חק לישראל - פרשת לך לך יום חמישי

רש״ימְבַקְשִׁ֥ים מַ֙יִם֙. נִתְנַבֵּא הַנָּבִיא עַל אַחֲרִית הַיָּמִים (עמוס ח: יא-יב): ״לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבַר ה׳, יְשׁוֹטְטוּ לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה׳ וְלֹא יִמְצָאוּ״, וּכְשֶׁיָּשׁוּב אַפּוֹ יָכִין לָהֶם לֶחֶם וּמַיִם, וְיַשְׁכֹּן שְׁכִינָתוֹ וְרוּחַ בְּפִי נְבִיאֵיהֶם:
נָשָׁ֑תָּה. לְשׁוֹן ״וְנִשְּׁתּוּ מַיִם מִהַיָּם״ (ישעיהו יט: ה), לְשׁוֹן ״הַשֵּׁאת וְהַשֶּׁבֶר״ (איכה ג: מז), וְכֻלָּן לְשׁוֹן חֻרְבָּה וְיֹבֶשׁ. וּלְכָךְ הַתָּי״ו מֻדְגֶּשֶׁת, שֶׁהֲרֵי בָּאָה בִּמְקוֹם שְׁתַּיִם, שֶׁאֵין שֵׁאת בְּלֹא תָּי״ו, וְהָיָה לוֹ לוֹמַר לִנְקֵבָה ׳נָשְׁתְתָה׳, שֶׁהֲרֵי לְזָכָר יָחִיד יֹאמַר ׳נִשְׁתָה׳ וְלִרְבִּים ׳וְנִשְׁתּוּ׳:

כתובים משלי ג׳: י״ט-כ״ג

משנה משנה זבחים ג׳

ברטנורהכָּל הַפְּסוּלִין שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה. וְהוּא הַדִּין דַּאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה שׁוֹחֲטִין. דִּכְתִיב (ויקרא א) וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם, מִקַּבָּלָה וָאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה, לִמֵּד עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְּזָרִים וּבִפְסוּלִים. וְלֹא קָתָנֵי שֶׁשָּׁחֲטוּ דְּמַשְׁמַע דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לֹא, אֶלָּא מִשּׁוּם טְמֵאִים בִּלְבָד, דְּטָמֵא לְכַתְּחִלָּה לֹא יִשְׁחֹט, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִגַּע בַּבָּשָׂר. וְטָמֵא שֶׁשָּׁחַט בְּקָדָשִׁים וּכְשֵׁרִים לֹא מַשְׁכַּחַת לַהּ אֶלָּא בְסַכִּינָא אֲרִיכָא, וּכְגוֹן שֶׁהוּא עוֹמֵד חוּץ לָעֲזָרָה וְשׁוֹחֵט הַבְּהֵמָה שֶׁבְּתוֹךְ הָעֲזָרָה, דְּהָא שְׁחִיטַת קָדָשִׁים בָּעֲזָרָה הַוְיָא, וְאֵין טָמֵא נִכְנָס לָעֲזָרָה. וּבְנִטְמָא בְּשֶׁרֶץ, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַסַּכִּין, דְּלָאו אַב הַטֻּמְאָה הוּא. אוֹ בִּטְמֵא מֵת וּכְגוֹן שֶׁבָּדַק קְרוּמִית שֶׁל קָנֶה וְשָׁחַט בָּהּ, אֲבָל בְּסַכִּין לֹא, שֶׁטְּמֵא מֵת מְטַמֵּא אֶת הַסַּכִּין לִהְיוֹת אַב הַטֻּמְאָה כַּיּוֹצֵא בוֹ, וְהַסַּכִּין מְטַמֵּא אֶת הַבָּשָׂר:
לְפִיכָךְ הֵן פּוֹסְלִים אֶת הַקָּרְבָּן בְּמַחֲשָׁבָה. הוֹאִיל וּרְאוּיִין לַעֲבוֹדָה זוֹ מַחֲשַׁבְתָּן מַחֲשָׁבָה וּפוֹסֶלֶת:
וְכֻלָּן. הַפְּסוּלִים:
שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַדָּם. עַל מְנָת לֶאֱכֹל וּלְהַקְטִיר חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ:
אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ. עוֹד בַּבְּהֵמָה, יַחֲזֹר הַכָּשֵׁר לַעֲבוֹדָה וִיקַבֵּל וְיִזְרֹק, וְהַזֶּבַח כָּשֵׁר. שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתָּן שֶׁל אֵלּוּ פּוֹסַלְתָּן בְּקַבָּלָה, לְפִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לָהּ, וְאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת אֶלָּא בְּמִי שֶׁרָאוּי לָעֲבוֹדָה, וּבַדָּבָר הָרָאוּי, וּבַמָּקוֹם הָרָאוּי לַעֲבֹד, דִּכְתִיב (ויקרא ז) הַמַּקְרִיב אוֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב, בָּרָאוּי לְהַקְרָבָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

עיקר תוספות יום טוב(ד) בְּנָשִׁים. אִצְטְרִיךְ מִשּׁוּם דְּבִשְׁאָר עֲבוֹדוֹת פְּסוּלוֹת אֲפִלּוּ כֹהֲנוֹת. תּוֹסָפוֹת:
(א) הִקְשָׁה הָרַ"ר אֶפְרָיִם, אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה כָל כָּךְ סַכִּין אֲרֻכָּה מֵהַר הַבַּיִת עַד עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל, מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת. וְתֵרֵץ דְּמַשְׁכַּחַת לַהּ דְּשָׁחֵיט דֶּרֶךְ גַּגִּין וַעֲלִיּוֹת דְּלֹא נִתְקַדְּשׁוּ. תּוֹסָפוֹת:
(ב) אוֹ אִם שָׁגַג וְנִכְנַס לָעֲזָרָה אוֹ שֶׁעָבַד גַּם כֵּן. הָרַמְבַּ"ם:
(ג) וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר טְמֵאִים שֶׁאֵינָם מְטַמְּאִים כֵּלִים:
(ה) וְאַף עַל גַּב דְּדַם קָדָשִׁים אֵינוֹ מַכְשִׁיר, חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מַכְשֶׁרֶת, אוֹ כְּשֶׁהֶעֱבִירָהּ בַּנָּהָר וַעֲדַיִן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עָלֶיהָ. תּוֹסָפוֹת:
(ו) וְכֻלָּן. עַיֵּן בְּפֵרוּשׁ הָרַ"ב בְּרֵישׁ פֶּרֶק ח' דִּמְעִילָה, דְּכָתַב שֶׁאִם הָיָה הַפָּסוּל שֶׁקִּבֵּל פְּסוּל טֻמְאָה, דְּאֵין לוֹ תַקָּנָה בַּחֲזָרָה:
(ז) שֶׁקִּבְּלוּ כוּ'. אוֹ הוֹלִיךְ אוֹ זָרַק. הָרַמְבַּ"ם:
(ח) כֹּהֵן כָּשֵׁר. וּבַדָּבָר הָרָאוּי כוּ', לַאֲפוֹקֵי מִנְחַת עֹמֶר שֶׁהִיא שֶׁל שְׂעֹרִים וְאֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לַעֲבוֹדָה זוֹ בִּלְבַד לְהַתִּיר, וְלֹא מִשּׁוּם קָרְבָּן אָתְיָא כוּ'. וּבַמָּקוֹם הָרָאוּי לַאֲפוֹקֵי נִפְגַּם הַמִּזְבֵּחַ, דִּכְתִיב וְזָבַחְתָּ עָלָיו, בִּזְמַן שֶׁהוּא שָׁלֵם, דְּעָלָיו כֻּלּוֹ מַשְׁמַע. רַשִׁ"י:

ב. קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל, יַחֲזִיר לַכָּשֵׁר. קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ, יַחֲזִיר לִימִינוֹ. קִבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן בִּכְלִי חֹל, יַחֲזִיר לִכְלִי קֹדֶשׁ. נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ, כָּשֵׁר. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה, לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִים לְמַעְלָה, לְמַטָּה, אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים, בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִים בַּחוּץ, בִּפְנִים, אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ, יַחֲזֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל:

ברטנורהיַחֲזִיר לַכָּשֵׁר. וְלֹא מִפְסִיל בְּמַה שֶּׁנָּתַן אוֹתוֹ לַפָּסוּל:
נְתָנוֹ. פָּסוּל:
עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד. דְּהַוְיָא נְתִינָה שֶׁלֹּא בִמְקוֹמָהּ. אוֹ שֶׁנָּתַן אֶת הַנִּתָּנִים לְמַטָּה לְמַעְלָה, יַחֲזֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל. וּצְרִיכָה לְאַשְׁמְעִינַן בְּכֻלְּהוּ דְּאִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בַּחֲזָרָה. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בָּרֵישָׁא, הֲוָה אֲמֵינָא הָנָךְ דַּחֲזוּ לַעֲבוֹדַת צִבּוּר כְּגוֹן טָמֵא דַּחֲזִי לְכַתְּחִלָּה בְּצִבּוּר, הִלְכָּךְ גַּבֵּי יָחִיד אִיכָּא תַקַּנְתָּא בַּחֲזָרָה, אֲבָל שְׂמֹאל דְּלֹא חַזְיָא לַעֲבוֹדַת צִבּוּר אֵימָא דְּלֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בַּחֲזָרָה. וְאִי אַשְׁמְעִינַן שְׂמֹאל, הֲוָה אֲמֵינָא שְׂמֹאל אִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא בַּחֲזָרָה, שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהּ הֶכְשֵׁר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נוֹטֵל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ, אֲבָל כְּלִי חֹל אֵימָא לֹא. וְאִי אַשְׁמְעִינַן כְּלִי חֹל, מִשּׁוּם דַּחֲזוּ לְקַדְּשִׁינְהוּ, אֲבָל הָנָךְ אֵימָא לֹא, צְרִיכָא:

עיקר תוספות יום טוב(ט) כְּלוֹמַר כֵּיוָן שֶׁהַפָּסוּל לֹא הוֹלִיךְ. דְּאִלּוּ הוֹלִיךְ, אִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן. גְּמָרָא:
(יא) שֶׁלֹּא כוּ'. פֵּרוּשׁ אוֹ שֶׁלֹּא כוּ':
(י) וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, אָמַר שֶׁזֶּה הַדָּם שֶׁקִּבֵּל אוֹתוֹ הַכָּשֵׁר וּנְתָנוֹ לַפָּסוּל אִם זָרַק אוֹתוֹ הַפָּסוּל כוּ' הוֹאִיל וְזֶה שֶׁשִּׁנָּה הַשִּׁנּוּי הַזֶּה אֵינוֹ רָאוּי לִזְרִיקָה, וּכְמוֹ שֶׁאֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ פוֹסֵל הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לְאוֹתָהּ עֲבוֹדָה גַם כֵּן אֵין פּוֹסְלִין מַעֲשָׂיו. עַד כָּאן. דְּאִלּוּ כָשֵׁר נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, כֵּיוָן דִּבְעָלִים נִתְכַּפְּרוּ אֵין זְרִיקָה דְלָא מְכַפֶּרֶת [הַיְנוּ הַךְ שְׁנִיָּה דַּחֲזָרַת הַכָּשֵׁר דְּהָא כְּבָר נִתְכַּפְּרוּ בְּקַמַּיְתָא] שָׁרְיָא בָשָׂר בַּאֲכִילָה. גְּמָרָא:
(יב) פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁאֵין הַטָּמֵא רָאוּי לְטַמֵּא הַכְּלִי:

ברטנורהקִיפָה. תַּבְלִין וְדַק דַּק שֶׁבְּשׁוּלֵי קְדֵרָה:
אָלָל. שִׁיּוּרֵי הַבָּשָׂר הַנִּדְבָּקִים בָּעוֹר בִּשְׁעַת הֶפְשֵׁט. פֵּרוּשׁ אַחֵר, גִּיד הַצַּוָּאר שֶׁהוּא קָשֶׁה וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה שֶׁקּוֹרִין קַפִּיל"וֹ בְּלַעַ"ז:
הַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם. וַאֲפִלּוּ מַה שֶּׁיֵּשׁ בָּהֶן קָרוֹב לַבָּשָׂר שֶׁכְּשֶׁחוֹתְכִין אוֹתוֹ יוֹצֵא מִמֶּנּוּ דָם, לָא חֲשִׁיב כְּבָשָׂר:
וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל. אִם הָיָה הַזֶּבַח פִּגּוּל, שֶׁחָשַׁב עַל בְּשָׂרוֹ לְאָכְלוֹ חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְאָכַל מֵאֵלּוּ, פָּטוּר:
וְטָמֵא. אִם אָכַל מֵאַחַת מֵאֵלֶּה בְּטֻמְאַת הַגּוּף מִזֶּבַח כָּשֵׁר, אֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם אוֹכֵל קָדָשִׁים בְּטֻמְאַת הַגּוּף:

עיקר תוספות יום טוב(יד) הָעוֹר. חוּץ מֵעוֹר הָאַלְיָה שֶׁהוּא לַאֲכִילָה. הָרַמְבַּ"ם:
(טו) הָרֹטֶב. הוּא הַמָּרָק. הָרַמְבַּ"ם. וְעַיֵּן רֵישׁ פֶּרֶק ט' דְּחֻלִּין:
(טז) וּבְרֵישׁ פֶּרֶק הָעוֹר וְהָרֹטֶב מְפָרֵשׁ תַּבְלִין בִּלְבַד. דְּאִלּוּ דַּק דַּק אֹכֶל מְעַלְּיָא הוּא. וּבְמִשְׁנָה ה' פֶּרֶק ב' דִּטְבוּל יוֹם מְפָרֵשׁ, הַתַּבְלִין וְהַמָּרָק וְשֻׁמַּן בָּשָׂר שֶׁנִּמּוֹחַ. וְנִרְאֶה לִי שֶׁכָּל אֶחָד לָמֵד מֵעִנְיָנוֹ:
(יז) הַגִּידִים. שֵׁם נוֹפֵל עַל הַגִּידִים מַמָּשׁ וְעַל הָעוֹרָקִים הַדּוֹפְקִים וְשֶׁאֵינָם דּוֹפְקִים וְעַל מֵיתָרִים וְעַל הַגִּידִים הַקּוֹשְׁרִים הַפְּרָקִים. הָרַמְבַּ"ם:

ברטנורההַשּׁוֹחֵט אֶת הַמֻּקְדָּשִׁין. כָּל הֵיכָא דְּנָקַט הַאי לִישָׁנָא מַיְרֵי בִּנְקֵבוֹת:
לֶאֱכֹל שָׁלִיל. שֶׁבְּמֵעֶיהָ:
אוֹ שִׁלְיָא. הָעוֹר הַחוֹפֶה אֶת הַוָּלָד. אֵין מַחֲשָׁבָה זוֹ פּוֹסֶלֶת אֶת הַזֶּבַח. דִּשְׁלִיל וְשִׁלְיָא לָאו גוּפָא דְזִבְחָא הוּא:
לֹא פִגֵּל. הָכִי קָאָמַר, הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמֻּקְדָּשִׁין לֶאֱכֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁלְיָא חוּץ לִמְקוֹמוֹ, לֹא פָסַל. וְאִם חָשַׁב לֶאֱכֹל מֵהֶן חוּץ לִזְמַנּוֹ, לֹא פִגֵּל:
חֲלֵב הַמֻּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל. אִם פִּגֵּל בַּזֶּבַח וְאָכַל מֵחָלָב שֶׁבְּדַדֶּיהָ, לֹא מְחֻיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל, דְּלָאו גּוּפָא דְזִבְחָא הוּא:

ו. שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לְהַנִּיחַ דָּמוֹ אוֹ אֶת אֵמוּרָיו לְמָחָר, אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ, רַבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ שֶׁלֹּא כְנֶגֶד הַיְסוֹד, לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה, לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה, לְמַטָּה, אֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים, בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ, בִּפְנִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ עֲרֵלִים, לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח וְלֶאֱכֹל הֵימֶנּוּ נָא, לְעָרֵב דָּמוֹ בְדַם פְּסוּלִין, כָּשֵׁר, שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פוֹסֶלֶת אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת שֶׁלֹּא לִשְׁמָן:

ברטנורהלְהַנִּיחַ אֶת דָּמוֹ אוֹ אֶת אֵמוּרָיו לְמָחָר. לֹא שֶׁיַּקְטִירֵם לְמָחָר, דְּהַאי מַחֲשֶׁבֶת חוּץ לִזְמַנּוֹ הִיא וּפִגּוּל גָּמוּר הָוֵי. אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיַּנִּיחַ הַכֹּל לְמָחָר וְלֹא יַקְטִירֵם:
רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל. הוֹאִיל וּמִפְסַל בְּהוֹצָאָה וּבְהִנּוּחַ, מִפְסַל נַמִּי בְּמַחֲשֶׁבֶת הוֹצָאָה וְהִנּוּחַ. וּכְשֵׁם שֶׁאִם הִנִּיחָן לְמָחָר פָּסוּל, דְּדָם נִפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה, כָּךְ אִם חָשַׁב עֲלֵיהֶן לְהַנִּיחָם לְמָחָר, פָּסַל:
וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. הוֹאִיל וְלֹא חָשַׁב לֹא לְהַקְטִיר וְלֹא לִזְרֹק וְלֹא לֶאֱכֹל חוּץ לִזְמַנּוֹ, וְכֵן לֹא חָשַׁב לֹא לְהַקְטִיר וְלֹא לִזְרֹק וְלֹא לֶאֱכֹל חוּץ לִמְקוֹמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁחָשַׁב לְהַנִּיחַ לְמָחָר אוֹ לְהוֹצִיא חוּץ לִמְקוֹמוֹ, לֹא פָסַל. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. וְהָא דְּלֹא פָסַל רַבִּי יְהוּדָה בִּמְחַשֵּׁב בַּדָּמִים הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לָתֵת אוֹתָם לְמַעְלָה הוֹאִיל וְאִם עָשָׂה כֵן פָּסַל, מִשּׁוּם דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה שֶׁהַחוֹשֵׁב לִזְרֹק הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִמְקוֹמוֹ כְּאִלּוּ חָשַׁב לְזָרְקוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יַחֲשֹׁב לִזְרֹק חוּץ לָעֲזָרָה:

עיקר תוספות יום טוב(יח) דְּגַבֵּי מַחֲשֶׁבֶת חוּץ לִזְמַנּוֹ כָּתוּב שְׁלִישִׁי, וְדָרְשִׁינַן שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ חוּץ מְשֻׁלָּשׁ בְּדָם וּבָשָׂר וּבְאֵמוּרִים, דְּהַיְנוּ חוּץ לָעֲזָרָה מַמָּשׁ. שֶׁבִּשְׁעַת הֶתֵּר בָּמוֹת נִשְׁתַּלֵּשׁ בְּכָל אֵלֶּה. גְּמָרָא. וּמֵהַאי טַעֲמָא נַמִּי לֹא פָסַל כְּשֶׁמְּחַשֵּׁב לִפְנִים, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא דַּף פ"ב. וְצָרִיךְ עִיּוּן בַּנִּתָּנִים בִּפְנִים כְּשֶׁמְּחַשֵּׁב לַחוּץ שֶׁהוּא מָקוֹם מְשֻׁלָּשׁ אַמַּאי כָשֵׁר. וְתוּ בַּגְּמָרָא דִּבְשׁוֹבֵר עֲצָמוֹת לֹא פָלֵיג, דְּזִבְחָא גוּפֵיהּ מִי מִפְסַל. עַל מְנָת שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים כוּ' לֹא פָלֵיג נַמִי מֵהַאי טַעֲמָא. לִישָׁנָא אַחְרִינָא כָּל כְּמִנֵּיהּ דְּלֹא יִשְׁמְעוּ לוֹ הַטְּמֵאִים כוּ', הִלְכָּךְ אֵין מַחֲשַׁבְתּוֹ מַחֲשָׁבָה לְעָרֵב דָּמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם:

גמרא זבחים ל״ב א: ד׳-ל״ב ב: ב׳

כָּל הַפְּסוּלִים שֶׁשָּׁחֲטוּ וְכוּ'. שָׁחֲטוּ דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא וְרַמִינְהִי וְשָׁחַט שְׁחִיטָה בְזָר כְּשֵׁרָה שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְזָרִים בְּנָשִׁים וּבַעֲבָדִים וּבִטְמֵאִין וַאֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְכֹהֲנִים אֲמַרְתָּ וְכִי מֵאַיִן בָּאתָ מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח) אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהוּנַתְכֶם לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ יָכוֹל אַף בִּשְׁחִיטָה תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא א) וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְהִקְרִיבוּ וגו' מִקַּבָּלָה וְאִילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָה לִמַּד עַל הַשְּׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁרָה בְכָל אָדָם הוּא הַדִּין דַּאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה נַמֵּי וּמִשּׁוּם דְקָא בָּעֵי לְמִתְנֵי טְמֵאִים דִּלְכַתְּחִלָּה לָא גְזֵירָה שֶׁמָּא יִגְּעוּ בַּבָּשָׂר תָּנָא שֶׁשָּׁחֲטוּ. וְטָמֵא דִיעֲבַד שַׁפִּיר דָמֵי וְרַמִּינְהִי וְסָמַךְ וְשָׁחַט מַה סְמִיכָה בַּטְּהוֹרִים אַף שְׁחִיטָה בַּטְּהוֹרִים מִדְּרַבָּנָן. מַאי שְׁנָא סְמִיכָה דִּכְתִיב לִפְנֵי ה' שְׁחִיטָה נַמֵּי הָכְתִיב לִפְנֵי ה' אֶפְשַׁר דְּעָבִיד סַכִּין אֲרוּכָה וְשָׁחִיט סְמִיכָה נַמֵּי אֶפְשַׁר דִמְעַיִיל יָדֵיהּ וְסָמִיךְ קָסָבַר בִּיאָה בְמִקְצַת שְׁמָהּ בִּיאָה. רַב חַסְדָּא מַתְנֵי אִיפְכָא וְסָמַךְ וְשָׁחַט מַה שְׁחִיטָה בַּטְּהוֹרִים אַף סְמִיכָה בַּטְּהוֹרִים מָאי שְׁנָא שְׁחִיטָה דִכְתִיב לִפְנֵי ה' סְמִיכָה נַמֵּי כְתִיב לִפְנֵי ה' אֶפְשַׁר דִּמְעַיִיל יָדֵיהּ וְסָמִיךְ שְׁחִיטָה נַמֵּי אֶפְשַׁר דְּעָבִיד סַכִּין אֲרוּכָה וְשָׁחִיט הָא מַנִּי שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי הִיא דְתַנְיָא וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' וְלֹא הַשּׁוֹחֵט לִפְנֵי ה' שִׁמְעוֹן הַתֵּימָנִי אוֹמֵר מִנַיִן שֶׁיִּהְיוּ יָדָיו שֶׁל שׁוֹחֵט לִפְנִים מִן הַנִּשְׁחַט תַּלְמוּד לוֹמַר וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' שׁוֹחֵט אֵת בֶּן הַבָּקָר יִהְיֶה לִפְנֵי ה':

רש״יגמ' ה"ג ורמינהו ושחט שחיטה בזר כשרה - מדלא כתיב ושחט הכהן:
וכי מאין באת - לומר שצריכה כהונה והלא לא נאמר בה כהן:
והקריבו הכהנים - ומדכתיב בקבלה כהונה ובשחיטה לא כתיב לימד על השחיטה שכשרה בזר:
מה סמיכה בטהורים - כדמפרש לקמיה:
מדרבנן - שמא יגעו בבשר:
מאי שנא סמיכה - דבטהורים מדאורייתא:
דכתיב לפני ה' - ושחט את בן הבקר לפני ה' וכיון דבעינן תיכף לסמיכה שחיטה אין סמיכה מבחוץ ושחיטה מבפנים אלא אף הסמיכה בפנים ואין טמא נכנס לעזרה:
ואין השוחט לפני ה' - שאם רצה עומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה:
לפנים מן הנשחט - לפנים מן הבהמה:
ה"ג שוחט את בן הבקר יהיה לפני ה':

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא גמרא מלשון המשנה שנאמר בה "כל הפסולים ששחטו" בלשון עבר, מדייקים: בדיעבד — אין [כן] השחיטה כשירה, לכתחלה — לא.
ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במדרש ההלכה: נאמר בקרבן עולה "ושחט את בן הבקר" (ויקרא א, ה), ולא נאמר "ושחט הכהן", לומר ששחיטה בזר כשרה, וכפי ששנינו במשנתנו שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים, ואפילו בקדשי קדשים. ויש לשאול: או נאמר כי "ושחט" האמור בכתוב אינו אלא בכהנים?
על כך יש להשיב: אמרת (אומר אתה): וכי מאין באתה? מהיכן אתה בא לסברה זו, שכהן הוא? מכלל שנאמר לאהרן הכהן: "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם לכל דבר המזבח" (במדבר יח, ז).
יכול אף בשחיטה הדין כן? תלמוד לומר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'", ומיד אחר כך: "והקריבו בני אהרן" (ויקרא א, ה), לומר שדווקא מקבלה ואילך מצות כהונה, לימד על השחיטה שכשרה לכתחילה בכל אדם!
ומשיבים: באמת הוא הדין שאפילו לכתחילה נמי [גם כן] מותר לפסולים לשחוט, ומשום דקא בעי למיתנא [שרצה לשנות] גם טמאים, שלכתחילה לא ישחטו, גזירה שמא יגעו בבשר ויטמאוהו, לכן תנא [שנה] בה לשון "ששחטו", שהיא בדיעבד.
ב ושואלים: וטמא ששחט בדיעבד שפיר דמי [טוב, כשר, הוא]? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במדרש ההלכה: נאמרו שני ציווים ברצף אחד: "וסמך ידו על ראש העולה... ושחט" (ויקרא א, ד—ה), ומשמע שמדובר באותו אדם, ללמדנו: מה סמיכה היא בטהורים, אף שחיטה בטהורים! ואומרים: דבר זה הוא מדרבנן [מדברי סופרים], שאסרו לטמא לשחוט, אבל מן התורה כשר.
ושואלים: מאי שנא [במה שונה] סמיכה? דכתיב [שנאמר בה]: "לפני ה'"כלומר, בעזרה, ואין טמא נכנס לעזרה, שחיטה נמי — הכתיב [גם כן הרי נאמר]: "לפני ה'" (ויקרא א,ד—ה), ואם כן איך יכול הטמא להיכנס ולשחוט! ומשיבים: אפשר דעביד [שהוא עושה] סכין ארוכה ועומד בחוץ ושחיט [ושוחט] בפנים.
ומקשים: סמיכה נמי [גם כן] אפשר דמעייל ידיה וסמיך [שמכניס את ידו לפנים וסומך]! ומשיבים: קסבר [סבור הוא חכם זה] שביאה במקצת, שמכניס רק חלק מגופו, גם כן שמה ביאה, ואסור לטמא להכניס גם חלק מגופו למקדש.
סמיכה נמי כתיב [גם כן נאמר בה]: "לפני ה'"! ומשיבים: מכך אי אפשר היה ללמוד שהיא בטהורים דווקא, שהרי אפשר דמעייל ידיה וסמיך [שמכניס ידו וסומך]. ואומרים: והרי שחיטה נמי [גם כן] אפשר דעביד [שעושה] סכין ארוכה ושחיט [ושוחט]!
ומשיבים: הא מני [זו כשיטת מי היא]? שיטת שמעון התימני היא, שהוא סבור שגם השוחט צריך להיות בעזרה. דתניא [ששנויה ברייתא]: נאמר "ושחט את בן הבקר לפני ה'" (ויקרא א, ה) ויש ללמוד מכאן שבן הבקר צריך להיות לפני ה', בעזרה, ולא השוחט לפני ה', אלא יכול לעמוד בחוץ ולשחוט בפנים. שמעון התימני אומר: מנין שיהיו ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט? תלמוד לומר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'", ללמד שמי ששוחט את בן הבקר יהא לפני ה'.

זוהר ספר הזהר, לך לך כ״א

תָּא חֲזֵי כַּמָּה דִּשְׁכִינְתָּא לָא אִתְגַלְיָא אֶלָּא בְּאַתְרָא דְּאִתְחָזֵי לָהּ אוֹף הָכִי לָא אִתְחֲזֵי וְלָא אִתְגַלְיָא אֶלָּא בְּבַר נַשׁ דְּאִתְחֲזֵי לָהּ דְּהָא מִן יוֹמָא דְּסָלִיק עַל רְעוּתֵיהּ דְּלוֹט לְאִתְהַפְּכָא בְּסֻרְחָנֵיהּ אִסְתַּלָּקַת רוּחָא קַדִּישָׁא מֵאַבְרָהָם, וְכַד אִסְתַּלַּק לוֹט מִנֵּיהּ מִיָּד שָׁרָא רוּחַ קֻדְשָׁא בְּדוּכְתֵּיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיְיָ אָמַר אֲל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֵד לוֹט מֵעִמּוֹ וְגוֹ', תָּא חֲזֵי כֵּיוָן דְּחָמָא אַבְרָהָם דְּלוֹט הֲוָה תָּב לְסֻרְחָנֵיהּ הֲוָה דָּחִיל אַבְרָהָם אָמַר דִּילְמָא חַס וְשָׁלוֹם בְּגִין חַבְרוּתָא דְּדָא אֲבִידְנָא בְּגִנֵּיהּ חוּלָקָא קַדִּישָׁא דְּאַעַטַּר לִי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כֵּיוָן דְּאִתְפָּרַשׁ מִנֵּיהּ אָמַר לֵיהּ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם מַאי מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם דְּאִתְדַבָּקַת בֵּיהּ בְּקַדְּמִיתָא וְאִתְעַטְּרַת בְּהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא, צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָה, אִלֵּין אִנּוּן מַסָעָיו דַּהֲווּ בְּקַדְּמִיתָא דִּכְתִיב וַיֵּלֶךְ לְמַסָעָיו, וּכְתִיב הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה, אִלֵּין דַּרְגִין עִלָּאִין דְּאִתְעַטַּר בִּמְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא בְּקַדְּמִיתָא וּכְדֵין אִתְבַּשַּׂר דְּלָא יַעְדִּי מִנֵּיהּ וּמִן בְּנוֹי לְעָלְמִין דִּכְתִיב כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה מַאי אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה, דָּא דַּרְגָא קַדְּמָאה דְּאִתְגַלְיָא לֵיהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר לַיְיָ הַנִּרְאֶה אֵלָיו וּבְגִין כָּךְ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה בְּגִין דְּדַרְגָא דָּא קַדְּמָאָה אִתְכַּלִּיל מִכֻּלְּהוּ דַּרְגִין וְכֻלְּהוּ אִתְחֲזוּן בֵּיהּ וּבְגִין כָּךְ כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה וְגוֹ':

תרגום הזוהרבֹּא וּרְאֵה, כְּמוֹ שֶׁהַשְּׁכִינָה אֵינָהּ מִתְגַלָּה אֶלָּא בַּמָּקוֹם הָרָאוּי לָהּ, כֵּן אֵינָהּ נִרְאֵית וְאֵינָהּ מִתְגַלָּה אֶלָּא לָאִישׁ הָרָאוּי לָהּ, שֶׁהֲרֵי מִיּוֹם שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל לוֹט לְהִתְהַפֵּךְ בְּחֶטְאוֹ, נִסְתַּלֵּק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵאַבְרָהָם, וּכְשֶׁלּוֹט נִפְרָד מִמֶּנּוּ, מִיָּד שָׁרָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בִּמְקוֹמוֹ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַבְרָהָם שֶׁלוֹט חָזַר לְסוּרוֹ, הָיָה מְפַחֵד, אָמַר, אוּלָי חַס וְשָׁלוֹם, מִשּׁוּם הִתְחַבְּרוּתִי עִם זֶה, אָבַדְתִּי בִּשְׁבִילוֹ חֵלֶק הַקָּדוֹשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶעְטִּיר אוֹתִי. כֵּיוָן שֶׁלּוֹט נִפְרָד מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׂא נָא עֵינֶיךְ וְגוֹ', מַהוּ מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם, הַמָּקוֹם שֶׁנִּתְדַבַּקְתָּ בּוֹ בַּתְּחִלָּה וְנִתְעֲטַרְתָּ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, דְּהַיְנוּ צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה קֵדְמָה וְיָמָה, אֵלּוּ הֵם הַמַּסָּעוֹת שֶׁנָּסַע בַּתְּחִלָּה, שֶׁכָּתוּב וַיֵּלֶךְ לְמַסָּעָיו, וְכָתוּב הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה וְכוּ', אֵלּוּ הֵן מַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁנִּתְעַטֵּר בָּהֶם בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּתְּחִלָּה, וְאָז נִתְבַּשֵּׂר, שֶׁלֹּא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ וּמִן בָּנָיו לְעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה וְאוֹמֵר, זֶה הוּא מַדְרֵגָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנִּתְגַלָּה לוֹ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמָר אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה מִשּׁוּם שֶׁמַּדְרֵגָה זוֹ הָרִאשׁוֹנָה, נִכְלֶלֶת מִכָּל הַמַּדְרֵגוֹת, וְכָל הַמַּדְרֵגוֹת נִרָאוֹת בָּהּ, וּמִשּׁוּם זֶה נֶאֱמַר, כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה וְגוֹ'.

הלכה פסוקה יורה דעה רנ״ג: א׳-ד׳

א. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָזוֹן ב' סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מֵהַתַּמְחוּי מָזוֹן י''ד סְעוּדוֹת לֹא יִטּוֹל מֵהַקּוּפָּה וְאִם יֵשׁ לוֹ ר' זוּז וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ ן' זוּז וְהוּא נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם לֹא יִטּוֹל צְדָקָה. וְאִם יֵשׁ לוֹ ר' זוּז חָסֵר דִּינָר וְאֵינוֹ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּהֶם אֲפִלּוּ נוֹתְנִים לוֹ אֶלֶף זוּז בְּבַת אָחָת הֲרֵי זֶה יִטּוֹל וְאִם יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה וְהוּא עָלָיו בְּחוֹב אוֹ שֶׁמְּמֻשְׁכָּן לִכְתוּבַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי זֶה יִטּוֹל. וְאִם יֵשׁ לוֹ בַּיִת וּכְלֵי בַיִת הַרְבֵּה וְאֵין לוֹ ר' זוּז הֲרֵי זֶה יִטּוֹל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִמְכּוֹר כְּלֵי בֵיתוֹ וַאֲפִלּוּ הֵם שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּכְלֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָה וּמַלְבּוּשׁ וּמַצָעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֲבָל מַגְרֵדָּה אוֹ עֶלִי שֶׁהֵם שֶׁל כֶּסֶף מוֹכְרָם וְלֹא יִטּוֹל מֵהַצְדָקָה וְהָא דְאֵין מְחַיְּיבִים אוֹתוֹ לִמְכּוֹר כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב דָּוְקָא כָּל זְמַן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִיטוֹל מֵהַקּוּפָּה אֶלָא נוֹטֵל בַּסֵּתֶר מִיְּחִידִים אֲבָל אִם בָּא לִיטוֹל מֵהַקּוּפָּה שֶּׁל צְדָקָה לֹא יִתְּנוּ לוֹ עַד שֶׁיִּמְכּוֹר כֵּלָיו:

ב. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא נֶאֶמְרוּ הַשִּׁיעוּרִים הֲלָלוּ אֶלָא בִימֵיהֶם אֲבָל בִּזְמַן הַזֶּה יָכוֹל לִטּוֹל עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קֶרֶן כְדֵי שֶׁיִּתְפַּרְנֵס הוּא וּבְנֵי בֵיתוֹ מֵהָרֶיוַח וּדְבָרִים שֶׁל טַעַם הֵם:

ג. מִי שֶׁהָיוּ לוֹ קַרְקָעוֹת וְאִם יִמְכְּרֵם בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים יִמְכְּרֵם בְּזוֹל וְאִם יַנִּיחֵם עַד יְמוֹת הַחַמָּה מוֹכְרָן בְּשׁוֹוְיָין אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לִמְכּוֹר אֶלָּא מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מַעֲשֵׂר עָנִי עַד חֲצִי דְמֵיהֶם וְלֹא יִדְחוֹק עַצְמוֹ וְיִמְכּוֹר שֶׁלֹּא בִּזְמַן מְכִירָה. הָיוּ שְׁאָר הָאָדָם לוֹקְחִים בְּיוֹקֶר וְהוּא אֵינוֹ מוֹצֵא מִי שֶׁיִּקַּח מִמֶּנּוּ אֶלָא בְזוֹל מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָחוּק וְטָרוּד אֵין מְחַיְּיבִים אוֹתוֹ לִמְכּוֹר אֶלָא אוֹכֵל מַעְשַׂר עָנִי וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁיִמְכּוֹר בְּשָׁוֶה וְיֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁאֵינוֹ דָחוּק לִמְכּוֹר:

ד. בַּעַל הַבַּיִת הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכָלוּ מָעוֹתָיו בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹאכַל יִטּוֹל צְדָקָה וּכְשֶׁיַּחֲזוֹר לְבֵיתוֹ אֵינוֹ חַיָּיב (לְשַׁלֵּם):

מוסר

מהרב סעדיה גאון

רָאוּי שֶׁנֵּדַע כִּי כָּל הָעֲוֹנוֹת מִתְכַּפְּרוֹת בִּתְשׁוּבָה אֶלָּא עָוֹן הַמַּתְעֶה אֶת הָרַבִּים וְהַמַּתְעֶה אוֹתָם בְּנִימוּס רָע וּבְטָעוּת רָע. וּבְהוֹרָאָה שֶׁהוֹרָה אוֹתָם שֶׁלֹּא כַתּוֹרָה וְשֶׁלֹּא כַהֲלָכָה לִמְּדָם אֵין עֲוֹנוֹ מִתְכַּפֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן מַה שֶׁעִוֵּת וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָשִׁיב אֶת הָרָעוֹת אֲשֶׁר לִמֵּד אוֹתָם. וְחַטָּאת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ וְעָלָיו נֶאֱמַר (משלי כה) מַשְׁגֶּה יְשָׁרִים בְּדֶרֶךְ רָע. וְהַשֵּׁנִית מִי שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל חֲבֵירוֹ. וְחֵרְפוֹ בְחֶרְפָּה אֲשֶׁר אֵינוֹ חָשׁוּד בָּהּ אֵין עֲוֹנוֹ מִתְכַפֵּר מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְתַקֵּן מַה שֶׁעִוֵּת. וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהָשִׁיב חֶרְפַּת חֲבֵירוֹ עָלָיו נֶאֱמַר (משלי כח) פֶּן יְחַסֶּדְךָ שׁוֹמֵעַ. הַשְּׁלִישִׁית מִי שֶׁיֵשׁ בְּיָדוֹ גֶזֶל וְעוֹשֶׁק וְאֵינוֹ מֵשִׁיב גְזֵלָתָן וְעָלָיו נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל וְעוֹד כְּתִיב (יחזקאל יח) חֲבֹל רָשָׁע יָשִׁיב גְזֵלָה לֹא יִגְזוֹל לְכַךְ אִם מֵת בַּעַל הַגְּזֵילָה חַיָּיב הַגּוֹזֵל לְהָשִׁיב וּלְהַחֲזִיר הַגְּזֵלָה לְיוֹרְשֵׁי הַמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ. וְאִם אֵין לוֹ יוֹרְשִׁים חַיָּיב הַגּוֹזֵל לְהַפְקִירָם וְלַעֲשׂוֹתָם קדֶשׁ:

פרשת לך לך יום חמישי

תורה בראשית י״ג: ב׳-ו׳