חק לישראל - פרשת קורח יום רביעי

ברטנורהבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְהוּא בֶן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. דְּמִקַמֵּי הָכִי אֵין הַשְּׂעָרוֹת סִימָן אֶלָּא שׁוּמָא:
עַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן. הַאי זָקָן דְּאַמוּר רַבָּנָן, הַתַּחְתּוֹן אָמְרוּ, שֶׁיַּקִּיף הַשֵּׂעָר סְבִיבוֹת הַגִּיד:
וְלֹא הָעֶלְיוֹן. זָקָן מַמָּשׁ:
שֶׁנֶּאֱמַר בֵּן וְלֹא אִישׁ. מִשֶּׁהִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן אִישׁ הוּא. וְאַף עַל גַּב דְּמִקַּטְנוּתוֹ הוּא קָרוּי בֵּן, לֹא מָצִינוּ לְחַיְּבוֹ מִקַמֵּי שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, דְּקָטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָא לִכְלַל הַמִּצְוֹת, הִלְכָּךְ חִיּוּבֵיהּ בָּתַר הָכִי הוּא. וְהָכִי קָאָמַר קְרָא, כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, בֵּן הַסָּמוּךְ לִגְבוּרָתוֹ שֶׁל אִישׁ, בִּתְחִלַּת אִישׁוּתוֹ חַיְּבֵיהּ קְרָא. וּמִשֶּׁהִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, אִישׁ גָּמוּר הוּא:

ב. מֵאֵימָתַי חַיָּב, מִשֶּׁיֹּאכַל טַרְטֵימַר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מָנֶה בָּשָׂר וְלֹג יָיִן. אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה, אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ, אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה, אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר, שָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) זוֹלֵל וְסֹבֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ:

ברטנורהטַרְטֵימַר. חֲצִי מָנֶה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַבָּשָׂר בָּשִׁיל וְלֹא בָשִׁיל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַלִּסְטִים אוֹכְלִים:
מִן הַיַּיִן הָאִיטַלְקִי. שֶׁהוּא מְשֻׁבָּח וּמִמְּשִׁיךְ בָּתְרֵיהּ. וְהוּא דְשָׁתֵי לֵיהּ מְזִיג וְלֹא מְזִיג:
אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה. בִּסְעֻדָּה שֶׁל מִצְוָה:
אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ. אַף עַל גַּב דְּאֵין עוֹלִין לְאוֹתָהּ סְעֻדָּה אֶלָּא בְּפַת וְקִטְנִית בִּלְבָד וְאִיהוּ אַסִּיק בָּשָׂר וְיַיִן, הוֹאִיל וּבְמִצְוָה קָעָסֵיק לֹא מִמְּשִׁיךְ:
אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. כֵּיוָן דִּכְדֶרֶךְ מִצְוָתוֹ הוּא, דִּכְתִיב בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי (דברים יד) בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר, לֹא מִמְּשִׁיךְ:
נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. דִּכְתִיב אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, וְלֹא זֶה שֶׁאֲפִלּוּ בְקוֹלוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ:
דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה. דְּרַבָּנָן, לַאֲתוֹיֵי תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים. דְּאִי מֵרֵישָׁא, הֲוָה אֲמֵינָא חֲבוּרַת מִצְוָה הַיְנוּ כֹהֲנִים שֶׁאוֹכְלִים קָדָשִׁים אוֹ אֲכִילַת פְּסָחִים:
וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה. לַאֲתוֹיֵי תַּעֲנִית צִבּוּר שֶׁאִסּוּרוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

עיקר תוספות יום טוב(ב) אָכַל וְכוּ'. יְרוּשַׁלְמִי לֹא גָרַס לַהּ. וְכֵן הָרַמְבַּ"ם לֹא הֶעְתִּיקוֹ בְחִבּוּרוֹ. וּפָשׁוּט הוּא, דְּהָא אֵינוֹ בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן. וְנִשְׁתַּבְּשׁוּ הַסְּפָרִים מִמַּסֶּכֶת בְּרָכוֹת, שַׁבָּת, עֵרוּבִין וּפְסָחִים:
(ג) אָכַל כוּ'. לַאֲתוֹיֵי דְּבֵילָה קְעִילִית. כָּל מַשְׁקֶה, לַאֲתוֹיֵי דְּבַשׁ וְחָלָב. דְּתַנְיָא אָכַל דְּבֵילָה קְעִילִית וְשָׁתָה דְבַשׁ וְחָלָב וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, חַיָּב. (מִשּׁוּם יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ. וּבְכֹהֵן עָסְקִינַן). גְּמָרָא:
(ד) שֶׁאֵין כוּ'. דְּדִלְמָא מִמַּאֲכָל אַחֲרִינָא נַמִּי קָרֵי לֵיהּ זוֹלֵל, וּמִיהוּ שְׁלֹמֹה אַהָא אַזְהֲרֵיהּ דְּמִמְּשִׁיךְ טְפֵי, זֵכֶר לַדָּבָר דִּבְבָשָׂר מִקְּרֵי זוֹלֵל וּבְיַיִן מִקְּרֵי סֹבֵא. רַשִׁ"י:

ד. הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלֹא גִדְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ, וְלֹא חִגְּרִין. וְאָמְרוּ, וְלֹא אִלְּמִין. בְּנֵנוּ זֶה, וְלֹא סוּמִין. אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, וְלֹא חֵרְשִׁין. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּנֵנוּ זֶה, זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, חַיָּב:

ברטנורהרְאוּיָה לְאָבִיו. שָׁוָה וְדוֹמָה לְאָבִיו בְּקוֹל בְּמַרְאֶה וְקוֹמָה. דִּכְתִיב אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, מִדְּלֹא כְתִיב בְּקוֹלוֹתֵינוּ, שְׁמַע מִנַּהּ קוֹל אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם. וּמִדְקוֹל בָּעִינַן שָׁוִים, מַרְאֶה וְקוֹמָה נַמִּי בָּעִינַן שָׁוִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
גִּדֵּם. יָדוֹ קְטוּעָה:
בְּנֵנוּ זֶה. מַשְׁמַע שֶׁמַּרְאִין אוֹתוֹ:
חֵרְשִׁים. אִם אָמַר לָהֶם אֵינִי מְקַבֵּל מִכֶּם אֵינָם שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁרוֹאִים אַחַר כָּךְ שֶׁאֵינוֹ מְקַיֵּם מִצְוָתָן, מִכָּל מָקוֹם הַתּוֹרָה אָמְרָה אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵנוּ, דְּמַשְׁמַע דְּבִשְׁעַת הַקּוֹל קָאָמְרִי דְּלֹא שָׁמַע, שֶׁשְּׁמָעוּהוּ שֶׁאָמַר אֵינִי מְקַבֵּל מִכֶּם:
וּמַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. הָכִי קָאָמַר, וּמַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם שֶׁלֹּא יַרְגִּיל. וְאִם לֹא שָׁמַע, מַלְקִין אוֹתוֹ בְבֵית דִּין שֶׁל שְׁלֹשָׁה, כְּדִתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא, מַכּוֹת בִּשְׁלשָׁה. דִּוְיִסְּרוּ אוֹתוֹ הָאָמוּר בְּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה מַלְקוֹת הוּא, כְּתִיב הָכָא (דברים כא) בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, וּכְתִיב הָתָם (שם כה) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע:
זֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. וְאַף עַל גַּב דְּמִבָּעֵי לֵיהּ זֶה וְלֹא סוּמִין, אִי אִיתָא דִלְהַךְ מִלְּתָא לְחוֹד אֲתָא, לְזֶה הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם, לִכְתּוּב בְּנֵנוּ הוּא, מַאי בְּנֵנוּ זֶה, שָׁמַעְתְּ מִנַּהּ תַּרְתֵּי:
וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן פָּטוּר. כֵּיוָן דְּאִלּוּ עֲבִיד הַשְׁתָּא לָאו בַּר קְטָלָא הוּא:
וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח. הָוֵי כְגַבְרָא קְטִילָא וְחַיָּב אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים:

עיקר תוספות יום טוב(ה) שְׁנֵיהֶם כוּ'. שֶׁנֶּאֱמַר וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ. הָרַמְבַּ"ם:
(ו) אוֹ בְקוֹלֵינוּ בְיוּ"ד. רַשִׁ"י:
(ז) גְּמָרָא. וְנִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא בִשְׁנַיִם שֶׁהִשְׁוָה אוֹתָן הַכָּתוּב בִּדְבָרִים וְהִצְרִיכוּם גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בְּמַרְאֶה וְקוֹמָה, וְהֵן שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י, וְאִיכָּא לְהַפּוֹכֵי לִזְכוּתָא וּלְמִדְרַשׁ דְּבִשְׁעַת הַקּוֹל כוּ':
(ט) דְּבָעִינַן עֵדִים שֶׁהוֹכִיחוּ [אוֹתוֹ] וְעָבַר, שֶׁאֵין אָבִיו וְאִמּוֹ נֶאֱמָנִים לְהָרְגוֹ, דִּכְתִיב עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יוּמַת הַמֵּת. רַשִׁ"י. וְכָתַב עוֹד מַתְרִין בּוֹ לָאו הַתְרָאָה גְמוּרָה הִיא כוּ'‏ אֶלָּא מוֹכִיחִין אוֹתוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) וּמַשְׁמַע הוּא שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. רַשִׁ"י. וְלֹא קַשְׁיָא דִּלְמָא לְסוּמִין לְחוֹד אֲתָא, דִּלְעוֹלָם לֹא מַפְּקִינַן קְרָא מִמַּשְׁמָעוּתֵיהּ דְּמַשְׁמַע שֶׁמְּעִידִין אוֹתוֹ בִּפְנֵי בֵית דִּין וְאוֹמְרִין שֶׁזֶּהוּ שֶׁלָּקָה כוּ':

ברטנורהנִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. סוֹף שֶׁמְּכַלֶּה מָמוֹן אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ מַה שֶּׁהֻרְגַּל בּוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְיוֹשֵׁב בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, אָמְרָה תוֹרָה יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב:
הֲנָאָה לָהֶן. שֶׁאֵינָן מוֹסִיפִין לַחֲטֹא:
וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. שָׁקְטָה כָל הָאָרֶץ:
רַע לָהֶן. שֶׁהָיוּ מוֹסִיפִים זְכֻיּוֹת:
וְרַע לָעוֹלָם. שֶׁהָיוּ מְגִנִּים עַל דּוֹרָן וּמוֹכִיחִין אֶת הַדּוֹר:
יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים. כָּל זְמַן שֶׁשּׁוֹתִים וִישֵׁנִים אֵין חוֹטְאִין וְאֵין מְרֵעִין לַבְּרִיּוֹת:
וְרַע לָעוֹלָם. שֶׁכְּשֶׁהֵן מִתְבַּטְּלִים, פֻּרְעָנוּת בָּאָה לָעוֹלָם:
פִּזּוּר. שֶׁהֵן נִפְרָדִים זֶה מִזֶּה וְאֵין יְכוֹלִים לְהִוָּעֵץ וּלְסַיֵּעַ זֶה אֶת זֶה:

ברטנורהוְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן. שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן מִן הָעֲבֵרָה בְּנַפְשָׁן, שֶׁנִּתַּן רְשׁוּת לְכָל אָדָם לְהָרְגָם כְּדֵי לְהַצִּילָן מִן הָעֲבֵרָה:
הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ. דִּכְתִיב אֵצֶל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה (דברים כב) כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וּרְצָחוֹ נֶפֶשׁ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה, מַקִּישׁ רוֹצֵחַ לְנַעֲרָה מְאֹרָסָה, מַה נַּעֲרָה מְאֹרָסָה נִתָּן לְהַצִּילָהּ בְּנַפְשׁוֹ, אַף רוֹצֵחַ נִתָּן לְהַצִּילוֹ בְנַפְשׁוֹ. וְנַעֲרָה מְאֹרָסָה נָפְקָא לָן מִקְּרָא דִּכְתִיב (שם) צָעֲקָה הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָשָׂה וְאֵין מוֹשִׁיעַ לָהּ, הָא יֵשׁ מוֹשִׁיעַ לָהּ חַיָּב לְהוֹשִׁיעָהּ בְּכָל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּילָהּ:
וְאַחַר הַזְּכוּר. נָפְקָא לָן דְּאָמַר קְרָא (שם) וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר, נַעַר כְּתִיב חָסֵר הֵ"א, זֶה זְכוּר. וְהוּא הַדִּין לְכָל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין שֶׁבַּעֲרָיוֹת, שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן, דִּכְתִיב (שם) חֵטְא מָוֶת. חֵטְא, אֵלּוּ חַיָּבֵי כְרֵתוֹת. מָוֶת, אֵלּוּ חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין:
אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה. אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמֶה לַעֲרָיוֹת:
אֵין מַצִּילִין אוֹתָם בְּנַפְשָׁן. וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר חַיָּבֵי כְרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין שֶׁאֵינָן שֶׁל עֲרָיוֹת, שֶׁאֵין מַצִּילִין אוֹתָם בְּנַפְשָׁם, וְאֵין מֻתָּר לְהָרְגָן כְּלָל עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עֲבֵרָה בְעֵדִים וְיִהְיוּ חַיָּבִים מִיתָה בְּבֵית דִּין:

עיקר תוספות יום טוב(טו) בְּנַפְשָׁן. דּוּמְיָא דְמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל דְּנִתָּן רְשׁוּת לַהֲרֹג הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת, שֶׁהוּא כְדֵי לְהַצִּיל, שֶׁבְּיָדוּעַ שֶׁלְּהָרְגֵהוּ בָא:
(טז) וְנִדְרָשׁ מִקְרָא וּמָסֹרֶת. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יז) דְּלֹא נִתָּן לְהַצִּיל בְּנַפְשָׁם אֶלָּא מִדָּבָר שֶׁהוּא עֶרְוָה וְיֵשׁ בָּהּ קָלוֹן וּפְגָם לַנִּרְדָּף. רַשִׁ"י. דּוּמְיָא דְּנַעֲרָה הַמְאֹרָסָה:
(יח) וְאִי כָתַב רַחֲמָנָא חֵטְא, הֲוָה אֲמֵינָא אֲפִלּוּ חַיָּבֵי לָאוִין, כְּתַב רַחֲמָנָא מָוֶת כוּ'. וְלִכְתּוּב חֵטְא מָוֶת וְלֹא לִכְתּוּב נַעַר נַעֲרָה (שֶׁהֲרֵי הֵן בַּכְּלָל), אִין הָכִי נַמִּי, וְנַעַר נַעֲרָה חַד לִמְעוּטֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְחַד לִמְעוּטֵי בְהֵמָה. גְּמָרָא:

גמרא סנהדרין ע׳ א: ה׳-ט״ו

תַּרְטִימָר בָּשָׂר אָמַר רִבִּי זֵירָא תַּרְטִימָר זֶה אֵינִי יוֹדֵעַ מָהוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁכָּפַל רִבִּי יוֹסֵי בְיַיִן נִמְצָא כוֹפֵל אַף בְּבָשָׂר וְנִמְצָא תַּרְטִימָר חֲצִי מָנֶה. אָמַר רִבִּי חָנָן בַּר מוֹלָדָא אָמַר רַב הוּנָא אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקַּח בָּשָׂר בְּזוֹל וְיֹאכַל. יַיִן בְּזוֹל וְיִשְׁתֶּה דִכְתִיב (דברים כ''א) זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְאָמַר רִבִּי חָנָן בַּר מוֹלָדָא אָמַר רַב הוּנָא אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר חַי וְיִשְׁתֶּה יַיִן חַי. אֵינִי וְהָא רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דַאֲמָרֵי תַרְוַיְיהוּ אָכַל בָּשָׂר חַי וְשָׁתָה יַיִן חַי אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. אָמַר רַבִינָא יַיִן חַי מָזִיג וְלֹא מָזִיג. בָּשָׂר חַי בָשִׁיל וְלֹא בָּשִׁיל כְּבָשָׁר כִּיבָא דַאֲכָלֵי גַנָּבֵי. רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דַאֲמָרֵי תַרְוַיְיהוּ אָכַל בָּשָׂר מָלִיחַ וְשָׁתָה יַיִן מִגִּתּוֹ אֵין נַעֲשֶׂה בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. תְּנַן הָתָם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב לֹא יֹאכַל אָדָם שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן. וְתָנָא אֲבָל אוֹכֵל הוּא בָּשָׂר מָלִיחַ וְשׁוֹתֶה יַיִן מִגִּיתוֹ. בָּשָׂר מָלִיחַ עַד כַּמָּה אָמַר רִבִּי חֲנִינָא בַּר כַּהֲנָא כָּל זְמָן שֶׁהוּא כִּשְׁלָמִים וְיַיִן מִגִּיתוֹ עַד כַּמָּה כָּל זְמַן שֶׁהוּא תוֹסֵס. וְתַנְיָא יַיִן תּוֹסֵס אֵין בּוֹ מִשּׁוּם גִּילוּי. וְכַמָּה תְּסִיסָתוֹ שְׁלשָה יָמִים הָכָא מָאי. הָתַם מִשּׁוּם שִׂמְחָה הוּא כָּל זְמַן שֶׁהִיא כִּשְׁלָמִים נָמֵי אִית בְּהוּ שִׂמְחָה הָכָא מִשּׁוּם אִימְשׁוּכֵי הוּא וּבְכָל שֶׁהוּא לֹא מַמְשִׁיךְ. וְיַיִן עַד אַרְבָּעִים יוֹם אָמַר רִבִּי חָנָן לֹא נִבְרָא יַיִן בָּעוֹלָם אֶלָּא לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר לָרְשָׁעִים שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל''א) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק מָאי דִּכְתִיב (שם כ''ג) אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם אַל תֵּרֶא יַיִן שֶׁמַּאְדִּים פְּנֵיהֶם שֶׁל רְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמַלְבִּין פְּנֵיהֶם לְעוֹלָם הַבָּא. רָבָא אָמַר אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם אַל תֵּרֶא יַיִן שֶׁאַחֲרִיתוֹ דָם. רַב כַּהֲנָא רָמִי כְּתִיב תִּירָשׁ וְקָרֵינָן תִּירוֹשׁ זָכָה נַעֲשֶׂה רֹאשׁ לֹא זָכָה נַעֲשֶׂה רָשׁ. רָבָא רָמֵי כְּתִיב (תהלים ק''ד) יְשַׁמַּח וְקָרֵינָן יְשַׂמַּח זָכָה מְשַׂמְּחוֹ לֹא זָכָה מְשָׁמְּמוֹ וְהַיְינוּ דְאָמַר רָבָא חַמְרָא וְרֵיחָנֵי פִקְחִין:

רש״יגמ' מתוך שכפל רבי יוסי ביין - דקאמר תנא קמא חצי לוג והוא אמר לוג:
כפל נמי בבשר - והוי מנא דקאמר שני תרטימ':
יין בזול - אבל ביוקר לא שכיחי ליה מעות לגנוב כולי האי ולא ממשיך:
זולל - לשון זול ואסמכתא למילתיה הוא:
מולדה - שם אביו:
יין חי - ממשיך מפני שמשובח הוא ולקמיה מוקי לה במזיג ולא מזיג אבל בתר יין מזיג לא ממשיך:
בשר חי - כדמפרש לקמן בשיל ולא בשיל דזו היא מדת גנב למהר אבל בשיל שפיר לא ממשיך למעבד כי האי גוונא לפי שמתוך שהוא גנב ועושה בסתר אין לו שהות:
אמר רבינא יין חי - דקאמר רב הונא מזיג ולא מזיג לאפוקי היכא דנתן בו מים הרבה ואע"פ שרוב בני אדם שותין כן:
בשר כיבא דאכלי גנבי - כוויה בגחלים ודכותה בעירובין (דף כט:) וניכביה וניכול בזבחים (דף מו:) לאפוקי כבבא דלא:
בשר מליח ויין מגתו - לא חשיבי ולא ממשיך:
כל זמן שהוא כשלמים - שלא עבר עליו זמן אכילת שלמים שני ימים ולילה אחד עדיין בלחלחותו הוא ולא אקרי מליח ומשמח את הלב דכתיב (דברים כ״ז: ז׳) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת אלמא בר שמחה הוא אבל בתר הכי הוי מליח ונחלף טעמו במלחו:
כל זמן שהוא תוסס - שהוא נושך בגרון מחמת שהוא מחמיץ:
הכא - בבן סורר ומורה:
מאי - עד כמה לא קרינן מליח למיפטר בן סורר ומורה:
ובכל שהוא לא ממשיך - משעבר לילה אחת מפיג טעמו ולא חשוב:
לשלם שכר לרשעים - שמתעדנין בו בעולם הזה ומקבלין בו שכר מצוה שעושין בעולם הזה:
לאובד - היינו רשע שנטרד והולך לו:
למרי נפש - לאבלים לפכוחי צערייהו:
אל תרא יין - כלומר אל תתן עיניך לימשך אחריו:
שאחריתו דם - סופו יהרג עליו:
כתיב יין ישמח לבב אנוש - בשי"ן דמשמע לשון שומם שמשממהו ונוטל חכמת לבו:
וקרינן ישמח - לשון שמחה:
זכה - כלומר אם זכה וידע להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי משמחו שמפקח את הלב:
פקחין - עשאוני פקח:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב גמרא אמר ר' זירא: "תרטימר" זה שהוזכר במשנה איני יודע מהו שיעורו, אלא מתוך שכפל ר' יוסי בשיעור יין, שסתם משנה אומרת חצי לוג ור' יוסי אומר לוג, מן הסתם נמצא כופל אף בבשר, ונמצא ששיעור תרטימר הוא משקל חצי מנה.
אמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיקח בשר בזול ויאכל, יין בזול וישתה, דכתיב [שנאמר]: "זולל וסבא", כלומר, זולל זול.
ואמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיאכל בשר חי שאינו מבושל ועד שישתה יין חי שאינו מזוג. ומקשים: איני [וכי כן הוא]?! והא [והרי] רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: אכל בשר חי ושתה יין חי — אינו נעשה בן סורר ומורה! אמר רבינא: יש לישב את שתי השמועות: מה שאמרו יין חי, כוונתו — מזיג [מזוג ] ולא מזיג [מזוג] כראוי, בשר חי — בשיל [מבושל] ולא בשיל [מבושל], כבשר כיבא דאכלי גנבי [כבשר צלי שאוכלים גנבים], שאינם מספיקים לבשלו כראוי.
רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו [שאמרו שניהם]: אכל הבן הסורר והמורה בשר מליח מאד, ושתה יין מגיתו, כלומר, יין שלא הושלמה תסיסתו אלא יצא זה עתה מן הגת — אין נעשה בן סורר ומורה. ובענין אחר תנן התם [שנינו שם במשנה] ערב תשעה באב, בסעודה המפסקת, לא יאכל אדם שני תבשילין יחד, ולא יאכל בשר כלל ולא ישתה יין. ותנא [ושנה החכם] על כך: אבל אוכל הוא בשר מליח שאינו קרוי בשר ושותה יין מגתו קודם תסיסתו.
ושאלו: בשר מליח עד כמה קרוי הוא כן? אמר ר' חנינא בר כהנא: כל זמן שהוא מלוח כדרך שמולחים את קרבן השלמים. וקרבן שלמים נאכל לשני ימים ולילה, הרי שבשר מלוח הוא ביום השלישי.
ויין מגיתו עד כמה? — כל זמן שהוא תוסס עדיין. והתניא [ואכן כן שנינו בברייתא]: יין תוסס אין בו משום גילוי, שאין חוששים שמא שתה ממנו נחש והטיל בו ארס, וכמה תסיסתו — שלשה ימים.
לענין ערב תשעה באב היו לנו הגדרות מהו בשר מליח ויין מגיתו, הכא מאי [כאן בבן סורר ומורה מה] קרוי "בשר מליח", ו"יין מגיתו"? ומשיבים: התם [שם] בתשעה באב משום שמחה הוא שאסור וכל זמן שהוא כשלמים נמי אית ביה [גם כן יש בו] שמחה, אבל הכא [כאן] בבן סורר ומורה — משום אימשוכי [הימשכות] הוא, ועל ידי פגם כל שהוא לא מימשיך [נמשך], שאם הבשר או היין אינם טעימים למדי, אין הדבר מוצא חן בעיניו, ואין חוששים שמא יבוא להמשך ולחטוא בכך. ויין נקרא "יין מגיתו" לגבי העדר חשש ההמשכות אחריו עד ארבעים יום.
ג כיון שהוזכר ענין יין בהקשר זה, מדברים על יין בכלל. אמר רב חנן: לא נברא יין בעולם אלא לנחם אבלים, לפכח צערם, ולשלם שכר לרשעים שיהנו ממנו בעולם הזה, שנאמר: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש" (משלי לא, ו), ה"אובד" הוא הרשע, ו"מרי נפש" הם האבלים.
אמר ר' יצחק: מאי דכתיב [מהו פירוש הנאמר] "אל תרא יין כי יתאדם" (שם כג, לא) — אל תרא יין שמאדים פניהם של רשעים בעולם הזה בשעת שתיה ומלבין פניהם (מביישם) לעולם הבא. רבא אמר, כך יש לדרוש: "אל תרא יין כי יתאדם" — אל תרא יין שאחריתו דם, שהשותהו סופו שהוא הורג או נהרג על ידו.
רב כהנא רמי [השליך, הראה כעין סתירה], בפסוק "ונהרו אל טוב ה' על דגן ועל תירש ועל יצהר" (ירמיה לא, יא), כתיב [נאמר]: "תירש" וקרינן [וקוראים אנו] ביין "תירוש" וכך יש להסביר את שני האופנים: אם זכה ושתהו כראוי — נעשה ראש, לא זכה — נעשה רש.
רבא רמי [השליך, הראה כעין סתירה] בפסוק "ויין ישמח לבב אנוש" (תהלים קד, טו) כתיב [נאמר] "ישמח", וקרינן [וקוראים אנו] "ישמח". וכך דורשים: אם זכה אדם ושתהו כראוי — משמחו היין, לא זכה — משממהו, כלומר, עושה אותו משוגע. והיינו [וזהו] שאמר רבא: חמרא וריחני פקחין [יין

זוהר ספר הזהר, קרח ח׳

תָּא חֲזֵי (קהלת ה') כָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְכֹחֲךָ עֲשֵׂה דָא הוּא דְבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַכְלְלָא שְׂמָאלָא בִימִינָא וְכָל מַה דְהוּא עָבִיד מִבְעֵי לֵיהּ דְּלָא יְהוֹן אֶלָּא כְלִילָן בִּימִינָא. כָל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ. דָּא שְׂמָאלָא. לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ דָּא הוּא יְמִינָא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שמות ט''ו) יְמִינְךָ יְיָ נֶאְדָּרִי בַכֹּחַ. וְכֵיוַן דְבַר נָשׁ יִזְדְּהַר דְּכָל עוֹבָדוֹי יְהוֹן לְסִטְרָא יְמִינָא וְיַכְלִיל שְׂמָאלָא בִימִינָא כְדֵין קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא שַׁאֲרֵי בְגַוֵּויהּ בְּהָאי עַלְמָא וְיַכְנִישׁ לֵיהּ לְגַבֵּיהּ לְהַהוּא עַלְמָא דְאָתֵי וְלָא ייֵמָא בַּר נָשׁ בְּשַׁעְתָּא דַאֲתֵינָא לְהַהוּא עַלְמָא כְדֵין אֶתְבַע מִן מַלְכָּא רַחֲמֵי וְאִיתוּב קָמֵיהּ אֶלָּא כִי אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בָתָר דְּיִסְתְּלַק בַּר נָשׁ מֵהָאי עַלְמָא אֶלָּא אִי בָעֵי בַּר נָשׁ דְמַלְכָּא קַדִּישָׁא יַנְהִיר לֵיה לְהַהוּא עַלְמָא וְיִתֵּן לֵיה חוּלָקָא לְעַלְמָא דְאָתֵי יִשְׁתְּדַל בְּהָאי עַלְמָא לְאַכְלְלָא עוֹבָדוֹי בִימִינָא. וְכָל עוֹבָדוֹי יְהוֹן לִשְׁמָא דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא דְהָא לְבָתָר כַּד יִתְכְּנִישׁ מֵהָאי עַלְמָא לְאַתְּדְּנָא בְדִינָא תַקִּיפָא בְדִינָא דְגִהֵינָם לֵית תַּמָּן עֵיטָא וְחָכְמָה וְסָכְלְתָנוּ לְאִשְׁתְּזָבָא מִן דִּינָא. דָּבָר אַחֵר כִּי אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִשְׁאוֹל. בַּגֵּהִינָם אִית בֵּיהּ מָדוֹרִין עַל מָדוֹרִין. מָדוֹרָא תַתָּאָה שְׁאוֹל. מָדוֹרָא תַתָּאָה מִנֵּיהּ אֲבַדּוֹן וְדָא סָמִיךְ לְדָא מָאן דְנָחִית לִשְׁאוֹל יְדוּנוּן לֵיהּ וּמִתַּמָן יְצַפְצֵף וְעוֹלֶה הָדָא הוּא דִכְתִּיב (שמואל א' כ') מוֹרִיד שְׁאוֹל וְיָּעַל וּמָאן דְּנָחִית לַאֲבָדּוֹן תּוּ לָא סָלִיק לְעַלְמִין. מָאן דְּאִית בֵּיהּ עוֹבָדָא אִי טָבָא אִיהוּ מָארֵיהּ דְחוּשְׁבָּנָא הָא אוּקְמוּהָ דִבְכָל לֵילְיָא וְלֵילְיָא עַד לֹא יִשְׁכַּב וְעַד לָא נָאִים בָּעֵי בַּר נָשׁ לְמֶעְבַּד חֻשְׁבָּנָא מֵעוֹבָדוֹי דְעָבַד כָּל הַהוּא יוֹמָא וְיֵתוּב מִנַּיְיהוּ וְיִבְעֵי עָלַיְיהוּ רַחֲמֵי מָאי טַעְמָא בְהַהִיא שַׁעְתָּא בְגִין דְהַהִיא שַׁעְתָּא אִילָנָא דְמוֹתָא שָׁאֲרֵי בְעַלְמָא וְכָל בְּנֵי עַלְמָא טַעֲמִין טַעְמָא דְמוֹתָא וּבָעֵי בְהַהִיא שַׁעְתָּא לְמֶעְבַּד חֻשְׁבָּנָא מֵעוֹבָדוֹי וְיוֹדֵּי עָלַיְיהוּ בְגִין דְּאִיהִי שַׁעְתָּא דְמוֹתָא וְאִלֵּין אִקְרוּן מָארֵי דְחֻשְׁבָּנָא. וְכֵן מָאן דְּאִשְׁתַּדַל בְּדַעַת וּבְחָכְמָה לְמִנְדַּע לְמָארֵיהּ כַּד יַעַבְדּוּן לֵיהּ לְאִסְתְּכָאָה וּלְאִסְתַּכְּלָא בְאִינוּן חַיָּיבִין דְּאִתְטְרִידוּ בַגֵּיהִנָּם וּבְדַרְגָּא דִשְׁאוֹל וְכֻלְּהוּ צַוְוחִין מֵאִינוּן דַרְגִּין הוּא לָא יִשְׁתְּאַר תַמָּן וְלָא יִשְׁתְּכַח בֵינַיְיהוּ וְעַל דָּא אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בַשְׁאוֹל וְלָא יִשְׁתְּכַח אֶלָּא לְעֵילָא לְעֵילָא בְּאָתָר דְּכַמָּה נְהוֹרִין וּבוֹצִינִין וְכַמָּה כִסוּפִין שָׁאֲרָן בֵּיהּ וְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא אָתֵי (בֵיהּ) לְאִשְׁתְּעַשְׁעָא עִם שְׁאַר צַדִיקַיָּיא דִי בְגַן עֵדֶן. זַכָּאָה חוּלָקֵהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא. בְהָאי עַלְמָא וּבְעַלְמָא דְאָתֵי עֲלַיְיהוּ כְתִיב (תהלים ק''ט) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ:

תרגום הזוהרבֹּא וּרְאֵה, כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךְ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךְ עֲשֵׂה, זֶה הוּא שֶׁאָדָם צָרִיךְ לִכְלוֹל הַשְּׂמֹאל בַּיָּמִין, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיוּ אֶלָּא כְּלוּלִים בַּיָּמִין. כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךְ, זֶה שְׂמֹאל שֶׁנִּקְרָא יָד. לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךְ, זֶה הוּא יָמִין, כְּשׁ''א (שמות ט''ו) יְמִינְךְ ה' נֶאְדָּרִי בַכֹּחַ. וְכֵיוָן שֶׁאָדָם נִזְהָר שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְצַד יָמִין וְיִכְלוֹל שְׂמָאלָא בִּימִין, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹרֶה בְּתוֹכוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיֶאֱסוֹף אוֹתוֹ אֵלָיו לָעוֹלָם הַבָּא הַהוּא. וְאַל יֹאמַר אָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁאָבֹא אֶל הָעוֹלָם הַהוּא, אָז אֲבַקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ רַחֲמִים, וְאָשׁוּב לְפָנָיו, אֶלָּא עַל זֶה אוֹמֵר, כִּי אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה, אַחַר שֶׁיִּסְתַּלֵּק הָאָדָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אֶלָּא אִם אָדָם רוֹצֶה, שֶׁהַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ יָאִיר לוֹ לָעוֹלָם הַהוּא, וְיִתֵּן לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, יַעֲסוֹק בָּעוֹלָם הַזֶּה לִכְלוֹל מַעֲשָׂיו בַּיָּמִין, וְכָל מַעֲשָׂיו יִהְיוּ לְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי אַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּסְתַּלֵּק מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, לָדוּן בְּדִין קָשֶׁה, בְּדִין שֶׁל הַגֵּיהִנֹּם, אֵין שָׁם עֵצָה וְחָכְמָה וּתְבוּנָה לְהִנָּצֵל מִן הַדִּין. פֵּרוּשׁ אַחֵר. כִּי אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל. כִּי בַּגֵּיהִנֹּם יֵשׁ מָדוֹרִים עַל מָדוֹרִים, הַמָּדוֹר הַתַּחְתּוֹן הוּא שְׁאוֹל. הַמָּדוֹר הַיּוֹתֵר תַּחְתּוֹן מִמֶּנּוּ, הוּא אֲבַדוֹן, וְזֶה סָמוּךְ לָזֶה. מִי שֶׁיּוֹרֵד לִשְׁאוֹל, יָדוּנוּ אוֹתוֹ, וּמִשָּׁם מְצַפְצֵף וְעוֹלֶה. זֶ''שׁ (שמואל א' ב') מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. וּמִי שֶׁיּוֹרֵד לַאֲבַדוֹן, אֵינוֹ עוֹלֶה מִשָּׁם לְעוֹלָם. מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֵׂה טוֹב אוֹ שֶׁהוּא מִבַּעֲלֵי הַחֶשְׁבּוֹן, הִנֵּה הֶעֱמִידוּהוּ שֶׁבְּכָל לַיְלָה וָלַיְלָה, טֶרֶם שֶׁיִּשְׁכָּב, וְעוֹד אֵינוֹ יָשֵׁן, צָרִיךְ הָאָדָם לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן בְּמַעֲשָׂיו שֶׁעָשָׂה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְיָשׁוּב מֵהֶם וִיבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. מַהוּ הַטַּעַם שֶׁצָרִיךְ לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. מִשּׁוּם שֶׁבַּשָּׁעָה הַהִיא, אִילָן הַמָּוֶת שׁוֹרֶה בָּעוֹלָם, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם טוֹעֲמִים טַעַם הַמָּוֶת. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן בְּמַעֲשָׂיו, וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהִיא שְׁעַת הַמָּוֶת, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים בַּעֲלֵי חֶשְׁבּוֹן. וְכֵן מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדַעַת וּבְחָכְמָה לָדַעַת אֶת רִבּוֹנוֹ, לְאַחַר פְּטִירָתוֹ, כְּשֶׁיַּעֲבִירוּ אוֹתוֹ לִרְאוֹת וּלְהִסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַנִּדּוֹנִים בַּגֵּיהִנֹּם וּבְמַדְרֵגַת שְׁאוֹל, וְכֻלָּם צוֹוְחִים מֵאֵלּוּ הַמַּדְרֵגוֹת, הוּא לֹא יִשָּׁאֵר שָׁם, וְאַל יִמָּצֵא בֵּינֵיהֶם. וְעַל זֶה כָּתוּב אֵין מַעֲשֵׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת בִּשְׁאוֹל, אֵין מַעֲשֶׂה, הַיְנוּ מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֵׂה טוֹב, וְחֶשְׁבּוֹן, הַיְנוּ מִי שֶׁהוּא מִבַּעֲלֵי הַחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת, הַיְנוּ מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּדַעַת וְכוּ' כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, שֶׁכָּל אֵלּוּ אֵינָם בִּשְׁאוֹל. וְלֹא יִמָּצֵא אֶלָּא לְמַעְלָה לְמַעְלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁכַּמָּה אוֹרוֹת נֵרוֹת וְכַמָּה חֲמוּדוֹת שׁוֹרִים בּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ עִם שְׁאָר הַצַדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, עֲלֵיהֶם כָּתוּב (תהלים ק''מ) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךְ יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךְ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳: ג׳-ד׳

א. שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה וְנִבְהָל וְלֹא יָדַע מֵהֵיכָן יַתְחִיל וְשָׁהָה שָׁעָה יַעֲמוֹד אַחֵר תַּחְתָּיו וְאִם טָעָה בְּבִרְכַת הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין אֵין מַמְתִּינִין לוֹ אֶלָּא מִיַּד יַעֲמוֹד אַחַר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא אֶפִּיקוֹרוֹסוּת נִזְרְקָה בּוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא הִתְחִיל בָּהּ אֲבָל אִם הִתְחִיל בָּהּ מַמְתִּינִין לוֹ שָׁעָה. וְלֹא יְהֵא הַשֵּׁנִי סַרְבָן בְּאוֹתָה שָׁעָה:

ב. וּמֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל מִתְּחִילַת בְּרָכָה שֶׁטָּעָה בָּהּ רִאשׁוֹן אִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאֶמְצָעִיּוֹת. אֲבָל אִם טָעָה בְּאַחַת מִן הַשָּׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת מַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָרִאשׁוֹנָה וְאִם טָעָה בְּאַחַת מִן הָאַחֲרוֹנוֹת יַתְחִיל הַשֵּׁנִי מִן הָעֲבוֹדָה:

מוסר ספר חסידים פ״ט-צ״א

פְּרִישׁוּת מִן הָעוֹלָם פְּנַאי לַלֵּב וּמְנוּחָה לַגּוּף וְאַהֲבַת עוֹלָם טִרְדַת הַלֵּב וִיגִיעַת הַגוּף. אִם יְשַׁבְּחוּךָ בְּנֵי אָדָם בַּמֶּה שֶׁאֵין בָּךְ דְּאַג אַל תְּהִי לָהוּט אַחַר הַדְּבָרִים וְאַחַר חִדּוּשִׁים כִּי אֵלֶּה מְסִירִים לֵב הָאָדָם מִן הַתּוֹרָה. שׁוּבוּ פְתָאִים כִּי הַתְּשׁוּבָה מְקוּבֶּלֶת וְהֵטִיבוּ מַעֲלְלֵיכֶם בְּעֹד הַיְכוֹלֶת עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ טֶרֶם יָבֹא בְּדִין עָלֵינוּ. כִּי הוּא ה' שׁוֹפְטֵינוּ אֲשֶׁר עֵינָיו פְּקוּחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו: זָכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו מַעֲשֵׂה בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁהָיָה תָּמִיד מְעַיֵּין בְּטַלִיתוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת לִרְאוֹת אִם נִקְרְעוּ אוֹ נִתְקַלְקְלוּ חוּטֵי הַצִיצִית וְהָיָה מְצַיְיצָם כְּהִלְכָתָן וְהָיָה מוֹדִיעַ לְבַעַל הַטַּלִית: יִרְאֵי ה' יְכַבֵּד בְּאֵיזֶה עִנְיָן כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ לְכַבֵּד אָב וָאֵם יָקוּם מִפְּנֵיהֶם וִיכַבְּדֵם וּלְאַחַר קוּמוֹ יַחֲזוֹר וְיֵשֵׁב אֲפִלּוּ הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָלֶכֶת שֶׁאִם יֵלֵךְ לוֹ אָז לֹא יֵרָאֶה שֶׁקָּם לִכְבוֹדָם:

פרשת קורח יום רביעי

תורה במדבר ט״ז: ט״ז-כ״א

נביאים שמואל א י״ב: י״ד-י״ט

כתובים תהילים צ׳: י״ג-צ״א: א׳

משנה משנה סנהדרין ח׳

גמרא סנהדרין ע׳ א: ה׳-ט״ו

זוהר ספר הזהר, קרח ח׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י׳: ג׳-ד׳

מוסר ספר חסידים פ״ט-צ״א