חק לישראל - פרשת בשלח יום רביעי

ברטנורההַשּׂוֹכֵר. וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה. אֶחָד מִן הָאֻמָּנִין שֶׁשְּׁלָחוֹ בַּעַל הַבַּיִת לִשְׂכֹּר אֶת חֲבֵרָיו וְהִטְעָה אוֹתָם, כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ בַּעַל הַבַּיִת לִשְׂכֹּר כָּל אֶחָד בְּאַרְבָּעָה דִינָרִים לְיוֹם, וְהָלַךְ הוּא וּשְׂכָרָם בִּשְׁלשָׁה, אֵין לָהֶם עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת, דְּהָא סָבוּר וְקָבִיל בִּשְׁלֹשָׁה, אֶלָּא שֶׁיְּכוֹלִים לוֹמַר לוֹ לֵית לְךָ אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו. פֵּרוּשׁ אַחֵר, הִטְעוּ זֶה אֶת זֶה, שֶׁחָזְרוּ בָּהֶם וְלֹא רָצוּ לָלֶכֶת לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת כְּמוֹ שֶׁשָּׂכְרוּ עִמּוֹ, אוֹ בַּעַל הַבַּיִת חָזַר בּוֹ כְּגוֹן שֶׁאָמַר לָהֶם אִי אֶפְשִׁי בָּכֶם, בַּבֹּקֶר קֹדֶם שֶׁיֵּלְכוּ אֵצֶל הַמְּלָאכָה:
וְאֶת הַקַּרָר. בְּרֵי"שׁ גָּרְסִינַן, כְּלוֹמַר בַּעַל הַקָּרוֹן:
פִּרְיָפְרִין. עֵצִים מְשֻׁפִּין לַעֲשׂוֹת אַפִּרְיוֹן:
חֲלִילִים. לְמֵת אוֹ לְחָתָן:
הַמִּשְׁרָה. מַיִם שֶׁשּׁוֹרִין בָּהֶן פִּשְׁתָּן:
מְקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם. שֶׁהוּא אֵינוֹ מוֹצֵא פּוֹעֲלִים לִשְׂכֹּר, וְהַפִּשְׁתָּן אָבֵד:
שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶם. בְּנֵי אָדָם כְּשִׁעוּר שְׂכָרָן. אֲבָל לֹא בְּיוֹתֵר מִשִּׁעוּר שְׂכָרָן:
אוֹ מַטְעָן. אוֹמֵר שֶׁיִּתֵּן לָהֶם זוּז יָתֵר, וְאֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא מַה שֶּׁהִתְנָה מִתְּחִלָּה:

עיקר תוספות יום טוב(א) הָאֻמָּנִין. מַשְׁמַע לֵיהּ בֵּין בִּשְׂכִיר יוֹם בֵּין בְּקַבְּלָנוּת. אֲבָל בְּפִּרְקִין דְּבָתַר הָכִי נָקַט פּוֹעֲלִים, מִשּׁוּם דְּפוֹעֲלִים לֹא מַשְׁמַע אֶלָּא שְׂכִירֵי יוֹם, דִּבְהָכִי מַיְרֵי כִּדְאָמַר הָתָם, בִּזְמַן שֶׁאָמַר לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב. תּוֹסָפוֹת:
(ב) וּמַתְנִיתִין אוֹרְחָא דְמִלְּתָא נָקַט, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁשּׁוֹלֵחַ אֶחָד מִן הָאֻמָּנִין, וְהוּא הַדִּין לְאַחֵר:
(ג) וְהַאי תַּנָּא חָזְרוּ נַמִּי הִטְעוּ קָרֵי לֵיהּ. גְּמָרָא:
(ד) בִּשְׁנֵי רֵישִׁי"ן. וְלַסְּפָרִים דְּגָרְסֵי קַדָּר יֵשׁ לוֹמַר דִּלְהָכִי נָקַט קַדָּר לְפִי שֶׁקַּדָּרִין רְגִילִים לִהְיוֹת לָהֶם קְרוֹנוֹת. תּוֹסָפוֹת:
(ה) פִּרְיָפְרִין. דָּבָר הָאָבֵד חָשֵׁיב לֵיהּ, שֶׁעַתָּה זְמַנּוֹ הוּא לַעֲשׂוֹת. תּוֹסָפוֹת:
(ו) נִרְאֶה דְּלֹא גָּרַס לֵיהּ בַּמִּשְׁנָה. וּלְשׁוֹן רַשִׁ"י, חֲלִילִין לַכַּלָּה לְשַׂמֵּחַ חָתָן וְכַלָּה, אוֹ לַמֵּת לְקוֹנֵן:
(ז) כְּלוֹמַר עַכְשָׁיו אֵינוֹ מוֹצֵא פּוֹעֲלִים, אֲבָל וַדַּאי כְּשֶׁשָּׂכַר אֵלּוּ הָיָה מוֹצֵא. דְּאִי לָא תֵימָא הָכִי, מַה הִפְסִידוּ עָלָיו. רַשְׁבָּ"א:
(ח) וְחָזְרוּ כוּ'. בְּכָאן לֹא פֵרֵשׁ הָרַ"ב לְאַחַר שֶׁעָשׂוּ מִקְצָת כִּדְפֵרֵשׁ לְקַמָּן. דְּהָכָא אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁהִתְחִילוּ מַיְרֵי דּוּמְיָא דְּרֵישָׁא דְּאוֹקְמִינַן בַּגְּמָרָא בְּהֶדְיָא בְּשֶׁלֹּא הָלְכוּ. הר"א:
(ט) עַד כְּדֵי הַכֶּפֶל מִשְּׂכַר הָרִאשׁוֹנִים, דִּבְהָכִי סָמְכֵי דַּעְתַּיְהוּ. וּפֵרֵשׁ הַסְּמַ"ע זַ"ל כִּי הֵיכִי דְּמָצִינוּ בְּעֵרְבוֹנִי יִקּוֹן דִּמְהַדֵּר לֵיהּ אִם אֶחְזֹר בּוֹ אֶכְפֹּל עֲרֵבוּתְךָ:

ברטנורההַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין. בְּקַבְּלָנוּת, כָּךְ מְלָאכָה בְּכָךְ וְכָךְ מָעוֹת:
וְחָזְרוּ בָהֶם. לְאַחַר שֶׁעָשׂוּ מִקְצָתָהּ:
יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה. אִם הוּקְרוּ פּוֹעֲלִים וְאֵינוֹ מוֹצֵא מִי שֶׁיִּגְמְרֶנָּה בְּשָׂכָר שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לְאֵלּוּ עַל הֶעָתִיד לַעֲשׂוֹת, מְעַכֵּב מִשְּׂכָרָם מִמַּה שֶּׁעָשׂוּ, כָּל מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ בְּשָׂכָר שֶׁפָּסַק עִם אֵלּוּ. וְאִם הוּזְלוּ פּוֹעֲלִים וְיִמְצָא מִי שֶׁיִּגְמְרֶנָּה בְּפָחוֹת, יָשׁוּמוּ לָהֶם מַה שֶּׁעָשׂוּ וְיִתֵּן לָהֶם מַה שֶּׁפָּסַק, עָשׂוּ חֶצְיָהּ יִתֵּן לָהֶם חֲצִי שְׂכָרָן, וְאֵין יְכוֹלִים לוֹמַר לוֹ הֲרֵי פּוֹעֲלִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּנוּ לִגְמֹר מְלַאכְתְּךָ וְתֵן לָנוּ כָּל שְׂכָרֵנוּ חוּץ מִמַּה שֶּׁיִּטְּלוּ אֵלּוּ:
וְאִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. יִתֵּן לָהֶם לְפִי מַה שֶּׁעָשׂוּ, וְאִם הוּזְלָה מְלֶאכֶת הַפּוֹעֲלִים עַל כָּרְחוֹ יִתֵּן לָהֶם כְּמוֹ שֶׁפָּסַק, חוּץ מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְהוֹצִיא בְּהַשְׁלָמָתָהּ:
כָּל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. כְּגוֹן נָתַן צֶמֶר לַצַּבָּע לְצָבְעוֹ אָדֹם וּצְבָעוֹ שָׁחוֹר, אִם הַשֶּׁבַח יוֹתֵר עַל הַיְצִיאָה אֵין נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שָׁלֵם אֶלָּא דְּמֵי יְצִיאַת עֵצִים וְסַמְמָנִים, וְאִם הַיְּצִיאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח נוֹתֵן לוֹ אֶת הַשֶּׁבַח:
וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. לַאֲתוֹיֵי הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ בְּאֶלֶף זוּז וְנָתַן לוֹ מֵהֶם מָאתַיִם זוּז וְחָזַר בּוֹ הַמּוֹכֵר, יָד לוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה, רָצָה אוֹמֵר לוֹ תֵּן לִי מְעוֹתַי, רָצָה אוֹמֵר לוֹ תֵּן לִי קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתַי. וְאִם לוֹקֵחַ חוֹזֵר בּוֹ, יַד מוֹכֵר עַל הָעֶלְיוֹנָה, רָצָה אוֹמֵר לוֹ הֵילָךְ מְעוֹתֶיךָ, רָצָה אוֹמֵר לוֹ הֵילָךְ קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתֶיךָ:

עיקר תוספות יום טוב(י) דְּאִלּוּ פּוֹעֵל, דְּהַיְנוּ שְׂכִיר יוֹם, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ אֲפִלּוּ בַּחֲצִי הַיּוֹם, דְּאָמַר רַחֲמָנָא [וַיִּקְרָא כה] עֲבָדַי הֵם, וְלֹא עֲבָדִים לָעֲבָדִים. וְהַאי טַעֲמָא לֹא שַׁיָּךְ אֶלָּא בִּשְׂכִירוּת, אֲבָל בְּקַבְּלָנוּת אֵין זֶה עֶבֶד אֶלָּא לְעַצְמוֹ. אֲבָל בְּדָבָר הָאָבוּד אֲפִלּוּ פּוֹעֵל יֵשׁ לוֹ דִּין הַשָּׁנוּי בְּמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל. גְּמָרָא:
(יא) רַשִׁ"י. וְלֹא רָצָה לְפָרֵשׁ כְּשֶׁהוּקְרוּ פּוֹעֲלִים וְיִתֵּן לָהֶם סֶלַע וָחֵצִי עַל חֵצִי שֶׁעָשׂוּ כְּמוֹ שֶׁשָּׁוֶה עַכְשָׁיו. שֶׁאֵין זֶה סְבָרָא, כִּי לָמָּה יִתֵּן לָהֶם בַּעַל הַבַּיִת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִתְנָה עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁאֵין מַפְסִידִים בַּחֲזָרַת בַּעַל הַבַּיִת, וְאַדְּרַבָּה יוֹתֵר מַרְוִיחִים שֶׁעַתָּה יִמְצְאוּ שֶׁיִּתְּנוּ לָהֶם סֶלַע וָחֵצִי לִקְצֹר חֲצִי קָמָה, וְהוּא לֹא הָיָה נוֹתֵן לָהֶם כִּי אִם סֶלַע. תּוֹסָפוֹת:
(יב) דְּסָתַם לָן תַּנָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּפֶרֶק ט'‏ דְּבָבָא קַמָּא מִשְׁנָה ד'. גְּמָרָא:

ג. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אֲפִלּוּ זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין, וָמֵתָה, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, אִם הֶחֱלִיקָה, פָּטוּר, וְאִם הוּחַמָּה, חַיָּב. לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אִם הֶחֱלִיקָה, חַיָּב, וְאִם הוּחַמָּה, פָּטוּר. אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה, חַיָּב:

ברטנורהבָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר. בְּרֹאשׁ הָהָר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדֶּרֶךְ חָלָק וְיָשָׁר, חַיָּב כְּשֶׁמֵּתָה מֵחֲמַת אֲוִירָא שֶׁלֹּא הֻחְלְקָה וְלֹא הוּחַמָּה, דְּהוֹאִיל וְשִׁנָּה בָּהּ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ לֹא מֵתָה זוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁלֹּא הָיְתָה לְמוּדָה בַּאֲוִיר הַר וְקָשֶׁה לָהּ, אוֹ לֹא הָיְתָה לְמוּדָה בַּאֲוִיר בִּקְעָה וְקָשֶׁה לָהּ. וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא מְפַלֵּיג הָכָא בֵּין הֻחְלְקָה לְהוּחַמָּה כְּמוֹ דִמְפַלֵּיג בַּסֵּיפָא:
אִם הֶחֱלִיקָה פָּטוּר. שֶׁבָּהָר הִיא רְאוּיָה לְהַחְלִיק יוֹתֵר, שֶׁרֹאשׁ הָהָר חַד וּמְשֻׁפָּע לִצְדָדִין:
וְאִם הוּחַמָּה חַיָּב. שֶׁהַבִּקְעָה מַעֲלָה הֶבֶל לְפִי שֶׁהֶהָרִים סְבִיבָהּ וְאֵין אֲוִיר שׁוֹלֵט בָּהּ, וְאִם הוּחַמָּה מֵחֲמַת הַעֲלוֹתָהּ בָּהָר, חַיָּב, שֶׁהַמַּעֲלָה גָּרְמָה לָהּ, וְהוּא שִׁנָּה לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר:
וְהִבְדִּיקָה. נִסְמֵית בַּדֹּק שֶׁבָּעַיִן. פֵּרוּשׁ אַחֵר, הִתְלִיעוּ רַגְלֶיהָ:
אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא. שֶׁנִּלְקְחָה לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ:
אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. וְדַוְקָא כְּשֶׁאָמַר לוֹ חֲמוֹר זֶה, וּשְׂכָרוֹ לְמַשְּׂאוֹי. אֲבָל אִם שְׂכָרוֹ לִרְכֹּב עָלָיו, אֲפִלּוּ אָמַר לוֹ חֲמוֹר זֶה, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, שֶׁמָּא תִּפֹּל תַּחְתָּיו בַּגֶּשֶׁר אוֹ תַּשְׁלִיכֶנּוּ בְּאַחַת הַפְּחָתִים. וְכֵן אִם הִשְׂכִּיר לוֹ חֲמוֹר סְתָם אֲפִלּוּ לְמַשְּׂאוֹי, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ, אֶלָּא חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בְּהֵמָה אַחֶרֶת. וְאִם אֵינוֹ מַעֲמִיד לוֹ בְּהֵמָה אַחֶרֶת, אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן לוֹ כְּלוּם מִכָּל שְׂכַר הַדֶּרֶךְ שֶׁהָלַךְ עִמּוֹ:
מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה חַיָּב. הַמַּשְׂכִּיר לִמְכֹּר הָעוֹר וְהַנְּבֵלָה לַכְּלָבִים וּלְהוֹסִיף מָעוֹת וּלְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר. אוֹ יִשְׂכֹּר לוֹ אַחֵר בִּדְמֵי הַנְּבֵלָה, שֶׁהֲרֵי חֲמוֹר זֶה שִׁעְבֵּד לוֹ. אוֹ יַחֲזִיר לוֹ שְׂכָרוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(יג) וְזוֹ כוּ'. וְהוּא הַדִּין אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁהָלַךְ בָּהּ קְצָרָה יוֹתֵר, אֶלָּא שֶׁלֹּא חָשׁ לְהַאֲרִיךְ. תּוֹסָפוֹת:
(יד) וְכֵן כָּתַב רַשִׁ"י. וְדוֹחֵק לוֹמַר כֵּן שֶׁדֶּרֶךְ הַבְּהֵמוֹת לְלַמְּדָם לָלֶכֶת בָּהָר וּבַבִּקְעָה. וְהַתּוֹסָפוֹת פֵּרְשׁוּ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה אֲוִיר מְשֻׁנֶּה בֶּהָרִים יוֹתֵר מִבַּבִּקְעָה, אוֹ אִיפְּכָא, מִשֶּׁלֶג וּמָטָר, וְהָוֵי תְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בִּפְשִׁיעָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טו) גִּרְסָתוֹ וְהִבְדִּיקָה בְּדַלֶ"ת. אֲבָל בַּגְּמָרָא בְּרֵי"שׁ, וְאָמְרוּ בְּפֵרוּשׁוֹ נְהוֹרִיתָא, עַל דֶּרֶךְ סַגִּי נָהוֹר:
(טז) אַנְגַּרְיָא. שֶׁכְּשֶׁפּוֹגְעִים בַּדֶּרֶךְ לוֹקְחִים וְאֵין מְחַפְּשִׂים בַּבָּתִּים, וּלְפִיכָךְ אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי כוּ'‏ דְּמַזָּלְךָ גָּרַם, שֶׁאִלּוּ הָיְתָה בַּבַּיִת לֹא הָיְתָה נִטֶּלֶת. וּלְפִיכָךְ אֲפִלּוּ אֵינָהּ חוֹזֶרֶת, דְּלֹא דָּמֵי לְמֵתָה, דְּהָכָא מוּכָח דְּמַזָּלָא דִּידֵיהּ גָּרַם. תּוֹסָפוֹת:
(יז) לֹא קָאֵי אַאַנְגַּרְיָא. הַמַּגִּיד:
(יח) רַשִׁ"י. וּלְשׁוֹנוֹ מְגֻמְגָּם. דְּהָכָא אַיְרֵי בַּחֲמוֹר סְתָם, וּלְהָכִי כָּתַב בְּרֵישׁ דְּבָרָיו שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מָעוֹת כוּ', וְכֵן מִדְּתָנֵי בְּמַתְנִיתִין חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר אַחֵר. הָרֹא"שׁ. וְטַעְמָא דְּבִמְשִׁיכַת הַחֲמוֹר מִשְׁתַּעְבְּדִין נִכְסֵי הַמַּשְׂכִּיר לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר אַחֵר:
(יט) פָּטוּר. וְלֹא הָוֵי תְּחִלָּתוֹ בִּפְשִׁיעָה וְסוֹפוֹ בְּאֹנֶס דְּחַיָּב, דְּלֹא חִיְּבוּהוּ אֶלָּא כְּשֶׁבָּא הָאֹנֶס מֵחֲמַת הַפְּשִׁיעָה, וְהָכָא אִלּוּ לֹא פָּשַׁע וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהֻחְלְקָה. תּוֹסָפוֹת:
(כ) הַמַּעֲלָה. הוּחַמָּה בַּעֲלוֹתָהּ מֵרַגְלֵי הָהָר לְרֹאשׁוֹ. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהוְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעֹרִים. שֶׁהֵן קַלִּים מֵחִטִּין:
חַיָּב. בְּקִלְקוּלָהּ אִם הוֹסִיף שְׁלֹשָׁה קַבִּין. וְלֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל וְהַשְּׂעֹרִים קַלִּין יֵשׁ לוֹ לְהוֹסִיף עַד כְּדֵי כֹּבֶד לֶתֶךְ חִטִּין שֶׁהוּא מַשָּׂא הַחֲמוֹר:
מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה. לַבְּהֵמָה כְּמַשְּׂאוֹי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשָּׂאוֹ כָּבֵד כְּמַשָּׂא הַחִטִּין, הֲרֵי נִפְחָן כְּנֶפַח הַחִטִּין, וְהַנֶּפַח כְּמַשְּׂאוֹי:
לֶתֶךְ. חֲצִי כּוֹר. וְהַכּוֹר שְׁלֹשִׁים סְאִין:
סוּמְכוֹס אוֹמֵר וְכוּ'. וַהֲלָכָה כְּסוּמְכוֹס. וְאִם הוֹסִיף פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה, פָּטוּר אִם הוּזַק הַחֲמוֹר, וְנוֹתֵן שְׂכַר הַתּוֹסֶפֶת בִּלְבַד:

ברטנורהכָּל הָאֻמָּנִין. קַבְּלָנִים שֶׁמְּקַבְּלִים עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּבָתֵּיהֶם:
שׁוֹמְרֵי שָׂכָר. לְהִתְחַיֵּב בִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה. דִּבְהַהִיא הֲנָאָה דְּתָפַס לֵיהּ אַאַגְרָא הָוֵי עֲלֵיהּ שׁוֹמֵר שָׂכָר:
וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ טֹל אֶת שֶׁלְּךָ. שֶׁכְּבָר גְּמַרְתִּיו וְאֵינִי מְעַכְּבוֹ לְתָפְסוֹ עַל שְׂכָרִי, וּמֵאַחַר שֶׁתּוֹלִיכֶנּוּ תָּבִיא מָעוֹת, הֲרֵי הוּא מִשָּׁם וָאֵילָךְ שׁוֹמֵר חִנָּם:
שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לָךְ. שְׁמֹר לִי הַיּוֹם וְאֶשְׁמֹר לְךָ לְמָחָר. אֲבָל שְׁמֹר לִי אַתָּה זֶה, וַאֲנִי שׁוֹמֵר לְךָ זֶה הָאַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, וְהַכֹּל בִּזְמַן אֶחָד, זוֹ שְׁמִירָה בִּבְעָלִים הִיא וּפָטוּר:
הַנַּח לְפָנָי שׁוֹמֵר חִנָּם. אֲבָל הַנַּח לְפָנֶיךָ, אוֹ הַנַּח סְתָם, אֲפִלּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם לֹא הָוֵי. דְּלֹא קָבִיל עֲלֵיהּ נְטִירוּתָא כְּלָל:

עיקר תוספות יום טוב(כג) כְּלוֹמַר דְּהָכִי מַשְׁמַע כְּשֶׁאוֹמֵר טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת, וְלֹא אָמַר הָבֵא מָעוֹת וְטֹל שֶׁלְּךָ, דַּהֲוֵי מַשְׁמַע שֶׁעֲדַיִן תּוֹפְסוֹ כוּ'. אֲבָל כְּשֶׁאוֹמֵר גְּמַרְתִּיו פְּשִׁיטָא דְּשׁוֹמֵר חִנָּם הוּא, כֵּיוָן דְּיָדְעוּ הַבְּעָלִים שֶׁכָּלְתָה מְלַאכְתּוֹ הָוֵי כְּשׁוֹאֵל שֶׁכָּלְתָה יְמֵי שְׁאִילָתוֹ, שֶׁפָּטוּר מֵאֳנָסִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב פֶּרֶק ח'‏ מִשְׁנָה ג'. גְּמָרָא:
(כד) וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י בְּעָלָיו שֶׁל חֵפֶץ זֶה שֶׁנִּגְנַב בִּמְלַאכְתּוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר הָיָה, שֶׁאַף הוּא מְשַׁמֵּר הָיָה לוֹ, וּכְתִיב [שְׁמוֹת כב] אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם, וְדָרְשִׁינַן עִמּוֹ בִּמְלַאכְתּוֹ. וְאַף עַל גַּב דִּבְשׁוֹאֵל כְּתִיב, לְקַמָּן (דַּף צה) דָּרְשִׁינַן לֵיהּ אַכֻּלְּהוּ שׁוֹמְרִין:
(כה) הַנַּח כוּ'. מַיְרֵי דְּמֻנַּח בְּמָקוֹם שֶׁקּוֹנֶה. נִמוּקֵי יוֹסֵף:

ברטנורההִלְוָהוּ. מָעוֹת:
עַל הַמַּשְׁכּוֹן שׁוֹמֵר שָׂכָר. בֵּין הִלְוָהוּ וְאַחַר כָּךְ מִשְׁכְּנוֹ, בֵּין מִשְׁכְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ הִלְוָהוּ. וּמַאי שָׂכָר, שְׂכַר מִצְוָה:
הִלְוָהוּ מָעוֹת שׁוֹמֵר חִנָּם. דְּלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה שְׂכַר מִצְוָה לְעִנְיָן דִּינָא:
הִלְוָהוּ פֵּרוֹת שׁוֹמֵר שָׂכָר. דְּדֶרֶךְ פֵּרוֹת לְהַרְקִיב. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
מֻתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר. לַאֲחֵרִים:
מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי. שֶׁבְּיָדוֹ:
לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו. שָׂכָר:
וְהוֹלֵךְ. תָּמִיד וּפוֹחֵת מִן הַחוֹב. וְדַוְקָא בְּמַשְׁכּוֹן דְּנָפִישׁ אַגְרֵיהּ וְזוּטָר פַּחְתֵּיהּ, כְּגוֹן מָרָא וְקַרְדֹּם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכֵן הֲלָכָה:

ברטנורהבֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם וּבֵין שׁוֹמֵר שָׂכָר יִשָּׁבַע. קָא סַלְקָא [דַּעְתֵּיהּ] יִשָּׁבַע שֶׁלֹּא פָּשַׁע וְיִפָּטֵר:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר זֶה וְזֶה יִשָּׁבַע וְכוּ'. כְּלוֹמַר, אַף אֲנִי שָׁמַעְתִּי מֵרַבּוֹתַי כְּרַבִּי מֵאִיר דְּזֶה וְזֶה יִשָּׁבַע, אֲבָל תָּמֵהַּ אֲנִי עַל זֶה וְעַל זֶה הֵיאַךְ נִפְטָרִין בִּשְׁבוּעָה, דְּשׁוֹמֵר שָׂכָר הֵיאַךְ פָּטוּר בִּשְׁבוּעָה דְּלֹא פָּשַׁע, הָא בְּלֹא פְשִׁיעָה נַמִּי חַיָּב, שֶׁאֵין זֶה אֹנֶס אֶלָּא דּוּמְיָא דִּגְנֵבָה וַאֲבֵדָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים לִפְשִׁיעָה וּלְאֹנֶס. וְעוֹד, אִי שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִדְרוֹן נִשְׁבְּרָה, אֲפִלּוּ שׁוֹמֵר חִנָּם הֵיכִי מָצֵי מִשְׁתָּבַע שֶׁלֹּא פָּשַׁע, הָא וַדַּאי פְּשִׁיעָה הִיא. וְרַבִּי מֵאִיר סָבַר, שְׁבוּעָה זוֹ לֹא מִן הַדִּין הִיא אֶלָּא תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא, שֶׁאִם אִי אַתָּה פּוֹטֵר הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מִן הַתַּשְׁלוּמִין עַל יְדֵי שְׁבוּעָה זוֹ, אֵין לְךָ אָדָם שֶׁיַּעֲבִיר חָבִית לַחֲבֵרוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְפִיכָךְ תִּקְנוּ שֶׁיִּשָּׁבַע שֶׁלֹּא בְכַוָּנָה שְׁבַרְתִּיהָ וְיִפָּטֵר:

עיקר תוספות יום טוב(כח) כְּלוֹמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּתָמַהּ, מִשּׁוּם דְּקָא סַלְקָא דַּעְתֵּיה כוּ':
(כט) דִּסְתָם מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא:
(ל) לְטַעְמֵיהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ נִתְקָל פּוֹשֵׁעַ הוּא כוּ'‏ וּלְפִיכָךְ מַשְׁבִּיעִין דְּשֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה שְׁבַרְתִּיהָ. אֲבָל לְרַבִּי יְהוּדָה דְּהָתָם וְהִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ נִתְקָל לָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא, מַשְׁבִּיעִין לֵיהּ שֶׁלֹּא בִּפְשִׁיעָה נִשְׁבְּרָה, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר. הָרִי"ף וְהָרֹא"שׁ. וְנִרְאֶה מִלְּשׁוֹנָם דְּלָאו פּוֹשֵׁעַ הוּא אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם מִדְרוֹן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא בבא מציעא ע״ה ב: ה׳-י״ג

תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר מִנַיִן לְנוֹשֶׁה בַחֲבֵירוֹ מָנֶה וְאֵינוֹ רָגִיל לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם שֶׁאָסוּר לְהַקְדִּים לוֹ שָׁלוֹם תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים כ''ז) נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ אֲפִלּוּ דִבּוּר אָסוּר: וְאֵלּוּ עוֹבְרִין וְכוּ'. אָמַר אַבַּיֵּי מַלְוֶה עוֹבֵר בְּכֻלָּן לוֶֹה עוֹבֵר מִשּׁוּם (שם) לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ (ויקרא י''ט) וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. הָעֶרֵב וְהָעֵדִים אֵינָן עוֹבְרִין אֶלָּא מִשּׁוּם (שמות כ''ב) לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מַלְוֵי רִבִּית יוֹתֵר מִמַה שֶׁמַּרְוִיחִין מַפְסִידִין. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמֵּשִׂימִים משֶה רַבֵּינוּ חָכָם וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת. וְאוֹמְרִים אִילוּ הָיָה יוֹדֵעַ משֶה רַבֵּינוּ שֶׁיִּהְיֶה רֶוַח בַּדָּבָר לֹא הָיָה כוֹתְבוֹ. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר מְנַיִן לְנוֹשֶׁה בַּחֲבֵירוֹ מָנֶה וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ שֶׁאָסוּר לַעֲבוֹר לְפָנָיו תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה. רִבִּי אָמֵי וְרִבִּי אָסֵי דְאַמְרֵי תַּרְוַיְיהוּ כְּאִלּוּ דָנוֹ בִּשְׁנֵי דִּינִין שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ס''ו) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמָּיִם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְעֵדִים עוֹבֵר מִשּׁוּם (ויקרא י''ט) וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר גּוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ל''א) תֵּאָלַמְנָה שִׂפְתֵי שָׁקֶר הַדוֹבְרוֹת עַל צַדִּיק עָתָק. אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַב אָשֵׁי קָא מְקַיֵּים רְבִינָא כָּל מַה דְאָמְרוּ רַבָּנָן. שָׁלַח לֵיהּ בַּהֲדֵי פַנְיָא דְמַעֲלֵי שַׁבְּתָא לִישְׁדַר לִי מָר עֲשָׂרָה זוּזֵי דְאִתְרַמֵּי לִי קְטִינָא דְאַרְעָא לְמִזְבַּן. שָׁלַח לֵיהּ נֵיתֵי מָר סַהֲדֵי וְנִכְתַּב כְּתָבָא. שָׁלַח לֵיהּ אֲפִלּוּ אֲנָא נַמֵּי. שָׁלַח לֵיהּ כָּל שֶׁכֵּן מָר דְּטָרִיד בְּגִרְסֵיהּ מִשְׁתְּלֵי וְגוֹרֵם קְלָלָה לְעַצְמִי. תָּנוּ רַבָּנָן שְׁלשָה צוֹעֲקִים וְאֵינָם נֶעֱנִים וְאֵלּוּ הֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְעֵדִים וְהַקּוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ וּמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ מוֹשֶׁלֶת עָלָיו. קוֹנֶה אָדוֹן לְעַצְמוֹ מָאי הִיא אִיכָּא דְאַמְרֵי תּוֹלֶה נְכָסָיו בְּנָכְרִי וְאִיכָּא דְאַמְרֵי הַכוֹתֵב נְכָסָיו לְבָנָיו בְּחַיָּיו וְאִיכָּא דְאַמְרֵי דְּבִישׁ לֵיהּ בְּהָאי מָתָא וְלָא אָזִיל לְמָתָא אַחֲרִיתָא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג גמרא תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן יוחי אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, ואינו רגיל בדרך כלל להקדים לו שלום למלוה, שאסור לאחר ההלוואה להקדים לו שלום — תלמוד לומר: "נשך כל דבר אשר ישך" (דברים כג, כ) — לומר: אפילו דיבור ("דבר") אסור, שגם הוא יש בו משום ריבית.
תניא, ר' שמעון אומר: מלוי ברבית יותר ממה שמרויחים — מפסידים, שהרי לבסוף ייענשו בידי שמים. ולא עוד אלא שבעשיית הלוואה כזו יש משום חילול השם שמשימים משה רבינו חכם ותורתו אמת. כלומר, אמר בלשון נקיה וכוונתו שבמעשיהם שמים הם ללעג את משה ותורת משה, ואומרים: אילו היה יודע משה רבינו שיהיה ריוח בדבר לא היה כותבו, שיש איסור בכך, ונמצא שלא רק שעברו על המצוה אלא אף זלזלו בתורה.
ועוד מביאים דברים אחדים בענין ההלוואות בכלל. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל אמר: מנין לנושה בחבירו מנה, ויודע שאין לו לחבר לשלם שאסור לעבור לפניו שלא יתבייש ולא יצטער החבר — תלמוד לומר: "לא תהיה לו כנשה" (שמות כב, כד), שגם אם אינו נושה ותובע — הריהו כנושה, ומצער אותו.
ור' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: מי שמצער את חבירו הרי זה כאילו דנו בשני דינין, בשני מיני יסורים, שנאמר: "הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים" (תהילים סו, יא), שאם נעשה לו כנושה הרי זה כאילו מביאו באש ובמים.
אמר רב יהודה אמר רב: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים — עובר משום "ולפני עור לא תתן מכשל" (ויקרא יט, יד), שעלול להגרם מכשול בדבר שמא יתפתה אותו אדם ולא ירצה לפרוע. וריש לקיש אמר: גורם קללה לעצמו, שנאמר: "תאלמנה שפתי שקר הדברות על צדיק עתק בגאוה ובוז" (תהלים לא, יט), שהרי כשיבוא המלוה לתבוע, ולא תהיה בידו ראיה, יאמרו הבריות שהעליל לחינם על אחר, ונמצא שהביא קללה על עצמו מידי הבריות.
אגב כך מספרים, אמרו ליה רבנן [לו חכמים] לרב אשי: קא מקיים רבינא את כל מה דאמור רבנן [שאמרו חכמים] דבר קטן ודבר גדול. רצה רב אשי לנסותו, שלח ליה [לו] שליח בהדי פניא דמעלי שבתא [סמוך לערב של יום ששי] קרוב לשבת, בשעה שהכל טרודים, לומר לו: לישדר [ישלח] לי מר [אדוני] עשרה זוזי [זוזים] בהלוואה דאתרמי [שהזדמנה] לי קטינא דארעא למזבן [חלקה קטנה של קרקע לקנות] ואני זקוק לכסף. שלח ליה [לו]: ניתי מר סהדי ונכתב כתבא [שיביא אדוני עדים ושיכתוב כתב], שטר על ההלוואה הזאת. שלח ליה [לו] רב אשי: אפילו אנא נמי [אני גם כן]?! האם גם בי אתה חושד שלא אשלם? שלח ליה [לו]: כל שכן מר דטריד בגירסיה משתלי [אדוני שהוא טרוד בלימודו ועלול באמת לשכוח] ונמצא אני גורם קללה לעצמי.
בדומה לזה תנו רבנן [שנו חכמים]: שלשה צועקין ואינן נענין כיון שהם גרמו לעצמם, ואלו הן: מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים, והקונה אדון לעצמו, ומי שאשתו מושלת עליו.
ומסבירים: קונה אדון לעצמו מאי היא [מה הוא מה עניינו]? איכא דאמרי [יש אומרים]: תולה נכסיו בגוי, שלעיתים רצונו להשתמט ואומר על נכסיו שהם של גוי, ומזדמן שהגוי משתמש בהודעה זו, ובא ולוקח את נכסיו. איכא דאמרי [יש אומרים] שהכוונה היא לזה הכותב (נותן במתנה) נכסיו לבניו בחייו, שעושה אותם אדונים עליו, ואיכא דאמרי [ויש אומרים]: דביש ליה בהא מתא ולא אזיל למתא אחריתא [מי שרע לו בעיר זו ואינו הולך לעיר אחרת] שנמצא שהוא גרם לעצמו את הצרה.

זוהר ספר הזהר, בשלח ז׳

יְיָ יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (ישעיה נ''ח) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי. זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרָעֵי בְהוֹן לְאִתְדַּבְּקָא בְהוּ מִכָּל שְׁאָר עַמִּין דְּעָלְמָא. וּמִגּוֹ רְחִימוּתָא דִילְהוֹן קָרִיב לוֹן לְגַבֵּיהּ וְיָהַב לוֹן אוֹרַיְיתָא וְיָהַב לוֹן שַׁבָּת דְּאִיהוּ קַדִּישָׁא מִכָּל שְׁאָר יוֹמֵי וְנַיְיחָא מִכֹּלָּא וְחֶדְוָה דְכֹלָּא וְשָׁקִיל שַׁבָּת לָקֳבֵיל אוֹרַיְיתָא כֻלָּהּ. וּמָאן דְּנָטִיר שַׁבָּת כְּאִילוּ נָטִיר אוֹרָיְיתָא כֻּלָּהּ. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג עִנּוּגָא דְכֹלָּא עִנּוּגָא דְנַפְשָׁא וְגוּפָא עִנוּגָא דְעִלָּאִין וְתַתָּאִין. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת מַהוּ וְקָרָאתָ דְּיַזְמִין לֵיהּ כָּמָּה דְּאַתְּ אָמֵר (ויקרא כ''ג) מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ כְּלוֹמַר זְמִינִין כְּמָה דִמְזַמִּין אוֹשְׁפִּיזָא לְבֵיתֵיה. וְעַל דָּא וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג דְּיַזְמִין לֵיהּ כְמָה דִמְזַמִּין אוֹשְׁפִּיזָא בְפָתוֹרָא מְתַקְּנָא בְבֵיתָא מְתַקְּנָא כִּדְקָא יֵאוֹת בְמִיכְלָא וּבְמִשְׁתְּיָיא כִּדְקָא יֵאוֹת יַתִּיר עַל שְׁאָר יוֹמִין. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת. מִבְּעוֹד יוֹם. אמור קכ''ח לִקְדוֹשׁ יְיָ מְכֻבָּד דָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים תְּרֵי דְּאִינוּן חָד. וְכִבָדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ כְּמָה דְאוֹקִימְנָא. מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר וְהָא אִתְמַר בְּגִין דְּהַהִיא מִלָּה סַלְקָא וְאִתְעַר מִלָּה דְחוֹל לְעֵילָא. מָאן דִּמְזַמִּין אוֹשְׁפִּיזָא בֵיהּ בָּעֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא וְלָא בְאַחְרָא. תָּא חֲזֵי הַהִיא מִלָּה דְנָפִיק מִפּוּמֵיהּ דְּבַר נַשׁ סַלְקָא וְאִתְעַר אִתְעֲרוּתָא לְעֵילָא אִי לְטָב אִי לְבִישׁ. וּמָאן דְיָתִיב בְּעִנּוּגָא דְשַׁבְּתָא אָסִיר לֵיהּ לְאַתְעֲרָא מִלָּה דְחוֹל דְּהָא פָגִים פְּגִימוּ בְיוֹמָא קַדִּישָׁא. מָאן דְּיָתִיב בְּהִלּוּלָא דְמַלְכָּא לָא יִתְחֲזֵי לְמִשְׁבַּק לְמַלְכָּא וְיִתְעֲסֵק בְּאַחֲרָא. וּבְכָל יוֹמֵי בָעֵי לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא וּלְאַתְעֲרָא אַתְעֲרוּתָא מִמָּה דְאִצְטְרִיךְ. וּבְשַׁבָּת בְּמִלֵּי דִשְׁמַיָּא וּבִקְדוּשָׁה דְיוֹמָא בָעֵי לְאַתְעֲרָא וְלָא בְמִלָּה אַחֲרָא:

תרגום הזוהרה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן. רַבִּי אַבָּא פָּתַח. אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךְ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךְ בְּיוֹם קָדְשִׁי. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בָּהֶם לְהִתְדַבֵּק בָּהֶם, מִכָּל שְׁאָר אוּמוֹת הָעוֹלָם. וּמִתּוֹךְ אַהֲבָה אֲלֵיהֶם, קֵרַב אוֹתָם אֶצְלוֹ, וְנָתַן לָהֶם הַתּוֹרָה, וְנָתַן לָהֶם הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא קָדוֹשׁ מִכָּל שְׁאָר הַיָּמִים, וּבוֹ מְנוּחָה מִכֹּל, וְשִׂמְחַת כֹּל. וְשָׁקוּל שַׁבָּת כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, וּמִי שֶׁשּׁוֹמֵר שַׁבָּת, כְּאִלּוּ שָׁמַר הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, הַיְנוּ עֹנֶג לַכֹּל, עֹנֶג שֶׁל הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף, עֹנֶג שֶׁל הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת, שׁוֹאֵל, מַהוּ וְקָרָאתָ. וּמֵשִׁיב, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁיַּזְמִין אוֹתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ מֻזְמָנִים מִן הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּזַמְּנִים אֹרֵחַ לְבֵיתוֹ. וְעַל זֶה, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, שֶׁיַּזְמִין אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁמַּזְמִינִים אֹרֵחַ, בְּשֻׁלְחָן הֶעָרוּךְ, בְּבַיִת מְסֻדָּר כָּרָאוּי, בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כָּרָאוּי, יוֹתֵר מִבְּכָל שְׁאָר הַיָּמִים. וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת, הַיְנוּ מִבְּעוֹד יוֹם, שֶׁיּוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ. לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד, זֶהוּ יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְהֵם שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד, כִּי יוֹם הַכִּפּוּרִים וְשַׁבָּת הֵם אֶחָד. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר אַחֲרֵיהֶם, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךְ, דְּהַיְנוּ בְּלָשׁוֹן יָחִיד. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ. מִמְּצוֹא חֶפְצְךְ וְדַבֵּר דָּבָר, וְהוּא נִתְבָּאֵר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה דִּבּוּרְךְ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרָךְ שֶׁל חוֹל. מִשּׁוּם שֶׁמִּלָּה הַהוּא שֶׁל חוֹל שֶׁמְּדַבְּרִים בַּשַּׁבָּת, עוֹלָה וּמְעוֹרֶרֶת מִלָּה שֶׁל חוֹל לְמַעְלָה. וְנִפְגָּם הַשַּׁבָּת. מִי שֶׁמַּזְמִין אֹרֵחַ, בּוֹ הוּא צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל, וְלֹא בְּאַחֵר. בֹּא וּרְאֵה, מִלָּה הַהִיא הַיּוֹצֵאת מִפִּי הָאָדָם, עוֹלָה וּמְעוֹרֶרֶת הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַעְלָה, אִם לְטוֹב אִם לְרָע. וּמִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּתַעֲנוּג שַׁבָּת אָסוּר לוֹ לְעוֹרֵר מִלָּה שֶׁל חוֹל. כִּי פּוֹגֵם פְּגָם בַּיּוֹם הַקָּדוֹשׁ. מִי שֶׁיּוֹשֵׁב בְּשִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ רָאוּי שֶׁיַּעֲזֹב אֶת הַמֶּלֶךְ וְיַעֲסֹק בְּאַחֵר. וּבְכָל יוֹם, צְרִיכִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֵׂה וּלְעוֹרֵר הִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַטָּה מִמַּה שֶּׁצָרִיךְ לְעוֹרֵר. אֲבָל בַּשַּׁבָּת, רַק בְּדִבְרֵי הַשֵּׁם וּבִקְדֻשַּׁת הַיּוֹם צְרִיכִים לְהִתְעוֹרֵר וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תשובה ז׳: ג׳-ד׳

א. אַל תֹּאמַר שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא מֵעֲבֵירוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֵן מַעֲשֵׂה כְּגוֹן זְנוּת וְגֶזֶל וּגְנֵיבָה אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁצָרִיךְ אָדָם לָשׁוּב מֵאֵלּוּ כַּךְ הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלָשׁוּב מִן הַכַּעַס וּמִן הָאֵיבָה וּמִן הַקִּנְאָה וּמִן הַהִתּוּל וּמֵרְדִיפַת הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וּמֵרְדִיפַת הַמַּאֲכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן מִן הַכֹּל צָרִיךְ לַחֲזוֹר בִּתְשׁוּבָה וְאֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת קָשִׁים מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֵן מַעֲשֵׂה שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם נִשְׁקַע בְּאֵלּוּ קָשֶׁה הוּא לִפְרוֹשׁ מֵהֶן וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעי' נ''ח) יַעֲזוֹב רָשָׁע דַּרְכוֹ וְגוֹ':

ב. וְאַל יְדַמֶּה אָדָם בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרוּחָק מִמַּעֲלַת הַצַדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאוֹת שֶׁעָשָׂה. אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב וְנֶחֱמָד הוּא לִפְנֵי הַבּוֹרֵא כְּאִלּוּ לֹא חָטָא מֵעוֹלָם וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשְׂכָרוֹ הַרְבֵּה שֶׁהֲרֵי טָעַם טַעַם הַחֵטְא וּפֵירֵשׁ מִמֶּנּוּ וְכָבַשׁ יִצְרוֹ אָמְרוּ חֲכָמִים מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין אֵין צַדִּיקִים גְּמוּרִים יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בּוֹ כְּלוֹמַר מַעֲלָתָן גְדוֹלָה מִמַּעֲלַת אֵלּוּ שֶׁלֹּא חָטְאוּ מֵעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כּוֹבְשִׁין יִצְרָם יוֹתֵר מֵהֶם:

מוסר

מלוקט

אַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת וְעַל הַמַּאֲכָלוֹת צִוָּנוּ קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי יָכוֹל הָאָדָם לִיזָהֵר בְּמַאֲכָלוֹ שֶׁיִהְיֶה מִן הַמֻּתָּר וּלְהַרְבּוֹת סְעוּדוֹת וּמִשְׁתְּאוֹת יָמִים וְלֵילוֹת. וְכֵן לִיקַח נָשִׁים הַרְבֵּה בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין וְאִם כֵּן יִהְיֶה נָבָל בִּרְשׁוּת הַתּוֹרָה לָכֵן צִוָּנוּ קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ כְּלוֹמַר קַדֵּשׁ עַצְמָךְ בְּמֻתָּר לָךְ שֶׁצָרִיךְ לְקַדֵשׁ עַצְמוֹ בְּמַאֲכָלוֹ וְגַם בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ לְכוֹנֵן רַעְיוֹנָיו וּלְטַהֵר מַחְשְׁבוֹתָיו וְלִשָּׁמֵר פֶּן יָבֹא לִידֵי אִיסוּר וְכָל מָקוֹם שָׁאַתָּה מוֹצֵא קְדוּשָׁה אַתָּה מוֹצֵא גֶדֶר עֶרְוָה. וְאִם כַּךְ אָמְרוּ לַצַדִּיק שֶׁלֹּא חָטָא. הַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר לְשָׁב בִּתְשׁוּבָה שֶׁהוּא צָרִיךְ גְּדָרִים וּסְיָיגִים כִּי מִן הַהֶתֵּר יַסִּיתֶנוּ אֶל הָאִיסוּר חָס וְשָׁלוֹם וְכָל מַה שֶׁטָּרַח יְאַבֵּד בְּרֶגַע אֶחָד וְאִם בִּינָה שְׁמָעָה זֹאת:

פרשת בשלח יום רביעי

תורה שמות י״ד: י׳-ט״ו

נביאים שופטים ד׳: י״ד-י״ט

כתובים משלי י״ד: ל״ד-ט״ו: ד׳

משנה משנה בבא מציעא ו׳

גמרא בבא מציעא ע״ה ב: ה׳-י״ג

זוהר ספר הזהר, בשלח ז׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תשובה ז׳: ג׳-ד׳

מוסר