חק לישראל - פרשת מצורע יום רביעי

ברטנורהיֵשׁ נוֹחֲלִין. יֵשׁ קְרוֹבִים שֶׁנּוֹחֲלִין אֶת קְרוֹבֵיהֶם כְּשֶׁהֵם מֵתִים. וְאַף כְּשֶׁמֵּתִים הֵם, מַנְחִילִין לָהֶם אֶת מָמוֹנָם:
הָאָב אֶת הַבָּנִים. דִּכְתִיב (במדבר כז) אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ, בִּמְקוֹם בַּת אַתָּה מַעֲבִיר נַחֲלָה מֵאָב, וְאִי אַתָּה מַעֲבִיר נַחֲלָה מִן הָאָב בִּמְקוֹם אַחִין:
וְהַבָּנִים אֶת הָאָב. דִּכְתִיב אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ, הָא יֵשׁ לוֹ בֵּן, בֵּן קוֹדֵם:
וְהָאַחִין מִן הָאָב. דִּכְתִיב (שם) מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אוֹתָהּ, וּמִשְׁפַּחַת אָב קְרוּיָה מִשְׁפָּחָה, דִּכְתִיב (שם א) לְמִשְׁפְּחוֹתָם לְבֵית אֲבוֹתָם:
הָאִישׁ אֶת אִמּוֹ. דִּכְתִיב (במדבר לז) וְכָל בַּת יוֹרֶשֶׁת נַחֲלָה מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵיאַךְ בַּת יוֹרֶשֶׁת שְׁנֵי מַטּוֹת. אֶלָּא זוֹ שֶׁאָבִיהָ מִשֵּׁבֶט אֶחָד וְאִמָּהּ מִשֵּׁבֶט אַחֵר, וִירַשְׁתָּן. וּמִדִּכְתִיב מַטּוֹת, הִקִּישׁ מַטֵּה הָאֵם לְמַטֵּה הָאָב, מַה מַּטֵּה הָאָב בֵּן קוֹדֵם לַבַּת, אַף מַטֵּה הָאֵם בֵּן קוֹדֵם לַבַּת:
וְהָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. דִּכְתִיב שְׁאֵרוֹ, זוֹ אִשְׁתּוֹ. וְקָרִינַן הָכִי, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלַת שְׁאֵרוֹ לוֹ, וְגוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין וְדוֹרְשִׁין. יָכוֹל אַף הִיא תִּירְשֶׁנּוּ תַּלְמוּד לוֹמַר וְיָרַשׁ אוֹתָהּ, הוּא יוֹרֵשׁ אוֹתָהּ וְאֵין הִיא יוֹרֶשֶׁת אוֹתוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(א) וּמַנְחִילִין. וְהַאי דְּלֹא קָתָנֵי יֵשׁ נוֹחֲלִין זֶה אֶת זֶה מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנֵי סֵיפָא נוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין, תָּנָא נַמִּי רֵישָׁא נוֹחֲלִין וּמַנְחִילִין. רַ"שׁ:
(ב) מִדְּשָׁנֵי קְרָא בְּדִבּוּרֵיהּ וְלֹא אָמַר וּנְתַתֶּם כִּדְאָמַר בְּכָל הַפָּרָשָׁה גַּבֵּי הָאַחִין, שְׁמַע מִנַּהּ דְּאָתָא לְאַשְׁמְעִינַן שֶׁיֵּשׁ אֶחָד הָרָאוּי לִירַשׁ תֵּכֶף אַחַר הַבֵּן, וּמַאן נִיהוּ, אָב. דְּאִלּוּ אַחִין הָא כְּתִיבֵי. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
(ג) כְּלוֹמַר מִדְּלֹא כְּתִיב הַעֲבָרָה גַּם כֵּן בְּאַחִין. תּוֹסָפוֹת:
(ד) מִן הָאָב. כְּגוֹן רְאוּבֵן וְיוֹסֵף בְּנֵי יַעֲקֹב, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִלֵּאָה וְרָחֵל יוֹרְשִׁים זֶה אֶת זֶה, בִּשְׁבִיל שֶׁהֵן אַחִין מִן הָאָב. וּכְגוֹן שֶׁמֵּת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. אֲבָל אִם יַעֲקֹב חַי, הוּא קוֹדֵם כְּדִתְנַן לְקַמָּן. רַ"שׁ:
(ה) הָאִישׁ. אַיְדֵי דְּסֵיפָא תָּנֵי הָאִישׁ, אַף עַל גַּב דַּהֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי הַבֵּן. סְמַ"ע:
(ו) קָשֶׁה לָמָּה לִי קְרָא, אָטוּ נִכְסֵי נָשִׁים יִהְיוּ הֶפְקֵר. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּבֵן אִצְטְרִיךְ לֵיהּ, לְפִי שֶׁנִּסֶּבֶת נַחֲלָה עַל יְדֵי הַבֵּן. תּוֹסָפוֹת:
(ז) וּכְשֶׁנִּשֵּׂאת אִמָּהּ לְאָבִיהָ הָיוּ לָהּ אַחִין לְאִמָּהּ שֶׁל בַּת זוֹ, שֶׁיִּירְשׁוּ נַחֲלַת אֲבִיהֶן דְּלֵיכָּא הֲסָבַת נַחֲלַת אֵם לָאָב בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין, דְּלֹא קָפֵיד קְרָא אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין לֹא תְּהֵא רְאוּיָה לִירַשׁ נִכְסֵי אָבִיהָ. וּמִיהוּ אַחַר כָּךְ מֵתוּ אַחֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיהָ וְיָרְשָׁה אוֹתוֹ, וּמֵתוּ הָאֵם וְהָאָב וְלֹא הָיוּ לָהֶם כִּי אִם בַּת אַחַת וִירַשְׁתָּן. רַ"שׁ. אֵין לִי אֶלָּא בַּת, בֵּן מִנַּיִן, קַל וָחֹמֶר כוּ'. גְּמָרָא:
(ח) וְלֹא כְּתִיב שְׁנֵי מַטּוֹת. הָרַ"שׁ:
(ט) דִּכְתִיב וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. וּכְתִיב נַמִּי שְׁאֵרָהּ וְגוֹ'‏ לֹא יִגְרַע. הָרַ"שׁ. וְהַיְנוּ אַלִּיבָּא דְּמַאן דְּאָמַר שְׁאֵר זוֹ עוֹנָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) גָּרַע וָי"ו מִנַּחֲלָתוֹ. וְלַמֶ"ד מִלִּשְׁאֵרוֹ וּמוֹסִיפִים שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ תֵּבָה אַחַת, וְהִיא, לוֹ:
(יא) דְּעִקַּר פַּשְׁטֵיהּ הָכִי מַשְׁמַע, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ, לְאִשְׁתּוֹ, וְנִדְרְשָׁה הָכִי, וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ אִם יָמוּת, לִשְׁאֵרוֹ, וְיָרַשׁ, כְּלוֹמַר וְגַם הוּא יִירַשׁ אֶת שְׁאֵרוֹ כוּ', תַּלְמוּד לוֹמַר כוּ', דְּאוֹתָהּ מְיֻתָּר וְאָתָא לְגִלּוּי אַרֵישָׁא דְּגוֹרְעִין כוּ'. הָרַ"שׁ:
(יב) וּבְנֵי אֲחָיוֹת. בְּנֵי דִּינָה נוֹחֲלִין אֶת רְאוּבֵן, שֶׁהֲרֵי דִּינָה יוֹרֶשֶׁת אֶת אַחֶיהָ וּבָנֶיהָ בָּאִין מִכֹּחָהּ. אֲבָל לֹא מַנְחִילִין לִרְאוּבֵן, שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן מִכֹּחַ אֲחוֹתוֹ דִּינָה בָּא לִירַשׁ, וַהֲלֹא דִּינָה עַצְמָהּ אֵין יוֹרַשְׁתָּן כִּדְאָמְרָן דְּהָאֵם אֵין נוֹחֶלֶת אֶת בְּנָהּ. רַ"שׁ:
(יג) הָאִשָּׁה כוּ'. גְּמָרָא, הָא תוּ לָמָּה לִי, הָא תָּנָא לֵיהּ רֵישָׁא הָאִישׁ כוּ'‏ דְּנוֹחֲלִין וְלֹא מַנְחִילִין. הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאִשָּׁה אֶת בְּנָהּ דּוּמְיָא דְּאֶת בַּעֲלָהּ, מַה הַבַּעַל אֵין יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ בַּקֶּבֶר (אִם מֵת הוּא קֹדֶם וְאַחַר כָּךְ מֵתָה הִיא, יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ וְלֹא יוֹרְשָׁיו), אַף אִשָּׁה כוּ'‏ אֵין הַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אִמּוֹ בַּקֶּבֶר לְהַנְחִיל לָאַחִין מִן הָאָב, אֶלָּא יוֹרְשֵׁי אָבִיהָ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ כוּ'. וַאֲחֵי הָאֵם אַגַּב נָקַט לְהוּ:

ברטנורהכָּל הַקּוֹדֵם לַנַּחֲלָה יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קוֹדְמִין. וְאִם אֵין יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ קַיָּמִין, חָזְרָה נַחֲלָתָן אֵצֶל הָאָב. כֵּיצַד, רְאוּבֵן שֶׁמֵּת, חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי [בָּנָיו] יוֹרְשִׁין אוֹתוֹ. וְאִם מֵת אֶחָד מִן הַבָּנִים קֹדֶם רְאוּבֵן, וְהַהוּא בֵּן הִנִּיחַ בֵּן אוֹ בַּת [אוֹ בֶּן בֵּן אוֹ בַּת בֵּן] אוֹ בֶּן בַּת אוֹ בַּת בַּת] עַד מֵאָה דּוֹרוֹת, יִירַשׁ בִּמְקוֹם אָבִיו בְּנִכְסֵי אָבִיו רְאוּבֵן, וְיִטֹּל כְּאֶחָד מִבְּנֵי רְאוּבֵן. וְאִם אֵין לִרְאוּבֵן בָּנִים וְלֹא בְּנֵי בָנִים וְאַף לֹא בְּנוֹת בָּנִים, אָז יוֹרְשׁוֹת בְּנוֹת רְאוּבֵן אֶת רְאוּבֵן. וְאִם אֵין לִרְאוּבֵן בָּנוֹת וְלֹא בְּנֵי בָּנוֹת וְלֹא בְּנוֹת בָּנוֹת עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, אָז יִירַשׁ יַעֲקֹב אֶת רְאוּבֵן בְּנוֹ. וְאִם אֵין יַעֲקֹב קַיָּם, יִירְשׁוּ אֶת רְאוּבֵן אֶחָיו בְּנֵי אָבִיו, שִׁמְעוֹן לֵוִי וִיהוּדָה [יוֹסֵף וּבִנְיָמִין] וְכוּ'. וְאִם אֵינָן קַיָּמִין, יִירְשׁוּ אֶת רְאוּבֵן בְּנֵי שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וְכוּ'. וְאִם אֵין לָהֶם בָּנִים וְלֹא בְּנֵי בָנִים, יִירְשׁוּ בְּנוֹתֵיהֶן אוֹ בְּנֵי בְנוֹתֵיהֶן אוֹ בְּנוֹת בְּנוֹתֵיהֶן. דִּבְכָל מָקוֹם הַזָּכָר וְיוֹרְשָׁיו קוֹדְמִין לַנְּקֵבָה. וְאִם מֵתוּ אֶחָיו שֶׁל רְאוּבֵן בְּלֹא זֶרַע אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אָח מֵעוֹלָם, תִּירְשֶׁנּוּ אֲחוֹתוֹ דִּינָה בַּת יַעֲקֹב אוֹ בָּנֶיהָ אוֹ בְּנֵי בָנֶיהָ [אוֹ בְּנוֹתֶיהָ וּבְנוֹת בְּנוֹתֶיהָ] עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְאִם אֵין לִרְאוּבֵן אָחוֹת וְלֹא זֶרַע אָחוֹת, תַּחֲזֹר יְרֻשָּׁתוֹ לַאֲבִי אָבִיו דְּהַיְנוּ לְיִצְחָק. וְאִם אֵין יִצְחָק קַיָּם, תַּחֲזֹר יְרֻשַּׁת רְאוּבֵן לְעֵשָׂו בֶּן יִצְחָק, שֶׁהוּא אֲחִי אָבִיו שֶׁל רְאוּבֵן. וְאִם אֵין עֵשָׂו קַיָּם, תַּחֲזֹר יְרֻשַּׁת רְאוּבֵן לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו אוֹ לְבָנָיו וְלִבְנֵי בָנָיו אוֹ לִבְנוֹתָיו וְלִבְנוֹת בְּנוֹתָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו שֶׁל רְאוּבֵן וְלֹא מִבְּנֵי בְנֵיהֶן, תַּחֲזֹר יְרֻשַּׁת רְאוּבֵן לַאֲחוֹת אָבִיו אוֹ לְבָנֶיהָ וְלִבְנֵי בָנֶיהָ אוֹ לִבְנוֹתֶיהָ עַל הַסֵּדֶר שֶׁאָמַרְנוּ. וְאִם אֵין לְאָבִיו שֶׁל רְאוּבֵן לֹא אַחִים וְלֹא בְּנֵי אַחִים וְלֹא אָחוֹת וְלֹא בְּנֵי אָחוֹת, תַּחְזֹר יְרֻשַּׁת רְאוּבֵן לְאַבְרָהָם אֲבִי אֲבִי אָבִיו. וְכֵן לְעוֹלָם עַד אָדָם הָרִאשׁוֹן:
הָאָב קוֹדֵם. לְעוֹלָם לַאֲחֵי הָאָב וְלִבְנֵיהֶם, [וַאֲחֵי הָאָב קוֹדְמִים לַאֲחוֹת הָאָב], וַאֲחֵי הָאָב וַאֲחוֹת הָאָב קוֹדְמִים [לַאֲבִי הָאָב. וַאֲבִי הָאָב קוֹדֵם לַאֲחֵי אֲבִי הָאָב. וַאֲחֵי אֲבִי הָאָב וְאַף אֲחוֹתוֹ קוֹדְמִין] לַאֲבִי אֲבִי הָאָב. וְכֵן לְעוֹלָם:

ה. הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי בְּכוֹר לֹא יִטֹּל פִּי שְׁנַיִם, אִישׁ פְּלוֹנִי בְנִי לֹא יִירַשׁ עִם אֶחָיו, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. הַמְחַלֵּק נְכָסָיו לְבָנָיו עַל פִּיו, רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה, לֹא אָמַר כְּלוּם. כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף מִשּׁוּם מַתָּנָה, דְּבָרָיו קַיָּמִין. הָאוֹמֵר אִישׁ פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֵשׁ בַּת, בִּתִּי תִירָשֵׁנִי בִּמְקוֹם שֶׁיֶּשׁ בֵּן, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אִם אָמַר עַל מִי שֶׁהוּא רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְעַל מִי שֶׁאֵין רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, אֵין דְּבָרָיו קַיָּמִין. הַכּוֹתֵב אֶת נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי, אֲבָל אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, זָכוּר לְטוֹב:

ברטנורהלֹא אָמַר כְּלוּם. וְאֵין יָכוֹל לְסַלְּקוֹ מִן הַיְרֻשָּׁה אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיִּתֵּן בְּמַתָּנָה נְכָסָיו לִשְׁאָר בָּנָיו:
עַל פִּיו. מִשּׁוּם דִּמְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה, וּשְׁכִיב מְרַע דְּבָרָיו כִּכְתוּבִים וְכִמְסוּרִים וְאֵינוֹ צָרִיךְ קִנְיָן. מִשּׁוּם הָכִי תָּנֵי עַל פִּיו:
וְהִשְׁוָה לָהֶן אֶת הַבְּכוֹר. בִּלְשׁוֹן מַתָּנָה:
דְּבָרָיו קַיָּמִין. וְאֵין כָּאן מַתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ כֹּחַ בָּאָדָם לִתֵּן מָמוֹנוֹ בְּמַתָּנָה לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה:
וְאִם אָמַר מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה. וְאִם רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד בְּתוֹרַת יְרֻשָּׁה, שֶׁאָמַר פְּלוֹנִי בְּנִי יִירַשׁ שָׂדֶה בֵּית כּוֹר, וּפְלוֹנִי [בְּנִי] יִירַשׁ שָׂדֶה בֵּית לֶתֶךְ, וְעַל בְּנוֹ בְּכוֹר אָמַר שֶׁיִּירַשׁ כְּשֶׁל חֲבֵרוֹ, לֹא אָמַר כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה:
כָּתַב בֵּין בַּתְּחִלָּה וְכוּ'. תִּנָּתֵן שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי וְיִירָשֶׁנָּה, זֶהוּ בַּתְּחִלָּה. יִירָשֶׁנָּה וְתִנָּתֵן לוֹ, זוֹ הִיא בַּסּוֹף. יִירַשׁ שָׂדֶה פְּלוֹנִית וְתִנָּתֵן לוֹ וְיִירָשֶׁנָּה, זוֹ הִיא מַתָּנָה בָּאֶמְצַע:
אִם אָמַר עַל מִי שֶׁרָאוּי לְיָרְשׁוֹ. כְּגוֹן עַל בֵּן בֵּין הַבָּנִים, וְעַל בַּת בֵּין הַבָּנוֹת, פְּלוֹנִי יִירָשֵׁנִי:
דְּבָרָיו קַיָּמִין. דִּכְתִיב (דברים כא) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו, הַתּוֹרָה נָתְנָה רְשׁוּת לָאָב לְהַנְחִיל לַבָּנִים לְמִי שֶׁיִּרְצֶה. וּמוֹדֶה רַבִּי יוֹחָנָן דְּעַל אָח בִּמְקוֹם בַּת וְעַל בַּת בִּמְקוֹם בֵּן, לֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁאֵין הַבַּת רְאוּיָה לִירַשׁ בִּמְקוֹם בֵּן, וְלֹא הָאָח בִּמְקוֹם בַּת. וְכֵן מוֹדֶה רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁאִם הִשְׁוָה אֶת הַבְּכוֹר לַבָּנִים לֹא אָמַר כְּלוּם, דִּכְתִיב (שם) לֹא יוּכַל לְבַכֵּר וְכוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה:
אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. אֵין לַחֲכָמִים נַחַת רוּחַ בְּמַעֲשָׂיו, וַאֲפִלּוּ אֵין בָּנָיו נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה, דִּלְמָא נָפֵיק מִנַּיְהוּ זַרְעָא מַעַלְיָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

עיקר תוספות יום טוב(כא) לֹא יִירַשׁ. וַאֲפִלּוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה דְּאִם אָמַר עַל מִי כוּ'. וְאַף עַל גַּב דְּמִמֵּילָא מַשְׁמַע שֶׁיִּהְיֶה הַשְּׁאָר לָאַחִין, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאָמַר בִּלְשׁוֹן לֹא יִירַשׁ, מַשְׁמַע כְּמַתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
(כב) שֶׁהִתְנָה כוּ'. וַאֲפִלּוּ לְמַאי דְּמַסְּקִינַן סוֹף פֶּרֶק ז'‏ דְּבָבָא מְצִיעָא דִּבְדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן תְּנָאוֹ קַיָּם, אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא, שָׁאנֵי הָכָא דְּלֹא מָחִיל. וּפֵרְשׁוּ הָרַשְׁבָּ"א וְנִמּוּקֵי יוֹסֵף, דְּדָבָר שֶׁלֹּא בָּא לְיָדוֹ שֶׁל בֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לְמוֹכְרוֹ וְלֹא לְמוֹחְלוֹ. וַאֲפִלּוּ אִי מָצֵי מָחִיל וַדַּאי לָן דְּלֹא מָחִיל, דְּמַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁשּׁוֹתֵק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכְעִיס אָבִיו הוּא דַעֲבִיד:
(כג) רִבָּה כוּ'. עַל יְדֵי שֶׁרִבָּה לְאֶחָד מִעֵט לְאַחֵר. אִי נַמִּי אוֹ אוֹ קָתָנֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כד) שֶׁהֲרֵי לֹא נִשְׁאַר לוֹ לְאַחַר מִיתָתוֹ כְּלוּם לְהוֹרִישׁ לְבָנָיו בְּתוֹרַת יְרֻשָּׁה. רַ"שׁ:
(כה) אִישׁ כוּ'‏ בִּמְקוֹם בַּת כוּ'. הָא בֵּן בֵּין הַבָּנִים וּבַת בֵּין הַבָּנוֹת דְּבָרָיו קַיָּמִין, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא הִיא, וַחֲסוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, הָאוֹמֵר כוּ'‏ הָא בֵּן כוּ'‏ שֶׁרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר כוּ'. גְּמָרָא:
(כו) וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר יוֹרְשִׁים שֶׁבִּמְקוֹם בָּנָיו:
(כז) עָשׂוּי. מִלְּתָא דִּפְשִׁיטָא הִיא. וּמִשּׁוּם סֵיפָא נָקַט לַהּ, דְּאָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן. הָרַ"שׁ:

ברטנורהזֶה בְּנִי נֶאֱמָן. לְיוֹרְשׁוֹ וְלִפְטֹר אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַיִּבּוּם:
זֶה אָחִי אֵינוֹ נֶאֱמָן. לְהוֹרִישׁוֹ עִם אֶחָיו, שֶׁהֲרֵי אֵינָן מַכִּירִים אוֹתוֹ:
וְנוֹטֵל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ. כְּגוֹן אִם הֵם שְׁנֵי אַחִים לְבַד הַסָּפֵק, וְיֵשׁ לָהֶם לְחַלֵּק שָׁלֹשׁ שָׂדוֹת, זֶה נוֹטֵל שָׂדֶה וּמֶחֱצָה וְזֶה נוֹטֵל שָׂדֶה וּמֶחֱצָה, וְזֶה שֶׁמֵּעִיד עַל הַסָּפֵק שֶׁהוּא אָחִיו, נוֹתֵן לוֹ חֲצִי הַשָּׂדֶה, וְהָאַחֵר אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם, דְּאָמַר לֵיהּ הָבֵא רְאָיָה וּשְׁקוֹל:
מֵת. הַסָּפֵק:
יַחְזְרוּ. אוֹתָן הַנְּכָסִים שֶׁנָּתַן לוֹ אָחִיו:
לִמְקוֹמָן. כְּלוֹמַר לְמִי שֶׁנְּתָנָם לוֹ. אֲבָל שְׁאָר אַחִים אֵין יוֹרְשִׁים עִמּוֹ:
נָפְלוּ לוֹ. לַסָּפֵק:
נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר. בְּחַיָּיו. אוֹ קָנָה נְכָסִים וְעַכְשָׁיו מֵת:
יִירְשׁוּ אֶחָיו. שֶׁל זֶה שֶׁהָיָה מֵעִיד שֶׁהוּא אָחִיו:
עִמּוֹ. דְּהָא קָא מוֹדִי לְהוּ שֶׁאֲחִיהֶם הוּא. וְהָנֵי מִלֵּי בִּדְלָא כָּפְרוּ שְׁאָר הָאַחִין לוֹמַר וַדַּאי שֶׁאֵינוֹ אֲחִיהֶן, אֶלָּא טוֹעֲנִים שֶׁאֵינָן מַכִּירִים אוֹתוֹ. אֲבָל אִם כָּפְרוּ בּוֹ שֶׁאֵינוֹ אֲחִיהֶם, לֹא יִירָשֶׁנּוּ אֶלָּא זֶה שֶׁהֵעִיד לוֹ בִּלְבַד:
דְּיָתֵיקֵי. צַוָּאַת שְׁכִיב מְרַע. וּלְשׁוֹן דְּיָתֵיקֵי דָּא תְּהֵא לְמֵיקַם וּלְמֵהֱוֵי:
קְשׁוּרָה עַל יְרֵכוֹ. דְּלֵיכָּא לְמֵימַר אַחֵר כְּתָבָהּ וּנְתָנָהּ שָׁם, אֲפִלּוּ הָכִי הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹת אֶלָּא בְּקַבָּלַת הַשְּׁטָר, וְאֵין שְׁטָר לְאַחַר מִיתָה:

עיקר תוספות יום טוב(כח) וְלֹא פֵּרֵשׁ לְעִנְיַן לְאוֹסְרָהּ לַשּׁוּק. מִשּׁוּם דְּהָכָא בְּמֻחְזָק לָן בַּאֲחֵי כִּדְכָתְבִינַן בְּפֶרֶק ג'‏ דְּקִדּוּשִׁין מִשְׁנָה ח'. וְהִלְכָּךְ אֲסוּרָה אֲפִלּוּ שָׁתַק. כֵּיוָן שֶׁמֻּחְזָק לָן בַּאֲחֵי וְלֹא בִּבְנֵי. וּמִיהוּ יֵשׁ לְפָרֵשׁ נַמִּי אֵינוֹ נֶאֱמָן לְאוֹסְרָהּ, וְסֵיפָא בְּאֵינוֹ מֻחְזָק בַּאֲחֵי וְלֹא בִּבְנֵי. רַ"שׁ:
(כט) רַ"שׁ. וְלֹא יָדַעְתִּי לָמָּה דִּקְדֵּק לִכְתֹּב כֵּן:
(ל) אֵינָהּ כְּלוּם. דְּאַף עַל גַּב דְּצַוָּאַת שְׁכִיב מְרַע קוֹנָה לְאַחַר מִיתָה, הָנֵי מִילֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּטְרֹף דַּעְתּוֹ עָלָיו, אֲבָל כֹּחַ הַשְּׁטָר לֹא עָדִיף כְּצַוָּאָתוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא גָּמַר לְהַקְנוֹת כוּ'. הָרַ"שׁ:
(לא) לְאַחֵר. וְאָמַר לֵיהּ זְכֵה בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בְּזֶה הַשְּׁטָר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כְּתוּבָה עַל שְׁמוֹ, שֶׁכָּתַב עַל שֵׁם רְאוּבֵן וְאָמַר לְשִׁמְעוֹן זְכֵה בַּמֶּה שֶׁכָּתוּב בָּהּ, קָנָה. דְּלֹא גָּרַע מִשְּׁאָר צַוָּאָתוֹ שֶׁהִיא כִּכְתוּבָה וְכִמְסוּרָה, וּרְבוּתָא קָתָנֵי לְאַחֵר. רַ"שׁ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ז. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו, צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לִבְנוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ, הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּתוּבִין לַבֵּן, וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת הָאָב. מָכַר הָאָב, מְכוּרִין עַד שֶׁיָּמוּת. מָכַר הַבֵּן, אֵין לַלּוֹקֵחַ בָּהֶן כְּלוּם עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב. הָאָב תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה. וּמַה שֶּׁהִנִּיחַ תָּלוּשׁ, הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁין. הִנִּיחַ בָּנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, אֵין הַגְּדוֹלִים מִתְפַּרְנְסִים עַל הַקְּטַנִּים וְלֹא הַקְּטַנִּים נִזּוֹנִין עַל הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא חוֹלְקִין בְּשָׁוֶה. נָשְׂאוּ הַגְּדוֹלִים, יִשְׂאוּ הַקְּטַנִּים. וְאִם אָמְרוּ קְטַנִּים הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם, אֵין שׁוֹמְעִין לָהֶם, אֶלָּא מַה שֶּׁנָּתַן לָהֶם אֲבִיהֶם נָתָן:

ברטנורהצָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה. דְּמַשְׁמַע גּוּף הַקַּרְקַע יְהֵא קָנוּי לְךָ מֵהַיּוֹם, וְלֹא תֹאכַל הַפֵּרוֹת עַד לְאַחַר מִיתָה. וְאִם לֹא כָּתַב מֵהַיּוֹם, לֹא נָתַן לוֹ כְּלוּם, דְּאֵין מַתָּנָה לְאַחַר מִיתָה:
אֵינוֹ צָרִיךְ. לִכְתֹּב מֵהַיּוֹם. דְּכֵיוָן שֶׁכָּתַב בַּשְּׁטָר בְּכָךְ וְכָךְ בְּשַׁבָּת אָמַר לָנוּ פְּלוֹנִי הֲווּ עָלַי עֵדִים, זְמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר מוֹכִיחַ עָלָיו שֶׁמֵּאוֹתוֹ הַיּוֹם הִתְחִילָה הַמַּתָּנָה, דְּאִי לָא תֵימָא הָכִי, זְמַן שֶׁנִּכְתַּב בַּשְּׁטָר לָמָּה נִכְתַּב. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
לְאַחַר מוֹתוֹ. מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה:
הָאָב אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר. בְּלֹא הַבֵּן. שֶׁהַגּוּף קָנוּי לַבֵּן:
וְהַבֵּן אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר. בְּלֹא הָאָב. שֶׁהַפֵּרוֹת קְנוּיִין לָאָב:
מָכַר הָאָב. סְתָמָא, מְכוּרִים הַפֵּרוֹת לַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב:
מָכַר הַבֵּן. בְּחַיֵּי הָאָב, אֵין לַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב:
הָאָב. שֶׁכָּתַב נְכָסָיו לִבְנוֹ מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה:
תּוֹלֵשׁ וּמַאֲכִיל. הַפֵּרוֹת לְמִי שֶׁיִּרְצֶה בְּחַיָּיו. אֲבָל מַה שֶּׁהִנִּיחַ בִּמְחֻבָּר בִּשְׁעַת מִיתָה אַף עַל פִּי שֶׁעוֹמֵד לִתָּלֵשׁ הֲרֵי הֵן שֶׁל בְּנוֹ מְקַבֵּל הַמַּתָּנָה. אֲבָל הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְאַחֵר, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהִנִּיחַ בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁל יוֹרְשִׁים, שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ יוֹתֵר מֵאַחֵר:
מִתְפַּרְנְסִין. לְבוּשׁ וּכְסוּת. לְפִי שֶׁפַּרְנָסַת הַגְּדוֹלִים מְרֻבָּה מִפַּרְנָסַת הַקְּטַנִּים:
נִזּוֹנִים. אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. לְפִי שֶׁמְּזוֹנוֹת הַקְּטַנִּים מְרֻבִּים מִשֶּׁל גְּדוֹלִים, שֶׁאוֹכְלִים פְּעָמִים רַבּוֹת וּמְפַזְּרִים, לְפִיכָךְ הַקְּטַנִּים מְעַכְּבִים עַל הַגְּדוֹלִים מִלְּהִתְפַּרְנֵס מִתְּפוּסַת הַבַּיִת, וְהַגְּדוֹלִים מְעַכְּבִין עַל הַקְּטַנִּים מִלִּזּוֹן, אֶלָּא יִתְפַּרְנֵס וְיִזּוֹן כָּל אֶחָד מֵחֶלְקוֹ:
נָשְׂאוּ גְּדוֹלִים. וְעָשׂוּ צָרְכֵי חֻפָּה מִתְּפוּסַת הַבַּיִת לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם:
יִשְּׂאוּ גַּם הַקְּטַנִּים. מִתְּפוּסַת הַבַּיִת:
וְאִם אָמְרוּ הַקְּטַנִּים. לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶם, הֲרֵי אָנוּ נוֹשְׂאִים כְּדֶרֶךְ שֶׁנְּשָׂאתֶם אַתֶּם בְּחַיֵּי אָבִינוּ:

עיקר תוספות יום טוב(לב) הַכּוֹתֵב. בְּבָרִיא אַיְרֵי, דְּדַעְתּוֹ לְאַקְנוּיֵי גּוּף הַקַּרְקַע מֵהַיּוֹם וּפֵרוֹת לְאַחַר מִיתָה, אֲבָל שְׁטָר שְׁכִיב מְרַע אֵינוֹ קוֹנֶה מֵחַיִּים, שֶׁהֲרֵי אֵין דַּעְתּוֹ לִתֵּן בְּחַיָּיו כְּלוּם, וְכֵיוָן דְּמִית תוּ לֹא מָצֵי לְאַקְנוּיֵי מִידֵי, דְּהָא לֵיתֵיהּ דְּלִקְנֵי נֵיהָלֵיהּ, וַאֲפִלּוּ רַבִּי יוֹסֵי כוּ'. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לג) וּלְפִיכָךְ לֹא דָּמֵי לְהָא דִּתְנַן בְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ז'‏ דְּגִטִּין, מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה גֵּט וְאֵינוֹ גֵּט, דְּהָתָם לֵיכָּא לְמֵימַר אֶלָּא אִי תְּנָאָה אִי חֲזָרָה. גְּמָרָא:
(לד) וּמִיהוּ לְרַבִּי יְהוּדָה כִּדְאִית לֵיהּ וּלְרַבִּי יוֹסֵי כִּדְאִית לֵיהּ:
(לה) פֵּרוּשׁ, אִם יִרְצֶה הַלּוֹקֵחַ. שֶׁאִם אֵינוֹ רוֹצֶה חוֹזֵר בּוֹ וּמְבַטֵּל הַמִּקָּח. דְּכֵיוָן דְּזַבֵּין לֵיהּ סְתָמָא, גּוּף וּפֵרוֹת מַשְׁמַע לֵיהּ לַלּוֹקֵחַ, וְכֵיוָן דְּלֹא יָדַע שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פֵּרוֹת הֲוֵי לֵיהּ מִקָּח טָעוּת, וְלֹא שַׁיָּךְ הָכָא אֵין אוֹנָאָה לַקַּרְקָעוֹת כוּ'. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
(לו) שֶׁל יוֹרְשִׁין. וְלֹא לַמְּקַבֵּל מַתָּנָה לְבַדּוֹ. רַ"שׁ:
(לז) בָּנִים. בִּדְלֹא כָּתַב נְכָסִים מַיְרֵי. רַ"שׁ:

גמרא בבא בתרא קט״ו א: ט׳-קט״ז א: א׳

תָּנוּ רַבָּנָן בֵּן אֵין לִי אֶלָּא בֵן. בֵּן הַבֵּן אוֹ בַת הַבֵּן אוֹ בֵּן בַּת הַבֵּן מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֵין לוֹ עַיֵּין עָלָיו. בַּת אֵין לִי אֶלָּא בַת. בַּת הַבַּת וּבֵן הַבַּת וּבַת הַבֵּן הַבַּת מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר אֵין לוֹ עַיֵּין עָלָיו. הָא כֵּיצַד נַחְלָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וְהוֹלֶכֶת עַד רְאוּבֵן וְלֵימָא עַד יַעֲקֹב אָמַר אַבַּיֵּי גְּמִירִי דְלָא כָלָה שִׁבְטָא. אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב כָּל הָאוֹמֵר תִּירַשׁ בַּת עִם בַּת הַבֵּן אֲפִילוּ נָשִׂיא שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ שֶׁאֵינָן אֶלָּא מַעֲשֵׂה צָדוֹקִין. דְּתַנְיָא בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְטֵבֵת תַּבְנָא לְדִינָנָא שֶׁהָיוּ צְדוּקִין אוֹמְרִים תִּירַשׁ הַבַּת עִם בַּת הַבֵּן. נִטְפַל לָהֶן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אָמַר לָהֶן שׁוֹטִים מְנַיִן זֶה לָכֶם וְלֹא הָיָה אָדָם שֶׁהֶחֱזִירוֹ דָּבָר חוּץ מִזָּקֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מְפַטְפֵּט כְּנֶגְדּוֹ וְאוֹמֵר וּמַה בַּת בְּנוֹ הַבָּאָה מִכֹּחַ בְּנוֹ תִּירָשֶׁנּוּ בִּתּוֹ הַבָּאָה מִכֹּחוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן קָרָא עָלָיו אֶת הַמִּקְרָא הַזֶּה (בראשית לו) אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה וּכְתִיב (שם) אֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁבָּא צִבְעוֹן עַל אִמּוֹ וְהוֹלִיד עֲנָה וְדִילְמָא תְרֵי עֲנָה הֲווּ אָמַר רַבָּה אֲמִינָא מִילְתָא דְלָא אֲמָרָהּ שָׁבוּר מַלְכָּא וּמַנּוּ שְׁמוּאֵל. וְאִיכָּא דַאֲמָרֵי אָמַר רַב פַּפָּא אֲמִינָא מִלְתָא דְלָא אֲמָרָהּ שָׁבוּר מַלְכָּא וּמַנּוּ רַבָּה אָמַר קְרָא הוּא עֲנָה הוּא עֲנָה דִּמֵעִיקָרָא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי בְּכַךְ אַתָּה פּוֹטְרַנִי אָמַר לוֹ שׁוֹטֶה וְלֹא תְהֵא תוֹרָה שְׁלֵימָה שֶׁלָּנוּ כְּשִׂיחָה בְטֵלָה שֶׁלָּכֶם מַה לְבַת בְּנוֹ שֶׁכֵּן יָפֶה כֹּחָהּ בִּמְקוֹם הָאַחִין תֹּאמַר בְּבִתּוֹ שֶׁהוֹרַע כֹּחָהּ בִּמְקוֹם אַחִין וְנִצְחוּם וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב גמרא בענין הפסוק שהובא במשנה, וההלכות שנלמדו ממנו, תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר בתורה: "ו בן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (במדבר כז, ח) — אין לי שקודם לבת אלא בן בלבד, בן הבן, או בת הבן, או בן בת הבן מנין שאף הם קודמים? — תלמוד לומר: "אין לו", ואנו דורשים: עיין עליו, כלומר, בדוק אם אין לו צאצאים, שאם יש לו — הם קודמים.
הא כיצד ניתן להמשיך עקרון זה של "עיין עליו" כאשר אין למת כל זרע? נחלה ממשמשת, כלומר, נבדקת והולכת גם לדורות הקודמים עד ראובן ושאר ראשי שבטי ישראל. שאם אין כל צאצאים למת, עולים דור אחד למעלה לאביו, ואם איננו — לצאצאיו, אחי המת. ואם הם אינם וגם אין להם צאצאים — הולכים דור נוסף למעלה ולצאצאיו, וכך הלאה, ומבררים אם נשארו צאצאים לאחד מאבות האבות. וכך עשויה הנחלה להגיע עד לדור הראשון של השבט. ושואלים: ולימא [ושיאמר] אם כן, נחלה ממשמשת והולכת עד יעקב, ולא רק עד ראובן, שמא גם מן השבט כולו לא נשארו צאצאים! אמר אביי: גמירי [למודים, מקובלים אנו] שלא כלה מישראל שבטא [שבט] שלם, אלא תמיד נשאר מישהו משבט זה.
א אמר רב הונא אמר רב: כל האומר תירש בת עם בת הבן, אפילו זה האומר הוא נשיא שבישראל — אין שומעין לו, שאינן אלא מעשה צדוקין, אלא יורשתו רק בת בנו. תניא [שכן שנינו בברייתא] במגילת תענית, ברשימת הימים שנאסרו בהספד ותענית בגלל אירועים מיוחדים שאירעו בהם: בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא [שבנו לדיננו], כלומר, שהושב המשפט כפי הדין הראוי, כמסורת הפרושים, חכמי התורה. שהיו צדוקין אומרין: תירש הבת עם בת הבן, ונהגו על פיהם משום שהיתה ידם תקיפה,
נטפל להן (בא אצלם) רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שוטים, מנין זה לכם שכך הדין? ולא היה בהם אדם שהחזירו (שהשיבו) דבר, חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט (מדבר דברים של כלום) כנגדו והיה אומר טענה זו: ומה בת בנו הבאה מכח בנו — תירשנו, בתו הבאה מכחו שלו — לא כל שכן שתירשנו?
קרא רבן יוחנן בן זכאי עליו את המקרא הזה: "אלה בני שעיר החרי ישבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה" (בראשית לו, כ), וכתיב [ונאמר]: "ואלה בני צבעון ואיה וענה" (בראשית לו, כד), והכתובים סותרים זה את זה, שכן מכתוב אחד עולה שענה הוא בן שעיר, ואילו מן הכתוב השני עולה שענה הוא בן צבעון. אלא, מלמד שבא צבעון בן שעיר על אמו והוליד ממנה את ענה. ומכל מקום, מכך שענה קרוי בן שעיר יש ללמוד שבני הבנים (ובנות הבנים) דינם כבנים.
ושואלים: ודלמא תרי [ושמא שני] ענה הוו [היו], האחד בן צבעון והאחר בן שעיר! אמר רבה בתשובה לקושיה זאת: אמינא מלתא [אומר אני דבר] שלא אמרה אפילו שבור מלכא [המלך], ומסבירים: ומנו [ומי הוא] אותו "שבור מלכא"? שבוודאי לא התכוון למלך פרס הגוי, אלא לאדם מישראל — הרי זה שמואל, שכך כינו אותו, משום גדולתו בתורה. איכא דאמרי [יש שאומרים בגרסה אחרת], אמר רב פפא: אמינא מלתא [אומר אני דבר] שלא אמרה שבור מלכא [המלך], ומנו [ומי הוא זה]? — רבה; אמר קרא [הכתוב]: "הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר ברעותו את החמורים לצבעון אביו" (בראשית לו, כד), לומר הוא ענה דמעיקרא [שמתחילה] שמדובר רק בענה אחד.
וממשיכה הברייתא: אמר ליה [לו] אותו זקן צדוקי לרבן יוחנן בן זכאי: רבי, בכך אתה פוטרני? כלומר, בדרשה שכזו רוצה אתה לפרוך אותו קל וחומר שהבאתי? והלא גם אני סבור שבן הבן יורש את זקנו ואפילו במקום הבת, ואולם בת הבן עדיין תירש עם בת המת! אמר לו: שוטה,
ולא תהא סבור שתהא תורה שלמה שלנו מדרשת הכתובים, כשיחה בטלה שלכם. ומדוע דברי הזקן הם שיחה בטלה — משום שהקל וחומר שאמר הוא מופרך מעיקרו, שכן אפשר לומר: מה לבת בנו — שכן יפה כחה במקום (יחד עם) האחין של אביה, שהרי היא נוטלת את חלק אביה, בן אבי אביה המת, תאמר בבתו — שהורע כחה במקום אחין שבמקום שיש אחים, אין הבת יורשת כלל. ומכאן ראיה שכוח הירושה של בת הבן גדול מזה של הבת. וכיון שלא מצאו הצדוקים תשובה לדבר, נצחום, גברו עליהם חכמים בויכוח, וחזרו לדין ישראל הישן, ואותו היום עשאוהו יום טוב.

זוהר ספר הזהר, מצורע ד׳

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח (קהלת א') וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹמֵר הָאי קְרָא אִתְּמַר וְאוֹקִימְנָא לֵיהּ בְּנִשְׁמָתָא דְבַר נַשׁ בְּשַׁעְתָּא דְהִיא קַיְימָא עִמֵּיהּ דְּבַר נַשׁ בְּהָאי עָלְמָא כְּדֵין וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ. בְּזִמְנָא דְנָפִיק בַּר נַשׁ מֵהָאי עָלְמָא וְאִשְׁתְּכַח בִּתְשׁוּבָה כְּדֵין אֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם. אִי זַכָּאָה אִיהוּ כְמָה דְאַתְּ אָמֵר וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים. תָּא חֲזֵי כָּל חוֹבֵי עָלְמָא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מְכַפֵּר עֲלַיְיהוּ בִּתְשׁוּבָה בַּר מֵהַהוּא לִישָׁנָא בִישָׁא דְאַפִּיק שׁוּם בִּישׁ עַל חַבְרֵיהּ וְהָא אוּקְמוּהָ דִּכְתִיב זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע זֹאת הִיא תּוֹרָתוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רָע. רִבִּי חִיָּיא אָמַר כָּל מָאן דְּאַפִּיק לִישָׁנָא בִישָׁא אִסְתַּאֲבָן לֵיהּ כָּל שַׁיְיפוֹי וְיִתְחֲזֵי לְסַגְּרָא בְּגִין דְּהַהִיא מִלָּה בִישָׁא סַלְקָּא וְאַתְעַר רוּחַ מְסָאֲבָא עֲלוֹי וְאִסְתְּאַב. אָתֵי לְאִסְתַּאֲבָא מְסָאֲבִין לֵיהּ בְּמִלָּה דִלְתַתָּא אַתְעַר מִלָּה אַחֲרָא לְעֵילָא פָּתַח וְאָמַר (ישעיה א') אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה וְגוֹמֵר. מָאן דַּהֲוַות מְהֵימְנָא לְבַעְלָהּ אֲהַדְרַת לְזוֹנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט מִשְׁפָּט וַדָּאי דָּא קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא צֶדֶק דָא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וּבְגִין דְּאַתְעָרַת מִלָּה אַחֲרָא אִסְתְּלַק מִינָהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְשַׁרְיָיא בָה רוּחָא דְקַטּוּלֵי הַדָא הוּא דִכְתִיב וְעַתָּה מְרַצְחִים. וּמָה יְרוּשְׁלֵם קַרְתָּא קַדִּישָׁא כָךְ שְׁאַר בְּנֵי נְשָׁא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע:

תרגום הזוהרזֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע. רִבִּי יִצְחָק פָּתַח: וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְגוֹ'. מִקְרָא זֶה לָמַדְּנוּ, וְהֶעֱמַדְנוּ אוֹתוֹ בְּנִשְׁמַת הָאָדָם, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּמְצֵאת עִם הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָז, וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ. וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ, הוּא בִּזְמָן שֶׁאָדָם יוֹצֵא מֵעוֹלָם הַזֶּה. וְאִם נִמְצָא בִּתְשׁוּבָה, אָז, אֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם, אִם צַדִּיק הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר, דְּהַיְנוּ בְּעֵת שֶׁבָּא הַשֶּׁמֶשׁ וְנִפְטָר מִן הָעוֹלָם, הוּא טָהוֹר, וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקָּדָשִׁים. בֹּא וּרְאֵה, כָּל עֲוֹנוֹת הָעוֹלָם, הַקָּבָּ''ה מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, חוּץ מִלָּשׁוֹן הָרָע, שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רָע עַל חֲבֵרוֹ. וְהַרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, שֶׁכָּתוּב, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצוֹרָע, הַיְנוּ זֹאת הִיא תּוֹרָתוֹ שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רָע. כִּי מְצוֹרָע הוּא אוֹתִיּוֹת מוֹצִיא שֵׁם רָע. רַבִּי חִיָּא אָמַר, כָּל מִי שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רָע, נִטְמָאִים כָּל אֵבָרָיו, וְרָאוּי לְהִסָגֵר, מִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ דִּבּוּר רָע עוֹלֶה וּמְעוֹרֵר עָלָיו אֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה וְהוּא נִטְמָא. הַבָּא לִטָמֵא מְטַמְאִים אוֹתוֹ, בְּדָבָר שֶׁלְמַטָה נִתְעוֹרֵר דָּבָר אַחֵר. פָּתַח וְאָמַר: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה וְגוֹ'. הַיְנוּ, אֵיךְ, מִי שֶׁהָיְתָה נֶאֱמֶנֶת לְבַעְלָה, חָזְרָה וְנַעֲשֵׂית זוֹנָה. מְלֵאֲתִי מִשְׁפָט, מִשְׁפָט, הוּא וַדָאי הַקָּבָּ''ה, צֶדֶק, זוֹ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וּמִשּׁוּם שֶׁנִּתְעוֹרֵר דָּבָר אַחֵר, שֶׁהַסִּ''א נִתְעוֹרֵר בְּחֶטְאָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נִסְתַּלֵק הַקָּבָּ''ה שֶׁנִּקְרָא מִשְׁפָּט, מִמֶּנָה, וְשׁוֹרֶה בָּה רוּחַ שֶׁל מְרַצְחִים. וּמַה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ כָּךְ, שְׁאָר בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. זֶ''שֶׁ, זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצוֹרָע.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ה׳: ד׳-ז׳

א. מְנַיִן שֶׁשּׁוֹחֲטִין קָדָשִׁים קַלִּים בְּכָל הָעֲזָרָה אֲפִילוּ אֲחוֹרֵי הַהֵיכָל שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּשְׁלָמִים (ויקרא ג) וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לְהַכְשִׁיר כָּל הָרוּחוֹת. שֶׁהֲרֵי לֹא יִיחֵד לָהֶם רוּחַ. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאַר הַקָּדָשִׁים קַלִּים. וְאִם שְׁחָטָם בְּהֵיכַל כְּשֵׁרִים. אֲבָל אִם שְׁחָטָן בְּגַגּוֹ שֶׁל הֵיכַל פְּסוּלִין שֶׁאֵין הַגַּגּוֹת רְאוּיוֹת לִשְׁחִיטָה כְּלַל אֶלָּא בְקַרְקַע הָעֲזָרָה:

ב. שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁנִּפְתְּחוּ דַלְתוֹת הַהֵיכָל פְּסוּלִין שֶׁנֶּאֱמַר (שם) פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד בִּזְמַן שֶׁפָּתוּחַ. אֲפִילוּ הָיוּ דַלְתוֹתָיו מוּגָפוֹת הֲרֵי זֶה כְּנָעוּל אֲבָל הַפָּרוֹכֶת שֶׁעָלָיו אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת:

ג. הָעוֹלָה וְהָאָשָׁם וְהַשְּׁלָמִים בֵּין שֶׁל יָחִיד בֵּין שֶׁל צִבּוּר זְרִיקַת דַּם שְׁלָשְׁתָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שָׁוֶה לְעוֹלָם. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַכֹּהֵן הַדָּם בַּמִּזְרָק. זוֹרֵק מִמֶּנּוּ בַּמִּזְרָק שְׁתֵּי זְרִיקוֹת עַל שְׁתֵּי זָוִיּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בַּאֲלַכְסוֹן מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַטָּה עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְעַל קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. וּמִתְכַּוֵּין כְּשֶׁיִּזְרוֹק הַדָּם עַל הַקֶּרֶן שֶׁיִּהְיֶה הַדָּם מַקִּיף עַל הַזָּוִיּוֹת כְּמִין גַּם כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא הַדָּם שֶׁל שְׁתֵּי מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע כּוֹתְלֵי הַמִּזְבֵּחַ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּעוֹלָה וּבִשְׁלָמִים סָבִיב וְהוּא הַדִּין לְאָשָׁם. וְשְׁיָרֵי הַדָּם נִשְׁפָּכִין עַל יְסוֹד הַדְּרוֹמִי:

מוסר שערי תשובה א׳: י״ח-כ׳

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה לְגַלּוֹת עֲוֹנוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְהָבִין מִמַּה שֶׁאָמַר (משלי כח) וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם. אֲבָל חַיָּיב לְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶם כְּעִנְיַן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לב) חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי וְנֶאֱמַר (ירמיה ב) הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי. וְחַכְמֵי יִשְׂרָאֵל זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה פִּירְשׁוּ פְּעָמִים שֶׁהַמְּכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ כְּמוֹ בַּעֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵירוֹ כִּי אֵין לוֹ כַּפָּרָה עַד אֲשֶׁר יָשִׁיב הַגְּזֵלָה וְהֶחָמָס וְהָעוֹשֶׁק וְעַד אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֲשֶׁר הֵצִיק לוֹ אוֹ הִלְבִּין פָּנָיו אוֹ סִפֵּר עָלָיו לְשׁוֹן הָרָע. אוֹ בַעֲבֵירוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם וְנִתְפַּרְסְמוּ לִבְנֵי אָדָם. כִּי הָעוֹשֶׂה עֲבֵירוֹת בְּפַרְהַסְיָא מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וְחַיָּיב לְהִתְאוֹנֵן וּלְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם לִפְנֵי בְנֵי אָדָם לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם לא) כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי. עִנְיַן נִחַמְתִּי הַחֲרָטָה וְהַצַעַר כִּי עִיקָר הַתְּשׁוּבָה בִּמְרִירוּת הַלֵּב. כַּאֲשֶׁר בִּיאַרְנוּ. וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַעְתִּי לִבְנֵי אָדָם וְהִתְפַּרְסְמוּ עֲוֹנוֹתַי הִתְאַבַּלְתִּי בְּמַעֲשִׂים נִרְאִים לִבְנֵי אָדָם. כְּמוֹ (יחזקאל כא) סְפוֹק עַל יָרֵךְ וְנֶאֱמַר (איוב לג) יָשׁוֹר עַל אֲנָשִׁים וְיֹאמַר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם. פִּירוּשׁ אַף עַל פִּי כִּי יְסוֹדוֹת הַתְּשׁוּבָה שְׁלשָׁה. הַחֲרָטָה וְהַוִּדּוּי וַעֲזִיבַת הַחֵטְא. וְהַחֲרָטָה וְהַוִּדּוּי בִּכְלַל מוֹדֶה. כִּי הַמִּתְוַדֶּה מִתְחָרֵט. וְאֵין תְּשׁוּבָה פְּחוּתָה מִשְּׁלשָׁה אֵלֶּה. כִּי הַמִּתְחָרֵט וּמִתְוַדֶּה וְאֵינוֹ עוֹזֵב הַחֵטְא דּוֹמֶה לְמִי שֶׁטּוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ שֶׁלֹּא עָלְתָה. לוֹ טְבִילָה. אָכֵן מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם. כִּי הוּא בַעַל הַתְּשׁוּבָה אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לַתְּשׁוּבָה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת כַּאֲשֶׁר בִּיאַרְנוּ. אָמַר אַחֲרֵי כֵן (משלי כח) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה. פִּירוּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹדֶה וְעוֹזֵב יֵשׁ עָלָיו לְפַחֵד תָּמִיד. אוּלַי לֹא הִשְׁלִים חוֹק הַתְּשׁוּבָה כִּי הִיא צְרִיכָה לְמַדְרֵגוֹת רַבּוֹת. וְיוֹסִיף אוֹמֶץ בְּכָל יוֹם לְהַשִּׂיג הַמַּדְרֵגוֹת. גַּם יִפְחַד אוּלַי יִתְחַדֵּשׁ עָלָיו יִצְרוֹ. וְיִשָּׁמֵר מִמֶּנּוּ בְּכָל עֵת. וְיוֹסִיף יִרְאַת הַשֵּׁם תָּמִיד. וְיִתְפַּלֵּל תָּמִיד אֶל הַשֵּׁם לְעָזְרוֹ אֶל הַתְּשׁוּבָה. וּלְהַצִילוֹ מִיִּצְרוֹ וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה. הָאוֹמֵר בְּלִבּוֹ הִשְׁלַמְתִּי חוֹק תְּשׁוּבָתִי וְאֵינֶנּוּ מִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְהַשִּׂיג מַדְרֵגוֹת הַתְּשׁוּבָה וּלְהוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאָה יֵעָנֵשׁ עַל זֶה. כִּי הוּא רָם לֵבָב. וְאֵינֶנּוּ מַכִּיר מַגְרַעַת נַפְשׁוֹ. וְגַם אֵינֶנּוּ מַכִּיר גּוֹדֶל חִיּוּבוֹ לְהַכְשִׁיר דְּרָכָיו בְּיִתְרוֹן הַכְשֵׁר לִפְנֵי ה'. גַּם אֵינֶנּוּ נִשְׁמַר מִיִּצְרוֹ הָאוֹרֵב לוֹ תָמִיד. עַל כֵּן יִפּוֹל בְּיַד יִצְרוֹ. ה' יַצִילֵנוּ כֵּן יְהִי רָצוֹן:

פרשת מצורע יום רביעי

תורה ויקרא י״ד: ט״ז-כ״א

נביאים מלכים ב ז׳: י״ח-ח׳: ג׳

כתובים משלי כ״ה: ה׳-י׳

משנה משנה בבא בתרא ח׳

גמרא בבא בתרא קט״ו א: ט׳-קט״ז א: א׳

זוהר ספר הזהר, מצורע ד׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ה׳: ד׳-ז׳

מוסר שערי תשובה א׳: י״ח-כ׳