חק לישראל - פרשת ויחי יום חמישי

רש״יוַאֲנִ֞י נָתַ֧תִּֽי לְךָ֛. לְפִי שֶׁאַתָּה טוֹרֵחַ לְהִתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתִי, וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לְךָ נַחֲלָה שֶׁתִּקָּבֵר בָּהּ, וְאֵי זוֹ? זוֹ שְׁכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם (יהושע כ"ד):
שְׁכֶ֥ם אַחַ֖ד עַל אַחֶ֑יךָ. שְׁכֶם מַמָּשׁ, הִיא תִּהְיֶה לְךָ חֵלֶק אֶחָד יְתֵרָה עַל אַחֶיךָ:
בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי. כְּשֶׁהָרְגוּ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֶת אַנְשֵׁי שְׁכֶם נִתְכַּנְּסוּ כָּל סְבִיבוֹתֵיהֶם לְהִזְדַּוֵּג לָהֶם, וְחָגַר יַעֲקֹב כְּלֵי מִלְחָמָה כְּנֶגְדָּן; דָּבָר אַחֵר שְׁכֶם אַחַד הוּא הַבְּכוֹרָה, שֶׁיִּטְּלוּ בָנָיו שְׁנֵי חֲלָקִים, וּשְׁכֶם לְשׁוֹן חֵלֶק הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ לוֹ דּוֹמִים בַּמִּקְרָא כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם (תהילים כ"א) – תָּשִׁית שׂוֹנְאַי לְפָנַי לַחֲלָקִים; אֲחַלְּקָה שְׁכֶם (שם ס'), דֶּרֶךְ יְרַצְּחוּ שֶׁכְמָה (הושע ו') – אִישׁ חֶלְקוֹ; לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד (צפניה ג'):
אֲשֶׁ֤ר לָקַ֙חְתִּי֙ מִיַּ֣ד הָֽאֱמֹרִ֔י. מִיַּד עֵשָׂו, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה אֱמוֹרִי. דָּבָר אַחֵר שֶׁהָיָה צָד אָבִיו בְּאִמְרֵי פִיו:
בְּחַרְבִּ֖י וּבְקַשְׁתִּֽי. הִיא חָכְמָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ:

נביאים מלכים א ב׳: כ״ב-כ״ו

כתובים משלי י״א: כ׳-כ״ד

משנה משנה זבחים י״ב

א. טְבוּל יוֹם וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים, אֵינָן חוֹלְקִים בַּקֳּדָשִׁים לֶאֱכֹל לָעָרֶב. אוֹנֵן, נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ מַקְרִיב, וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכֹל לָעָרֶב. בַּעֲלֵי מוּמִין, בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין, בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין עוֹבְרִין, חוֹלְקִין וְאוֹכְלִין, אֲבָל לֹא מַקְרִיבִין. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָעֲבוֹדָה, אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר. וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ בַּבָּשָׂר, אֵין לוֹ בָעוֹרוֹת. אֲפִלּוּ טָמֵא בִשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים וְטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים, אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז), הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה:

ברטנורהטְבוּל יוֹם. שֶׁטָּבַל וְעָלָה וְלֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ:
וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים. כְּגוֹן זָב וּמְצֹרָע וְיוֹלֶדֶת שֶׁטָּבְלוּ וְהֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן וְלֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן:
אֵינָן חוֹלְקִים בַּקֳּדָשִׁים. הוֹאִיל וְאֵין רְאוּיִין לַאֲכִילָה אֵין חוֹלְקִים לֶאֱכֹל לָעֶרֶב כְּשֶׁיִּטָּהֲרוּ, דִּכְתִיב (ויקרא ו) הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה, כֹּהֵן הָרָאוּי לְחִטּוּי חוֹלֵק, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְחִטּוּי אֵינוֹ חוֹלֵק. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְחִטּוּי בִּשְׁעַת הַקְרָבָה אֵינוֹ אוֹכֵל, דְּהָא אִיכָּא קָטָן דְּאֵינוֹ רָאוּי לְחִטּוּי וְאוֹכֵל, אֶלָּא עַל כָּרְחֲךָ יֹאכֲלֶנָּה דְּאָמַר קְרָא יַחְלֹק בָּהּ כְּדֵי לֶאֱכֹל מִמֶּנָהּ קָאָמַר, וּמִדְּאַפְּקָהּ קְרָא לַחֲלוּקָה בִלְשׁוֹן אֲכִילָה, שְׁמַע מִנַּהּ דְּכֹהֵן הָרָאוּי לַאֲכִילָה חוֹלֵק, שֶׁאֵין רָאוּי לַאֲכִילָה אֵינוֹ חוֹלֵק. הִלְכָּךְ בַּעֲלֵי מוּמִין חוֹלְקִין, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאוּיִין לְחִטּוּי, רְאוּיִין הֵן לַאֲכִילָה, כְּדִכְתִיב (שם כא) וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכַל:
אוֹנֵן נוֹגֵעַ. וְהוּא שֶׁטָּבַל וְלֹא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִן הַטְּבִילָה כָּל זְמַן שֶׁהוּא אוֹנֵן. שֶׁאִם הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ וְנָגַע, אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁטָּבַל פָּסַל:
וְכֹל שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַעֲבוֹדָה אֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר. חוּץ מִבַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַעֲבוֹדָה חוֹלְקִים בַּבָּשָׂר, דְּרַבִּינְהוּ קְרָא בְּהֶדְיָא, דִּכְתִיב (שם) לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְגוֹ', וּכְתִיב (שם ו) כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה, לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין לְמַחֲלֹקֶת, אִי לַאֲכִילָה הֲרֵי כְבָר אָמוּר וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכַל:
וְטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים. שֶׁהוּא כָּל הַלַּיְלָה. כְּגוֹן שֶׁטָּבַל וְטָהַר בְּהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ:
אֵינוֹ חוֹלֵק. שֶׁאֵין הַכֹּהֵן חוֹלֵק בַּקֳּדָשִׁים עַד שֶׁיְּהֵא טָהוֹר מִשְּׁעַת זְרִיקַת דָּמִים עַד שְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים, וְאִם נִטְמָא בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ חוֹלֵק:

עיקר תוספות יום טוב(א) הַמְחַטֵּא יֹאכַל וְשֶׁאֵינוֹ מְחַטֵּא לֹא יֹאכַל אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁהֲרֵי כָל הַמִּשְׁמָרָה כֻּלָּהּ דְּאֵין מְחַטְּאִין וְאוֹכְלִין, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא. וּמַה שֶּׁכָּתַב הָרַ"ב בִּשְׁעַת הַקְרָבָה, לְלֹא צֹרֶךְ כָּתַב כֵּן, דְּבַסֵּיפָא מִתַּנְיָא בְהֶדְיָא. וְעוֹד, דַּהֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ כֵּן בַּתְּחִלָּה:
(ב) כִּדְיָלְפִינַן בְּחֻלִּין דַּף כ"ד וּמְנָחוֹת דַּף ע"ג. רַשִׁ"י:
(ג) לָעָרֶב. מִשּׁוּם טְבוּל יוֹם קָתָנֵי לַהּ. דְּאִי מְחֻסַּר כִּפּוּרִים לֹא בָעֵי אֶלָּא טְבִילָה, כִּדְמוּכָח פֶּרֶק ג' דַּחֲגִיגָה מִשְׁנָה ג':
(ד) וְהָרַמְבַּ"ם מְסַיֵּם, וְכֵן מְחֻסַּר כִּפּוּרִים. וְקָשֶׁה מִפֶּרֶק ג' דַּחֲגִיגָה מִשְׁנָה ג'. עַיֵּן שָׁם. וּבְנֻסְחַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מָצָאתִי מֻגָּהּ בִּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם שֶׁבִּמְקוֹם שֶׁכָּתַב לִגַּע צָרִיךְ לִהְיוֹת לֶאֱכֹל. וּמַה שֶּׁכָּתַב עַל מְנָת שֶׁלֹּא יַסִּיחַ כוּ' עַד וּמְחֻסַּר כִּפּוּרִים נִמְחַק וְגָרַס הָכִי, וּמֻתָּר לוֹ לִגַּע אֲפִלּוּ קֹדֶם טְבִילָה כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) וְאֵינוֹ חוֹלֵק. גְּמָרָא, מִפְלַג הוּא דְלָא פָלֵיג וְכִי מְזַמְּנִים לֵיהּ אֲכִיל, וּרְמִינְהוּ, אוֹנֵן טוֹבֵל וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ לָעֶרֶב אֲבָל לֹא בְקָדָשִׁים. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה לֹא קַשְׁיָא, כָּאן בַּפֶּסַח, אַיְדֵי דְאָכֵיל פֶּסַח אָכֵיל נַמִּי קָדָשִׁים, וְהָתָם כוּ', וְהָכִי קָאָמַר, אֲבָל לֹא בְקָדָשִׁים שֶׁל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה כוּ'. גְּמָרָא:
(ו) בֵּין כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָאֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) לֹא כוּ'. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, בַּעַל מוּם עוֹבֵר מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יַקְרִיב:
(ח) בַּבָּשָׂר כוּ'. שֶׁנֶּאֱמַר עוֹר הָעוֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. כָּךְ מָצָאתִי:
(ט) וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וּלְפִי זֶה יֵשׁ לְפָרֵשׁ דִּרְבוּתָא דַּאֲפִלּוּ קָא מַשְׁמַע לָן, וְכָל שֶׁכֵּן אִפְּכָא כִּי טָהוֹר בִּזְרִיקָה וְטָמֵא בְהֶקְטֵר, דְּטֻמְאָתוֹ קְרוֹבָה לִשְׁעַת חִלּוּק וַאֲכִילָה. אֲבָל בַּגְּמָרָא דָיְקִינַן דְּהָא טָהוֹר בִּשְׁעַת זְרִיקָה וְטָמֵא בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חוֹלֵק, מַתְנִיתִין דְּלֹא כְאַבָּא שָׁאוּל דְּאָמַר עַד שֶׁיְּהֵא כוּ', וּלְפִי זֶה רְבוּתָא דַּאֲפִלּוּ לֹא קָאֵי אֶלָּא מִשּׁוּם דְּטָהוֹר בִּשְׁעַת הֶקְטֵר. וְנִרְאֶה דְּפֵרְשׁוּ כְאַבָּא שָׁאוּל מִשּׁוּם דְּאִבַּעְיָא דְרַב אַשִׁי נִטְמָא בֵּינְתַיִם [שֶׁכָּתַב הָרַ"ב] קָאֵי אַלִּיבֵּיהּ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהכֹּל שֶׁלֹּא זָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ. כְּגוֹן שֶׁאֵרַע בָּהּ פְּסוּל קֹדֶם זְרִיקָה, דְּלֹא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הֶתֵּר לַמִּזְבֵּחַ:
עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים. הוֹאִיל וְזָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ שֶׁהֲרֵי כְשֵׁרָה הִיא:
וְאֶחָד עוֹלַת הָאִשָּׁה. דִּכְתִיב וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עוֹלַת אִישׁ, אֵין לִי אֶלָּא עוֹלַת אִישׁ, עוֹלַת נָשִׁים וַעֲבָדִים מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹר הָעוֹלָה, רִבָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר עוֹלַת אִישׁ, פְּרָט לְמַתְפִּיס עוֹלָתוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת, שֶׁהָעוֹר קָדוֹשׁ:

עיקר תוספות יום טוב(י) וְאַף עַל גַּב דִּבְמִשְׁנָה ד' תְּנַן לְאַחַר הֶפְשֵׁטָן עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֵן, מַתְנִיתִין בְּהֹוֶה דְאֵין הֶפְשֵׁט קֹדֶם זְרִיקָה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י מִשּׁוּם שֶׁאָסוּר לִשְׁהוֹת הַדָּם כָּל כָּךְ. וּמַתְנִיתִין דִּלְקַמָּן אִי אִתְרְמֵי דְּאִפְשִׁיט קֹדֶם זְרִיקָה וְנִפְסַל הַבָּשָׂר וְזָרַק הַדָּם, עוֹרוֹתֵיהֶם לַכֹּהֲנִים, שֶׁהַדָּם מְרַצֶּה עַל הָעוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. גְּמָרָא:
(יא) לַכֹּהֲנִים. וּמַה שֶּׁאָמַר עוֹלָה שֶׁעָלְתָה לָאִישׁ, אֵין רְצוֹנוֹ לוֹמַר עָלְתָה מִשּׁוּם חוֹבָה, אֲבָל רְצוֹנוֹ לוֹמַר עָלְתָה לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. הָרַמְבַּ"ם:
(יב) דְּמֵחַד קְרָא מְמַעֲטִינַן, דְּהָא יָלְפִינַן מֵהֲדָדֵי בִּגְזֵרָה שָׁוָה דְלָהּ לָהּ. תּוֹסָפוֹת:
(יג) כְּלוֹמַר דְּמִקְרֵי עוֹלַת הֶקְדֵּשׁ וְלֹא עוֹלַת אִישׁ. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהעוֹרוֹת קָדָשִׁים קַלִּים לַבְּעָלִים. דִּכְתִיב עוֹר הָעוֹלָה וְגוֹ', מָה עוֹלָה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף כָּל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים:
עוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת: לַכֹּהֲנִים. כְּדִמְפָרֵשׁ טַעֲמָא וְאָזֵיל:
אֵין הַמִּזְבֵּחַ מוֹכִיחַ. כְּלוֹמַר, אֵין לְךָ לוֹמַר מִזְבֵּחַ יוֹכִיחַ שֶׁזָּכָה בִּבְשַׂר הָעוֹלָה וְלֹא זָכָה בָּעוֹר, וְאַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזָּכוּ כֹּהֲנִים בִּבְשָׂרָן לֹא יִזְכּוּ בְעוֹרָן. אֵין זוֹ הוֹכָחָה, שֶׁאֵין לַמִּזְבֵּחַ עוֹר בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל בַּכֹּהֲנִים מָצִינוּ שֶׁזָּכוּ בְּעוֹר הָעוֹלָה, וְקַל וָחֹמֶר שֶׁיִּזְכּוּ בְּעוֹרוֹת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים:

ברטנורהאֵין עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים. אֶלָּא נִשְׂרָפִים עִם עוֹרָן:
שֶׁהַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּכוֹר וְנִמְצָא טְרֵפָה. הָא קָמַשְׁמַע לָן רַבִּי עֲקִיבָא דַּאֲפִלּוּ בְּכוֹר בַּעַל מוּם הַנִּשְׁחָט בַּמְּדִינָה עַל מוּמוֹ, וְלֹא הִתִּירוֹ הַכָּתוּב אֶלָּא בַּאֲכִילָה כְּדִכְתִיב בִּשְׁעָרֶיךָ תֹּאכֲלֶנּוּ, אֲבָל אִם מֵת עוֹרוֹ אָסוּר וְטָעוּן קְבוּרָה, וְאַשְׁמְעִינַן רַבִּי עֲקִיבָא דְּהֵיכָא דְלָא הֻכַּר טְרֵפָתוֹ עַד לְאַחַר הֶפְשֵׁטוֹ, שָׁרְיָה שְׁחִיטָתוֹ וְהֶפְשֵׁטוֹ לְעוֹרוֹ, כְּאִלּוּ נִזְרַק דָּמוֹ בַּמִּקְדָּשׁ:
יֵאוֹתוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרוֹ. וְאֵינוֹ נִשְׂרָף:
אֵין לֹא רָאִינוּ רְאָיָה. שֶׁמָּא לֹא אֵרַע בְּיָמָיו שֶׁיִּמָּצֵא טְרֵפָה לְאַחַר הֶפְשֵׁט, וְאִם אֵרַע וּשְׂרָפוּהוּ הוּא לֹא רָאָה:
אֶלָּא יוֹצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. הוֹאִיל וְקֹדֶם הֶפְשֵׁט בָּא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא בִּבְכוֹר בַּעַל מוּם כְּשֶׁהִתִּירוֹ מֻמְחֶה. אֲבָל לֹא הִתִּירוֹ מֻמְחֶה, לֹא. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים בִּבְכוֹר תָּמִים, דְּבָשָׂר בִּקְבוּרָה וְהָעוֹר בִּשְׂרֵפָה:

עיקר תוספות יום טוב(טו) בְּעוֹרוֹ. אֲבָל בִּבְשָׂרוֹ לֹא. דַּאֲפִלּוּ לְנָכְרִי אָסוּר, דְּמִידִי דְלָא חֲזִי לְיִשְׂרָאֵל אָסוּר לְהַאֲכִילוֹ לְנָכְרִי. וַאֲפִלוּ לְהַאֲכִילוֹ לַכֶּלֶב אָסוּר, דְּדָרְשִׁינַן וְאָכַלְתָּ וְלֹא לִכְלָבֶיךָ [כְּלוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד אֶלָּא לִכְלָבֶיךָ]. אֲבָל מִידִי דַּחֲזִי לְדִידֵיהּ, אִשְׁתָּרֵי לְגַמְרֵי כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ב' פֶּרֶק ה' דִּבְכוֹרוֹת. תּוֹסָפוֹת:
(טז) וְכָתַב הָרֹא"שׁ שֶׁהוּא בִּקְבוּרָה:
(יז) וְכֵן פָּסַק הָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ פֶּרֶק ג' מֵהִלְכוֹת בְּכוֹרוֹת. וְלֹא כֵן פָּסַק בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ. אֶלָּא דְּבָשָׂר בִּשְׂרֵפָה. וְכֵן דַּעַת רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת דַּהֲוֵי בִכְלַל כָּל שֶׁפְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ בִּשְׂרֵפָה. וּדְלֹא כְמִשְׁנָה ג' דְּפֶרֶק ט' דִּמְכִלְתִּין וּדְפֶרֶק ז' מִשְׁנָה ג' דִּמְנָחוֹת דְּמַשְׁמַע הָתָם דִּטְרֵפָה לֹא הַוְיָא בִּכְלַל פְּסוּלוֹ בַּקֹּדֶשׁ. וְתוּ קָשֶׁה אַמַּאי הָעוֹר בִּשְׂרֵפָה כְּשֶׁהַבָּשָׂר בִּקְבוּרָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהפָּרִים הַנִּשְׂרָפִין. פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּפָר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים:
וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים. שְׂעִיר יוֹם הַכִּפּוּרִים וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה:
נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן. חוּץ לְשָׁלשׁ מַחֲנוֹת. וּבְבֵית עוֹלָמִים, חוּץ לִירוּשָׁלַיִם. דִּכְתִיב בְּהוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, כְּלוֹמַר חוּץ לְשָׁלשׁ מַחֲנוֹת:
מְטַמְּאִין בְּגָדִים. לָעֲסוּקִים בָּהֶם. כְּדִכְתִיב (ויקרא יו) וְהַשּׂוֹרֵף אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יְכַבֵּס בְּגָדָיו, לֹא בִּלְבַד הַבְּגָדִים שֶׁהוּא לָבוּשׁ טְעוּנִין כִּבּוּס, אֶלָּא כָּל בֶּגֶד שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בּוֹ בְּעוֹדוֹ מְחֻבָּר לַטָּמֵא, נִטְמָא וְטָעוּן כִּבּוּס:
שֶׁלֹּא כְמִצְוָתָן. כְּגוֹן שֶׁנִּפְסְלוּ וּטְעוּנִין שְׂרֵפָה כִּשְׁאָר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁים:
בְּבֵית הַבִּירָה. פְּעָמִים בָּעֲזָרָה וּפְעָמִים בְּהַר הַבַּיִת. כֵּיצַד, אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל קֹדֶם יְצִיאָתָן מִן הָעֲזָרָה, בֵּין קֹדֶם זְרִיקָה בֵּין לְאַחַר זְרִיקָה, נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן הַגָּדוֹל שֶׁבָּעֲזָרָה. אֵרַע בָּהֶן פְּסוּל אַחַר יְצִיאָתָן מִן הָעֲזָרָה, נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן שֶׁבְּהַר הַבַּיִת, וְהוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ:

ברטנורההָיוּ סוֹבְלִין אוֹתָן. אֶת הַנִּשְׂרָפִים כְּמִצְוָתָן הָיוּ נוֹשְׂאִין אוֹתָן בְּמוֹטוֹת לְהוֹצִיאָן לְבֵית שְׂרֵפָתָן:
הָרִאשׁוֹנִים. בְּנֵי אָדָם הַנּוֹשְׂאִים בַּמּוֹט. אוֹתָן שֶׁבָּראֹשׁ הָאֶחָד יוֹצְאִים רִאשׁוֹנִים, וְהָאַחֲרוֹנִים שֶׁבָּרֹאשׁ הַשֵּׁנִי לֹא יָצְאוּ:
נִתַּךְ הַבָּשָׂר. נִגְמְרָה שְׂרֵפָתָן, אֵין הַמְסַיֵּעַ שׁוּב בָּהֶן מְטַמֵּא בְגָדִים. אֲבָל מִקַּמֵּי הָכִי כָּל הַמְסַיְּעִין בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה מְטַמְּאִים בְּגָדִים, דִּכְתִיב וְהַשּׂוֹרֵף אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו, בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה. יָכוֹל הַמְסַיֵּעַ לְאַחַר שֶׁנַּעֲשׂוּ אֵפֶר מְטַמֵּא בְגָדִים, תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָם, אוֹתָם מְטַמֵּא בְגָדִים, נַעֲשׂוּ אֵפֶר אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים. וּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים עַצְמָן אֵין מְטַמְּאִין אָדָם וּבְגָדִים שֶׁנּוֹגְעִים בָּהֶם, אֶלָּא הַמִּתְעַסֵּק בִּשְׂרֵפָתָן טָמֵא מִגְּזֵרַת הַכָּתוּב. לְדִבְרֵי רַבָּנָן מִשֶּׁיֵּצְאוּ הַסּוֹבְלִים בַּמּוֹטוֹת, וּלְדִבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשֶּׁיֻּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

עיקר תוספות יום טוב(יט) וְכֵן לְשׁוֹן הַבְּרַיְתָא, הַשּׂוֹרֵף מְטַמֵּא בְגָדִים, וְלֹא הַמַּצִּית אֶת הָאוּר וְלֹא הַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה. וְאֵיזֶהוּ הַשּׂוֹרֵף, הַמְסַיֵּעַ בִּשְׁעַת שְׂרֵפָה, וּמְסַיֵּם הָרַמְבַּ"ם, כְּגוֹן הַמְהַפֵּךְ בַּבָּשָׂר וְהַמַּשְׁלִיךְ עֵצִים וְהַמְהַפֵּךְ בָּאֵשׁ וְהַחוֹתֶה גֶחָלִים כְּדֵי שֶׁתִּבְעַר הָאֵשׁ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן:
(כ) יֵשׁ לִתְמֹהַּ, דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר לְאַחַר שֶׁנִּתַּךְ כְּלִישְׁנָא דְמַתְנִיתִין וְהַיְנוּ בִּתְחִלַּת הַשְּׂרֵפָה דַּעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה אֵפֶר, וְכִדְאִיתָא בַגְּמָרָא דְאִיכָּא בֵּינַיְהוּ בֵּין תַּנָּא קַמָּא דְּבָרַיְתָּא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְעַיֵּן עוֹד:

גמרא זבחים קי״ח א: ט״ו-קי״ח ב: ה׳

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. מְנָא הָנֵי מִילֵי אָמַר רִבִּי אוֹשַׁעְיָא דְאָמַר קְרָא (דברים יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עוֹלוֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה אִי אַתָּה מַעֲלֶה אֲבָל אַתָּה אוֹכֵל בְּכָל מָקוֹם שָׁאַתָּה רוֹאֶה. אִימָא בְּכָל מָקוֹם שָׁאַתָּה רוֹאֶה אִי אַתָּה מַעֲלֶה אֲבָל אַתָּה זוֹבֵחַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּרְאֶה. אָמַר רִבִּי יַנַּאי אָמַר קְרָא שָׁם תַּעֲלֶה עוֹלוֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה. רִבִּי אַבְדִּימִי בַּר חָסָא אָמַר אָמַר קְרָא (יהושע טז) וְלוֹ תַאֲנַת שִׁילֹה מָקוֹם שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתוֹ מִתְאַנֵּחַ עָלָיו עַל אֲכִילַת קָדָשִׁים שֶׁלּוֹ. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר אָמַר קְרָא בֵּן פּוֹרָת יוֹסֵף בֵּן פּוֹרָת עֲלֵי עָיִן. עַיִן שֶׁלֹּא רָצְתָה לִיזוֹן וְלֵיהָנוֹת מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ תִּזְכֶּה וְתֹאכַל כִּמְלֹא עֵינָיו. רִבִּי יוֹסֵי בַר חֲנִינָא אָמַר (דברים לג) וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה עַיִן שֶׁלֹא רָצְתָה לֵיהָנוֹת מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ תִּזְכֶּה וְתֹאכַל בֵּין הַשְּׂנוּאִין. תָּנָא רוֹאֶה שֶׁאָמְרוּ רוֹאֶה כּוּלוֹ וְלֹא הַמַּפְסִיק בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים לְרִבִּי אֶלְעָזָר אַסְבְּרָא לָךְ כְּגוֹן בֵּי כְנִישְׁתָּא דְמָעוֹן. אָמַר רַב פַּפָּא רוֹאֶה שֶׁאָמְרוּ לֹא רוֹאֶה כּוּלוֹ אֶלָּא רוֹאֶה מִקְצָתוֹ. בָּעֵי רַב פַּפָּא עוֹמֵד וְרוֹאֶה יוֹשֵׁב וְאֵינוֹ רוֹאֶה מָאי. בָּעֵי רִבִּי יִרְמְיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַנַּחַל וְרוֹאֶה בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְאֵינוֹ רוֹאֶה מָאי תֵּיקוּ:

רש״יהשמר לך - משתבאו אל המנוחה קאי קרא:
ולו תאנת שילה - חפשתיו ולא מצאתיו במקרא אבל מצאתיו (ועבר) מזרחה תאנת שילה (יהושע ט״ז: ו׳):
תאנת - לשון תאניה ואניה (איכה ב׳: ה׳) שהיו מתאנחין ורואין שמשם היו זוכרין אכילת קדשים שהיתה במקום מראיתו:
שאינו שלו - אשת אדוניו:
בן פרת יוסף - לשון פריה ורביה מקום אכילת קדשים נתרבה לו על ידי העין ושילה בחלקו של יוסף היתה כדכתיב (תהילים ע״ח: ס״ז) וימאס באהל יוסף וגו' אחר ויטש משכן שילה כתיב:
ורצון - ע"י רצון שלא רצה ליזון ממה שאינו שלו:
בין השנואים - שילה קדשיו נאכלין אף בגבולי שאר שבטים ששנאוהו:
אסברא לי - הראני דוגמא לדבר:
בי כנישתא דמעון - משם היו רואין את שילה ולא היה דבר מפסיק:
לא רואה את כולה - לראות משם את כולה שילה אלא מקצת:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץה ועוד שנינו במשנתנו כי בתקופת משכן שילה קדשי קדשים היו נאכלים לפנים מן הקלעים, ואילו קדשים קלים ומעשר שני היו נאכלים בכל מקום הרואה את שילה. ומבררים הלכה זו שבאכילת קדשים קלים ומעשר שני: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר ר' אושעיא: שכך אמר קרא [הכתוב] באיסור הקרבה בחוץ "השמר לך פן תעלה עלתיך בכל מקום אשר תראה" (דברים יב, יג), ויש לדייק בכתוב: בכל מקום אשר תראה אי (אין) אתה מעלה, אבל אתה אוכל את הקרבנות בכל מקום שאתה רואה.
ומקשים: אימא [אמור] כך את דיוק הכתוב: בכל מקום שאתה רואה אי אתה מעלה קרבנות על המזבח, אבל אתה זובח בכל מקום שתראה, ותהא שחיטתם מותרת בכל הרואה!
אמר ר' ינאי: אין לומר כן, שכן אמר קרא [הכתוב] בפסוק שלאחריו: "כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך" (דברים יב, יד), ללמד שבמקום בו מעלים את הקרבנות, בו נעשות כל עבודות ההקרבה, ורק אכילת קדשים קלים מותרת במקום הרואה.
ר' אבדימי בר חסא אמר מקור אחר לכך שקדשים קלים נאכלים בכל הרואה, שכך אמר קרא [הכתוב]
בתיאור מהלך גבול נחלתם של בני יוסף (שם שכנה שילה): "ונסב הגבול מזרחה (ולו) תאנת שלה" (יהושע טז, ו), כלומר במקום הסמוך לשילה, ולמה נקרא על שם שילה? משום שהיה זה מקום שכל הרואה אותו את מקדש שילה משם לאחר חורבנו, הריהו מתאנח ("תאנת") עליו על אכילת קדשים קלים שלו שבטלה, שהיתה מותרת עד מקום זה.
ר' אבהו אמר רמז אחר בכתוב, אמר קרא [הכתוב] בברכת יעקב ליוסף: "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין" (בראשית מט, כב) — עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו בנסיון עם אשת פוטיפר, תזכה ותאכל קדשים קלים בשילה (שבנחלת יוסף) כמלא עיניה.
ר' יוסי בר' חנינא אמר: רמז אחר לדבר, ממה שנאמר בברכת משה ליוסף: "ורצון שכני סנה" (דברים לג, טז) — עין שלא רצתה ליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל בין השנואין, כלומר, גם בנחלת השבטים האחרים ששנאו אותו (כנאמר בבראשית פרק לז), שכן קדשי משכן שילה נאכלים אף בנחלת שאר השבטים, בכל מקום הרואה.
א ועוד בהלכה זו של אכילת קדשים קלים בכל הרואה בתקופת משכן שילה, תנא [שנה החכם]: "רואה" זה שאמרו במשנתנו, כוונתו שרואה כולו, ולא שיהא דבר המפסיק בינו לבינו. אמר ליה [לו] ר' שמעון בן אליקום לר' אלעזר: אסברא [אסביר] לך למה הכוונה — כגון בי כנישתא [בית הכנסת] של מעון שהיה סמוך לעיר טבריה, וניתן היה לראותו משם. אמר רב פפא: "רואה" שאמרו לא בדווקא שיהא רואה כולו את כל משכן שילה, אלא אף אם הוא רואה מקצתו די בכך לאכול שם קדשים קלים.
ועוד בהגדרת מקום הרואה, בעי [שאל] רב פפא: אם היה במקום כזה שבהיותו עומד שם ורואה את שילה, וכאשר הוא יושב שם ואינו רואה את שילה, מאי [מה] יהיה הדין? האם נקרא הוא "רואה" או לא? וכמו כן בעי [שאל] ר' ירמיה: מקום כזה, שכאשר אדם עומד בו על גבי הנחל על שפתו ואז הוא רואה את שילה, ואולם כאשר הוא (יושב) בתוך הנחל ואז אינו רואה, מאי [מה] הדין? שתי השאלות הללו לא נפתרו ונשארו בתיקו [תעמוד] השאלה במקומה.

זוהר ספר הזהר, ויחי ס״ח

דָבָר אַחֵר, יִשָּׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם רוֹבֵץ וְגוֹ' פָּתַח וְאָמַר (תהלים כ''ז) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְיָ מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד כַּמָּה חֲבִיבִין אִנּוּן מִלִּין דְּאוֹרַיְתָא כַּמָּה חֲבִיבִין אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְתָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא לָא דָּחִיל מִפִּגְעֵי עָלְמָא נָטִיר הוּא לְעֵילָא נָטִיר הוּא לְתַתָּא וְלָא עוֹד אֶלָא דְּכָפִית לְכָל פְּגִיעֵי דְּעָלְמָא וְאָחִית לוֹן לְעוּמְקֵי דִּתְהוֹמָא רַבָּא, תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל לֵילְיָא פִּתְחִין סְתִימִין וְכַלְבֵּי וְחַמְרֵי שַׁרְיָן וְשָׁטָאן בְּעָלְמָא וְאִתְיְהִיבָת רְשׁוּ לְחַבְּלָא וְכָל בְּנֵי עָלְמָא נַיְמֵי בְּעַרְסַיְהוּ וְנִשְׁמָתְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא סָלְקִין לְאִתְעַנְּגָא לְעֵילָא כַּד אִתְעָר רוּחַ צָפוֹן וְאִתְפְּלִיג לֵילְיָא אִתְעֲרוּתָא קַדִּישָׁא אִתְעָר בְּעָלְמָא וְאִתְמָר בְּכַמָּה דּוּכְתֵּי, זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַהוּא בַּר נַשׁ דְּאִיהוּ קָאִים בְּהַהִיא שַׁעְתָּא וְאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא כֵּיוָן דְּאִיהוּ פָּתַח בְּאוֹרַיְתָא כָּל אִנּוּן זִינִין בִּישִׁין אָעִיל לוֹן בְּנוּקְבֵי דִּתְהוֹמָא רַבָּה וְכָפִית לֵיהּ לַחֲמוֹר וְנָחִית בְּטַפְסְרֵי דִּתְחוֹת עֲפָרָא דְּזוּהֲמֵי קִסְרָא, בְּגִנֵּי כָּךְ יִשָּׂשׂכָר דְּאִשְׁתַּדְּלוּתֵיהּ בְּאוֹרַיְתָא כָּפִית לֵיהּ לַחֲמוֹר וְנָחִית לֵיהּ מַה הוּא גָּרֶם הַמַּעֲלוֹת דְּאִיהוּ סָלִיק לְנַזְּקָא עָלְמָא וְשַׁוִּי מָדוֹרֵיהּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם בֵּין זוּהֲמֵי דְּטַפְסְרֵי דַּעֲפָרָא, תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב וַיַּרְא מְנוּחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבּוֹל וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד, וַיַּרְא מְנוּחָה כִּי טוֹב דָּא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה דָּא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבּוֹל לְמִסְבָּל עוּלָא דְּאוֹרַיְתָא וּלְדַבְּקָא בָּהּ יוֹמֵי וְלֵילֵי, וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד לְמֶהֱוֵי פְּלָח לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּלְאִתְדַבָּקָא בֵּיהּ וְלַאֲתָּשָׁא גַּרְמֵיהּ בֵּיהּ:

תרגום הזוהרדָּבָר אַחֵר, יִשָׂשׂכָר חֲמוֹר גָּרֶם וְגוֹ': פָּתַח וְאָמַר, (תהלים כ''ז) לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא וְגוֹ'. כַּמָּה חֲבִיבִים הֵם דִּבְרֵי תּוֹרָה, כַּמָּה חֲבִיבִים הֵם אוֹתָם שֶׁעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֵינוֹ מְפַחֵד מִמַּזִּיקֵי הָעוֹלָם, נִשְׁמָר הוּא לְמַעְלָה נִשְׁמָר הוּא לְמַטָּה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּכְנִיעַ כָּל הַמַּזִּיקִים שֶׁבָּעוֹלָם וּמוֹרִידֵם לְעִמְקֵי תְּהוֹם רַבָּא. בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַלַּיְלָה, הַפְּתָחִים שֶׁל מַעְלָה נִסְתָּמִים, וּכְלָבִים וַחֲמוֹרִים שׁוֹרִים וּמְשׁוֹטְטִים בָּעוֹלָם, וְנִתָּן רְשׁוּת לַמַּזִּיקִים לְהַשְׁחִית, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם יְשֵׁנִים בְּמִטּוֹתֵיהֶם, וְנִשְׁמוֹת הַצַדִּיקִים עוֹלוֹת וּמִתְעַנְּגוֹת לְמַעְלָה. כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר רוּחַ צָפוֹן, וְנֶחֱלָק הַלַּיְלָה, הִתְעוֹרְרוּת קְדֻשָּׁה מִתְעוֹרֶרֶת בָּעוֹלָם, וְנִתְבָּאֵר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם שֶׁקָּם מִמִּטָּתוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בַּתּוֹרָה, כָּל אֵלּוּ מִינֵי מַזִּיקִים הָרָעִים, מַכְנִיס אוֹתָם בְּנִקְבֵי תְּהוֹם הַגָּדוֹל, וּמַכְנִיעַ קְלִפַּת הַחֲמוֹר וּמוֹרִיד אוֹתוֹ בַּבְּקִיעִים שֶׁמִּתַּחַת הֶעָפָר, בְּזֹהַם הַפְּסֹלֶת וְהַזֶּבֶל הַמְקֵבָּץ שָׁם. מִשּׁוּם זֶה, יִשָׂשׂכָר שֶׁהָיָה עִסְקוֹ בַּתּוֹרָה, הִכְנִיעַ אֶת קְלִפַּת הַחֲמוֹר, וְהוֹרִידוֹ. (וּמַה שֶּׁהָיָה הַחֲמוֹר), מִגָּרֶם הַמַּעֲלוֹת, (דְּהַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, חֲמוֹר גָּרֶם), שֶׁהָיָה עוֹלֶה לְהַזִּיק הָעוֹלָם, הִנֵּה עַתָּה, הֵשִׂים מָדוֹרוֹ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, בֵּין הַזֹּהֲמוֹת שֶׁל בְּקִיעֵי הֶעָפָר. בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב וַיַּרְא מְנוּחָה וְגוֹ': וַיַּרְא מְנוּחָה כִּי טוֹב, זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב. וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל, הַיְנוּ לִסְבֹּל עֹל תּוֹרָה, וּלְהִדָּבֵק בָּהּ יָמִים וְלֵילוֹת. וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד, הַיְנוּ לִהְיוֹת עוֹבֵד אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְהִדָּבֵק בּוֹ, וּלְהַחֲלִישׁ אֶת עַצְמוֹ בָּהּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תשובה ג׳: ג׳-ד׳

א. כָּל מִי שֶׁנִּיחַם עַל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה וְתוֹהֶא עַל הַזָּכִיּוֹת וְאָמַר בְּלִבּוֹ וּמַה הוֹעַלְתִּי בַּעֲשִׂיָּיתָן הַלְוַאי לֹא עָשִׂיתִי אוֹתָן הֲרֵי זֶה אִבֵּד אֶת כּוּלָן וְאֵין מַזְכִּירִין לוֹ שׁוּם זְכוּת בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל יח) צִדְקַת הַצַדִּיק לֹא תַּצִילֶנּוּ בְּיוֹם רִשְׁעוֹ אֵין זֶה אֶלָּא בְתוֹהֶא עַל הָרִאשּׁוֹנוֹת:

ב. וּכְשֵׁם שֶׁשּׁוֹקְלִין זָכִיּוֹת אָדָם וַעֲוֹנוֹתָיו בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ כָּךְ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שׁוֹקְלִין עֲוֹנוֹת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבָּאֵי הָעוֹלָם עִם זָכִיּוֹתָיו בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִי שֶׁנִּמְצָא צַדִּיק נֶחְתָּם לְחַיִּים מִי שֶׁנִּמְצָא רָשָׁע נֶחְתָּם לְמִיתָה וְהַבֵּינוֹנִי תּוֹלִין אוֹתוֹ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים אִם עָשָׂה תְשׁוּבָה נֶחְתָּם לְחַיִּים וְאִם לָאו נֶחְתָּם לְמִיתָה:

ג. אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְזֵירַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בָּהּ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְּנִרְדָּמִין הָקִיצוּ מִתַּרְדְּמַתְכֶם וְחִפְּשׂוּ בְמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם לְהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִיל הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזוֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה:

מוסר

ספר דברים שבקדושה סי' ב'

א. אָמַר רַב הוּנָא סָבָא כְּתִיב (תהלים עח) לֶחֶם אַבִּירִים אָכַל אִישׁ לֶחֶם שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אוֹכְלִים בִּקְדוּשָׁה וּבִנְקִיּוּת אַף יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִים כֵּן בִּקְדוּשָׁה וּבִנְקִיּוּת דִּכְתִיב (ויקרא כ) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם אֵלּוּ מַיִם רִאשׁוֹנִים וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים אֵלּוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם זוּ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְכָל הָאוֹכֵל בִּקְדוּשָׁה וּנְקִיּוּת דּוֹמֶה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: ב. תַּכְלִית הַסְּעוּדָה שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְזַמֵּן בִּשְׁלשָׁה עִם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁהוּא מִצְוָה רַבָּה מְקוּדֶשֶׁת אֵצֶל הַמַּלְאָכִים וְזֶהוּ (בראשית יח) כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְכֶם כִּי עַל כֵּן תָּכִינוּ לִסְעוֹד אֶצְלִי: ג. בִּרְכַּת הַמָּזוֹן דְּאוֹרַיְיתָא הֶחֱמִירוּ לְאוֹמְרָה מְיוֹשֵׁב וְיָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁהוּא מְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שֶׁנָּתַן לוֹ לֶאֱכוֹל וּרְעָדָה יִלְבַּשׁ לְכַוֵּין כָּרָאוּי אִם בַּעַל נֶפֶשׁ הוּא:

תורה בראשית מ״ח: י״ח-כ״ב