חק לישראל - פרשת ויחי יום רביעי

ברטנורהאֵלּוּ מְצִיאוֹת. מָצָא פֵרוֹת מְפֻזָּרִים. סְתָמָן נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְהֶפְקֵר הֵם:
מָעוֹת מְפֻזָּרוֹת. הוֹאִיל וְאֵין לָהֶם סִימָן נִכָּר, כְּבָר אִיַּאוּשֵׁי אִיַּאַשׁ וְהֶפְקֵר הֵן. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּכֻלְּהוּ:
כְּרִיכוֹת. עֳמָרִים קְטַנִּים:
שֶׁל נַחְתּוֹם. אֵין בָּהֶם סִימָן, שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים. אֲבָל שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת יֵשׁ לָהֶם סִימָן:
הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן. לַאֲפוֹקֵי הַבָּאוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן, כִּדְקָתָנֵי סֵיפָא:
וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן. צֶמֶר צָבוּעַ אַרְגָּמָן, וּמָשׁוּךְ כְּמִין לָשׁוֹן:
מָצָא עִגּוּל. שֶׁל דְּבֵלָה:
אֶנְפּוֹרְיָא. כֵּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא שְׂבַעְתָּן הָעַיִן וְאֵין לַבְּעָלִים בָּהֶם טְבִיעַת עַיִן. שֶׁפְּעָמִים שֶׁמַּחֲזִירִים אֲבֵדָה בִּטְבִיעוּת עֵינָא, כְּגוֹן לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנָן דְּלֹא מְשַׁנֵּי בְּדִבּוּרֵיהּ. וְאִלּוּ הַכֵּלִים שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאֵין לְבַעֲלֵיהֶן בָּהֶן טְבִיעוּת עַיִן אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. וְאֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמְּצָאָן אֶחָד אֶחָד. אֲבָל מְצָאָן שְׁנַיִם שְׁנַיִם חַיָּב לְהַכְרִיז, דְּמִנְיָנָא הָוֵי סִימָן. וְהַמּוֹצֵא מְצִיאָה בִּסְרַטְיָא וּפְלַטְיָא גְּדוֹלָה בְּעִיר שֶׁרֻבָּהּ נָכְרִים, אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז. וּבְעִיר שֶׁרֻבָּהּ יִשְׂרָאֵל, חַיָּב לְהַכְרִיז:

עיקר תוספות יום טוב(א) הָרַמְבַּ"ם. וּפֵרְשׁוּ דְּטַעֲמוֹ דְּאַגַּב יְקָרַיְהוּ וַחֲשִׁיבוּתַיְהוּ מְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ בְּכָל שָׁעָה, וְיָדַע שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנּוּ, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא בָּא וּנְטָלָן וַדַּאי נִתְיָאֵשׁ, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן וַהֲרֵי הֵן הֶפְקֵר. וּבְמָעוֹת מְפֻזָּרוֹת מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּאָדָם מְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכָל שָׁעָה. וְכֵן בְּכֻלָּן. וְכֵיוָן שֶׁאֵין בָּהֶן סִימָן מִתְיָאֵשׁ מִיָּד, שֶׁגַּם בִּמְקוֹמָן אֵין סִימָן, שֶׁלְּכָל אֵלּוּ אֵין דֶּרֶךְ לְהַנִּיחָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע, וְדֶרֶךְ נְפִילָה בָּאוּ שָׁם וְאֵין יָדוּעַ מְקוֹמָן:
(ב) כְּמוֹ מְאַלְּמִים אֲלוּמִים [בְּרֵאשִׁית לז], מְתַרְגֵּם בַּיְרוּשַׁלְמִי מְכַּרְכִין כְּרִיכִין. רַשִׁ"י. וְדַוְקָא קְטַנִּים, דְּאִלּוּ גְּדוֹלִים הָוֵי מָקוֹם סִימָן:
(ג) וּלְפִיכָךְ מָקוֹם נַמִּי לֹא הָוֵי סִימָן, דְּמִתְגַּלְגְּלֵי בְּרַגְלֵי אָדָם וּבְהֵמָה וְאֵינָם נִמְצָאוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁנָּפְלוּ תְּחִלָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) בָּשָׂר. מוֹקֵי בַּגְּמָרָא כְּשֶׁנָּהֲגוּ הַטַּבָּחִים לַעֲשׂוֹת הַחֲתִיכוֹת שָׁוִים בַּמִּשְׁקָל:
(ה) מִמְּדִינָתָן. כְּמוֹת שֶׁהֵן גְּזוּזוֹת כִּשְׁאָר כָּל גִּזּוֹת הַמְּדִינָה, לַאֲפוֹקֵי הַבָּאוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן כוּ'. רַשִׁ"י:
(ו) חֶרֶס. כְּגוֹן שֶׁאֵין דֶּרֶךְ לִתְּנָם בְּתוֹכוֹ אֶלָּא מֵאֵלָיו נָפַל לְתוֹכָן קָסָבַר רַבִּי יְהוּדָה דַּהֲוֵי סִימָן, לְפִי שֶׁלִּפְעָמִים יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לִזְכֹּר שֶׁהוּא בְּתוֹכוֹ וְאוֹמֵר אוֹתוֹ לְסִימָן. טוּר:
(ז) וּלְשׁוֹן אֶנְפּוֹרְיָא נוֹטְרִיקוֹן אֵין פֹּה רְאָיָה. רַשִׁ"י. וּלְשׁוֹן טְבִיעַת עַיִן מֻרְגָּל בַּגְּמָרָא. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן מִקְרָא (יִרְמְיָה לח) הָטְבְּעוּ בַבֹּץ, וְהַמְכֻוָּן שֶׁעַל יְדֵי שֶׁשְּׂבַעְתָּן הָעַיִן הָוֵי כְּאִלּוּ טָבַע וְנִשְׁקַע בַּכְּלִי עַד שֶׁמַּכִּירוֹ הֵיטֵב הֵיטֵב:
(ח) וְהִקְשָׁה הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה מַאי שְׁנָא מִמְּצָאָן מַטְבְּעוֹת דְּבָעִינַן שְׁלֹשָׁה כְּדִתְנַן לְקַמָּן. וְתֵרֵץ הָרְמָ"א דְּדַוְקָא מַטְבְּעוֹת שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם לָשֵׂאת אֶצְלָן מָעוֹת וְדַרְכָּן לְאַבְּדָן דֶּרֶךְ נְפִילָה, לְכָךְ בָּעֵי כְּמִגְדָּל, אֲבָל מְחָטִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵין דַּרְכָּן לָשֵׂאתָן אֶלָּא הַצָּרִיךְ לָהֶן, וְהוּא יוֹדֵעַ וּמְדַקְדֵּק בַּמִּנְיָן, וְעַל כֵּן הָוֵי סִימָן:
(ט) מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִין שָׁם רַבִּים תָּדִיר, וְהוּא דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ:
(י) שׁוּק גָּדוֹל שֶׁל מִקָּח וּמִמְכָּר:

עיקר תוספות יום טוב(יא) דְּכָל מַה שֶּׁהַמּוֹצֵא יָכוֹל לְקָרֵב הַדָּבָר מְקָרֵב. וּמִשּׁוּם הָכִי מַכְרִיז טִבְעֵי כְּדֵי שֶׁיָּבִין הָאוֹבֵד שֶׁרַבִּים הָיוּ. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
(יב) וְכֵן כָּתַב הַנִּמּוּקֵי יוֹסֵף כָּךְ כוּ'‏ וּמֻנָּחִים כוּ'. וְקָשְׁיָא דְּהָא מִנְיָן לְחוּד הָוֵי סִימָן כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּצִבּוּרֵי פֵרוֹת. וְהָרֹא"שׁ כָּתַב גַּם בְּכָאן דְּלֹא בָּעִינַן לְסִימָן אֶלָּא שֶׁיֹּאמַר הַמִּנְיָן, וְהָא דְּבָעִינַן כְּמִגְדָּל מִשּׁוּם דְּאִי לָאו הָכִי אָז תָּלִינַן דִּבְדֶרֶךְ נְפִילָה נָפַל וּמִתְיָאֵשׁ הָאוֹבֵד, כִּי לֹא יָכוֹל לִתֵּן סִימָן בְּמִנְיָנָן כוּ', וְצָרִיךְ לוֹמַר דִּתְרֵי אִתְרְמֵי וְנָפְלֵי, דְּאִם לֹא כֵן תְּרֵי נַמִּי יִתֵּן סִימָן מָקוֹם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. כְּגוֹן בְּשָׂדֶה זְרוּעָה שֶׁאֵין רֹב בְּנֵי אָדָם דּוֹרְכִין בָּהּ, וְיֵשׁ מִעוּט שֶׁהוֹלְכִין בָּהּ. רַשִׁ"י:
(יד) חַיָּב כוּ'. לִכְאוֹרָה קָשֶׁה, הָא תָּנֵי לֵיהּ רֵישָׁא. אֲבָל בַּגְּמָרָא, דְּכַדֵּי יַיִן וְשֶׁמֶן רְגִילוּת הוּא דְּכֻלָּן שָׁוִין, וְכֵן הֵם מְלֵאִים, דְּאָז אֵין סִימָן לוֹמַר כַּמָּה יַיִן יֵשׁ בּוֹ. וְהָא דְּחַיָּב לְהַכְרִיז מַיְרֵי שֶׁרְשׁוּמִין הֵם וְיֵשׁ לְכָל בַּעַל הַבַּיִת רֹשֶׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְקֹדֶם שֶׁנִּפְתְּחוּ הָאוֹצָרוֹת לִמְכֹּר הוּא דִתְנַן חַיָּב לְהַכְרִיז, דִּלְאַחַר שֶׁנִּפְתְּחוּ כוּ'‏ בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד מוֹכֵר לְהַרְבֵּה חֶנְוָנִים וְכֻלָּם רְשׁוּמִים בְּעִנְיָן אֶחָד לֹא הָוֵי רֹשֶׁם סִימָן:

ברטנורהאַחַר הַגַּפָּה. סְתִימַת כֹּתֶל שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל קָנִים:
גָּדֵר. שֶׁל אֲבָנִים:
גּוֹזָלוֹת מְקֻשָּׁרִין. בְּכַנְפֵיהֶן. דְּכֻלֵּי עָלְמָא הָכִי מְקַטְּרֵי לְהוּ, וְקֶשֶׁר כָּזֶה לֹא הָוֵי סִימָן:
לֹא יִגַּע בָּהֶן. דְּאָמְרִינַן הָנֵי אֱינַשׁ אַצְנְעִינְהוּ וְאִי שָׁקֵיל לְהוּ לֵית לְהוּ לְמָרַיְהוּ סִימָנָא בְּגַוַּיְהוּ. הִלְכָּךְ לְשָׁבְקִינְהוּ עַד דְּאָתֵי מָרַיְהוּ וְשָׁקֵיל לְהוּ:
מְכֻסֶּה לֹא יִגַּע בּוֹ. דְּאֵין זֶה אֲבֵדָה שֶׁיְּהֵא מֻזְהָר עָלֶיהָ בְּלֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם, דְּמִשְׁתַּמֵּר הוּא:
מָצָא בְגַל וּבְכֹתֶל יָשָׁן הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַגַּל וּלְבַעַל הַכֹּתֶל שֶׁל אֱמוֹרִיִּים שֶׁהוֹרִישׁוּ אֲבוֹתֵינוּ הָיָה. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ חֲלֻדָּה רַבָּה, שֶׁנִּכָּר שֶׁמִּזְּמַן הַרְבֵּה הָיָה טָמוּן שָׁם:
מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ. בְּאֶחָד מֵחֹרֵי כֹּתֶל הַסְּמוּכִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אִם מְצָאָהּ מֵחֲצִי עָבְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל וְלַחוּץ, שֶׁלּוֹ, דְּאָמְרִינַן אֶחָד מִבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים נְתָנּוֹ שָׁם וְשָׁכַח, וַחֲלֻדָּה שֶׁעָלָיו מוֹכַחַת שֶׁמִּזְּמַן הַרְבֵּה הָיָה שָׁם וּבְוַדַּאי נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. וְדִין זֶה דַּוְקָא בִּלְשׁוֹן זָהָב וַחֲתִיכַת כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיָה כְּלִי וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת, אִם פִּי הַכְּלִי לַחוּץ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְאִם פִּי הַכְּלִי לִפְנִים הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת:

עיקר תוספות יום טוב(טו) הַגַּפָּה. מָקוֹם שֶׁמִּשְׁתַּמֵּר קְצָת. אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין מִשְׁתַּמֵּר כְּלָל וַדַּאי אֲבֵדָה הִיא וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, כֵּיוָן שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן. וּבְמָקוֹם הַמִּשְׁתַּמֵּר אֲפִלּוּ יֵשׁ בּוֹ סִימָן לֹא יִגַּע בּוֹ, כִּדְמוּכַח מָצָא כְּלִי בָּאַשְׁפָּה כוּ'‏ דְּמַיְרֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן, מִדְּקָאָמַר וְאִם מְגֻלֶּה נוֹטֵל וּמַכְרִיז. תּוֹסָפוֹת:
(טז) וּמָקוֹם לֹא הָוֵי סִימָן, דְּמַיְרֵי בִּמְדַדִּין, וְאִיכָּא נַמִּי לְמֵימַר מֵעָלְמָא אָתוּ, וַהֲוָה לֵיהּ סָפֵק הִנּוּחַ. גְּמָרָא. וְכָתַב הַסְּמַ"ע דְּמַיְרֵי שֶׁאֵין שׁוֹבָךְ סָמוּךְ לָהּ בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה, דְּלֹא תִּקְשֶׁה מִמִּשְׁנָה ו'‏ פֶּרֶק ב'‏ דְּבָבָא בַּתְרָא:
(יז) לִישְׁנָא דִּגְמָרָא. וְתַנָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָאֵי, מִשּׁוּם הָכִי נָקֵיט אֱמוֹרִיִּים, וְהוּא הַדִּין שֶׁל שְׁאָר נָכְרִים בִּמְדִינָה וּמְדִינָה כוּ'. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְאִם תֹּאמַר וְלִקְנֵי לוֹ חֲצֵרוֹ כוּ', וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאֵין חָצֵר קוֹנָה בְּדָבָר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא יִמְצָאֶנּוּ לְעוֹלָם. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּסָמוּךְ וּבַמִּשְׁנָה דִּלְקַמָּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יח) חָדָשׁ. הַיְנוּ בְּכֹתֶל שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאֲבוֹתָיו שֶׁל זֶה שֶׁהוּא עַתָּה שֶׁלּוֹ בְּנָאוּהוּ וְלֹא יָצָא מֵרְשׁוּתָם מֵעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁהוּא וַאֲבוֹתָיו דָּרוּ בּוֹ מֵעוֹלָם. הָרֹא"שׁ:
(יט) בַּעַל הַבָּיִת. לָאו מִשּׁוּם דְּתִקְנֶה לוֹ חֲצֵרוֹ הוּא, דְּאִם כֵּן אֲפִלּוּ מֵחֶצְיוֹ וְלָחוּץ, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁאֵין הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא כְּשֶׁטּוֹעֵן בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהַמָּמוֹן שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹרֵשׁ, שֶׁאֲנָן טוֹעֲנִין לוֹ שֶׁמָּא שֶׁל אָבִיו הֵן, אֲבָל אִם הוֹדָה שֶׁהֵן מְצִיאָה הֲרֵי הֵן שֶׁל מוֹצֵא. עַד כָּאן. לְפִי שֶׁבָּא בַּחֲצֵרוֹ קֹדֶם יֵאוּשׁ, וְקַיְמָא לָן יֵאוּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת לֹא קָנָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) בְּתוֹךְ וְכוּ'. מַיְרֵי שֶׁמָּצָא בְּזֶה הָעִנְיָן שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא אֲבֵדָה. תּוֹסָפוֹת:
(כא) שֶׁלּוֹ. בַּגְּמָרָא, וְאַמַּאי, לֵיזֵל בָּתַר בַּתְרָא, מִי לֹא תְּנַן בִּשְׁקָלִים פֶּרֶק ז'‏ מִשְׁנָה ב'‏ דְּהֶעָשׂוּי לְהִתְכַּבֵּד אָזְלִינַן בָּתַר בַּתְרָא. וּמַסִּיק דְּבַתְרָא נָכְרִי הוּא. אִי נַמִּי כוּ':

ברטנורהמָצָא בַחֲנוּת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן מַיְרֵי. דְּהַהוּא דְּנָפַל מִנֵּיהּ מִיָּאֵשׁ, שֶׁהַכֹּל נִכְנָסִים לְשָׁם:
בֵּין תֵּבָה. שֶׁהַחֶנְוָנִי יוֹשֵׁב לְפָנֶיהָ, וְתָמִיד נוֹטֵל מִמֶּנָּה, וְנוֹתֵן לְפָנָיו וּמוֹכֵר, וּמָעוֹת שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ נוֹתֵן בְּתוֹכָהּ, וְלֹא נָפַל שׁוּם דָּבָר אֶלָּא מִיַּד חֶנְוָנִי:
לִפְנֵי שֻׁלְחָנִי הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. דְּאָמְרִינַן מִן הַבָּאִים לְהַחֲלִיף מָעוֹת נָפְלוּ, שֶׁהֲרֵי הַשֻּׁלְחָן מַפְסִיק בֵּין שֻׁלְחָנִי לַמָּעוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ, וְאִם מִן הַשֻּׁלְחָנִי הֵם הָיָה לָהֶם לְהִמָּצֵא בֵּינוֹ וְלַכִּסֵּא שֶׁהַשֻּׁלְחָן מֻנָּח עָלָיו:
הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מֵחֲבֵרוֹ וְכוּ'. וּכְגוֹן שֶׁחֲבֵרוֹ זֶה תַּגָּר שֶׁלָּקַח תְּבוּאָה זוֹ אוֹ פֵרוֹת הַלָּלוּ מֵאֲנָשִׁים הַרְבֵּה וְלֹא יְדִיעַ דְּמַאן נִינְהוּ, וְכֵיוָן דְּלֵית בְּהוּ סִימָן נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. אֲבָל אִם זֶה שֶׁמָּכַר אֶת הַפֵּרוֹת לִקְּטָן הוּא עַצְמוֹ מִן הַקַּרְקַע שֶׁלּוֹ, שֶׁוַּדַּאי הַמָּעוֹת הַלָּלוּ שֶׁלּוֹ הֵן, חַיָּב לְהַחֲזִיר:
וְאִם הָיוּ צְרוּרִים. הַקֶּשֶׁר אוֹ מִנְיָן שֶׁלָּהֶם הָוֵי סִימָן:

עיקר תוספות יום טוב(כב) לִפְנֵי כוּ'. וְלֹא קָתָנֵי מָצָא בַּשֻּׁלְחָן כִּדְקָתָנֵי מָצָא בַּחֲנוּת, לוֹמַר אֲפִלּוּ מֻנָּחִים עַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן. גְּמָרָא. וְטַעְמָא שֶׁדֶּרֶךְ הַבָּאִים לְהַחֲלִיף לִתֵּן מָעוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּחֲנוּת שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַבָּאִים לִקְנוֹת לִתֵּן חֶפְצֵיהֶם עַל הַתֵּבָה. טוּר:
(כג) וְתַגָּר עַצְמוֹ נַמִּי, אֶלָּא דְּלֹא פְּסִיקָא לֵיהּ, דְּאִם מָצָא קֹדֶם שֶׁשָּׁהָה כְּדֵי לְעָרֵב עִם פֵּרוֹת אֲחֵרוֹת, חַיָּב לְהַחֲזִיר, דְּלֹא מְיָאֵשׁ. תּוֹסָפוֹת:
(כד) וְדָשָׁן בְּעַצְמוֹ, וְאִי נַמִּי עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, דְּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ. אֲבָל דָּשָׁן עַל יְדֵי אֲחֵרִים, דִּלְמָא מִנַּיְהוּ נָפַל. גְּמָרָא:

ברטנורהכָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל. אִם הָאֲבֵדָה דָּבָר שֶׁיְּכוֹלִים לְהַאֲכִילוֹ אֶת שְׂכַר מַעֲשָׂיו, כְּגוֹן שׁוֹר וַחֲמוֹר:
יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל. וְלֹא יִמְכֹּר אוֹתוֹ הַמּוֹצֵא, שֶׁכָּל אָדָם נוֹחַ לוֹ בִּבְהֶמְתּוֹ שֶׁהִכִּירָה בּוֹ כְּבָר וְלִמְּדָהּ לִרְצוֹנוֹ. וְאֵינוֹ חַיָּב לְהִטָּפֵל בָּהּ לְעוֹלָם, אֶלָּא תַּרְנְגֹלֶת וּבְהֵמָה גַסָּה מְטַפֵּל בָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. עֲגָלִים וּסְיָחִים שֶׁל רְעִיָּה, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין מְגַדְּלִים אוֹתָם לְפַטֵּם, וְכֵן גְּדָיִים וּטְלָאִים, מְטַפֵּל בָּהֶם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וַעֲגָלִים שֶׁל פִּטּוּם מְטַפֵּל בָּהֶם שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲוָזִין וְתַרְנְגֹלִים זְכָרִים, הַקְּטַנִּים מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשִׁים יוֹם, וְהַגְּדוֹלִים שֶׁאוֹכְלִים הַרְבֵּה מְטַפֵּל בָּהֶן שְׁלֹשָׁה יָמִים. מִכָּאן וָאֵילָךְ לוֹקֵחַ אוֹתָם הוּא לְעַצְמוֹ בְּשׁוּמָא כְּפִי שָׁוְיָן, אוֹ מוֹכְרָן לַאֲחֵרִים וּמֵנִיחַ הַדָּמִים אֶצְלוֹ:
לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. כֵּיוָן דְּשָׁרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְאִשְׁתַּמּוּשֵׁי בְּהוּ, אַף עַל גַּב דְּלֹא אִשְׁתַּמֵּשׁ בְּהוּ כְּמַאן דְּאִשְׁתַּמֵּשׁ דָּמֵי, וְחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי טַרְפוֹן בִּדְמֵי אֲבֵדָה שֶׁמָּכַר. אֲבָל מָעוֹת עַצְמָן שֶׁל אֲבֵדָה, כְּגוֹן שֶׁמָּצָא מָעוֹת בַּכִּיס אוֹ שְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם כְּלָל:

ברטנורהאַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. שֶׁמִּתְעַפְּשִׁין כְּשֶׁשּׁוֹהִין מִלְּפָתְחָן. וְכָל סִפְרֵיהֶן הָיוּ עֲשׂוּיִין כְּעֵין גִּלָּיוֹן:
גּוֹלְלָן. מִתְּחִלָּתָן לְסוֹפָן, שֶׁיִּכָּנֵס בָּהֶם הָאֲוִיר:
בַּתְּחִלָּה. מַה שֶּׁלֹּא לָמַד מֵעוֹלָם. לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁהוֹתָן לְפָנָיו:
וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ. לְפִי שֶׁזֶּה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְנִקְרָע:
שׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ. לִשְׁלֹט בָּהּ אֲוִיר, שֶׁלֹּא תֹאכַלֶּנָּה עָשׁ:
לְצָרְכָּן. שֶׁמִּתְעַפְּשִׁים בַּקַּרְקַע. שֶׁצָּרִיךְ לְתִתָּן בַּקַּרְקַע, דְּזוֹ הִיא שְׁמִירָתָן. וּלְפִיכָךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לִפְרָקִים:
אֲבָל לֹא לְשָׁחֳקָן. וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן זְמַן אָרֹךְ עַד שֶׁיִּשְׁחָקֵם:
לֹא יִגַּע בָּהֶן. זָהָב אֵינוֹ מִתְעַפֵּשׁ בָּאָרֶץ. וְכֵן זְכוּכִית. וְעוֹד שֶׁהוּא נוֹחַ לְהִשָּׁבֵר:
שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל. דָּבָר שֶׁגְּנַאי הוּא לוֹ. וְהַתּוֹרָה אָמְרָה וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, כְּגוֹן זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְּבוֹדוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(לא) וְהָנֵי מִלֵּי בְּסִפְרֵי תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים. שֶׁמִּי שֶׁלָּמַד בָּהֶן כְּבָר דַּי לוֹ בִּקְרִיאָה בְּעָלְמָא, וּמִי שֶׁלּוֹמֵד בָּהֶן תְּחִלָּה צָרִיךְ לִטְרֹחַ יוֹתֵר וְעַל יְדֵי טִרְחוֹ הֵם מִתְקַלְקְלִים. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁנּוֹהֲגִים לִכְתֹּב הַגְּמָרָא וּמִי שֶׁלָּמַד פִּרְקוֹ מֵאָה פְעָמִים צָרִיךְ עִיּוּן גָּדוֹל כְּבַתְּחִלָּה, וְאַדְּרַבָּא כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹתֵר בָּקִי צָרִיךְ עִיּוּן יוֹתֵר גָּדוֹל בַּהֲלָכוֹת הַצְּרִיכוֹת לַשְּׁמוּעוֹת שֶׁלּוֹ, וַהֲרֵי הוּא כְּלוֹמֵד בַּתְּחִלָּה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַמְבַּ"ן:
(לב) לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל טְפֵי לֹא, שֶׁמִּתְקַלְקְלִים. טוּר:
(לג) שֶׁאָדָם חָשׁוּב הוּא, וְאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל קֻפָּה שֶׁלּוֹ לְהַכְנִיסָהּ מִן הַחוּץ לְבַיִת שָׁמוּר. רַשִׁ"י:

ברטנורהאֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה. שֶׁנִּכָּר בָּהּ שֶׁאֵין הַבְּעָלִים יוֹדְעִים שֶׁהִיא שָׁם:
אֵין זוֹ אֲבֵדָה. וְאֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר, שֶׁמִּדַּעַת הִנִּיחוּהָ שָׁם:
רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים. שֶׁמִּתְקַלְקְלִים רַגְלֶיהָ:
הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם. הַתּוֹרָה רִבְּתָה הֲשָׁבוֹת הַרְבֵּה:
לֹא יֹאמַר לוֹ תֶּן לִי סֶלַע. שֶׁזֶּה אוֹמֵר לוֹ, אִם עָשִׂיתָ מְלַאכְתְּךָ, הָיִיתָ מַרְבֶּה טֹרַח, עַכְשָׁיו לְפִי מַה שֶּׁטָּרַחְתָּ טֹל:
כְּפוֹעֵל בָּטֵל. כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִטֹּל וְלִפְחֹת מִשְּׂכָרוֹ לִבָּטֵל מִמְּלָאכָה זוֹ כְּבֵדָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בָּהּ וְלַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה קַלָּה כָּזוֹ:
אִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין. אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לִבָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ, שֶׁשְּׂכָרָהּ מְרֻבֶּה, מַה יַּעֲשֶׂה. אִם יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם מַתְנֶה בִּפְנֵיהֶם וְאוֹמֵר, רְאוּ שֶׁאֲנִי מִשְׂתַּכֵּר כָּךְ וְכָךְ, וְאִי אֶפְשִׁי לִבָּטֵל לִטֹּל שָׂכָר מֻעָט, אִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֶטֹּל שְׂכָרִי מִשָּׁלֵם, אֲטַפֵּל בַּהֲשָׁבַת אֲבֵדָה זוֹ:
שֶׁלּוֹ קוֹדֵם. וּמַנִּיחַ אֶת הָאֲבֵדָה:

עיקר תוספות יום טוב(לד) רוֹעִין כוּ'. הָא רָצָה בַּדֶּרֶךְ לֹא פְּסִיקָא לַהּ. דְּאִי פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הָעִיר אֵין זוֹ אֲבֵדָה, וְאִי פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי הַשָּׂדֶה הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. וּלְפִיכָךְ מַפְלִיג בְּסֵיפָא בְּרָצָה בֵין הַכְּרָמִים בְּמִלְּתָא דִּפְסִיקָא. גְּמָרָא:
(לה) אֲבָל רוֹעָה, לֹא. אֶלָּא אִם כֵּן הַכְּרָמִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁחַיָּב לְהָשִׁיבָהּ מִפְּנֵי אֲבֵדַת הַכֶּרֶם. גְּמָרָא:
(לו) אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים. וְלָאו דַּוְקָא. וּבַגְּמָרָא, אֲפִלּוּ מֵאָה פְעָמִים:
(לז) וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, הָשֵׁב מָקוֹר, וְיָדוּעַ כִּי הַמָּקוֹר נוֹפֵל עַל הַמְּעַט וְעַל הָרֹב כוּ'‏ וּלְפִיכָךְ מוֹרֶה הָשֵׁב שֶׁחַיָּב לְהַחֲזִיר פְּעָמִים רַבּוֹת. כְּמוֹ כֵן הָקֵם כוּ'‏ עָזֹב כוּ':
(לח) כְּגוֹן שֶׁהָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה שֶׁהָיָה נוֹטֵל עָלֶיהָ אַרְבָּעָה דִּינָרִים, וּלְהַנִּיחָהּ וּלֵישֵׁב בָּטֵל הָיָה נוֹטֵל דִּינָר, וּלְהַנִּיחָהּ וּלְהִתְעַסֵּק בַּהֲשָׁבָתָהּ הָיָה נוֹטֵל שְׁנֵי דִּינָרִים, נוֹתְנִים לוֹ שְׁנֵי דִּינָרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ דִּינָר בִּשְׂכַר הֲשָׁבָה, כֵּיוָן דְּלֹא חִיְּבַתּוֹ הַתּוֹרָה לְהָנִיחַ שֶׁלּוֹ וּלְהִתְעַסֵּק בַּהֲשָׁבָה, יָכוֹל לִטֹּל שְׂכַר הַהֲשָׁבָה. טוּר:

י. מְצָאָהּ בָּרֶפֶת, אֵינוֹ חַיָּב בָּהּ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב בָּהּ. וְאִם הָיְתָה בֵית הַקְּבָרוֹת, לֹא יִטַּמָּא לָהּ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו, הִטַּמֵּא, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, אַל תַּחֲזִיר, לֹא יִשְׁמַע לוֹ. פָּרַק וְטָעַן, פָּרַק וְטָעַן, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) עָזֹב תַּעֲזֹב. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר, הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רְצוֹנְךָ לִפְרֹק פְּרֹק, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר, עִמּוֹ. אִם הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, חַיָּב. מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק, אֲבָל לֹא לִטְעֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף לִטְעֹן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אִם הָיָה עָלָיו יָתֵר עַל מַשָּׂאוֹ, אֵין זָקוּק לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, תַּחַת מַשָּׂאוֹ, מַשְּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ:

ברטנורהמְצָאָהּ בָּרֶפֶת. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִשְׁתַּמֶּרֶת בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁאֵינָהּ נְעוּלָה:
וְאִם הָיְתָה בְּבֵית הַקְּבָרוֹת. וְהוּא כֹּהֵן, לֹא יִטַּמָּא לָהּ. שֶׁהֲשָׁבַת אֲבֵדָה עֲשֵׂה, הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ, וּבְטֻמְאַת כֹּהֵן, עֲשֵׂה דִקְדֹשִׁים יִהְיוּ (ויקרא כא) וְלֹא תַעֲשֶׂה דִּלְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו (שם). וְאֵין עֲשֵׂה דוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה:
אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַל תַּחֲזִיר. וְהָאֲבֵדָה בְּמָקוֹם שֶׁמִּצְוָה לְהַחֲזִיר, הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ. דִּכְתִיב (ויקרא יט) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ, שֶׁאִם אָבִיךָ אוֹמֵר לְךָ חַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת אַל תִּשְׁמַע לוֹ. וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת:
הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ. בַּעַל הַחֲמוֹר:
מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק. בְּחִנָּם:
אֲבָל לֹא לִטְעֹן. בְּחִנָּם. אֶלָּא בְּשָׂכָר:
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר וְכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

עיקר תוספות יום טוב(לט) וְגַם אֵינָהּ מַתְעָה הַבְּהֵמָה לְהַרְגִּילָהּ לִבְרֹחַ. בַּגְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ הַטּוּר כְּגוֹן שֶׁאֵין לוֹ פְּתָחִים בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹתָיו:
(מ) חַיָּב. כְּגוֹן שֶׁנִּכָּר בָּהּ שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת תּוֹעָה. דְּהָא אָמְרִינַן לְעֵיל דְּדַוְקָא רָצָה בַדֶּרֶךְ וְאַפָּהּ לְגַבֵּי דַּבְרָא חַיָּב לְהַחֲזִיר. הָא לָאו הָכִי לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(מא) וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב אוֹ נָזִיר, דְּאִיכָּא גַּם כֵּן עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. שֶׁנֶּאֱמַר בְּנָזִיר קָדוֹשׁ יִהְיֶה, וְנֶאֱמַר עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא:
(מב) וְאַף עַל גַּב דְּלֹא תַעֲשֶׂה נַמִּי אִיכָּא, לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם, אֵין לֹא תַעֲשֶׂה מוֹעִיל לִדְחוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, אֶלָּא עֲשֵׂה הוּא דְּקָא דָּחִי לֵיהּ. רַשִׁ"י. וְכֵן כָּתַב הָרִי"ף:
(מג) אַל כוּ'. אֶלָּא עֲסֹק בְּדִבּוּרִי לְהָבִיא לִי גוֹזָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה:
(מד) מֵאֲנִי ה'‏ דְּסֵיפָא דִּקְרָא יָלֵיף, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ יְרָא אֶת אָבִיךָ, אֲנִי ה'‏ אָדוֹן לִשְׁנֵיכֶם כוּ'. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(מה) חַיָּב. לִפְרֹק בְּעַצְמוֹ, וְלֹא יַטְרִיחַ לְבַעַל הַמַּשָּׂא שֶׁיִּפְרֹק עִמּוֹ. הָרַמְבַּ"ם:
(מו) אֶלָּא אִם כֵּן הוּא עָסוּק בִּמְלָאכָה. וְדִינוֹ כְּמוֹ בַּהֲשָׁבַת אֲבֵדָה דִּלְעֵיל. הָרֹא"שׁ:
(מז) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. פְּלִיגֵי בִּדְרָשָׁא דִּקְרָא בַּגְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

עיקר תוספות יום טוב(מח) אִם מִקְרָא מִקְרָא וְאִם מִשְׁנָה מִשְׁנָה וְאִם גְּמָרָא גְּמָרָא. רַשִׁ"י. וּמֻבְהָק, לְשׁוֹן תַּרְגּוּם, מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ [שְׁמוּאֵל ב כב] מִזִּיו יְקָרֵיהּ מַבְהִיקִין שְׁמֵי שְׁמַיָּא כוּ'. וְנִרְאֶה לִי שֶׁמִּלַּת מֻבְהָק מוּסָב עַל הַתַּלְמִיד. וְאָמְרָם בְּעַלְמָא סִימָן מֻבְהָק מוּסָב עַל הַסִּימָן שֶׁהוּא בָּהִיר וְנֹגַהּ לוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(מט) מַשְּׂאוֹי. וּלְעִנְיָן אִם אָבִיו חָכָם אוֹ שָׁקוּל כְּרַבּוֹ, מַחֲלֹקֶת הַפּוֹסְקִים [בְּטוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ יוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רמ"ב]. וּלְשׁוֹן הָרַ"ב סוֹף מַסֶּכֶת כְּרֵתוֹת מוּכָח דְּהָאָב קוֹדֵם וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁקוּל כוּ', וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם שָׁם בְּהֶדְיָא כֵן הוּא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(נ) חָכָם כוּ'. הָכִי גָּרְסִינַן. וְכָתַב בֵּית יוֹסֵף דְּטַעְמָא מִשּׁוּם דְּפִדְיוֹן שֶׁהֵם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, כֵּיוָן שֶׁאָבִיו תַּלְמִיד חָכָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁקוּל כְּרַבּוֹ חַיָּב לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת קֹדֶם כָּל אָדָם, אֲבָל אֲבֵדָתוֹ שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא הֶפְסֵד מָמוֹן, אִם אֵינוֹ שָׁקוּל כְּרַבּוֹ, רַבּוֹ קוֹדֵם:

גמרא בבא מציעא ל״ג א: י״ח-ל״ג ב: ה׳

תָּנוּ רַבָּנָן הָעוֹסְקִים בְּמִקְרָא מִדָּה וְאֵינָה מִדָּה בְּמִשְׁנָה מִדָּה וְנוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר גְּמָרָא אֵין לָךְ מִדָּה גְדוֹלָה מִזּוּ וּלְעוֹלָם הֱוֵי רָץ לְמִשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַגְּמָרָא. הָא גוּפָא קַשְׁיָא אֲמַרְתְּ בִּגְמָרָא אֵין לָךְ מִדָּה גְדוֹלָה מִזּוּ וְהָדָר אֲמַרְתְּ וּלְעוֹלָם הֲוֵי רָץ לְמִשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַגְּמָרָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בִּימֵי רִבִּי נִשְׁנִית מִשְׁנָה זוּ שְׁבָקוּ כּוּלֵי עַלְמָא מַתְנִיתִין וַאֲזָלוּ בָּתַר גְּמָרָא. הָדָר דָּרַשׁ לְהוּ וּלְעוֹלָם הֱוֵי רָץ לְמִשְׁנָה יוֹתֵר מִן הַגְּמָרָא. מָאי דָּרוּשׁ כִּדְדָרַשׁ רִבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַאי מָאי דִּכְתִיב (ישעיה נח) הַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם הַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם אֵלּוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁשְּׁגָגוֹת נַעֲשׂוֹת לָהֶם כִּזְדוֹנוֹת. וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁזְּדוֹנוֹת נַעֲשׂוֹת לָהֶם כִּשְׁגָגוֹת. וְהַיְינוּ דִתְנַן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֱוֵי זָהִיר בְּתַלְמוּד שֶׁשִּׁגְגַת תַּלְמוּד עוֹלָה זָדוֹן. דָּרַשׁ רִבִּי יְהוּדָה בַּר אִילְעַאי מָאי דִּכְתִיב (שם סו) שִׁמְעוּ דְבַר ה' הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ אֵלּוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים. אֲחֵיכֶם אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא. שׂנְאֵיכֶם אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה. מְנַדֵּיכֶם אֵלּוּ עַמֵּי הָאָרֶץ. שֶׁמָּא תֹאמַר פָּסַק סִבְרָם וּבָטֵל סִיכוּיָים תַּלְמוּד לוֹמַר וְנִרְאֶה בְשִׂמְחַתְכֶם שֶׁמָּא תֹּאמַר יִשְׂרָאֵל יֵבוֹשׁוּ תַּלְמוּד לוֹמַר וְהֵם יֵבוֹשׁוּ. אוּמוֹת הָעוֹלָם יֵבוֹשׁוּ וְיִשְׂרָאֵל יִשְׂמָחוּ:

רש״ימדה - היא קצת:
ואינה מדה - שהמשנה וגמרא יפים ממנה מפני שתלוין בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היה גמרא בכתב וגם לא היה ניתן לכתוב אלא לפי שנתמעטו הלבבות התחילו דורות [אחרונים] לכתבו:
גמרא - כבר פירשתי למעלה שהוא לתת לב להבין סתימות טעמי המשנה מה הם וכששתים סותרות זו את זו יבין לתרץ שיהיו שתיהן קיימות או לדעת דברי התנאים החלוקים בדבר ונימא הא מני פלוני חכם הוא:
בימי רבי נשנית משנה זו - הא דקתני תלמוד אין לך מדה גדולה מזו לפי שמשרבו תלמידי שמאי והלל שהיו לפניו שלשה דורות רבו מחלוקות בתורה ונעשית כשתי תורות מתוך עול שעבוד מלכיות וגזירות שהיו גוזרין עליהן ומתוך כך לא היו יכולים לתת לב לברר דברי החולקים עד ימיו של רבי שנתן הקב"ה לו חן בעיני אנטונינוס מלך רומי כדאמרינן בעבודה זרה (דף י.) ונחו מצרה ושלח וקבץ כל תלמידי ארץ ישראל ועד ימיו לא היו מסכתות סדורות אלא כל תלמיד ששמע דבר מפי גדול הימנו גרסה ונתן סימנים הלכה פלונית ופלונית שמעתי משם פלוני וכשנתקבצו אמר כל אחד מה ששמע ונתנו לב לברר טעמי המחלוקת דברי מי ראוין לקיים וסידרו המסכתות דברי נזיקין לבדם ודברי יבמות לבדם ודברי קדשים לבדם וסתם נמי במשנה דברי יחידים שראה רבי את דבריהם ושנאן סתם כדי לקבוע הלכה כמותם לפיכך אמרו בגמרא אין לך מדה גדולה מזו שיתנו לב לטעמי המשנה:
שבקו כולי עלמא מתני' - מלחזור על גרסת משנתם:
ואזלו בתר תלמודא - לחשוב בסברא:
הדר דרש להו הוי רץ למשנה - לפי שירא פן ישתכחו המשניות ויחליפו שמות החכמים ובמקום חיוב יאמרו פטור ובמקום אסור יאמרו מותר:
הוי זהיר בתלמוד - בגמרא שהוא תירוץ [טעמי] המשניות או אם תשמע דבר משנה מרבך הזהר לשאול טעמיו ומי שנאה:
שגגת תלמוד - אם שגית בהוראה בשגגת תלמודך שלא ידעת טעם המשנה ונתת בה טעם אחר ומתוך כך דמית לה דין או הוראה שבא לידך ולמדת הימנה שלא כדת שאין הטעם כמו שהיית סבור שאילו ידעת טעם המשנה לא דמית לה מעשה הבא לידך:
עולה זדון - ענוש אתה עליה כמזיד שזדון הוא בידך שלא שאלת טעם מרבך:
אלו ת"ח - ששימשו חכמים הרבה ללמדם טעמי משנתם זה בזו וזה בזו שאין הכל בקיאין בשוין:
שנאיכם אלו בעלי משנה - ששונאין בעלי גמרא לפי שבעלי גמרא אומרים על בעלי משנה שהן מבלי עולם כדאמרינן במסכת סוטה (דף כב.) התנאים מבלי עולם שמורים הלכה מתוך משנתם:
מנדיכם אלו ע"ה - שת"ח שנואין ומתועבין להן כנדה:
שמא תאמר אבד סברם - של אלו שהרי כתיב למען שמי יכבד ה' דמשמע שהם אומרים אבל אין הדבר כן:
ת"ל ונראה בשמחתכם - ולא נאמר ואראה בשמחתכם כך אמר הנביא אני ואחיכם שונאיכם ומנדיכם כולנו נראה בשמחתכם:
והם יבושו - אותם שהם עובדי כוכבים שאינם ממנו ואינן נקראין על שם ישראל יבושו וישראל ישמחו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץה אגב הדיון בשאלה מיהו רבו, מביאים דברים בענין חלקים שונים שבתורה. תנו רבנן [שנו חכמים]: העוסקים במקרא — הרי זו מדה טובה, אבל אינה מדה שלימה, שצדדים אחרים של לימוד התורה חשובים ממנה. העוסקים במשנה — הרי זו מדה, ונוטלין עליה שכר. העוסקים בתלמוד — אין לך מדה גדולה מזו, ולעולם הוי רץ ללמוד משנה יותר מן התלמוד.
על ברייתא זו תוהים: הא גופא קשיא [היא עצמה קשה]. אמרת קודם לכן בענין העיסוק בתלמוד שאין לך מדה גדולה מזו, והדר [וחזרת] ואמרת: ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד, והרי זו סתירה לגבי ערכם של הדברים! אמר ר' יוחנן:
בימי רבי נשנית משנה זו, והוא בא לומר כמה חשובים העיון וההתעמקות בדברי ההלכה. כיון שאמר את הדברים שבקו כולא עלמא מתניתין ואזלו בתר תלמודא [עזבו הכל את שינון המשניות והלכו אחר התלמוד והעיון], על כן הדר [חזר] ודרש להו [להם]: ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן התלמוד, שכן אם אין לאדם בסיס של ידיעות מוצקות, אינו יכול לדון בדברים.
"הגד לעמי פשעם" — אלו תלמידי חכמים, שאפילו שגגות נעשות (נחשבות) להם כזדונות, שכל מה שעושה תלמיד חכם שלא כהוגן נחשב לו כפשע, לאמור כזדון. ומשום כך חייב תלמיד חכם לדקדק בדברים, שמא ישגוג ויחשב לו הדבר כפשע. "ולבית יעקב חטאתם" — אלו עמי הארץ שאף זדונות נעשות להם כשגגות ("חטאת"), משום שאינם יודעים חומר העבירות שבידם. והיינו דתנן [וזהו ששנינו במשנה], ר' יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון, כלומר, נחשבת כזדון, ומשום כך צריך לדקדק בו.
ועוד דרש ר' יהודה בר' אלעאי בענין סוגים שונים שבישראל: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם למען שמי יכבד ה' ונראה בשמחתכם והם יבושו" (ישעיה סו, ה), "שמעו דבר ה' החרדים אל דברו" — אלו תלמידי חכמים. "אמרו אחיכם" — אלו בעלי מקרא, שיודעים שאינם בקיאים בהלכה ומכבדים את תלמידי החכמים. "שנאיכם" — אלו בעלי משנה, שנראה להם שתלמידי חכמים מזלזלים בכבודם ושאף הם חכמים למדי. "מנדיכם", כלומר, אלה שמרחקים ומתרחקים מכם — אלו עמי הארץ.
שמא תאמר פסק סברם [תקוותם] ובטל סיכוים של אלה שאינם תלמידי חכמים? — תלמוד לומר: "ונראה בשמחתכם". שמא תאמר ישראל יבושו? — תלמוד לומר: "והם יבשו", כלומר, גוים יבושו, וישראל ישמחו.

זוהר ספר הזהר, ויחי ס״ג

אֹסְרִי לַגֶּפֶן מַאי גֶּפֶן דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אַמַאי אִתְקְּרִיאָת גֶּפֶן, אֶלָּא מַה גֶּפֶן לָא מְקַבְּלָא עֲלָה נְטִיעָא אָחֳרָא הָכִי נַמִּי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לָא מְקַבְּלָא עֲלָה אֶלָּא לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבְגִין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְכַּפְיָן קַמֵּיהּ כָּל חֵילִין אָחֳרָנִין וְלָא יָכְלִין לְאַבְאָשָׁא וּלְשַׁלְּטָאָה בְּעָלְמָא וְעַל דָּא אַטִּיל קְרָא שְׁמָא קַדִּישָׁא בֵּינַיְהוּ בְּהַאי גִּיסָא וּבְהַאי גִּיסָא, בְּנִי אֲתוֹנוֹ דְּאִתְעַקַּר בְּגִין הַהוּא שׂוֹרֵק כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךָ שׂוֹרֵק וְגוֹ', כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ וְגוֹ' כִּבֵּס כֹּבֵס מִבְּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא כִּבֵּס מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא וּמַאן אִיהוּ דָּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְתַתָּא, בַּיַּיִן סְטָר שְׂמָאלָא, וּבְדַם עֲנָבִים סְטָר שְׂמָאלָא לְתַתָּא, וְזַמִּין מַלְכָּא מְשִׁיחָא לְשַׁלְּטָאָה לְעֵילָא עַל כָּל חֵילִין אָחֳרָנִין דְּעַמִּין עכו''ם וּלְתַבְרָא תּוּקְפֵּיהוֹן מֵעֵילָא וּמִתַּתָּא, ד''א כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ כְּגַוְנָא דְּהַאי חַמְרָא אַחֲזֵי חִידוּ וְכֻלֵּיהּ דִּינָא (לְעַמִּין עכו''ם), הָכִי נַמֵּי מַלְכָּא מְשִׁיחָא יֶחֱזֵי חִדּוּ לְיִשְׂרָאֵל וְכֻלֵּיהּ דִּינָא לְעַמִּין עכו''ם, כְּתִיב (בראשית א') וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם דָּא רוּחָא דְּמַלְכָּא מְשִׁיחָא וּמִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא אַסְחֵי לְבוּשֵׁיהּ בְּחַמְרָא עִלָּאָה חָמֵי מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב דָּא חַמְרָא עִלָּאָה (ס''א דְּמַרְוֵי דְּאוֹרַיְתָא) דְּאוֹרַיְתָא דְּמַרְוֵי מִנֵּיהּ שָׁתֵי, וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב דְּהָא אוֹרַיְתָא יַיִן וְחָלָב תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, כְּתִיב (תהלים ק''ד) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (ס''א אַמַּאי בְּגִין דְּמֵאֲתַר דְּחֶדְוָה קָאָתִי וּמַאן הוּא סוֹפֵיהּ דִּקְרָא) לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וַדַּאי מֵאֲתַר דְּאִתְקְּרֵי שֶׁמֶן, תָּא חֲזֵי שִׁירָתָא דְּחַמְרָא חֶדְוָה הוּא אֲתַר דְּכָל חִידוּ מִנֵּיהּ נַפְקָא וְסוֹפֵיהּ דִּינָא מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּסוֹפָא דִּילֵיהּ אֲתַר כְּנִישׁוּ דְּכֹלָּא דִּינָא הוּא וּבֵיהּ אִתְדָן עָלְמָא וְעַל דָּא שֵׁירוּתָא חֶדְוָה וְסוֹפָא דִּינָא בְּגִנֵּי כָּךְ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן, מֵאֲתַר דְּכָל חֶדְוָה מִנֵּיהּ נַפְקָא, וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד מַאן לֶחֶם, אֶלָּא לֶחֶם עָלְמָא סָעִיד (סָמִיךְ) וְאִי תֵּימָא דְּבֵיהּ תַּלְיָא סְעִידוּ דְּעָלְמָא בִּלְחוֹדוֹי לָאו הָכִי דְּהָא לֵילְיָא בְּלָא יוֹמָא לָא אִשְׁתַּכַּח וְלָא בָּעִי לְאַפְרָשָׁא לוֹן, וּמַאן דְּאַפְרִישׁ לוֹן יִתְפָּרַשׁ מֵחַיִּין וְהַיְנוּ דִּכְתִיב (דברים ח') לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, בְּגִין דְּלָא בָּעֵי לְאִתְפָּרְשָׁא, וְאִי תֵּימָא דָּוִד הֵיךְ קָאָמַר וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד הוֹאִיל וְלָא תַּלְיָא בֵּיהּ בִּלְחוֹדוֹי סְעִידוּ דְּעָלְמָא אֶלָּא דַּיְקָא דְּמִלָּה וְלֶחֶם וָא''ו אִתּוֹסָף כְּמוֹ וְה' וְעַל דָּא כֹּלָּא אִשְׁתַּכַּח כַּחֲדָא, תָּא חֲזֵי מַאן דִּמְבָרֵךְ עַל מְזוֹנָא לָא יְבָרֵךְ עַל פְּתוֹרָא רֵיקָנַיָּא וּבָעֵי נַהֲמָא לְאִשְׁתַּכָּחָא עַל פְּתוֹרָא וְכַסָא דְּחַמְרָא בִּימִינָא, מַאי טַעֲמָא בְּגִין לְקַשְּׁרָא שְׂמָאלָא בִּימִינָא וְנַהֲמָא דְּיִתְבָּרַךְ מִנַּיְהוּ וּלְאִתְקַשָּׁרָא בְּהוּ וּלְמֶהֱוֵי כֹּלָּא חַד קִשּׁוּרָא לְבָרְכָא שְׁמָא קַדִּישָׁא כִּדְקָא יָאוּת, דְּהָא לֶחֶם אִתְקְּשָׁר בְּיַיִן וְיַיִן בִּימִינָא וּכְדֵין בִּרְכָאן שַׁרְיָן בְּעָלְמָא וּפְתוֹרָא אִשְׁתַּלִּים כִּדְקָא יָאוּת:

תרגום הזוהראֹסְרִי לַגֶּפֶן. מִיהוּ גֶּפֶן. זֶה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וּמַדּוּעַ נִקְרֵאת גֶּפֶן, אֶלָּא מַה גֶּפֶן לֹא מְקַבֵּל עָלָיו נְטִיעָה אֲחֶרֶת, כַּךְ גַּם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֵינָה מְקַבֶּלֶת עָלֶיהָ אֶלָּא אֶת הַקָּבָּ''ה. וּבִגְלָל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְכּוֹפְפִים תַחְתֶּיהָ כָּל הַכֹּחוֹת הָאַחֵרִים וְאֵינָם יְכוֹלִים לְהָרַע וְלִשְלוֹט בָּעוֹלָם. וְלָכֵן הֵטִיל הַכָּתוּב הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ בֵּינֵיהֶם מִצַד זֶה וּמִצַד זֶה. ''בְּנִי אֲתוֹנוֹ'' שֶׁנֶעֱקַר בִּגְלָל הַשׂוֹרֵק הַהוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק וְגוֹ'. כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ וְגוֹ': שׁוֹאֵל, כִּבֵּס, כּוֹבֵס הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כִּבֵּס, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וּמִי הוּא, זֶהוּ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְמַטָּה. בַּיַּיִן הוּא צַד שְׂמֹאל. וּבְדַם עֲנָבִים, הוּא צַד שְׂמֹאל לְמַטָּה. וְעָתִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לִשְׁלוֹט לְמַעְלָה עַל כָּל כֹּחוֹת אֲחֵרִים שֶׁל הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וּלְשַׁבֵּר מָעֻזָּם מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. דָּבָר אַחֵר, ''כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבוּשׁוֹ'', כְּמוֹ יַיִן הַזֶּה, שֶׁמּוֹרֶה שִׂמְחָה וְהוּא כֻּלּוֹ דִּין. כֵּן הוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הַמַּרְאֶה שִׂמְחָה לְיִשְׂרָאֵל וְכֻלּוֹ הוּא דִּין לָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה. כָּתוּב, וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, זֶהוּ רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּמִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם מְכַבֵּס לְבוּשׁוֹ בַּיַּיִן הָעֶלְיוֹן, רְאֵה מַה כָּתוּב אַחַר זֶה, חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִּם מֵחָלָב. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן, זֶהוּ יַיִן הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר הַתּוֹרָה, הִיא שׁוֹתָה מִמֶּנּוּ. וּלְבֶן שִׁנַּיִּם מֵחָלָב, הוּא הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב הַתּוֹרָה נִקְרָא יַיִן וְחָלָב, שֶׁהֵם תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. כְּתִיב, (תהלים ק''ד) וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן. וַדַּאי מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא שָׁמֶן. בֹּא וּרְאֵה, הַהַתְחָלָה שֶׁל הַיַּיִן. הוּא שִׂמְחָה, הוּא מָקוֹם שֶׁכָּל הַשִׂמְחוֹת יוֹצְאוֹת מִשָּׁם. וְסוֹפוֹ, הוּא דִּין, מַהוּ הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁהַסּוֹף שֶׁלּוֹ, הוּא מָקוֹם הַקִּבּוּץ שֶׁל כָּל הַסְּפִירוֹת, וְהוּא דִּין, וּבוֹ נִדּוֹן הָעוֹלָם, מִשּׁוּם זֶה, לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן מִמָּקוֹם שֶׁכָּל הַשִׂמְחוֹת יוֹצְאוֹת מִשָּׁם. וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד. מַהוּ לֶחֶם שֶׁאוֹמֵר כָּאן. אֶלָּא לֶחֶם מַסְעִיד אֶת הָעוֹלָם, וְאִם תֹּאמַר, שֶׁבּוֹ לְבַדּוֹ תָּלוּי סַעַד הָעוֹלָם, אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא צְרִיכִים גַּם לְיַיִן, כִּי לַיְלָה בְּלִי יוֹם אֵינוֹ נִמְצָא, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַפְרִיד אוֹתָם, וּמִי שֶׁמַּפְרִיד אוֹתָם יִפָּרֵד מֵחַיִּים. וְהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, (דברים ח') לְמַעַן הוֹדִיעֲךְ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם, מִשּׁוּם שֶׁאֵין צְרִיכִים לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם. וְאִם תֹּאמַר, דָּוִד אֵיךְ אוֹמֵר, וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד, כֵּיוָן שֶׁבּוֹ לְבָד אֵינוֹ תָּלוּי סַעַד הָעוֹלָם, אֶלָּא דִּיּוּק הַדָּבָר, אֲשֶׁר, וְלֶחֶם, ו' נוֹסָף בּוֹ, וְהוּא כְּמוֹ וְהַוָּיָ''ה, וְעַל כֵּן הַכֹּל נִמְצָא בְּיַחַד. בֹּא וּרְאֵה, מִי שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַמָּזוֹן לֹא יְבָרֵךְ עַל שֻׁלְחָן רֵיק, וְצָרִיךְ הַלֶּחֶם לְהִמָּצֵא עַל הַשֻּׁלְחָן, וְכוֹס יַיִן בְּצַד יָמִין, מַהוּ הַטַּעַם, הוּא כְּדֵי לְקַשֵּׁר שְׂמֹאל בְּיָמִין, שֶׁיִּכָּלְלוּ יַחַד, וְהַלֶּחֶם יִתְבָּרֵךְ מֵהֶם וְיִתְקַשֵּׁר בָּהֶם, וְיִהְיֶה הַכֹּל קֶשֶׁר אֶחָד לְבָרֵךְ אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ כָּרָאוּי. כִּי לֶחֶם נִקְשָׁר בַּיַּיִן, וְיַיִן בְּיַד יָמִין וְאָז הַבְּרָכוֹת שׁוֹרוֹת בָּעוֹלָם וְהַשֻּׁלְחָן נִשְׁלָם כָּרָאוּי.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תשובה ג׳: א׳-ב׳

א. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי הָאָדָם יֵשׁ לוֹ זָכִיּוֹת וַעֲוֹנוֹת. מִי שֶׁזָּכִיּוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל עֲוֹנוֹתָיו צַדִּיק וּמִי שֶׁעֲוֹנוֹתָיו יְתֵרוֹת עַל זָכִיּוֹתָיו רָשָׁע מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה בֵּינוֹנִי. וְכֵן הַמְּדִינָה אִם הָיוּ זָכִיּוֹת כָּל יוֹשְׁבֶיהָ מְרוּבּוֹת עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן הֲרֵי זוּ צַדֶּקֶת וְאִם הָיוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶן מְרוּבִּין הֲרֵי זוּ רִשְׁעָה וְכֵן כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ:

ב. אָדָם שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין עַל זָכִיּוֹתָיו מִיַּד הוּא מֵת בְּרִשְׁעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עַל רוֹב עֲוֹנֵךְ. וְכֵן מְדִינָה שֶׁעֲוֹנוֹתֶיהָ מְרוּבִּין מִיַּד הִיא אוֹבֶדֶת שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) זַעֲקַת סְדוֹם וַעֲמוֹרָה כִּי רָבָּה וְגוֹ' וְכֵן כָּל הָעוֹלָם כּוּלוֹ אִם הָיוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶם מְרוּבִּין מִזָּכִיּוֹתֵיהֶן מִיַּד הֵן נִשְׁחָתִין שֶׁנֶאֱמַר (שם ו') וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם:

ג. וְשִׁקּוּל זֶה אֵינוֹ לְפִי מִנְיַן הַזָּכִיּוֹת וְהָעֲוֹנוֹת אֶלָּא לְפִי גָדְלָם יֵשׁ זְכוּת שֶׁהוּא כְּנֶגֶד כַּמָּה עֲוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (מ''א י''ד) יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב וְיֵשׁ עָוֹן שֶׁהוּא כְּנֶגֶד כַּמָּה זָכִיּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט) וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה וְאֵין שׁוֹקְלִין אֶלָּא בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֵל דֵּעוֹת וְהוּא הַיּוֹדֵעַ הֵיאַךְ עוֹרְכִין הַזָּכִיּוֹת כְּנֶגֶד הָעֲוֹנוֹת:

מוסר

ספר דברים שבקדושה ס"א

א. לֹא יְהֵא אָדָם בַּלְעָן וְגַרְגְּרָן אֶלָּא כְּאוֹכֵל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִדָּבֵק בְּמִדַּת הַחֶסֶד וְהַקְּדוּשָׁה וּבָזֶה תִּשָׁאֵר הַבְּרָכָה בְּמֵעָיו. בְּעֵשָׂו כְּתִיב (בראשית יט) הַלְעִיטֵנִי נָא כִּי הַנָּחָשׁ שָׁרוּי בְּתוֹךְ מֵעָיו וּכְתִיב (משלי ט) וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר: ב. אוֹתָם שֶׁאֲכִילָתָם לְשֵׁם שָׁמַיִם וּמְכַוְּנִים לְהַבְרוֹת גּוּפָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ נֶחְשֶׁבֶת אֲכִילָתָם כְּמוֹ אֲכִילַת עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים וּמַעֲלִין לוֹ שָׂכָר בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא: ג. כְּשֶׁהָאָדָם מְעַנֵּג הַשַּׁבָּת בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּמְכַוֵּין כָּרָאוּי כְּדִכְתִיב קדֶשׁ הִיא לָכֶם דְּאַף מַה שֶׁהוּא לָכֶם לְהַנָּאַתְכֶם יִהְיֶה קדֶשׁ מִתְעַלֶּה עַל יְדֵי מַלְאָךְ קָדוֹשׁ הַמְּמוּנֶה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת עַל זֶה: ד. אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עַיִן כִּי גוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ בָעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא:

פרשת ויחי יום רביעי

תורה בראשית מ״ח: י״ב-י״ז

נביאים מלכים א ב׳: ט״ז-כ״א

כתובים משלי י״א: י״ד-י״ט

משנה משנה בבא מציעא ב׳

גמרא בבא מציעא ל״ג א: י״ח-ל״ג ב: ה׳

זוהר ספר הזהר, ויחי ס״ג

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תשובה ג׳: א׳-ב׳

מוסר