חק לישראל - פרשת מצורע יום שלישי

רש״יבִּ֠מְק֠וֹם אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֧ט וגו'. עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ בַּצָּפוֹן, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר בְּתוֹרַת אָשָׁם בְפָרָשַׁת צַו אֶת אַהֲרֹן שֶׁהָאָשָׁם טָעוּן שְׁחִיטָה בַצָּפוֹן? לְפִי שֶׁיָּצָא זֶה מִכְּלַל אֲשָׁמוֹת לִדּוֹן בְּהַעֲמָדָה, יָכוֹל תְּהֵא שְׁחִיטָתוֹ בִּמְקוֹם הַעֲמָדָתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְשָׁחַט … בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט וְגוֹ'" (ספרא):
כִּ֡י כַּ֠חַטָּ֠את. כִּי כְּכָל הַחַטָּאוֹת האשם הַזֶּה הוא לכהן — בְּכָל עֲבוֹדוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּכֹּהֵן הֻשְׁוָה אָשָׁם זֶה לְחַטָּאת. שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְיָצָא דָמוֹ מִכְּלַל שְׁאָר אֲשָׁמוֹת לִנָּתֵן עַל תְּנוּךְ וּבְהוֹנוֹת, לֹא יְהֵא טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵמוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, לְכָךְ נֶאֱמַר כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן יָכוֹל יְהֵא דָמוֹ נִתָּן לְמַעְלָה כַּחַטָּאת, תַּלְמוּד לוֹמַר וְכוּ' בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים:

נביאים מלכים ב ז׳: י״ג-י״ז

כתובים משלי כ״ד: ל״ד-כ״ה: ד׳

רש״ימִתְהַלֵּ֥ךְ רֵישֶׁ֑ךָ. הַדְּבָרִים שֶׁאַתָּה רָשׁ מֵהֶם יָבוֹאוּ לְךָ בִּמְרוּצָה:
כְּבוֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר. כְּגוֹן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה (יחזקאל א) וּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית (בראשית א):
וּכְבוֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר. כְּשֶׁאַתָּה דּוֹרֵשׁ בִּכְבוֹד מְלָכִים אוֹ בִּכְבוֹד חֲכָמִים שֶׁעָשׂוּ סְיָגִים לַתּוֹרָה וּבַגְּזֵרוֹת שֶׁגָּזְרוּ בָּהֶם, יֵשׁ לְךָ לַחֲקֹר וְלִדְרֹשׁ וְלִשְׁאֹל טַעַם לַדָּבָר. אֲבָל כְּשֶׁתִּדְרֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וּבְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וּבַחֻקִּים הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה, כְּגוֹן חֻקִּים וּדְבָרִים שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם וּמֵשִׁיב עֲלֵיהֶם, בַּאֲכִילַת חֲזִיר וְכִלְאֵי כֶּרֶם וְשַׁעַטְנֵז, אֵין לְךָ לַחֲקֹר רַק לְהַסְתִּיר, וְלוֹמַר: גְּזֵרַת מֶלֶךְ הוּא:

משנה משנה כתובות י״ב

ברטנורההַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ. בִּשְׁטָר וְקִנְיָן, אוֹ שֶׁאָמַר לְעֵדִים אַתֶּם עֵדַי שֶׁאֲנִי מְחַיֵּב עַצְמִי לָזוּן אֶת בִּתָּהּ שֶׁיֶּשׁ לָהּ מֵאִישׁ אַחֵר:
לִכְשֶׁתָּבֹא אֶצְלִי. כְּלוֹמַר אִם הָיִיתִי מְקַיֵּם אֶת אִמָּהּ הָיִיתִי זָנָהּ:
מוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ לִמְקוֹם שֶׁאִמָּהּ שָׁם. דְּקַיְמָא לָן בַּת אֵצֶל אִמָּהּ בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה כָּל זְמַן שֶׁהָאֵם רוֹצָה, וְהַבֵּן עַד שֵׁשׁ שָׁנִים אֵצֶל אִמּוֹ, וְחַיָּב הָאָב לְפַרְנְסוֹ וְהוּא אֵצֶל אִמּוֹ אִם הָאֵם רוֹצָה:

עיקר תוספות יום טוב(א) דְּאִי לֹא אָמַר אַתֶּם עֵדַי פָּטוּר, מִטַּעַם שֶׁלֹּא לְהַשְׁבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ כִּדְפֵרֵשׁ הָרַ"ב בְּמִשְׁנָה ו'‏ פֶּרֶק ג'‏ דְּסַנְהֶדְרִין. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דְּפָטוּר גַּם כֵּן מִטַּעַם מְשַׁטֶּה אֲנִי בָךְ. אֲבָל בְּטוּר חֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן פ"א כָּתַב בְּלֹא שׁוּם חוֹלֵק דְּלֵיתָא טַעֲנָה זוֹ אֶלָּא כְּשֶׁהָיְתָה הַהוֹדָאָה עַל יְדֵי תְבִיעָה. וּבַנִּידוֹן דִּידָן לֹא מַשְׁמַע שֶׁהָיְתָה שׁוּם תְּבִיעָה, וּמִכִּי אָמַר מִיהַת מִתְחַיֵּב אַף עַל פִּי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה חַיָּב לָהּ כְּלוּם. הָרַמְבָּ"ם:
(ב) חָמֵשׁ שָׁנִים. דִּבְּרוּ בַּהֹוֶה, שֶׁכֵּן מַקְפֶּדֶת שֶׁתְּהֵא נִזּוֹנֶת עַד שֶׁתְּהֵא בַת שֶׁבַע שָׁנִים, וְאֵין הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת עַד אַחַר זְמַן יְנִיקָה דְּהַיְנוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ כִּדְאִיתָא בְּאֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן י"ג. [וּלְעֵיל בְּפֶרֶק ד'‏ מִשְׁנָה ו'‏ פֵּרֵשׁ הָרַ"ב] דִּקְטַנֵּי קְטַנִּים נִקְרֵאת בַּת שֵׁשׁ שָׁנִים, וּמַקְפֶּדֶת עוֹד עַל שָׁנָה. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) לְאַחֵר. שֶׁגֵּרְשָׁהּ הָרִאשׁוֹן. רַשִׁ"י:

ברטנורהבְּנוֹתֵיהֶן נִזּוֹנוֹת מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. וְלֹא מִמְּשֻׁעְבָּדִים, שֶׁאֵין מוֹצִיאִים לִמְזוֹן הָאִשָּׁה וְהַבָּנוֹת מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, שֶׁאֵין הַלָּקוֹחוֹת יוֹדְעִים כַּמָּה יַעֲלוּ הַמְּזוֹנוֹת כִּי הֵיכִי דְּלִיזָהֲרוּ לְהַנִּיחַ לָהֶם מָקוֹם לִגְבּוֹת:
וְהִיא נִזּוֹנֶת. אוֹתָהּ הַבַּת:
שֶׁהִיא כְבַעֲלַת חוֹב. שֶׁיֵּשׁ לָהּ עֲלֵיהֶן שְׁטַר מְזוֹנוֹת:
כָּל זְמַן שֶׁאַתְּ עִמִּי. וְלֹא אִם אָמוּת אוֹ תָמוּתִי אוֹ אֲגָרְשֵׁךְ:

עיקר תוספות יום טוב(ד) הַבַּעַל כוּ'. סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלֹא מִחַיַּב, דְּכֵיוָן דְּיֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת מֵאַחֵר, כְּאִלּוּ הִתְנָה עִמָּהּ עַל מְנָת שֶׁאֵין לָהּ עָלָיו מְזוֹנוֹת, קָמַשְׁמַע לָן. תּוֹסָפוֹת:
(ה) וְהֵן כוּ'. אִצְטָרִיךְ, סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלֹא פָסְקוּ אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת. תּוֹסָפוֹת:
(ו) מֵתוּ. מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן דְּאֵין לָהֶם מְזוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה אִצְטָרִיךְ לְמִתְנֵי אִם מֵתוּ, וּלְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאֵין לָהֶם אֶלָּא מִבְּנֵי חוֹרִין וַאֲפִלּוּ קָנוּ מִיָּדוֹ. אֲבָל בְּבַת אִשְׁתּוֹ הוּא הַדִּין דַּאֲפִלּוּ בְּחַיֵּיהֶם הָיָה יָכוֹל לְהַשְׁמִיעֵנוּ שֶׁהִיא נִזּוֹנֶת מֵהַמְשֻׁעְבָּדִין. הַמַּגִּיד:
(ז) הַיְנוּ כַּמַּסְקָנָא בַּגְּמָרָא דְּמוֹקֵי לְמַתְנִיתִין בְּשֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ אוֹ שֶׁחִיֵּב עַצְמוֹ בִּשְׁטָר, כְּלוֹמַר, אִם צִוָּה לִכְתֹּב שְׁטָר. אֲבָל בְּהַהוּא גַוְנָא שֶׁכָּתַב הָרַ"ב לְעֵיל שֶׁאָמַר לְעֵדִים אַתֶּם עֵדַי, לֹא, דְּמִלְוֶה עַל פֶּה בְּעֵדִים לֹא גָבֵי מִמְּשַׁעְבְּדֵי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) כְּבַעֲלַת חוֹב. וּמִיהוּ לָאו בַּעֲלַת חוֹב מַמָּשׁ קָאָמַר, שֶׁאִם מֵתָה אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְלֹא דַמְיָא לְנִשֵּׂאת, דְּנִשֵּׂאת בַּת מְזוֹנוֹת, וְזוֹ אֵינָהּ כֵּן:

ג. אַלְמָנָה שֶׁאָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית בַּעְלִי, אֵין הַיּוֹרְשִׁין יְכוֹלִין לוֹמַר לָהּ לְכִי לְבֵית אָבִיךְ וְאָנוּ זָנִין אוֹתָךְ, אֶלָּא זָנִין אוֹתָהּ בְּבֵית בַּעְלָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ מָדוֹר לְפִי כְבוֹדָהּ. אָמְרָה אִי אֶפְשִׁי לָזוּז מִבֵּית אַבָּא, יְכוֹלִים הַיּוֹרְשִׁים לוֹמַר לָהּ, אִם אַתְּ אֶצְלֵנוּ יֶשׁ לִיךְ מְזוֹנוֹת, וְאִם אֵין אַתְּ אֶצְלֵנוּ אֵין לִיךְ מְזוֹנוֹת. אִם הָיְתָה טוֹעֶנֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא יַלְדָּה וְהֵן יְלָדִים, זָנִין אוֹתָהּ וְהִיא בְּבֵית אָבִיהָ:

עיקר תוספות יום טוב(ט) וּדְבַר תֵּימַהּ הוּא לְדַיֵּק הָכִי, וְכִי סַגִּי לֵיהּ לִכְתֹּב אַתְּ תְּהֵא יַתְבָא, אֶלָּא לֹא סַגִּי לֵיהּ בְּלָאו הָכִי וְלֵיכָּא לְמֵידָק מִנֵּיהּ כוּ'. אֲבָל בַּגְּמָרָא הָכִי אִיתָא, נָקְטִינַן מְדוֹר אַלְמָנָה שֶׁנָּפַל כוּ', שָׁמַעְתְּ מִנֵּיהּ דְּלֹא דִיֵּק כְּלָל, אֶלָּא דְּהָכִי נָקְטִינַן מִקַּמָּאי. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְעַיֵּן עוֹד:
(י) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹזְרִין זֶה אֶת זֶה וּמִשְׂתַּכְּרִין, וּמַזָּל דְּרַבִּים עָדִיף. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, חֲמִשָּׁה שֶׁהָיָה מְזוֹנוֹת כָּל אֶחָד מֵהֶן קַב כְּשֶׁיֹּאכַל לְבַדּוֹ, אִם הָיוּ חֲמִשְׁתָּן בְּבַיִת אֶחָד וְאוֹכְלִין בְּעֵרוּב, מַסְפִּיק לָהֶן אַרְבָּעָה קַבִּין. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר צָרְכֵי הַבַּיִת:
(יא) אֵין לִיךְ כוּ'. כִּי אִם לְפִי בִּרְכַּת הַבַּיִת. אֲבָל בְּפוֹסֵק לְבַת אִשְׁתּוֹ דִּלְעֵיל תְּנַן דְּמוֹלִיךְ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ כְּלוֹמַר כָּל הַמְּזוֹנוֹת מִשָּׁלֵם, וְהַיְנוּ טַעֲמָא, דְּהָתָם מְחַיֵּב עַצְמוֹ בְּחוֹב, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הָכָא דְּבֵין כָּתַב וּבֵין לֹא כָתַב מִתְחַיֵּב מִכֹּחַ תְּנַאי בֵית דִּין, וּמֵעִקָּרָא כִּי אִתְקּוּן הָכִי תַּקִּינוּ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ד. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, שֶׁיֵּשׁ בְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה כְנֶגֶד כְּתֻבָּתָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ לְעוֹלָם. כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ, גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. מֵתָה, יוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִין כְּתֻבָּתָהּ עַד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים:

ברטנורהכָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית אָבִיהָ. וְהַיּוֹרְשִׁים נָתְנוּ לָהּ מְזוֹנוֹתֶיהָ שָׁם:
גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ. כְּשֶׁתִּרְצֶה:
שֶׁתַּעֲשֶׂה טוֹבָה. מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, נוֹתֶנֶת לֶחֶם וּמֶלַח לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ כְּדֵי כְתֻבָּתָהּ:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא הֻזְכְּרוּ חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לְהַפְסִידָהּ כְּתֻבָּתָהּ בִּשְׁבִיל הַטּוֹבָה שֶׁתַּעֲשֶׂה מִנִּכְסֵי הַיְתוֹמִים, אֶלָּא לְעִנְיַן הַמְּחִילָה הֻזְכְּרוּ, דְּהוֹאִיל וְשָׁתְקָה וְלֹא תָבְעָה כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ מָחֲלָה, הִלְכָּךְ כָּל זְמַן שֶׁהִיא בְבֵית בַּעְלָהּ אֵין שְׁתִיקָתָהּ מְחִילָה, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁמְּכַבְּדִים אוֹתָהּ הִיא בּוֹשָׁה לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ, אֲבָל בְּבֵית אָבִיהָ מִשֶּׁשָּׁתְקָה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים מְחִילָה הִיא:
מֵתָה, יוֹרְשֶׁיהָ מַזְכִּירִין כְּתֻבָּתָהּ. כְּלוֹמַר צְרִיכִין לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּשְׁבְּעָה עַל כְּתֻבָּתָהּ קֹדֶם שֶׁמֵּתָה הוּא דְיוֹרְשֶׁיהָ יְכוֹלִים לִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ. אֲבָל אִם לֹא נִשְׁבְּעָה עַל כְּתֻבָּתָהּ, אֵין יוֹרְשֶׁיהָ יוֹרְשִׁים מִכְּתֻבָּתָהּ כְּלוּם, שֶׁאֵין אָדָם מוֹרִישׁ שְׁבוּעָה לְבָנָיו:

עיקר תוספות יום טוב(יב) וַאֲפִלּוּ מַרְתָא בַת בַּיְתוֹס דִּכְתֻבָּתָהּ מְרֻבָּה, דִּלְפוּם גַּמְלָא שִׁיחְנָא, כְּלוֹמַר לְפִי הָעֹשֶׁר הָיוּ מַתְּנוֹתֶיהָ מְרֻבּוֹת. גְּמָרָא:
(יג) עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. בַּגְּמָרָא פָּרֵיךְ, אַמַּאי, קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה גּוֹבָה כְתֻבָּתָהּ, לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה לֹא גַבְיָא, בְּהַהִיא פּוּרְתָּא אַחִילְתָּא, וּמְשָׁנֵי, כְּל מִדַּת חֲכָמִים כָּךְ הִיא כוּ'. וּמַסְקִינַן בַּגְּמָרָא דְּמַחֲלֹקֶת כְּשֶׁאֵין כְּתֻבָּה יוֹצֵאת מִתַּחַת יָדֶיהָ, כְּגוֹן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין, דְּאִי כְּתֻבָּה בְּיָדָהּ דִּבְרֵי הַכֹּל דְּגוֹבָה לְעוֹלָם בֵּין שֶׁהִיא בְּבֵית אָבִיהָ בֵּין שֶׁהִיא בְּבֵית בַּעְלָהּ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
(יד) מַזְכִּירִין. הָכָא וַדַּאי אִיבָּעֵי לְמִתְנֵי מַזְכִּירִין, דְּאִי תָנֵי זוֹכְרִין, הֲוָה מַשְׁמַע אֲפִלּוּ בֵּינָם לְבֵין עַצְמָם, וְלֵיתָא, אֶלָּא שֶׁיִּתְבְּעוּ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא כתובות ק״ב ב: י״ז-ק״ג א: ז׳

לא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן וְכוּלִי. אָמַר רַב חַסְדָּא זֹאת אוֹמֶרֶת בַּת אֵצֶל אִמָּהּ. מִמָּאי דְּבִגְדוֹלָה עַסְקִינַן דִּילְמָא בִקְטַנָּה עַסְקִינַן וּמִשּׁוּם מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה. דְּתַנְיָא מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בֶּן קָטָן לְאִמּוֹ. יוֹרְשֵׁי הָאָב אוֹמְרִים יְהֵא גָדֵל אֶצְלֵנוּ. וְאִמּוֹ אוֹמֶרֶת יְהֵא בְנִי גָדֵל אֶצְלִי. מַנִּיחִין אוֹתוֹ אֵצֶל אִמּוֹ. וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ אֵצֶל הָרָאוּי לְיוֹרְשׁוֹ. מַעֲשֵׂה הָיָה וְשָׁחֲטוּהוּ עֶרֶב הָרִאשׁוֹן אִם כֵּן לִיתְנֵי לְמָקוֹם שֶׁהִיא. מַאי לְמָקוֹם שֶׁאִמָּהּ. שְׁמַע מִינָהּ בַּת אֵצֶל הָאֵם לֹא שְׁנָא גְדוֹלָה לֹא שְׁנָא קְטַנָּה. לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם וְכוּ'. הַהוּא גַבְרָא דְאוֹגַר לֵיהּ רֵיחַיָּיא לְחַבְרֵיהּ לִטְחִינָה. לְסוֹף אִיעָתַר זָבִין רֵיחַיָּיא וְחַמְרָא. אָמַר לֵיהּ עַד הָאִידְנָא הֲוָה טְחִינְנָא גַבָּךְ. הַשְׁתָּא הַב לִי אַגְרָא. אָמַר לֵיהּ מִטְחַן טְחִינְנָא לָךְ. סָבַר רְבִינָא לְמֵימָר הַיְינוּ מַתְנִיתִין לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאֶחָד. אֶלָּא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת. אָמַר לֵיהּ רַב עֲוִירָא מִי דָמֵי הָתַם חַד כַּרְסָא אִית לָהּ תַּרְתֵּי כַרְסְתָא לֵית לָהּ. הָכָא מָצֵי אָמַר לֵיהּ טְחוֹן וְזַבִּין טְחוֹן וְאוֹתִיב. וְלָא אֲמָרָן אֶלָּא דְלֵית לֵיהּ טְחִינָה לְרֵיחַיָּא אֲבָל אִית לֵיהּ טְחִינָה לְרֵיחַיָּא כְּגוֹן זוּ כּוֹפִין אוֹתוֹ עַל מִדַּת סְדוֹם:

רש״ידלמא בקטנה עסקינן - ומשום הכי לא קתני בת אצל אחין:
משום מעשה שהיה - [ואיכא למיחש נמי שמא] יהרגוה בשביל לירש עישור נכסים שלה אבל גדולה דלא חיישינן לרציחה אימא לך דתשב אצל האחין:
אם כן - דיש חילוק בין גדולה לקטנה:
ניתני מוליך לה מזונות למקום שהיא - דמשמע לגדולה במקום שהיא ולקטנה במקום שהיא:
מאי למקום שאמה - דקתני מילתא פסיקתא ש"מ כל בת אצל האם:
דאוגר ליה ריחיא לחבריה לטחינה - לא התנה שוכר לתת מעות למשכיר אלא שיטחון לו למזונות ביתו בשכרו:
לסוף איעתר - משכיר:
זבין ריחיא וחמרא - לטחון בה מזונות ביתו:
אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות - ולא אמרינן שניהם יתנו לה מזונות ואע"פ שלא פסק לה דמים מתחלה אלא מזונות חייבוהו לתת דמיהם כשיש לה מזונות ממקום אחר הכא נמי אע"פ שלא פסק אלא טחינה עכשיו שאינו צריך יתן דמים:
טחון וזבין - באותה שלקחת:
טחון ואותיב - למזונותיך באותה שאצלי:
ולא אמרן - דלא יהיב דמי:
אלא דלית ליה טחינא לריחיא - שאין שוכר מוצא לטחון בשכר כל שעה לפיכך אומר לו אני יושב בטל אטחון לך ולא אתן דמים:
אבל - כל זמן שמוצא לטחון טוחן בשכר ונותן לזה דמים:
מדת סדום - זה נהנה וזה לא חסר לא היו עושין טובה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץושואלים: מנין לרב חסדא זאת, ממאי [ממה], מנין יודע אתה שבבת גדולה עסקינן [אנו עוסקים], ומטעם זה? דלמא [שמא] בבת קטנה עסקינן [אנו עוסקים], ומשום מעשה שהיה, שחוששים לחייה.
דתניא [שכן שנינו בברייתא]: מי שמת והניח בן קטן לאמו, יורשי האב אומרים: יהא הבן גדל אצלנו, ואמו אומרת: יהא בני גדל אצלי — מניחין אותו אצל אמו, ואין מניחין אותו אצל מי שהוא ראוי ליורשו. מעשה היה בילד כזה ושחטוהו יורשיו ערב הפסח! ולכן אף בקטנה שיש לגביה התחייבויות, אין משאירים אותה אצל אנשים העלולים להזיק לה כדי להפטר מהתחייבותם. ואם כן מנין לו לומר שתמיד הולכת הבת לדור במחיצת אימה?
ומשיבים: אם כן ליתני [שישנה] למקום שהיא בדרך כלל, בלי לפרט היכן,
מאי [מה] החזרה וההדגשה למקום שאמה? שמעת מינה [לומד אתה מכאן] כי במקרה של גירושין הולכת הבת אצל האם, לא שנא [אינו שונה] גדולה ולא שנא [ואינו שונה] קטנה.
מסופר מעשה: ההוא גברא דאוגר ליה ריחיא לחבריה [אדם אחד שהשכיר לו ריחיים לחבירו] בשכר טחינה, ששוכר הריחיים קיבל עליו כתשלום דמי השכירות לטחון מה שיצטרך המשכיר לעצמו. לסוף איעתר, זבין ריחיא וחמרא [בסוף התעשר המשכיר וקנה ריחיים נוספות וחמור] ולא הזדקק עוד לטחינתו של השוכר,
אמר ליה [לו]: עד האידנא [עכשיו] הוה טחיננא גבך [הייתי טוחן אצלך] וזה היה שכרי, השתא הב [עכשיו תן] לי אגרא [שכר] עבור הריחיים. אמר ליה [לו] השוכר: מיטחן טחיננא לך [אני טוחן בשבילך] ולכך הסכמתי, אבל לא למתן שכר.
סבר [חשב] רבינא למימר [לומר]: היינו מתניתין [זוהי ההלכה האמורה במשנתנו] לא יאמרו שניהם "הרי אנו זנין אותה כאחד", אלא אחד זנה ואחד נותן לה דמי מזונות. שמכאן רצה ללמוד, שאף שהתנאי היה לתת מזונות לבת, הרי כאשר השתנו הנסיבות נותן הוא דמי מזונות. ואף כאן יתן לו השוכר דמי הטחינה.
אמר ליה [לו] רב עוירא לרבינא: מי דמי [האם דומה] הדבר? התם, חד כריסא אית [שם, כרס אחת יש] לה, תרתי כריסתא לית [שתי כריסות אין] לה, ולכן אין אפשרות בפועל ששניהם יזונו אותה, ואולם הכא, מצי אמר ליה [כאן, יכול לומר לו] השוכר: טחון בריחיים האחרות אותן קנית וזבין [ומכור] לאחרים, ואילו בריחיים בהן אני טוחן טחון ואותיב [ושמור] לאכילתך, וכיון שאפשר שימשיך לטחון אצלו בפועל — אין השוכר חייב לשנות מתנאי ההסכם.
ומעירים: ולא אמרן [אמרנו] אלא דלית ליה טחינא לריחיא [שאין לו לשוכר טחינה אחרת לריחיים שלו], וטחינה זו בשביל המשכיר מספקת לשוכר, ולולא זה יהיו הריחיים בטלות ממלאכה, אבל אם אית ליה טחינא לריחיא [יש לו טחינה לריחיים] בשביל אחרים די צורכו, ויכול לבקש תשלום עבור הטחינה הזו ולשלם דמי שכירות, אלא שמתעקש על קיום תנאי ההסכם — כגון זו כופין אותו על מדת סדום, שבכל דבר שאדם אינו מפסיד ואחר גם נהנה משלו — כופים אותו שלא ינהג ברשעות סתם כמנהג סדום.

זוהר ספר הזהר, מצורע ז׳

רִבִּי יִצְחָק פָּתַח וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. וַיִּקְרָא אָלֶף זְעֵירָא אֲמָאי אֶלָּא בְגִין לְאַחְזָאָה מָאן הוּא הַהוּא דְקָרָא הַהוּא דְשָׁרֵי בְמַקְדְּשָׁא וּכְדֵין זַמִּין לְמשֶׁה כְּמָאן דְּזַמִּין אוֹשְׁפִּיזָא. הָכָא א' זְעֵירָא הָתַם א' רַבְּתָא אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ הָתַם (ס''א אָדָם) דָּא שְׁלִימוּ דְכֹלָּא. תָּא חֲזֵי מַה בֵּין משֶׁה לְאַהֲרֹן הֵי מִנַּיְיהוּ עִלָּאָה אֶלָּא משֶׁה עִלָּאָה משֶׁה שׁוּשְׁבִינָא דְמַלְכָּא אַהֲרֹן שׁוּשְׁבִינָא דְמַטְרוֹנִיתָא. מְתָל לְמַלְכָּא דַהֲוָה לֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא עִלָּאָה מַה עָבַד יָהַב לָהּ שׁוּשְׁבִינָא לְתַקְנָא לָהּ וּלְאִסְתַּכְּלָא בְמִלֵּי דְבֵיתָא וְעַל דָּא כַד עָיִיל שׁוּשְׁבִינָא דָא לְמַלְכָּא לָא עָיִיל אֶלָּא עִם מַטְרוֹנִיתָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן וְגוֹמֵר. משֶׁה שׁוּשְׁבִינָא לְמַלְכָּא בְּגִין כָּךְ אִזְדְּמַן כְּאוֹשְׁפִּיזָא וּלְבָתַר וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו. אַהֲרֹן הוּא שׁוּשְׁבִינָא לְמַטְרוֹנִיתָא וְכָל מִלּוֹי הֲווֹ לְפַיְיסָא לְמַלְכָּא בְּמַטְרוֹנִיתָא וְיִתְפְּיַיס מַלְכָּא בַהְדָּהּ וְעַל דָּא בְגִין דְּאִיהוּ שׁוּשְׁבִינָא לָהּ שַׁוֵּי מָדוֹרֵיהּ בַּהֲדָהּ לְתַקְּנָא בֵיתָא וּלְעַיְינָא תָדִיר בְּמִלֵּי דְבֵיתָא. וְעַל דָּא אִתְתַּקַּן כְּגוֹוָנָא דִלְעֵילָא וְאִקְרֵי כֹּהֵן גָּדוֹל מְנָא לָן דִּכְתִיב (תהלים ק''י) אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. וּבְגִין כָּךְ כָּל מַה דְאִצְטְרִיךְ מִבֵּי מַלְכָּא נָטִיל וְלֵית מָאן דְּיִמְחֵי בִידֵיהּ וְעַל דָּא הוּא קָאִים לְדַכְּאָה לְכָל אִינוּן דְּעָאלִין לְבֵי מַטְרוּנִיתָא בְגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַח מְסָאֲבָא בְאִינוּן בְּנֵי הֵיכָלָא וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהררִבִּי יִצְחָק פָּתַח וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶה וַיְדַבֵּר יְיָ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר. שׁוֹאֵל, כָּתוּב, וַיִּקְרָא עִם אָלֶף קְטַנָה, לָמָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הוּא כְּדֵי לְהַרְאוֹת מִי הוּא שֶׁקָּרָא אֶל מֹשֶה, שֶׁהוּא אוֹתוֹ הַשּׁוֹרֶה בַּמִקְדָשׁ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת. וְאָז הִזְמִינָה אֶת מֹשֶה אֵלֶיהָ, כְּמִי שֶׁמַּזְמִין אֵלָיו אוֹרֵחַ. כָּתוּב כָּאן א' קְטַנָה, וְשָׁם כָּתוּב א' גְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ אָדָם שֵׁת אֶנוֹשׁ. כִּי א' גְּדוֹלָה הִיא בִּינָה שֶׁהִיא שְׁלֵמוּת הַכֹּל. בֹּא וּרְאֵה, מַה בֵּין מֹשֶה לְאַהֲרֹן, אֵיזֶה מֵהֶם הוּא עֶלְיוֹן, כִּי מֹשֶׁה הוּא שׁוֹשְׁבִינוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אַהֲרֹן הוּא שׁוֹשְׁבִינָה שֶׁל הַמַּלְכָּה. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ מַטְרוֹנִיתָא עֶלְיוֹנָה. מַה עָשָׂה. נָתַן לָה שׁוֹשְׁבִין שֶׁיְתַקֵּן אוֹתָה וְיַשְׁגִיחַ בְּדִבְרֵי הַבַּיִת. וְעַל כֵּן, כְּשֶׁנִכְנַס הַשּׁוֹשְׁבִין, הַמֶּלֶךְ לֹא נִכְנַס אֶלָּא עִם הַמַּטְרוֹנִיתָא, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן. מֹשֶה הָיָה שׁוֹשְׁבִין אֶל הַמֶּלֶךְ, וּמִשּׁוּם זֶה נִזְדַמֵן אֶל הַמַּלְכוּת כְּמוֹ אוֹרֵחַ, וְאַחַר כָּךְ, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו. אַהֲרֹן הוּא שׁוֹשְׁבִין שֶׁל הַמַּטְרוֹנִיתָא, דְּהַיְנוּ לַמַּלְכוּת, וְכָל דְּבָרָיו הָיוּ, לְרַצוֹת אֶת הַמֶּלֶךְ עַל הַמַּלְכָּה, וְיִתְרַצֶה הַמֶּלֶךְ עִמָּה. וְעַל כֵּן, בִּשְׁבִיל שֶׁהוּא, אַהֲרֹן, הוּא שׁוֹשְׁבִינָה שֶׁל הַמַּלְכָּה, שָׁם דִּירָתוֹ עִמָּה, לְתַקֵּן הַבַּיִת וּלְהַשְׁגִיחַ תָּמִיד בְּדִבְרֵי הַבַּיִת. וְעַל כֵּן נִתְתַּקֵּן כְּעֵין שֶׁל מַעְלָה, וְנִקְרָא כֹּהֵן גָּדוֹל. מֵאַיִן לָנוּ. כִּי כָּתוּב אַתָּה כֹּהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק. וּמִשּׁוּם זֶה כָּל מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, לָקַח, וְאֵין מִי שֶׁיְעַכֵּב בַּעֲדוֹ. וְעַל כֵּן הוּא עוֹמֵד לְטַהֵר כָּל אֵלוּ הַנִּכְנָסִים לְבֵית הַמַּלְכָּה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָצֵא טָמֵא בְאֵלּוּ בְנֵי הָהֵיכָל. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב. וְלָקַח לַמִּטַהֵר שְׁתֵּי צִפָּרִים וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ה׳: א׳-ג׳

א. שְׁחִיטַת הַקָּדָשִׁים כְּשֵׁרָה בְּזָרִים. וּמִקַּבָּלַת הַדָּם וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָה. וְכָל הַזְּבָחִים קִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בְּיַד כֹּהֵן. אֲבָל מָקוֹם שְׁחִיטָתָן וּמָקוֹם קִבּוּל דָּמָן אֵינוֹ שָׁוֶה בְּכֻלָּן:

ב. כֵּיצַד קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָן וְאֵין מְקַבְּלִין אֶת דָּמָן אֶלָּא בְצָפוֹן הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁבִיאַרְנוּ גְבוּלוֹתָיו בִּתְחִלַת סֵפֶר זֶה וְקָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן וְקִבּוּל דָּמָן בְּכָל מָקוֹם מִן הָעֲזָרָה:

ג. וּמְנַיִן שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אֶלָּא בַצָפוֹן. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּעוֹלָה (ויקרא שם) וְשָׁחֲטוּ אוֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה וּבְחַטָּאת הוּא אוֹמֵר (שם) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעוֹלָה תִּשָׁחֵט הַחַטָּאת. וּכְשֵׁם שֶׁהַחַטָּאת נִקְרֵאת קדֶשׁ קָדָשִׁים כַּךְ הָעוֹלָה נִקְרֵאת קדֶשׁ קָדָשִׁים. וּבְאָשָׁם הוּא אוֹמֵר בִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעוֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם. וְשַׁלְמֵי צִבּוּר הוּקְשׁוּ לְחַטָּאת. שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים. לְפִיכָּךְ הֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כְּחַטָּאת וְנִשְׁחָטִין בִמְקוֹם שְׁחִיטָתהּ. וּמְקוֹם שְׁחִיטָה הוּא מְקוֹם הַקַּבָּלָה:

מוסר שערי תשובה א׳: ט״ז-י״ח

אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָׁלוֹם (משלי יד) חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע. בִּיאוּרוֹ הֶחָכָם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָר מֵרָע בְּכָל מְאַמְּצֵי כֹחוֹ יִירָא וְיִזְחַל אוּלַי לֹא כָלָה חֻקּוֹ וְלֹא נִזְהַר כַּדָּת מַה לַעֲשׂוֹת. וְכָמוֹהוּ (שם כח) מֵעִקֵּשׁ דְּרָכַיִם וְהוּא עָשִׁיר. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר וְכֵן אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּילַמְּדֵנוּ אַל תְּפַרֵשׁ חָכָם יָרֵא וְסָר מֵרָע אֶלָּא חָכָם סָר מֵרָע וְיָרֵא. וְסוֹף הַפָּסוּק מוֹכִיחַ עָלָיו (שם) וּכְסִיל מִתְעַבֵּר וּבוֹטֵחַ. אוֹמֵר עַל מִדּוֹת הַכְּסִיל שֶׁהִיא בְּהֶפֶךְ מִמִּדַּת הֶחָכָם. כִּי הַכְּסִיל מִתְעַבֵּר. וְעִם כָּל זֹאת בּוֹטֵחַ שֶׁלֹּא יִקְּרֵהוּ עָוֹן וָנֶזֶק. וּבַעַל הַכַּעַס עָלוּל לַפּוֹשְׁעִים. וּמוּפְקַר לִנְזָקִים. שֶׁנֶּאֱמַר (שם כט) וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע. וְנֶאֱמַר (שם כה) עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה וְגוֹ'. וְעוֹד יִדְאַג בַּעַל תְּשׁוּבָה פֶּן יִתְגַּבֵּר עָלָיו יִצְרוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתָךְ כָּל שֶׁכֵּן הָאִישׁ אֲשֶׁר נִצְחוֹ כְּבָר. כִּי רָאוּי לְהִשָׁמֵר מִן הַיֵּצֶר הָאוֹרֵב בְּכָל עֵת וּלְהוֹסִיף בְּנַפְשׁוֹ יִרְאַת הַשֵּׁם יוֹם יוֹם. וְתִהְיֶה לוֹ לְמָעוֹז בַעֲבוֹר עָלָיו כָּל מִשְׁבְּרֵי הַיֵּצֶר הַמִּתְחַדֵּשׁ לְעָתִיד. וְדִבֶּר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל דְּבַר הַתְּשׁוּבָה. וּפָרַט בּוֹ הָעִנְיַן הַזֶּה. וּפָתַח פֵּתַח דְבָרָיו. וְאָמַר (שם) בַּעֲלוֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם. פִּירוּשׁ הַצַדִּיקִים מְפָאֲרִים וּמְכַבְּדִים בְּנֵי אָדָם עַל כָּל מַעֲלָה טוֹבָה הַנִּמְצֵאת בָּהֶם וְהָרְשָׁעִים מְחַפְּשִׂים מוּמֵי בְנֵי אָדָם וּשְׁגִיאוּתָם לְהַשְׁפִּילָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִנִּיחוּ הַמַּעֲשִׂים הָהֵם. וְחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. אַחַר כֵּן אָמַר (שם) מְכַסֶּה פְּשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם:

תורה ויקרא י״ד: י״א-ט״ו