חק לישראל - פרשת פינחס יום רביעי

א. אֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין, הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. זֶה חֹמֶר בַּמְקַלֵּל מִבַּמַּכֶּה, שֶׁהַמְקַלֵּל לְאַחַר מִיתָה חַיָּב, וְהַמַּכֶּה לְאַחַר מִיתָה פָּטוּר. הַגּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:

ברטנורהאֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין. מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין. שֶׁמְּסָרֵב עַל דִּבְרֵי בֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית:
וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן. אַף עַל פִּי שֶׁהֵם בָּאִים לְחַיְּבָהּ שְׂרֵפָה, אֵין נִדּוֹנִים אֶלָּא בַמִּיתָה שֶׁהָיוּ מְחַיְּבִים אֶת בּוֹעֲלָהּ שֶׁהוּא בְחֶנֶק, כִּשְׁאָר הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, דִּכְתִיב (ויקרא כא) הִיא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף, הִיא וְלֹא בוֹעֲלָהּ. וְזוֹמְמֶיהָ יָלְפִינַן מִכַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וְלֹא לַאֲחוֹתוֹ:
וּבוֹעֲלָהּ. לְבַת כֹּהֵן כְּשֶׁהִיא נְשׂוּאָה. אֲבָל אֲרוּסָה, הִיא וּבוֹעֲלָהּ בִּסְקִילָה:
שֶׁהַמְקַלֵּל לְאַחַר מִיתָה חַיָּב. דִּכְתִיב (שם כ) אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל, וּקְרָא יְתֵרָא הוּא לְרַבּוֹת לְאַחַר מִיתָה:
וְהַמַּכֶּה לְאַחַר מִיתָה פָּטוּר. דְּהָא לֹא מִחַיַּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בוֹ חַבּוּרָה, וְאֵין חַבּוּרָה לְאַחַר מִיתָה:
עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. דִּכְתִיב (שמות כא) וְנִמְצָא בְיָדוֹ, וְאֵין יָדוֹ אֶלָּא רְשׁוּתוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר כא) וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ:
וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ. תַּשְׁמִישׁ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה. וְתַנָּא קַמָּא מְחַיֵּב אֲפִלּוּ בְתַשְׁמִישׁ שֶׁהוּא פָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא:
הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ. טַעֲמַיְהוּ דְרַבָּנָן דְּפָטְרֵי, דִּכְתִיב וְנִמְצָא בְיָדוֹ, וּקְרָא יְתֵרָא הוּא, דְּהָא כְתִיב (דברים כד) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ, אֶלָּא לְמִדְרַשׁ מִנַּהּ פְּרָט לָזֶה שֶׁהוּא מָצוּי. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב. דִּכְתִיב (שם) מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֶחָיו לִמְעוּטֵי עֲבָדִים, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִי כָתַב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲוָה מְמַעֲטִינַן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, הַשְׁתָּא דִכְתִיב מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִעוּטָא אַחֲרִינָא, וְאֵין מִעוּט אַחַר מִעוּט אֶלָּא לְרַבּוֹת. וְרַבָּנָן סָבְרֵי, מֵאֶחָיו לָאו לִמְעוּטֵי עֲבָדִים, דְּהָא אַחִים הֵם בַּמִּצְוֹת, אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְעוּטֵי עֲבָדִים, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְעוּטֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(א) הַמַּכֶּה כוּ'. דִּכְתִיב (שְׁמוֹת כא) וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת. וְכָל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק. גְּמָרָא. וְכֵן בְּכֻלָּם כְּתִיב מִיתָה סְתָם:
(ב) מַמְרֵא. כְּמוֹ מַמְרִים הֱיִיתֶם (דְּבָרִים ט). רַשִׁ"י:
(ג) חַבּוּרָה. וְאֵימָא אַף עַל גַּב דְּלֹא עֲבִיד חַבּוּרָה, כְּתִיב בְּמַכֵּה בְהֵמָה נֶפֶשׁ (דְּמַשְׁמַע דָּם דַּהֲוֵי חַבּוּרָה. רַשִׁ"י), וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לִבְהֵמָה, דְּהָא אִי נַמִּי הִכְחִישָׁהּ בַּאֲבָנִים (דְּלֹא עָשָׂה בָהּ חַבּוּרָה) חַיָּב, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְנֶפֶשׁ אָדָם (דְּהַיְנוּ אָבִיו). גְּמָרָא. וּתְמִיהָא לִי, דְּלֹא כְתִיב נֶפֶשׁ בִּבְהֵמָה אֶלָּא בְהוֹרְגָהּ וְלֹא בְמַזִּיקָהּ, כִּדְמוֹכְחֵי קְרָאֵי סוֹף פָּרָשַׁת אֱמֹר. וּבִמְכִילְתָּא דָּרְשֵׁי הָכִי, וּמָה אִם מִדַּת נְזָקִין מְרֻבָּה אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהּ חַבּוּרָה (דְּאִי לָאו הָכִי אֵין כָּאן נֵזֶק), מִדַּת עֳנָשִׁין מְעוּטָה לֹא יִהְיֶה חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה כוּ':
(ד) אֲבָל אִי לָאו הָכִי הֲוָה אֲמֵינָא נֵילַף מִמְּקַלֵּל בְּהֶקֵּשׁ. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) לִרְשׁוּתוֹ. וְנִסְתַּפְּקוּ הַתּוֹסָפוֹת אִי הָכָא נַמִּי הִגְבִּיהוֹ כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיאוֹ דָמֵי, אוֹ דִלְמָא הָכָא שָׁאנֵי, דְּהָא אַשְׁכְּחַן לְקַמָּן דִּמְכָרוֹ לִקְרוֹבִים פָּטוּר, דְּבָעִינַן שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ מֵרְשׁוּת אֶחָיו, כָּל שֶׁכֵּן דְּבִרְשׁוּת בְּעָלִים לֹא מַהֲנֵי כְלָל:
(ו) וְהִתְעַמֶּר כוּ'. וְתַנָּא קַמָּא נַמִּי בָעֵי עִמּוּר, כִּדְפֵרֵשׁ הָרַ"ב, וְכָל שֶׁכֵּן מְכִירָה, דְּבָהּ לֵית פְּלֻגְתָּא. וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ לְהָבִיא הַכָּתוּב, כָּל שֶׁכֵּן וּמְכָרוֹ:
(ז) וְאֶלָּא לִמְעוּטֵי מַאי. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּכֵיוָן דְּמֵ"ם דְּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל דָּרְשִׁינַן לֵיהּ, אִם כֵּן לֹא סַגִּי דְלָא לִכְתּוּב מֵ"ם אַחֶרֶת לְגוּפֵיהּ דִּקְרָא דְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִן, וּלְהָכִי כָתַב מֵאֶחָיו, מִשּׁוּם הַמֵּ"ם. וְרַבִּי יְהוּדָה לָאו מֵ"ם דָּרֵישׁ אֶלָּא דְמִמֵּילָא אִמַּעַטוּ עֲבָדִים, דְּאֵינָן בִּכְלָל אֶחָיו. וְעוֹד נִרְאֶה לִי, דְּאִצְטְרִיךְ אֶחָיו, כִּדְתַנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מֵאֶחָיו, עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ מֵרְשׁוּת אֶחָיו, לַאֲפוֹקֵי מְכָרוֹ לִקְרוֹבִים דְּפָטוּר. וּלְרַבִּי יְהוּדָה תַּרְתֵּי בְמַשְׁמַע מֵאֶחָיו. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ב. זָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יז) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וְגוֹ'. שְׁלֹשָׁה בָתֵּי דִינִין הָיוּ שָׁם, אֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. בָּאִים לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרָי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, בָּאִין לָהֶם לְאוֹתָן שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרָי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵאת תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה וְלִמֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמֵד, פָּטוּר. וְאִם הוֹרָה לַעֲשׂוֹת, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת. תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת, פָּטוּר, נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ:

ברטנורהאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת. הוּא שַׁעַר מִזְרָחִי שֶׁלִּפְנִים מִן הַחֵיל, לִפְנֵי עֶזְרַת נָשִׁים:
וְאֶחָד יוֹשֵׁב. לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, כְּשֶׁעָבְרוּ עֶזְרַת נָשִׁים וּבָאִים לְפֶתַח עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל:
וְאֶחָד יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. שֶׁהִיא בְנוּיָה בְתוֹךְ הָעֲזָרָה חֶצְיָהּ בַּקֹּדֶשׁ וְחֶצְיָהּ בַּחֹל:
בָּאִים לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת. זָקֵן זֶה שֶׁהוֹרָה בְעִירוֹ וְנֶחְלְקוּ בֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ עָלָיו וְהִזְקִיקָן הַכָּתוּב לַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם, בָּאִים הוּא וּבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ לָזֶה בֵית דִּין שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, שֶׁהֲרֵי בוֹ פוֹגְעִים תְּחִלָּה:
תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת. תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְנֶחֱלַק עַל בֵּית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ וּבָאוּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל וְשָׁאֲלוּ וְחָזַר לְעִירוֹ וְהוֹרָה כְבַתְּחִלָּה, פָּטוּר, שֶׁאֵין לָהֶם לִסְמֹךְ עַל הוֹרָאָתוֹ, וְהַתּוֹרָה לֹא חִיְּבָה אֶלָּא מֻפְלָא וּמֻמְחֶה לְבֵית דִּין, כִּדְיָלְפִינַן מִכִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ, בַּמֻּפְלָא שֶׁבְּבֵית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ. חֹמֶר הָעֲבֵרָה שֶׁעָבַר וְהוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה מוּסָף עַל הַהַמְרָאָה שֶׁהִמְרָה עַל פִּי בֵית דִּין, הִיא נַעֲשֵׂית לוֹ קֻלָּא לְפָטְרוֹ מִן הַמִּיתָה, שֶׁאִם הָיָה זָקֵן שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְהִמְרָה עַל פִּי בֵית דִּין הָיָה חַיָּב מִיתָה:

עיקר תוספות יום טוב(ח) רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה שֶׁסְּבָרָתָם כְּדֵי לְקָרֵב הַבָּתֵּי דִינִין אֶל הַמָּקוֹם הַיּוֹתֵר מְקֻדָּשׁ שֶׁבְּאֶפְשָׁר. וּלְפִיכָךְ פֵּרֵשׁ פֶּתַח הַר הַבַּיִת הוּא הַפֶּתַח אֶל הָעֵבֶר שֶׁלִּפְנִים שֶׁשָּׁם מַתְחֶלֶת עֶזְרַת נָשִׁים. וְלֹא בַפֶּתַח שֶׁאֶל הָעֵבֶר שֶׁבַּחוּץ:
(ט) דָּרַשְׁתִּי כוּ'. לְשׁוֹן דְּרָשָׁה, כְּלוֹמַר לָרַבִּים בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ. וּלְשׁוֹן לִמּוּד, לְתַלְמִידָיו שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין לְפָנָיו בְּבֵיתוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) אִם שָׁמְעוּ כוּ'. רְצוֹנוֹ לוֹמַר אִם הֵם יוֹדְעִים אוֹתוֹ הַדִּין וְשָׁמְעוּ דִין הַתּוֹרָה בוֹ יַגִּידוּ כוּ'. עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַדָּבָר לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל. וְאִם בֵּית דִּין הַגָּדוֹל מְקֻבָּלִים בַּדָּבָר הַהוּא יוֹדִיעוּם מַה שֶּׁהֵם יוֹדְעִים מִן הַקַּבָּלָה. וְאִם לֹא שָׁמְעוּ בוֹ, יָדוּנוּ בוֹ כְּפִי הַסְּבָרוֹת וְהֶקֵּשׁוֹת הַתּוֹרִיּוֹת הַיְדוּעוֹת אֶצְלָם עַד שֶׁיַּסְכִּימוּ כֻלָּם אוֹ רֻבָּם שֶׁהַדִּין כָּךְ, וְיֹאמְרוּ לָהֶם שֶׁיִּתְחַיְּבוּ לַעֲשׂוֹת כֵּן. הָרַמְבַּ"ם. וְלוֹמַר שֶׁהַשְּׁנֵי בָתֵּי דִינִין אֵינָן רַשָּׁאִים לְהוֹרוֹת מִלִּבָּם אֶלָּא מַה שֶּׁקִּבְּלוּ וְשָׁמְעוּ יֹאמְרוּ וְלֹא זוּלַת כוּ', וְאִם כֵּן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה מַמְרֵא אֲפִלּוּ לֹא יִשְׁמַע לְדִבְרֵיהֶם. וְקַשְׁיָא, אִם כֵּן מָה הוֹעִילוּ בְמַאֲמָרָם שֶׁעַל פִּי קַבָּלָתָם כוּ'. וְנִרְאֶה לִי, שֶׁזֶּה הִכְרִיחוֹ לְהָרַמְבַּ"ם שֶׁבְּחִבּוּרוֹ כָתַב בְּעִנְיָן אַחֵר כוּ'. וְכָתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה, נִרְאֶה שֶׁהוּא מְפָרֵשׁ אִם שָׁמְעוּ הַזָּקֵן [וּבֵית דִּינוֹ] וְקִבְּלוּ לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי אוֹתוֹ בֵית דִּין אוֹמְרִים לָהֶם סְבָרָתָם. עַד כָּאן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יא) חַיָּב. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר גַּם כֵּן מִפִּי הַקַּבָּלָה. וְהַטַּעַם, שֶׁהַתּוֹרָה חָלְקָה לָהֶם כָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁחִיְּבָה הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מִיתָה לִכְבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ. הָרַמְבַּ"ם:
(יב) מְסַיֵּם רַשִׁ"י לִמְעוּטֵי תַלְמִיד. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, וְאֵין זֶה כִשְׁאָר מֻפְלָא דִבְכָל דּוּכְתֵי. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב, בַּמֻּפְלָא, מִמִּי שֶׁלֹּא יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ אֶלָּא הַדָּבָר הַנִּפְלָא הַקָּשֶׁה:

עיקר תוספות יום טוב(יג) בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים. לֹא שֶׁאַרְבָּעָה בָתִּים הֵם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְשֶׁמִּדִּבְרֵי תוֹרָה אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה, דְּאִם כֵּן הֵיאַךְ תְּחַיְּבֵהוּ הַתּוֹרָה מִיתָה מַה שֶּׁהוֹרָאַת הַתּוֹרָה עַצְמָהּ הִיא כָךְ, אֶלָּא כָּל שֶׁאֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא דְאוֹרַיְתָא דִּבְרֵי סוֹפְרִים קָרִינַן לֵיהּ, כְּלוֹמַר שֶׁאִלּוּלֵי קִבְּלוּ סוֹפְרִים פֵּרוּשׁוֹ לֹא הָיִינוּ מְבִינִים אוֹתוֹ כָךְ:
(יד) פָּטוּר. כְּשֶׁהוֹדָה בְחִיּוּבוֹ בָהֶם, אֲבָל הוּא יְבַטֵּל אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה עַד שֶׁיּוֹדֶה שֶׁהִיא עֲבֵרָה, וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ חַיָּב מִיתַת בֵּית דִּין, לְפִי שֶׁלֹּא יֵהָרֵג מִי שֶׁבִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. אֲבָל אִם אָמַר אֵין תְּפִלִּין עַל דֶּרֶךְ כְּפִירָה יֵהָרֵג מִצַּד שֶׁהוּא מִין. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טו) כֵּן הוּא הַגִּרְסָא בִּזְבָחִים דַּף ל"ג. וְעַיֵּן בְּאוֹר תּוֹרָה וּבְמִנְחַת שַׁי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהמַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע. מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר בִּנְבוּאָה לְשׁוּם נָבִיא בָעוֹלָם. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לַחֲבֵרוֹ וְלֹא לוֹ, וּשְׁמָעָהּ מִפִּי חֲבֵרוֹ וּבָא וְאָמַר שֶׁנֶּאֶמְרָה לוֹ, שְׁנֵי אֵלּוּ נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר הֵם וּמִיתָתָן בְּחֶנֶק. דִּכְתִיב (דברים יח) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, זֶה הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע מֵעוֹלָם. אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִיו, הָא לַחֲבֵרוֹ צִוִּיתִי, זֶה הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ וְנֶאֱמַר לַחֲבֵרוֹ. וּכְתִיב וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא, וְכָל מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה סְתָם אֵינָהּ אֶלָּא חֶנֶק:
מִיתָתָן בִּידֵי שָׁמַיִם. דִּכְתִיב (שם) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי, קָרֵי בֵיהּ לֹא יִשְׁמַע, וּקְרִי בֵיהּ לֹא יַשְׁמִיעַ, וּקְרִי בֵיהּ לֹא יִשָּׁמַע הוּא עַצְמוֹ אֶל דְּבָרַי, הֲרֵי שְׁלָשְׁתָּן בַּכְּלָל. וּכְתִיב (שם) אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ, בִּידֵי שָׁמַיִם:

עיקר תוספות יום טוב(כ) וּמִיהוּ לְהַתְרָאָתוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ נְבִיאִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כא) וְהַמְוַתֵּר כוּ'. הַמַּפְקִירָם, שֶׁלֹּא חָשַׁשׁ לְמַה שֶּׁאָמַר לוֹ הַנָּבִיא. רַשִׁ"י. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, שֶׁיָּקֵל וְיַעֲלִים עַיִן מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים וְלֹא יַעֲשֶׂה מִצְוָתָם עַל הַדִּיּוּק וְהַדִּקְדּוּק:
(כב) וּבַגְּמָרָא לֹא אָמְרוּ בַלָּשׁוֹן הָרִאשׁוֹן קָרֵי בֵיהּ, אֶלָּא דִכְתִיב וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע וּקְרִי בֵיהּ לֹא יַשְׁמִיעַ אֶל דְּבָרַי. וְהָכִי פֵרוּשׁוֹ, דִּכְתִיב וְהָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע, הַיְנוּ הַמְוַתֵּר, שֶׁהוּא מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב כְּמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי ה'‏ שֶׁדִּבֵּר הַנָּבִיא בִּשְׁמוֹ. וּקְרִי בֵיהּ לֹא יַשְׁמִיעַ הַיְנוּ כּוֹבֵשׁ כוּ'. וּקְרִי בֵיהּ לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי, כְּלוֹמַר פָּסְקִינַן לִקְרָא בְּסַכִּינָא חָרִיפָא וְלֹא מַתְחִיל לִקְרוֹת וְהָיָה הָאִישׁ, אֶלָּא אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע, וּבַנָּבִיא גוּפֵיהּ קָאָמַר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

עיקר תוספות יום טוב(כג) בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה. שֶׁנֶּאֱמַר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים. גְּמָרָא:
(כד) מַקְדִּימִין. כְּלוֹמַר אֵין לָהֶם לְצַפּוֹת מִיתָה אַחֶרֶת, אֶלָּא מַשְׁכִּימִין לְאוֹתָהּ שֶׁנִּגְמַר לָהּ דִּינוֹ שֶׁל נִדּוֹן. רַשִׁ"י. וְהַתּוֹסָפוֹת פֵּרְשׁוּ דִּלְהָכִי קָאָמַר מַקְדִּימִין, כְּלוֹמַר וַדַּאי אַתָּה צָרִיךְ לַהֲמִיתָם בַּמִּיתָה שֶׁרָצוּ לַהֲמִיתוֹ, אֲבָל וַדַּאי אִם אֵינְךָ יָכוֹל, אֲפִלּוּ הָכִי נַמִּי נְמִיתֵם בְּכָל מִיתָה שֶׁנּוּכַל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כה) וּבוֹעֲלָהּ. נִרְאֶה דְּהָכִי קָאָמַר, חוּץ מִשֶּׁכְּשֶׁהוּזַמּוּ לְבַת כֹּהֵן עִם בּוֹעֲלָהּ, שֶׁגַּם בּוֹעֲלָהּ נִדּוֹן, דְּמִתְקַיֵּם בְּהוּ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו. אֲבָל כְּשֶׁלֹּא זָמְמוּ לְאָחִיו, כְּגוֹן שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ אוֹ לֹא הִתְרוּ בוֹ כוּ', דְּהַשְׁתָּא אֵין לָנוּ לְהַקִּישָׁם לוֹ, דְּאִין הָכִי נַמִּי דְּמַקְדִּימִין אוֹתָם לַדִּין שֶׁלָּהּ. וְזֶה נִרְאֶה בִּלְשׁוֹן רַשִׁ"י וְהָרַמְבַּ"ם. אֶלָּא שֶׁהַתּוֹסָפוֹת הוֹכִיחוּ דְּאַף עַל פִּי שֶׁאֵין דִּין בַּבּוֹעֵל, נִדּוֹנִים בְּחֶנֶק. וּלְדִבְרֵיהֶם צָרִיךְ לוֹמַר דְּתַנָּא מִסְּרַךְ סְרִיךְ בְּלִישְׁנָא דְרֵישׁ פִּרְקִין, וְנָקַט וּבוֹעֲלָהּ אַף עַל גַּב דְּלֹא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ הָכָא:

גמרא סנהדרין פ״ט ב: ו׳-י״ד

הַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא מְנָא יָדַע דְאִיעֲנַשׁ דְיָהַב לֵיהּ אוֹת וְהָא מִיכָה דְלֹא יָהַב לֵיהּ אוֹת וְאִיעֲנַשׁ הֵיכָא דְמוּחְזַק שַׁאנֵי דְאִי לֹא תֵימָא הָכִי אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָה הֵיכִי שָׁמַע לֵיהּ יִצְחָק אֵלִיָּהוּ בְהַר הַכַּרְמֶל הֵיכִי סַמְכֵי עֲלֵיהּ וְעַבְדֵי שְׁחוּטֵי חוּץ. אֶלָּא הֵיכָא דְמוּחְזַק שַׁאנֵי (בראשית כ''ב) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם אַחַר מַאי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אַחַר דְבָרָיו שֶׁל שָׂטָן דִכְתִיב (שם כ''א) וַיִּגְדַל הַיֶּלֶד וַיִּגָמַל וְגוֹמֵר אָמַר שָׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם זָקֵן זֶה חַנַנְתּוֹ לְמֵאָה שָׁנָה פְרִי בֶטֶן מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה לֹא הָיָה לוֹ תוֹר אֶחָד אוֹ גוֹזָל אֶחָד לְהַקְרִיב לְפָנֶיךָ אָמַר לוֹ כְלוּם עָשָׂה אֶלָּא בִשְׁבִיל בְּנוֹ אִם אֲנִי אוֹמֵר לוֹ זְבַח אֶת בִּנְךָ לְפָנַי מִיַּד זוֹבְחוֹ מִיַּד וְהָאֱלֹהִים נִסָה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַר אַבָּא אֵין נָא אֶלָּא לָשׁוֹן בַּקָּשָׁה מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁעָמְדוּ עָלָיו מִלְחָמוֹת הַרְבֵּה וְהָיָה לוֹ גִבּוֹר אֶחָד וְנָצְחָן לְיָמִים עָמְדָה עָלָיו מִלְחָמָה חַזָּקָה אָמַר לוֹ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ עֲמוֹד לִי בַמִּלְחָמָה זוּ שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ רִאשׁוֹנִים אֵין בָהֶן מַמָּשׁ אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְאַבְרָהָם נִיסִיתִיךָ בְכַמָּה נִסְיוֹנוֹת וְעָמַדְתָּ בְכֻלָּן עַכְשָׁיו עֲמוֹד לִי בְנִסָּיוֹן זֶה שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אֵין מַמָּשׁ בָּרִאשׁוֹנִים אֶת בִּנְךָ שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לִי אֶת יְחִידְךָ זֶה יָחִיד לְאִמוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמוֹ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ תַרְוַיְיהוּ רְחִימְנָא לְהוּ אֶת יִצְחָק וְכָל כַּךְ לָמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִטָּרֵף דַעְתּוֹ עָלָיו קָדְמוֹ שָׂטָן לְדֶרֶךְ אָמַר לוֹ (איוב ד) הֲנִסָה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה הִנֵּה יָסַרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ כִּי עַתָּה תָבֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא אָמַר לוֹ (תהלים כו) אֲנִי בְתוּמִי אֵלֵךְ אָמַר לוֹ הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתְךָ אָמַר לוֹ זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבַד כְּיוָן דְחָזָא דְלָא קָא שְׁמִיעַ לֵיהּ אָמַר לֵיהּ וְאֵלַי דָבָר יְגוּנַב כַּךְ שָׁמַעְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגוּד שֶׁאַיִל לְעוֹלָה וְאֵין יִצְחָק לְעוֹלָה אָמַר לוֹ כַךְ עוֹנְשׁוֹ שֶׁל בַדָּאי שֶׁאֲפִילוּ אָמַר אֱמֶת אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ רִבִּי לֵוִי אָמַר אַחַר דְבָרָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק אָמַר לוֹ יִשְׁמָעֵאל לְיִצְחָק אֲנִי גָדוֹל מִמְּךָ בְּמִצְוֹת שֶׁאַתָּה מַלְתָּה בֶן שְׁמֹנַת יָמִים וַאֲנִי בֶּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה אָמַר לוֹ וּבְאֵבֶר אֶחָד אַתָּה מְגַרֶה בִּי אִם אוֹמֵר לִי הַקָּדוֹשׁ בָרוּךְ הוּא זְבַח עַצְמְךָ לְפָנַי אֲנִי זוֹבֵחַ מִיַּד וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץ ועוד שואלים: המוותר על דברי נביא, מנא ידע דאיענש [מנין יודע השומע שנביא הוא ויענש] על אי ציות לדבריו? ומשיבים: דיהב ליה [שנותן לו] אות שנביא הוא. ומקשים: והא [והרי] מיכה, שלא יהיב ליה [נתן לו] אות לחבירו שבא בדבר ה' ומיאן לו, ואיענש [ונענש]! ומשיבים: היכא [היכן] שמוחזק כנביא שאני [שונה הדבר], שאם הוא נביא ידוע שוב אינו צריך לתת אות לכל נבואה, וצריך להשמע לדבריו אם אמרם בשם ה'.
דאי [שאם] לא תימא הכי [תאמר כך] שהמוחזק אינו צריך אות, אברהם בהר המוריה היכי [איך] שמע ליה [לו] יצחק להישחט? והרי לא הראה לו אות. וכן אליהו בהר הכרמל, היכי סמכי עליה ועבדי [כיצד סמכו עליו ועשו] שחוטי חוץ? שהרי אסור להקריב כל קרבן לה' מחוץ למקדש! אלא היכא [היכן] שמוחזק כנביא שאני [שונה הדבר] ושומעים בקולו.
ב כיון שהוזכרה עקידת יצחק, מביאים כמה דברי אגדה בענין זה. נאמר: "ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם" (בראשית כב, א). ושואלים: אחר מאי [מה]? שהרי לכאורה אין קשר בין המעשים הקודמים ובין מעשה העקידה!
אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' יוסי בן זימרא: אחר דבריו של שטן. וכך היה המעשה, דכתיב [שנאמר]: "ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק" (בראשית כא, ח), אמר שטן לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך כקרבן תודה? אמר לו הקדוש ברוך הוא: כלום עשה שמחה זו אלא בשביל משום בנו, אם אני אומר לו "זבח את בנך לפני" — מיד זובחו. מיד לאחר דברים אלה "והאלהים נסה את אברהם", (בראשית כב, א).
על הנאמר שם "ויאמר קח נא את בנך" (בראשית כב, ב), אמר ר' שמעון בר אבא: אין "נא" אלא לשון בקשה. ומדוע נאמר כן? — משל למלך בשר ודם שעמדו עליו מלחמות הרבה, והיה לו גבור אחד ונצחן. לימים עמדה עליו מלחמה חזקה, אמר לו לגיבור: בבקשה ממך, עמוד לי במלחמה זו ונצח בה למענך, שלא יאמרו: ראשונות אין בהם ממש ולא גיבור אמיתי אתה. אף הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם: כבר ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכלן, עכשיו עמוד לי בנסיון זה, שלא יאמרו אין ממש בנסיונות הראשונים.
את הלשון "את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" (בראשית כב,ב) מפרשים: "את בנך" — אמר לו אברהם: והרי שני בנים יש לי?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: "את יחידך" — אמר לו אברהם: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "אשר אהבת" — אמר לו אברהם: תרוייהו רחימנא להו [את שניהם אוהב אני]. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "את יצחק". וכל כך למה? מדוע לא אמר מיד "את יצחק"? — כדי שלא תטרף דעתו עליו מחמת זעזוע.
קדמו שטן לדרך כשהלך לעקוד את בנו, ואמר לו בלשון הכתוב: "הנסה דבר אליך תלאה... הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק. כושל יקימון מליך... כי עתה תבוא אליך ותלא" (איוב ד, ב–ה), כלומר, האם אתה מתחרט עכשיו? אמר לו: "ואני בתמי אלך" (תהלים כו, יא).
אמר לו השטן: "הלא יראתך כסלתך" (איוב ד, ו), כלומר, יראתך את ה' כסילות היא אם תשחוט את בנך. אמר לו אברהם: "זכר נא מי הוא נקי אבד" (איוב ד, ז), ובודאי צדיק ה' וישר משפטו. כיון דחזא דלא קא שמיע ליה [שראה השטן שאין אברהם שומע לו], אמר ליה [לו]: "ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו" (איוב ד, יב), כך שמעתי מאחורי הפרגוד (המסך, שבין ה' למלאכי השרת): השה לעולה ואין יצחק לעולה. אמר לו אברהם: אולי נכונים הדברים, ואולם כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת אין שומעין לו ולכן אין אני מאמינך, ועושה כפי שאמר לי ה'.
ר' לוי אמר: "אחר הדברים" פירושו אחר דבריו של ישמעאל ליצחק שנראה שהיו ביניהם סכסוכים ("ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק". בראשית כא, ט). אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך בשמירת מצות, שאתה מלת בן שמנת ימים שלא מדעתך ולא מרצונך ואני בן שלש עשרה שנה כגדול קיבלתי על עצמי ונימולתי. אמר לו יצחק לישמעאל: ובאבר אחד אתה מגרה בי ומראה גדולתך עלי? אם אומר לי הקדוש ברוך הוא "זבח עצמך לפני" — אני זובח. מיד "והאלהים נסה את אברהם" כדי שיתאמת הדבר שיצחק מוכן למסור נפשו.

זוהר ספר הזהר, פנחס נ״ו: שמ״ה-נ״ז: ש״נ

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תָּנֵינָן כָּל מָאן דְּאָמַר תְּהִלָּה לְדָוִד בְּכָל יוֹם תְּלַת זִמְנִין אִיהוּ בַר עַלְמָא דְאָתֵי. וְהָא אִתְמַר טַעְמָא. אִי בְגִין פַּרְנָסָה וּמְזוֹנָא דְכָל עַלְמָא תְרֵין זִמְנִין אִינוּן בְּכָל יוֹמָא בְּצַפְרָא וּבְפַנְיָיא דִכְתִּיב (שמות י''ג) בְּתֵת יְיָ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר וְגוֹמֵר. אֲמָאי תְלַת זִמְנִין בְּכָל יוֹמָא אֶלָּא תְרֵין לִמְזוֹנָא דִבְנֵי אִנְשֵׁי וּדְכָל עַלְמָא וְחָד לְמֵיהַב תּוֹקְפָא לְהַהוּא אָתָר דִּפְתִּיחוּ יְדוֹי. וּתְרֵין מְזוֹנִין אִלֵּין מְשַׁנְיָין דָּא מִן דָּא וְכֻלְּהוּ תְלַת מְזוֹנֵי כְתִיבֵי הָכָא (תהלים קמ''ה) וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ. דָא מְזוֹנָא דַעֲתִירֵי דְיָהִיב מֵיכְלָא סַגִּי בְעִתּוֹ הָא חָד תְּרֵין דִּכְתִיב וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן דָא מְזוֹנָא דְמִסְכְּנֵי דְאִינוּן שְׂבֵעִין מֵרָצוֹן וְלֹא מִגּוֹ מֵיכְלָא סַגִי תְלַת דִּכְתִיב פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ דָא תוּקְפָא לְהַהוּא אָתָר דְּבְפְתִּיחוּ יְדוֹי נַפְקַת רָצוֹן וְשַׂבְעָא לְכֹלָא. תוּ הָכִי אוֹלִיפְנָא דְלָא אִיהוּ אֶלָּא תְרֵי זִמְנֵי בְגִין מְזוֹנָא וּפַרְנָסָה בְכָל יוֹמָא דְאִלֵּין חִיּוּבָא עַל בַּר נָשׁ וְאִי אָמַר יַתִּיר לָאו בְגִין חוֹבָה אִיהוּ אֶלָּא בְגִין שְׁבָחָא גוֹ תוּשְׁבְּחָן דִזְמִירוֹת דְּדָוִד מַלְכָּא מָאי טַעְמָא בְגִין דְּפַרְנָסָה לָא חָזֵי לְמִשְׁאַל אֶלָּא בָתָר צְלוֹתָא וּפַרְנָסָה דְמָארֵיהּ (ס''א דְּנָפִיק יְדוֹי דְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּבָרִיךְ וּשְׂבֵעִין מֵרָצוֹן וְעַל דָּא לָאו חִיּוּבָא הוּא אֶלָּא תְרֵי זִמְנֵי בְיוֹמָא וּשְׁבָחָא אִיהוּ לְקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לָתֵת לוֹ זְמִירוֹת דְּדָוִד מַלְכָּא) מַלְכָּא יֵיכוּל בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתָר יֵיכְלוּן עַבְדוֹי הָדָא הוּא דִכְתִּיב (שיר ח') בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי לְבָתָר אִכְלוּ רֵעִים. אָכַלְתִּי יַעְרִי דָא צְלוֹתָא דִמְיוֹשֶׁב. עִם דִּבְשִׁי דָא קִרְיַת שְׁמַע. אָכַלְתִּי יַעְרִי דָא צְלוֹתָא דִמְיוֹשֶׁב הַהוּא יַעַר לְבָנוֹן יוֹצֵר (ס''א מְשָׁרְתִים) וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ (כֻּלָּם קְדוֹשִׁים) כָּל הָנֵי אִקְרוּן יַעַר אִילָנִין וּנְצִיבִין דְּבֵיהּ. עִם דִּבְשִׁי דָא קִרְיַת שְׁמַע דְאִיהוּ מְתִיקוּ דְכֹלָא בְכַמָּה צוּפִין וּמְתִיקִין. שָׁתִיתִי יֵינִי. דָא צְלוֹתָא דִמְעוֹמֶד מִטִּיבוּ דְיֵּינָא עִלָּאָה דְאִתְנְטַר וְדָא בִשְׁלש בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת. עִם חֲלָבִי אִלֵּין אִינוּן שְׁלשָה בְרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת. וְאִתְכְּלִילָן אִלֵּין בְאִלֵּין. עַד כָּאן מֵיכְלָא דְמַלְכָּא. לְבָתָר דְאָכַל מַלְכָּא אִכְלוּ רֵעִים לְעֵילָא שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דוֹדִים לְתַתָּא וְעַל דָּא לֵית חִיּוּבָא דִמְזוֹנָא אֶלָּא לְבָתָר צְלוֹתָא בִצְלוֹתָא דְמִנְחָה (בְעֶרֶב) קוֹדֶם צְלוֹתָא מָאי טַעְמָא בְגִין דְעַד לָא אִשְׁתְּכַח דִּינָא קַשְׁיָא בְעוֹד דְּאַנְפִּין דְּמַלְכָּא נְהִירִין יֵימָא תְהִלָּה לְדָוִד בְּהָאי סִדּוּרָא דִמְזוֹנָא דִלְבָתָר דְּדִינָא שַׁרְיָא וְתָלֵי עַל עַלְמָא לָא שַׁעְתָּא אִיהוּ. אָתָא רִבִּי פִּנְחָס וּנְשָׁקֵיהּ:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, לָמַדְנוּ, כָּל מִי שֶׁאוֹמֵר תְּהִלָּה לְדָוִד בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא. וּכְבָר לָמַדְנוּ הַטַּעַם, שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב בָּהּ פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךְ שֶׁהוּא תְּפִלָּה עַל מָזוֹן. וְשׁוֹאֵל, אִם הַטַּעַם הוּא מִשּׁוּם פַּרְנָסָה וּמָזוֹן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר שְׁנֵי פְּעָמִים, כִּי שְׁנֵי פְּעָמִים הֵם בְּכָל יוֹם, בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב. שֶׁכָּתוּב, בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר וְגוֹ', לָמָּה צָרִיךְ לוֹמָר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא שְׁנֵי פְּעָמִים בִּשְׁבִיל מָזוֹן בְּנֵי אָדָם, וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וּפַעַם אַחַת הוּא, לָתֵת תּוֹקֶף לַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁיָּדָיו פְּתוּחוֹת. וּשְׁתֵּי מְזוֹנוֹת אֵלּוּ שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם, הֵם מְשׁוּנִים זֶה מִזֶּה. כִּי אֶחָד הוּא לַעֲשִׁירִים וְאֶחָד לַעֲנִיִּים. וְכָל שָׁלֹשׁ הַמָּזוֹנוֹת כְּתוּבִים כָּאן, בִּתְהִלָּה לְדָוִד. א', וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ, הֲרֵי א'. ב', שֶׁכָּתוּב, וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. זֶהוּ מָזוֹן שֶׁל עֲנִיִּים, שֶׁהֵם שְׂבֵעִים מֵרָצוֹן, וְלֹא מִמַּאֲכָל מְרוּבָּה. ג' שֶׁכָּתוּב, פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶיךְ, זֶהוּ תּוֹקֶף לַמָּקוֹם הַהוּא, שֶׁבִּפְתִיחַת יָדָיו יוֹצֵא רָצוֹן וְשֹׂבַע לַכֹּל. עוֹד, כָּךְ לָמַדְתִּי, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לוֹמָר אֶלָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים תְּהִלָּה לְדָוִד, בִּשְׁבִיל מָזוֹן וּפַרְנָסָה שֶׁבְּכָל יוֹם. וְאֵלּוּ שְׁתֵּי הַפְּעָמִים הֵן חוֹבָה עַל הָאָדָם וְאִם אָמַר יוֹתֵר אֵינוֹ בִּשְׁבִיל חוֹב, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁבָח בְּתוֹךְ הַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁל הַזְּמִירוֹת שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ. מַהוּ הַטַּעַם, הוּא מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְבַקֵּשׁ עַל פַּרְנָסָה, אֶלָא אַחַר הַתְּפִלָּה, כִּי הַתְּפִלָּה הִיא פַּרְנָסַת אֲדוֹנוֹ, וְהַמֶּלֶךְ יֹאכַל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יֹאכְלוּ עֲבָדָיו. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי כַלָּה אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי. וְאַחַר כָּךְ אִכְלוּ רֵעִים. אָכַלְתִּי יַעְרִי, הוּא תְּפִלָּה דְּמִיּוֹשֵׁב, דְּהַיְנוּ מִיּוֹצֵר אוֹר עַד קְרִיאַת שְׁמַע. עִם דִּבְשִׁי, הוּא קְרִיאַת שְׁמַע. וּמְפָרֵשׁ, אָכַלְתִּי יַעְרִי הוּא תְּפִלָּה דְּמִיּוֹשֵׁב, כִּי יַעַר הַלְּבָנוֹן הַהוּא, שֶׁהוּא עוֹלָם הַבְּרִיאָה כּוֹלֵל יוֹצֵר אוֹר, וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, כָּל אֵלּוּ נִקְרָאִים יַעַר אִילָנוֹת, וְהַנְּטִיעוֹת שֶׁבּוֹ. עִם דִּבְשִׁי, הוּא קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁהִיא מְתוּקָה מִכֹּל, בְּכַמָּה צוּפִים וּמְתִיקוּת. שָׁתִיתִי יֵינִי: הוּא תְּפִלָּה דְּמֵעוֹמֵד, שֶׁהִיא הַמְּשָׁכָה שֶׁל הַיַּיִן הָעֶלְיוֹן הַמְּשׁוּמָר, שֶׁהוּא הֶאָרַת הַחָכְמָה שֶׁבַבִינָה וְעַל כֵּן נֶאֱמַר עָלֶיהָ שָׁתִיתִי יֵינִי. וְזֶהוּ בְּשָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁבִּתְפִלַּת הָעֲמִידָה שֶׁהֵן כְּנֶגֶד חב''ד. עִם חֲלָבִי, אֵלּוּ הֵן שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אַחֲרוֹנוֹת, שֶׁהֵן כְּנֶגֶד נה''י. וְהֶאָרַת הַחֲסָדִים מְכוּנִים חֵלֶב. וְנִכְלְלוּ אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, דְּהַיְנוּ הֶאָרַת הַחָכְמָה וְהַחֲסָדִים נִכְלָלִים זֶה בָּזֶה. עַד כָּאן הוּא מַאֲכָל הַמֶּלֶךְ. וְאַחַר שֶׁאָכַל הַמֶּלֶךְ, אִכְלוּ רֵעִים לְמַעְלָה, דְּהַיְנוּ הַמַּלְאָכִים. שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים לְמַטָּה, דְּהַיְנוּ הַנְּשָׁמוֹת. וְעַל כֵּן, אֵין חִיּוּב לְשַׁבֵּחַ עַל הַמְּזוֹנוֹת אֶלָּא לְאַחַר הַתְּפִלָּה. דְּהַיְנוּ לְאַחַר שֶׁאָכַל הַמֶּלֶךְ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּמַהוּ הַטַּעַם, שֶׁבִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה אוֹמְרִים תְּהִלָּה לְדָוִד לִפְנֵי הַתְּפִלָּה. הוּא מִשּׁוּם שֶׁתְּפִלַּת הַמִּנְחָה הִיא כְּנֶגֶד יִצְחָק שֶׁהוּא דִּין, וְעַל כֵּן מִטֶּרֶם שֶׁנִּמְצָא הַדִּין הַקָּשֶׁה, דְּהַיְנוּ קוֹדֶם הַתְּפִלָּה, בְּעוֹד שֶׁפְּנֵי הַמֶּלֶךְ מְאִירִים בַּחֶסֶד, יֹאמַר תְּהִלָּה לְדָוִד בַּסֵּדֶר הַהוּא שֶׁל מְזוֹנוֹת בְּשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת, כִּי אַחַר הַתְּפִלָּה שֶׁהַדִּין שׁוֹרֶה וְתָלוּי עַל הָעוֹלָם, אֵינוֹ הַזְּמָן לָזֶה. בָּא רַבִּי פִּנְחָס וּנְשָׁקוֹ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״א: י״א-י״ג

א. בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁחָרְבוּ בִקְדוּשָׁתָן הֵן עוֹמְדִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ''ו ל''א) וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שׁוֹמְמִין בִּקְדוּשָׁתָן הֵן עוֹמְדִין. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹהֲגִין בָּהֶן כָּבוֹד בְּיִישׁוּבָן כַּךְ נוֹהֲגִין בָּהֵן בְּחוּרְבָּנָם חוּץ מִכִּבּוּד וְרִבּוּץ שֶׁאֵין מְכַבְּדִין אוֹתָן וְאֵין מַרְבִּיצִין אוֹתָן עָלוּ בָּהֵן עֲשָׂבִים תּוֹלְשִׁין אוֹתָם וּמַנִּיחִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ אוֹתָן הָעָם וְתָעוֹר רוּחָם וְיִבְנוּם:

ב. אֵין סוֹתְרִין בֵּית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִבְנוֹת אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ אוֹ בִמְקוֹם אַחֵר. אֲבָל בּוֹנִין אַחֵר וְאַחַר כַּךְ סוֹתְרִין זֶה שֶׁמָא יֶאֱרַע לָהֶם אוֹנֵס וְלֹא יִבְנוּ. וַאֲפִלּוּ כוֹתֵל אֶחָד מִמֶּנּוּ בּוֹנֶה הַחָדָשׁ בְּצַד הַיָּשָׁן. וְאַחַר כַּךְ סוֹתֵר הַיָּשָׁן. בָּמֶה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ שֶׁלֹּא נָטוּ כוֹתְלָיו לִנְפּוֹל אֲבָל אִם חָרְבוּ יְסוֹדוֹתָיו אוֹ שֶׁנָּטוּ כוֹתָלָיו לִנְפּוֹל סוֹתְרִין אוֹתוֹ מִיַּד וּמַתְחִילִין לִבְנוֹת בִּמְהֵרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁמָא תִדָחֵק הַשָּׁעָה וְיִשְׁאַר חָרֵב:

פרשת פינחס יום רביעי

תורה במדבר כ״ו: ז׳-י״ב

נביאים מלכים א י״ט: ט״ו-כ׳

כתובים תהילים צ״א: י״ד-צ״ב: ג׳

משנה משנה סנהדרין י״א

גמרא סנהדרין פ״ט ב: ו׳-י״ד

זוהר ספר הזהר, פנחס נ״ו: שמ״ה-נ״ז: ש״נ

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״א: י״א-י״ג

מוסר ספר חסידים קל״ג-קל״ד