חק לישראל - פרשת מקץ יום חמישי

ב. וְכֹל הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ, קוֹדֵם אֶת חֲבֵרוֹ. דַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַצֶּה. אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין לְאֵמוּרֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּלִיל לָאִשִּׁים. חַטָּאת קוֹדֶמֶת לְאָשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָהּ נִתָּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְּסוֹד. אָשָׁם קוֹדֵם לְתוֹדָה וּלְאֵיל נָזִיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קוֹדְמִין לִשְׁלָמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּטְעוּנִים לָחֶם. שְׁלָמִים קוֹדְמִין לִבְכוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהֵם טְעוּנִין מַתַּן אַרְבַּע, וּסְמִיכָה וּנְּסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק:

ברטנורהדַּם חַטָּאת קוֹדֵם לְדַם עוֹלָה. אִם שְׁנֵיהֶם שְׁחוּטִין וְעוֹמְדִין לִזָּרֵק:
שֶׁהוּא מְרַצֶּה. מְכַפֵּר עַל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת שֶׁצְּרִיכִים רִצּוּי גָדוֹל:
אֵבְרֵי עוֹלָה קוֹדְמִין. בְּהַקְטָרָתָן:
לְאֵמוּרֵי חַטָּאת. אִם נִזְרְקוּ דְּמֵי שְׁנֵיהֶם:
מִפְּנֵי שֶׁהֵן כָּלִיל. וְצַד רִבּוּי הוּא זֶה לַמִּזְבֵּחַ:
עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. וְאָשָׁם שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע וְלֹא עַל הַקְּרָנוֹת:
וְעַל הַיְסוֹד. שְׁפִיכַת שִׁירַיִם וּבְאָשָׁם לֹא מָצִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ:
מַתַּן אַרְבַּע. שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּבְכוֹר אֵינוֹ טָעוּן אֶלָּא מַתָּנָה אַחַת, וְאֵינוֹ טָעוּן סְמִיכָה וּנְסָכִים וְלֹא תְנוּפַת חָזֶה וְשׁוֹק:

עיקר תוספות יום טוב(א) הַמְקֻדָּשׁ מֵחֲבֵרוֹ. שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַד רִבּוּי קְדֻשָּׁה מִמֶּנּוּ. רַשִׁ"י:
(ב)(ג) וְכֵן כָּתַב רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה לִי מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לְהוּ הָא דִתְנַן בְּמִשְׁנָה ד' הַחַטָּאת קוֹדֶמֶת, וְלֹא תְנַן דַּם חַטָּאת, וְהָתָם אָמְרִינַן זֶה בָנָה אָב לְכָל הַחַטָּאוֹת. וּלְהָכִי פֵּרְשׁוּ דְּהָכָא דַּוְקָא כְשֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁחוּטִים וְנִזְרְקוּ וְהָתָם כְּשֶׁעוֹמְדִין לִשָּׁחֵט. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) שֶׁדָּמָהּ כוּ'. וְלֹא סַגִּי לֵיהּ מִפְּנֵי שֶׁהַחַטָּאת מְרַצָּה עַל חַיָּבֵי כְּרֵתוֹת דְּאִיכָּא בְאָשָׁם נַמִּי דְיֵשׁ לוֹ קִצְבָּה לְדָמִים כְּדִלְקַמָּן מִשְׁנָה ה'. אֲבָל חַטָּאת כָּל דְּהוּ, וְרִבּוּי דְמִזְבֵּחַ עָדִיף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) בְּפֵרוּשׁ בַּכָּתוּב, אֶלָּא נִלְמָד בְּלִמּוּד, דְּשִׁירַיִם לַיְסוֹד בְּכֻלְּהוּ הָוֵי כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַשִׁ"י בַּגְּמָרָא דַּף נ"ב. וְכֵן כָּתַב הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה:
(ו) קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. לֹא סַגִּי לֵיהּ בְּטַעֲמָא דִמְרַצֶּה, מִשּׁוּם דְּתוֹדָה וְאֵיל נָזִיר מְקֻדָּשִׁים דִּטְעוּנִין לֶחֶם, כִּדְאָמְרִינַן בַּגְּמָרָא. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורהוְנֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. וְהַמַּעֲשֵׂר אֵין לַכֹּהֲנִים חֵלֶק בּוֹ אֶלָּא כֻּלּוֹ נֶאֱכָל לַבְּעָלִים:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִין זֶבַח. זְבִיחַת סַכִּין. וְעוֹף בִּמְלִיקָה. וּזְבָחִים חֲשִׁיבֵי:
וְיֵשׁ בּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְאַף עַל גַּב דְּקָרְבַּן עוֹף כֻּלּוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, אוֹ חַטָּאת אוֹ עוֹלָה, זְבָחִים יֵשׁ לָהֶן לְחֵלֶק גָּבֹהַּ שְׁנֵי דְבָרִים, דָּמוֹ וְאֵמוּרָיו, מַה שֶּׁאֵין כֵּן לְחַטַּאת הָעוֹף שֶׁאֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָמָהּ, וְכֵיוָן דְּקָדְמָה לְחַטַּאת הָעוֹף, כָּל שֶׁכֵּן לְעוֹלַת הָעוֹף, דְּהָא חַטַּאת הָעוֹף קוֹדֶמֶת לְעוֹלַת הָעוֹף כְּדִמְפָרֵשׁ וְאָזֵיל:

עיקר תוספות יום טוב(ז) מִפְּנֵי שֶׁמִּצְוָתָן מְרֻבָּה, שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת בָּאִין מֵהֶן. רַשִׁ"י:
(ח) דָּמוֹ כוּ'. בִּשְׁלָמָא אֵמוּרִים לֵיתַנְהוּ בְּעוֹפוֹת, אֶלָּא דָם מִיהָא אִיתָא. אֶלָּא לְאַשְׁמְעִינַן אֵמוּרָיו כִּי דָמוֹ, מַה דָּמוֹ לִפְנֵי זְרִיקָה אַף אֵמוּרָיו קֹדֶם זְרִיקָה, דְּהָא קָרֵי לְהוּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וּמַה דָּמוֹ מִפְּסִיל בְּיוֹצֵא אַף אֵמוּרָיו מִפַּסְלֵי בְּיוֹצֵא. גְּמָרָא. וְנִרְאֶה לִי דְּמַתְנִיתִין אַלִּיבָּא דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשְׁנָה ג' פֶּרֶק קַמָּא דִמְעִילָה, דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּאֵמוּרָיו נִפְסָלִין בְּיוֹצֵא. וְכֵן מַשְׁמַע בַּסּוּגְיָא. גְּמָרָא:

עיקר תוספות יום טוב(ט) חֵטְא. כְּלוֹמַר דִּמְכַפֶּרֶת:
(י) וְכֵיוָן דְּלֵית בָּהּ הַקְטָרָה לֹא מְהַנְיָא טַעֲמָא דִמְרַצֶּה כְּדִלְעֵיל מִשְׁנָה ב'. תּוֹסָפוֹת:
(יא) כְּדִמְפָרֵשׁ בַּבְּרַיְתָא, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר לְלַמֵּד שֶׁתִּקְרַב רִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עוֹלָה:
(יב) הָכִי קָאָמַר, אֲפִלּוּ חַטַּאת הָעוֹף לְעוֹלַת בְּהֵמָה. דִּבְתַרְוַיְהוּ בְּהֵמָה לֹא צְרִיכָא לְבִנְיַן אָב. גְּמָרָא:
(יג) וְלָאו כְּלָלָא הוּא, דְּהָא בְּיוֹלֶדֶת כְּתִיב אֶחָד לְעוֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, הֲרֵי שֶׁהִקְדִּים עוֹלָה לְחַטָּאת. וְטַעֲמָא בַגְּמָרָא, לְפִי שֶׁכָּאן בָּאָה בִמְקוֹם בְּהֵמָה דַּעֲשִׁירוּת שֶׁהָיְתָה בְהֵמָה לְעוֹלָה. וּמִכָּל מָקוֹם מַסִּיק רָבָא דְּאַף בְּיוֹלֶדֶת לֹא הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְמִקְרָאָה שֶׁתַּקְדִּים בִּקְרִיאַת שֵׁם וְלֹא לַעֲבוֹדָה. אֲבָל לְשׁוֹן רַשִׁ"י, לְמִקְרָאָה שֶׁתְּהֵא נִקְרֵאת בָּעִנְיָן תְּחִלָּה, אֲבָל בַּעֲבוֹדָתָן חַטָּאת קוֹדֵם. וּלְפִי זֶה כְּלָלָא הוּא, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהקוֹדְמוֹת לָאֲשָׁמוֹת. אִם הָיָה מְחֻיָּב חַטָּאת וְאָשָׁם וּמְבִיאָן, חַטָּאת קוֹדֶמֶת. כְּדִתְנַן שֶׁדָּמָהּ נִתַּן עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת וְעַל הַיְסוֹד:
מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָא לְהַכְשִׁיר. אֶת הַמְּצֹרָע לְקָדָשִׁים וּלְבִיאַת מִקְדָּשׁ. הִלְכָּךְ חֲשִׁיבוּתָא הוּא לְגַבֵּיהּ, שֶׁהַטָּהֳרָה תְלוּיָה בוֹ:
וּבָאִים בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. דִּכְתִיב (ויקרא ה) בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים, בַּאֲשַׁם מְעִילוֹת, וְאָתֵי אָשָׁם תָּלוּי וַאֲשַׁם גְּזֵלוֹת בִּגְזֵרָה שָׁוָה בְּעֶרְכְּךָ בְּעֶרְכְּךָ, וַאֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה גָּמַר בְּאַיִל אַיִל:
חוּץ מֵאֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצֹרָע. דִּכְתִיב בְּהוּ (במדבר ו) כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ. וּמִדְּאַיִל בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים בִּשְׁתֵּי סְלָעִים, כֶּבֶשׂ בֶּן שָׁנָה לָאו בִּשְׁתֵּי סְלָעִים הוּא:

עיקר תוספות יום טוב(יד) כְּלוֹמַר שֶׁנִּקְרְבוּ אֶמֶשׁ. וּדְלֹא כְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י שֶׁבָּאוּ אֶמֶשׁ לָעֲזָרָה וְשָׁהוּ עַד הַיּוֹם לְשָׁחֲטָן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טו) אֶמֶשׁ כוּ'. פֵּרֵשׁ בְּקֻנְטְרֵס, דְּזִלְזוּל הוּא לְהַשְׁהוֹתָם כָּל כָּךְ שֶׁצּוּרַת הַבָּשָׂר מִתְקַלְקֶלֶת. וְעַל חִנָּם דָּחַק. אֶלָּא הַיְנוּ טַעֲמָא, דִּשְׁלָמִים שֶׁל אֶמֶשׁ אֵין לָהֶם הֶתֵּר אֲכִילָה אֶלָּא עַד הַלַּיְלָה, וְחַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁל יוֹם עַד הַבֹּקֶר [הַיְנוּ מִדְּאוֹרַיְתָא. וּלְדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַד חֲצוֹת] דְּנֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה. תּוֹסָפוֹת:
(טז) הַחַטָּאת כוּ'. וְהוּא הַדִּין אָשָׁם, דְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים הוּא. כֵּן כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת. וּבַתּוֹסֶפְתָּא שָׁנוּי בְּהֶדְיָא כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

עיקר תוספות יום טוב(יט) לִרְוָחָא דְמִלְּתָא כָתַב דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. שֶׁכֵּן הוּא בַּבְּרַיְתָא מְנָחוֹת דַּף ע"ה. אֲבָל בְּמִשְׁנָה ג' פֶּרֶק ו' דִּמְנָחוֹת מִסְתָּם סָתֵם לָן כוּ':
(כ) וְלֹג כוּ'. הָכִי פֵּרוּשׁוֹ, וּמוֹתַר לֹג. דְּמוֹתָר קַמָּא קָאֵי נַמִּי אַלֹּג, דְּהָא הִזָּה מִמֶּנּוּ כְּדִתְנַן פֶּרֶק י"ד דִּנְגָעִים מִשְׁנָה י':
(כא) וּבְסוֹף פֶּרֶק י"ב דִּמְנָחוֹת כָּתַב, דְּקוֹמְצוֹ וּמַקְטִיר הַקֹּמֶץ וְשִׁירַיִם נֶאֱכָלִין. וְהֵן דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל בַּגְּמָרָא דְהָכָא. וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ. וְכֵן נַמִּי בַּיַּיִן כָּתְבוּ שָׁם דִּמְנַסְּכוֹ לַשִּׁיתִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא זבחים פ״ח ב: ה׳-י״ד

אָמַר רִבִּי עֲנָנִי בַּר שָׂשׂוֹן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת קָרְבָּנוֹת לְפָרָשַׁת בִּגְדֵי כְהוּנָה לוֹמַר לָךְ מַה קָרְבָּנוֹת מְכַפְּרִים אַף בִּגְדֵי כְהוּנָה מְכַפְּרִים. כְּתוֹנֶת מְכַפֶּרֶת עַל שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל''ז) וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתּוֹנֶת בַּדָּם. מִכְנָסַיִם מְכַפְּרִים עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ח) וַעֲשֵׂה לָהֶם מִכְנְסֵי בָד לְכַסּוֹת בְּשַׂר עֶרְוָה. מִצְנֶפֶת מְכַפֶּרֶת עַל גַּסֵּי הָרוּחַ מְנַיִן אָמַר רִבִּי חֲנִינָא יָבֹא דָבָר שֶׁבְּגּוֹבַהּ וִיכַפֵּר עַל גּוֹבַהּ. אַבְנֵט מְכַפֵּר עַל הִרְהוּר הַלֵּב הֵיכָא דְאִיתֵיהּ. חשֶׁן מְכַפֵּר עַל הַדִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְעָשִׂיתָ חשֶׁן מִשְׁפָּט. אֵפוֹד מְכַפֵּר עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ג') אֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. מְעִיל מְכַפֵּר עַל לָשׁוֹן הָרָע מְנַיִן אָמַר רִבִּי חֲנִינָא יָבֹא דָבָר שֶׁבַּקּוֹל וִיכַפֵּר עַל קוֹל הָרָע. וְצִיץ מְכַפֵּר עַל עַזּוּת פָּנִים בְּצִיץ כְּתִיב (שמות כ''ח) וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וּבְעַזּוּת פָּנִים כְּתִיב (ירמי' ג') וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ. אֵינִי וְהָא אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁנֵי דְבָרִים לֹא מָצִינוּ לָהֶם כַּפָּרָה בְּקָרְבָּנוֹת וּמָצִינוּ לָהֶם כַּפָּרָה בְּמָקוֹם אַחֵר וְאֵלּוּ הֵן שְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע. שְׁפִיכוּת דָּמִים מֵעֶגְלָה עֲרוּפָה וְלָשׁוֹן הָרָע מִקְּטוֹרֶת דְּתָנֵי רַב חֲנַנְיָה מְנַיִן לִקְטוֹרֶת שֵׁמְּכַפֶּרֶת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י''ז) וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטוֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל הָעַם. וְתָנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל עַל מַה קְטוֹרֶת מְכַפֶּרֶת עַל לָשׁוֹן הָרָע יָבֹא דָבָר שֶׁבַּחֲשָׁאי וִיכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה חֲשָׁאי. קַשְׁיָא לָשׁוֹן הָרָע אַלָשׁוֹן הָרָע קַשְׁיָא שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְׁפִיכוּת דָּמִים. שְׁפִיכוּת דָּמִים אַשְׁפִיכוּת דָּמִים לָא קַשְׁיָא הָא דִידִיעַ מָאן קַטְלֵיהּ. הָא דְלָא יְדִיעַ מָאן קַטְלֵיהּ. אִי דִידִיעַ מָאן קַטְלֵיהּ בַּר קְטָלָא הוּא בְּמֵזִיד וְלָא אַתְרוּ בֵיהּ. וְלָשׁוֹן הָרָע אַלָשׁוֹן הָרָע נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָא בְצִנְעָא הָא בְּפַרְהֶסְיָא:

רש״ימראות נגעים - לטמא מפתוכין של לבן אדמדם ולבנים של נתקי הראש וזקן ושל נגעי בתים [ובגדים]:
ויטבלו את הכתנת - רמז הוא לעתיד שיכפר שפיכת דמים בכתנת טבילה היינו כפרה:
לכסות את בשר ערוה - לחפות על גילוי עריות:
אהיכא דאיתיה - שהיו חוגרין כנגד אצילי ידיהן דהיינו כנגד הלב כדילפינן בפרק שני (לעיל זבחים דף יט.) מולא יחגרו ביזע:
אין אפוד - נגלה עון תרפים הא יש אפוד אין תרפים כך שמעתי במסכת ערכין (דף טז.):
דבר שבקול - פעמונים שבו (מכפר):
[ויכפר] על העם - במחלוקת קרח שהוא לשון הרע [שנאמר] אתם המיתם וגו':
שבחשאי - שהיה לבדו שם כדתנן פורשין בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה וכל שכן מן ההיכל שנאמר וכל אדם לא יהיה וגו' בסדר יומא (דף מד.):
ידיע מאן קטליה - כתונת מכפרת על הציבור שלא יענשו:
בר קטלא הוא - וכל כמה דלא קטליה מיענשי דכתיב [ולארץ] לא יכופר וגו' (במדבר לה):
ומשני במזיד ולא אתרו ביה - דלאו בר קטלא הוא הילכך ציבור מתכפרי בכתונת והוא נגעים באים עליו כדאמר בערכין:
בצינעא - דהוה דבר שבחשאי קטרת מכפרת שהוא מעשה חשאי:
בפרהסיא - שהוא דבר שבקול קול פעמונים מכפר עליו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץאמר ר' עיניני בר ששון: כמחלוקת התנאים כאן לענין מספר הפעמונים שבמעיל הכהן הגדול, כך מחלוקת תנאים במספר מראות נגעים, דתנן [שכן שנינו במשנה]: כמה מראות נגעים הם — ר' דוסא בן הרכינס אומר: שלשים וששה, עקביא בן מהללאל אומר: שבעים ושנים.
והוא מפרט: כתונת — מכפרת על שפיכות דם, שכן נאמר באחי יוסף לאחר שביקשו להמיתו: "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם" (בראשית לז, לא). מכנסים — מכפרת על גילוי עריות, שכן נאמר בציווי על עשיית בגדי הכהנים: "ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה]" (שמות כח, מב). מצנפת — מכפרת על גסי הרוח. מנין? אמר ר' חנינא: יבא דבר שבגובה, שעל הראש, ויכפר על חטא של גובה הלב.
אבנט — מכפר על הרהור הלב, ומסבירים: מכפר הוא היכא דאיתיה [במקום שישנו], כי האבנט היה במקום הלב. חושן של הכהן הגדול — מכפר על הדינין שנעשה בהם עוול, שנאמר: "ועשית חשן משפט" (שמות כח, טו). אפוד של הכהן הגדול — מכפר על עבודה זרה, שנאמר: "אין אפוד ותרפים" (הושע ג, ד), כלומר, כשאין אפוד נמצא עוון תרפים של עבודה זרה, ומכאן כי כשיש אפוד — אין חטא של עבודה זרה (תרפים).
מעיל של הכהן הגדול — מכפר על לשון הרע. מנין? אמר ר' חנינא: יבא דבר שבקול (פעמוני המעיל) ויכפר על קול הרע. וציץ של הכהן הגדול — מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב [נאמר]: "והיה על מצח אהרן" (שמות כח, לח), ובעזות פנים כתיב [נאמר]: "ומצח אשה זונה היה לך" (ירמיהו ג, ג).
ומקשים: איני [וכן הוא]? וכי בגדי כהונה מכפרים על עבירות אלו? והאמר [והרי אמר] ר' יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו (מצאנו) להן כפרה בקרבנות, ומצינו לו כפרה ממקום אחר, ואלו הן: שפיכות דמים ולשון הרע,
שפיכות דמים — כפרתה באה מעגלה ערופה, ולשון הרע — מקטרת, דתני [שכך שנה] רב חנניה ברייתא: מנין לקטרת שמכפרת? שנאמר לאחר שדיברו העם סרה במשה ואהרון ופרצה המגיפה: "ויתן את הקטרת ויכפר על העם" (במדבר יז, יב),
ותני דבי [ושנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי הקטורת שהכהן הגדול מקטיר בקודש הקדשים כשהוא לבדו, ויכפר על מעשה חשאי לשון הרע, שנאמר לרוב בחשאי.
ולפי זה קשיא [קשה] לשון הרע על לשון הרע, שלדברי ר' עיניני בר ששון כפרתו במעיל, ולדברי הברייתא אין לו כפרה אלא בקטורת. וכמו כן קשיא [קשה] שפיכות דמים על שפיכות דמים, שלדברי ר' עיניני בר ששון כפרתה בכתונת, ולדברי הברייתא אין לה כפרה אלא בעגלה ערופה!
ומתרצים: לגבי שפיכות דמים לא קשיא [אין הדבר קשה]: הא [זה] שכתונת מכפרת שפיכות דמים, הרי זה במקרה דידיע מאן קטליה [שידוע מי הרגו], והכתונת מכפרת על הציבור שלא ייענש. ואילו הא [זה] שעגלה ערופה מכפרת, הרי זה במקרה שלא ידיע מאן קטליה [ידוע מי הרגו], ובאה עגלה ערופה לכפר על הציבור. ושואלים על כך: אי דידיע מאן קטליה [אם ידוע מי הרגו] — בר קטלא [בן מוות] הוא, ואין כפרה לציבור עד שייענש במיתה, שנאמר: "ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו" (במדבר לה, לג)! ומשיבים: פעמים שאי אפשר להורגו, כגון שהרג במזיד ולא אתרו ביה [התרו בו] קודם, שאין בית דין יכולים לענשו בלא התראה.
ומוסיפים: וכן לענין הסתירה בין כפרת לשון הרע על כפרת לשון הרע נמי [גם כן] לא קשיא [קשה]: הא [זו] קטורת שבחשאי, מכפרת על לשון הרע שבצינעא, הא [זה] מעיל שמשמיע קול, מכפר כשדיבר בפרהסיא

זוהר ספר הזהר, מקץ י״ב

רַבִּי אַבָּא הֲוָה יָתִיב אַתַּרְעָא דְּאַבָּבָא דְּלוֹד חָמָא חַד בַּר נַשׁ דַּהֲוָה אָתֵי וְיָתִיב בְּחַד קוּלְטָא דְּתָלָא דְּאַרְעָא וַהֲוָה לָאִי מֵאָרְחָא וְיָתִיב וְנָאִים תַּמָּן אַדְהָכִי חָמָא חַד חִוְיָא דַּהֲוָה אָתֵי לְגַבֵּיהּ נָפַק קוּסְטְפָא דְּגוּרְדְנָא וְקָטִיל לֵיהּ לְחִוְיָא, כַּד אִתְעָר הַהוּא בַּר נַשׁ חָמָא הַהוּא חִוְיָא לְקִבְלֵיהּ דַּהֲוָה מִית אִזְדַקַּף הַהוּא בַּר נַשׁ וְנָפַל הַהוּא קוּלְטָא לְעוּמְקָא דִּתְחוֹתוֹי וְאִשְׁתֵּזִיב, אָתָא רַבִּי אַבָּא לְגַבֵּיהּ אָמַר לֵיהּ אֵימָא לִי מַאן עוֹבָדָךְ דְּהָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִישׁ לָךְ אִלֵּין תְּרֵין נִסִין לָאו אִנּוּן לְמַגָּנָא, אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נַשׁ כָּל יוֹמָאֵי לָא אַשְׁלִים לִי בַּר נַשׁ בִּישָׁא בְּעָלְמָא דְּלָא אִתְפַּיַּסְנָא בַּהֲדֵיהּ וּמָחִילְנָא לֵיהּ, וְתוּ אִי לָא יָכִילְנָא לְאִתְפַּיָּסָא בַּהֲדֵיהּ לָא סָלִיקְנָא לְעַרְסֵי עַד דְּמָחִילְנָא לֵיהּ וּלְכָל אִנּוּן דִּמְצַעֲרוּ לִי וְלָא חַיְשָׁנָא כָּל יוֹמָא לְהַהוּא בִּישָׁא דְּאַשְׁלִים לִי, וְלָאו דִּי לִי דָּא אֶלָּא דְּמֵההוּא יוֹמָא וּלְהָלְאָה אִשְׁתַּדַּלְנָא לְמֶעְבָּד עִמְּהוֹן טָבָא, בָּכָה רַבִּי אַבָּא וְאָמַר יַתִּיר עוֹבָדוֹי דְּדֵין מִיּוֹסֵף דְּיוֹסֵף הֲווּ אֲחוֹי וַדַּאי וַהֲוָה לֵיהּ לְרַחֲמָא עֲלוֹי אֲבָל מַה דְּעָבִיד דָּא יַתִּיר הוּא מִיּוֹסֵף יָאוּת הוּא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יַרְחִישׁ לֵיהּ נִסָא עַל נִסָא, פָּתַח וְאָמַר (שָׁם י) הוֹלֵךְ בַּתוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ, הוֹלֵךְ בַּתוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח דָּא הַהוּא בַּר נַשׁ דְּאָזִיל בְּאָרְחִין דְּאוֹרַיְתָא, יֵלֶךְ בֶּטַח דְּלָא יָכִילוּ נִזְקֵי דְּעָלְמָא לְאַבְאָשָׁא לֵיהּ, מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ מַאן יִוָּדֵעַ דָּא הוּא מַאן דְּאִסְטֵי מֵאָרְחָא דִּקְשׁוֹט וּבָעֵי גַּבֵּי דְּחַבְרֵיהּ. יִוָּדֵעַ, מַהוּ יִוָּדֵעַ, יִשְׁתְּמוֹדָע אִיהוּ בְּעֵינֵיהוֹן דְּכָל מָארֵי דְּדִינָא, דְּלָא יִתְאֲבִיד מִנַּיְהוּ דִּיּוּקָנָא דְּהַהוּא בַּר נַשׁ בְּגִין לְאַיְתָאָה לֵיהּ לְאַתְרָא דְּיִנְקְּמוּן מִנֵּיהּ וּבְגִין כָּךְ יוֹדֵעַ, וְתָא חֲזֵי הַהוּא דְּאָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָפֵי עֲלֵיהּ בְּגִין דְּלָא אִתְיַדַּע וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְגַבֵּי מָארֵיהוֹן דְּדִינָא אֲבָל מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יוֹדֵעַ וְיִשְׁתְּמוֹדָע לְגַבַּיְהוּ, זַכָּאִין אִנּוּן בְּנֵי נְשָׁא דְּאָזְלֵי בְּאֹרַח קְשׁוֹט וְאָזְלֵי לְרוֹחֲצָן עַל עָלְמָא דְּלָא דָּחֲלֵי אִנּוּן בְּעָלְמָא דֵּין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי:

תרגום הזוהררַבִּי אַבָּא הָיָה יוֹשֵׁב בְּפֶתַח שַׁעַר הָעִיר לֹד. רָאָה אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא וְיוֹשֵׁב עַל בְּלִיטָה שֶׁהָיְתָה בּוֹלֶטֶת מִצַד הָהָר, וְהָיָה עָיֵף מִן הַדֶּרֶךְ וְיָשַׁב וְיָשַׁן שָׁם. בְּתוֹךְ כָּךְ, רָאָה נָחָשׁ אֶחָד שֶׁהָיָה בָּא אֶצְלוֹ. וְיָצָא שֶׁרֶץ שֶׁנִּקְרָא קוּסְטְפָא דְּגוּרְדְנָא, וְהָרַג אֶת הַנָּחָשׁ. כְּשֶׁהֵקִיץ הָאָדָם רָאָה אֶת הַנָּחָשׁ לְמוּלוֹ, שֶׁהָיָה מֵת. קָם הָאָדָם, וְנָפְלָה הַבְּלִיטָה, שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, אֶל הָעֵמֶק שֶׁמִּתַּחְתֶּיהָ, כִּי נִקְרְעָה מִן הָהָר, וְהָאָדָם נִצָל. בָּא אֵלָיו רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ, אֱמוֹר לִי מַה מַּעֲשֶׂיךְ, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִקְרָה לְךְ שְׁנֵי נִסִּים אֵלּוּ, לֹא הָיוּ בְּחִנָּם. אָמַר לֵיהּ הַהוּא בַּר נַשׁ כָּל יָמַי, לֹא עָשָׂה לִי אָדָם רָעָה, שֶׁלֹּא נִתְרַצֵיתִי עִמּוֹ וּמָחַלְתִּי לוֹ. וְעוֹד, אִם לֹא יָכוֹלְתִּי לְהִתְרַצוֹת עִמּוֹ, לֹא עָלִיתִי עַל מִטָּתִי בְּטֶּרֶם שֶׁמָּחַלְתִּי לוֹ וּלְכָל אֵלּוּ שֶׁצִעֲרוּ לִי, וְלֹא נָטַרְתִּי לוֹ שִׂנְאָה כָּל הַיּוֹם, עַל אוֹתוֹ רָע שֶׁעָשָׂה לִי, וְלֹא דַּי לִי זֶה, אֶלָּא עוֹד, שֶׁמֵּאוֹתוֹ יוֹם וָהָלְאָה, הִשְׁתַּדַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם טוֹבוֹת. בָּכָה רַבִּי אַבָּא וְאָמַר, גְּדוֹלִים מַעֲשָׂיו שֶׁל זֶה מִיּוֹסֵף, כִּי בְּיוֹסֵף, הָעוֹשֵׂי רָעָה הָיוּ אֶחָיו, וַדַּאי, שֶׁהָיָה לוֹ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם, מֵחֲמַת הָאַחְוָה, אֲבָל מַה שֶּׁעָשָׂה זֶה, שֶׁעָשָׂה כֵּן עִם כָּל בְּנֵי אָדָם, הוּא גָּדוֹל מִיּוֹסֵף, רָאוּי הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַקְרֶה לוֹ נֵס עַל נֵס. פָּתַח וְאָמַר (משלי י') הוֹלֵךְ בְּתוֹם יֵלֶךְ בֶּטַח, זֶהוּ אָדָם שֶׁהוֹלֵךְ בְּדַרְכֵּי הַתּוֹרָה. יֵלֶךְ בֶּטַח, שֶׁמַּזִּיקֵי הָעוֹלָם לֹא יוּכְלוּ לַהֲזִיקוֹ. ''וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ''. מִי הוּא יִוָּדֵעַ, וְאוֹמֵר, זֶה הוּא מִי שֶׁנָּטָה מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת, וּמְבַקֵּשׁ לִגְבּוֹת מֵחֲבֵרוֹ. ''יִוָּדֵעַ'', מַהוּ יִוָּדֵעַ, הַיְנוּ, שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר בְּעֵינֵי כָּל בַּעֲלֵי הַדִּין, שֶׁלֹּא תֹּאבַד מֵהֶם צוּרַת אוֹתוֹ אָדָם, כְּדֵי לַהֲבִיאוֹ לַמָּקוֹם, שֶׁיִּהְיוּ נוֹקְמִים מִמֶּנּוּ. דְּהַיְנוּ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, וְעַל כָּךְ, יִוָּדֵעַ. וּבֹא וּרְאֵה, אוֹתוֹ הַהוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַפֶּה עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְוַדַּע וְלֹא יִהְיֶה נִכָּר לְבַעֲלֵי הַדִּין, אֲבָל מְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ, וְיִהְיֶה נִכָּר לָהֶם. אַשְׁרֵיהֶם הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ אֱמֶת, וְהוֹלְכִים בֶּטַח בָּעוֹלָם, שֶׁאֵינָם מְפַחֲדִים לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָּעוֹלָם הַבָּא.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״ב: י׳-י״ב

א. לֹא תַעְדֶּה אִשָּׁה עֶדִי הָאִישׁ כְּגוֹן שֶׁתָּשִׂים בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת אוֹ כּוֹבַע אוֹ שֶׁתִּלְבַּשׁ שִׁרְיוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אוֹ שֶׁתְּגַלַּח רֹאשָׁהּ כְּאִישׁ וְלֹא יַעְדֶּה אִישׁ עֶדִי אִשָּׁה כְּגוֹן שֶׁיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי צִבְעוֹנִים וְחָלִי זָהָב בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לוֹבְשִׁין אוֹתָם הַכֵּלִים וְלֹא מְשִׂימִין אוֹתוֹ הֶחָלִי אֶלָּא נָשִׁים הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. אִישׁ שֶׁעָדָה עֶדִי אִשָּׁה וְאִשָּׁה שֶׁעָדְתָה עֶדִי אִישׁ לוֹקִין. הַמְּלַקֵּט שַׂעֲרוֹת לְבָנוֹת מִתּוֹךְ הַשְּׁחוֹרוֹת מֵרֹאשׁוֹ אוֹ מִזְּקָנוֹ מִשֶּׁיְּלַקֵּט שַׂעְרָה אַחַת לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁעִדָּה עֶדִי אִשָּׁה. וְכֵן צָבַע שְׂעָרוֹ שָׁחוֹר מִשֶּׁיִצְבַּע שֵׂעָר לְבָנָה אַחַת לוֹקֶה. טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵינוֹ עוֹטֵף כְּאִשָּׁה וְלֹא מְגַלֶּה רֹאשׁוֹ כְּאִישׁ וְאִם עָשָׂה כֵּן אֵינוֹ לוֹקֶה:

ב. כְּתוֹבֶת קַעֲקַע הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיְשָׂרֵט עַל בְּשָׂרוֹ וִימַלֵּא מְקוֹם הַשְׂרִיטָה כְּחוֹל אוֹ דְיוֹ אוֹ שְׁאַר צִבְעוֹנִין הָרוֹשְׁמִין וְזֶה הָיָה מִנְהַג הַגּוֹיִם שֶׁרוֹשְׁמִין עַצְמָם לַעֲבוֹדָה זָרָה כְּלוֹמַר שֶׁהוּא עֶבֶד מָכוּר לָהּ וּמוּרְשָׁם לַעֲבוֹדָתָהּ וּמֵעֵת שֶׁיִּרְשׁוֹם בְּאֶחָד מִדְּבָרִים הָרוֹשְׁמִים אַחַר שֶׁיִּשְׂרוֹט בְּאֵיזֶה מָקוֹם מִן הַגּוּף בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה לוֹקֶה. כָּתַב וְלֹא רָשַׁם בְּצֶבַע אוֹ שֶׁרָשַׁם בְּצֶבַע וְלֹא וְלֹא כָּתַב בִּשְׂרִיטָה פָּטוּר עַד שֶׁיִּכְתּוֹב וִיקַעֲקַע שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י''ט) וּכְתוֹבֶת קַעֲקַע בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בְּכוֹתֵב אֲבָל זֶה שֶׁכָּתַב בִּבְשָׂרוֹ וְקֵעַקְעוֹ בּוֹ אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אִם כֵּן סִיֵּיעַ כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה אֲבָל אִם לֹא עָשָׂה כְלוּם אֵינוֹ לוֹקֶה:

ג. הַשֹּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם אֶחָד כֹּהֵן וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל ה' מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת א' לוֹקֶה חָמֵשׁ וְהוּא שֶׁהִתְרוּ בוֹ עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:

מוסר

ספר חרדים דף ס"ח ע"ב

דַּע כִּי אִם חָס וְשָׁלוֹם אַתָּה שׂוֹנֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לְטוּמְאָה דְעֶשֶׂר קְלִיפִין מְסָאֲבִין הַנִּקְרָאִים אֵיבָה וּבִהְיוֹתָךְ דָּן לְכַף חוֹבָה תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לִקְלִיפַּת הַטּוּמְאָה הַנִּקְרָא חוֹבָה. וּבְסַפְּרָךְ לָשׁוֹן הָרָע תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לִקְלִיפָּה טְמֵאָה הַנִּקְרָא לָשׁוֹן הָרָע וּבִהְיוֹתָךְ בְּגַבְהוּת רֹאשׁ אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ וּתְדַבֵּר לַבְּרִיּוֹת בְּכַעַס וְרוֹעַ פָּנִים וּזְעָקָה תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה לִקְלִיפַּת הַטּוּמְאָה הַנִּקְרָא חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה. אֵין פַּחַד דִּכְתִיב (תהלים נ''א) נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו וְנִמְצֵאתָ חָלִילָה דָבוּק לְעֶשֶׂר קְלִיפִּין מְסַאֲבִין מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַקְּדוֹשָׁה מוֹשָׁבוֹ וְטָמֵא טָמֵא תִּקָרֵא. לְהָכִי כְתִיב בִּמְצוֹרָע דַהֲוָה שׂוֹנֵא אִישׁ יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר הָיָה דָּנוֹ לְכַף חוֹבָה וּמְדַבֵּר עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע בְּלִי פַחַד וּבְכַעַס, וְהַצָרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרוּמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. לָכֵן הִזָּהֵר מְאֹד וְתָשׁוּב לה' וִירַחֲמָךְ וְהַבָּא לִיטָהֵר מְסַיְיעִין אוֹתוֹ:

פרשת מקץ יום חמישי

תורה בראשית מ״א: כ״ב-כ״ו

נביאים מלכים א ד׳: ח׳-י״ב

כתובים משלי ט׳: י״ח-י׳: ד׳

משנה משנה זבחים י׳

גמרא זבחים פ״ח ב: ה׳-י״ד

זוהר ספר הזהר, מקץ י״ב

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״ב: י׳-י״ב

מוסר