חק לישראל - פרשת עקב יום ראשון

רש״ישִׁגָּי֗וֹן לְדָ֫וִ֥ד. מְנַחֵם אָמַר שֶׁגַּם זֶה אֶחָד מִשְּׁמוֹת הַזֶּמֶר עַל שֵׁם הַכְּלִי, וְכֵן פֵּרֵשׁ ״עַל שִׁגְיֹנוֹת״ (חבקוק ג: א), וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ לְשׁוֹן מִשְׁגֶּה שֶׁנִּתְוַדָּה וְנִתְפַּלֵּל עַל הַשִּׁגָּיוֹן שֶׁאָמַר שִׁירָה עַל מַפַּלְתּוֹ שֶׁל שָׁאוּל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְדַבֵּר דָּוִד לַה׳ וְגוֹ׳״ (שמואל ב כב: א), אֲבָל עִנְיַן הַמִּזְמוֹר אֵינוֹ מוֹכִיחַ עַל כָּךְ. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁאֲמָרוֹ עַל עִסְקֵי יִשְׁבִּי בְנֹב (שמואל ב כא: טז) שֶׁבָּא עָלָיו עַל עָנְשׁוֹ שֶׁל שָׁאוּל כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדְךָ נִטְרַד דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי עַל יָדְךָ נֶהֱרַג שָׁאוּל וּבָנָיו כוּ׳ (כִּדְאִיתָא בְּחֵלֶק שְׁגִיאוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִמָּסֵר בְּיַד שׂוֹנֵא וְלֹא יִכְלֶה זַרְעוֹ ס״א אינו), וְהָפַךְ דָּוִד אֶת תְּפִלָּתוֹ וְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּיַד אוֹיֵב. וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ מִשְׁגֶּה שָׁר דָּוִד לַה׳ עַל שֶׁשָּׁגַג לוֹמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמָסְרוֹ בְּיַד אוֹיֵב עַל דִּבְרֵי שָׁאוּל שֶׁנֶּהֱרַג עַל יָדוֹ. דָּבָר אַחֵר: עַל שִׁגָּיוֹן כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר כָּרַת לְשָׁאוּל (שמואל א כד: ה):
כ֝֗וּשׁ. מַה כּוּשִׁי מְשֻׁנֶּה בְּעוֹרוֹ, אַף שָׁאוּל מְשֻׁנֶּה בְּמַעֲשָׂיו (מועד קטן טז:):
פּוֹרֵק. לְשׁוֹן ״פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב״ (שמות לב: ב):

משנה משנה תרומות ג׳

ברטנורההַתּוֹרֵם וְכוּ'. בְּשׁוֹגֵג אַיְרֵי, וַאֲפִלּוּ הָכִי יַחֲזֹר וְיִתְרֹם, דַּהֲוֵי קָרוֹב לְמֵזִיד, מִשּׁוּם דַּהֲוָה לֵיהּ [לְמִטְעַמֵּיהּ]:
וְנִמְצֵאת שֶׁל חֹמֶץ כוּ'. שֶׁהַתּוֹרֵם מִן הַחֹמֶץ עַל הַיַּיִן אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, דְּיַיִן וְחֹמֶץ שְׁנֵי מִינִים הֵן:
אִם סָפֵק. עַד שֶׁלֹּא תְרָמָהּ הֶחֱמִיצָה אוֹ לְאַחַר שֶׁתְּרָמָהּ הֶחֱמִיצָה:
תְּרוּמָה וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם. וְנוֹתֵן שְׁתֵּיהֶן לַכֹּהֵן, וְכֹהֵן נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא גְדוֹלָה מִן הַשְּׁנִיָּה, שֶׁהַשְּׁנִיָּה מִתְמַעֶטֶת כְּפִי מַה שֶּׁעוֹלָה תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹנָה, וּלְפִי שֶׁהַכֹּהֵן הוּא הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ וַאֲנַן קַיְמָא לָן בְּכָל דּוּכְתָּא הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֵחַ בְּלֹא דָמִים אֶלָּא הַקְּטַנָּה, וְצָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן לוֹ דְּמֵי הַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא הָרִאשׁוֹנָה:
הָרִאשׁוֹנָה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. אִם נָפְלָה לְפָחוֹת מִמֵּאָה שֶׁל חֻלִּין אֵין נַעֲשֵׂית מְדֻמָּע, דְּשֶׁמָּא אֵינָהּ תְּרוּמָה אֶלָּא הַשְּׁנִיָּה הִיא תְרוּמָה, וְכֵן הַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ מְדַמַּעַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁמָּא הָרִאשׁוֹנָה תְּרוּמָה וְלֹא הַשְּׁנִיָּה:
וְאֵין חַיָּבִים עָלֶיהָ חֹמֶשׁ. זָר שֶׁאָכַל הָרִאשׁוֹנָה לְבַדָּהּ אוֹ הַשְּׁנִיָּה לְבַדָּהּ אֵינוֹ מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ כְּדִין שְׁאָר אוֹכְלֵי תְּרוּמָה בִּשְׁגָגָה:

עיקר תוספות יום טוב(א) גְּמָרָא כְּתוּבוֹת רֵישׁ פֶּרֶק הָאִשָּׁה רַבָּה. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת כְּלוֹמַר יַפְרִישׁ עַל מַה שֶּׁהוּא טוֹעֵם מִנֵּיהּ וּבֵיהּ כְּדֵי שֶׁיִּטְעֹם, וְתוּ לֹא, עָד כָּאן. וּבְלַאו הָכִי אִי אֶפְשָׁר, דְּטֶבֶל אָסוּר לַכֹּהֵן:
(ב) יְרוּשַׁלְמִי. וּקְצָת קָשֶׁה, כֵּיוָן דִּמְשַׁלֵּם הַכֹּהֵן הָרִאשׁוֹנָה אִם כֵּן לֹא נָתַן תְּרוּמָה מִמֶּנָּה. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) אֵינָהּ מְדַמַּעַת. אֶלָּא יוֹצִיאֶנָּה מֵאוֹתָן חֻלִּין שִׁעוּר מַה שֶּׁנָּפַל בָּהֶן בִּלְבָד. וְעַל שֵׁם שֶׁהַתְּרוּמָה נִקְרֵאת דֶּמַע כְּדִלְקַמָּן מִשְׁנָה ו', קָרְאוּ לַמְּעֹרָב מִמֶּנּוּ מְדֻמָּע:

ברטנורהתְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה. הַיְנוּ דִתְרוּמַת כָּל אֶחָד מֵהֶן חֶצְיָהּ תְּרוּמָה וְחֶצְיָהּ חֻלִּין, נִמְצָא כְּשֶׁתָּרְמוּ שְׁנֵיהֶם מֵחֲמִשִּׁים סְאִין זֶה סְאָה וְזֶה סְאָה, שֶׁלֹּא קָדְשָׁה תְּרוּמָה כִּי אִם חֲצִי סְאָה בְּשֶׁל זֶה וַחֲצִי סְאָה בְּשֶׁל זֶה, כָּל אֶחָד כְּפִי חֶלְקוֹ:
אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כַּשִּׁעוּר. אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, כַּשִּׁעוּר שֶׁנָּתְנוּ חֲכָמִים, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, דִּלְפֵרוּשֵׁי מִלְתַיְהוּ דַחֲכָמִים קָאָתֵי. וְאִית דִּמְפָרְשֵׁי אִם תָּרַם הָרִאשׁוֹן כְּשִׁעוּר מַה שֶּׁתָּרַם חֲבֵרוֹ אַחַר כָּךְ תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, דַּחֲזִינַן דַּהֲוָה נִיחָא לֵיהּ לְהַאִיךְ בַּתְרָאָה בְּמַה שֶּׁתָּרַם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהֲרֵי הָיְתָה דַעְתּוֹ מַסְכֶּמֶת עִמּוֹ בְּשִׁעוּר הַתְּרוּמָה. וּפֵרוּשׁ רִאשׁוֹן נִרְאָה בְּעֵינַי עִקָּר:

ברטנורהבַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. הָא דְפָלֵיג רַבִּי עֲקִיבָא לְעֵיל וְאָמַר תְּרוּמַת שְׁנֵיהֶם תְּרוּמָה:
בְּשֶׁלֹּא דִבֵּר. שֶׁלֹּא נָטַל רְשׁוּת מֵחֲבֵרוֹ לִתְרֹם אֶלָּא תָּרַם מִדַּעְתּוֹ:
אֲבָל הִרְשָׁה. שֶׁנָּתַן בַּעַל הַבַּיִת רְשׁוּת לִתְרֹם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה:
בִּטֵּל. אִם לְאַחַר שֶׁמִּנָּה שָׁלִיחַ לִתְרֹם בִּטֵּל שְׁלִיחוּתוֹ לְאַחַר שֶׁהָלַךְ הַשָּׁלִיחַ מִלְּפָנָיו:
חוּץ. בְּעָלִים עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁהִשְׂכִּירוּ פּוֹעֲלִים חֲבֵרִים כְּדֵי לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה בְּטָהֳרָה, רַשָּׁאִים לִתְרֹם עַד שֶׁלֹּא יִגְּעוּ בוֹ הַבְּעָלִים עַמֵּי הָאָרֶץ וִיטַמְּאוּ אֶת הַתְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְטַמְּאִים אֶת הַגַּת, שֶׁהַבְּעָלִים עַמֵּי הָאָרֶץ מִיָּד כְּשֶׁהִתְחִילוּ הַדּוֹרְכִים לִדְרֹךְ וְהָלְכוּ בַגַּת שְׁתִי וָעֵרֶב אֵינָם נִזְהָרִים יוֹתֵר מִלִּגַּע בְּגִתָּן וּמְטַמְּאִים אוֹתָהּ, לְפִי שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁהִתְחִילוּ לִדְרֹךְ הִפְרִישׁוּ הַחֲבֵרִים תְּרוּמָה גְדוֹלָה. הִלְכָּךְ מַפְרִישִׁים הַחֲבֵרִים הַדּוֹרְכִים מִן הַיַּיִן כְּדֵי שִׁעוּר תְּרוּמָה הַצְּרִיכָה לְכָל הַגַּת מִיָּד כְּשֶׁהָלְכוּ בָהּ שְׁתִי וָעֵרֶב, שֶׁאִם יָבֹאוּ בְּעָלִים וִיטַמְּאוּ הַגַּת קֹדֶם שֶׁיִּגְמְרוּ יֵשׁ לָהֶן יַיִן מְזֻמָּן לְהַפְרִישׁ עַל הַכֹּל בְּטָהֳרָה:

עיקר תוספות יום טוב(ו) תְּמִיהַּ לִי אַמַּאי מְפָרֵשׁ אַלִּיבָּא דְרַבִּי עֲקִיבָא, דְּוַדַּאי דְּאַף לְרַבָּנָן שַׁיְּכָא לְהַךְ בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב (וּבְתוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים תֵּרֵץ דְּעַל כָּרְחֲךָ קָאֵי עַל תְּרוּמַת הָרִאשׁוֹן, וְאִם כֵּן לְרַבָּנָן אַף בְּלֹא הִרְשָׁה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה):
(ז) כְּלוֹמַר שֶׁלְּכָךְ הִשְׂכִּירוּ חֲבֵרִים, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי כֵן יְכוֹלִים לְהַפְרִישׁ בְּטָהֳרָה, אֲבָל אֵין לוֹמַר שֶׁהִשְׂכִּירוּם כְּדֵי לְהַפְרִישׁ, דְּהַיְנוּ הִרְשָׁה. הָרַ"שׁ:
(ח) אֲבָל עַכְשָׁיו אֵין תּוֹרְמִין, דְּאִם כֵּן הֲוֵי כְּתוֹרֵם מִן הַיַּיִן עַל הָעֲנָבִים שֶׁבַּגַּת, וְאֵין תּוֹרְמִין מִדָּבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, דַּהֲנֵי עֲנָבִים דְּרוּכוֹת הֵן, וּכְדִתְנַן בַּמִּשְׁנָה פֶּרֶק קַמָּא:

ברטנורהקָרָא שֵׁם. וְצָרִיךְ לִתְרֹם וּלְעַשֵּׂר מִתּוֹכוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִישׁ עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר. וְאַף עַל גַּב דְּרַחְמָנָא קַרְיֵהּ לִתְרוּמָה רֵאשִׁית וּבָעִינַן שֶׁיִּהְיוּ שְׁיָרֶיהָ נִכָּרִים, כֵּיוָן דְּאָמַר בְּתוֹכוֹ, מַשְׁמַע בְּאֶמְצַע הַכְּרִי תְּהֵא הַתְּרוּמָה, וְהָא אִיכָּא סְבִיבָיו שֶׁהֵם שְׁיָרֶיהָ נִכָּרִים:
עַד שֶׁיֹּאמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. אַף עַל גַּב דִּבְתוֹכוֹ מַשְׁמַע בְּאֶמְצָעִיתוֹ, לֹא הֲוֵי מָקוֹם מְסֻיָּם, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ לֹא אָמַר כְּלוּם עַד שֶׁיֹּאמַר בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִדְרוֹמוֹ. וְכֵן הֲלָכָה:
תְּרוּמַת הַכְּרִי מִמֶּנּוּ עָלָיו קָרָא שֵׁם. דְּלֹא בָעִינַן שְׁיָרֶיהָ נִכָּרִים:
עִשּׂוּר מַעֲשֵׂר זֶה וְכוּ'. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב פָּלֵיג אַרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹךְ הַכְּרִי קָרָא שֵׁם, וְקָאָמַר דִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר זֶה בְּתוֹכוֹ קֹדֶם שֶׁהֻפְרַשׁ הַמַּעֲשֵׂר לֹא קָרָא שֵׁם, אֲבָל לְאַחַר שֶׁהֻפְרַשׁ הַמַּעֲשֵׂר אִם אָמַר תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו קָרָא שֵׁם. וְלֵית הִלְכְתָא כְּחַד מִנַּיְהוּ אֶלָּא כַּחֲכָמִים בִּלְבָד:

עיקר תוספות יום טוב(י) מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. דְּכָל מִלְּתָא דְּאָמַר רַחֲמָנָא לֹא תַעֲבֵיד אִי עָבֵיד מְהַנֵּי, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לֹא מְהַנֵּי אַמַּאי לָקֵי. הָכִי אָמַר אַבַּיֵי. וְרָבָא אָמַר לֹא מְהַנֵּי מִידֵי, וְהַאי דְלָקֵי דְּעָבַר אַמֵּימְרָא דְּרַחֲמָנָא. וּפָרֵיךְ מִמַּתְנִיתִין לְרָבָא, וּמְשָׁנֵי, שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם תָּרִימוּ:
(יא) לְכָךְ קָרָא לַתְּרוּמָה דֶּמַע, לְפִי שֶׁנּוֹהֶגֶת בַּלַּח. וּבִכּוּרִים אֵינוֹ אֶלָּא בַּיָּבֵשׁ, שֶׁהֲרֵי אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אֶלָּא מִפֵּרוֹת כְּדִתְנַן בְּסוֹף מְכִילְתִּין:
(יב) לֹא תְאַחֵר מִמְּלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ, מִי שֶׁרָאוּי לְהַקְדִּים אֵלּוּ הַחֻקִּים מִקְצָתָם עַל קְצָתָם. הָרַמְבַּ"ם:

ברטנורהזֶה קָרוּי תְּרוּמָה וְרֵאשִׁית. בִּכּוּרִים קְרוּיִין תְּרוּמָה, דְּאָמַר מַר [פְּסָחִים לח:] וּתְרוּמַת יָדְךָ (דברים יב) אֵלּוּ בִּכּוּרִים דִּכְתִיב בְּהוּ (שם כו) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ. וּקְרוּיִין רֵאשִׁית, רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות כג). תְּרוּמָה קְרוּיָה תְּרוּמָה, אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי (במדבר יח), וּקְרוּיָה רֵאשִׁית דְּגָנְךָ (דברים יח):
בִּכּוּרִים שֶׁהֵן בִּכּוּרִים לַכֹּל. לְשׁוֹן בִּכּוּרִים דָּרֵישׁ, לְכָךְ קָרִינְהוּ רַחֲמָנָא בִּכּוּרִים. אִי נַמִּי מִשּׁוּם דִּכְתִיבֵי בְּפָרָשַׁת כִּי תִשָּׂא עַד שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ עַל הַתְּרוּמוֹת:
שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רֵאשִׁית. דִּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן יֵשׁ בּוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, וְהַתְּרוּמָה קְרוּיָה רֵאשִׁית, לְפִיכָךְ דִּין הוּא שֶׁיַּקְדִּים רִאשׁוֹן לַשֵּׁנִי:

עיקר תוספות יום טוב(טו) מִדִּבְרֵיהֶם, גְּזֵרָה מִשּׁוּם בַּעֲלֵי כִּיסִין, שֶׁלֹּא יִהְיֶה זֶה הַמָּמוֹן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיִתְלֶה אוֹתוֹ בְּכוּתִי כְּדֵי לְפָטְרוֹ. הָרַמְבַּ"ם:
(טז) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'‏ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יֶשׁ לוֹ. מַשְׁמַע דְּעָרְלָה לְכֻלֵּי עַלְמָא יֵשׁ לָהֶן, דְּאִם עָרְלָה אֵין כָּאן רְבָעִי נַמִּי אֵין כָּאן, וְטַעֲמוֹ דְרַבִּי יְהוּדָה לֹא מִשּׁוּם דְּסָבַר דְּיֵשׁ קִנְיָן לַנָּכְרִי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעַ מֵחוֹבוֹתָיו, דְּהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ בִּמְנָחוֹת, אֶלָּא לֹא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה הָכָא אֶלָּא בְסוּרְיָא. הָרַ"שׁ:
(יז) וְכֵן מָצִינוּ בִּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ בְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ז':

גמרא ברכות נ״ד ב: י״ב-כ׳

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעָה צְרִיכִים לְהוֹדוֹת: יוֹרְדֵי הַיָּם, הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפָּא וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא. יוֹרְדֵי הַיָּם מְנָלָן דִּכְתִיב (תהלים קז) יֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת וְגוֹמֵר הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה'. וְאוֹמֵר: וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת. וְאוֹמֵר: יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר. וְאוֹמֵר: וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַר לָהֶם וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם. וְאוֹמֵר: יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה. וְאוֹמֵר וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ. וְאוֹמֵר: יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת מְנָלָן, דִּכְתִיב: תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ. מִי שֶׁחָלָה וְנִתְרַפָּא, דִּכְתִיב: אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וְגוֹ' וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַר לָהֶם וְגוֹמֵר. יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וְגוֹמֵר. יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ. מִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים מְנָלָן דִּכְתִיב: יֹשְׁבֵי חשֶךְ וְצַלְמָוֶת כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וְגוֹמֵר. וְאוֹמֵר: וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם וְגוֹמֵר. וְאוֹמֵר: וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַר לָהֶם. וְאוֹמֵר יוֹצִיאֵם מֵחשֶךְ וְצַלְמָוֶת וְגוֹמֵר. וְאוֹמֵר: יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ. מַאי מְבָרֵךְ אָמַר רַב יְהוּדָה: בָּרוּךְ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים. אַבַּיֵי אָמַר וְצָרִיךְ לְאוֹדוֹיֵי קַמֵּי עֲשָׂרָה, דִּכְתִיב וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם וְגוֹמֵר. מָר זוּטְרָא אָמַר וּתְרֵין מִנַּיְיהוּ רַבָּנָן שֶׁנֶּאֱמַר וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ. מַתְקִיף לָהּ רַב אָשֵׁי וְאֵימָא כּוּלְהוּ רַבָּנָן מִי כְּתִיב: בִּקְהַל זְקֵנִים בִּקְהַל עָם, כְּתִיב וְאֵימָא בֵּי עֲשָׂרָה שְׁאָר עַמָּא וּתְרֵי רַבָּנָן קַשְׁיָא. רַב יְהוּדָה חָלַשׁ וְאִתְפַּח עָאל לְגַבֵּיהּ רַב חָנָא בַּגַּדְתָּאָה וְרַבָּנָן אַמְרֵי לֵהּ בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִיהָבַךְ נִיהֲלָן וְלָא יָהֲבָךְ לְעַפְרָא אָמַר לְהוּ פַּטַרְתּוּן יָתִי מִלְּאוֹדוֹיֵי וְהָא אָמַר אַבַּיֵי בָּעֵי אוֹדוֹיֵי בְּאַפֵּי עֲשָׂרָה דַהֲווֹ בֵּי עֲשָׂרָה וְהָא אִיהוּ לֹא קָא מוֹדֶה לֹא צָרִיךְ, דְּעָנֵי בַּתְרַיְיהוּ, אָמֵן:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכין להודות לה' בקרבן תודה ובברכה מיוחדת ואלו הם: יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וכולם נכתבו בפסוקי מזמור תהלים.
ומפרטים: יורדי הים מנלן [מנין לנו]? — "יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה'" (תהלים קז, כג–כד). ואומר עוד: "ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו. יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג" (שם פסוק כה), ובהמשך אומר הכתוב: "יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע" (שם כז), ומיד אחרי כל זה הוא אומר: "ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקתיהם יוציאם" (שם כח), ואז הוא אומר: "יקם סערה לדממה ויחשו גליהם" (שם כט), ואומר: "וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם" (שם ל), ואומר כי לאחר שהצילם והביאם למחוז חפצם "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" (שם לא).
ולגבי הולכי מדברות שואלים: מנלן [מנין לנו] דבר זה? ומשיבים: דכתיב [שכן נאמר] באותו פרק: "תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו" (שם ד), ואז "ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם. וידריכם בדרך ישרה" (שם ו–ז), ואחרי שהדריכם בדרך ישרה אומר הכתוב: "יודו לה' חסדו" (שם ז).
ומי שחלה ונתרפא שהוא צריך להודות למדים ממה דכתיב [שנאמר]: "אוילים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו. כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות" (שם יז–יח), ואז "ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם" (שם יט), ואז "ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם" (שם כ) ואחרי שרפאם "יודו לה' חסדו" (שם כא).
ומי שהיה חבוש בבית האסורין מנלן [מנין לנו]? — דכתיב [שכן נאמר]: "ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל. כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו" (שם י–יא). ואומר שם: "ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עוזר" (שם יב) ואז הוא אומר: "ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם" (שם יג), ואז הוא אומר: "יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק" (שם יד), ואחרי שהוציאם מאותו חושך וצלמות הוא אמר: "יודו לה' חסדו".
ושואלים: מאי [מה] מברך זה שנעשו לו חסדי שמים אלו? אמר רב יהודה: יש לברך "ברוך גומל חסדים טובים". אביי אמר: וצריך המודה בברכה לאודויי קמי [להודות בפני] עשרה אנשים, דכתיב [שכן נאמר] באותו פרק: "וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו" (שם לב), ו"קהל" — מיעוטו עשרה. מר זוטרא אמר: ותרין מינייהו רבנן [ושנים מהם צריכים להיות חכמים], שכן נאמר שם: "ובמושב זקנים יהללוהו" והם החכמים, ומיעוט רבים — שנים.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אשי: ואימא כולהו רבנן [ואמור אולי שיהיו כולם חכמים]?! ודוחים: מי כתיב [האם נאמר] "בקהל זקנים"? הלא "בקהל עם" כתיב [נאמר], וביניהם הזקנים—החכמים. ועדיין יש להקשות: ואימא [ואמור] אולי אנשים בי [בסך] עשרה יהיו שאר עמא [העם], ותרי רבנן [ועוד שני חכמים]! לכך לא נמצאה תשובה מספקת, והדבר נשאר קשיא [קשה] אף שלא נדחתה ההלכה.
ומסופר: רב יהודה חלש ואתפח [חלה והתרפא]. על לגביה [נכנסו אצלו] רב חנא בגדתאה [מבגדד] ורבנן [וחכמים]. אמרי ליה [אמרו לו]: "בריך רחמנא דיהבך ניהלן ולא יהבך לעפרא" [ברוך ה' שנתן אותך לנו ולא נתן אותך לעפר]. אמר להו [להם]: פטרתון יתי מלאודויי [פטרתם אותי מלהודות], שעל ידי כך יצא ידי חובת הברכה.
על כך שואלים: והא [והרי] אמר אביי כי בעי אודויי באפי [צריך להודות בפני] עשרה! ומשיבים: דהוו [שהיו] שם אנשים בי [בסך] עשרה. ומקשים עוד: והא איהו לא קא [והרי הוא עצמו איננו] מודה ורק האחרים הודו! ומשיבים: לא צריך, מדובר היה באופן דעני בתרייהו [שענה אחריהם] "אמן", והעונה "אמן" אחר ברכה, הרי זה כאילו הוא עצמו בירך.

זוהר ספר הזהר, ואתחנן י״ח

תָּא חֲזֵי מִסִטְרָא דְּהַאי שִׁפְחָה נָפְקֵי כַּמָּה גַּרְדִינֵי טְהִירִין מְקַטְרְגִין לְקִבְּלַיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל וּלְקַטְרָגָא לוֹן. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבִיד לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל נְטִירוּ כְּאַבָּא דְּבָעֵי לְנַטְרָא לִבְרֵהּ מִן כֹּלָּא. אָמַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כַּמָּה מְקַטְרְגִין זְמִינִין לְקִבְּלַיְכוּ אִשְׁתַּדָּלוּ בְּפוּלְחָנִי וַאֲנָא אֱהֵא נָטִיר לְכוּ לְבָר. וְאַתּוּן תֶּהֱווּן זְמִינִין בְּבָתֵּיכוֹן מִלְּגָו וְנַיְמֵי בְּעַרְסֵיכוֹן וַאֲנָא אֱהֵא נָטִיר לְכוּ לְבָר וְסוּחֲרָנֵי עַרְסַיְכוּ. וְתָא חֲזֵי בְּשַׁעֲתָא דְּאִנּוּן זַיְנִין בִּישִׁין קְרִיבִין לְפִתְחָא דְּבַר נָשׁ זָקְפָן רֵישָׁא וּמִסְתַּכְּלָן בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִתְחֲזֵי לְבַר דְּאִיהוּ שַׁדַּ''י דְּמִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי שְׁמָא דָּא שַׁלִּיט עַל כֻּלְּהוּ וּמִינֵּיהּ דַּחֲלִין וְעָרְקִין וְלָא קְרֵבִין לְפִתְחָא דְּבַר נָשׁ. אָמַר לֵהּ רַבִּי יִצְחָק אִי הָכִי יִרְֹשׂם בַּר נָשׁ שְׁמָא דָּא בְּפִתְחָא דְּבֵיתָא וְלָא יַתִּיר אֲמַאי כָּל פַּרְשָׁתָא. אָמַר לֵהּ שַׁפִּיר הוּא דְּהָא שְׁמָא דָּא לָא אִתְעַטָּר אֶלָּא בְּאִנּוּן אַתְוָן כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמַלְכָּא וְכַד אַכְתַּב כָּל פַּרְשָׁתָא כְּדֵין שְׁמָא דָּא מִתְעַטָּר בְּעִטְרוֹי וְנָפִיק מַלְכָּא בְּכָל חֵילוֹי כֻּלְּהוּ רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמַלְכָּא כְּדֵין דַּחֲלִין מִנֵּהּ וְעָרְקִין מִקַּמֵּהּ. תָּא חֲזֵי וְהָיָה שְׁמָא קַדִּישָׁא מִתַּתָּא לְעֵלָּא וְעַל דָּא שָׁרֵי אִתְרְשִׁים מִלְּבָר לְקִבְלֵי שְׁמָא דָּא וְהָיָ''ה מִלְּגָו שַׁדַּ''י מִלְּבָר לְמֶהֱוֵי נָטִיר בַּר נָשׁ מִכָּל סִטְרִין מִלְּגָאו וּמִלְבָר. אָמַר רַבִּי אַבָּא כַּמָּה חֵילִין קַדִּישִׁין זַמִּינִין בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּאַנַּח בַּר נָשׁ מְזוּזָה לְתַרְעֵהּ כֻּלְּהוּ מַכְרְזֵי וְאָמְרֵי (תהלים קיח) זֶה הַשַּׁעַר לַה' וְגוֹ'. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל כְּדֵין אִשְׁתְּמוֹדְעָן יִשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן בְּנֵי מַלְכָּא קַדִּישָׁא דְּהָא כֻּלְּהוּ אִתְרְשִׁימוּ מִנֵּהּ. אִתְרְשִׁימוּ בְּגוּפַיְהוּ בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא אִתְרְשִׁימוּ בִּלְבוּשַׁיְהוּ בְּעִטּוּפַיְהוּ דְּמִצְוָה. אִתְרְשִׁימוּ בְּרֵישַׁיְהוּ בְּבָתֵּי דִּתְפִלֵּי בִּשְׁמָא דְּמָארֵיהוֹן. אִתְרְשִׁימוּ בִּידַיְהוּ בִּרְצוּעֵי דִּקְדֻשָּׁה. אִתְרְשִׁימוּ בִּמְסָאנַיְהוּ בִּמְסָאנָא דְּמִצְוָה. אִתְרְשִׁימוּ לְבַר בִּזְרִיעָה בְּחַצְדָּא. אִתְרְשִׁימוּ בְּבָתֵּיהוֹן בִּמְזוּזָה דְּפִתְחָא בְּכֹלָּא רְשִׁימִין דְּאִנּוּן בְּנֵי מַלְכָּא עִלְּאָה זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן:

תרגום הזוהרבֹּא וּרְאֵה מִצַד שִׁפְחָה זוֹ יָצְאוּ כַּמָּה רוּחוֹת חוֹקְרֵי דִּין שֶׁמְּקַטְרְגִים כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, וּבָאִים לְקַטְרֵג עֲלֵיהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה שְׁמִירָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמוֹ אָב הָרוֹצֶה לִשְׁמֹר אֶת בְּנוֹ מִכָּל מִקְרֶה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּמָּה מְקַטְרְגִים מוּכָנִים כְּנֶגְדְּכֶם, עִסְקוּ בַּעֲבוֹדָתִי, וַאֲנִי אֶהֱיֶה שׁוֹמֵר אֶתְכֶם מִבַחוּץ. אַתֶּם תִּהְיוּ נְתוּנִים בְּבָתֵּיכֶם מִבִּפְנִים וְתִהְיוּ יְשֵׁנִים בְּמִטָּתְכֶם, וַאֲנִי אֶהֱיֶה שׁוֹמֵר עֲלֵיכֶם מִבַּחוּץ, וּמִסָּבִיב מִטּוֹתֵיכֶם. וּבֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵלּוּ מִינִים הָרָעִים קְרֵבִים לְפִתְחוֹ שֶׁל אָדָם, נוֹשְׂאִים רֹאשָׁם וּמִסְתַּכְּלִים בְּהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַנִּרְאֶה מִבַּחוּץ, שֶׁהוּא שַׁדַּי, שֵׁם הַזֶּה שׁוֹלֵט עַל כֻּלָּם, מִמֶּנּוּ יְרֵאִים וּבוֹרְחִים, וְאֵינָם קְרֵבִים לְפִתְחוֹ שֶׁל הָאָדָם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יִצְחָק: אִם כֵּן, יִרְשֹׁם הָאָדָם שֵׁם הַזֶּה, שַׁדַּי, בְּפֶתַח הַבַּיִת, וְלֹא יוֹתֵר, לָמָּה צְרִיכִים כָּל הַפָּרָשָׁה שֶׁבַּמְּזוּזָה, אָמַר לוֹ, יָפֶה הוּא, כִּי שֵׁם הַזֶּה, שַׁדַּי, אֵינוֹ מִתְעַטֵּר, אֶלָּא בְּאֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת כֻּלָּם הָרְשׁוּמִים בִּרְשִׁימַת הַמֶּלֶךְ, וּכְשֶׁנִּכְתֶּבֶת כָּל הַפָּרָשָׁה, אָז מִתְעַטֵּר שֵׁם הַזֶּה בְּעִטְּרוֹתָיו. וְהַמֶּלֶךְ, יוֹצֵא בְּכָל צִבְאוֹתָיו, כֻּלָּם רְשׁוּמִים בִּרְשִׁימַת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, אָז מְפַחֲדִים מִפָּנָיו, וּבוֹרְחִים מִפָּנָיו. בֹּא וּרְאֵה וְהָיָה, שֶׁל וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ, הוּא שֵׁם קָדוֹשׁ, הַוָּיָה, מִמַּטָּה לְמַעְלָה. כִּי כָּתוּב תְּחִלָּה ו''ה וְאַחַר כָּךְ י''ה. וְעַל כֵּן, נִרְשָׁם הַשֵּׁם שַׁדַּי מִבַּחוּץ כְּנֶגֶד הַשֵּׁם הַזֶּה. הַשֵּׁם וְהָיָ''ה מִבִּפְנִים, וְשַׁדַּי מִבַּחוּץ. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם נִשְׁמָר מִכָּל הַצְדָדִים מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ. אָמַר רַבִּי אַבָּא, כַּמָּה צְבָאוֹת קְדוֹשִׁים מוּכָנִים בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁאָדָם מַנִּיחַ מְזוּזָה לְפִתְחוֹ. כֻּלָּם מַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים זֶה הַשַּׁעַר לַה' וְגוֹ'. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אָז נִכָּרִים יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, כִּי כֻּלָּם רְשׁוּמִים מִמֶּנּוּ, רְשׁוּמִים בְּגוּפָם, בַּרֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל בְּרִית מִילָה. רְשׁוּמִים בִּלְבוּשָׁם, בְּעִטּוּף שֶׁל מִצְוָה. רְשׁוּמִים בְּרֹאשָׁם בְּבָתִּים שֶׁל הַתְּפִלִּין, שֶׁהֵם שֵׁם שֶׁל אֲדוֹנָם. רְשׁוּמִים בִּידֵיהֶם, בִּרְצוּעוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה. רְשׁוּמִים בְּנַעֲלֵיהֶם בְּנַעַל שֶׁל מִצְוָה, דְּהַיְנוּ בְּקָרְבָּן פֶּסַח שֶׁנֶּאֱמַר נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּבַחֲלִיצָה. רְשׁוּמִים בַּשָּׂדֶה בִּזְרִיעָה וּקְצִירָה. רְשׁוּמִים בְּבָתֵּיהֶם, בִּמְזוּזָה בַּפֶּתַח. בְּכָל דָּבָר הֵם רְשׁוּמִים שֶׁהֵם בְּנֵי מֶלֶךְ הָעֶלְיוֹן, אַשְׁרֵי חֶלְקָם.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות א׳: א׳-ג׳

א. מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְבָרֵךְ אַחַר אֲכִילַת מָזוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ. וְאֵינוֹ חַיָּב מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן שָׂבֵעַ שֶׁנֶּאֱמַר וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אָכַל אֲפִלּוּ כַּזַּיִת מְבָרֵךְ אַחֲרָיו.

ב. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ עַל כָּל מַאֲכָל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ. וַאֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן כֵּן לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל שֶׁהוּא מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה. וְכֵן אִם הֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב מְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ יֵהָנֶה מִמֶּנּוּ. וְכָל הַנֶּהֱנֶה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל. וְכֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְבָרֵךְ עַל כָּל מַה שֶּׁיֹּאכַל וְכָל מַה שֶּׁיִּשְׁתֶּה. וְהוּא שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית וְהוּא שֶׁיֹּאכַל כַּזַּיִת וּמַטְעֶמֶת אֵינָהּ צְרִיכָה בְּרָכָה לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ עַד רְבִיעִית:

ג. וּכְשֵׁם שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַהֲנָיָה כָּךְ מְבָרְכִין עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה וְאַחַר כָּךְ יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ וּבְרָכוֹת רַבּוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וְדֶרֶךְ בַּקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶהֱנָה וְלֹא עָשָׂה מִצְוָה:

מוסר ספר חסידים קנ״ט

חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט). אֵלּוּ שִׁבְעָה פְּסוּקִים שֶׁבַּמִּקְרָא שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם חָכְמָה וְיִרְאָה. וְאֵלּוּ הֵן: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'. וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ. רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה' וְגוֹ'. הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וְגוֹ'. יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ. תְּחִלַּת חָכְמָה יִרְאַת ה' וְדַעַת קְדוֹשִׁים בִּינָה. יִרְאַת ה' מוּסָר חָכְמָה וְלִפְנֵי כָּבוֹד עֲנָוָה. הֲרֵי שִׁבְעָה חָכְמָה וְיִרְאַת ה' בְּשִׁבְעָה פְּסוּקִים כְּנֶגֶד שִׁבְעָה דְּבָרִים שֶׁהֵם רָעוֹת לַנְּשָׁמָה וּמוֹשְׁכִים אוֹתָהּ לַחֲטָאִים שֶׁנֶּאֱמַר (שם ז) שֵׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ: רְאִיָּה, שְׁמִיעָה, דִּבּוּר, מַעֲשֵׂה יָדַיִם וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם וּשְׁכִיבַת נָשִׁים וְלֵב חוֹרֵשׁ רָעָה. וְשִׁבְעָה בָּאָדָם: עֲמִידַת הָרֶגֶל, כְּפִיַּת יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְעַל בִּרְכַּיִם וִישִׁיבָה וּשְׁכִיבָה עַל אַרְבַּע רוּחוֹת עַל שְׁנֵי צְדָדִים וְעַל הַקָּדְקֹד וְעַל הַפָּנִים. דָּבָר אַחֵר שִׁבְעָה אֵבָרִים: עֵינַיִם, אָזְנַיִם, פֶּה לְהוֹצִיא דִּבּוּר וְגָרוֹן לְהַכְנִיס מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה. יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְעֶרְוָה, אֵלּוּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה. בָּנְתָה בֵיתָהּ שֶׁכֻּלָּם תְּלוּיִים בְּבֵית הַלֵּב הַמַּנְהִיג חָכְמוֹת לִמְנֹעַ וְלַעֲצֹר רוּחוֹ בְּיִרְאַת ה'. וְעַל שֶׁבַע עֲבֵרוֹת שֶׁכָּתַבְתִּי שֶׁהַלֵּב מַנְהִיגָם עֲלֵיהֶם כְּנֶגְדָּם שִׁבְעָה כִּתּוֹת מְקַבְּלוֹת פְּנֵי שְׁכִינָה:

פרשת עקב יום ראשון

תורה דברים ז׳: י״ב-י״ז

נביאים ישעיהו מ״ט: י״ד-י״ט

כתובים תהילים ז׳: א׳-ו׳

משנה משנה תרומות ג׳

גמרא ברכות נ״ד ב: י״ב-כ׳

זוהר ספר הזהר, ואתחנן י״ח

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות א׳: א׳-ג׳

מוסר ספר חסידים קנ״ט