חק לישראל - פרשת כי תצא יום ראשון

רש״יוְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ. לְפִי שֶׁהֵם נָאִים, שֶׁהַגּוֹיִם בְּנוֹתֵיהֶם מִתְקַשְּׁטוֹת בַּמִּלְחָמָה בִּשְׁבִיל לְהַזְנוֹת אֲחֵרִים עִמָּהֶם (ספרי):
וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ. בַּבַּיִת שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, נִכְנָס וְנִתְקָל בָּהּ, יוֹצֵא וְנִתְקָל בָּה, רוֹאֶה בִּבְכִיָּתָהּ, רוֹאֶה בְּנִוּוּלָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּתְגַנֶּה עָלָיו (ספרי):
וּבָ֥כְתָ֛ה אֶת אָבִ֥יהָ. כָּל כָּךְ לָמָּה? כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בַּת יִשְׂרָאֵל שְׂמֵחָה וְזוֹ עֲצֵבָה, בַּת יִשְׂרָאֵל מִתְקַשֶּׁטֶת וְזוֹ מִתְנַוֶּלֶת (שם):

נביאים שמואל א י״ז: א׳-ו׳

כתובים תהילים ח׳: א׳-ו׳

רש״יהַגִּתִּ֗ית. כְּלִי זֶמֶר שֶׁבָּא מִגַּת, שָׁם מְצוּיִים אוּמָּנִים לַעֲשׂוֹתָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (בראשית רבה טז,ד): עַל אֱדוֹם שֶׁעֲתִידָה לִידָּרֵךְ כְּגַת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי״ (ישעיה סג: ג); אַךְ עִנְיַן הַמִּזְמוֹר אֵינוֹ מוֹכִיחַ:
יִסַּדְתָּ עֹז מִפִּי עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים. הִשְׁרֵיתָ שְׁכִינָתְךָ בַּמִּקְדָּשׁ, וְתִקַּנְתָּ לְהוֹדוֹת לְךָ עֹז מִפִּי הַלְוִיִּם וְהַכֹּהֲנִים, שֶׁהֵם בְּנֵי אָדָם גְּדֵלִים בְּלִכְלוּךְ, כְּעוֹלְלִים וְיוֹנְקֵי שָׁדַיִם. עוֹלְלִים לְשׁוֹן ״וְעוֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי״ (איוב טז: טו), וְעַל שֵׁם הַלִּכְלוּךְ נִקְרְאוּ כָּל תִּינוֹקוֹת עוֹלְלִים:
וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְגוֹמֵר. מֵאֱלֹהִים לְשׁוֹן מַלְאָכִים, שֶׁנָּתַתָּ כֹּחַ בִּיהוֹשֻׁעַ לְהַדְמִים הַחַמָּה וּלְיַבֵּשׁ אֶת הַיַּרְדֵּן, בְּמֹשֶׁה לִקְרֹעַ מֵי יַם סוּף וְלַעֲלוֹת לַמָּרוֹם, וּבְאֵלִיָּהוּ לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּת:

משנה משנה תרומות ו׳

ברטנורההָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. כְּדִכְתִיב (ויקרא כב) כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִּׁיתוֹ עָלָיו. וְהַחֹמֶשׁ הוּא רְבִיעִית מַה שֶּׁאָכַל, כְּגוֹן אִם אָכַל תְּרוּמָה שֶׁשָּׁוָה דִּינָר מְשַׁלֵּם דִּינָר וּרְבִיעַ, שֶׁהֵם בֵּין הַכֹּל חֲמִשָּׁה רְבִיעִיּוֹת דִּינָר, נִמְצָא הַקֶּרֶן עִם חֻמְשׁוֹ חֲמִשָּׁה. וְכָל חֳמָשִׁים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה כָּךְ הֵם:
וְאֶחָד הַסָּךְ. שֶׁמֶן. דִּשְׁתִיָּה בִּכְלַל אֲכִילָה דִּכְתִיב (דברים יד) בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְאָכַלְתָּ שָׁם. וְסִיכָה כִּשְׁתִיָּה דִּכְתִיב (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:
וְחֹמֶשׁ חֻמְשָׁהּ. שֶׁאִם אָכַל תְּרוּמָה וְשִׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְחָזַר וְאָכַל תַּשְׁלוּמֵי הַחֹמֶשׁ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ עַל אוֹתוֹ חֹמֶשׁ:
אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה. שֶׁהַתְּרוּמָה לַכֹּהֵן, וְתַשְׁלוּמֵי מַה שֶּׁאָכַל הֵם חוֹב עָלָיו, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְרֹעַ חוֹבוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר:
אֶלָּא חֻלִּין מְתֻקָּנִים. שֶׁהִפְרִישׁוּ מֵהֶן תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, דְּרַחֲמָנָא אָמַר (ויקרא כב) וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ. וְחֹמֶשׁ נַמִּי צָרִיךְ לִהְיוֹת מֵחֻלִּין מְתֻקָּנִים, דִּכְתִיב (שם) וְיָסַף חֲמִשִּׁיתוֹ עָלָיו, מְלַמֵּד שֶׁחֻמְּשׁוֹ כְּמוֹתוֹ:
וְהַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה. שֶׁאִם חָזַר וְאָכַל בְּשׁוֹגֵג אוֹתָן חֻלִּין שֶׁנִּשְׁתַּלְּמוּ, מַה שֶּׁחוֹזֵר וּמְשַׁלֵּם תַּחְתֵּיהֶן גַּם הֵם נַעֲשִׂין תְּרוּמָה:
אֵינוֹ מוֹחֵל. דְּכֵיוָן דִּגְזֵרַת הַכָּתוּב הִיא דְּחַיָּב לְשַׁלֵּם דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְטֹר עַצְמוֹ בְּדָמִים, אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בַּבְּעָלִים:

עיקר תוספות יום טוב(א) בְּמִשְׁנָה ד'‏ פֶּרֶק ט'‏ דְּשַׁבָּת מְפֹרָשׁ דְּאַסְמַכְתָּא הוּא, וְהָכִי נַמִּי הָכָא לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין הַכֹּחַ בְּיַד חֲכָמִים לְחַיֵּב תַּשְׁלוּמִין, מַה שֶּׁאֵין כֵּן לְעִנְיַן כָּרֵת דְּהָתָם:
(ב) וְחֹמֶשׁ חֻמְשָׁהּ. וּבְפֶרֶק הַזָּהָב דָּרְשִׁינַן לֵיהּ מִדִּכְתִיב וְיָסַף חֲמִשִּׁיתוֹ, אִי שָׁקְלַת לֵיהּ לַוָּי"ו דִּוְיָסַף וְשָׁדֵית לֵיהּ אַחֲמִשִּׁיתוֹ הֲוֵי חֲמִשִּׁיּוֹתָיו. הָרַ"שׁ (וְעַיֵּן רַשִׁ"י שָׁם, וּכְלוֹמַר דַּהֲוֵי כְּמוֹ בְּוַחֲמִשִּׁיּוֹתָיו דְּגַבֵּי גָזֵל בְּסוֹף פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא):

ברטנורהבַּת יִשְׂרָאֵל. שֶׁהִפְרִישָׁה תְּרוּמָה וְלֹא נָתְנָה אוֹתָהּ לַכֹּהֵן וַאֲכָלָתָהּ שׁוֹגֵג:
וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת לַכֹּהֵן. וַהֲרֵי הִיא רְאוּיָה לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה, דְּאֵשֶׁת כֹּהֵן אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה:
מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ. שֶׁהֲרֵי אִם הָיְתָה אוֹתָהּ תְּרוּמָה שֶׁאָכְלָה עַכְשָׁיו בְּעַיִן לֹא הָיְתָה חַיֶּבֶת לִתְּנָהּ לַכֹּהֵן, דְּהִיא נַעֲשֵׂית כֹּהֶנֶת בְּנִשּׂוּאֶיהָ, הִלְכָּךְ עַתָּה נַמִּי הַתַּשְׁלוּמִים הֵן שֶׁלָּהּ:
מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים. כְּדִין גּוֹזֵל חֲבֵרוֹ, אֲבָל הַחֹמֶשׁ תְּעַכֵּב לְעַצְמָהּ:

ברטנורההוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. דְּמֵי תְרוּמָה, כְּדִין גּוֹזֵל, שֶׁהֲרֵי הוּא נַעֲשָׂה גַּזְלָן עָלֶיהָ:
וְהֵן מְשַׁלְּמִין אֶת הַחֹמֶשׁ. עֲוֹן אֲכִילָתָן בְּשׁוֹגֵג, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ אֶלָּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְסָךְ עַצְמוֹ, אֲבָל הַמַּזִּיק אֶת הַתְּרוּמָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ, דִּכְתִיב (ויקרא כב) וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ, פְּרָט לְמַזִּיק:
הֵן מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחֹמֶשׁ. חֻלִּין מְתֻקָּנִים, וְיֵעָשׂוּ תְרוּמָה, וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶם דְּמֵי חֻלִּין שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהַאֲכִילָן. וְאִיכָּא בֵּינַיְהוּ דִּלְרַבִּי מֵאִיר אֵין הַמַּאֲכִיל מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי תְרוּמָה, וּלְרַבָּנָן מְשַׁלֵּם דְּמֵי חֻלִּין:

ברטנורהמִן הַלֶּקֶט מִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה. מִשּׁוּם דְּאֵין בָּהֶם זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, הִלְכָּךְ לֹא הֲוֵי בִּכְלַל דָּבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ. וְלֹא דָמִי לְחֻלִּין מְתֻקָּנִים, דְּהַנְהוּ הָיוּ רְאוּיִן לִהְיוֹת קֹדֶשׁ קֹדֶם שֶׁנִּתְקְנוּ, אֲבָל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה מֵעוֹלָם לֹא נִרְאוּ לִהְיוֹת קֹדֶשׁ:
וּמִן הַהֶפְקֵר. לְאַחַר שֶׁזָּכָה בוֹ:
וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ. וְאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא הֲוֵי כְּחֻלִּין הַמְתֻקָּנִים, כֵּיוָן דְּקֹדֶם שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ לֹא חָזֵי, הַשְׁתָּא נַמִּי לֹא חָזֵי:
שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה הֶקְדֵּשׁ. וְאֵלּוּ חֲשׁוּבִים כְּהֶקְדֵּשׁ קֹדֶם שֶׁנִּפְדּוּ, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לִפְטֹר עַצְמוֹ בְּמָמוֹן גָּבוֹהַּ. וְסָבַר רַבִּי מֵאִיר מַעֲשֵׂר שֵׁנִי מָמוֹן גָּבוֹהַּ הוּא, וְכֵיוָן דְּקֹדֶם שֶׁנִּפְדּוּ לֹא חָזוּ תּוּ לֹא חָזוּ לְאַחַר שֶׁנִּפְדּוּ:
וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּאֵלּוּ. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(ו) וְכֵן מַשְׁמַע בַּיְרוּשַׁלְמִי, דְּמִשּׁוּם דְּאֵין בָּהֶן זִיקַת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת. וְקָשֶׁה דִּבְרֵישׁ פִּרְקִין מַשְׁמַע דְּדָבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ הַיְנוּ שֶׁעַכְשָׁיו רָאוּי. וְעוֹד קֹדֶם שֶׁנִּתְקְנוּ אֵינָם רְאוּיִים לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם חוֹבוֹ בִּטְבָלִים. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּתַרְתֵּי בָעִינַן, שֶׁיִּהְיֶה עַכְשָׁיו רָאוּי לְשַׁלֵּם מִמֶּנּוּ לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, וְהָיְנוּ דְּרָשָׁה דִלְעֵיל, וְשֶׁיִּהְיֶה רָאוּי מִתְּחִלָּה לִקְרֹא עָלָיו שֵׁם קֹדֶשׁ, וְהַיְנוּ דְּרָשָׁה דְהָכָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ז) וְהָרַ"שׁ מְדַקְדֵּק בַּדָּבָר מִידֵי דַהֲוֵי אַחֻלִּין מְתֻקָּנִים. וְהָרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִטְּלָה תְּרוּמָה גְדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, כְּשֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁבֳּלִים:
(ח) וְהָרַמְבַּ"ם בְּחִבּוּרוֹ כָּתַב דַּחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַנֵּי דְמַתְנִיתִין, וְכָתַב הַכֶּסֶף מִשְׁנֶה שֶׁהוּא דַעַת רַבִּי יוֹחָנָן בַּיְרוּשַׁלְמִי וְשֶׁכֵּן הֲלָכָה. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים:

ו. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, בִּלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ. לְפִיכָךְ, אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, וִישַׁלֵּם מֵהֶם. מִמְּקוֹם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, מִשָּׁם רַבִּי עֲקִיבָא מַחְמִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב), וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, קֹדֶשׁ שֶׁאָכָל:

ברטנורהשֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע. כְּגוֹן שֶׁאָכַל גְּרוֹגָרוֹת, וּלְפִי מִדָּה שֶׁאָכַל גְּרוֹגָרוֹת יְשַׁלֵּם תְּמָרִים, וְלֹא לְפִי דָמִים, דְּכֵיוָן דִּבְזוּזָא אָכַל וּבְזוּזָא מְשַׁלֵּם, מַאי נַפְקָא מִנָּהּ שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע. וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דַּאֲפִלּוּ לְפִי דָמִים מָצִינַן לְמֵימַר דְּאִי אָכַל מִידֵי דְּלֹא קָפַץ עָלֵיהּ זָבֵינָא מְשַׁלֵּם מִידֵי דְקָפַץ עָלֵיהּ זָבֵינָא:
לְפִיכָךְ. שֶׁאֵין יָכוֹל לְשַׁלֵּם מִמִּין אַחֵר, אִם אָכַל קִשּׁוּאִים שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית וְאֵין קִשּׁוּאִים שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה מְצוּיִים עוֹד, שֶׁכְּבָר נִתְקַשּׁוּ וְלֹא חָזוּ לַאֲכִילָה, וּמִין אַחֵר אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁלֵּם, צָרִיךְ לְהַמְתִּין לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וִישַׁלֵּם מִקִּשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, דְּמִשֶּׁל שְׁבִיעִית אָסוּר לִפְרֹעַ חוֹבוֹ, דְּדָמֵי לִסְחוֹרָה:

גמרא ברכות נ״ח א: י״ג-ט״ו

רִבִּי שִׁילָא נַגְדֵּיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא דְּבָעַל מִצְרִית אָזַל אָכַל בֵּהּ קוּרְצֵי בֵּי מַלְכָּא. אָמַר אִיכָּא חַד גַּבְרָא בִּיהוּדָאֵי דְּקָא דָּיִין דִּינָא בְּלָא הוּרְמְנָא דְּמַלְכָּא. שָׁדַר עָלֵהּ פְּרִיסְתְּקָא כִּי אָתָא אָמַר לֵהּ מַאי טַעֲמָא נַגַּדְתֵּיהּ לְהַאי. אָמַר לְהוּ דְּבָא עַל חַמְרְתָא אַמְרֵי לֵהּ אִית לָךְ סַהֲדֵי אָמַר לְהוּ אִין. אָתָא אֵלִיָּהוּ אִדְמִי לֵהּ כֶּאֱנָשׁ וְאַסְהִיד אַמְרֵי לֵהּ אִי הָכִי בַּר קְטָלָא הוּא אָמַר לְהוּ אֲנָן מִיּוֹמָא דְּגָלִינָן מֵאַרְעִין לֵית לָן רְשׁוּתָא לְמִקְטַל אַתּוּן מַאי דְּבָעִיתוּן עֲבִידוּ בֵּהּ. עַד דִּמְעַיְינֵי בֵּהּ בְּדִינָא. פָּתַח רִבִּי שִׁילָא וְאָמַר (דה''א כט) לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְגוֹמֵר. אֳמָרֵי לֵהּ: מַאי קָאָמַרְתְּ אָמַר לְהוּ הָכִי קָאֲמִינָא בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּיָהַב מַלְכוּתָא בְּאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא וְיָהַב לְכוּ שׁוּלְטָנָא וְרַחֲמֵי דִּינָא. אָמַר: חֲבִיבָא עָלֵיהּ יְקָרָא דְּמַלְכוּתָא כּוּלֵי הַאי יַהֲבֵי לֵהּ קוּלְפָא. אָמְרוּ לֵהּ: דּוּן דִּינָא כִּי הֲוָה נָפִיק. אָמַר לֵהּ הַהוּא גַּבְרָא עָבִיד רַחֲמָנָא נִיסָא לְשִׁקְרֵי הָכִי אָמַר לוֹ רָשָׁע לָאו חֲמָרֵי אִיקְרוּ דִּכְתִיב (יחזקאל כג) אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם חַזְיֵיהּ דְּקָאָזִיל לְמֵימְרָא לְהוּ דְּקָרִינְהוּ חַמְרֵי אָמַר הַאי רוֹדֵף הוּא וְהַתּוֹרָה אָמְרָה אִם בָּא לְהָרְגָךְ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ מַחְיֵיהּ בְּקוּלְפָא וְקַטְלֵיהּ:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג בהקשר מסויים שבין מלכות שמים והמלכות בעולם הזה מובא סיפור אחר: ר' שילא נגדיה לההוא גברא [פקד להלקות אדם אחד] שבעל גויה. אזל אכל ביה קורצא בי מלכא [הלך אותו האיש והלשין למלך], אמר: איכא חד גברא ביהודאי דקא דיין דינא בלא הרמנא דמלכא [יש אדם אחד בין היהודים שהוא דן דין בלי רשיון המלך]. שדר עליה פריסתקא [שלח עליו המלך שליח בית דין] להביאו. כי אתא [כאשר בא] אמרי ליה [לו]: מאי טעמא נגדתיה להאי [מה טעם פקדת להלקות את זה]? אמר להו [להם]: משום שבא על חמרתא [אתון], ואף לפי החוק הפרסי היתה זו עבירה חמורה ביותר. אמרי ליה [אמרו לו]: וכי אית [יש] לך סהדי [עדים] לדבר זה? אמר להו [להם]: אין [כן]. אתא [בא] אליהו הנביא אדמי ליה כאיניש, ואסהיד [נדמה להם כאדם, והעיד]. אמרי ליה [אמרו לו]: אי הכי, בר קטלא [אם כך, בן חיוב עונש מיתה] הוא, ומדוע לא המתת אותו? אמר להו [להם]: אנן מיומא דגלינן מארעין לית לן רשותא למקטל [אנחנו מיום שגלינו מארצנו אין לנו רשות להרוג], ואולם אתון, מאי דבעיתון עבידו ביה [אתם, מה שאתם רוצים עשו בו].
עד דמעייני ביה בדינא [שהיו הם מעיינים בו בדינו] פתח ר' שילא ואמר בשבח ה' שהצילו מהסכנה: "לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש" (דברי הימים א' כט, יא). אמרי ליה [אמרו לו]: מאי קאמרת [מה אמרת]? אמר להו [להם]: הכי קאמינא [כך אמרתי]: "בריך רחמנא דיהיב מלכותא בארעא כעין מלכותא דרקיעא, ויהב לכו שולטנא ורחמי דינא" [ברוך ה' שנתן מלכות בארץ כעין מלכות השמים, ונתן לכם שלטון ואהבת משפט]. אמרי ליה [אמרו לו]: אכן חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי [חביבה עליו תפארת המלוכה כל כך]! יהבי ליה קולפא [נתנו לו אלה] כסמל שלטון ואמרו ליה [לו]: דון דינא [דין], שנתנו לו רשות לדון.
כי הוה נפיק [כאשר יצא] אמר ליה ההוא גברא [לו אותו אדם]: וכי עביד רחמנא ניסא לשקרי הכי [עושה הקדוש ברוך הוא נס לשקרנים כך]? אמר ליה [לו]: רשע, וכי לאו "חמרי" איקרו [לא "חמורים" נקראו] הגויים? דכתיב [שהרי נאמר]: "אשר בשר חמורים בשרם" (יחזקאל כג, כ). חזייה דקאזיל למימרא להו דקרינהו "חמרי" [ראה אותו ר' שילא שהוא עומד ללכת ולספר להם שקראם "חמורים"], אמר: האי [זה] רודף הוא, כלומר, אדם זה מנסה להרוג אותי. והרי התורה אמרה: אם בא להרגך — השכם להרגו. מחייה בקולפא וקטליה [הכהו באלה והרגו].

זוהר ספר הזהר, ויקרא ל״ה

תַּנְיָא בְּאַרְבַּע תְּקוּפִין דְּשַׁתָּא קלא אִתְפְּסִיק וְדִינִין מִתְעָרִין וּתְשׁוּבָה תַּלְיָא עַד דְּאִתְתַּקַּן. וְכַד דִּינִין מִתְעָרִין קָלָא נָפִיק וְאַרְבְּעָא זִוּוּיִין (ס''א מְנִין) דְּעָלְמָא סָלְקִין וְנָחֲתִין כָּרוֹזָא קָרֵי וְלֵית מָאן דְּיַשְׁגַּח וְיִתְעָר וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין אִם יְתוּבוּן יְתוּב וְאִי לָאו כֹּלָּא (ס''א קָלָא) אִתְפַּסַק וְדִינִין אִתְעֲבִידוּ וּכְדֵין אִתְקְּרֵי וַיִּתְעַצֵב וַיִּתְעַצֵב בְּבָתֵּי בְּרָאי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה תָּנֵינָן מִן יוֹמָא דְּאִתְחָרַב בֵּי מַקְדְּשָׁא לֵית יוֹמָא דְּלָא אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ רִתְחָא בִּישָׁא מַאי טַעֲמָא מִשּׁוּם דְּתָנֵינָן אָמַר רַבִּי יְהוּדָאי אָמַר רַבִּי יֵיסָא נִשְׁבַּע הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּירוּשָׁלַםִ דִּלְעֵילָא עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַםִ דִּלְתַתָּא וּבְגִין כָּךְ רִתְחָא אִשְׁתַּכְּחַת בְּעַלְמָא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי כְּתִיב עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֶּה. וּכְתִיב אִמְּךָ הִיא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ וְתָנֵינָן אִמְּךָ הִיא וַדַּאי הָא אִם גִּלָּה עֶרְיָתָהּ לְמַאן בָּעֵי לַאֲתָבָא לָהּ וַדַּאי לְתַקְּנָא מַאי דְּגַלֵּי. דְּתַנְיָא כַּד סַגְיָא יִצְרָא בִּישָׁא בְּבַר נַשׁ לָא סַגִּי אֶלָּא בְּאִנּוּן עֶרְיָין וְכֻלְּהוּ חוֹבֵי אֲחִידָן בְּהַהוּא עֶרְיָן וּכְתִיב לֹא תְגַלֶּה כַּד אִתְתַּקַּן אִתְתַּקַּן לָקֳבָל הַהִיא דְּגַלֵּי וְדָא אִקְּרֵי תְּשׁוּבָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל חוֹבֵי עָלְמָא אֲחִידָן (ס''א דָּא) בְּדָא עַד דְּאִימָא אִתְגַלְיָא בְּגִנַּיְהוֹן. וְכַד אִיהִי אִתְגַלְיָא כָּל אִנּוּן בְּגִין אִתְגַלְיָן (כְּגִוַּהּ) וּכְתִיב (דברים כב) לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים וְכַד אִתְתַּקַּן עָלְמָא לְתַתָּא אִתְתַּקַּן כֹּלָּא עַד דְּסָלְקָא תִּקּוּנָא לְאִימָא קַדִּישָׁא וּמִתְתַּקְּנָא וְאִתְכַּסְיָא מִמַּה דְּאִתְגַלְיָא וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב (תהלים לב) אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶשַׁע כְּסוּי חַטָּאָה וּכְדֵין אִקְּרֵי תְּשׁוּבָה תְּשׁוּבָה וַדַּאי וּכְדֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים אִתְקְּרֵי כְּמָה דִּכְתִיב מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְיָ תִּטְהָרוּ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי אִתְקְּרֵי תְּשׁוּבָה כַד אִימָא מִתְכַּסְיָא וְקַיְּמָא בְּחֶדְוָה עַל בְּנִין דִּכְתִיב (תהלים קי''ג) אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה וְתָבָאת בְּקִיּוּמָא וּמַאן דַּהֲוָה סָגִיר תָּב לְאַתְרֵיהּ וְכֻלְּהוּ תָּבִין חַד לְחָד וּמִתְבָּרְכָאן כָּל חַד וְחַד וּכְדֵין אִתְקְּרֵי תְּשׁוּבָה (שְׁלֵימָתָא) תְּשׁוּבָה סְתָם לַאֲכְלָלָא כֹּלָּא:

תרגום הזוהרלָמַדְנוּ בְּאַרְבַּע תְּקוּפוֹת בַּשָּׁנָה, נִפְסָק הַקּוֹל, וְדִינִים מִתְעוֹרְרִים וְהַתְּשׁוּבָה תְּלוּיָה עַד שֶׁנִּתְתַּקֵּן. וּכְשֶׁהַדִּינִים מִתְעוֹרְרִים יוֹצֵא קוֹל. וְאַרְבַּע זָוִיּוֹת הָעוֹלָם, עוֹלִים וְיוֹרְדִים. כָּרוֹז קוֹרֵא וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ וְיִתְעוֹרֵר. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוּכָן, אִם יָשׁוּבוּ יָשׁוּב הַדִּינִים לִמְקוֹמָם. וְאִם לֹא הַקּוֹל נִפְסָק וְהַדִּינִים, נַעֲשׂוּ. וְאָז נִקְרָא וַיִּתְעַצֵב. וַיִּתְעַצֵב, הַיְנוּ בְּבָתִּים הַחִיצוֹנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לָמַדְנוּ, מִיּוֹם שֶׁנֶּחֱרָב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵין יוֹם שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ כַּעַס רָע, מַה הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם שֶׁלָּמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר רַבִּי יֵסָא, נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה. וּמִשּׁוּם כָּךְ כַּעַס נִמְצָא בָּעוֹלָם. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כָּתוּב, עֶרְוַת אָבִיךְ וְעֶרְוַת אִמֶּךְ לֹא תְגַלֶּה. וְכָתוּב, אִמְּךְ הִיא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ. וְלָמַדְנוּ אִמְּךְ הִיא וַדַּאי, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא אֵם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְאִם גִּלָּה עֶרְוָתָהּ, לָמָּה צָרִיךְ לְהָשִׁיב אוֹתָהּ, בְּסוֹד הַתְּשׁוּבָה, הוּא וַדַּאי כְּדֵי לְתַקֵּן מַה שֶּׁגִּלָּה. שֶׁלָּמַדְנוּ, כַּאֲשֶׁר נִתְגַבֵּר הַיֵּצֶר הָרַע בָּאָדָם אֵינוֹ מִתְגַבֵּר אֶלָּא בָּעֲרָיוֹת. וְכָל הַחַטָּאִים אֲחוּזִים בָּעֶרְוָה הַהִיא. וְכָתוּב, לֹא תְגַלֶּה. וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן, מִתְתַּקֵּן כְּנֶגֶד זֶה שֶׁגִּלָּה, וְזֶה נִקְרָא תְּשׁוּבָה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל חַטָּאֵי הָעוֹלָם אֲחוּזִים בָּזֶה, עַד שֶׁאִמָּא, מִתְגַלָּה בִּשְׁבִיל הַחַטָּאִים, וּכְשֶׁהִיא מִתְגַלָּה כָּל אֵלּוּ הַבָּנִים, מִתְגַלִּים. וְכָתוּב, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. וּכְשֶׁנִּתְתַּקֵּן הָעוֹלָם לְמַטָּה נִתְתַּקֵּן הַכֹּל, עַד שֶׁעוֹלֶה הַתִּקּוּן לְאִמָּא קַדִּישָׁא, וּמִתְתַּקֶּנֶת וּמִתְכַּסֵּית מִמַּה שֶּׁנִּתְגַלָּה, וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶשַׁע כְּסוּי חַטָּאָה. וְאָז נִקְרֵאת תְּשׁוּבָה. תְּשׁוּבָה וַדַּאי. וְאָז נִקְרֵאת יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מָתַי נִקְרֵאת הַמַּלְכוּת, תְּשׁוּבָה. הוּא, כְּשֶׁהָאֵם, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, מִתְכַּסָּה, וְעוֹמֶדֶת בְּשִׂמְחָה עַל הַבָּנִים, שֶׁמַּשְׁפַּעַת לָהֶם כָּל טוּב. שֶׁכָּתוּב, אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. וְחוֹזֶרֶת לְקִיּוּם, וּמִי שֶׁהָיָה מִקֹּדֶם לָכֵן סָגוּר וְגָנוּז, חָזַר לִמְקוֹמוֹ. וְכָל הַמַּדְרֵגוֹת חוֹזְרוֹת אֶחָד לְאֶחָד, וּמִתְבָּרְכוֹת כָּל אַחַת וְאַחַת. וְאָז נִקְרָא תְּשׁוּבָה. תְּשׁוּבָה סְתָם לִכְלל הַכֹּל.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ג׳: ח׳-ט׳

א. הַפַּת שֶׁפָּתַת אוֹתָהּ פִּתִּים וּבִשְּׁלָה בִּקְדֵרָה אוֹ לָשָׁהּ בְּמָרָק אִם יֵשׁ בַּפְּתִיתִין כַּזַּיִת אוֹ שֶׁנִּכַּר שֶׁהֵן פַּת וְלֹא נִשְׁתַּנָּה צוּרָתָהּ מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּתְחִלָּה הַמּוֹצִיא וְאִם אֵין בָּהֶן כַּזַּיִת אוֹ שֶׁעָבְרָה צוּרַת הַפַּת בְּבִשׁוּל מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּתְחִלָּה בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת:

ב. עִסָּה שֶׁנֶּאֱפֵית בְּקַרְקַע כְּמוֹ שֶׁהָעַרְבִיִּים שׁוֹכְנֵי הַמִּדְבָּרוֹת אוֹפִים הוֹאִיל וְאֵין עָלֶיהָ צוּרַת פַּת מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּתְחִלָּה בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וְאִם קָבַע מְזוֹנוֹ עָלֶיהָ מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא. וְכֵן עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ בִּדְבַשׁ אוֹ בְּשֶׁמֶן אוֹ בְּחָלָב אוֹ שֶׁעֵרֵב בָּהּ מִינֵי תַּבְלִין וַאֲפָאָהּ וְהִיא הַנִּקְרֵאת פַּת הַבָּאָה בְּכִיסְנִין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פַּת מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת. וְאִם קָבַע סְעֻדָּתוֹ עָלֶיהָ מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא:

מוסר ספר חסידים רי״ד-רט״ו

אִם רָאִיתָ מְדִינָה שֶׁעַמֵּי הָאָרֶץ בָּהּ וְיֵשׁ בָּהּ שָׁלוֹם וָשׂבַע וְאֵין מַזִּיק לָהֶם מְאוּמָה וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה, דַּע שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם תַּלְמִיד חָכָם אוֹ יֵשׁ וְאֵינוֹ מוֹכִיחַ שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מִי שֶׁחוֹטֵא בְּשׁוֹגֵג לְמִי שֶׁחוֹטֵא בְּמֵזִיד אִם כֵּן הֵם כֻּלָּם שׁוֹגְגִים אוֹ גְּמִילוּת חֲסָדִים יֵשׁ בֵּינֵיהֶם אוֹ אַהֲבָה יֵשׁ בֵּינֵיהֶם: אִם רָאִיתָ אִישׁ עָשִׁיר וּמַצְלִיחַ וּמִתְחַתֵּן בּוֹ אִישׁ צַדִּיק וְאַחַר כָּךְ אֵינוֹ מַצְלִיחַ כְּבַתְּחִלָּה דַּע לְךָ לְפִי שֶׁעוֹשֶׂה רָעָה לְאוֹתוֹ צַדִּיק. וְעוֹד לְפִי שֶׁכְּשֶׁהוּא מוֹכִיחוֹ בְּדִבְרֵי שָׁמַיִם אֵין נִשְׁמָעִין לוֹ וּמִלָּבָן אַתָּה לָמֵד (בראשית ל) וַיְבָרֵךְ ה' אוֹתְךָ לְרַגְלִי. מַעֲשֵׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מַצְלִיחַ בְּבָנִים וּבִנְכָסִים בָּא חָסִיד אֶחָד וְנִתְאָרֵחַ אֶצְלוֹ וּמִן אוֹתוֹ הַיּוֹם וָהָלְאָה יָרַד מִנְּכָסָיו וְהָיָה קְלָלָה מְשֻׁלַּחַת בְּבֵיתוֹ וְאָמַר הָאִישׁ מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁבָּא הֶחָסִיד לְבֵיתִי אֲנִי מַפְסִיד. לַטּוֹב קִוִּיתִי וַיָּבֹא רָע. הֲרֵי פּוֹטִיפָר נִתְבָּרֵךְ בִּגְלַל יוֹסֵף וְלָבָן בִּגְלַל יַעֲקֹב וַאֲנִי לְהֵפֶךְ. אָמַר הֶחָכָם לְאַחַר שֶׁעָשָׂה לָבָן לְיַעֲקֹב שֶׁלֹּא כַּדִּין הָיָה יוֹרֵד שֶׁמָּא עָשִׂיתָ לוֹ שֶׁלֹּא כַּדִּין. אָמַר: חָלִילָה. אָמַר לוֹ הֶחָכָם: שֶׁמָּא כְּשֶׁמּוֹכִיחַ אֶתְכֶם אֵין אַתֶּם שׁוֹמְעִים לַעֲצָתוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן מַעֲשִׂים בְּיָדְךָ כְּשֶׁהֱיִיתֶם מַצְלִיחִים. לְאַחַר שֶׁהוֹכִיחַ אֶתְכֶם מְזִידִים אַתֶּם, לְפִיכָךְ אֵין הַצְלָחָה לָכֶם כְּאוֹתָהּ אַלְמָנָה שֶׁלֹּא שָׁמְעָה לְאֵלִיָּהוּ וּכְתִיב (מ''א יז) כִּי בָאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר עֲוֹנִי. אֲבָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ לַצַדִּיק תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה:

תורה דברים כ״א: י׳-ט״ו