חק לישראל - פרשת עקב יום שלישי

ברטנורהאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אֲרוּסָה שֶׁקִּנֵּא לָהּ אָרוּס וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּנֵּא לָהּ יָבָם:
לֹא שׁוֹתוֹת. דְּמַעֲטִינְהוּ קְרָא:
וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. שֶׁהִיא גָרְמָה לֶאֱסֹר עַצְמָהּ עָלָיו, שֶׁנִּסְתְּרָה אַחַר קִנּוּי, דְּמִקִּנּוּי וְאִסּוּר לֹא אִמְעִיט, דִּכְתִיב (במדבר ה) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כוּ', לְרַבּוֹת אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לְקִנּוּי:
תַּחַת אִישָׁהּ. בְּיוֹשֶׁבֶת תַּחְתָּיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר:
נְתִינָה. מִן הַגִּבְעוֹנִים. וַאֲסוּרִים לָבֹא בַּקָּהָל:
לֹא שׁוֹתוֹת. דְּלֹא נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה אֶלָּא בָּרְאוּיָה לְקַיְּמָהּ, דִּכְתִיב (שם) כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, בָּרְאוּיָה לְאִישׁוּת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, פְּרָט לְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכוּ':
וְלֹא נוֹטְלוֹת כְּתֻבָּה. וְאַף עַל גַּב דִּשְׁאָר אַלְמָנוֹת לְכֹהֵן גָּדוֹל גּוֹבוֹת כְּתֻבָּתָן כִּדְאָמְרִינַן בִּכְתֻבּוֹת [ק: וְכֵן בִּיבָמוֹת פד.], זוֹ אֵין לָהּ כְּתֻבָּה, שֶׁסְּתִירָתָהּ גָּרְמָה לָהּ:

ברטנורהמְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ. שֶׁמֵּת אוֹ גֵּרְשָׁהּ וְהִנִּיחָהּ מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵנִיקָה. וַאֲסָרוּהָ חֲכָמִים לִנָּשֵׂא עַד שֶׁיִּהְיֶה הַוָּלָד בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים. וְהָלַךְ זֶה וּנְשָׂאָהּ קֹדֶם הַזְּמַן, וְקִנֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה:
לֹא שׁוֹתָה. שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְקַיְּמָהּ, דִּסְבִירָא לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר הַנּוֹשֵׂא מְעֻבֶּרֶת חֲבֵרוֹ אוֹ מֵינֶקֶת חֲבֵרוֹ יוֹצִיא וְלֹא יַחְזִיר עוֹלָמִית. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:
יָכוֹל הוּא לְהַפְרִישָׁהּ. עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים וּלְהַחְזִירָהּ, הִלְכָּךְ רְאוּיָה לְאִישׁוּת קָרִינָא בָּהּ:
אַיְלוֹנִית. דּוּכְרָנִיתָא דְּלֹא יָלְדָה:
וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד. שֶׁשָּׁתְתָה כּוֹס עֲקָרִין. וְאָסוּר לְקַיְּמָן לְמִי שֶׁאֵין לוֹ בָנִים:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יָכוֹל הוּא לִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת. וְיִהְיֶה מֻתָּר לְקַיֵּם אֶת זֹאת, הִלְכָּךְ רְאוּיָה לְאִישׁוּת הִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

עיקר תוספות יום טוב(ו) יָכוֹל הוּא כוּ'. וְהָכִי סְבִירָא לְהוּ לְרַבָּנָן, אוֹ אִשָּׁה אוֹ בָּנִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק ו'‏ דִּיבָמוֹת. וְכִי תֵּימָא הָא רַבָּנָן אִית לְהוּ הַךְ סְבָרָא בִּמְעֻבֶּרֶת וּמַאי שְׁנָא, נִרְאֶה לִי דְּהָא דְּאַיְלוֹנִית אִסּוּרַיְהוּ דְּמִפְקַד אַפִּרְיָה וּרְבִיָּה וּלְהַחְזִיק מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה אֲסָרוּהָ, אֲבָל מְעֻבֶּרֶת וּמֵינֶקֶת לֹא גָּזְרוּ לְהַחְזִיק שׁוּם מִצְוָה אֶלָּא מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ הַתִּינוֹק שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר שֵׁנִית בִּזְמַן הַהֲנָקָה כוּ', וּלְפִיכָךְ לֹא הֶחְמִירוּ בָּהּ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁאֵין כָּאן עֲבֵרָה, כְּלוֹמַר אֶלָּא תַּקָּנָה, וּמִכָּל מָקוֹם אָסוּר לַעֲבֹר. אֲבָל אַיְלוֹנִית הִיא גְּזֵרָה וּבִכְלָל עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמֶרֶת, וְהוּא עֲבֵרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהאֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ. אִם נִמְצֵאת נְקִיָּה. דְּמַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וְאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ, נָחוּשׁ לָהּ שֶׁמָּא נֶאֶנְסָה וּלְכָךְ לֹא בָּדְקוּהָ הַמַּיִם, קָא מַשְׁמַע לָן:
אֵשֶׁת סָרִיס שׁוֹתָה. דְּלֹא תֵימָא מִבִּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ אָמַר רַחֲמָנָא, וְהַאי לָאו בַּר הָכִי הוּא, קָא מַשְׁמַע לָן:
עַל יְדֵי כָל הָעֲרָיוֹת מְקַנְּאִים. אִם קִנֵּא לָהּ מֵאָבִיהָ אוֹ מֵאָחִיהָ וּמֵאֶחָד מִכָּל עֲרָיוֹת, וְנִסְתְּרָה, הָוֵי קִנּוּי וְנֶאֱסֶרֶת עָלָיו וְשׁוֹתָה. דְּלֹא תֵימָא נִטְמְאָה נִטְמְאָה שְׁתֵּי פְּעָמִים, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל, הֵיכָא דְמִתַּסְרָא עֲלֵיהּ בְּהַאי זְנוּת, לַאֲפוֹקֵי הָא דַאֲסִירָא עֲלֵיהּ וְקַיְמָא אֵימָא לֹא, קָא מַשְׁמַע לָן:
חוּץ מִן הַקָּטָן. פָּחוֹת מִבֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד, שֶׁאֵין בִּיאָתוֹ בִיאָה, כָּךְ פֵּרֵשׁ רַמְבַּ"ם. וְלִי נִרְאֶה קָטָן פָּחוֹת מִבֶּן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְלֹא הֵבִיא סִימָנִים, דִּכְתִיב (במדבר ה) וְשָׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ, אִישׁ וְלֹא קָטָן:
וּמִמִּי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ. לְמִעוּטֵי בְהֵמָה:

עיקר תוספות יום טוב(ז) וְקָשְׁיָא, דְּאֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁשָּׁתְתָה מֻתֶּרֶת מִבַּעְיָא לֵיהּ. וּבַגְּמָרָא, אֵשֶׁת כֹּהֵן שׁוֹתָה פְּשִׁיטָא, מַהוּ דְּתֵימָא אֵשֶׁת כֹּהֵן דַּאֲפִלּוּ כִּי נִתְפְּשָׂה אֲסוּרָה אֵימָא לֹא תִשְׁתֶּה, קָא מַשְׁמַע לָן. וּמֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ פְּשִׁיטָא בְּמִתְנַוְּנָה דֶּרֶךְ אֵבָרִים כוּ'‏ אֵימָא דְּנֶאֶנְסָה כוּ', קָא מַשְׁמַע לָן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ח) וּמִבִּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ לְקָדְמָה שְׁכִיבַת הַבַּעַל. תּוֹסָפוֹת:
(ט) אֵשֶׁת סָרִיס. לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, סְרִיס חַמָּה אוֹ סְרִיס אָדָם, הַמֻּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן. וּסְרִיס אָדָם כְּשֶׁשָּׁתָה כּוֹס שֶׁל עֲקָרִין, שֶׁמֻּתֶּרֶת לוֹ, וְקָרֵי לֵיהּ סְרִיס אָדָם לְפִי שֶׁעַל יְדֵי אָדָם בָּא לוֹ. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(י) וְתֵימַהּ, הָא שָׁמְעִינַן לַהּ מֵאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל דַּאֲסוּרָה וְקַיְמָא לַבַּעַל, וַאֲפִלּוּ הָכִי אִצְטְרִיךְ קְרָא דְּכִי תִשְׂטֶה לְמִעוּטֵי הָא לָאו הָכִי שׁוֹתָה. תּוֹסָפוֹת:
(יא) מַשְׁמַע לֵיהּ כוּ'‏ דְּבֶן תֵּשַׁע וְיוֹם אֶחָד אִישׁ מִקְרֵי לְגַבֵּי שְׁכִיבָה. כֶּסֶף מִשְׁנֶה. וּבָזֶה מְסֻלָּק מַה שֶּׁהֵשִׁיב עָלָיו הָרַ"ב:
(יב) כְּדִתְנַן בְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ז'‏ דִּתְמוּרָה. גְּמָרָא:

ברטנורהוְלֹא לְהַשְׁקוֹתָהּ אָמְרוּ. דְּהָא בָּעִינַן וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ, וְלֵיכָּא. וּבַעְלָהּ נַמִּי לִכְשֶׁיָּבֹא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁקוֹתָהּ בְּקִנּוּי זֶה, דְּבָעִינַן וְקִנֵּא וְהֵבִיא. וְרַבִּי יוֹסֵי לֹא בָּעֵי וְקִנֵּא וְהֵבִיא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. וְסוּמָא אֵינוֹ מַשְׁקֶה אֶת אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. וּמִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר (שם) אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, לָמַדְנוּ שֶׁכָּל הַמּוֹנֵעַ הַבַּעַל מִלְּהַשְׁקוֹת מוֹנֵעַ הָאִשָּׁה מִלִּשְׁתּוֹת אִם הָיָה אוֹתוֹ הַדָּבָר בָּאִשָּׁה, לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הִיא סוּמָא אֵינָהּ שׁוֹתָה. וְאִם הָיְתָה חִגֶּרֶת אֵינָהּ שׁוֹתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהֶעֱמִיד אוֹתָהּ הַכֹּהֵן. וְכֵן אִם הָיְתָה גִדֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ. אוֹ אִלֶּמֶת, דְּבָעִינַן וְאָמְרָה הָאִשָּׁה. וְכֵן אִם הָיָה הַבַּעַל חִגֵּר אוֹ גִּדֵּם אוֹ אִלֵּם אֵינוֹ מַשְׁקֶה מִדִּכְתִיב אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ כִּדְאָמְרָן:

גמרא סוטה כ״ה א: י״ב-כ״א

אִיבַּעִיָא לְהוּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל. אוֹ אֵינוֹ מָחוּל. מִי אַמְרֵינָן בְּקִינוּי דְּבַעַל תָּלָא רַחֲמָנָא וּבַעַל הָא מָחִיל לֵהּ לְקִינוּיוֹ אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּקָנֵי לֵהּ מֵעִיקָּרָא לָא מָצֵי מָחִיל לָהּ. תָּא שְׁמַע וְאֵלּוּ שֶׁבֵּית דִּין מְקַנִּין לָהֶן מִי שֶׁנִּתְחָרָשׁ בַּעְלָהּ אוֹ נִשְׁתָּטָּה אוֹ שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְאִי אֲמַרְתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל. עַבְדִּינָן מִידִי דְּאָתֵי בַּעַל מָחִיל לֵהּ. סְתָמָא דְּמִלְּתָא אָדָם מַסְכִּים עַל דַּעַת בֵּית דִּין. תָּא שְׁמַע וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יָבוֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. וְאִי אֲמַרְתְּ בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל לַחֲלֵיהּ לְקִינוּיֵהּ וְלִיבְעוֹל. מַאי שְׁנָא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דִּגְמִירֵי דְאִי בָעֵי לְמִיבְעַל אַמְרֵי לֵהּ: אַחֲלֵהּ לְקִינוּיָיךְ וּבְעָלָה. תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יֹאשִׁיָּה: שְׁלשָה דְּבָרִים סָח לִי זְעֵירָא מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בַּעַל שֶׁמָּחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל. וְזָקֵן מַמְרֵא שֶׁרָצוּ בֵּית דִּין לִמְחֹל לוֹ מוֹחֲלִין לוֹ. וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה שֶׁרָצוּ אָבִיו וְאִמּוֹ לִמְחֹל לוֹ מוֹחֲלִין לוֹ. וּכְשֶׁבָּאתִי אֵצֶל חֲבֵרַי שֶׁבַּדָּרוֹם עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לִי וְעַל זָקֵן מַמְרֵא לֹא הוֹדוּ לִי שֶׁלֹּא יִרְבּוּ מַחֲלוֹקוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. שְׁמַע מִינָהּ בַּעַל שֶׁמָחַל עַל קִינוּיוֹ קִינוּיוֹ מָחוּל שְׁמַע מִינָהּ. פְּלִיגֵי בָהּ רַב אַחָא וְרַבִינָא חַד אָמַר קוֹדֶם סְתִירָה מָחוּל, לְאַחַר אֵינוֹ מָחוּל. וְחַד אָמַר לְאַחַר סְתִירָה נָמֵי מָחוּל וּמִסְתַּבְּרָא כְּמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ מָחוּל מִמַּאי מִדְּקָא מְהַדְּרֵי רַבָּנָן לְרַבִּי יוֹסֵי דְּתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ מִקַּל וָחֹמֶר. וּמַה נִדָּה שֶׁהִיא בְּכָרֵת בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ, סוֹטָה שֶׁהִיא בְּלָאו, לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמְרוּ לוֹ: לֹא אִם אֲמַרְתָּ בְּנִדָּה שֶׁכֵּן יֵשׁ לוֹ הֶתֵּר תֹּאמַר בְּסוֹטָה שֶׁאֵין לָהּ הֶתֵּר וְאִי אֲמַרְתְּ לְאַחַר סְתִירָה מָחוּל מַשְׁכַּחַת לָהּ דְּיֵשׁ לָהּ הֶתֵּר דְּאִי בָעֵי מָחִיל לֵהּ לְקִינוּיֵהּ וּבָעִיל, אֶלָּא שְׁמַע מִינָהּ לְאַחַר סְתִירָה אֵינוֹ מָחוּל שְׁמַע מִינָהּ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץאמר רב חנינא מסורא: תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו ואלו שבית דין מקנין (מקנאים) להן במקום הבעל: מי שנתחרש בעלה, או נשתטה, או שהיה חבוש בבית האסורין. ולא להשקותה על ידי בית דין אמרו, אלא לפוסלה מכתובתה. והרי מפורש כאן הטעם שמקנאים לה — כדי לפוסלה מכתובתה, שמע מינה [למד מכאן] בעי [צריכה] אשה שנסתרה ועברה על דת יהודית התראה. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: ומוסרין לו לבעל המוליך את אשתו, שקינא לה ונסתרה, לבית המקדש שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך ואסור עליו הדבר. ואי אמרת [ואם אומר אתה] שבעל שמחל על קינויו קינויו מחול — לחליה לקינויה ולבעול [שימחל את קינויו ויבעל] בהיתר!
ומשיבים: אכן, כן הוא ולכך התכוונה המשנה, מאי שנא [מה שונה מדוע דווקא] תלמידי חכמים מלווים אותו — דגמירי [שהם מלומדים], דאי בעי למיבעל [שאם רוצה הוא לבעול] אותה, אמרי ליה: אחליה לקינוייך ובעלה [אומרים הם לו: מחל על קינוייך ובעל אותה בהיתר].
תא שמע [בוא ושמע] ממה שאמר ר' יאשיה: שלשה דברים סח לי החכם זעירא מאנשי ירושלים: בעל שמחל על קינויו — קינויו מחול, וזקן ממרא שהורה בניגוד להוראת בית הדין הגדול, שרצו בית דין למחול לו — מוחלין לו, ובן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו על חטאיו — מוחלין לו.
וכשבאתי אצל חבירי שבדרום ואמרתי להם הלכות אלה, על שנים הודו לי, ועל זקן ממרא לא הודו לי, וטעמם — שלא ירבו החכמים מחלוקת בישראל. שמע מינה [למד מכאן] שבעל שמחל על קינויו קינויו מחול. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן].
פליגי [נחלקו] בה בפרטי הלכה זו רב אחא ורבינא; חד [אחד מהם] אמר: אם מחל קודם סתירה — קינויו מחול, אך אם מחל לאחר סתירה — אינו מחול. וחד [אחד מהם] אמר: לאחר סתירה נמי [גם כן] מחול. ומעירים: ומסתברא כמאן דאמר [ומסתבר כדעת מי שאומר] אינו מחול,
ממאי [ממה] אנחנו למדים זאת — מדקא מהדרי רבנן [מתוך התשובה שמשיבים חכמים] לר' יוסי. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' יוסי אומר: בעלה נאמן עליה על הסוטה להביאה למקדש בלא שיבוא עליה בדרך, ואינו צריך מלווים מקל וחומר; ומה נדה שהיא בעונש כרת — בעלה נאמן עליה ומותר הוא להתייחד עימה, סוטה שהיא באיסור לאו (לא תעשה), שהוא בעונש מלקות בלבד — לא כל שכן שיהיה נאמן שלא יבוא עליה בדרך?
ואי אמרת [ואם אומר אתה] כי לאחר סתירה מחול לה, אם כן משכחת לה [מוצא אתה אותה] את הסוטה שגם יש לה היתר, דאי בעי מחיל ליה לקינויה ובעיל [שאם רוצה מוחל את קינויו ובועל]. אלא שמע מינה [למד מכאן] שלאחר סתירה אינו מחול עוד, ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד ממנה] שכן הוא.

זוהר ספר הזהר, ואתחנן י״ט

אָמַר רַבִּי אַבָּא מַאי דִּכְתִיב (ירמיה ב) אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ דָּא הוּא מָאן דִּמְשַׁקֵּר בְּאָת רְשִׁימָא קַדִּישָׁא. וּכְמָה מְשַׁקַּר בֵּהּ דְּעָיִל לֵהּ בִּרְשׁוּתָא אָחֳרָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (מלאכי ב) וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר דְּאִקְרוּ (ירמיה ב) בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים דְּהָא עַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה אִקְרוּ בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. מְקוֹר מַיִם חַיִּים דָּא רְשׁוּתָא קַדִּישָׁא מְהֵימְנוּתָא קַדִּישָׁא וְאִקְרֵי בְּאֵר מַבּוּעֵי דְּמַיִן צְלִילָן נָפְקִין וְנָזְלִין מִנַּהּ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (שיר ד) וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. (משלי ה) וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ וּכְתִיב (שיר ד) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים. סִטְרָא אָחֳרָא אִקְרֵי בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם (ס''א מַהוּ אֶלָּא הַהוּא וְכוּ') תָּא חֲזֵי נַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק אַשְׁקֵי, לְכָל גִּנְתָּא (ס''א וְרָוֵי לְכָל גִּנְתָּא) וְרָוֵי לְכָל אֲתַר כְּמָה דְּאוֹקִימְנָא עַד דְּמָלֵי (נ''א דְּמָטֵי) לְהַהוּא אֲתַר בְּגִנְתָּא דְּאִקְרֵי בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וּמִתַּמָּן אִתְּזְנוּ עִלָּאִין וְתַתָּאִין (נ''א עָלְמִין תַּתָּאִין) כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (בראשית ב) וּמִשָּׁם יִפָּרֵד. וְכָל אִנּוּן סִטְרִין דִּסְטַר שְׂמָאלָא לָא מִשְׁתַּקְיָן מֵהַהוּא נְבִיעוּ דְּמַיִן נְבִיעִין בְּגִין דְּאִנּוּן מִסִטְרָא דִּשְׁאָר עַמִּין. וְאִקְרוּ בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא (נ''א כִּרְשִׁימָא) קַדִּישָׁא בְּהַהוּא סִטְרָא אִתְדַבַּק בְּבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם וְלָא עַיְלֵי לְתַמָּן. וְהַהוּא דְּזָכֵי לְנַטְּרָא לֵהּ זָכֵי לְאִתְשַׁקְיָא מֵהַהוּא נְבִיעוּ דְּנַחֲלָא (כְּעָלְמָא דֵּין) בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְזָכֵי דְּאִתְמְלֵי הַהוּא בְּאֵר עִלָּאָה לְנַגְדָּא בִּרְכָאָן לְעֵלָּא וְתַתָּא זַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי עַל דָּא כְּתִיב (ישעיה נח) וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. וַי לְמָאן דִּמְשַׁקֵּר בִּרְשִׁימָא קַדִּישָׁא דְּהָא מְשַׁקֵּר בִּשְׁמָא עִלָּאָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְּגָרִים לְהַאי בְּאֵר דְּלָא אִתְבָּרְכָא וְקָרִינָן עֲלֵיהּ (דברים כב) כִּי, הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל דַּיְקָא. וְאוֹקְמֵהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאַתְרֵיהּ מָאן דְּשַׁוִּי תַּסְקוֹפֵּי מִלִּין עַל אִנְתְּתֵהּ קַדְמִיתָא וְאַפִּיק עֲלָהּ שׁוּם בִּישׁ כְּמָה דְּאָפִיק לְעֵלָּא דִּכְתִיב כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל סְתָם. וְאָזְלָא הָא כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּתוּלָה יָרְתָא שֶׁבַע בְּרָכוֹת דְּאִתְבָּרְכָא בְּשֶׁבַע בְּגִין דִּבְתוּלַת יִשְׂרָאֵל יָרְתָא שֶׁבַע בִּרְכָאָן וְעַל דָּא אִקְרֵי בַּת שֶׁבַע. וְאִנְתְּתָא אָחֳרָא מָאן בִּרְכָאָן דִּילָהּ בִּרְכְתָא דְּבֹעַז וְרוּת, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (רות ד) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְיָ אֶת וְגוֹ' דְּוַדַּאי בְּתוּלָה בְּשֶׁבַע אִתְבָּרְכָא וְלָא אִתְּתָא אֳחָרָא בְּרָזָא דָּא:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי אַבָּא, מַה שֶּׁכָּתוּב, אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ. זֶה הוּא שֶׁמְּשַׁקֵּר בְּאוֹת רוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ וּבַמֶּה מְשַׁקֵּר בּוֹ. הַיְנוּ שֶׁמַּכְנִיסוֹ בִּרְשׁוּת אַחֵר. כְּדִכְתִיב, וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, שֶׁנִּקְרָאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. כִּי הָעַמִּים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וְשֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, נִקְרֵאת, בְּאֵר מְקוֹר מַיִם חַיִּים. זֶהוּ רְשׁוּת הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת וְנִקְרֵאת בְּאֵר מַבּוּעִים שֶׁמַּיִם צְלוּלִים יוֹצְאִים וְנוֹזְלִים מִמֶּנָּהּ כְּדִכְתִיב, וְנוֹזְלִים מִן לְבָנוֹן. וְכֵן, וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרְךְ וְכָתוּב, מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים. הַסִּטְרָא אָחֳרָא נִקְרָא ''בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם''. בֹּא וּרְאֵה, נָהָר הַנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא, שֶׁהוּא יְסוֹד, מַשְׁקֶה לְכָל הַגָּן, שֶׁהוּא מַלְכוּת, וּמַרְוֶה לְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם, כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, עַד שֶׁמְּמַלֵּא לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁל הַגָּן הַנִּקְרָא בְּאֵר מַיִם חַיִּים שֶׁהוּא יְסוֹד הַמַּלְכוּת, שֶׁמִּשָּׁם נִזּוֹנִים הָעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, כְּדִכְתִיב וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְגוֹ'. וְכָל אֵלּוּ הַצְדָדִים שֶׁל צַד שְׂמֹאל, אֵינָם נִשְׁקִים, מֵאוֹתוֹ מַבּוּעַ מַיִם נוֹבְעִים, מִשּׁוּם שֶׁהֵם מִצַד שְׁאָר הָעַמִּים, וְנִקְרָאִים בּוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים. וּמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בָּרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ בַּצַד הַהוּא, מִתְדַבֵּק בְּבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם, שֶׁאֵינָם נִכְנָסִים שָׁם. וְאוֹתוֹ שֶׁזָּכָה לְשָׁמְרוֹ זוֹכֶה לְהִשָּׁקוֹת מֵאוֹתוֹ מַבּוּעַ הַנַּחַל, בָּעוֹלָם הַבָּא. וְזוֹכֶה שֶׁתִּתְמַלֵּא הַבְּאֵר הַהִיא הָעֶלְיוֹנָה שֶׁתִּמָּשַׁכְנָה בְּרָכוֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. אַשְׁרַיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. עַל זֶה כָּתוּב, וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו. אוֹי לְמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בָּרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ, כִּי מְשַׁקֵּר בַּשֵּׁם הָעֶלְיוֹן, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לְאוֹתָהּ הַבְּאֵר, שֶׁהִיא מַלְכוּת, שֶׁלֹּא תִּתְבָּרֵךְ, וְקוֹרְאִים עָלָיו, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל הוּא בְּדִוְקָא, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת שֶׁנִּקְרֵאת בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. בְּסוֹד שֶׁחוֹזֶרֶת תָּמִיד לִהְיוֹת בְּתוּלָה. וְהֶעֱמִיד רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁמִּי שֶׁמֵשִׂים עֲלִילַת דְּבָרִים עַל אִשְׁתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה וּמוֹצִיא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, הוּא דּוֹמֶה כְּמוֹ שֶׁמּוֹצִיא שֵׁם רָע לְמַעְלָה, בַּמַלְכוּת, שֶׁכָּתוּב, כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, סְתָם. שֶׁרוֹמֵז עַל הַמַּלְכוּת. וְזֶה הוֹלֵךְ עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמַר רַבִּי חִיָּא, בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי, שֶׁבְּתוּלָה יוֹרֶשֶׁת שֶׁבַע בְּרָכוֹת, כִּי מִתְבָּרֶכֶת בְּשֶׁבַע סְפִירוֹת, מִשּׁוּם שֶׁבְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, יוֹרֶשֶׁת שֶׁבַע בְּרָכוֹת שֶׁהוּא סוֹד שֶׁבַע סְפִירוֹת, וְעַל כֵּן נִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע. שׁוֹאֵל, וְאִשָּׁה אַחֶרֶת, דְּהַיְנוּ אִשָּׁה אַלְמָנָה אוֹ גְּרוּשָׁה, שֶׁנִּשֵׂאת לָאִישׁ, מֵאַיִן הֵן הַבְּרָכוֹת שֶׁלָּהּ. וּמֵשִׁיב, מִן הַבְּרָכוֹת שֶׁל בֹּעַז וְרוּת. כְּדִכְתִיב, וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת וְגוֹ'. כֵּן וַדַּאי רַק בְּתוּלָה מִתְבָּרֶכֶת בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְאֵין אִשָּׁה אַחֶרֶת בְּסוֹד זֶה.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות א׳: ז׳-ט׳

א. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ יָצָא בֵּין שֶׁהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו בֵּין שֶׁבֵּרֵךְ בְּלִבּוֹ:

ב. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן לֹא יַפְסִיק בֵּין הַבְּרָכָה וּבֵין הַדָּבָר שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְאִם הִפְסִיק צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. וְאִם הִפְסִיק בִּדְבָרִים שֶׁהֵן מֵעִנְיַן דְּבָרִים שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה. כֵּיצַד כְּגוֹן שֶׁבֵּרַךְ עַל הַפַּת וְקדֶם שֶׁיֹּאכַל אָמַר הָבִיאוּ מֶלַח, הָבִיאוּ תַּבְשִׁיל, תְּנוּ לִפְלוֹנִי לֶאֱכֹל, תְּנוּ מַאֲכָל לַבְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שֵׁנִית וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ג. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן מֻתָּר לַטָּמֵא לְבָרֵךְ אוֹתָן בֵּין שֶׁהָיָה טָמֵא טֻמְאָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲלוֹת מִמֶּנָּה בּוֹ בַּיּוֹם. וְאָסוּר לַמְבָרֵךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁהוּא עָרֹם עַד שֶׁיְּכַסֶּה עֶרְוָתוֹ בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים. בְּאִישׁ, אֲבָל בְּאִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ טוֹחוֹת בַּקַּרְקַע וּמְבָרֶכֶת:

מוסר ספר חסידים קס״א

אִם עָמַדְתָּ בְּנִסָּיוֹן גָּדוֹל אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ לוֹמַר: הוֹאִיל וְלֹא חָטָאתִי בְּזֶה הַגָּדוֹל לֹא אֶחֱטָא יוֹתֵר. לְפִי שֶׁאֵין יֵצֶר הָרָע שֶׁל הַיּוֹם שָׁוֶה לְשֶׁל מָחָר, לְפִיכָךְ אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ דָּבָר שֶׁמָּא לְמָחָר לֹא תּוּכַל לִסְבֹּל. שֶׁהֲרֵי דָּוִד לֹא חָטָא בַּאֲבִיגַיִל וְחָטָא בְּבַת שֶׁבַע. דָּוִד לֹא חָטָא בְּרוֹדְפוֹ שֶׁרָצָה לְהָרְגוֹ וְלֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ ה' וְלֹא נָתַן רְשׁוּת לַאֲבִישַׁי לִשְׁלֹחַ יָד בּוֹ וּלְבַסּוֹף חָטָא בְּאוּרִיָּה שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ טוֹבָתוֹ. שֶׁאִם תֹּאמַר אוּכַל לְהַאֲמִין כִּי הוֹאִיל וְנִצַלְתִּי מֵעֲבֵרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי אַתָּה תּוֹפֵשׂ עַצְמְךָ צַדִּיק מִן הָעֶלְיוֹנִים וְלֹא עוֹד יוֹתֵר מִמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתְךָ אַתָּה מַחֲזִיק אוֹתְךָ וְחָכְמָתְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב ד) הֵן בִּקְדוֹשָׁיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מֶה עָתִיד לִהְיוֹת אֵינוֹ מַאֲמִין בְּמַלְאָכָיו וּבִקְדוֹשָׁיו. וְאִם תֹּאמַר שֶׁמַּחְשְׁבוֹתֶיךָ מִתְחַלְּפִים מִטּוֹבָה לְרָעָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא תַּאֲמֵן וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כח) אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, שֶׁלֹּא יֶחֱטָא לַמֵּד לִבְּךָ מָלֵא דַּעַת לָדַעַת יִרְאַת ה' וּכְתִיב (תהילים קיט) טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי:

פרשת עקב יום שלישי

תורה דברים ז׳: כ״ב-כ״ו

נביאים ישעיהו מ״ט: כ״ד-נ׳: ב׳

כתובים תהילים ע״ד: כ״ג-ע״ה: ד׳

משנה משנה סוטה ד׳

גמרא סוטה כ״ה א: י״ב-כ״א

זוהר ספר הזהר, ואתחנן י״ט

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות א׳: ז׳-ט׳

מוסר ספר חסידים קס״א