חק לישראל - פרשת צו יום ראשון

רש״יצַ֤ו אֶֽת אַהֲרֹן֙. אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת; אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס (ספרא):
זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה וגו'. הֲרֵי הָעִנְיָן הַזֶּה בָּא לְלַמֵּד עַל הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים שֶׁיְּהֵא כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה, וּלְלַמֵּד עַל הַפְּסוּלִין אֵי זֶה אִם עָלָה יֵרֵד, וְאֵי זֶה אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁכָּל תּוֹרָה לְרַבּוֹת הוּא בָּא, לוֹמַר — תּוֹרָה אַחַת לְכָל הָעוֹלִים, וַאֲפִלוּ פְּסוּלִין, שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ (שם):
הִ֣וא הָעֹלָ֡ה. לְמַעֵט אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁנִּפְסְלוּ קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָעֲזָרָה (שם ח):
עַל הַמִּזְבֵּ֤חַ. מָצָא אֵבָרִים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְאַכְּלוּ, מַחֲזִירָן עַל מִזְבֵּחַ לְאַחַר שֶׁחָתָה גֶּחָלִים אֵילָךְ וָאֵילָךְ וְנָטַל מִן הַפְּנִימִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ]:

נביאים ירמיהו ז׳: כ״א-כ״ו

כתובים משלי כ״ב: י׳-ט״ו

משנה משנה כלאים א׳

ברטנורההַחִטִּין וְהַזּוּנִין. קוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי זיוא"ן:
אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. לְפִי שֶׁכְּשֶׁהִשְׁחִיתוּ דּוֹר הַמַּבּוּל אֶת דַּרְכָּם הָיְתָה הָאָרֶץ גַּם הִיא מַזְנָה אֶת פֵּרוֹתֶיהָ וְהָיוּ זוֹרְעִים חִטִּים וּמוֹצִיאָה זוּנִין, הִלְכָּךְ לֹא הֲוֵי כִּלְאַיִם עִם הַחִטִּים. אֲבָל עִם שְׁאָר מִינֵי תְבוּאָה הֲוֵי כִּלְאַיִם, וְאַף עַל גַּב דְּלֹא חֲזִי לְמַאֲכַל אָדָם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁמּוֹלִיכִים אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְמַאֲכַל יוֹנִים הֲווּ כִּלְאַיִם:
הַשְּׂעֹרִים וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל. כָּל הַשְּׁנוּיִם בַּמִּשְׁנָה זוּג זוּג אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה, אֶחָד מִזּוּג זֶה וְאֶחָד מִזּוּג זֶה הֵם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. וְהָא דְאָמְרִינַן בִּמְנָחוֹת [דַּף ט.] הַכֻּסְּמִין מִין חִטִּים וְשִׁיפוֹן מִין שְׂעוֹרִים, הַנֵּי מִילֵי לְעִנְיַן חַלָּה שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְשִׁעוּר חַלָּה, אֲבָל לְעִנְיַן כִּלְאַיִם הֲווּ כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה:
וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל. שְׂעוֹרִים מִדְבָּרִיִּים וּבְלַעַ"ז אוינ"א:
כֻּסְמִין. בִּלְשׁוֹן לַעַ"ז אספילט"א:
שִׁיפוֹן. בְּלַעַ"ז סיגל"א. וּמִשּׁוּם דְּכֻסְמִין וְשִׁיפוֹן דָּמוּ לַהֲדָדֵי אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה:
וְהַסַּפִּיר. יֵשׁ אוֹמְרִים ציצרקל"א בְּלַעַ"ז. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ שֶׁקּוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי מא"ש:
הַפֻּרְקְדָן. רַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא זֶרַע דַּק שֶׁקּוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי גילבא"ן:
וְטֹפֵחַ. הוּא קִטְנִית שֶׁגַּרְגְּרָיו עֲגֻלִּים לְבָנִים וְקוֹרִין לוֹ קורטמא"ן. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁטֹּפֵחַ הוּא שֶׁקּוֹרִין לוֹ גילבא"ן:
וְהַשְּׁעוּעִית. קוֹרִין לָהּ בַּעֲרָבִי לוביא"ה:
אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה. אִם זָרַע כָּל אֶחָד עִם בֶּן זוּגוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(א) הַחִטִּים. כְּדֵי לְהוֹרוֹת שֶׁשְּׁנוּיִם זוּגוֹת זוּגוֹת לְכָךְ הִפְסִיק בְּזוּג קַמָּא וְתָנֵי עֲלַהּ אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָזֶה:
(ב) כִּלְאַיִם. כְּתִיב שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, הָיִיתִי אוֹמֵר אֲפִלּוּ שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים אוֹ שְׂעוֹרִים, וְכֵן לְגַבֵּי בְּהֵמָה אֲפִלּוּ שׁוֹר שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי לָבָן, וְכֵן לְגַבֵּי בְּגָדִים, פֵּרוּשׁ בִּבְגָדִים צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּיו, מַה זֶּה לֹא זֶה מִמִּין זֶה, אַף כִּלְאַיִם שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ בְּכָל מָקוֹם לֹא זֶה מִמִּין זֶה וְלֹא זֶה מִמִּין זֶה. יְרוּשַׁלְמִי:
(ג) דְּאִי לָאו הָכִי לֹא הָיוּ אוֹסְרִין אֶלָּא בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בִּלְבָד כִּבְסוֹף פֶּרֶק ה':
(ד) וְהַשְּׁעוּעִית. מִפְּנֵי שֶׁמְּשַׁעְשְׁעוֹת אֶת הַלֵּב וּמְהַלֶּכֶת אֶת בְּנֵי מֵעַיִם, יְרוּשַׁלְמִי. כְּלוֹמַר שֶׁמְּטַמְטֶמֶת אֶת הַלֵּב. וּמְשַׁעְשַׁעַת מִלְּשׁוֹן וְעֵינָיו הָשַׁע (יְשַׁעְיָה ו). וְטָח אֶת הַבָּיִת, תַּרְגּוּם וִישׁוּעַ:

ברטנורההַקִּשּׁוּת. קִשּׁוּאִין שֶׁקּוֹרִין בַּעֲרָבִי פאקו"ס וּבְלַעַ"ז קוקומברו"ש:
וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת. נִקְרָאִים בַּעֲרָבִי כייא"ר וּבְלַעַ"ז ציטרול"י:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כִּלְאָיִם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
חֲזֶרֶת וַחֲזֶרֶת גַּלִּים. הַחַסָּא הַגְּדֵלָה בַּגַּנִּים וְחַסָּא הַגְּדֵלָה בֶּהָרִים:
עֻלְשִׁים. שֶׁל גַּנִּים וְעֻלְשֵׁי שָׂדֶה, וְנִקְרָאִים בַּעֲרָבִי הנדב"י:
כְּרֵשִׁין. שֶׁל גִּנָּה וּכְרֵשֵׁי שָׂדֶה, וְהֵם הַנִּקְרָאִים בַּעֲרָבִי כורא"ת וּבְלַעַ"ז פורו"ש:
כֻּסְבָּר. כָּךְ שְׁמוֹ בַּעֲרָבִי כוליינדר"ו בְּלַעַ"ז. תַּרְגּוּם יְרוּשַׁלְמִי כְּזֶרַע גַּד, כְּבַר זְרַע כֻּסְבַּר:
וְהָרְמוּצָה. דְּלַעַת מָרָה שֶׁמְּמַתְּקִים אוֹתָהּ בְּרֶמֶץ כְּלוֹמַר בְּאֵפֶר חַם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִשְׁפֵי אֵשׁ לְפִיכָךְ קוֹרִין לָהּ רְמוּצָה:
וּפוֹל הַמִּצְרִי. פאסול"י בְּלַעַ"ז:
וְהֶחָרוּב. מִין קִטְנִית, וְקוֹרִין לוֹ חָרוּב לְפִי שֶׁתַּרְמִילָיו שֶׁהַזֶּרַע בְּתוֹכוֹ הֵן דַּקִּין וַעֲקֻמִּין כְּחָרוּבִין, וְהוּא מִמִּין פּוֹל הַמִּצְרִי:

ברטנורהשִׁקְמָה. אִילַן תְּאֵנָה שֶׁגָּדֵל בַּיְעָרִים:
סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה. לְאַחַר שֶׁנֶּחְתַּךְ וְנִשְׁאֲרוּ שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ נִקְרָא סַדָּן, וְאֵין נוֹטְעִין יָרָק לְתוֹכוֹ דַּהֲוֵי יָרָק בְּאִילָן:
פֵּיגָם. עֵשֶׂב שֶׁקּוֹרִין לוֹ רוד"א בְּלַעַ"ז:
קִדָּה. מִין אִילָן שֶׁל בְּשָׂמִים תַּרְגּוּם קִדָּה קְצִיעָה, וּכְתִיב (תהלים מה) מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ:
חֲצוּב. מִין יָרָק שֶׁשָּׁרָשָׁיו יוֹרְדִים בְּעֹמֶק הָאָרֶץ בְּיֹשֶׁר וְאֵינָם נוֹטִים לְכָאן וּלְכָאן, וּבוֹ תִּחֵם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ:
מְקֵרוֹ. לְשׁוֹן קֹר שֶׁתְּהֵא הַתְּאֵנָה מְקָרֶרֶת הַחֲצוּב שֶׁהוּא חַם בְּיוֹתֵר. פֵּרוּשׁ אַחַר שֶׁתִּהְיֶה עָלָיו לְצֵל לְשׁוֹן קוֹרָה:
מֵימֶיהָ לְתוֹכָהּ. שֶׁהָאֲבַטִּיחַ לַח וּמָלֵא מַיִם:
חַלָּמִית. בַּעֲרָבִי כובוז"א וּבְלַעַ"ז מלוו"א:

ברטנורההַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִשְׁמָרִים תַּחַת הַקַּרְקַע, שֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ שְׁתִילָה, גַּלֵּי דַעְתֵּיהּ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן, כְּגוֹן שֶׁטָּמַן אֲגֻדָּה שֶׁל לֶפֶת וַאֲגֻדָּה שֶׁל צְנוֹנוֹת יַחַד:
אִם הָיוּ מִקְצָת עָלִין מְגֻלִּין. מִשּׁוּם שַׁבָּת נָקְטֵיהּ, דְּאִם הָיוּ כָּל הֶעָלִין מְכֻסִּין אִי אֶפְשָׁר לִטֹּל אִם לֹא שֶׁיָּזִיז עָפָר בְּיָדַיִם:
לֹא מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְלֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית. לֹא מִשּׁוּם זוֹרֵעַ כִּלְאַיִם וְלֹא מִשּׁוּם זוֹרֵעַ בַּשְּׁבִיעִית. אִי נַמִּי אֲפִלּוּ הוֹסִיף מָאתַיִם מִשּׁוּם כִּלְאַיִם שָׁרֵי דְּלָאו דֶּרֶךְ זְרִיעָה [הוּא], וְאִם הָיָה מִשִּׁשִּׁית וְנִכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית וְהוֹצִיאוּ סְפִיחִים כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹסִיפִים הַבְּצָלִים בַּתָּלוּשׁ, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם סְפִיחֵי שְׁבִיעִית:
וְלֹא מִשּׁוּם מַעַשְׂרוֹת. אֵינוֹ חַיָּב לְעַשֵּׂר כְּשֶׁיִּתְלוֹשׁ אוֹתָם מִמָּקוֹם שֶׁהִטְמִינָם, דִּכְתִיב (ויקרא כז) וְכָל מַעְשַׂר הָאָרֶץ מִזֶּרַע הָאָרֶץ, וְהַאי לָאו זְרִיעָה הִיא:
וְנִטָּלִים בְּשַׁבָּת. דְּכִתְלוּשִׁים דָּמוּ, וְאוֹחֵז בֶּעָלִים הַמְגֻלִּים וּמוֹצִיאָן. וְאַף עַל גַּב דְּמֵזִיז עָפָר מִמְּקוֹמוֹ, טִלְטוּל מִן הַצַּד לְצֹרֶךְ דְּבַר הֶתֵּר וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּדָּבָר הָאָסוּר מֻתָּר:
עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי חִטִּים וּשְׂעוֹרָה. טַעֲמָא דְרַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם דִּכְתִיב (ויקרא יט) שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, וְסָבַר דְּקַרְקַע בְּלֹא זֶרַע לֹא אִקְּרֵי שָׂדֶה, וּמַשְׁמַע לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם בַּהֲדֵי שָׂדְךָ שֶׁנִּזְרַע כְּבָר. וְכֵן (דברים כב) לֹא תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם, לֹא תִזְרַע כִּלְאַיִם דְּהַיְנוּ שְׁנֵי מִינֵי זְרָעִים בַּהֲדֵי כַּרְמְךָ, וְלֹא מְחַיֵּב בְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם עַד שֶׁיִּזְרַע חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּקַרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ זְרוּעָה קָרוּי שָׂדֶה, אֲבָל אֵינוֹ קָרוּי כֶּרֶם בְּלֹא חַרְצָן, הִלְכָּךְ הַזּוֹרֵעַ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאֶחָד חַיָּב מִשּׁוּם כִּלְאֵי זְרָעִים, וְאֵינוֹ חַיָּב מִשּׁוּם כִּלְאֵי הַכֶּרֶם עַד שֶׁיִּזְרַע חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְחַרְצָן בְּמַפֹּלֶת יָד:

גמרא ברכות כ״ג א: ג׳-ח׳

תָּנוּ רַבָּנָן הַנִּצְרָךְ לִנְקָבָיו אַל יִתְפַּלֵּל, וְאִם הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה. אָמַר רַב זְבִיד וְאִי תֵּימָא רַב יְהוּדָה, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁהוֹת בְּעַצְמוֹ, אֲבָל אִם יָכוֹל לִשְׁהוֹת בְּעַצְמוֹ, תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה. וְעַד כַּמָּה, אָמַר רַב שֵׁשַׁת עַד פַּרְסָה, אִיכָּא דְמַתְנִי לָהּ אַמַתְנִיתָא, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁאֵין יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל עַצְמוֹ אֲבָל אִם יָכוֹל לַעֲמוֹד עַל עַצְמוֹ תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה, וְעַד כַּמָּה אָמַר רַב זְבִיד עַד פַּרְסָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן, הַנִּצְרַךְ לִנְקָבָיו הֲרֵי זֶה לֹא יִתְפַּלֵּל מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ד') הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. וְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב (קהלת ד') שְׁמוֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים, שְׁמוֹר עַצְמְךָ שֶׁלֹּא תֶחֱטָא וְאִם תֶּחֱטָא הָבֵא קָרְבָּן לְפָנַי. וְקָרוֹב לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים, אָמַר רָבָא הֱוֵי קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי חֲכָמִים שֶׁאִם חוֹטְאִים מְבִיאִים קָרְבָּן וְעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, מִתֵּת הַכְּסִילִים זָבַח אַל תְּהִי כַּכְּסִילִים שֶׁחוֹטְאִים וּמְבִיאִים קָרְבָּן וְאֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה. כִּי אֵינָם יוֹדְעִין לַעֲשׂוֹת רָע, אִי הָכִי צַדִּיקִים נִינְהוּ, אֶלָּא אַל תְּהִי כַּכְּסִילִים שֶׁחוֹטְאִים וּמְבִיאִים קָרְבָּן וְאֵינָם יוֹדְעִים אִם עַל הַטּוֹבָה הֵם מְבִיאִים אִם עַל הָרָעָה הֵם מְבִיאִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין טוֹב לְרַע אֵין מַבְחִינִים וְהֵם מְבִיאִין קָרְבָּן לְפָנַי. רַב אָשֵׁי וְאִיתֵּימָא רַב חֲנִינָא בַר פַּפָּא אָמַר שְׁמוֹר נְקָבֶיךָ בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה לְפָנַי:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: הנצרך לנקביו — אל יתפלל, ואם התפלל — תפלתו תועבה. דברים אלה הגביל ואמר רב זביד ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת רב יהודה: לא שנו הלכה זו אלא כשאינו יכול לשהות (לעכב) בעצמו מלהתפנות, אבל אם יכול לשהות בעצמו — תפלתו תפלה, שאז אין הוא נחשב כמזוהם מצורך הנקבים.
על כך שואלים: ועד כמה? כלומר, יכולת זו לשהות בעצמו מה שיעורה? על כך אמר רב ששת: השיעור הוא עד משך הזמן של הילוך פרסה. איכא דמתני לה אמתניתא [יש ששונים אותה, את ההלכה הזאת, על מה ששנינו בברייתא]: במה דברים אמורים — כשאין יכול לעמוד על עצמו. אבל אם יכול לעמוד על עצמו — תפלתו תפלה. ועד כמה? אמר רב זביד: שיעור הזמן הוא עד כדי הילוך פרסה.
אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: הנצרך לנקביו — הרי זה לא יתפלל, משום שנאמר: "הכון לקראת אלהיך ישראל" (עמוס ד, יב), וצריך אדם לפנות דעתו מכל מונע ולהיות מוכן בשעת התפילה לקבל פני ה'.
בהקשר לדברים אלה מביאים מה שאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע" (קהלת ד, יז) — יש לפרשו: כאשר תלך אל בית האלהים, שמור עצמך שלא תחטא, ואם תחטא — הבא קרבן לפני לכפרה. את המשך הפסוק "וקרוב לשמע דברי חכמים", פירש ואמר רבא: הוי קרוב לשמוע דברי חכמים, שכן אם הם חוטאים הם מביאים קרבן ועושים תשובה. ופירוש המשך הפסוק "מתת הכסיל זבח" — אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן ("מתת... זבח"), ואין עושים תשובה.
ועל הנאמר בפסוק "כי אינם יודעים לעשות רע", תמהים: אי הכי [אם כך] הלא צדיקים נינהו [הם]! אלא יש להבין: אל תהי ככסילים שחוטאים ומביאים קרבן, ואינם יודעים אם על הטובה וההודאה הם מביאים, או אם על הרעה כתשובה וכפרה הם מביאים, וזהו פירוש הכתוב: "כי אינם יודעים לעשות רע" — שאינם יודעים אם ומתי מה שעשו הוא רע. ועליהם אמר הקדוש ברוך הוא: בין טוב לרע אינן מבחינים, והם מביאים קרבן לפני?!
על אותו פסוק דרש רב אשי ואיתימא [ויש אומרים] שרב חנינא בר פפא הוא שאמר זאת: שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני.

זוהר ספר הזהר, צו י״ב

זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן. רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח (תהלים קמ''ה) צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו. צַדִּיק יְיָ בְּכָל דְּרָכָיו. הָא תָנֵינָן כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נְשָׁא לְאִסְתַּכְּלָא בִיקָרָא דְמָארֵיהוֹן וְלָא יִסְטוּ מֵאָרְחַיְיהוּ לְבַר. דְּהָא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא דִינָא תָלֵי בְעָלְמָא בְּגִין דְּעָלְמָא עַל דִּינָא אִתְבְּרֵי וְקַיְימָא וְעַל דָּא בָעֵי בַר נַשׁ לְאִסְתַּמְּרָא מֵחוֹבוֹי דְּלָא יָדַע זִמְנָא דְדִינָא שַׁרְיָיא עֲלוֹי. יָתִיב בְּבֵיתֵיהּ דִּינָא שַׁרְיָיא עֲלוֹי. נָפַק מִבֵּיתֵיהּ לְבַר דִּינָא שַׁרְיָיא עֲלוֹי וְלָא יָדַע אִי יְתוּב לְבֵיתֵיהּ אִי לָאו. נָפִיק לְאָרְחָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְּהָא כְדֵין דִּינָא נַפְקָא קָמֵיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם פ''ה) צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ. בְּגִין כָּךְ בָּעֵי לְאַקְדְּמָא וּלְמִבְעֵי רַחֲמֵי קָמֵי מַלְכָּא בְּגִין דְּיִשְׁתְּזִיב מִן דִּינָא בְּשַׁעְתָּא דְשַׁרְיָיא בְּעָלְמָא. דְּהָא כָל יוֹמָא וְיוֹמָא שַׁרְיָיא דִינָא בְעָלְמָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם ז') וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. הַשְׁתָּא אִית לְמֵימָר הָא תָנֵינָן וְאַתְעֲרוּ חַבְרַיָּיא אֵל בְּכָל אֲתַר חֶסֶד הוּא כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים י') הָאֵל הַגָּדוֹל וְדָא נְהִירוּ דְחָכְמָה עִלָּאָה. וְאַתְּ אַמְרַת וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם שָׁבִיק קְרָא כָל אִלֵּין שְׁמָהָן וְאָחִיד בְּהָאי. אִי הָכִי לָא קַיְימִין מִילֵי וְעוֹד דִּכְתִיב (ישעיה ט') אֵל גִּבּוֹר אוֹ נוֹקִים לֵיהּ דִּינָא אוֹ נוֹקִים לֵיהּ רַחֲמֵי. אֶלָּא הָכִי שְׁמַעְנָא חַיָּיבַיָּיא מְהַפְּכֵי רַחֲמֵי לְדִינָא. דְּלֵית לָךְ בְּכָל אִינוּן כִּתְרִין עִלָּאִין דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא דְּלָא כְלִילָן רַחֲמֵי בְדִינָא וְדִינָא בְרַחֲמֵי. וְחַיָּיבַיָּיא מְהַפְּכֵי רַחֲמֵי לְדִינָא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יְהוּדָה שַׁפִּיר בְּהַהוּא דִכְתִיב אֵל גִּבּוֹר. אֶלָּא אֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם מַהוּ דְהָא בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא קַיְימָא בְדִינָא בֵּין דִּבְנֵי עָלְמָא זַכָּאִין בֵּין דְּלָא זַכָּאִין. לָא הֲוָה בִּידֵיהּ אָתוּ שָׁאִילוּ לֵיהּ לְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר לוֹן וַדָּאי אֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם וְהָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא לְזִמְנִין הוּא דִינָא לְזִמְנִין הוּא רַחֲמֵי אִי זַכָּאִין בְּנֵי עָלְמָא הָא אֵל קַיָּימָא וְהוּא חֶסֶד. וְאִי לָא זַכָּאָן הָא אֵל קַיָּימָא וְאִקְרֵי גִּבּוֹר וְעַל דָּא קַיְּימָא בְּכָל יוֹמָא. אֲבָל מִלָּה שַׁפִּיר הוּא. אֵל בְּכָל אֲתַר נְהִירוּ (רַב) דְחָכְמָתָא עִלָּאָה הוּא וְקַיְימָא בְקִיּוּמֵיהּ בְכָל יוֹמָא דִכְתִיב (תהלים נ''ב) חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם. וְאִלְמָלֵא דְהָאי אֵל אַתְעַר בְּעָלְמָא לָא יָכִיל עָלְמָא לְמֵיקָם אֲפִילוּ שַׁעְתָּא חֲדָא מִקָּמֵי דִינִין תַּקִּיפִין דְּמִתְעָרִין בְּעָלְמָא בְכָל יוֹמָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב') אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּאַבְרָהָם בְּאַתְעֲרוּתָא דְאַבְרָהָם קַיְימֵי וְכַד אַתְעַר אַבְרָהָם בְּעָלְמָא כָּל אִינוּן דִּינִין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא דָחֵי לְהוּ לְבַר וְלָא קַיְימִין קָמֵיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם נִזְעָם אוֹ זְעוֹם בְּכָל יוֹם לָא כְתִיב אֶלָּא זוֹעֵם בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא דְדִינָא אִשְׁתְּכַח דָּחֵי לוֹן לְבַר וְקַיְימָא הוּא וּמִבְסָם עָלְמָא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מ''ב) יוֹמָם יְצַוֶּה יְיָ חַסְדּוֹ וְאִלְמָלֵא הָאי לָא יְכִיל עָלְמָא לְמֵיקָם אֲפִילוּ רִגְעָא חָדָא. וְעַל דָּא כֹלָּא קַיְימֵי בְגִינֵיהּ דְּאַבְרָהָם:

תרגום הזוהרזֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן. רַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח, צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו. צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו, הֲרֵי לָמַדְנוּ, כַּמָּה יֵשׁ לִבְנֵי אָדָם לְהִסְתַּכֵּל בִּכְבוֹד אֲדוֹנָם, וְלֹא יַטּוּ מִדַּרְכֵּיהֶם לַחוּץ, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם דִּין תּוֹלֶה בָּעוֹלָם, מִשּׁוּם שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בַּדִּין וְעוֹמֵד עַל דִּין. וְעַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשָּׁמֵר מֵעֲוֹנוֹתָיו, כִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַזְּמָן שֶׁהַדִּין שׁוֹרֶה עָלָיו. יוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ שׁוֹרֶה עָלָיו הַדִּין, יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לַחוּץ שׁוֹרֶה עָלָיו הַדִּין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יָשׁוּב לְבֵיתוֹ אוֹ לֹא, שֶׁיָּכוֹל לָמוּת וְלֹא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ. יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְבֵיתוֹ. כִּי אָז הַדִּין יוֹצֵא לְפָנָיו, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְגוֹ'. מִשּׁוּם זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהַקְדִּים וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי שֶׁיִּנָּצֵל מִן הַדִּין, בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹרֶה בָּעוֹלָם. כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם שׁוֹרֶה דִּין בָּעוֹלָם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם. עַתָּה יֵשׁ לִשְׁאוֹל. הֲרֵי לָמַדְנוּ וְהֵעִירוּ הַחֲבֵרִים שֶׁהַשֵּׁם אֵל, בְּכָל מָקוֹם הוּא חֶסֶד, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הָאֵל הַגָּדוֹל, וְזֶה הוּא הֶאָרָה שֶׁל חָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאַתָּה אוֹמֵר, וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם, שֶׁעוֹזֵב הַכָּתוּב כָּל אֵלּוּ הַשֵּׁמוֹת וְאוֹחֵז בָּזֶה, בַּדִּין, אִם כֵּן אֵין הַדְּבָרִים אֲמִתִּים. וְעוֹד, שֶׁכָּתוּב, אֵל גִּבּוֹר. שֶׁקָּשֶׁה אוֹ נַעֲמִיד הַשֵּׁם אֵל בַּדִּין, אוֹ נַעֲמִיד הַשֵּׁם אֵל בְּרַחֲמִים. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כָּךְ שָׁמַעְתִּי, הָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים הָרַחֲמִים לְדִין, שֶׁאֵין לְךְ בְּכָל סְפִירוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁהָרַחֲמִים לֹא יִהְיוּ כְּלוּלִים בַּדִּין, וְהַדִּין בְּרַחֲמִים, וְהָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים הָרַחֲמִים לְדִין. וְעַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁם אֵל, הוּא חֶסֶד הָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים אוֹתוֹ לְדִין. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, הַתֵּרוּץ שֶׁלְּךְ יָפֶה בָּזֶה שֶׁכָּתוּב, אֵל גִּבּוֹר, שֶׁלָּרְשָׁעִים נֶהְפַּךְ לְדִין, אֶלָּא הַכָּתוּב, אֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם, מַה תֹּאמַר, שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם עוֹמֵד בַּדִּין, בֵּין שֶׁבְּנֵי הָעוֹלָם צַדִּיקִים בֵּין שֶׁאֵינָם צַדִּיקִים. לֹא הָיָה בְּיָדוֹ לְתָרֵץ אֶת זֶה. בָּאוּ שָׁאֲלוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר לָהֶם, וַדַּאי, אֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם, וּכְבָר הֶעֱמִידוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁלִּפְעָמִים הַשֵּׁם אֵל הוּא דִּין, וְלִפְעָמִים הוּא רַחֲמִים, אִם בְּנֵי הָעוֹלָם זַכָּאִים, הֲרֵי עוֹמֵד הַשֵּׁם אֵל, וְהוּא חֶסֶד. וְאִם אֵינָם זַכָּאִים, הֲרֵי עוֹמֵד וְנִקְרָא גִּבּוֹר. וְעַל זֶה עוֹמֵד בְּכָל יוֹם. אֲבָל הַתֵּרוּץ הַטּוֹב הוּא, אֵל, בְּכָל מָקוֹם, הוּא הֶאָרַת חָכְמָה עֶלְיוֹנָה, וְעָמַד בְּקִיּוּמוֹ בְּכָל יוֹם, שֶׁכָּתוּב, חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם. וְלוּלֵא הַשֵּׁם אֵל זֶה הָיָה מִתְעוֹרֵר בָּעוֹלָם, לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לַעֲמֹד אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת מִפְנֵי דִּינִים קָשִׁים הַמִּתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם בְּכָל יוֹם. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, אַל תִּקְרֵי בְּהִבָּרְאָם אֶלָּא בְּאַבְרָהָם, כִּי בְּהִתְעוֹרְרוּת אַבְרָהָם, עוֹמְדִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וּכְשֶׁנִּתְעוֹרֵר אַבְרָהָם בָּעוֹלָם, כָּל הַדִּינִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם, דּוֹחֶה אוֹתָם לַחוּץ וְאֵינָם עוֹמְדִים לְפָנָיו. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וְאֵל זוֹעֵם בְּכָל יוֹם: נִזְעָם אוֹ זָעוּם בְּכָל יוֹם אֵינוֹ כָּתוּב, אֶלָּא זוֹעֵם, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם שֶׁהַדִּין נִמְצָא דּוֹחֶה אוֹתוֹ לַחוּץ וְהוּא עוֹמֵד וּמְבַשֵּׂם הָעוֹלָם, זֶה שֶׁנֶּאֱמַר יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ. וְלוּלֵא זֶה, לֹא הָיָה יָכוֹל הָעוֹלָם לַעֲמֹד אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. וְעַל כֵּן הַכֹּל עוֹמֵד וּמִתְקַיֵּם בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות א׳: ט״ו-ט״ז

א. כָּל קָרְבָּנוֹת הַצִבּוּר זְכָרִים. וְכֵן חַטָּאוֹת שֶׁל צִבּוּר מִן הָעֵז אוֹ מִן הַבָּקָר וְאֵין בָּהֵן מִן הַכְּבָשִׂים. וְכָל עוֹלוֹת הַצִבּוּר מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הַבָּקָר וְאֵין לָהֵן עוֹלָה מִן הָעֵז. כָּל חַטָּאת יָחִיד מִנְּקֵבָה וְתֵאָכֵל לַכֹּהֲנִים וְאֵינָה בָּאָה מִן הַבָּקָר חוּץ מִשָּׁלשׁ חַטָּאוֹת חַטָּאת נָשִׂיא שֶׁהִיא עֵז וְנֶאֱכֶלֶת. וְחַטָּאת כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁהוּא פַּר וְנִשְׂרֶפֶת וְהוּא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. וְהַשְּׁלִישִׁי פַּר שֶׁמֵּבִיא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא חַטָּאת וְנִשְׂרַף:

ב. כָּל חַטָּאוֹת שֶׁל צִבּוּר נֶאֱכָלוֹת חוּץ מִשָּׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחֲבֵירוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ וְכֵן שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּפַר הֶעֱלֵם וּפַר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת וּפַר הֶעֱלֵם נִקְרָאִים פָּרִים הַנִשְׂרָפִין וְשָׂעִיר עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָאִים שְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין הָא לָמַדְתָּ שֶׁחָמֵשׁ חַטָּאוֹת הֵם הַנִּשְׂרָפוֹת שְׁתַּיִם לְיָחִיד וְשָׁלשׁ לְצִבּוּר:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ו׳: ג׳-ד׳

חִלוּל ה' קָשֶׁה מִכָּל הָעֲבֵירוֹת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן ד' חִלּוּקֵי כַּפָּרָה עָבַר עַל חִלּוּל ה' אֵין הַתְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וִיסוּרִין מְכַפְּרִין אֶלָּא יוֹם הַמִּיתָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ''ב) אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתוּן. נִדָּה זוּלַת הֱיוֹתָהּ בְּעוֹנֶשׁ כָּרֵת אָמְרוּ בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר תְּלָתָא אִינוּן דְּדַחְיָין שְׁכִינְתָּא מֵעָלְמָא וּבְנֵי נְשָׁא צַוְוחִין וְלָא אִשְׁתְּמַע קָלֵיהוֹן וְאִלֵּין אִינוּן נִדָּה בְּגִין דְלֵית מְסָאֲבָא בְעַלְמָא תַּקִּיף בַר מִמְּסָאֲבוּ דְנִדָּה. שַׁבָּת יָדוּעַ כִּי הִיא שְׁקוּלָה כְּכָל הַמִּצְוֹת וְכָל הָרְשָׁעִים יֵשׁ לָהֶם מְנוּחָה בְּשַׁבָּת וְאֵשׁ שֶׁל גֵּיהִנָּם כָּבָה בּוֹ וְהַמְחַלֵּל שַׁבָּת אִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה אֲפִילוּ בְּשַׁבָּת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִלְמָלֵא שָׁמְרוּ יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת כְּהִלְכָתָן מִיַּד הָיוּ נִגְאָלִין וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת אֲפִילוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כֶּאֱנוֹשׁ מוֹחֲלִין לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם נ''י) אַשְׁרֵי אֱנוֹשׁ יַעֲשֶׂה זֹאת וְגוֹ' שׁוֹמֵר שַׁבָּת וְגוֹ' וּכְתִיב (שם נ''ה) אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת וְגוֹ' אָז תִּתְעַנַּג עַל ה':

תורה ויקרא ו׳: א׳-ו׳