חק לישראל - פרשת בשלח יום שלישי

רש״יוַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם. אִיקְטוֹרִין שָׁלַח עִמָּהֶם, וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים שֶׁקָבְעוּ לֵילֵךְ וְלָשׁוּב וְרָאוּ שֶׁאֵינָן חוֹזְרִין לְמִצְרַיִם, בָּאוּ וְהִגִּידוּ לְפַרְעֹה בַּיּוֹם הָרְבִיעִי, בַּחֲמִישִׁי וּבַשִּׁשִּׁי רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם, לֵיל שְׁבִיעִי יָרְדוּ לַיָּם, בַּשַּׁחֲרִית אָמְרוּ שִׁירָה וְהוּא יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח; לְכָךְ אָנוּ קוֹרִין הַשִּׁירָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:
וַ֠יֵּהָפֵ֠ךְ. נֶהְפַּךְ מִמַּה שֶּׁהָיָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהֶם "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי" (שמות י"ב), וְנֶהְפַּךְ לֵב עֲבָדָיו, שֶׁהֲרֵי לְשֶׁעָבַר הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ" (שמות י'), וְעַכְשָׁיו נֶהֶפְכוּ לִרְדֹף אַחֲרֵיהֶם בִּשְׁבִיל מָמוֹנָם שֶׁהִשְׁאִילוּם:
מֵעׇבְדֵֽנוּ. מֵעֲבֹד אוֹתָנוּ:
ויחזק ה' את לב פרעה. שֶׁהָיָה תוֹלֶה אִם לִרְדֹּף אִם לָאו, וְחִזֵּק אֶת לִבּוֹ לִרְדֹּף (שם):

רש״יוַיֶּאְסֹ֖ר אֶת רִכְבּ֑וֹ. הוּא בְעַצְמוֹ (מכילתא):
וְאֶת עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ. מְשָׁכָם בִּדְבָרִים, לָקִינוּ וְנָטְלוּ מָמוֹנֵנוּ וְשִׁלַּחְנוּם, בֹּאוּ עִמִּי וַאֲנִי לֹא אֶתְנַהֵג עִמָּכֶם כִּשְׁאָר מְלָכִים, דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים עֲבָדָיו קוֹדְמִין לוֹ בַּמִּלְחָמָה, וַאֲנִי אַקְדִּים לִפְנֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר וּפַרְעֹה הִקְרִיב – הִקְרִיב עַצְמוֹ וּמִהֵר לִפְנֵי חֵילוֹתָיו –, דֶּרֶךְ שְׁאָר מְלָכִים לִטֹּל בִּזָּה בָּרֹאשׁ כְּמוֹ שֶׁיִּבְחַר, אֲנִי אֶשְׁוֶה עִמָּכֶם בַּחֵלֶק שֶׁנֶּאֱמַר "אֲחַלֵּק שָׁלָל" (שמות ט"ו):

רש״יבָּח֔וּר. נִבְחָרִים, בָּחוּר לְשׁוֹן יָחִיד, כָּל רֶכֶב וָרֶכֶב שֶׁבְּמִנְיָן זֶה הָיָה בָּחוּר:
וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם. וְעִמָּהֶם כָּל שְׁאָר הָרֶכֶב; וּמֵהֵיכָן הָיוּ הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ? אִם תֹּאמַר מִשֶּׁל מִצְרַיִם, הֲרֵי נֶאֱמַר "וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם" (שמות ט'), וְאִם מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, וַהֲלֹא נֶאֱמַר "וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ", מִשֶּׁל מִי הָיוּ? מִן הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'. מִכָּאן הָיָה רַ' שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּשֵׁר שֶׁבַּמִּצְרִים הֲרֹג, טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים רְצֹץ אֶת מֹחוֹ (מכילתא):
וְשָׁלִשִׁ֖ם עַל כֻּלּֽוֹ. שָׂרֵי צְבָאוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ:

נביאים שופטים ד׳: ט׳-י״ג

כתובים משלי י״ד: כ״ט-ל״ג

משנה משנה יבמות ט״ז

ברטנורההָאִשָּׁה. לֹא תִנָּשֵׂא. הוֹאִיל וּבְלֹא בָּנִים יָצָא בַּעֲלָהּ:
וְלֹא תִתְיַבֵּם. שֶׁמָּא יָלְדָה צָרָתָהּ. וְאִם תֹּאמַר תַּחֲלֹץ וְאַחַר כָּךְ תִּנָּשֵׂא לַשּׁוּק מִמַּה נַּפְשָׁךְ, תֵּרְצוּ בַּגְּמָרָא מִשּׁוּם דַּחֲלוּצָה פְּסוּלָה לִכְהֻנָּה, וְאִם תַּחְלֹץ וְיִמָּצֵא אַחַר כָּךְ שֶׁיָּלְדָה צָרָתָהּ וָלָד שֶׁל קַיָּמָא וַחֲלִיצָתָהּ אֵינָהּ כְּלוּם, צְרִיכִים לְהַכְרִיז עָלֶיהָ שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה וְלֹא נִפְסְלָה מֵחֲמַת אוֹתָהּ חֲלִיצָה, וּמִי שֶׁנִּמְצָא בִּשְׁעַת חֲלִיצָתָהּ וְלֹא נִמְצָא בְּשָׁעָה שֶׁהִכְרִיזוּ עַל הַחֲלִיצָה דְּלָאו כְּלוּם הִיא וְלֹא נִפְסְלָה לַכְּהֻנָּה עַל יָדָהּ כְּשֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ נְשׂוּאָה אַחַר כָּךְ לְכֹהֵן יֹאמַר שֶׁחֲלוּצָה מֻתֶּרֶת לַכֹּהֵן:
הָיְתָה לָהּ חָמוֹת. בִּמְדִינַת הַיָּם:
אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁמָּא נִתַּן לָהּ יָבָם, אַף עַל גַּב דְּחָיְשִׁינַן לְעֵיל שֶׁמָּא יָלְדָה צָרָתָהּ, הָתָם הוּא דְּכָל מַה דְּיָלְדָה צָרָתָהּ בֵּין זָכָר בֵּין נְקֵבָה מַפִּיק לָהּ לְהִיאַךְ מְיַבֵּם, אֲבָל חָמוֹת דְּאִי נַמִּי יָלְדָה לֹא זָקִיק לָהּ לְהִיאַךְ אֶלָּא אִם כֵּן יָלְדָה זָכָר, אִיכָּא לְמֵימַר שֶׁמָּא הִפִּילָה, וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר לֹא הִפִּילָה שֶׁמָּא נְקֵבָה הָיְתָה:
יָצְתָה מְלֵאָה. מְעֻבֶּרֶת:
חוֹשֶׁשֶׁת. שֶׁמָּא נִתַּן לָהּ יָבָם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּאָמַר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת:

עיקר תוספות יום טוב(א) לֹא תִנָּשֵׂא. דְּאַף עַל גַּב דְּרֹב נָשִׁים מִתְעַבְּרוֹת וְיוֹלְדוֹת וְאִם כֵּן שֶׁיָּלְדָה צָרָתָהּ וָלָד שֶׁל קַיָּמָא מֻתֶּרֶת אִשָּׁה זוֹ לַשּׁוּק, מִכָּל מָקוֹם אִיכָּא מִעוּט דְּמַפִּילוֹת, וַחֲזָקָה שֶׁאֲסוּרָה לַשּׁוּק דִּבְחֶזְקַת יִבּוּם קַיְמָא כֵּיוָן דְּאִית לָהּ יָבָם, וּסְמֹךְ מִעוּטָא לַחֲזָקָה וַהֲוָה לֵיהּ פַּלְגָא וּפַלְגָא, דַּחֲזָקָה לֹא עָדִיף כִּי רֻבָּא, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר דְּאַתְיָא כְּרַבִּי מֵאִיר דְּחַיִשׁ לְמִעוּטָא. נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וְכֵן נִרְאֶה דַּעַת הָרַ"ב:
(ב) הִיא צָרָתָהּ. צָרָתָהּ מְיֻתָּר הוּא. וּמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא הָא קָא מַשְׁמַע לָן לְהָא צָרָתָהּ הוּא דְּחָיְשִׁינַן, לְצָרָה אַחֲרִיתָא לֹא חָיְשִׁינַן. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא אִשָּׁה אַחֶרֶת נָשָׂא:
(ג) מְלֵאָה. דְּכֵיוָן שֶׁיָּצְאָה מְלֵאָה וְעָבַר זְמַן לֵדָתָהּ אֵין אוֹמְרִים שֶׁמָּא הִפִּילָה, דַּהֲוָה לֵיהּ כְּמִיתָה, וַאֲסִיקְנָא בְּפֶרֶק כָּל הַגֵּט דִּלְמָא מֵת לֹא חָיְשִׁינַן, וְכֵיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִעוּט מַפִּילוֹת וַחֲזָקָה [דַּאֲסוּרָה לַשּׁוּק] לֹא נִשְׁאָר כָּאן אֶלָּא סָפֵק דְּמֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת, וּלְפִיכָךְ חוֹשֶׁשֶׁת. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:

ב. שְׁתֵּי יְבָמוֹת, זוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלִי וְזוֹ אוֹמֶרֶת מֵת בַּעְלִי, זוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ וְזוֹ אֲסוּרָה מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ. לָזוֹ עֵדִים וְלָזוֹ אֵין עֵדִים, אֶת שֶׁיֶּשׁ לָהּ עֵדִים, אֲסוּרָה. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים, מֻתֶּרֶת. לָזוֹ בָנִים וְלָזוֹ אֵין בָּנִים, אֶת שֶׁיֶּשׁ לָהּ בָּנִים, מֻתֶּרֶת. וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים, אֲסוּרָה. נִתְיַבְּמוּ וּמֵתוּ הַיְבָמִין, אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהֻתְּרוּ לַיְבָמִין, הֻתְּרוּ לְכָל אָדָם:

ברטנורהשְׁתֵּי יְבָמוֹת. נְשֵׁי שְׁנֵי אַחִים:
מִפְּנֵי בַעְלָהּ שֶׁל זוֹ. שֶׁמָּא הוּא חַי וּזְקוּקָה לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת מֵת, אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לְהַתִּיר זוֹ לַשּׁוּק עַל פִּיהָ, שֶׁאֵין יְבָמָה מְעִידָה לַחֲבֶרְתָּהּ:
לָזוֹ עֵדִים. שֶׁמֵּת בַּעֲלָהּ, וְלָזוֹ אֵין לָהּ עֵדִים:
זוֹ שֶׁיֶּשׁ לָהּ עֵדִים אֲסוּרָה. לִנָּשֵׂא לַשּׁוּק, מִפְּנֵי יְבָמָהּ, שֶׁאֵין עֵדִים שֶׁמֵּת:
וְזוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵדִים מֻתֶּרֶת. שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבִיל בַּעֲלָהּ אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת, שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת בַּעֲלִי, וּבִשְׁבִיל יְבָמָהּ נַמִּי לֹא מִתְסְרָא, שֶׁהֲרֵי בָּאוּ עֵדִים שֶׁמֵּת:
לָזוֹ בָּנִים וְלָזוֹ אֵין בָּנִים. וְאֵין עֵדִים לֹא לָזוֹ וְלֹא לָזוֹ, אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים מֻתֶּרֶת, וְאֶת שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים אֲסוּרָה:
נִתְיַבְּמוּ. שֶׁהָיוּ לָהֶן כָּאן שְׁנֵי יְבָמִין וְנִתְיַבְּמוּ וּמֵתוּ הַיְּבָמִים, אֲסוּרוֹת לְהִנָּשֵׂא לַשּׁוּק, זוֹ מִפְּנֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל זוֹ וְזוֹ מִפְּנֵי בַּעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁל זוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ שְׁתֵּיהֶן נְשׂוּאוֹת לִיבָמֵיהֵן בְּחֶזְקַת שֶׁמֵּתוּ בַּעֲלֵיהֶן, עַל פִּי עַצְמָן נִשְּׂאוּ, וְהָיוּ נֶאֱמָנוֹת, שֶׁהָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה מֵת בַּעֲלִי תִּתְיַבֵּם. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁתִּהְיֶינָה נְשׂוּאוֹת לַשּׁוּק לֹא, שֶׁאִם יִנָּשְׂאוּ לַשּׁוּק נִמְצָא עֵדוּתָהּ שֶׁל זוֹ מוֹעִיל לָזוֹ וְעֵדוּתָהּ שֶׁל זוֹ מוֹעִיל לָזוֹ, וְאֵין הַיְּבָמוֹת מְעִידוֹת זוֹ לָזוֹ:
הוֹאִיל וְהֻתְּרוּ לַיְבָמִין. בְּחֶזְקַת שֶׁמֵּתוּ בַּעֲלֵיהֶן, הֻתְּרוּ לִנָּשֵׂא לַשּׁוּק, דְּתוּ לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא הֵם בַּחַיִּים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר:

עיקר תוספות יום טוב(ד) עֵדִים. פֵּרוּשׁ בְּעֵדוּת הַמּוֹעִיל לָהּ, וְהַיְנוּ עֵד אֶחָד:
(ה) נִתְיַבְּמוּ. אַרֵישָׁא קָאֵי, שֶׁאֵין לָהֶם לֹא עֵדִים וְלֹא בָנִים. רַשִׁ"י:
(ו) וּמֵתוּ. דְּאִלּוּ נִתְגָּרְשָׁה מֻתֶּרֶת לְזָר. הָרַמְבַּ"ם. שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה בַּעַל חֲבֶרְתָּהּ קַיָּם אֲסוּרָה לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא גְּרוּשַׁת אָחִיו, וּמַיְרֵי שֶׁמֵּתוּ בְּלִי בָנִים, דְּאִי לָאו הָכִי מֻתֶּרֶת לְעָלְמָא מֵהַאי טַעֲמָא גּוּפֵיהּ. הַמַּגִּיד:
(ז) הוֹאִיל כוּ'. דְּהוֹאִיל וְאִנְסִיבָא לֹא מְקַלְקְלָא נַפְשָׁהּ, וְלֹא פָּלֵיג בְּפֶרֶק דִּלְעֵיל מִשְׁנָה ז', דְּהָתָם בָּאָה לְהָעִיד עַל חֲבֶרְתָּהּ, אֲבָל הָכָא עִקַּר עֵדוּתָהּ עַל עַצְמָהּ וּמִמֵּילָא נֶאֱמֶנֶת אַצָּרָתָהּ. תּוֹסָפוֹת:

ג. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ רָאוּהוּ מְגֻיָּד, וְצָלוּב, וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר, לֹא כָל הָאָדָם וְלֹא כָל הַמָּקוֹם וְלֹא כָל הַשָּׁעוֹת שָׁוִין:

ברטנורהפַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחֹטֶם. אִם לֹא רָאָהוּ בְּפַרְצוּף פָּנָיו, אוֹ שֶׁנִּטַּל חָטְמוֹ, אֵין מְעִידִין לְהַשִּׂיא אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁמָּא אֵינוֹ הוּא:
מְגֻיָּד. מְנֻתָּח. כְּמוֹ גֹּדוּ אִלָּנָא (דניאל ד):
אוֹ חַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ. דַּוְקָא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ יוֹצְאָה, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה, מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא מֵת:
אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אִם לֹא רָאוּהוּ עַד לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים לְמִיתָתוֹ אֵין מְעִידִין עָלָיו, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִשְׁתַּנּוּ מַרְאִית פָּנָיו וְאֵינוֹ זֶה שֶׁהֵם סְבוּרִים:
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר לֹא כָל אָדָם וְכוּ'. יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְּמַהֵר לְהִנָּפֵּחַ, כְּגוֹן אָדָם שָׁמֵן. וְיֵשׁ מָקוֹם שֶׁאָדָם מְמַהֵר לְהַסְרִיחַ וּלְהִשְׁתַּנּוֹת בּוֹ כְּגוֹן מְקוֹם חַמָּה. וְיֵשׁ לְךָ שָׁעָה שֶׁהָעוֹלָם חַם וְאָדָם מְמַהֵר לְהַסְרִיחַ וּלְהִשְׁתַּנּוֹת. וְהַכֹּל לְפִי הָאָדָם וְהַמָּקוֹם וְהַשָּׁעָה, בֵּין לְקֻלָּא בֵּין לְחֻמְרָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(ח) פַּרְצוּף. הֵם הַלְּחָיַיִם עַצְמָם. וְאֵין מַשְׁגִּיחִין לֹא עַל הָעֵינַיִם וְלֹא עַל הַפֶּה. רַבֵּנוּ יְרֻחָם:
(ט) אַף עַל פִּי כוּ'. פֵּרוּשׁ שֶׁאֵינוֹ סִימָן מֻבְהָק בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן קָטָן אוֹ אָרֹךְ אוֹ חִוֵּר וְסֻמָּק וַאֲפִלּוּ שׁוּמָא. אֲבָל בְּסִימָן הַמֻּבְהָק בְּיוֹתֵר, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ חָסֵר אוֹ יָתֵר בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו, מְעִידִין עָלָיו. פּוֹסְקִים:
(י) וּבְכֵלָיו. אֲפִלּוּ סִימָן מֻבְהָק לֹא, דְּחָיְשִׁינַן לִשְׁאֵלָה:
(יא) וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת, דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא בְּסַכִּין מְלֻבֶּנֶת הָיָה, שֶׁמִּתּוֹךְ הַמִּכְוָה מִתְרַפֵּא. גְּמָרָא:
(יב) וְצָלוּב. וְתָלִיתָ אוֹתוֹ עַל עֵץ [דְּבָרִים כא] תַּרְגּוּם וְתִצְלֹב יָתֵיהּ עַל צְלִיבָא:

ד. נָפַל לְמַיִם, בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף, בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף, אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל, וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַעֲשֶׂה בְסוּמָא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בִּמְעָרָה, וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁהוּ כְדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם, וְהִשִּׂיאוּ נְשׁוֹתֵיהֶם. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁלְשְׁלוּהוּ לַיָּם, וְלֹא עָלָה בְיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ, אָמְרוּ חֲכָמִים, מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַעְלָה, תִּנָּשֵׂא. מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה, לֹא תִנָּשֵׂא:

ברטנורהמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף. שֶׁנִּרְאִים כָּל אַרְבַּע רוּחוֹת שֶׁסְּבִיב הַמַּיִם. וּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת כָּל סְבִיבָיו. וְרַבִּי מֵאִיר לֹא מַפְלִיג בֵּין מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף לְמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף. אֲבָל חֲכָמִים פְּלִיגֵי בִּבְרַיְתָא, וְאָמְרֵי, מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת אִם שָׁהָה שָׁם שִׁעוּר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה כְּשִׁעוּר זֶה בְּתוֹךְ הַמַּיִם, וּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, דְּשֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁעָלָה מִשָּׁם יָצָא וְהָלַךְ לוֹ, כִּדְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּמַתְנִיתִין. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
וְעָלָה לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר אָדָם חַי בְּתוֹךְ הַמַּיִם יָמִים רַבִּים, וּמִשּׁוּם הָכִי אֲפִלּוּ בְּמַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף דְּאִי נָפֵיק הֲוָה חָזֵי לֵיהּ, חַיִישׁ דִּלְמָא נָפֵיק בָּתַר יָמִים רַבִּים וְלֹא חָזוּ לֵיהּ. וְרַבִּי יוֹסֵי פָּלֵיג עֲלֵיהּ וְאָמַר מַעֲשֶׂה בְּסוּמָא שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל בַּמְּעָרָה וְכוּ', וּמְעָרָה מַיִם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סוֹף, וְשָׁהוּ עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן:
מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה. הוֹאִיל וְיָכוֹל לִחְיוֹת, לֹא תִנָּשֵׂא, שֶׁמָּא יָצָא וְלֹא רָאוּהוּ, דְּמַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף הֵן:

עיקר תוספות יום טוב(יג) וְאָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים, דְּמִדְּלֹא נִים שְׁלֹשָׁה יָמִים אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִחְיוֹת. וְרַבִּי מֵאִיר אֶפְשָׁר דְּמִיסְרָךְ בָּאֲבָנִים שֶׁבַּמַּיִם וְנִים פּוּרְתָּא. גְּמָרָא:
(יד) רַגְלוֹ. פֵּרוּשׁ שֶׁקְּשָׁרוּהוּ בְּרַגְלוֹ וְשִׁלְשְׁלוּהוּ, דְּאִם לֹא כֵן חוֹשְׁשִׁין זֶה הָלַךְ לוֹ מִמָּקוֹם זֶה וְרֶגֶל זֶה מֵאָדָם אַחֵר. הָרַשְׁבָּ"א. וְאִי מַיְרֵי בְּשֶׁיֵשׁ לָהֶם סִימָן מֻבְהָק בְּרַגְלוֹ, לֹא בָּעִינַן קְשָׁרוּהוּ בְּרַגְלוֹ, וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טו) תִּנָּשֵׂא. לְפִי שֶׁנַּעֲשֶׂה טְרֵפָה בְּכָךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת. וְלֹא הִתִּירוּהָ אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, לְפִי שֶׁטְּרֵפָה אֵינוֹ חַי שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. הָרַמְבַּ"ן וְהָרַשְׁבָּ"א. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ה. אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת, מֵת אִישׁ פְּלוֹנִי, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַתִּינוֹקוֹת אוֹמְרִים, הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִין לִסְפֹּד וְלִקְבֹר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, בֵּין שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר, בְּיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיְּהֵא מִתְכַּוֵּן. וּבְגוֹי, אִם הָיָה מִתְכַּוֵּן, אֵין עֵדוּתוֹ עֵדוּת:

ברטנורהאֲפִלּוּ שָׁמַע מִן הַנָּשִׁים. שֶׁאֵין מִתְכַּוְּנוֹת לְהָעִיד, יָכוֹל לֵילֵךְ לְהָעִיד לְהַשִּׂיא אֶת אִשְׁתּוֹ:
הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִים לִסְפֹּד וְלִקְבֹּר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמְרוּ אָנוּ בָּאִים מִלִּסְפֹּד וְלִקְבֹּר אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי. וְצָרִיךְ נַמִּי שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָם מְסַפְּרִים מֵעִנְיְנֵי הַהֶסְפֵּד, כָּךְ וְכָךְ רַבָּנָן הֲווּ הָתָם, כָּךְ וְכָךְ סַפְדָנֵי הֲווּ הָתָם, מִפְּנֵי שֶׁדֶּרֶךְ תִּינוֹקוֹת לְשַׂחֵק וּלְהַעֲלוֹת שֵׁמוֹת, וְשֶׁמָּא נְמָלָה אוֹ חָגָב קָבְרוּ וּמְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם אִישׁ פְּלוֹנִי:

עיקר תוספות יום טוב(טז) וּמַתְנִיתִין הָכִי פֵּרוּשָׁא, הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִים לְבָתֵּינוּ, שֶׁבָּאנוּ מִלִּסְפֹּד. תּוֹסָפוֹת:
(יז) מִתְכַּוֵּן. לְשׁוֹן רַשִׁ"י לְעֵדוּת. וְכֵן כָּתַב נִמּוּקֵי יוֹסֵף. וּמַשְׁמַע דְּאִלּוּ נִתְכַּוֵּן לְהַתִּיר לֹא. וְצָרִיךְ עִיּוּן:
(יח) מִתְכַּוֵּן. בֵּין לְהַתִּיר, שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי מֵת הַשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, וּבֵין לְהָעִיד, שֶׁאָמַר מֵת סְתָם, אֶלָּא הֵיכִי מַשְׁכַּחַת לָהּ דְּנֶאֱמָן דְּהָא קָתָנֵי אִם כוּ', בְּמֵסִיחַ לְפִי תֻּמּוֹ, כִּי הַהוּא דַּהֲוָה קָאָמַר וְאָזִיל מַאן אִיכָּא בֵּי חִיוָאִי שָׁכִיב חִיוָאִי. גְּמָרָא:

ו. מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה, וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַת קוֹל. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת, הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר, אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, נְשָׁכַנִי נָחָשׁ, וַהֲרֵי אֲנִי מֵת, וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(יט) לְאוֹר כוּ'. שֶׁלֹּא רָאוּהוּ אֶלָּא לְאוֹר הַנֵּר אוֹ לְאוֹר הַלְּבָנָה. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
(כ) רַשִׁ"י. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהוּא שֵׁם מֻשְׁאָל מִבַּת קוֹל שֶׁנִּזְכַּר הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהוּא קוֹל שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ לְאַחַר שֶׁפָּסְקָה הַנְּבוּאָה. וְלִי נִרְאֶה שֶׁנִּקְרָא בַּת קוֹל לְפִי שֶׁאֵינוֹ קוֹל לוֹ קוֹל אֵלָיו וְהוּא בְּמַדְרֵגָה לְמַטָּה, וּלְכָךְ קְרָאוּהוּ בַּת קוֹל, שֶׁהִיא כְּבַת לְאָבִיה., וּלְפִי שֶׁהָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ אָדָם שָׁם הִשְׁאִילוּ לוֹ שֵׁם זֶה, אֲבָל לְפִי הָאֱמֶת אָנוּ דָּנִין שֶׁהָיָה שָׁם אָדָם וְהָלַךְ לוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כא) אֲנִי כוּ'. נִרְאֶה לִי דְּהָכִי נַמִּי בָּעִינַן שֶׁיֹּאמַר גַּם כֵּן מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי כְּמוֹ רֵישָׁא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ז. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כְּשֶׁיָּרַדְתִּי לִנְהַרְדְּעָא לְעַבֵּר הַשָּׁנָה, מָצָאתִי נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, אָמַר לִי, שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד, אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא. וְנוּמֵתִי לוֹ, כֵּן הַדְּבָרִים. אָמַר לִי, אֱמֹר לָהֶם מִשְּׁמִי, אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת, מְקֻבְּלָנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן, שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שָׂמַח לִדְבָרַי, וְאָמַר, מָצָאנוּ חָבֵר לְרַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא. מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, שֶׁנֶּהֶרְגוּ הֲרוּגִים בְּתֵל אַרְזָא, וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן נְשׁוֹתֵיהֶם עַל פִּי עֵד אֶחָד, וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְהֻחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי שִׁפְחָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים, אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא עַל פִּי אִשָּׁה, וְלֹא עַל פִּי עֶבֶד וְלֹא עַל פִּי שִׁפְחָה, וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בִבְנֵי לֵוִי שֶׁהָלְכוּ לְצֹעַר עִיר הַתְּמָרִים, וְחָלָה אַחַד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ, וֶהֱבִיאוּהוּ בְפֻנְדָּק, וּבַחֲזָרָתָם אָמְרוּ לַפֻּנְדָּקִית אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ, אָמְרָה לָהֶם מֵת וּקְבַרְתִּיו, וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמְרוּ לוֹ, וְלֹא תְהֵא כֹהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית. אָמַר לָהֶם, לִכְשֶׁתְּהֵא פֻּנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת. הַפֻּנְדָּקִית הוֹצִיאָה לָהֶם מַקְלוֹ וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ:

ברטנורהוְנוּמֵתִי לוֹ. אָמַרְתִּי לוֹ:
כֵּן הַדְּבָרִים. שֶׁכָּל חֲבֵרָיו חוֹלְקִים עָלָיו:
מְשֻׁבֶּשֶׁת בִּגְיָסוֹת. וְאֵינִי יָכוֹל לֵילֵךְ אֶצְלְכֶם לְהָעִיד מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי, אֶלָּא אֱמֹר לָהֶם אַתָּה זֶה הָעֵדוּת בִּשְׁמִי:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים כוּ'‏ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּחַד מִנַּיְהוּ. אֶלָּא הֲלָכָה מַשִּׂיאִים עַל פִּי אִשָּׁה וְעַל פִּי קְרוֹבִים חוּץ מֵחָמֵשׁ נָשִׁים דִּתְנַן בְּמַתְנִיתִין, וְעֵד מִפִּי עֵד, מִפִּי אִשָּׁה, מִפִּי עֶבֶד, מִפִּי שִׁפְחָה, כָּשֵׁר לְעֵדוּת אִשָּׁה:
לֹא תְּהֵא כֹהֶנֶת כַּפֻּנְדָּקִית. כְּלוֹמַר מְיֻחֶסֶת לֹא תְהֵא נֶאֱמֶנֶת כְּפֻנְדָּקִית גּוֹיָה, בִּתְמִיהַּ, וְאִם הֶאֱמִינוּ הַפּוּנְדָּקִית גּוֹיָה מֵסִיחָה לְפִי תֻּמָּהּ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיַּאֲמִינוּ בְּאִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית:
לִכְשֶׁתְּהֵא פֻּנְדָּקִית נֶאֱמֶנֶת. כְּלוֹמַר שֶׁגַּם הַפֻּנְדָּקִית אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת:

עיקר תוספות יום טוב(כב) וְנִרְאֶה לִי שֶׁהִיא מִלְּשׁוֹן נְאוּם, כְּמוֹ וּנְאוּמְתִּי, וְהָאָלֶ"ף נִבְלָע כְּדִין אוֹתִיּוֹת יהו"א:
(כג) וְהִרְצֵיתִי. לְשׁוֹן הִרְצָה דְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. וְנִרְאֶה לִי שֶׁהַמִּלָּה אֲרַמִּית, מִלְּשׁוֹן [מִשְׁלֵי ו] וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְּשִׂיחֶךָ, תַּרְגּוּם תֶּהֱוֵי רָצְיָךְ:
(כד) דְּגוֹיָה הָיְתָה, וְשֶׁהָיְתָה בּוֹכָה כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתָם קֹדֶם שֶׁאָמְרוּ לָהּ אַיֵּה חֲבֵרֵנוּ, דְּאִי לָאו הָכִי לֹא הֲוָה לְפִי תֻמָּהּ. גְּמָרָא:
(כה) מַקְלוֹ כוּ'. הֲרֵי שֶׁלֹּא עָלֵיהּ סָמְכוּ, אֶלָּא לְפִי תֻמָּהּ הֵסִיחָה וְהֵבִיאָה לָהֶם מַקְּלוֹ וְתַרְמִילוֹ. רַשִׁ"י:

גמרא יבמות קכ״ב ב: א׳-י״א

מָאי גְּרִיעוּתָא דְפוּנְדָקִית אָמַר רַב כַּהֲנָא פּוּנְדָקִית נָכְרִית הָיְתָה וּמַסִּיחַת לְפִי תּוּמָהּ הָיְתָה זֶה מַקְלוֹ וְזֶה תַּרְמִילוֹ וְזֶה קֶבֶר שֶׁקְּבַרְתִּיו בּוֹ. וְכֵן תָּנֵי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַב מִנְיוּמִי בַּר חִיָּיא פוּנְדָקִית נָכְרִית הָיְתָה וּמַסִּיחַת לְפִי תּוּמָהּ הָיְתָה זֶה מַקְלוֹ וְזֶה תַּרְמִילוֹ וְזֶה קֶבֶר שֶׁקְּבַרְתִּיו בּוֹ. וְהָא אַיֵה חֲבֵרֵנוּ קָאֲמַרֵי לָהּ. כֵּיוָן דַּחֲזִתִינְהוּ בַכְיָא אָמְרוּ לָהּ אַיֶּה חֲבֵרֵנוּ אָמְרָה לָהֶם מֵת וּקְּבַרְתִּיו. תַּנְיָא מַעֲשֵׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא לִפְנֵי רִבִּי טַרְפוֹן לְהָעִיד עֵדוּת אִשָּׁה. אָמַר לוֹ בְּנִי הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ עֵדוּת זוּ אָמַר לוֹ אֲנִי וְהוּא הָיִינוּ הוֹלְכִין בַּדֶּרֶךְ וְרָדַף אַחֲרֵינוּ גַיָּיס וְנִתְלָה בְּיִיחוּר תְּאֵנָה וּפְשָׁחוֹ וְהֶחֱזִיר אֶת הַגַּיָּיס לַאֲחוֹרָיו. אָמַרְתִּי לוֹ יְיַשֵּׁר כֹּחֲךָ אַרְיֵה. אָמַר לִי יָפֶה כִּוַּונְתָּ לִשְׁמִי שֶׁכַּךְ קוֹרִין אוֹתִי בְּעִירִי יוֹחָנָן בֶּן יוֹנָתָן אַרְיֵה דְּמִכְּפַר שִׂיחֲיָא. לְיָמִים חָלָה וּמֵת. אָמַר לוֹ לֹא כַּךְ אָמַרְתָּ לִי יוֹחָנָן בֶּן יוֹנָתָן דְמִכְּפַר שִׂיחֲיָא אַרְיֵה. אָמַר לֵיהּ לָא אֶלָּא כַּךְ אָמַרְתִּי לָךְ יוֹחָנָן בֶּן יוֹנָתָן אַרְיֵה דְּמִכְּפַר שִׂיחֲיָא וְדִקְדֵּק עָלָיו שְׁנַיִם וּשְׁלשָה פְּעָמִים וְכִיוֵן אֶת דְּבָרָיו. וְהִשִּׂיא רִבִּי טַרְפוֹן אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רִבִּי חֲנִינָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ד) וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא גמרא שנינו במשנה שלא תהא כהנת כפונדקית, ושואלים: מאי גריעותא [מה הגריעות החסרון] של פונדקית שלמדו ממנה קל וחומר לאשה אחרת? אמר רב כהנא: פונדקית זו גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה, שסיפרה שמת אותו אדם, שזה מקלו וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו. וכן תני [שנה] אבא בריה [בנו] של רב מניומי בר חייא: פונדקית גויה היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: "זה מקלו, וזה תרמילו, וזה קבר שקברתיו בו".
ושואלים: והא [והרי] "איה חברנו" קאמרי לה [אמרו לה]? משמע שלא סיפרה לפי תומה, אלא כתשובה לשאלה. ומסבירים: כיון דחזיתינהו [שראתה אותם], בכיא [בכתה]. אמרו לה: "איה חברנו"? אמרה להם: "מת וקברתיו". ואם כן תחילת ההודעה היתה מתוך בכייתה שבכתה מעצמה לפי תומה.
ושואלים: וכי ר' טרפון לא בעי [אינו צריך] לדרישה וחקירה בענין זה? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: מעשה באדם אחד שבא לפני ר' טרפון להעיד עדות אשה. אמר לו ר' טרפון: "בני, היאך אתה יודע עדות זו?" אמר לו אותו מעשה: "אני והוא היינו הולכין יחד בדרך ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור תאנה ופשחו. והחזיר את הגייס לאחוריו. אמרתי לו: יישר כחך אריה! אמר לי: יפה כוונת לשמי, שכך קורין אותי בעירי: "יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא". לימים חלה ומת.
אמר לו ר' טרפון כדי לבודקו: לא כך אמרת לי ששמך יוחנן בן יונתן דמכפר שיחיא הקרוי אריה? אמר ליה [לו]: לא, אלא כך אמרתי לך, שאמר לי שקוראים לו: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא. ודקדק עליו ר' טרפון שנים ושלשה פעמים בחקירות מעין אלה, וכיון המעיד את דבריו, והשיא ר' טרפון את אשתו. משמע מאותו מעשה עצמו שאין די בסיפור דברים בלבד, ויש צורך בחקירה!

זוהר ספר הזהר, בשלח כ״ח

מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ וְהָכִי תָאנָא כֹּל מָאן דִּמְצַלֵּי צְלוֹתָא קָמֵי מַלְכָּא קַדִישָׁא בָּעֵי לְמִבְעֵי בָעוּתֵיהּ וּלְצַלָּאָה (ויקרא ע' א') מֵעִמְקָא דְלִבָּא בְּגִין דְּיִשְׁתְּכַח לִבֵּיהּ שְׁלִים בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וִיכַוֵּין לִבָּא וּרְעוּתָא. וּמִי אָמַר דָּוִד הָכִי וְהָא כְתִיב (תהלים קי''ט) בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךְ וְדָא קְרָא סַגִּי מָאי בָּעֵי מִמַּעֲמַקִּים. אֶלָּא הָכִי תָאנָא כָּל בַּר נַשׁ דְּבָעֵי בָעוּתֵיהּ קָמֵי מַלְכָּא בָעֵי לְכַוְּונָא דַעְתָּא (נ''א לִבָא) וּרְעוּתָא מֵעִיקָרָא דְכָל עִיקָרִין (נ''א מֵעוּמְקָא דְכָל עוּמְקִין) לְאַמְשְׁכָא בִרְכָאָן מֵעִמְקָא דְבֵירָא (נ''א דְכֹלָּא) בְּגִין דְּיַנְגִיד בִּרְכָאן מִמַּבּוּעָא דְכֹלָּא, וּמָאי הוּא. הַהוּא אֲתַר דְּנָפִיק מִנֵּיהּ וְאִשְׁתְּכַח מִנֵּיהּ הַהוּא נָהָר דִּכְתִיב (בראשית ב') וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן וּכְתִיב (תהלים מ''ו) נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים. וְדָא אִקְרֵי מִמַּעֲמַקִּים (ס''ט א') עִמְקָא דְכֹלָּא עִמְקָא (בראשית רל''ד א' ויקרא רפ''הּ א' ב' רצ''ו כ') דְבֵירָא דְמַבּוּעִין נַפְקִין וְנַגְדִּין לְבָרְכָא כֹלָּא וְדָא הוּא שִׁירוּתָא לְאַמְשְׁכָא בִרְכָאן מֵעֵילָא לְתַתָּא. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה כַּד עַתִּיקָא סְתִימָאָה דְכָל סְתִימִין בָּעֵי לְזַמְּנָא בִרְכָאן לְעָלְמִין אַשְׁרֵי כֹלָּא וְאַכְלִיל כֹּלָּא בְּהָאי עֲמִיקָא עִלָּאָה וּמֵהָכָא שָׁאִיב וְאִתְנְגִיד בֵּירָא (נ''א נָהֲרָא) דְּנַחֲלִין וּמַבּוּעִין אִתְנְגִידוּ מִנֵּיהּ וּמִשְׁתַּקְיָין מִנֵּיהּ כֻּלְּהוּ. וּמָאן דִּמְצַלֵּי צְלוֹתֵיהּ בָּעֵי לְכַוּוְנָא לִבָּא וּרְעוּתָא לְאַמְשְׁכָא בִּרְכָאן מֵהַהוּא עֲמִיקָא דְכֹלָּא בְּגִין דְּיִתְקַבֵּל צְלוֹתֵיהּ וְיִתְעֲבֵיד רְעוּתֵיהּ:

תרגום הזוהרמִמַּעִמַקִּים קְרָאתִיךְ. וְכֵן לָמַדְנוּ כָּל מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹתָיו וּלְהִתְפַּלֵּל מֵעוֹמֶק הַלֵּב, כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וִיכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ. וְכִי אָמַר דָּוִד כָּךְ. וַהֲרֵי כָּתוּב בְּכָל לִבִּי דְרַשְׁתִּיךְ וּמִקְרָא זֶה דַּי, וְלָמָּה צָרִיךְ מִמַּעֲמַקִּים. אֶלָּא כָּךְ לָמַדְנוּ, כָּל אָדָם שֶׁמְּבַקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְשׁוֹרֶשׁ הַשָּׁרָשִׁים לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת מֵעוֹמֶק הַבּוֹר, כְּדֵי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ בְּרָכוֹת מִמַּעְיָן הַכֹּל. וּמַה הוּא. הוּא הַמָּקוֹם שֶׁיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ וְנִמְצָא מִמֶּנּוּ אוֹתוֹ הַנָּהָר, שֶׁכָּתוּב ''וְנָהָר יוֹצֵא מֵעֵדֶן'', וְכָתוּב ''נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר אֱלֹהִים''. וְזֶהוּ נִקְרָא מִמַּעֲמַקִּים, עוֹמֶק הַכֹּל, עוֹמֶק הַבּוֹר שֶׁמַּעְיָנוֹת יוֹצְאִים וְנִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ לְבָרֵךְ הַכֹּל. וזוֹ הִיא הַהַתְחָלָה לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה. אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה. מְפָרֵשׁ דְּבָרָיו, וְאָמַר, כְּשֶׁעַתִּיקָא סְתִימָאָה מִכָּל סְתוּמִים רוֹצֶה לְזַמֵּן בְּרָכוֹת לָעוֹלָם, הִשְׁרָה הַכֹּל וְהִכְלִיל הַכֹּל בְּעֹמֶק הָעֶלְיוֹן הַהוּא, וּמִכָּאן שׁוֹאֵב וְנִמְשָׁךְ נָהָר, שֶׁנְּחָלִים וּמַעְיָנוֹת יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ, שֶׁהֵם הַמֹּחִין, וְנִשְׁקִים הַכֹּל מִמֶּנּוּ. וּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ, צָרִיךְ לְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ לְהַמְשִׁיךְ בְּרָכוֹת מֵעֹמֶק שֶׁל הַכֹּל הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ וְיַעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות אישות ט״ו: י״ח-כ׳

א. צִווּ חֲכָמִים עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה צְנוּעָה בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ וְלֹא תַרְבֶּה שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ בִּפְנֵי בַעְלָהּ וְלֹא תִתְּבַע תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בְּפִיהָ וְלֹא תִהְיֶה מְדַבֶּרֶת בְּעֵסֶק זֶה וְלֹא תִמְנַע מִבַּעְלָהּ כְּדֵי לְצַעֲרוֹ עַד שֶׁיּוֹסִיף בְּאַהֲבָתָה אֶלָּא נִשְׁמַעַת לוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִרְצֶה וְתִזָּהֵר מִקְּרוֹבָיו וּבְּנֵי בֵיתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְתִתְרַחֵק מִן הַכֵּעוּר וּמִן הַדוֹמֶה לַכֵּעוּר:

ב. וְכֵן צִווּ חֲכָמִים שֶׁיְּהֵא אָדָם מְכַבֵּד אֶת אִשְׁתּוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְאוֹהֲבָהּ כְּגוּפוֹ. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן מַרְבֶּה בְּטוֹבָתָהּ כְּפִי מָמוֹנוֹ וְלֹא יַטִּיל עָלֶיהָ אֵימָה יְתֵירָה וְיִהְיֶה דִבּוּרוֹ עִמָּהּ בְּנַחַת וְלֹא יִהְיֶה עָצֵב וְלֹא רַגְזָן:

ג. וְכֵן צִוּוּ עַל הָאִשָּׁה שֶׁתִּהְיֶה מְכַבֶּדֶת אֶת בַּעְלָהּ בְּיוֹתֵר מִדָּאי וְיִהְיֶה לוֹ עָלֶיהָ מוֹרָא וְתַעֲשֶׂה כָּל מַעֲשֶׂיהָ עַל פִּיו וְיִהְיֶה בְּעֵינֶיהָ כְּמוֹ שָׂר אוֹ מֶלֶךְ. מְהַלֶּכֶת כְּתַאֲוַת לִבּוֹ וּמְרַחֶקֶת כָּל מַה שֶׁיִּשְׂנָא. וְזֶה דֶרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים וְהַטְּהוֹרִים בְּזִוּוּגָן וּבִדְרָכִים אֵלּוּ יִהְיֶה יִשׁוּבָן נָאֶה וּמְשֻׁבָּח:

מוסר

מלוקט

הַבָּא לְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית אִם לֹא נָשָׂא אִשָּׁה לַשָּׁוְא צָרַף צוֹרֵף וְהַמְאַחֵר לִשָּׂא מֵאֵיזֶה טַעֲנוֹת יֵדַע נֶאֱמָנָה כִּי מְאַבֵּד עוֹלָמוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמַה יִסְכּוֹן גֶּבֶר לְהִתְעַנּוֹת בִימֵי הַשׁוֹבָבִים וְהוּא עוֹבֵר עַל דַּת וְכָל יָמָיו בַּעֲבֵירָה וּמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְאֵילַךְ אוֹמְרִים עָלָיו תִּפַחְנָה עַצְמוֹתָיו. וּבֹא וּרְאֵה חִזְקִיָהוּ הַמֶּלֶךְ צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּדִיר וְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁבְּיָמָיו לֹא הָיָה תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת שֶׁלֹּא הָיוּ בְקִיאִים בְּטָהֳרוֹת. וְהוּא לֹא הָיָה חוֹטֵא חַס וְשָׁלוֹם וְגַם הָיָה רוֹצֶה לִשָּׂא רַק שֶׁרָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּנַפְקֵי מִינֵיהּ בָּנֵי דְלָא מַעֲלֵי וְעִם כָּל זֶה בָּא יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּדְבַר ה' וְאָמַר לוֹ כִּי מֵת אַתָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תִחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא לָכֵן טֶרֶם כֹּל יִשְׁתַּדֵּל לִשָּׂא אִשָּׁה. וְזֶהוּ עִיקָר הַתִּיקוּן וּמִבָּלְעֲדֵי זֶה שָׁוְא עָמַל בְּכָל הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַסִּיגוּפִים וּבַעַל שֵׂכֶל יָבִין אֶת זֹאת:

הצטרפו אלינו

עמותת אורות האמונה בני משה בראשותו של הרב יעקב מאור פועלת למען אחדות ישראל, עם כולל אברכים, שיעורים, זיכוי רבים, תמיכה בנזקקים, יתומים ואלמנות והלומי קרב, שלום בית ומענה לשאלות הלכתיות.

השירות הזה של חוק לישראל הוא אחד מני רבים. הצטרפו אלינו! כדאי לכם!

לתרומה לעמותה

שמע בחצות תהילים ישראל שמות לרפואה מילוי משאלות עילוי נשמה

תורה שמות י״ד: ה׳-ט׳