חק לישראל - פרשת מקץ יום רביעי

ברטנורההַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל. וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם. אוֹ שֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם הַגְּזֵלָה קַיֶּמֶת:
פְּטוּרִים מִלְּשַׁלֵּם. אִם אֲכָלוּהָ אַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם וְלֵיתָא בְּעֵינָהּ, פְּטוּרִים מִלְּשַׁלֵּם, דְּהָא אִינְהוּ לֹא גָּזוּל מִידֵי, וּמִטַּלְטְלֵי לֹא מִשַּׁעְבְּדֵי לְבַעַל חוֹב. וְאִם לֹא אֲכָלוּהָ וְהִיא בְּעֵינָהּ, חַיָּבִים לְהַחֲזִיר:
וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת. כְּלוֹמַר וְאִם הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת, שֶׁהֵם קַרְקָעוֹת, חַיָּבִים לְשַׁלֵּם אַף עַל פִּי שֶׁאֲכָלוּהָ כְּבָר. הָכִי מִתָּרְצָה מַתְנִיתִין בַּגְּמָרָא. וּלְעִנְיַן פְּסַק הֲלָכָה, הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, בֵּין שֶׁאָכְלוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ בֵּין שֶׁאָכְלוּ לְאַחַר יֵאוּשׁ, חַיָּבִים לְשַׁלֵּם מִמָּמוֹן שֶׁהִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם, בֵּין מִנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחֲרָיוּת בֵּין מִנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, דְּהָאִידְנָא מִטַּלְטְלִי מִשְׁתַּעְבְּדִי לְבַעַל חוֹב. וְאִם לֹא הִנִּיחַ הַגַּזְלָן כְּלוּם, אִם אָכְלוּ הַבָּנִים הַגְּזֵלָה לִפְנֵי יֵאוּשׁ, חַיָּבִים לְשַׁלֵּם מִשֶּׁלָּהֶם. וְאִם לְאַחַר יֵאוּשׁ אָכְלוּ, אֵין חַיָּבִים לְשַׁלֵּם מִשֶּׁלָּהֶם אֶלָּא אִם כֵּן הִנִּיחַ לָהֶם אֲבִיהֶם:
אֵין פּוֹרְטִין. אֵין מַחְלִיפִים סְלָעִים בִּפְרוּטוֹת:
מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין. לִטֹּל פְּרוּטוֹת מִתֵּבָתָן שֶׁנּוֹתְנִים בָּהּ מְעוֹת הַמֶּכֶס:
וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִים. גַּבַּאי הַמֶּלֶךְ שֶׁגּוֹבֶה כֶּסֶף גֻּלְגֹּלֶת וְאַרְנוֹנָא. לְפִי שֶׁהֵן שֶׁל גָּזֵל. וְדַוְקָא בְּמוֹכֵס נָכְרִי אוֹ מוֹכֵס יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָּה, שֶׁלּוֹקֵחַ כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה. אֲבָל מוֹכֵס יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶעֱמִידוֹ אֲפִלּוּ מֶלֶךְ נָכְרִי וְלוֹקֵחַ דָּבָר קָצוּב בְּחָק הַמַּלְכוּת, אֵינוֹ בְּחֶזְקַת גַּזְלָן, וּפוֹרְטִין מִתֵּבָתוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאָסוּר לְהַבְרִיחַ מִן הַמֶּכֶס שֶׁלּוֹ, דְּדִינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא:
מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ. שֶׁל מוֹכֵס שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת גַּזְלָן:
אוֹ מִן הַשּׁוּק. אִם יֵשׁ לוֹ מָעוֹת בְּבֵיתוֹ אוֹ בַּשּׁוּק שֶׁאֵינָם בְּתֵבַת הַמֶּכֶס. וְאִם חַיָּב אָדָם פְּרוּטוֹת לַמּוֹכֵס בַּחֲצִי דִּינָר וְאֵין לוֹ פְּרוּטוֹת. נוֹתֵן לוֹ דִּינָר כֶּסֶף וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ פְּרוּטוֹת בְּשָׁוֵה חֶצְיוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁנּוֹתֵן לוֹ מִתֵּבַת הַמֶּכֶס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(א) דִּרְשׁוּת יוֹרֵשׁ לָאו כִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ דָּמֵי, וְיֵאוּשׁ כְּדִי לֹא קָנֵי. רַשִׁ"י. וְהָא דְּדִיֵּק הָרַ"ב לִכְתֹּב וְהִיא בְּעֵינָהּ, מִשּׁוּם וְחַיָּבִים לְהַחֲזִיר דְּנָקַט, כְּלוֹמַר דְּחַיָּבִים לְהַחֲזִיר הַגְּזֵלָה עַצְמָהּ. אֲבָל כְּשֶׁאֵינָהּ בְּעֵינָהּ אֶלָּא נִשְׁתַּנֵּית בְּשִׁנּוּי דְּאָמְרָן בְּרֵישׁ פִּרְקִין דִּלְעֵיל, אֵין חַיָּבִים אֶלָּא דְּמֵי הַגְּזֵלָה, וַהֲרֵי דִּין הַבָּנִים כְּדִין אֲבִיהֶם:
(ב) וְאַף עַל גַּב דִּתְבִיעָה בְּעַל פֶּה הִיא:
(ג) בִּגְדוֹלִים אַיְרֵי, דִּקְטַנִּים פְּגִיעָתָן רָעָה:
(ד) כֶּפֶל לָשׁוֹן הוּא, דְּהָא בְּהָכִי אַיְרִינַן:
(ה) דְּאִלּוּ סְלָעִים בְּסֶלַע דְּלֹא מִתְהַנֵּי בַּחִלּוּף לֵיכָּא אִסּוּרָא. וְהָא דְּפֵרֵשׁ דְּאִם חַיָּב אָדָם פְּרוּטוֹת כוּ'‏ דְּשָׁרֵי מִשּׁוּם שֶׁהוּא כְּמַצִּיל מִיָּדוֹ, הַיְנוּ לוֹמַר הֵיכָא דְּמִתְכַּוֵּן לָתֵת סֶלַע כְּדֵי לְקַבֵּל פְּרוּטוֹת, דְּמִתְהַנֵּי. שִׁלְטֵי גִּבּוֹרִים:
(ו) אֵין כוּ'. לְשׁוֹן הָרֹא"שׁ, כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּאָתֵי כְּרַבָּנָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מִשְׁנָה ח'‏ פֶּרֶק כ"ו דְּכֵלִים דְּאָמְרֵי סְתָם גְּזֵלָה לָאו יֵאוּשׁ בְּעָלִים הִיא. וְלִי נִרְאֶה דְּכָל מַה שֶּׁהַמּוֹכֵס וְהַגַּבַּאי נוֹטֵל הָוֵי יֵאוּשׁ בְּעָלִים, וַאֲפִלּוּ אֵין לוֹ קִצְבָּה. וַאֲפִלּוּ הָכִי דָּבָר מְגֻנֶּה הוּא שֶׁיְּקַבֵּל אָדָם מָמוֹן מִמָּקוֹם הַמְיֻחָד לְגָזֵל. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹמֵד מֵחֲמַת הַמֶּלֶךְ הֲרֵי הוּא כְּמוֹכֵס שֶׁאֵין לוֹ קִצְבָּה, שֶׁסְּתָמָא יוֹתֵר מִן הַדִּין הוּא נוֹטֵל. הַמַּגִּיד:

ב. נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִס אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נָחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נָחִיל זֶה. וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת סוֹכוֹ עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים:

ברטנורההֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. דְּמִסְתָּמָא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִיָּד, וּקְנַנְהוּ הַאִיךְ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת:
אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. דְּשַׁמְעִינְהוּ דְּאִיַּאֵשׁ, דְּאָמְרֵי וַי לְחֶסְרוֹן כִּיס. אֲבָל סְתָמָא לֹא. וְרֵישָׁא דְּנָטְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ דְּמַשְׁמַע דְּמִסְתָּמָא מִתְיָאֲשׁוּ, מַיְרֵי בְּלִסְטִים יִשְׂרָאֵל, דְּכֵיוָן דְּדַיָּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמְרֵי הָבֵא עֵדִים הָבֵא רְאָיָה, מִכִּי נָטְלוּ לוֹ לִסְטִים מִיַּאֵשׁ. וְסֵיפָא בְּלִסְטִים נָכְרִים, שֶׁדַּיָּנֵי נָכְרִים דָּנִין בְּגַאֲוָה וּבִזְרוֹעַ וּבְאֻמְדַּן דַּעַת בְּלֹא עֵדִים וְלֹא רְאָיָה, וְהַנִּגְזָל מֵהֶם לֹא מִיַּאֵשׁ. וּמִשּׁוּם הָכִי אִי שַׁמְעִינְהוּ דְּאִיַּאוּשׁ אִין, אֲבָל סְתָמָא לֹא:
נָחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים. קִבּוּץ שֶׁנִּקְבָּצִים עִם הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּהֶם:
לֹא יָקֹץ אֶת שׂוֹכוֹ. נִתְיַשְּׁבוּ דְּבוֹרִים [שֶׁלּוֹ] עַל שׂוֹכַת חֲבֵרוֹ, וְיָרֵא לִטְּלָן אֶחָד אֶחָד, שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ, לֹא יָקֹץ אֶת הַשּׂוֹכָה כֻּלָּהּ, וַאֲפִלּוּ עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל:

עיקר תוספות יום טוב(ח) דְּשִׁנּוּי רְשׁוּת הַיְנוּ רְשׁוּת עַצְמוֹ דְּהַאִיךְ דִּמְקַבֵּל מֵהֶם, וּמַהֲנֵי שִׁנּוּי רְשׁוּתוֹ כֵּיוָן שֶׁבָּא לְיָדוֹ אַחַר שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים כְּבָר. תּוֹסָפוֹת:
(ט) נָחִיל כוּ'. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאַף עַל גַּב דִּדְבוֹרִים (שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹ תַּרְנְגוֹלִים וַאֲוָזִים. הָרַמְבַּ"ם) וְקִנְיָן דִּידְהוּ אֵינוֹ אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, אֲפִלּוּ הָכִי אִם נִתְיָאֲשׁוּ אִין, אִי לֹא לֹא. גְּמָרָא:
(י) מִכָּאן כוּ'. כְּגוֹן שֶׁהָיוּ בְּעָלִים מְרַדְּפִים אַחֲרֵיהֶם וְאִשָּׁה וְקָטָן מְסִיחִים לְפִי תֻּמָּם וְאוֹמְרִים מִכָּאן יָצָא נָחִיל זֶה, הוֹאִיל וְקִנְיַן דְּבוֹרִים מִדִּבְרֵיהֶם הֶאֱמִינוּם בּוֹ. גְּמָרָא:
(יא) אַף כוּ'. תַּנְיָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כוּ'‏ תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁיְּהֵא יוֹרֵד כוּ'‏ וְקוֹצֵץ כוּ', שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ:

עיקר תוספות יום טוב(יב) דְּאִי לְאַחַר יֵאוּשׁ הֲרֵי קְנַנְהוּ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב לְעֵיל. וְאַף עַל גַּב דְּלִפְנֵי יֵאוּשׁ הוּא (וּבְרֵישׁ פִּרְקִין פֵּרֵשׁ הָרַ"ב לִפְנֵי יֵאוּשׁ חַיָּבִים לְשַׁלֵּם), נוֹטֵל הַדָּמִים מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י עַל שֶׁקְּנָאוֹ לוֹקֵחַ בַּשּׁוּק בְּפַרְהֶסְיָא וְלֹא הֵבִין בּוֹ שֶׁגָּנַב, עָשׂוּ לוֹ תַּקָּנָה שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ בַּעַל הַבַּיִת מְעוֹתָיו. וַאֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר סְתָם גְּנֵבָה יֵאוּשׁ בְּעָלִים, מַיְרֵי בִּבְעָלִים מְרַדְּפִים אֶת הַגְּנֵבָה, וּבִסְפָרִים לֵיכָּא יֵאוּשׁ כְּלָל, שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיָּבֹאוּ לְיַד יִשְׂרָאֵל. תּוֹסָפוֹת. וְנִרְאֶה לִי דִּלְהָכִי תָּנֵי סְפָרִים, לְגִלּוּיֵי דְּכֵלָיו לִפְנֵי יֵאוּשׁ אַיְרֵי, וַהֲווּ דּוּמְיָא דִּסְפָרָיו. וְאִי לֹא תְּנַן כֵּלָיו, הֲוָה אֲמֵינָא דִּסְפָרָיו הַיְנוּ סִפְרֵי תּוֹרָה דְּאָסוּר לְמָכְרָם. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהאֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. שְׂכַר כְּלִי וּשְׂכַר פְּעֻלָּה:
שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ. צְרִיכָא לְמִתְנֵי תְּרֵי בָּבֵי דְּמַתְנִיתִין. דְּאִי תָּנָא רֵישָׁא הֲוָה אֲמֵינָא הָתָם הוּא דְּכִי פָּרֵישׁ יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי כֻּלָּהּ מִשּׁוּם דְּבַיָּדַיִם קָא פָּסֵיד, שֶׁשָּׁפַךְ אֶת יֵינוֹ בַּיָּדַיִם בִּשְׁבִילוֹ, אֲבָל סֵיפָא דְּמִמֵּילָא, אֵימָא אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן סֵיפָא, הָכָא הוּא דְּבִסְתָמָא אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ מִשּׁוּם דְּמִמֵּילָא, אֲבָל הָתָם דְּבַיָּדַיִם, אֵימָא אֲפִלּוּ בִּסְתָמָא יָהֵיב לֵיהּ דְּמֵי כֻּלָּהּ. צְרִיכָא:

עיקר תוספות יום טוב(יג) וְטַעֲמָא דְּהָא מְאַבֵּד אֶת שֶׁלּוֹ לְהַצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ, וּבְכִי הָא לֹא מִחַיַּב לְהָשִׁיב אֲבֵדָה, דַּאֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת חֲבֵרוֹ שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת, כְּדִתְנַן סוֹף פֶּרֶק ב'‏ דְּבָבָא מְצִיעָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יד) חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ כוּ'‏ שְׂכָרוֹ. גְּמָרָא, כְּשֶׁעַקַל בֵּית הַבַּד כָּרוּךְ עָלֶיהָ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ קְשׁוּרָה בַּעַקַל וְלֹא יִשָּׁפֵךְ הַכֹּל אֶלָּא מְנַטֵּף מְעַט מְעַט וְלֵיכָּא הֶפְקֵר. עַד כָּאן. וְלֹא יָכוֹל לוֹמַר מֵהֶפְקֵרָא קָא זָכִינָא כְּהָנָךְ דְּמִשְׁנָה ב':
(טו) חַיָּב. מִלְּשׁוֹן הָרַ"ב מִשְׁנָה ט'‏ פֶּרֶק ב'‏ דְּבָבָא מְצִיעָא מַשְׁמַע שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ שֶׁיַּצִּיל. וְדַוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֶפְסֵד כִּי מַתְנִיתִין. אֲבָל כְּשֶׁאֵין לוֹ הֶפְסֵד אִיתָא בַּגְּמָרָא דַּף קט"ז דַּאֲפִלּוּ אָמַר לֵיהּ בַּעַל הָאֲבֵדָה תַּצִּיל וְאֶתֵּן לְךָ כָּךְ וְכָךְ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ, דְּיָכוֹל לוֹמַר מְשַׁטֶּה אֲנִי בְּךָ:
(טז) מָאתַיִם. אוֹרְחָא דְּמִלְתָּא נָקַט, דְּאִי שְׁנֵיהֶם שָׁוִים לָמָּה יַנִּיחַ שֶׁלּוֹ וְיַצִּיל שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְכֵן כָּתַב סְמַ"ע:
(יז) אָמַר לוֹ. הוּא הַדִּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין, כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ט'‏ פֶּרֶק ב'‏ דְּבָבָא מְצִיעָא. אֶלָּא מִשּׁוּם דְּרֵישָׁא מַיְרֵי וַדַּאי כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם הוּא, מַחֵית לְסֵיפָא בְּחַד מַחְתָּא:

עיקר תוספות יום טוב(יח) מֵחֲמַת כוּ'. דָּיְקִינַן בַּגְּמָרָא מִדְּלֹא קָתָנֵי וְאִם לָאו כוּ', מִשּׁוּם דְּהָא מֵרֵישָׁא שָׁמְעִינַן לַהּ, וְהַאי אִם מֵחֲמַת הַגַּזְלָן מִלְּתָא אַחֲרִיתָא אַשְׁמְעִינַן הֵיכָא דַּאֲנָסוּהוּ לְהַרְאוֹת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְהֶרְאָה שָׂדֶה זוֹ שֶׁגָּזַל בִּכְלַל שְׂדוֹתָיו, כֵּיוָן דְּלֹא אֲנָסוּהוּ לְהַרְאוֹת אֶלָּא עַל שֶׁלּוֹ לֹא הֲוָה לֵיהּ לְהַרְאוֹת אוֹתָהּ שָׂדֶה שֶׁגָּזַל שֶׁאֵינָהּ שֶׁלּוֹ:
(יט) שְׁטָפָהּ כוּ'. שֶׁהָיְתָה עַל שְׂפַת הַנָּהָר וְהִגְבִּיהַּ שְׂפָתוֹ, וְהַמַּיִם שׁוֹחֲקִין וְכוֹרִין תַּחַת הַשָּׂפָה וּמִתְפַּשֵּׁט בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה. רַשִׁ"י:
(כ) הֲרֵי כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף מִכְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, מַה הַפְּרָט כוּ', יָצְאוּ קַרְקָעוֹת וַעֲבָדִים וּשְׁטָרוֹת:

ברטנורההָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ גְּזַלְתִּיךָ וְכוּ'. וּכְגוֹן שֶׁחֲבֵרוֹ טוֹעֲנוֹ בָּרִי גְּזַלְתַּנִי, וְהוּא אוֹמֵר אֱמֶת, גְּזַלְתִּיךָ, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לְךָ, חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם חֲבֵרוֹ טוֹעֵן שֶׁמָּא גְּזַלְתַּנִי אוֹ הִלְוֵיתִיךָ, וְהוּא אוֹמֵר אֱמֶת גְּזַלְתִּיךָ אוֹ הִלְוֵיתַנִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הֶחֱזַרְתִּי לְךָ, פָּטוּר מִדִּינֵי אָדָם. וְאִם בָּא לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם, יְשַׁלֵּם לוֹ:
אֵינִי יוֹדֵעַ אִם גְּזַלְתִּיךָ וְכוּ'‏ פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וּמִיהוּ יִשָּׁבַע שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁחַיָּב לוֹ, דְּלֹא עָדִיף שֶׁמָּא מִבָּרִי, דְּהָא אִי נַמִּי הֲוָה טָעֵין לֵיהּ אֵין לְךָ בְּיָדִי כְּלוּם, הֲוָה מַשְׁבְּעִינַן לֵיהּ שְׁבוּעַת הֶסֵּת:

עיקר תוספות יום טוב(כב) נִרְאֶה לִי דְּלָאו לְמֵימְרָא שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּטְעֹן אוֹתוֹ דְּמַה לִּי לֵיהּ וּלְטַעֲנָתוֹ דְּכֵיוָן דְּהַלָּה מְסֻפָּק בַּפֵּרָעוֹן אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי שָׁמַיִם עַד שֶׁיֵּצֵא יְדֵי סְפֵקוֹ וְהִלְכָּךְ אֲפִלּוּ אֵינוֹ טוֹעֲנוֹ כְּלוּם. וְכֵן בַּגְּמָרָא אָמְרוּ דְּלֹא תָּבַע לֵיהּ וְלֹא אָמְרוּ דְּטָעַן שֶׁמָּא כוּ'‏ אֶלָּא שֶׁאִם אוֹמֵר בָּרִי לִי שֶׁלֹּא הִלְוֵיתִיךָ הָיָה זֶה פָּטוּר אַף לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם, מִידֵי דַּהֲוָה טְעָנוֹ חִטִּין וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעֹרִין דְּפָטוּר אַף מִדְּמֵי שְׂעֹרִים. (וּמוּבָן מִמֵּילָא דְּאַף כְּשֶׁהַנִּתְבָּע יוֹדֵעַ בְּבָרִי שֶׁחַיָּב פָּטוּר כְּמוֹ בִּטְעָנוֹ חִטִּין כוּ'):
(כג) פָּטוּר כוּ'. עַל פִּי בֵּית דִּין. אֲבָל לָצֵאת יְדֵי שָׁמַיִם חַיָּב, כֵּיוָן דְּמִסְתַּפֵּק וְיֵשׁ כָּאן תּוֹבֵעַ בְּבָרִי:

ברטנורהחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. דְּמִכִּי גְּנָבָהּ קָם לֵיהּ בִּרְשׁוּתֵיהּ, וַהֲשָׁבָה דַּעֲבַד לָאו הֲשָׁבָה הִיא:
וְאִם לֹא יָדְעוּ בוֹ וְכוּ'. מַתְנִיתִין הָכִי מִתָּרְצָא, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ בֵּין מָנוּ בֵּין לֹא מָנוּ. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ הַבְּעָלִים בִּגְנֵבָתוֹ וּבַחֲזָרָתוֹ. אֲבָל יָדְעוּ הַבְּעָלִים בִּגְנֵבָתוֹ וּמָנוּ אֶת הַצֹּאן וְהִיא שְׁלֵמָה, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. וְהָכִי פֵּרוּשָׁהּ, מֵת אוֹ נִגְנַב הַטָּלֶה לְאַחַר שֶׁהֶחֱזִירוֹ הַגַּנָּב, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ, בֵּין שֶׁמָּנוּ הַבְּעָלִים הַצֹּאן וְהִיא שְׁלֵמָה בֵּין שֶׁלֹּא מָנוּ הַצֹּאן. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁלֹּא יָדְעוּ הַבְּעָלִים בִּגְנֵבַת הַטָּלֶה, שֶׁכָּל צֹאן שֶׁהִיא רְגִילָה לָצֵאת חוּץ, צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּהּ בְּיוֹתֵר, וְזוֹ הוֹאִיל וְלֹא יָדְעוּ הַבְּעָלִים בִּגְנֵבָתָהּ וְשֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לָצֵאת וְלֹא נִזְהֲרוּ בָּהּ, חַיָּב הַגַּנָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁבִּגְרָמָתוֹ נֶאֶבְדָה הַצֹּאן. אֲבָל אִם יָדְעוּ הַבְּעָלִים בִּגְנֵבַת הַטָּלֶה, וְאַחַר כָּךְ מָנוּ הַצֹּאן וְנִמְצֵאת שְׁלֵמָה, שֶׁהֻחְזַר הַטָּלֶה הַגָּנוּב, אִם כֵּן כְּבָר יָדְעוּ שֶׁיֵּשׁ צֹאן אַחַת שֶׁלְּמוּדָה לָצֵאת חוּץ, וְהָיָה לָהֶם לְהִזָּהֵר בָּהּ, וְאִם לֹא נִזְהֲרוּ אִינְהוּ דְּאַפְסוּד, וּפָטוּר הַגַּנָּב מִלְּשַׁלֵּם:

י. מוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלשָׁה חוּטִין וְהֵן שֶׁלּוֹ. יָתֵר מִכֵּן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה הַשָּׁחוֹר עַל גַּבֵּי הַלָּבָן, נוֹטֵל אֶת הַכֹּל וְהֵן שֶׁלּוֹ. הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפֹּר בּוֹ, וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. מַה שֶּׁהֶחָרָשׁ מוֹצִיא בַמַּעֲצָד, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, וּבַכַּשִּׁיל, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. וְאִם הָיָה עוֹשֶׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, אַף הַנְּסֹרֶת שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת:

ברטנורהמוֹכִין שֶׁהַכּוֹבֵס מוֹצִיא. מְלַבֵּן הַצֶּמֶר מוֹצִיא מִן הַצֶּמֶר דָּבָר מֻעָט עַל יְדֵי שְׁטִיפָה:
הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. שֶׁאֵין הַבַּעַל [הַבַּיִת] מַקְפִּיד. וְאִם הִקְפִּיד לֹא הָוֵי קְפֵידָא:
וְשֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא. הַסּוֹרֵק אֶת הַצֶּמֶר וְהַמְנַפְּצוֹ, מַה שֶּׁמּוֹצִיא הָוֵי דָּבָר חָשׁוּב וּרְגִילִים לְהַקְפִּיד:
הַכּוֹבֵס נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה חוּטִים. דֶּרֶךְ בִּגְדֵי צֶמֶר לְהַנִּיחַ בְּסוֹף אֲרִיגָתָן שְׁלֹשָׁה חוּטִין מִמִּין אַחֵר. וְהַכּוֹבֵס נוֹטְלָן וּמַשְׁוֶה הַבֶּגֶד וּמְיַפֵּהוּ. וְאִם חוּטִין שְׁחוֹרִין הֵם אֲרוּגִים בְּבֶגֶד לָבָן, רַשַּׁאי הַכּוֹבֵס לִטֹּל הַכֹּל, לְפִי שֶׁהַשָּׁחֹר בַּלָּבָן מְגַנֶּה אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר:
הַחַיָּט שֶׁשִּׁיֵּר מִן הַחוּט כְּדֵי לִתְפֹּר בּוֹ. שֶׁהוּא כִּמְלֹא אֹרֶךְ הַמַּחַט:
וּמַטְלִית שֶׁהִיא שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. גָּרְסִינַן. חַיָּט שֶׁהִשְׁוָה אֶת תְּפִירָתוֹ וְקוֹצֵעַ מִמֶּנָּה מַטְלִית קְטַנָּה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, חַיָּב לְהַחֲזִיר לְבַעַל הַבֶּגֶד:
מַעֲצָד. כְּלִי שֶׁמַּחְלִיק בּוֹ הַנַּגָּר אֶת פְּנֵי הַלּוּחַ. וּשְׁפָאִין שֶׁהוּא מוֹצִיא דַּקִּין הֵן:
כַּשִּׁיל. קַרְדֹּם. וּמַפִּיל שְׁפָאִין גַּסִּין:
אֵצֶל בַּעַל הַבָּיִת. כִּשְׂכִיר יוֹם:
אַף הַנְּסֹרֶת. דַּק דַּק הַיּוֹצֵא מִתַּחַת הַמַּקְדֵּחַ שֶׁהֵם דַּקִּים מְאֹד, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת:

עיקר תוספות יום טוב(ל) שֶׁהַסּוֹרֵק מוֹצִיא עַל יְדֵי הַקּוֹצִים. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לא) יָתֵר כוּ'. כֻּלָּן לְבַעַל הַבַּיִת. וְטַעֲמָא דְּבִקְפֵדָא תַּלְיָא מִלְּתָא, וְכִי הֲוֵי מִידֵי דְּלֹא חֲזִי לֵיהּ לֹא קָפֵיד אֲבָל בְּמִידֵי דַּחֲזִי לֵיהּ קָפֵיד. וְיָתֵר מִכָּאן חֲזִי לֵיהּ וְקָפֵיד אַכֻּלַּהּ דְּהָא הַכֹּל חֲזִי לֵיהּ, כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּדִין הָאוֹנָאָה. טוּר:
(לב) בַּגְּמָרָא מַסְּקִינַן כִּמְלֹא מַחַט וְחוּץ לְמַחַט כִּמְלֹא מַחַט, דְּהַיְנוּ אֹרֶךְ מְלֹא שְׁנֵי מְחָטִין:
(לג) אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא נָקַט כוּ'. וְהוּא הַדִּין נַמִּי אִיפְּכָא, שֶׁקַּבְּלָן עָשָׂה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וּשְׂכִיר יוֹם בְּבֵיתוֹ, דַּהֲוֵי דִּינָא אִיפְּכָא. דְּכֻלָּהּ מִלְּתָא תַּלְיָא בִּמְקוֹם הַמְּלָאכָה, אִם הִיא אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת קָפֵיד בַּעַל הַבַּיִת עַל הַכֹּל, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַיְצִיאוֹת הֵם אֶצְלוֹ קָפֵיד עֲלֵיהֶם. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁאֵינָם אֶצְלוֹ לֹא קָפֵיד עֲלַיְהוּ, דְּלֹא טָרַח בְּהוּ לְאַיְתוּנֵיהּ גַּבֵּיהּ. וְזֶה שֶׁדִּקְדֵּק הָרַ"ב לִכְתֹּב כִּשְׂכִיר יוֹם בְּכַ"ף הַדִּמְיוֹן:

גמרא בבא קמא קי״ט א: ח׳-י״ז

רַב חַסְדָּא הֲוָה לֵיהּ הַהוּא אָרִיסָא דַהֲוָה תָּקִיל וְיָהִיב תָּקִיל וְשָׁקִיל סַלְקֵיהּ קָרָא אֲנַפְשֵׁיהּ (משלי י''ג) צָפוּן לַצַדִּיק חֵיל חוֹטֵא. (איוב כ''ז) כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ רַב הוּנָא וְרַב חַסְדָּא חַד אָמַר נַפְשׁוֹ דְנִגְזָל וְחַד אָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן. מָאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל דִּכְתִיב (משלי א') כֵּן אָרְחוֹת כָּל בּוֹצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. מָאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן דִּכְתִיב (שם כ''ב) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. וְאִידָךְ נָמֵי הָכְּתִיב נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח מָאי בְּעָלָיו בְּעָלָיו דְּהַשְׁתָּא. וְאִידָךְ נָמֵי הָכְּתִיב וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ מַה טַעַם קָאָמַר. מַה טַעַם וְקָבַע אֶת קוֹבְעֵיהֶם מִשּׁוּם דְּקָבְעֵי נָפֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה כְּאִלּוּ נוֹטֵל נִשְׁמָתוֹ מִמֶּנוּ שֶׁנֶּאֱמַר כֵּן אָרְחוֹת כָּל בּוֹצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. וְאוֹמֵר (ירמי' ה') וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ וְאוֹמֵר (יואל ד') מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דַם נָקִי בְּאַרְצָם. וְאוֹמֵר (ש''ב כ''א) אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים מָאי וְאוֹמֵר וְכִי תֵימָא נֶפֶשׁ דִּידֵיהּ אֲבָל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו לֹא. תָּא שְׁמַע בְּשַׂר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילֵי הֵיכָא דְלָא יָהִיב דָמֵי אֲבָל הֵיכָא דְיָהִיב דָּמֵי לָא, תָּא שְׁמַע מֵחֲמַס בְּנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דַם נָקִי בְּאַרְצָם. וְכִי תֵימָא הָנֵי מִילִי הֵיכָא דְקָא עָבִיד בְּיָדַיִם אֲבָל גְרָמָא לָא, תָּא שְׁמַע אֶל שָׁאוּל וְאֶל בֵּית הַדָּמִים אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁהָרַג שָׁאוּל אֶת הַגִּבְעוֹנִים אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁהָרַג נוֹב עִיר הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הֲרָגָן:

רש״יתקיל ושקיל - לנפשיה מדקדק בחלוקה ואינו מוותר מחלקו כלום לשון אחר מחצה היה נוטל ודרך שאר האריסין ליטול שליש:
תקיל ויהיב - לרב חסדא:
[קרא אנפשיה] - רב חסדא צדיק והאריס חוטא ונצפן חילו לרב חסדא דסלקו ונטל חלקו:
כי ישל אלוה נפשו - משליך הקב"ה נשמתו ומאבד ממנו נשמה אחת:
אל תגזל דל כי דל הוא - אע"פ שדל הוא ואין לו מה לגוזלו:
אל תדכא עני בשער - מעשר עני ולקט שכחה ופאה המתחלקין בשעריך אל תדכאהו בם:
וקבע את קובעיהם נפש - גוזל נפש גוזליהם:
בעלים דהשתא - גזלן שנעשה עכשיו בעלים לממון:
ואכל קצירך ולחמך - ודומה לך כאוכל בניך ובנותיך לפי שאין לך שוב במה לפרנסם:
מחמס בני יהודה - מגזל שעשו מעלה אני עליהם כאילו שפכו דם נקי:
המית הגבעונים - כדמפרש לקמיה שהמית כהני נוב שהיו מספקים מים ומזון לגבעונים שהגבעונים היו משמשין למזבח חוטבי עצים ושואבי מים ומעלה עליו כאילו המית הגבעוני':
[אבל נפש בניו ובנותיו לא] - הא מאת נפש בעליו יקח לא נפקא לן אלא נפש הגוזל אבל בניו ובנותיו לא נענש גזלן אנפש בני הנגזל:
[דלא יהיב דמי] - חמסן יהיב דמי וזה לא היה רוצה למכור:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץ מסופר: רב חסדא הוה ליה ההוא אריסא דהוה תקיל ויהיב תקיל ושקיל [היה לו אריס אחד שהיה שוקל ונותן ושוקל ולוקח ממנו], שהיה מדקדק ביותר בחלוקת הרווחים, סלקיה [סילק אותו] רב חסדא מאריסותו, קרא אנפשיה [קרא על עצמו]: "וצפון לצדיק חיל (רכוש) חוטא" (משלי יג, כב).
ג אגב כך מביאים את הכתוב: "כי מה תקות חנף כי יבצע (יגזול) כי ישל (יטול) אלוה נפשו" (איוב כז, ח), שעל ידי הגזל מאבד ונוטל הקדוש ברוך הוא נפש אדם. רב הונא ורב חסדא נחלקו בפירוש הפסוק, חד [אחד] אמר: הכוונה היא נפשו של הנגזל, וחד [ואחד] אמר: הכוונה היא נפשו של הגזלן.
ומסבירים: מאן דאמר [מי שאומר] נפשו של נגזל — דכתיב [שנאמר]: "כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח" (משלי א, יט), לומר שהגוזל ממונו של אדם כאילו גזל את נפשו. מאן דאמר [מי שאומר] נפשו של גזלן — דכתיב [שנאמר]: "אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער, כי ה' יריב ריבם וקבע את קבעיהם (גוזליהם) נפש" (משלי כב, כב–כג).
ושואלים: ואידך נמי [והאחר גם כן] הכתיב [הרי נאמר]: "נפש בעליו יקח"! ומשיבים: מאי [מה] פירוש "בעליו"? אין הכוונה לבעליו הראשונים אלא בעליו דהשתא [של עכשיו], כלומר, הכוונה היא יקח את נפשו של הגזלן.
ושואלים: ואידך נמי [והאחר גם כן] כיצד הוא מפרש נפשו של נגזל? הכתיב [הרי נאמר]: "וקבע את קבעיהם נפש"! ומסבירים: בלשון "מה טעם" קאמר [הכתוב אומר] ובאופן זה: מה טעם "וקבע את קבעיהם"? משום דקבעי [שהם קובעים, גוזלים] נפש.
וכעין זה אמר ר' יוחנן: כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה — כאילו נוטל את נשמתו ממנו, שנאמר: "כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח", ואומר: "ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך" (ירמיה ה, יז) שכאשר אוכל את הקציר הרי זה כאילו הורג נפשות הילדים.
ואומר: "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקיא בארצם" (יואל ד, יט), שעל ידי החמס (שהוא גזל ממון) כאילו שפכו דם. ואומר: "ויהי רעב בימי דוד שלוש שנים... אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים" (שמואל ב כא, א).
ומסבירים את הדרשה: מאי [מהו] "ואומר"? מדוע היה צריך להביא ראיות מפסוקים נוספים? — כך צריך להבין: וכי תימא [ואם תאמר] כי מן הפסוק הראשון "את נפש בעליו יקח" אנו למדים שכאילו נוטל נפש דידיה [הנפש שלו] של הנגזל עצמו, אבל נפש בניו ובנותיו לא, על כן תא שמע [בוא ושמע] מן הכתוב הבא: "בשר בניו ובנותיו", שאף בנטילת נפשם הדבר.
וכי תימא [ואם תאמר], הני מילי היכא דלא יהיב דמי [דברים אלה אמורים במקום שאינו נותן כסף] כלל, אלא גוזל ממש, אבל היכא דיהיב דמי [במקום שנותן כסף] לא נחשב הדבר לנטילת נפש, על כן תא שמע [בוא ושמע]: "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם". שהחמס, שמוגדר כלקיחת דבר שלא ברצון בעליו אף על פי שמשלם לו — נחשב כשפיכת דם נקי.
וכי תימא [ואם תאמר], הני מילי היכא דקעביד [דברים אלה אמורים במקום שהוא עושה] את הדבר בידים, אבל גרמא [כשגורם לכך] בלבד לא, על כן תא שמע [בוא ושמע] את דברי הכתוב "אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים", ופירוש הענין: וכי היכן מצינו (מצאנו) שהרג שאול את הגבעונים? אלא מתוך שהרג נוב עיר הכהנים שהיו הגבעונים מספיקין (מספקים) להן מים ומזון, ועל ידי כך קיפח את פרנסתם מעלה (מחשיב) עליו הכתוב כאילו הרגן.

זוהר ספר הזהר, מקץ ט׳

וַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם וְגוֹ', רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר (שָׁם כ''ד) בִּנְפוֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמַח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, תָּא חֲזֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבַד לֵיהּ לְבַר נַשׁ דְּיִזְכֵּי לְיִּקְרָא דִּילֵיהּ וּלְשַׁמָּשָׁא קַמֵּיהּ תְּדִירָא וּלְאִשְׁתַּדְלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילֵי בְּגִין דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בָּה בְּאוֹרַיְיתָא תָּדִיר, וְכֵיוָן דְּבָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם יָהַב קַמֵּיהּ אוֹרַיְיתָא וְאוֹלִיף לֵיהּ בָּהּ לְמִּנְדַע אָרְחָהֳא, מְנָלָן דִּכְתִיב (אִיּוֹב כ''ח) אָז רָאָה וַיִּסְפְּרָה הֵכִינָה וְגַם חֲקָרָה וּלְבָתַר וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת יְיָ' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה, כֵּיוָן דְּאִסְתַּכֵּל בָּהּ וְלָא נָטִיר לָהּ עָבַר עַל פִּקוּדָא דְּמָארֵיהּ וְאִתְפַּס בְּחוֹבֵיהּ וְכָל אִינוּן דְּעָבְרוּ עַל מִלָּה חֲדָא דְּאוֹרַיְיתָא אִתְפְּסוּ בָּהּ, שְׁלֹמֹה מַלְכָּא דְּאִתְחֲכַּם עַל כָּל בְּנֵי עַלְמָא עָבַר עַל מִלָּה חָדָא דְּאוֹרַיְיתָא וְגָּרִים לֵיהּ לְאִתְעֲבְּרָא מַלְכוּתֵיהּ מִנֵּיהּ וּלְאִתְפַּלְגָא מַלְכוּתָא מִן בְּנוֹי מָאן דְּאַעְבַר עַל אוֹרָיְיתָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְיוֹסֵף דַהֲוָה יָדַע אוֹרָיְיתָא וְאַחוֹי נָפְלוּ בִּידֵיהּ אֲמָּאי גִּלְגֵּל עָלַיְהוּ כָּל גִּלְגּוּלָא דָּא וְהָא אִיהוּ יָדַע אוֹרָיְיתָא דְּאוֹלִיף לֵיהּ אֲבוֹי, אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם דְּיוֹסֵף גִּלְגֵּל עָלַיְהוּ גִּלְגּוּלִין לְנָּקְמָא מִנַּיְהוּ אֶלָּא כָּל דָּא לָא עָבַד אֶלָּא לְאַיְיתָאָה לְאַחוּהָ בִּנְיָמִין לְגַבֵּיהּ דְּתִיאוּבְתֵּיהּ הֲוָה לְגַבֵּיהּ וְאִיהוּ לָא שָׁבַק לְאַחוֹי לְמִּנְפַּל דְּהָא כְּתִיב וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְאוּ אֶת כְּלֵיהֶם בָּר וְגוֹ' וְכָל דָּא בְּגִין דְּלָא יִּנְפְּלוּן. תּוּ פָּתַח וְאָמַר קְרָא אַבַּתְרֵיהּ (משלי כ''ח) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת דָּא הוּא בַּר נַשׁ דִּמְהֵימְנוּתָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ כְּגוֹן רַבִּי יֵיסָא סָבָא דְּאַף עַל גַּב דַהֲוָה לֵיהּ מֵיכַלָא דְּהַהוּא יוֹמָא לְמֵיכָל לָא הֲוָה מַתְקִין לֵיהּ עַד דְּשָׁאִיל מְזוֹנֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא קַדִּישָׁא לְבָתַר דְּצָלֵי צְלוֹתֵהּ וְשָׁאִיל מְזוֹנֵיהּ קַמֵּי מַלְכָּא כְּדֵין הֲוֵי מַתְקִין וַהֲוָה אָמַר תָּדִיר לָא נַתְקִּין עַד דְיִּתְּנוּן מִבֵּי מַלְכָּא:

תרגום הזוהרוַיִּזְכּוֹר יוֹסֵף אֶת הַחֲלוֹמוֹת וְגוֹ': רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר, (משלי כ''ד) בִּנְפוֹל אוֹיִבְךְ אַל תִּשְׂמָח וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם, שֶׁיִּזְכֶּה לִכְבוֹדוֹ, וּלְשָׁרֵת לְפָנָיו תָּמִיד, וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה יוֹם וָלַיְלָה, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ תָּמִיד בַּתּוֹרָה. וְכֵיוָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הָאָדָם נָתַן לְפָנָיו הַתּוֹרָה, וְלִמֵּד אוֹתוֹ לָדַעַת דְּרָכֶיהָ. מֵאַיִן לָנוּ זֶה, כִּי כָּתוּב, (איוב כ''ח) אָז רָאָה וַיְּסַפְּרֶהָ וְגוֹ'. כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּכֵּל בָּהּ וְלֹא שָׁמְרָה, וְעָבַר עַל מִצְוֹת רִבּוֹנוֹ, נִתְפָּס בַּעֲוֹנוֹ. וְכָל אֵלּוּ שֶׁעוֹבְרִים עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁבַּתּוֹרָה נִתְפָּסִים בָּהּ. שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁנִּתְחַכֵּם עַל כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם, עָבַר עַל דָּבָר אֶחָד שֶׁבַּתּוֹרָה, שֶׁהִרְבָּה לוֹ נָשִׁים, וְגָרַם לְעַצְמוֹ שֶׁעָבְרָה מִמֶּנּוּ מַלְכוּתוֹ, וְשֶׁתִּתְחַלֵּק הַמַּלְכוּת מִבָּנָיו. מִי שֶׁעוֹבֵר עַל דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁבַּתּוֹרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְיוֹסֵף שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ הַתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ, לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר, וְאֶחָיו נָפְלוּ בְּיָדָיו, לָמָּה גִּלְגֵל עֲלֵיהֶם כָּל גִּלְגוּל הַזֶּה. וַהֲרֵי הוּא יָדַע הַתּוֹרָה שֶׁלִּמְדָהוּ אָבִיו, אֶלָּא חַס וְשָׁלוֹם, לַחֲשׁוֹב, שֶׁיּוֹסֵף גִּלְגֵּל עֲלֵיהֶם גִּלְגוּלִים לִנְקֹם מֵהֶם. אֶלָּא לֹא עָשָׂה כָּל זֶה, רַק לְהָבִיא בִּנְיָמִין אָחִיו אֵלָיו, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ הָיְתָה אֵלָיו, וְהוּא לֹא עָזַב אֶת אֶחָיו לִנְפּוֹל. שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, וַיְצַו יוֹסֵף וַיְמַלְּאוּ וְגוֹ'. עוֹד פָּתַח וְאָמַר, הַמִּקְרָא שֶׁלְּאַחַרָיו (משלי כ''ח) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת, זֶהוּ אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֱמוּנַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּגוֹן רַבִּי יֵיסָא הַזָּקֵן, שֶׁאַף עַל פִּי, שֶׁהָיָה לוֹ סְעוּדַת אוֹתוֹ הַיּוֹם לֶאֱכוֹל, לֹא הָיָה עוֹרֵךְ הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁבִּקֵּשׁ עַל מְזוֹנוֹתָיו לִפְנֵי מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, וּבִקֵּשׁ עַל מְזוֹנוֹתָיו לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָז הָיָה עוֹרֵךְ הַשֻּׁלְחָן. וְהָיָה אוֹמֵר תָּמִיד, לֹא נַעֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן עַד שֶׁיִּנָתְנוּ הַמְּזוֹנוֹת מִבֵּית הַמֶּלֶךְ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״ב: ז׳-ט׳

א. דֶּרֶךְ כֹּהֲנֵי עַכּוּ''ם הָיָה לְהַשְׁחִית זְקָנָם לְפִיכָךְ אָסְרָה תּוֹרָה לְהַשְׁחִית הַזָּקָן. וְחָמֵשׁ פֵּיאוֹת יֵשׁ בּוֹ לֶחִי הָעֶלְיוֹן וְלֶחִי הַתַּחְתּוֹן מִימִין וְכֵן מִשְּׂמֹאל וְשִׁבּוֹלֶת הַזָּקָן וְלוֹקֶה עַל כָּל פֵּאָה וּפֶאָה וְאִם נְטָלָן כֻּלָּן כְּאַחַת לוֹקֶה חָמֵשׁ וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְגַלְּחֶנּוּ בְתַעַר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י''ט) וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ גִּילוּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַשְׁחָתָה לְפִיכָךְ אִם גִּלַּח זְקָנוֹ בְּמִסְפָּרַיִם פָּטוּר. וְאֵין הַמִּתְגַּלֵּחַ לוֹקֶה עַד שֶׁיְּסַיֵּיעַ וְאִשָּׁה מֻתֶּרֶת לְהַשְׁחִית זְקָנָהּ אִם יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר בְּזָקָן וְאִם הִשְׁחִיתָה זְקַן הָאִישׁ פְּטוּרָה:

ב. הַשָּׂפָה מֻתָּר לְגַלְּחוֹ בְּתַעַר וְהוּא הַשֵּׂעָר שֶׁעַל גַּב הַשָּׂפָה הָעֶלְיוֹנָה וְכֵן הַשֵּׂעָר הַמְּדוּלְדָל מִן הַשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר לֹא נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁחִיתוֹ אֶלּא יְגַלֵּחַ קְצָתוֹ עַד שֶׁלֹּא יְעַכֵּב אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה:

ג. הַעֲבָרַת הַשֵּׂעָר מִשְּׁאָר הַגּוּף כְּגוֹן בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה אֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהַמַּעֲבִירוֹ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מַעֲבִירִין אוֹתוֹ אֶלָּא נָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יְתַקֵּן עַצְמוֹ תִּיקוּן נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁמַּעֲבִירִין הַשֵּׁעָר הַנָּשִׁים וַאֲנָשִׁים אִם הֶעֱבִיר אֵין מַכִּין אוֹתוֹ. וּמֻתָּר לְהַעֲבִיר שֵׂעָר שֶׁל שְׁאָר אֵבָרִים בְּמִסְפָּרַיִים בְּכָל מָקוֹם:

מוסר

ספר חרדים דף ס"ה ע"א

כְּתִיב (תהלים ט''ז) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד יַעַן הֱיוֹת לְעוֹלָם חִיּוּת וְקִיּוּם מֵהַשְׁקָפַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁאִם רֶגַע אֶחָד יַפְסִיק יֹאבֵדוּ וְהָיוּ כְלֹא הָיוּ הֲיִתָּכֵן לִמְקַבֵּל הַחִיּוּת שֶׁיִּתְעַלֵּם מִלְּהַשְׁקִיף מִלִּדְרוֹשׁ אֶת ה' וְזֶהוּ (שם י''ד) ה' מִשָּׁמַיִם הִשְׁקִיף עַל בְּנֵי אָדָם לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל וְהַלְּבָנָה כְּשֶׁהִיא נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ תְּקַבֵּל הָאוֹר כֵּן רָאוּי לְאָדָם וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט''ז) בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים וְלָכֵן צָרִיךְ שֶׁרֶגַע לֹא יָסִיר עֵינֵי שִׂכְלוֹ מִלְּפָנָיו אָז יָאֵר לוֹ פָּנִים דִּכְתִיב (במדבר ו') יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ. אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ מָלֵא עוֹלָם הוּא הַמְּחַיֶּה אֶת כֻּלָּם כָּל רֶגַע וְרֶגַע וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה בּוֹשׁ מִפָּנָיו וּשְׁתוֹק בְּשַׁחוּת עֵינַיִם וְכוֹבֶד רֹאשׁ וְדַע כִּי בְּאַהֲבָךְ ה' הַנִּכְבָּד וְעַמּוֹ כַּאֲשֶׁר יֶאֱהַב אִישׁ אֶת בְּנוֹ תִּהְיֶה מֵרְכָּבָה לְחֶסֶד הַנִּקְרֵאת אַהֲבַת חֶסֶד נֶגֶד היו''ד. וּכְשֶׁתִּהְיֶה תָמִיד דָּן לְכַף זְכוּת תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לה''א נֶגֶד הַגְּבוּרָה שֶׁנַּרְתֵּק שֶׁלָּהּ הוּא הֵיכָל הַזְּכוּת וּכְשֶׁתְּדַבֵּר לָשׁוֹן טוֹב הֶפֶךְ לָשׁוֹן הָרָע וְתִהְיֶה עָנָיו כְּהִלֵּל הַזָּקֵן תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְמִדַּת הת''ת דְּמִקְרֵי לָשׁוֹן הַטּוֹב וּכְתִיב (שם י''ב) וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָיו מְאֹד נֶגֶד הוי''ו וּכְשֶׁתִּהְיֶה בְכוֹבֶד רֹאשׁ יָרֵא וְזוֹחֵל תָּמִיד מֵאוֹר נוֹצֵץ מָלֵא עוֹלָם וּתְדַבֵּר תָּמִיד לַבְּרִיּוֹת בְּנַחַת וּפִיּוּס תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְמִדַּת הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת יִרְאַת ה' ה''א אַחֲרוֹנָה שֶׁבַּשֵּׁם וְנִקְרֵאת עֵת רָצוֹן דְּנָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן וַהֲרֵי זָכִיתָ לִידָבֵק בְּיוֹצְרָךְ בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹתָיו וְתִקָּרֵא קָדוֹשׁ לְקַיֵּים הַכָּתוּב (ויקרא י''ט) קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ:

פרשת מקץ יום רביעי

תורה בראשית מ״א: ט״ז-כ״א

נביאים מלכים א ד׳: ב׳-ז׳

כתובים משלי ט׳: י״ב-י״ז

משנה משנה בבא קמא י׳

גמרא בבא קמא קי״ט א: ח׳-י״ז

זוהר ספר הזהר, מקץ ט׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״ב: ז׳-ט׳

מוסר