חק לישראל - פרשת כי תצא יום שני

רש״יסוֹרֵ֣ר. סָר מִן הַדֶּרֶךְ:
וּמוֹרֶ֔ה. מְסָרֵב בְדִבְרֵי אָבִיו, לְשׁוֹן מַמְרִים (דברים ט'):
וְיִסְּר֣וּ אֹת֔וֹ. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלוֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ (ספרי; סנהדרין ע"א); בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּגְנֹב וְיֹאכַל תַּרְטֵימַר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר "זוֹלֵל וְסֹבֵא", וְנֶאֱמַר (משלי כ"ג) "אַל תְּהִי בְּסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ"; וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נֶהֱרָג עַל שֵׁם סוֹפוֹ, הִגִּיעָה תוֹרָה לְסוֹף דַּעְתּוֹ, סוֹף שֶׁמְּכַלֶּה מָמוֹן אָבִיו וּמְבַקֵּשׁ לִמּוּדוֹ וְאֵינוֹ מוֹצֵא, וְעוֹמֵד בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וּמְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת, אָמְרָה תוֹרָה יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב (ספרי; סנהדרין ע"א):

נביאים שמואל א י״ז: ז׳-י׳

וְקָם וְאַכְרֵיז עַל סִדְרֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַר לְהוֹן לְמָה תִפְקוּן לְסַדְרָא קְרָבָא הֲלָא אֲנָא פְלִשְׁתָּאָה וְאַתּוּן עַבְדִין לְשָׁאוּל (אֲנָא הוּא גָלְיָת פְּלִשְׁתְּאָה דְמִן גַת דִקְטָלִית תְּרֵין בְּנֵי עֵלִי כַּהֲנֵי חָפְנִי וּפִינְחָס וּשְׁבֵיתִי יַת אַרוֹן קֳיָמָא דַייָ וְאוֹבֵלִית יָתֵיהּ לְבֵית דָגוֹן טַעֲוָתִי וַהֲוָה תַמָן בְּקִירְוֵי פְלִשְׁתָּאֵי שַׁבְעָא יַרְחִין אַף כָּל קְרָב וּקְרָב דַהֲווֹ לְהוֹן לִפְלִשְׁתָּאֵי אֲנָא נָפֵיק בְּרֵישׁ חֵילָא וּנְצַחְנָא בִקְרָבָא וּרְמִינָא קְטִילִין כְּעַפְרָא דְאַרְעָא וְעַד כְּעַן לָא אַכְשָׁרוּ יָתִי פְּלִשְׁתָּאֵי לְמֶהֱוֵי רַב אַלְפָא עִלַוֵיהוֹן וְאַתּוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מַה גְבוּרָה עֲבַד לְכוֹן שָׁאוּל בַּר קִישׁ דְמִן גִבְעֲתָא דְמַנִיתוּן יָתֵיהּ מַלְכָּא עִלַוֵיכוֹן אִם גְבַר גִבָּר הוּא יֵיחוֹת וְיַעְבֵּיד קְרָבָא עִמִי וְאִם גְבַר חַלָשׁ הוּא) בְּחַרוּ לְכוֹן גַבְרָא וְיֵחוֹת לְוָתִי:

כתובים תהילים מ״ה: ט׳-י״ב

משנה משנה ביצה ב׳

ברטנורהיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת לֹא יְבַשֵּׁל בַּתְּחִלָּה. כְּלוֹמַר לֹא יְהֵא תְּחִלַּת בִּשּׁוּלוֹ וְעִקָּרוֹ לְשׁוּם שַׁבָּת, אֶלָּא לְשׁוּם יוֹם טוֹב יְהֵא תְּחִלַּת בִּשּׁוּלוֹ, וּמַה שֶּׁמּוֹתִיר יְהֵא לְשַׁבָּת.
וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. לְשֵׁם עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין. אִית דְּאָמְרֵי טַעֲמָא דְּהַאי תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת הוּא, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁמֵּעֶרֶב יוֹם טוֹב זוֹכֵר הַשַּׁבָּת, יִבְרֹר מָנָה יָפָה לְשַׁבָּת וְלֹא יִשְׁכַּח שַׁבָּת מִשּׁוּם טִרְדַּת יוֹם טוֹב. וְאִית דְּאָמְרֵי מִשּׁוּם כְּבוֹד יוֹם טוֹב הוּא, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן הִתְחִיל מִבְּעוֹד יוֹם, דִּבְיוֹם טוֹב אֵינוֹ אֶלָּא גּוֹמֵר, קַל וָחֹמֶר מִיּוֹם טוֹב לְחֹל דִּלְגַמְרֵי אֵין אוֹפִין וְלֹא מְבַשְּׁלִין. וּמְבָרְכִים עַל עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִים עַל עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת. וְצָרִיךְ לְזַכּוֹת עַל יְדֵי אַחֵר לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה אַחַר כָּךְ לִסְמֹךְ עַל עֵרוּבוֹ, וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, דְּזָכִין לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו:
אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד. אוֹתוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבִּשֵּׁל, מֵעֶרֶב שַׁבָּת:
סוֹמֵךְ עָלָיו. לְבַשֵּׁל בִּשּׁוּלוֹ בְּיוֹם טוֹב לְצֹרֶךְ שַׁבָּת. אֲבָל מִתְּחִלָּתוֹ אֵין עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, בֵּין לְאֶחָד בֵּין לְמֵאָה. וְאִם הִתְחִיל בְּעִסָּתוֹ וְנֶאֱבַד עֵרוּבוֹ, מַה שֶּׁהִתְחִיל גּוֹמֵר:

עיקר תוספות יום טוב(א) וְנִקְרָא שְׁמוֹ עֵרוּב, שֶׁהוּא מְעָרֵב צָרְכֵי שַׁבָּת עַל צָרְכֵי יוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹתָן יַחַד. הָרַאֲבַ"ד:
(ב) וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הָעֵרוּב לִפְנֵי סְעוּדַת יוֹם טוֹב, אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפְשַׁע וְיִשְׁכַּח וְלֹא יְעָרֵב מִשּׁוּם דְּטָרִיד. גְּמָרָא. וְלִשְׁנֵי הַפֵּרוּשִׁים שֶׁכָּתַב הָרַ"ב אֵינוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, וְאַף עַל גַּב דַּהֲכָנָה דְּאוֹרַיְתָא, מֻתָּר לְבַשֵּׁל מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת, מִשּׁוּם הוֹאִיל וְאִי מִקַּלְעֵי אוֹרְחִים. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ג) בְּדָג וּבֵיצָה. שֶׁהָיוּ טָחִין בֵּיצָה עַל הַדָּג כְּשֶׁצּוֹלִין אוֹתוֹ. רַשִׁ"י:
(ד) וְזֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י, אוֹ שֶׁאָבַד קֹדֶם שֶׁבִּשֵּׁל כָּל צָרְכֵי שַׁבָּת. אִם כֵּן יֵשׁ לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי הָרַ"ב דְּהָכִי קָאָמַר, מֵעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁבִּשֵּׁל כוּ', וְאֵין צָרִיךְ לְהַגִּיהַּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב:
(ה) לֹא כוּ'. וּלְפֵרוּשׁ רִאשׁוֹן דְּטַעְמָא דְּעֵרוּב תַּבְשִׁילִין מִשּׁוּם כְּבוֹד שַׁבָּת, אֲפִלּוּ הָכִי מוּטָב שֶׁלֹּא יִתְעַדֵּן שַׁבָּת אַחַת וְיִתְעַדֵּן שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה. שֶׁאִם אַתָּה מַתִּיר לוֹ לְבַשֵּׁל כְּשֶׁנֶּאֱבַד עֵרוּבוֹ אַף הוּא יִתְרַשֵּׁל בּוֹ וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ אוֹ יֵאָבֵד אוֹ יֵאָכֵל וְלֹא יִזְכֹּר לְשַׁבָּת כְּלָל. הָרַ"ן:
(ו) אֶלָּא דְּבַגְּמָרָא גָּרְסִינַן מַאי כָּל שֶׁהוּא, דְּאִית בֵּיהּ כַּזַּיִת, וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י וּלְגַבֵּי כִּכָּר שָׁלֵם קָרֵי לֵיהּ כָּל שֶׁהוּא. וְכֵן הָרַמְבַּ"ם סָתַם וְלֹא חִלֵּק בֵּין תְּחִלָּתוֹ לְסוֹפוֹ, וְכֵן כָּתַב הַטּוּר. וְצָרִיךְ עִיּוּן עַל הָרַ"ב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהוְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַיִם יָפִים לִשְׁתּוֹת וְנִטְמְאוּ, מְמַלֵּא מֵהֶן כְּלִי אֶבֶן שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְנוֹתְנָן בְּמִקְוֵה מַיִם מְלוּחִים אוֹ עֲכוּרִים עַד שֶׁנּוֹשְׁקִים מַיִם לְמַיִם, נִמְצְאוּ אֵלּוּ זְרוּעִים וּמְחֻבָּרִים לְמֵי מִקְוֶה וּבָטְלוּ אַגַּבַּיְהוּ וְטָהֲרוּ. וְאֵין טָהֳרָה בַּמִּקְוֶה לְשׁוּם אֹכֶל וּמַשְׁקֶה אֶלָּא לְמַיִם בִּלְבַד, וְלֹא בְּתוֹרַת טְבִילָה אֶלָּא בְּתוֹרַת זְרִיעָה:
אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. שֶׁאֵין נוֹתְנִין אוֹתָן בִּכְלִי עֵץ טָמֵא, שֶׁצָּרִיךְ טְבִילָה לַכְּלִי, לְהַשִּׁיק בּוֹ כְּדֵי לַעֲלוֹת טְבִילָה לִכְלִי אַגַּב הַשָּׁקַת מַיִם:
וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב. מִי שֶׁהִטְבִּיל כֵּלִים לְדַעַת שֶׁיִּדְרֹךְ בָּהֶן זֵיתִים בְּבֵית הַבַּד לְשֶׁמֶן שֶׁל חֻלִּין, וְנִמְלַךְ לִדְרֹךְ בָּהֶן עֲנָבִים בַּגַּת לְיַיִן שֶׁל תְּרוּמָה, צָרִיךְ לְהַטְבִּילָן פַּעַם שְׁנִיָּה לְשֵׁם תְּרוּמָה. וְכֵן אִם הִטְבִּיל כֵּלִים לְשֵׁם תְּרוּמָה וְנִמְלַךְ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם קֹדֶשׁ, צְרִיכִים טְבִילָה שְׁנִיָּה לְשֵׁם קֹדֶשׁ. וְאוֹתָהּ טְבִילָה יָכֹל לְהַטְבִּיל בְּיוֹם טוֹב, שֶׁאֵין כָּאן תִּקּוּן כְּלִי, לְפִי שֶׁאֵין טְבִילָה זוֹ לְהַעֲלוֹת אוֹתָן מִיּדֵי טֻמְאָה אֶלָּא לְתוֹסֶפֶת טָהֳרָה:
וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה. אִם הִטְבִּיל כֵּלִים עַל מְנַת לֶאֱכֹל פִּסְחוֹ עִם חֲבוּרָה זוֹ וְנִמְלַךְ לְהִמָּנוֹת עִם חֲבוּרָה אַחֶרֶת וּבָא לְהַטְבִּיל כֵּלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה, אוֹתָהּ טְבִילָה מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב:

עיקר תוספות יום טוב(ט) דְּאִי לֹא תֵימָא הָכִי לָמָּה לִי לְהַשִּׁיקָם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּלָאו הָכִי מַיִם יָפִים לִשְׁתּוֹת. הָרַמְבַּ"ם:
(י) רַשִׁ"י. וּמַשְׁמַע דְּאִלּוּ בִּכְלִי עֵץ שֶׁאֵינוֹ טָמֵא רַשַּׁאי לְמַלְּאוֹתָן וּלְטָבְלָן בּוֹ, וְאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא מְקַבֵּל טֻמְאָה מֵהַמַּיִם, הָךְ טֻמְאָה לֵיתָא אֶלָּא מִדְּרַבָּנָן, וְגַם נִטְמָא בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ, וְקַיְמָא לָן דִּבְחַד מְהָנֵי גַוָּנֵי מֻתָּר לְטָבְלוֹ בְּיוֹם טוֹב. וְקָשֶׁה דְאִם כֵּן בָּרֵישָׁא כְּלִי אֶבֶן לָמָּה לִי, לָכֵן נִרְאֶה לִי דְּטָמֵא רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁעַכְשָׁיו נִטְמָא מֵהַמַּיִם, וְטַעְמָא דְּאָסוּר לִגְרֹם טֻמְאָה לִכְלִי בַּיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יא) רַשִׁ"י. וְהַךְ טְבִילָה לֹא מִתַּנְיָא בְּשׁוּם דּוּכְתָּא, וְרַשִׁ"י לְטַעְמֵיהּ דְּגָרַס בַּגְּמָרָא כַּדּוֹ (וְלֹא בַּדּוֹ) וּמְפָרֵשׁ לָרֵישָׁא גַם כֵּן בְּעִנְיָן אַחֵר, עַיֵּן שָׁם. וְהָרַ"ב הֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם מֵחֲבוּרַת אוֹכְלֵי חֻלִּין לְאוֹכְלֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה מִתְּרוּמָה לִשְׁלָמִים. וְאִי קַשְׁיָא הַיְנוּ רֵישָׁא, הָא לְפֵרוּשׁוֹ גַּם כֵּן הָוֵי זוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ:

ברטנורהמְבִיאִין שְׁלָמִים בְּיוֹם טוֹב. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ אֲכִילָה לָאָדָם:
וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם. שֶׁהַסְּמִיכָה אֲסוּרָה מִשּׁוּם שְׁבוּת, שֶׁבְּכָל כֹּחוֹ הָיָה סוֹמֵךְ וַהֲוָה לֵיהּ מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַעֲלֵי חַיִּים. אֶלָּא סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, דְּלֵית לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי תֵּכֶף לַסְּמִיכָה שְׁחִיטָה:
אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. חוּץ מִתְּמִידִין וּמוּסָפִין שֶׁהֵן קָרְבַּן צִבּוּר וּזְמַנָּן קָבוּעַ. אֲבָל לֹא יָבִיא עוֹלַת יָחִיד, שֶׁאֵין בָּהּ אֲכִילַת הֶדְיוֹט. וַאֲפִלּוּ עוֹלוֹת רְאִיָּה קְרֵבוֹת בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל וְלֹא בְּיוֹם טוֹב, דְּרַחֲמָנָא אָמַר (במדבר כט) עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, לָכֶם וְלֹא לְגָבֹהַּ:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מְבִיאִים שַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְעוֹלוֹת רְאִיָּה, דִּכְתִיב (דברים טז) עֲצֶרֶת לַה', כָּל דְּלַה'. אֲבָל נְדָרִים וּנְדָבוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב, לֹא עוֹלוֹת וְלֹא שְׁלָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(יב) וּתְנַן אֵין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה. רַשִׁ"י:
(יג) הוֹאִיל וְאֵין זְמַנָּן הַיּוֹם כְּלָל. וְאַף עַל גַּב דַּחֲגִיגָה וּרְאִיָּה נַמִּי יֵשׁ לָהֶן תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה, שָׁרוּ בָּהּ שֶׁמָּא יֵאָנֵס וְלֹא יַקְרִיבוּהוּ בִּשְׁאָר הַיָּמִים, וּתְנַן עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאִם תֹּאמַר יְהֵא רַשַּׁאי לִשְׁחֹט נְדָרִים וּנְדָבוֹת הוֹאִיל וְהַבְּעָלִים וְגַם הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ וְנִמְצָא שֶׁכָּל הַבָּשָׂר נֶאֱכַל. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּעִקַּר הַהַקְרָבָה בִּשְׁבִיל גָּבוֹהַּ, וְכֹהֲנִים וּבְעָלִים מִשֶּׁל גָּבוֹהַּ קָא זָכוּ. תּוֹסָפוֹת:
(יד) וְסוֹמְכִין. דִּסְבִירָא לְהוּ תֵכֶף לַסְּמִיכָה שְׁחִיטָה, וּמִדְּרַשַּׁאי לַהֲבִיאָן רַשַּׁאי לִסְמֹךְ:

ברטנורהאֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת. דְּסָבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי אֵין אוֹפִין אֶלָּא אִם כֵּן עֵרֵב בְּפַת, וְאֵין מְבַשְּׁלִין אֶלָּא אִם כֵּן עֵרֵב עַל הַתַּבְשִׁיל, וְאֵין טוֹמְנִין אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ לוֹ חַמִּין טְמוּנִין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי דְּאוֹפִין וּמְבַשְּׁלִין וְטוֹמְנִין עַל עֵרוּב שֶׁל תַּבְשִׁיל בִּלְבַד. וּמִיהוּ בַּגְּמָרָא מוּכָח דְּבֵית הִלֵּל נַמִּי בָּעוּ פַּת וּבָשָׂר. וְכֵן הֲלָכָה:
אֵין זוֹקְפִין מְנוֹרָה. שֶׁל חֻלְיוֹת שֶׁנִּתְפָּרְקוּ חֻלְיוֹתֶיהָ, אֵין מַחֲזִירִין אוֹתָן, דַּהֲוֵי כְּבוֹנֶה, וְיֵשׁ בִּנְיָן בְּכֵלִים. וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי אֵין בִּנְיָן בְּכֵלִים:
גְּרִיצִין. כִּכְּרוֹת עָבוֹת:
אֶלָּא רְקִיקִין. כִּכְּרוֹת דַּקּוֹת, דְּסָבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי אֵין אוֹפִין פַּת מְרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב מִשּׁוּם טִרְחָא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹפִין פַּת מְרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב, שֶׁבִּזְמַן שֶׁהַפַּת מְרֻבָּה הִיא נֶאֱפֵית יָפֶה:
וְחֹרִי. עִסָּה גְּדוֹלָה הַנֶאֱפֵית עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, מִשּׁוּם דְּבָעֲיָא הֶסֵּק גָּדוֹל, שֶׁהַגֶּחָלִים הוֹלְכוֹת וְעוֹמְמוֹת, וְטִרְחָא אִיכָּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּכָל מַה שֶּׁמַּחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי:

ברטנורהמְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת. שֶׁאוֹכְלִין שָׁם. שֶׁרְגִילִים לְהָסֵב וְלֶאֱכֹל עַל גַּבֵּי מִטּוֹת. וּמִפְּנֵי שֶׁהוּא מָקוֹם מֻעָט לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יַשְׁוֶה גֻּמּוֹת כִּדְחָיְשִׁינַן גַּבֵּי בַּיִת שֶׁהוּא גָּדוֹל וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם גֻּמָּא:
מֻגְמָר. לְבוֹנָה עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים לְהָרִיחַ בָּהּ. אֲבָל לְגַמֵּר אֶת הַכֵּלִים דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר:
מְקֻלָּס. כְּרָעָיו וּבְנֵי מֵעָיו תְּלוּיִין חוּצָה לוֹ [בְּצִדּוֹ] כְּשֶׁצּוֹלֵהוּ, וְהָיוּ עוֹשִׂים זֵכֶר לַפֶּסַח דִּכְתִיב בֵּיהּ (שמות יב) רֹאשׁוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ. מְקֻלָּס, כְּגִבּוֹר זֶה שֶׁכְּלֵי זֵינָיו עִמּוֹ. תַּרְגּוּם וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת, וְקוּלְסָא דִנְחָשָׁא. וְרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ מְקֻלָּס, מְכֻבָּד, לְשׁוֹן קִלּוּס:
וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. בִּשְׁלָשְׁתָּן. כִּבּוּד, מִשּׁוּם אַשְׁווּיֵי גֻּמּוֹת. וּמֻגְמָר, מִשּׁוּם דְּלָאו צֹרֶךְ לְכָל נֶפֶשׁ הוּא, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לַמְּפֻנָּקִים וְלַמְּעֻנָּגִים וּלְמִי שֶׁרֵיחוֹ רַע. מְקֻלָּס, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בַּחוּץ. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

ברטנורהפָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. לְנוֹי. וְאָמְרוּ חֲכָמִים מַשְּׂאוֹי הוּא וְאֵינוֹ תַּכְשִׁיט לָהּ. וְלֹא פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה אֶלָּא שֶׁל שְׁכֵנָתוֹ, וְעַל שֶׁלֹּא מִחָה בָּהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:
וּמְקָרְדִין בְּיוֹם טוֹב. כְּמִין מְגֵרָה קְטַנָּה שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁשִּׁנֶּיהָ דַּקּוֹת וּמְחַכְּכִין וּמְגָרְדִין בָּהּ הַבְּהֵמָה, וְאַף עַל גַּב דְּעָבֵיד חֲבוּרָה:
בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶן. קְטַנּוֹת הָעֲשׂוּיוֹת לְכָךְ:
מְקַרְצְפִין. בִּמְגֵרָה שֶׁל עֵץ שֶׁשִּׁנֶּיהָ גַּסּוֹת וְאֵין עוֹשִׂין חַבּוּרָה:
אַף לֹא מְקַרְצְפִין. דְּגָזְרִינַן קִרְצוּף אַטּוּ קִירוּד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא בִּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בִּלְבַד, מִשּׁוּם דִּבְהָא קָם לֵיהּ בְּשִׁטָּתֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן מֻתָּר, וְקַיְמָא לָן כְּוָתֵיהּ. וַחֲכָמִים דִּפְלִיגֵי עֲלֵיהּ סָבְרֵי כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן אָסוּר, וְאֵינָהּ הֲלָכָה:

עיקר תוספות יום טוב(כב) וּבְסוֹף פֶּרֶק ה'‏ דְשַׁבָּת כָּתַב בֵּין לְנוֹי בֵּין לְשִׁמּוּר, דְּכָל נְטִירוּתָא יְתֵירְתָא מַשְּׂאוֹי הוּא, וּפְלֻגְתָּא הוּא בַּגְּמָרָא וַהֲלָכָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם:
(כג) מִלְּשׁוֹן וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ לְהִתְגָּרֵד בּוֹ [אִיּוֹב ב] וְהַגִּימֶ"ל מִתְחַלֵּף בְּקוּ"ף, שֶׁהֵם מִמּוֹצָא גיכ"ק:
(כד) וּלְשׁוֹן רַשִׁ"י בַּגְּמָרָא, מִיהוּ הַךְ חֲשָׁשָׁא [דְּחַבּוּרָה] בְּקִירוּד אִיתָא, וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ, דִּפְסִיק רֵישָׁא מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כה) בְּיוֹם טוֹב. מִדְּאִיצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי בְּיוֹם טוֹב שְׁמַע מִנָּהּ דְּבָבָא קַמַּיְתָא דְּהַיְנוּ פָּרָתוֹ כוּ'‏ לָאו בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא בְּשַׁבָּת. דְּאֵין מְצֻוִּין עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּיוֹם טוֹב. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כו) מְקַרְצְפִין. מִלָּה אֲרַמִּית הוּא, לְהִתְגָּרֵד בּוֹ לְאִתְקַרְצְפָה בֵּיהּ. עָרוּךְ. וּבַגְּמָרָא דִּפְסָחִים דַּף י"א מַאי שְׁנָא גַבֵּי חָמֵץ דְּגָזוּר וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי קִרְצוּף דְּלֹא גָּזוּר. לֶחֶם בְּלֶחֶם מִיחַלַּף, קִירוּד בְּקִרְצוּף לֹא מִיחַלַּף:

ברטנורהמִשּׁוּם שְׁלֹשָׁה כֵלִים. שֶׁאִם פֵּרַשׁ אֶחָד מֵהֶן אֵינָן שִׁבְרֵי כֵּלִים, אֶלָּא כָּל אֶחָד מֵהֶם חָשׁוּב כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְטָמֵא, אַף עַל פִּי שֶׁבְּעוֹדָן בָּרֵחַיִם הֵן מְחֻבָּרִים וְנִרְאִים כִּכְלִי אֶחָד:
מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁמְּקַבֶּלֶת אֲבַק שְׁחִיקַת הַפִּלְפְּלִים דֶּרֶךְ נִקְבֵי הַכְּבָרָה, טְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, שֶׁכְּלִי עֵץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל הוּא:
וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת. הָעֶלְיוֹנָה שֶׁכּוֹתְשִׁין וְטוֹחֲנִין בָּהּ הַפִּלְפְּלִין, טְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי מַתֶּכֶת, דְּמִשּׁוּם כְּלִי עֵץ לֵיכָּא לִטְמוּיַהּ, דִּפְשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִין, אֶלָּא מִשּׁוּם צִפּוּיָהּ הַתַּחְתּוֹן שֶׁהוּא שֶׁל מַתֶּכֶת:
וּמִשּׁוּם כְּלִי כְבָרָה. אֶמְצָעִית שֶׁהִיא מַקֶּפֶת אֶת הַכְּבָרָה. מִשּׁוּם כְּלִי עֵץ לֹא מְטַמְּאָה, דְּאֵין קִבּוּלָהּ קִבּוּל, אֶלָּא חֲכָמִים גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַכְּבָרָה מִשּׁוּם כְּלִי אָרוּג. וַאֲפִלּוּ אֵין הַכְּבָרָה שֶׁל מַתֶּכֶת, מְטַמְּאָה מִשּׁוּם כְּלִי כְּבָרָה:

ברטנורהעֲגָלָה. הָעֲשׂוּיָה לְשַׂחֵק לְקָטָן, וּמְיֻחֶדֶת לוֹ לֵישֵׁב עָלֶיהָ:
טְמֵאָה מִדְרָס. אִם הָיָה הַקָּטָן זָב נַעֲשֵׂית הָעֲגָלָה אַב הַטֻּמְאָה:
וְנִטֶּלֶת בְּשַׁבָּת. דְּתוֹרַת כְּלִי עָלֶיהָ:
וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת. בְּשַׁבָּת:
אֶלָּא עַל גַּבֵּי כֵלִים. עַל גַּבֵּי בְּגָדִים, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשָׂה חָרִיץ בַּקַּרְקַע, וְחוֹפֵר חַיָּב מִשּׁוּם חוֹרֵשׁ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. תְּרֵי תַּנָּאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּתַנָּא קַמָּא נַמִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן אָסוּר. וַאֲתָא הַאי תַּנָּא אַחֲרִיתִי וְאָמַר דְּלֹא אָסַר רַבִּי יְהוּדָה בַּעֲגָלָה שֶׁל קָטָן, מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה חָרִיץ בְּהִלּוּכָהּ עַל יְדֵי חֲפִירָה, אֶלָּא כּוֹבֶשֶׁת הַקַּרְקַע וְנָדוֹשׁ תַּחְתֶּיהָ וְנַעֲשֶׂה עֲפָרָהּ נָמוּךְ, אֲבָל אֵינָהּ מְזִיזָה עָפָר מִמְּקוֹמָהּ. וּכְבָר אִפְסִיקָא הִלְכָתָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר גּוֹרֵר אָדָם מִטָּה כִּסֵּא וְסַפְסָל, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת חָרִיץ:

גמרא ביצה ט״ו ב: ד׳-ט״ז ב: ז׳

לֹא יְבַשֵּׁל וְכוּלִי מְנָא הָנֵי מִילֵי אָמַר שְׁמוּאֵל דְּאָמַר קְרָא (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. זָכְרֵהוּ מֵאַחֵר שֶׁבָּא לְהַשְׁכִּיחוֹ. מַאי טַעֲמָא. אָמַר רָבָא: כְּדֵי שֶׁיִּבְרֹר מָנָה יָפָה לְשַׁבָּת. וּמָנָה יָפָה לְיוֹם טוֹב. רַב אָשֵׁי אָמַר כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ אֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת, קַל וָחֹמֶר מִיּוֹם טוֹב לְחוֹל. תְּנַן עוֹשֶׂה תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לְשַׁבָּת בִּשְׁלַמָא לְרַב אָשֵׁי דְּאָמַר כְּדֵי שֶׁיֹּאמְרוּ אֵין אוֹפִין מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת, הַיְנוּ דְּמֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אִין בְּיוֹם טוֹב לֹא. אֶלָּא לְרָבָא מָאי אִרְיָא מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אֲפִלּוּ בְּיוֹם טוֹב נָמֵי. אִין הָכִי נָמֵי אֶלָּא גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִפְשַׁע. וְתַנָּא מַיְיתֵי לָהּ מֵהָכָא (שם טז) אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ. מִכָּאן, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: אֵין אוֹפִין אֶלָּא עַל הָאָפוּי וְאֵין מְבַשְּׁלִין אֶלָּא עַל הַמְבֻשָּׁל. מִכָּאן סָמְכוּ חֲכָמִים לְעֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין מִן הַתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אָמַר רַב: עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין צְרִיכִין כַּזַּיִת בֵּין לְאֶחָד בֵּין לְמֵאָה. אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין צְרִיכִים דַּעַת פְּשִׁיטָא דַּעַת מַנִּיחַ בָּעֵינָן. דַּעַת מִי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ בָּעֵינָן אוֹ לֹא בָּעֵינָן. תָּא שְׁמַע דְּאֲבוּהָ דִּשְׁמוּאֵל מְעָרֵב אַכּוּלָהּ נְהַרְדֵּעָא. רִבִּי אָמֵי וְרִבִּי אָסֵי מְעָרְבֵי אַכּוּלָהּ טְבַרְיָא. מַכְרִיז רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי: מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין יָבֹא וְיִסְמֹךְ עַל שֶׁלִּי וְעַד כַּמָּה. אָמַר רַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה מִשְּׁמֵהּ דְּאַבַּיֵי עַד תְּחוּם שַׁבָּת. הַהוּא סַמְיָא דַּהֲוָה מְסַדֵּר מַתְנִיתָא קָמֵיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל חַזְיֵהּ דַּהֲוָה עָצִיב. אָמַר לֵהּ: אֲמַאי עֲצִיבַת. אָמַר לֵהּ דְּלָא אוֹתִיבֵי עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין. אָמַר לֵהּ סְמוֹךְ אַדִּידִי. לְשָׁנָה חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה עָצִיב אָמַר לֵהּ: אֲמַאי עֲצִיבַת אָמַר לֵהּ דְלָא אוֹתִיבֵי עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין. אָמַר לֵהּ: פּוֹשֵׁעַ אַתְּ לְכוּלֵי עָלְמָא שָׁרֵי לְדִידָךְ אָסוּר:

רש״יגמ' מנא הני מילי - לאו דוקא מקראי יליף דערובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן:
זכור - אין זכירה אלא בדבר המשתכח:
זכרהו מאחר שבא להשכיחו - כשבא יו"ט בערב שבת קרוב שבת להשתכח מחמת יו"ט שמרבה בסעודת היום ואינו מניח לשבת כדי כבודו והזהירך הכתוב לזכרו וכשמערב ערובי תבשילין נמצא שזוכרו שהרי אינו עושה אלא מחמת שבת:
מ"ט - למה תקנו ערוב קרא ודאי לאו בערוב משתעי ולאו ערוב משתמע מניה ואסמכתא בעלמא הוא וכי אתא קרא לקדוש היום אתא כדתניא בפסחים (דף קו.) זכרהו על היין ערוב מדרבנן ומה ראו לתקן:
אמר רבא כדי שיברור כו' - מתוך שמערב זוכר את השבת ואינו מכלה את הכל ליו"ט ובורר מנה לזה ומנה לזה:
רב אשי אמר - לא לכבוד שבת תקנוהו אלא לכבוד יום טוב:
כדי שיאמרו אין אופין מיום טוב לשבת - אלא א"כ התחיל מבעוד יום דאינו אלא כגומר והולך אבל אתחולי לא:
ק"ו דמיום טוב לחול - לגמרי לא:
בשלמא לרב אשי - דאמר לכבוד יו"ט תקנוהו כדי שיאמרו אסור להתחיל בשולי שבת ביו"ט היינו דמערב יו"ט הוצרך לעשותו:
אלא לרבא - דאמר כדי שיברור:
אפי' ביו"ט - יעשהו לפני סעודת יו"ט יש כאן זכירת שבת לברור מנותיו:
שמא יפשע - ישכח ולא יערב משום דטריד:
ותנא מייתי לה מהכא - כן דרך שיטת התלמוד כשמתחילין האמוראין להוציא טעם מן המקרא ויש תנא של ברייתא למד אותו ממקום אחר נקט הכי כלומר האמוראין למדוהו מכאן והתנא למד מכאן:
את אשר תאפו אפו - הוה ליה למכתב היום אפו ובשלו אלא רמז הוא שיש לך יום ששי שאין אופין לצורך מחר:
אלא על האפוי - בחמישי בשבת:
אופין - פת:
מבשלין - תבשיל:
בין לאחד בין למאה - די להם בכזית:
עד תחום שבת - ולעומדים חוץ לתחום לא היה דעתו של מניח עליהם ולא עלו על לבו לזוכרן:
מסדר מתניתא - שהיה יודע משניות בגרסא ומחזר עליהן לפני מר שמואל שהיו סדורות בפיו כעיקרן:
סמוך אדידי - דמערבנא אכולה נהרדעא שהיא עירו:
לשנה - לשנה אחרת וראש השנה היה שאין יכול להניח ולהתנות:
לדידך אסור - שאין דעתי על המזידין והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב גמרא שואלים: מנא הני מילי [מנין דברים אלו], מה מקור הלכה זו שיש לעשות עירוב תבשילין, ושאם לא עשה כן אין לבשל ביום טוב לצורך השבת? אמר שמואל: שאמר קרא [הכתוב]: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח) והוא למד ממנו: זכרהו — מאחר שבא להשכיחו, שכיון שחל החג בערב שבת, מרוב טירדת החג וריבוי סעודותיו וההכנות להן, ישכח את יום השבת, ולכן תיקנו מצוה מיוחדת להזכיר את השבת אף אז.
ושואלים: מאי טעמא [מה טעמה] של הזכרה זו בעירוב דווקא ולשם מה בכלל נצטווינו על הזכרה זו? אמר רבא: כוונת חכמים היתה לשמור על כבוד השבת ולכך תיקנו עירוב כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליום טוב, שאם לא יכין מראש מנה מיוחדת לשבת, יש לחשוש שלא ידאג לכבדה כראוי.
רב אשי אמר טעם אחר: תקנת חכמים היתה דווקא לכבוד יום טוב וכדי שיאמרו אנשים וילמדו מכאן שאין אופין מיום טוב לשבת, אלא אם כן החלו בכך מבעוד יום, וקל וחומר שאין אופים מיום טוב לחול, ומביא הדבר לחיזוק השמירה על כבוד החג.
תנן [שנינו במשנה]: עושה אדם תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת. בשלמא [נניח] לדעת רב אשי שאמר בטעם עירוב תבשילין כדי שיאמרו שאין אופין מיום טוב לשבת — היינו [זה הטעם] שאם עשה במיוחד מערב יום טוב — אין [כן], אולם ביום טוב עצמו — לא, להזכיר שאין מבשלים מחג לשבת. אלא לרבא שאומר בטעמו שהוא כדי שיברור מנה יפה לחג ומנה יפה לשבת, אם כן מאי איריא [מה שייך] שעושה מערב יום טוב? אפילו ביום טוב נמי [גם כן] יעשה תבשיל שמייחד אותו לשבת, ובכך יזכיר את קדושת השבת!
ומשיבים: אין הכי נמי [כך, גם כן הוא], שבעצם אפשר היה לעשות כן, אלא גזרה גזרו חכמים שיעשה עירובו מערב יום טוב שמא יפשע (יתרשל) ולא יכין כלל.
ומעירים: והתנא מייתי [מביא] לה ראיה לעירוב תבשילין מהכא [מכאן, מכתוב זה], שנאמר: "שבתון שבת קודש לה' מחר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר" (שמות טז, כג), מכאן אמר ר' אליעזר: אין אופין מיום טוב לשבת אלא על האפוי כבר לצורך השבת מבעוד יום, שרק מוסיפים עליו, ואין מבשלין אלא על המבושל כבר. מכאן סמכו (הביאו רמז) חכמים לערובי תבשילין מן התורה.
אמר ר' אבא: ערובי תבשילין צריכין שיהיה בהם כזית. איבעיא להו [נשאלה להם] שאלה זו ללומדים: האם צריך שיהיה כזית אחד לכולן לכל בני הבית הסומכים על עירוב זה, או דלמא [שמא] שיהיה כזית לכל אחד ואחד מבני הבית? תא שמע [בוא ושמע] שאמר ר' אבא אמר רב: ערובי תבשילין צריכין שיהיה בהם כזית בין שמבשל לאדם אחד, בין שמבשל למאה אנשים.
ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] הוכחה לדבר: דאבוה [שאביו] של שמואל היה מערב אכולה [עבור כל] העיר נהרדעא, ור' אמי ור' אסי מערבי אכולה טבריא [היו מערבים עבור כל העיר טבריה]. וכן היה מכריז ר' יעקב בר אידי: מי שלא הניח והכין ערובי תבשילין עבור עצמו, יבא ויסמוך על העירוב שלי. ושואלים: ועד כמה יכול לסמוך? כלומר עד לאיזה מרחק יכולים לסמוך על עירוב שאדם מזכה בו לאחרים? אמר רב נחומי בר זכריה משמיה [משמו] של אביי: עד תחום שבת.
מסופר: ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמיה [עוור אחד שהיה מסדר משניות לפני] מר שמואל, חזייה דהוה עציב [ראהו שמואל שהוא עצוב], אמר ליה [לו]: אמאי עציבת [מדוע אתה עצוב]? אמר ליה [לו]: שלא אותיבי [הנחתי] ערובי תבשילין. אמר ליה [לו]: סמוך אדידי [על העירוב שלי]. לשנה הבאה שוב חזייה דהוה עציב [ראה שהוא עצוב], אמר ליה [לו]: אמאי עציבת [מדוע אתה עצוב]? אמר ליה [לו]: שלא אותיבי [הנחתי] ערובי תבשילין. אמר ליה [לו] מר שמואל: אם כך פושע (רשלן) את [אתה], שרואים שהתעצלת והתרשלת בדבר. ולכן לכולי עלמא שרי [לכל העולם מותר], שכל מי ששכח להניח עירובי תבשילין, מותר לו לסמוך על העירוב שלי ולבשל מיום טוב לשבת, אולם לדידך [בשבילך] אסור, לפי שאנשים כמותך לא התכוונתי להוציא בעירוב שלי.

זוהר ספר הזהר, ויקרא ל״ח: רס״ט-ער״ג

פָּתַח וְאָמַר (משלי ט''ז) אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָן מַפְרִיד אַלּוּף אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן כְּמָה דַּאֲמָרָן חַיָּבַיָּא עָבְדֵי פְּגִימוּ לְעֵילָא וְנִרְגָן מַפְרִיד אַלּוּף מַפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם וְדָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. דָּבָר אַחֵר אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן. מַהוּ יְשַׁלַּח. יְשַׁלַּח לְאִנּוּן נְטִיעָן מָדוֹן דְּיָנְקָן מִסִטְרָא דְּדִינָא. וְנִרְגָן מַפְרִיד אַלּוּף כְּמָה דַּאֲמָרָן חַיָּבַיָּא עָבְדִין פְּגִימוּ לְעֵילָא מַפְרִיד דְּיִחוּדָא לָא יִשְׁתַּכַּח מַפְרִיד לְמַטְּרוֹנִיתָא מִמַּלְכָּא וּלְמַלְכָּא מִמַּטְּרוֹנִיתָא וּבְגִין כָּךְ לָא אִקְּרֵי אֶחָד דְּאֶחָד לָא אִקְּרֵי אֶלָּא כַּד אִנּוּן בְּזוּוּגָא חָדָא. וַוי לְאִנּוּן חַיָּבַיָּא דְּעָבְדִין פֵּרוּדָא לְעֵילָא זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִנּוּן מְקַיְּמָן קִיּוּמָא דִּלְעֵילָא וְזַכָּאִין אִנּוּן מָארֵיהוֹן דִּתְשׁוּבָה דְּתַיְּבִין כֹּלָּא לַאֲתְרַיְהוּ. וְעַל דָּא תָּנֵינָן אֲתַר דְּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה יָתְבֵי צַדִּיקִים גְּמוּרִים לָא יָתְבֵי בֵּיהּ מַאי טַעֲמָא אֶלָּא אִנּוּן אִתְתַּקְּנוּ בַּאֲתַר עִלָּאָה בַּאֲתַר דְּשַׁקְּיוּ דְּגִנְּתָא מִשְׁתַּכַּח מִתַּמָּן וְדָא הוּא תְּשׁוּבָה וְעַל דָּא אִקְּרוּן בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה וְאִלֵּין אִתְתַּקְּנוּ בַּאֲתַר אָחֳרָא דְּאִקְּרֵי צַדִּיק וְעַל דָּא אִלֵּין יָתְבִין בַּאֲתַר עִלָּאָה וְאִלֵּין יָתְבִין בַּאֲתַר זוּטְרָא מַאי טַעֲמָא אִלֵּין תַּיְבִין מַיָּן לַאֲתְרַיְהוּ מֵאֲתַר עִלָּאָה דְּנַהֲרָא עֲמִיקָא עַד הַהוּא אֲתַר דְּאִקְּרֵי צַדִּיק. וְצַדִּיקִים גְּמוּרִים נָגְדִין לוֹן מֵהַהוּא אֲתַר דְּאִנּוּן יָתְבֵי לְהַאי עָלְמָא וְעַל דָּא אִלֵּין עִלָּאִין וְאִלֵּין תַּתָּאִין. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּמָארֵי תְּשׁוּבָה וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא דִּבְגִנֵּיהוֹן עָלְמָא מִתְקַיְּמָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ויקרא ה') וְהָיָה כִי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְגוֹמֵר מַה כְּתִיב לְעֵילָא אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֵשׁ בָּהּ וְגוֹמֵר דְּהָא בְּגִין דָּא אִסְתַּלַּק קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִכֹּלָּא כִּבְיָכוֹל קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִשְׁתַּכַּח בְּקִיּוּמֵיהּ דְּהָא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אִתְפָּרְשָׁא מֵאַתְרָהָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה ז') אָבְדָה הָאֱמוּנָה (ל''ה קצ''א) מַאי אֱמוּנָה דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (תהלים צ''ב) וֶאֱמוּנָתְךָ בַלֵּילוֹת. אָבְדָה הָאֱמוּנָה כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (ירמיה ט') עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ וְכֹלָּא חַד וְהָא אוֹקִימְנָא אָבְדָה וְלָא נֶאֱבֶדֶת וְלָא אֲבוּדָה. כְּגַוְנָא דָּא (ישעיה נ''ז) הַצַדִּיק אָבַד אָבוּד אוֹ נֶאֱבָד לֹא כְּתִיב אֶלָּא אָבַד. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ירמיה ז') אָבְדָה הָאֱמוּנָה בְּגִין כָּךְ וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה וְגוֹמֵר:

תרגום הזוהרפָּתַח וְאָמַר. אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן וְנִרְגָן מַפְרִיד אַלּוּף. אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן, הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹשִׂים פְּגָם לְמַעְלָה. כִּי מָדוֹן, פֵּרוּשׁוֹ פְּגָם. וְנִרְגָן מַפְרִיד אַלּוּף, הַיְנוּ שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁזֶּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פֵּרוּשׁ אַחֵר, אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת יְשַׁלַּח מָדוֹן. מַהוּ יְשַׁלַּח. הוּא שֶׁיִּשְׁלַח לְאֵלּוּ הַנְּטִיעוֹת, מָדוֹן, דְּהַיְנוּ שֶׁגּוֹרֵם לָהֶם שֶׁיִּינָקוּ מִצַד הַדִּין. וְנִרְגָן מַפְרִיד אַלּוּף. הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹשִׂים פְּגָם לְמַעְלָה, מַפְרִיד, הַיְנוּ שֶׁלֹּא נִמְצָא יִחוּד, שֶׁמַּפְרִיד הַמַּלְכָּה מִן הַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ מִן הַמַּלְכָּה. וּמִשּׁוּם זֶה לֹא נִקְרָא אֶחָד, כִּי לֹא נִקְרָא אֶחָד, אֶלָּא הֵם בְּיִחוּד אֶחָד. אוֹי לְאֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁעוֹשִׂים פֵּרוּד לְמַעְלָה. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים, שֶׁהֵם מְקַיְּמִים הַקִּיּוּם שֶׁלְּמַעְלָה, וְאַשְׁרֵיהֶם בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁמַּחֲזִירִים הַכֹּל לִמְקוֹמוֹ. וְעַל כֵּן לָמַדְנוּ, בְּמָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה יוֹשְׁבִים, צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵין יוֹשְׁבִים שָׁם. מַהוּ הַטַּעַם. אֶלָּא הֵם בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה נִתְתַּקְּנוּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בְּמָקוֹם שֶׁהַשִּׁקּוּי שֶׁל הַגָּן נִמְצָא שָׁם, וְזוֹ הִיא תְּשׁוּבָה. וְעַל כֵּן נִקְרָאִים בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה. וְאֵלּוּ, צַדִּיקִים הַגְּמוּרִים, נִתְתַּקְּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק. וְעַל כֵּן, אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן, וְאֵלּוּ, צַדִּיקִים גְּמוּרִים, יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם קָטָן, מַהוּ הַטַּעַם. הוּא, כִּי אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, מְשִׁיבִים הַמַּיִם, לִמְקוֹמָם, מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן שֶׁל הַנָּהָר הֶעָמֹק, עַד אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק. וְצַדִּיקִים גְּמוּרִים מַמְשִׁיכִים אֶת הַשֶּׁפַע, מֵאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים, לָעוֹלָם הַזֶּה. וְעַל כֵּן אֵלּוּ בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה הֵם עֶלְיוֹנִים וְאֵלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים הֵם תַּחְתּוֹנִים. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל בַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, וְאַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַדִּיקִים שֶׁבִּשְׁבִילָם הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם וְגוֹ'. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה, אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְגוֹ'. כִּי הַחוֹטֵא פּוֹגֵם לְמַעְלָה, וּמִשּׁוּם זֶה מִסְתַּלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הַכֹּל. כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִמְצָא בְּקִיּוּמוֹ, כִּי כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, נִפְרְדָה מִמְּקוֹמָהּ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר אָבְדָה הָאֱמוּנָה. מַה הִיא אֱמוּנָה. הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, וֶאֱמוּנָתְךְ בַלֵּילוֹת, וְלַיְלָה הוּא הַמַּלְכוּת. אָבְדָה הָאֱמוּנָה, הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ. וְהַכֹּל אֶחָד, כִּי הַמַּלְכוּת נִקְרֵאת אֱמוּנָה וְנִקְרֵאת אֶרֶץ. וַהֲרֵי הֶעֱמַדְנוּ, אָבְדָה כָּתוּב, וְלֹא כָּתוּב, נֶאֱבֶדֶת, וְלֹא אֲבוּדָה, שֶׁפֵּרוּשָׁם שֶׁהִיא עַצְמָהּ נֶאֱבְדָה. כְּעֵין זֶה כָּתוּב הַצַדִּיק אָבַד, אָבוּד אוֹ נֶאֱבָד לֹא כָּתוּב, אֶלָּא אָבַד, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב אָבְדָה הָאֱמוּנָה. מִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות ברכות ג׳: י׳-י״ב

א. אֹרֶז שֶׁבִּשְּׁלוֹ אוֹ שֶׁעָשָׂה מִמֶּנּוּ פַּת בִּתְחִלָּה מְבָרֵךְ עָלֶיהָ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּלְבַסּוֹף בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מְעֹרָב עִם דָּבָר אַחֵר אֶלָּא אֹרֶז לְבַדּוֹ אֲבָל פַּת דּוֹחָן אוֹ פַּת שֶׁל שְׁאָר מִינֵי קִטְנִית בִּתְחִלָּה מְבָרֵךְ שֶׁהַכֹּל וּלְבַסּוֹף בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:

ב. כָּל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּתְחִלָּה הַמּוֹצִיא מְבָרְכִין לְאַחֲרָיו בְּסוֹף בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כִּסְדְרָה אַרְבַּע בְּרָכוֹת. וְכָל שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בִּתְחִלָּה בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת מְבָרְכִין בְּסוֹף לְאַחֲרָיו בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ חוּץ מִן הָאֹרֶז:

ג. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים ִ שֶׁאָכַל מִכַּזַּיִת וּלְמַעְלָה אֲבָל אָכַל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בֵּין מִן הַפַּת בֵּין מִשְּׁאָר אוֹכְלִין וְהַשּׁוֹתֶה פָּחוֹת מֵרְבִיעִית בֵּין מִן הַיַּיִן בֵּין מִשְּׁאָר מַשְׁקִין מְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה בְּרָכָה הָרְאוּיָה לְאוֹתוֹ הַמִּין וּלְבַסּוֹף אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּלָל:

מוסר ספר חסידים רט״ו-רי״ח

אִם רָאִיתָ רָשָׁע עָשִׁיר שֶׁמִּתְחַתְּנִים בּוֹ גְּדוֹלִים, דַּע לְךָ כִּי הָעֹשֶׁר לֹא בָּא לְיָדוֹ אֶלָּא שֶׁיָּדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם לֹא יִהְיֶה לוֹ עֹשֶׁר לֹא יִתְחַתֵּן בּוֹ לְכָךְ הִקְדִּים וְנָתַן לוֹ הָעֹשֶׁר לֹא בַּעֲבוּר זְכוּתוֹ מִתְחַתְּנִים בּוֹ אֶלָּא עֲבוּר זָכִיּוֹת אֲבוֹתָיו וְאִמּוֹתָיו אוֹ שֶׁהָיוּ מְבַזִּים אוֹתוֹ קדֶם לָכֵן: מִדָּה בְּמִדָּה לֹא בָּטְלָה וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרְאָה. לְפִי שֶׁכִּזְּבָה עַל יְדֵי יִצְחָק, לְפִיכָךְ מֵתָה עַל יְדֵי יִצְחָק בַּעֲקֵדָתוֹ: אִם בָּא רְאוּבֵן לִידֵי צַעַר וְהִגִּיד צַעֲרוֹ לְשִׁמְעוֹן וְשִׁמְעוֹן הִתְחַנֵּן עַל רְאוּבֵן כְּאִלּוּ הַצַעַר עַל עַצְמוֹ לְבַסּוֹף כְּשֶׁיָּבֹא עַל שִׁמְעוֹן שׁוּם צַעַר וְלֹא הִתְחַנֵּן רְאוּבֵן עַל שִׁמְעוֹן כְּמוֹ שִׁמְעוֹן עַל רְאוּבֵן הֲרֵי כְּאִלּוּ גְּזָלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ג) גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם וַאֲפִלּוּ אִם נוֹשַׁע שִׁמְעוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י''ט) וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. וְאִם הִתְחַנֵן עַל חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יוֹעִיל כְּשֶׁיָּבֹא הוּא אוֹ זַרְעוֹ לְאוֹתוֹ צַעַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ זוֹכֵר מַה שֶּׁעָשָׂה לַחֲבֵרוֹ כְּשֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ זֶה הַמְּאֹרָע וּמוֹשִׁיעוֹ:

תורה דברים כ״א: ט״ז-י״ט