חק לישראל - פרשת בשלח יום שני

רש״יוְיָשֻׁ֗בוּ. לַאֲחוֹרֵיהֶם, לְצַד מִצְרַיִם הָיוּ מְקָרְבִין כָּל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כְּדֵי לְהַטְעוֹת אֶת פַּרְעֹה שֶׁיֹּאמַר תּוֹעִים הֵם בַּדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'":
וְיַחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַחִירֹ֔ת. הוּא פִּיתוֹם, וְעַכְשָׁו נִקְרָא פִּי הַחִירֹת עַל שֵׁם שֶׁנַּעֲשׂוּ שָׁם בְּנֵי חֹרִין; וְהֵם שְׁנֵי סְלָעִים גְּבוֹהִים זְקוּפִים וְהַגַּיְא שֶׁבֵּינֵיהֶם קָרוּי פִּי הַסְּלָעִים:
לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן. הוּא נִשְׁאַר מִכָּל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם כְּדֵי לְהַטְעוֹתָן, שֶׁיֹּאמְרוּ קָשָׁה יִרְאָתָן, וְעָלָיו פֵּרֵשׁ אִיּוֹב "מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם" (איוב י"ב):

רש״יוְאִכָּבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙. כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה מִתְנַקֵּם בָּרְשָׁעִים שְׁמוֹ מִתְגַּדֵּל וּמִתְכַּבֵּד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ וְגוֹ'" וְאַחַר כָּךְ "וְהִתְגַדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי וְגוֹ'" (יחזקאל ל"ח), וְאוֹמֵר "שָׁמָּה שִׁבַּר רִשְׁפֵי קָשֶׁת", וְאַחַר כָּךְ "נוֹדָע בִּיהוּדָה אֱלֹהִים" (תהלים ע"ו), וְאוֹמֵר "נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה" (שם ט'):
בְּפַרְעֹה֙ וּבְכׇל חֵיל֔וֹ. הוּא הִתְחִיל בַּעֲבֵרָה וּמִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת:
וַיַּֽעֲשׂוּ כֵֽן. לְהַגִּיד שִׁבְחָן, שֶׁשָּׁמְעוּ לְקוֹל מֹשֶׁה, וְלֹא אָמְרוּ הַאֵיךְ נִתְקָרֵב אֶל רוֹדְפֵינוּ? אָנוּ צְרִיכִים לִבְרֹחַ אֶלָּא אָמְרוּ אֵין לָנוּ לְקַיֵם אֶלָּא דִּבְרֵי בֶן עַמְרָם (מכילתא):

נביאים שופטים ד׳: ה׳-ח׳

רש״יתַּחַת תֹּ֜מֶר. תְּמָרִים הָיוּ לָהּ בִּירִיחוֹ:
בֵּ֧ין הָרָמָ֛ה וּבֵ֥ין בֵּֽית אֵ֖ל בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם. לְפִי תַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁאֵין מִקְרָא זֶה כְּמַשְׁמָעוֹ, וְאֵין אֵלּוּ סִימָנֵי מְקוֹם יְשִׁיבָתָהּ, אֶלָּא לָמַדְנוּ שֶׁאִשָּׁה עֲשִׁירָה הָיְתָה וּמִן הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ הָיְתָה פַּרְנָסָתָהּ, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בְּעִירָהּ, עֲטָרוֹת שְׁמָהּ:
תַּחַת תֹּ֜מֶר. תְּמָרִים הָיוּ לָהּ בִּירִיחוֹ, וּכְרָמִים בָּרָמָה, וְזֵיתִים בְּבִקְעַת בֵּית אֵל, שֶׁהוּא מְקוֹם שָׁמֵן, וְעָפָר חִוָּר בְּהַר אֶפְרַיִם, (תרגום:) ׳בְּטוּר מַלְכָּא׳, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁמּוֹכְרִין אוֹתָהּ לְיוֹצְרֵי חֶרֶשׂ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: ׳עָפָר חִוָּר׳, שְׂדֵה זֶרַע, כְּמוֹ (משנה שביעית ב: א): שְׂדֵה הַלָּבָן:

כתובים משלי י״ד: כ״ה-כ״ח

משנה משנה שבת ט״ז

ברטנורהכָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. אֲפִלּוּ נְבִיאִים וּכְתוּבִים, מַצִּילִין אוֹתָן מֵחָצֵר שֶׁנָּפְלָה בּוֹ הַדְּלֵקָה לְחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁבְּאוֹתוֹ מָבוֹי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עֵרְבוּ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִים בִּכְתָב אַשּׁוּרִי וּבִלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ:
בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן. כְּגוֹן נְבִיאִים, שֶׁמַּפְטִירִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת:
בֵּין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן. כְּגוֹן כְּתוּבִים, דְּאַף יְחִידִים אֵין קוֹרִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ כְּדִלְקַמָּן, שֶׁהָיוּ דּוֹרְשִׁים לָעָם בְּשַׁבָּת וּמוֹרִין לָהֶן הִלְכוֹת אִסּוּר וְהֶתֵּר, לְפִי שֶׁכָּל יְמוֹת הַחֹל הֵם עֲסוּקִים בִּמְלַאכְתָּן, וְאָסְרוּ לִקְרוֹת בִּכְתוּבִים בְּשַׁבָּת בִּשְׁעַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ מִשּׁוּם דְּמָשְׁכֵי לִבָּא וְאָתוּ לְאִמְּנוֹעֵי מִלִּשְׁמֹעַ הַדְּרָשָׁה:
וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן. וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּלֹא נִתְּנוּ לִקְרוֹת בָּהֶן וְאֵין מַצִּילִין אוֹתָן, אֲפִלּוּ הָכִי טְעוּנִים גְּנִיזָה וְאָסוּר לְהָנִיחָן בִּמְקוֹם הֶפְקֵר:
לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת וְלֶחִי אֶחָד בְּרוּחַ רְבִיעִית, זֶה מָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ הָאָמוּר כָּאן. שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת בְּלֹא לֶחִי, זֶהוּ מָבוֹי מְפֻלָּשׁ. וְהָכִי מְפָרֵשׁ לַהּ בַּגְּמָרָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּבֶן בְּתֵירָא:

ברטנורהמַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת. הוֹאִיל וּבְבַת אַחַת הוּא מַצִּיל מַה לִּי פּוּרְתָּא מַה לִּי טוּבָא:
וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גָּדוֹל וְיֵשׁ בּוֹ סְעוּדוֹת הַרְבֵּה:
וְאִם הָיוּ פִקְּחִים. וְיוֹדְעִים שֶׁאִם יִשְׁאֲלוּ שָׂכָר כְּפוֹעֲלִים לָאו שְׂכַר שַׁבָּת שָׁקְלֵי, כֵּיוָן דְּמֵעִקָּרָא לָאו אַדַּעְתָּא דִּשְׂכַר פְּעֻלָּה בָּאוּ, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת. וּבִירֵא שָׁמַיִם עָסְקִינַן, דְּאַף עַל גַּב דְּמֵהֶפְקֵירָא קָא זָכִי וּמַה שֶּׁהִצִּיל דִּידֵיהּ הֲוֵי, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִיחָא לֵיהּ דְּלִתְהָנֵי מֵאֲחֵרִים, דְּיָדַע דְּעַל כָּרְחֵיהּ אַפְקְרֵיהּ, וּבְחִנָּם נַמִּי לֹא נִיחָא לֵיהּ דְּלִטְרַח, הִלְכָּךְ שָׁקֵיל אַגְרֵיהּ:

ברטנורהוּלְשָׁם הוּא מוֹצִיא. לְתַנָּא קַמָּא לְחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת, וּלְבֶן בְּתֵירָא אֲפִלּוּ לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ מְעֹרֶבֶת:
כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ. שֶׁצְּרִיכִים לוֹ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם לִסְעוּדָה:
שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים. שֶׁהוּא רָגִיל לִלְבֹּשׁ בְּחֹל בְּבַת אַחַת וְתוּ לֹא. וְאֵלּוּ הֵן, הַסַּרְבָּל הָעֶלְיוֹן, וּמַלְבּוּשׁ שֶׁמְּמַלְּאִין אוֹתוֹ מוֹךְ וְצֶמֶר גֶּפֶן בֵּין תְּפִירָה לִתְפִירָה שֶׁקּוֹרִין בַּעֲרָבִי מחשי"א, וַחֲגוֹר רָחָב שֶׁחוֹגֵר מִמַּעַל לְמַדָּיו, וּבֶגֶד צַר וְקָצָר שֶׁקּוֹרִין בְּלַעַ"ז גונ"א, וְחָלוּק שֶׁלּוֹבֵשׁ עַל בְּשָׂרוֹ שֶׁקּוֹרִין קמיז"א, וַחֲגוֹר שֶׁחוֹגְרִים עָלֶיהָ, וְכוֹבַע שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, וּמִצְנֶפֶת וּשְׁנֵי מִנְעָלִים שֶׁבְּרַגְלָיו, וּשְׁנֵי בָּתֵּי שׁוֹקַיִם, וּשְׁנֵי בָּתֵּי יָדַיִם שֶׁמַּלְבִּישִׁים אוֹתָם עַל הַיָּדַיִם וּמְכַסִּין בָּהֶן הַזְּרוֹעוֹת עַד הָאֲצִילִים, וּשְׁנֵי רְדִידִים שֶׁמִּתְנַגֵּב בָּהֶן, וְטַלִּית קָטָן שֶׁמְּכַסֶּה בּוֹ רֹאשׁוֹ וּכְתֵפָיו, וְסוּדָר שֶׁבְּצַוָּארוֹ וּתְלוּיִין שְׁנֵי רָאשָׁיו לְפָנָיו וְקוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי שי"ד:
בֹּאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהוּא מַצִּיל כָּךְ הֵם מַצִּילִים. אֲבָל לְעֵיל אָמַר בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם, שֶׁפְּעָמִים שֶׁהוּא מַצִּיל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵם יְכוֹלִים לְהַצִּיל, כְּגוֹן שֶׁהוּא לֹא סָעַד וְהֵן סָעֲדוּ, אוֹ אִיפְּכָא:

עיקר תוספות יום טוב(ה) וְטַעֲמַיְהוּ דְּאִי לָבֵישׁ טְפֵי וְנָפֵיק בְּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הֲוֵי מַשְּׂאוֹי וּמִשּׁוּם הָכִי אֲפִלּוּ לֶחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת אָסוּר מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּמִטְּרִיד חָיְשִׁינַן דִּלְמָא נָפֵיק בְּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. הָרַ"ן:
(ו) שֶׁאֵינָן מְחֻבָּרִין. וְעַיֵּן עוֹד בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב שֶׁהוּא עַל פִּי מִנְהַג מַלְבּוּשֵׁי הַמְּדִינוֹת:
(ז) וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא. וְהָא דְּלֹא שָׁרִינַן הָכִי בְּאָכֳלִין וּמַשְׁקִין, מִשּׁוּם דְּהָתָם כֵּיוָן דִּבְיָדוֹ הוּא מוֹצִיא מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל כוּ'‏ אָתֵי לְכִבּוּיֵי אֲבָל הָכָא כֵּיוָן שֶׁאֵין אַתָּה מַתִּירוֹ אֶלָּא דֶּרֶךְ לְבִישָׁה רָמֵי אַנַּפְשֵׁיהּ וּמִדְּכַּר:
(ח) רוֹצֶה לוֹמַר כֵּיוָן דְּלֹא קָא חֲזֵי אֶלָּא שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, אֲבָל מַלְבּוּשִׁים לְכֻלָּא יוֹמָא חָזוּ בְּשָׁוֶה:

ברטנורהכּוֹפִין קְעָרָה. שֶׁל חֶרֶס עַל גַּבֵּי הַנֵּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַבֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁנּוֹטֵל כְּלִי לְהַצָּלַת קוֹרָה שֶׁאֵינָהּ נִטֶּלֶת בְּשַׁבָּת, הָא אוֹתִיבְנָא מִינַּהּ לְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר אֵין כְּלִי נִטָּל אֶלָּא לְצֹרֶךְ דָּבָר הַנִּטָּל, וְשָׁנֵי לַהּ בְּצָרִיךְ לִמְקוֹמוֹ שֶׁל כְּלִי, דְּשָׁרֵי לְטַלְטְלוֹ לְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ:
וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן. לָאו צוֹאָה שֶׁל נַעַר קָטָן קָאָמַר, דְּהָא גְּרָף שֶׁל רְעִי הוּא וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ וּלְהוֹצִיאוֹ לָאַשְׁפָּה, אֶלָּא הָכִי קָאָמַר וְעַל צוֹאָה שֶׁל תַּרְנְגוֹלִים, מִפְּנֵי הַקָּטָן שֶׁלֹּא יְטַפֵּחַ וְיִתְלַכְלֵךְ בָּהּ. וּכְגוֹן שֶׁצּוֹאָה זוֹ מֻנַּחַת בָּאַשְׁפָּה שֶׁבֶּחָצֵר דְּלֹא רַמְיָא קַמֵּיהּ וְלָאו גְּרָף שֶׁל רְעִי הוּא, הִלְכָּךְ אֵין מֻתָּר לְטַלְטְלָהּ וּלְהוֹצִיאָהּ, אֲבָל כּוֹפִין עָלֶיהָ קְעָרָה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ:
מַעֲשֶׂה בָא. כְּפִיַּת כְּלִי עַל עַקְרָב:
בַּעֲרָב. שֵׁם מָקוֹם:
חוֹשֵׁשׁ אֲנִי לוֹ מֵחַטָּאת. דְּכֵיוָן שֶׁלֹּא הָיָה עַקְרָב רָץ אַחֲרָיו חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא חַיָּב חַטָּאת מִשּׁוּם צִידָה. וּלְעִנְיָן פְּסַק הַהֲלָכָה אוֹתָן בַּעֲלֵי הָאֶרֶס שֶׁנּוֹשְׁכִין וּמְמִיתִין וַדַּאי, כְּגוֹן הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וְכֶלֶב שׁוֹטֶה, מֻתָּר לְהָרְגָן מִיָּד כְּשֶׁיִּרְאֶה אוֹתָן וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵין רָצִים אַחֲרָיו. וְאוֹתָן שֶׁאֵינָן נוֹשְׁכִים וּמְמִיתִין וַדַּאי, אֶלָּא פְּעָמִים מְמִיתִין וּפְעָמִים אֵין מְמִיתִין, אִם רָצִים אַחֲרָיו מֻתָּר לְהָרְגָן, וְאִם אֵין רָצִים אַחֲרָיו כּוֹפֶה עֲלֵיהֶם כְּלִי, וְאִם דְּרָסָן וַהֲרָגָן לְפִי תֻּמּוֹ מֻתָּר. וְלָצוּד נָחָשׁ מִפְּנֵי שֶׁרוֹצֶה לְצַחֵק בּוֹ, אָסוּר:

עיקר תוספות יום טוב(יב) תֵּימַהּ דְּאֵין צֹרֶךְ לְכָל זֶה דְּהָא לֹא קַיְמָא לָן כְּרַבִּי יִצְחָק וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּעַצְמוֹ בְּסוֹף פֶּרֶק ג'‏ דְּטַעְמָא דְּאֵין מְבַטְּלִין כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ, וְאִם כֵּן הָכָא לֹא קָשֶׁה וְלֹא מִידֵי:
(יג) לְפִי שֶׁאֵין זֶה מְקוֹם יְשִׁיבַת בְּנֵי אָדָם וְלֹא מִמְאִיס. הָרַמְבַּ"ם. וְתֵימַהּ דְּאִם כֵּן כִּי הָוֵי נַמִּי שֶׁל נַעַר קָטָן לִתְּסַר לְטַלְטְלוֹ וְלֹא לוֹקִים מַתְנִיתִין אֶלָּא בָּאַשְׁפָּה שֶׁבֶּחָצֵר. וּבַגְּמָרָא דְּשֶׁל קָטָן שָׁרֵי דְּרָאוּי לְהַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים. וְיֵשׁ גִּרְסָא אַחֶרֶת לְהַפּוֹסְקִים וְאֵין חִלּוּק בֵּין צוֹאַת קָטָן לְצוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, אֶלָּא לְהָכִי מוֹקְמִינַן בְּצוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, דְּכֵיוָן שֶׁדַּרְכָּם לִהְיוֹת בְּחָצֵר אַחֶרֶת שֶׁאָדָם מַקְצֶה לָהֶם מָקוֹם לֹא שָׁרֵי לְטַלְטְלָם מִשּׁוּם גְּרָף, מִיהוּ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִתְלַכְלֵךְ כּוֹפֶה עָלֶיהָ כְּלִי, אֲבָל שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁדַּרְכָּהּ לִהְיוֹת בֶּחָצֵר שֶׁדָּרִין בָּהּ, כְּגוֹן שֶׁל קְטַנִּים, אֵין צָרִיךְ לִכְפִיַּת כְּלִי אֶלָּא מֻתָּר לְכַבְּדָהּ וּלְהוֹלִיכָהּ לְבֵית הַכִּסֵּא. וּלְגִרְסָא זוֹ אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן הָרַ"ב:
(יד) וְכֵן כָּתַב בְּפֵרוּשׁ הָרַמְבַּ"ם, וּמַשְׁמַע דְּחִיּוּבָא לֵיכָּא. וְטַעְמָא נִרְאֶה, לְפִי שֶׁהַנָּחָשׁ מֵהַדְּבָרִים שֶׁאֵינָן בְּמִינָן נִצּוֹד, דַּאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ פָּטוּר אֲבָל אָסוּר. אֲבָל תֵּימַהּ דְּפֶרֶק ב'‏ דְּעֵדֻיּוֹת מִשְׁנָה ה'‏ הַצָּד נָחָשׁ לִרְפוּאָה חַיָּב שְׁמַע מִינַּהּ שֶׁהוּא מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָן צִידָה דְּחַיָּב בְּכוּלְהוּ גַּוְנֵי. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ בַּדְּבָרִים שֶׁבְּמִינָן נִצּוֹד בֵּין לְצֹרֶךְ בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אוֹ לְשַׂחֵק בָּהֶן חַיָּב. וְלָכֵן נִרְאֶה דְּהַאי אִסּוּר דְּנָקְטֵי לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא הוּא הַדִּין דְּחַיָּב. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהמִלֵּא מַיִם. מִבּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:
כֶּבֶשׁ. עוֹשִׂין בִּסְפִינָה גְּדוֹלָה לֵירֵד בּוֹ מִן הַסְּפִינָה לַיַּבָּשָׁה. וְאִיצְטְרִיךְ תַּנָּא לְאַשְׁמְעִינַן נֵר וּמַיִם, דְּאִי תָּנָא נֵר הֲוָה אֲמֵינָא נֵר הוּא דְּשָׁרֵי דְּלֵיכָּא לְמִגְזַר שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, דְּנֵר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה, אֲבָל מַיִם דְּאִיכָּא לְמִגְזַר אָסוּר. וְאִי אַשְׁמְעִינַן מַיִם הֲוָה אֲמֵינָא מַיִם הוּא דְּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר, אֲבָל נֵר אַף עַל גַּב דְּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל כֵּיוָן דְּאִיהוּ נַמִּי צָרִיךְ לֵיהּ שָׁרֵי, דְּנֵר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה, צְרִיכָא. וְכֶבֶשׁ אַף עַל גַּב דְּדָמִי לְנֵר, דְּכֶבֶשׁ לְאֶחָד כֶּבֶשׁ לְמֵאָה, מִשּׁוּם מַעֲשֶׂה דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים תָּנָא לֵיהּ, דְּמַעֲשֶׂה רַב:

עיקר תוספות יום טוב(טו) לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ. אוֹרְחָא דְּמִלְתָּא נָקַט, לְפִי שֶׁבִּמְקוֹם הַשְׁקָאַת הַבְּהֵמָה מְצוּיִים שָׁם יִשְׂרְאֵלִים וְנָכְרִים, אֲבָל אֵין הָכִי נַמִּי דַּאֲפִלּוּ מִלֵּא מַיִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עַצְמוֹ אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִשְׁתּוֹת, מֵהֶן דְּהָא מִכָּל מָקוֹם אַהֲנוּ לֵיהּ מַעֲשָׂיו שֶׁעַל יְדֵי מְלַאכְתּוֹ שֶׁל אֵינוֹ יְהוּדִי הוּא יָכֹל לִשְׁתּוֹת מֵהֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה. הָרַ"ן, וְרִ"י בַּתּוֹסָפוֹת:
(טז) כֶּבֶשׁ. מָקוֹם חָלָק שֶׁיּוֹרְדִין בּוֹ, וְאֵין בּוֹ מַעֲלוֹת כְּסֻלָּם. הָרַמְבַּ"ם:

גמרא שבת קכ״ב א: ה׳-קכ״ב ב: ב׳

עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ וְכוּ'. וּצְרִיכָא דְאִי אַשְׁמְעִינָן נֵר מִשּׁוּם דְּנֵר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה. אֲבָל מַיִם לִיגְזַר דִּילְמָא אָתֵי לַאֲפוּשֵׁי בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. וְכֶבֶשׁ לָמָּה לִי. מַעֲשֵׂה דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים קָא מַשְׁמַע לָן. תָּנוּ רַבָּנָן נָכְרִי שֶׁלִּקַּט עֲשָׂבִים מַאֲכִיל אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל. וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. מִלָּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל. וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל אָסוּר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵין מַכִּירוֹ. אֲבָל מַכִּירוֹ אָסוּר. אֵינִי וְהָאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב חֲנִינָא מַעֲמִיד אָדָם בְּהֶמְתּוֹ עַל גַּבֵי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת אֲבָל לֹא עַל גַּבֵי מוּקְצֶה בְשַׁבָּת. דְקָאִים לָהּ בְּאַפָּהּ וְאַזְלָא אִיהִי וְאָכְלָה. אָמַר מֹר בַּמֶּה דְּבָרִים אָמוּרִים שֶׁאֵין מַכִּירוֹ אֲבָל מַכִּירוֹ אָסוּר. וְהָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכִּירוֹ הֲוָה. אָמַר אַבַּיֵּי שֶׁלֹּא בְפָנָיו הֲוָה. רָבָא אָמַר אֲפִלּוּ תֵימָא בְּפָנָיו. נֵר לְאֶחָד נֵר לְמֵאָה. מְתִיבִי אָמַר לָהֶן רַבָּן גַּמְלִיאֵל הוֹאִיל וְשֶׁלֹּא בְּפָנֵינוּ עֲשָׂאוֹ נֵרֵד בּוֹ אִימָא הוֹאִיל וַעֲשָׂאוֹ נֵרֵד בּוֹ. תָּא שְׁמַע עִיר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִים דָּרִים בְּתוֹכָהּ. וְהָיְתָה בָּהּ מֶרְחָץ הַמַּרְחֶצֶת בְּשַׁבָּת אִם רוֹב נָכְרִים מֻתָּר לִרְחוֹץ בָּהּ מִיָּד. אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל יַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵחָמוּ חַמִּין. הָתָם כִּי מְחַמְמֵי אֲדַעְתָּא דְרוּבָּא מְחַמְמֵי. תָּא שְׁמַע נֵר הַדָּלוּק בִּמְסִבָּה אִם רוֹב נָכְרִים מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. אִם רוֹב יִשְׂרָאֵל אָסוּר מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה אָסוּר. הָתָם נַמֵּי כִּי מַדְלְקֵי אֲדַעְתָּא דְרוּבָּא מַדְלְקֵי. שְׁמוּאֵל אִקְלַע לְבֵי אָבִין תּוֹרָן. אָתָא הַהוּא נָכְרִי אַדְלִיק שְׁרָגָא אֲהַדְרִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְאַפֵּיהּ. כֵּיוָן דַּחֲזָא דְאַיְיתֵי שְׁטַר וְקָא קָרֵי. אָמַר אֲדַעְתָּא דְנַפְשֵׁיהּ הוּא דְאַדְלִיק. אֲהַדְרִינְהוּ אִיהוּ לְאַפֵּיהּ גַּבֵּי שְׁרָגָא:

רש״ימתני' אם בשביל ישראל אסור - מדרבנן:
מילא מים - מבור ברה"ר:
כבש - עושין בספינה גדולה לירד בו מספינה ליבשה:
מכירו הוה - שהרי בספינה היה בא עמו:
שלא בפניו הוה - כשעשאו לא היה רבן גמליאל שם דניכוין ליה:
נר לאחד נר למאה - כבש לאחד כבש למאה אבל גבי עשבים כשהוא מכירו מרבה בשבילו:
הואיל ושלא בפנינו כו' - קשיא לרבא דשמעינן מינה דבפניו אסור ואע"פ שאין כאן מרבה בשבילו:
אימא הואיל ועשאו נרד בו - וטעמא לאו משום שלא בפניו הוא אלא הכי הוה מעשה:
מותר לרחוץ בה מיד - למוצאי שבת:
בכדי שיחמו חמין - שלא יהנה במה שהקדימו להחם בשבת וכן בכל מעשה שבת נתנו חכמים שיעור להמתין לערב בכדי שיעשו והא הכא דחימום לאחד חימום למאה דבבת אחת מחממין וקתני אם רוב ישראל דהוי דומיא דמכירו דמסיק אדעתיה לעשות אף בשבילו אסור ואע"ג דשלא בפניו וקשיא בין לאביי בין לרבא:
אדעתא דרובא מחממי - ועיקר חילול השבת בשבילם אבל נכרי וישראל דנכרי אדעתא דנפשיה הוא דעביד שרי לאביי שלא בפניו ולרבא אפי' בפניו:
נר הדלוק במסיבה - של בני אדם:
אם רוב ישראל אסור - והא הכא דהוי דומיא דמכירו הואיל ורובא נינהו אסיק דעתיה להדליק אף בשבילם וקתני אסור:
אדעתא דרובא - הלכך ישראל עיקר ומחצה על מחצה נמי ליכא למיקם עלה דמלתא דאיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל ישראל ואיכא למימר עיקר דעתיה דמדליק בשביל נכרי אבל נכרי וישראל והמדליק עצמו משתמש לאורה ודאי עיקר אדעתא דידיה עביד וכיון דנר לאחד נר למאה שרי:
תורן - מקום:
דאייתי שטר - ההוא דאדלקה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא משנה גוי שהדליק את הנר בשבת לצורך עצמו — משתמש לאורו זה גם הישראל. ואם הדליקו הגוי בשביל ישראל — אסור מדברי חכמים. וכן אם מילא הגוי בשבת מבור שהיה ברשות הרבים מים כדי להשקות את בהמתו שלו — משקה אחריו ישראל מאותם מים, ואם מילא מלכתחילה בשביל ישראל — אסור לישראל להשקות לבהמתו מאותם מים. וכן אם עשה גוי בשבת כבש כדי לירד בו מן הספינה — יורד אחריו ישראל, ואם בשביל ישראל עשאו — אסור. ומסופר מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה נכרי כבש בשבת כדי לירד בו מן הספינה, וירדו בו רבן גמליאל וזקנים.
ג שנינו מקודם שאמר מר [החכם]: במה דברים אמורים שהותר לישראל להשתמש במה שעשה הגוי לצורך עצמו בשבת — כשאין הגוי מכירו לאותו ישראל, אבל כאשר מכירו — אסור. ומקשים: הא [והרי] אותו מעשה של רבן גמליאל בספינה מכירו הוה [היה], שהרי נסע עמו בספינה! אמר אביי: שלא בפניו הוה [היה מעשה], וכיון שלא ראה אותו ודאי נתכוין הגוי רק לצורך עצמו. רבא אמר: אפילו תימא [תאמר, תפרש] שהיה זה בפניו, ואולם אין להקפיד בכך, כיון שנר לאחד נר למאה, וכן כבש, כיון שעשאו לצורך עצמו אינו צריך להוסיף בו מאומה כשזה גם לצורך אחרים.
מיתיבי [מקשים] על דברי רבא ממה ששנינו בתוספתא, אמר להן רבן גמליאל: הואיל ושלא בפנינו עשאו — נרד בו. נמצא שהנימוק הוא שלא היה בפניהם, ושלא כדברי רבא! ודוחים: אימא [אמור, תקן] כך, אמר להן רבן גמליאל: הואיל ועשאו נרד בו.
תא שמע [בוא ושמע] ברייתא אחרת שמתוכה ניתן להכריע במחלוקת אביי ורבא. ששנינו: עיר שישראל וגוים דרין בתוכה, והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת, אם רוב גוים בעיר — מותר לרחוץ בה במרחץ מיד לאחר צאת השבת, שהרי הוסק המרחץ בשבת לצורך הגויים. אם רוב ישראל בעיר — ימתין במוצאי שבת בכדי זמן שיחמו חמין, כדי שלא יימצא מרוויח ממלאכת שבת. נמצא שאפילו שלא בפניו יש לחוש שעושה לטובת ישראל! ודוחים: התם, כי מחממי [שם בברייתא, כאשר מחממים] — אדעתא דרובא מחממי [על דעת רוב בני העיר מחממים], ולפי הרוב קובע בעל המרחץ את זמני החימום.
ועוד תא שמע [בוא ושמע] הוכחה אחרת ממה ששנינו בברייתא: נר הדלוק במסיבה שיושבים בה כמה אנשים, אם רוב גוים במסיבה זו — מותר גם לישראל להשתמש לאורה, ואם רוב ישראל — אסור, שודאי הדליקו את הנר בשבילם. מחצה על מחצה — אסור. והרי מאחר שהם יושבים במסיבה אחת ודאי מכיר הגוי את הישראל, ומדוע אם כן כשהגויים הם הרוב מותר לישראל להשתמש באור הנר? ודוחים: התם נמי, כי מדלקי [שם גם כן, כאשר מדליקים] —
אדעתא דרובא מדלקי [על דעת הרוב מדליקים], ולכן כאשר הגוים הם הרוב — מותר.
ומסופר: שמואל איקלע לבי [הזדמן לבית] אבין תורן. אתא ההוא גוי אדליק שרגא [בא גוי אחד והדליק נר]. אהדרינהו [החזיר] שמואל לאפיה [את פניו] לצד אחר שלא להנות מנר זה. כיון דחזא דאייתי [שראה שמואל שהביא] הגוי שטר וקא קרי [וקרא בו] אמר: אדעתא דנפשיה [על דעת ולצורך עצמו] הוא דאדליק [שהדליק]. אהדרינהו איהו לאפיה גבי שרגא [והחזיר הוא פניו אצל, לעבר, הנר].

זוהר ספר הזהר, בשלח כ״ח

דָּבָר אַחֵר אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל. כַּמָּה תַקִּיפָא אַגְרָא דְמִסְכְּנָא קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. אָמַר רִבִּי חִיָּיא תָּוַוהְנָא עַל הָאי קְרָא דִּכְתִיב (שם ס''ט) כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ וְכִי אֶל אֶבְיוֹנִים שׁוֹמֵעַ וְלֹא לְאַחֲרָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּגִין דְּאִינוּן קְרִיבִין יַתִּיר לְמַלְכָּא דִּכְתִיב (שם נ''א) לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. וְלֵית לָךְ בְּעָלְמָא דְאִיהוּ תָּבִיר לִבָּא כְּמִסְכְּנָא. תּוּ אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן תָּא חֲזֵי כָּל אִינוּן בְּנֵי עָלְמָא אִתְחַזְיָין קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְגוּפָא וְנַפְשָׁא וּמִסְכְּנָא לָא אִתְחֲזֵי אֶלָּא בְנַפְשָׁא בִּלְחוֹדוֹי וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קָרִיב לְנַפְשָׁא יַתִּיר מִגּוּפָא. מִסְכְּנָא חָד הֲוָה בִּשְׁבִיבוּתֵיהּ דְּרִבִּי יֵיסָא וְלָא הֲוָה מָאן דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ וְהוּא הֲוָה אַכְסִיף וְלָא תַקִּיף בִּבְנֵי נָשָׁא יוֹמָא חָד חָלַשׁ עָאל עָלֵיה רִבִּי יֵיסָא שָׁמַע חָד קָלָא דְּאָמַר טִילְקָא טִילְקָא הָא נַפְשָׁא פָרְחָא גַבָּאי וְלָא מָטוּ יוֹמוֹי וַוי לִבְנֵי מָתֵיהּ דְּלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ דְיָתִיב נַפְשֵׁיהּ לְגַבֵּיהּ. קָם רִבִּי יֵיסָא שַׁדֵי בְפוּמֵיה מַיָּא דְגַרְגְּרִין אַפוּתָא דְקוּנְטָא (ס''א דְקוּפְתָּא) אִתְבְּזַע זִיעָא בְאַנְפּוֹי וְתָב רוּחֵיהּ לְגַבֵּיהּ. לְבָתַר אָתָא וְשָׁאִיל לֵיה אָמַר חַיֶּיךָ רִבִּי נַפְשָׁא נַפְקַת מִנָאי וּמָטוּ לָהּ קָמֵי כוּרְסְיָיא דְמַלְכָּא וּבָעָאת לְאִשְׁתַּאֲרָא תַמָּן אֶלָּא דְבָעָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְזַכָּאָה לָךְ וְאַכְרִיזוּ עֲלָךְ זַמִּין הוּא רִבִּי (ויקרא ע''ט א') יֵיסָא לְסַלְקָא רוּחֵיהּ וּלְאִתְקַשְּׁרָא בְחָד אַדְרָא קַדִּישָׁא דִזְמִינִין חַבְרַיָּיא לְאַתְעָרָא בְאַרְעָא וְהָא אַתְקִינוּ תְּלַת כּוּרְסְיָיא דְקַיְימִין לָךְ וּלְחַבְרָךְ. מֵהַהוּא יוֹמָא הֲווֹ מַשְׁגִּיחִין בֵּיהּ בְּנֵי מָתֵיהּ. תּוּ מִסְכְּנָא אַחֲרָא אַעֲבַר קָמֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק וַהֲוָה בִידֵיהּ פְּלַג מָעָה דְכֶסֶף. אָמַר לֵיהּ לְרִבִּי יִצְחָק אַשְׁלִים לִי וּלְבָנַי וְלִבְנֹתַי נַפְשָׁאן. אָמַר לֵיהּ וְהֵיךְ אַשְׁלִים נַפְשַׁיְיכוּ דְהָא לָא אִשְׁתְּכַח גַּבָאי בַּר פְּלַג מָעָה. אָמַר לֵיהּ. בְּדָא אַשְׁלִימְנָא בִּפְלַג אַחֲרָא דְּאִית גַּבָּאי. אַפְקֵיה וְיָהֲבֵיהּ לֵיהּ. אַחְזִיאוּ לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ דַּהֲוָה אַעֲבַר בִּשְׂפָתָא דְיַמָּא רַבָּא וּבָעָאן לְמִשְׁדְּיֵיהּ בְּגַוֵּיהּ. (ויחי רי''ח א') חָמָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן דַּהֲוָה אוֹשִׁיט יְדוֹי לְקִבְלֵיהּ וְאָתֵי הַהוּא מִסְכְּנָא וְאַפְקֵיהּ וְיַהֲבֵיהּ בִּידוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְאִשְׁתֵּזִיב. כַּד אִתְעַר נָפַל בְּפוּמֵיהּ הָאי קְרָא (תהלים מ''א) אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְיָ:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי חִיָּא: תְּמֵיהָנִי עַל מִקְרָא הַזֶּה, שֶׁכָּתוּב, כִּי שׁוֹמֵעַ אֶל אֶבְיוֹנִים ה'. וְכִי אֶל אֶבְיוֹנִים שׁוֹמֵעַ וְלֹא לְאַחֵר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם שֶׁהֵם קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל הַמֶּלֶךְ, שֶׁכָּתוּב לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה. וְאֵין לְךְ בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא לֵב שָׁבוּר, כְּמוֹ אֶבְיוֹן. עוֹד אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֹּא וּרְאֵה, כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם נִרְאִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּגוּף וָנֶפֶשׁ, וְעָנִי אֵינוֹ נִרְאֶה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ לְבָד, כִּי גּוּפוֹ שָׁבוּר, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרוֹב לַנֶּפֶשׁ יוֹתֵר מִלָּגוּף. עָנִי אֶחָד הָיָה בִּשְׁכֵנוּת שֶׁל רַבִּי יֵסָא. וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עָלָיו. וְהוּא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ, וְלֹא הִפְצִיר בִּבְנֵי אָדָם. יוֹם אֶחָד הָיָה חוֹלֶה, נִכְנָס אֵלָיו רַבִּי יֵסָא, שָׁמַע קוֹל אֶחָד, שֶׁאָמַר צֶדֶק צֶדֶק, הַיְנוּ שֶׁמָּסַר דִּין לַשָּׁמַיִם, הַנֶּפֶשׁ פּוֹרַחַת מִמֶּנִּי וְעוֹד לֹא הִגִּיעַ הַזְּמָן, אוֹי לִבְנֵי הָעִיר, שֶׁלֹּא נִמְצָא בָּהֶם מִי שֶׁיָּשִׁיב נַפְשׁוֹ אֵלָיו. קָם רַבִּי יֵסָא נָתַן בְּפִיו מֵי תְּאֵנִים וּמִדָּה שֶׁל יַיִן מְרֵקָּח. בָּקַע זֵעָה בְּפָנָיו וְשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו. אַחַר כָּךְ בָּא וְשָׁאַל לוֹ. אָמַר, חַיֶּךְ רַבִּי, הַנֶּפֶשׁ יָצְאָה מִמֶּנִּי, וְהִגִּיעָה לִפְנֵי כִּסֵּא הַמֶּלֶךְ, וְרָצְתָה לְהִשָּׁאֵר שָׁם, אֶלָּא שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹתְךְ, וְהִכְרִיזוּ עָלֶיךְ, עָתִיד הוּא רַבִּי יֵסָא לְהַעֲלוֹת רוּחוֹ, וּלְהִתְקַשֵּׁר בְּאִדְרָא קְדוֹשָׁה אַחַת, הַיְנוּ בְּאִדְרָא רַבָּא, וְלֹא בְּאִדְרָא זוּטָא. שֶׁעֲתִידִים הַחֲבֵרִים לְהָעִיר בָּאָרֶץ, וְהִתְקִּינוּ שְׁלֹשָה כִּסָּאוֹת הָעוֹמְדִים לְךְ וְלַחֲבֵרֶיךְ, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יַעֲקֹב וְרַבִּי חִזְקִיָּה. שֶׁיָּצְאוּ נִשְׁמָתָם בְּאִדְרָא זוֹ, מִיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה, הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עָלָיו בְּנֵי עִירוֹ. עוֹד, עָנִי אַחֵר עָבַר לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק וְהָיָה בְּיָדוֹ חֲצִי מְעָה כֶּסֶף, אָמַר לוֹ לְרַבִּי יִצְחָק, הַשְּׁלֵם לִי וְלִבְנוֹתָי אֶת נַפְשֵׁנוּ. אָמַר לוֹ וְאֵיךְ אַשְׁלִים אֶת נַפְשְׁכֶם. שֶׁהֲרֵי אֵין אֶצְלִי רַק חֲצִי מְעָה. אָמַר לוֹ, בָּזֶה אַשְׁלִים אֲנִי בַּחֲצִי מְעָה אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ אֶצְלִי. הוֹצִיאָהּ וְנָתַן לוֹ. הֶרְאוּ לוֹ בַּחֲלוֹמוֹ, שֶׁהָיָה עוֹבֵר בִּשְׂפַת יָם הַגָּדוֹל וְרָצוּ לְהַשְּׁלִיכוֹ בְּתוֹכוֹ. רָאָה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהוֹשִׁיט יָדוֹ כְּנֶגְדוֹ, וּבָא עָנִי הַהוּא, וְהוֹצִיאוֹ וּנְתָנוֹ בְּיָדָיו שֶׁל רַבִּי שִׁמְעוֹן וְנִצָל. כְּשֶׁהֵקִיץ, נָפַל בְּפִיו מִקְרָא הַזֶּה, אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ״ב: ג׳-ד׳

א. כְּשֶׁאִירַע מַעֲשֵׂה אַמְנוֹן וְתָמָר גָּזַר דָּוִד וּבֵית דִּינוֹ עַל יִחוּד פְּנוּיָיה וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה עֶרְוָה. בִּכְלַל יִחוּד עֲרָיוֹת הִיא. וְשַׁמָּאי וְהִלֵּל גָּזְרוּ עַל יִחוּד נָכְרִים. נִמְצָא כָּל הַמִּתְיָיחֵד עִם אִשָּׁה שֶׁאָסוּר לְהִתְיָיחֵד עִמָהּ בֵּין יִשְׂרָאֵלִית בֵּין גּוֹיָה מַכִּין אֶת שְׁנֵיהֶם מַכַּת מַרְדּוּת הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה. וּמַכְרִיזִין עֲלֵיהֶן חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לְהִתְיָיחֵד עִמָּהּ אִם נִתְיָיחֵד אֵין לוֹקִין שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עָלֶיהָ שֶׁזִּינְתָה וְנִמְצְאוּ מוֹצִיאִין לַעַז עַל הַבָּנִים שֶׁהֵן מַמְזֵרִים:

ב. כָּל אִשָּׁה שֶׁאָסוּר לְהִתְיָיחֵד עִמָּהּ אִם הָיְתָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ הֲרֵי זוּ מֻתֶּרֶת לְהִתְיָיחֵד מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמְּרָתוֹ אֲבָל לֹא תִּתְיָיחֵד יִשְׂרְאֵלִית עִם הַנָּכְרִי וְאַף עַל פִּי שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַנָּכְרִי מְשַׁמְּרָתוֹ וְאֵין לָהֶם בּוּשָׁה:

מוסר

מלוקט

מִנְהַג יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה. לְהִתְעוֹרֵר לְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית בְּשָׁבוּעוֹת אֵלּוּ שֶׁל שׁוֹבָבִי''ם אֲשֶׁר כָּתוּב בָּהֵן שִׁעְבּוּד יִשְׂרָאֵל וּגְאוּלָתָם וְהַזְּמַן מְסוּגָל לַעֲזוֹר וּלְהוֹעִיל לְהִתְעַנּוֹת בַיָּמִים אֵלּוּ לְהוֹצִיא לָאוֹר נִיצוֹצוֹת קְרִי כְּשֵׁם שֶׁעַל יְדֵי עִנוּי בְּמִצְרָיִם יָצְאוּ לָאוֹר נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה. וְעַד שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁאָז מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּשׁ כֹּחוֹ וְלֹא יוּכַל לְהִתְעַנּוֹת וּלְסַגֵּף עַצְמוֹ. יְמַהֵר לָשׁוּב כְּדִכְתִיב (קהלת י''ב) וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחֻרוֹתֶיךָ. וְהָעִיקָר הוּא לַעֲשׂוֹת גְּדָרִים וּסְיָיגִים מִכָּאן וּלְהַבָּא שֶׁלֹּא לָבֹא לִידֵי חֵטְא וְאָז תִּהְיֶה תְּשׁוּבָה חֲשׁוּבָה וּמְרוּצָה דְּאִי לָאו הָכִי לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְדוֹמֶה לְנוֹטֵעַ נְטִיעוֹת נָאוֹת וּבְיָדוֹ גַרְזֶן לַעֲקוֹר נָטוּעַ כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה מַה יוֹעִיל בִּתְשׁוּבָתוֹ אִם לֹא יִשְׁמוֹר עַצְמוֹ וְשָׁמַר רַגְלוֹ מִלָּכֶד פַּעַם אַחֶרֶת. וְעַל ה' יַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ יָאֵר עֵינָיו לִהְיוֹת תְּשׁוּבָתוֹ תְּשׁוּבָה גְמוּרָה וּרְצוּיָה לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ:

תורה שמות י״ד: א׳-ד׳