חק לישראל - פרשת נשא יום שלישי

ברטנורההַמֵּבִיא. נֶחְתַּם חֶצְיוֹ. אֶחָד מִן הָעֵדִים חָתַם בְּפָנַי:
בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וְכוּ'‏ פָּסוּל. וְדַוְקָא חֶצְיוֹ הָאַחֲרוֹן. אֲבָל בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא שֵׁם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה וְהַזְּמַן, כָּשֵׁר. וְחֶצְיוֹ הָרִאשׁוֹן נַמִּי לֹא צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה הַכְּתִיבָה עַצְמָהּ, אֶלָּא אִם שָׁמַע קוֹל הַקֻּלְמוֹס בִּלְבַד עוֹבֵר עַל הַנְּיָר בִּשְׁעַת כְּתִיבָה, תּוּ לֹא צָרִיךְ:
אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתָּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם פָּסוּל. בִּזְמַן שֶׁהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶם, דְּאַצְרְכוּהוּ רַבָּנָן לְשָׁלִיחַ הַמֵּבִיא גֵּט לְמֵימַר תַּרְוַיְהוּ. אֲבָל אִם הַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם, כָּשֵׁר, שֶׁשְּׁנַיִם שֶׁהֵבִיאוּ גֵּט אֵין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמְרוּ בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וּבְפָנֵינוּ נֶחְתַּם:
שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתָּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתָּם פָּסוּל. בִּזְמַן שֶׁהַגֵּט יוֹצֵא מִתַּחַת יַד אֶחָד מֵהֶם. אֲבָל אִם יוֹצֵא מִתַּחַת יַד שְׁנֵיהֶם, כָּשֵׁר:
וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וַאֲפִלּוּ יוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(א) וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם קִיּוּם, וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב מִשּׁוּם דִּלְמָא אָתֵי לְאַחְלוֹפֵי, בְּחֶצְיוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֵׁם כוּ'‏ שֶׁהוּא עִקַּר הַגֵּט מִנְכַּר מִלְּתָא וְלֹא אָתֵי לְאַחְלוֹפֵי. תּוֹסָפוֹת:
(ב) וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם אֲדוּקִים וַחֲתוּמִים בַּגֵּט, אֶלָּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם אוֹמְרִים שֶׁהַבַּעַל עָשָׂה שְׁנֵיהֶם שְׁלוּחִים עַל כָּךְ וְאָמַר לָהֶם שְׁנֵיכֶם הוֹלִיכוּ גֵט לְאִשְׁתִּי, וּנְתָנוֹ הָאֶחָד בְּמַעֲמַד חֲבֵרוֹ כוּ'. תּוֹסָפוֹת:
(ג) לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם קִיּוּם הָאִיכָּא שְׁנַיִם שֶׁמְּצוּיִין לְקַיְּמוֹ, וּלְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם לִשְׁמָהּ, מַיְרֵי לְאַחַר שֶׁלָּמְדוּ, וּבִתְרֵי לֹא שְׁכִיחֵי, הִלְכָּךְ לֹא גָזְרִינַן שֶׁמָּא יַחֲזֹר הַדָּבָר לְקִלְקוּלוֹ:
(ד) וְאֶחָד. שְׁלִישִׁי. רַשִׁ"י:
(ה) דְּכֵיוָן דְּהַהוּא דְאָמַר בְּפָנַי נֶחְתַּם לֹא אָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב, אָתֵי לְאַחְלוֹפֵי בְּקִיּוּם כוּ'. וּמַאן דְּאָמַר לִשְׁמָהּ, הָא סְבִירָא לֵיהּ נַמִּי טַעֲמָא דְּקִיּוּם. גְּמָרָא:
(ו) מַכְשִׁיר. כֵּיוָן דְּאִיכָּא תְּרֵי דִמְסַהֲדִי אַכְּתִיבָה, תּוּ לֹא אָתֵי לְאַחְלוֹפֵי. גְּמָרָא:
(ז) כָּשֵׁר. לְמַאן דִּסְבִירָא לֵיהּ טַעֲמָא דְקִיּוּם, אֲפִלּוּ אֵין שָׁם עֵד מֵעִיד עַל הַכְּתִיבָה כָּשֵׁר, שֶׁהֲרֵי נִתְקַיֵּם עַל פִּי שְׁנַיִם. וְלֹא נָקַט אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב אֶלָּא אַגַּב רֵישָׁא דְתָנָא אֶחָד אוֹמֵר כוּ'. תּוֹסָפוֹת. וַאֲפִלּוּ יוֹצֵא מִתַּחַת יַד אֶחָד נַמִּי כָּשֵׁר. וּלְטַעֲמָא דְלִשְׁמָהּ דַּוְקָא בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי שְׁנֵיהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהבַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם כָּשֵׁר. שֶׁהַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה וְאֵין זֶה מֻקְדָּם:
בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה פָּסוּל. שֶׁהֲרֵי מֻקְדָּם הוּא. וְתִקְּנוּ חֲכָמִים זְמַן בְּגִטִּין, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִהְיֶה נָשׂוּי עִם בַּת אֲחוֹתוֹ וְתִזְנֶה עָלָיו, וְחָס עָלֶיהָ שֶׁלֹּא תֵּחָנֵק וְנוֹתֵן לָהּ גֵּט בְּלֹא זְמַן, וּכְשֶׁמְּעִידִים עָלֶיהָ בְּבֵית דִּין מוֹצִיאָה גִּטָּהּ וְאוֹמֶרֶת גְּרוּשָׁה הָיִיתִי וּפְנוּיָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. דְּסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דַּחֲכָמִים תִּקְּנוּ זְמַן בְּגִטִּין מִשּׁוּם פֵּירֵי, שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה זְמַן בַּגֵּט יִהְיֶה הַבַּעַל מוֹכֵר וְהוֹלֵךְ פֵּרוֹת נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁל אִשְׁתּוֹ לְאַחַר גֵּרוּשִׁין, וּכְשֶׁתִּתְבְּעוֹ בַּדִּין יֹאמַר קֹדֶם גֵּרוּשִׁין מָכַרְתִּי. וּלְהָכִי מַכְשִׁיר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּנִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻקְדָּם, דְּסָבַר מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַן עֵינָיו לְגָרֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גֵּרֵשׁ שׁוּב אֵין לוֹ לַבַּעַל פֵּרוֹת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

עיקר תוספות יום טוב(ח) וְנִרְאֶה לִי דְּנָקַט בַּת אֲחוֹתוֹ לְפִי שֶׁהִיא בַּת גִּילוֹ, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף פֶּרֶק ה'‏ דִּנְדָרִים. וּבַיְרוּשַׁלְמִי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּשָׂא בַת אֲחוֹתוֹ וְזִנְּתָה כוּ'. וּלְפִי זֶה יֵשׁ לוֹמַר דְּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה נָקַט בַּת אֲחוֹתוֹ:
(ט) דְּלֹא אָמְרִינַן אוֹקְמַהּ אַחֶזְקַת אֵשֶׁת אִישׁ וְהַשְׁתָּא הוּא דְאִגָּרְשָׁה, כֵּיוָן שֶׁהִיא גְרוּשָׁה לְפָנֵינוּ. וְעוֹד אַדְּרַבָּה אוֹקְמַהּ בְּחֶזְקַת כְּשֵׁרָה שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה כְשֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) דְּאִי מִשּׁוּם זְנוּת, לֹא שְׁכִיחַ. וְרַבָּנָן סָבְרֵי דְמִשּׁוּם פֵּירֵי לֹא הֻצְרְכוּ לְתַקֵּן זְמַן, דִּכְשֶׁאֵין בּוֹ זְמַן נַמִּי כְּשֶׁיָּבֹא הַגֵּט לְיַד הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לָבֹא לְבֵית דִּין אוֹ לִפְנֵי עֵדִים וְתַרְאֶה לָהֶם גִּטָּהּ וְיִכְתְּבוּ לָהּ שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִתְגָּרְשָׁה. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורהבִּדְיוֹ. אלמיד"ר בַּעֲרָבִי:
סִקְרָא. צֶבַע אָדֹם:
קוֹמוֹס. שְׂרַף הָאִילָן:
קַנְקַנְתּוֹם. וידריאול"ו בְּלַעַ"ז:
עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת. תְּלוּשָׁה:
וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הַפָּרָה. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַצְּצוֹ אַחַר כְּתִיבָה, דִּכְתִיב (דברים כד) וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתוּת וְנָתַן בְּיָדָהּ, מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא כְּתִיבָה וּנְתִינָה, יָצָא זֶה שֶׁמְּחֻסָּר כְּתִיבָה קְצִיצָה וּנְתִינָה:
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר כוּ'. דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵהּ לְגֵט סֵפֶר, מַה סֵּפֶר מְיֻחָד שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וְאֵינוֹ אוֹכֵל, אַף כָּל שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וְאֵינוֹ אוֹכֵל. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, אִי כָּתַב בַּסֵּפֶר כִּדְקְאָמַרְתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב סֵפֶר, לִסְפִירַת דְּבָרִים הוּא דַּאֲתָא. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(יא) שֶׁל קְיָמָא. לַאֲתוֹיֵי מֵי טַרְיָא (פֵּרוּשׁ גְּשָׁמִים שֶׁנִּשְׁאָרִים עַל הַגַּגּוֹת. לִישָׁנָא אַחֲרִינָא מַיִם שֶׁשּׁוֹרִין בָּהֶן פֵּירֵי) וְעַפְצָא:
(יב) שֶׁל זַיִת. דַּוְקָא עָלֶה שֶׁל זַיִת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ דְּמִתְקַיֵּם כוּ', אֲבָל שֶׁל כְּרֵשִׁין וּבְצָלִים וַעֲלֵה וְרָדִין וִירָקוֹת וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא פָּסוּל. תּוֹסָפוֹת:
(יג) אַף עַל גַּב דִּבְמִשְׁנָה ד'‏ פֶּרֶק ב'‏ דְּסוֹטָה לְעִנְיַן מְגִלַּת סוֹטָה דִכְתִיב בַּסֵּפֶר לֹא דָרְשִׁינַן הָכִי, לֹא קָשְׁיָא, דְּהָכָא שָׁאנֵי, דִּכְלָל פְּרָט וּכְלָל דָּרֵישׁ, דִּוְנָתַן חָזַר וְכָלַל, אֲבָל הָתָם כְּלָל וּפְרָט וְאֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט. אִי נַמִּי הָכָא קְרָא יְתֵרָא קָדָרֵישׁ, וְכָתַב לָהּ תְּרֵי זִמְנֵי. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורהאֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר. מִפְּנֵי שֶׁמְּחֻסָּר קְצִיצָה:
כְּתָבוֹ עַל הַמְּחֻבָּר וְכוּ'. הָכִי קָאָמַר, כָּתַב בִּמְחֻבָּר הַטֹּפֶס, שֶׁהוּא כָּל הַגֵּט כֻּלּוֹ חוּץ מִמְּקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הָאִשָּׁה וְהַזְּמַן:
וּתְלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ. כְּלוֹמַר שֶׁכָּתַב הַתּוֹרֵף שֶׁהוּא מְקוֹם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה וְהַזְּמַן אַחַר שֶׁתְּלָשׁוֹ:
כָּשֵׁר. דְּכֵיוָן שֶׁנִּכְתַּב הַתּוֹרֵף בְּתָלוּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהַטֹּפֶס נִכְתַּב בִּמְחֻבָּר, כָּשֵׁר:
עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק. שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְמוֹחֲקוֹ עַד הָעֵדִים וְלִכְתֹּב עָלָיו מַה שֶּׁיִּרְצֶה, וְלֹא מִנַּכְּרָא מִלְּתָא, שֶׁהֲרֵי עֵדִים נַמִּי עַל הַמָּחוּק הֵם חֲתוּמִים:
וְדִפְתְּרָא. אֵין הַמָּחוּק שֶׁלּוֹ נִכָּר. דִּפְתְּרָא, דְּמָלִיחַ וְקָמִיחַ וְלֹא עָפִיץ:
וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. בְּגִטִּין בִּלְבַד. דִּסְבִירָא לְהוּ עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתֵי, וְהָעֵדִים שֶׁהַגֵּט נִמְסָר בִּפְנֵיהֶם הֵם עִקַּר הַגֵּרוּשִׁין, לֹא עֵדֵי חֲתִימָה. אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת דְּסַמְכִינַן אַעֵדֵי חֲתִימָה, מוֹדִים חֲכָמִים שֶׁאֵין נִכְתָּבִים לֹא עַל נְיָר מָחוּק וְלֹא עַל דִּפְתְּרָא. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(יד) וּלְשׁוֹן (טֹפֶס) [דְּפוּס] הוּא, שֶׁהוּא הֶעְתֵּק וְתֹאַר הַגֵּט. וְתוֹרֵף, הוּא גִלּוּי הַגֵּט, מִלְּשׁוֹן יַנִּיחֶנָּהּ בְּמָקוֹם הַתֻּרְפָּה:
(טו) וְלֵיכָּא לְמֵימַר דְּדִיעֲבַד אֲפִלּוּ תוֹרֵף כָּשֵׁר, דְּהָא כֵּיוָן דִּמְחֻבָּר פְּסוּלָא דְאוֹרַיְתָא הוּא אֲפִלּוּ דִיעֲבַד אִית לָן לְמִפְסְלֵיהּ. הָרַ"ן:
(טז) יֵשׁ לְעַיֵּן כֵּיוָן דִּכְתִיבַת זְמַן בַּגֵּט לֵיתָא אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, כָּל שֶׁשְּׁאָר הַתּוֹרֵף נִכְתַּב כְּהִלְכָתוֹ, זְמַן לֹא יִהְיֶה לוֹ אֶלָּא דִין טֹפֶס. וְאֶפְשָׁר דְּאַלְּמוּהוּ כְּאִלּוּ הָיָה שֶׁל תּוֹרָה. בֵּית יוֹסֵף:
(יז) וְיַעֲבִיר תְּנַאי שֶׁהָיָה בוֹ. רַשִׁ"י:
(יח) וְאַף עַל גַּב דְּאֵינוֹ דּוֹמֶה נִמְחַק פַּעַם אֶחָד לְנִמְחָק שְׁתֵּי פְעָמִים, וְיִהְיֶה נִכָּר אֵצֶל מַחַק דְּעֵדִים, סָבַר תַּנָּא קַמָּא דְגָזְרוּ דִּלְמָא דָמִי הַאי מַחְקָא לְהַאי מַחְקָא. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין, דְּאִי אִיכָּא חֲשָׁשָׁא אָזְלִינַן לְעֵדֵי מְסִירָה. בֵּית יוֹסֵף, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יט) מַכְשִׁירִין. אֵין לִתְמֹהַּ אֵיךְ מַכְשִׁיר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל לְהִזְדַּיֵּף, וְהָא מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּמְזֻיָּף מִתּוֹכוֹ שֶׁהוּא פָּסוּל. דְּהָא מוֹדֶה נַמִּי הֵיכָא דְּלֹא אָתֵי לְמִסְמָךְ עֲלַיְהוּ, כְּגוֹן בְּשֵׁמוֹת מֻבְהָקִים, דְּכָשֵׁר, הָכָא נַמִּי כָּשֵׁר. הַגָּהוֹת אָשְׁרִי:
(כ) וְאַף עַל גַּב דְּבִשְׁאָר שְׁטָרוֹת נַמִּי קָיְמָא לָן דְּעַל יְדֵי עֵדֵי מְסִירָה גּוֹבֶה מִמְּשֻׁעְבָּדִים, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן דִּלְגוֹבַיְנָא קָיְמָא דִלְמָא לֹא מַפִּיק לְהוּ עַד זְמַן אָרֹךְ וְשָׁכְחוּ עֵדֵי מְסִירָה אֶת הַדָּבָר וְסַמְכִינַן אַעֵדֵי חֲתִימָה, וְהוּא מְזַיֵּף כְּתָב הָעֶלְיוֹן וְחוֹתַם הָעֵדִים עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּהַיְנוּ דַּוְקָא בִשְׁטָרוֹת הָעוֹמְדִים לִרְאָיָה, אֲבָל שְׁטַר מֶכֶר וּמַתָּנָה דָמִי לְגִטִּין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהוַאֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. וְהוּא שֶׁגָּדוֹל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו וְאוֹמֵר לוֹ כְּתֹב לְשֵׁם פְּלוֹנִי. אֲבָל נָכְרִי וְעֶבֶד, אֲפִלּוּ גָּדוֹל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, לְכַתְּחִלָּה לֹא יִכְתֹּב גֵּט, מִפְּנֵי שֶׁהֵם בְּנֵי דַעַת וְאַדַּעְתָּא דְּנַפְשַׁיְהוּ עָבְדֵי, שֶׁאֲפִלּוּ גָּדוֹל אוֹמֵר לוֹ כְּתֹב לְשֵׁם פְּלוֹנִי הוּא לֹא יִכְתֹּב אֶלָּא לְדַעַת עַצְמוֹ. וְאִם נָכְרִי וְעֶבֶד כָּתְבוּ טֹפֶס הַגֵּט, וְיִשְׂרָאֵל בֶּן דַּעַת כָּתַב הַתּוֹרֵף שֶׁהוּא שֵׁם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה וְהַזְּמַן, שֶׁכָּל אֵלּוּ צְרִיכִין לִשְׁמָן, הַגֵּט כָּשֵׁר. וְכֵן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דְּאָמְרִינַן בְּמַתְנִיתִין שֶׁכְּשֵׁרִים לִכְתֹּב אֶת הַגֵּט, הָנֵי מִלֵּי טֹפֶס, אֲבָל תּוֹרֵף אֵינוֹ כָּשֵׁר אֶלָּא שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל וּבֶן דַּעַת:
חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה נִינְהוּ:
וְסוּמָא. פָּסוּל לְהָבִיא גֵּט מֵחוּצָה לָאָרֶץ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אֲבָל לְהָבִיא גֵּט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, אוֹ אֲפִלּוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ אִם הַגֵּט מְקֻיָּם בְּחוֹתְמָיו, אוֹ לִהְיוֹת שָׁלִיחַ שֶׁל אִשָּׁה לְקַבֵּל גִּטָּהּ, לְכָל אֵלּוּ הַסּוּמָא כָּשֵׁר:
וְנָכְרִי. דְּלֵיתֵיהּ בְּתוֹרַת גִּטִּין וְקִדּוּשִׁין, וּבְמִידֵי דִּלְנַפְשֵׁיהּ לֹא חָזֵי לֹא מָצֵי לְמֵעֲבַד שְׁלִיחוּתָא לְאַחְרִינֵי:

עיקר תוספות יום טוב(כא) הַיְנוּ טֹפֶס:
(כב) מִשּׁוּם דְּלֹא שְׁכִיחַ כְּלָל שַׁרְיָא אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה. וְלֹא דָמִי לִכְתָבוֹ בִּמְחֻבָּר בְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל. הָרַ"ן:
(כג) אֶת גִּטָּהּ. וּמַקְנָתוֹ לַבַּעַל וְחוֹזֵר וּמוֹסְרוֹ לָהּ לְגֵרוּשִׁין. רַשִׁ"י. וְאַף עַל גַּב דִּמְחֻסַּר הַקְנָאָה בֵין כְּתִיבָה לִנְתִינָה לֹא הָוֵי מְחֻסָּר מַעֲשֶׂה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה בְגוּפוֹ שֶׁל גֵּט דּוּמְיָא דִקְצִיצָה. הָרַ"ן:
(כד) שׁוֹבְרוֹ. שׁוֹבֵר פֵּרָעוֹן כְּתֻבָּה, שֶׁהָאִשָּׁה הָיָה לָהּ לְכָתְבוֹ וּלְמָסְרוֹ לוֹ לִהְיוֹת לוֹ לִרְאָיָה. רַשִׁ"י:
(כה) בְּחוֹתְמָיו. הַיְנוּ עֵדֵי מְסִירָה. הָרַ"ן. וְהָא דְנָקַט חוֹתְמָיו, מִשּׁוּם דְּרֹב עֵדֵי מְסִירָה הֵם הַחֲתוּמִים בּוֹ, וְרֹב גִּטִּין חֲתוּמִים הֵם, אֲפִלּוּ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם. רַשִׁ"י:
(כו) וְאַף עַל גַּב דְּאָמְרִינַן לְעֵיל דְּסַגִּי בְּקוֹל קֻלְמוֹסָא, הַיְנוּ לְמַאן דְּיָכוֹל לְמִחְזֵי, דְמִסְתְּפֵי סוֹפֵר מִנֵּיהּ דִּלְמָא חָזֵי לֵיהּ, אֲבָל בְּסוּמָא כֵּיוָן דְּלֹא אֶפְשָׁר לְמִחְזֵי לֹא מִסְתְּפֵי מִנֵּיהּ, הִלְכָּךְ לֹא מָצֵי אָמַר. רַ"ן וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כז) הַיְנוּ לְמַאי דְפַסְקִינַן כְּמַאן דְּאָמַר דְּטַעְמָא מִשּׁוּם קִיּוּם:

ברטנורהחֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ כוּ'. אֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ, מִשּׁוּם דְּסַנְיָן לָהּ וּמְכַוְּנִין לְקַלְקְלָהּ:
וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. וְדַוְקָא כְּשֶׁהִתְנָה הַבַּעַל עִמָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁמָּסַר הַגֵּט לְיָדָהּ וְאָמַר לָהּ לֹא תִתְגָּרְשִׁי אֶלָּא בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי וְתֹאמְרִי בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. וְהַבֵּית דִּין לוֹקְחִין אוֹתוֹ מִיָּדָהּ אַחַר שֶׁאָמְרָה בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, וּמְמַנִּין שָׁלִיחַ שֶׁיַּחֲזֹר וְיִתֵּן אוֹתוֹ לָהּ. אֲבָל אִשָּׁה שֶׁגִּטָּהּ יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִיא, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת, וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵין הַגֵּט מְקֻיָּם בְּחוֹתְמָיו, וְאֵינָהּ צְרִיכָה שֶׁתֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם:

עיקר תוספות יום טוב(לא) נֶאֱמָנוֹת. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא בְּחוּץ לָאָרֶץ, דְּכֵיוָן שֶׁצְּרִיכָה לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם וְאִי אֲתָא בַעַל מְעַרְעֵר לֹא מַשְׁגְּחִינַן בֵּיהּ, מְהֵימְנָא, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר דִּלְקִלְקוּלָא מִכַּוְּנָה. אֲבָל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּאֵינָהּ אוֹמֶרֶת בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם וְאִי אֲתָא בַּעַל וּמְעַרְעֵר מַשְׁגִּיחִין בֵּיהּ, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת, דְּמִכַּוְּנָא לְקַלְקָלָה:
(לב) לָאו דַּוְקָא שֶׁיַּתְנֶה הוּא שֶׁתֹּאמְרִי. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַ"ן, וְקָא מַשְׁמַע לָן מַתְנִיתִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאִלּוּ רָצְתָה הָאִשָּׁה לוֹמַר כְּבָר נִתְגָּרַשְׁתִּי בַגֵּט שֶׁבְּיָדִי לֹא הָיְתָה צְרִיכָה לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, אֲפִלּוּ הָכִי כָּל שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁנֶּעֶשְׂתָה שָׁלִיחַ צָרִיךְ לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, וְלֹא מִפַּטְּרָה בְּמִגּוֹ דְּאִי בַּעְיָא אָמְרָה נִתְגָּרַשְׁתִּי:
(לג) וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵין הַגֵּט מְקֻיָּם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא גיטין כ״ג א: ט״ז-כ״ג ב: ה׳

חוּץ מֵחֶרֶשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוּמָא וְנָכְרִי. בִּשְׁלָמָא חֶרֶשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה נִינְהוּ נָכְרִי נַמֵי דְּלָאו בַּר הַתֵּירָה הוּא. אֶלָּא סוּמָא אֲמָאי לָא. אָמַר רַב שֵׁשַׁת לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלוֹ וּלְמִי נוֹתְנוֹ. מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף הֵיאָךְ סוּמָא מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. הֵיאָךְ בְּנֵי אָדָם מוּתָּרִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶם בַּלַּיְלָה. אֶלָּא בִּטְבִיעוּת עֵינָא דְקָלָא הָכָא נַמֵי בִּטְבִיעוּת עֵינָא דְקָלָא. אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף הָכָא בְּחוּצָה לָאָרֶץ עַסְקִינָן דְבָעֵי לְמֵימָר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם. וְלָא מָצִי לְמֵימָר. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי אֶלָּא מֵעַתָּה פָּתוּחַ וְנִסְתַּמָּא דְמָצֵי אָמַר הֲכִי נַמֵי דְכָשֵׁר. וְהָא קָתָּנֵי פָּתוּחַ וְנִסְתַּמָּא וְחָזַר וְנִתְפַּתַּח כָּשֵׁר חָזַר וְנִתְפַּתַּח אִין לָא חָזַר וְנִתְפַּתַּח לֹא הוּא הַדִּין דְאַף עַל גַּב דְלֹא חָזַר וְנִתְפַּתַּח וְאַיְידִי דְקָתָּנֵי שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה טַעְמָא דְחָזַר וְנִשְׁתַּפֶּה הָא לָא חָזַר וְנִשְׁתַּפֶּה לָא. תָּנָא נַמֵי פָּתוּחַ וְנִסְתַּמָּא וְחָזַר וְנִתְפַּתַּח. אָמַר רַב אָשֵׁי דִיקָא נַמֵי דְקָתָּנֵי זֶה הַכְּלַל כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת כָּשֵׁר וְלֹא קָתָּנֵי כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בַּכַּשְׁרוּת כָּשֵׁר שְׁמַע מִינָהּ. בָּעוּ מִינֵיהּ מֵרִבִּי אָמֵי עֶבֶד מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שְׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט אִשָּׁה מִיַּד בַּעְלָהּ אָמַר לְהוּ מִדְקָא פָסִיל לֵיהּ לְנָכְרִי מִכְּלַל דְּעֶבֶד כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵין הָעֶבֶד נַעֲשֶׂה שְׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט לְאִשָּׁה מִיַּד בַּעְלָהּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ בְּתוֹרַת גִּיטִין וְקִדּוּשִׁין. מַתְקִיף לָהּ רִבִּי אֶלְעָזָר טַעְמָא בְּמִילְתָא דְלֶיתֵיהּ הָא בְּמִילְתָא דְאִיתֵיהּ כָּשֵׁר וְהָא נָכְרִי וְהָא כוּתִי דְאִיתְנְהוּ בְּתוֹרַת תְּרוּמָה דְנַפְשַׁיְיהוּ. דִּתְנַן הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁתָּרְמוּ מִשֶּׁלָּהֶם תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה וּתְנַן נָכְרִי שֶׁתָּרַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִילוּ בִּרְשׁוּת אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה מָאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דִּכְתִיב (במדבר י''ח) אַתֶּם גַּם אַתֶּם מַה אַתֶּם יִשְׂרָאֵל אַף שְׁלוּחֲכֶם יִשְׂרָאֵל. אֲמָרֵי דְבֵי רִבִּי יַנַּאי לָא מַה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית:

רש״יגמ' דלאו בני דעה נינהו - וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן דשליחות נפקא לן (בקדושין ד' מב.) מויקחו להם איש שה לבית אבות אחד לוקח לכולן:
לאו בר היתירא הוא - דאין להן קידושין ואין גיטין נוהגין בהם ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני:
הא לא חזר ונשתפה לא - דטעמא משום דעה הוא וצריך להיות בן דעת לעשות שליחותו:
דיקא נמי - דלגבי פתוח ונסתמא לא תנא דוקא חזר ונתפתח:
מדקתני סיפא כו' - אלמא היכא דטעמא משום דעה הוא בעינן תחלה וסוף אבל סומא לא הוי טעמא משום דעה ולא בעינן תחילה וסוף אלא תחילה לחודיה דלא מצי למימר בפני נכתב דאי בסומא נמי דוקא ניתני כל שתחילתו וסופו בכשרות:
מהו שיעשה שליח - לאשה עבד של כל אדם מהו שיעשה שליח לאשה בעלמא:
לקבל גט מיד בעלה - ותהא מגורשת בקבלתו וה"ה נמי להולכה דכולה חדא טעמא היא אלא כך היתה השאלה בבית המדרש:
מדקפסיל לעובד כוכבים - במתני' בהבאה ולא תנא עבד:
מכלל דעבד כשר - וכי היכי דכשר להבאה להיות שליח להתגרש כך כשר לקבלה להיות שליח להתגרש שאין חילוק טעם ביניהם:
הא במילתא דאיתיה - כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה דעבד כאשה בכל מצות ותימא נמי דכשר להיות שליח לתרום:
שתרמו את שלהן תרומתן תרומה - ואסורה לזרים דסבר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מקדושת מעשר והקדש העובד כוכבים הקדש כדילפי' (חולין דף יג:) מאיש איש לרבות את העובדי כוכבי' שנודרים נדרים ונדבות כישראל:
אפילו ברשותו - של ישראל שעשאו שליח אין תרומתו תרומה:
מאי טעמא - אינה תרומה:
לאו משום - דשליחות דתרומה דכתיב כן תרימו גם אתם ודרשינן מדמצי למכתב אתם וכתב גם אתם לרבות שלוחכם ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא למימר דמה אתם בני ישראל אף שלוחכם ישראל ומהאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות:
לא מה אתם בני ברית - מהולים ובאו בברית מצות:
אף שלוחכם בני ברית - לאפוקי עובד כוכבים אבל עבד בן ברית הוא דכתיב (דברים כט) מחוטב עציך וגו':

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב גמרא על אותם שנאמר עליהם במשנה שאינם יכולים להביא את הגט, שואלים: בשלמא [נניח] פסולם של חרש, שוטה וקטן — משום דלאו [שלא] בני דיעה נינהו [הם] ושליחות יכולה להיות רק על ידי בן דעת, גוי נמי [גם כן] פסול — דלאו בר היתירא [שלא בן היתר] הוא על ידי גט, וכל דבר שאדם אינו יכול לעשות בעצמו, אינו יכול להיות שליח בו, אלא סומא אמאי [מדוע] לא כשר להביא גט? אמר רב ששת: לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו. וכיון שאינו יודע, אינו יכול להעיד על כך.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: אם חוששים שאין הסומא מבחין בין בני אדם, אם כן היאך [איך] הסומא מותר באשתו? שמא אינה אשתו, וכן היאך סתם בני אדם מותרים בנשותיהם בלילה כשאינם רואים אותן? אלא צריך אתה לומר שמותרים הם בטביעות עינא דקלא [בטביעת עין של הקול], שמכירים זה את זה על פי קולם, הכא נמי [כאן גם כן] לגבי קבלת הגט יכול הסומא להכיר בטביעות עינא דקלא [בטביעת עין של הקול] את נותן הגט ומקבלו.
אלא אמר רב יוסף: הכא [כאן] בבעל השולח גט בחוצה לארץ עסקינן [עוסקים אנו], דבעי למימר [שצריך השליח לומר]: "בפני נכתב ובפני נחתם", ולא מצי למימר [ואינו יכול לומר] זאת שהרי עיוור הוא ואינו יכול לראות את הדבר.
אמר ליה [לו] אביי: אלא מעתה, מי שהיה פתוח (רואה) בזמן קבלת הגט ונסתמא אחר כך, דמצי אמר [שיכול לומר] "בפני נכתב ובפני נחתם", שהרי מעיד על הזמן שבו ראה את הדברים, הכי נמי [כך גם כן] תאמר שיהיה כשר? והא קתני [והרי שנה במשנה]: פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח — כשר, ונדייק מכאן: דווקא חזר ונתפתח — אין [כן], אבל אם לא חזר ונתפתח — לא!
את הקושיה הזו דוחים: באמת הוא הדין בסומא דאף על גב [שאף על פי] שלא חזר ונתפתח יכול להיות שליח ולהעיד על מה שראה קודם לכן, ואיידי דקתני [ומתוך ששנה] שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, ושם טעמא [הטעם, דווקא] שחזר ונשתפה, הא [הרי] אם לא חזר ונשתפה — לא, שבוודאי מי שאינו בן דעת אינו יכול להעיד על דבר, לכן תנא נמי [שנה גם כן] פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח. אבל באמת בסומא אם היה פיקח בזמן כתיבת הגט וחתימתו תחילתו ורק אחר כך נסתמא — כשר.
אמר רב אשי: דיקא נמי [מדוייק גם כן] לפרש כך, ומדוע — דקתני [ששנה במשנה], זה הכלל: כל שתחילתו וסופו בדעת — כשר, ולא קתני [שנה]: כל שתחילתו וסופו בכשרות — כשר, שמע מינה [למד מכאן] שאין מדקדקים שיהיה תחילתו וסופו בכשרות, שפעמים אם תחילתו בכשרות אין צורך שיהיה גם סופו בכשרות, אבל ברור שצריך להיות תחילתו וסופו בדעת, וסומא הריהו כזה.
ג בעו מיניה [שאלו אותו] מר' אמי: עבד, מהו שיעשה שליח לקבל גט אשה מיד בעלה? האם ראוי הוא לכך, או לא? אמר להו [להם], לשואלים: מדקא פסיל ליה [מתוך שהוא פוסל לו במשנה] לגוי,
מכלל הדברים אתה למד שעבד כשר. לעומת זאת אמר רב אסי אמר ר' יוחנן: אין העבד נעשה שליח לקבל גט לאשה מיד בעלה, לפי שאינו בתורת גיטין וקדושין. וכיון שאין בו דין גיטין — על כן אינו ראוי להיות שליח בגיטין.
מתקיף לה [מקשה על כך] ר' אלעזר, לדרך זו של הסבר: טעמא [הטעם] לפסולו של עבד בשליחות הוא דווקא במילתא דליתיה [בדבר שאינו שייך בו], הא במילתא דאיתיה [הרי בדבר שישנו בו], כלומר, במצוה שעבד שייך בה, כשר להיות בה שליח?
והא [והרי] גוי, והא [והרי] כותי (שומרוני) דאיתנהו [שישנם] בתורת תרומה דנפשייהו [של עצמם], שיכולים הם להרים תרומה משלהם, דתנן [שכן שנינו במשנה]: הגוי והכותי שתרמו משלהם — תרומתם תרומה, ותנן [ושנינו במשנה אחרת]: גוי שתרם מתוך תבואתו של ישראל, אפילו תרם ברשות הישראלי — אין תרומתו תרומה כל עיקר,
מאי טעמא [מה טעם הדבר]? לאו [האם לא] משום דכתיב [שנאמר]: "כן תרימו גם אתם" (במדבר יח, כח), ודורשים את ההדגשה "גם אתם" — כמו אתם; מה אתם ישראל — אף שלוחכם ישראל, ואין עבד בכלל ישראל? והוא הדין אם כן לכל שליחות, ובכלל זה שליחות הגט!
אמרי דבי [אומרים חכמים מבית מדרשו] של ר' ינאי: לא, כך יש לדרוש את הכתוב: מה אתם בני ברית, אף שלוחכם בני ברית, ומשום כך הגוי איננו יכול להיות שליח בדבר, שאין הוא בכלל בן ברית, אבל העבד שאדונו מצווה למול אותו, וחייב במקצת מצוות — בכלל בני ברית הוא, ולכן בכלל שליחות הוא.

זוהר ספר הזהר, נשא ה׳

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹמֵר. מָאי הָאי לְגַבֵּי הָאי אֶלָּא כְמָה דִכְתִיב לִמְעוֹל מַעַל בַּיְיָ. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אִישׁ אִישׁ. מָאי הָאי אִישׁ אִישׁ דְּהָא בְחָד סַגֵּי אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל אִישׁ אִישׁ מַשְׁמַע אִישׁ דְּאִיהוּ אִישׁ וְקִיֵּים קְרָא דִכְתִיב שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְגוֹמֵר. כְּדֵין הוּא אִישׁ בְּעַלְמָא אִישׁ לְגַבֵּי אִתְּתֵיהּ וּמָעֲלָה בוֹ מַעַל הָא בְחַד סָגֵי אֲמָאי תְּרֵי אֶלָּא חָד לְעֵילָא וְחָד לְתַתָּא. חַד לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְחַד לְבַעְלָהּ. בְּגִין כַּךְ וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲמָאי אֶל הַכֹּהֵן רָזָא דְּמִלָּה בְגִין דְּכַהֲנָא שׁוּשְׁבִינָא אִיהוּ דְמַטְרוֹנִיתָא הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא הָא כְתִיב (ויקרא א') וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וְשָׁחַט אַחֲרָא וְלָאו כַהֲנָא דְכַהֲנָא אָסִיר לֵיהּ בְּדִינָא בְּגִין דְּלָא יַפְגִּים הַהוּא אַתַר דְאָחִיד בֵּיהּ וְאַתְּ אַמְרַת וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְמֵדָן דִּינָהָא. אֶלָּא וַדָּאי כַהֲנָא לְדָא חָזֵי בְגִין דְּאִיהוּ שׁוּשְׁבִינָא לְמַטְרוֹנִיתָא וְכָל נְשֵׁי עַלְמָא מִתְבָּרְכָן (נ''א אִתְאַחֲדָת) בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְעַל דָּא אִתְּתָא דִלְתַתָּא מִתְבָּרְכָא בְשֶׁבַע בְּרָכוֹת דַאֲחִידַת בָּהּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְכַהֲנָא קָאִים לְאַתְקְנָא מִלֵּי דְמַטְרוֹנִיתָא וּלְעַיְּינָא בְכָל מַה דְאִצְטְרִיךְ בְּגִין כַּךְ כַּהֲנָא לְדָא וְלָא אַחֲרָא. וְאִי תֵימָא דְאִיהוּ עָבִיד דִּינָא לָאו הָכִי אֶלָּא לְאַסְגָּאָה שְׁלָמָא בְּעַלְמָא קָא אִשְׁתְּדַל בְּהָאי וּלְאַסְגָּאָה חֶסֶד. דְאִי הַהִיא אִתְּתָא אִשְׁתְּכָחַת זַכָּאָה כַהֲנָא אַסְגֵּי שְׁלָמָא בְהוּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְמִתְעַבְּרָא בִבְרָא דְכַר וְאִתְעֲבִיד שְׁלָמָא עַל יְדוֹי. וְאִי לָא אִשְׁתְּכָחַת זַכָּאָה אִיהוּ לָא עָבִיד דִּינָא אֶלָּא הַהוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא דְאִיהִי קָא מְשַׁקְּרַת בֵּיהּ הוּא עָבִיד דִּינָא בָדִיק לָהּ. תָּא חֲזֵי כַהֲנָא לָא עָיִיל גַּרְמָהּ לְהָאי אֶלָּא כַד הִיא יְהֲבַת גַרְמָהּ קָמֵיהּ לְחַפָּאָה (נ''א לְזַכָּאָה) זִמְנָא וּתְרֵין שָׁאִיל לָה כֵּיוַן דְּאִיהִי בַעְיָא לְאִשְׁתַּכְּחָא זַכָּאָה כְדֵין כַּהֲנָא עָבִיד עוֹבָדָא בְגִין לְאַסְגָּאָה שְׁלָמָא. כַּהֲנָא כְתִיב שְׁמָא קַדִּישָׁא חָד זִמְנָא בְאֹרַח מֵישָׁר לְבָתָר כְּתִיב לֵיהּ. לְמַפְרֵעַ אַתְוָון סְרִיטִין בִּטְהִירִין דִּינָא בְדִינָא. רַחֲמֵי בְרַחֲמֵי. רַחֲמֵי בְדִינָא וְדִינָא בְרַחֲמֵי. אִשְׁתְּכָחַת זַכָּאָה אַתְוָון רַחֲמֵי אִשְׁתְּכָחוּ וְדִינִין סַלְקִין. לָא אִשְׁתְּכָחַת כִדְקָא יֵאוֹת רַחֲמֵי סַלְקִין וְדִינִין אִשְׁתְּאָרוּ וּכְדֵין דִינָא אִתְעֲבִיד:

תרגום הזוהראִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹ': שׁוֹאֵל, מַה זֶּה אֵצֶל זֶה. כְּלוֹמָר לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת סוֹטָה לְפָרָשַׁת מְעִילָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. (במדבר ה') לִמְעוֹל מַעַל בַּה', כָּתוּב גַּם כָּאן בְּסוֹטָה, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. וְהֵם עִנְיָן אֶחָד, וְעַל כֵּן נִסְמְכוּ זֶה לָזֶה. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, אִישׁ אִישׁ, מַהוּ אִישׁ אִישׁ שְׁנֵי פְּעָמִים, הֲרֵי בְּאַחַת הָיָה דַּי. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כְּבָר הֶעֱמִידוּהוּ, אֲבָל אִישׁ אִישׁ פֵּרוּשׁוֹ, אִישׁ שֶׁהוּא אִישׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁקִּיַּם הַכָּתוּב (משלי ה') שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרְךְ, וְלֹא נָתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, אָז הוּא אִישׁ בָּעוֹלָם, אִישׁ אֶל אִשְׁתּוֹ. וּמָעֲלָה בּוֹ מַעֲלָה, שׁוֹאֵל, הֲרֵי בְּמַעַל אֶחָד הָיָה דַּי, לָמָּה שְׁנֵי פְּעָמִים מַעַל. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא מַעַל אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, דְּהַיְנוּ אֶחָד בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא מַלְכוּת, וְאֶחָד בְּבַעֲלָהּ, שֶׁהוּא ז''א. מִשּׁוּם זֶה וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. שׁוֹאֵל, לָמָּה יָבִיא אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. וְלֹא לַשּׁוֹפֵט. וּמֵשִׁיב, סוֹד הַדָּבָר הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּהֵן הוּא שׁוֹשְׁבִינָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה, דְּהַיְנוּ הַמְּתַקֵּן אֶת הַמַּלְכוּת לְזַוֵּג עִם ז''א, וְעַל כֵּן שַׁיָּךְ לוֹ תִּקּוּן הַפְּגָם שֶׁל הַסּוֹטָה, הַמַּגִּיעַ עַד הַמַּלְכוּת, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, הֲרֵי כָּתוּב (ויקרא א') וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר, אֲשֶׁר וְשָׁחַט פֵּרוּשׁוֹ, אַחֵר וְלֹא הַכֹּהֵן, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּהֵן אָסוּר לוֹ לִפְעוֹל בְּדִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגּוֹם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהַכֹּהֵן אָחוּז בּוֹ, דְּהַיְנוּ חֶסֶד, וְאַתָּה אוֹמֵר, וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן לָדוּן הַדִּין שֶׁלָּהּ. אֶלָּא וַדַּאי רַק הַכֹּהֵן רָאוּי לָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹשְׁבִינָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה, וְכָל נְשֵׁי הָעוֹלָם מִתְבָּרְכוֹת מִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן הָאִשָּׁה שֶׁלְּמַטָּה, מִתְבָּרֶכֶת, בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין, בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא אֲחוּזָה בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבַע סְפִירוֹת חג''ת נהי''מ. וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד לְתַקֵּן דִּבְרֵי הַמַּלְכָּה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וּלְעַיֵּן בְּכָל מַה שֶּׁהִיא צְרִיכָה. מִשּׁוּם זֶה רַק הַכֹּהֵן רָאוּי לָזֶה וְלֹא אַחֵר. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהַכֹּהֵן עוֹשֶׂה דִּין, שֶׁהוּא סוֹתֵר לְמַדְרֵגָתוֹ שֶׁהִיא חֶסֶד. וּמֵשִׁיב, אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם הוּא מִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה, וּלְהַגְדִּיל הַחֶסֶד. כִּי אִם הָאִשָּׁה הַהִיא נִמְצֵאת נְקִיָּה, הַכֹּהֵן מַרְבֶּה שָׁלוֹם בָּהֶם, בָּאִשָּׁה וּבְבַעֲלָהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת בְּבֵן זָכָר. וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עַל יָדוֹ. וְאִם אֵינָהּ נִמְצֵאת נְקִיָּה, אֵין הַכֹּהֵן עוֹשֶׂה דִּין, אֶלָּא הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא שֶׁהִיא שִׁקְרָה בּוֹ, הוּא עוֹשֶׂה דִּין, וְהוּא בּוֹדֵק אוֹתָהּ. בֹּא וּרְאֵה, הַכֹּהֵן לֹא הִכְנִיס עַצְמוֹ לָזֶה. אֶלָּא כְּשֶׁהִיא נוֹתֶנֶת עַצְמָהּ לְפָנָיו לְהַשְּׁקוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה, פַּעַם וּשְׁתַּיִם שׁוֹאֵל אוֹתָהּ, וְכֵיוָן שֶׁהִיא רוֹצָה לְהִמָּצֵא נְקִיָּה, אָז עוֹשֶׂה הַכֹּהֵן מַעֲשֶׂה, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הַשָּׁלוֹם בֵּינָהּ לְבַעֲלָהּ. הַכֹּהֵן כּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, פַּעַם אַחַת בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, דְּהַיְנוּ יהו''ה. וּלְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב אוֹתוֹ לְמַפְרֵעַ, דְּהַיְנוּ הוה''י. וְהָאוֹתִיּוֹת, שֶׁנִּמְחוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הָיוּ נִשְׂרָטוֹת בְּאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים אַרְבַּע בְּחִינוֹת, שֶׁהֵם, דִּין בְּדִין, רַחֲמִים בְּרַחֲמִים, רַחֲמִים בְּדִין, דִּין בְּרַחֲמִים. אִם נִמְצֵאת נְקִיָּה, הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הָרַחֲמִים נִמְצְאוּ וְאוֹתִיּוֹת הַדִּין עָלוּ. וְאִם לֹא נִמְצֵאת כָּרָאוּי, אוֹתִיּוֹת הָרַחֲמִים עָלוּ, וְאוֹתִיּוֹת הַדִּין נִשְׁאֲרוּ. וְאָז נַעֲשֶׂה הַדִּין.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳: ט׳-י״א

א. נָהֲגוּ הָעָם בְּרוֹב עָרֵינוּ לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ זוּ אַחַר זוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בֵין נִתְחַיְּיבוּ בָּהֵן בֵּין לֹא נִתְחַיְּיבוּ בָּהֵן וְטָעוּת הוּא. וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא יְבָרֵךְ בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיָּיב בָּה:

ב. הַמַּשְׁכִּים לִקְרוֹא בַּתּוֹרָה קוֹדֶם שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בֵּין קוֹרֵא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין קוֹרֵא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה וּמְבָרֵךְ שָׁלש בְּרָכוֹת וְאַחַר כַּךְ קוֹרֵא. וְאֵלּוּ הֵן: אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִבְרֵי תוֹרָה. וְהָעֲרֶב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְעוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְּלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

ג. בְּכָל יוֹם חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת אֵלּוּ וְאַחַר כַּךְ קוֹרֵא מְעַט מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וְנַהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקוֹרִין צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין שֶׁתֵּיהֶן וְקוֹרִין פְּרָקִים אוֹ הֲלָכוֹת מִן הַמִּשְׁנָה וּמִן הַבְּרַיְיתוֹת:

מוסר ספר חסידים מ׳

כְּתִיב בְּסוֹף הוֹשֵׁעַ (יד) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ. גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר עַד ה' וְהִיא אַחַת מִן הַדְּבָרים שֶׁקָּדְמוּ לְעוֹלָם וְהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֹא נֶאֱמַר זֶבַח אֶלָּא זִבְחֵי וְאַל יֵרָאֶה לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרוּחָק מִמַּעֲלַת הַצַדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאִים וְהַפְּשָׁעִים אֲשֶׁר הָעֱוָה וְחָטָא וּפָשַׁע כִּי אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב הוּא וְנֶחְמָד לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יוֹתֵר מִן הַצַדִּיקִים שֶׁהֲרֵי טָעַם אֶת הַחֵטְא וְכָפָה אֶת יִצְרוֹ וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמוֹד וְאַשְׁרֵי הַמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ כְּשֶׁהוּא אִישׁ בָּחוּר וְטוֹב כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת יב) וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרוֹתֶיךָ:

פרשת נשא יום שלישי

תורה במדבר ד׳: ל״א-ל״ה

נביאים שופטים י״ג: י״ב-ט״ז

כתובים משלי ל״א: י״א-ט״ו

משנה משנה גיטין ב׳

גמרא גיטין כ״ג א: ט״ז-כ״ג ב: ה׳

זוהר ספר הזהר, נשא ה׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ז׳: ט׳-י״א

מוסר ספר חסידים מ׳