חק לישראל - פרשת מסעי יום ראשון

רש״יאֵ֜לֶּה מַסְעֵ֣י. לָמָּה נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ? לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל מָקוֹם, שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלַם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תֹאמַר שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם מַסָּעוֹת, צֵא מֵהֶם י"ד שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם גְּזֵרָה, מִשֶּׁנָּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס עַד שֶׁבָּאוּ לְרִתְמָה שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְּחוּ מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת" וְגוֹ' (במדבר י"ב), "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" וְגוֹ' (שם י"ג), וְכָאן (פסוק י"ח) הוּא אוֹמֵר "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה", לָמַדְתָּ שֶׁהִיא בְמִדְבַּר פָּארָן; וְעוֹד הוֹצֵא מִשָּׁם ח' מַסָּעוֹת שֶׁהָיוּ לְאַחַר מִיתַת אַהֲרֹן — מֵהֹר הָהָר עַד עַרְבוֹת מוֹאָב — בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, נִמְצָא שֶׁכָּל שְׁמוֹנֶה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לֹא נָסְעוּ אֶלָּא עֶשְׂרִים מַסָּעוֹת, זֶה מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה. וְרַבִּי תַנְחוּמָא דָרַשׁ בּוֹ דְּרָשָׁה אַחֶרֶת: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְנוֹ חוֹלֶה וְהוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק לְרַפֹּאתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹזְרִין הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה כָל הַמַּסָּעוֹת, אָמַר לוֹ, כָּאן יָשַׁנְנוּ, כָּאן הוֹקַרְנוּ, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ אֶת רֹאשְׁךָ וְכוּ':

נביאים ירמיהו ב׳: ד׳-ט׳

כתובים תהילים ה׳: ז׳-י״ב

משנה משנה שביעית י׳

ברטנורהשְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַמִּלְוָה. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ וְעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית אַחַר הַהַלְוָאָה, אֵינוֹ יָכוֹל לִתְבֹּעַ הַלְוָאָתוֹ מֵחֲבֵרוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים טו) שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ:
בִּשְׁטָר. שֶׁכָּתַב לוֹ שְׁטָר בְּאַחְרָיוּת נְכָסִים וְשִׁעְבֵּד קַרְקָעוֹת עַל הַמִּלְוָה דְּמֵחֲזֵי כְּמִי שֶׁמִּשְׁכֵּן, קַרְקָעוֹת אֶצְלוֹ, אַף עַל פִּי כֵן שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ:
הַקָּפַת הַחֲנוּת. שֶׁקָּנָה מִמֶּנּוּ בַּאֲמָנָה:
אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת. דְּאֵין זֶה חוֹב וְאֵין זוֹ דֶּרֶךְ מִלְוָה:
וְאִם עֲשָׂאָהּ מִלְוָה. שֶׁחִשַּׁב עִם הַקּוֹנֶה וּזְקָפָן עָלָיו בְּמִלְוָה:
הָרִאשׁוֹן הָרִאשׁוֹן מְשַׁמֵּט. אִם לָקַח בַּאֲמָנָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה מִן הַחֲנוּת וְחָזַר וְלָקַח שְׁנִיָּה, הָרִאשׁוֹנָה נַעֲשֵׂית מִלְוָה וּמְשַׁמֶּטֶת וְלֹא הַשְּׁנִיָה. חָזַר וְלָקַח שְׁלִישִׁית, רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה נַעֲשׂוּ מִלְווֹת וּשְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּן וְלֹא הַשְּׁלִישִׁית. וְכֵן לְעוֹלָם, הָאַחֲרוֹנָה אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּהּ וְכָל הָאֲחֵרוֹת שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָּן, הוֹאִיל וְהָיָה רָאוּי שֶׁיִּתֵּן לוֹ מְעוֹת הָרִאשׁוֹנָה קֹדֶם שֶׁיִּקַּח הַשֵּׁנִית בְּהַקָּפָה וְלֹא נָתַן, נַעֲשֵׂית הָרִאשׁוֹנָה מִלְוָה, וְכֵן לְעוֹלָם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:
כָּל מְלָאכָה שֶׁפּוֹסֶקֶת בַּשְּׁבִיעִית. אִם שְׂכַר שָׂכִיר זֶה מִמְּלָאכוֹת הַפּוֹסְקוֹת בַּשְּׁבִיעִית, כְּלוֹמַר מִמְּלָאכוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָן בַּשְּׁבִיעִית, כְּגוֹן חֲרִישָׁה וּקְצִירָה וַעֲבוֹדַת קַרְקַע, נַעֲשָׂה שָׂכָר זֶה בַּשְּׁבִיעִית כְּמִלְוָה, וּשְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת. וְאִם לָאו, שֶׁשָּׂכָר זֶה שֶׁחַיָּב לוֹ הָיָה מִשְּׁאָר מְלָאכוֹת שֶׁאֵין אֲסוּרוֹת בַּשְּׁבִיעִית, לֹא נַעֲשָׂה כְּמִלְוָה וְאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:

ברטנורההַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה. בְּשָׁנָה שְׁבִיעִית, וְחִלְּקָהּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, אִם הָיָה אֱלוּל מְעֻבָּר נִמְצָא דְּיוֹם אֶחָד שֶׁנִּתְחַלְּקָה הָיָה חֹל וְהָיָה יוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל אֱלוּל שֶׁל שָׁנָה הַשְּׁבִיעִית, וּשְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת בְּסוֹפָהּ, דִּכְתִיב (דברים טו) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה:
הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה. שֶׁנּוֹתְנִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל:
וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. שֶׁנּוֹתֵן מֵאָה:
וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין. מָמוֹן שֶׁכָּתְבוּ עָלָיו פְּסַק דִּין, חַיָּב אַתָּה לִתֵּן לוֹ:
אֵין מַשְׁמִיטִין. שֶׁכֵּיוָן שֶׁפָּסְקוּ בֵּית דִּין עַל הַמָּמוֹן, כְּגָבוּי דָּמִי וּכְאִלּוּ הִגִּיעַ לְיָדוֹ:
הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן. דִּכְתִיב (שם) וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ, פְּרָט לָזֶה שֶׁיֵּשׁ לְאָחִיךָ בְּיָדֶךָ:
וְהַמּוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין. דִּכְתִיב וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ, פְּרָט לְמוֹסֵר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין, שֶׁבֵּית דִּין יֵשׁ לָהֶם זֶה הַחוֹב אֵצֶל אָחִיו:

עיקר תוספות יום טוב(ב) מְשַׁמֵּט. וְלֹא דָמִי לְהַקָּפַת חֲנוּת וּשְׂכַר שָׂכִיר, דְּהַקָּפַת חֲנוּת דֶּרֶךְ לְהַקִּיף שָׁנָה וּשְׁנָתַיִם וּבַסּוֹף נוֹטֵל חוֹבוֹ וְאֵין דֶּרֶךְ לְנָגְשׂוֹ. וְכֵן הַשָּׂכִיר דַּרְכּוֹ לְקַבֵּץ שְׂכָרוֹ בְּיַד שׂוֹכְרוֹ וְאֵינוֹ נוֹגְשׂוֹ לְתִתָּם לוֹ, אֲבָל הֵם בְּיָדוֹ כְּפִקָּדוֹן אוֹ כְּהִלְוָהוּ עַד אַחַר שְׁבִיעִית, דְּאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ. אֲבָל הַמּוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ וְלֹא קָבַע לוֹ זְמַן לְפָרְעוֹ אַחַר שְׁבִיעִית הֲוָה לֵיהּ כְּאִלּוּ הִלְוָהוּ, וּשְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתּוֹ וְהַיְנוּ טַעֲמָא דְּהַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִלְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכוּ'‏ דְּמַתְנִיתִין. בֵּית יוֹסֵף חֹשֶׁן מִשְׁפָּט סִימָן ס"ז סְעִיף י"ט:
(ג) וְשָׁאנֵי מִשִּׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת, דְּקַיְמָא לָן מַלְוֶה קוֹנֶה מַשְׁכּוֹן מִשּׁוּם דְּוּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה. וְאַף דְּהַקְּרָא שֶׁלֹּא בִשְׁעַת הַלְוָאָתוֹ כְּתִיב, מִכָּל מָקוֹם אַלִּים שִׁעְבּוּדֵיהּ דְּבִשְׁעַת הַלְוָאָה דְּלֹא מְשַׁמֵּט לֵיהּ. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורהפְּרוֹזְבּוּל. פְּרוֹז תַּקָּנָה, בּוּל עֲשִׁירִים, דִּכְתִיב (ויקרא כו) וְשָׁבַרְתִּי אֶת גְּאוֹן עֻזְּכֶם, וְאָמַר רַב יוֹסֵף אֵלּוּ בּוּלָאוֹת שֶׁבִּיהוּדָה. תַּקָּנָה לָעֲשִׁירִים שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עַל הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְּלִיַּעַל, וְתַקָּנָה לָעֲנִיִּים שֶׁיִּמְצְאוּ מִי שֶׁיַּלְוֶה לָהֶם. וְהַשְׁמָטַת כְּסָפִים בַּזְּמַן הַזֶּה דְּרַבָּנָן, דִּכְתִיב (דברים טו) וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, בִּשְׁתֵּי שְׁמִטּוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַחַת שְׁמִטַּת קַרְקָעוֹת וְאַחַת שְׁמִטַּת כְּסָפִים, בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים, וּבִזְמַן שֶׁאִי אַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע אִי אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים, וְרַבָּנָן הוּא דִּתְקִינוּ שְׁמִטַּת כְּסָפִים בַּזְּמַן הַזֶּה, וּמִשּׁוּם הָכִי הָיָה כֹּחַ בְּיַד הִלֵּל לְתַקֵּן פְּרוֹזְבּוּל לְהַפְקִיעַ דִּין הַשְּׁמִטָּה, הוֹאִיל וְאֵין שְׁמִטַּת כְּסָפִים בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

עיקר תוספות יום טוב(ד) וּמְפָרֵשׁ רַבֵּנוּ תַּם דְּהַךְ שְׁמִטַּת קַרְקַע לָאו בַּעֲבוֹדַת קַרְקַע אֶלָּא בַּשָּׂדוֹת שֶׁחוֹזְרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן בַּיּוֹבֵל. דְּבִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג שֶׁמְּשַׁמֵּט אֶת הָקַרְקַע, שְׁבִיעִית נוֹהֶגֶת שֶׁמְּשַׁמֶּטֶת כְּסָפִים. וּבְבַיִת שֵׁנִי לֹא נָהֲגוּ יוֹבֵל לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ כָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ. וּבְשֵׁם רַבֵּנוּ תַּם פֵּרְשׁוּ דִּבְבַיִת שֵׁנִי נָהֲגוּ יוֹבֵל, וְהִלֵּל לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים תִּקֵּן, דְּיוֹדְעִים הָיוּ שֶׁהַבַּיִת עָתִיד לֵחָרֵב:

עיקר תוספות יום טוב(ה) אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי. בְּגִטִּין דַּף ל"ב פְּלִיגֵי, רַב נַחְמָן סָבַר דְּדַוְקָא תָּנֵי תְּרֵי לְאַשְׁמְעִינַן דִּבְבֵית דִּין שֶׁל שְׁנַיִם סַגִּי הָכָא, וְרַב שֵׁשֶׁת סָבַר דְּהָכָא נַמִּי בָּעִינַן שְׁלֹשָׁה, וְתַנָּא אָטוּ כִּי רוֹכְלָא לֵחָשֵׁב וְלֵיזָל:
(ו) שֶׁיֶּשׁ לִי. בַּגְּמָרָא הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, שֶׁיֶּשׁ לִי אֵצֶל פְּלוֹנִי:
(ז) וְאַף עַל גַּב דְטַעֲמָא דִפְרוֹזְבּוּל הוּא מִשּׁוּם דְּכָל שֶׁבְּיַד בֵּית דִּין כְּגָבוּי דָּמִי, וְהַנֵּי לְהָעִיד בִּקֵּשׁ לִפְנֵיהֶם, אֲפִלּוּ הָכִי כִּי חַתְמֵי דַּיָּנִים נַעֲשׂוּ דַּיָּנִים, דְּעֵד נַעֲשֶׂה דַּיָּן. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהפְּרוֹזְבּוּל הַמֻּקְדָּם. שֶׁזְּמַנּוֹ מֻקְדָּם, שֶׁנִּכְתַּב בְּכִסְלֵו וּזְמַנּוֹ הַכָּתוּב בְּתוֹכוֹ מִתִּשְׁרֵי קוֹדֵם, כָּשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁהוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל מַלְוֶה בְּכָךְ, דִּפְרוֹזְבּוּל אֵינוֹ מוֹעִיל אֶלָּא לַהַלְוָאוֹת שֶׁלְּפָנָיו, דְּמִשֶּׁנִּמְסְרוּ לְבֵית דִּין הֲרֵי הֵן כִּגְבוּיוֹת וְשׁוּב אֵין מַשְׁמִיטוֹת, הִלְכָּךְ הַלְוָאוֹת הַבָּאוֹת אַחֲרָיו שֶׁלֹּא נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין מַשְׁמִיטוֹת, נִמְצָא דְמַפְסִיד בְּמַה שֶּׁהִקְדִּים זְמַנּוֹ. אֲבָל פְּרוֹזְבּוּל הַמְאֻחָר פָּסוּל, שֶׁאִחֵר זְמַנּוֹ וְהוּא הִלְוָה בֵּינְתַּיִם, וּכְשֶׁמּוֹצִיא פְּרוֹזְבּוּל זֶה וְרוֹאִים בֵּית דִּין הַזְּמַן סְבוּרִים שֶׁאוֹתָן הַלְוָאוֹת קָדְמוּ לַפְּרוֹזְבּוּל, וְנִמְצָא גּוֹבֶה שֶׁלֹּא כַדִּין:
שִׁטְרֵי חוֹב הַמֻּקְדָּמִים פְּסוּלִים. כְּגוֹן דְּקָאֵי בְּנִיסָן וְכָתַב בַּשְּׁטָר זְמַן תִּשְׁרֵי שֶׁלְּפָנָיו, פְּסוּלִים מִשּׁוּם דְּגוֹבֶה שֶׁלֹּא כַדִּין מִן הַלָּקוֹחוֹת שֶׁבֵּין תִּשְׁרֵי לְנִיסָן. וְקָנְסִינְהוּ רַבָּנָן דְּלֹא לִיגְבּוּ בִּשְׁטָר זֶה מִן הַלָּקוֹחוֹת כְּלָל, וַאֲפִלּוּ מִנִּיסָן וּלְהַלָּן, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִגְבֶּה מֵאוֹתָן שֶׁבֵּין תִּשְׁרֵי לְנִיסָן שֶׁלֹּא כַדִּין. וּמִיהוּ לֹא הֲוֵי הַשְּׁטַר פָּסוּל מֵחֲמַת שֶׁהָעֵדִים שֶׁחָתְמוּ בוֹ הֲווֹ רְשָׁעִים שֶׁחָתְמוּ עַל שְׁטָר מֻקְדָּם בְּשֶׁקֶר, דְּמָצוּ הָעֵדִים לְמֵימַר אֲנַחְנוּ עַל עִקַּר הַמִּלְוָה חָתַמְנוּ וְלֹא עַל הַזְּמַן, שֶׁלֹּא בָאנוּ לְהָעִיד שֶׁנִּכְתַּב וְנֶחְתַּם בְּיוֹמוֹ:
וְהַמְאֻחָרִים כְּשֵׁרִים. דְהוּרַע כֹּחוֹ שֶׁל מַלְוֶה, שֶׁאֵינוֹ טוֹרֵף לָקוֹחוֹת אֶלָּא מִזְּמַן שֶׁכָּתוּב בַּשְּׁטָר:
כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. שֶׁכָּל מַלְוֶה וּמַלְוֶה צָרִיךְ שֶׁיִּמְסֹר שְׁטָרוֹתָיו לְבֵית דִּין וְיִכְתֹּב לוֹ פְּרוֹזְבּוּל, הִלְכָּךְ כְּשֶׁחֲמִשָּׁה לֹוִין מֵאֶחָד אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא פְּרוֹזְבּוּל אֶחָד, שֶׁאֵין כָּאן אֶלָּא מַלְוֶה אֶחָד, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַלֹּוִין מְרֻבִּין, כְּשֶׁיִּהְיֶה לַמַּלְוֶה פְּרוֹזְבּוּל אֶחָד עַל כֻּלָּן דַּיּוֹ:

ברטנורהאֶלָּא עַל הַקַּרְקַע. אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ קַרְקַע לַלֹּוֶה, שֶׁאָז חָשׁוּב הַחוֹב כְּגָבוּי בְּיַד בֵּית דִּין וְלֹא קָרִינַן בֵּיהּ לֹא יִגֹּשׂ:
אִם אֵין לוֹ. לַלֹּוֶה, וּמַלְוֶה יֵשׁ לוֹ, מְזַכֶּה לוֹ מַלְוֶה לַלֹּוֶה בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ קַרְקַע כָּל דְּהוּ, וְכוֹתְבִים עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל, וַאֲפִלּוּ הַחוֹב מֵאָה מָנֶה, מִשּׁוּם דְּקַרְקַע כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לִגְבּוֹת בָּהּ כָּל חוֹבוֹ, כְּגוֹן דְּגָבֵי וְהָדָר גָּבֵי עַד דְּמַשְׁלִים כָּל חוֹבוֹ:
הָיְתָה לוֹ. לַלֹּוֶה שָׂדֶה מְמֻשְׁכֶּנֶת בָּעִיר, בֵּין שֶׁאֲחֵרִים מִשְׁכְּנוּ אוֹתָהּ לוֹ בֵּין שֶׁמִּשְׁכֵּן הוּא לַאֲחֵרִים, כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוּל:
כּוֹתְבִין לָאִישׁ עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ. כְּגוֹן קַרְקַע שֶׁל נִכְסֵי מְלוֹג שֶׁהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת:
עַל נִכְסֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין. שֶׁלֹּוִין לְצֹרֶךְ הַיְתוֹמִים, וְהַיְתוֹמִים אֵין לָהֶם קַרְקַע:

עיקר תוספות יום טוב(י) שֶׁכָּל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ חֲכָמִים לְתַקֵּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּעוֹקְרִים דָּבָר מֵהַתּוֹרָה הִתְקִינוּ. הָרַשְׁבַּ"ם. וְלַאֲפוֹקֵי מִטַּלְטְלִין דְּאִינַן חֲשׁוּבִין כָּל כָּךְ כִּגְבוּיִים כְּמוֹ קַרְקַע, דְּקַרְקַע אֵינָהּ נִגְזֶלֶת (וְאֵין יָכוֹל לְהַצְנִיעַ, אִי נַמִּי אֵין רְגִילִים לְהַלְווֹת לְמִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע, וּבְמִלְּתָא דְּלֹא שְׁכִיחַ לֹא תִקְּנוּ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בְּשֵׁם הַפֵּרוּשׁ):
(יא) לָאו בְּדַוְקָא הוּא, אֶלָּא אֲפִלּוּ אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת, כְּגוֹן שֶׁנִּתַּן לָהּ קַרְקַע עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעֲלָהּ זְכוּת. כֵּן מוּכָח בַּיְרוּשַׁלְמִי וַהֲוֵי דוּמְיָא דְסֵיפָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב בַּהַשְׁמָטוֹת. בֵּית דָּוִד:
(יב) וְלַיְתוֹמִים כוּ'. דְּתַקָּנָה זוֹ לְטוֹבַת עֲנִיִּים תִּקְּנוּהָ כְּמוֹ כֵּן שֶׁיִּמְצְאוּ מִי שֶׁיַּלְוֶה לָהֶם. וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס שֶׁלָּוָה לְטוֹבַת הַיְתוֹמִים קַרְקַע שֶׁכּוֹתְבִין עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל, הוֹאִיל וְהוּא לָוָה (דְּאִלּוּ לָוָה אֲבִיהֶם אֵין כּוֹתְבִין עַל נִכְסֵי אַפּוֹטְרוֹפּוֹס), אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ לָוָה:

ברטנורהכַּוֶּרֶת דְּבוֹרִים וְכוּ'. כְּשֶׁהִיא מְחֻבֶּרֶת בְּטִיט הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהִיא כְּקַרְקַע לְכָל דָּבָר, וְאִם הָיְתָה מוּנַחַת עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהִיא כְּכֵלִים וְאֵינָהּ כְּקַרְקַע, לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא שֶׁמּוּנַחַת עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְאֵינָהּ מְחֻבֶּרֶת בְּטִיט:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֲרֵי הִיא כְקַרְקַע. וְנִקְנֵית בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה כְּקַרְקַע:
וְכוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל. אִם יֵשׁ לַלֹּוֶה כַּוֶּרֶת כְּאִלּוּ הָיָה לוֹ קַרְקַע:
וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. כְּדֶרֶךְ שֶׁהַקַּרְקַע הַמְחֻבָּר אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:
וְהָרוֹדֶה. מֵחַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁבְּתוֹכָהּ בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת כְּתוֹלֵשׁ דָּבָר מִמְּקוֹם חִבּוּרוֹ, דִּכְתִיב (שמואל א יד) וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ, וְכִי מַה עִנְיַן יַעַר אֵצֶל דְּבַשׁ, אֶלָּא מַה יַּעַר הַתּוֹלֵשׁ מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת, אַף דְּבַשׁ הָרוֹדֶה מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת חַיָּב חַטָּאת. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

ברטנורההַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית. בְּסוֹף שְׁבִיעִית, דְּהַיְנוּ בִּשְׁמִיטָתָהּ, שֶׁאֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶלָּא בְּסוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים:
אָמַר לוֹ אַף עַל פִּי כֵן. אָמַר לוֹ הַלֹּוֶה אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי רוֹצֶה לִפְרֹעַ לְךָ:
יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמֻּתָּר לוֹ שֶׁתְּהֵא יָדוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר לוֹ מְשַׁמֵּט אֲנִי:
שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְבַר הַשְּׁמִטָּה. כְּלוֹמַר דִּבּוּר בְּעַלְמָא שֶׁמּוֹצִיא מִפִּיו שֶׁהוּא מְשַׁמֵּט דַּיּוֹ, וּבְדִבּוּר רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר מְשַׁמֵּט אֲנִי סַגִּי, וְאֵין צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר וְיִשְׁנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר וְזֶה דְבַר, אֵין לְךָ אֶלָּא דִבּוּר רִאשׁוֹן, וְכֵן וְזֶה דְבַר הָרוֹצֵחַ:

ברטנורההַמַּחֲזִיר חוֹב בַּשְּׁבִיעִית. לֹוֶה שֶׁאוֹמֵר לַמַּלְוֶה אַף עַל פִּי כֵן, וּמַחֲזִיר לוֹ מָעוֹתָיו, רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ:
לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו. אֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִיר לְבָנָיו אִם מֵת הַגֵּר:
וְאִם הֶחֱזִיר רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְדַוְקָא לְבָנָיו שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ עִמּוֹ, מִשּׁוּם דְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו מִן הַתּוֹרָה דִּכְתִיב (דברים ב) כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר, וְאִם לֹא יַחֲזִיר לְבָנָיו יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יַחְזְרוּ לְסוּרָם, שֶׁיֹּאמְרוּ אִם הָיוּ עוֹבְדֵי כוֹכָבִים הָיוּ יוֹרְשִׁים אֲבִיהֶם וְהָיוּ צְרִיכִין לְהַחֲזִיר לָהֶם. אֲבָל אִם הָיְתָה הוֹרָתָם שֶׁלֹּא בִקְדֻשָּׁה וְלֵדָתָם בִּקְדֻשָּׁה, דְּמֵעוֹלָם לֹא יָרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶם מִן הַתּוֹרָה וְלֹא הָיְתָה יְרֻשָּׁה זוֹ רְאוּיָה לָהֶם לְעוֹלָם, אֵין לָחוּשׁ בָּזֶה שֶׁמָּא יַחְזְרוּ לְסוּרָם, וְהַמַּחֲזִיר לָהֶם אֵין רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ:

גמרא ברכות מ״ז א: ד׳-י״א

אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אֵין הַמְּסֻבִּין רַשָּׁאִין לֶאֱכוֹל כְּלוּם עַד שֶׁיִּטְעוֹם הַבּוֹצֵעַ. יָתִיב רַב סַפְרָא וְקָאָמַר לִטְעוֹם אִיתְמַר. לְמָאי נַפְקָא מִינָהּ שֶׁחַיָּיב אָדָם לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ תָּנוּ רַבָּנָן שְׁנַיִם מַמְתִּינִין זֶה לָזֶה בְּקַעֲרָה שְׁלשָׁה אֵין מַמְתִּינִין הַבּוֹצֵעַ הוּא פּוֹשֵׁט יָדוֹ תְחִלָּה וְאִם בָּא לַחֲלוֹק כָּבוֹד לְרַבּוֹ אוֹ לְמִי שֶׁגָּדוֹל הֵימֶנּוּ הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. רַבָּה בַר בַּר חָנָה הֲוָה עָסִיק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב קְטִינָא קָדִים וְיָתִיב וְקָמַתְנֵי לֵיהּ לִבְרֵיהּ אֵין הַבּוֹצֵעַ רַשָּׁאִי לִבְצוֹעַ עַד שֶׁיִכְלֶה אָמֵן מִפִּי הָעוֹנִים. רַב חַסְדָּא אָמַר מִפִּי רוֹב הָעוֹנִים. אָמַר לֵיהּ רָמֵי בַר חָמָא מַאי שְׁנָא רוּבָּא דַאֲכַּתִּי לֹא כַלְיָא בְרָכָה. מִיעוּטָא נָמֵי לֹא כַלְיָא בְרָכָה. אָמַר לֵיהּ שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יוֹתֵר מִדַּאי אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה. תָּנוּ רַבָּנָן אֵין עוֹנִין לֹא אָמֵן חֲטוּפָה וְלֹא אָמֵן קְטוּפָה וְלֹא אָמֵן יְתוֹמָה וְלֹא יִזְרוֹק בְּרָכָה מִפִּיו. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְתוֹמָה יִהְיוּ בָניו יְתוֹמִים חֲטוּפָה יִתְחַטְפוּ יָמָיו. קְטוּפָה יִתְקַטְפוּ יָמָיו וְכָל הַמַּאֲרִיךְ בְּאָמֵן מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו:

רש״ילטעום איתמר – אין חלוק בדבר אלא שחייב לומר בלשון רבו:
קדים – רבה בר בר חנה לישב על השולחן ולשנות לבנו הלכות סעודה לפי שהחתן רגיל לבצוע והיה מלמדו היאך יעשה:
לבצוע – לפרוס הפרוסה מן הפת:
עד שיכלה אמן מפי העונים – אמן אחר ברכת המוציא דאף עניית אמן מן הברכה היא ואמרי' בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לט:) צריך שתכלה ברכה קודם בציעה:
חטופה – שקורין את האלף בחטף ולא בפתח ואומר אמן והוא צריך לומר אמן:
קטופה – שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא נכרת:
יתומה – שלא שמע הברכה אלא ששמע שעונין אמן והא דאמרינן בהחליל (סוכה נא:) שבאלכסנדריא של מצרים היו מניפים בסודרים כשהגיע עת לענות אמן אלמא לא שמעי וקא ענו הנהו מידע ידעי שהם עונים אחר ברכה ועל איזו ברכה הם עונים אלא שלא היו שומעים את הקול:
ולא יזרוק ברכה מפיו – במהירות שדומה עליו כמשא אלא שחוק קבוע הוא לו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא ועוד בענייני כיבוד בסעודה. אמר רב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב: אין המסבין רשאין לאכול כלום (משהו) עד שיטעום הבוצע. יתיב [ישב] רב ספרא וקאמר [ואמר]: "לטעום" איתמר [נאמר], כלומר, לשון רב היתה: אין המסובים רשאים לטעום עד שיטעם הבוצע. על כך שואלים בגמרא.
למאי נפקא מינה [ומה יוצא ממנה, מן התיקון הזה]? שהרי אין הבדל משמעות בין הגירסות. ומסבירים שאכן אין הבדל, ורב ספרא מדייק בכך שחייב אדם לומר בלשון רבו, שחייב אדם לומר בלשון רבו, ולא לשנות ממנה אף בפרט קטן.
ועוד בענייני כיבוד בסעודה, תנו רבנן [שנו חכמים]: שנים האוכלים יחד ממתינין (מחכים) זה לזה בזמן שהם אוכלים מקערה אחת, אבל אם היו שלשה — אין ממתינין, וכל אחד אוכל כרצונו. ובדרך כלל: הבוצע על הפת הוא פושט ידו תחלה לקחת את הלחם, ואולם אם בא הבוצע לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו — הרשות נתונה בידו לעשות כן.
מסופר: רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה [היה עוסק לו לבנו] בצרכי נישואיו בבי [בית] רב שמואל בר רב קטינא, קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה [קדם וישב ושנה לו לבנו] בהלכות סעודה: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה "אמן" מפי העונים על ברכתו. ורב חסדא אמר שיש לחכות רק עד שתכלה "אמן" מפי רוב העונים.
אמר ליה [לו] רמי בר חמא: מאי שנא רובא [מה שונה, מיוחד, רוב עונים] שאסור לבצוע לפני שיענו "אמן" — משום דאכתי [שעדיין] לא כליא [כלתה] הברכה, מיעוטא נמי [מיעוט עונים גם כן] עדיין לא כליא [כלתה] הברכה, ומדוע אינו מחכה להם?
אמר ליה [לו] רב חסדא: שאני אומר, כל העונה "אמן" יותר מדאי באריכות — אינו אלא טועה.
ובענין זה של אמירת "אמן" תנו רבנן [שנו חכמים]: אין עונין לא "אמן" חטופה (קצרה מדי, שאין היא מבוטאת כראוי), ולא "אמן" קטופה (שאין סיומה מבוטא כראוי), ולא "אמן" יתומה (הנאמרת בלי לדעת על מה היתה הברכה), וכן לא יזרוק אדם ברכה מפיו במהירות ובלא עיון.
ובן עזאי אומר: כל העונה "אמן" יתומה — יהיו בניו יתומים, "אמן" חטופה — יתחטפו ימיו ולא ישלימם, "אמן" קטופה — יתקטפו ימיו. וכל המאריך ב"אמן" — מאריכין לו ימיו ושנותיו. ואולם אין להאריך יותר מדי.

זוהר ספר הזהר, בשלח כ״ב

רִבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר (תהלים י') לָמָה ה' תַּעֲמוֹד בְּרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָרָה בְּשַׁעָתָא דְחוֹבֵי עַלְמָא גָרְמוּ קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא סָלִיק לְעֵילָא לְעֵילָא וּבְנֵי נָשָׁא צַוְחִין וְנַחֲתִין דִּמְעִין וְלֵית מָאן דְּיַשְׁגַח עֲלַיְיהוּ מָאי טַעְמָא בְגִין דְּאִיהוּ סָלִיק לְעֵילָא לְעֵילָא וּתְשׁוּבָה אִתְמְנַע מִנַּיְיהוּ כְּדֵין כְּתִיב (שמות טו) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ. רִבִּי יִצְחָק אָמַר הַאי קְרָא בְּשַׁעְתָּא דְיִתְלַבֵּשׁ קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא גַאֲוָתָא עַל עַמְּמַיָּא דְיִתְכַּנְשׁוּן עָלֵיהּ כְּמָה דִכְתִיב (תהלים ב') וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ. וְתָאנָא זְמִינִין אִינוּן שַׁבְעִין קַסְטוּרִין מִכָּל עִיבַר (נ''א עַמִּין) לְאִתְכְּנָשָׁא בְהַהוּא זִמְנָא בְּאוּכְלוּסִין דְּכָל עָלְמָא וּלְמֶעֱבַד קְרָבָא עַל יְרוּשְׁלֶם קַרְתָּא קַדִּישָׁא וּלְאַחֲדָא עֵיטִין עֲלֵיהּ דְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. וּמָאי אַמְרֵי נוֹקִים עַל פַּטְרוֹנָא בְקַדְמִיתָא וּלְבָתָר עַל עַמֵּיהּ וְעַל הֵיכָלֵיהּ כְּדֵין זַמִּין קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְחַיָּיכָא עֲלַיְיהוּ דִּכְתִיב (שם) יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ. בְּהַהוּא זִמְנָא יִלְבַּשׁ קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא גַאֲוָתָא עֲלַיְיהוּ וִישֵׁצִינוּן מִן עָלְמָא כְּמָה דִכְתִיב (זכריה י''ד) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלָםִ הָמֵק בְּשָׂרוֹ וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו. רִבִּי אַבָּא אָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְרִבִּי יֵיסָא סָבָא וְהָכִי אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן זָמִין קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְאַחֲיָיא לְכָל אִינוּן מְלָכִין דְּעָקוּ לְיִשְׂרָאֵל וְלִירוּשְׁלֶם לְאַנְדְרִיָאנוֹס לְלוּפִינוּס וּנְבוּכַדְנֶצָר וּלְסַנְחֵרִיב וּלְכָל שְׁאָר מַלְכֵי עַמִּין דַּחֲרִיבוּ בֵּיתֵיהּ וּלְשַׁלְטָאָה לוֹן כְּקַדְמֵיתָא וְיִתְכַּנְשׁוּן עִמְּהוֹן שְׁאָר עַמִּין וְזָמִין קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְאִתְפְּרָעָא מִנַּיְיהוּ בְאִתְגַלְיָיא סָחֳרָנֵי יְרוּשְׁלֶם הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגּוֹף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלָםִ אֲשֶׁר יִצְבְּאוּ לָא כְתִיב אֶלָּא אֲשֶׁר צָבְאוּ כְדֵין כְּתִיב (שמות ט''ז) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ וְדָא לְזִמְנָא דְאָתֵי מְשִׁיחָא כְתִיב וְשִׁירָתָא דָא שִׁירָתָא דְעַלְמִין הִיא:

תרגום הזוהררַבִּי חִזְקִיָּה פָּתַח וְאָמַר, לָמָּה ה' תַּעֲמוֹד בְּרָחוֹק וְגוֹ'. בְּשָׁעָה שֶׁעֲוֹנוֹת הָעוֹלָם גּוֹרְמִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וּבְנֵי הָאָדָם צוֹעֲקִים וּמוֹרִידִים דְּמָעוֹת, וְאֵין מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם. מַהוּ הַטַּעַם. מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִסְתַּלֵּק לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְנִמְנְעָה מֵהֶם הַתְּשׁוּבָה. אָז כָּתוּב, וּבְרֹב גְּאוֹנְךְ תַּהֲרוֹס קָמֶיךְ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר מִקְרָא זֶה, הוּא בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְלַבֵּשׁ בְּגֵאוּת עַל הָעַמִּים שֶׁיִּתְאַסְּפוּ עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד עַל הַ' וְעַל מְשִׁיחוֹ. וְלָמַדְנוּ, עֲתִידִים שִׁבְעִים שָׂרֵי צְבָאוֹת לְהִתְאַסֵּף מִכָּל צַד בָּעֵת הַהִיא עִם הַצְבָאוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, וְלַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלַיִם הָעִיר הַקְּדוֹשָׁה וּלְטַכֵּס עֵצוֹת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמָה אוֹמְרִים, נָקוּם עַל הַפַּטְרוֹן מִתְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ עַל עַמּוֹ וְעַל הֵיכָלוֹ. אָז עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִצְחוֹק עֲלֵיהֶם, שֶׁכָּתוּב יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ה' יִלְעַג לָמוֹ. בַּזְּמָן הַהוּא, יִלְבּוֹשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גֵּאוּת עֲלֵיהֶם, וִיכַלֶּה אוֹתָם מִן הָעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה וְגוֹ'. רַבִּי אַבָּא אָמַר מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי יֵיסָא סָבָא, וְכֵן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיוֹת כָּל אֵלּוּ הַמְּלָכִים שֶׁהֵצִירוּ לְיִשְׂרָאֵל וְלִירוּשָׁלַיִם, דְּהַיְנוּ אֶת אֲנְדִיאָנוּס, אֶת לוֹפִינוּס, וּנְבוּכַדְּנֶצָר, וְאֶת סַנְחֵרִיב, וְאֶת כָּל שְׁאָר מַלְכֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֱחֶרִיבוּ בֵּיתוֹ, וְיִתֵּן לָהֶם מֶמְשָׁלָה כְּמִתְּחִלָּה, וְיַאֲסְפוּ עִמָּהֶם שְׁאָר הָעַמִּים וְיִלָּחֲמוּ עַל יְרוּשָׁלַיִם, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִפָּרַע מֵהֶם בַּגָּלוּי סָבִיב יְרוּשָׁלַיִם. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגוֹף ה' אֶת כָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלַיִם. אֲשֶׁר יִצְבְּאוּ לֹא כָּתוּב, אֶלָּא אֲשֶׁר צָבְאוּ, לָשׁוֹן עָבַר, כִּי סוֹבֵב עַל נְבוּכַדְּנֶצָר וְכוּ' שֶׁכְּבָר צָבְאוּ. אָז כָּתוּב, וּבְרֹב גְּאוֹנְךְ תַּהֲרֹס קָמֶיךְ. וְזֶה כָּתוּב, לִזְמָן שֶׁיָּבֹא הַמָּשִׁיחַ, וְשִׁירָה זוֹ, שִׁירַת עוֹלָם הִיא. וּבְרוּחַ אַפֶּיךְ נֶעֱרְמוּ מָיִם: הַיְנוּ בְּאוֹתוֹ זְמָן. וְעַל כָּךְ, יָשִׁירוּ בְּאוֹתוֹ הַזְּמָן, וּבִזְמָן מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וּבִזְמָן שֶׁל גּוֹג וּמָגוֹג. נִצְבוּ כְּמוֹ נֵד, הוּא לִזְמָן הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא שִׂמְחַת כָּל הָעוֹלָמוֹת:

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב: ז׳-ח׳

א. אֵין הַקּוֹרֵא רַשָּׁאי לִקְרוֹת עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ גָּדוֹל שֶׁבְּצִבּוּר לִקְרוֹת וַאֲפִלּוּ חַזָן הַכְּנֶסֶת אוֹ רֹאשׁ הַכְּנֶסֶת אֵינוֹ קוֹרֵא מֵעַצְמוֹ עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הַצִבּוּר אוֹ גָּדוֹל שֶׁבָּהֶם לִקְרוֹת. וְצָרִיךְ אֶחָד לַעֲמוֹד עִמּוֹ בִּשְׁעַת קְרִיאָה כְּדֶרֶךְ חַזָּן הָעוֹמֵד עִם הַקּוֹרְאִין:

ב. הַקּוֹרֵא יֵשׁ לוֹ לְדַלֵּג מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּעִנְיַן אֶחָד כְּגוֹן אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר שֶׁבְּפָרָשַׁת אֶמוֹר אֶל הַכֹּהֲנִים וְהוּא שֶׁלֹּא יִקְרָא עַל פֶּה שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת שֶׁלֹּא מִן הַכְּתַב אֲפִלּוּ תֵיבָה אָחָת וְלֹא יִשְּׁהֶא בְדִילוּג אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים הַמְּתוֹרְגָמָן תַּרְגוּם הַפָּסוּק:

מוסר ספר חסידים קמ״ו-קמ״ז

אִם הֵבִיא אָדָם אֶת עַצְמוֹ לִידֵי חְשַׁד יִמְחוֹל לְכָל הַחוֹשְׁדִים כִּי הוּא גוֹרֵם לְעַצְמוֹ: זְמִירוֹת הָיוּ לִי חוּקֶיךָ דָּוִד מַנִּיחַ כָּל זְמִירוֹת וְשִׁירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְהָיָה קוֹרֵא אֶת הַטְּעָמִים בִּנְעִימוֹתָיו וּבְטַעֲמוֹתָיו וּבִזְמִירוֹת אֲבָל אוֹתָם הַהוֹלְכִים וְאוֹמְרִים הַמִּקְרָאוֹת דֶּרֶךְ לֵצִים וְהֵם בְּפִיהֶם כְּשִׁיר שֶׁל עֲגָבִים עֲתִידָה תּוֹרָה שֶׁתִּצְעַק עֲלֵיהֶם וְאוֹמֶרֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּנֶיךָ עֲשָׂאוּנִי כְּכִנּוֹר וּבְשָׁעָה שֶׁהֵם קוֹרְאִים בִּי בִּמְרוּצָתָם אוֹ אֵינָם קוֹרְאִים בְּמִזְמוֹרִים הַטְּעָמִים וְגַם הַמַּפְסִיקִים הַמִּקְרָאוֹת בִּדְבָרִים עֲלֵיהֶם הִיא צוֹעֶקֶת וְאוֹמֶרֶת שְׁמוֹנָת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת פְּסוּקִים פְּסַקְתָּנִי וְהֵם פִּסְקוּ יוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא וְעוֹד הֵם עוֹשִׂים בִּי אַף מַה שֶׁאֵין לַעֲשׂוֹת בְּשִׂיחַת חוּלִין. אָדָם מְדַבֵּר חוּלִין אֵינוֹ פּוֹסֵק מִדָּבָר לְדָבָר אַחֵר וְהֵם מַפְסִיקִים דְּבָרַי לַעֲסוֹק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים:

תורה במדבר ל״ג: א׳-ו׳