חק לישראל - פרשת אמור יום רביעי

רש״יאֽוֹ גִבֵּ֣ן. שׁורי"ציולש בְּלַעַז, שֶׁגְּבִינֵי עֵינָיו שְׂעָרָן אָרֹךְ וְשׁוֹכֵב:
אוֹ דַ֔ק. שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְעֵינָיו דֹּק, שֶׁקּוֹרִים טיל"א, כְּמוֹ "הַנּוֹטֶה כַדֹּק" (ישעיהו מ'):
א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל. דָּבָר הַמְבַלְבֵּל אֶת הָעַיִן, כְּגוֹן חוּט לָבָן הַנִּמְשָׁךְ מִן הַלֹּבֶן וּפוֹסֵק בַּסִּירָא, שֶׁהוּא עֹגֶל הַמַּקִּיף אֶת הַשָּׁחֹר שֶׁקּוֹרִים פרוני"לא, וְהַחוּט הַזֶּה פּוֹסֵק אֶת הָעֹגֶל וְנִכְנָס בַּשָּׁחֹר; וְתַרְגּוּם תְּבַלּוּל "חִלִּיז", לְשׁוֹן חִלָּזוֹן, שֶׁהוּא דוֹמֶה לְתוֹלַעַת אוֹתוֹ הַחוּט, וְכֵן כִּנּוּהוּ חַכְמֵי יִשְֹרָאֵל בְּמוּמֵי הַבְּכוֹר חִלָּזוֹן, נָחָשׁ, עֵינָב (בכורות ל"ח):
גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת. מִינֵי שְׁחִין הֵם; גָּרָב זוֹ הַחֶרֶס, שְׁחִין הַיָּבֵשׁ מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ, יַלֶּפֶת הִיא חֲזָזִית הַמִּצְרִית, וְלָמָּה נִקְרֵאת יַלֶּפֶת? שֶׁמְּלַפֶּפֶת וְהוֹלֶכֶת עַד יוֹם הַמִּיתָה, וְהוּא לַח מִבַּחוּץ וְיָבֵשׁ מִבִּפְנִים, וּבְמָקוֹם אַחֵר קוֹרֵא לַגָּרָב שְׁחִין הַלַּח מִבַּחוּץ וְיָבֵשׁ מִבִּפְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס" (דברים כ"ח), כְּשֶׁסָּמַךְ גָּרָב אֵצֶל חֶרֶס, קוֹרֵא לַיַּלֶּפֶת גָּרָב, וּכְשֶׁהוּא סָמוּךְ אֵצֶל יַלֶּפֶת, קוֹרֵא לַחֶרֶס גָּרָב, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּבְכוֹרוֹת (דף מ"א):
מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ. לְפִי הַתַּרְגּוּם מְרַס פַּחֲדִין, שֶׁפְּחָדָיו מְרֻסָּסִין — שֶׁבֵּיצִים שֶׁלּוֹ כְתוּתִין, פְּחָדִין כְּמוֹ "גִּידֵי פַחֲדָו יְשֹׂרָגוּ" (איוב מ'):

נביאים יחזקאל מ״ד: ל׳-מ״ה: ד׳

רש״יוּבְהַפִּֽילְכֶ֨ם אֶת הָאָ֜רֶץ בְּנַחֲלָ֗ה. שֶׁעֲתִידִים לַחֲלוֹק אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִשְׁנֵים עָשָׂר רְצוּעוֹת; לֹא כַּחֲלוּקָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה לָרַב כְּפִי מִנְיָנוֹ וְלַמְּעַט כְּפִי פְּקוּדָיו (במדבר כו: נד), וְהָיוּ שְׁנֵי שְׁבָטִים אוֹ שְׁלֹשָׁה בִּרְצוּעָה אַחַת, עַכְשָׁיו הַחֲלָקִים שָׁוִים וְכְּשׁוּרוֹת הַכֶּרֶם, מִפְּאַת יָם עַד פְּאַת קָדִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסוֹף הַסֵּפֶר (יחזקאל מח):
קֹ֘דֶשׁ֮ מִן הָאָ֒רֶץ֒. סָרֵס אֶת הַמִּקְרָא: מוֹתַר הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר מִן הָאָרֶץ הוּא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַמִּקְדָּשׁ הַקְּרֵבִים וְגוֹ׳; קֹדֶשׁ מִן הָאָרֶץ הִיא הַתְּרוּמָה הַזֹּאת:

כתובים משלי כ״ז: כ״ז-כ״ח: ה׳

רש״יוְדֵ֤י. פַּרְנָסָתְךָ:
לְלַחְמְךָ וּלְלֶחֶם בֵּיתֶךָ. תִּסְתַּפֵּק בַּחֲלֵב הָעִזִּים. הֲרֵי מְלִיצָתוֹ. וְהַמָּשָׁל כֵּן הוּא: פְּנֵי צֹאנְךָ – הָרַב הַמִּתְמַנֶּה עַל הַצִּבּוּר, יִשָּׂאֵם בְּחֵיקוֹ וִינַהֲלֵם לְאַט (ישעיהו מ: יא), כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן, וּבָזֹאת יֹאכַל פֵּרוֹת, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת:
גָּלָה חָצִיר. כְּשֶׁיִּתְפַּשְּׁטוּ שְׁמוּעוֹתָיו וְתִגְדַּל הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, אָז יִהְיוּ הַכְּבָשִׂים הָאֵלֶּה לְבוּשׁוֹ, יִהְיוּ הַתַּלְמִידִים לוֹ לְשֵׁם וּלְבוּשׁ הוֹד וְהָדָר:
נָסוּ וְאֵין רוֹדֵף רָשָׁע. נָסוּ הָרְשָׁעִים כְּשֶׁיָּבֹא אֵידָם וְיִפְּלוּ בְּדָבָר קַל מֵאֵין רוֹדֵף:
עוֹשֵׁק דַּלִּים. בְּדִין עַל שֶׁאֵינוֹ מָתוּן בְּדִין, הֲרֵי הוּא כְּמָטָר הַסּוֹחֵף אֶת הַשָּׂדֶה וְאֵין עוֹשֶׂה פֵּרוֹת:
סוֹחֵף. שׁוֹטֵף, וּבַמִּשְׁנָה (כתובות ז,ח): ״נִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ״, וְכֵן ״נִסְחַף אַבִּירֶיךָ״ (ירמיהו מו: טו) – נִשְׁטְפוּ וּמָעֲדוּ וְכָשְׁלוּ:
וּמְבַקְשֵׁי ה׳ יָבִינוּ כֹל. טוֹבָה וְרָעָה. מִשְׁפָּט. יוֹשְׁטִיצָ״א בְּלַעַ״ז; כָּךְ פֵּרֵשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בראשית לז) עַל דּוֹר הַמַּבּוּל:

משנה משנה סנהדרין א׳

ברטנורהדִּינֵי מָמוֹנוֹת. דְּהַיְנוּ הוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת:
בִּשְׁלשָׁה. הֶדְיוֹטוֹת. וְלֹא אַצְרְכוּהוּ רַבָּנָן לִשְׁלֹשָׁה מֻמְחִין, שֶׁלֹּא תִנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין, שֶׁמָּא יִכְפֹּר הַלֹּוֶה וְלֹא יִמְצָא מֻמְחִין לְכוֹפוֹ לַדִּין אֶלָּא יָחִיד מֻמְחֶה אוֹ שְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת. אֲבָל גְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת בִּשְׁלשָׁה מֻמְחִין, דֵּאלֹהִים כְּתִיב בְּפָרָשַׁת שׁוֹמְרִים בְּוְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים שָׁלשׁ פְּעָמִים. וּמִנַּהּ יָלְפִינַן שְׁלֹשָׁה מֻמְחִין:
נֶזֶק. אָדָם אוֹ שׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהִזִּיקוּ, דִּמְשַׁלְּמִים נֶזֶק שָׁלֵם:
חֲצִי נֶזֶק. שׁוֹר תָּם שֶׁהִזִּיק. וְאַף עַל גַּב דְּהַיְנוּ חֲבָלוֹת, אַיְדֵי דְבָעֵי לְמִתְנֵי תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כְּמוֹ מַה שֶּׁהִזִּיק, שֶׁמְּשַׁלֵּם יוֹתֵר, תָּנָא נַמִּי חֲצִי נֶזֶק שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם כְּמוֹ שֶׁהִזִּיק, שֶׁהֲרֵי מְשַׁלֵּם פָּחוֹת. וְאַיְדֵי דְתָנָא חֲצִי נֶזֶק תָּנָא נַמִּי נֶזֶק:
וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף:
דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דְּאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר וְזִנְּתָה תַחְתָּיו וּסְקָלוּהָ. וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה כְּדִלְקַמָּן. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(א) כְּלוֹמַר דֵּאלֹהִים דִּכְתִיב גַּבֵּי שׁוֹמְרִים הָוֵי כְאִלּוּ כְתוּבִים גַּם כֵּן בְּפָרָשַׁת אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה, דְּעֵרוּב פָּרָשִׁיּוֹת כָּתוּב כָּאן כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא:
(ב) שֶׁזֶּה טוֹעֲנוֹ שֶׁשָּׁלַח יָד בְּפִקְדוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ גְזֵלוֹת. אֲבָל לָוָה וְלֹא שִׁלֵּם לֹא מִקְּרֵי גַזְלָן, דְּמִלְוָה לְהוֹצָאָה נִתְּנָה. וֵאלֹהִים מַשְׁמַע לְשׁוֹן שְׂרָרָה וְרַבָּנוּת. כְּדִמְתַרְגְּמִינָן רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה (שְׁמוֹת ז) לְשׁוֹן רַבָּנוּת. רַשִׁ"י:
(ג) וַחֲבָלוֹת. נִרְאֶה לְרַבֵּנוּ תָם דְּכֹפֶר וּשְׁלשִׁים דְּעֶבֶד וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִים דְּעֶבֶד, בִּכְלַל חֲבָלוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) דְּשׁוֹר הַמּוּעָד דְּאָמְרָן דְּלָאו דְּשֵׁן וָרֶגֶל אֶלָּא דְּקֶרֶן דְּלֹא מַגְבִּין בְּבָבֶל שֶׁאֵין מֻמְחִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהמַכּוֹת. מַלְקוֹת אַרְבָּעִים:
בִּשְׁלֹשָׁה. דִּכְתִיב (דברים כה) וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם, שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָאן שְׁלֹשָׁה:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. אַתְיָא רָשָׁע רָשָׁע, כְּתִיב הָכָא (שם) וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע, וּכְתִיב הָתָם (במדבר לה) אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת. מַה לְהַלָּן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה, אַף כָּאן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה:
עִבּוּר הַחֹדֶשׁ. קִדּוּשׁ הַחֹדֶשׁ. וְאַיְדֵי דְבָעֵי לְמִתְנֵי עִבּוּר שָׁנָה תָּנָא נַמִּי עִבּוּר הַחֹדֶשׁ:
בִּשְׁלשָׁה מַתְחִילִין. לִרְאוֹת אִם יֵשׁ לְהוֹשִׁיב בֵּית דִּין עַל כָּךְ. אִם אֶחָד מֵהַשְּׁלשָׁה אוֹמֵר צָרִיךְ בֵּית דִּין לֵישֵׁב וּלְעַיֵּן אִם צְרִיכָה שָׁנָה לְעַבֵּר, מִפְּנֵי הַתְּקוּפָה וְהָאָבִיב וְהַפֵּרוֹת, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים אֵין צָרִיךְ, שֶׁאֵין כָּאן סָפֵק, דְּוַדַּאי אֵינָהּ צְרִיכָה עִבּוּר, בָּטֵל יָחִיד בְּמִעוּטוֹ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים לֵישֵׁב וְאֶחָד אוֹמֵר שֶׁלֹּא לֵישֵׁב, הוֹלְכִין אַחַר הַשְּׁנַיִם, וּמוֹסִיפִין עוֹד שְׁנַיִם אֲחֵרִים שֶׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בַדָּבָר, וַהֲרֵי כָאן חֲמִשָּׁה. שְׁנַיִם אוֹמְרִים צָרִיךְ לְעַבֵּר וּשְׁלשָׁה אוֹמְרִים אֵין צָרִיךְ, בָּטְלוּ שְׁנַיִם בְּמִעוּטָן. שְׁנַיִם אוֹמְרִים אֵינָהּ צְרִיכָה וּשְׁלשָׁה אוֹמְרִים צְרִיכָה, הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב, וּמוֹסִיפִין עוֹד שְׁנַיִם שֶׁיִּהְיוּ שִׁבְעָה וּמְעַבְּרִין אוֹתָהּ. וּבַגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּהָנֵי שְׁלֹשָׁה חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעָה כְּנֶגֶד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁיֵּשׁ בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שָׁלשׁ תֵּבוֹת, וּבַשֵּׁנִי חָמֵשׁ, וּבַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַע. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

עיקר תוספות יום טוב(ה) דְּאֵין צָרִיךְ לְעַבֵּר הַחֹדֶשׁ אֶלָּא כִּי מִקְדַּשׁ יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד מִמֵּילָא מִעַבַּר הַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר. דְּיוֹם שְׁלשִׁים בָּתְרֵיהּ שָׁדֵית לֵיהּ. רַשִׁ"י. אֲבָל בְּעִבּוּר שָׁנָה לֹא סַגִּי בְלֹא אֲמִירָה, דְּצָרִיךְ שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה מְעֻבֶּרֶת. תּוֹסָפוֹת, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ו) הַתְּקוּפָה, בֵּין עַל תְּקוּפַת תַּמּוּז שֶׁמִּתְעַכֶּבֶת וְנִמְשֶׁכֶת, שֶׁאֵין תְּקוּפַת תִּשְׁרֵי נוֹפֶלֶת עַד עֲבֹר הֶחָג, מְעַבְּרִין, דְּנָפְקָא לָן מִקְּרָא וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה. בֵּין עַל תְּקוּפַת טֵבֵת שֶׁנִּמְשָׁךְ זְמַנָּהּ עַד טז בְּנִיסָן שֶׁהֲבָאַת עֹמֶר דִּילַהּ בְּתוֹךְ תְּקוּפַת טֵבֵת, מְעַבְּרִין. וְעַל הָאָבִיב, אִם לֹא בָשְׁלָה הַתְּבוּאָה מְעַבְּרִין, דִּקְרָא כְתִיב בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב. וְעַל פֵּרוֹת הָאִילָן [אִם] מִתְאַחֵר בִּשּׁוּלָם יוֹתֵר מִזְּמַן הָעֲצֶרֶת מְעַבְּרִין, שֶׁעֲצֶרֶת זְמַן הַבִּכּוּרִים כוּ'. רַשִׁ"י:
(ז) וְלֹא אִתְפָּרֵשׁ טַעֲמָא מַאי. וְאֶפְשָׁר לִי לוֹמַר כְּדֵי לְעוֹרֵר הַבְּרָכוֹת לְהַשְׁלִים הַמְכֻוָּן שֶׁמְּעַבְּרִין לִהְיוֹת הָאָבִיב וְהַפֵּרוֹת וְהָאָסִיף בִּזְמַנָּן. וּמָצִינוּ כַיּוֹצֵא בָזֶה שֶׁמְּעוֹרְרִין זְכוּת הָאָבוֹת בְּהַזְכָּרַת שְׁאֵלָה עַד שֶׁבְּחֶבְרוֹן:

ברטנורהסְמִיכַת זְקֵנִים. עַל רֹאשׁ פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר. וְיֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים גַּם מִנּוּי הַדַּיָּן, שֶׁהַגָּדוֹל הַסּוֹמֵךְ צָרִיךְ שֶׁיְּצָרֵף עִמּוֹ שְׁנַיִם כְּשֶׁרוֹצֶה לִסְמֹךְ חָכָם כְּדֵי שֶׁיִּקָּרֵא רַבִּי וְיָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת. וּלְשׁוֹן סְמִיכָה, מִשּׁוּם דִּכְתִיב (במדבר כז) וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו. וְלָאו דְּבָעֵי מִסְמָךְ יְדֵיהּ עֲלֵיהּ, אֶלָּא בִשְׁמָא קָרוּ לֵיהּ רַבִּי. וְאֵין סְמִיכָה בְחוּצָה לָאָרֶץ, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁהַסּוֹמֵךְ וְהַנִּסְמָךְ יִהְיוּ כֻלָּן בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאָז יִהְיֶה לוֹ רְשׁוּת לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת וַאֲפִלּוּ בְחוּץ לָאָרֶץ, לְפִי שֶׁסַּנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּץ לָאָרֶץ, אַחַר שֶׁנִּסְמְכוּ בָאָרֶץ. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁנִּרְאֶה לוֹ שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין לָנוּ סָמוּךְ אִישׁ מִפִּי אִישׁ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אִם הָיוּ מַסְכִּימִים כָּל הַחֲכָמִים שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִסְמֹךְ יָחִיד אוֹ רַבִּים, הֲרֵי אֵלּוּ סְמוּכִים וִיכוֹלִים לָדוּן דִּינֵי קְנָסוֹת וְיֵשׁ לָהֶן לִסְמֹךְ לַאֲחֵרִים. וְהַדָּבָר צָרִיךְ הֶכְרֵעַ:
וַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה בִּשְׁלשָׁה. דִּכְתִיב (ויקרא ד) זִקְנֵי הָעֵדָה, מִעוּט זִקְנֵי שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, הוֹסֵיף עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד הֲרֵי שְׁלשָׁה:
וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה. וְסָמְכוּ, שְׁנַיִם. זִקְנֵי, שְׁנַיִם. וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, הוֹסֵיף עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי חֲמִשָּׁה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מִצְוַת חֲלִיצָה בִּשְׁלשָׁה. דִּכְתִיב (דברים כה) וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים, זְקֵנִים, שְׁנַיִם. וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, הוֹסֵיף עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי שְׁלשָׁה. וּשְׁנַיִם אֲחֵרִים שֶׁמּוֹסִיפִים אֵינוֹ אֶלָּא לְפִרְסוּמֵי מִלְּתָא:
מֵאוּנִין. קְטַנָּה יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ לְדַעְתָּהּ וְיוֹצְאָה בְמֵאוּן שֶׁמְּמָאֶנֶת בְּבַעְלָהּ, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִשְׁלשָׁה. וּבִיבָמוֹת מוּכָח דְּמֵאוּן בִּפְנֵי שְׁנַיִם מַסְפִּיק:
נֶטַע רְבָעִי. אִם בָּא לְחַלְּלוֹ עַל הַמָּעוֹת, וְכֵן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאֵין דְּמֵיהֶן יְדוּעִים. כְּגוֹן פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ שֶׁאֵין לָהֶם שַׁעַר יָדוּעַ:
הַהֶקְדֵּשׁוֹת. הַבָּא לִפְדּוֹתָן צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה לְשׁוּמָן:
הָעֲרָכִין הַמִּטַּלְטְלִין. הֲרֵי שֶׁאָמַר עֵרֶךְ פְּלוֹנִי עָלַי, וְאֵין לוֹ מָעוֹת לִתֵּן כְּפִי הַדָּמִים הַקְּצוּבִים בַּפָּרָשָׁה, וּבָא לִתֵּן מִטַּלְטְלִין, צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה לָשׁוּם אוֹתָן מִטַּלְטְלִים:
וְהַקַּרְקָעוֹת. וְאִם אֵין לוֹ מִטַּלְטְלִין וּבָא לִתֵּן קַרְקַע, צָרִיךְ שֶׁיָּשׁוּמוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים וְאֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן אוֹתָהּ קַרְקַע שֶׁיִּהְיֶה כְּפִי הָעֵרֶךְ שֶׁיֵּשׁ עָלָיו לִתֵּן:
וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָהֶן. וְאִם אָמַר דְּמֵי פְלוֹנִי עָלַי, שֶׁשָּׁמִין אוֹתוֹ כַּמָּה הוּא יָפֶה לִמָּכֵר בַּשּׁוּק וְנוֹתֵן דָּמָיו, צָרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה וְאֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן בְּשׁוּמָא זוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(ח) וְיָהִיב לֵיהּ רְשׁוּתָא [לְמֵידַן דִּינֵי קְנָסוֹת]. גְּמָרָא:
(ט) שֶׁאִם לֹא תֹאמַר כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁתִּמְצָא בֵית דִּין הַגָּדוֹל לְעוֹלָם, לְפִי שֶׁנִּצְטָרֵךְ שֶׁיִּהְיֶה כָל אֶחָד מֵהֶם סָמוּךְ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִעֵד שֶׁיָּשׁוּבוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְגוֹ'‏ כוּ'. עַד כָּאן לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁוֹ. וּבְחִבּוּרוֹ סִיֵּם, וְהַדָּבָר צָרִיךְ הֶכְרֵעַ. וְנִרְאֶה לִי, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר לִדְחוֹת הָרְאָיָה, שֶׁהֲרֵי יִעֵד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא כוּ', וְהוּא סָמוּךְ בְּלִי סָפֵק וְיָכוֹל לִסְמֹךְ בְּצֵרוּף שְׁנַיִם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) וַעֲרִיפַת. עֲרִיפָה לָאו דַּוְקָא, דִּמְדִידָה הוּא דְהַוְיָא בִשְׁלֹשָׁה. תּוֹסָפוֹת:
(יא) תֵּימַהּ, שֶׁזֶּה הַכָּתוּב בִּסְמִיכַת זְקֵנִים לְפַר הֶעְלֵם דָּבָר כָּתוּב, אֲבָל בְּעֶגְלָה נָפְקָא לָן מִדִּכְתִיב זְקֵנֶיךָ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יב) וְהַמֵּאוּנִין בִּשְׁלשָׁה. דְּכָל דְּתַקּוּן רַבָּנָן כְּעֵין דְּאוֹרַיְתָא תַקּוּן. וּמֵאוּנִין דְּרַבָּנָן, דְּמִדְּאוֹרַיְתָא אֲפִלּוּ מֵאוּן לֹא בַעְיָא, דְּאֵין קִדּוּשֵׁי קְטַנָּה כְלוּם אֶלָּא אִם כֵּן קִדְּשָׁהּ אָבִיהָ. דִּכְתִיב אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ. רַשִׁ"י:
(יג) בִּשְׁלשָׁה. דְּמָמוֹנָא הוּא:
(יד) סְבָרָא הוּא, מַה לִּי עַיּוֹלֵי מַה לִּי אַפּוֹקֵי, אַפּוֹקֵי מַאי טַעֲמָא, דִּלְמָא טָעֵי, עַיּוֹלֵי נַמִּי דִּלְמָא טָעֵי. גְּמָרָא:
(טו) וְהוּא הַדִּין נַמִּי דְּפָלֵיג אַהֶקְדֵּשׁוֹת, דִּבְהוּ נַמִּי כֹּהֵן כְּתִיב:
(טז) וּבְפֶרֶק ד'‏ דִּמְגִלָּה מִשְׁנָה ג'‏ פֵּרֵשׁ הָרַ"ב, אִם בָּא לִפְדּוֹתָן. וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י. וְהָכִי מִסְתַּבְּרָא:

ברטנורהוְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה. הַיְנוּ רוֹבֵעַ. וְאִתַּקַּשׁ לְאִשָּׁה, מָה אִשָּׁה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה אַף בְּהֵמָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה:
וְאוֹמֵר וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ. בְּנִרְבָּע כְּתִיב. לָמַדְנוּ רוֹבֵעַ וְנִרְבָּע:
כְּמִיתַת הַבְּעָלִים. כְּלוֹמַר כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַבַּעַל נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, אִם הָיָה חַיָּב מִיתָה:
כָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגָן זָכָה. כְּשֶׁהֵמִיתוּ אֶת הָאָדָם. וְאֵין צָרִיךְ לַהֲבִיאָם לְבֵית דִּין:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר וְכוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ דְּאִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי עֲקִיבָא, נָחָשׁ. דִּלְתַנָּא קַמָּא נָחָשׁ מִיתָתוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וּלְרַבִּי עֲקִיבָא הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, אֲבָל נָחָשׁ, הַקּוֹדֵם לְהָרְגוֹ זָכָה, שֶׁסִּלֵּק הַמַּזִּיק מִן הָעוֹלָם. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

עיקר תוספות יום טוב(יז) תַּהֲרֹגוּ. בְּנִרְבָּע כְּתִיב. רַשִׁ"י. וּכְלוֹמַר דְּאִתַּקַּשׁ לְאִישׁ:
(יח) דְּלֵיכָּא לְמֵימַר דִּקְרָא כִפְשָׁטֵיהּ לְחַיֵּב מִיתָה לִבְעָלָיו, דְּהָא אָמַר קְרָא מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא, עַל רְצִיחָתוֹ אַתָּה הוֹרְגוֹ וְאִי אַתָּה הוֹרְגוֹ עַל רְצִיחַת שׁוֹרוֹ. גְּמָרָא:
(יט) הַזְּאֵב כוּ'. שֶׁהֵמִיתוּ אָדָם וְנִדּוֹנִין בִּסְקִילָה כְּשׁוֹר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כ) זָכָה. לַשָּׁמַיִם. (צְדָקָה עָשָׂה. רַשִׁ"י). דְּלֵיכָּא לְמֵימַר לְעוֹרָן, דְּכֵיוָן שֶׁהֵמִיתוּ אָדָם שַׁוִּינְהוּ רַבָּנָן (דְּלֹא הִצְרִיכוּ לְדוּנָן בְּבֵית דִּין) כְּמַאן דְּנִגְמַר דִּינַיְהוּ, וְאִסּוּרֵי הֲנָאָה נִינְהוּ. גְּמָרָא:

ברטנורהאֶת הַשֵּׁבֶט. רֻבּוֹ שֶׁל שֵׁבֶט שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה בְּמֵזִיד, אֵין דָּנִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. דִּכְתִיב (דברים יז) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִיא אֶל שְׁעָרֶיךָ, אִישׁ וְאִשָּׁה אַתָּה מוֹצִיא אֶל שְׁעָרֶיךָ, וְאִי אַתָּה מוֹצִיא אֶת הַשֵּׁבֶט אֶל שְׁעָרֶיךָ, אֶלָּא בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל:
וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר. גָּמַר דָּבָר דָּבָר מִזָּקֵן מַמְרֵא, כְּתִיב הָכָא (שם יח) אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר, וּכְתִיב בְּזָקֵן מַמְרֵא (שם יז) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָּבָר, מַה זָּקֵן מַמְרֵא בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל דִּכְתִיב (שם) וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ, אַף נְבִיא שֶׁקֶר בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל:
וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל. דְּאָמַר קְרָא (שמות יח) כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, דְּבָרָיו שֶׁל גָּדוֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ. וּמֹשֶׁה בִּמְקוֹם שִׁבְעִים וְאֶחָד קָאֵי:
וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת. כָּל מִלְחָמָה חוּץ מִמִּלְחֶמֶת שִׁבְעָה עֲמָמִין וּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, קְרוּיָה מִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת:
אֶלָּא בְבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. דִּכְתִיב בְּדָוִד (דברי הימים א כז) וְאַחֲרֵי אֲחִיתֹפֶל בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע. אֲחִיתֹפֶל זֶה יוֹעֵץ, בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע זוֹ סַנְהֶדְרִין, שֶׁהָיָה מֻפְלָא שֶׁבְּכֻלָּן וְכֻלָּן נִגְרָרִים אַחֲרָיו:
עַל הָעִיר. יְרוּשָׁלַיִם. שֶׁקְּדֻשָּׁתָהּ גְּדוֹלָה מִשְּׁאָר קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
וְהָעֲזָרוֹת. קְדֻשָּׁתָן גְּדוֹלָה מִקְּדֻשַּׁת יְרוּשָׁלָיִם. וְאִי אֶפְשָׁר לְחַדֵּשׁ קְדֻשָּׁה אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, דְּאָמַר קְרָא (שמות כה) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ וְגוֹ'‏ וְכֵן תַּעֲשׂוּ, לְדוֹרוֹת. מַה מִּשְׁכָּן קָדוֹשׁ עַל פִּי מֹשֶׁה שֶׁהוּא בִמְקוֹם סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה, אַף לְתוֹסֶפֶת עִיר וַעֲזָרוֹת עַל פִּי סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה:
וְאֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָאוֹת לַשְּׁבָטִים כוּ'. כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּמֹשֶׁה דְּאוֹקֵי סַנְהֶדְרָאוֹת, וּמֹשֶׁה בִּמְקוֹם שִׁבְעִים וְאֶחָד קָאֵי:
אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת כוּ'. דִּכְתִיב (דברים יז) וְהוֹצֵאתָ אֶת הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת הָאִשָּׁה הַהִיא, אִישׁ וְאִשָּׁה אַתָּה מוֹצִיא אֶל שְׁעָרֶיךָ, לְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירְךָ, וְאִי אַתָּה מוֹצִיא אֶת כָּל הָעִיר אֶל שְׁעָרֶיךָ, אֶלָּא לַשַּׁעַר הַמְיֻחָד:
בַּסְּפָר. עִיר הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ הָעַמִּים, דִּכְתִיב מִקִּרְבֶּךָ, וְלֹא מִן הַסְּפָר. וְטַעֲמָא דִקְרָא, שֶׁמָּא יִשְׁמְעוּ נָכְרִים וְיָבֹאוּ וְיַחֲרִיבוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ אֵין מַנִּיחִין הָעִיר תֵּל עוֹלָם כְּמִשְׁפַּט עִיר הַנִּדַּחַת, אֲבָל הוֹרְגִין אֶת יוֹשְׁבֶיהָ בִּלְבָד:

עיקר תוספות יום טוב(כא) פֵּרוּשׁ, עֲלִיָּתוֹ הוּא דַּהֲוֵי בְשִׁבְעִים וְאֶחָד, אֲבָל מִיתָתוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה כִּשְׁאָר דִּינֵי נְפָשׁוֹת, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּהָא לֹא תָנֵי לֵיהּ בְּמַתְנִיתִין. וּמִשּׁוּם דִּגְמָרוֹ לֹא הָיָה בְשִׁבְעִים וְאֶחָד, לְהָכִי לֹא תָנֵי הַמְרָאָתוֹ וְכֵן מִיתָתוֹ, וְאַף עַל גַּב דְּדַוְקָא בְּשִׁבְעִים וְאֶחָד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כב) שֶׁהוּא הָיָה דָן קֹדֶם מִנּוּי הַסַּנְהֶדְרִין כָּל מַה שֶּׁהָיוּ הַסַּנְהֶדְרִין דָּנִין אַחַר כָּךְ, וְלֹא נִתְמַנּוּ הַסַּנְהֶדְרִין אֶלָּא לְהָקֵל מֵעָלָיו. וְרַשִׁ"י פֵרֵשׁ שֶׁהָיָה שׁוֹפֵט וְדָן עַל פִּי הַדִּבּוּר וְשָׁקוּל כוּ':
(כג) וּבְסַנְהֶדְרִין כָּתַב הָרַ"ב כִּדְאַשְׁכְּחַן בְּמשֶׁה, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא כְתִיב וְכֵן תַּעֲשׂוּ, מִשּׁוּם דְּהָכָא מְרַבִּינַן נַמִּי מֶלֶךְ וְנָבִיא כִּדְאִיתָא פֶּרֶק ב'‏ דִּשְׁבוּעוֹת. וְלֹא תָנֵי לְהוּ הָכָא, דְּלֹא חָשֵׁיב אֶלָּא מִלֵּי דְסַנְהֶדְרִין. תּוֹסָפוֹת. וְכֵן צָרִיךְ לוֹמַר בְּמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת דְּלֹא תָנֵי הָכָא מֶלֶךְ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כד) סַנְהֶדְרִיּוֹת לַשְּׁבָטִים. שֶׁנֶּאֱמַר [דְּבָרִים טז] שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ לִשְׁבָטֶיךָ:
(כה) וַאֲפִלּוּ הָכִי אִצְטְרִיךְ לְעֵיל לִמְעוּטֵי שֵׁבֶט. כְּגוֹן אִם יֵשׁ בְּעִיר אַחַת מִשְּׁנֵי שְׁבָטִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כו) הָרַמְבַּ"ם. וְכָתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּדָרֵישׁ טַעֲמָא דִקְרָא, רָאָה רַבֵּנוּ לְכָתְבוֹ, שֶׁזֶּה טַעַם מִתְקָרֵב אֶל הַשֵּׂכֶל וְאֵין בּוֹ נַפְקוּתָא לְדִינָא:
(כז) וְלֹא שָׁלֹשׁ. דִּכְתִיב עָרֶיךָ, הֲרֵי שְׁתַּיִם אָמוּר, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם אַחַת, אַחַת וְלֹא שָׁלשׁ. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, אִית לְהַקְשׁוֹת דְּלִשְׁתּוֹק מֵאַחַת וַאֲנָא יָדַעְנָא מֵעָרֶיךָ שְׁתַּיִם וְלֹא שָׁלשׁ, דְּתָפַסְתָּ מֻעָט תָּפַסְתָּ:
(כח) אַחַת כוּ'. לְדַעַת הָרַ"ב וְהָרַמְבַּ"ם דְּמַחְמִירִין לַעֲשׂוֹת בִּשְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת וְגַם בִּשְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה בָּתֵּי דִינִין, נִרְאֶה לִי דְּתָנָא אַחַת לְאַשְׁמְעִינַן שְׁתַּיִם דּוּמְיָא דְאַחַת, דְּאַף עַל גַּב שֶׁהֵן כְּאַחַת שֶׁמְּקֹרָבִים וְעוֹמְדִים עַל הַסְּפָר שֶׁבֵּין גָּלִיל לִיהוּדָה אַחַת מִזֶּה וְאַחַת מִזֶּה, עוֹשִׂין. וְדַוְקָא שְׁתַּיִם, אֲבָל שָׁלֹשׁ בִּכְהַאי גַּוְנָא לֹא, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ו. סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וּקְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּמִנַּיִן לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא) אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֹשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעִים. וּמִנַּיִן לַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְגוֹ' וְהִצִּילוּ הָעֵדָה, עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים. וּמִנַּיִן לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמִנַּיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלֹשָׁה, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם לְטוֹבָה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (שם) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, לֹא כְהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה הַטָּיָתְךָ לְרָעָה. הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד, הַטָּיָתְךָ לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְכַמָּה יְהֵא בְעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מָאתַיִם וּשְׁלשִׁים, כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת:

ברטנורהרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שִׁבְעִים. דְּדָרֵישׁ אִתְּךָ, בְּדוֹמִין לְךָ, וְלֹא שֶׁיִּהְיֶה הוּא יוֹשֵׁב עִמָּהֶן בַּדִּין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
עֵדָה שׁוֹפֶטֶת. עֲשָׂרָה מְחַיְּבִין:
עֵדָה מַצֶּלֶת. עֲשָׂרָה מְזַכִּין. וְשָׁמְעִינַן מִנַּהּ דְּצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ עֶשְׂרִים, שֶׁאִם יֵחָלְקוּ יִהְיוּ עֲשָׂרָה מְחַיְּבִין וַעֲשָׂרָה מְזַכִּין:
הַטָּיָתְךָ לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם. וְהָכִי קָאָמַר קְרָא, לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת, לְחַיֵּב עַל פִּי אֶחָד שֶׁיִּהְיֶה יָתֵר עַל הַמְזַכִּין. אֲבָל אַחֲרֵי רַבִּים, לְהַטּוֹת בִּשְׁנַיִם, אֲפִלּוּ לְרָעוֹת, כְּשֶׁיִּהְיוּ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין יוֹתֵר עַל הַמְזַכִּין. הִלְכָּךְ עַל כָּרְחֲךָ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בָּעִינַן, דִּבְצִיר מֵעֲשָׂרָה מְזַכִּין לֵיכָּא לְמֵימַר, דְּהָא כְתִיב וְהִצִּילוּ הָעֵדָה, וְתוּ לֹא מַשְׁכַּחַת חוֹבָה בִּבְצִיר מִשְּׁנֵים עָשָׂר:
וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל. אֵין עוֹשִׂין בֵּית דִּין זוּגוֹת, שֶׁאִם יֵחָלְקוּ לַחֲצָאִים הָוֵי לְהוּ פַּלְגָּא וּפַלְגָּא וְלֹא מַשְׁכַּחַת לַהּ הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד. הִלְכָּךְ מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד וְהָווּ לְהוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה:
מֵאָה וְעֶשְׂרִים. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה. וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה יוֹשְׁבִים לִפְנֵיהֶם, שֶׁאִם הֻצְרְכוּ לְהוֹסִיף עַל הַדַּיָּנִים מוֹסִיפִים מֵהֶם. וַעֲשָׂרָה בַטְלָנִים, עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם בְּטֵלִים מִכָּל מְלָאכָה שֶׁיּוֹשְׁבִים תָּמִיד בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. וּשְׁנֵי סוֹפְרִים לִכְתֹּב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין. וּשְׁנֵי חַזָּנִים, שַׁמָּשֵׁי בֵית דִּין לְהַלְקוֹת הַחַיָּב וּלְהַזְמִין בַּעֲלֵי הַדִּין. וּשְׁנֵי בַעֲלֵי דִינִין. וּשְׁנֵי עֵדִים. וּשְׁנֵי זוֹמְמִין. וּשְׁנֵי זוֹמְמֵי זוֹמְמִין. וּשְׁנֵי גַבָּאִים, וּשְׁלִישִׁי לְחַלֵּק הַצְּדָקָה, שֶׁצְּדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה. וְרוֹפֵא אֻמָּן לְהַקִּיז דָּם. וְלַבְלָר. וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. הֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים:
מָאתַיִם וּשְׁלֹשִׁים כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת. דְּהַיְנוּ עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה עֲשִׂירִיּוֹת, שֶׁיְּהֵא כָל דַּיָּן שַׂר שֶׁל עֲשָׂרָה. דִּבְצִיר מִשָּׂרֵי עֲשָׂרָה לֹא אַשְׁכְּחַן שְׂרָרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי נְחֶמְיָה:

עיקר תוספות יום טוב(כט) וּכְשֶׁהוּא עִמָּם לֵיכָּא לְמֵימַר שֶׁיְּהֵא שָׁקוּל כְּשִׁבְעִים וְאֶחָד וּלְדוֹרוֹת לִבָּעֵי שִׁבְעִים וְשִׁבְעִים וְאֶחָד, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר שָׁקוּל אֶלָּא כְשֶׁהוּא לְבַדּוֹ עוֹמֵד כְּנֶגֶד כֻּלָּם. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ל) מְיֻחָסִין וּמְנֻקִּים מִמּוּם. רַשִׁ"י. וְרַבָּנָן, מִוְּהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ נָפְקָא לְהוּ. גְּמָרָא. וְאִם תֹּאמַר מִכָּל מָקוֹם תֵּיפּוּק לֵיהּ דְּאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, וְכֵן נַמִּי לְרַבָּנָן לָמָּה לִּי קְרָא. וּבַגְּמָרָא דַּף ג'‏ עַמּוּד ב', אֵימַר דְּשָׁמַעְתְּ לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה (דְּלֹא סְבִירָא לֵיהּ אֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל) בְּסַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה דִּכְתִיבֵי קְרָאֵי (לְקַמָּן בְּשִׁלְהֵי פִרְקִין. רַשִׁ"י) כוּ'. וְלוּלֵי דְמִסְתְּפִינָא הָיִיתִי אוֹמֵר דְּצָרִיךְ לוֹמַר דִּכְתִיבֵי בַקְּרָא, וְהָכִי פֵרוּשׁוֹ, דִּבְהֶדְיָא כְתִיבֵי בַקְּרָא שִׁבְעִים אִישׁ, וּנְחֵית לְמִנְיָנָא, וְדָרֵישׁ אִתְּךָ בְּדוֹמִים לָךְ, וּלְהָכִי נַמִּי רַבָּנָן בָּעוּ קְרָא, דְּמִנְיָנָא לָאו דַּוְקָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לא) וְאֵין כוּ'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, הַתּוֹרָה אָמְרָה עֲשֵׂה לְךָ בֵית דִּין נוֹטֶה. גְּמָרָא:
(לב) עוֹד אֶחָד. סוֹף סוֹף לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם לֹא מַשְׁכַּחַת לַהּ, אִי אַחַד עָשָׂר מְזַכִּים וּשְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִים אַכַּתִּי חַד הוּא, אִי עֲשָׂרָה מְזַכִּין וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מְחַיְּבִין תְּלָתָא הֲווּ. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְמוֹסִיפִין, דְּעוֹשִׂין בֵּית דִּין שָׁקוּל לְכַתְּחִלָּה. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּאוֹתוֹ שֶׁאוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ כְּמַאן דְּלֵיתָא, וְאִי אֲמַר מִלְּתָא לֹא שָׁמְעִינַן לֵיהּ. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. וְכֵן דַּעַת הָרַאֲבַ"ד. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם לֹא כָתַב אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד חוֹבָה כוּ'. וְעוֹד נִפְלֵאתִי שֶׁבְּסוֹף פֶּרֶק ה'‏ שָׁנִינוּ כְּשֶׁהוֹסִיפוּ עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד, שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה כוּ', שְׁמַע מִנַּהּ דְּמָצֵי לְמִהְדַּר בֵּיהּ זֶה שֶׁאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לג) דְּקַיְמָא לָן כָּל כְּרַךְ שֶׁאֵין בּוֹ עֲשָׂרָה בַטְלָנִים נִדּוֹן כִּכְפַר:
(לד) כְּלוֹמַר שֶׁאִם הָאֶחָד מַלְקֶה יָכוֹל הַשֵּׁנִי לְהַזְמִין. וְהוּא הַדִּין אִפְּכָא:
(לה) דְּאִם לֹא כֵן אֶת מִי הֵם דָּנִים:
(לו) שֶׁיִּתְיָרְאוּ הָעֵדִים לְהָעִיד שֶׁקֶר, שֶׁלֹּא יִזּוֹמוּ:
(לז) שֶׁמָּא יִתְחַיֵּב בַּעַל דִּין עַל פִּי עֵדִים וְיִשְׂכֹּר שְׁנַיִם לַהֲזִמָּן. וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ שְׁנַיִם אֲחֵרִים בָּעִיר שֶׁיִּתְיָרְאוּ אֵלּוּ מֵהֶם, אִם נָבֹא לְהָזִים הָעֵדִים יָבֹאוּ אֵלּוּ וְיָזִימוּ אוֹתָנוּ:
(לח) (לָמוּל תִּינוֹקוֹת):
(לט) לִכְתֹּב סְפָרִים. כָּל זֶה מִפֵּרוּשׁ רַשִׁ"י:

גמרא סנהדרין ז׳ ב: ט׳-ח׳ א: ו׳

כְּתִיב (שמות כ') לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב. אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב הוּא דְלֹא עָבְדֵי הָא דְעֵץ שָׁרֵי. אָמַר רַב אָשֵׁי אֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וֶאֱלוֹהַּ הַבָּא בִּשְׁבִיל זָהָב. רַב כִּי הֲוָה אָתֵי לְבֵי דִינָא אָמַר הָכִי בִּרְעוּת נַפְשַׁאי לִקְטָלָא נָפִיק וְצָבִי בֵּיתֵיהּ לֵית הוּא עָבִיד. וְרֵיקָן לְבֵיתֵיהּ עַיֵּיל. וּלְוַאי שֶׁתְּהֵא בִּיאָה כַּיְצִיאָה. כִּי הֲוָה חָזֵי אַמְבּוּהָא דְסַפְרֵי אַבַּתְרֵיהּ אָמַר (איוב כ') אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְגוֹ' כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד וְגוֹ'. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מְנַיִן לַדַּיָּן שֶׁלֹּא יִפְסַע עַל רָאשֵׁי עַם קדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ') וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלוֹת וְסָמִיךְ לֵיהּ וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. אֲשֶׁר תָּשִׂים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם מִיבָּעֵי לֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וְאִי תֵימָא רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֵלּוּ כְּלֵי הַדַּיָּנִין. רַב הוּנָא כִּי הֲוָה נָפִיק לְדִינָא אָמַר הָכִי אַפִּיקוּ לִי מָאנֵי חֲנוּתַאי מַקֵּל וּרְצוּעָה וְשׁוֹפָרָא וְסַנְדָּלָא (דברים א') שָׁמוֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אַזְהָרָה לְבֵית דִּין שֶׁלֹּא יִשְׁמַע דִּבְרֵי בַּעַל דִּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ וְאַזְהָרָה לְבַעַל דִּין שֶׁלֹא יַטְעִים דְּבָרָיו לְדַיָּן קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ קְרִי בֵּיהּ נָמֵי שַׁמֵּעַ בֵּין אֲחֵיכֶם. (שם) כְּתִיב וָאֲצַוֶּה אֶת שׁוֹפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִיא וּכְתִיב וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִיא אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי שַׂמְלַאי אַזְהָרָה לַצִבּוּר שֶׁתְּהֵא אֵימַת דַּיָּן עֲלֵיהֶם וְאַזְהָרָה לַדַּיָּן שֶׁיִּסְבּוֹל אֶת הַצִבּוּר עַד כַּמָּה אָמַר רִבִּי חָנָן וְאִי תֵימָא רִבִּי שַׁבְּתַאי. (במדבר יא) כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאוֹמֵן אֶת הַיּוֹנֵק:

רש״יאלוה הבא בשביל כסף - דיין שהעמידוהו ע"י שנתן ממון למלך על כך:
לדינא - לדון:
לקטלא - לישא עליו חטא ועל עצמו היה אומר:
וצבי ביתיה לית הוא עביד - צרכי ביתו אינו עושה כאן:
וריקן לביתיה עייל - שאינו משתכר כאן כלום:
ולואי שתהא ביאה - שאחזור לביתי כיציאה שיצאתי מביתי בלא חטא שלא אטעה ואענש:
אמבוהא - סיעת אנשים:
אם יעלה לשמים וגו' - כדי שלא תזוח דעתו עליו היה אומר כך:
כגללו - גלל רעי:
מכתפי להו - נושאין אותן על הכתף שהיו זקינים ואינם יכולין לרוץ ומטריחין את הציבור לעמוד בפניהם לפיכך היו עבדיהם נושאין אותם מהר:
בשבתא דרגלא - שבת ששואלין בו בהלכות הרגל והיינו שלשים יום קודם הרגל:
כלי הדיינים - דשייכא בהו שימה דבר המטלטל:
רצועה - למלקות:
מקל - למכת מרדות עד שיחזור בו:
שופר - לשמתא ונידוי:
סנדל - לחליצה:
ואצוה - כל צואה לשון זירוז הוא דתניא (קדושין דף כט:) כל מקום שנאמר צו אינו אלא לשון זירוז ועל מה זירז על המקל ועל הרצועה שיהו מטילין אימה על הציבור לשם שמים:
שמוע בין אחיכם - כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישן ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך:
שמע - דבריך בין אחיכם כשתהיו שניכם יחד משמע:
כתיב ואצוה את שופטיכם - משמע את חכמיהם הזהיר להדריך ציבור במשפט והחקים על כרחם:
וכתיב ואצוה אתכם - דציבור עצמם הזהיר ומה הוצרך להזהירן:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץכתיב [נאמר]: "לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם" (שמות כ, כ). ויש לתמוה: וכי אלהי כסף ואלהי זהב הוא דלא עבדי [שאין עושים], הא [הרי] של עץ שרי [מותר]?! אלא אמר רב אשי, יש להבין זאת כך: אלוה — כלומר, דיין (הקרוי אלהים) הבא בשביל כסף, ואלוה הבא בשביל זהב.
ועוד בענין הדיינים, רב כי הוה אתי לבי דינא, אמר הכי [כאשר היה בא לבית הדין, היה אומר כך]: ברעות נפשיה לקטלא נפיק, וצבי ביתיה לית הוא עביד [ברצון נפשו למיתה הוא יוצא, הולך, ולצרכי ביתו אינו עושה], וריקן לביתיה עייל [לביתו הוא נכנס], שהרי הדיין מסתכן בענשי שמים אם יטה את הדין, ואינו מקבל שכר על הדין, ולואי שתהא ביאה לביתו כיציאה מן הבית בלא חטא.
ועוד מספרים על רב כי הוי חזי אמבוהא דספרי אבתריה [כאשר היה רואה שורה של סופרים הולכת אחריו] לכבדו, אמר: "אם יעלה לשמים שיאו וראשו לעב יגיע. כגללו לנצח יאבד רואיו יאמרו איו" (איוב כ, ו–ז), להזכיר לעצמו שלא להתגאות. וכן מר זוטרא חסידא [החסיד] כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא [כאשר היו נושאים אותו על הכתפיים בשבת שברגל] לצורך הדרשה, והיו עושים לו על ידי כך כבוד גדול, אמר הכי [היה אומר כך]: "כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור ודור" (משלי כז, כד).
כיון שהוזכר פסוק זה דורשים אותו לענייננו: נאמר שם "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", ולכאורה הביטוי "אשר תשים" אינו ראוי, ו"אשר תלמדם" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]! אמר ר' ירמיה ואיתימא [ויש אומרים] שהיה זה ר' חייא בר אבא: אלו כלי הדיינין שצריך לשים לפניו כדי להשתמש בהם. רב הונא, כי הוה נפק לדינא אמר הכי [כאשר היה יוצא לדין היה אומר כך]: אפיקו [הוציאו] לי מאני חנותאי [את כלי החנות שלי], כלומר, מקל ורצועה להלקות בהם את העבריינים, ושופרא [ושופר] אם יצטרכו להשתמש בו להחרים מישהו, וסנדלא [וסנדל] לצורך חליצה.
ועוד בענין השופטים: נאמר "ואצוה את שפטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו" (דברים א, טז), ו"צוואה" לשון זירוז היא, אמר ר' יוחנן: כוונתו, כנגד מקל ורצועה תהא זריז, שלא יחסוך הדיין בעונשים אם סבור הוא שיש בכך משום תועלת לציבור. על מה שנאמר "שמע בין אחיכם ושפטתם", אמר ר' חנינא: מכאן אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו, שהרי נאמר "שמוע בין אחיכם", בלשון רבים, כלומר, כששניהם מצויים יחד, ואף יש כאן אזהרה לבעל דין שלא יטעים (יסביר) דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו. כיצד: קרי ביה נמי [קרא בו גם כן] "שמע בין אחיכם", כלומר, כאשר אתה משמיע מה שיש לדיין לשמוע עשה זאת כאשר נמצא גם בעל הדין השני.
ועוד נדרשים הפסוקים המדברים במינוי השופטים. כתיב [נאמר] שם: "ואצוה את שפטיכם בעת ההיא" (דברים א, טז), וכתיב [ונאמר] שם: "ואצוה אתכם בעת ההוא את כל הדברים אשר תעשון" (דברים א, יח), אמר ר' אלעזר אמר ר' שמלאי: שני הפסוקים הללו משלימים זה את זה, מצד אחד אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהן ויקבלו מרותו, והוא הציווי לציבור, ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור ואת הטורח שהוא מטריח אותו. שאלו: עד כמה חייב הדיין לסבול טרחת הכלל? אמר ר' חנן ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' שבתאי, כפי שנאמר במשה: "כאשר ישא האמן את הינק" (במדבר יא, יב).

זוהר ספר הזהר, אמור כ״ה

שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה. שֵׁשֶׁת יָמִים מָאי עֲבִידְתַּיְיהוּ אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְתִיב כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ וְלָא כְתִיב בְּשֵׁשֶׁת וְהָא אוּקְמוּהָ וְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא עֲבִיד עֲבִידְתֵּיהּ וְאִקְרוּן יוֹמֵי מְלָאכָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִי הָכִי אֲמָאי אִקְרוּן שֵׁשֶׁת יְמֵי חוֹל אֲמָאי חוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַשְׁתָּא אִתְנְהִיג עַלְמָא עַל יְדֵי דִשְׁלוּחַיְיהוּ בְּגִין כַּךְ יוֹמֵי חוֹל אִקְרוּן. רִבִּי חִיָּיא אָמַר בְּגִין דְּשָׁרֵי לְמֶעְבַּד בְּהוֹן עֲבִידְתָּא וּבְגִין דָּא לָא אִקְרוּן קֹדֶשׁ. וּמָאן דְּלָאו אִקְרוּן קֹדֶשׁ חוֹל אִקְרוּן וְעַל דָּא אַתְקִינוּ חַבְרַיָּיא בְּהַבְדָּלָה בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל. מָאי הַבְדָלָה הָכָא אֶלָּא קֹדֶשׁ מִלָּה בְגַרְמֵיהּ הוּא וְשָׁאֲרָא מִנֵּיהּ אַתְיָין. וְעַל דָּא אִילֵן לְעוֹבָדָא וְאִלֵּין לְנַטְּרָא וְאֵימָתַי אִשְׁתְּכַח נְטִירוּ בְהוּ. כַד זְמִינִּין מִקֹּדֶשׁ אָמַר רִבִּי יְהוּדָה חֶדְוָותָא וּנְטִירוּתָא דְיוֹמָא דְשַׁבְּתָא עַל כֹּלָא הוּא בְגִין דְהָאי יוֹמָא אִתְעֲטֵר בְּאַבָּא וְאִימָא וְאִתּוֹסַף קְדוּשָׁה עַל קְדוּשָׁתֵיהּ מַה דְלָא אִשְׁתְּכַח הָכִי בִשְׁאַר יוֹמֵי דְהָא הוּא קֹדֶשׁ וְאִתְעֲטָר בַּקֹּדֶשׁ אוֹסִיף קְדוּשָׁה עַל קְדוּשָׁתֵיהּ. בְּגִין כַּךְ הָאי יוֹמָא חֶדְוָותָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי כֹלָא חַדָּאן בֵּיהּ. מָלֵּא בִרְכָּאָן בְּכֻלְּהוּ עַלְמִין. כֻּלְּהוּ מִנֵּיהּ אַתְקִינוּ (נ''א אַתְזִינוּ) בְהָאי יוֹמָא נַיְיחָא דְעִלָּאֵי וְתַתָּאֵי. בְּהָאי יוֹמָא נַיְיחָא דְחַיָּיבַיָּיא דְגֵיהִנָּם לְמַלְכָּא דְעָבַד הִלּוּלָא לִבְרֵיהּ יְחִידָאֵי אַעְטַר לֵיהּ בְּעִטְרָא עִלָּאָה מָנֵי לֵיהּ מַלְכָּא עַל כֹּלָא. בְּהָאי יוֹמָא חֶדְוָותָא לְכֹלָא. חָד סַנְטִירָא דְאִתְפְּקַד עַל דִּינָא דִבְנֵי נָשָׁא הֲווֹ בִידֵיהּ גּוּבְרִין דְּבַעְיָין קָטוּלָא גוּבְרִין דְּבַעְיָין לְאַלְקָאָה בְגִין יְקָרָא דְהָאי יוֹמָא דְחֶדְוָותָא דְמַלְכָּא שָׁבִיק דִּינוֹי וְנָטַר לְחֶדְוָותָא דְמַלְכָּא. כַּךְ הַהוּא יוֹמָא הִלּוּלָא דְמַלְכָּא בְמַטְרוֹנִיתָא חֶדְוָותָא דְאַבָּא וְאִימָא עָלֵיהּ. חֶדְוָותָא דְעִלָּאִין וְתַתָּאִין. בְּחֶדְוָותָא דְמַלְכָּא כֻלְּהוּ חַדָּאָן וְלָא יִצְטַעֲרוּן בֵּיהּ. עַל דָּא כְתִיב (ישעיה נ''ח) וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג מָאי עֹנֶג עֹנֶג לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא לְעֵילָא בְאָתָר דְקֹדֶשׁ עִלָּאָה שָׁאֲרֵי כְמָה דְאַתְּ אָמֵר אָז תִּתְעַנַּג עַל יְיָ דְהָאי עֹנֶג עַל יְיָ הוּא. וְהָאי יוֹמָא דְהוּא הִלּוּלָא דְמַלְכָּא אִתְעַטָּר בְּהַהוּא עִטְרָא דְעֹנֶג הָדָא הוּא דִכְתִיב וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג מַה דְלָא אִשְׁתְּכַח הָכִי בִּשְׁאַר יוֹמִין. בְּהָאי יוֹמָא תְלַת סְעוּדָתָן בַעְיָין בְּנֵי מַלְכָּא לְזַמְּנָא וּלְסַדְּרָא פָּתוֹרֵי בְגִין יְקָרָא דְמַלְכָּא כְמָה דְאוֹקִימְנָא:

תרגום הזוהרשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה: שׁוֹאֵל, שֵׁשֶׁת יָמִים, מַה הֵם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כָּתוּב, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְלֹא כָּתוּב בְּשֵׁשֶׁת יָמִים. וְהֶעֱמַדְנוּ, שֶׁכָּל יוֹם וָיוֹם עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ, וְנִקְרָאִים מִשּׁוּם זֶה יְמֵי מְלָאכָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, אִם כֵּן, שֶׁהֵם סוֹד שֵׁשׁ סְפִירוֹת חג''ת נה''י, לָמָּה נִקְרָאִים שֵׁשֶׁת יְמֵי חוֹל, לָמָּה הִיא חוֹל, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי עַתָּה מִתְנַהֵג הָעוֹלָם עַל יְדֵי שָׁלִיחִים שֶׁלָּהֶם, וְעַל כֵּן נִקְרָאִים יְמֵי חֹל. רַבִּי חִיָּא אָמַר: מִשּׁוּם שֶׁמֻּתָּר לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מְלָאכָה. וּמִשּׁוּם זֶה אֵינָם נִקְרָאִים קֹדֶשׁ. כִּי אוֹתָם שֶׁאֵינָם נִקְרָאִים קֹדֶשׁ, נִקְרָאִים חֹל. וְעַל כֵּן הִתְקִינוּ הַחֲבֵרִים בְּהַבְדָּלָה, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. שׁוֹאֵל, מַהוּ הַבְדָּלָה שֶׁבְּכָאן, וּמֵשִׁיב, אֶלָּא קֹדֶשׁ, הוּא דָּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שֶׁכָּל שְׁאָר הַמַּדְרֵגוֹת בָּאִים מִמֶּנּוּ, מֵאו''א עִלָאִין, וְעַל כֵּן, הָהַבְדָּלָה הִיא, שֶׁאֵלּוּ יְמֵי חֹל הֵם לִמְלָאכָה, וְאֵלּוּ יְמֵי קֹדֶשׁ, הֵם לִשְׁמִירָה. וּמָתַי נִמְצָא הַשְּׁמִירָה בָּהֶם, בִּימֵי חֹל. הַיְנוּ כְּשֶׁהֵם מְזֻמָּנִים מִקֹּדֶשׁ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: הַשִּׂמְחָה וְהַשְּׁמִירָה שֶׁבְּיוֹם הַשַּׁבָּת הוּא לְמַעְלָה עַל הַכֹּל, וּמִשּׁוּם שֶׁיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטֵּר בְּאַבָּא וְאִמָּא, וְנִתּוֹסֵף קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתָם, מַה שֶּׁלֹּא נִמְצָא כֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים, כִּי הוּא קֹדֶשׁ, וּמִתְעַטֵּר בַּקֹּדֶשׁ, וּמוֹסִיף קְדֻשָּׁה עַל קְדֻשָּׁתוֹ. וּמִשּׁוּם זֶה, יוֹם הַזֶּה הוּא שִׂמְחַת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כֻּלָּם שְׂמֵחִים בּוֹ, שֶׁמְּמַלֵּא בְּרָכוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, כָּל הָעוֹלָמוֹת מִתְתַּקְּנִים מִמֶּנּוּ, בַּיּוֹם הַזֶּה, מְנוּחַת הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. בַּיּוֹם הַזֶּה הִיא מְנוּחַת הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם. בְּדוֹמֶה לְמֶלֶךְ, שֶׁעָשָׂה סְעֻדָּה לְבֵן יְחִידוֹ, וְהֶעֱטִירוֹ בַּעֲטָרָה עֶלְיוֹנָה, וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אוֹתוֹ עַל הַכֹּל. בַּיּוֹם הַזֶּה הוּא שִׂמְחָה לְכָל בְּנֵי הַמְּדִינָה, שׁוֹטֵר אֶחָד שֶׁנִּתְמַנֶּה עַל הַדִּין שֶׁל בְּנֵי אָדָם, הָיָה בְּיָדוֹ אֲנָשִׁים שֶׁצְרִיכִים לְהָרְגָם, אֲנָשִׁים שֶׁצְרִיכִים לְהַכּוֹתָם. וּמִשּׁוּם כָּבוֹד הַזֶּה שֶׁל שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ עָזַב הַדִּינִים שֶׁלּוֹ, וְשָׁמַר אֶת שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ. שֶׁלֹּא יְצַעֵר לְשׁוּם אָדָם. כָּךְ יוֹם הַהוּא, שַׁבָּת, הוּא סְעֻדַּת הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ עִם הַמַּלְכָּה, וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל אַו''א, עָלָיו שְׂמֵחִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. בְּשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ הַכֹּל שְׂמֵחִים וְאֵינָם מִצְטַעֲרִים בּוֹ. עַל כֵּן כָּתוּב, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג. מַהוּ, עֹנֶג. וּמֵשִׁיב, עֹנֶג אֵינוֹ נִמְצָא אֶלָּא לְמַעְלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן שָׁרוּי, כְּדִכְתִיב, אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', כִּי עֹנֶג הַזֶּה הוּא לְמַעְלָה מֵה' הוּא, וְיוֹם הַהוּא, שַׁבָּת. שֶׁהוּא סְעֻדַּת הַשִּׂמְחָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ, מִתְעַטֵּר בַּעֲטָרָה זוֹ שֶׁל עֹנֶג, מֵאַו''א עִלָּאִין. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג. מַה שֶּׁלֹּא נִמְצָא כֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים. בַּיּוֹם הַזֶּה, שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת צְרִיכִים בְּנֵי הַמֶּלֶךְ לְזַמֵּן וְלַעֲרֹךְ הַשֻּׁלְחָן, מִשּׁוּם כָּבוֹד הַמֶּלֶךְ. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ג׳: ט׳-י״א

א. טָעה וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וְעָבַר חֲצִי הַיוֹם יִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם רִאשׁוֹנָה תְּפִלַּת מִנְחָה וְהַשְּׁנִיָה תַּשְׁלוּמֵי שַׁחֲרִית. טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה עַד שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה יִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם רִאשׁוֹנָה עַרְבִית וּשְׁנִיָּה תַּשְׁלוּמֵי מִנְחָה טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַׁחַר מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִּם. רִאשׁוֹנָה שַׁחֲרִית וְהַשְׁנִיָּה תַּשְׁלוּמֵי עַרְבִית:

ב. טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל לֹא תְּפִלָּה זוּ וְלֹא תְּפִלָּה הַסְּמוּכָה לָהּ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא אַחֲרוֹנָה בִּלְבָד. כֵּיצַד טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל לֹא שַׁחֲרִית וְלֹא מִנְחָה מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם רִאשׁוֹנָה עַרְבִית וְאַחֲרוֹנָה תַּשְׁלוּמֵי מִנְחָה. אֲבָל שַׁחֲרִית אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין שֶׁכְּבַר עָבַר זְמַנָּהּ וְכֵן בִּשְׁאַר תְּפִלּוֹת:

ג. הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי תְּפִלּוֹת שֶׁל מִנְחָה וְשֶׁל מוּסָפִין מִתְפַּלֵּל שֶׁל מִנְחָה וְאַחַר כַּךְ מִתְפַּלֵּל שֶׁל מוּסָפִין. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁאֵין עוֹשִׂין בְּצִבּוּר כֵּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ:

מוסר ספר חסידים כ״ט

אִם עָמַד אָדָם בִּדְבַר מִצְוָה אַל יַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ וְלֵימָא כַּמָּה חֲסִידָא אֲנָא אֶלָּא יִתֵּן תִּשְׁבָּחוֹת וְהוֹדָאוֹת לַמָּקוֹם יִשְׁתַּבַּח וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ שֶׁהִצִילָהוּ מֵחֲטוֹא לְפָנָיו אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְהַטּוֹת לִבּוֹ אֶל אֲשֶׁר יַחְפוֹץ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כא) פַּלְגֵי מַיִּם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה' וְאוֹמֵר (בראשית כ) וָאֶחְשׂוֹךְ גַם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹא לִי. וְכָל שֶׁהוּא רוֹצֶה לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְלִהְיוֹת בְּמִדַּת הַחֲסִידוּת וְיִרְצֶה לְהַשִּׂיג עוֹמֶק הֲלִיכוֹת הַבּוֹרֵא וְעוֹמֶק כְּבוֹדוֹ אַל יִכָּנֵס אָדָם לָזֶה אֶלָּא אִם הוּא נֶפֶשׁ רָצוֹן טוֹב בְּלֹא כַּעַס וְיַעֲזוֹב שִׂיחַת בְּנֵי אָדָם וְשַׁעֲשׁוּעַ יְלָדִים וּמִלְּהַשִּׂיחַ עִם אִשְׁתּוֹ אֶלָּא בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה וְלִהְיוֹת זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה וְלִהְיוֹת זָהִיר וְלָקוּם לִפְנֵי זָקֵן אֲפִילוּ מֵאָה פְּעָמִים בַּל יְהִי עָלָיו לְמַשָּׂא בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא:

תורה ויקרא כ״א: ט״ז-כ״א