חק לישראל - פרשת ראה יום רביעי

רש״יוְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם וגו'. בְּנוּ לָכֶם בֵּית הַבְּחִירָה בִּירוּשָׁלַיִם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּדָוִד "וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אוֹיְבָיו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה" (שמואל ב ז'):
שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ וגו'. לְמַעְלָה אָמוּר לְעִנְיַן שִׁילֹה וְכָאן אָמוּר לְעִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם, וּלְכָךְ חִלְּקָם הַכָּתוּב לִתֵּן הֶתֵּר בֵּין זוֹ לְזוֹ, מִשֶּׁחָרְבָה שִׁילֹה וּבָאוּ לְנֹב וְחָרְבָה נֹב וּבָאוּ לְגִבְעוֹן הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת עַד שֶׁבָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם (זבחים קיט):
מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם. מְלַמֵּד שֶׁיָּבִיא מִן הַמֻּבְחָר (ספרי):

נביאים ישעיהו נ״ה: ט׳-נ״ו: א׳

כתובים תהילים צ״ד: י״ג-י״ח

משנה משנה שבועות ג׳

א. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל וְשֶׁלֹּא אֹכַל, שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, הֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּב, שֶׁזֶּה חַיָּב. אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא, וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה, חַיָּב שְׁתָּיִם:

ברטנורהשְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם. שֶׁאֹכַל וְשֶׁלֹּא אֹכַל. הֵם הַשְּׁתַּיִם הַמְפֹרָשׁוֹת, דִּכְתִיב (ויקרא ה) לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, דְּמַשְׁמַע לְהַבָּא. לֹא אֹכַל, לְהָרַע. אֹכַל, לְהֵיטִיב:
שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. הֵם הַשְּׁתַּיִם הַנּוֹסָפוֹת מִמִּדְרַשׁ חֲכָמִים:
מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן. בִּשְׁבִיל בִּטּוּל דִּבּוּרוֹ. וְכֵיוָן דְּמִשּׁוּם בִּטּוּל דִּבּוּרוֹ הוּא, אַף זֶה בִּטּוּל דִּבּוּרוֹ הוּא. שֶׁהָאוֹמֵר לֹא אֹכַל, דַּעְתּוֹ לֶאֱסֹר עַצְמוֹ בְּכָל שֶׁהוּא:
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה. אַף עַל גַּב דִּשְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת, דַּהֲוֵי לֵיהּ כְּאוֹכֵל וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל בְּהֶעְלֵם אֶחָד:
שֶׁלֹּא אֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה. הָווּ לְהוּ שְׁתֵּי שְׁבוּעוֹת. וְאַף עַל גַּב דְּמִכִּי אָמַר לֹא אֹכַל אִתְּסַר לֵיהּ בִשְׁתִיָּה, דִּשְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה, וְכִי הֲדַר וְאָמַר תּוּ לֹא אֶשְׁתֶּה הֲוָה לָן לְמֵימַר דְּאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה, שָׁאנֵי הָכָא, כֵּיוָן דְּאָמַר בָּרֵישָׁא לֹא אֹכַל וַהֲדַר אָמַר לֹא אֶשְׁתֶּה גַּלֵּי דַעְתֵּיהּ דְּהַךְ אֲכִילָה דְּאָמַר בָּרֵישָׁא אֲכִילָה גְרֵידְתָא הִיא:

עיקר תוספות יום טוב(א) כְּרַבִּי עֲקִיבָא בְּמִשְׁנָה ה':
(ב) הֵיכָן כוּ'. וְלֹא, וַהֲרֵי נְמָלָה. בְּרִיָּה שָׁאנֵי. וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ שֶׁהוּא חַיָּב מְעִילָה בְּשָׁוֶה פְרוּטָה וַאֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִכַּזַּיִת, וּמְשָׁנֵי הָא בָעִינַן שָׁוֶה פְרוּטָה שֶׁזֶּהוּ שִׁעוּרוֹ. וְהָא מְפָרֵשׁ דְּכֻלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְמִחַיַּב בְּכָל שֶׁהוּא. מְפָרֵשׁ נַמִּי כִּבְרִיָּה דָמֵי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י כִּבְרִיָּה בִשְׁאָר אִסּוּרִים דָּמֵי. בְּרִיָּה טַעֲמָא מַאי מִשּׁוּם דְּחָשִׁיבָה, מְפָרֵשׁ נַמִּי אִיהוּ אַחַשְּׁבֵיהּ דְּאַסְרֵיהּ עֲלֵיהּ. גְּמָרָא:
(ג) בִּמְדַבֵּר. כְּלוֹמַר מְדַבֵּר וְאוֹסֵר. דְּהָא אַשְׁכְּחַן שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, אֶלָּא דְהָתָם מְדַבֵּר וְחוֹטֵא הוּא. וְכֵן מַשְׁכַּחַת מְגַדֵּף כוּ'. גְּמָרָא. וְתוֹסָפוֹת:
(ד) מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּיָלְפִינַן מִקְּרָא כוּ'. וְאִי בָעֵית אֵימָא סְבָרָא, דְּאָמַר לֵיהּ אֱינִישׁ לְחַבְרֵיהּ נִטְעֹם מִידֵי וְעָיְלֵי וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ. וּבִלְשׁוֹנָם הָווּ קָרֵי לַאֲכִילָה טְעִימָה. וְאִצְטְרִיךְ סְבָרָא לִקְרָא, דְּמַהוּ דְתֵימָא בִּנְדָרִים הַלֵּךְ אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, קָא מַשְׁמַע לָן. הָרַ"ן בְּשֵׁם בַּעַל הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת:

ברטנורהוְאָכַל נְבֵלוֹת חַיָּב. דִּרְאוּיִין לַאֲכִילָה הֵן אִי לָאו דְּרַחֲמָנָא אַסְרִינְהוּ:
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. דְּמֻשְׁבָּע וְעוֹמֵד הוּא עֲלֵיהֶם. וּפְלֻגְתָּא דְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְתַנָּא קַמָּא בְּכוֹלֵל דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים עִם דְּבָרִים הָאֲסוּרִים, כְּגוֹן בְּאוֹמֵר שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל שְׁחוּטוֹת וּטְרֵפוֹת. תַּנָּא קַמָּא סָבַר מִגּוֹ דְחָיְלָא שְׁבוּעָה אַשְּׁחוּטוֹת חָיְלָא נַמִּי אַטְּרֵפוֹת, דְּאִסּוּר חָל עַל אִסּוּר בְּאִסּוּר כּוֹלֵל. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר בְּאִסּוּר כּוֹלֵל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. שֶׁהֲרֵי אָכַל אֳכָלִים. וַאֲפִלּוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּטַעֲמָא דְפָטוּר בְּקַמַּיְתָא לָאו מִשּׁוּם דְּלָאו בְּנֵי אֲכִילָה נִינְהוּ, אֶלָּא שֶׁאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל דְּבַר אִסּוּר:

ה. אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. כֵּיצַד. אָמַר, שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן, שֶׁנָּתַתִּי וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי, שֶׁאִישַׁן וְשֶׁלֹּא אִישַׁן, שֶׁיָּשַׁנְתִּי וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי, שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם וְשֶׁלֹּא אֶזְרֹק, שֶׁזָּרַקְתִּי וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן. אָמַר לוֹ, מֵרִבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לוֹ, אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ, רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ:

ברטנורהוְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים. כְּדִמְפָרֵשׁ שֶׁאֶתֵּן לִפְלוֹנִי:
שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. תְּרֵי גַוְנֵי מַשְׁמַע, כְּגוֹן שֵׁנָה, וּמַשְׁמַע שֶׁאֵין בָּהֶם הֲנָאָה כְּגוֹן שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם:
מֵרִבּוּי הַכָּתוּב. לְכָל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם. וּפְלֻגְתָּא דְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּרַבִּי עֲקִיבָא דָרֵישׁ בְּכָל הַתּוֹרָה רִבּוּיֵי וּמִעוּטֵי, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרֵישׁ כְּלָלֵי וּפְרָטֵי. רַבִּי עֲקִיבָא דָרֵישׁ אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע רִבָּה, לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב מִעֵט, לְכָל אֲשֶׁר יְבַטֵּא חָזַר וְרִבָּה. רִבָּה וּמִעֵט וְרִבָּה, רִבָּה הַכֹּל. מַאי רִבָּה, רִבָּה כָּל מִלֵּי לְשֶׁעָבַר כִּלְהַבָּא. וּמַאי מִעֵט, מִעֵט דְּבַר מִצְוָה. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרֵישׁ אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע כְּלָל, לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב פְּרָט, לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא חָזַר וְכָלַל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט, מַה הַפְּרָט מְפֹרָשׁ לְהַבָּא, אַף כֹּל לְהַבָּא. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

ו. נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִטֵּל, פָּטוּר. לְקַיֵּם וְלֹא קִיֵּם, פָּטוּר. שֶׁהָיָה בַדִּין, שֶׁיְּהֵא חַיָּב, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא, מָה אִם הָרְשׁוּת שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, הֲרֵי הוּא חַיָּב עָלֶיהָ, מִצְוָה שֶׁהוּא מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עָלֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת, שֶׁכֵּן עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵן, תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵן, שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלֹא בִטֵּל, פָּטוּר:

עיקר תוספות יום טוב(י) הַמִּצְוָה כוּ'. אָמַר רַחֲמָנָא לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב, אָמְנָם הוּא מִחַיַּב בִּשְׁבוּעָה עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר בּוֹ שֶׁיֵּיטִיב בִּמְקוֹם לְהָרַע אוֹ יָרַע בִּמְקוֹם לְהֵיטִיב, וְהֵם דִּבְרֵי רְשׁוּת. הָרַמְבַּ"ם. וּכְלוֹמַר דְּאִלּוּ בִדְבַר מִצְוָה כְּשֶׁיִּשָּׁבַע לְהֵיטִיב וְלֶאֱכֹל דָּבָר אָסוּר, הוּא מֵרֵעַ לְנַפְשׁוֹ. וּכְשֶׁיִּשָּׁבַע לְהָרַע שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ בְּפֶסַח, הוּא מֵיטִיב לְנַפְשׁוֹ:
(יא) שֶׁלֹּא כוּ'‏ שֶׁאִם כוּ'. דְּאִם יִשָּׁבַע לְבַטֵּל מַה שֶּׁנִּשְׁבַּע עָלָיו מֵהַר סִינַי, לֵיכָּא קַל וָחֹמֶר לְחַיְּבֵיהּ כְּשֶׁלֹּא יְבַטֵּל, אֶלָּא יֵעָשֶׂה כְמֻשְׁבָּע כוּ', וּלְפִיכָךְ בָּזֶה אַף רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא מוֹדֶה:

ברטנורהשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה. טַעֲמָא דְּאָמַר שֶׁלֹּא אֹכַל וַהֲדַר אָמַר שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה הוּא דְאֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת, שֶׁאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה. אֲבָל אָמַר תְּחִלָּה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה וַהֲדַר אָמַר שֶׁלֹּא אֹכַל וַאֲכָלָהּ כֻּלָּהּ חַיָּב שְׁתַּיִם, דְּכִי אָמַר שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיֹּאכַל כֻּלָּהּ, וְכִי הֲדַר אֲמַר שֶׁלֹּא אֹכַל כֵּיוָן שֶׁאָכַל מִמֶּנָּה כַזַּיִת חַיָּב, הִלְכָּךְ הַשְּׁבוּעָה הָאַחֲרוֹנָה חָיְלָא, וּמִחַיַּב כִּי אָכֵיל מִנַּהּ כַּזַּיִת, וְכִי הֲדַר אָכַל כֻּלָּהּ מִחַיַּב מִשּׁוּם שְׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה:
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה. אַף עַל גַּב דְּמִשְּׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה שְׁנִיָּה שָׁמְעִינַן דְּאֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה, תָּנָא לָן שְׁבוּעָה שְׁלִישִׁית לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּחִיּוּבָא הוּא דְלֵיכָּא אַשְּׁבוּעוֹת בָּתְרַיְתָא, הָא שְׁבוּעוֹת הֵן וְלֹא יָצְאוּ לְבַטָּלָה, וְאִם יִמְצְאוּ מָקוֹם יָחוּלוּ, שֶׁאִם נִשְׁאַל לְחָכָם עַל הָרִאשׁוֹנָה עָלְתָה שְׁנִיָּה תַחְתֶּיהָ וְנֶאֱסַר בַּדָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּעָה שְׁנִיָּה, וְכֵן אִם נִשְׁאַל עַל הַשְּׁתַּיִם חָלָה הַשְּׁלִישִׁית. לְפִי שֶׁהֶחָכָם עוֹקֵר הַנֶּדֶר מֵעִקָּרוֹ וְהָוֵי כְּמִי שֶׁלֹּא נָדַר וְחָלָה הַשְּׁנִיָּה לְמַפְרֵעַ, שֶׁהֲרֵי הָרִאשׁוֹנָה כְּמִי שֶׁאֵינָהּ הוֹאִיל וְנִשְׁאַל עָלֶיהָ, וְכֵן כְּשֶׁנִּשְׁאַל עַל הַשְּׁתַּיִם הֲרֵי כְאִלּוּ אֵינָם וְחָלָה הַשְּׁלִישִׁית לְמַפְרֵעַ:

עיקר תוספות יום טוב(יב) פֵּרוּשׁ דְּהָכִי מַשְׁמַע, שֶׁלֹּא אֹכַל שִׁעוּר אֲכִילָה מִכִּכָּר זוֹ. וְלֹא נָקַט כִּכָּר זוֹ אֶלָּא לְמִשְׁרֵי נַפְשֵׁיהּ בְּאַחֲרִינָא. כֶּסֶף מִשְׁנֶה בְּשֵׁם הָרִיטְבָ"א:
(יג) וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת. נִרְאֶה דְיֵשׁ סְפָרִים דְּלֹא גָרְסֵי שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה שְׁלִישִׁית, וַאֲפִלּוּ הָכִי שָׁמְעִינַן שֶׁאִם נִשְׁאַל כוּ', מִדְּקָתָנֵי אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת וְלֹא קָתָנֵי חַיָּב אַחַת:
(יד) זוֹ כוּ'. לִמְעוּטֵי אֹכַל וְלֹא אָכַל מִמַּלְקוֹת, שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. גְּמָרָא:

ח. אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם, אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ. נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר, אִם לֹא רָאִיתִי גָמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וְאִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד. אָמַר לְעֵדִים בֹּאוּ וַהֲעִידוּנִי, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידֶךָ. נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה, וְשֶׁלֹּא לִטֹּל לוּלָב, וְשֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר:

עיקר תוספות יום טוב(טו) שֶׁל אֶבֶן כוּ'. אֲבָל שֶׁל זָהָב לֹא שְׁכִיחַ. הִלְכָּךְ לֹא אַפֵּיךְ נַמִּי לְמִתְנֵי עַל הָעַמּוּד שֶׁל זָהָב כִּדְמַפִּיךְ עַל הָאִישׁ וְגוֹ':
(טז) בַּגְּמָרָא. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת, פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבוּעָה. וְכָתַב הָרַ"ן דְּטַעֲמָא דְאֵין שְׁבוּעַת בִּטּוּי וְאֵין הַפֵּרוֹת נֶאֱסָרִין עָלָיו, וַאֲפִלּוּ הָכִי לָקֵי, מִשּׁוּם דְּהָא וַדַּאי לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה לֶאֱסֹר הַפֵּרוֹת, שֶׁאִם הָיָה מִתְכַּוֵּן לְכָךְ הֲוָה לֵיהּ לֶאֱסֹר בְּלֹא שׁוּם תְּנַאי, שֶׁהֲרֵי עַכְשָׁיו גַּם כֵּן פֵּרוֹת אֲסוּרִים עָלָיו, וְלָמָּה תָלָה נִדְרוֹ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ, אֶלָּא וַדַּאי לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְקַיֵּם שֶׁרָאָה אוֹתוֹ הַדָּבָר, וּמִשּׁוּם הָכִי לוֹקֶה מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שָׁוְא. וְלִדְבָרָיו כָּל פֵּרוֹת לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא הוּא הַדִּין חַד פֵּירָא, וְכֵן בְּמִשְׁנָה ב'‏ פֶּרֶק ג'‏ דִּנְדָרִים כָּתַב הָרַ"ב כִּכָּר זוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יז) בַּגְּמָרָא, בְּטָרוּף. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲרִיצִים כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד. כָּךְ רָאִיתִי נָחָשׁ מְנֻמָּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יח) הַיְנוּ דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר. רַשִׁ"י. וּלְדִבְרֵיהֶם מַתְנִיתִין הָכִי קָאָמַר, שֶׁלֹּא נְעִידְךָ הַיְנוּ נִשְׁבַּע לְבַטֵּל כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יט) זוֹ כוּ'. לִמְעוּטֵי אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי דְּחַיָּב קָרְבָּן. וְרַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּרֵישׁ פִּרְקִין. גְּמָרָא:

ברטנורהבַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. אַיְדֵי דְבָעֵי לְמִתְנֵי שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים כוּ'‏ תָּנָא בִשְׁבוּעַת בִּטּוּי שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּכָל אֵלּוּ:
בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים. כְּגוֹן שֶׁאֶתֵּן לִפְלוֹנִי, בֵּין רָחוֹק בֵּין קָרוֹב:
בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים. בְּכָשֵׁר לְעֵדוּת וּפָסוּל:
מִפִּי עַצְמוֹ. שֶׁהוֹצִיא הוּא שְׁבוּעָה מִפִּיו. אֲבָל אִם הִשְׁבִּיעוּהוּ אֲחֵרִים אָכַלְתָּ וְלֹא אָכַלְתָּ, וְאָמַר לֹא אָכַלְתִּי וְאָכַל אוֹ לְהֶפֶךְ, פָּטוּר אִם לֹא עָנָה אָמֵן. וְאִם עָנָה אָמֵן אַחַר שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ חֲבֵרוֹ, הָוֵי כְנִשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ וְחַיָּב:

גמרא שבועות כ״ט ב: ט׳-ט״ו

אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר שְׁבוּעָה כְּמוֹצִיא שְׁבוּעָה בְּפִיו דָּמֵי דִּכְתִיב (במדבר ה) וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמַר רַב פַּפָּא מִשְּׁמֵהּ דְּרָבָא מַתְנִיתִין וּבָרַיְיתָא נָמֵי דַּיְקָא דְּקָתָנֵי שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וְלֹא בְּנָשִׁים בָּרְחוֹקִים וְלֹא בַּקְּרוֹבִים בַּכְּשֵׁרִים וְלֹא בַּפְּסוּלִים וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת בָּרְאוּיִין לְהָעִיד וּבִפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְּפְרוּ בָּהֶן בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְתַנְיָא בִּבְרַיְיתָא שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד. אָמַר לָעֵדִים בּוֹאוּ וְהָעִידוּנִי שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת אוֹ שֶׁאָמְרוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם. וְאָמְרוּ לוֹ אָמֵן בֵּין בִּפְנֵי בֵּית דִּין בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים כֵּיוָן שֶׁכָּפְרוּ בָּהּ חַיָּבִין. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר קַשְׁיָן אַהֲדָדֵי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָהּ הָא דְּעָנָה אָמֵן הָא דְּלָא עָנָה אָמֵן שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר רַבִינָא מִשְּׁמֵהּ דְּרָבָא מַתְנִיתִין דְּהָכָא נָמֵי דַּיְקָא דְּקָא תָּנֵי שְׁבוּעַת בִּיטּוּי נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בָּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִין בִּכְשֵׁרִין וּבִפְסוּלִים בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ אִין מִפִּי אֲחֵרִים לָא וְקָתָּנֵי סֵיפָא זֶה וְזֶה מוּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים חַיָּב קַשְׁיָן אַהֲדָדֵי אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינָהּ הָא דְּעָנָה אָמֵן הָא דְּלָא עָנָה אָמֵן. וְאֶלָּא שְׁמוּאֵל מַאי קָא מַשְׁמַע לָן דּוּקְיָא דְּמַתְנִיתִין קָא מַשְׁמַע לָן:

רש״יגמ' כמוציא שבועה מפיו - לכל דבר בין להתחייב משום ביטוי דבעינן שיוציא בשפתיו בין לענין שבועת עדות דמחייב ר' מאיר מפי עצמו אף שלא בבית דין:
מתני' וברייתא נמי דיקא - מדמקשינן מתניתין וברייתא אהדדי ולא מיתריץ אלא בהכי:
אלא בראויין להעיד - מפרש לקמן למעוטי מלך דתנן (סנהדרין ד' יח.) המלך לא מעיד:
עד שיכפרו בו בב"ד - דכתיב (ויקרא ה) אם לא יגיד במקום הראוי להגדה הכתוב מדבר וקרא במושבע מפי אחרים כתיב ושמעה קול אלה אבל מפי עצמו בין בב"ד בין שלא בב"ד חייבין דיליף ליה ר"מ בפרק דלקמן (שבועות ד' לא.) בג"ש:
משביעני עליכם ואמרו אמן בין בפני ב"ד בין שלא בפני ב"ד חייבין ה"ג:
קשיין אהדדי - דהא הכא מפי אחרים הוא ומחייב ר"מ שלא בב"ד:
דוקיא דמתני' קמ"ל - אשמעינן דדוקא תנן מפי עצמו בשבועת ביטוי אבל מפי אחרים פטור ודקתני מתניתין סיפא אחת זו ואחת זו מושבע מפי אחרים חייב דדוקא בענו אמן תנן כדקתני ואמרו אמן דלא תימא אורחא דמילתא קתני:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץד גמרא אמר שמואל: כל העונה "אמן" אחר שבועה — כמוציא שבועה בפיו דמי [נחשב], דכתיב [שנאמר] כאשר הכהן משביע את האשה החשודה כסוטה: "ואמרה האשה אמן אמן" (במדבר ה, כב), שאף שאינה נשבעת, נחשב לה הדבר כשבועה.
אמר רב פפא משמיה [משמו] של רבא: מתניתין וברייתא נמי דיקא [המשנה והברייתא גם כן מדוייקות] כשיטה זו, כאשר אנו משווים את שתיהן. דקתני [שהוא שונה במשנה]: שבועת העדות נוהגת רק באלה היכולים לשמש כעדים, ולכן נוהגת באנשים ולא בנשים, ברחוקים ולא בקרובים קרבת משפחה לבעלי הדין, שהם פסולים להעיד מחמת קרבתם, בכשרין ולא בפסולין לעדות, ואינה נוהגת אלא באלה שהם ראוין להעיד, ובפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו, ואולם מפי אחרים — אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין, אלו דברי ר' מאיר.
ותניא [ומצד אחר שנויה] בברייתא: שבועת העדות כיצד? אמר לעדים: "בואו והעידוני" והם אמרו: "שבועה שאין אנו יודעין לך עדות". או שאמרו לו אחרי שביקש מהם: "אין אנו יודעין לך עדות", ואמר להם: "משביע אני עליכם", ואמרו: "אמן", בין שאמרו זאת בפני בית דין בין שלא בפני בית דין, בין שהשביעם מפי עצמו בין מפי אחרים, כיון שכפרו בהם — חייבין, אלו דברי ר' מאיר.
ולכאורה קשיין אהדדי [קשים הם זה על זה] שהרי הוא אומר במשנה כי מפי אחרים, אין הוא חייב שלא בפני דין! אלא לאו שמע מינה [האם לא תלמד מכאן] שיש להבדיל: הא [זה] שענה "אמן" הרי הוא מתחייב על השבועה גם שלא בפני בית דין, הא [זה] שלא ענה "אמן"? ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
ושואלים: לפי שהוכחנו את הדבר הזה מכמה מקורות, אלא שמואל מאי קא משמע לן [מה הוא משמיע לנו]? הרי הדבר עולה יפה מתוך המקורות הללו! ומשיבים: דוקיא דמתניתין קא משמע לן

זוהר ספר הזהר, ויקרא ל׳

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא אַהְדַּרְנָא לִקְרָא עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם עֵיטָא לְהַאי נֶפֶשׁ לְאִזְדַּהֲרָא מֵחוֹבָהָא וְתֵיתוּב לְאִתְדַּכָּאָה עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם עַד שֶׁלֹּא יָפוּחַ יוֹמָא דְּהַאי עָלְמָא וְיֵיתֵי הַהוּא יוֹמָא תַּקִּיפָא דְּיִתְבַּע לֵהּ מַלְכָּא דִּינָא לְנַפְקָא מֵהַאי עָלְמָא וְנָסוּ הַצְלָלִים דָּא הוּא רָזָא בֵּין חַבְרַיָּא דְּקָא אָמְרֵי דִּבְשַׁעֲתָא דְּמָטָא זִמְנָא דְּבַר נָשׁ לְנָפְקָא מִן עָלְמָא צוּלָמָא דְּבַר נָשׁ אִתְעֲבַר מִנֵּהּ, הֲדַא הוּא דִּכְתִיב עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, עַד דְּלָא יִנְֹשׂף יוֹמָא לְנַפְקָא מֵהַאי עָלְמָא. וְנָסוּ הַצְלָלִים דְּאִתְעֲבַר צוּלְמָא יָתוּב קַמֵּי מָארֵהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר תְּרֵין צוּלְמִין אִית לֵהּ לְבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ בְּקִיּוּמֵהּ חַד רַבְרְבָא וְחַד זְעִירָא, דִּכְתִיב הַצְלָלִים תְּרֵי וְחַד מִשְׁתַּכְּחֵי כַּחֲדָא כְּדֵין הוּא בַּר נָשׁ בְּקִיּוּמָא וְעַל דָּא וְנָסוּ הַצְלָלִים כְּתִיב, כְּדֵין בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא בְּעוֹבָדוֹי וּלְתַקָּנָא לוֹן קַמֵּי מָארֵהּ וְיוֹדֵי עָלַיְהוּ בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי רַחוּם וְחַנּוּן וּמְקַבֵּל לְאִנּוּן דְּתָבִין קַמֵּהּ וְדָא הוּא עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְלָלִים דְּכֵיוָן דְּאִנּוּן צְלָלִים מִתְעַבְּרָן מִנֵּהּ וְאִיהוּ תָּפִיס בְּקוֹלָרָא תְּשׁוּבָה הִיא אֲבָל לָא מַעַלְיָא כָּל כָּךְ כְּזִמְנָא דְּקָאִים אִיהוּ בְּקִיּוּמֵהּ וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אַכְרִיז וְאָמַר (קהלת יב) וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְחוּרֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְגוֹמֵר. וְעַל דָּא עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם דְּבָעֵי בַּר נָשׁ לְאַתְקָנָא עוֹבָדוֹי דְּכַד מָטוּן יוֹמוֹי לְאִסְתַּלְּקָא מִן עָלְמָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תּוֹהֵא עַלֵהּ וְאוֹמֵר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה וְהָא אוֹמִינָא לָהּ בְּאוֹמָאָה דִּשְׁמִי דְּלָא לְשַׁקְּרָא בִּי וְאַסְהָדִית בָּהּ כַּד נָחְתָת לְעָלְמָא וְהוּא עֵד וַדַּאי מִכַּמָּה זִמְנִין דְּאַסְהָדִית בָּהּ לְנַטְרָא פִּקּוּדָי בְּגִין כָּךְ הוֹאִיל וּבַר נָשׁ הוּא עֵד בְּשַׁעֲתָא דְּיִתוּב קַמֵּי מַלְכָּא אוֹ רָאָה אוֹ יָדַע אוֹ רָאָה אִנּוּן חוֹבִין דְּעָבַד וְאִסְתַּכַּל בְּהוּ אוֹ יָדַע בִּירוּרָא דְּמִלָּה דְּעָבַר עַל פִּקּוֹדָא דְּמָארֵהּ אִם לֹא יַגִּיד אִם לָא יוֹדֵי עֲלַיְהוּ קָמֵהּ מָארֵהּ (מַה כְּתִיב) כַּד יִפּוֹק מֵהַאי עָלְמָא וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ וְכַד יִשָׂא עֲוֹנוֹ הֵיאַךְ פָּתְחִין לֵהּ פִּתְחָא וְהֵיאֵךְ יָקוּם קָמֵי מָארֵהּ וְעַל דָּא נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא כְּתִיב:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי יוֹסֵי, נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא. נַחֲזוֹר אֶל הַכָּתוּב, עַד שֶׁיָּפוּח הַיּוֹם. עֵצָה לַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת, שֶׁתִּזָּהֵר מֵחֶטְאָה, וְתָשׁוּב לְהִטָּהֵר, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, עַד שֶׁלֹּא יָפוּחַ הַיּוֹם שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְיָבֹא הַיּוֹם הַהוּא הַקָּשֶׁה שֶׁיִּתְבַּע הַמֶּלֶךְ דִּין לְהוֹצִיאָהּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה. וְנָסוּ הַצְלָלִים, זֶה הוּא סוֹד בֵּין הַחֲבֵרִים, שֶׁאוֹמְרִים, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמַּגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל הָאָדָם לָצֵאת מִן הָעוֹלָם, נֶעֱבָר מִמֶּנּוּ הַצֶלֶם שֶׁל הָאָדָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, עַד שֶׁלֹּא יָפִיחַ הַיּוֹם לָצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְנָסוּ הַצְלָלִים, שֶׁנֶּעֱבָר הַצֶלֶם, יָשׁוּב לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, שְׁנֵי צְלָמִים יֵשׁ לוֹ לָאָדָם, כְּשֶׁהוּא בְּקִיּוּמוֹ, אֶחָד גָּדוֹל, וְאֶחָד קָטָן, שֶׁכָּתוּב, הַצְלָלִים, לָשׁוֹן רַבִּים, שֶׁמִּעוּטוֹ הוּא שְׁנַיִם. וּכְשֶׁנִּמְצָאִים יַחַד, אָז הָאָדָם בְּקִיּוּמוֹ, וְעַל כֵּן כָּתוּב, וְנָסוּ הַצְלָלִים, וְאָז צָרִיךְ הָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשָׂיו וּלְתַקְּנָם לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ וְיִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶם. כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא רַחוּם וְחַנּוּן וּמְקַבֵּל אֶת הַשָּׁבִים לְפָנָיו. וְזֶה הוּא עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְלָלִים. כִּי כֵּיוָן שֶׁאֵלּוּ הַצְלָלִים נֶעֱבָרִים מִמֶּנּוּ וְהוּא נֶאֱסָר בָּאֲזִיקִים, שֶׁהוֹלֵךְ לָמוּת, אִם עוֹשֶׂה אָז תְּשׁוּבָה, הִיא תְּשׁוּבָה, אֲבָל אֵינָהּ טוֹבָה כָּל כָּךְ, כִּתְשׁוּבָה שֶׁעוֹשֶׂה בִּזְמָן שֶׁהוּא בְּקִיּוּמוֹ. וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ מַכְרִיז וְאוֹמֵר, וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךְ בִּימֵי בְּחוּרוֹתֶיךְ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבוֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְגוֹ'. וְלָכֵן, עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, שֶׁצָרִיךְ אָדָם לְתַקֵּן מַעֲשָׂיו, שֶׁכַּאֲשֶׁר יַגִיעַ יוֹמוֹ לְהִסְתַּלֵק מִן הָעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תוֹהֶה עָלָיו וְאוֹמֵר, וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְהֲרֵי הִשְׁבַּעְתִּי אוֹתוֹ בִּשְׁבוּעָה בִּשְׁמִי שֶׁלֹּא לְשַׁקֵר בִּי. וְהֵעַדְתִּי בּוֹ כְּשֶׁיָרַד לָעוֹלָם. וְהוּא עֵד, וַדַאי מִכַּמָּה זְמַנִים שֶׁהֵעַדְתִּי בּוֹ לִשְׁמוֹר מִצְווֹתַי. וְלָכֵן, הוֹאִיל וְהָאָדָם הוּא עֵד, בְּשָׁעָה שֶׁיָּשׁוּב אֶל הַמֶּלֶךְ, אוֹ רָאָה אוֹ יָדַע, אוֹ רָאָה, אֵלּוּ הָעַבֵירוֹת שֶׁעָשָׂה וְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם. אוֹ יָדַע, בְּדָבָר בָּרוּר שֶׁעָבַר עַל חוּקֵי אֲדוֹנוֹ. אִם לֹא יַגִּיד, אִם לֹא יוֹדֶה עֲלֵיהֶם לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ מַה כָּתוּב, כְּשֶׁיֵצֵא מִזֶּה הָעוֹלָם, וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, וּכְּשֶׁיִּשָׂא עֲוֹנוֹ, כֵּיצַד פּוֹתְחִים לוֹ פֶּתַח, וְאֵיךְ יַעֲמוֹד לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ, וְעַל כֵּן, כָּתוּב וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ב׳: א׳-ב׳

א. סֵדֶר בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כָּךְ הִיא רִאשׁוֹנָה בִּרְכַּת הַזָּן. שְׁנִיָּה בִּרְכַּת הָאָרֶץ. שְׁלִישִׁית בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם. רְבִיעִית הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקְּנָהּ. שְׁנִיָּה תִּקֵּן יְהוֹשֻׁעַ. שְׁלִישִׁית תִּקֵּן דָּוִד וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ. רְבִיעִית חַכְמֵי מִשְׁנָה תִּקְּנוּהָ:

ב. הַפּוֹעֲלִים שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְאָכְלוּ פִּתָּן אֵין מְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּמְבָרְכִין לְאַחַר סְעֻדָּתָן שְׁתֵּי בְּרָכוֹת בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַטְּלוּ מְלֶאכֶת בַּעַל הַבַּיִת. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה כְּתִקּוּנָהּ שְׁנִיָּה פּוֹתֵחַ בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וְכוֹלֵל בָּהּ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם וְחוֹתֵם בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ. וְאִם הָיוּ עוֹשִׂין בִּסְעֻדָּתָן בִּלְבַד אוֹ שֶׁהָיָה בַּעַל הַבַּיִת מֵסֵב עִמָּהֶן מְבָרְכִין אַרְבַּע בְּרָכוֹת כְּתִקּוּנָן כִּשְׁאָר כָּל אָדָם:

מוסר ספר חסידים קע״ז

כְּתִיב (קהלת יב) כִּי אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים יָבִיא בְּמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם זֶה שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ אִשָּׁה בְּקֶרֶן זָוִית אִם פָּגְעָה בּוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִרְאוֹת אוֹתָהּ וְרָאָה אוֹתָהּ יָפָה וְשָׂמַח עַל שֶׁרָאָה אוֹתָהּ וְחוֹשֵׁב בְּלִבּוֹ מֵאַחַר שֶׁבְּלֹא כַּוָּנָתִי רְאִיתִיהָ אֵין לִי עָוֹן עַל כָּכָה עַל זֶה נֶאֱמַר: הָאֱלֹהִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב שֶׁשָּׂמַח בְּדָבָר אִם רַע בְּעֵינֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח. שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה. וְזֶה שָׂמַח שֶׁבָּא לְיָדוֹ וְהָיָה לוֹ לַחֲשֹׁב שֶׁמָּא חָטָאתִי שֶׁנִּזְדַּמֵּן לִי לִרְאוֹתָהּ. וְאםִ בָּא מִצְוָה לְיָדוֹ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָתוֹ יִשְׂמַח וִיבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁזִּמְּנָהּ לוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ:

תורה דברים י״ב: ט׳-י״ד