חק לישראל - פרשת בשלח יום חמישי

רש״יוַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם. לְהַבְדִּיל בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וּלְקַבֵּל חִצִּים וּבָלִיסְטְרָאוֹת שֶׁל מִצְרַיִם. בְּכָל מָקוֹם הוּא אוֹמֵר מַלְאַךְ ה' וְכָאן מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, אֵין אֱלֹהִים בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא דַּיָּן, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל נְתוּנִין בַּדִּין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אִם לְהִנָּצֵל אִם לְהֵאָבֵד עִם מִצְרַיִם (שם):
וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙. כְּשֶׁחָשְׁכָה וְהִשְׁלִים עַמּוּד הֶעָנָן אֶת הַמַּחֲנֶה לְעַמּוּד הָאֵשׁ, לֹא נִסְתַּלֵּק הֶעָנָן כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָגִיל לְהִסְתַּלֵּק עַרְבִית לְגַמְרִי, אֶלָּא נָסַע וְהָלַךְ לוֹ מֵאַחֲרֵיהֶם לְהַחֲשִׁיךְ לְמִצְרַיִם:

נביאים שופטים ד׳: כ׳-כ״ד

כתובים משלי ט״ו: ה׳-ט׳

משנה משנה מנחות ב׳

ברטנורההַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה. מוֹדֶה רַבִּי יוֹסֵי שֶׁהוּא פִּגּוּל. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמַתְנֵי סֵיפָא לְהַקְטִיר לְבוֹנָתָהּ לְמָחָר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, מַהוּ דְּתֵימָא טַעֲמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם דְּסָבַר אֵין מְפַגְּלִין בַּחֲצִי מַתִּיר, כְּלוֹמַר שֶׁאִם חָשַׁב לַעֲבֹד לְמָחָר עֲבוֹדַת חֲצִי מַתִּיר לֹא פִּגֵּל, וְהַךְ לְבוֹנָה חֲצִי מַתִּיר הוּא, דְּבֵין הַקְטָרַת קֹמֶץ וּלְבוֹנָה מַתִּירִים הַשִּׁירַיִם, וַאֲפִלּוּ רֵישָׁא כִּי חָשַׁב בְּהַקְטָרַת קֹמֶץ עֲבוֹדַת חֲצִי מַתִּיר הִיא וּפָלֵיג רַבִּי יוֹסֵי, קָא מַשְׁמַע לָן דִּבְהָא מוֹדֶה. דְּטַעֲמָא לָאו מִשּׁוּם הָכִי הוּא, אֶלָּא מִשּׁוּם דְּאֵין מַתִּיר מְפַגֵּל אֶת הַמַּתִּיר:
מַה שָּׁנָה זוֹ מִן הַזָּבַח. שֶׁהַשּׁוֹחֲטוֹ עַל מְנָת לְהַקְטִיר אֵמוּרִים לְמָחָר פִּגּוּל:
אֵינָהּ מִן הַמִּנְחָה. אֵינָהּ מִמִּין הַמִּנְחָה כְּמוֹ הַקֹּמֶץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִמַּתִּירֵי הַמִּנְחָה. דְּקָסָבַר רַבִּי יוֹסֵי שֶׁאֵין מַתִּיר מְפַגֵּל אֶת הַמַּתִּיר, שֶׁאֵין עֲבוֹדַת מַתִּיר זֶה שֶׁהוּא קוֹמֵץ מוֹעֶלֶת לְפַגֵּל מַתִּיר הָאַחֵר שֶׁהִיא הַלְּבוֹנָה בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁהוּא מְחַשֵּׁב עַל הַלְּבוֹנָה בַּעֲבוֹדַת הַקּוֹמֵץ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לֵיהּ, כִּי אָמְרִינַן דְּאֵין מַתִּיר מְפַגֵּל אֶת הַמַּתִּיר, הֵיכָא דְּלֹא אִקְּבַע בְּחַד מָנָא, כְּגוֹן שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵיהֶם מַתִּירִים אֶת הַלֶּחֶם, וְאִם שָׁחַט אֶחָד מֵהֶם עַל מְנָת לֶאֱכֹל אֶת חֲבֵרוֹ לְמָחָר שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. אֲבָל הֵיכָא דְּאָקְבְּעוּ בְּחַד מָנָא, כְּגוֹן קֹמֶץ וּלְבוֹנָה שֶׁשְּׁנֵיהֶם בִּכְלִי אֶחָד, מוֹעֶלֶת מַחֲשֶׁבֶת מַתִּיר זֶה לְפַגֵּל מַתִּיר אַחֵר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

ב. שָׁחַט שְׁנֵי כְבָשִׂים לֶאֱכֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר שְׁנֵי בְזִיכִין לֶאֱכֹל אַחַד מִן הַסְּדָרִים לְמָחָר, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אוֹתָהּ הַחַלָּה וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר שֶׁחִשַּׁב עָלָיו, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וְהַשֵּׁנִי פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת אוֹ אַחַד מִן הַסְּדָרִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם יֵצְאוּ לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הַטָּמֵא בְטֻמְאָתוֹ, וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:

ברטנורהשָׁחַט שְׁנֵי כְבָשִׂים. שֶׁל עֲצֶרֶת, דִּכְתִיב בְּהוּ (ויקרא כג) שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים, וְאוֹתָן כְּבָשִׂים מַתִּירִין וּמְקַדְּשִׁין לִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם, שֶׁאֵין הַלֶּחֶם קָדוֹשׁ אֶלָּא בִּשְׁחִיטַת שְׁנֵי כְּבָשִׂים, הוֹאִיל וְהֻזְקְקוּ עִמּוֹ בִּתְנוּפָה. וּשְׁאָר כְּבָשִׂים שֶׁל עֲצֶרֶת, דְּמוּסָפִים נִינְהוּ:
לֶאֱכֹל אַחַת מִן הַחַלּוֹת לְמָחָר. וּזְמַן אֲכִילַת הַחַלּוֹת אֵינוֹ אֶלָּא לְיוֹם וְלַיְלָה, כְּדִין מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם:
הִקְטִיר שְׁנֵי בְזִיכִין. לִשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים כְּדִכְתִיב (ויקרא כד) וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, הָיְתָה עַל כָּל מַעֲרֶכֶת כַּף אַחַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְבוֹנָה כְּדִכְתִיב (שם) וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה. וּשְׁתֵּי הַכַּפּוֹת הַלָּלוּ שֶׁבָּהֶם נְתוּנָה הַלְּבוֹנָה נִקְרָאִים שְׁנֵי בְּזִיכִים. וְהַלְּבוֹנָה נִקְטֶרֶת כְּדִכְתִיב (שם) וְהָיְתָה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה. וְהַלֶּחֶם נֶאֱכָל, וּזְמַן אֲכִילָתוֹ כָּל אוֹתוֹ שַׁבָּת שֶׁמְּסִירִים אוֹתוֹ מִן הַשֻּׁלְחָן בִּלְבַד. וְאִם בְּשָׁעָה שֶׁהִקְטִיר שְׁנֵי בְּזִיכִים שֶׁל לְבוֹנָה חָשַׁב עַל אַחַת מִן הַמַּעֲרָכוֹת שֶׁל לֶחֶם לְאָכְלוֹ לְמָחָר, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ:
אוֹתָהּ חַלָּה. שֶׁל שְׁתֵּי הַלֶּחֶם שֶׁל עֲצֶרֶת:
וְאוֹתוֹ הַסֵּדֶר. שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים:
זֶה וָזֶה פִּגּוּל. שֶׁכֻּלָּן נֶחְשָׁבִים גּוּף אֶחָד:
נִטְמֵאת אַחַת מִן הַחַלּוֹת. דַּוְקָא כְּשֶׁנִּטְמֵאת אַחַת מִשְּׁתֵּי הַלֶּחֶם קֹדֶם זְרִיקַת דַּם הַכְּבָשִׂים, אוֹ אֶחָד מִן הַסְּדָרִים קֹדֶם הַקְטָרַת הַבְּזִיכִים, הוּא דְּאִיפְלִיגוּ רַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנָן. אֲבָל אִם נִטְמָא לְאַחַר זְרִיקַת הַדָּם אוֹ לְאַחַר הַקְטָרַת הַבְּזִיכִים, דִּבְרֵי הַכֹּל הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר יֵאָכֵל:
שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק. בַּגְּמָרָא מַסִּיק דְּלֹא מִקְּרָא וְלֹא מִסְּבָרָא אֲמָרָהּ רַבִּי יְהוּדָה לְמִלְּתֵיהּ, אֶלָּא גְּמָרָא עָרוּךְ בְּיָדוֹ. וְכָךְ הָיָה מְקֻבָּל מֵרַבּוֹתָיו שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר חָלוּק וְאִם נִפְסַל חֶצְיוֹ נִפְסַל כֻּלּוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(ג) בְּזִיכִין. תַּרְגּוּם כַּפּוֹתָיו, בְּזִיכוֹהִי. הָרַמְבַּ"ם:
(ד) דִּכְתִיב וַאֲכָלֻהוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ. וּמִדְּקַרְיֵהּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים אִיכָּא לְמֵילַף דִּזְמַן אֲכִילָתוֹ נַמִּי כַּאֲכִילַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁהִיא לְיוֹם וְלַיְלָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) אוֹתָהּ כוּ'. דְּאַף עַל גַּב שֶׁהַכָּתוּב עֲשָׂאָן גּוּף אֶחָד דִּכְתִיב לֶחֶם תְּנוּפָה, הַיְנוּ לְעַכּוֹבֵי דִּמְעַכְּבֵי אַהֲדָדֵי, מָצִינוּ נַמִּי שֶׁעֲשָׂאָן שְׁנֵי גּוּפִים, דִּכְתִיב שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים [גְּמָרָא], וְסִדְרֵי לֶחֶם הַפָּנִים יָלְפִינַן מִשְּׁתֵּי לֶחֶם כוּ'. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורההַתּוֹדָה מְפַגֶּלֶת אֶת הַלֶּחֶם. שֶׁהַלֶּחֶם בָּא בִּשְׁבִיל הַתּוֹדָה וְהוּא טָפֵל לָהּ, וְאֵין הַתּוֹדָה טְפֵלָה לַלֶּחֶם. וְכֵן שְׁנֵי כְּבָשִׂים שֶׁל עֲצֶרֶת, שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הַבָּאִים עִמָּהֶם הֵם טְפֵלִים לַכְּבָשִׂים וְאֵין הַכְּבָשִׂים טְפֵלִים לַלֶּחֶם, וְהָעִקָּר מְפַגֵּל הַטָּפֵל וְאֵין הַטָּפֵל מְפַגֵּל הָעִקָּר. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן תַּנָּא הַאי דִּינָא בַּתּוֹדָה וְלֹא אַשְׁמוֹעִינַן בַּכְּבָשִׂים שֶׁל עֲצֶרֶת הֲוָה אֲמֵינָא הָתָם הוּא דְּכִי מִפַּגַּל לֶחֶם לֹא מִפַּגְּלָא תּוֹדָה מִשּׁוּם דְּלֹא הֻזְקְקוּ בִּתְנוּפָה עִם הַחַלּוֹת, אֲבָל כְּבָשִׂים דְּהֻזְקְקוּ בִּתְנוּפָה עִם הַחַלּוֹת דִּכְתִיב (ויקרא כג) וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל לֶחֶם, אֵימָא כִּי מִפַּגַּל לֶחֶם לִפַּגְּלוּ נַמִּי כְּבָשִׂים. וְאִי תָּנָא כְּבָשִׂים, הֲוָה אֲמֵינָא הָתָם כִּי מִפַּגְּלֵי כְּבָשִׂים מִפַּגַּל לֶחֶם מִשּׁוּם דְּהֻזְקְקוּ זֶה עִם זֶה בִּתְנוּפָה, אֲבָל תּוֹדָה דְּלֹא הֻזְקְקוּ אֵימָא כִּי מְפַגֵּל בַּתּוֹדָה לֹא מְפַגְּלֵי בַּחַלּוֹת, צְרִיכָא:

ברטנורההַזֶּבַח מְפַגֵּל אֶת הַנְּסָכִים. וְהַשּׁוֹתֶה מֵהֶן עָנוּשׁ כָּרֵת:
מִשֶׁקָּדְשׁוּ בִכְלִי. לְאַחַר שֶׁשָּׂמוּ אוֹתָם בִּכְלִי שָׁרֵת, שֶׁהַכְּלִי מְקַדְּשָׁן קְדֻשַּׁת עוֹלָם דְּשׁוּב אֵין לָהֶם פִּדְיוֹן:
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר שֶׁנְּסָכִים מִתְפַּגְּלִים לְפִי שֶׁהַדָּם שֶׁל הַזֶּבַח הוּא שֶׁמַּכְשִׁיר וּמַתִּיר אוֹתָן לַמִּזְבֵּחַ, וְהוֹאִיל וְיֵשׁ לָהֶן מַתִּיר, מִתְפַּגְּלִים בְּמַחֲשֶׁבֶת חוּץ לִזְמַנּוֹ. וַחֲכָמִים פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ בְּפֶרֶק בֵּית שַׁמַּאי בְּמַסֶּכֶת זְבָחִים [דַּף מד] וְאָמְרֵי שֶׁהַנְּסָכִים אֵין לָהֶם מַתִּיר, לְפִיכָךְ אֵין מִתְפַּגְּלִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

ה. פִּגֵּל בַּקֹּמֶץ וְלֹא בַלְּבוֹנָה, בַּלְּבוֹנָה וְלֹא בַקֹּמֶץ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, פִּגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין בּוֹ כָרֵת, עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר. מוֹדִים חֲכָמִים לְרַבִּי מֵאִיר בְּמִנְחַת חוֹטֵא וּבְמִנְחַת קְנָאוֹת, שֶׁאִם פִּגֵּל בַּקֹּמֶץ, שֶׁהוּא פִגּוּל וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, שֶׁהַקֹּמֶץ הוּא הַמַּתִּיר. שָׁחַט אַחַד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכֹל שְׁתֵּי חַלּוֹת לְמָחָר, הִקְטִיר אַחַד מִן הַבְּזִיכִים לֶאֱכֹל שְׁנֵי סְדָרִים לְמָחָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, פִּגּוּל וְחַיָּבִים עָלָיו כָּרֵת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין פִּגּוּל, עַד שֶׁיְּפַגֵּל אֶת כָּל הַמַּתִּיר. שָׁחַט אַחַד מִן הַכְּבָשִׂים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר, הוּא פִגּוּל, וַחֲבֵרוֹ כָשֵׁר. לֶאֱכֹל מֵחֲבֵרוֹ לְמָחָר, שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים:

גמרא מנחות כ״ט א: ח׳-ט״ו

אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן מָאי דִּכְתִיב (ויקרא כ''ד) עַל הַמְּנוֹרָה הַטְּהוֹרָה שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טָהֳרָה. אֶלָּא מֵעַתָּה (שם) עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשָׂיו מִמְּקוֹם טָהוֹר. אֶלָּא טָהוֹר מִכְּלַל שֶׁהוּא טָמֵא. הָכָא נַמֵּי טְהוֹרָה מִכְּלַל שֶׁהִיא טְמֵאָה. בִּשְׁלָמָא הָתָם כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מָאי דִּכְתִיב עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנָחַת הוּא וְכָל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת אֵינוֹ מְקַבֵל טֻמְאָה. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים. וּמַרְאִין לָהֶם לֶחֶם הַפָּנִים וְאוֹמְרִים לָהֶם רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם. מָאי חִבַּתְכֶם כִּדְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים סִלּוּקוֹ כְּסִדּוּרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ש''א כ''א) לָשׂוּם לֶחֶם חָם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ. אֶלָּא הָכָא טְהוֹרָה מִכְּלַל שֶׁהִיא טְמֵאָה פְּשִׁיטָא כְּלִי מַתָּכוֹת נִינְהוּ וּכְלֵי מַתָּכוֹת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מַעֲשֶׂיהָ מִמְּקוֹם טָהֲרָה. תַּנְיָא רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אָרוֹן שֶׁל אֵשׁ וְשֻׁלְחָן שֶׁל אֵשׁ וּמְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ יָרְדוּ מִן הַשָּׁמַיִם. וְרָאָה משֶה וְעָשָׂה כְּמוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ה) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. אֶלָּא מֵעַתָּה (שם כ''ו) וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר הָכִי נַמֵּי. הָכָא כְּתִיב כְּמִשְׁפָּטוֹ הָתָם כְּתִיב בְּתַבְנִיתָם. אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן גַּבְרִיאֵל חָגוּר כְּמִין פְּסִיקַיָּא הָיָה וְהֶרְאָה לוֹ לְמשֶה מַעֲשֵׂה מְנוֹרָה דִּכְתִיב (במדבר ח') וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה. תָּנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָיוּ קָשִׁין לוֹ לְמשֶה עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֶצְבָּעוֹ וְאֵלּוּ הֵן. מְנוֹרָה וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ וּשְׁרָצִים. מְנוֹרָה דִּכְתִיב וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה. וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ דִּכְתִיב (שמות י''ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים. שְׁרָצִים דִּכְתִיב (ויקרא יא) וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף הֲלָכוֹת שְׁחִיטָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ''ט) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ:

רש״יממקום טהרה - מן השמים הראו למשה לנגד המנורה:
מכלל שהוא טמא - כלומר מקבל טומאה:
בשלמא התם - גבי שולחן איצטריך לאשמועינן דמקבל טומאה משום פירכיה דריש לקיש:
לנחת - שאינו מטלטל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה דכתיב גבי שרצים מכל כלי עץ או עור או שק (ויקרא י״א: ל״ב) מה שק מיטלטל מלא וריקם:
שמגביהין אותו - הלכך מיטלטל מלא וריקם הוא:
חום ביום הלקחו - משמע כשמסלקים היה חום:
כתבניתם - אארון ושולחן ומנורה כתיב וכתיב אשר אתה מראה בהר אלמא הראוהו:
הכי נמי - דמשכן של אש ירד מן השמים בתמיה:
הכא כתיב כמשפטו - משמע הלכותיו נאמרו לו:
התם כתיב כתבניתם - משמע דהראוהו כמותם:
חגור כמין פסיקיא - אזור כרוך אומנים שרוצים לעשות מלאכה נאה חוגרין עצמן שלא יהו נגררין בבגדיהם:
ראש חדש - בשעת מולד לבנה אינה נראית כי אם מעט ואינה ניכרת כדאמרינן בראש השנה (דף כ.) כזה ראיתם אם כזה ראיתם:
שרצים - לא היה מכיר איזה טמא ואיזה טהור:
הלכות שחיטה - לא היה מבין מהיכן היא מוגרמת:
וזה אשר תעשה על המזבח - ועשייה תחילת זביחה [היא] וכתיב וזה אלמא הראהו באצבע:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב אמר ר' שמואל בר נחמני, אמר ר' יונתן, מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "על המנרה הטהרה" (ויקרא כד, ד)? לומר שירדו מעשיה ממקום טהרה, מן השמים, שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה מנורה ועשה כמותה. ושואלים: אלא מעתה, מה שנאמר "על השלחן הטהור" (שם פסוק ו), תאמר גם כן שירדו מעשיו ממקום טהור? אלא אנו אומרים אחרת: טהור — מכלל שהוא יכול להיות גם טמא, שהוא ראוי לקבל טומאה, ואם כן, הכא נמי [כאן גם כן], לגבי המנורה, תפרש: טהורה מכלל שהיא יכולה להיות גם טמאה!
ודוחים: בשלמא התם [נניח, מובן הדבר שם] לגבי השולחן כדברי ריש לקיש, שאמר ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "על השלחן הטהור", שמכלל הדברים אתה למד שהוא יכול להיות טמא? הלוא כלי עץ העשוי לנחת הוא, שאינו מיועד לטלטול, וכל כלי עץ העשוי לנחת אינו מקבל טומאה! אלא מלמד שלא תמיד היה מונח במקומו, אלא פעמים היה מיטלטל, שהיו מגביהין אותו לעולי רגלים ומראים להם לחם הפנים שהיה עליו, ואומר להם לבאים: ראו חיבתכם לפני המקום, וכיון שכך עשוי היה לקבל טומאה.
אגב כך שואלים: מאי [מה פירוש] חיבתכם? מה החיבה שיש בדבר? ומשיבים: כדברי ר' יהושע בן לוי, שאמר ר' יהושע בן לוי: נס גדול נעשה בלחם הפנים, סילוקו לאחר שבוע שלם שהיה מונח על השולחן — כסידורו, שנשאר חם כיום שהניחוהו על השלחן, שנאמר בלחם הפנים: "לשום לחם חם ביום הלקחו" (שמואל א כא, ז), שהיה חם ביום שהיו לוקחים אותו.
ושבים לעיקר הענין: אלא הכא [כאן] לגבי המנורה, האם יש לפרש טהורה מכלל שהיא טמאה? הלוא פשיטא [פשוט] שהיא יכולה להיות טמאה, שהרי כלי מתכות נינהו [הם], וכלי מתכות מקבלין טומאה, אפילו אם אינם מיטלטלים! אלא בהכרח צריך אתה לדרוש: שירדו מעשיה ממקום טהרה.
ג ועוד תניא [שנויה ברייתא] בענין זה, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה את תבניתם ועשה כמותם, שנאמר לאחר הציווי על כלים אלה: "וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר" (שמות כה, מ).
ושואלים: אלא מעתה, לפי זה, מה שנאמר "והקמת את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר" (שם כו, ל), הכי נמי [כך גם כן] תפרש, שהראה לו משכן של אש? ומשיבים: הכא כתיב [כאן נאמר] "כמשפטו", כלומר, הלכותיו נאמרו לו, התם כתיב [שם נאמר] "כתבניתם", משמע שהראה לו תבנית.
ועוד בענין זה אמר ר' חייא בר אבא, אמר ר' יוחנן: גבריאל המלאך חגור כמין פסיקיא (חגורה רחבה) היה, כדרך האומנים, שחוגרים עצמם כדי שלא ייגררו בגדיהם, והראה לו למשה כיצד מעשה המנורה בפועל, דכתיב [שנאמר]: "וזה מעשה המנרה" (במדבר ח, ד), משמע שהראה לו בדיוק כיצד נעשית המנורה.
תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של רבי ישמעאל: שלשה דברים היו קשין לו למשה להבינם בדיוק, עד שהראה לו הקדוש ברוך הוא באצבעו כיצד הם, ואלו הן: צורת המנורה, וראש חדש מתי בדיוק זמן המולד, ושרצים מה הם השרצים האסורים. ומפרטים: מנורה — דכתיב [שנאמר]: "וזה מעשה המנרה" (במדבר ח, ד). ראש חודש — דכתיב [שנאמר]: "החדש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב, ב). שרצים — דכתיב [שנאמר]: "וזה לכם הטמא" (ויקרא יא, כט). ויש אומרים: אף הלכות שחיטה הראה לו, שנאמר: "וזה אשר תעשה על המזבח" (שמות כט, לח), ושחיטה היא תחילת עשיית המזבח.

זוהר ספר הזהר, בשלח כ״ח

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא מִתְבָּרֵךְ עָלְמָא מֵהַהוּא יוֹמָא עִלָּאָה דְהָא כָּל שִׁיתָּא יוֹמִין מִתְבָּרְכָאן מִיּוֹמָא שְׁבִיעָאָה. וְכָל יוֹמָא יָהִיב מֵהַהִיא בְרָכָה דְקַבִּיל בְּהַהוּא יוֹמָא דְבֵיהּ וְעַל דָּא מֹשֶׁה אָמַר אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. מָאי טַעְמָא בְּגִין דְּלָא יָהִיב וְלָא יוֹזִיף יוֹמָא דָא לְחַבְרֵיהּ אֶלָּא כָל חַד וְחַד שַׁלִּיט בִּלְחוֹדוֹי בְּהַהוּא יוֹמָא דִילֵיהּ. דְּהָא לָא שַׁלִּיט יוֹמָא בְּיוֹמָא דְחַבְרֵיהּ בְּגִינֵי כָךְ כָּל אִינוּן (נ''א אָמַר רִבִּי יְהוּדָה כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא מִתְבָּרֵךְ מֵהַהוּא יוֹמָא עִילָאָה יוֹמָא שְׁבִיעָאָה וּמִתְבָּרְכָן כָּל שִׁיתָּא יוֹמִין כָּל חָד וְחָד בִּלְחוֹדוֹי וְכָל יוֹמָא יָהִיב בְּיוֹמָא דִילֵיהּ מֵהַהוּא בְרָכָה דְקַבִּיל מֵהַהוּא יוֹמָא עִילָאָה וְעַל דָּא מֹשֶׁה אָמַר אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנוּ עַד בֹּקֶר דְּהָא לָא שַׁלִּיט יוֹמָא בְּיוֹמָא דְלָאו דִּילֵיהּ וְכָל אִינוּן) חֲמִשָּׁה יוֹמִין שַׁלִּיטִין בְיוֹמַיְיהוּ וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ מַה דְּקַבִילוּ וְיוֹמָא שְׁתִיתָאָה אַשְׁכַּח בֵּיהּ יַתִּיר. וְאַזְלָא הָא כְהָא דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מָאי דִּכְתִיב יוֹם הַשִּׁשִּׁי וְלָא אִתְמַר הָכִי בְּכָל שְׁאָר יוֹמִין. אֶלָּא הָכִי אוּקְמוּהָ הַשִּׁשִּׁי דְאִזְדַּוְוגָא (נ''א דְאִזְדַּמְּנָא) בֵיהּ מַטְרוֹנִיתָא לְאַתְקְנָא פָתוֹרָא לְמַלְכָּא וּבְגִין כָּךְ אִשְׁתְּכָחוּ בֵיהּ תְּרֵין חוּלָקִין חַד לְיוֹמֵיהּ וְחַד לְתִקּוּנָא בְחֶדְוָותָא דְמַלְכָּא בְמַטְרוֹנִיתָא וְהַהוּא לֵילְיָא חֶדְוָותָא דְמַטְרוֹנִיתָא בְמַלְכָּא וְזִוּוּגָא דִילְהוֹן וּמִתְבָּרְכָאן כָּל שִׁיתָּא יוֹמִין כָּל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי. בְּגִין כָּךְ בָּעֵי בַר נַשׁ לְסַדְּרָא פָתוֹרֵיהּ בְּלֵילְיָא דְשַׁבְּתָא בְגִין דְּיִשְׁרֵי עֲלֵיהּ בִּרְכָאן מִלְּעֵילָא וּבִרְכָתָא לָא אִשְׁתְּכַח עַל פָּתוֹרָא רֵיקַנְיָיא (וְהַהוּא לֵילְיָא חֶדְוָותָא דְמַטְרוֹנִיתָא בְמַלְכָּא וְזִוּוּגָא דִילְהוֹן) בְּגִין כָּךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּיַדְעִין רָזָא דָא זִוּוּגָא דִילְהוֹן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְבָּרֵךְ הָעוֹלָם מִיּוֹם הַהוּא הָעֶלְיוֹן, כִּי כָּל שִׁשָּׁה יָמִים מִתְבָּרְכִים מִיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְכָל יוֹם נוֹתֵן מִבְּרָכָה הַהִיא שֶׁקִּבֵּל בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁלּוֹ. וְעַל כֵּן אָמַר מֹשֶה, אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בּוֹקֶר. מַהוּ הַטַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל יוֹם זֶה לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹלֵט בִּלְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא שֶׁלּוֹ, כִּי יוֹם אֵינוֹ שׁוֹלֵט בַּיּוֹם שֶׁל חֲבֵרוֹ. מִשּׁוּם זֶה, כָּל אֵלּוּ חֲמִשָּׁה הַיָּמִים שׁוֹלְטִים בְּיוֹמָם, וְנִמְצָא בָּהֶם מַה שֶּׁקִּבְּלוּ, וְיוֹם הַשִּׁשִּׁי נִמְצָא בּוֹ יוֹתֵר. וְזֶה הוֹלֵךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר. מַה שֶּׁכָּתוּב, יוֹם הַשִּׁשִּׁי עִם ה' מַה שֶּׁלֹּא כָּתוּב כֵּן בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אֶלָּא כָּךְ הֶעֱמִידוּהוּ, הַשִּׁשִּׁי עִם ה', יוֹרֶה, שֶׁנִּתְחַבְּרָה בּוֹ הַמַּטְרוּנִיתָא, הַנִּקְרֵאת ה' שֶׁהִיא מַלְכוּת, לְתַקֵּן שֻׁלְחָן אֶל הַמֶּלֶךְ, וּמִשּׁוּם זֶה יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, א' מִיּוֹמוֹ עַצְמוֹ, וְאֶחָד, מִתִּקּוּן שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ בַּמַּטְרוּנִיתָא. וְלַיְלָה הַהוּא, שִׂמְחַת הַמַּטְרוּנִיתָא בַּמֶּלֶךְ וְזִוּוּג שֶׁלָּהֶם, וּמִתְבָּרְכִים כָּל שִׁשָּׁה יָמִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּלְבַדּוֹ. מִשּׁוּם זֶה, צָרִיךְ הָאָדָם לְסַדֵּר שֻׁלְחָנוֹ בְּלֵיל שַׁבָּת, מִשּׁוּם שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו בְּרָכוֹת מִלְּמַעְלָה, וּבְרָכָה אֵינָהּ נִמְצֵאת עַל שֻׁלְחָן רֵיקָן. מִשּׁוּם זֶה, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד הַזֶּה, זִוּוּגָם הוּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תשובה ז׳: ה׳-ו׳

א. כָּל הַנְּבִיאִים כֻּלָּן צִוּוּ עַל הַתְּשׁוּבָה וְאֵין יִשְׂרָאֵל נִגְאָלִין אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה וּכְבַר הִבְטִיחָה תּוֹרָה שֶׁסּוֹף יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בְּסוֹף גָּלוּתָן וּמִיָּד הֵן נִגְאָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל') וְהָיָה כִי יָבוֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים וְגוֹ' וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ':

ב. גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמְּקָרֶבֶת אֶת הָאָדָם לַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י''ד) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְנֶאֱמַר שׁוּבוּ עָדַי נְאֻם ה', וְנֶאֱמַר אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' אֵלַי תָּשׁוּב. כְּלוֹמַר אִם תַּחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה בִּי תִּדְבָּק:

ג. הַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת אֶת הָרְחוֹקִים. אֶמֶשׁ הָיָה זֶה שָׂנוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם, מְשֻׁקָּץ וּמְרוֹחָק וְתוֹעֵבָה, וְהַיּוֹם הוּא אָהוּב וְנֶחְמָד, קָרוֹב וְיָדִיד. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁבַּלָּשׁוֹן שֶהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵק אֶת הַחוֹטְאִים, בָּהּ מְקָרֵב אֶת הַשָּׁבִים, בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים. שֶׁנֶּאֱמַר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי, וְנֶאֱמַר בִיכָנְיָהוּ בְּרִשְׁעָתוֹ, כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו. אִם יִהְיֶה יְכָנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי (ירמיהו כב). וְכֵיוָן שֶׁשָּׁב בְּגָלוּתוֹ נֶאֱמַר בִּזְרוּבָּבֶל בְּנוֹ (חגי ב) בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרוּבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם:

מוסר

מלוקט

בְּרִית הַלָּשׁוֹן וּבְרִית הַמֵּעוֹר הֵם מְכוּוָנִים וְאִם יְדַבֵּר דְּבָרִים הָאֲסוּרִים כְּמוֹ לָשׁוֹן הָרָע וְשֶׁקֶר וְנִבְלוּת הַפֶּה וְלֵיצָנוּת מִלְּבַד עוֹנְשׁוֹ הָרָאוּי עַל כָּל דִבּוּר וְדִבּוּר. עוֹד זֹאת יְתֵירָה שֶׁמַּטְמְּאִין אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה וּפוֹגֵם גַּם בִּבְרִית הַמֵּעוֹר וְהוּא לֹא יָדַע וְאָשֵׁם. וְאוֹי לוֹ אֲהָהּ עַל נַפְשׁוֹ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָא עַד שֶׁיִּשְׁתָּרֵשׁ בְּחֵטְא וְיוּסַר הַקְּדוּשָׁה מִתּוֹכוֹ וְשָׁם יָנוּחַ הַסִּטְרָא אַחֲרָא. לָכֵן יִתְעוֹרֵר מְאֹד וְיִתְגַּבֵר כָּאֲרִי לָשׁוּב אֶל ה' וְאַף שֶׁהִרְבָּה לַחֲטוֹא. אִם יָשׁוּב אֶל ה' יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵל שָׁבִים אֵלָיו בְּכֹל לֵב. וְיֵדַע כִּי הַדָבָר תָּלוּי בּוֹ וְהַבָּא לִיטָהֵר מְסַיְיעִין אוֹתוֹ וּכְמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יחזקאל י''ח) כִּי לֹא אֶחְפּוֹץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם ה' אֱלֹהִים וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ:

תורה שמות י״ד: ט״ז-כ׳