חק לישראל - פרשת בא יום רביעי

רש״ירֽוּחַ יָם֙. רוּחַ מַעֲרָבִי:
יָ֣מָּה סּ֑וּף. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁיַּם סוּף הָיָה מִקְצָתוֹ בַּמַּעֲרָב, כְּנֶגֶד כָּל רוּחַ דְּרוֹמִית, וְגַם בְּמִזְרָחָה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ רוּחַ יָם תְּקָעוֹ לָאַרְבֶּה בְּיָמָּה סוּף כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן מָצִינוּ לְעִנְיַן תְּחוּמִין שֶׁהוּא פּוֹנֶה לְצַד מִזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר "מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים" (לקמן כג לא) מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, שֶׁיָּם פְּלִשְׁתִּים בַּמַּעֲרָב הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר בַּפְּלִשְׁתִּים "יוֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים" (צפניה ב'):
לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד. אַף הַמְּלוּחִים שֶׁמָּלְחוּ מֵהֶם:

רש״יוְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ. וְיַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ יוֹתֵר מֵחֶשְׁכּוֹ שֶׁל לַיְלָה, חֹשֶׁךְ שֶׁל לַיְלָה יַאֲמִישׁ וְיַחֲשִׁיךְ עוֹד:
וְיָמֵ֖שׁ. כְּמוֹ וְיַאֲמֵשׁ; יֵשׁ לָנוּ תֵבוֹת הַרְבֵּה חֲסֵרוֹת אָלֶ"ף, לְפִי שֶׁאֵין הֲבָרַת הָאָלֶ"ף נִכֶּרֶת כָּל כָּךְ, אֵין הַכָּתוּב מַקְפִּיד עַל חֶסְרוֹנָהּ, כְּגוֹן "וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי" (ישעיהו י"ג), כְּמוֹ לֹא יַאֲהֵל – לֹא יַטֶּה אָהֳלוֹ, וְכֵן "וַתַּזְרֵנִי חַיִל" (שמואל ב' כ"ב), כְּמוֹ וַתְּאַזְּרֵנִי; וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ לֹא יָמוּשׁ; "בָּתַר דְּיֶעְדֵּי קְבַל לֵילְיָא" – כְּשֶׁיַּגִּיעַ סָמוּךְ לְאוֹר הַיּוֹם; אֲבָל אֵין הַדִּבּוּר מְיֻשָּׁב עַל הַוָּי"ו שֶׁל וְיָמֵשׁ, לְפִי שֶׁהוּא כָתוּב אַחַר וִיהִי חֹשֶׁךְ. וּמִ"אַ פּוֹתְרוֹ לְשׁוֹן "מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם" (דברים כ"ח), שֶׁהָיָה כָפוּל וּמְכֻפָּל וְעָב עַד שֶׁהָיָה בוֹ מַמָּשׁ:

נביאים ירמיהו מ״ו: כ״ח-מ״ז: ה׳

כתובים משלי י״ד: ח׳-י״ג

רש״יחׇכְמַ֣ת עָ֭רוּם. מִי שֶׁהוּא חָכָם הָבִין דַּרְכּוֹ לְפַלֵּס אָרְחוֹתָיו:
וְאִוֶּ֖לֶת כְּסִילִ֣ים. הִיא הַמִּרְמָה שֶׁבְּלִבָּם, סוֹפָהּ שֶׁמְּבִיאָתָם לִידֵי טִפְּשׁוּת:
אֱוִילִים יָלִיץ אָשָׁם. שֶׁהֵם חוֹטְאִים, שֶׁצְּרִיכִין לָתֵת מָמוֹן לְמִי שֶׁחָטְאוּ לוֹ, וְיָלִיץ בַּעֲדָם אֲשָׁמָם, שֶׁהֵם מְבִיאִים מְמוֹנָם לוֹ; כְּמוֹ הַפְּלִשְׁתִּים שֶׁנֶּאֱמַר ״קְחוּ לָכֶם חֲמִשָּׁה טְחוֹרֵי זָהָב וַחֲמִשָּׁה עַכְבְּרֵי זָהָב וְגוֹמֵר וּנְתַתֶּם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כָּבוֹד אוּלַי יָקֵל אֶת יָדוֹ מֵעֲלֵיכֶם״ (שמואל א ו: ד-ה):
גַּם בִּשְׂחוֹק. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׂחֵק עִמָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִכְאַב לִבָּם לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וְאַתֶּם תִּצְעֲקוּ מִכְּאֵב לֵב״ (ישעיהו סה: יד):

משנה משנה בבא מציעא ה׳

ברטנורהאֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ. שֶׁהוּא נוֹשֵׁךְ. דְּשָׁקַל מִנֵּיהּ מַאי דְלָא יָהֵיב לֵיהּ:
הַמַּרְבֶּה בְּפֵרוֹת. הַמַּרְבֶּה שָׂכָר לְעַצְמוֹ בַּפֵּרוֹת. וּבֵין בְּהַלְוָאַת כֶּסֶף וּבֵין בְּהַלְוָאַת פֵּרוֹת הָוֵי רִבִּית. שֶׁהֲרֵי מִתְרַבֶּה מָמוֹנוֹ. אֶלָּא דִּבְסֵיפָא, רִבִּית דְּרַבָּנָן קָמְפָרֵשׁ, שֶׁהוּא דֶּרֶךְ מִקָּח וּמִמְכָּר:
דִּינַר זָהָב. עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה דִינְרֵי כֶסֶף:
וְכֵן הַשַּׁעַר. כָּךְ הָיוּ נִמְכָּרִין בָּעִיר. וְהֻתַּר לוֹ לָתֵת מָעוֹת עַכְשָׁיו עַל מְנָת לִתֵּן לוֹ זֶה חִטִּין כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה בַּדָּמִים הַלָּלוּ כְּשִׁעוּר מְעוֹתָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו אֵין לוֹ חִטִּין, דִּתְנַן בְּפִרְקִין יָצָא הַשָּׁעַר פּוֹסְקִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה, וְיָכוֹל הַמּוֹכֵר הַזֶּה לִקְנוֹתָם עַתָּה בַּמָּעוֹת הַלָּלוּ:
עָמְדוּ חִטִּין בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִין אָמַר לוֹ תֶּן לִי חִטַּי. וְזֶה מֻתָּר אִם נָתַן לוֹ חִטִּין. אֲבָל אִם פָּסַק לָתֵת לוֹ בָּהֶן יַיִן, אָסוּר, שֶׁמָּא יוֹקִיר הַיַּיִן, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ יַיִן. וְאַף עַל פִּי שֶׁפּוֹסֵק עִמּוֹ כְּשַׁעַר הַיַּיִן שֶׁל עַכְשָׁיו וּכְבָר יָצָא הַשָּׁעַר, הוֹאִיל וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דָּמִים שֶׁנּוּכַל לוֹמַר יָכוֹל הוּא לִקְנוֹת יַיִן בַּדָּמִים שֶׁקִּבֵּל אֶלָּא בָּא לַעֲשׂוֹת עָלָיו דְּמֵי הַחִטִּין חוֹב וְלִפְסֹק עַל הַחוֹב יַיִן, אָסוּר אִם יַיִן אֵין לוֹ. דְּאִי הֲוָה לֵיהּ יַיִן, הֲוֵי קָנוּי לוֹ מֵעַכְשָׁיו לְזֶה שֶׁבָּא לִפְסֹק עַל הַחוֹב יַיִן, וְכִי אַיְקַר בִּרְשׁוּתֵיהּ אַיְקַר:

עיקר תוספות יום טוב(א) דִּכְתִיב אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ, וּבַמַּרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ [וַיִּקְרָא כה]. וְלֹא כְתִיב אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְאָכְלֶךָ בְּמַרְבִּית. קָרֵי בֵּיהּ הָכִי, אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית, וּבְנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ. וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב, לַעֲבֹר עֲלֵיהּ בִּשְׁנֵי לָאוִין. גְּמָרָא:
(ב) רַשִׁ"י. נִרְאֶה לִי דְּלָאו טַעֲמָא דִּקְרָא קָאָמְרֵי וְלֹא קָאֵי אַפֵּרוֹת אֶלָּא אַהַלְוָאַת כֶּסֶף, וּכְלוֹמַר דְּמַרְבִּית דִּקְרָא קָאֵי נַמִּי עֲלֵיהּ, וְכֵן בַּגְּמָרָא מִי אִיכָּא נֶשֶׁךְ בְּלֹא תַרְבִּית. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) וְחִלְּקָן בְּשֵׁמוֹת, דִּלְרִבִּית דְּאוֹרַיְתָא קוֹרֵא נֶשֶׁךְ דִּכְתִיב בָּרֵישָׁא, וּלְרִבִּית דְּרַבָּנָן קוֹרֵא תַּרְבִּית שֶׁכָּתוּב אַחַר כָּךְ:
(ד) רַשִׁ"י. וְלֹא קָאֵי אָסוּר אֶלָּא אַיַּיִן. וְנָקַט רֵישָׁא לִרְבוּתָא דְּסֵיפָא דְּיַיִן אָסוּר, אַף עַל גַּב שֶׁבָּא מִכֹּחַ פְּסַק הָרִאשׁוֹן שֶׁל חִטִּין שֶׁהָיָה דֶּרֶךְ מִקָּח וּמִמְכָּר וְלֹא דֶּרֶךְ הַלְוָאָה. וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ עָלָיו וּפֵרְשׁוּ דְּלָקַח חִטִּים דִּתְנַן נַמִּי בְּהַעֲמָדַת מִלְוָה שֶׁהָיְתָה לוֹ עָלָיו כְּבָר וְאָסוּר קָאֵי גַּם אַחִטִּין:
(ה) וְאַף עַל גַּב דְּלֹא מָשַׁךְ לֹא הֲוָה לֵיהּ רִבִּית, הוֹאִיל וְאִם בָּא לַחֲזֹר קָאֵי עֲלַיְהוּ בְּמִי שֶׁפָּרַע. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהמַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר. בִּשְׂכַר הַמְתָּנַת מְעוֹת הַשְּׂכִירוּת:
וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר. בִּשְׂכַר הַמְתָּנַת הַמִּקָּח. וְטַעְמָא, מִשּׁוּם דִּשְׂכִירוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא לְבַסּוֹף, הִלְכָּךְ כִּי שָׁקֵיל מִנֵּיהּ סֶלַע בְּחֹדֶשׁ דַּהֲווּ לְהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה סְלָעִים אֵין זֶה שְׂכַר הַמְתָּנַת מָעוֹת, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְחַיֵּב לְשַׁלֵּם לוֹ שְׂכִירוּת עַד סוֹף הַחֹדֶשׁ, וְהַאי דְאָמַר לֵיהּ אִם עַכְשָׁיו תִּתֵּן לִי הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים, אִי הֲוָה מַקְדִּים לֵיהּ הֲוָה מָחֵיל לֵיהּ מִדְּמֵי הַשְּׂכִירוּת וּמוֹגַר לֵיהּ בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיָהּ. אֲבָל גַּבֵּי מֶכֶר, מִשֶּׁמָּשַׁךְ הַמִּקָּח דִּינוֹ לִתֵּן הַמָּעוֹת, וְכִי אָמַר לֵיהּ אִם מֵעַכְשָׁיו תִּתֵּן הֲרֵי הִיא לְךָ בְּאֶלֶף זוּז, הֵן הֵן דָּמֵיהָ, וְכִי מַטְּפֵי עֲלַיְהוּ לַגֹּרֶן, שְׂכַר הַמְתָּנַת מָעוֹת הוּא:
מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה וְכוּ'. וְהוּא הַדִּין מִטַּלְטְלִין וְכָל סְחוֹרָה, אִם מָכַר לוֹ יוֹתֵר מִשָּׁוְיָהּ בִּשְׂכַר הַמְתָּנַת מָעוֹת, אָסוּר, וְהָוֵי אֲבַק רִבִּית מִדִּבְרֵיהֶם. וְכָל אֲבַק רִבִּית אִם נָתַן אֵינָהּ יוֹצְאָה בְּדַיָּנִים. דְּאִלּוּ רִבִּית קְצוּצָה דְאוֹרַיְתָא יוֹצְאָה בְּדַיָּנִים:

ברטנורההָבֵא מָעוֹת וְטֹל אֶת שֶׁלְּךָ אָסוּר. הָבֵא מוֹתַר מָעוֹת שֶׁעָלֶיךָ וְטֹל שָׂדֶה שֶׁלְּךָ, אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. וּכְגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ מוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ לְכִי מַיְתֵית מוֹתַר הַמָּעוֹת קְנֵה מֵעַכְשָׁיו, לְפִיכָךְ אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁאִם יֹאכַל מוֹכֵר הַפֵּרוֹת בְּתוֹךְ כָּךְ, לִכְשֶׁיָּבִיא זֶה הַמָּעוֹת נִמְצָא שָׂדֶה זוֹ קְנוּיָה לוֹ מִיּוֹם הַמֶּכֶר, וְזֶה אוֹכֵל הַפֵּרוֹת בִּשְׂכַר הַמְתָּנַת מְעוֹתָיו. וְאִם יֹאכַל לוֹקֵחַ פֵּרוֹת מֵעַכְשָׁיו, שֶׁמָּא לֹא יָבִיא מוֹתַר הַמָּעוֹת וְיַחְזִיר לוֹ זֶה מַה שֶּׁקִּבֵּל וְנִמְצָא שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׂדֶה קְנוּיָה לוֹ, דְּהָא לְכִי מַיְתֵית קְנֵי מֵעַכְשָׁיו אָמַר לֵיהּ, וְהָא לֹא אַיְתֵי, וּמָעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת כְּמִלְוָה בְעָלְמָא הָיוּ אֵצֶל מוֹכֵר, וְזֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בִּשְׂכָרוֹ:
הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. וּכְגוֹן דְּאָמַר לֵיהּ קְנֵי מֵעַכְשָׁיו אִם לֹא אָבִיא לְךָ מִכָּאן עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, דְּלָאו אַסְמַכְתָּא הִיא אֶלָּא קִנְיָן גָּמוּר, שֶׁעַל מְנָת מֶכֶר גָּמוּר הֶחְזִיק בָּהּ מֵעַכְשָׁיו בַּדָּמִים הַלָּלוּ וְאוֹזִילוּ אוֹזִיל גַּבֵּיהּ, וְזֶה קִבֵּל עָלָיו שֶׁאִם יַחֲזִיר לוֹ מְעוֹתָיו עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים יְקַבְּלֵם. וְהַפֵּרוֹת יִהְיוּ מֻנָּחִים בְּיַד שָׁלִישׁ, אִם יַחֲזִיר הַלֹּוֶה מְעוֹתָיו לַמַּלְוֶה עַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִתֵּן הַפֵּרוֹת לַלֹּוֶה, וְאִם לָאו יִתֵּן הַפֵּרוֹת לַמַּלְוֶה, שֶׁהָיְתָה הַשָּׂדֶה קְנוּיָה לוֹ מִשְּׁעַת הַלְוָאָה, וְאוֹתָהּ הַלְוָאָה דְּמֵי הַשָּׂדֶה הָיְתָה:

ברטנורהאֵין מוֹשִׁיבִין חֶנְוָנִי לְמַחֲצִית שָׂכָר. לֹא יֹאמַר בַּעַל הַבַּיִת לַחֶנְוָנִי הֲרֵי פֵּרוֹת נִמְכָּרִים בַּשּׁוּק אַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע וְאַתָּה מוֹכְרָן בַּחֲנוּת פְּרוּטָה פְּרוּטָה וּמִשְׂתַּכֵּר סְאָה, הֵילָךְ פֵּרוֹת וְשֵׁב וּמְכֹר בַּחֲנוּת וְהָרֶוַח נַחְלֹק. וְטַעְמָא דְמִלְּתָא, מִשּׁוּם דְּקַיְמָא לָן הַךְ עִסְקָא פַּלְגָּא מִלְוָה וּפַלְגָּא פִקָּדוֹן, סְתָם הַמְּקַבֵּל פְּרַקְמַטְיָא לְמַחֲצִית שָׂכָר מְקַבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת חֲצִי הַקֶּרֶן בָּאֳנָסִים וְזוֹלָא, הִלְכָּךְ הַהִיא פַלְגָּא כֵּיוָן דְּמִחַיַּב בָּאֳנָסִים מִלְוָה הִיא אֶצְלוֹ שֶׁהֲרֵי הִיא שׁוּמָא אֶצְלוֹ בְּמָעוֹת בְּשַׁעַר הַשּׁוּק וְדִינוֹ לִטֹּל חֲצִי שָׂכָר, נִמְצָא מִתְעַסֵּק בְּחֶצְיוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהוּא פִקָּדוֹן אֶצְלוֹ בִּשְׂכַר הַמְתָּנַת מָעוֹת הַמַּלְוֶה, לְפִיכָךְ אָסוּר. אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ שֶׁהוּא עָמֵל בְּאוֹתוֹ הַחֵצִי כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁל אוֹתָהּ מְלָאכָה דְבָטֵל מִנַּהּ, אִם הָיָה נַגָּר אוֹ נַפָּח, כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִטֹּל לִבָּטֵל מִמְּלָאכָה כְבֵדָה כָּזוֹ וְלַעֲשׂוֹת מְלָאכָה קַלָּה:
אֵין מוֹשִׁיבִין תַּרְנְגוֹלִים לְמֶחֱצָה. לָשׁוּם בֵּיצִים בְּדָמִים לְבַעַל הַתַּרְנְגֹלֶת לְהוֹשִׁיבָהּ עֲלֵיהֶם לְגַדֵּל אֶפְרוֹחִים לְמַחֲצִית שָׂכָר מַה שֶּׁיִּהְיוּ הָאֶפְרוֹחִים שָׁוִים יוֹתֵר עַל דְּמֵי הַבֵּיצִים, דְּהוֹאִיל וְזֶה מְקַבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת חֲצִי דְּמֵי הַבֵּיצִים אִם יִתְקַלְקְלוּ אוֹ אִם יָמוּתוּ, הֲוָה לֵיהּ פַּלְגָּא מִלְוָה, נִמְצָא זֶה מְגַדֵּל אֶת חֶצְיָן הַשֵּׁנִי בִּשְׂכַר הַמְתָּנַת מְעוֹתָיו:
וּמְזוֹנוֹ. מָזוֹן שֶׁהוּא מוֹצִיא בָּאֶפְרוֹחִים:
וְאֵין שָׁמִין עֲגָלִים וּסְיָחִין לְמֶחֱצָה. עַכְשָׁיו הֵם שָׁוִים כָּךְ וְכָךְ, קַבְּלֵם עָלֶיךָ לְגַדְּלָם שְׁנָתַיִם לְמַחֲצִית שָׂכָר, וּלְמַחֲצִית הֶפְסֵד אִם יָמוּתוּ:
אֲבָל מְקַבְּלִים עֲגָלִים וּסְיָחִים. קְטַנִּים, בְּלֹא שׁוּמָא, שֶׁאִם יָמוּתוּ לֹא יְשַׁלֵּם כְּלוּם, וְאִם יִחְיוּ יְחַלְּקוּ בֵּינֵיהֶם:
שֶׁיִּהְיוּ מְשֻׁלָּשִׁים. פֵּרוּשׁ כְּשֶׁיַּעַמְדוּ עַל שְׁלִישׁ גִּדּוּלָן וְאָז יַחְלֹקוּ:
וַחֲמוֹר עַד שֶׁתְּהֵא טוֹעָנֶת. מַשְּׂאוֹי. כָּךְ הָיָה מִנְהָגָם לְגַדְּלָם קֹדֶם חֲלוּקָה:

עיקר תוספות יום טוב(י) מָעוֹת כוּ'. וּצְרִיכָא. דְּאִי תָּנָא חֶנְוָנִי, חֶנְוָנִי הוּא דְּסַגִּי לֵיהּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל מִשּׁוּם דְּלֹא נְפִישׁ טִרְחֵיהּ, אֲבָל מָעוֹת לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת דִּנְפִישׁ טִרְחֵיהּ אֵימָא לֹא. וְאִי תָּנָא מָעוֹת כוּ'‏ הֲוָה אֲמֵינָא הָתָם הוּא דְּבָעֵי כְּפוֹעֵל בָּטֵל מִשּׁוּם דִּנְפִישׁ טִרְחֵיהּ, אֲבָל חֶנְוָנִי דְּלֹא נְפִישׁ טִרְחֵיהּ אֵימָא סַגִּי לְהוּ בְּמַשֶּׁהוּ בְּעָלְמָא, דַּאֲפִלּוּ לֹא טִבֵּל עִמּוֹ אֶלָּא בְּצִיר וְלֹא אָכַל עִמּוֹ אֶלָּא גְּרוֹגֶרֶת אַחַת זֶהוּ שְׂכָרוֹ, צְרִיכָא. גְּמָרָא:
(ט) רַשִׁ"י. וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסָפוֹת דְּהָא אֲמָרָן דִּלְהָכִי אִצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי מָעוֹת מִשּׁוּם דִּנְפִישׁ טִרְחֵיהּ, אֵימָא לֹא סַגִּי לֵיהּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. וְהַלֹּא לְמַה שֶּׁהִיא כְּבֵדָה נוֹטֵל יוֹתֵר, אַמַּאי סַלְקָא דַּעְתָּךְ דְּלֹא תִּסְגֵּי כְּפוֹעֵל בָּטֵל. וּפֵרְשׁוּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל הַיְנוּ כְּיוֹשֵׁב וּבָטֵל לְגַמְרֵי. וּפֵרוּשׁ דִּבְרֵיהֶם דְּאוֹמְדִין כַּמָּה רוֹצֶה לִטֹּל פּוֹעֵל אֶחָד כְּדֵי לִבָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ לְגַמְרֵי, דְּהַשְׁתָּא בֵּין שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ מְלָאכָה קַלָּה אוֹ כְּבֵדָה שִׁעוּרוֹ שָׁוֶה. בֵּית יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יא) תַּרְנְגוֹלִין. אִצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן דְּיָהִיב לֵיהּ מְזוֹנוֹת דְּאֶפְרוֹחִים אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דָּבָר מֻעָט, וְלָא תֵימָא דְּלֹא קַפְּדֵי בֵּיהּ אֱינָשֵׁי. וְהַיְנוּ טַעֲמָא שֶׁהִקְדִּימוּ רַשִׁ"י וְהָרַ"ב לְפָרֵשׁ מְזוֹנוֹ שֶׁלֹּא בִמְקוֹמוֹ:
(יב) וְאֵין כוּ'. מִשּׁוּם סֵיפָא דַּאֲבָל מְקַבְּלִין כוּ'‏ תָּנֵי לֵיהּ:
(יג) שְׂכַר עֲמָלוֹ. הָכָא לֹא שַׁיָּךְ לְמִתְנֵי כְּפוֹעֵל בָּטֵל, דְּאֵין מִתְבַּטֵּל לְהַאֲכִילָם וּלְהַשְׁקוֹתָם אֶלָּא רֶגַע אֶחָד בְּיוֹם. אֲבָל חֶנְוָנִי כָּל עִסְקוֹ בְּכָךְ. דְּתַנְיָא בַּתּוֹסֶפְתָּא, הַמּוֹשִׁיב חֶנְוָנִי, אִם הוּא אֻמָּן לֹא יַעֲסֹק בְּאֻמָּנוּתוֹ:
(יד) וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּבִסְתָמָא אֵין מְקַבֵּל עָלָיו שׁוּם אַחֲרָיוּת, וְלֹא הָוֵי עִסְקָא כֵּיוָן דְּבִתְחִלָּה כְּשֶׁקִּבֵּל עֲגָלִים לֹא שָׁמוּ אוֹתָם, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁגָּדַל וּבָאִין לַחְלֹק הַשֶּׁבַח אָז שָׁמִין אוֹתָם כַּמָּה הִשְׁבִּיחוּ. וּלְהָכִי תָּנֵי בָּרֵישָׁא שָׁמִין וּבַסֵּיפָא מְקַבְּלִין, וּכְשֶׁשָּׁמִין בִּשְׁעַת קַבָּלָה בִּסְתָם מְקַבֵּל עָלָיו חֲצִי הָאַחֲרָיוּת כְּמוֹ בִּשְׁאָר עִסְקָא. תּוֹסָפוֹת. וְכֵן הַדִּין בְּבֵיצִים וּבְכָל דָּבָר שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
(טו) שֶׁאָז הוּא עוֹמֵד בְּעִקָּר טַעַם בְּשָׂרוֹ:
(טז) טוֹעָנֶת. וְכֵן מָצִינוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּמִּשְׁנָה שֶׁשּׁוֹנֶה חֲמוֹר וְהַכַּוָּנָה לַנְּקֵבָה כוּ'. וְכֵן בַּכָּתוּב. וְכָתַב הָרַדַ"ק דַּחֲמוֹר כּוֹלֵל זָכָר וּנְקֵבָה:

ברטנורהשָׁמִין פָּרָה. גְּדוֹלָה, וַחֲמוֹר גָּדוֹל, שֶׁרְאוּיִין לִמְלָאכָה, וּמְלַאכְתָּן כֻּלָּהּ לַמְּקַבֵּל:
לְמֶחֱצָה. לַחְלֹק שֶׁבַח שֶׁיַּשְׁבִּיחוּ, בַּדָּמִים וּבַוְּלָדוֹת:
לַחֲלֹק אֶת הַוְּלָדוֹת מִיָּד. כְּשֶׁתָּבֹא שְׁעַת חֲלֻקָּתָן, בִּבְהֵמָה דַקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם וּבְגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם:
שָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לִתֵּן עָמָל וּמָזוֹן לָעֵגֶל אֶלָּא לָאֵם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
וּמַפְרִין עַל שָׂדֵהוּ. לְשׁוֹן פָּרֵה וְרָבֵה. וְאִית דְּגָרְסֵי וּמַפְרִיז, בְּזַיִ"ן. לְשׁוֹן פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַיִם (זכריה ב). כְּלוֹמַר מַרְחִיב עַל שָׂדֵהוּ. וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לוֹ [חוֹכֵר לַמַּחְכִּיר], אַתָּה רָגִיל לִקַּח בַּחֲכִירוּת שָׂדְךָ עֲשָׂרָה כּוֹרִין לְשָׁנָה, הַלְוֵינִי מָאתַיִם זוּז שֶׁאוּכַל לְהוֹצִיא לְזַבֵּל שָׂדֶה זוֹ וּלְזָרְעָהּ וּלְחָרְשָׁהּ, וַאֲנִי מַעֲלֶה לְךָ בַּחֲכִירוּתָהּ שְׁנֵים עָשָׂר כּוֹרִים לְשָׁנָה וְאַחְזִיר לְךָ מְעוֹתֶיךָ, זֶה מֻתָּר, דַּהֲוֵי כְאִלּוּ מַעֲדִיף לוֹ שְׁנֵי כוֹרִים הַלָּלוּ מִפְּנֵי שֶׁחוֹכֵר מִמֶּנּוּ שָׂדֶה טוֹבָה וּמְשֻׁבַּחַת שֶׁחֲכִירוּתָהּ יָפָה מֵחֲכִירוּת שָׂדֶה רָעָה:

ברטנורהאֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל. כָּל אַחֲרָיוּת הַנְּכָסִים עַל הַמְּקַבֵּל, וְשָׁם אוֹתָם עָלָיו בְּמָעוֹת, וְכָל זְמַן שֶׁאֵין נוֹתֵן לוֹ מְעוֹתָיו חוֹלְקִים הַשָּׂכָר. וְאַף עַל גַּב דְּמִשְׁנָה יְתֵרָה הִיא, דְּהָא תָּנָא לֵיהּ לְעֵיל אֵין מוֹשִׁיבִים חֶנְוָנִי לְמַחֲצִית שָׂכָר מִשּׁוּם דִּמְקַבֵּל עֲלֵיהּ פַּלְגָּא בְּהֶפְסֵד, וְכָל שֶׁכֵּן הָכָא דְּקִבֵּל כָּל הָאַחֲרָיוּת עָלָיו. נָקַט לֵיהּ מִשּׁוּם סֵיפָא, אֲבָל מְקַבְּלִים צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִים:
מִדַּעַת הַנָּכְרִי. כְּגוֹן יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּוָה מָעוֹת מִנָּכְרִי בְּרִבִּית וּבִקֵּשׁ לְהַחְזִירָם לוֹ, מְצָאוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְאָמַר תְּנֵם לִי וַאֲנִי אֶעֱלֶה לְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה לוֹ. אִם הֶעֱמִידוֹ אֵצֶל נָכְרִי, אַף עַל פִּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹתְנָם לוֹ בְּמִצְוַת הַנָּכְרִי, מֻתָּר. וְאִם לֹא הֶעֱמִידוֹ אֵצֶל נָכְרִי, אָסוּר. דְּהוּא נִיהוּ דְּקָא מוֹזִיף לֵיהּ בְּרִבִּית:

ז. אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשָּׁעַר. (יָצָא הַשַּׁעַר, פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה). הָיָה הוּא תְחִלָּה לַקּוֹצְרִים, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים, וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר, וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁשִּׁקְּעוֹ בַכִּבְשָׁן. וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לּוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּפוֹסֵק עִמּוֹ כְשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ כְשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ, יָכוֹל לוֹמַר תֶּן לִי כָזֶה, אוֹ תֶּן לִי מְעוֹתָי:

ברטנורההָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים. וְיֵשׁ לוֹ גָּדִישׁ וַעֲדַיִן לֹא יָצָא הַשָּׁעַר:
פּוֹסֵק עִמּוֹ. בְּאֵיזֶה שַׁעַר שֶׁיִּרְצֶה, דְּכֵיוָן דְּיֵשׁ לוֹ אֵין כָּאן רִבִּית, דְּמֵעַכְשָׁיו אוֹתוֹ גָּדִישׁ קָנוּי לוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּלֹא מָשַׁךְ, כֵּיוָן דְּכִי אֵין לוֹ נַמִּי לֹא הֲוָה אֶלָּא אֲבַק רִבִּית דְּרַבָּנָן, כִּי יֵשׁ לוֹ לֹא גָּזוּר:
עַל הֶעָבִיט. כְּלִי גָּדוֹל שֶׁצּוֹבְרִים בּוֹ אֶת הָעֲנָבִים לִפְנֵי דְרִיכָה וְהֵם מִתְחַמְּמִים לְהוֹצִיא יֵינָם יָפֶה. וְשֶׁל זֵיתִים קָרוּי מַעֲטָן:
עַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר. אִם הִכְנִיס עָפָר וַעֲשָׂאוֹ בֵּיצִים לַעֲשׂוֹת מֵהֶן קְדֵרוֹת, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַקְּדֵרוֹת בְּאֵיזֶה שַׁעַר שֶׁיִּרְצֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא הַשָּׁעַר:
וְעַל הַסִּיד. פּוֹסֵק עִמּוֹ בְּאֵיזֶה שַׁעַר שֶׁיִּרְצֶה מִשֶּׁיְּשַׁקְּעֶנּוּ בְּכִבְשָׁן הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים לִשְׂרֹף וְלַעֲשׂוֹת מֵהֶן סִיד:
וַחֲכָמִים מַתִּירִין. אִיכָּא בֵּין חֲכָמִים לְתַנָּא קַמָּא, דְּתַנָּא קַמָּא כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה קָאָמַר. וּפָלֵיג עֲלֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר לֹא שְׁנָא יְמוֹת הַחַמָּה וְלֹא שְׁנָא יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְמוֹכֵר זֶבֶל בָּאַשְׁפּוֹת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין דַּוְקָא בִּימוֹת הַחַמָּה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ, יֵשׁ לַאֲחֵרִים, שֶׁהַכֹּל יֵשׁ לָהֶן זֶבֶל, שֶׁכְּבָר נִרְקַב וְנִשּׁוֹף בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. אֲבָל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים לֹא. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
כְּשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ. אִם יִפְחֹת הַשַּׁעַר מִמַּה שֶּׁהוּא עַכְשָׁיו, תִּתֵּן לִי כְּשַׁעַר הַזּוֹל. גָּבוֹהַּ, הַיְנוּ בְּזוֹל, שֶׁנּוֹתְנִין פֵּרוֹת גְּבוֹהִים וְרַבִּים בְּדָמִים מֻעָטִים:
תֶּן לִי כָזֶה אוֹ תֶּן לִי מְעוֹתָי. שֶׁהֲרֵי לֹא מָשַׁךְ, וְיָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁפָּרַע לֵיכָּא, הוֹאִיל וְלֹא נָתַן מְעוֹתָיו עַל מְנָת לְקַבֵּל עַכְשָׁיו אֶלָּא לְאַחַר זְמַן, וּבְתוֹךְ כָּךְ נִשְׁתַּנָּה הַשָּׁעַר, סְתָם דַּעְתֵּיהּ דֶּאֱינַשׁ אַתַּרְעָא זִילָא פָּסִיק. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(יט) וּפַרְכִינַן בַּגְּמָרָא דְּהָא אֵין שְׁלִיחוּת לְנָכְרִי, מַה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שֶׁלּוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית, וּלְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ יָלְפִינַן לָהּ. וּמַסְּקִינַן כְּגוֹן שֶׁנָּטַל הַנָּכְרִי בַּיָּד וְקִבְּלָן מִן הָרִאשׁוֹן. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּלָא תֵימָא נָכְרִי גּוּפֵיהּ כִּי עֲבֵיד, אַדַּעְתָּא דְיִשְׂרָאֵל קָא גְמִיר וְיָהֵיב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) אֲבָל כוּ'. כְּגוֹן נָכְרִי שֶׁלָּוָה מִיִּשְׂרָאֵל בְּרִבִּית וּבִקֵּשׁ לְהַחְזִירוֹ לוֹ. מְצָאוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְאָמַר לוֹ תְּנֵם לִי וַאֲנִי אֶעֱלֶה לְךָ כְּדֶרֶךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלֶה לוֹ, מֻתָּר. וְאִם הֶעֱמִידוֹ אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. גְּמָרָא. וּלְרַשִׁ"י וּלְרַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל טַעֲמָא דְּאָסוּר מִשּׁוּם דְּיֵשׁ שְׁלִיחוּת לְנָכְרִי לְחֻמְרָא מִדְּרַבָּנָן. וְרַבֵּנוּ תַם מוֹקֵי הָכָא גַּם כֵּן בְּנָטַל וְנָתַן בַּיָּד:
(כא) אֵין כוּ'. אֵין נוֹתְנִין מָעוֹת לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ עַל מְנָת לִתֵּן לוֹ בָּהֶם פֵּרוֹת לְסַךְ כָּךְ לִזְמַן פְּלוֹנִי. דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא יָצָא הַשַּׁעַר בְּכַמָּה נִמְכָּרִים, שֶׁמָּא יִתְיַקְּרוּ כְּשֶׁיֵּצֵא שַׁעַר שֶׁלָּהֶם. נִמְצָא שֶׁהָיָה מִשְׂתַּכֵּר זֶה בְהַמְתָּנַת מְעוֹתָיו, שֶׁיִּתֵּן לוֹ פֵּרוֹת כְּפִי מַה שֶּׁפָּסְקוּ בְּזוֹל. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
(כב) וְאַף עַל פִּי כוּ'. בַּגְּמָרָא, דְּאָמַר לֵיהּ שְׁקֹל לְטִיבוּתִיךְ וְשַׁדְיָא אַחִיזְרֵי, מַאי אַהֲנֵית לִי, אִי הֲוָה לִי זוּזֵי בְּיָדִי הָוֵי מְזַבְּנִינָא בְהִינֵי וְשִׁילֵי. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ אַף עַל גַּב דְּלֹא מָשַׁךְ אֵין זֶה רִבִּית, כֵּיוָן שֶׁאִם הָיָה בָּא מוֹכֵר לַחֲזֹר הֲוָה קָאֵי בְּמִי שֶׁפָּרַע, וְלָכֵן חֲשִׁיבֵי כְּנִתְיַקְּרוּ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. עַד כָּאן. נִרְאֶה שֶׁדַּעְתָּם שֶׁאֵין לְהוֹצִיא מִיְדֵי אִסּוּר רִבִּית אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁנּוּכַל לוֹמַר שֶׁהָיוּ קְנוּיִים לְזֶה שֶׁנָּתַן הַמָּעוֹת וּבִרְשׁוּתֵיהּ אַיְקוּר. וְזֶה כְּדַעַת רַשִׁ"י שֶׁכָּתַב בְּרֵישׁ פִּרְקִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כג) רַשִׁ"י. וּכְלוֹמַר הוֹאִיל וּלְעִנְיָן מִי שֶׁפָּרַע מִיהָא קָנָה:

ברטנורהחִטִּין בְּחִטִּין לְזֶרַע. סְאָה בִּסְאָה מֻתָּר לְהַלְווֹת לְאָרִיס דַּוְקָא כְּשֶׁרוֹצֶה לְזָרְעוֹ. וְטַעֲמוֹ, דִּבְאַתְרָא דְּאָרִיס הוּא שֶׁנּוֹתֵן הַזֶּרַע, אִם אֵין לוֹ זֶרַע לִזְרֹעַ הַשָּׂדֶה יְסַלְּקֶנּוּ בַּעַל הַבַּיִת, וּכְשֶׁלָּוָה הָאָרִיס מִבַּעַל הַבַּיִת וְזוֹרֵעַ וּכְשֶׁיּוֹקִירוּ חִטִּין יִתֵּן חִטִּין, אֵין זוֹ הַלְוָאָה, אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּיוֹרֵד לְתוֹכָהּ מֵעַכְשָׁיו עַל מְנָת שֶׁיִּטֹּל בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּרַע תְּחִלָּה מֵחֵלֶק שֶׁיַּגִּיעַ לָאָרִיס וְהָאָרִיס יִטֹּל הַשְּׁאָר שְׂכַר טִרְחוֹ, וְעַל מְנָת כֵּן יָרַד, שֶׁיִּטֹּל פָּחוֹת מִשְׁאָר אֲרִיסִין כְּשִׁעוּר הַזֶּרַע, וְאֵין כָּאן רִבִּית:
שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל. כְּלוֹמַר, לְכָךְ הֻצְרַךְ לִשְׁנוֹת מִשְׁנָה זוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר שֶׁאִם הוּזְלוּ נוֹטֵל כְּשַׁעַר הַזּוֹל, וְאַשְׁמְעִינַן מַתְנִיתִין לֹא שֶׁהֲלָכָה כֵן אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(כו) בְּיֹקֶר כוּ'. שֶׁאִם הָיָה הַסְּאָה בִּשְׁנֵי סְלָעִים, וְהוּזְלוּ, שֶׁסְּאָה עוֹמֶדֶת בְּסֶלַע, הָיָה נוֹטֵל רַק סְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן הָיָה נוֹתֵן לוֹ מַה שֶּׁשָּׁוֶה שְׁנֵי סְלָעִים. וְאִם כְּשֶׁנָּתַן הָיָה סְאָה בְּסֶלַע וְאַחַר כָּךְ עָמַד סְאָה בִּשְׁנַיִם, לֹא הָיָה נוֹטֵל אֶלָּא חֲצִי סְאָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּתַן לוֹ לֹא הָיָה נוֹתֵן אֶלָּא מַה שֶּׁשָּׁוֶה סֶלַע אֶחָד:
(כז) בָּבָא הָרִאשׁוֹנָה נָקַט אֲבָל בְּזוֹל וְהוּקְרוּ הוּא רְבוּתָא טְפֵי דְּהַשְׁתָּא מְקַבֵּל חִטִּין מֻעָטִין מִמַּה שֶּׁנָּתַן. וְכֵן הוּא בְּנִמּוּקֵי יוֹסֵף:
(כח) לַגֹּרֶן. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא תִתְיַקֵּר אַף עַל פִּי שֶׁאָז אֵין רָגִיל לְהִתְיַקֵּר. תּוֹסָפוֹת:
(כט) דִּסְאָה בִּסְאָה דְּרַבָּנָן הוּא וְלֹא נֶשֶׁךְ דְּאוֹרַיְתָא. רַשִׁ"י:

י. אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, נַכֵּשׁ עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ, עֲדֹר עִמִּי וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ, וְלֹא יֹאמַר לוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ, עֲדֹר עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ. כָּל יְמֵי גָרִיד, אֶחָד. כָּל יְמֵי רְבִיעָה, אֶחָד. לֹא יֹאמַר לוֹ חֲרשׁ עִמִּי בַּגָּרִיד וַאֲנִי אֶחֱרשׁ עִמְּךָ בָּרְבִיעָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יֵשׁ רִבִּית מֻקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאֻחֶרֶת. כֵּיצַד. נָתַן עֵינָיו לִלְווֹת הֵימֶנּוּ, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְוֵנִי, זוֹ הִיא רִבִּית מֻקְדֶּמֶת. לָוָה הֵימֶנּוּ וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מְעוֹתָיו, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאָמַר בִּשְׁבִיל מְעוֹתֶיךָ שֶׁהָיוּ בְטֵלוֹת אֶצְלִי, זוֹ הִיא רִבִּית מְאֻחֶרֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ, דַּע כִּי בָא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי:

ברטנורהנַכֵּשׁ עִמִּי. הַיּוֹם וַאֲנַכֵּשׁ עִמְּךָ לְמָחָר. נִכּוּשׁ הוּא עֲקִירַת הָעֲשָׂבִים הָרָעִים הַגְּדֵלִים בַּתְּבוּאָה:
עֲדֹר. חֲפֹר:
לֹא יֹאמַר לוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ. פְּעָמִים שֶׁזּוֹ קָשָׁה מִזּוֹ, וְיֵשׁ כָּאן אֲגַר נָטַר:
כָּל יְמֵי גָרִיד אֶחָד. וְלֹא חָיְשִׁינַן אִם יוֹם אֶחָד גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ. וְכֵן כָּל יְמֵי רְבִיעָה אֶחָד. וּמֻתָּר לוֹמַר עֲדֹר עִמִּי יוֹם זֶה שֶׁל גָּרִיד, וַאֲנִי אֶעֱדֹר עִמְּךָ יוֹם אַחֵר שֶׁל גָּרִיד. וְכֵן בָּרְבִיעָה:
גָּרִיד. יְמוֹת הַחַמָּה:
רְבִיעָה. יְמוֹת הַגְּשָׁמִים:
וַאֲנִי אֶחֱרֹשׁ עִמְּךָ בָּרְבִיעָה. שֶׁיְּמֵי רְבִיעָה קָשִׁים לַמְּלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(ל) וְנִמְצֵאת אוֹתָהּ שֶׁלָּוָהּ נִזְקֶקֶת עַל פֵּרוֹת שֶׁבַּשּׁוּק (כְּלוֹמַר עַל פֵּרוֹת אֲחֵרִים), וְזוֹ פְּנוּיָה לִלְווֹת עָלֶיהָ. וּכְשֶׁלָּוָה כָּל אַחַת וְאַחַת לָוָה בְּהֶתֵּר, דְּהָא אִלּוּ לָוָה סְאָה וַאֲכָלָהּ, וְאָכַל גַּם הָרִאשׁוֹנָה, הוֹאִיל כְּשֶׁלָּוָה בְּהֶתֵּר לָוָה יְשַׁלֵּם חִטִּין, הָכִי נַמִּי כְּשֶׁלָּוָה בְּהֶתֵּר לָוָה כָּל סְאָה וּסְאָה שֶׁהֲרֵי, זוֹ עוֹמֶדֶת. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לא) וְכֵן כוּ'. מִשּׁוּם דְּשַׁמְעִינְהוּ לְרַבָּנָן בִּסְאָה וּסְאָה בְּיֵשׁ לוֹ, וְכִכָּר בְּכִכָּר אֲפִלּוּ שֶׁאֵין לוֹ, וְטַעֲמַיְהוּ דִּשְׁאִילַת כִּכָּר שֶׁהוּא דָּבָר מֻעָט לֹא בָּעִינַן שַׁעַר בַּשּׁוּק שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה, אִי נַמִּי מִשּׁוּם דְּלֹא קַפְּדֵי שְׁכֵנִים בְּהָא מִלְּתָא. וַאֲתָא לְמִפְלַג עֲלַיְהוּ בְּתַרְתֵּי. בֵּית יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לב) בִּשְׂכַר שֶׁמַּמְתִּין לוֹ עַל שְׂכַר פְּעֻלָּתוֹ עַד אוֹתוֹ זְמַן הוּא מְקַבֵּל עָלָיו מְלָאכָה שֶׁהוּא קָשֶׁה מִזּוֹ. רַשִׁ"י:
(לג) וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י, גָּרִיד לְשׁוֹן יֹבֶשׁ, שֶׁהָאָרֶץ יְבֵשָׁה וְאֵין גְּשָׁמִים יוֹרְדִין:
(לד) וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, הַקַּרְקַע בִּימוֹת הַחַמָּה קַל לַחְפֹּר וּלְתַקֵּן, לְמִעוּט הַטִּנּוּף וְאֹרֶךְ הַיּוֹם:

עיקר תוספות יום טוב(לה) יֵשׁ כוּ'. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַכֹּל הֲלָכָה. אֲבָל צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֵם הַדְּבָרִים שֶׁרְאוּיִים לְהִתְרַחֵק מֵהֶם בִּלְבַד, וּכְלוֹמַר שֶׁאֵין בָּהֶם אִסּוּר דְּאוֹרַיְתָא, אֲבָל הֵם רִבִּית דְּרַבָּנָן:
(לו) לֹא יֹאמַר כוּ'. נִרְאֶה בְּעֵינַי שֶׁהֵם דִּבְרֵי הַלֹּוֶה לַמַּלְוֶה, שֶׁמּוֹדִיעוֹ שֶׁבָּא אִישׁ פְּלוֹנִי כוּ'. וְכָל לֹא יֹאמַר דְּמַתְנִיתִין בְּלֹוֶה הֵם אֲמוּרִים, וּמַיְרֵי שֶׁמְּבַשְּׂרוֹ בְּכָךְ, וְטַעְמָא כִּדְתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי אוֹמֵר מִנַּיִן לַנּוֹשֶׁה בַּחֲבֵרוֹ וְאֵינוֹ רָגִיל לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשַּׁךְ, אֲפִלּוּ דִּבּוּר אָסוּר. וְנֻסְחָא אַחֶרֶת דַּע אִם כוּ', וּפֵרוּשׁוֹ שֶׁהֵם דִּבְרֵי הַמַּלְוֶה לַלֹּוֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לז) הַסּוֹפֵר. מִשּׁוּם לֹא תְשִׂימוּן. הָרַמְבַּ"ם. וְנִרְאֶה לִי דְּהוּא הַדִּין בְּלִפְנֵי עִוֵּר כְּשֶׁלֹּא הִלְוָהוּ בְּלֹא שְׁטָר:
(לח) לֹא תִתֵּן. אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ:
(לט) בְּכָל הָנֵי דְּחָשִׁיב בְּמַתְנִיתִין, דְּהוּא נוֹתֵן בְּנֶשֶׁךְ בִּשְׁעַת הַלְוָאָה, וְהוּא לוֹקֵחַ בִּשְׁעַת פֵּרָעוֹן, וְהָוֵי לוֹ כְּנוֹשֶׁה כְּשֶׁתּוֹבְעוֹ וְדוֹחֲקוֹ (רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁכֵּן רְגִילוּת כְּשֶׁתּוֹבְעוֹ דּוֹחֲקוֹ), וְהוּא שָׂם עָלָיו בְּנֶשֶׁךְ בִּשְׁעַת פִּסּוּק הַתְּנַאי, וְנוֹתֵן מִכְשׁוֹל לִפְנַי הַלֹּוֶה לְהַעֲבִירוֹ עַל לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ שֶׁהִיא אַזְהָרָה לַלֹּוֶה. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(מ) לֹא תַשִׁיךְ לְאָחִיךָ (דְּבָרִים כג):
(מא) זִמְנִין דְּעָבְרֵי נַמִּי אַלִּפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל, כְּגוֹן שֶׁלֹּא הָיָה מַלְוֶה בְּלֹא עָרֵב וְעֵדִים. אֲבָל לֹא תְשִׂימוּן פְּסִיקָא לֵיהּ כוּ'. תּוֹסָפוֹת:

גמרא בבא מציעא נ״ט א: ג׳-י״א

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים מְנָא לָן מִתָּמָר דִּכְתִיב (בראשית ל''ח) הִיא מוּצֶאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ. אָמַר רַב חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מָאי דִּכְתִיב (ויקרא כ''ה) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ עַם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת אַל תּוֹנֵהוּ. אָמַר רַב לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בְּאוֹנָאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁדִּמְעָתָה מְצוּיָה אוֹנָאָתָהּ קְרוֹבָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְפִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג') גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְפִלָּה נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי דִמְעָה לֹא נִנְעֲלוּ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל''ט) שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה' וְשַׁוְעָתִי הָאֲזִינָה אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ. וְאָמַר רַב כָּל הַהוֹלֵךְ בַּעֲצַת אִשְׁתּוֹ נוֹפֵל בְּגֵיהִנָּם שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א' כ''א) רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב וְגוֹמֵר. אָמַר לֵיהּ רַב פַּפָּא לְאַבַּיֵּי וְהָא אֲמַרֵי אִינְשֵׁי אִתְּתָךְ גּוּצָא גְחִין וְתִלְחוֹשׁ לָהּ. לֹא קַשְׁיָא הָא בְּמִילֵי דְעָלְמָא וְהָא בְּמִילֵי דְבֵיתָא. לִישָׁנָא אַחֲרִינָא הָא בְּמִילֵי דִשְׁמַיָּא וְהָא בְּמִילֵי דְעָלְמָא. אָמַר רַב חַסְדָּא כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ז') הִנֵּה ה' נִצָב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר הַכֹּל נִפְרָע בִּידֵי שָׁלִיחַ חוּץ מֵאוֹנָאָה שֶׁנֶּאֱמַר וּבְיָדוֹ אֲנָךְ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ שְׁלשָׁה אֵין הַפַּרְגּוּד נִנְעַל בִּפְנֵיהֶם אוֹנָאָה וְגֶזֶל וַעֲבוֹדָה זָרָה. אוֹנָאָה דִּכְתִיב וּבְיָדוֹ אֲנָךְ. גֶּזֶל דִּכְתִיב (ירמי' ו') חָמָס וָשׁוֹד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל פָּנַי תָּמִיד. עֲבוֹדָה זָרָה דִּכְתִיב (ישעי' ס''ה) הָעָם הַמַּכְעִיסִים אוֹתִי עַל פָּנַי תָּמִיד. וְאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ. לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּכְבוֹד אִשְׁתּוֹ שֶׁאֵין הַבְּרָכָה מְצוּיָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אִשְׁתּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית י''ב) וּלְאַבְרָם הֵיטִיב בַּעֲבוּרָהּ. וְהַיְינוּ דְאָמַר לְהוּ רָבָא לִבְנֵי מְחוּזָא אוֹקִירוּ לִנְשַׁיְיכוּ כִּי הֵיכִי דְתִתְעַתְּרוּ:

רש״יהיא מוצאת והיא שלחה - אע"פ שהיו מוציאין אותה לשריפה לא אמרה להם ליהודה נבעלתי אלא שלחה לו למי שאלה לו אנכי הרה ואם יודה הוא מעצמו יודה:
עמיתו - עם אתו:
באונאת אשתו - באונאת דברים לצערה:
אונאתה קרובה - לבא פורענות אונאתה ממהר לבא:
שמעה תפלתי - אין לשנותו מלשון בקשה שמבקש מאת הקב"ה שישמע תפלתו אבל אל תחרש יש לשנותו מלשון בקשה ולומר בזו אני בוטח שאין דרכך לשתוק ולא להחריש אל תחרש אל תעשה אל תתן משמשין לשון בקשה ומשמשין לשון עתיד כגון (תהלים קכא) אל יתן למוט הרי לשון בקשה ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה (בראשית ל) הוא לשון עתיד:
רק לא היה כאחאב - סיפיה דקרא אשר הסתה אותו איזבל אשתו:
[אתתך גוצא - אשתך קטנה כפוף עצמך ושמע דבריה]:
כל השערים - של תפלה ננעלו:
חוץ משערי אונאה - הצועק על אונאת דברים אין השער ננעל בפניו:
הכל ע"י שליח - נפרעים על כל עבירות ע"י שליח:
ובידו - לא מסרה לשליח:
פרגוד - מחיצה שבין שכינה לצבא מרום:
אינו ננעל - להפסיד ראייתן מן המקום אלא תמיד רואה אותם עד שיפרע:
ובידו אנך - משמע שהיא תמיד אצלו ומשמש בה:
על פני - לפני ואין מחיצה בינו לבין העבירה:
מחוזא - עיר שהיה רבא דר בתוכה כך שמה:
אוקירו נשייכו - כבדו נשותיכם:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר ר' יוחנן משום [בשם] ר' שמעון בן יוחאי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש וישרף בו, ואל ילבין פני חבירו ברבים. מנא לן [מנין לנו דברים אלה] — מתמר, דכתיב [שנאמר]: "ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו אנכי הרה" (בראשית לח, כד–כה), שגם כאשר הוליכוה להישרף לא הודיעה לרבים שיהודה הוא שבא עליה, אלא רק רמזה לו שהוא עצמו יחליט בדבר, הרי שהיתה מוכנה ללכת לכבשן האש ולא להלבין את פניו.
א ועוד בהלכות אונאה, אמר רב חננא בריה [בנו] של רב אידי: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז) לשון זו, "עמיתו", משמעה עם שאתו, עם שאתך בתורה ובמצוות, אל תוניהו אדם השומר תורה ומצוותיה אל תצער אותו. אמר רב: לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו ואל תצער אותה, שמתוך שדמעתה מצויה והיא בוכה מיד, אונאתה (עונש על אונאתה) קרובה.
אמר ר' אלעזר: מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, ואין תפילתו של אדם נשמעת עוד כמקודם, שנאמר: "גם כי אזעק ואשוע שתם תפילתי" (איכה ג, ח). ואולם אף על פי ששערי תפילה ננעלו — שערי דמעות לא ננעלו, שנאמר: "שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש" (תהלים לט, יג) — אינו מבקש שה' ישמע לדמעותיו, אלא מובטח לו שכן יהא.
ואמר רב כעין השלמה למה שאמר קודם: ומכל מקום כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר: "רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל אשתו (מלכים א' כא, כה). אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי [והרי אומרים אנשים] כפתגם מקובל: אם איתתך גוצא [אשתך נמוכה] — גחין ותלחוש [גחון ולחש] לה והתייעץ עמה, משמע שראוי ללכת בעצת אשתו! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה] — הא במילי דעלמא [זה בענייני העולם] אין ראוי לשמוע בעצתה, והא במילי דביתא [וזה בענייני הבית] כדאי להתייעץ עמה. לישנא אחרינא [לשון אחרת]: הא במילי דשמיא [זה בענייני שמים] אין ללכת בעצתה, והא במילי דעלמא [וזה בענייני העולם] ראוי להתייעץ איתה.
אמר רב חסדא: כל השערים של שמים עשויים להיות ננעלים, חוץ משערי אונאה, שמי שציערוהו שערי שמים פתוחים לצעקתו, שנאמר: "והנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך" (עמוס ז, ז), כלומר, כלי המידה, האנך, הוא הכלי שכביכול מצוי תמיד בידי ה', לראות אם לא נעשה עוול. ואמר ר' אלעזר: הכל, כל עבירות שנעשות, נפרע ה' בידי שליח, חוץ מאונאה, שנאמר: "ובידו אנך", שה' בעצמו נפרע ממנה.
אמר ר' אבהו: שלשה חטאים אין הפרגוד שבין העולם לשכינה ננעל בפניהם ותמיד מגיעה התלונה על כך, והם: אונאה, וגזל, ועבודה זרה. וראיה לדבר: אונאה דכתיב [שנאמר]: "ובידו אנך". גזל דכתיב [שנאמר]: "חמס ושד ישמע בה על פני תמיד" (ירמיהו ו, ז), שתמיד ללא הפסק באה התלונה על חטא זה לפני ה', וכן עבודה זרה דכתיב [שנאמר]: "העם המכעסים אתי על פני תמיד זובחים בגנות ומקטרים על הלבנים" (ישעיה סה, ג).
אמר ר' חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, ורמז לדבר, שנאמר "ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר" (בראשית יב, טז). והיינו [וזהו] שאמר להו [להם] רבא לבני מחוזא עירו: אוקירו לנשייכו, כי היכי דתתעתרו [כבדו את נשיכם כדי שתתעשרו בזכות זאת].

זוהר ספר הזהר, בא י״ז

וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ וְגוֹמֵר. פִּקּוּדָא דָא פִּקּוּדָא דְאִקְרֵי בְּגוֹוָנָא אַחֲרָא דְּלָא אִקְרֵי מִצְוָה אֶלָּא קְדוּשָׁה וְאִלֵּין אִינוּן תְּפִילִין. תְּפִלָּה שֶׁל יַד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ. תִּקּוּנָא פְאֶרָא שַׁפִּירוּ דְּגוֹוָנִין עִלָּאִין. וְעַל דָּא אִקְרוּן טוֹטָפֹת כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ישעיה מ''ט) יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וּכְתִיב (הושע י''א) כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאוֹהֲבֵהוּ יִשְׂרָאֵל זוּטָא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יִשְׂרָאֵל סָבָא שַׁפִּירוּ דְגוֹוָנִין עֵילָא וְתַתָּא. יוֹסֵף סַלִּיק וְאִתְעֲטָר בִּתְרֵין גּוֹוָנִין (נ''א דַּרְגִּין) בְּקַדְמֵיתָא נַעַ''ר וּבְסוֹפָא צַדִּי''ק כַּמָּה יָאָן בֵּיהּ גּוֹוָנִין לְמֶחֱזֵי וְרָזָא דָא (בראשית ט''ל) וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה שַׁפִּירָא בִּתְרֵין סִתְרִין בִּתְרֵין דַּרְגִּין בִּתְרֵין גוֹוָנִין עֵילָא וְתַתָּא כְּתִיב (דברים ו') וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטוֹב. הַיָּשָׁר דָּא תְפִלָּה שֶׁל יָד לְאַמְשְׁכָא לֵיה בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ לְאִתְיַיחֲדָא כַחֲדָא וּתְפִלָּה שֶׁל יַד אַקְדִים לְשֶׁל רֹאשׁ וְאִצְטְרִיךְ דְּלָא יְהֵא פִרוּדָא בֵינַיְיהוּ כְּלַל. מָאן דְּמִתְעֲטֵר בִּתְפִלִּין קָאִים בְרָזָא דְגוֹוָנָא עִלָּאָה וְקָאִים בְּאִינּוּן תְּרֵין רָזִין דְּקָאַמְרָן כְּיוֹסֵף דְּאִקְרֵי נַעַר וְאִקְרֵי צַדִּיק בְּרָזָא דְעֶבֶד נֶאֱמָן וּבְרָזָא דְבֵן יְחִידָאי. וְאִלֵּין תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ. וְאִינוּן כְלָלָא חָדָא בְּלֹא פִרוּדָא אַרְבַּע פָּרָשְׁיָין דִּתְפִלִּין בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּאִינוּן תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וּכְמָה דְאִינוּן אַרְבָּעָה פָּרָשְׁיָין בְּאִינוּן תְּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ אוּף הֲכִי כֻלְּהוּ בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד בְּבַיִת אֶחָד דְּהָא בִתְפִלָּה שֶׁל יָד לֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם אֶלָּא מַה דְנַקְטָא מִלְּעֵילָא וְרָזָא דָא (קהלת א') כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם. וּמִגוֹ דְנַקְטָא לוֹן מִלְּעֵילָא אִקְרֵי תְפִלָּה וְאִתְקַדְּשַׁת בִּקְדוּשַׁתְהוֹן וְכֹלָּא אִקְרֵי קְדוּשָׁה וְאִקְרֵי תְפִלָּה. וּכְדֵין אִקְרֵי מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵימָה:

תרגום הזוהרוְהָיָה לְאוֹת וְגוֹ': וּלְטוֹטָפוֹת וְגוֹ': מִצְוָה זוֹ הִיא מִצְוָה הַנִּקְרֵאת בְּאוֹפֶן אַחֵר, שֶׁאֵינָהּ נִקְרֵאת מִצְוָה אֶלָּא קְדֻשָּׁה. וְאֵלּוּ הֵם תְּפִלִּין, תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ. שֶׁהֵם תִּקּוּן פְּאֵר וְיֹפִי שֶׁל הַמַּרְאוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת. וְעַל כֵּן נִקְרָאִים, טוֹטָפוֹת, כְּדִכְתִיב יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךְ אֶתְפָּאֵר. וְכָתוּב, כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ. הוּא יִשְׂרָאֵל זוּטָא. וְכָתוּב שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הוּא יִשְׂרָאֵל סָבָא, שֶׁהוּא יֹפִי שֶׁל הַמַּרְאוֹת, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה יוֹסֵף עוֹלֶה לְמַעְלָה וּמִתְעַטֵּר שָׁם, וּמִטֶּרֶם שֶׁעָלָה לַבִּינָה נִקְרָא נַעַר, וּבַסּוֹף נִקְרָא צַדִּיק. כַּמָּה יָפוֹת בּוֹ הַמַּרְאוֹת לִרְאוֹת. וְזֶה סוֹד, וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תוֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. הוּא יָפֶה, בִּשְׁנֵי צְדָדִים, בִּשְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת, בִּשְׁתֵּי מַרְאוֹת, שֶׁהֵן לָבָן וְאָדוֹם. לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. כְּתִיב, וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב: הַיָּשָׁר, הוּא תְּפִלָּה שֶׁל יָד, לְהַמְּשִׁיךְ לָהּ בִּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁיִּתְיַחֲדוּ כְּאֶחָד. וּתְפִלָּה שֶׁל יָד מַקְדִּימִים לְהַנִּיחָהּ לִתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה פֵּרוּד בֵּינֵיהֶם כְּלָל. מִי שֶׁמִּתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין, עוֹמֵד בַּסּוֹד כְּעֵין הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּשְׁנֵי סוֹדוֹת הָאֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ בְּיוֹסֵף, שֶׁנִּקְרָא נַעַר וְנִקְרָא צַדִּיק, דְּהַיְנוּ בְּסוֹד עֶבֶד נֶאֱמָן, וּבַסּוֹד בֵּן יָחִיד, וְאֵלּוּ הֵם, תְּפִלָּה שֶׁל יָד וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וּשְׁנֵיהֶם הֵם כָּלוּל אֶחָד. אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלִּין הֵם בְּאַרְבַּע בָּתִים בִּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, וּכְמוֹ שֶׁהֵם אַרְבַּע בָּתִים בִּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ, כֵּן הֵם כֻּלָּם בִּתְפִלָּה שֶׁל יָד בְּבַיִת אֶחָד. כִּי בִּתְפִלָּה שֶׁל יָד, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, אֵין לָהּ מֵעַצְמָהּ כְּלוּם, אֶלָּא מַה שֶּׁמְּקַבֶּלֶת מִלְּמַעְלָה, וְזֶה סוֹד כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וּמִשּׁוּם שֶׁמְּקַבְּלָתָם מִלְּמַעְלָה הִיא נִקְרֵאת תְּפִלָּה, וּמִתְקַדֶּשֶׁת מִקְּדֻשָּׁתָם וְנִקְרֵאת קְדֻשָּׁה, וְנִקְרָא תְּפִלָּה, וְאָז נִקְרֵאת הַמַּלְכוּת מַלְכוּת שָׁמַיִם הַשְּׁלֵמָה.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ״א: י״ט-כ׳

א. אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּתְקַשֶּׁה עַצְמוֹ לָדַעַת אוֹ יָבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הִרְהוּר אֶלָּא אִם יָבוֹא לוֹ הִרְהוּר יַסִּיעַ לִבּוֹ מִדִּבְרֵי הֲבָאי לְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁהִיא אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן לְפִיכָךְ אָסוּר לְאָדָם לִישָׁן עַל עָרְפּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה עַד שֶׁיַּטֶּה מְעַט כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי קִשּׁוּי:

ב. וְלֹא יִסְתַּכֵּל בִּבְהֵמָה וּבְחַיָה וְעוֹף בְּשָׁעָה שֶׁמִּזְדַּקְּקִין זָכָר לַנְּקֵבָה וּמֻתָּר לְמַרְבִּיעֵי בְּהֵמָה לְהַכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהֵן עוֹסְקִין בִּמְלַאכְתָּן לֹא יָבֹאוּ לִידֵי הִרְהוּר:

מוסר

מלוקט

אוֹי וַאֲבוֹי לְמַשְׁחִית זַרְעוֹ בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין שֶׁבָּא מַחֲמַת הִרְהוּרָיו הָרָעִים. כִּי מִלְּבַד תּוֹקֶף הֶעָוֹן. הִנֵּה ה' אֱלֹהִים לֹא עָשָׂה לַמַּזִּיקִים גּוּף כִּי אִם רוּחוֹת וְעַל יְדֵי הַחוֹטֵא הַזֶּה נַעֲשֶׂה לָהֶם גּוּף וְנִבְרָאִים מַזִּיקִין וְהֵם תּוֹבְעִים דִּין לַעֲשׂוֹת בּוֹ נְקָמָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא וְהֵם סוֹבְבִים אוֹתוֹ וְכָל הַמִּכְשׁוֹלִים וְהַצָרוֹת הַבָּאוֹת לְאָדָם הוּא עַל יָדָם מִלְּבַד הָעוֹנְשִׁים הַקָּשִׁים וּמָרִים הַמְּזֻמָּנִים וּמְעֻתָּדִים לוֹ בְּצֵאתוֹ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וְכַמָּה שָׁנִים נִמְסָר בְּיַד מַלְאֲכֵי חַבָּלָה לַעֲשׂוֹת בּוֹ נְקָמָה קוֹדֶם שֶׁיֵּלֵךְ לְגֵיהִנָּם. לָכֵן בְּעוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ יְמַהֵר לָשׁוּב וּבְמִסְתָּרִים תִּבְכֶה נַפְשׁוֹ. וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן:

תורה שמות י׳: ט״ז-כ״א