חק לישראל - פרשת צו יום שני

ברטנורהמָבוֹי. שֶׁאֵינוֹ רָחָב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּתוּחַ מִשְּׁנֵי רָאשָׁיו לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אִי נַמִּי רָחָב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה וְאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ אֶלָּא רֹאשׁוֹ אֶחָד פָּתוּחַ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְרֹאשׁוֹ אֶחָד סָתוּם. וּמִן הַתּוֹרָה שָׁרֵי לְטַלְטוֹלֵי בֵּיהּ בְּלֹא שׁוּם תִּקּוּן, וְרַבָּנָן הוּא דְּגָזוּר עֲלֵיהּ דִּלְמָא אָתֵי לְטַלְטוֹלֵי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּמוּר, וְשַׁרְיוּהּ בְּתַקַּנְתָּא דְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה דְּתֶהֱוֵי לֵיהּ הֶכֵּירָא. וְאִם הֵנִיחַ אֶת הַקּוֹרָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה יְמַעֵט, כְּלוֹמַר יַשְׁפִּיל אֶת הַקּוֹרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה לְמַטָּה מֵעֶשְׂרִים, דִּלְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים לֹא שָׁלְטָא בָּהּ עֵינָא. וְאִם יֵשׁ בְּקוֹרָה [זוֹ] אֲמַלְתְּרָא, פֵּרוּשׁ צִיּוּרִים וּפִתּוּחִים, אֲפִלּוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵינוֹ צָרִיךְ לְמַעֵט, שֶׁעַל יְדֵי אוֹתָם הַצִּיּוּרִים שָׁלְטָא בָּהּ עֵינָא:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ. דְּטַעֲמָא דְּקוֹרָה לָאו מִשּׁוּם הֶכֵּירָא אֶלָּא מִשּׁוּם מְחִצָּה, דְּאָמְרִינַן פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם, וְכֵיוָן שֶׁכֵּן הוּא מַה לִּי בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים מַה לִּי לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת יְמַעֵט. דִּטְפֵי מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת לֹא מִקְּרֵי פֶּתַח אֶלָּא פִּרְצָה, וַאֲנַן פֶּתַח בָּעִינַן, הִלְכָּךְ יְמַעֵט רֹחַב כְּנִיסָתוֹ וְיַעֲמִידֶנּוּ עַל עֶשֶׂר אוֹ עַל פָּחוֹת:
וְאִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח. בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים צוּרַת פֶּתַח הוּא אֲפִלּוּ קָנֶה מִכָּאן וְקָנֶה מִכָּאן גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר וְקָנֶה עַל גַּבֵּיהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בָּהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּבוֹהַּ מֵהֶן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְכָל הָאַמּוֹת הַשְּׁנוּיוֹת בְּמִשְׁנָה זוֹ וּבְכָל עֵרוּבִין וְסֻכָּה וְכִלְאַיִם, הֵם אַמָּה בַּת שִׁשָּׁה טְפָחִים, וְכָל טֶפַח אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת בְּגֻדָּל, אֶלָּא שֶׁפְּעָמִים צָרִיךְ לִמְדֹּד בְּטֶפַח עָצֵב, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא יָשִׂים רֶוַח בְּאֶצְבְּעוֹת הַגֻּדָּל בֵּין זוֹ לְזוֹ אֶלָּא יִהְיוּ מְצֻמְצָמוֹת וְנוֹגְעוֹת זוֹ בְּזוֹ, וּפְעָמִים צָרִיךְ לִתֵּן רֶוַח בֵּין גֻּדָּל לְגֻדָּל שֶׁלֹּא יִהְיוּ נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה, וְזֶהוּ הַנִּקְרָא טֶפַח שׂוֹחֵק. כֵּיצַד, בִּזְמַן שֶׁהַמְּדִידָה בְּטֶפַח עָצֵב הִיא לְחֻמְרָא, כְּגוֹן מָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה יְמַעֵט, וְסֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה, מוֹדְדִים בְּטֶפַח עָצֵב. וּבִזְמַן שֶׁהַמְּדִידָה בְּטֶפַח שׂוֹחֵק הוּא לְחֻמְרָא, כְּגוֹן מָבוֹי אֵין גָּבְהוֹ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, סֻכָּה אֵין גָּבְהָהּ פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, מוֹדְדִין בְּטֶפַח שׂוֹחֵק, וְכֵן לְעוֹלָם:

ברטנורההֶכְשֵׁר מָבוֹי. הֲכָנָתוֹ וְהַזְמָנָתוֹ שֶׁל מָבוֹי לְטַלְטֵל בְּתוֹכוֹ עַל יְדֵי שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים לֶחִי וְקוֹרָה. שְׁנֵיהֶן צָרִיךְ, דִּסְבִירָא לְהוּ מִן הַתּוֹרָה אַרְבַּע מְחִצּוֹת שְׁלֵמוֹת בָּעִינַן, וַאֲתַאי הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וְאוֹקִימְתָּא לָרְבִיעִית אַלֶּחִי וְקוֹרָה:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. דְּמִן הַתּוֹרָה שָׁלֹשׁ מְחִצּוֹת [שְׁלֵמוֹת] בָּעִינַן וְתוּ לֹא, וַאֲתַאי הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי לְהוֹסִיף הָרְבִיעִית, אוֹ בְּלֶחִי מַשֶּׁהוּ אוֹ בְּקוֹרָה לְהֶכֵּר מְחִצָּה. וּמָבוֹי דְּאָיְרֵי בֵּיהּ הָכָא הוּא מָבוֹי סָתוּם מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹתָיו וְרוּחַ רְבִיעִית פְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאָרְכּוֹ יוֹתֵר עַל רָחְבּוֹ, דְּאִי אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ הָוֵי כְּחָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה הַפְּתוּחָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְצָרִיךְ פַּס אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ אוֹ שְׁנֵי פַסִּין שֶׁל כָּל שֶׁהֵן. וְכֵן חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְאָרְכָּהּ יוֹתֵר עַל רָחְבָּהּ נִדּוֹנָה כְּמָבוֹי וְנִתֶּרֶת בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה. וּמָבוֹי שֶׁהֻכְשַׁר בְּלֶחִי חָלוּק מִמָּבוֹי שֶׁהֻכְשַׁר בְּקוֹרָה, דְּאִלּוּ מָבוֹי שֶׁהֻכְשַׁר בְּלֶחִי הָוֵי כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ אַרְבַּע מְחִצּוֹת, וְהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַיָּב, וּמָבוֹי שֶׁהֻכְשַׁר בְּקוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל בְּתוֹכוֹ עַל יְדֵי שִׁתּוּף לֹא הָוֵי כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד גְּמוּרָה, וְהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ פָּטוּר, דְּקָיְמָא לָן קוֹרָה מִשּׁוּם הֶכֵּירָא, וְלֶחִי מִשּׁוּם מְחִצָּה:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לְחָיַיִם. כְּבֵית שַׁמַּאי סְבִירָא לֵיהּ, וּבָעֵי לֶחִי מִכָּאן וּמִכָּאן. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד. הוּא רַבִּי מֵאִיר:
שֶׁהוּא פָחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. רֹחַב פִּתְחוֹ:
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחֱלָקוּ. וְתַנָּא קַמָּא נַמִּי הָכִי קָאָמַר, דְּלֹא מַפְלִיג בֵּין רָחָב לְקָצָר. וּמְפָרֵשׁ תַּלְמוּדָא דְּאִיכָּא בֵּינַיְהוּ מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ בְּרֹחַב פִּתְחוֹ פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים, דְּחַד מִנַּיְהוּ סָבַר אֵין צָרִיךְ לֹא לֶחִי וְלֹא קוֹרָה, וְאִידָךְ סָבַר צָרִיךְ לֶחִי אוֹ קוֹרָה, וְלֹא הֻבְרַר מִתּוֹךְ דִּבְרֵיהֶם הֵי מִנַּיְהוּ סָבַר צָרִיךְ וְהֵי מִנַּיְהוּ סָבַר אֵין צָרִיךְ:

ברטנורהרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. דְּחָיְשִׁינַן שֶׁמָּא תָּמוּת וְלֹא הָוֵי גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וְלֹא יָהֵיב אַדַּעְתֵּיהּ וְסָמִיךְ עֲלַהּ:
וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל. אִם עֲשָׂאָן גּוֹלֵל לְקֶבֶר, מְטַמֵּא לְעוֹלָם אִם נָגַע בּוֹ אָדָם וְכֵלִים, כְּאֹהֶל הַמֵּת, אֲפִלּוּ נִטַּל מִשָּׁם, דִּכְתִיב (במדבר יט) וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וְדָרְשִׁינַן לְרַבּוֹת גּוֹלֵל וְדוֹפֵק. גּוֹלֵל הוּא כִּסּוּי הַקֶּבֶר:
וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. טַעֲמָא דְּרַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם דְּקָסָבַר כָּל מְחִצָּה הָעוֹמֶדֶת בְּרוּחַ חַיִּים אֵינָהּ מְחִצָּה. וְאֵינָהּ הֲלָכָה:
וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פוֹסֵל. דִּכְתִיב (דברים כד) וְכָתַב לָהּ סֵפֶר, מַה סֵּפֶר אֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים, אַף כֹּל שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְרַבָּנָן אִי כְּתִיב וְכָתַב לָהּ בַּסֵּפֶר כִּדְקָאָמַרְתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב וְכָתַב לָהּ סֵפֶר, לְסִפּוּר דְּבָרִים הוּא דְּאָתָא. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא. [וְאִם כָּתַב] לָהּ גֵּט בְּקֶרֶן שֶׁל פָּרָה וְנָתַן לָהּ אֶת הַפָּרָה, דְּהַשְׁתָּא אֵינוֹ צָרִיךְ קְצִיצָה לְאַחַר שֶׁנִּכְתַּב, כָּשֵׁר. אֲבָל אִם לֹא נָתַן לָהּ אֶת הַפָּרָה אֶלָּא אֶת הַקֶּרֶן, כֵּיוָן שֶׁצָּרִיךְ קְצִיצָה, לֹא מִגַּרְשָׁה בֵּיהּ:

ברטנורהמַקִּיפִים בְּקָנִים. נְעוּצִים וְעוֹמְדִים, וְזוֹ הִיא מְחִצַּת שְׁתִי, אֲבָל שֶׁל חֲבָלִים הַוְיָא מְחִצָּה שֶׁל עֵרֶב:
בְּשַׁיָּרָא דִּבְּרוּ. הֵקֵלּוּ אֶצְלָן שֶׁאֵין צְרִיכִים אֶלָּא אוֹ שְׁתִי כְּגוֹן קָנִים, אוֹ עֵרֶב כְּגוֹן חֲבָלִים, אֲבָל לְיָחִיד לֹא הֵקֵלּוּ אֶלָּא עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ שְׁתִי וָעֵרֶב. וּשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם הֲרֵי הֵן כִּשְׁיָרָא:
אֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים. אוֹ שְׁתִי אוֹ עֵרֶב. וְאִיכָּא בֵּין רַבָּנָן קַמָּאֵי לְרַבָּנָן בַּתְרָאֵי, דְּרַבָּנָן קַמָּאֵי לֹא שָׁרוּ לְיָחִיד אֶלָּא דּוּמְיָא דִּשְׁיָרָא, בַּדֶּרֶךְ, הוֹאִיל וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה רְאוּיָה, וְלֹא בַּיִּשּׁוּב. וְרַבָּנָן בַּתְרָאֵי אָמְרֵי אֶחָד מִשְּׁנֵי דְּבָרִים, בֵּין לְיָחִיד בֵּין לְרַבִּים בֵּין בַּדֶּרֶךְ בֵּין בַּיִּשּׁוּב. וְהִלְכְתָא כְּוָתַיְהוּ. אֶלָּא שֶׁאָדָם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם שֶׁשָּׁבְתוּ בַּמִּדְבָּר אֵין יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁהוּא מֵאָה אַמָּה אֹרֶךְ עַל חֲמִשִּׁים רֹחַב כַּחֲצַר הַמִּשְׁכָּן, וּשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם אוֹ יוֹתֵר הֵן שְׁיָרָא וִיכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה גְּדוֹלָה וַאֲפִלּוּ כַּמָּה מִילִין, כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָהֶם וְלִכְלֵי תַּשְׁמִישָׁם וְלִבְהֶמְתָּם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מָקוֹם פָּנוּי בְּתוֹךְ הַמְּחִצָּה יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם:
פָּטְרוּ בַמַּחֲנֶה. לַיּוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה, וַאֲפִלּוּ לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת:
מְבִיאִין עֵצִים. וְאֵין חוֹשְׁשִׁים מִשּׁוּם גָּזֵל, וַאֲפִלּוּ כָּרְתוּ אוֹתָם בַּעֲלֵיהֶם וַעֲשָׂאוּם חֲבִילוֹת:
וּפְטוּרִים מֵרְחִיצַת יָדַיִם. שֶׁלִּפְנֵי הַסְּעוּדָה, אֲבָל בַּמַּיִם שֶׁלְּאַחַר הַסְּעוּדָה חַיָּבִים, הוֹאִיל וְנִתְקְנוּ מֵחֲמַת הַסַּכָּנָה שֶׁל מֶלַח סְדוֹמִית הַמְסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם, חֲמִירָא סַכַּנְתָּא מֵאִסּוּרָא:
וּמִדְּמַאי. שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, כְּגוֹן אִם לָקְחוּ תְּבוּאָה מֵעַם הָאָרֶץ:
וּמִלְּעָרֵב. עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, כְּגוֹן מֵאֹהֶל לְאֹהֶל בְּמַחֲנֶה מֻקָּף מְחִצּוֹת. אֲבָל עֵרוּבֵי תְּחוּמִין צְרִיכִין לְעָרֵב:

גמרא עירובין י״ז א: ט״ז-י״ז ב: ז׳

תָּנוּ רַבָּנָן מַחֲנֶה הַיּוֹצֵאת לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת מוּתָּרִין בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵשׁוֹת, רִבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר אַף חוֹנִים בְּכָל מָקוֹם, וּבְמָקוֹם שֶׁנֶּהֶרְגוּ שָׁם נִקְבָּרִים. מוּתָּרִים בְּגֶזֶל עֵצִים יְבֵשׁוֹת, הַאי תַּקַּנְתָּא דִּיהוֹשֻׁעַ הֲוָה, דְאָמַר מָר עֲשָׂרָה תְּנָאִים הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁיִּהְיוּ מַרְעִין בְּחוֹרְשִׁין וּמְלַקְּטִין עֵצִים מִשָּׂדוֹתֵיהֶן, הָתָם בְּהִיזְמֵי וְהִיגֵי הָכָא בִּשְׁאָר עֵצִים, אִי נָמֵי הָתָם בִּמְחוּבָּרִין הָכָא בִּתְלוּשִׁין, אִי נָמֵי הָתָם בְּלַחִין הָכָא בִּיבֵשִׁין. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר אַף חוֹנִים בְּכָל מָקוֹם וּבְמָקוֹם שֶׁנֶּהֱרָגִים שָׁם נִקְבָּרִים, פְּשִׁיטָא מֵת מִצְוָה הוּא וּמֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ, לָא צְרִיכָא אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ קוֹבְרִים. דְּתַנְיָא אֵיזֶהוּ מֵת מִצְוָה כָּל שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִין, קוֹרֵא וַאֲחֵרִים עוֹנִים אוֹתוֹ אֵין זֶה מֵת מִצְוָה. וּמֵת מִצְוָה קָנָה מְקוֹמוֹ, וְהַתַּנְיָא הַמּוֹצֵא מֵת מוּטָּל בִּסְרַטְיָא מְפַנֵּהוּ לִימִין סְרַטְיָא אוֹ לִשְׂמֹאל סְרַטְיָא, שָׂדֶה בּוּר וְשָׂדֶה נִיר מְפַנֵּהוּ לְשָׂדֶה בּוּר. שָׂדֶה נִיר וְשָׂדֶה זֶרַע מְפַנֵּהוּ לְשָׂדֶה נִיר, הָיוּ שְׁתֵּיהֶן נִירוֹת וּשְׁתֵּיהֶן זְרוּעוֹת שְׁתֵּיהֶן בּוּרוֹת מְפַנֵּהוּ לְכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה. אָמַר רַב בִּיבִי הָכָא בְּמֵת מוּטָל עַל הַמֵּצַר עַסְקִינָן, מִתּוֹךְ שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְפַנּוֹתוֹ מִן הַמֵּצַר מְפַנֵּהוּ לְכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה. וּפְטוּרִים מֵרְחִיצַת יָדַיִם, אָמַר אַבַּיֵּי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא מַיִם רִאשׁוֹנִים אֲבָל מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה. אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי מִפְּנֵי מַה אָמְרוּ מַיִם אַחֲרוֹנִים חוֹבָה, מִפְּנֵי שֶׁמֶּלַח סְדוֹמִית יֵשׁ שֶׁמְּסַמֵּא אֶת הָעֵינַיִם. אָמַר אַבַּיֵּי וּמִשְׁתַּכְחָא כְּקוּרְטָא בְּכוּרָא. אָמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי כַּיִּיל מִילְחָא, מַאי אָמַר לֵיהּ הָא לָא מִבַּעְיָא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץה גמרא תנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: מחנה היוצאת למלחמת הרשות מותרין בגזל עצים לחים וכן יבשים. ר' יהודה בן תימא אומר: אף חונין בכל מקום אפילו אם גורמים הם נזק לשדה שחונים בו. ובמקום שנהרגו שם נקברין שאין כבודם בטלטול ממקום למקום ואין בעל המקום יכול לעכב.
ודנים בפרטי הדברים; לכאורה מהו החידוש ש"מותרין בגזל עצים יבשים"? הרי האי תקנתא דיהושע הוה [זו תקנה של יהושע היתה] שכן אמר מר [החכם]: מסורת בידינו עשרה תנאים התנה יהושע עם בני ישראל כשנכנסו לארץ וביניהם שיהו בעלי בהמות מרעין (שולחין למרעה) את צאנם בחורשין (יערות) של אחרים ולא יקפידו עליהם. ושיהיו מלקטין עצים לשימושם משדותיהן של אחרים!
אי נמי [או גם כן], התם [שם] מדובר בזמן שהיו הקוצים מחוברין. ונמצא שמועילים המלקטים לבעל השדה שהם מנכשים את הקוצים משדותיו. הכא [כאן], אפילו בתלושין.
אי נמי [או גם כן]: התם [שם] מדובר רק בקוצים לחין שאינם ראויים מיד לשימוש להסקה ואין מקפידים עליהם, הכא [כאן], אפילו ביבשים.
הובאו קודם דברי ר' יהודה בן תימא האומר שאף חונין בכל מקום וכן שחיילים במקום שנהרגים שם נקברים, ומקשים: פשיטא [פשוט, ברור] הלא חייל כזה מת מצוה הוא וכלל בידינו: מת מצוה קונה מקומו ואין בעל שדה יכול למנוע מלקבור מת מצוה במקום הימצאו!
ומשיבים: לא צריכא [לא נצרכה הלכה זו] אלא אף על גב
דאית ליה [שיש לו] קוברין, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: איזהו מת מצוה כל שאין לו קוברין, אבל מי שיש לו קרובי משפחה שיטפלו בקבורתו אינו קרוי מת מצוה. וכן אם היה מצוי במקום שקורא ואחרים עונין אותו — אין זה מת מצוה. ועל כן חידוש הוא באיש הצבא, שגם שאין בו תנאי מת מצוה קוברין אותו במקומו.
ולעצם ההלכה שואלים: והאם מת מצוה קנה מקומו? והא תניא [והרי שנינו בברייתא]: המוצא מת מוטל בסרטיא (בדרך סלולה) — מפניהו וקוברו לימין אסרטיא או לשמאל אסרטיא ואין קוברים אותו ברחוב.
היה יכול לפנותו לשדה בור (בלתי מעובד) או לשדה ניר (חרוש) — מפניהו לשדה בור, היו לפניו שדה ניר ושדה זרע — מפניהו לשדה ניר, היו שתיהן, השדות, נירות או שתיהן זרועות או שתיהן בורות — מפניהו לכל רוח שירצה! נמצא שאין קוברין מת מצווה בכל מקום, אלא מפנים אותו מהמקום שמת בו!
אמר רב ביבי: הכא [כאן] במת מוטל על המיצר (גדר) וחוצה את דרך הרבים עד למיצר שכנגדו עסקינן [עוסקים אנו], שמתוך שניתנה רשות לפנותו מן המיצר שכן אסור יהיה לכהנים לעבור שם — מפניהו כבר לכל רוח שירצה. אבל נמצא בשדה, אין רשות לפנותו משם.
א נאמר במשנה שאנשי המחנה פטורין מרחיצת ידים. אמר אביי: לא שנו אלא שפטורין ממים ראשונים של נטילת ידים שלפני האוכל, אבל מים אחרונים — חובה.
אמר רב חייא בר אשי: מפני מה אמרו מים אחרונים חובה — מפני שמלח סדומית (הבא מסדום) יש, שמסמא את העינים אף כשכמות קטנה ממנה נכנסת לעין, ולכן יש לרחוץ את הידים שמא דבק בהן מלח סדומי בשעת האכילה, וגם אנשי הצבא חייבים להיזהר בשמירת בריאותם.
אמר אביי: ומשתכחא כקורטא בכורא [ונמצא מלח זה כקורט קטן בתוך כור] שלם של מלח. אמר ליה [לו] רב אחא בריה [בנו] של רבא לרב אשי: כייל מילחא [אם מדד מלח] שלא בשעת אכילה, מאי [מהו]? האם גם הוא מחוייב בנטילת ידים לאחר מכן? אמר ליה [לו]: הא לא מיבעיא [זו לא נצרכה לומר] שבוודאי חייב.

זוהר ספר הזהר, צו ט״ז

(פָּתַח רִבִּי יוֹסֵף וְאָמַר) וְעַל דָּא כְּתִיב (תהלים פ''ז) וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יוּלַד בָּהּ חָד לְדִינָא וְחָד לְרַחֲמֵי כַּד מִזְדַּוְּגֵי כַּחֲדָא בְזִוּוּגָא חָד כְּדֵין צִיּוֹן אִקְרֵי וְצִיּוֹן וִירוּשָׁלַם אִשְׁתְּמוֹדַע וְאִשְׁתְּכַח וְדָא בְדָא תַלְיָיא פָּתַח רִבִּי יוֹסֵף וְאָמַר כְּתִיב (ויקרא כ') וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים. מָאן דִּמְקַדֵּשׁ גַּרְמֵיהּ מִלְּרַע. מְקַדְּשִׁין לֵיהּ מִלְּעֵילָא מָאן דִּמְסָאֵיב גַּרְמֵיהּ מִלְּרָע מְסַאֲבִין לֵיהּ מִלְּעֵילָא. מְקַדְּשִׁין לֵיהּ מִלְּעֵילָא יֵאוֹת דְּהָא קְדוּשָׁה דְּמָארֵיהּ שַׁרְיָיא עֲלֵיהּ אֲבָל מְסָאֲבִין לֵיהּ מֵאָן אֲתַר. וְאִי תֵימָא מִלְּעֵילָא וְכִי מְסָאֲבוּתָא שַׁרְיָיא לְעֵילָא אָמַר רִבִּי חִיָּיא הַיְינוּ דְתָנֵינָן בְּעוֹבָדָא דִלְתַתָּא אַתְעַר עוֹבָדָא לְעֵילָא אִי עוֹבָדָא דִלְתַתָּא הִיא בִקְדוּשָׁה אַתְעַר קְדוּשָׁה לְעֵילָא וְאָתֵי וְשַׁרְיָיא עֲלֵיהּ וְאִתְקַדָּשׁ בֵּיהּ. וְאִי אִיהוּ אִסְתְּאַב לְתַתָּא אַתְעַר רוּחַ מִסְאֲבוּתָא לְעֵילָא וְאָתֵי וְשַׁרְיָיא עֲלֵיהּ וְאִסְתְּאַב בֵּיהּ דְּהָא בְעוֹבָדָא תַלְיָיא מִלְתָא. דְּהָא לֵית לָךְ טָב וּבִישׁ קְדוּשָׁה וּמִסְאֲבוּתָא דְלֵית לֵיהּ עִיקָרָא וְשָׁרְשָׁא לְעֵילָא. וּבְעוֹבָדָא דִלְתַתָּא אִתְעַר עוֹבָדָא דִלְעֵילָא. מַה דְּתָלֵי בְעוֹבָדָא בְעוֹבָדָא אַתְעַר לְעֵילָא וְאִתְעֲבִיד עוֹבָדָא וּמַה דְתָלֵי בְמִלִּין בְּמִלִּין כַּד אִתְגְּזַר בְּמִלָּה אַתְעַר הָכִי לְעֵילָא. וְאִי תֵימָא מִלָּה מַה אַתְעַר אֶלָּא הָכִי כְּתִיב (ישעיה נ''ח) וְדַבֵּר דָּבָר. הַהוּא דָבָר אַתְעַר מִלָּה אַחֲרָא לְעֵילָא דְאִקְרֵי דָבָר (הושע א') דְּבַר יְיָ אֲשֶׁר הָיָה (שמואל א' ג') וּדְבַר יְיָ הָיָה יָקָר (תהלים ל''ג) בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ דְּהָא תָנֵינָן הַהִיא מִלָּה סַלְקָא וּבָקַע רְקִיעִין עַד דְּסַלְקָא (ס''א) דְאִתְיַישְׁבָא) בְדוּכְתֵּיהּ וְאַתְעַר מַה דְאַתְעַר אִי טָב טָב אִי בִישׁ בִּישׁ וְעַל דָּא כְתִיב (דברים כ''ג) וְנִשְׁמַרְתָּ מִכָּל דָּבָר רָע. אַרְבַּע מִינִין בַּלּוּלָב וְאִינוּן שִׁבְעָה וְאִי תֵימָא דְשִׁבְעָה מִינִין אִינוּן לָאו הָכִי אֶלָּא אַרְבָּעָה נִינְהוּ וְאִינוּן מִתְפָּרְשִׁין לִתְלָתָא אוֹחֲרָנִין וּבְעוֹבָדָא דִילְהוֹן אִתְעֲרוּ שִׁבְעָה אַחֲרָנִין לְעֵילָא לְאוֹטָבָא עָלְמָא בְּכַמָּה סִטְרִין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אַף עַל גַּב דְּאִיהִי בִכְלָלָא מִתְבָּרְכָא מִכֻּלְּהוּ שִׁית (ס''א וּלְאִתְבָּרְכָא מֵאִינוּן שִׁית) וּמִנַּחְלָא דְעַמִּיקָא דְמַבּוּעָא דְנָגִיד וְלָא פָסִיק לְעָלְמִין מֵימוֹי מִלְּנַגְדָא עֲלַיְיהוּ וְיַנְקָא לְבַת. דְּהָא בְגִין דְּאִיהִי בַת לָהּ לְעָלְמָא עִלָּאָה וְתַתָּאָה אִתְבָּרְכָא מִנַּיְיהוּ בְאַתְעֲרוּתָא דָא דְּהָא בְשַׁעְתָּא דִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְבָּרְכָא מִנַּיְיהוּ כֻּלְּהוּ עָלְמִין אִתְבָּרְכָן וְעַל דָּא סוֹבְבִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ כְּמָה דְאִתְּמַר. וְעוֹד בְּאַתְעֲרוּתָא דָא כֻלְּהוּ שִׁיתָא מִתְבָּרְכָן בְּמַיָּא לְאִסְתַּפְּקָא בֵיהּ וְאִשְׁתַּאֲבִין כֻּלְּהוּ מִמַּבּוּעָא דְיֵינָא (דְמַיָּא) (ס''א דְנַחֲלָא) עֲמִיקָא דְכֹלָּא לְנַחֲתָא לְעָלְמָא. וּבְגִין כָּךְ בַּעְיָין כֻּלְּהוּ לַחִין וְלָא יְבֵשִׁין לְאַמְשָׁכָא בִּרְכָּאָן לְעָלְמָא בְּגִין דְּאִילָנֵי אִלֵּין כֻּלְּהוּ לַחִין תְּדִירָא וְטַרְפִּין דִּילְהוֹן מִשְׁתַּכְּחִין תְּדִירָא וּזְמַן חֶדְוָותָא דִילְהוֹן בְּהָאי זִמְנָא. וְתָנֵינָן בְּסִפְרָא דְרַב הַמְנוּנָא סָבָא דְהָא הַהוּא חֵילָא דְאִתְפַּקְדָא עַל אִילָנִין אִלֵּין כָּל חָד וְחָד מֵאִלֵּין לָא נָטִיל בִּרְכָאָן דְּחֶדְוְותָא לְעֵילָא אֶלָּא בְזִמְנָא דָא וְחֶדְוָותָא דִילְהוֹן כֻּלְּהוּ לְעֵילָא וְחֶדְוָותָא דְאִילָנִין אִלֵּין לְתַתָּא כֻלְהוּ בְזִמְנָא דָא הוּא וְאִתְעֲרוּתָא בְאִינוּן קִדּוּשֵׁי מַלְכָּא תַלְיָין. וְכַד יִשְׂרָאֵל נַטְלֵי לוֹן כֹּלָּא אַתְעַר בְּזִמְנָא דָא וְעָלְמָא מִתְבָּרְכָא וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרְכָא לְאַרְקָא בִרְכָאָן לְעָלְמָא:

תרגום הזוהרפָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, כָּתוּב, וּלְצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ וְאִישׁ יוּלַד בָּהּ, אֶחָד דִּין וְאֶחָד רַחֲמִים, כְּשֶׁמִתְחַבְּרִים יַחַד בְּזִווּג אֶחָד, אָז נִקְרָא צִיּוֹן, וְצִיוֹן וִירוּשָׁלַיִם נוֹדַע וְנִמְצָא, וְזֶה בָּזֶה תָּלוּי. פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, כָּתוּב, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים. מִי שֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה. מִי שֶׁמְּטַמֵּא עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה מְטַמְּאִים אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה. שׁוֹאֵל, מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה, יָפֶה הוּא. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁקְּדֻשַּׁת אֲדוֹנוֹ שׁוֹרֶה עָלָיו, אֲבָל מְטַמְּאִים אוֹתוֹ, מֵאֵיזֶה מָקוֹם מְטַמְּאִים אוֹתוֹ, וְאִם תֹּאמַר, מִלְּמַעְלָה, וְכִי יֵשׁ טוּמְאָה לְמַעְלָה. אָמַר רַבִּי חִיָּא, הַיְנוּ שֶׁלָּמַדְנוּ, בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה מִתְעוֹרֵר מַעֲשֵׂה לְמַעְלָה, אִם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלְּמַטָּה הוּא בִּקְדֻשָּׁה, מִתְעוֹרֶרֶת קְדֻשָּׁה מִלְּמַעְלָה וּבָאָה וְשׁוֹרֵית עַל הָאָדָם וּמִתְקַדֵּשׁ בּוֹ. וְאִם הוּא מְטַמֵּא עַצְמוֹ מִלְּמַטָּה, מִתְעוֹרֵר רוּחַ הַטּוּמְאָה מִלְּמַעְלָה, וּבָא וְשׁוֹרֶה עָלָיו וְנִטְמָא בּוֹ. כִּי בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁל הָאָדָם תָּלוּי הַדָּבָר. כִּי אֵין לְךְ טוֹב וָרָע, קְדֻשָּׁה וְטוּמְאָה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ עִקָּר וְשֹׁרֶשׁ לְמַעְלָה, וּבַמַּעֲשֶׂה שֶׁל מַטָּה מִתְעוֹרֵר מַעֲשֵׂה שֶׁלְּמַעְלָה, מַה שֶּׁתָּלוּי בַּמַּעֲשֶׂה, מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה וְנַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה. וּמַה שֶּׁתָּלוּי בַּדִּבּוּר, הוּא בְּדִבּוּר, כִּי כְּשֶׁנִּגְזָר דִּבּוּר לְמַטָּה, מִתְעוֹרֵר כָּךְ לְמַעְלָה. וְאִם תֹּאמַר, דִּבּוּר, מַהוּ שֶׁמִּתְעוֹרֵר לְמַעְלָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כָּךְ כָּתוּב, וְדַבֵּר דָּבָר, דִּבּוּר הַהוּא מְעוֹרֵר דִּבּוּר אַחֵר לְמַעְלָה שֶׁנִּקְרָא דָּבָר, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה. וּדְבַר ה' הוּא יָקָר. בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, שֶׁכָּל אֵלּוּ רוֹמְזִים עַל הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת דָּבָר. כִּי לָמַדְנוּ דִּבּוּר הַהוּא שֶׁל הָאָדָם עוֹלֶה וּבוֹקֵעַ רְקִיעִים עַד שֶׁעוֹלֶה בִּמְקוֹמוֹ, וּמְעוֹרֵר מַה שֶּׁמְּעוֹרֵר, אִם טוֹב, טוֹב. וְאִם רָע, רָע. וְעַל כֵּן כָּתוּב, וְנִשְׁמַרְתֶּם מִכֹּל דָּבָר רָע. אַרְבַּע מִינִים יֵשׁ בַּלּוּלָב, וְהֵם שִׁבְעָה, דְּהַיְנוּ שָׁלֹשׁ הַדָּסִים, וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת, וְלוּלָב, וֶאֱתְרוֹג. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֵם שִׁבְעָה מִינִים. אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא הֵם אַרְבַּע מִינִים, וְהֵם נֶחֱלָקִים לְשָׁלֹשׁ אֲחֵרִים, כִּי הֶהָדָס נֶחֱלָק לִשְׁלֹשָה, וְהָעֲרָבוֹת לִשְׁנַיִם, וְנִתּוֹסְפוּ שְׁנַיִם עַל הֶהָדָס, וְאֶחָד עַל הָעֲרָבוֹת, וְעַל כֵּן הֵם שִׁבְעָה. וּבַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם, דְּהַיְנוּ בִּנְטִילָתָם לְשֵׁם מִצְוָה, מִתְעוֹרְרִים שִׁבְעָה אֲחֵרִים לְמַעְלָה, לְהֵטִיב הָעוֹלָם בְּכַמָּה בְּחִינוֹת. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּכְלָל שֶׁבַע הַסְּפִירוֹת, הִיא מִתְבָּרֶכֶת מִן כָּל שֵׁשׁ הַסְּפִירוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּהּ, וּמֵהַנַּחַל הֶעָמֹק שֶׁהַמַּבּוּעַ נִמְשָׁךְ, וּמֵימָיו אֵינָם נִפְסָקִים לְעוֹלָם מִלְּהִמָּשֵׁךְ עֲלֵיהֶם, וְהִיא מֵנִיקָה אֶת הַבַּת, כִּי מִשּׁוּם שֶׁהִיא בַּת לָהּ, לְעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וּלְעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, שֶׁהוּא ז''א, הִיא מִתְבָּרֶכֶת מֵהֶם בָּהִתְעוֹרְרוּת הַזּוֹ. כִּי בְּשָׁעָה שֶׁכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרֶכֶת מֵהֶם, כָּל הָעוֹלָמוֹת מִתְבָּרְכִים, שֶׁמְּקַבְּלִים מִמֶּנָּהּ, וְעַל כֵּן סוֹבְבִים אֶת הַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ. וְעוֹד כִּי בְּהִתְעוֹרְרוּת הַזּוֹ, שֶׁל נְטִילַת אַרְבַּע מִינִים, מִתְבָּרְכוֹת כָּל שֵׁשׁ הַסְּפִירוֹת חג''ת נה''י, בַּמַּיִם, לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ, וְשׁוֹאֲבִים כֻּלָּם, מִמַּבּוּעַ הַנַּחַל הֶעָמֹק מִכֹּל, לְהוֹרִיד לָעוֹלָם. וְעַל כֵּן צְרִיכִים כָּל אַרְבַּע מִינִים, לִהְיוֹת לַחִים וְלֹא יְבֵשִׁים, לְהַמְּשִׁיךְ בְּרָכוֹת לָעוֹלָם. כִּי אִילָנוֹת אֵלּוּ, הֲדַס וַעֲרָבָה וְלוּלָב, כֻּלָּם לַחִים תָּמִיד, וְהֶעָלִים שֶׁלָּהֶם נִמְצָאִים תָּמִיד, בָּאִילָן בֵּין בַּקַּיִץ וּבֵין בַּחֹרֶף, וּזְמָן שִׂמְחָתָם הוּא בַּזְּמָן הַהוּא, שֶׁל שִׁבְעַת יְמֵי סֻכּוֹת. וְלָמַדְנוּ בְּסִפְרוֹ שֶׁל רַב הַמְּנוּנָא סָבָא, כִּי הַכֹּחַ הַהוּא שֶׁנִּתְמַנֶּה עַל הָאִילָנוֹת הָאֵלּוּ, שֶׁל אַרְבַּע מִינִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאֵלּוּ, אֵינוֹ לוֹקֵחַ בְּרָכוֹת שֶׁל שִׂמְחָה לְמַעְלָה, אֶלָּא בַּזְּמָן הַהוּא. וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל כֻּלָּם לְמַעְלָה, וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל אִילָנוֹת אֵלּוּ לְמַטָּה. הִיא כֻּלָּהּ בַּזְּמָן הַזֶּה, שֶׁל יְמֵי הַסֻּכּוֹת. וְהִתְעוֹרְרוּת שֶׁלָּהֶם תְּלוּיָה בְּאֵלּוּ קְדוֹשֵׁי הַמֶּלֶךְ, דְּהַיְנוּ בִּנְטִילַת לוּלָב שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹטְלִים אוֹתָם, הַכֹּל מִתְעוֹרֵר בַּזְּמָן הַזֶּה, וְהָעוֹלָם מִתְבָּרֵךְ לְהוֹרִיק בְּרָכוֹת אֶל עוֹלָם הַזֶּה.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות א׳: י״ז-י״ט

א. כָּל הַקָּרְבָּנוֹת הָאֵלּוּ נִקְרָאִים זְבָחִים. וְכָל הָעוֹלוֹת וְהַחֲטָאוֹת וְהָאֲשָׁמוֹת וּשְׁנֵי כִבְשֵׂי שְׁלָמִים שֶׁל עֲצֶרֶת נִקְרָאִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. אֲבָל שְׁלָמִים שֶׁל יָחִיד וְהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח נִקְרָאִים קָדָשִׁים קַלִּים:

ב. הָאֵיבָרִים שֶׁשׂוֹרְפִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ: מִן הַחֲטָאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת וּמִן הָאֲשָׁמוֹת וּמִן הַשְּׁלָמִים הֵם הַנִּקְרָאִים אֵימוּרִין וְאֵלּוּ הֵן הָאֵימוּרִין שֶׁל שׁוֹר אוֹ שֶׁל עֵז הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב וּבִכְלָלוֹ חֵלֶב שֶׁעַל גַּבֵּי הַקֵּיבָה וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת וְחֵלֶב שֶׁעֲלֵיהֶן עִם הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְנוֹטֵל מִן הַכָּבֵד מְעַט עִם הַיּוֹתֶרֶת. וְאִם הָיָה הַקָּרְבָּן מִמִּין הַכְּבָשִׂים מוֹסִיף עַל אֵלּוּ הָאַלְיָה תְמִימָה עִם הַחֻלְיוֹת מִן הַשִּׁדְרָה עַד מְקוֹם הַכְּלָיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד') לְעוּמַת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה. וְכָל הָאֵימוּרִין נִשְׂרָפִין עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן:

ג. הָיְתָה הַבְּהֵמָה מְעוּבֶּרֶת אַף עַל פִּי שֶׁכָּלוּ חֳדָשָׁיו שֶׁל עֻבָּר וַאֲפִילוּ נִמְצָא חַי אֵינוֹ מַעֲלֶה חֶלְבּוֹ עִם חֵלֶב אִמּוֹ. אֶלָּא חֵלֶב אִמּוֹ בִּלְבָד וַהֲרֵי הַעֻבָּר כְּאֶחָד מֵאֵבָרֶיהָ:

מוסר שערי קדושה, חלק ב ו׳: ז׳-י׳

חֵלֶב וְדַם יָדוּעַ שֶׁהֵן מְחַיְּיבֵי כְּרִיתוּת. וְהֵן מְשַׁקְּצִין אֶת הַנֶּפֶשׁ. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּשֵׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא חֳלָף וְנֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם וְיִשְׁתַּמֵד הוּא אוֹ בָנָיו אוֹ יָמוּת הוּא וּבָנָיו אוֹ יֵעָנִי הוּא אוֹ בָנָיו. הַמְּבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם וְהַמָּסוּר הֵם מִכְּלַל וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין לָהֶם תְּחִיַּית הַמֵּתִים. קֶרִי לְבַטָּלָה קָשֶׁה מִן שְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁל אֲחֵרִים. וְעוֹד שֶׁדָּמָם וְדַם זַרְעֲיוֹתֵיהֶן שֶׁאֵין קֵץ נִשְׁפַּךְ דָּמָן. וּבְסֵפֶר הַזּוֹהַר פ' וַיְחִי כֻּלְּהוּ חַיָּיבַיָּא אִית לְהוּ תְשׁוּבָה בַּר מֵהָאי וְכָל עֲבֵירוֹת הַקָּטָן פָּטוּר חוּץ מִזֶּה שֶׁהֲרֵי עֵר וְאוֹנָן קְטַנִּים מִבְּנֵי ז' שָׁנִים הָיוּ וּמֵתוּ בִּידֵי שָׁמָיִם וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁעֲדַיִין לֹא נִצְטַוּוּ עֲלֵיהֶן וְכֵן דּוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב (בראשית ז) כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ וְכָל הַבְּרִיּוֹת נִימּוֹחוּ מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְכָל הָרֶמֶשׂ אֲפִילוּ ג' טְפָחִים מִן הֶעָפָר נִימוּחוּ מַה שֶׁלֹּא הָיָה כֵּן מֵאָז נִבְרָא הָעוֹלָם וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵן וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ זוּלַת מז' מִצְוֹת:

פרשת צו יום שני

תורה ויקרא ו׳: ז׳-י׳

נביאים ירמיהו ז׳: כ״ז-ל׳

כתובים משלי כ״ב: ט״ז-י״ט

משנה משנה עירובין א׳

גמרא עירובין י״ז א: ט״ז-י״ז ב: ז׳

זוהר ספר הזהר, צו ט״ז

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות א׳: י״ז-י״ט

מוסר שערי קדושה, חלק ב ו׳: ז׳-י׳