חק לישראל - פרשת בהר יום רביעי

א. כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ, מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ, חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וּמְיַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בָּאַלְמָנָה. מֵת לוֹ מֵת, אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה, אֶלָּא הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה, הֵן נִגְלִין וְהוּא נִכְסֶה, וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא) וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֲחֵרִים, דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בָּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. וּכְשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים, כָּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ אָנוּ כַפָּרָתְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן תִּתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמָיִם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל:

ברטנורהכֹּהֵן גָּדוֹל. אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה. דִּלְמָא אָתֵי לְמִנְגַּע מִתּוֹךְ טִרְדָּתוֹ, וְרַחֲמָנָא אָמַר (ויקרא כא) וְעַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא:
הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה. כֵּיוָן שֶׁנִּתְכַּסּוּ נוֹשְׂאֵי הַמִּטָּה מִן הַמָּבוֹי, כְּלוֹמַר שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ, הוּא נִגְלֶה וְנִכְנָס בְּתוֹכוֹ. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁהֵן נִגְלִין וְנִרְאִין בַּמָּבוֹי, הוּא נִכְסֶה מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵינוֹ נִכְנָס לְתוֹכוֹ:
וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר. שֶׁבָּעִיר מְצוּיִין מְבוֹאוֹת וְיָכוֹל לְהִתְכַּסּוֹת מֵהֶן. אֲבָל חוּץ לָעִיר לֵיכָּא הֶכֵּרָא:
שֶׁנֶּאֱמַר וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. רַבִּי יְהוּדָה דָרֵישׁ וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא כָל עִקָּר. וְרַבִּי מֵאִיר דָּרֵישׁ וּמִקְּדֻשָּׁתוֹ לֹא יֵצֵא, כְּלוֹמַר יִזְדְּהַר שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מַגָּע, וּבְתוֹךְ הָעִיר שֶׁיֵּשׁ מְבוֹאוֹת אִיכָּא הֶכֵּרָא וּמִזְדְּהַר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֶת אֲחֵרִים. דִּבְמֵת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ כֻּלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּיָכוֹל הוּא לֵילֵךְ, דְּלֹא טְרִיד וְלֹא אָתֵי לְמִנְגַּע. וּכְשֶׁחוֹזְרִין מִן הַקְּבָרוֹת וְעוֹמְדִין בְּשׁוּרָה לְנַחֵם הָאֲבֵלִים וְכָל הָעָם עוֹבְרִים זֶה אַחַר זֶה וּמְנַחֲמִין הָאָבֵל שֶׁעוֹמֵד בְּמַעֲמָדוֹ וְכָל אֶחָד אוֹמֵר לוֹ תִּתְנַחֵם מִן הַשָּׁמַיִם:
וְהַמְמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ. שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִימִין כֹּהֵן גָּדוֹל וְכָל הָעָם מִשְּׂמֹאלוֹ, נִמְצָא כֹּהֵן גָּדוֹל בָּאֶמְצַע:
הַמְמֻנֶּה. הוּא הַסְּגָן, שֶׁהוּא מְמֻנֶּה לַעֲבֹד תַּחַת כֹּהֵן גָּדוֹל אִם יֶאֱרַע פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:
אָנוּ כַפָּרָתְךָ. בָּנוּ תִתְכַּפֵּר אַתָּה וַאֲנַחְנוּ תַחְתֶּיךָ לְכָל הָרָאוּי לָבֹא עָלֶיךָ:
וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ. שֶׁאָבֵל אָסוּר לֶאֱכֹל סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה מִשֶּׁלּוֹ, וּקְרוֹבָיו וְאוֹהֲבָיו מַאֲכִילִין אוֹתוֹ:
מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ. הֵן מְצֵרִין וּמִתְאַבְּלִין בְּצַעֲרוֹ:
וְהוּא מֵסֵב. בְּכָבוֹד עַל הַסַּפְסָל:

עיקר תוספות יום טוב(א) וְדָנִין כוּ'. פְּשִׁיטָא (אַטּוּ מִשּׁוּם חֲשִׁיבוּתוֹ מִגְרַע גָּרַע, וְכֵיוָן דְּדָן אִיהוּ נַמִּי דָנִין אוֹתוֹ מִשּׁוּם הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ. תּוֹסָפוֹת). אַיְדֵי דְקָא בָעֵי לְמִתְנֵי מֶלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, תָּנֵי נַמִּי כֹהֵן גָּדוֹל. וְאִי בָעֵית אֵימָא הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּכָל שְׁאָר דִּינִין חוּץ מִדִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ כְהֶדְיוֹט בִּשְׁלשָׁה כוּ'. גְּמָרָא:
(ב) מֵעִיד. דַּוְקָא כְשֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב שָׁם, שֶׁאִם הַכֹּהֵן גָּדוֹל יוֹדֵעַ עֵדוּת לִבְנוֹ הוֹלֵךְ הַמֶּלֶךְ לְשָׁם מִשּׁוּם יְקָרָא דְכֹהֵן גָּדוֹל, וְקָא אָתֵי וּמַסְהִיד. אֲבָל בְּלָאו הָכִי אֵינוֹ מֵעִיד, דְּזִילוּתָא הוּא לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁיָּבֹא וְיָעִיד, דְּתַנְיָא וְהִתְעַלַּמְתָּ, פְּעָמִים שֶׁאַתָּה מִתְעַלֵּם, כְּגוֹן זָקֵן וְאֵינוֹ לְפִי כְבוֹדוֹ. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) מִשּׁוּם דְּקַשְׁיָא לֵיהּ דְּאִי הָכִי אֲפִלּוּ לְבֵיתוֹ נַמִּי לֹא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) גְּמָרָא. וּפֵרוּשׁ בֵּינוֹ, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בֵּין עַצְמוֹ שֶׁהוּא הַמְמֻנֶּה לְבֵין הָעָם:
(ה) דְּאִלּוּ בְיוֹם אַחֵר אֵין מִצְוָה בְכֹהֵן גָּדוֹל דַּוְקָא וְרַשַּׁאי כֹּהֵן הֶדְיוֹט לַעֲבֹד אִם אֵרַע פְּסוּל בְּכֹהֵן גָּדוֹל וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְמֻנֶּה:
(ו) הַסַּפְסָל. הוּא כִסֵּא קָטָן. הָרַמְבַּ"ם:

עיקר תוספות יום טוב(ז) כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה בְעַבְדּוֹ שֶׁל יַנַּאי הַמֶּלֶךְ שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, שָׁלְחוּ לוֹ לָבֹא וְלַעֲמֹד בִּפְנֵי סַנְהֶדְרִין כְּדִכְתִיב [שְׁמוֹת כא] וְהוּעַד בִּבְעָלָיו, וְעַבְדּוֹ כְּמָמוֹנוֹ דָמֵי, וּכְשֶׁבָּא וְיָשַׁב אָמְרוּ לוֹ עֲמֹד, שֶׁנֶּאֱמַר [דְּבָרִים יט] וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא רָצָה כוּ'‏ וְאֵרַע תְּקָלָה שֶׁמֵּתוּ הַסַּנְהֶדְרִין עַל יְדֵי שֶׁהֶעֱנִישָׁם שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, עַל שֶׁכָּבְשׁוּ פְנֵיהֶם בַּקַּרְקַע מִיִּרְאָתָם אֶת יַנַּאי הַמֶּלֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) וְאִי לֹא דָיְנִינַן לְהוּ הֵיכִי דָנִין, הָא כְתִיב [צְפַנְיָה ב] הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ. גְּמָרָא. וְכֵיוָן שֶׁהִזְכִּיר הַכָּתוּב בָּהֶם דִּינוּ לַבֹּקֶר, כְּשֶׁגָּזְרוּ לֹא גָזְרוּ אֶלָּא עַל הַמְּלָכִים הָעוֹמְדִים מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא קָאֵי עַל בֵּית דָּוִד, כְּדֵי שֶׁלֹּא לַחֲלֹק עַל הַכָּתוּב בָּהֶם. כֶּסֶף מִשְׁנֶה:
(ט) לֹא מֵעִיד כוּ'. מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה עַצְמוֹ שֶׁהָיָה עַל יְדֵי קַבָּלַת עֵדוּת בִּפְנֵי יַנַּאי הַמֶּלֶךְ וְלֹא רָצָה לַעֲמֹד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) וְלֹא חוֹלְצִין כוּ'. מִפְּנֵי שֶׁאֲסוּרָה לִנָּשֵׂא. רַשִׁ"י:
(יא) שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. וְרַבִּי יְהוּדָה, מִצְוָה שָׁאנֵי. גְּמָרָא:
(יב) וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וְלֹא מָצִינוּ אֶלָּא כָל שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה לְיִבּוּם אֵינוֹ עוֹלֶה לַחֲלִיצָה. וְרַשִׁ"י פֵרֵשׁ הַטַּעַם דְּאֵינוֹ מְיַבֵּם שֶׁגְּנַאי לוֹ לָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו:

ד. וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ, וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים (דברים יז), אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (דברים יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֲפִלּוּ כַאֲבִיגָיִל. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים (שם), אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד (שם), אֶלָּא כְדֵי לִתֵּן אַפְסַנְיָא. וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ. נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ. מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו:

ברטנורהלְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. מִלְחֶמֶת שְׁאָר אֻמּוֹת חוּץ מִמִּלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּמִלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין:
וּפוֹרֵץ. גָּדֵר שֶׁל אֲחֵרִים:
לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ. לָלֶכֶת לְכַרְמוֹ וּלְשָׂדֵהוּ:
וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. אֵין מְעַכְּבִין עָלָיו:
חֵלֶק בָּרֹאשׁ. חֵלֶק הַיָּפֶה בּוֹרֵר רִאשׁוֹן. וְנוֹטֵל מֶחֱצָה מִכָּל הַבִּזָּה:
אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. שֶׁהֲרֵי דָוִד הָיוּ לוֹ שֵׁשׁ נָשִׁים וְקָאָמַר לֵיהּ נָבִיא וְאִם מְעָט וְאֹסִיפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, כָּהֵנָּה קַמָּא שִׁית, בַּתְרָא שִׁית, הֲרֵי שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה:
מַרְבֶּה הוּא לוֹ. יוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְשָׁלֹשׁ מַחֲלוֹקוֹת יֵשׁ בַּדָּבָר. תַּנָּא קַמָּא סָבַר נוֹשֵׂא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה וַאֲפִלּוּ פְרוּצוֹת, וְיוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה לֹא יִשָּׂא וַאֲפִלּוּ כְשֵׁרוֹת, שֶׁכָּךְ הוּא גְזֵרַת הַכָּתוּב. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר נוֹשֵׂא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה וַאֲפִלּוּ פְרוּצוֹת, וְיוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה פְרוּצוֹת לֹא יִשָּׂא, וּכְשֵׁרוֹת וַהֲגוּנוֹת יִשָּׂא כְמוֹ שֶׁיִּרְצֶה. וּפָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא בַּחֲדָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר אֲפִלּוּ אַחַת פְּרוּצָה לֹא יִשָּׂא, וּכְשֵׁרוֹת וַהֲגוּנוֹת לֹא יִשָּׂא יוֹתֵר מִשְּׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וּפָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא בַּחֲדָא וְאַדְּרַבִּי יְהוּדָה בְּתַרְתֵּי. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא:
אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. דַּוְקָא סוּסִים בְּטֵלִים לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ וּלְהִתְגַּדֵּל בְּרֹב סוּסִים [אָסוּר]. אֲבָל כְּדֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבָיו מֻתָּר:
אַפְסַנְיָא. שְׂכַר חֵילוֹת הַנִּכְנָסִים וְיוֹצְאִים עִמּוֹ כָל הַשָּׁנָה:
וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. חוּץ מִסֵּפֶר תּוֹרָה שֶׁחַיָּב כָּל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לִהְיוֹת לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וְהוּא מֻנָּח בְּבֵית גְּנָזָיו. וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכּוֹתֵב לִשְׁמוֹ כְשֶׁהוּא מֶלֶךְ נִכְנָס וְיוֹצֵא עִמּוֹ תָמִיד:
מֵסֵב. עַל הַשֻּׁלְחָן:

עיקר תוספות יום טוב(יד) וּמוֹצִיא כוּ'. מַשְׁמַע דְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד לְבַדָּם אֵין לָהֶם כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חַיִל לְהוֹצִיאָם לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת אֶלָּא בְמַאֲמַר הַמֶּלֶךְ, דְּאִי אָמַרְתְּ שֶׁאֵין לַמֶּלֶךְ בָּזֶה שׁוּם מַעֲלָה אִם כֵּן לְמַאי תְּנִינַן הָכָא גַּבֵּי מַעֲלוֹתָיו שֶׁל מֶלֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טו) אֵין כוּ'. אֶלָּא כְפִי מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ, אֵינוֹ מְעַקֵּם הַדְּרָכִים מִפְּנֵי כַרְמוֹ שֶׁל זֶה אוֹ מִפְּנֵי שָׂדֶה שֶׁל זֶה, אֶלָּא הוֹלֵךְ בְּשָׁוֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טז) פֵּרוּשׁ, וְאוֹתוֹ הַמֶּחֱצָה הָיָה בוֹרֵר הַיָּפֶה שֶׁבִּשְׁנֵי הַחֲצָיִין. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, וְהוּא נוֹטֵל מֶחֱצָה בָרֹאשׁ. וּבַגְּמָרָא עוֹד, דְּאוֹצְרוֹת מְלָכִים כֻּלָּם לַמֶּלֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יז) וּבִלְבַד כוּ'. דְּהָא קְרָא קָאָמַר וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ. גְּמָרָא:
(יח) אֲפִלּוּ אַחַת כוּ'. דְּמִכְּדֵי בְעָלְמָא דָרְשִׁינַן טַעֲמָא דִקְרָא, אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלִשְׁתּוֹק, וַאֲנָא אֲמֵינָא מַה טַּעַם לֹא יַרְבֶּה, מִשּׁוּם דְּלֹא יָסוּר. לֹא יָסוּר לָמָּה לִּי, אֶלָּא אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה. גְּמָרָא:
(יט) כְּדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ כוּ'‏ אַסְפַּנְיָא. בַּגְּמָרָא יָלֵיף לְהוּ מִקְּרָאֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) וְכָתַב הֶעָרוּךְ, שֶׁבִּלְשׁוֹן יָוָן קוֹרִין לְהוֹצָאָה אַפְסַנְיָא:
(כא) שֶׁנֶּאֱמַר [דְּבָרִים לא] וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה (וְכָל הַתּוֹרָה בְמַשְׁמַע, דְּאֵין כּוֹתְבִין הַתּוֹרָה פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹת. הָרַמְבַּ"ם). וּבְמֶלֶךְ כְּתִיב [שָׁם יז] וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה, שְׁתַּיִם בְּמַשְׁמַע. גְּמָרָא:
(כב) בַּדִּין. [אִם הוּא רָאוּי כְּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד, אִי נַמִּי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל] קֹדֶם הַתַּקָּנָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא סנהדרין כ״א ב: י״ח-כ״ב א: ז׳

וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. תָּנָא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְנָאֶה בְּשֶׁל אֲבוֹתָיו. אָמַר רָבָא אַף עַל פִּי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ אֲבוֹתָיו לְאָדָם סֵפֶר תּוֹרָה מִצְוָה לִכְתּוֹב מִשֶּׁלּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא) וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵּי וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ שֶׁלֹּא יִתְנָאֶה בְּשֶׁל אַחֵרִים מֶלֶךְ אִין הֶדְיוֹט לֹא. לֹא צְרִיכָא לִשְׁתֵּי תוֹרוֹת. וְכִדְתַנְיָא (שם יז) וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה כּוֹתֵב לִשְׁמוֹ שְׁתֵּי תוֹרוֹת אַחַת שֶׁהִיא יוֹצְאָה וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ. וְאַחַת שֶׁמּוּנַחַת לוֹ בְּבֵית גְּנָזָיו. אוֹתָהּ שֶׁיּוֹצְאָה וְנִכְנֶסֶת עִמּוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ כְּמִין קַמִּיעַ וְתוֹלֶה בִּזְרוֹעוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט. אֵינוֹ נִכְנַס בָּהּ לֹא לְבֵית הַמֶּרְחָץ וְלֹא לְבֵית הַכִּסֵּא. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ מָקוֹם הָרָאוּי לִקְרוֹת בּוֹ. (דף כב) וְאִידָךְ הַאי שִׁוִּיתִי מַאי דָּרִישׁ בֵּיהּ. הַהוּא מִיבְעֵי לֵיהּ לְכִדְרַב חָנָא בַר בִּיזְנָא דְאָמַר רַב חָנָא בַר בִּיזְנָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ שְׁכִינָה כְּנֶגְדּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץה שנינו במשנה שהמלך כותב ספר תורה לשמו. תנא [שנו בתוספתא]: ובלבד שלא יתנאה המלך בספר תורה של אבותיו לצורך זה.
אמר רבא: אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה, יש עליו מצוה לכתוב ספר משלו, שנאמר: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל" (דברים לא, יט), ללמדנו שיש מצות עשה בכתיבת התורה. איתיביה [הקשה לו] אביי ממה ששנינו: וכותב לו ספר תורה לשמו, שלא יתנאה בשל אחרים. ונדייק: מלך — אין [כן], חייב לכתוב ספר תורה, אבל הדיוט — לא!
ודוחים: לא צריכא [נצרכה] אלא לשתי תורות, כלומר, המלך מצווה לכתוב שני ספרי תורה — אחד ככל שאר ישראל, וספר נוסף משום היותו מלך. וכדתניא [וכפי ששנינו בברייתא], שנאמר: "וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים" (דברים יז, יח), מכאן שכותב לשמו שתי תורות, אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו בכל עת, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו.
אותה שיוצאה ונכנסת עמו עושה אותה קטנה מאד והיא לו כמין קמיע, ותולה אותה בזרועו, שנאמר: "שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט" (תהלים טז, ח), אינו נכנס בה לא לבית המרחץ ולא לבית הכסא, שנאמר: "והיתה עמו וקרא בו" (דברים יז, יט), וכוונתו: מקום טהור הראוי לקראת בו.
ושואלים: ואידך [והאחר] שאיננו סבור שיש לכתוב ולתלות בזרועו, האי [אותו] "שויתי" האמור מאי דריש ביה [מה הוא דורש בו]? ומשיבים: הכתוב ההוא, "שיויתי ה' לנגדי תמיד", מיבעי ליה [נצרך לו] כמו שאמר רב חנה בר ביזנא. שאמר רב חנה בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא [החסיד]: המתפלל צריך שיראה עצמו כאילו שכינה עומדת כנגדו, שנאמר: "שויתי ה' לנגדי תמיד".

זוהר ספר הזהר, בהר ט׳

וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל וְגוֹמֵר. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תהלים ל''ז) בְּטַח בַּייָ וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה. לְעוֹלָם בַּר נָשׁ יְהֵי זָהִיר בְּמָארֵיהּ וִידַבֵּק לִבֵּיהּ בִּמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה בְגִין דְיֶהֱוֵי שְׁלִים בְּמָארֵיהּ. דְּכַד יֶהֱוֵי שְׁלִים בֵּיהּ לָא יַכְלִין לְאַבְאֲשָׁא לֵיהּ כָּל בְּנֵי עַלְמָא. תָּא חֲזֵי בְּטַח בַייָ וַעֲשֵׂה טוֹב מָאי וַעֲשֵׂה טוֹב אֶלָּא הָכִי תָנֵינָן בְּעוֹבָדָא דִלְתַּתָּא יִתְעַר עוֹבְדָא דִלְעֵילָא וְהָא אוּקְמוּהָ. וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כַּבְיָכוֹל אַתּוּן תַּעַבְדוּן לְהוֹן בְּגִין הַהוּא אִתְעֲרוּתָא דִילְכוֹן דְּאַתּוּן עַבְדִּין לְתַתָּא אַתְעַר לְעֵילָא וְעַל דָּא וַעֲשֵׂה טוֹב כְּתִיב. וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיק דִכְתִיב (ישעיה ג') אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב. כֵּיוַן דְאַתּוּן עַבְדִּין הָאי וַדָּאי הָאי טוֹב אַתְעַר כְּדֵין שְׁכוֹן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה וְכֹלָא חָד. שְׁכוֹן אֶרֶץ אֶרֶץ עִלָאָה. דְהָא לֵית לָךְ בְּעַלְמָא דְיָכוֹל לְמִשְׁרֵי בַּהֲדָהּ עַד דְיִתְּעַר הָאי טוֹב לְגַבָּהּ. כֵּיוַן דְיִתְּעַר לֵיהּ כַּבְיָכוֹל הוּא עָבִיד לֵיהּ וּכְדֵין שְׁכוֹן אֶרֶץ שָׁרֵי בְגַוָּוהּ אִיכוּל אִיבָה אִשְׁתַּעְשַׁע בַּהֲדָהּ. וּרְעֵה אֱמוּנָה. דָא אֶרֶץ וְכֹלָא חָד כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים צ''ב) וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת. וּרְעֵה אֱמוּנָה הֲוֵי דָבַר לֵיהּ בְּכָל רְעוּתָךְ. וְאִי לָא תִתְעַר לָקָבְלָהּ הָאי טוֹב אִתְרְחַק מִינָהּ וְלָא תִקְרַב בַּהֲדָהּ לֹא תִקְרַב לְגוֹ אָתוּן נוּרָא יָקִידְתָּא וְאִי תִקְרַב בַּהֲדָהּ בִּדְחִילוּ כְּמָאן דְּדָחִיל מִן מוֹתָא דְהָא כְדֵין נוּרָא דָלִיק וְאוֹקִיד עַלְמָא בְשַׁלְהוֹבוֹי וְכֵיוַן דְּאִתְעַר לָקָבְלָהּ הָאי טוֹב כְּדֵין שַׁאֲרֵי בְּגַוָּוהּ וְלָא תִדְחַל מִינָהּ אַנְתְּ כְּדֵין (איוב כ''ב) וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל דְרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר. תָּא חֲזֵי בְנֵי מְהֵימְנוּתָא מַדְבְּרֵי לְהָאי לִרְעוּתְהוֹן בְּכָל יוֹמָא. מָאן אִינוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא אִינוּן דְמִתְעֲרֵי הָאי טוֹב לָקָבְלֵיהּ וְלָא חָס עַל דִילֵיהּ וְיַדְעֵי דְהָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא יָהִיב לֵיהּ יַתִּיר כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי יא) יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסַף עוֹד. מָאי טַעְמָא בְגִין דְּהָאי אִתְעַר בִּרְכָּאן לָקָבְלֵיהּ. וְלָא יֵימָא אִי אֶתֵּן הָאי הַשְׁתָּא מָאי אַעֲבִיד לְמָחָר. אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב לֵיהּ בִּרְכָּאן עַד בְּלִי דַי כְמָה דְאוּקְמוּהָ. וּבְגִין כַּךְ וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְגוֹמֵר. מַה כְּתִיב וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָׁנָה הַשִׁישִׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים. וְעָשָׂת וְעָשְׂתָּה מִבָּעֵי לֵיהּ. מָאי וְעָשָׂת. אֶלָא לְאַפָּקָא ה' דְּאִית לָהּ שְׁמִטָּה וְנַיְיחָא וְלָא עָבִיד עֲבִידְתָּא כְתִיב (שמות י''ז) רְאוּ כִּי יְיָ וְגוֹמֵר נוֹתֵן לָכֶם בַּיוֹם הַשִּׁשִׁי לֶחֶם יוֹמָיִם וְגוֹמֵר. כְּגוֹוָנָא דָא וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָׁנָה הַשִּׁשִׁית וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהרוְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל וְגוֹ': רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, לְעוֹלָם יִהְיֶה אָדָם זָהִיר בַּאֲדוֹנוֹ, וִידַבֵּק לִבּוֹ בָּאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׁלֵם עִם אֲדוֹנוֹ. שֶׁכַּאֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁלֵם עִם אֲדוֹנוֹ לֹא יוּכְלוּ לְהָרַע לוֹ כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם. בֹּא וּרְאֵה, בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב, מַהוּ וַעֲשֵׂה טוֹב. אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ בָּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלְּמַטָּה יִתְעוֹרֵר מַעֲשֵׂה הָעֶלְיוֹנָה. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ, וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם, כִּבְיָכוֹל, אַתֶּם תַּעֲשׂוּ אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁבָּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּכֶם שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים לְמַטָּה, מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה. וְעַל כֵּן וַעֲשֵׂה טוֹב, כָּתוּב, וְאֵין טוֹב אֶלָּא צַדִּיק, שֶׁהוּא יְסוֹד דְּז''א, שֶׁכָּתוּב, אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב, כֵּיוָן שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים זֶה, וַדַּאי טוֹב הַזֶּה יִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה, אָז, שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה, וְהַכֹּל אֶחָד. שְׁכָן אֶרֶץ, זוֹ אֶרֶץ עֶלְיוֹנָה, כִּי אֵין לְךְ בָּעוֹלָם מִי שֶׁיָּכוֹל לִשְׁכֹּן עִמָּהּ, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר אוֹתוֹ הַטּוֹב, אֵלֶיהָ. כֵּיוָן שֶׁעוֹרֵר אוֹתוֹ הָאָדָם, עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, כִּבְיָכוֹל הוּא עָשָׂה אוֹתוֹ. וְאָז שְׁכָן אֶרֶץ, שְׁכָן בְּתוֹכָהּ, וֶאֱכוֹל פִּרְיָהּ, וְהִשְׁתַּעְשַׁע עִמָּהּ. וּרְעֵה אֱמוּנָה, זוֹ הִיא אֶרֶץ, הַכֹּל אֶחָד, כְּדִכְתִיב וֶאֱמוּנָתְךְ בַלֵּילוֹת, וּרְעֵה אֱמוּנָה, פֵּרוּשָׁהּ, הֶיֵה מַנְהִיג אוֹתָהּ בְּכָל שֶׁאַתָּה רוֹצֶה. וְאִם לֹא תְּעוֹרֵר כְּנֶגְדָהּ טוֹב הַזֶּה, מִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְאָז אַל תִּקְרָב אֵלֶיהָ, אַל תִּקְרָב לְכִבְשָׁן הָאֵשׁ הַשּׂוֹרֵף, וְאִם תִּקְרָב אֵלֶיהָ, תִּהְיֶה בְּיִרְאָה, כְּמִי שֶׁמְּפַחֵד מִן הַמָּוֶת. כִּי אָז הִיא אֵשׁ דּוֹלֵק, וְשׂוֹרֶפֶת הָעוֹלָם בְּלַהֲבוֹתֶיהָ. וְכֵיוָן שֶׁמְּעוֹרֵר כְּנֶגְדָהּ טוֹב הַזֶּה, אָז, שְׁכָן בְּתוֹכָהּ, וְאַתָּה לֹא תִּירָא מִמֶּנָּהּ. אָז וַתִּגְזַר אֹמֶר וַיָּקֶם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךְ נָגַהּ אוֹר. בֹּא וּרְאֵה, בְּנֵי הָאֱמוּנָה מַנְהִיגִים אֶת זוֹ, לִרְצוֹנָם בְּכָל יוֹם. מִי הֵם בְּנֵי הָאֱמוּנָה, הֵם אֵלּוּ שֶׁמְּעוֹרְרִים טוֹב הַזֶּה כְּנֶגְדָהּ, עַל יְדֵי שֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה, וְאֵינָם חָסִים עַל שֶׁלָּהֶם, וְיוֹדְעִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתֵּן לָהֶם יוֹתֵר. כְּדִכְתִיב יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד. מַה הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁהַיְסוֹד מְעוֹרֵר בְּרָכוֹת כְּנֶגְדוֹ. וְאַל יֹאמַר אִם אֶתֵּן זֶה עַתָּה מָה אֶעֱשֶׂה לַמָּחָר, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ בְּרָכוֹת עַד בְּלִי דָּי, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ. וּמִשּׁוּם זֶה, וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית וְגוֹ'. וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹש שָׁנִים. שׁוֹאֵל וְעָשָׂת, וְעָשְׂתָה הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, מַה וְעָשָׂת, שֶׁהוּא חָסֵר ה'. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַה'. שֶׁהִיא מַלְכוּת, מִכְּלָל הָעֲשִׂיָּה, שֶׁנּוֹהֵג בָּהּ שְׁמִטָּה וּמְנוּחָה, וְאֵינָהּ עוֹשֵׂית עֲבוֹדָה. שֶׁכָּתוּב, רְאוּ כִּי ה' וְגוֹ' נוֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לֶחֶם יוֹמָיִם. וְגוֹ'. כְּעֵין זֶה, וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳: ט״ז-י״ז

א. כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה שֶׁיְּפַנֶּה אֶת לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט קוֹדֶם הַתְּפִלָּה. כְּדֵי לְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ וְאַחַר כַּךְ יִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וּבְתַחֲנוּנִים. וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ כְּמוֹ שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂאוּי וּמַשְׁלִיכוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט אַחַר הַתְּפִלָּה וְאַחַר כַּךְ יִפָּטֵר. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אֶחָת קוֹדֶם תְּפִלָּה וְשָׁעָה אֶחָת לְאַחַר תְּפִלָּה. וּמַאֲרִיכִין בַּתְּפִלָּה שָׁעָה:

ב. שִׁכּוֹר אַל יִתְפַּלֵּל מִפְּנֵי שֶׁאֵין לּוֹ כַּוָּונָּה. וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה לְפִיכָךְ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל כְּשֶׁיִּתְרוֹקַן מִשִׁכְּרוּתוֹ. שָׁתוּי אַל יִתְפַּלֵּל. וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה. אֵי זֶה הוּא שִׁכּוֹר זֶה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. שָׁתוּי יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאֵינוֹ מִשְׁתַּבֵּשׁ. אַף עַל פִּי כֵן הוֹאִיל וְשָׁתָה רְבִיעִית יַיִן לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיָּסִיר יֵינוֹ מֵעָלָיו:

מוסר ספר חסידים ל״ה

הַמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב כִּי אִם בִּדְבָרָיו. וְאֵינוֹ חוֹשֵׁב בְּבוֹחֵן כְּלָיוֹת הַיּוֹדֵעַ דְבָרָיו וְשִׁבְתּוֹ וְקוּמוֹ וְכָל צְעָדָיו. יִסְפּוֹר. וְכָל דְּבָרָיו לְנֹכַח הַשְׁכִינָה וְהַגְּבוּרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ''ג) אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ הֲלֹא אֶת הַשָׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה' הָאָדָם הַהוּא אֵינֶנּוּ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה כִּי מִשְׁפַּט הָאָדָם לַחְשׁוֹב בְּבוֹרְאוֹ תָּמִיד וּלְשַׁוּוֹתוֹ נֶגֶד פָּנָיו תָּמִיד שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז) שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד וְכָל זְמַן שֶׁאָדָם יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם בְּאֵיזֶה מָקוֹם שֶׁיִהְיֶה וּמְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל מַחֲשָׁבוֹת אָז יַחְשׁוֹב בְּבוֹרְאוֹ וּבִקְדוּשָׁתוֹ וּבְנִפְלְאוֹתָיו וְטוֹבוֹתָיו אֲשֶׁר עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם עִמָּנוּ. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁאָדָם הַנִּבְזֶה מְחַשֵּׁב לִדְבָרִים בְּטֵלִים אוֹ לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי הֲבָאי. אֲפִילוּ אֵין בְּדַעְתּוֹ לְדַבֵּר כְּלַל מִיַּד הוּא פוֹנֶה אֶת לִבּוֹ לְבַטָּלָה וּמַפְסִיד מִכָּל וְכָל הַמַּחֲשָׁבָה הַטּוֹבָה אֲשֶׁר הוּא לַחְשׁוֹב בִּקְדושָׁתוֹ שֶׁל בּוֹרְאוֹ וּבְיִרְאָתוֹ הַטְּהוֹרָה. וְלִהְיוֹת בְּמַעֲלָה הַטְּהוֹרָה וְהַטּוֹבָה לַעֲבוֹד אֶת ה' מֵאַהֲבָה וְלִהְיוֹת חָפֵץ בְּמִצְוֹתָיו וְזֶה הִיא הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם שֶׁמְּסַפְּרִים בִּקְדוּשָׁתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו) קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ. וְעַל כֵּן יֵשׁ לִיזָהֵר שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת בִּדְבָרִים בְּטֵלִים פֶּן יִשְׁכַּח אֶת הַצוּר אֲשֶׁר הוּא תָמִיד לְנֶגֶד פָּנָיו כְּפִקֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי הָעִוֵּר הוּא בְּהַוְיָיתוֹ וּבְכֹחוֹ וּבְכָל מָקוֹם. וְהָעִוֵּר הוּא הָעִוֵּר שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה רַק בְּמַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל הֲבָאי וְאֵינוֹ זוֹכֵר אֶת הַצוּר וּמִתְרַחֵק מֵעַמּוּד שֶׁל אֶמֶת וּמִהְיוֹת יָרֵא מִפָּנָיו כִּי אֵינוֹ מָצוּי בְּלִבּוֹ מֵחֲמַת קוֹשִׁי הַלֵּב שֶׁהוּא עַז וְקָשֶׁה וְרָחוֹק מֵאֱלֹהִים. וְאֵינוֹ מוֹצֵא בְמַחֲשַׁבְתּוֹ רַק דִּבְרֵי הֲבָאי וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ מוֹצֵא בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ הָאֶלָהוּת רַק בְּקוֹשִׁי וּבְחָזְקָה. כְּמוֹ שֶׁלֹּא יוּכַל הָעִוֵּר לְהָבִין וּלְהַאֲמִין הָאָדָם אֲשֶׁר לְפָנָיו אִם לֹא יְמַשְׁמֵשׁ בּוֹ אוֹ יִשְׁמַע קוֹלוֹ כַּךְ לֹא יוּכַל הָאִישׁ לִלְמוֹד וְלִקְשׁוֹר בְּלִבּוֹ תָמִיד הָאֱלֹהִים אִם לֹא עַל פִּי עֲזִיבַת הֶעָוֹן. כִּי הָעֲוֹנוֹת מַבְדִּילוֹת וּמְשַׁכְּחוֹת הַיִּרְאָה וּמְשַׁנִּים אֶת הַפָּנִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם נט) כִּי אִם עֲוֹנוֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּילִים בֵּינֵיכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם:

פרשת בהר יום רביעי

תורה ויקרא כ״ה: ט״ז-כ״א

נביאים ירמיהו ל״ב: כ״א-כ״ו

כתובים משלי כ״ח: כ״ו-כ״ט: ג׳

משנה משנה סנהדרין ב׳

גמרא סנהדרין כ״א ב: י״ח-כ״ב א: ז׳

זוהר ספר הזהר, בהר ט׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳: ט״ז-י״ז

מוסר ספר חסידים ל״ה