים כְּבֶן שֶׁבַע כְּבֶן שְׁמֹנֶה אִם הוּא חָרִיף וְיוֹדֵעַ בְּטִיב מַשָּׂא וּמַתָּן, אוֹ כְּבֶן תֵּשַׁע וּבֶן עֶשֶׂר אִם אֵינוֹ חָרִיף כָּל כָּךְ:
מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בְּמִטַּלְטְלִין. וּמַתְּנָתָן מַתָּנָה. אֶחָד מַתְּנַת בָּרִיא, וְאֶחָד מַתְּנַת שְׁכִיב מֵרַע. אֶחָד מַתָּנָה מְרֻבָּה, וְאֶחָד מַתָּנָה מֻעֶטֶת:

עיקר תוספות יום טוב(ל) וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה שֶׁנִּתְרַצָּה גַּם כֵּן הוּא בִּרְמִיזָה וְאִם כֵּן הַיְנוּ רוֹמֵז. לֹא קָשְׁיָא דַּהֲוָה אֲמִינָא כִּי נִרְמַז מֵאֲחֵרִים מַה שֶּׁנִּתְרַצָּה בִּרְמִיזָה לֹא לִסְגֵי דְּדִלְמָא טָעָה בַּמֶּה שֶׁנִּרְמַז לוֹ קָא מַשְׁמַע לָן. וְהַאי נִתְרַצָּה לֹא קָאֵי אֶלָּא אַנִּרְמַז דְּאִלּוּ בָּרוֹמֵז מַאי בָעֵי טְפֵי וּמָה רִצּוּי שַׁיָּךְ:
(לא) בְּמִטַּלְטְלִין. אֲבָל בְּגִטִּין דִּבְרֵי הַכֹּל בִּרְמִיזָה. כְּדִתְנַן בְּרֵישׁ פֶּרֶק י"ד דִּיבָמוֹת וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי כְמַחֲלֹקֶת בַּמִּטַּלְטְלִין כָּךְ מַחֲלֹקֶת בְּגִטִּין וְאֵימָא אַף בַּמִּטַּלְטְלִין. גְּמָרָא. וּמִיהוּ הָא דְגִטִּין כְּשֶׁנָּשָׂא כְּשֶׁהוּא חֵרֵשׁ, כְּדִתְנַן הָתָם כְּשֵׁם שֶׁכָּנַס בִּרְמִיזָה כוּ':
(לב) הָכִי גָּרַס הָרִי"ף בִּדְרַב כָּהֲנָא:
(לג) וְזֶה הָעִיּוּן תָּלוּי בַּדַּיָּן. הָרַמְבַּ"ם:
(לד) מִקָּחוֹ מִקָּח. וְטַעְמָא מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו. גְּמָרָא. דְּאִי לָאו זְבִינֵיהּ זְבִינָא לֹא מִזַּבְּנֵי לֵיהּ מְזוֹנֵי וְלֹא מְזַבְנֵי מִנֵּיהּ. רַשִׁ"י:
(לה) לְפִי שֶׁדְּבַר תּוֹרָה הוּא מַה שֶּׁכֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וּמִקְּרָאִי יָלֵיף לְהוּ וְאִיכָּא דְמֵילַף מִוְקִדַּשְׁתּוֹ:

ח. וְאֵלּוּ דְבָרִים אָמְרוּ מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן, וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה, מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם גָּזֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גָּזֵל גָּמוּר. מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, יֵשׁ בָּהֶן מִשּׁוּם גָּזֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גָּזֵל גָּמוּר. עָנִי הַמְנַקֵּף בְּרֹאשׁ הַזַּיִת, מַה שֶּׁתַּחְתָּיו גָּזֵל, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גָּזֵל גָּמוּר. אֵין מְמַחִין בְּיַד עֲנִיֵּי גוֹיִם בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם:

ברטנורהכֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְכוּ'. כְּשֶׁהֵן שָׁוִין בְּחָכְמָה. אֲבָל אִם הַיִּשְׂרָאֵל גָּדוֹל בְּחָכְמָה, קוֹדֵם לַכֹּהֵן וְלַלֵּוִי, דְּמַמְזֵר תַּלְמִיד חָכָם קוֹדֵם לְכֹהֵן גָּדוֹל עַם הָאָרֶץ. הֲדֵין הוּא דִינָא דִגְמָרָא. וְהָאִידְנָא נָהוּג שֶׁכֹּהֵן אֲפִלּוּ עַם הָאָרֶץ קוֹדֵם לְחָכָם גָּדוֹל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל:
מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. דְּמִדְּאוֹרַיְתָא יָכוֹל הַכֹּהֵן לָתֵת רְשׁוּת לְמִי שֶׁיִּרְצֶה שֶׁיִּקְרָא בַּתּוֹרָה לְפָנָיו, וּמִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם אָמְרוּ שֶׁיִּקְרָא הוּא רִאשׁוֹן וְלֹא יִתֵּן רְשׁוּת לְאַחֵר שֶׁיִּקְרָא, דְּלֹא לֵיתֵי לְאִינְּצוֹיֵי וְלוֹמַר מִפְּנֵי מָה הִרְשָׁה לָזֶה וְלֹא לְאַחֵר. וְלֹא שְׁנָא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים דִּשְׁכִיחֵי רַבִּים, וְלֹא שְׁנָא בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי בַּזְּמַן הַזֶּה, לְעוֹלָם כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאֵינוֹ יָכוֹל לָתֵת רְשׁוּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּקְרָא לְפָנָיו, כִּי הֵיכִי דְּלֹא לֵיתוּ לְאִינְּצוֹיֵי. וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן, נִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה, וְלֹא יִקְרָא לֵוִי שֵׁנִי אֶלָּא כְּפִי חֲשִׁיבוּתוֹ, וְאִית דְּאָמְרֵי לֹא יִקְרָא לֵוִי בַּתּוֹרָה כְלָל, וְכֵן הַמִּנְהָג:
מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן. בְּנֵי חָצֵר שֶׁרְגִילִים לִתֵּן עֵרוּבָן בְּכָל שַׁבָּת בְּבַיִת אֶחָד, אֵין מְשַׁנִּין אֶת מְקוֹמָן לִתְּנוֹ בְּבַיִת אַחֵר:
מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. שֶׁבְּנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִרְאוֹת הָעֵרוּב בְּאוֹתוֹ בַּיִת, עַכְשָׁיו שֶׁאֵין רוֹאִים אוֹתוֹ יֹאמְרוּ שֶׁמְּטַלְטְלִין בְּלֹא עֵרוּב, וְאִיכָּא חֲשָׁדָא:
בּוֹר שֶׁהוּא קָרוֹב. לְמוֹצָא אַמַּת הַמַּיִם הַבָּא מִן הַנָּהָר:
מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן. וְאַחֲרָיו יִתְמַלְּאוּ הַתַּחְתּוֹנִים:
מְצוּדוֹת חַיָּה. שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹךְ דְּלִיקְנֵי לֵיהּ כֵּלָיו:
יֵשׁ בָּהֶן גָּזֵל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. וְלֹא נָפֵיק בְּדַיָּנִים:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר גָּזֵל גָּמוּר. מִדִּבְרֵיהֶם. וְנָפֵיק בְּדַיָּנִים. וּמִיהוּ מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי דְּלֹא הָוֵי גָּזֵל דְּאוֹרַיְתָא לַעֲבֹר עָלָיו בְּלָאו. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
הַמְנַקֵּף. חוֹתֵךְ. כְּמוֹ וְנָקַף סִבְכֵי הַיַּעַר (ישעיה י):

עיקר תוספות יום טוב(לו) דִּשְׁכִיחֵי נַמִּי רַבִּים. תּוֹסָפוֹת:
(לז) וּפֵרוּשׁ נִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה, נִפְסַק הַקֶּשֶׁר, אִבֵּד הַלֵּוִי אֶת כְּבוֹדוֹ בִּשְׁבִיל חֲבִילָתָם הַנִּפְרֶדֶת וְאֵינוֹ קוֹרֵא כְלָל. רַשִׁ"י:
(לח) וְצָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם יַחְשְׁדוּ יָבֹאוּ עַל יְדֵי כָּךְ לִידֵי מַחֲלֹקֶת. רַשִׁ"י. וְרַבֵּנוּ תַם מְפָרֵשׁ חֲשָׁדָא שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מִפְּנֵי הַחֲשָׁד שֶׁחוֹשְׁדִים אוֹתָם לִגְנֹב פַּת שֶׁל עֵרוּב אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם:
(לט) וּכְשֶׁהוּא מְמַלְּאוֹ סוֹכֵר אֶת הָאַמָּה עַד שֶׁיִּתְמַלְּאוּ. רַשִׁ"י:
(מ) וְטַעְמָא דְרַבִּי יוֹסֵי בְּכוּלְהוּ, דְּקָסָבַר עָשׂוּ מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם אֶת שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לִקְנוֹת קִנְיָן גָּמוּר כְּזוֹכֶה. רַשִׁ"י:
(מא) חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. דְּמִדְּאוֹרַיְתָא לֹא זָכָה, לְפִי שֶׁאֵין לוֹ יָד לִזְכּוֹת בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְאֵין דַּעַת אַחֶרֶת מַקְנָה לוֹ. בֵּית יוֹסֵף:
(מב) וּמַיְרֵי שֶׁכְּשֶׁחוֹתֵךְ הַפְּרִי אֵינוֹ אוֹחֵז לַפְּרִי בְּיָדוֹ. וְהַיְנוּ דְּתָנָא בַגְּמָרָא אִם לִקֵּט וְנָתַן בַּיָּד הֲרֵי זֶה גָּזֵל גָּמוּר. וְזֶה לְשׁוֹן הַתּוֹסָפוֹת, נִרְאֶה דְאִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן בְּתוֹלְשָׁן בְּיָדוֹ וּמַפִּילָן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְעַכְּבוּ בְּיָדוֹ וְלֹא אָחַז בָּהֶן אֶלָּא לְהַפִּילָן:

ברטנורההַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית. לִשְׁמֹר פֵּרוֹת שְׁבִיעִית וּלְהַצְנִיעָם מִן הַבִּעוּר וָאֵילָךְ:
לֹא תָבֹר וְלֹא תִטְחַן עִמָּהּ. לְסַיְּעָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאָסוּר לְסַיֵּעַ בַּיָּדַיִם יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה בִּשְׁעַת הָעֲבֵרָה:
לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ. הַחֲשׁוּדָה עַל הַמַּעַשְׂרוֹת:
וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת. לְפִי שֶׁרֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן:
אֲבָל מִשֶּׁתַּטִּיל הַמַּיִם. בָּעִסָּה:
לֹא תִגַּע עִמָּהּ. לְפִי שֶׁמִּשֶּׁגִּלְגְּלָה הֻטְבְּלָה לְחַלָּה, וְקָא מִטַּמְּאָה מֵחֲמַת כֵּלִים טְמֵאִים שֶׁהֲרֵי הֻכְשְׁרָה לְקַבֵּל טֻמְאָה, וְזוֹ מְסַיְּעָהּ לְגַלְגֵּל, וְאָסוּר לִגְרֹם טֻמְאָה לַחַלָּה:
וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ כוּ'. לֹא הִתִּירוּ לְהַשְׁאִילָם כֵּלִים וּלְסַיְּעָם בְּלֹא שְׁעַת עֲבֵרָה עַצְמָהּ, אֶלָּא מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם:
וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמָם. כָּל הַיָּמִים וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם חַגָּם. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּטִיל שֵׁם שָׁמַיִם עַל הַנָּכְרִי, שֶׁשָּׁלוֹם אֶחָד מִשְּׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

גמרא גיטין נ״ט ב: ו׳-י״ז

כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְכוּ' מְנָהָנֵי מִילֵי אָמַר רַב מַתְנָה דְאָמַר קְרָא (דברים ל''א) וַיִּכְתּוֹב משֶה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי אָטוּ אֲנָא לָא יָדַעְנָא דְכֹהֲנִים בְּנֵי לֵוִי נִינְהוּ אֶלָּא כֹהֵן בְּרֵישָׁא וְהָדַר לֵוִי. רִבִּי יִצְחָק נַפַחָא אָמַר מֵהָכָא (שם כ''א) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי אָטוּ אֲנָן לָא יַדְעִינָן דְּכֹהֲנִים בְּנֵי לֵוִי נִינְהוּ אֶלָּא כֹהֵן בְּרֵישָׁא וְהָדַר לֵוִי. רַב אָשֵׁי אָמַר מֵהָכָא (ד''ה א' כ''ג) וּבְנֵי עַמְרָם אַהֲרֹן וּמשֶה וַיִבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קדֶשׁ קָדָשִׁים. רִבִּי חִיָּיא בַר אַבָא אָמַר מֵהָכָא (ויקרא כ''א) וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָׁה. תָּנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָׁה לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן וְלִיטוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי לְרַב יוֹסֵף מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם דְאוֹרַיְיתָא הִיא. אָמַר לֵיהּ דְאוֹרַיְיתָא וּמִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה נָמֵי מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם הִיא דִּכְתִיב (משלי ג') דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. אֶלָּא אָמַר אַבַּיֵּי לְכִדְמָר. דְּתַנְיָא שְׁנַיִם מַמְתִּינִין זֶה לָזֶה בְּקַעֲרָה שְׁלשָה אֵין מַמְתִּינִין. הַבּוֹצֵעַ הוּא פּוֹשֵׁט יָדוֹ תְּחִלָּה וְאִם בָּא לַחֲלוֹק כָּבוֹד לְרַבּוֹ אוֹ לְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאָמַר מָר עֲלָהּ לָא שָׁנוּ אֶלָּא בִסְעוּדָה אֲבָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לָא דְאָתוּ לְאִינְצוּיֵי. אָמַר רַב מַתְנָה הָא דַאֲמַרְתְּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לָא, לָא אֲמָרָן אֶלָּא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים דִּשְׁכִיחֵי רַבִּים אֲבָל בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי לֹא. אֵינִי וְהָא רַב הוּנָא קָרֵי בְּכַהֲנָא בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שַׁאנִי רַב הוּנָא דַאֲפִילוּ רִבִּי אָמֵי וְרִבִּי אָסֵי כָּהֲנֵי חֲשִׁיבֵי דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מֵיכַף הֲווּ כָּיְיפֵי לֵיהּ. אָמַר אַבַּיֵּי נַקְטִינָן אֵין שָׁם כֹּהֵן נִתְפַּרְדָה חֲבִלָּה. וְאָמַר אַבַּיֵּי נַקְטִינָן אֵין שָׁם לֵוִי קוֹרֵא כֹהֵן. אֵינִי וְהָאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כֹּהֵן אַחַר כֹּהֵן לֹא יִקְרָא מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. לֵוִי אַחַר לֵוִי לֹא יִקְרָא מִשּׁוּם פְּגַם שְׁנֵיהֶם. כִּי קָאַמְרִינָן בְּאוֹתוֹ כֹּהֵן:

רש״יגמ' ויתנה - שיקראו בה כהנים והדר בני לוי:
וקדשתו - כי את וגו':
לפתוח ראשון - בכל דבר כבוד בין בתורה בין בישיבה הוא ידבר בראש:
ולברך ראשון - בסעודה:
וליטול מנה יפה ראשון - אם בא לחלוק עם ישראל בכל דבר לאחר שיחלקו בשוה אומר לו ברור וטול איזה שתרצה:
א"ל דאורייתא היא - ותורה אמרה כן מפני דרכי שלום:
אלא אמר אביי - דרכי שלום דקתני מתני':
לכדמר - אתא רבה בר נחמני שהיה רבו:
אין ממתינין - אין צריכין להמתין:
הבוצע - כגון בעה"ב שהוא מברך המוציא ואפי' הוא קטן:
הוא פושט ידו - בקערה תחלה ללפת בו את פרוסת המוציא:
לא שנו - דחולק כבוד לרבו:
אלא בסעודה - כדאמרן:
אבל - לענין לקרות בתורה בבית הכנסת אין כהן חולק כבוד ללוי ולוי לישראל דלא ליתו שארא לאנצויי ולמימר אנא נמי קרינא ברישא והיינו דקתני מתניתין כהן קורא ראשון כו' כמה שכתוב בתורה ואינו רשאי לחלוק כבוד בדבר ולשנותו מפני דרכי שלום:
רב הונא - ישראל הוה:
נקטינן - מסורת מאבותינו:
נתפרדה חבילה - נפסק הקשר איבד הלוי את כבודו בשביל חבילתו הנפרדת ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בן יהודה וכן סידר רב עמרם אבל מתלמידי מורי רבי יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים:
קורא כהן - במקום לוי:
מפני פגמו של ראשון - שלא יאמרו הראשון אינו כהן ולקמיה פריך והא קא חזו דסליק ממנינא:
משום פגם שניהם - לא ידעי אינשי פגמא בהי מינייהו ויאמרו ראשון אינו לוי לפיכך חזר וקרא לוי אי נמי שני אינו לוי אלא ישראל ולקמיה פריך גבי כהן נמי אמאי ליכא נמי פגם שניהם דאתו למימר שני לאו כהן הוא אלא לוי:
באותו כהן - עצמו יחזור ויקרא במקום לוי:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא גמרא שנינו במשנה שכהן קורא ראשון ואחריו לוי, ושואלים: מנא הני מילי [מניין הדברים הללו], מה מקורם בתורה? אמר רב מתנה, שאמר קרא [הכתוב]: "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי" (דברים לא, ט), ויש לדקדק: אטו אנא לא ידענא [וכי אין אני יודע] שכהנים בני לוי נינהו [הם] ומדוע נאמר הדבר? אלא שתחילה ניתנה התורה לכהנים ואחר כך לשאר בני לוי, ומכאן שיהיה כהן קורא ברישא [בראש, בתחילה] והדר [ואחריו] לוי.
ר' יצחק נפחא אמר, מהכא [מכאן] אנו למדים, שנאמר: "ונגשו הכהנים בני לוי" (דברים כא, ה), ויש לדקדק: אטו אנן לא ידעינן [וכי אין אנו יודעים] שכהנים בני לוי נינהו [הם]? אלא מלמד הכתוב שכהן ברישא [בראש, בתחילה] והדר [ואחריו] לוי.
רב אשי אמר מהכא [מכאן] אנו למדים זאת, שנאמר: "בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים" (דברי הימים א כג, יג), הרי שאהרן ובניו הכהנים הוקדשו יותר מאשר שאר שבט לוי, ולכן הם גם קודמים בקריאה בתורה.
ר' חייא בר אבא אמר מהכא [מכאן] אנו למדים, שנאמר לגבי הכהן: "וקדשתו" (ויקרא כא, ח) — לכל דבר שבקדושה. ועל פסוק זה תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: "וקדשתו" — לכל דבר שבקדושה; לפתוח בדברי תורה בישיבה או במסיבה אחרת של קדושה ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה יותר בסעודה ראשון, שנותנים לו לקחת תחילה ויכול לבחור את היפה שבמנות.
אמר ליה [לו] אביי לרב יוסף: לפי זה, מדוע שנינו במשנה שהכהן קורא תחילה מפני דרכי שלום? הלא דאורייתא [מן התורה] היא קדימה זו! אמר ליה [לו]: אמנם דאורייתא [מן התורה היא] וטעם הדבר הוא מפני דרכי שלום.
חזר אביי והקשה: הלא כל התורה כולה נמי [גם כן] מפני דרכי שלום היא, דכתיב [שנאמר]: "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום" (משלי ג, יז), ולפי זה אין הלכה זו שונה משאר דברי תורה, שכולם באים להוסיף נועם ושלווה בעולם!
אלא אמר אביי: דברי המשנה שכהן קורא ראשון וכו' מפני דרכי שלום, עניינם לכדמר [לכפי שאמר אדוני, רבה]. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שנים האוכלים יחד — ממתינין (צריכים להמתין) זה לזה בקערה. שלשה שאכלו — אין ממתינין. הבוצע את הפת הוא פושט ידו תחלה לאכול ממנה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו — הרשות בידו.
ואמר מר עלה [החכם, רבה, עליה, על ברייתא זו]: לא שנו אלא בסעודה, שיכול לכבד את הגדול ממנו, אבל בבית הכנסת לא, משום דאתו לאינצויי [שיבואו לריב] מי הוא הגדול שבכולם, וזהו שאמרה המשנה שמשום דרכי שלום אין משנים כלל את סדר הקרואים, ואין הכהן רשאי לכבד ישראל שיקרא במקומו.
אמר רב מתנה: הא דאמרת [זה שאתה אומר] שבבית הכנסת לא ניתן לחלוק כבוד לרב מקום כהן בסדר קריאת התורה, לא אמרן [אמרנו] כן אלא רק בשבתות וימים טובים דשכיחי [שמצויים] שם רבים, אבל בשני ובחמישי — לא, שאין רבים מצויים, ומשום כך יכול לכבד את הגדול ממנו, ואין לחשוש לריב.
ושואלים: איני [וכי כן היא]?! שאין הכהן רשאי להקדים את רבו שיקרא במקומו בתורה? והא [והרי] רב הונא שלא היה כהן קרי בכהני [היה קורא בתורה ראשון, בעליה של כהנים] אף בשבתות ויום טוב! ומשיבים: שאני [שונה] רב הונא, שאפילו החכמים ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי [הכהנים החשובים] של ארץ ישראל מיכף הוו כייפי ליה [כפופים היו לו] ולא היה מקום לריב, שהכל הודו שהוא גדול הדור וראוי לו לקרוא ראשון.
ב אמר אביי, נקטינן [מוחזקים אנו] בהלכה זו: אם אין שם בבית הכנסת, בקריאת התורה, כהן — נתפרדה חבילה ואין ללוי זכות קדימה לפני ישראלים. ואמר אביי, נקטינן [מוחזקים אנו]: אין שם לוי — קורא כהן במקומו.
ותוהים: איני [וכי כן הוא]? והאמר [והרי אמר] ר' יוחנן: כהן אחר כהן לא יקרא משום פגמו של ראשון, שמא יאמרו שמשום שאינו כהן העלו כהן אחריו. לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם שיאמרו שהשני ישראל, או שהראשון ישראל והעלו לוי במקומו! ומשיבים: כי קאמרינן [כאשר אנו אומרים] שאם אין לוי קורא כהן במקומו, הרי זה באותו כהן שכבר עלה לתורה, שאז אין מקום לחשש לפגמו של ראשון.

זוהר ספר הזהר, קרח ד׳

רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (איוב לד) שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלַּי וְיוֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי. הָאי קְרָא אֱלִיהוּא אָמָרוֹ. תָא חֲזֵי מַה כְתִיב (שם לב) וּבִשְׁלשֶת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וְגוֹמֵר. דְהָא אִינוּן הֲווֹ אַמְרֵי מִילִין וְאִיוֹב לָא הֲוָה אִתְנְחִים עָלַיְיהוּ. מֵהָכָא אוֹלִיפְנָא מָאן דְעָאל לְנַחֲמָא לְאָבֵל בָּעֵי לְיַסְדָא מִילִין בְּקַדְמִיתָא. דְהָא חַבְרַיָיא דְאִיוֹב הֲווֹ אַמְרֵי מִלֵּי קְשׁוֹט אֲבָל לְנַחֲמָא לֵיהּ לָאוּ בְגִין דְבָעֵי מִלִּין דְּאִיהוּ יוֹדֵי עֲלַיְיהוּ (בְאֹרַח קְשׁוֹט) וּכְדֵין יְקַבֵּל עֲלֵיהּ דִינָא וְיוֹדֵי לְמַלְכָּא קַדִּישָׁא עָלֵיהּ מַה כְתִיב וֶאֱלִיהוּא חִכָּה אֶת אִיוֹב בִּדְבָרִים וְגוֹמֵר. דְאוֹדֵי לְבָתָר לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְקַבִּיל עָלֵיהּ דִּינָא דִשְׁמַיָּא. תָא חֲזֵי כְתִיב (איוב לד) לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חֲלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדָּי מֵעָוֶל. לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי שְׁלֵימִין בְכֹלָא לְאַבְחֲנָא מִלִּין. חֲלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע הָדָא הוּא דִכְתִּיב וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם וְשַׁדָּי מֵעָוֶל דָּא סָמִיךְ לְקָבְלָא דָא (וְהָא אוּקְמוּהָ) אֵל שַׁדָּי. (שם) כִּי פּוֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ הָא בַר נָשׁ אָזִיל בְהָאי עַלְמָא וְעָבִיד עֲבִידְתּוֹי וְחָטֵי קָמֵי מָארֵיהּ הַהוּא עוֹבָדָא תַלְיָא עָלֵיהּ לְשַׁלְּמָא לֵיהּ דִּינָא הָדָא הוּא דִכְתִּיב כִּי פוֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ הַהוּא עוֹבָדָא יְשַׁלֵּם לוֹ. וְעִם כָּל דָּא אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ כֵיוַן דְבַר נָשׁ שַׁוֵי לִבֵּיהּ וּרְעוּתֵיה לְאָתָבָא קָמֵי מָארֵיהּ כְּדֵין אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסוֹף לְאִתְצָרְרָא בִצְרוֹרָא דְחַיֵּי וְלָא שָׁבִיק לְנַפְשֵׁיהּ לְבַר לְאִתְדְנָא בְדִינָא אַחֲרָא:

תרגום הזוהררַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (איוב ל''ד) שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיוֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי. מִקְרָא זֶה אֲמָרוֹ אֱלִיהוּא. בֹּא וּרְאֵה, מַה כָּתוּב (איוב ל''ב) וּבִשְׁלֹשֶת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וְגוֹ'. כִּי הֵם הָיוּ אוֹמְרִים דְּבָרִים, וְאִיּוֹב לֹא הָיָה מִתְנַחֵם מֵהֶם. מִכָּאן לָמַדְנוּ, מִי שֶׁבָּא לְנַחֵם אֶת הֶאָבֵל צָרִיךְ לְיַסֵּד דְּבָרִים בַּתְּחִלָּה, שֶׁיִהְיוּ רְאוּיִם לְנַחֲמוֹ. כִּי הַחֲבֵרִים שֶׁל אִיּוֹב אָמְרוּ דִּבְרֵי אֱמֶת אֲבָל לֹא לְנַחֵם אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁצְרִיכִים דְּבָרִים שֶׁהֶאָבֵל יוֹדֶה עֲלֵיהֶם, וְאָז יְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַדִּין, וְיוֹדֶה עָלָיו לַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. מַה כָּתוּב (איוב ל''ב) וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים וְגוֹ', כִּי הוֹדָה אַחַר כָּךְ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ דִּין הַשָּׁמַיִם. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב (איוב ל''ד) לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל. לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי, הַיְנוּ הַשְּׁלֵמִים מִכֹּל וִיכוֹלִים לְהַבְחִין הַדְּבָרִים. חָלִילָה לָאֵל מֵרֶשַׁע, זֶ''שׁ (תהלים ז') וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם, שֶׁהוּא מַלְכוּת הַנִקְרָא אֵל. וְשַׁדַּי מֵעָוֶל, זֶה סָמוּךְ כְּנֶגֶד זֶה, כִּי שַׁדַּי הוּא יְסוֹד, שֶׁהוּא סָמוּךְ לָאֵל, שֶׁהוּא מַלְכוּת. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, אֵל שַׁדַּי, שֶׁאֵל הוּא מַלְכוּת וְשַׁדַּי הוּא יְסוֹד. (איוב ל''ד) כִּי פּוֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ. אִם אָדָם הוֹלֵךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעוֹשֶׂה מַעֲשִׂים וְחוֹטֵא לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא תָּלוּי עָלָיו לְשַׁלֵּם לוֹ דִּין. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי פּוֹעַל אָדָם יְשַׁלֵּם לוֹ, הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא שֶׁעָשָׂה, יְשַׁלֵּם לוֹ. וְעִם כָּל זֶה, אִם יָשִׂים אֵלַי לִבּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם מֵשִׂים לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, אָז, אֵל אֱלֹקֵי הָרוּחוֹת רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יַאֲסוֹף, לָצוּר בִּצְרוֹר הַחַיִּים, וְאֵינוֹ עוֹזֵב נַפְשׁוֹ בַּחוּץ לִהְיוֹתוֹ נִדּוֹן בְּדִין אַחֵר.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳: א׳-ב׳

א. מִי שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא כִּוֵין אֶת לִבּוֹ יַחֲזוֹר וְיִתְפַּלֵּל בְּכַוָּונָה וְאִם כִּיוֵן אֶת לִבּוֹ בִּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שׁוּב אֵינוֹ צָרִיךְ. מִי שֶׁטָּעָה בְּאַחַת מִשְּׁלש בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת חוֹזֵר לְרֹאשׁ. וְאִם טָעָה בְאַחַת מִשְׁלשׁ בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת יַחֲזוֹר לַעֲבוֹדָה. וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת חוֹזֵר לִתְחִלַּת בְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ וּמַשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ עַל הַסֵּדֶר. וְכֵן שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם עַל דֶּרֶךְ זוֹ הוּא חוֹזֵר:

ב. אֲבָל אִם טָעָה שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל פַּעַם שְׁנִיָּה מִפְּנֵי טוֹרַח צִבּוּר אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם. וְהוּא שֶׁלֹּא טָעָה בְּשָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת שֶׁאִם טָעָה בָּהֶם לְעוֹלָם חוֹזֵר כְּמוֹ שֶׁהַיָּחִיד חוֹזֵר:

מוסר ספר חסידים פ״ו-פ״ז

כְּלָלָהּ שֶׁל חָכְמָה שְׁתִיקָה. מִלָּה בְּסֶלַע שְׁתִיקוּתָא בִּתְרֵין. כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אֲנִי מִתְחָרֵט וּכְשֶׁאֵינִי מְדַבֵּר אֵינִי מִתְחָרֵט. עַד שֶׁלֹּא דִבַּרְתִּי אֲנִי שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל עַל דְּבָרַי אֲבָל כְּשֶׁיָּצַא הַדָּבָר מִפִּי אָז הַדָּבָר מוֹשֶׁל בִּי: (דברים יג) וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחֲמְךָ הַמְּרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ עָלָיו אִם אֵין אָדָם מְרַחֵם מַה בֵּינוֹ לְבֵין בְּהֵמָה שֶׁאֵינָה מַקְפֶּדֶת וְחוֹשֶׁשֶׁת בְּצַעַר חֲבֵירְתָּה. אָמַר הֶחָכָם מִי שֶׁזּוֹרֵעַ אֶת הַשִׂנְאָה יִקְצוֹר אֶת הַחֲרָטָה אַחֲרִית קְטָטָה חֲרָטָה. הַמְתֵּן מְעַט וְלֹא תִּתְחָרֵט. הַלֵּיצָנוּת מַעֲבִיר הַמּוֹרָא וְהִיא שְׁנִיָה לָעֶרְוָה. וְכָל הַמִּתְלוֹצֵץ נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם וְאֵינוֹ זוֹכֶה לְהַקְבִּיל פְּנֵי שְׁכִינָה. כְּמוֹ שֶׁדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִן הַמִּקְרָאוֹת בַּמֶּה יִתְנַקֵּם אָדָם מִשׂוֹנְאוֹ יוֹסִיף מַעֲלָה יְתֵירָה בְּעַצְמוֹ הַמְּתַקֵּן בֵּינוֹ לְבֵין הַבּוֹרֵא יְתַקֵּן הַבּוֹרֵא בֵּינוֹ לְבֵין בְּנֵי אָדָם:

תורה במדבר ט״ז: י״א-ט״ו