חק לישראל - פרשת עקב יום שני

ברטנורהאֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת. לִשְׁלֹשָׁה בְּנֵי אָדָם כְּאֶחָד אֵין דּוֹרְשִׁין לָהֶם סִתְרֵי עֲרָיוֹת, כְּגוֹן בִּתּוֹ מֵאֲנוּסָתוֹ דְּלֹא כְּתִיבָא בִּקְרָא בְּהֶדְיָא וְאַתְיָא מִדְּרָשָׁא. שֶׁמָּא בִּזְמַן שֶׁמְּדַבֵּר הָרַב עִם אֶחָד יִשְּׂאוּ וְיִתְּנוּ הַשְּׁנַיִם בֵּינֵיהֶם, וְלֹא יִתְּנוּ לִבָּם לִשְׁמֹעַ מִפִּי הָרַב כְּשֶׁדָּרַשׁ בּוֹ אִסּוּר, וְיָבֹאוּ לְהָקֵל בַּעֲרָיוֹת עַל יְדֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמַּדְתָּן יוֹתֵר מִשְּׁאָר אִסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה:
וְלֹא בְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. בְּמַעֲשֵׂה שֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית אֲפִלּוּ לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁלֹשָׁה אוֹ יוֹתֵר, דְּאָמַר קְרָא (דברים ד) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים, יָחִיד שׁוֹאֵל וְאֵין שְׁנַיִם שׁוֹאֲלִים:
וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל וְשֶׁרָאָה יְשַׁעְיָה. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ, מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, הַחָכְמָה הַטִּבְעִית. וּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, מְצִיאוּת הָאֵל וּתְאָרָיו וְהַמַּלְאָכִים וְהַנֶּפֶשׁ וְהַשֵּׂכֶל, וּמַה שֶּׁיִּהְיֶה אַחַר הַמָּוֶת. וְאֵין נִרְאֶה לִי שֶׁיִּקָּרֵא כָּל זֶה מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, דְּאִם כֵּן חָכְמַת הַמֶּרְכָּבָה הֲוָה לֵיהּ לְמִתְנֵי, אֶלָּא מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה הוּא שֶׁעַל יְדֵי הַזְכָּרַת שֵׁמוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּכֶּתֶר, וְצוֹפִין אֵיךְ מִשְׁמְרוֹת הַמַּלְאָכִים בְּמַעֲמָדָן וְאֵיךְ הֵיכָל לִפְנִים מֵהֵיכָל, כְּעֵין הַסּוֹכִין בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ:
בְּיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. אֲפִלּוּ לְאָדָם אֶחָד אֵין דּוֹרְשִׁין בַּמֶּרְכָּבָה, אֶלָּא אִם כֵּן מַכִּיר בּוֹ הָרַב שֶׁהוּא חָכָם שֶׁאִם יִמְסֹר לוֹ רָאשֵׁי פְּרָקִים יִהְיֶה הוּא מֵבִין הַשְּׁאָר מִדַּעְתּוֹ:
רָאוּי לוֹ. יָפֶה וְטוֹב הָיָה לוֹ אִם לֹא בָּא לְעוֹלָם:
מַה לְּמַעְלָה. מֵרָאשֵׁי הַחַיּוֹת:
מַה לְּמַטָּה. מִתַּחַת לָאָרֶץ:
מַה לְּפָנִים. חוּץ לִמְחִצַּת הָרָקִיעַ בַּמִּזְרָח:
וּמַה לְּאָחוֹר. לְמַעֲרָב. פֵּרוּשׁ אַחֵר, מַה לְּפָנִים קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, מַה לְּאָחוֹר בְּסוֹף הָעוֹלָם לְאַחֲרִית הַיָּמִים:
וְכֹל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ. שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאוֹמֵר אֵין שְׁכִינָה מְצוּיָה כָּאן וּמִי רוֹאֵנִי וּמִי יוֹדְעֵנִי:

עיקר תוספות יום טוב(א) בִּשְׁלֹשָׁה. לְשׁוֹן הָרַ"ב לִשְׁלֹשָׁה. וְהָכִי מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, דְּאִם לֹא כֵן הֵיכִי קָאָמַר וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, וְכֵיוָן שֶׁהוּא יְחִידִי וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ מֵרַב הֲרֵי הוּא מֵבִין מִדַּעְתּוֹ וַאֲפִלּוּ הָכִי אָמַרְתָּ לֹא, וְהָדַר קָאָמַר אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין כוּ':
(ב) וְהַתּוֹסָפוֹת פֵּרְשׁוּ שֶׁהוּא שֵׁם שֶׁל מ"ב אוֹתִיּוֹת הַיּוֹצֵא מִבְּרֵאשִׁית וּמִפָּסוּק שֶׁלְּאַחֲרָיו. וְאֵין סָפֵק אֶצְלִי שֶׁהַמְכֻוָּן מַה שֶּׁאָסְרוּ מִלְּלַמְּדוֹ הוּא עַל כֹּחַ פְּעֻלָּתוֹ וּמַעֲשֶׂה שֶׁעַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה. דְּאִלּוּ יְדִיעַת אוֹתִיּוֹתָיו וּמִלּוֹתָיו בִּלְבַד, הֲרֵי נוֹדַע, וְחָלִילָה לַמְחַבְּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ כּוֹתְבִין אוֹתוֹ וּמְפַרְסְמִין אוֹתוֹ אִלּוּ הָיָה זֶה בִּכְלַל הָאִסּוּר, אֶלָּא הָאִסּוּר הוּא עַל יְדִיעַת הַפְּעֻלָּה וְהַמַּעֲשֶׂה, וּמֵעַכְשָׁיו יְפֹרְשׁוּ בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁבִּבְרֵאשִׁית וְשֶׁבַּמֶּרְכָּבָה בְּעִנְיָן אֶחָד:

ברטנורהיוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ. בְּיוֹם טוֹב. מִפְּנֵי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַעֲלֵי חַיִּים, שֶׁבְּכָל כֹּחוֹ הוּא סוֹמֵךְ. וְזוֹ הַמַּחֲלֹקֶת הָיְתָה בֵּין הַנְּשִׂיאִים וּבֵין אֲבוֹת בֵּית דִּין, דּוֹר אַחַר דּוֹר:
יָצָא מְנַחֵם. לַעֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ, וּפָרַשׁ מִלִּהְיוֹת חֲבֵרוֹ שֶׁל הִלֵּל. לְפִיכָךְ לֹא הוֹדַע מֵעִנְיָנוֹ אִם נֶחְלַק עִם הִלֵּל בְּזֶה אִם לָאו, וְנִכְנַס שַׁמַּאי בִּמְקוֹמוֹ לִהְיוֹת אַב בֵּית דִּין תַּחְתָּיו, וְנֶחְלַק עַל הִלֵּל:
הָרִאשׁוֹנִים. שֶׁהֻזְכְּרוּ רִאשׁוֹן בְּכָל זוּג הָיוּ נְשִׂיאִים:

ברטנורהיוֹם טְבוֹחַ. יוֹם שְׁחִיטַת עוֹלוֹת רְאִיָּה שֶׁל יוֹם טוֹב לְאַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁאֵין קְרֵבִים לֹא בְּיוֹם טוֹב וְלֹא בְּשַׁבָּת, וַעֲצֶרֶת יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה כְּפֶסַח וְסֻכּוֹת:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵין לָהּ יוֹם טְבוֹחַ. אֵינָהּ צְרִיכָה יוֹם טְבוֹחַ, שֶׁמֻּתָּר לְהַקְרִיבָן בְּיוֹם טוֹב. וּבֵית הִלֵּל לְטַעֲמַיְיהוּ דְּאָמְרֵי מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת בְּיוֹם טוֹב. וְאַשְׁמְעִינַן תַּנָּא דַּאֲפִלּוּ הֵיכָא דְּלֹא אֶפְשָׁר לְמֵעֲבַד לְמָחָר, כְּגוֹן דְּחָל עֲצֶרֶת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲפִלּוּ בְּהָא אָמְרֵי בֵּית שַׁמַּאי דְּאֵין עוֹלַת רְאִיָּה קְרֵיבָה בְּיוֹם טוֹב וְדָחוּ לָהּ עַד לְאַחַר הַשַּׁבָּת:
אֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו. בְּכֵלִים נָאִים שֶׁלּוֹ, בְּיוֹם טְבוֹחַ שֶׁל עֲצֶרֶת שֶׁאַחַר הַשַּׁבָּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְנָאֶה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, שֶׁיָּבִינוּ הַכֹּל שֶׁאֵין הַיּוֹם יוֹם טוֹב:
שֶׁלֹּא לְקַיֵּם דִּבְרֵי הָאוֹמְרִים עֲצֶרֶת אַחַר שַׁבָּת. שֶׁהָיוּ הַצְּדוֹקִים אוֹמְרִים לְעוֹלָם עֲצֶרֶת אַחַר שַׁבָּת, דִּכְתִיב (ויקרא כג) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת, וְהֵן אוֹמְרִים מִמָּחֳרָת שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית וְאִם כֵּן לְעוֹלָם חָל עֲצֶרֶת בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת:

עיקר תוספות יום טוב(ד) כִּדְכָתַב בְּמִשְׁנָה ו'‏ פֶּרֶק קַמָּא. וְאַחַר הַשַּׁבָּת דִּתְנַן, לְפִי שֶׁכָּל שֶׁנּוּכַל לְהַקְדִּים זְמַן הַתַּשְׁלוּמִין מַקְדִּימִין, וְלֹא חָיְשִׁינַן מִשּׁוּם צְדוֹקִים. תּוֹסָפוֹת:
(ה) גְּמָרָא. כְּלוֹמַר וְלֹא קַשְׁיָא דְּהָא אִפְלִיגוּ בָּהּ חַדָּא זִימְנָא. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י דְּקָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא אָמְרִינַן מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה מִתְיָאֵשׁ מֵהֶן אַתָּה בָּא לִפְשֹׁעַ שֶׁלֹּא תַּקְרִיבוּ עוֹד, וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן בְּהָא, בְּהָא קָאָמְרֵי בֵּית הִלֵּל כוּ'. גְּמָרָא:
(ו) אַחַר הַשַּׁבָּת. דְּעוֹלַת רְאִיָּה אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְכָל שֶׁכֵּן שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְצָרִיךְ טַעַם לָמָּה. וּבִשְׁלָמָא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה יָלְפִינַן מִקְּרָא, אֶלָּא עוֹלַת רְאִיָּה מַאי טַעֲמָא לֹא, וּמַאי שְׁנָא מִמּוּסְפֵי יוֹם טוֹב דְּהָכִי נַמִּי קָבוּעַ לָהֶם זְמַן כוּ'. וְהָרַמְבַּ"ם כָּתַב (לְפִי גִּרְסָתוֹ) דְּלֹא דָּמִי לְמוּסָפִין, דְּאִם אֵינוֹ חוֹגֵג הַיּוֹם חוֹגֵג לְמָחָר כוּ'. וּמִיהוּ לְדַעַת הַתּוֹסָפוֹת נִרְאֶה לִי דְּטַעֲמָא מִשּׁוּם דְּכָל עַצְמָהּ שֶׁל רְאִיָּה שֶׁהוּא קָרְבַּן עוֹלָה בַּמֶּה מָצִינוּ מֵחֲגִיגָה יָלְפִינַן לַהּ, הִלְכָּךְ כַּחֲגִיגָה הִיא:
(ז) כְּלוֹמַר בְּבֵיתוֹ וּבַשּׁוּק. וְהַתּוֹסָפוֹת הִקְשׁוּ דַּהֲוָה לֵיהּ לְמֵימָר בְּכֵלִים נָאִים, מַאי בְּכֵלָיו. וְעוֹד מַאי אִרְיָא כֹּהֵן גָּדוֹל, אֲפִלּוּ שְׁאָר אָדָם נַמִּי. וּפֵרְשׁוּ דְּאַבִּגְדֵי כְּהֻנָּה גְּדוֹלָה קָאָמַר דְּלֹא הָיָה מִתְלַבֵּשׁ, וְהֵבִיאוּ רְאָיָה מֵהַיְרוּשַׁלְמִי:
(ח) וַאֲנַן סְבִירָא לָן שֶׁהַפָּסוּק קָרָא יוֹם טוֹב שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁקְּרָאוֹ כֻּלָּם שַׁבְּתוֹת ה'. הָרַמְבַּ"ם. וּמַה שֶּׁהִכְרִיחַ קַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל תִּמְצָא בְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק י'‏ דִּמְנָחוֹת:

ברטנורהנוֹטְלִין לַיָּדַיִם לְחֻלִּין וּלְמַעֲשֵׂר וְלִתְרוּמָה. חֻלִּין וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּתְרוּמָה דַּי לָהֶם נְטִילָה בִּכְלִי שֶׁאֵין בּוֹ אֶלָּא רְבִיעִית מַיִם:
וּלְקֹדֶשׁ מַטְבִּילִין. פֵּרוּשׁ לֶאֱכוֹל שְׁלָמִים וְחַטָּאת וְאָשָׁם יֵשׁ מַעֲלָה יְתֵרָה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַטְבִּיל אֶת הַיָּדַיִם בְּאַרְבָּעִים סְאָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם אֶלָּא סְתָם יָדַיִם, שֶׁלֹּא נָגְעוּ בְּטֻמְאָה הַמְטַמְּאָה אֶת כָּל הַגּוּף מִדְּאוֹרָיְתָא:
וּלְחַטָּאת. לִגַּע בְּמֵי חַטָּאת, מַיִם הַמְקֻדָּשִׁים בְּאֵפֶר פָּרָה אֲדֻמָּה לְהַזּוֹת מֵהֶם עַל טְמֵאֵי מֵתִים, יֵשׁ מַעֲלָה יְתֵרָה, שֶׁאִם נִטְמְאוּ יָדָיו בְּאֶחָד מִן הַדְּבָרִים הַמְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם וְלֹא אֶת הַגּוּף, כְּגוֹן סֵפֶר וְאֳכָלִין טְמֵאִים וּמַשְׁקִין טְמֵאִים וְכָל טֻמְאוֹת שֶׁמִּדִּבְרֵי סוֹפְרִים, נִטְמָא גַּם הַגּוּף, וְכָל הַגּוּף צָרִיךְ טְבִילָה. וְכָל מַעֲלוֹת הַלָּלוּ שֶׁזֶּה גָּבוֹהַּ מִזֶּה, מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים הֵם. וְהַאי דְּנָקַט לְהוּ הָכָא גַּבֵּי הִלְכוֹת חֲגִיגָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּסוֹפָן הִלְכוֹת הָרֶגֶל, שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ חֲשׁוּבִים טְהוֹרִים בָּרֶגֶל, וְלֹא בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. בְּסוֹף חֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ:

עיקר תוספות יום טוב(י) לֹא טָבַל. דַּוְקָא בִּטְבִילָה בָּעִינַן כַּוָּנָה לְמַעֲשֵׂר וְכָל שֶׁכֵּן לִתְרוּמָה, אֲבָל בִּנְטִילַת יָדַיִם כִּי נָטֵיל לְחֻלִּין שׁוּב אֵינוֹ פּוֹסֵל בִּתְרוּמָה. דְּאִי לֹא תֵּימָא הָכִי אֵין לְךָ אָדָם אַף חָבֵר אוֹכֵל חֻלִּין בְּטָהֳרָה שֶׁלֹּא יְטַמֵּא מַשְׁקִין. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יא) וְהָא אָתָא לְאַשְׁמְעִינַן. דְּאִי לְגוּפֵיהּ לֹא אִיצְטְרִיךְ, דְּהָא בָּרֵישָׁא תְּנַן דַּאֲפִלּוּ הֻחְזַק לְחֻלִּין אָסוּר לְמַעֲשֵׂר. וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר דְּאִי מֵרֵישָׁא הֲוָה אֲמִינָא דִּטְפֵי עָדִיף לֹא הֻחְזַק כְּלָל לְמַעֲשֵׂר מֵהֻחְזַק לְחֻלִּין, דְּהָא עָקַר דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי מִמַּעֲשֵׂר. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורהמִדְרָס. אַב הַטֻּמְאָה לְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים כְּמִדְרַס הַזָּב שֶׁמְּטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים, כְּדִכְתִיב (ויקרא טו) וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו:
לַפְּרוּשִׁים. לְאוֹכְלֵי חֻלֵּיהֶם בְּטָהֳרַת חֻלִּין:
בִּגְדֵי פְרוּשִׁים מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה. כָּאן חָסֵר מַעֲלָה אַחַת, וְהָכִי אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמִתְנֵי, בִּגְדֵי פְּרוּשִׁים מִדְרָס לְאוֹכְלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בִּגְדֵי אוֹכְלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה, דְּהַיְנוּ לַכֹּהֲנִים בִּתְרוּמָתָן. וְכָל הָנֵי מַעֲלוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים נִינְהוּ, שֶׁאָמְרוּ אֵין שְׁמִירַת טָהֳרָתָן שֶׁל אֵלּוּ חֲשׁוּבָה שְׁמִירָה אֵצֶל אֵלּוּ. וּמִתּוֹךְ שֶׁהֵן אֵצֶל אֵלּוּ כְּאִלּוּ לֹא שְׁמָרוּם, גָּזְרוּ בְּבִגְדֵיהֶם שֶׁמָּא יָשְׁבָה עֲלֵיהֶם אִשְׁתּוֹ נִדָּה, וַהֲרֵי הֵן מִדְרַס הַנִּדָּה:
הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. הָיָה אוֹכֵל חֻלִּין שֶׁלּוֹ בְּטָהֳרָה כְּאִלּוּ הָיָה קֹדֶשׁ, שֶׁהָיָה נִזְהַר בָּהֵן מִכָּל טֻמְאָה הַמְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ:
וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת. אֲבָל לֹא לַקֹּדֶשׁ. דִּקְסָבַר הַאי תַּנָּא חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה, דְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ לָאו כְּקֹדֶשׁ דָּמוּ לְכָל הַדְּבָרִים, כִּדְאִיתָא בְּסוֹף מַסֶּכֶת נִדָּה:

עיקר תוספות יום טוב(יב) דְּאִלּוּ עַם הָאָרֶץ עַצְמוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִדְרָס. וְטַעֲמָא דְּאֵין רֹב הַצִּבּוּר יְכוֹלִין לַעֲמֹד בִּגְזֵרָה זוֹ, דְּלֹא יִמָּצֵא לְעוֹלָם אָדָם מַעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מַה שֶּׁאֵין כֵּן רֻקּוֹ דְּעַם הָאָרֶץ דִּיכוֹלִין לְהִזָּהֵר. וּמֵהַאי טַעֲמָא אָתֵי שַׁפִּיר דְּקָתָנֵי בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ וְלֹא קָתָנֵי דְּעַם הָאָרֶץ עַצְמוֹ כְּזָב, וְכֵן בְּכוּלְהוּ דַּוְקָא בְּגָדִים, אֲבָל אִינְהוּ לֹא. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) וְיָשִׂים אוֹתָם חֻלִּין כְּאִלּוּ הֵם בְּשַׂר חַטָּאת אוֹ אָשָׁם. אֲבָל אוֹכֵל חֻלִּין בְּטָהֳרָה לֹא יִשָּׁמֵר אֶלָּא מִכָּל דָּבָר שֶׁיְּטַמֵּא הַחֻלִּין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אוֹתָם הַחֻלִּין טְהוֹרִים. הָרַמְבַּ"ם:

גמרא חגיגה ט״ז א: י״א-י״ז

כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. מַאי הִיא. רַבִּי אַבָּא אָמַר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בְּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אָמַר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. מִסְתַּכֵּל בְּקֶּשֶׁת דִּכְתִיב (יחזקאל א) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'. רַב יוֹסֵף אָמַר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, כְּדִרַבִּי רַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר כְּאִלּוּ דוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו) כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי. אִינִי וְהָאָמַר רַבִּי אִלְעָא הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִין וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִין וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא לֹא קַשְׁיָא הָא דְּמָצֵי כָּיִיף לֵהּ לְיִצְרֵהּ הָא דְלָא מָצֵי כָּיִיף לְיִצְרֵהּ. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחֲמָנִי: מְתוּרְגְמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת: בְּקֶשֶׁת וּבַנָּשִׂיא וּבַכֹּהֲנִים. בְּקֶשֶׁת דִּכְתִיב (יחזקאל א) כְּמַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'. בַּנָּשִׂיא דִּכְתִיב וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו. הַמִּסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחֲמָנִי מְתוּרְגְמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: מַא דִּכְתִיב (מיכה ז) אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף. אִם יֹאמַר לָךְ יֵצֶר הָרַע חֲטוֹא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל, אַל תַּאֲמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר אַל תַּאֲמִינוּ בְּרֵעַ וְאֵין רֵעַ אֶלָּא יֵצֶר הָרָע. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח) כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע. וְאֵין אַלּוּף אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג) אַלּוּף נְעוּרַי אָתָּה. שֶׁמָּא תֹּאמַר מִי מֵעִיד בִּי אַבְנֵי בֵיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם הֵם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב) כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידָה בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז) מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקְךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִּיךָ. אֵיזוֹ הִיא דָבָר שֶׁשּׁוֹכֶבֶת בְּחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם. הֲוֵי אוֹמֵר: זוֹ נְשָׁמָה. רַבִּי זְרִיקָא אָמַר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּין אוֹתוֹ הֵן מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג) וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג שנינו במשנה: כל שלא חס על כבוד קונו, רתוי [ראוי] לו שלא בא לעולם. ושואלים: מאי היא [מה הוא] דבר זה שאינו חס על כבוד קונו? ר' אבא אמר: זה המסתכל בקשת. רב יוסף אמר: זה העובר עבירה בסתר. ומסבירים את דבריהם: מסתכל בקשת יש בו זלזול כבוד השכינה, דכתיב [שנאמר]: "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'" (יחזקאל א, כח), ואין זה כבוד להסתכל בדמות ה'.
רב יוסף אמר: זה העובר עבירה בסתר, וטעמו כדברי ר' יצחק. שאמר ר' יצחק: כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק (דוחף, מרחיק) רגלי שכינה, שנאמר: "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי" (ישעיהו סו, א), שאם סבור הוא שבסתר אין רואים אותו, הרי זה כאילו אמר שבמקום זה בארץ אין הקדוש ברוך הוא נמצא, וכאילו מוציא את הקדוש ברוך הוא מהדום רגליו.
ושואלים: איני [וכי כן הוא]?! והאמר [והרי אמר] ר' אלעא הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורין ויתעטף שחורין כדרך אבלים, על שהוא נזקק לכך, ויעשה שם מה שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא, הרי משמע שפעמים העובר עבירה בסתר עדיף מאשר העובר בגלוי! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה]; הא [זה] שאמרנו שכשעובר עבירה בסתר אינו חס על כבוד קונו — הרי זה דמצי כייף ליה ליצריה [כשיכול לכפות את יצרו] ואינו כופהו אלא עובר עבירה בסתר, הא [זה] שאמרנו שעדיף שיעבור עבירה בסתר — הרי זה באופן דלא מצי כייף ליצריה [שאיננו יכול לכפות את יצרו] ובלבד שלא יגרום לחילול השם ברבים.
דרש ר' יהודה בר' נחמני שהיה מתורגמניה [מתורגמנו] של ריש לקיש: כל המסתכל בשלשה דברים אלה עיניו כהות: המסתכל בקשת, בנשיא, ובכהנים. ומסבירים: בקשת — דכתיב [שנאמר]: "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'" (יחזקאל א, כח). בנשיא — דכתיב [שנאמר]: "ונתת מהודך עליו" (במדבר כז, ב), משמע שיש עליו הוד שכינה. והדבר השלישי, בכהנים — הוא המסתכל בכהנים בזמן שבית המקדש קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש שהיתה שכינה שורה על קשרי אצבעותיהם.
וכיון שהוזכר מה שאמר חכם זה, מביאים עוד מדבריו, דרש ר' יהודה בר' נחמני מתורגמניה [מתורגמנו] של ריש לקיש: מאי דכתיב [מהו שנאמר]: "אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף" (מיכה ז, ה) — אם יאמר לך יצר הרע: חטוא והקדוש ברוך הוא מוחל — אל תאמן, שנאמר: "אל תאמן ברע", ואין "רע" אלא יצר הרע, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע" (בראשית ח, כא),
ואין "אלוף" אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר: "אלוף נערי אתה" (ירמיהו ג, ד). שמא תאמר כיון שאני עושה בסתר מי מעיד בי? אבני ביתו וקורות ביתו של אדם הם מעידין בו, שנאמר: "כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה" (חבקוק ב, יא)
וחכמים אומרים: נשמתו של אדם היא עצמה מעידה בו, שנאמר: "משכבת חיקך שמר פתחי פיך" (מיכה ז, ה) — אי זו היא דבר ששוכבת בחיקו של אדם — הוי אומר זו נשמה. ר' זריקא אמר: שני מלאכי השרת המלוין אותו את האדם הן שמעידין בו, שנאמר: "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" (תהלים צא, יא). וחכמים אומרים: אבריו של אדם הם שמעידין בו, שנאמר: "ואתם עדי נאם ה' ואני אל" (ישעיהו מג, יב), כלומר, האדם עצמו הוא נעשה עד ומעיד כנגד עצמו ביום הדין.

זוהר ספר הזהר, ואתחנן כ״א

אָמַר רַבִּי אַבָּא כְּתִיב (שם קכא) יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִשְׁמָר צֵאתְךָ תֵּנָח. אֶלָּא וּבֹוֹאֶךָ מַאי קָא מַיְרִי דְּהָא מָאן דְּעָאל לְבֵיתֵהּ לא מִסְתְּפֵי. אֶלָּא הַאי בַּר נָשׁ דְּשַׁוִּי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא לְבֵיתֵהּ בְּמִלִּין דִּשְׁמָא עִלָּאָה הַאי אִתְנְטִיר מִכֹּלָּא. כַּד נָפִיק הַהוּא דְּמָדוֹרֵהּ לְתַרְעָא דְּבֵיתֵהּ זָקִיף וְחָמֵי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא וְעַיֵּן (ס''א נָעִיץ) בְּפִתְחֵהּ כַּד נָפִיק בַּר נָשׁ הוּא אוֹזִיף לֵהּ וְנָטִיר לֵהּ כַּד עָיֵל לְבֵיתֵהּ הוּא אַכְרִיז קַמֵּהּ אִזְדַּהֲרוּ בִּיקָרָא דְּדִיּוּקָנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְכָל דָּא בְּגִין הַהוּא רְשִׁימָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִתְרְשִׁים בְּתַרְעֵיהּ וְלָא דַּי לֵהּ לְבַר נָשׁ דְּאִתְנַטָּר בְּבֵיתֵהּ אֶלָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לֵהּ כַּד עָיֵל וְכַד נָפִיק דִּכְתִיב יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. תָּא חֲזֵי הַאי רוּחָא בִּישָׁא דְּשָׁארֵי בֵּין תַּרְעֵי. וַי לֵהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא יָדַע לְאִזְדַּהֲרָא מִנֵּהּ וְלָא רָשִׁים לְפִתְחָא דְּבֵיתֵהּ שְׁמָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּיִשְׁתַּכַּח עִמֵּהּ דְּהָא אִית לֵהּ תְּלַת מֵאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ שַׁמָּשִׁין בִּישִׁין מְקַטְרְגִין כָּל חַד מְשַׁמֵּשׁ יוֹמֵהּ וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי עִמֵּהּ כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא וּמְקַטְרְגֵי בֵּהּ לְעֵלָּא וְתַתָּא וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי בֵּהּ בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא בִּימָמָא לְקַטְרָגָא לֵהּ בְּלֵילְיָא לְצַעֲרָא לֵהּ בְּחֶלְמֵהּ. כַּד נָפִיק לְקַטְרָגָא לֵהּ כַּד עָאל שַׁוְיָן יָדַיְהוּ עָלֵהּ דְּכִתְפֵיהּ וְאַמְרִין לֵהּ וַי לֵהּ לִפְלַנְיָא בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי בְּגִין כָּךְ בָּעָאן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא לְמֶהֱוֵי רְשִׁימִין בְּכֹלָּא לְמֶהֱוֵי רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמָארֵיהוֹן לְאִזְדַּעְזְעָא מִנַּיְהוּ כָּל סִטְרִין זַיְנִין בִּישִׁין לְמֶהֱוֵי נְטִירִין בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאִין חוּלָקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל עָלַיְהוּ כְּתִיב (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגוֹ':

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב, יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךְ וּבוֹאֶךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. שׁוֹאֵל, יִשְׁמָר צֵאתְךְ, נָכוֹן. אֲבָל וּבוֹאֶךְ, מַה פֵּרוּשׁוֹ, הֲרֵי מִי שֶׁנִּכְנָס לְבֵיתוֹ אֵינוֹ מְפַחֵד, שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לִשְׁמִירָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הָאָדָם הַזֶּה הַמֵּשִׂים רוֹשֶׁם קָדוֹשׁ לְבֵיתוֹ בְּדִבְרֵי שֵׁם הָעֶלְיוֹן דְּהַיְנוּ הַמְּזוּזָה, הוּא מְשׁוּמָר מִכֹּל. כְּשֶׁיּוֹצֵא אוֹתוֹ הָאָדָם מִמָּדוֹרוֹ לְשַׁעַר הַבַּיִת, נוֹשֵׂא עֵינָיו וְרוֹאֶה הָרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ, וּמְעַיֵּן בְּפִתְחוֹ. כְּשֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם הוּא מְלַוֶּה אוֹתוֹ וְשׁוֹמְרוֹ. כְּשֶׁנִכְנָס הָאָדָם הוּא מַכְרִיז לְפָנָיו, הִזָהַרוּ בִּכְבוֹד צוּרת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְכָל זֶה הוּא, מִשּׁוּם אוֹתוֹ הָרוֹשֶׁם שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּרְשָׁם בְּפִתְחוֹ. וְלֹא דַי לוֹ לָאָדָם שֶׁנִּשְׁמָר בְּבֵיתוֹ, אֶלָּא שֶׁהַקָּבָּ''ה שׁוֹמֵר אוֹתוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס וּכְשֶׁיוֹצֵא, שֶׁכָּתוּב, יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךְ וּבוֹאֶךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, הָרוּחַ הָרָע הַזֶּה, הַשּׁוֹרֶה בֵּין הַפְּתָחִים, אוֹי לוֹ לָאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִזָהֵר מִמֶּנוּ, וְאֵינוֹ רוֹשֶׁם פֶּתַח בֵּיתוֹ בְּשֵׁם עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ, דְּהַיְנוּ הַמְּזוּזָה, שֶׁיִּמָּצֵא עִמּוֹ. כִּי יֵשׁ לוֹ, לְאוֹתוֹ רוּחַ רָע, שׁס''ה מְשַׁמְּשִׁים רָעִים מְקַטְרְגִים בְּשׁס''ה יְמוֹת הַשָּׁנָה, כָּל אֶחָד מְשַׁמֵּשׁ בְּיוֹמוֹ, וְכֻלָּם נִמְצָאִים עִמּוֹ, עִם הָאָדָם, בְּכָל יְמֵי הַשָּׁנָה, וּמְקַטְרְגִים עָלָיו לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְכֻלָּם נִמְצָאִים עִמּוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. בַּיּוֹם הֵם מְקַטְרְגִים עָלָיו, וּבַלַּיְלָה מְצַעֲרִים אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹ. כְּשֶׁיּוֹצֵא לְקַטְרֵג עָלָיו, כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לְבֵיתוֹ, מֵשִׂימִים יְדֵיהֶם עַל כְּתֵפָיו, וְאוֹמְרִים לוֹ, אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת אֲדוֹנוֹ. אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. מִשּׁוּם זֶה צְרִיכִים בְּנֵי הָאֱמוּנָה לִהְיוֹת רְשׁוּמִים בַּכֹּל, לִהְיוֹת רְשׁוּמִים בְּרוֹשֶׁם אֲדוֹנָם, דְּהַיְנוּ בְּמִצְווֹת, שֶׁיִּירְאוּ מֵהֶם כָּל צְדָדֵי הַמִּינִים הָרָעִים, וְיִהְיוּ שְׁמוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עֲלֵיהֶם כָּתוּב, וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות א׳: ד׳-ו׳

א. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן שְׁלשָׁה מִינִים בִּרְכוֹת הֲנָיָה וּבִרְכוֹת מִצְוֹת וּבִרְכַּת הוֹדָאָה שֶׁהֵן דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וּבַקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ:

ב. וְנֻסַּח כָּל הַבְּרָכוֹת עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם. וְאֵין רָאוּי לְשַׁנּוֹתָם וְלֹא לְהוֹסִיף עַל אַחַת מֵהֶם וְלֹא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה וְכָל הַמְשַׁנֶּה מַטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת. אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ.

ג. וְכָל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן וְהוּא שֶׁיֹּאמַר כְּעֵין שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים. וְאִם שִׁנָּה אֶת הַמַּטְבֵּעַ הוֹאִיל וְהִזְכִּיר אַזְכָּרָה וּמַלְכוּת וְעִנְיַן הַבְּרָכָה אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל יָצָא:

מוסר ספר חסידים ק״ס

אִם בָּאתָ לִידֵי נִסָּיוֹן וְהִתְאַפַּקְתָּ מִלַּחֲטוֹא אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לָךְ לוֹמַר עָמַדְתִּי בְּנִסָּיוֹן שֶׁמָּא בָּאוּ אֲבוֹתֶיךָ לְאוֹתָהּ מִדָּה וּכְשֶׁלֹּא חָטְאוּ בִּקְּשׁוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיָּבוֹאוּ בָּנָיו בְּאוֹתָה מִדָּה שֶׁיִּתְאַפְּקוּ בָּהֶם מֵחֲטוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב) אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֶׁיְּהוּ בָּנָיו נִשְׁחָטִים עַל קִדּוּשׁ ה' וְנִשְׂרָפִים כְּיִצְחָק וּתְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֶחֱזִיקְךָ עַל יִצְרְךָ, שֶׁנָּתַן לְךָ לֵב לְנַצֵחַ אֶת יִצְרְךָ הָרָע שֶׁנֶּאֱמַר, (דברי הימים ב' ל''ב) עֲזָבוֹ אֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ. עֲזָבוֹ מִכְּלַל שֶׁבְּיָדוֹ הַכֹּל לְכַךְ בִּקֵּשׁ מִלְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פו) יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ וּכְתִיב (שם נא) וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי:

פרשת עקב יום שני

תורה דברים ז׳: י״ח-כ״א

נביאים ישעיהו מ״ט: כ׳-כ״ג

כתובים תהילים מ״ד: כ״ד-כ״ז

משנה משנה חגיגה ב׳

גמרא חגיגה ט״ז א: י״א-י״ז

זוהר ספר הזהר, ואתחנן כ״א

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות א׳: ד׳-ו׳

מוסר ספר חסידים ק״ס