חק לישראל - פרשת עקב יום רביעי

ברטנורהיְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה. נִטְמָא וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא. בִּשְׁעַת טֻמְאָה אוֹ אַחֲרֵי כֵן:
נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה. וְעַל יְדֵי אוֹתוֹ הֶעְלֵם אָכַל קֹדֶשׁ, הֲרֵי אַחַת. וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, הֲרֵי שְׁתַּיִם. דִּכְתִיב וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא, מַשְׁמַע שֶׁנִּתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה. וּלְפִי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עָלֶיהָ אֶלָּא אִם כֵּן יָדַע בַתְּחִלָּה שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר כָּךְ נֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ, מִשּׁוּם הָכִי קָרֵי לַהּ יְדִיעוֹת:
נֶעְלַם מִמֶּנּוּ הַקֹּדֶשׁ. אוֹ הַמִּקְדָּשׁ, וְאָכַל קֹדֶשׁ אוֹ נִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, וְזָכוּר לַטֻּמְאָה. הֲרֵי שְׁתַּיִם אֲחֵרוֹת דְּלֹא כְתִיבֵי:
נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה. אֵינוֹ מִמִּנְיַן הַיְדִיעוֹת, אֶלָּא הָא קָמַשְׁמַע לָן דְּאַף עַל גַּב דְּבִשְׁעַת אֲכִילַת קֹדֶשׁ אוֹ כְנִיסַת מִקְדָּשׁ אֵינוֹ זָכוּר לֹא לַטֻּמְאָה וְלֹא לַקֹּדֶשׁ, חַיָּב קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:

עיקר תוספות יום טוב(א) רַשִׁ"י. מַשְׁמַע שֶׁפֵּרֵשׁ כֻּלַּהּ מַתְנִיתִין בִּידִיעָה גְמוּרָה. שֶׁפֵּרֵשׁ וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא כוּ'. וְהַמְדַקְדֵּק יָכוֹל לְפָרֵשׁ כֻּלַּהּ מַתְנִיתִין בִּידִיעַת בֵּית רַבּוֹ. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן פֶּרֶק קַמָּא מִשְׁנָה ג'. וְעוֹד דַּע, שֶׁעִם זֶה שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתְּהֵא לוֹ יְדִיעָה שֶׁנִּטְמָא צָרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁתְּהֵא לוֹ יְדִיעָה שֶׁזֶּה מִקְדָּשׁ וְשֶׁזֶּה קֹדֶשׁ:
(ב) וְהַיְנוּ טַעֲמָא נַמִּי דְּלֹא תָנֵי אַרְבַּע שֶׁהֵם שְׁמֹנֶה, וְהַיְנוּ עוֹד אַרְבַּע יְדִיעוֹת בַּסּוֹף, דְּלֹא חָשֵׁיב הָנֵי יְדִיעוֹת דְּאִיתְנְהוּ בְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁאֵין אָדָם מֵבִיא חַטָּאת אֶלָּא אִם כֵּן נוֹדַע לוֹ שֶׁחָטָא, כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא:
(ג) בְּהֶדְיָא. אֶלָּא מֵרִבּוּיָא דִּוְנֶעְלַם דָּרְשִׁינַן לַהּ בְּסוֹף פִּרְקִין:
(ד) וְלֹא קַשְׁיָא אַמַּאי לֹא חָשֵׁיב לְהוּ וְלֶהֱוֵי שֵׁשׁ, דְּמִכֵּיוָן דְּחָשְׁבִינַן יְדִיעַת הַטֻּמְאָה דְלַקֹּדֶשׁ וְכֵן דְּלַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן יְדִיעַת הַמִּקְדָּשׁ גַּם יְדִיעַת הַקֹּדֶשׁ, אֵין לְהוֹסִיף בְּמִנְיַן יְדִיעוֹת הֶעְלֵם שְׁנֵיהֶם יַחַד, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר נִמְנוּ כָּל אַחַת בִּפְרָט:

ברטנורהשֶׁאֵין מוֹסִיפִין וְכוּ'. לְפִיכָךְ הִיא קְדוֹשָׁה כָּרִאשׁוֹנָה:
אֶלָּא בְמֶלֶךְ. דְּאָמַר קְרָא (שמות כה) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ, קְרָא יְתֵרָא הוּא לְמִדְרַשׁ לְדוֹרוֹת. וּבִימֵי מֹשֶׁה הוּא מֶלֶךְ וְנָבִיא וְאָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל וְהָיוּ שָׁם אוּרִים וְתֻמִּים וְשִׁבְעִים זְקֵנִים, אַף לְדוֹרוֹת כֵּן:
וּבִשְׁתֵּי תוֹדוֹת. בִּשְׁנֵי לַחֲמֵי תוֹדָה. וְהָיוּ נוֹשְׂאִים אוֹתָן בְּהֶקֵּף סָבִיב עַד סוֹף הַגְּבוּל שֶׁמְּקַדְּשִׁים, וְשָׁם אוֹכְלִים הָאַחַת וְשׂוֹרְפִים הַשְּׁנִיָּה, וְעַל פִּי נָבִיא נֶאֱכֶלֶת וְעַל פִּי נָבִיא נִשְׂרֶפֶת. וְהַיְנוּ דִתְנַן הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת. וּמִנְּחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה גָּמַר, דִּכְתִיב בֵּיהּ (נחמיה יב) וָאַעֲמִידָה שְׁתֵּי תוֹדוֹת גְּדוֹלֹת:
וּבְשִׁיר. הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֲרוֹמִמְךָ ה'‏ כִּי דִלִּיתָנִי (תהלים ל). וּבַיִת שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם לֹא מֶלֶךְ וְלֹא אוּרִים וְתֻמִּים, הַקְּדֻשָּׁה שֶׁקִּדֵּשׁ שְׁלֹמֹה הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא. וַעֲבוֹדָה דִּנְחֶמְיָה בֶּן חֲכַלְיָה לְזֵכֶר בְּעָלְמָא הֲוָה:

עיקר תוספות יום טוב(ה) לָעֲזָרָה. דְּבָעֲזָרָה נֶאֱמַר כָּרֵת לְטָמֵא הַנִּכְנָס, כִּדְאִיתָא בְּמִשְׁנָה ח'‏ פֶּרֶק קַמָּא דְכֵלִים:
(ו) שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר [דְּבָרִים לג] וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. הָרַמְבַּ"ם:
(ז) כְּלוֹמַר וְכֵיוָן שֶׁאָחִיו כֹּהֵן גָּדוֹל הָיָה אִם כֵּן הָיָה שָׁם אוּרִים וְתֻמִּים. וְהִקְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת אַף עַל גַּב דְּאַהֲרֹן הָיָה בְבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְכִי נִשְׁאֲלוּ בְאוּרִים וְתֻמִּים לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן, הֲלֹא קֹדֶם שֶׁנִּתְכַּהֵן אַהֲרֹן עַל יְדֵי הַמִּלּוּאִים נַעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן:
(ח) רַשִׁ"י וְהָרַמְבַּ"ם. וּבְסַנְהֶדְרִין פֵּרֵשׁ הָרַ"ב מִשּׁוּם דְּמֹשֶׁה בִּמְקוֹם סַנְהֶדְרִין הֲוָה קָאֵי. וְטַעֲמָא דְמִסְתַּבֵּר הוּא, לְפִי שֶׁלֹּא נִמְצָא מִנּוּי שִׁבְעִים לַסַּנְהֶדְרִין כִּי אִם בְּפָרָשַׁת מִתְאוֹנְנִים, וְהָיָה זֶה אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה הַמִּשְׁכָּן כוּ'. וּלְפֵרוּשָׁם דְּהָכָא, צָרִיךְ לוֹמַר דְּשִׁבְעִים זְקֵנִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְסוֹף פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים הֵם הָיוּ מְיֻחָדִים שֶׁבָּעֵדָה לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, כְּעֵין סַנְהֶדְרִין:
(ט) כְּלוֹמַר שֶׁאֵין טַעַם בַּדָּבָר לָמָּה זוֹ נֶאֱכֶלֶת וְלָמָּה זוֹ נִשְׂרֶפֶת, אֶלָּא עַל פִּי נָבִיא בְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ עָשׂוּ כֵן. דְּלֵיכָּא לְמֵימַר דְּחִיצוֹנָה כִי אָתְיָא קִדְּשָׁה הַמָּקוֹם וְהַפְּנִימִית הִיא לֹא נִפְסֶלֶת בְּיוֹצֵא וְשֶׁלְּכָךְ נֶאֱכֶלֶת, דְּהָא בְּלֹא הָא לֹא סַגִּי:
(י) בַּגְּמָרָא, מַאי גְּדוֹלוֹת, אִילֵימָא כוּ', אֶלָּא גְדוֹלוֹת שֶׁבַּתּוֹדָה, וּמַאי נִיהוּ חָמֵץ. דְּחַלּוֹת הֶחָמֵץ הָיוּ גְדוֹלוֹת מִשֶּׁל מַצָּה (כְּדִתְנַן רֵישׁ פּ"ז דִּמְנָחוֹת):
(יא) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, הוּא מִזְמוֹר שֶׁל חֲנֻכַּת הַבַּיִת, לְכָךְ אוֹמֵר אוֹתוֹ. וּבַגְּמָרָא מְסַיֵּם וְשִׁיר שֶׁל פְּגָעִים עַד כִּי אַתָּה ה'‏ מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ, וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ [מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ] ה'‏ מָה רַבּוּ צָרָי כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יב) וּבֵית דִּין כוּ'. לְמֵימְרָא דְּבֵית דִּין קַמֵּי תוֹדָה אָזְלֵי, וְהַכְּתִיב (נְחֶמְיָה יב) וַיֵּלֵךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה. הָכִי קָאָמַר, בֵּית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת מְהַלְּכוֹת וּבֵית דִּין אַחֲרֵיהֶם. גְּמָרָא. כְּלוֹמַר דְּתָנֵי בֵית דִּין כוּ'‏ וַהֲדַר מְפָרֵשׁ כֵּיצַד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) הַפְּנִימִית. פְּלִיגֵי תַנָּאֵי בַגְּמָרָא, חַד אָמַר זוֹ כְנֶגֶד זוֹ הָיוּ מְהַלְּכוֹת, כְּלוֹמַר שְׁנֵי כֹהֲנִים נוֹשְׂאִים אוֹתָם זֶה אֵצֶל זֶה, וְהַוְיָא הַפְּנִימִית הַךְ דְּמִקָּרְבָא אֵצֶל חוֹמָה. וְחַד אָמַר זוֹ אַחַר זוֹ, וְהָוֵי הַפְּנִימִית הַךְ דְּמִקָּרְבָא לְבֵית דִּין:
(יד) אֵין חַיָּבִין. הָכִי קָאָמַר, הַנִּכְנָס לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וְהַנִּכְנָס לְמָקוֹם פְּלוֹנִי וְהַנִּכְנָס כוּ'‏ כֻּלָּם אֵין חַיָּבִין עַל הַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנָס כָּל אֶחָד וְאֶחָד:

ברטנורהנִטְמָא בָעֲזָרָה. וְיָדַע שֶׁנִּטְמָא, וְהִשְׁתַּחֲוָה בְהֶעְלֵם זֶה כְּלַפֵּי פְנִים, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שָׁהָה. אוֹ הִשְׁתַּחֲוָה כְלַפֵּי חוּץ, וְהוּא דְּשָׁהָה כְדֵי הִשְׁתַּחֲוָאָה. וְשִׁעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה הִיא כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא אָדָם פָּסוּק זֶה בְּיִשּׁוּב, וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָּה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְהוֹדוֹת [וְהוֹדוֹת] לַה'‏ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. וְהוּא פָסוּק בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (ב ז):
אוֹ שֶׁבָּא לוֹ בָאֲרֻכָּה. שֶׁיָּצָא לוֹ דֶרֶךְ אֲרֻכָּה שֶׁיֵּשׁ קְצָרָה מִמֶּנּוּ לָצֵאת, וַאֲפִלּוּ לֹא שָׁהָה תְּחִלָּה, חַיָּב:
וּבַקְּצָרָה פָּטוּר. הֵיכָא דְּלֹא הִשְׁתַּחֲוָה וְלֹא שָׁהָה, וְיָצָא לוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה, פָּטוּר:
זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. דְּיֵשׁ כָּאן וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל טָמֵא:
שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ. בֵּית דִּין, פַּר הֶעְלֵם דָּבָר. שֶׁאִם שָׁגְגוּ וְטָעוּ בְּהוֹרָאָה זוֹ, וְהוֹרוּ לוֹ שֶׁיֵּצֵא בָאֲרֻכָּה, אֵין מְבִיאִין עַל שִׁגְגַת הוֹרָאָה זוֹ פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר:

ברטנורהרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַשֶּׁרֶץ וְנֶעְלַם. דְּאָמַר קְרָא (ויקרא ה) אוֹ בְּנִבְלַת שֶׁרֶץ טָמֵא וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ, וּקְרָא יְתֵרָא הוּא, דְּהָא לְעֵיל כְּתִיב אוֹ נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בְּכָל דָּבָר טָמֵא, וְשֶׁרֶץ בִּכְלַל דָּבָר טָמֵא הוּא, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאִם יָדַע שֶׁנִּטְמָא וַדַּאי וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם בְּשֶׁרֶץ אִם בִּנְבֵלָה אֵינוֹ חַיָּב קָרְבָּן אִם אָכַל קֹדֶשׁ עַד שֶׁתִּהְיֶה לוֹ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אִם בְּשֶׁרֶץ נִטְמָא אוֹ בִנְבֵלָה נִטְמָא. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר, דְּכֵיוָן דְּיָדַע וַדַּאי שֶׁנִּטְמָא אַף עַל גַּב דְּלֹא אִתְבְּרִירָא לֵיהּ הַטֻּמְאָה שֶׁנִּטְמָא אִם בְּשֶׁרֶץ אוֹ בִּנְבֵלָה, חַיָּב. וְתַרְוַיְהוּ פָטְרֵי עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל מְחַיֵּב. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל:

גמרא שבועות ט״ו ב: ח׳-ט״ז א: א׳

וּבְשִׁיר. תָּנוּ רַבָּנָן: שִׁיר שֶׁל תּוֹדָה בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְצֶלְצְלִים עַל כָּל פִּנָּה וּפִנָה וְעַל כָּל אֶבֶן גְּדוֹלָה שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם אוֹמֵר (תהילים ל) אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִּלִּיתָנִי וְגוֹמֵר. וְשִׁיר שֶׁל פְּגָעִים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שִׁיר שֶׁל נְגָעִים מָאן דְּאָמַר דִּנְגָעִים דִּכְתִיב (שם צא) וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ. וּמָאן דְּאָמַר דִּפְגָעִים דִּכְתִיב (שם) יִפֹּל מִצִדְּךָ אֶלֶף. וְאוֹמֵר (שם) ישֵב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן. עַד: כִּי אַתָּה ה' מַחְסִי עֶלְיוֹן שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר (שם) מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ ה' מָה רַבּוּ צָרָי. עַד: לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶלָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לְהוּ לְהָנֵי קְרָאֵי וְגָאנֵי הֵיכִי עָבִיד הָכִי וְהָאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לְהִתְרַפְּאוֹת בְּדִבְרֵי תוֹרָה לְהָגֵן שַׁאֲנֵי וְאֶלָּא כִּי אָמַר אָסוּר דְּאִיכָּא מַכָּה אִי דְּאִיכָּא מַכָּה אָסוּר וְתוּ לָא וְהַתְנַן הַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה אֵין לוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא. הָא אִתְּמַר עֲלָהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּרוֹקֵק שָׁנוּ, לְפִי שֶׁאֵין מַזְכִּירִין שֵׁם שָׁמַיִם עַל הָרְקִיקָה. בֵּית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן וְכוּלִי. לְמֵימְרָא דְּבֵית דִּין קַמֵּי תּוֹדָה אָזְלֵי. וְהָכְתִיב (נחמיה יב) וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם הוֹשַׁעְיָה וַחֲצִי שָׂרֵי יְהוּדָה הָכִי קָאָמַר בֵּית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תּוֹדוֹת מְהַלְּכוֹת וּבֵית דִּין אַחֲרֵיהֶם. כֵּיצַד מְהַלְּכוֹת. רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי: חַד אָמַר: זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ. וְחַד אָמַר זוֹ אַחַר זוֹ. מָאן דְּאָמַר זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ הַפְּנִימִית הַךְ דְּמִקְרְבָא לְחוֹמָה מָאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ הַפְּנִימִית הַךְ דְּמִקְרְבָא לְבֵית דִּין. תְּנָן הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת בִּשְׁלָמָא לְמָאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ אַמְטוּ לְהָכִי פְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת מִשּׁוּם דְּאַתְיָא חִיצוֹנָה קָמָהּ וְקַדְּשָׁה לָהּ אֶלָּא לְמָאן דְּאָמַר זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ תַּרְוַיְיהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי קָא מִיקַדְּשֵׁי וּלְטַעֲמִיךְ לְמָאן דְּאָמַר זוֹ אַחַר זוֹ חֲדָא מִי מִיקַדְּשָׁה אֶת כָּל שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית בְּכָל אֵלּוּ תְּנַן וַאֲפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר בְּאַחַת מִכָּל אֵלּוּ הָנֵי תַרְוַיְיהוּ חֲדָא מִצְוָה הִיא אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַל פִּי נָבִיא נֶאֱכֶלֶת וְעַל פִּי נָבִיא נִשְׂרֶפֶת:

רש״יתנו רבנן שיר של תודה - היו אומרים שם בכנורות וכו' ומהו שיר של תודה מזמור לתודה (תהלים ק):
ארוממך ה' וגו' - הוא מזמור שיר חנוכת הבית לכך אומר אותו:
ושיר של פגעים - יושב בסתר עליון ולפי שאמרו משה בהקמת משכן דכתיב (שמות ל״ט: מ״ג) ויברך אותם משה ומה ברכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ה' אלהינו עלינו והכי איתא בתורת כהנים והוא מאחד עשר מזמורים שאמר משה בספר תהלים מתפלה למשה עד סוף מזמור לתודה:
פגעים - מזיקין שפוגעין בבני אדם להזיק:
ואומר ה' מה רבו צרי - לפי שנאמר בו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה שהיו מתלוצצים בשרי יהודה ובנימין כשהיו בני ישראל בני הגולה בונין את החומה שנאמר (נחמיה ג׳: ל״ד) מה היהודים האמללים עושים וגו' היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות ואומר (שם) גם [וגו'] אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם:
להני קראי - שיר של פגעים:
וגני - כשהוא הולך לישן בלילה:
דאיכא מכה - ולוחש עליה מקראות של תורה להתרפאות ומקשינן ואי איכא מכה אסור הוא דקאמר בה רבי יהושע בן לוי ותו לא:
אין לו חלק - הלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' (שמות ט״ו: כ״ו):
ברוקק שנו - ברוקק ואחר כך לוחש:
שאין מזכירין שם שמים כו' - והכא קאמר כי אני ה' רופאך:
זו כנגד זו - שני כהנים נושאין אותן זה אצל זה:
הך דמקרבא לחומה - שהיא פנימית ממוצעת בין העם לחומה:
הך דמקרבא לבית דין - ההולכת אחרונה:
וקדשה לה - ראשונה קידשה את המקום וכשנכנסה אחרונה לשם לא נפסלה ביוצא שלא עברה במקום חול אלא במקום מקודש:
כי הדדי נינהו - שתיהן מקדשות יחד או שתיהן יאכלו או שתיהן ישרפו:
חדא מי מקדשא - את המקום הא אנן תנן כל שלא נעשית בכל אלו הנכנס לשם אין חייבין עליה אלמא כולהו בעינן:
אפילו למאן דאמר - לקמן דכל אלו דמתני' אחת מכולן קאמר או מלך או כהן גדול או נביא או סנהדרין או שתי תודות הני שתי תודות מיהא תרוייהו בעינן דתרוייהו חדא מילתא היא:
על פי נביא - חגי זכריה ומלאכי היו שם ועל פיהם ברוח הקודש עשו ואין טעם בדבר:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא שנינו במשנה שקידוש העיר והעזרה נעשה בתהלוכה ובשיר. ובענין זה תנו רבנן [שנו חכמים]: כך היה הסדר, אומרים שיר של תודה ("מזמור לתודה", תהלים ק) בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים, ואומר גם את המזמור: "ארוממך ה' כי דליתני" ("מזמור שיר חנוכת הבית", תהלים ל), ואומר שיר של פגעים (תהלים צא, "יושב בסתר עליון"), ויש אומרין שכינויו של מזמור זה הוא שיר של נגעים.
מאן דאמר [מי שאומר] שהוא נקרא שיר של נגעים, משום דכתיב [שנאמר] בו: "ונגע לא יקרב באהלך" (תהילים צא י), ומאן דאמר [ומי שאומר] שקוראים לו שיר של פגעים — דכתיב [שנאמר בו]: "יפל מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש" (תהילים צא ז).
ואומר מן הפסוק "ישב בסתר עליון בצל שדי יתלונן" (תהילים צא א) עד שמסיים בפסוק "כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך" (תהילים צא ט), וחוזר ואומר: "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי" (תהילים ג א) עד "לה' הישועה על עמך ברכתך סלה" (תהילים ג ט) שהוא סוף המזמור.
מסופר, ר' יהושע בן לוי אמר להו להני קראי, וגאני [היה אומר את המקראות האלה, והיה ישן מתוך קריאתם]. ושואלים: היכי עביד הכי [כיצד עשה כן]? והאמר [והרי אמר] ר' יהושע בן לוי עצמו: אסור להתרפאות בדברי תורה! ומשיבים: להגן שאני [שונה הדבר] שהוא רק מגן על עצמו באמירת מקראות אלה מפני נגעים ופגעים, ואינו מתרפא בהם.
ושואלים: ואלא כי [כאשר] ר' יהושע בן לוי אמר שהדבר אסור — הרי זה במקרה דאיכא [שיש] מכה (פצע) והוא אומר פסוקים כדי להתרפא ממנה; אולם אי דאיכא [אם במקרה שיש] מכה והוא אומר עליה פסוקים, האם זה רק אסור ותו לא [ולא עוד]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: הלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא! ומשיבים: הא איתמר עלה [הרי כבר נאמר עליה] שלא מדובר במשנה זו בלוחש סתם, אלא אמר ר' יוחנן: ברוקק ואחר כך לוחש אותם פסוקים שנו, וטעם הדבר — לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה.
ב שנינו במשנה שבסדר ההוספה על העיר והעזרה בית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכל ישראל אחריהם. ושואלים: למימרא [האם לומר] שבית דין קמי [לפני] התודה אזלי [הולכים הם]? והכתיב [והרי נאמר] בכתוב שממנו למדנו סדר הקידוש: "ואעמידה שתי תודות... וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה" (נחמיה יב, לא— לב)! ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר] במשנה, כך יש להבין: בית דין מהלכין, וכיצד נעשה הדבר? שתי תודות מהלכות ובית דין אחריהם.
ומבררים: כיצד בדיוק, באיזה אופן מהלכות התודות? ר' חייא ור' שמעון ברבי נחלקו בכך, חד [אחד מהם] אמר: זו כנגד (ליד) זו, וחד [ואחד מהם] אמר: זו אחר זו. מאן דאמר [מי שאומר] זו כנגד זו, לשיטתו, התודה הנקראת במשנה הפנימית היא הך דמקרבא [זו מבין השתיים שקרובה] לחומה. מאן דאמר [מי שאומר] זו אחר זו, הפנימית היא הך דמקרבא [זו שקרובה] לבית דין כלומר, האחרונה מבין שתיהן, שהרי בית דין הולכים אחר התודות.
ומנסים להביא ראיה בענין זה, תנן [שנינו במשנה]: הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת. בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] זו אחר זו, וה"פנימית" היא האחרונה מבין שתיהן, אמטו להכי [משום כך] פנימית נאכלת — משום דאתיא [שבאה] חיצונה קמה [קודם לה] וקדשה לה [ומקדשת אותה] את התוספת, ומעתה הוא מקום קדוש שהתודה ראויה להיאכל בו. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] זו כנגד זו, הלוא תרוייהו בהדי הדדי קא מיקדשי [שתיהן זו יחד עם זו הן מקדשות]! ומדוע הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת?
ושואלים: וליטעמיך [ולשיטתך], למאן דאמר [לדעת מי שאומר] זו אחר זו, חדא מי מיקדשא [אחת מהן בלבד האם היא מקדשת]? הא [הרי] "כל שלא נעשית בכל אלו" תנן [שנינו] שאינה מתקדשת! ואפילו למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי הכוונה היא באחת מכל אלו, ולא בכל הדברים, הרי הני תרוייהו [אלה התודות שתיהן] חדא מצוה [מצוה אחת] היא!
אלא אמר ר' יוחנן:
על פי נביא נאכלת ועל פי נביא נשרפת, שהנביאים שהיו בזמן הקמת הבית השני הם שאמרו כיצד לעשות, ואין טעם בדבר.

זוהר ספר הזהר, ואתחנן כ״א

יוֹמָא חַד הֲוָה חָלַשׁ רַבִּי יוֹסֵי. עָאל לְגַבֵּהּ רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק חָמוּ לֵהּ דַּהֲוָה נָפִיל עַל אַנְפּוֹי וְנָאִים יָתְבוּ. כַּד אִתְעַר חָמוּ לֵהּ לְאַנְפּוֹי דְּחַיְּכִין. אָמַר לֵהּ רַבִּי אַבָּא מִלָּה חַדְתָּא חֲמִיתָא אָמַר לֵהּ וַדַּאי דְּהַשְׁתָּא סָלְקָא נַפְשָׁאי וְחָמִית יְקָרָא מֵאִנּוּן דְּמָסְרוּ גַּרְמַיְהוּ עַל קִדּוּשָׁא דְּמָארֵיהוֹן דַּהֲווֹ עָאלִין בִּתְלֵיסַר נַהֲרֵי דַּאֲפַרְסְמוֹנָא דַּכְיָא. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשַׁע בְּהוּ וַחֲמִינָא מַה דְּלָא יָהֲבוּ לִי רְשׁוּתָא לְמֵימָר וְשָׁאִילְנָא לוֹן אֲמֵינָא הַאי יְקָרָא דְּמָאן הוּא אָמְרוּ לִי מֵאִנּוּן דִּרְחִימוּ לְמָארֵיהוֹן בְּהַהוּא עָלְמָא וּמִמַּה דְּחָמִית נַפְשָׁאי וְלִבָּאי אִתְנָהִיר וְעַל דָּא אַנְפָּאי חַיְּכִין. אֲמַר לֵהּ רַבִּי אַבָּא זַכָּאָה חוּלָקָךְ אֲבָל אוֹרָיְתָא אַסְהִיד בְּהוּ דִּכְתִיב (ישעיה סד) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֶּה לוֹ. אָמַר לֵהּ רַבִּי יְהוּדָה הָא שְׁאִילוּ חַבְרַיָּא דָּא דִּכְתִיב יַעֲשֶׂה תַּעֲשֶׂה מִבָּעֵי לֵהּ. אֲמַר לֵהּ הָא אִתְּמַר אֲבָל רָזָא דְּמִלָּה הַיְנוּ דִּכְתִיב (תהלים כז) לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְיָ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ וְאוֹקְמוּהָ. נֹעַם יְיָ הַהוּא דְּאַתְיָא מֵעַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּעְשַׁע בֵּהּ דְּהָא הַהוּא נֹעַם מֵעַתִּיקָא נַפְקָא. וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ בְּהֵיכָלָא עִלָּאָה עַל כֹּלָּא אוּף הָכָא עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ יַעֲשֶׂה מָאן הַהוּא עַתִּיקָא סְתִימָא דְּכֹלָּא דְּהָא בֵּהּ תַּלְיָא. אָמַר לֵהּ וַדַּאי הָכִי הוּא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִנּוּן דִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהוֹן מִתְדַּבְּקָן בְּהוּ לְאִלֵּין לֵית שִׁעוּרָא לְחוּלָקְהוֹן בְּהַהוּא עָלְמָא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כַּמָּה מָדוֹרִין עַל מָדוֹרִין אִית לְהוּ לְצַדִּיקַיָּא בְּהַהוּא עָלְמָא וּמָדוֹרָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא אִנּוּן דִּרְחִימוּתָא דְּמָארֵיהוֹן אִתְקַשָּׁר בְּהוּ דְּהָא מָדוֹרֵיהוֹן אִתְקַשָּׁר בְּהֵיכָלָא דְּסָלִיק עַל כֹּלָּא. מַאי טַעֲמָא בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַאי אִתְעַטָּר:

תרגום הזוהריוֹם אֶחָד הָיָה חוֹלֶה רַבִּי יוֹסֵי, נִכְנְסוּ אֵלָיו רַבִּי אַבָּא וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יִצְחָק. רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁהָיָה נוֹפֵל עַל פָּנָיו וְיָשֵׁן. יָשְׁבוּ. כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ, רָאוּ אֶת פָּנָיו שֶׁהָיוּ שׂוֹחֲקוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, דָּבָר חָדָשׁ רָאִיתָ. אָמַר לוֹ, וַדָאי, כִּי עַתָּה עָלְתָה נַפְשִׁי וְרָאַתָה הַכָּבוֹד שֶׁל אֵלּוּ שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם עַל קְדוּשַׁת אֲדוֹנָם, שֶׁהָיוּ נִכְנָסִים בְּי''ג נַהֲרוֹת אַפַרְסְמוֹן טָהוֹר. וְהַקָּבָּ''ה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם. וְרָאִיתִי מַה שֶּׁלֹּא נָתְנוּ לִי רְשׁוּת לוֹמַר. וְשָׁאַלְתִּי לָהֶם וְאָמַרְתִּי: ''כָּבוֹד שֶׁל מִי הוּא. ''. אָמְרוּ לִי, שֶׁהוּא שֶׁל אֵלּוּ שֶׁאָהֲבוּ אֶת אֲדוֹנָם בָּעוֹלָם הַהוּא, דְּהַיְנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִמַּה שֶׁנַפְשִׁי רָאֲתָה הוּאָר לִבִּי, וְעַל כֵּן פָּנַי שׂוֹחֲקוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי אַבָּא, אַשְׁרֵי חֶלְקְךְ, אֲבָל הַתּוֹרָה מֵעִידָה בָּהֶם, שֶׁכָּתוּב, עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךְ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֶּה לוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, הַרֵי שָׁאַלוּ הַחַבֵרִים, זֶה שֶׁכָּתוּב יֵעָשֶׂה, ''תֵּעָשֶׂה'' הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, עַל זֶה שֶׁכָּתוּב ''זוּלָתֶךְ'' לָשׁוֹן נוֹכַח. אָמַר לוֹ, הַרֵי לָמַדְנוּ. אֲבָל סוֹד הַדָּבָר הוּא, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְיָ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְהֶעְמַדְנוּ, נֹעַם יְיָ, הַיְנוּ הַשֶּׁפַע הַבָּא מֵעַתִּיקָא קַדִישָׁא, שֶׁהוּא הַכֶּתֶר, שֶׁהַקָּבָּ''ה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ. כִּי הַנֹּעַם הַהוּא יוֹצֵא מֵעַתִּיקָא. וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, הַיְנוּ הָהֵיכָל הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, שֶׁהוּא בִּינָה. אַף כָּאן עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךְ יַעֲשֶׂה, מִי יַעֲשֶׂה, הַיְנוּ אוֹתוֹ עַתִּיקָא הַסָּתוּם מִכֹּל, כִּי בוֹ תָּלוּי שֶׁפַע זֶה, וְעַל כֵּן כָּתוּב ''יַעֲשֶׂה'' לָשׁוֹן נִסְתָּר. אָמַר לוֹ, וַדָאי כָּךְ הוּא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל אֵלוּ שֶׁאַהֲבַת אֲדוֹנָם נִתְדַבְּקָה בָּהֶם לְאֵלּוּ אֵין שִׁיעוּר לְחֶלְקָם בָּעוֹלָם הַהוּא. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, כַּמָה מְדוֹרִים עַל מְדוֹרִים יֵשׁ לַצַדִיקִים בָּעוֹלָם הַהוּא, וְהַמָּדוֹר הָעֶלְיוֹן מִכֻּלָּם, הוּא לְאוֹתָם שֶׁאַהֲבַת אֲדוֹנָם נִקְשֶׁרֶת בָּהֶם, כִּי הַמָּדוֹר שֶׁלָהֶם נִקְשָׁר בַּהֵיכָל הָעוֹלֶה עַל הַכֹּל. מַה הַטַּעַם הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּבָּ''ה בָּזֶה מִתְעַטֵר.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות א׳: י׳-י״א

א. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁבֵּרֵךְ וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מֻתָּר לוֹ לְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים שֶׁלֹּא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן כְּדֵי לְהוֹצִיאָן חוּץ מִבִּרְכַּת הַהֲנָיָה שֶׁאֵין בָּהּ מִצְוָה שֶׁאֵינוֹ מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים אֶלָּא אִם כֵּן נֶהֱנֶה עִמָּהֶן. אֲבָל בִּרְכַּת הַהֲנָיָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִצְוָה כְּגוֹן אֲכִילַת מַצָה בְּלֵילֵי הַפְּסָחִים וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם הֲרֵי מְבָרֵךְ לַאֲחֵרִים וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן:

ב. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ בְּרָכָה מִן הַבְּרָכוֹת מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ יָצָא. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָנָה אָמֵן. וְכָל הָעוֹנֶה אָמֵן אַחַר הַמְבָרֵךְ הֲרֵי זֶה כִּמְבָרֵךְ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמְבָרֵךְ חַיָּב בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה. הָיָה הַמְבָרֵךְ חַיָּב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְהָעוֹנֶה חַיָּב מִן הַתּוֹרָה לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ עַד שֶׁיַּעֲנֶה אוֹ עַד שֶׁיִּשְׁמַע מִמִּי שֶׁהוּא חַיָּב בָּהּ מִן הַתּוֹרָה כָּמוֹהוּ:

מוסר ספר חסידים קס״ה

כְּתִיב (שמות לד) פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לָאֲלָפִים הֲרֵי מִי שֶׁזָּכָה מְרֻבָּה מִדָּה טוֹבָה חָמֵשׁ מֵאוֹת אִם כֵּן מִי שֶׁהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת שָׁנָה אֶחָת בְּגַן עֵדֶן לָמָּה יִהְיֶה בְּגַן עֵדֶן יוֹתֵר עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, אֶלָּא מִי שֶׁעוֹבֵר עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְקַבֵּל פְּרָס וּמִשִּׂמְחַת לֵב אוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין הֶפְסֵק לְטוֹבוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. וּכְתִיב (תהילים לז) יוֹדֵע ה' יְמֵי תְמִימִים וְנַחֲלָתָם לְעוֹלָם תִּהְיֶה. וְלָמָּה אוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָבוֹתִ מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה לֹא הָיָה לִבָּם פּוֹנֶה מִלְּהַרְהֵר אַחַר חֶפְצֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג) כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח) וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ. וְאַתָּה תִּקְרָא: וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִמִּשְׁנָתוֹ. אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים פְּסוּקִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּפָסוּק אֶחָד עַל הַסֵּדֶר, אֲבָל שְׁאָר פְּסוּקִים שֶׁל הָאָבוֹת אֵינָם עַל הַסֵּדֶר, כְּגוֹן וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע, אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק הֲרֵי אֵינוֹ עַל הַסֵּדֶר וּלְכָךְ אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים עַל הַסֵּדֶר, כִּי הָיוּ כָּל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּנַאי מֵחֶפְצֵי שָׁמַיִם אֲפִלּוּ בַּחֲלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קלט) וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ. וּכְתִיב הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ:

פרשת עקב יום רביעי

תורה דברים ח׳: א׳-ו׳

נביאים ישעיהו נ׳: ג׳-ח׳

כתובים תהילים צ״ד: ז׳-י״ב

משנה משנה שבועות ב׳

גמרא שבועות ט״ו ב: ח׳-ט״ז א: א׳

זוהר ספר הזהר, ואתחנן כ״א

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות א׳: י׳-י״א

מוסר ספר חסידים קס״ה