חק לישראל - פרשת וארא יום שני

רש״ינָשָׂ֙אתִי֙ אֶת יָדִ֔י. הֲרִימוֹתִיהָ לְהִשָּׁבַע בְּכִסְאִי:
וגם הקמתי וגו'. וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ אַבְרָהָם לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה לֹא מָצָא קֶבֶר עַד שֶׁקָּנָה בְדָמִים מְרֻבִּים, וְכֵן בְּיִצְחָק עִרְעֲרוּ עָלָיו עַל הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר חָפַר, וְכֵן יַעֲקֹב וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, לִנְטוֹת אָהֳלוֹ, וְלֹא הִרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתַי, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לָמָה הֲרֵעֹתָה? וְאֵין הַמִּדְרָשׁ מִתְיַשֵּׁב אַחַר הַמִּקְרָא מִפְּנֵי כַמָּה דְבָרִים, אַחַת, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וּשְׁמִי ה' לֹא שָׁאֲלוּ לִי, וְאִם תֹּאמַר לֹא הוֹדִיעָם שֶׁכָּךְ שְׁמוֹ, הֲרֵי תְּחִלָּה כְּשֶׁנִּגְלָה לְאַבְרָהָם בֵּין הַבְּתָרִים נֶאֱמַר "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִים" (בראשית ט"ו), וְעוֹד הֵיאַךְ הַסְּמִיכָה נִמְשֶׁכֶת בִּדְבָרִים שֶׁהוּא סוֹמֵךְ לְכָאן וגם אני שמעתי וגו' לכן אמר לבני ישראל? לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר יִתְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל פְּשׁוּטוֹ, דִּבּוּר דָּבוּר עַל אָפְנָיו, וְהַדְּרָשָׁה תִדָּרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כ"ג) – מִתְחַלֵּק לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת (סנהדרין ל"ד):

רש״יוְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל מֹשֶׁ֔ה. לֹא קִבְּלוּ תַנְחוּמִין:
מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ. כָּל מִי שֶׁהוּא מֵצֵר, רוּחוֹ וּנְשִׁימָתוֹ קְצָרָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בִּנְשִׁימָתוֹ: קָרוֹב לְעִנְיָן זֶה שָׁמַעְתִּי בְּפָרָשָׁה זוֹ מֵרַבִּי בָּרוּךְ בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהֵבִיא לִי רְאָיָה מִמִּקְרָא זֶה, "בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה'" (ירמיהו ט"ז) – לָמַדְנוּ כְּשֶׁהַקָּבָּ"ה מְאַמֵּן אֶת דְּבָרָיו אֲפִלּוּ לְפֻרְעָנוּת מוֹדִיעַ שֶׁשְּׁמוֹ ה', וְכָל שֶׁכֵּן הַאֲמָנָה לְטוֹבָה. וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ לְעִנְיָן שֶׁל מַעְלָה, שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לָמָה הֲרֵעֹתָה, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה "חֲבַל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין" – יֵשׁ לִי לְהִתְאוֹנֵן עַל מִיתַת הָאָבוֹת, הַרְבֵּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי אֲלֵיהֶם בְּאֵל שַׁדַּי וְלֹא אָמְרוּ לִי מַה שִּׁמְךָ, וְאַתָּה אָמַרְתָּ מַה שְּׁמוֹ, מָה אֹמַר אֲלֵיהֶם:

נביאים יחזקאל כ״ט: ה׳-ח׳

כתובים משלי י״ב: כ״ו-י״ג: א׳

משנה משנה שבת י״ד

ברטנורהשְׁמֹנָה. הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר כוּ'‏ הַמְּנוּיִין בְּפָרָשַׁת וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי:
הַצָּדָן חַיָּב. שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָן נִצּוֹד:
וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב. דְּיֵשׁ לָהֶן עוֹר וְהַוְיָא לַהּ חַבּוּרָה שֶׁאֵינָהּ חוֹזֶרֶת, וְחַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק שֶׁהִיא תּוֹלָדָה דְּדָשׁ. אִי נַמִּי כֵּיוָן דְּיֵשׁ לָהֶן עוֹר נִצְבָּע הָעוֹר בַּדָּם הַנִּצְרָר בּוֹ וְחַיָּב מִשּׁוּם צוֹבֵעַ:
וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. כְּגוֹן תּוֹלָעִים וְחֶלְזוֹנוֹת וְעַקְרַבִּים, הַחוֹבֵל בָּהֶם פָּטוּר, דְּאֵין לָהֶם עוֹר:
שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ פָּטוּר. דְּאֵין בְּמִינָן נִצּוֹד:
וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב. דְּיֵשׁ לָהֶן עוֹר. וְאֵין הַחוֹבֵל חַיָּב בְּכָל הָנֵי דִּתְנִינַן בְּמַתְנִיתִין אֶלָּא בְּצָרִיךְ לַדָּם, אֲבָל אִם לֹא חָבַל אֶלָּא לְהַזִּיק, הָא קַיְמָא לָן כָּל הַמְקַלְקְלִים פְּטוּרִים:

עיקר תוספות יום טוב(א) לְפִי שֶׁהוּא מְפָרֵק אוֹתוֹ דָּבָר וּמַבְדִּילוֹ מֵחֲבֵרוֹ:
(ב) כֵּן כָּתַב רַשִׁ"י. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, דְּאִם כֵּן אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ נַמִּי לִפְטֹר, אֶלָּא יֵשׁ לוֹמַר דַּאֲפִלּוּ בְּמִינוֹ נִצּוֹד פָּטוּר מִשּׁוּם דַּהֲוֵי מְלָאכָה שֶׁאֵין צְרִיכָה לְגוּפָהּ. וְכָתַב הָרַ"ן דְּהוּא הַדִּין נַמִּי בָּרֵישָׁא אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא לְצֹרֶךְ, אֶלָּא שֶׁאוֹתָן שְׁמֹנָה שְׁרָצִים אֵין דַּרְכָּן לְהַזִּיק וּלְפִיכָךְ כָּל צִידָתָן לְצֹרֶךְ, אֲבָל אִינָךְ דֶּרֶךְ לְצוּדָן שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ. וּמַתְנִיתִין רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דִּמְלָאכָה שֶׁאֵינָה צְרִיכָה לְגוּפָהּ פָּטוּר, וְתֵימַהּ עַל הָרַ"ב וְהָרַמְבַּ"ם שֶׁלֹּא כָּתְבוּ שֶׁאֵינָהּ הֲלָכָה:
(ג) גְּמָרָא. וְלַפֵּרוּשׁ שֶׁכָּתַב מִשּׁוּם מְפָרֵק נִיחָא, שֶׁצָּרִיךְ לַדָּם כְּדֵי לְהַאֲכִיל לִכְלָבָיו. אֲבָל לַפֵּרוּשׁ שֶׁמְּפָרֵשׁ מִשּׁוּם צוֹבֵעַ, וְאֵינוֹ יוֹצֵא, צָרִיךְ לוֹמַר כְּגוֹן שֶׁצָּרִיךְ וְנִיחָא לֵיהּ שֶׁיִּהְיֶה צָבוּעַ בְּעוֹרוֹ, וּדְנָקַט לְהַאֲכִיל לִכְלָבָיו חֲדָא מִתַּרְתֵּי נָקַט. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. וְלַפֵּרוּשׁ דִּמְפָרֵק הָא דְּחַיָּב בְּנִצְרַר הַדָּם אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא וְלֹא נִתְקַיְּמָה מַחְשַׁבְתּוֹ, עַיֵּן פֶּרֶק י"ב מִשְׁנָה ג':

ברטנורהאֵין עוֹשִׂין הִילְמִי. מֵי מֶלַח מְרֻבִּים שֶׁנּוֹתְנִים לְתוֹךְ יְרָקוֹת שֶׁכּוֹבְשִׁין אוֹתָן לְהִתְקַיֵּם:
אֲבָל עוֹשִׂין. מֵי מֶלַח מֻעָטִים כְּדֵי לִטְבֹּל בָּהֶן פִּתּוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל:
וַהֲלֹא הוּא הִילְמִי בֵּין מְרֻבֶּה בֵּין מֻעָט. כְּלוֹמַר אִם הַמְרֻבִּים אֲסוּרִים אַף הַמֻּעָטִים אֲסוּרִים, דְּיֹאמְרוּ מְלָאכָה מְרֻבָּה אֲסוּרָה וּמְלָאכָה מֻעֶטֶת מֻתֶּרֶת, אֶלָּא אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֲסוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְעַבֵּד וּמְתַקֵּן אֶת הָאֹכֶל הַנִּתָּן בְּתוֹכוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם:
וְאֵלּוּ הֵן הַמֻּתָּרִים. נוֹתֵן שֶׁמֶן בְּתוֹךְ הַמַּיִם בַּתְּחִלָּה קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַמֶּלַח, אוֹ נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ הַמֶּלַח קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן אֶת הַמַּיִם, דְּהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבוֹ שֶׁאֵין הַמֶּלַח מִתְעָרֵב יָפֶה עִם הַמַּיִם וּמַתִּישׁ אֶת כֹּחוֹ. אֲבָל לֹא יִתֵּן מַיִם וּמֶלַח בַּתְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אֶת הַשֶּׁמֶן, דְּמִשָּׁעָה שֶׁנּוֹתֵן מַיִם וּמֶלַח יַחַד הוּא נִרְאֶה כִּמְעַבֵּד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

ברטנורהאֵזוֹב יוֹן. מִין אֵזוֹב שֶׁגָּדֵל בֵּין הַקּוֹצִים וּמֵמִית הַתּוֹלָעִים שֶׁבַּמֵּעַיִם:
שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים. וּמוּכְחָא מִלְּתָא דְּלִרְפוּאָה אָכֵיל לֵיהּ, וְאָסוּר לְאָכְלוֹ בְּשַׁבָּת, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁחֹק סַמְמָנִים, דַּהֲוֵי תּוֹלָדָה דְּטוֹחֵן:
אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר. דְּהַרְבֵּה אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהֵן בְּרִיאִים. יוֹעֶזֶר, פולי"ו בְּלַעַ"ז, וְהוּא מְכַלֶּה הַתּוֹלָעִים שֶׁבַּכָּבֵד:
אַבּוּב רוֹעֶה. עֵץ שֶׁגָּדֵל יְחִידִי וְאֵין לוֹ עֲנָפִים, וְקוֹרִין אוֹתוֹ בַּעֲרָבִי עצא"ל רע"י, וְהוּא טוֹב לְמִי שֶׁנִּזֹּק עַל שֶׁשָּׁתָה מַיִם מְגֻלִּים:
כָּל הָאֳכָלִים אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא אֹכֶל וְהַבְּרִיאִים אוֹכְלִים אוֹתוֹ, יָכֹל אָדָם לְאָכְלוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן לִרְפוּאָה:
חוּץ מִמֵּי דְקָלִים. הֵם שְׁנֵי אִילָנוֹת מִמִּינֵי הַדְּקָלִים שֶׁהָיוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבֵינֵיהֶם מַעְיַן מַיִם, וְהַשּׁוֹתֶה מֵהֶם כּוֹס רִאשׁוֹן מְרַפֶּה הַזֶּבֶל שֶׁבְּמֵעָיו, וְכוֹס שֵׁנִי מְשַׁלְשֵׁל, וְכוֹס שְׁלִישִׁי מְנַקֶּה אֶת בְּנֵי מֵעַיִם עַד שֶׁאָדָם מוֹצִיאָם צְלוּלִים כְּדֶרֶךְ שֶׁהִכְנִיסָם:
וְכוֹס שֶׁל עִקָּרִין. לוֹקְחִין שְׂרַף אִילָן שֶׁקּוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי זא"ג אלכסנדרי"א, וְעֵשֶׂב שֶׁקּוֹרִין לוֹ עשב"א אלסדו"ר, פֵּרוּשׁ עֵשֶׂב שֶׁל שִׂמְחָה, וְכַרְכֹּם, וְכוֹתְשִׁין אוֹתָן וְנוֹתְנִין אֶת עֲפָרָן בְּיַיִן. וְהָאִשָּׁה זָבָה שֶׁתִּשְׁתֶּה מֵהֶן שְׁלֹשָׁה כּוֹסוֹת תֵּרָפֵא:
מִפְּנֵי שֶׁהֵן לַיְרוֹקָה. בַּעַל חֹלִי הַנִּקְרָא יֵרָקוֹן, אִם יִשְׁתֶּה מֵהֶן יֵרָפֵא מֵחֹלִי הַיֵּרָקוֹן, אֲבָל יִשָּׁאֵר עָקָר וְלֹא יוֹלִיד, וּלְכָךְ נִקְרָא כּוֹס עִקָּרִין:
לִצְמָאוֹ. אִם אֵינוֹ חוֹלֶה:

עיקר תוספות יום טוב(ה) וּמִשּׁוּם דְּאָיְרֵי בְּמֵי מֶלַח שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לְמַתֵּק הָאֹכֶל וְאֵינָן דְּבַר מַאֲכָל בְּעַצְמוֹ נָקַט נַמִּי לְהָנֵי שֶׁאֵינָן מַאֲכָל מַמָּשׁ וְאַגַּבַן נָקַט נַמִּי אִינָךְ שֶׁיֵּשׁ בָּהֵן רְפוּאָה. וְכָתַב הַמַּגִּיד בְּפֶרֶק כ"א דְּכָל אֵלּוּ הַדִּינִין הֵן בְּבָרִיא שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל לְמִשְׁכָּב וְלֹא חוֹלֶה, דְּהָתְנַן בְּמִשְׁנָה ו'‏ פֶּרֶק ח'‏ דְּיוֹמָא דְּחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ מְטִילִין לוֹ סַם בְּתוֹךְ פִּיו מִשּׁוּם סְפֵק נְפָשׁוֹת:
(ו) כָּל הָאֳכָלִין. לַאֲתוֹיֵי טְחוֹל לַשִּׁנַּיִם וְכַרְשִׁינִין לִבְנֵי מֵעַיִן, כְּלוֹמַר שֶׁקָּשִׁים לָהֶם, וְסַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמֵינָא דְּלָאו אוֹרְחָא לְמֵיכְלִינְהוּ אִי לָאו לִרְפוּאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם וּמוּכְחָא מִלְּתָא וְלִתְּסַר, קָא מַשְׁמַע לָן. וְכָל הַמַּשְׁקִין לַאֲתוֹיֵי מֵי צְלָפִין בְּחֹמֶץ. גְּמָרָא:
(ז) וְכוֹס עִקָּרִים. אַף עַל גַּב דִּמְרַפֵּא לַזָּבָה וְלֹא מֵעַקְרָא כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא. קָרֵי לְהוּ אֱינָשֵׁי בְּשֵׁם עִקָּרִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְפֻרְסָם בְּשֵׁם זֶה וְיִזָּהֲרוּ מֵהֶם בְּנֵי אָדָם לִשְׁתּוֹתוֹ וְיִשְׁתַּדְּלוּ אַחַר רְפוּאָה אַחֶרֶת לְאֵלּוּ הַחֳלָיִים:
(ח) שֶׁמֶן עִקָּרִין. נִרְאָה שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁנִּתְבַּשֵּׂם בְּעִקָּרֵי בְּשָׂמִים וִירָקוֹת. רַשִׁ"י פֵּרֵשׁ כֵּן בְּכוֹס עִקָּרִים:

עיקר תוספות יום טוב(ט) דְּחֹמֶץ מַעֲלֵי לְהוּ הֵיכָא דְּאִיכָּא מַכָּה דִּצְמִיתֵי, וּקְרָא דְּחֹמֶץ לַשִּׁנַּיִם כֵּן הֶעָצֵל לְשׁוֹלְחָיו (מִשְׁלֵי י) דְּמַשְׁמַע דְּקָשֶׁה לְהוּ, מַיְרֵי דְּלֵיכָּא מַכָּה, דִּמְרָפֵי. גְּמָרָא:
(י) גְּמָרָא. וְסֵיפָא דְּקָתָנֵי אֲבָל מְטַבֵּל כְּדַרְכּוֹ, הוּא הַדִּין דַּהֲוָה מָצֵי לְמִתְנֵי בִּמְגַמֵּעַ וּבוֹלֵעַ, אֶלָּא אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא נָקַט. תּוֹסָפוֹת:
(יא) וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אוֹתָהּ הַמְּשִׁיחָה מִשְׁתַּמְשִׁין בָּהּ בְּנֵי אָדָם הַרְבֵּה. וְהָכִי אָמַר רַב בַּגְּמָרָא דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְלֹא מִטַּעֲמֵיהּ, דְּאִלּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן אַף עַל גַּב דְּלֹא שְׁכִיחַ שָׁרֵי, וְרַב סָבַר אִי שְׁכִיחַ אִין אִי לֹא לֹא, וּבְאַתְרָא דְּרַב שְׁכִיחַ מַשְׁחָא דְּוַרְדָא:

גמרא שבת קי״ז ב: י״א-קי״ח ב: ב׳

תָּנוּ רַבָּנָן כַּמָּה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בְּשַׁבָּת שָׁלש. רִבִּי חִידְקָא אוֹמֵר אַרְבַּע. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶם מִקְּרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ (שמות ט''ו) וַיֹּאמֶר משֶה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה' הַיּוֹם לֹא תִמְצָאוּהוּ בַּשָּׂדֶה. רִבִּי חִידְקָא סָבַר הַנֵּי תְּלָתָא הַיּוֹם לְבַר מֵאוּרְתָּא. וְרַבָּנָן סַבְרֵי בַּהֲדֵי דְאוּרְתָּא. תְּנַן נָפְלָה דְלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת מַצִילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת. מָאי לָאו דְּלָא אָכַל. לָא דְאָכַל. שַׁחֲרִית מַצִילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת מָאי לָאו דְּלָא אָכַל. לָא דְאָכַל. בְּמִנְחָה מַצִילִין מְזוֹן סְעוּדָה אֶחָת. מָאי לָאו דְּלָא אָכַל. לָא דְּאָכַל. וְהָא מִדִּקְתָּנֵי סֵיפָא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעוֹלָם מַצִילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעוּדוֹת מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא שָׁלשׁ סְבִירָא לֵיהּ. אֶלָּא מַחְוַורְתָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרִבִּי חִידְקָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא כָּל הַמְּקַיֵּים שָׁלשׁ סְעוּדוֹת בְּשַׁבָּת נִצוֹל מִשָּׁלש פּוּרְעָנִיּוֹת. מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם וּמִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. מֵחֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כְּתִיב הָכָא יוֹם וּכְתִיב הֲתָם (מלאכי ג') הִנֵּה אָנֹכִי שׁוֹלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בֹּא יוֹם וְגוֹמֵר. מִדִּינָה שֶׁל גֵּיהִנָם כְּתִיב הָכָא יוֹם וּכְתִיב הֲתָם (יחזקאל ל''ח) יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא. מִמִּלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג כְּתִיב הָכָא יוֹם וּכְתִיב הֲתָם (יחזקאל ל''ח) בְּיוֹם בֹּא גוֹג. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי כָּל הַמְּעַנֵג אֶת הַשַּׁבָּת נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְלֹא מְצָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' נ''ח) אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ וְגוֹמֵר. לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית י''ג) קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וְגוֹמֵר. וְלֹא כְיִצְחָק שֶׁכָתוּב בּוֹ (שם כ''ו) כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל אֶלָּא כְּיעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שם כ''ח) וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפוֹנָה וָנֶגְבָּה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר נִצוֹל מִשִּׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת כְּתִיב הָכָא (ישעי' נ''ח) וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֶי אָרֶץ וּכְתִיב הֲתָם (דברים ל''ג) וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרוֹךְ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא משנה מצילין בשבת מן הדליקה מזון שלש סעודות. מזון הראוי לאדם — מצילים בשביל אדם, הראוי לבהמה — לבהמה. כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת לפני סעודת ליל שבת — מצילין ממנה מזון שלש סעודות. נפלה הדליקה בשחרית לאחר שכבר אכלו סעודה אחת בליל שבת ולפני סעודת יום השבת — מצילין רק מזון שתי סעודות, במנחה — מזון סעודה אחת. ר' יוסי אומר: לעולם מצילין מזון שלש סעודות שהן השיעור שהתירו חכמים בשבת, ולא חלקו בדבר.
מצילין ממנה מזון שלש סעודות, מאי לאו [האם לא] מדובר באופן שעדיין לא אכל מאומה, ונמצא שחייבים רק בשלוש סעודות ביום השבת! ודוחים: לא, מדובר באופן שאכל כבר סעודה אחת ועדיין נשארו שלוש, וכר' חידקא. ועוד מקשים ממה ששנינו בהמשך: אם פרצה הדליקה בביתו בשחרית יום השבת — מצילין מזון שתי סעודות, מאי לאו [האם לא] מדובר באופן שעדיין לא אכל סעודת שחריתו, ונמצא אם כן שחייבים רק בשלוש סעודות, אחת בלילה ושתים ביום? ודוחים: לא, מדובר באופן שאכל כבר את סעודת שחרית. ושוב מקשים ממה ששינו שם עוד: אם פרצה הדליקה במנחה — מצילין מזון סעודה אחת, מאי לאו [האם לא] מדובר באופן שעדיין לא אכל את סעודת המנחה, ונמצא אם כן שהחובה היא בשלוש סעודות בלבד! ודוחים: לא, מדובר באופן שאכל כבר.
ב אמר ר' שמעון בן פזי שכך אמר ר' יהושע בן לוי משום (בשם) בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח (היסורים הבאים לפני ביאת המשיח), ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג. ומקור לדברים: מחבלו של משיח — דבר זה נלמד מהשוואת הכתובים, שכן כתיב הכא [נאמר כאן] בענין שבת "יום", כאמור: "אכלוהו היום", וכתיב התם [ונאמר שם] "יום", כאמור: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" (מלאכי ג, כג). מדינה של גיהנם — כתיב הכא [נאמר כאן] בשבת "יום" כאמור, וכתיב התם [ונאמר שם] "יום", כאמור: "יום עברה היום ההוא יום צרה ומצוקה יום שואה ומשואה יום חושך ואפלה יום ענן וערפל" (צפניה א, טו), המתפרש כמכוון לעונש הגיהנם. ממלחמת גוג ומגוג — שכן כתיב הכא [נאמר כאן] בענין שבת "יום", וכתיב התם [ונאמר שם] "יום", כאמור: "והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל" (יחזקאל לח, יח).
אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים (גבולות), כלומר, נחלה (שכר) גדולה מאד, שנאמר: "אם תשיב משבת רגליך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד וכיבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר. אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך
נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר" (ישעיה נח, יג-יד) ודוקא נחלת יעקב, לא כאברהם שכתוב בו: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (בראשית יג, יז), כלומר, רק ארץ זו בגבולותיה. ולא כיצחק שכתוב בו: "גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל" (בראשית כו, ג), שמשמעו — ארצות אלה ולא יותר. אלא כיעקב שכתוב בו: "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך" (בראשית כח, יד) שהיא נחלה שלא ניתנו לה גבולות כלל.
רב נחמן בר יצחק אמר: המענג את השבת ניצול משעבוד גליות. ומנין? — כתיב הכא [נאמר כאן] בשבת: "והרכבתיך על במתי ארץ" וכתיב התם [ונאמר שם]: "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרך" (דברים לג, כט). אמר רב יהודה שכך אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, וכפי שנאמר: "והתענג על ה' ויתן לך משאלת לבך" (תהלים לז, ד), ועדיין עונג זה על ה' שנאמר בפסוק איני יודע מהו, ולכן כשהוא אומר "וקראת לשבת ענג" — הוי אומר זה ענג שבת. ושואלים: במה מענגו ליום השבת? רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר בשם רב: אפילו דבר מועט אם לכבוד שבת עשאו — הרי זה עונג. ושואלים: מאי היא [מה הוא] דבר מועט זה? אמר רב פפא: כסא דהרסנא [דגים קטנים מטוגנים].

זוהר ספר הזהר, וארא ט״ז

פָּתַח וְאָמַר (חבקוק ב') כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה. כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נַשׁ לְאִזְדַּהָרָא מִחוֹבוֹי דְּלָא יֶחֱטָא קָמֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי יֵימָא מָאן יַסְהִיד בֵּיהּ. הָא אַבְנֵי בֵיתֵיהּ וְאָעֵי בֵיתֵיהּ יַסְהִידוּ בֵיהּ. וּלְזִמְנִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד בְּהוּ שְׁלִיחוּתָא. תָּא חֲזֵי חוּטְרָא דְאַהֲרֹן דְּאִיהוּ אָעָא יְבֵישָׁא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שֵׁירוּתָא דְנִסִין עָבַד בֵיה וּתְרֵי שְׁלִיחוּתֵי בֵיהּ אִתְעֲבִידוּ. חָד דְאִיהוּ אָעָא יְבֵישָׁא וּבָלַע לְאִינוּן תַּנִּינְיָיא דִלְהוֹן. וְחָד דְהָא לְשַׁעְתָּא אִתְהַדַּר בְּרוּחָא וְאִתְעֲבִיד בִּרְיָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר תִּיפַח רוּחֵיהוֹן דְּאִינוּן דְּאַמְרִין דְּלָא זַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאֲחֲיָיא מֵתַיָיא וְהֵיךְ יִתְעֲבִיד מִנַיְיהוּ בִרְיָה חַדְתָּא. יֵיתוּן וְיֶחֱמוּן אִינוּן טִפְּשָׁאִין חַיָיבַיָא רְחִיקִין מֵאוֹרַיְיתָא רְחִיקִין מִנֵּיהּ. בִּידֵיהּ דְּאַהֲרֹן הֲוָה חוּטְרָא אָעָא יְבֵישָׁא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְפוּם שַׁעְתָּא אַהְדַּר לֵיהּ בִּרְיָה מְשַׁנְיָא בְרוּחָא וְגוּפָא. אִינוּן גּוּפִין דַּהֲווּ בְהוּ רוּחִין וְנִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין וְנַטְרוּ פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְאִשְׁתְּדָלוּ בְאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טָמִיר לוֹן בְּעַפְרָא. לְבָתַר בְּזִמְנָא דְיַחֲדֵי עָלְמָא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה דְיַעֲבִיד לְהוּ בִריָה חַדְתָּא אָמַר רִבִּי חִיָּיא וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְהָהוּא גוּפָא דַהֲוָה יָקוּם מַשְׁמַע דִּכְתִיב (ישעיה כ''ו) יִחְיוּ מֵתֶיךָ. וְלָא כְתִיב יִבְרָא. מַשְׁמַע דְּבִרְיָין אִינוּן אֲבָל יִחְיוּ. דְּהָא (בראשית קל''ז ב') גַרְמָא חָד יִשְׁתְּאַר מִן גוּפָא תְחוֹת אַרְעָא וְהַהוּא לָא אִתְרְקַב וְלָא אִתְבְּלֵי בְעַפְרָא לְעָלְמִין. וּבְהַהוּא זִמְנָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְרַכֵךְ לֵיהּ וְיַעֲבִיד לֵיה כַּחֲמִירָא בְעִיסָא וְיִסְתַּלַּק וְיִתְפַּשַּׁט לְאַרְבַּע זִוְיָין וּמִנֵּיהּ. יִשְׁתַּכְלַל גּוּפָא וְכָל שַׁיְיפוֹי. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָהִיב בֵּיהּ רוּחָא לְבָתַר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר הָכִי הוּא. וְתָא חֲזֵי הַהוּא גַרְמָא בְּמָה אִתְרַכַּךְ. בַּטָּל דִּכְתִיב כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהרפָּתַח וְאָמַר כִּי אֶבֶן מִקִּיר וְגוֹ': כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִזָּהֵר מֵחַטָּאָיו שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם תֹּאמַר, מִי מֵעִיד עָלָיו. הִנֵּה אַבְנֵי בֵּיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ מֵעִידִים עָלָיו. וְלִפְעָמִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה בָּהֶם שְׁלִיחוּתוֹ. בֹּא וּרְאֵה, מַטֵּה אַהֲרֹן, שֶׁהוּא עֵץ יָבֵשׁ, עָשָׂה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רֵאשִׁית הַנִּסִּים. וּשְׁתֵּי שְׁלִיחוּיוֹת נַעֲשׂוּ בּוֹ, אֶחָד שֶׁהוּא עֵץ יָבֵשׁ וּבָלַע לַתַּנִּינִים שֶׁלָּהֶם. וְאֶחָד, כִּי לְשַׁעְתּוֹ קִבֵּל רוּחַ חַיִּים וְנַעֲשֶׂה בְּרִיָּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תִּפַּח רוּחָם שֶׁל אוֹתָם הָאוֹמְרִים, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ עָתִיד לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, שֶׁאֵיךְ אֶפְשָׁר, שֶׁיַּעֲשֶׂה מֵהֶם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. יָבֹאוּ וְיִרְאוּ אֵלּוּ הָרְשָׁעִים הַשּׁוֹטִים הָרְחוֹקִים מִתּוֹרָה וּרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁבְּיָדָיו שֶׁל אַהֲרֹן הָיָה מַטֶּה, עֵץ יָבֵשׁ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֶחֱזִירוֹ לְפִי שָׁעָה לִבְרִיָּה, שֶׁנִּשְׁתַּנָּה בְּרוּחַ וְגוּף, אֵלּוּ הַגּוּפִים שֶׁכְּבָר הָיוּ בָּהֶם רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, וְשָׁמְרוּ מִצְוֹת הַתּוֹרָה, וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה יָמִים וְלֵילוֹת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִטְמִין אוֹתָם בְּעָפָר, הִנֵּה אַחַר כָּךְ בָּעֵת שֶׁיִּתְחַדֵשׁ הָעוֹלָם, דְּהַיְנוּ אַחַר גְּמָר הַתִּקּוּן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה. אָמַר רַבִּי חִיָּא וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אוֹתוֹ גּוּף שֶׁהָיָה, יָקוּם. זֶה מַשְׁמָע, שֶׁכָּתוּב, יִחְיוּ מֵתֶיךְ, וְלֹא כָּתוּב, יִבָּרֵא, מַשְׁמָע שֶׁהֵם כְּבָר נִבְרְאוּ, אֲבָל צְרִיכִים רַק שֶׁיִּחְיוּ. כִּי עֶצֶם אַחַת תִּשָּׁאֵר מִן הַגּוּף מִתַּחַת הָאָרֶץ, וְהָעֶצֶם הַהִיא אֵינָהּ נִרְקֶבֶת וְאֵינָהּ נֶעֱדֶרֶת בָּעָפָר לְעוֹלָם, וּבָעֵת הַהִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְרַכֵּךְ אוֹתָהּ, וְיַעֲשֶׂה אוֹתָהּ כִּשְׂאוֹר בַּבָּצֵק, וְתַעֲלֶה וְתִתְפַּשֵּׁט לְאַרְבַּע זָוִיּוֹת, וּמִמֶּנָּהּ יִשְׁתָּכְלֵל הַגּוּף וְכָל אֵבָרָיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָרוּחַ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר כֵּן הוּא. וּבֹא וּרְאֵה, הָעֶצֶם הַזּוֹ בַּמֶּה מִתְרַכֶּכֶת, בְּטָל. שֶׁכָּתוּב, כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךְ וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תשובה ד׳: א׳

א. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבָרִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּשׁוּבָה אַרְבָּעָה מֵהֶן עָוֹן גָּדוֹל וְהָעוֹשֵׂה אַחַת מֵהֶן אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַסְפִּיק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה לְפִי גוֹדֶל חֶטְאוֹ וְאֵלּוּ הֵן. הַמַחֲטִיא אֶת הָרַבִּים וּבִכְלַל עֲוֹן זֶה הַמְּעַכֵּב אֶת הָרַבִים מִלַּעֲשׂוֹת מִצְוָה:

ב. הַמַּטֶּה אֶת חֲבֵירוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְרָעָה כְּגוֹן מֵסִית וּמַדִּיחַ:

ג. הָרוֹאֶה בְּנוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְאֵינוֹ מוֹחֶה בְיָדוֹ דְּהוֹאִיל וּבְנוֹ בִרְשׁוּתוֹ אִילוּ מִיחָה בּוֹ הָיָה פּוֹרֵשׁ וְנִמְצָא כְּמַחֲטִיאוֹ וּבִכְלַל עָוֹן זֶה כָּל שֶׁאֶפְשַׁר בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בַּאֲחֵרִים בֵּין יָחִיד בֵּין רַבִּים וְלֹא מִיחָה אֶלָּא מַנִּיחָם בְּכִשְׁלוֹנָם:

ד. הָאוֹמֵר אֶחֱטָא וְאָשׁוּב וּבִכְלַל זֶה אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפֵּר:

מוסר

מהזה"ק ח"ב דף ב' ע"ב (ונכתב בלה"ק)

הַגּוֹרֵם שֶׁיָּמוּת הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִשְׁתּוֹ שָׁלשׁ רָעוֹת עוֹשֶׂה שֶׁהָעוֹלָם אֵינוֹ סוֹבֵל וְהָעוֹלָם הוֹלֵךְ וְצוֹעֵר מְעַט מְעַט וְלֹא נוֹדַע וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם. וְחֶרֶב וְרָעָב וְדֶבֶר בָּאִים לָעוֹלָם. וְאֵלֶּה הֵם הוֹרֵג בָּנָיו הוֹרֵס בִּנְיָן הַמֶּלֶךְ דּוֹחֶה הַשְּׁכִינָה וְהָעוֹלָם נִדּוֹן בְּכָל דִּינִים הָאֲמוּרִים. אוֹי עַל הָאִישׁ הַהוּא אוֹי לוֹ אוֹי לְנַפְשׁוֹ נוֹחַ לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ כַּמָּה וְכַמָּה רְבָבוֹת וְהָיוּ בְּגָלוּת וְנִשְׁמְרוּ מִנִדָּה וּמִגּוֹיָה וּמֵהֲרִיגַת זַרְעָם וְאַף שֶׁנִּגְזַר (שמות ב') כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ לֹא הָיָה שׁוּם אֶחָד שֶׁהָרַג הָעֻבָּר בִּמְעֵי אִשָּׁה כָל שֶׁכֵּן אַחַר שֶׁנּוֹלַד וּבִזְכוּת זֶה יָצְאוּ מֵהַגָּלוּת. וְאַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיִּשְׁמוֹר אוֹת בְּרִית קדֶשׁ כִּי מִלְּבַד עוֹנְשׁוֹ הֶעָצוּם גּוֹרֵם לְגָלוּת יִשְׂרָאֵל. ה' בְּרַחֲמָיו יַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה:

תורה שמות ו׳: ח׳-י״א