פרשת מצורע יום שני

מצורע · שני

תורה ויקרא י״ד: ז׳-י׳

יכוין בקריאת ארבע פסוקים אלו שהם כנגד דֲ דמילוי יו''ד דשם ב''ן להשאיר בו הארה מתוספת הרוח משבת שעברה:

יד (ז) וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה׃

וְיַדִּי עַל דְּמִדַּכֵּי מִן סְגִירוּתָא שְׁבַע זִמְנִין וִידַכִּנֵּיהּ וִישַׁלַּח יָת צִפְּרָא חַיְתָא עַל אַפֵּי חַקְלָא:

(ח) וְכִבֶּס֩ הַמִּטַּהֵ֨ר אֶת־בְּגָדָ֜יו וְגִלַּ֣ח אֶת־כׇּל־שְׂעָר֗וֹ וְרָחַ֤ץ בַּמַּ֙יִם֙ וְטָהֵ֔ר וְאַחַ֖ר יָב֣וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאׇהֳל֖וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

וִיצַבַּע דְּמִדַּכֵּי יָת לְבוּשׁוֹהִי וִיגַלַּח יָת כָּל שַׂעֲרֵיהּ וְיַסְחֵי בְמַיָּא וְיִדְכֵּי וּבָתַר כֵּן יֵעוֹל לְמַשְׁרִיתָא וִיתֵב מִבָּרָא לְמַשְׁכְּנֵיהּ שַׁבְעָא יוֹמִין:

רש״יוְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאׇהֳל֖וֹ. מְלַמֵּד שֶׁאָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה (שם):
אֶת כׇּל שְׂעָר֗וֹ וגו'. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל, לְהָבִיא כָּל מְקוֹם כִּנּוּס שֵׂעָר וְנִרְאֶה (סוטה ט"ז):

(ט) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁבִיעִ֜י יְגַלַּ֣ח אֶת־כׇּל־שְׂעָר֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֤וֹ וְאֶת־זְקָנוֹ֙ וְאֵת֙ גַּבֹּ֣ת עֵינָ֔יו וְאֶת־כׇּל־שְׂעָר֖וֹ יְגַלֵּ֑חַ וְכִבֶּ֣ס אֶת־בְּגָדָ֗יו וְרָחַ֧ץ אֶת־בְּשָׂר֛וֹ בַּמַּ֖יִם וְטָהֵֽר׃

וִיהֵי בְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה יְגַלַּח יָת כָּל שַׂעֲרֵיהּ יָת רֵישֵׁיהּ וְיָת דִּקְנֵיהּ וְיָת גְּבִינֵי עֵינוֹהִי וְיָת כָּל שַׂעֲרֵיהּ יְגַלָּח וִיצַבַּע יָת לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי יָת בִּסְרֵיהּ בְּמַיָּא וְיִדְכֵּי:

(י) וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִקַּ֤ח שְׁנֵֽי־כְבָשִׂים֙ תְּמִימִ֔ם וְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת בַּת־שְׁנָתָ֖הּ תְּמִימָ֑ה וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן וְלֹ֥ג אֶחָ֖ד שָֽׁמֶן׃

וּבְיוֹמָא תְמִינָאָה יִסַּב תְּרֵין אִמְּרִין שַׁלְמִין וְאִמַּרְתָּא חֲדָא בַּת שַׁתָּא שְׁלֶמְתָּא וּתְלָתָא עֶסְרוֹנִין סֻלְתָּא מִנְחָתָא דְּפִילָא בִמְשַׁח וְלֻגָּא חַד דְּמִשְׁחָא:

רש״יוְכַבְשָׂ֥ה אַחַ֛ת. לְחַטָּאת:
וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים. לְנִסְכֵּי שְׁלוֹשָׁה כְבָשִֹים הַלָּלוּ, שֶׁחַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ שֶׁל מְצֹרָע טְעוּנִין נְסָכִים (מנחות צ"א):
וְלֹ֥ג אֶחָ֖ד שָֽׁמֶן. לְהַזּוֹת עָלָיו שֶׁבַע, וְלִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל תְּנוּךְ אָזְנוֹ וּמַתַּן בְּהוֹנוֹת:

נביאים מלכים ב ז׳: ט׳-י״ב

ז (ט) וַיֹּאמְרוּ֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ לֹא־כֵ֣ן ׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹשִׂ֗ים הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ יוֹם־בְּשֹׂרָ֣ה ה֔וּא וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֗ים וְחִכִּ֛ינוּ עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וּמְצָאָ֣נוּ עָו֑וֹן וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ וְנָבֹ֔אָה וְנַגִּ֖ידָה בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃

וַאֲמַרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ לָא כָשַׁר מַה דַאֲנַחְנָא עַבְדִין יוֹמָא הָדֵין יוֹם בְּסוֹרָא הוּא וְאִלוּ אֲנַחְנָא שַׁתְקִין וּמוֹרְבִין עַד נֵיהוֹר צַפְרָא וִיעַרְעִינָנָא חוֹבָא וּכְעַן אִיתוּ וְנִתְמְטֵי וּנְחַוֵי בֵּית מַלְכָּא:

רש״יוּמְצָאָ֣נוּ עָו֑וֹן. מִתְחַיְּבִין אָנוּ לַמַּלְכוּת.

(י) וַיָּבֹ֗אוּ וַֽיִּקְרְאוּ֮ אֶל־שֹׁעֵ֣ר הָעִיר֒ וַיַּגִּ֤ידוּ לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֚אנוּ אֶל־מַחֲנֵ֣ה אֲרָ֔ם וְהִנֵּ֧ה אֵֽין־שָׁ֛ם אִ֖ישׁ וְק֣וֹל אָדָ֑ם כִּ֣י אִם־הַסּ֤וּס אָסוּר֙ וְהַחֲמ֣וֹר אָס֔וּר וְאֹהָלִ֖ים כַּאֲשֶׁר־הֵֽמָּה׃

וַאֲתוֹ וּקְרוֹ לְנַטְרֵי תְרַע קַרְתָּא וְחַוִיאוּ לְהוֹן לְמֵימַר אָתִינָא לְמַשִׁרְיַת אֲרָם וְהָא לֵית תַּמָן גְבַר וְקַל אֱנַשׁ אֱלָהֵין סוּסְוָן אֲסִירִין וַחֲמָרִין אֲסִירִין וּמַשְׁכְּנִין כְּמָא דְאִינוּן:

רש״יכַּאֲשֶׁר הֵֽמָּה. כְּמוֹ שֶׁהָיוּ מְלֵאִים מִתְּחִלָּתָם, לֹא הוֹצִיאוּ מַה שֶּׁבְּתוֹכָם.

(יא) וַיִּקְרָ֖א הַשֹּׁעֲרִ֑ים וַיַּגִּ֕ידוּ בֵּ֥ית הַמֶּ֖לֶךְ פְּנִֽימָה׃

וּקְרָא נַטְרֵי תַרְעָא וְחַוִיאוּ בֵּית מַלְכָּא לְגָיו:

(יב) וַיָּ֨קׇם הַמֶּ֜לֶךְ לַ֗יְלָה וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־עֲבָדָ֔יו אַגִּֽידָה־נָּ֣א לָכֶ֔ם אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָ֥שׂוּ לָ֖נוּ אֲרָ֑ם יָדְע֞וּ כִּֽי־רְעֵבִ֣ים אֲנַ֗חְנוּ וַיֵּֽצְא֤וּ מִן־הַֽמַּחֲנֶה֙ לְהֵחָבֵ֤ה (בהשדה) [בַשָּׂדֶה֙] לֵאמֹ֔ר כִּֽי־יֵצְא֤וּ מִן־הָעִיר֙ וְנִתְפְּשֵׂ֣ם חַיִּ֔ים וְאֶל־הָעִ֖יר נָבֹֽא׃

וְקָם מַלְכָּא בְּלֵילְיָא וַאֲמַר לְעַבְדוֹהִי אֲחַוֵי כְעַן לְכוֹן יַת דַעֲבָדוּ לָנָא אֱנַשׁ אֲרָם יָדְעִין אֲרֵי כְפָנִין אֲנַחְנָא וּנְפַקוּ מִן מַשְׁרִיתָא לְאִטַמָרָא בְחַקְלָא לְמֵימַר אִם יַפְקוּן מִן קַרְתָּא וְנִיחוּדוּנוּן כַּד חַיִין וּלְקַרְתָּא נֵיעוֹל:

רש״יכִּֽי רְעֵבִ֣ים אֲנַ֗חְנוּ. וּתְאֵבִים לָצֵאת אֶל הַשָּׁלָל וְאֶל הַמָּזוֹן.

כתובים משלי כ״ד: ל׳-ל״ג

כד (ל) עַל־שְׂדֵ֣ה אִישׁ־עָצֵ֣ל עָבַ֑רְתִּי וְעַל־כֶּ֝֗רֶם אָדָ֥ם חֲסַר־לֵֽב׃

עַל חַקְלֵי דְגַבְרָא עַטְלָא עֲבַרֵית וְעַל כַּרְמִי דְבַר נָשָׁא חֲסַר רַעֲיָנָא:

רש״יאִישׁ עָצֵ֣ל. שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר עַל גִּרְסַת תַּלְמוּדוֹ:
קִמְּשׂוֹנִים. חוֹחִים:

(לא) וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ ׀ קִמְּשֹׂנִ֗ים כָּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה׃

וְהָא סְלֵיק כֻּלֵיהּ יַעֲרֵי וְכַסִיוּ אַפּוֹי חוּרְלֵי וְסַיְגָא דְכֵיפוֹי אִתְעֲקַר:

רש״יכָּסּ֣וּ. נִכְסוּ:
חֲרֻלִּ֑ים. גְּדוֹלִים מִקִּמְּשׂוֹנִים, וַהֲרֵי הֵם חַדִּים כְּקוֹצִים:
וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה. כָּךְ מִי שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר עַל תַּלְמוּדוֹ, מִתְּחִלָּה מְשַׁכֵּחַ רָאשֵׁי פְרָקִים, וְסוֹף מְחַלֵּף דִּבְרֵי חֲכָמִים מִזֶּה לָזֶה (אבות דרבי נתן כד,ו), שֶׁאוֹמֵר עַל טָהוֹר טָמֵא וְעַל טָמֵא טָהוֹר, וְהוּא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם:

(לב) וָאֶחֱזֶ֣ה אָֽ֭נֹכִי אָשִׁ֣ית לִבִּ֑י רָ֝אִ֗יתִי לָקַ֥חְתִּי מוּסָֽר׃

וַחֲזֵית אֲנָא וְשָׁמֵית לִבִּי וַחֲמֵית וְקַבְּלֵית מַרְדוּתָא:

(לג) מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃

קַלֵיל תְּנוּם קַלֵיל תִּדְמוּךְ קַלֵיל תְּשִׂים יְדָיִךְ עַל חַדְיָךְ וְתִדְמוּךְ:

משנה משנה עירובין ד׳

א. מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחֱזִירוּהוּ, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת. נְתָנוּהוּ בְדִיר אוֹ בְסַהַר, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמְרִים, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרַנְדִּיסִין וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן:

ברטנורהאוֹ רוּחַ רָעָה. שֶׁנִּכְנַס בּוֹ שֵׁד וְנִטְרְפָה דַּעְתּוֹ וְיָצָא חוּץ לַתְּחוּם, וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה וַהֲרֵי הוּא חוּץ לַתְּחוּם:
הֶחֱזִירוּהוּ לְתוֹךְ הַתְּחוּם כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. וַהֲרֵי כָּל הָעִיר לוֹ כְּאַרְבַּע אַמּוֹת כַּאֲשֶׁר בִּתְחִלָּה וְחוּצָהּ לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, וְדַוְקָא כְּשֶׁהוֹצִיאוּהוּ וְהֶחְזִירוּהוּ בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲבָל יָצָא לְדַעְתּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהֶחְזִירוּהוּ בְּעַל כָּרְחוֹ, אוֹ הוֹצִיאוּהוּ בְּעַל כָּרְחוֹ וְחָזַר לְדַעְתּוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת:
הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת. וַהֲרֵי הִיא מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת, אוֹ שֶׁנְּתָנוּהוּ בְדִיר אוֹ בְסַהַר שֶׁהֵן מֻקָּפִין וְהֶקֵּפָן גָּדוֹל:
מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. דְּהוֹאִיל וּמֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת הֲרֵי הִיא כְּאַרְבַּע אַמּוֹת:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. דְּכֵיוָן דְּלֹא שָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם לֹא מְהַנֵּי לֵיהּ מְחִצּוֹת. וְרַבּוֹתַי פֵּרְשׁוּ מִשּׁוּם דְּגָזְרֵי דִּיר וְסַהַר אַטּוּ בִּקְעָה שֶׁאֵין לָהּ מְחִצּוֹת, וּבְבִקְעָה כֻּלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת:
מִפְּרַנְדִּיסִין. שֵׁם מָקוֹם:
וְהִפְלִיגָה. כְּשֶׁהִיא מִתְרַחֶקֶת מִשְּׂפַת הַיָּם וְנִכְנֶסֶת בְּאֶמְצָעוֹ קָרֵי הַפְלָגָה, לָשׁוֹן פַּלְגֵי מַיִם (תהלים א):
הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. הָיוּ מְהַלְּכִין בְּכָל הַסְּפִינָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַסְּפִינָה הָלְכָה בְּשַׁבָּת וְיָצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם, הָוֵי כְּמִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וְנִתַּן בְּדִיר אוֹ בְסַהַר, שֶׁהַסְּפִינָה מֻקֶּפֶת מְחִצּוֹת:
שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן. דִּלְדִידְהוּ נַמִּי דְּגָזְרֵי דִּיר וְסַהַר אַטּוּ בִּקְעָה, בִּסְפִינָה כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְהַלֶּכֶת הָיָה מֻתָּר לְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ, וְעוֹד שֶׁהֲרֵי שָׁבְתוּ בַּאֲוִיר מְחִצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם, אֶלָּא שֶׁרָצוּ לְהַחְמִיר. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּכְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:

עיקר תוספות יום טוב(א) נְתָנוּהוּ. לְפִי שֶׁדֶּרֶךְ הוּא כְּשֶׁמּוֹלִיכִין הָאָדָם מוֹלִיכִין אוֹתוֹ אֶל עִיר, הִלְכָּךְ קָתָנֵי הוֹלִיכוּהוּ גַּבֵּי עִיר. אֶלָּא שֶׁאִם אֵרַע לִפְעָמִים שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לָבֹא אֶל עִיר אוֹ מִפְּנֵי סִבָּה וּמִקְרֶה שֶׁיִּתְּנוּהוּ לְמָקוֹם אַחֵר הַמִּשְׁתַּמֵּר כְּמוֹ בְּדִיר אוֹ סַהַר, לְכָךְ תָּנֵי גַּבַּיְהוּ נְתָנוּהוּ:
(ב) וְאֵין הָכִי נַמִּי דְּבָעִיר נַמִּי גָּזְרוּ דְּהָא וַדַּאי מַשְׁמַע דְּאַכָּל מַה שֶּׁהֻזְכַּר בְּדִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה קָמִפְלְגֵי, וְנָקְטֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי בָּבֵי דְּתַנָּא קַמָּא, וְהוּא הַדִּין לְאִידָךְ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְדִיר וְסַהַר אֶלָּא כְּשֶׁהִיא קְבוּעָה בַּנָּמָל כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם. אִי נַמִּי כְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י דִּכְשֶׁהַסְּפִינָה מְהַלֶּכֶת כְּשֶׁעוֹקֵר רַגְלוֹ קֹדֶם שֶׁיַּנִּיחֵהוּ מוֹצִיאָתוֹ הַסְּפִינָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ וְנִכְנָס בְּאַרְבַּע אַמּוֹת אֲחֵרוֹת עַל כָּרְחוֹ, וְהָוֵי כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיאוּהוּ לִסְטִים וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ תָדִיר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, וְכֵן לְעוֹלָם:
(ד) [וְטַעֲמָא] כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא דִּלְמָא עָמְדָה פִּתְאוֹם וְלָאו אַדַּעְתַּיְהוּ. וּלְטַעֲמָא דְּשָׁבְתוּ בַּאֲוִיר כוּ'‏ נִרְאֶה דְּהוֹאִיל וְיָצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם רָצוּ לְהַחְמִיר, שֶׁלֹּא תִטְעֶה וְלֹא תְחַלֵּק בֵּין יוֹצֵא לְחוּץ לַתְּחוּם וְשָׁבַת בַּמְּחִצּוֹת הָהֵן מִבְּעוֹד יוֹם כְּמוֹ בִּסְפִינָה לְהֵיכָא דְּלֹא שָׁבַת כְּמוֹ בְּדִיר וְסַהַר וְתַתִּיר הַכֹּל:

ב. פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמָל עַד שֶׁחֲשֵׁכָה. אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד. אָמַר לָהֶן, מֻתָּר אַתֶּם, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁכָה:

ברטנורהלַנָּמָל. מָקוֹם שֶׁהַסְּפִינוֹת חוֹנוֹת כְּשֶׁיּוֹצְאוֹת מִן הַיָּם אֶל שְׂפָתוֹ:
מָה אָנוּ לֵירֵד. מִן הַסְּפִינָה לְתוֹךְ הָעִיר, כְּלוּם בָּאנוּ מִחוּץ לַתְּחוּם מִשֶּׁחֲשֵׁכָה. וְהַאי נָמָל לָאו מֻקָּף מְחִצּוֹת הֲוָה, דְּאִי הֲוָה מֻקָּף מְחִצּוֹת, הָא קָאֲמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְעֵיל בִּנְתָנוּהוּ בְּדִיר אוֹ בְסַהַר דִּמְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ:
שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל. בִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה חָלוּל שֶׁהָיְתָה מְתֻקֶּנֶת לְמִדַּת צְפִיַּת אַלְפַּיִם אַמָּה:

ג. מִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ, כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה, יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן:

ברטנורהמִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת. כְּגוֹן לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ אוֹ לְהַצִּיל מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹ מִן הַנָּהָר:
כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה. וְאֵינְךָ צָרִיךְ לֵילֵךְ:
יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ:
כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. הָכִי קָאָמַר, אִם הָיוּ אוֹתָן אַלְפַּיִם אַמָּה הַנְּתוּנוֹת לוֹ לְכָל רוּחַ מִמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ נִכְנָסוֹת לְתוֹךְ אַלְפַּיִם שֶׁל תְּחוּם בֵּיתוֹ, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא מִתְּחוּמוֹ דָּמִי, וְהוֹלֵךְ עַד בֵּיתוֹ וַהֲרֵי הוּא כְּבַתְּחִלָּה:
שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן. הָכִי קָאָמַר, שֶׁכֵּן מָצִינוּ קֻלָּא אַחֶרֶת בְּכָל הַיּוֹצְאִין לְהַצִּיל מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמִן הַמַּפֹּלֶת, שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁיָּצְאוּ בִּרְשׁוּת הִתִּירוּ לָהֶם לַחֲזֹר בִּכְלֵי זֵינָן לִמְקוֹמָם וְלֹא הִצְרִיכוּם לְהַנִּיחַ כְּלֵי זֵינָן, הָכִי נַמִּי הֵקֵלּוּ [לָזֶה שֶׁיָּצָא] בִּרְשׁוּת לִהְיוֹת כְּאִלּוּ לֹא יָצָא:

עיקר תוספות יום טוב(ה) גְּמָרָא. וְטַעֲמָא שֶׁמָּא יַרְגִּישׁוּ בָּהֶם הָאוֹיְבִים שֶׁיָּצְאוּ וְיִרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶן וְאֵין כְּלֵי זַיִן בְּיָדָם לְהַצִּיל. וְלִמְקוֹמָן הַיְנוּ לַמָּקוֹם שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם חֲכָמִים, שֶׁהוּא עַד אַלְפַּיִם אַמָּה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ד. מִי שֶׁיָּשַׁב בַּדֶּרֶךְ, וְעָמַד, וְרָאָה וַהֲרֵי הוּא סָמוּךְ לָעִיר, הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה כַוָּנָתוֹ לְכָךְ, לֹא יִכָּנֵס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִכָּנֵס. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה הָיָה, וְנִכְנַס רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹא מִתְכַּוֵּן:

ברטנורהמִי שֶׁיָּשַׁב בַּדֶּרֶךְ. לָנוּחַ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה בִּתְחוּם הָעִיר, וְחָשְׁכָה לוֹ שָׁם, וּכְשֶׁעָמַד רָאָה שֶׁהוּא סָמוּךְ לָעִיר וּבִתְחוּמָהּ:
לֹא יִכָּנֵס. לָעִיר לִהְיוֹת כְּאַנְשֵׁי הָעִיר, אֶלָּא מִמָּקוֹם שֶׁחָשְׁכָה לוֹ יִמְדֹּד אַלְפַּיִם אַמָּה וְעַד מָקוֹם שֶׁיִּכְלוּ יֵלֵךְ בָּעִיר וְתוּ לֹא:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יִכָּנֵס. וְיֵלֵךְ כָּל הָעִיר וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה כִּבְנֵי הָעִיר. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
בְּלֹא מִתְכַּוֵּן. שֶׁלֹּא יָדַע כְּשֶׁחָשְׁכָה לוֹ שֶׁהוּא בִּתְחוּם הָעִיר, וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִהְיוֹת שְׁבִיתָתוֹ בָּעִיר אֶלָּא בִּמְקוֹמוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(ו) וְהַמְּדִידָה הוּא מַהֲלַךְ אַלְפַּיִם פְּסִיעוֹת בֵּינוֹנִית שֶׁלֹּא יַרְחִיק רַגְלָיו, וְזֶה שִׁעוּר אַמָּה אַחַת בֵּין רֶגֶל לְרֶגֶל. הָרִי"כ:
(ז) יִכָּנֵס. כֵּיוָן שֶׁאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהָעִיר תּוֹךְ תְּחוּמוֹ לֹא הָיָה קוֹנֶה שְׁבִיתָה אֶלָּא עִם בְּנֵי הָעִיר, הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁקָּנָה שְׁבִיתָה עִמָּהֶם. בֵּית יוֹסֵף:

ה. מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָדַע שֶׁחֲשֵׁכָה, יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וְהוּא בְאֶמְצָעָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם בֵּרֵר לוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ:

ברטנורהיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. דְּסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי חֶפְצֵי הֶפְקֵר שֶׁאֵין לָהֶם דַּעַת בְּעָלִים קוֹנִים שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמָן וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, וְהַיָּשֵׁן שֶׁאֵין לוֹ דַּעַת בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹנֶה שְׁבִיתָה דִּינוֹ כְּחֶפְצֵי הֶפְקֵר וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. וְרַבָּנָן סָבְרֵי חֶפְצֵי הֶפְקֵר אֵין קוֹנִין שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמָן, אֶלָּא הַזּוֹכֶה בָּהֶן מוֹלִיכָן לְמָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לֵילֵךְ, הָכָא נַמִּי הַיָּשֵׁן אֵינוֹ קוֹנֶה שְׁבִיתָה וְאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת בִּלְבַד. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שֶׁהַיָּשֵׁן קוֹנֶה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ וְיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אֲבָל בְּנִכְסֵי הֶפְקֵר הֲלָכָה כַּחֲכָמִים שֶׁהֵן כְּרַגְלֵי כָּל אָדָם וְאֵין קוֹנִין שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמָן, אֶלָּא הַזּוֹכֶה בָּהֶן מוֹלִיכָן לְמָקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לֵילֵךְ:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁקָּדַשׁ הַיּוֹם הָיָה יָשֵׁן לֹא קָנָה שְׁבִיתָה, וְאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁזִּכְּתָה לוֹ תּוֹרָה דִּכְתִיב (שמות טז) שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו, וְקוֹמָתוֹ שֶׁל אָדָם בֵּינוֹנִי שָׁלֹשׁ אַמּוֹת וְאַמָּה אַחַת לִפְשֹׁט יָדָיו וְרַגְלָיו:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר וְהוּא בְאֶמְצָעָן. חֲכָמִים סָבְרֵי יָהֲבִינַן לֵיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר כִּי יָהֲבִינַן לֵיהּ אַרְבַּע אַמּוֹת הַיְנוּ שְׁתֵּי אַמּוֹת לְכָל צִדָּיו:
לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה. יִטֹּל אַרְבַּע אַמּוֹת, וְאַחַר שֶׁבֵּרֵר צַד אֶחָד אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר וְלִבְרֹר צַד אַחֵר:

עיקר תוספות יום טוב(ח) וּמִטַּעֲמָא אַחֲרִינָא, הוֹאִיל וְנֵעוֹר קוֹנֶה יָשֵׁן נַמִּי קוֹנֶה, כִּדְפֵרֵשׁ רַשִׁ"י:
(ט) הַיְנוּ בְּלֹא רֹאשׁוֹ, וּבְפִשּׁוּט יָדַיִם (וְרַגְלַיִם) נִכְנָס הָרֹאשׁ. תּוֹסָפוֹת:
(י) וְהוּא בְאֶמְצָעָן. נָטַר עַד הָכָא וְהוּא הַדִּין לְבִתְרֵי בָּבֵי דִּבְמִשְׁנָה קַמַּיְתָא:
(יא) וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה. וְהַיְנוּ [דְּאִיכָּא בֵּינַיְהוּ דְּרַבִּי יְהוּדָה וַחֲכָמִים] דְּרַבָּנָן סָבְרֵי אַרְבַּע לְכָל צְדָדָיו הַיְנוּ שְׁמֹנֶה עַל שְׁמֹנֶה, וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר לְחַד רוּחַ וְתוּ לֹא:

ו. הָיוּ שְׁנַיִם, מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה, מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. הָיוּ שְׁלֹשָׁה, וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינֵיהֶן, הוּא מֻתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרִין עִמּוֹ, וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, עֵרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית, הִיא מֻתֶּרֶת עִמָּהֶם וְהֵן מֻתָּרוֹת עִמָּהּ, וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ:

ברטנורההָיוּ שְׁנַיִם. עוֹמְדִים רָחוֹק זֶה מִזֶּה שֵׁשׁ אַמּוֹת, דְּמֻבְלָעִין שְׁתֵּי אַמּוֹת שֶׁל כָּל אֶחָד לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בְּתוֹךְ שְׁתֵּי אַמּוֹת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְשֹׁט זֶה יָדוֹ לְתוֹךְ שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת שֶׁאֵין לוֹ בָּהֶם כְּלוּם וְיוֹצִיא לְשָׁם פִּתּוֹ אוֹ חֲפָצָיו:
וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינֵיהֶם. שְׁתֵּי אַמּוֹתָיו בְּתוֹךְ שֶׁל זֶה וּשְׁתֵּי אַמּוֹתָיו בְּתוֹךְ שֶׁל זֶה. הוּא מֻתָּר עִם כָּל אֶחָד, פּוֹנֶה לְכָאן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה וּפוֹנֶה לְכָאן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ עִם זֶה:
לְשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת. וְהֵם זוֹ אֵצֶל זוֹ:
פְּתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים. דְּכָל אַחַת רְשׁוּת לְעַצְמָהּ וְאֵין לָהֶם דְּרִיסַת הָרֶגֶל זוֹ עַל זוֹ, דְּהַשְׁתָּא אֵינָן אוֹסְרוֹת זוֹ עַל זוֹ:
עֵרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית הִיא מֻתֶּרֶת עִמָּהֶן וְכוּ'. וְרַבָּנָן אַפְלִיגוּ עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּהָא וְאָמְרֵי כֻּלָּן אֲסוּרוֹת זוֹ בַזּוֹ. וְהַשְׁתָּא קָאָמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן וַהֲלֹא זֶה הַדָּבָר שֶׁהָיוּ שָׁלֹשׁ וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינְתַיִם וְאַתֶּם מוֹדִים שֶׁהוּא מֻתָּר עִמָּהֶן וְהֵם מֻתָּרִים עִמּוֹ דּוֹמֶה לְשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת, וְאַמַּאי קָמִפַּלְּגִיתוּ עָלַי בְּשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת, וְאָמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן הָתָם בְּשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת מִתּוֹךְ שֶׁמְּרֻבִּים הֵם שְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת הָאֲסוּרוֹת זוֹ בְּזוֹ יָבֹאוּ לְהוֹצִיא מִזּוֹ לְזוֹ, וְהָאֶמְצָעִית לֹא יְהָבָהּ אַדַּעְתָּהּ וְלֹא מַדְכְּרָא לְהוּ, דְּאָמְרֵי שֶׁמָּא אֶחָד מִדִּיּוּרֵי הָאֶמְצָעִית שֶׁמֻּתָּר בַּזּוֹ וּבַזּוֹ הוּא שֶׁמּוֹצִיא. אֲבָל הָכָא בִּשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים אִי אָתֵי חַד מִשְּׁנֵי הַחִיצוֹנִים לַאֲפוֹקֵי לְתוֹךְ שְׁתֵּי אַמּוֹת שֶׁל הַחִיצוֹן הָאַחֵר, הָאֶמְצָעִי יָהֵיב אַדַּעְתֵּיהּ וּמַדְכַּר לֵיהּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת, שֶׁשְּׁתֵּי הַחִיצוֹנוֹת בִּלְבַד אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(יב) דַּחֲפָצָיו כְּרַגְלָיו כְּדִתְנַן [בֵּיצָה פ"ה מ"ג] הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים:

ז. מִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר, וְאָמַר, שְׁבִיתָתִי תַחְתָּיו, לֹא אָמַר כְּלוּם. שְׁבִיתָתִי בְעִקָּרוֹ, מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמֵעִקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה:

ברטנורהוְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר. שֶׁיָּכוֹל לְהַגִּיעַ שָׁם קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ, אֶלָּא שֶׁהוּא עָיֵף וְרוֹצֶה לָנוּחַ בִּמְקוֹמוֹ:
לֹא אָמַר כְּלוּם. הוֹאִיל וְלֹא פֵּרֵשׁ אֵיזֶה אַרְבַּע אַמּוֹת בָּחַר לוֹ מִתַּחְתָּיו שֶׁל אִילָן, לָאו שְׁבִיתָה הִיא וְאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, שֶׁהֲרֵי לֹא קָנָה שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ כֵּיוָן שֶׁעָקַר דַּעְתּוֹ מִלִּשְׁבּוֹת כָּאן, וְתַחַת הָאִילָן נַמִּי לֹא קָנָה שְׁבִיתָה. וְהָנֵי מִלֵּי כְּשֶׁיֵּשׁ תַּחְתָּיו שֶׁל אִילָן שְׁמֹנֶה אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר, דְּאִיכָּא לְמֵימַר דְּהַאי גִּיסָא בָּחַר אוֹ דְּהַאי גִּיסָא בָּחַר וְלֹא הָוֵי סִיּוּם, אֲבָל שֶׁבַע אַמּוֹת עַל כָּרְחֲךָ מִקְּצָת בֵּיתוֹ נִכָּר בְּאַמָּה אֶמְצָעִית דְּאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא בֵּרְרָהּ, דְּאִי בְּאֶמְצַע הָאִילָן בֵּרֵר לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי הִיא מֵהֶן, וְאִי מֵהַאי גִּיסָא אוֹ מֵהַאי גִּיסָא הֲרֵי הִיא מֵהֶן, הִלְכָּךְ קָנָה שָׁם [שְׁבִיתָה]:
אָמַר שְׁבִיתָתִי בְעִקָּרוֹ. הוֹאִיל וְסִיֵּם מְקוֹמוֹ, אוֹתָהּ שְׁבִיתָה קוֹנָה לוֹ אַלְפַּיִם לְצַד רַגְלָיו וְאַלְפַּיִם לְצַד בֵּיתוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(יג) וְחָשְׁכָה לוֹ הַיְנוּ אִם יִרְצֶה לֵילֵךְ לְבֵיתוֹ, אֲבָל לְעִקָּרוֹ שֶׁל אִילָן אָזֵיל. וְאִיכָּא דְּאָמְרֵי בַּגְּמָרָא דְּחָשְׁכָה לוֹ אִם יֵלֵךְ מְעַט מְעַט אֲבָל כִּי רָהֵיט מָטֵי לְהָתָם, וְכֵן הַסְכָּמַת הַפּוֹסְקִים:
(יד) וְהָא דִּבְפֶרֶק ג'‏ מִשְׁנָה ד'‏ אֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר דִּסְפֵק עֵרוּב אֵינוֹ עֵרוּב מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם שֶׁמִּבֵּיתוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב שָׁם, וְלֹא אָמְרִינַן שֶׁלֹּא יָזוּז מִמְּקוֹמוֹ, הָתָם כְּעוֹמֵד בְּעִירוֹ לֹא עָקַר דַּעְתּוֹ מֵעִירוֹ, וְדַעְתּוֹ שֶׁאִם לֹא יִקְנֶה לוֹ שָׁם שְׁבִיתָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ תְּחוּם בֵּיתוֹ. תּוֹסָפוֹת:
(טו) אַלְפַּיִם אַמָּה. דְּהָא עִקַּר עֵרוּב בָּרֶגֶל כִּדְמַסְקִינַן בְּמִשְׁנָה ט', וְהָכָא דְּדָחוּק הוּא דְּחָשְׁכָה לוֹ שָׁרִינַן לֵיהּ בְּאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי כוּ':

ח. אִם אֵינוֹ מַכִּיר, אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָקִי בַהֲלָכָה, וְאָמַר, שְׁבִיתָתִי בִמְקוֹמִי, זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. עֲגֻלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְרֻבָּעוֹת, כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר לַזָּוִיּוֹת:

ברטנורהוְאִם אֵינוֹ מַכִּיר. אִילָן אוֹ גָּדֵר:
אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָקִי בַהֲלָכָה. וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיּוֹעִיל לוֹ כְּשֶׁיֹּאמַר שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְאָמַר שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמוֹ. זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ:
עֲגֻלּוֹת. דִּבְעָרֵי מִקְלָט דְּמִנַּיְהוּ יָלְפִינַן אַלְפַּיִם אַמָּה שֶׁל תְּחוּם שַׁבָּת כְּתִיב (במדבר לה) [זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים]. לָזֶה אַתָּה נוֹתֵן פֵּאוֹת, דְּהַיְנוּ זָוִיּוֹת וְאִי אַתָּה נוֹתֵן פֵּאוֹת לְשׁוֹבְתֵי שַׁבָּת. וְרַבָּנָן דְּבָעוּ מְרֻבָּעוֹת דָּרְשִׁי זֶה לְרִבּוּיֵי, כָּזֶה יִהְיוּ כָּל שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת. כָּתַב הָרַמְבַּ"ם לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת מְרֻבָּע מְצֻמְצָם בְּכִוּוּן, תָּנָא כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּלוֹמַר כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם רְגִילִים לְרַבֵּעַ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְרֻבָּע בְּצִמְצוּם:
נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת. אַרְבַּע הַפֵּאוֹת שֶׁבַּאֲלַכְסוֹנוֹ שֶׁל מְרֻבָּע הָעוֹדְפוֹת עַל הָעִגּוּל שֶׁבְּתוֹכוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(טז) זָכָה לוֹ. וְקָא מַשְׁמַע לָן שֶׁאֵין נִקְרָא זֶה שְׁבִיתָה בְּטָעוּת כִּדְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּמִשְׁנָה ד', דְּלֹא דָּמִי מִי שֶׁהוּא סָמוּךְ לָעִיר וְלֹא יָדַע, דְּנִכָּר לַכֹּל וּמְפֻרְסָם שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ בְּטָעוּת, מַה שֶּׁאֵינוֹ נִכָּר [לוֹמָר] דְּאִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ הָאִילָן אוֹ הַגָּדֵר לֹא הָיָה אוֹמֵר תְּהֵא שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי. הָרִי"כ:
(יז) וְלֹא קַשְׁיָא אַמַּה שֶּׁכָּתַב בְּפֶרֶק ג'‏ מִשְׁנָה ה'‏ דִּתְחוּמִין דְּרַבָּנָן. שֶׁהֲרֵי כָּתַב הַטּוּר סִימָן שצ"ז דִּקְרָאֵי אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא:

ט. וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, לֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בְּפַת אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר, שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו:

ברטנורהזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ. כְּגוֹן זֶה שֶׁהוּא בַּדֶּרֶךְ וְאֵין עִמּוֹ פַּת, דְּהַשְׁתָּא עָנִי הוּא, לוֹ הִתִּירוּ חֲכָמִים לְעָרֵב בְּרַגְלָיו. דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר עִקַּר עֵרוּב בְּפַת, וְקֻלָּא הִיא דַּאֲקִילוּ גַּבֵּי עָנִי אוֹ מִי שֶׁבָּא בַּדֶּרֶךְ וְאֵין עִמּוֹ פַּת לְעָרֵב בְּרַגְלָיו. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר עִקַּר עֵרוּב בָּרֶגֶל, וְקֻלָּא הִיא דַּאֲקִילוּ לֶעָשִׁיר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ בְּרַגְלָיו לִשְׁלֹחַ עֵרוּבוֹ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וּבֵין רַבִּי מֵאִיר וּבֵין רַבִּי יְהוּדָה שָׁוִים הֵם שֶׁהָאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵינוֹ קוֹנֶה שְׁבִיתָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁאָמַר, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא עָנִי אוֹ בָּא בַּדֶּרֶךְ שֶׁאֵין עִמּוֹ פַּת, אֲבָל עָשִׁיר צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁלַח פַּת בִּמְקוֹם שְׁבִיתָתוֹ. וְהָאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי אֵינוֹ קוֹנֶה שָׁם שְׁבִיתָה אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שְׁהוּת בַּיּוֹם שֶׁהָיָה יָכוֹל לָרוּץ וּלְהַגִּיעַ שָׁם קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וְאִם אֵין כָּל כָּךְ שְׁהוּת בַּיּוֹם בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי לֹא קָנָה שָׁם שְׁבִיתָה:

עיקר תוספות יום טוב(יח) הֶעָנִי כוּ'. אֲתָאָן לְרַבִּי מֵאִיר, וּכְלוֹמַר בְּזוֹ אָמְרוּ הֶעָנִי כוּ', אֲבָל עִקַּר עֵרוּב בְּפַת גְּמִירָא וְטַעֲמֵיהּ דְּכֵיוָן שֶׁמֵּבִיא פַּת גִּלָּה דַּעְתּוֹ וְנִכָּר שֶׁרְצוֹנוֹ לִשְׁבֹּת שָׁם. אֲבָל כְּשֶׁמְּעָרֵב בְּרַגְלָיו אָמְרוּ אֱינָשֵׁי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא שְׁמַעְתֵּיהּ מְשַׁכְתֵּיהּ, וְאִם עַם הָאָרֶץ חֲמוֹרוֹ אִתְאַבִיד לֵיהּ וְהוֹלֵךְ לְבַקְּרוֹ שָׁם. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר כֵּיוָן שֶׁטּוֹרֵחַ הוּא בְּעַצְמוֹ יֵשׁ הֶכֵּירָא יוֹתֵר מִשֶּׁשּׁוֹלֵחַ שָׁם [שָׁלִיחַ] וּבְיָדוֹ פַּת:
(יט) כְּלוֹמַר וּפְלוּגְתַּיְהוּ בְּאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בִּמְקוֹמִי [וְאֵינוֹ] עָנִי, שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת:
(כ) הָכִי קָאָמַר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ פַּת הָוֵי כְּמִי שֶׁאֵין עִמּוֹ פַּת, הוֹאִיל וּבַדֶּרֶךְ הוּא וְחָשְׁכָה לוֹ, כִּדְמַסִּיק שֶׁהָיָה יָכוֹל לָרוּץ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

י. מִי שֶׁיָּצָא לֵילֵךְ בְּעִיר שֶׁמְּעָרְבִין בָּהּ וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ, הוּא מֻתָּר לֵילֵךְ וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְעָרֵב וְלֹא עֵרֵב, הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל:

ברטנורהמִי שֶׁיָּצָא. מֵעִירוֹ, שֶׁשְּׁלָחוּהוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ לְהוֹלִיךְ לָהֶם עֵרוּב כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לֵילֵךְ מָחָר לָעִיר שֶׁמְּעָרְבִין לָהּ, שֶׁהִיא סְמוּכָה לָהֶם שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת וִיכוֹלִין לֵילֵךְ מִזּוֹ לְזוֹ עַל יְדֵי עֵרוּב:
וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ. דְּאָמַר לֵיהּ עֵת חַמָּה הִיא עֵת צִנָּה הִיא:
הוּא מֻתָּר לֵילֵךְ. לְמָחָר לְאוֹתָהּ עִיר אַחֶרֶת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ כְּדֵי לִקְנוֹת שְׁבִיתָה לְסוֹף אַלְפַּיִם אַמָּה רָחוֹק מִן הָעִיר, הָוֵי כְּעָנִי שֶׁאוֹמֵר שְׁבִיתָתִי בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, וְקָנָה לְשָׁם שְׁבִיתָה:
וְכָל בְּנֵי עִירוֹ אֲסוּרִין. שֶׁלֹּא הֶחְזִיקוּ בַּדֶּרֶךְ, וְאֵין לָהֶם אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מֵעִירָם:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כוּ'. רַבִּי מֵאִיר מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי עָנִי הוּא הוֹאִיל וְיָצָא מִבֵּיתוֹ וְהֶחְזִיק בַּדֶּרֶךְ, אוֹ דִּלְמָא כֵּיוָן שֶׁהָיָה יָכוֹל לְעָרֵב בְּפַת וְלֹא עֵרֵב לָאו עָנִי הוּא, הִלְכָּךְ הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל, שֶׁאֵין לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ מֵעִירוֹ, שֶׁמָּא שְׁבִיתָתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לְהוֹלִיךְ שָׁם הָעֵרוּב בְּסוֹף אַלְפַּיִם מֵעִירוֹ, וּלְסוֹף הָאַלְפַּיִם מֵעִירוֹ נַמִּי לֹא קָנָה אַלְפַּיִם לְצַד עִיר הָאַחֶרֶת, שֶׁמָּא לֹא קָנָה שְׁבִיתָה אֶלָּא בְּבֵיתוֹ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(כא) וְחָזַר [בּוֹ] מִלָּלֶכֶת הַיּוֹם, אֲבָל דַּעְתּוֹ לֵילֵךְ לְמָחָר:
(כב) כְּלוֹמַר דְּלֹא אָמְרִינַן נִמְלָךְ הוּא שֶׁלֹּא לִקְנוֹת שְׁבִיתָה, אֶלָּא אָמְרִינַן דִּבְדַעְתּוֹ עוֹמֵד. הָרַמְבַּ"ם:

יא. מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שְׁתַּיִם, יִכָּנֵס, שָׁלֹשׁ, לֹא יִכָּנֵס. מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, יִכָּנֵס, שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת, מִפְּנֵי הַטּוֹעִין:

ברטנורהאֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. וְאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת מִכָּאן וְאַרְבַּע אַמּוֹת מִכָּאן. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּבְלָעוֹת אֵלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּתוֹךְ תְּחוּם הָעִיר, לֹא אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּעַל עַל, דִּסְבִירָא לֵיהּ הַבְלָעַת תְּחוּמִים לָאו מִלְּתָא הִיא:
שְׁתַּיִם יִכָּנֵס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעֲמֵיהּ, דְּאָמַר וְהוּא בְּאֶמְצָעָן, שֶׁבְּסוֹף הָאַלְפַּיִם יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, שְׁתַּיִם מִצַּד זֶה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וּשְׁתַּיִם מִצַּד זֶה לְסוֹף הַתְּחוּם, הִלְכָּךְ אִם הוּא עוֹמֵד בָּאַמָּה הַשְּׁנִיָּה יִכָּנֵס, דְּהַבְלָעַת תְּחוּמִין מִלְּתָא הִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ. שֶׁהָיָה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ חוּץ לַתְּחוּם:
לֹא יִכָּנֵס. דְּבִמְקוֹמוֹ לֹא קָנָה שְׁבִיתָה, שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לִקְנוֹת שְׁבִיתָה בִּמְקוֹמוֹ, וּבָעִיר לֹא קָנָה שְׁבִיתָה, שֶׁיֵּשׁ בֵּינוֹ וּבֵין הָעִיר יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה, הִלְכָּךְ אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדִין מִי שֶׁיָּצָא מִחוּץ לַתְּחוּם:
עַד חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר מְעַט. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה דַּוְקָא, וְלֹא יָדַעְתִּי לְיַשְּׁבוֹ יָפֶה:
הַמָּשׁוֹחוֹת. מֹדְדֵי הַתְּחוּמִים לָעֲיָרוֹת וְעוֹשִׂין סִימָן לְסוֹף הַתְּחוּם, אֵין מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת לַעֲשׂוֹת הַסִּימָן בְּסוֹף אַלְפַּיִם מַמָּשׁ, אֶלָּא כּוֹנְסִין אוֹתָן לְתוֹךְ אַלְפַּיִם:
מִפְּנֵי הַטּוֹעִין. שֶׁאֵין מַכִּירִין הַסִּימָן וּפְעָמִים שֶׁיּוֹצְאִים לְהַלָּן מִמֶּנּוּ וְחוֹזְרִין וְלָאו אַדַּעְתַּיְהוּ, וּמִשּׁוּם הָכִי רְגִילִין תָּמִיד לִכְנוֹס בְּתוֹךְ אַלְפַּיִם, וְנִמְצָא שֶׁאֵלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם הֵן, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה זֶה אָנוּס שָׁרִינַן לֵיהּ לִכָּנֵס, וְלֹא מַחְמִירִינַן לֵיהּ כִּי הֵיכִי דְּמַחְמִירִינַן לְמִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, דְּהָתָם הֲוָה לֵיהּ לִזָּהֵר וְלָתֵת בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

עיקר תוספות יום טוב(כג) וְדִכְוָתֵיהּ שָׁלֹשׁ לֹא יִכָּנֵס, אִם עוֹמֵד בָּאַמָּה הַשְּׁלִישִׁית. גְּמָרָא:
(כד) וְזֶה לְשׁוֹן הָרִי"כ, לֹא יִכָּנֵס, אִם אָמַר שְׁבִיתָתִי בָּעִיר לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁהֲרֵי הוּא חוּץ [לִמְקוֹם] שֶׁסִּיֵּם יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם אַמָּה, וּבִמְקוֹמוֹ נַמִּי לֹא קָנֵי שְׁבִיתָה. וְזוֹ הִיא כַּוָּנַת הָרַ"ב בַּמֶּה שֶׁכָּתַב שֶׁהֲרֵי גִּלָּה דַּעְתּוֹ, רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁאָמַר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כה) אֶלָּא כְּלוֹמַר לְפִי סְבָרַת הָאָדָם שֶׁיּוּכַל לְשַׁעֵר עַד חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת וְלֹא יוֹתֵר, אֲבָל אֶפְשָׁר לִפְחוֹת וּלְשַׁעֵר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּטְעוּ כָּל כָּךְ:
(כו) לֹא רָאָה [בָּזֶה] דִּבְרֵי רַשִׁ"י וְהָרִי"כ שֶׁכָּתְבוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם, אָמְרִינַן לְקַמָּן בְּפֶרֶק ה'‏ אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה [אַרְבָּעִים חֲבָלִים יֶשׁ לְאַלְפַּיִם]. וְכָל חֶבֶל וְחֶבֶל מִתְמַעֵט שְׁתֵּי אֲחִיזוֹת, זֶה תּוֹפֵס מִכָּאן וְזֶה מִכָּאן. וְהָאֲחִיזָה טֶפַח וַחֲצִי אֶצְבַּע. הֲרֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת:
(כז) כְּדִמְתַרְגֵּם [בְּמִדְבָּר לה] וּמַדֹּתֶם חוּץ לָעִיר, וּמְשַׁחְתּוּן מִבָּרָא לְקַרְתָּא:

גמרא עירובין נ״ב ב: ז׳-י״ב

אָמַר רִבִּי חֲנִינָא רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ לַתְּחוּם לֹא יִכָּנֵס דִּכְתִיב (ישעי' נח) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ. רַגְלְךָ כְּתִיב. וְהָתַּנְיָא רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ לַתְּחוּם יִכָּנֵס. הָא מָנִי אֲחֵרִים הִיא. דְּתַנְיָא אֲחֵרִים אוֹמְרִים לְמָקוֹם שֶׁרוּבּוֹ הוּא נִזְרָק. אִיכָּא דַאֲמָרֵי אָמַר רִבִּי חֲנִינָא רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ לַתְּחוּם יִכָּנֵס. דִּכְתִיב אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ רַגְלֶיךָ קָרֵינָן. וְהָתַּנְיָא לֹא יִכָּנֵס. הוּא דְאָמַר כַּאֲחֵרִים. דְּתַנְיָא לְמָקוֹם שֶׁרוּבּוֹ הוּא נִזְרָק. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שְׁתַּיִם יִכָּנֵס שָׁלשׁ לֹא יִכָּנֵס. וְהָתַּנְיָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַחַת יִכָּנֵס שְׁתַּיִם לֹא יִכָּנֵס. לָא קַשְׁיָא הָא דְעָקַר חַדָא וְקָם אֲתַרְתֵּי הָא דְעָקַר תַּרְתֵּי וְקָם אַתְּלָת. וְהָתַּנְיָא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֲפִילוּ אַמָּה אַחַת לֹא יִכָּנֵס. כִּי תַנְיָא הַהִיא לְמוֹדֵד. דִּתְנַן וּלְמוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה אֲפִילוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלָה בַּמְּעָרָה:

רש״יגמ' ה"ג הא מני אחרים היא:
למקום שרובו שם הוא נזקר - ורובו בתוך התחום הוא:
נזקר - כלומר בתר רובו שדינן ליה וכיון דלא הויא אלא רגלו אחת חוץ לתחום עדיין רובו בתוך התחום הילכך יכנס:
הוא דאמר - ר' חנינא:
מתני' דעקר חדא - שיצא מן האחת ועומד בשניה והכי קאמר אם בשתים עומד יכנס וברייתא דקתני שתים לא יכנס שיצא מכל השתים:
למודד - שחשכה לו ואמר שביתתי במקומי ומודד אלפים פסיעות בינוניות אולי יכנס לתחום העיר וכלו אלפים שלו אמה אחת חוץ לתחום לא יכנס שאפילו האלפים מוליכות אותו לתוכו אינו מותר לצאת מאלפים כדתנן ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים אפילו סוף מדתו כלה במערה לא יהלך להלן מאלפים דכיון שמדד אלפים לבד מקום שביתתו שהן ארבע אינו יכול לעבור חוץ לאלפים:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג גמרא אמר ר' חנינא: היתה רגלו אחת בתוך התחום, ורגלו אחת חוץ לתחום — לא יכנס, דכתיב [שנאמר]: "אם תשיב משבת רגלך" (ישעיהו נח, יג). "רגלך" כתיב [נאמר] בלשון יחיד. משמע אף בהכנסת רגל אחת יש משום חילול שבת.
ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום — יכנס! ומשיבים: הא מני [זו כשיטת מי היא]? כשיטת אחרים היא, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: אחרים אומרים: למקום שרובו הוא נזקר (פונה). הרי שמותר לו להיכנס שהרי לא הוציא אלא רגל אחת.
איכא דאמרי [יש שאומרים בלשון אחרת]. אמר ר' חנינא: רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום — יכנס, דכתיב [שנאמר]: "אם תשיב משבת רגלך" "רגליך" מלשון רבים קרינן [קוראים אנו], אבל רגל אחת — מותר.
ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: לא יכנס! ומשיבים: הוא שאמר כשיטת אחרים דתניא [שכן שנינו בברייתא]: למקום שרובו הוא נזקר.
דבמשנה שנינו: "ר' אליעזר אומר: שתים — יכנס, שלש — לא יכנס". ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר' אליעזר אומר: אחת — יכנס, שתים — לא יכנס. ועונים: לא קשיא [קשה]: הא [זו משנתנו] מדברת כשעקר מאמה חדא וקם אתרתי [אחת ועמד בשניה] — מותר להיכנס. הא [זו הברייתא], שעקר מאמה שניה ועמד בשלישית — לא יכנס.
ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא] ר' אליעזר אומר: אפילו אמה אחת לא יכנס! ומשיבים: כי תניא ההיא [כאשר נשנתה אותה ברייתא] הרי היא למודד, דתנן [שכן שנינו במשנה]: ולמודד שאם שבת אדם במקומו ומודד משם את תחומו לפי פסיעותיו שאמרו נותנין לו אלפים אמה — אפילו סוף מדתו כלה במערה לא יכנס פנימה אל תוכה אפילו אמה אחת יותר ממידתו.

זוהר ספר הזהר, מצורע ז׳

פָּתַח רִבִּי יְהוּדָה בְּמִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא וְאָמַר (משלי ג') עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר. עֵץ חַיִּים דָּא אוֹרַיְיתָא דְאִיהִי אִילָנָא עִלָּאָה רַבָּא וְתַקִּיף תּוֹרָה אֲמָאי אִקְרֵי תוֹרָה. בְּגִין דְּאוֹרֵי וְגַלִּי בְּמָה דַהֲוָה סָתִים דְּלָא אִתְיְידָע. חַיִּים דְּכָל חַיִּים דִּלְעֵילָא בָּהּ אִתְכְּלִילוּ וּמִינָהּ נַפְקִין לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ לְאִינוּן דְּאַחֲדִין בָּהּ דְּמָאן דְּאָחִיד בְּאוֹרַיְיתָא אָחִיד בְּכֹלָּא אָחִיד לְעֵילָא וְתַתָּא וְתוֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר מָאן תּוֹמְכֶיהָ אִלֵּין אִינוּן דְּמַטִּילִין מְלָאי לְכִיסָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ. וְתוֹמְכֶיהָ זָכֵי לִנְבִיאֵי מְהֵימְנֵי דְיִפְקוּן מִנֵּיהּ. מְאֻשָּׁר אַל תִּקְרֵי מְאֻשָּׁר אֶלָּא מֵרֹאשׁוֹ אִינוּן תָּמְכִין לְאוֹרַיְיתָא מֵרֹאשׁוֹ וְעַד סוֹפוֹ. מֵרֹאשׁוֹ דָא רֵישָׁא דְכֹלָּא דְאִקְרֵי רֹאשׁ דִּכְתִיב (שם ח') מֵעוֹלָם נָסַכְתִּי מֵרֹאשׁ. וְרֹאשׁ דָּא חָכְמָה דְאִיהִי רֵישָׁא לְכָל גּוּפָא וְגוּפָא אִתְפְּשַׁט בֵּיהּ עַד סִיּוּמָא דְשִׁית סִטְרִין וְתוֹמְכֶיהָ כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שיר ה') שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ. דְּאִינוּן דְּמַטִּילִין מְלָאי לְכִיסָן שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אִינוּן תַּמְכִין לְאוֹרַיְתָא מֵרֵישָׁא עַד סִיּוּמָא דְגוּפָא וְכָל מְהֵימְנוּתָא בֵיהּ תַּלְיָיא וְאִתְמָךְ וְזָכֵי לְבְנִין דְּיִתְחֲזוּן לִנְבִיאֵי מְהֵימְנֵי:

תרגום הזוהרפָּתַח רַבִּי יְהוּדָה בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. וְאָמַר, עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאוּשָׁר. עֵץ חַיִּים, זוֹ הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהוּא אִילָן עֶלְיוֹן גָּדוֹל וְחָזָק. תּוֹרָה לָמָּה נִקְרֵאת תּוֹרָה. הוּא מִשּׁוּם שֶׁהִיא מוֹרָה וּמְגַלָּה מַה שֶּׁהָיָה סָתוּם וְלֹא נוֹדָע. חַיִּים, הִיא נִקְרֵאת, מִשּׁוּם שֶׁכָּל חַיִּים הָעֶלְיוֹנִים נִכְלָלִים בָּהּ, וּמִמֶּנָּהּ יוֹצְאִים. לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ, לָאֵלּוּ שֶׁהֵם אֲחוּזִים בָּהּ, שֶׁמִּי שֶׁאוֹחֵז בַּתּוֹרָה אָחוּז בַּכֹּל, אָחוּז לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְתוֹמְכֶיהָ מְאוּשָׁר, מִי הֵם תּוֹמְכֶיהָ. הֵם אֵלּוּ הַמַּטִּילִים מְלָאי, דְּהַיְנוּ שֶׁנּוֹתְנִים כֶּסֶף לִסְחוֹרָה, לְכִיסָּם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיִּסְחֲרוּ עִם הַכֶּסֶף, וְיִהְיוּ שֻׁתָּפִים בָּרֶוַח. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ. וְתוֹמְכֶיהָ, הַיְנוּ שֶׁזּוֹכִים שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶם בָּנִים הָרְאוּיִם לִהְיוֹת נְבִיאִים נֶאֱמָנִים. מְאוּשָׁר, אַל תִּקְרָא מְאוּשָׁר, אֶלָּא מֵרֹאשׁוֹ, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת מְאוּשָׁר, שֶׁנֵּצַח וָהוֹד תּוֹמְכִים בַּתּוֹרָה, מֵרֹאשׁוֹ עַד סוֹפוֹ. מֵרֹאשׁוֹ, זֶה הוּא רֹאשׁ הַכֹּל שֶׁנִּקְרָא רֹאשׁ, שֶׁכָּתוּב, מֵעוֹלָם נָסַכְתִּי מֵרֹאשׁ. וְרֹאשׁ זֶה הוּא חָכְמָה, שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הַגּוּף, וְהַגּוּף מִתְפַּשֵּׁט בּוֹ עַד סִיּוּם שֵׁשֶׁת הַקְּצָווֹת, וְתוֹמְכֶיהָ, הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, כִּי אֵלּוּ הַמַּטִּילִים מְלָאי לְכִיסָּם שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הֵם תּוֹמְכִים בַּתּוֹרָה מֵרֹאשׁ עַד סִיּוּם הַגּוּף, וְכָל הָאֱמוּנָה, תְּלוּיָה בּוֹ. וְנִתְמָךְ וְזוֹכֶה לְבָנִים הָרְאוּיִים לִנְבִיאֵי אֱמֶת.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות ד׳: י׳-י״א

א. כָּל הַזְּבָחִים צָרִיךְ הָעוֹבֵד שֶׁתִּהְיֶה מַחְשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם הַזֶּבַח וּלְשֵׁם בְּעָלָיו בִּשְׁעַת זְבִיחָה וּבִשְׁעַת קַבָּלַת הַדָּם ובִשְׁעַת הוֹלָכַת הַדָּם וּבִשְׁעַת זְרִיקָתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז) וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו שֶׁתִּהְיֶה זְבִיחָה עִם שְׁאַר אַרְבַּע הָעֲבוֹדוֹת לְשֵׁם שְׁלָמָיו וְכֵן שְׁאָר הַקָּרְבָּנוֹת. וְאִם שָׁחַט וְעָבַד שְׁאָר עֲבוֹדוֹת סְתָם וְלֹא חָשַׁב כְּלָל בְּעוֹלָה וּבִשְׁלָמִים הֲרֵי הֵן כְּשֵׁרִים וְעָלוּ לַבְּעָלִים:

ב. וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ בִּשְׁעַת שְׁחִיטַת הָעוֹלָה לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְבָרִים, לְשֵׁם הַזֶּבַח. וּלְשֵׁם הַזּוֹבֵחַ. וְשֶׁהַזֶּבַח לְהַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא. וְשֶׁיַּקְטִירוּ לְאִישִׁים וְשֶׁהַקְטָרָתוֹ לְרֵיחַ בִּלְבָד. וְשֶׁרֵיחַ זֶה נַחַת רוּחַ לִפְנֵי הַשֵּׁם. וְאִם שָׁחַט סְתָם כָּשֵׁר כְּמוֹ שֶׁבִּיאַרְנוּ. וְהַשּׁוֹחֵט חַטָּאת וְאָשָׁם. צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה מַחֲשַׁבְתּוֹ לְשֵׁם אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁבָּא עָלָיו:

מוסר שערי תשובה א׳: ט״ו-ט״ז

מֵעִיקְרֵי הַתְּשׁוּבָה הַצַעַר בְּמַעֲשֵׂה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב) וְגַם עַתָּה נְאֻם ה' שׁוּבוּ עָדַי בְּכָל לְבַבְכֶם בְּצוֹם וּבְכִי וּבְמִסְפֵּד. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַלֵּב וְהָעֵינַיִם שְׁנֵי סַרְסוּרֵי הַחֵטְא. וְכֵן כָּתוּב (במדבר טו) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. לָכֵן בְּזֹאת יְכוּפַּר עֲוֹן הַסַּרְסוּרִים בְּמִדַּת תְּשׁובָתָם כְּנֶגֶד מִדַּת מְשׁוּבָתָם כִּי יִתְכַּפֵּר עֲוֹן לְבַב הַחַטָּאִים בִּמְרִירוּתוֹ וְאַנְחָתוֹ. וּבְשֶׁבֶר אֲשֶׁר הֵם שׁוֹבְרִים אוֹתוֹ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף. וְנֶאֱמַר (תהלים נ. א) לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. וְהַמָּשָׁל עַל זֶה מִן הַכֵּלִים הַטְּמֵאִים אֲשֶׁר הֵן נִשְׁבָּרִין מִטּוּמְאָתָם טָהֲרוּ. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא נא) תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ. וַעֲוֹן הָעֵינַיִם יְכֻפַּר בַּדְּמָעוֹת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ. לֹא אָמַר עַל לֹא שָׁמַרְתִּי תוֹרָתֶךָ. אֲבָל אָמַר לֹא שָׁמְרוּ כִּי הֵם סִבְּבוּ הַחֵטְא. עַל כֵּן הוֹרַדְתִּי פַּלְגֵי מַיִם (וְגַם) יִדְאַג וְיִפְחַד מֵעוֹנֶשׁ עֲוֹנוֹתָיו כִּי יֵשׁ עֲוֹנוֹת שֶׁהַתְּשׁוּבָה תוֹלָה כַּפָּרָתָן וִיסוּרִין מְמָרְקִין כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם לח) כִּי עֲוֹנִי אַגִיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי. וְעִנְיַן הַיָגוֹן עַל שֶׁעָבַר וְעִנְיַן הַדְּאָגָה עַל הֶעָתִיד. וְעוֹד שֵׁנִית יִדְאַג אוּלַי הוּא מְקַצֵר בְּחוֹבַת הַתְּשׁוּבָה בְּצַעַר וּבִמְרִירוּת וּבְצוֹם וּבְכִי. וְגַם כִּי הִרְבָּה צַעַר וְהִרְבָּה בְּכִי יִזְחַל וְיִירָא אוּלַי לְעוּמַת זֶה הִרְבָּה אַשְׁמָה וְלֹא הִשְׁלִים חֻקּוֹ אֶת כָּל עֻנּוֹתוֹ וּבַאֲשֶׁר יִבְכֶּה בַצוֹם נַפְשׁוֹ. וּמִי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּגוֹדֶל עֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא עַל יְצוּרָיו וְכִי אֵין קֵץ לְרָעַת הַמַּמְרֶה אֶת פִּיו כָּל אֲשֶׁר יוֹסִיף בַּעֲבוֹדָה וּבְדַרְכֵּי הַתְּשׁוּבָה הֲלֹא מִצְעָר אֶצְלוֹ וְהִנֵּה לִמְעַט בְּעֵינָיו:

הצטרפו לקבוצת ווצאפ יומית של סגולת היום, חוק לישראל והילולת צדיקים

הצטרפו אלינו

עמותת אורות האמונה בני משה בראשותו של הרב יעקב מאור פועלת למען אחדות ישראל, עם כולל אברכים, שיעורים, זיכוי רבים, תמיכה בנזקקים, יתומים ואלמנות והלומי קרב, שלום בית ומענה לשאלות הלכתיות.

השירות הזה של חוק לישראל הוא אחד מני רבים. הצטרפו אלינו! כדאי לכם!

לתרומה לעמותה

שמע בחצות תהילים ישראל שמות לרפואה מילוי משאלות עילוי נשמה

הערוץ של הרב ביוטיוב