חק לישראל - פרשת וארא יום ראשון

רש״יוַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל מֹשֶׁ֑ה. דִּבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּט, עַל שֶׁהִקְשָׁה לְדַבֵּר וְלוֹמַר "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה":
ויאמר אליו אני ה'. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לַמִּתְהַלְּכִים לְפָנַי, וְלֹא לְחִנָּם שְׁלַחְתִּיךָ כִּי אִם לְקַיֵּם דְּבָרִי שֶׁדִּבַּרְתִּי לָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים. וּבַלָּשׁוֹן הַזֶּה מָצִינוּ שֶׁהוּא נִדְרָשׁ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת אֲנִי ה' נֶאֱמָן לְהִפָּרַע – כְּשֶׁהוּא אָמוּר אֵצֶל עֹנֶשׁ – כְּגוֹן "וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" (ויקרא י״ט: י״ב), וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר אֵצֶל קִיּוּם מִצְווֹת – כְּגוֹן "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם אֲנִי ה'" (שם כ"ב) – נֶאֱמָן לִתֵּן שָׂכָר:
ושמי ה' לא נודעתי להם. לֹא הוֹדַעְתִּי אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא לֹא נוֹדַעְתִּי, לֹא נִכַּרְתִּי לָהֶם בְּמִדַת אֲמִתּוּת שֶׁלִּי, שֶׁעָלֶיהָ נִקְרָא שְׁמִי ה', נֶאֱמָן לְאַמֵּת דְּבָרַי, שֶׁהֲרֵי הִבְטַחְתִּים וְלֹא קִיַּמְתִּי:
לתת להם ארץ כנען. לְאַבְרָהָם בְּפָרָשַׁת מִילָה נֶאֱמַר "אֲנִי אֵל שַׁדַּי וְגוֹ' וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ" (בראשית י"ז), לְיִצְחָק "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם" (שם כ"ו), וְאוֹתָהּ שְׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם בְּאֵל שַׁדַּי אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב – "אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה וְגוֹ' וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר וְגוֹ'" (שם ל"ה), הֲרֵי שֶׁנָּדַרְתִּי לָהֶם וְלֹא קִיַּמְתִּי:
וגם אני. כְּמוֹ שֶׁהִצַּבְתִּי וְהֶעֱמַדְתִּי הַבְּרִית יֵשׁ עָלַי לְקַיֵּם, לְפִיכָךְ שמעתי את נאקת בני ישראל הַנּוֹאֲקִים, אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר אוֹתוֹ הַבְּרִית, כִּי בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים אָמַרְתִּי לוֹ "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (בראשית ט"ו):
אמר לבני ישראל אני ה'. הַנֶּאֱמָן בְּהַבְטָחָתִי:

נביאים יחזקאל כ״ח: כ״ה-כ״ט: ד׳

כתובים משלי י״ב: כ׳-כ״ה

משנה משנה פאה ה׳

ברטנורהגָּדִישׁ שֶׁלֹּא לֻקַּט תַּחְתָּיו. מִי שֶׁאָסַף וְהִגְדִּישׁ אֶת הָעֳמָרִים לְמָקוֹם אֶחָד בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה שֶׁעֲדַיִן לֹא לָקְטוּ שָׁם הָעֲנִיִּים אֶת הַלֶּקֶט:
כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ לָעֲנִיִּים. דִּקְנָסוּהוּ רַבָּנָן לְפִי שֶׁהִגְדִּישׁ עַל גַּב הַלֶּקֶט, וַאֲפִלּוּ הִגְדִּישׁ חִטִּים עַל גַּבֵּי לֶקֶט שֶׁל שְׂעוֹרִים הֲוֵי כָּל הַנּוֹגֵעַ מִן הַחִטִּים בָּאָרֶץ לָעֲנִיִּים:
הָרוּחַ שֶׁפִּזְּרָה אֶת הָעֳמָרִים. עַל גַּבֵּי הַלֶּקֶט:
כְּדֵי נְפִילָה. כְּדֵי שִׁעוּר שֶׁרָגִיל לִפּוֹל בִּשְׁעַת קְצִירָה, שֶׁהֵם אַרְבָּעָה קַבִּין לְכוֹר זֶרַע, וְהַכּוֹר הוּא שְׁלֹשִׁים סְאִין. וּמִשּׁוּם דְּאָמַר תַּנָּא קַמָּא אוֹמְדִים כַּמָּה לֶקֶט רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת, קָא מַשְׁמַע לָן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֵין הַדָּבָר צָרִיךְ אֹמֶד, שֶׁכְּבָר קָצוּב וְעוֹמֵד כְּדֵי נְפִילָה, בִּשְׁלֹשִׁים סְאִין שֶׁל זֶרַע רָגִיל לִפֹּל מִמֶּנּוּ בִּשְׁעַת קְצִירָה אַרְבָּעָה קַבִּין, וְכָךְ יִתֵּן לָעֲנִיִּים:

עיקר תוספות יום טוב(א) בָּאָרֶץ מְחֻבָּר אֶל מַה שֶּׁיִּהְיֶה שָׁם מִן הַלֶּקֶט. הָרַ"מ: הר''מ
(ב) וּלְכָךְ אֵין אוֹמְדִין כְּמוֹ בְּסֵיפָא. וּמְפָרֵשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי דְּהֶפְקֵר בֵּית דִּין הֶפְקֵר וּלְהָכִי פְּטוּרִים מִן הַמַּעַשְׂרוֹת:
(ג) וְנוֹתֵן כוּ'. בְּתוֹרַת לֶקֶט, וּפָטוּר מִמַּעַשְׂרוֹת, שֶׁמִּן הַסָּפֵק נוֹתְנָם לָעֲנִיִּים וּסְפֵק לֶקֶט לֶקֶט:
(ד) וְאֵין הַפֵּרוּשׁ הָכָא כְּמוֹ בְּבָבָא מְצִיעָא מִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק ט', דְּהָתָם כְּדֵי שִׁעוּר שֶׁזּוֹרְעִים בָּהּ. וְהָרַ"מ פֵּרֵשׁ הָכָא כֵּן, מִיהוּ בַּגְּמָרָא מַשְׁמַע כְּפֵרוּשׁ הָרַ"ב:

ברטנורהשִׁבֹּלֶת שֶׁבַּקָּצִיר. שִׁיֵּר בִּקְצִירָתוֹ שִׁבֹּלֶת אַחַת שֶׁלֹּא קָצַר, וְרֹאשׁ אוֹתָהּ שִׁבֹּלֶת מַגִּיעַ לַקָּמָה, אִם אוֹתָהּ שִׁבֹּלֶת נִקְצֶרֶת עִם הַקָּמָה הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁהַקָּמָה מַצִּילָתָהּ, דְּלֹא קָרִינַן בָּהּ לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ (דברים כד):
מְעַשֵּׂר שִׁבֹּלֶת אַחַת וְנוֹתֵן לוֹ. לְפִי שֶׁחַיָּב לִתֵּן לוֹ דָּבָר מְתֻקָּן כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה שִׁבֹּלֶת שֶׁל לֶקֶט דִּפְטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְמָרֵחַ חָל שֵׁם מַעֲשֵׂר עָלָיו, כְּמוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִין שֶׁחָל עָלָיו שֵׁם מַעֲשֵׂר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְמָרֵחַ. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה, מֵבִיא שְׁתֵּי שִׁבֳּלִים מִגָּדִישׁ זֶה שֶׁנִּתְעָרְבָה בוֹ שִׁבֹּלֶת שֶׁל לֶקֶט, וְאוֹמֵר עַל אַחַת מֵהֶן, אִם זוֹ לֶקֶט מוּטָב, וְאִם לָאו הֲרֵי מַעַשְׂרוֹתֶיהָ קְבוּעִים בְּזוֹ הַשֵּׁנִית, וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הָרִאשׁוֹנָה. וּבַיְרוּשַׁלְמִי פָּרֵיךְ וְנֵחוּשׁ שֶׁמָּא זֹאת הַשְּׁנִיָּה שֶׁקָּבַע עָלֶיהָ הַמַּעַשְׂרוֹת שֶׁל לֶקֶט הִיא, וְכֵיוָן שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר אֵין הַמַּעַשְׂרוֹת קוֹבְעִים בָּהּ שֶׁאֵין מַפְרִישִׁין מִן הַפָּטוּר עַל הַחִיּוּב, וּמְשָׁנֵי שֶׁלּוֹקֵחַ שִׁבֹּלֶת שְׁלִישִׁית וְאוֹמֵר אִם הַשְּׁנִיָּה שֶׁקָּבַעְתִּי בָּהּ הַמַּעַשְׂרוֹת הִיא לֶקֶט וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת מַעֲשֵׂר, הֲרֵי זוֹ הַשְּׁלִישִׁית מַעֲשֵׂר עַל הָרִאשׁוֹנָה:
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְכִי הֵיאַךְ הֶעָנִי הַזֶּה מַחֲלִיף דָּבָר שֶׁלֹּא בָא בִרְשׁוּתוֹ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנָן קָאָמַר לְהוּ, לְדִידְכוּ דְּפַלְגִיתוּ עָלַי (לעיל פ"ד מ"ט) בְּעָשִׁיר שֶׁלָּקַט פֵּאָה לֶעָנִי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר זָכָה לוֹ וְאַתּוּן אָמְרִיתוּ דְּלֹא זָכָה לוֹ, הֵיאַךְ הֶעָנִי הַזֶּה מַחֲלִיף דָּבָר שֶׁלֹּא בָא בִרְשׁוּתוֹ, דְּהָא אֵין בַּעַל הַשָּׂדֶה יָכוֹל לְזַכּוֹת לוֹ אֶת הַלֶּקֶט לְפִי דִבְרֵיכֶם, וְנִמְצָא דְלֶקֶט זֶה לֹא בָא בִרְשׁוּתוֹ שֶׁל עָנִי, אֶלָּא לְדִבְרֵיכֶם מְזַכֶּה אֶת הֶעָנִי בְּכָל הַגָּדִישׁ עַל מְנָת לְהַחֲזִיר, דְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר שְׁמָהּ מַתָּנָה, וְנִמְצֵאת אוֹתָהּ שִׁבֹּלֶת שֶׁהִיא לֶקֶט בָּאָה לְיַד הֶעָנִי וְיָכוֹל לְהַחְלִיפָהּ בְּאַחֶרֶת. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, הָכָא עָשׂוּ אֶת שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כְּזוֹכֶה, וְחָשְׁבִינַן לְהַאי שִׁבֹּלֶת שֶׁל לֶקֶט כְּאִלּוּ בָּאָה לְיָדוֹ שֶׁל עָנִי, אַף עַל גַּב דְּלֹא זָכָה בָהּ, לְעִנְיַן זֶה שֶׁיָּכוֹל לְהַחְלִיפָהּ בְּאַחֶרֶת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(ה) עִם הַקָּמָה. שֶׁיָּכוֹל לִקְמֹץ הַשִּׁבֹּלֶת עִם הַקָּמָה כְּשֶׁרוֹצֶה לְקוֹצְרָהּ:
(ו) מְעַשֵּׂר. וְהוּא הַדִּין שֶׁחַיָּב בִּתְרוּמָה גְדוֹלָה. עַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּשֵׁם הָרַ"שׁ:
(ז) וְנוֹתֵן. וְאֵין צָרִיךְ הֶעָנִי לְהַמְתִּין עַד שֶׁיְּתַקֵּן גָּדִישׁ שֶׁל עַצְמוֹ, דְּוַדַּאי הַגָּדִישׁ עַצְמוֹ נַמִּי בָּעֵי תִּקּוּן שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ שִׁבֹּלֶת הַפְּטוּרָה מִן הַמַּעַשְׂרוֹת:
(ח) וְהַשְׁתָּא לְדִידֵיהּ יָכוֹל לִזְכּוֹת לֶעָנִי, וַאֲפִלּוּ בַּעַל הַשָּׂדֶה. וְאַף עַל גַּב דְּבַעַל שָׂדֶה עָנִי מֻזְהָר לִלְקֹט לֶקֶט שֶׁלּוֹ. הָרַ"שׁ:
(ט) וְאַתְיָא כְּרַבִּי יוֹסֵי דִּסְבִירָא לֵיהּ הָכִי בְּמִשְׁנָה ח'‏ פֶּרֶק ב'‏ דִבְכוֹרוֹת. יְרוּשַׁלְמִי:

ברטנורהאֵין מְגַלְגְּלִין בְּטוֹפֵחַ. מִין קִטְנִית דַּק, שֶׁקּוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי גילבא"ן. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ שֶׁהוּא מִין זֶרַע שֶׁקּוֹרִין לוֹ קורטמ"ן וְדוֹמֶה לִשְׂעוֹרִים. וְאוֹמֵר רַבִּי מֵאִיר שֶׁאֵין מְגַלְגְּלִין זֶה הַמִּין עִם שְׁאָר מִינֵי זְרָעִים, לִקְצֹר אוֹתָם בְּיַחַד, כִּי הַלֶּקֶט שֶׁהָיָה רָאוּי לִפֹּל מִשְּׁאָר מִינֵי זְרָעִים יִפֹּל מִזֶּה הַמִּין הַגָּרוּעַ, וְנִמְצָא מַפְסִיד לָעֲנִיִּים:
וַחֲכָמִים מַתִּירִים מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר. שֶׁיִּפֹּל לֶקֶט מִשְּׁאָר זְרָעִים כְּמוֹ מִן הַטּוֹפֵחַ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים. פֵּרוּשׁ אַחֵר אֵין מַעֲלִין מַיִם בַּגַּלְגַּל מִן הַבּוֹר לְהַשְׁקוֹת אֶת הַשָּׂדֶה אוֹ לְהַרְבִּיצָהּ עַד שֶׁיְּהֵא מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עָלֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁהָעֲנִיִּים בָּאִים בִּשְׁבִיל הַלֶּקֶט, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַפְסִיד לָעֲנִיִּים. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּשׁוּמוּ הַהֶפְסֵד שֶׁל עֲנִיִּים בָּזֶה וְיִתֵּן בַּעַל הַשָּׂדֶה כְּפִי הַשּׁוּמָא שֶׁיָּשׁוּמוּ עָלָיו, וּלְרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר אֵין מְגַלְגְּלִין, שָׁמִין לְבַעַל הַבַּיִת הֶפְסֵדוֹ וְנוֹטֵל מִן הָעֲנִיִּים:

ברטנורההַמַּחֲלִיף עִם הָעֲנִיִּים. נוֹתֵן תְּבוּאָה אוֹ פֵּרוֹת לֶעָנִי בְּחִלּוּף מַה שֶּׁלִּקֵּט:
שֶׁלּוֹ פָּטוּר. מִן הַמַּעֲשֵׂר. מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הֶעָנִי שֶׁהוּא שֶׁל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה:
וְשֶׁל עֲנִיִּים חַיָּב. מַה שֶּׁנָּתַן בַּעַל הַבַּיִת לֶעָנִי מִתְּבוּאָתוֹ, וְחַיָּב לְעַשֵּׂר קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ לֶעָנִי:
שְׁנַיִם שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַשָּׂדֶה. וְהֵם עֲנִיִּים:
בַּאֲרִיסוּת. לְמֶחֱצָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִיעַ, וְהֵם נַעֲשִׂים כְּבַעַל הַבַּיִת, וּבַעַל הַבַּיִת עָנִי אָסוּר בְּלֶקֶט שֶׁל שָׂדֵהוּ דִּכְתִיב (ויקרא יט) לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי, אַזְהָרָה לֶעָנִי שֶׁלֹּא יְלַקֵּט הַלֶּקֶט שֶׁלּוֹ, וְחַיָּב לְהַפְרִישׁ מַעְשַׂר עָנִי וְלָתֵת אוֹתוֹ לְעָנִי אַחֵר. וְדַוְקָא כָּל אֶחָד עַל חֶלְקוֹ נַעֲשֶׂה כְּבַעַל הַבַּיִת, וְלֹא עַל חֵלֶק חֲבֵרוֹ. הִלְכָּךְ מֻתָּרִין לִתֵּן זֶה לָזֶה מַעְשַׂר עָנִי:
שֶׁקִּבְּלָהּ מִמֶּנּוּ לְמֶחֱצָה. שֶׁזָּכָה בִּמְחֻבָּר. אֲבָל אִם אָמַר לֵיהּ [שְׁלִישׁ] מַה שֶּׁאַתָּה קוֹצֵר, אֵין לוֹ חֵלֶק אֶלָּא בַּתָּלוּשׁ, וְחִיּוּב לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה הַכֹּל עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁכְחַת הָעֳמָרִים בַּתָּלוּשׁ בִּשְׁעַת עִמּוּר, מִכָּל מָקוֹם כָּאן פָּטוּר דְּלֹא קָרִינַן בֵּיהּ קְצִירְךָ הוֹאִיל וְלֹא זָכָה אֶלָּא בַּתָּלוּשׁ. וְגֵר שֶׁנִּתְגַּיֵּר לְאַחַר קְצִירָה דְּחַיָּב בְּשִׁכְחָה לְעֵיל לְרַבִּי יְהוּדָה, הַיְנוּ מִשּׁוּם דְּקָרִינַן בֵּיהּ שָׂדְךָ. וּמִכָּל מָקוֹם מֵהַאי טַעֲמָא לֹא מְחַיְּבִינַן גֵּר בְּלֶקֶט, מֵאַחַר שֶׁעִקָּרוֹ בִּמְחֻבָּר:

עיקר תוספות יום טוב(יב) בְּשֶׁלּוֹ. וּסְפָרִים אֲחֵרִים גָּרְסִינַן שֶׁלּוֹ:
(יג) כִּדְאַשְׁכְּחָן לְעֵיל גַּבֵּי שִׁבֹּלֶת שֶׁנִּתְעָרְבָה:
(יד) וְהוּא הַדִּין לְכָל הַמַּתָּנוֹת וּמִשּׁוּם דְּמַעֲשַׂר עָנִי לֹא דָמִי לְלֶקֶט כְּמוֹ שִׁכְחָה וּפֵאָה, וַאֲפִלּוּ הָכִי אַתְיָא, לְפִי דְלֹא שְׁנָא לָן בֵּין מַתָּנָה לְמַתָּנָה הִלְכָּךְ חֲבִיבָא לֵיהּ לְתַנָּא לְאַסְבּוֹרֵי בְּמַעֲשַׂר עָנִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(טו) עַיֵּן בְּפֵרוּשׁוֹ לַמִּשְׁנָה דִּלְקַמָּן. וּמַה שֶּׁכָּתַב דְּלֹא מְחַיְּבִין גַּם בְּלֶקֶט מֵאַחַר שֶׁעִקָּרוֹ בַּמְּחֻבָּר, כְּלוֹמַר דְּבִשְׁעַת קְצִירָתָן מֵהַקַּרְקַע נַעֲשָׂה לֶקֶט:
(טז) בְּמַעְשַׂר עָנִי. שֶׁמְּחֻיָּב לַדָּבָר הַקָּצוּר וְיֵשׁ לוֹ בוֹ חֵלֶק. הָרַ"מ:

ברטנורההַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ. שֶׁמָּכַר לוֹ שָׂדֶה וְקָמָתָהּ. אֲבָל מָכַר אֶת הַקָּמָה בִּלְבָד וְשִׁיֵּר הַשָּׂדֶה לְעַצְמוֹ, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, שֶׁאֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא שָׂדְךָ וְאֵצֶל זֶה אֲנִי קוֹרֵא קְצִירְךָ:
הַמּוֹכֵר מֻתָּר. בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה אִם הוּא עָנִי:
עַל מְנָת שֶׁיְּלַקֵּט בְּנוֹ אַחֲרָיו. שֶׁעַל יְדֵי כֵן הַפּוֹעֵל מְנַכֶּה לוֹ מִן הַשְּׂכִירוּת, וְנִמְצָא פּוֹרֵעַ חוֹבוֹ מִשֶּׁל עֲנִיִּים:
אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלִים. כְּלוֹמַר אַל תִּקְרֵי עוֹלָם אֶלָּא עוֹלִים, אִית דִּמְפָרְשֵׁי אֵלּוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם, שֶׁלֹּא תְשַׁנֶּה הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי עוֹלִים אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, וְקָרֵי לְהוּ עוֹלִים לְשׁוֹן כָּבוֹד, כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרִין לְעִוֵּר סַגִּי נָהוֹר:

עיקר תוספות יום טוב(יז) וְהֻזְקְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָזֶה מִשּׁוּם דְּקָשֶׁה לְהוּ מַאי קָא מַשְׁמַע לָן, מִצְוָה הַמְּפוֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה לֹא תַסִּיג גְּבוּל (דְּבָרִים יט), אָמְנָם לְפִי זֶה נִיחָא שֶׁהוֹדִיעָנוּ שֶׁלֹּא יְשַׁנֶּה מִמַּה שֶּׁגָּבְלוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל פִּי הַקַּבָּלָה, אֵיזֶהוּ לֶקֶט וְאֵיזֶה אֵינוֹ. יְפֵה מַרְאֶה:
(יח) וְקָשֶׁה אִם כֵּן עַל כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה יֵשׁ לִדְרֹשׁ כֵּן. וְנִרְאֶה לִי דְּכָאן אֵינוֹ רוֹצֶה לִגְזֹל הָעֲנִיִּים אוֹ לַעֲקֹר הַמִּצְוָה רַק שֶׁרוֹצֶה לְהַחְכִּים עַל צִוּוּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּמַעְשַׂר עָנִי רְשׁוּת לְבַעַל הַבַּיִת לְחָלֵק, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּפֶרֶק ח'‏ מִשְׁנָה ה'‏ אֲבָל בְּלֶקֶט כוּ'‏ כְּתִיב תַּעֲזֹב אוֹתָם שֶׁהֵם יִטְּלוּ, וְהוּא אֵינוֹ מֵבִין הַטַּעַם לְחַלֵּק בֵּינֵיהֶם, לָכֵן אָמַר עוֹלֵי מִצְרַיִם, כְּשֵׁם שֶׁיְּצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה חוּץ לַטֶּבַע כֵּן מִצְוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:
(יט) שְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים פְּלִיגֵי בְהוּ אֲמוֹרָאֵי בַּיְרוּשַׁלְמִי, וְצָרִיךְ לוֹמַר פְּלוּגְתַיְהוּ מִשּׁוּם דִּתְרֵי קְרָאֵי כְּתִיבֵי בְּמִשְׁלֵי, אֶחָד בְּסִימָן כ"ב וְהַשֵּׁנִי בְּסִימָן כ"ג, וּמַאן דְּדָרִישׁ קַמָּא נָסֵיב לְסִיּוּמֵיהּ אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ וְהַיְנוּ עוֹלֵי מִצְרַיִם. וּמַאן דְּאָמַר פֵּרוּשׁ תִּנְיָן סִיּוּמֵיהּ וּבִשְׂדֵי יְתוֹמִים אַל תָּבֹא, וִיתוֹמִים עֲנִיִּין קְרוּיִין כְּדִכְתִיב וְלַגֵּר וְלַיָּתוֹם. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהלְכֹבָעוֹת. לַעֲשׂוֹת מֵהֶן כְּמִין כֹּבַע בָּרֹאשׁ, שֶׁכָּךְ הָיוּ רְגִילִין לַעֲשׂוֹת עֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִין וְלָשׂוּם בָּרֹאשׁ:
לְכֻמְסָאוֹת. אֵינָם גְּבוֹהִים וּבוֹלְטִים לְמַעְלָה כְּכֹבָעוֹת, אֶלָּא נִכְפָּפִים לְמַטָּה, שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה כָּל כָּךְ, כְּמָה דְתֵימָא (דברים לב) הֲלֹא הוּא כָּמֻס עִמָּדִי:
וְלַחֲרָרָה. קָצַר מְעַט וְעִמֵּר, כְּדֵי לְגַלְגֵּל עִסָּה לַעֲשׂוֹת חֲרָרָה קְטַנָּה עַל גַּבֵּי גֶחָלִים. פֵּרוּשׁ אַחֵר, יֵשׁ שֶׁקּוֹצְרִים הַתְּבוּאָה וּמַגְדִּישִׁים אוֹתָהּ בְּמָקוֹם אֶחָד עַד שֶׁתִּתְאַסֵּף, וְאָז נוֹשְׂאִים אוֹתָהּ לְמָקוֹם שֶׁדָּשִׁים הַתְּבוּאָה, וּמְקוֹם הַדִּישָׁה נִקְרָא גֹּרֶן, וּמַה שֶּׁמַּגְדִּישִׁים עַל גַּבֵּי קַרְקַע נִקְרָא כֹּבָעוֹת, כִּדְמוּת כֹּבַע שֶׁמְּשִׂימִין בָּרֹאשׁ, וּמַה שֶּׁמַּגְדִּישִׁים בַּחֲפִירָה בָּאָרֶץ נִקְרָא כֻּמְסָאוֹת, לְשׁוֹן כָּמֻס עִמָּדִי, וּמַה שֶּׁמַּגְדִּישִׁים בַּעֲגֻלָּה כִּדְמוּת אֶבֶן הָרֵחַיִם נִקְרָא חֲרָרָה, עַל שֵׁם שֶׁהַחֲרָרָה עֲגֻלָּה:
וְלָעֳמָרִים. עָשָׂה עֳמָרִים קְטַנִּים, וְסוֹפוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְּׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה עֹמֶר אֶחָד:
אֵין לוֹ שִׁכְחָה. כְּלוֹמַר מַה שֶּׁשָּׁכַח בַּשָּׂדֶה בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹלִיךְ לְאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ אֵינוֹ שִׁכְחָה, דִּכְתִיב (שם כט) כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְּשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה, מַה קָּצִיר שֶׁאֵין אַחֲרָיו קָצִיר, אַף עִמּוּר שֶׁאֵין אַחֲרָיו עִמּוּר, יָצָא אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֵיהֶן עִמּוּר:
מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה. הַמּוֹלִיךְ מֵאַחַת מֵהַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ לַגֹּרֶן וְשָׁכַח עֹמֶר בְּאַחַת מִן הַמְּקוֹמוֹת הַלָּלוּ, הֲוֵי שִׁכְחָה:
הַמְעַמֵּר לַגָּדִישׁ. וְרוֹצֶה שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְשָׁם יָדוּשׁ אוֹתָם, יֶשׁ לוֹ שִׁכְחָה:
מִמֶּנּוּ וְלַגֹּרֶן. וְאִם נִמְלָךְ עֲלֵיהֶם אַחַר כָּךְ וּמוֹלִיכָם לְמָקוֹם אַחֵר לָדוּשׁ אוֹתָם, אֵין לוֹ שִׁכְחָה:

גמרא ברכות ו׳ ב: י״ח-כ״ח

אָמַר רָב הוּנָא כָּל הַמִּתְפַּלֵּל אֲחוֹרֵי בֵית הַכְּנֶסֶת נִקְרָא רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים י''ב) סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן. אָמַר אַבַּיֵּי לֹא אֲמָרָן אֶלָּא דְלֹא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ לְבֵי כְנִשְׁתָּא אֲבָל מְהַדֵר אַפֵּיהּ לְבֵּי כְּנִישְׁתָא לֵית לָן בָּהּ. הַהוּא גַבְרָא דַהֲוָה מְצַלֵי אֲחוֹרֵי בֵי כְנִשְׁתָּא וְלֹא מְהַדֵּר אַפֵּיהּ לְבֵי כְנִשְׁתָּא. חָלַף אֵלִיָּהוּ חַזְיֵיהּ אִידְמֵי לֵיהּ כְטַיְיעָא. אָמַר לֵיהּ כַדוּ בַּר קַיְמַת קָמֵיהּ מָרָךְ שָׁלַף סַפְסָירָא וְקַטְלֵיהּ, אָמַר לֵיהּ הַהוּא מֵרַבָּנָן לְרַב בִּיבִי בַּר אַבַּיֵּי וְאַמְרֵי לָהּ רַב בִּיבִי לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מָאי (שם) כְּרוּם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם. אָמַר לֵיהּ אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהֵן. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי אֶלְעָזָר דְּאַמְרֵי תַּרְוָויְיהוּ כֵּיוַן שֶׁנִּצְטָרַךְ אָדָם לַבְּרִיּוֹת פָּנָיו מִשְׁתַּנּוֹת כִּכְרוּם שֶׁנֶּאֱמַר (שם) כְּרוּם זֻּלּוּת לִבְנֵי אָדָם. מָאי כְּרוּם כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר עוֹף אֶחָד יֵשׁ בִּכְרַכֵּי הַיָּם וּכְרוּם שְׁמוֹ וְכֵיוַן שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת מִתְהַפֵּךְ לְכַמָּה גַוְונִין. רִבִּי אָמֵי וְרִבִּי אָסֵי דְאַמְרֵי תַּרְוָויְיהוּ כְּאִלּוּ נִדּוֹן בִּשְׁנֵי דִינִין אֵשׁ וּמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (שם ס''ו) הִרְכַּבְתָּ אֱנוֹשׁ לְרֹאשֵׁנוּ בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם. וְאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ אָמַר רַב הוּנָא לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נֶעֱנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים י''ח) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו' עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי. עֲנֵנִי שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וַעֲנֵנִי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמ''א) תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטוֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה') ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לָךְ וַאֲצַפֶּה:

רש״יאחורי בית הכנסת – כל פתחי בית הכנסת היו במזרח והכי תניא בתוספתא דמגילה (פרק ג) מעין מקדש ומשכן פניהם למערב ואחוריהם למזרח והמתפלל אחורי בית הכנסת ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו והא דרב הונא מוקי לה לאביי בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא:
חלף ההוא טייעא – סוחר ערבי:
כדו בר – כדו שתי בר רשות כי האי דאמרינן בסוכה (ד' מה:) הא דעיילי בבר:
כרום זלות – סיפיה דקרא דלעיל:
דברים שעומדים ברומו של עולם – כגון תפלה שעולה למעלה:
כיון שנצטרך אדם לבריות – הוא זל בעיניהם:
לראשנו – להיות נושה בנו דמתרגמינן כנושה (שמות כב) כרשיא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץה ושוב חוזרים לענין דרך הכבוד לבית הכנסת. אמר רב הונא: כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא "רשע", שכן כל הקהל פונה לצד אחד בעת התפילה, והוא מפנה פניו מבית הכנסת ומתפלל לצד אחר, ונראה כמבזה את בית הכנסת ואת המתפללים בו. ורמז לדבר — ממה שנאמר: "סביב רשעים יתהלכון כרום זולות לבני אדם" (תהלים יב, ט), כלומר, "סביב" לבית הכנסת רק "רשעים יתהלכון".
אמר אביי: לא אמרן [אמרנו] קביעת הלכה זו אלא באופן שהוא לא מהדר אפיה לבי כנישתא [מחזיר פניו לכיוון בית הכנסת], אבל כאשר הוא מהדר אפיה לבי כנישתא [מחזיר פניו לבית הכנסת] — לית לן [אין לנו] בה איסור.
ולחיזוק חומר האיסור מובא מעשה: ההוא גברא דקא מצלי [אדם אחד היה מתפלל] אחורי בי כנישתא [בית הכנסת], ולא מהדר אפיה לבי כנישתא [היה מחזיר פניו לבית הכנסת]. חלף [עבר] שם אליהו הנביא. חזייה [ראהו] אותו אדם, אידמי ליה כטייעא [נדמה לו כערבי], אמר ליה לו] אליהו לאותו אדם: כדו בר קיימת קמי מרך [כך אתה עומד לפני אדונך]?! שלף ספסרא וקטליה [חרב והרגו], ללמדנו כמה חמורה עבירה זו.
ו מאחר שדרש רב הונא את הפסוק "סביב רשעים יתהלכון" שסיומו "כרום זולות לבני אדם", מבררים את משמעות המילים הללו. אמר (שאל ) ליה [לו] ההוא מרבנן [אחד החכמים] לרב ביבי בר אביי, ואמרי לה [ויש אומרים] שרב ביבי הוא ששאל את רב נחמן בר יצחק: מאי [מה] פירוש "כרם זלת לבני אדם"?
אמר ליה [לו]: אלו דברים שעומדים ברומו של עולם, מצוות או תפילה ("רום") ובני אדם מזלזלין בהן ("זולות לבני אדם").
ר' יוחנן ור' אלעזר תלמידו דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] פירוש אחר לכך: כיון שנצטרך אדם לבריות, ובכך מזדלזל כבודו בפניהם (" זולות לבני אדם") — פניו משתנות ככרום, שנאמר: "כרם זלת לבני אדם".
ואולם עדיין יש להבין מאי [מהו] "כרום" זה שדובר בו? כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל לבבל, אמר: עוף אחד יש בכרכי הים, ו"כרום" שמו, וכיון שחמה זורחת הריהו מתהפך לכמה גוונין. וכן גם מי שמזדקק לבריות פניו מסמיקות ומחוירות מבושה.
ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם]: המזדקק לבריות כאלו נדון בשני דינים, אש ומים, שנאמר: "הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים" (תהלים סו, יב)
ז ועוד אמר ר' חלבו, אמר רב הונא: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר: "ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יוודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים" וגו' (מלכים א יח, לו–לז), ומאחר שנענה בה אליהו, ודאי שיש בה חשיבות מיוחדת.
בדרך אגב מסבירים מדוע הוצרך לכפול ולומר "ענני ה' ענני". וכך מפרשים: "ענני" פעם אחת — שתרד אש מן השמים, כפי שביקש. ו"ענני" בפעם השנית — שלא יאמרו ישראל מעשי כשפים הם, אלא יקבלו עליהם את האמונה בה' בשלמותה.
הוסיף ר' יוחנן ואמר: אף בתפלת ערבית יש להיזהר, שנאמר: "תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב" (תהלים קמא, ב). רב נחמן בר יצחק אמר: אף תפלת שחרית ראויה לזהירות יתירה, שנאמר: "ה' בקר תשמע קולי, בקר אערך לך ואצפה" (שם ה, ד).

זוהר ספר הזהר, וארא ט׳

פָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (איוב י''ט) גּוּרוּ (ויקרא נ''ב ב') לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן, שַׁדִּין כְּתִיב. גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב מָאן חֶרֶב. דָּא (ויקרא כ''ו) חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. דְּהָא הָאי חֶרֶב קָאִים לְאִסְתַּכְּלָא מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית דְּכָל מָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית נוּקְמָא (ויחי ר''מ ב') דְּנַקְמִין מִנֵּיהּ הָאי חֶרֶב הוּא הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב י''ט) כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חָרֶב. מָאי טַעְמָא. בְּגִין דְּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּבְרִית פָּרִישׁ תִּאוּבְתָּא וְלָא נָטִיל מָאן דְּנָטִיל וְלָא יָהִיב לְאַתְרֵיהּ דְּהָא לָא אִתְעַר לְגַבֵּי אַתְרֵיהּ. וְכָל מָאן דְּנָטִיר לֵיהּ לְהָאי בְּרִית אִיהוּ גְרִים לְאִתְעָרָא לְהָא בְּרִית לְאַתְרֵיהּ וְאִתְבָּרְכָאן עִלָּאִין וְתַתָּאִין. מָאן אִתְעַר הָאי בְּרִית לְאַתְרֵיה. כַּד אִשְׁתַּכְּחוּ זַכָּאִין בְּעַלְמָא. מְנָא לַן מֵהָכָא דִּכְתִיב וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֵת אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם. מָאי מְגוּרֵיהֶם כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חָרֶב. בְּגִין דְּאִיהוּ אֲתַר דְּאַשְׁדֵי מָגוֹר בְּעַלְמָא וְעַל דָּא גוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חָרֶב. אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ. מִיּוֹמָא דְאִתְקְרִיבוּ לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְחִילוּ בָהּ וּדְחִילוּ (נ''א וּדְחִילוּ דְחִילוּ) עִלָּאָה בָהּ לְמֵיטַר פִּקּוּדוֹי. דְּאִי בְהָאי לָא יִשְׁרֵי (נ''א דְּהָא אִי לָא יִשְׁרֵי) דְּחִילוּ עַל רֵישֵׁיהּ דְּבַר נַשׁ לָא דָחִיל לֵיהּ לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוא לְעָלְמִין בִּשְׁאָר פִּקּוּדוֹי. תָּא חֲזֵי בְּאַתְעֲרוּתָא דִלְתַתָּא כַּד אִתְעֲרוּ יִשְׂרָאֵל לְגַבֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְצַוְּוחוּ לָקֳבְלֵיהּ מַה כְּתִיב וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי דְּהָא בִבְרִית הֲוֵי זָכוֹר. וּכְדֵין אִתְעַר תִּיאוּבְתָּא לְאִתְקַשְּׁרָא כֹלָּא בְּקִשּׁוּרָא חָד. כֵּיוָן דְּהָאי בְּרִית אִתְעַר הָא קִשּׁוּרָא דְכֹלָּא אִתְעַר. וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי לְאִזְדַוְּוגָא לֵיהּ בְּאַתְרֵיהּ. וְעַל דָּא לָכֵן אֱמוֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְיָ:

תרגום הזוהרפָּתַח רִבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, כָּתוּב, (איוב י''ט) גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב וכו', מַהוּ חֶרֶב. זֶהוּ חֶרֶב נוֹקֶמֶת נְקַם בְּרִית. כִּי חֶרֶב הַזּוֹ, עוֹמֶדֶת לְהִסְתַּכֵּל עַל מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית, חֶרֶב זוֹ, הִיא הַנּוֹקֶמֶת מִמֶּנּוּ נְקָמָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כִּי חֵמָה עֲוֹנוֹת חֶרֶב. מַהוּ הַטַּעַם, הוּא, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַמְּשַׁקֵּר בַּבְּרִית, מַרְחִיק הַתַּאֲוָה וְאֵינוֹ נוֹטֵל שֶׁפַע מִי שֶׁנּוֹטֵל, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לִמְקוֹמוֹ, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא נִתְעוֹרֵר אֵלָיו מְקוֹמוֹ. וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר בְּרִית הַזֶּה, הוּא גּוֹרֵם לְעוֹרֵר בְּרִית הַזֶּה לִמְקוֹמוֹ, וּמִתְבָּרְכִים הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. מִי מְעוֹרֵר בְּרִית הַזֶּה לִמְקוֹמוֹ. כְּשֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים בָּעוֹלָם, מֵאַיִן לָנוּ זֶה. מִכָּאן, שֶׁכָּתוּב, וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, אֵת אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם. מַהוּ מְגוּרֵיהֶם. הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב. כַּנִּזְכָּר לְעֵיל בְּסָמוּךְ. מִשּׁוּם שֶׁהוּא מָקוֹם הַמַּטִּיל מָגוֹר בָּעוֹלָם, שֶׁעַל כֵּן נֶאֱמַר עָלֶיהָ גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב. אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנִּתְקָרְבוּ אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פָּחֲדוּ בָּהּ פַּחַד, מִפְּנֵי ה', וְיִרְאָה עִלָּאָה הָיְתָה בָּהּ. לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו. וְאִם בָּזוֹ, לֹא יַטִּיל הָאָדָם מוֹרָא עַל רֹאשׁוֹ, לֹא יִירָא עוֹד מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעוֹלָם בִּשְׁאָר הַמִּצְוֹת. בֹּא וּרְאֵה בָּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַטָּה, כַּאֲשֶׁר הִתְעוֹרְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְצָעֲקוּ לְפָנָיו, מַה כָּתוּב, וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי, כִּי הָיָה זוֹכֵר הַבְּרִית, וְאָז הִתְעוֹרֵר הַחֵשֶׁק לְקַשֵּׁר אֶת הַכֹּל בְּקֶשֶׁר אֶחָד כִּי כֵּיוָן שֶׁהַבְּרִית הִתְעוֹרֵר, הִנֵּה הִתְעוֹרֵר קֶשֶׁר כֹּל, וָאֶזְכּוֹר אֶת בְּרִיתִי, פֵּרוּשׁוֹ, לְחַבֵּר אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְעַל כֵּן כָּתוּב, לָכֵן אֱמוֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי הַוָּיָה וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תשובה ג׳: י״ג-י״ד

א. מַטִּילֵי אֵימָה עַל הַצִיבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמיִם זֶה הָרוֹדֶה צִבּוּר בְּחָזְקָה וְהֵן יְרֵאִים וּפוֹחֲדִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה וְכַוָּונָתוֹ לִכְבוֹד עַצְמוֹ וְכָל חֲפֵצָיו שֶׁלֹּא לִכְבוֹד שָׁמַיִם. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אֲנָשִׁים אֵלּוּ שֶׁמָּנִינוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִיִּשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:

ב. וְיֵשׁ עֲבֵירוֹת קַלּוֹת מֵאֵלּוּ. וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהָרָגִיל בָּהֵן אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וּכְדַאי הֵן לְהִתְרַחֵק מֵהֶן וּלְהִזָּהֵר. וְאֵלּוּ הֵן הַמְכַנֶּה שֵׁם לַחֲבֵירוֹ וְהַקּוֹרֵא לַחֲבֵרוֹ בְּכִנּוּיוֹ וְהַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵירוֹ בָּרַבִּים וְהַמִּתְכַּבֵּד בְּקָלוֹן חֲבֵירוֹ וְהַמְּבַזֶּה תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וְהַמְּבַזֶּה רַבּוֹתָיו וְהַמְּבַזֶּה אֶת הַמּוֹעֲדוֹת וְהַמְחַלֵּל אֶת הַקָּדָשִׁים:

ג. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא כְּשֶׁמֵּת בְּלֹא תְשׁוּבָה אֲבָל אִם שָׁב מֵרִשְׁעוֹ וּמֵת הוּא בַּעַל תְּשׁוּבָה וַהֲרֵי זֶה מִבְּנֵי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁאֵין לָךְ דָּבָר שֶׁעוֹמֵד בִּפְנֵי הַתְּשׁוּבָה אֲפִלּוּ כָּפַר בְּעִקָּר כָּל יָמָיו וּבָאַחֲרוֹנָה שָׁב יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ו) שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר ה' וּרְפָאתִיו:

ד. כָּל הָרְשָׁעִים וְהַפּוֹשְׁעִים וְהָעֲבַרְיָינִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֵן שֶׁחָזְרוּ בִתְשׁוּבָה בֵין בְּגָלוּי בֵּין בְּמַטְמוֹנִיּוֹת מְקַבְּלִים אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר (ירמי' ג') שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִּן שׁוֹבָב הוּא שֶׁהֲרֵי בַּסֵּתֶר שָׁב וְלֹא בַּגָּלוּי מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בִתְשׁוּבָה:

מוסר

מהזה"ק ח"ב דף ב' ע"א (ונכתב בלה"ק)

שְׁלשָֹׁה הֵם שֶׁדּוֹחִים הַשְּׁכִינָה מֵהָעוֹלָם וְגוֹרְמִין סִלּוּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַס וְשָׁלוֹם כִּבְיָכוֹל וּבְנֵי אִישׁ הַצוֹעֲקִים בְּלִי נִשְׁמַע קוֹלָם וְאֵלּוּ הֵם הַשּׁוֹכֵב עִם נִדָּה שֶׁלֹּא יֵשׁ טֻמְאָה קָשָׁה כְּמוֹ טֻמְאַת הַנִּדָּה וְנִטְמָא הוּא וְכָל הַקָּרֵב אֵלָיו נִטְמָא עִמּוֹ. בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הַשְּׁכִינָה הוֹלֶכֶת מִשָּׁם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם חֳלָאִים רָעִים עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ אֲשֶׁר יוֹלִיד בְּטֻמְאָתוֹ. מוֹשְׁכִים עָלָיו רוּחַ טֻמְאָה. וְכָל יָמָיו יִהְיֶה בְּטֻמְאָה שֶׁבִּנְיַן וִיסוֹד שֶׁלּוֹ הוּא בְטֻמְאָה חֲמוּרָה וְקָשָׁה מִכָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֲשֶׁר מִיָּד שֶׁקָּרַב לְנִדָּה אוֹתָהּ טֻמְאָה קוֹפֶצֶת עָלָיו דִּכְתִיב (ויקרא ט''ו) וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו. וְהַשֵּׁנִי הַשּׁוֹכֵב עִם הַגּוֹיָה שֶׁמַּכְנִיס אוֹת בְּרִית קדֶשׁ בִּרְשׁוּת סִטְרָא אַחֲרָא. דִּכְתִיב (מלאכי ב') וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר. וְלֹא יֵשׁ קִנְאָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּקִנְאַת הַבְּרִית קדֶשׁ. שֶׁהוּא סוֹד שֵׁם הַקָדוֹשׁ וְסוֹד הָאֱמוּנָה. מִי שֶׁמַּכְנִיס אוֹת בְּרִית קדֶשׁ בִּרְשׁוּת סִטְרָא אַחֲרָא כְּאִלּוּ מְשַׁקֵּר בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַמְּשַׁקֵּר בְּחוֹתָם הַמֶּלֶךְ מְשַׁקֵּר בַּמֶּלֶךְ. לֹא יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אִם לֹא בִּתְשׁוּבָה רַבָּה תְּדִירָה. הַשְּׁלִישִׁי הַהוֹרֵג בָּנָיו הָעֻבָּר שֶׁאִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת וְגוֹרֵם לְהָרְגוֹ בְּמֵעֶיהָ הוֹרֵס בִּנְיָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ה' יַצִילֵנוּ וְיַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כֵּן יְהִי רָצוֹן:

תורה שמות ו׳: ב׳-ז׳