חק לישראל - פרשת מסעי יום שני

רש״יאִיֵּ֤י כִתִּיִּים֙. לְאִיֵּי כִתִּיִּים:
אִיֵּ֤י. אִישְׁלַ״שׁ בְּלַעַ״ז:
וְקֵדָ֛ר שִׁלְח֥וּ. וְלִקְדָר שִׁלְחוּ לִרְאוֹת מִנְהָגָם:
וְהִֽתְבּוֹנְנ֖וּ מְאֹ֑ד. וְשִׂימוּ לֵב לְהִסְתַּכֵּל בַּדָּבָר יָפֶה:
הֵ֥ן. כְּמוֹ אִם, אִם הֵמִיר גּוֹי מֵהֶם אֶת אֱלֹהָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים, וְעַמִּי הֵמִיר אֶת כְּבוֹדוֹ אֲשֶׁר בּוֹ הָיָה נִכְבָּד. וְכִתִּיִּים וְקֵדָרִיִּים יוֹשְׁבֵי אֹהָלִים וְרוֹעֵי מִקְנֶה, וְנוֹסְעִים וְהוֹלְכִים וּמִטַּלְטְלִין מִמִּרְעֶה לְמִרְעֶה וּמִמִּדְבָּר לְמִדְבָּר, וְנוֹשְׂאִים אֶת אֱלֹהֵיהֶם עִמָּהֶם לְמָקוֹם שֶׁחוֹנִים שָׁם, וַאֲנִי נָשָׂאתִי אֶתְכֶם עַד אֲשֶׁר קָבַעְתִּי אֶתְכֶם, וְהִנַּחְתֶּם אוֹתִי, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תענית ה:): כִּתִּיִּים עוֹבְדִים לַמַּיִם, וְקֵדָרִיִּים עוֹבְדִים לָאֵשׁ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהַמַּיִם מְכַבִּין אֶת הָאֵשׁ, לֹא הִנִּיחוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם:
בְּלֹא יוֹעִיל. בַּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹעֶלֶת:

כתובים תהילים מ״ד: י״ב-ט״ו

משנה משנה פסחים ט׳

ברטנורהמִי שֶׁהָיָה טָמֵא. שֶׁאֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַכָּרֵת. הַטָּמֵא אוֹ שֶׁהָיָה בְדֶרֶךְ רְחוֹקָה פְּטָרָן הַכָּתוּב מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח רִאשׁוֹן, וְעִקַּר כָּרֵת בְּפֶסַח רִאשׁוֹן הוּא, לְפִיכָךְ אִם לֹא עָשׂוּ פֶסַח שֵׁנִי פְּטוּרִים מִן הַכָּרֵת:
וְאֵלּוּ חַיָּבִין בְּהִכָּרֵת. הַשּׁוֹגֵג אוֹ הָאָנוּס חַיָּבִין הָיוּ בְּפֶסַח רִאשׁוֹן, אֶלָּא שֶׁהַשְּׁגָגָה וְהָאֹנֶס עִכַּבְתָּן, וּכְשֶׁהֵזִידוּ וְלֹא עָשׂוּ פֶסַח שֵׁנִי חַיָּבִין בְּהִכָּרֵת, כְּדִכְתִיב (במדבר ט) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה, מַשְׁמַע דְּעַל כָּל שְׁאָר שְׁגָגוֹת וָאֳנָסִין שֶׁאֵרְעוּ בָרִאשׁוֹן חוּץ מִטָּמֵא וְדֶרֶךְ רְחוֹקָה, חַיָּבִין כָּרֵת אִם לֹא עָשׂוּ פֶּסַח שֵׁנִי:

עיקר תוספות יום טוב(א) שָׁגַג כוּ'. טָמֵא לָנֶפֶשׁ כוּ', אֲנוּסִים אוֹ שׁוֹגְגִין מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ אִישׁ רִבָּה כוּ'. וּלְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל דִּסְבִירָא לֵיהּ דִּבְּרָה תוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, תָּנֵי דְבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא טָמֵא לָנֶפֶשׁ כַּהֲרֵי דֶּרֶךְ רְחוֹקָה וְלֹא כוּ', הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶת הָרִאשׁוֹן יַעֲשׂוּ אֶת הַשֵּׁנִי, אַף אֲנִי מְרַבֶּה אֲנוּסִין וְשׁוֹגְגִין שֶׁלֹּא עָשׂוּ כוּ'‏ יַעֲשׂוּ אֶת הַשֵּׁנִי:
(ב) וּמִיהוּ בְּפֶסַח שֵׁנִי נַמִּי כְתִיב חֶטְאוֹ יִשָּׂא לְרַבִּי דְּיָלֵיף מִמְּגַדֵּף דִּכְתִיב גַּבֵּיהּ וְנָשָׂא חֶטְאוֹ וְהוּא בְכָרֵת כְּדִתְנַן בְּרֵישׁ כְּרֵתוֹת:

ברטנורהמִן הַמּוֹדִעִית. שֵׁם מָקוֹם רָחוֹק מִיְרוּשָׁלַיִם מַהֲלַךְ חֲמִשָּׁה עָשָׂר מִילִין, וְהוּא שִׁעוּר מַהֲלַךְ אָדָם בֵּינוֹנִי בִּימֵי נִיסָן וִימֵי תִשְׁרֵי, שֶׁהַיָּמִים וְהַלֵּילוֹת שָׁוִים, מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד בֵּין הָעַרְבַּיִם, שֶׁהוּא שְׁעַת הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן:
חוּץ לְאַסְקֻפַּת הָעֲזָרָה. אֲפִלּוּ הָיָה קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם וְחָלָה וְנִתְעַכֵּב וְלֹא הִגִּיעַ לְאַסְקֻפַּת הָעֲזָרָה עַד סוֹף שְׁעַת הַקְרָבַת הַקָּרְבָּן, נִדּוֹן בְּדִין דֶּרֶךְ רְחוֹקָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא סוֹבֵר שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא דִּין נֶאֱנַס, אֲבָל לֹא דִּין דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, הוֹאִיל וְהָיָה מִן הַמּוֹדִעִית וְלִפְנִים. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:
לְפִיכָךְ נָקוּד עַל ה'. שֶׁל רְחוֹקָה. אֲנִי שָׁמַעְתִּי לִדְרֹשׁ, רָחוֹק חָמֵשׁ אַמּוֹת מֵאַסְקֻפַּת הָעֲזָרָה, שֶׁאֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחוֹק אֶלָּא חָמֵשׁ אַמּוֹת בִּלְבַד בְּסוֹף שְׁעַת [הַקְרָבַת] הַקָּרְבָּן, נִדּוֹן בְּדִין דֶּרֶךְ רְחוֹקָה:

ברטנורהוְהַשֵּׁנִי חָמֵץ וּמַצָּה עִמּוֹ בַּבָיִת. דִּכְתִיב (במדבר ט) כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, מַשְׁמַע מִצְווֹת שֶׁבְּגוּפוֹ, כְּגוֹן צָלִי וְעַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלֻהוּ, עוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח, אֲבָל מִצְווֹת שֶׁעַל גּוּפוֹ מִמָּקוֹם אַחֵר, כְּגוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְׂאֹר וְלֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ, אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח:
הָרִאשׁוֹן טָעוּן הַלֵּל בַּאֲכִילָתוֹ וְכוּ'. דִּכְתִיב (ישעיה ל) הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג, לַיִל הַמְקֻדָּשׁ לְחַג שֶׁהוּא פֶסַח רִאשׁוֹן טָעוּן הַלֵּל, וְשֶׁאֵינוֹ מְקֻדָּשׁ לְחַג אֵינוֹ טָעוּן הַלֵּל:
זֶה וָזֶה טְעוּנִים הַלֵּל בַּעֲשִׂיָּתָן. דְּלַיְלָה מִעֵט קְרָא מִשִּׁיר, יוֹם לֹא מִעֵט:

עיקר תוספות יום טוב(ה) מַה כוּ'. שִׁיֵּר דְּאֵין הַשֵּׁנִי נִשְׁחָט בְּשָׁלֹשׁ כִּתּוֹת כִּדְאִיתָא בַתּוֹסֶפְתָּא, וְשִׁיֵּר נַמִּי בִּקּוּר אַרְבָּעָה יָמִים דְּלֵיתֵיהּ בַּשֵּׁנִי כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא. תּוֹסָפוֹת:
(ו) אַף עַל גַּב דְּעַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים מִקְרָא מָלֵא הוּא בְּפֶסַח שֵׁנִי, הָכִי קָאָמַר, דִּכְלָלָא דִּכְכָל חֻקַּת וְגוֹ'‏ מְרַבֶּה צָלִי, דְּדוּמְיָא דִּפְרָטָא דְּעַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים כוּ':
(ז) וְדוֹחִין. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דְּשֵׁנִי כְּתִיב בֵּיהּ בְּמוֹעֲדוֹ. וּלְמָאן דְּאָמַר דְּהַךְ בְּמוֹעֲדוֹ אַרִאשׁוֹן קָאֵי יָלֵיף מִכְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח. תּוֹסָפוֹת:
(ח) הַשַּׁבָּת. בַּגְּמָרָא, טֻמְאָה לֹא, מַאי טַעֲמָא, מִפְּנֵי טֻמְאָה דְחִיתִיו, יַחְזֹר וְיֵעָשֶׂה בְטֻמְאָה:

ברטנורהלֹא יֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ זָבִין. דְּגַבֵּי טָמֵא לָנֶפֶשׁ כְּתִיב אִישׁ, דְּדָרְשִׁינַן מִנֵּיהּ אִישׁ נִדְחֶה וְאֵין צִבּוּר נִדְחִין, (אבל גבי זיבה, אף צבור נדחין):
וְאִם אָכְלוּ פְּטוּרִים מִכָּרֵת. דְּאוֹכֵל קָדָשִׁים בְּטֻמְאַת הַגּוּף, דִּכְתִיב (ויקרא ז) כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר, וּסְמִיךְ לֵיהּ וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר כוּ'‏ וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה, בָּשָׂר הַנֶּאֱכָל לַטְּהוֹרִים, טְמֵאִים חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם טֻמְאָה, וְשֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל לַטְּהוֹרִים, כְּגוֹן פֶּסַח הַבָּא בְטֻמְאָה, אֵין טְמֵאִין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם טֻמְאָה:
אַף עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. פּוֹטֵר הַזָּבִין וְהַזָּבוֹת, אִם נִכְנְסוּ לַמִּקְדָּשׁ פְּטוּרִים כְּשֶׁהַפֶּסַח נִדְחֶה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה, דִּכְתִיב (במדבר ה) וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ, בִּזְמַן שֶׁטְּמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין, זָבִין וּמְצֹרָעִים מִשְׁתַּלְּחִין, אֵין טְמֵאֵי מֵתִים מִשְׁתַּלְּחִין, אֵין זָבִין וּמְצֹרָעִים מִשְׁתַּלְּחִין. וְתַנָּא קַמָּא לֹא דָרֵישׁ לִקְרָא לְהָכִי, דְּכֻלְּהוּ אִצְטְרִיכוּ לְחַלְּקָם מִמַּחֲנוֹתֵיהֶם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

עיקר תוספות יום טוב(י) מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר כוּ'. דִּכְתִיב בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה, זֶה מִקָּחוֹ מִבֶּעָשׂוֹר וְאֵין פֶּסַח דּוֹרוֹת מִבֶּעָשׂוֹר. מִיהוּ לְעִנְיַן בִּקּוּר יָלְפִינַן בַּגְּמָרָא מִדִּכְתִיב וְעָבַדְתָּ כוּ'‏ בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה, שֶׁיִּהְיוּ כָל עֲבוֹדוֹת הַחֹדֶשׁ זֶה כָזֶה, דְּהַיְנוּ שֶׁיְּבַקֵּר בֶּעָשׂוֹר כַּמָּה טְלָאִים וּבְעֶרֶב פֶּסַח יִקַּח אֵיזֶה שֶׁיִּרְצֶה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יא) וּפֶסַח דּוֹרוֹת כוּ'. וְאִם תֹּאמַר שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת הֵיאַךְ אַתָּה מוֹצֵא בְשֶׁל מִצְרַיִם. וְרָאִיתִי בַיְרוּשַׁלְמִי נִתַּן כֹּחַ בְּקוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהָיָה קוֹלוֹ מְהַלֵּךְ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם וְהָיָה אוֹמֵר מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי עַד מָקוֹם פְּלוֹנִי כַּת אַחַת כוּ', וְאַל תִּתְמַהּ, וּמָה אִם אָבָק שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לַהֲלֹךְ נֶאֱמַר וְהָיָה לְאָבָק בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם, קוֹל שֶׁדַּרְכּוֹ לַהֲלֹךְ לֹא כָל שֶׁכֵּן:

ברטנורהשָׁמַעְתִּי. מֵרַבּוֹתַי:
שֶׁתְּמוּרַת הַפֶּסַח קְרֵבָה. שְׁלָמִים אַחַר הַפֶּסַח:
וּתְמוּרַת הַפֶּסַח אֵינָהּ קְרֵבָה. וְיֵשׁ תְּמוּרַת פֶּסַח שֶׁאֵינָהּ קְרֵבָה הִיא עַצְמָהּ שְׁלָמִים, אֶלָּא תִרְעֶה עַד שֶׁיִּפֹּל בָּהּ מוּם וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְדָמֶיהָ שְׁלָמִים, דְּמוֹתַר הַפֶּסַח קָרֵב שְׁלָמִים:
וְאֵין לִי לְפָרֵשׁ. שָׁכַחְתִּי עַל אֵיזוֹ שָׁמַעְתִּי תִּקְרַב, וְעַל אֵיזוֹ תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב:
הַפֶּסַח. שֶׁאָבַד וְהִפְרִישׁ אַחֵר תַּחְתָּיו וְנִמְצָא פֶסַח רִאשׁוֹן קֹדֶם שְׁחִיטַת הַשֵּׁנִי, שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְפָנֵינוּ בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה, הֲרֵי קְבָעַתּוּ שְׁעַת שְׁחִיטָה בְּשֵׁם פֶּסַח, וְזֶה שֶׁלֹּא הִקְרִיבוֹ דָּחָהוּ בְיָדַיִם וְלֹא יִקְרַב הוּא עַצְמוֹ שְׁלָמִים:
עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. שֶׁיִּפֹּל בּוֹ מוּם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָאוּי לְקָרְבָּן:
וְכֵן תְּמוּרָתוֹ. אִם הֵמִיר בּוֹ בֶּהֱמַת חֻלִּין אַחֲרֵי כֵן:
לְאַחַר הַפֶּסַח. כְּלוֹמַר וְאִם לְאַחַר שְׁחִיטַת הַשֵּׁנִי נִמְצָא, הֲרֵי לֹא קְבָעַתּוּ שְׁעַת שְׁחִיטָה בְּשֵׁם פֶּסַח, וְלֹא נִדְחָה בְיָדַיִם, וְיִקְרַב הוּא עַצְמוֹ שְׁלָמִים:
וְכֵן תְּמוּרָתוֹ. וְהוּא הַדִּין דְּמָצֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְמִתְנֵי בַּפֶּסַח עַצְמוֹ, יֵשׁ פֶּסַח קָרֵב וְיֵשׁ פֶּסַח שֶׁאֵינוֹ קָרֵב:

עיקר תוספות יום טוב(יב) לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין בַּמּוֹעֵד עַצְמוֹ, דְּהָא שְׁלָמִים קְרֵבִים בַּמּוֹעֵד וַאֲפִלּוּ בַחַג עַצְמוֹ אִם הֵם שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְאֵין לְפָרֵשׁ שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהֵמִיר אַחַר שְׁחִיטַת הַפֶּסַח, דְּלֹא הֲוָה לֵיהּ לְפָרֵשׁ כֵּן בִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁמְּסֻפָּק הָיָה:
(יג) וַאֲפִלּוּ לְמָאן דְּאָמַר רֵישׁ פֶּרֶק ו'‏ דְּיוֹמָא דְּאֵין בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים, הַיְנוּ דַוְקָא כְּגוֹן דְּלֹא דַחְיֵהּ בְּיָדַיִם, כְּגוֹן נִטְמְאוּ בְעָלִים אוֹ שֶׁמָּשְׁכוּ יְדֵיהֶם. תּוֹסָפוֹת:
(יד) וּבַגְּמָרָא, הָא קָא מַשְׁמַע לָן דְּאִיכָּא תְמוּרַת הַפֶּסַח דְּלֹא קְרֵבָה. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י וְלֹא אָמְרִינַן מִתְּחִלָּתָהּ שְׁלָמִים הִיא. וַאֲפִלּוּ הֵמִיר קֹדֶם שְׁחִיטָה לֹא קְבָעַתָּהּ זְמַן הַשְּׁחִיטָה בְּשֵׁם פֶּסַח, וְאֵין בָּהּ דִּחוּי, אֶלָּא אַף הִיא נִקְבַּעַת בְּפֶסַח וְנִדְחֵית:

עיקר תוספות יום טוב(טו) הַמַּפְרִישׁ כוּ'. וְאֵינָם רְאוּיִים לְפֶסַח, דִּכְתִיב [שְׁמוֹת יב] שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה:
(טז) יִרְעֶה כוּ'. בְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ג'‏ דִּתְמוּרָה מְפָרֵשׁ הָרַ"ב אַמַּאי לֹא תִמָּכֵר בְּלֹא מוּם, דְּזֶהוּ מוּמוֹ הוֹאִיל וְלֹא חַזְיָא לְמִלְּתֵיהּ. וְהַתּוֹסָפוֹת כָּתְבוּ דְּהָכָא הוֹאִיל וְהִיא רְאוּיָה לִשְׁלָמִים וְהַפֶּסַח אַחַר פֶּסַח קָרֵב שְׁלָמִים הִלְכָּךְ לֹא הָוֵי מוּם. עַד כָּאן. וַאֲפִלּוּ הָכִי אֵינוֹ קָרֵב שְׁלָמִים אֶלָּא יִרְעֶה, כִּדְפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י דִּקְבָעַתּוּ הַהַפְרָשָׁה וַהֲרֵי הוּא כְקָבוּעַ שֶׁנִּדְחֶה, שֶׁאֵין הוּא עַצְמוֹ קָרֵב אֶלָּא דָמָיו:
(יז) עַיֵּן בְּמִשְׁנָה י'‏ וי"א, וְהָכָא מַיְרֵי שֶׁלֹּא נִתְמַנָּה בְנוֹ עִמּוֹ כִּדְאִיתָא בַגְּמָרָא:

ברטנורההַפֶּסַח שֶׁנִּתְעָרֵב. שְׁלֹשָׁה טְלָאִים, אֶחָד שֶׁל פֶּסַח וְאֶחָד שֶׁל אָשָׁם וְאֶחָד שֶׁל עוֹלָה, שֶׁנִּתְעָרְבוּ. כֻּלָּן יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ:
וְיָבִיא בִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן. עוֹלָה, דְּשֶׁמָּא הַיָּפֶה עוֹלָה הָיָה. וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן אָשָׁם, דְּשֶׁמָּא הַיָּפֶה אָשָׁם הָיָה. וּבִדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן פֶּסַח, אִם קֹדֶם הַפֶּסַח נִסְתָּאֲבוּ כֻלָּן, וְאִם לְאַחַר הַפֶּסַח נִסְתָּאֲבוּ יְבִיאֵם לִשְׁלָמִים, דְּשֶׁמָּא הַיָּפֶה פֶּסַח הָיָה. וְאוֹתוֹ מוֹתָר שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף עַל הַשֵּׁנִי עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לִדְמֵי הַיָּפֶה, יַפְסִיד מִשֶּׁלּוֹ. וְכֵיצַד עוֹשֶׂה, אִם הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן שָׁוֶה סֶלַע, מֵבִיא שָׁלֹשׁ סְלָעִים מִבֵּיתוֹ, וְנוֹטֵל הַסֶּלַע הָאַחַת וְאוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהִיא הָעוֹלָה הֲרֵי הִיא מְחֻלֶּלֶת עַל סֶלַע זוֹ, וְיָבִיא מִמֶּנָּהּ עוֹלָה. וְנוֹטֵל הַסֶּלַע הַשְּׁנִיָּה וְאוֹמֵר, כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא אָשָׁם הֲרֵי הוּא מְחֻלָּל עַל סֶלַע זוֹ, וְיָבִיא בּוֹ אָשָׁם. וְכֵן לִשְׁלָמִים:
נִתְעָרֵב הַפֶּסַח בִּבְכוֹרוֹת. שֶׁמַּתַּן דָּמָם וְדַם הַפֶּסַח שָׁוֶה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֹאכֵלוּ. כֻּלָּן בּוֹ בַלַּיְלָה, שֶׁהַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. וְיִקְרַב פֶּסַח לְשֵׁם פֶּסַח בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, וּבְכוֹרוֹת לְשֵׁם בְּכוֹרוֹת בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן, וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְמַעֲטִין בִּזְמַן אֲכִילַת הַבְּכוֹר, שֶׁהַבְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, וְעַכְשָׁיו אֵין אוֹכְלִין אוֹתוֹ אֶלָּא עַד חֲצוֹת כִּזְמַן הַפֶּסַח, וְנִמְצְאוּ מְבִיאִין קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל, רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר שֶׁיְּכוֹלִין לְהָבִיא קָדָשִׁים לְבֵית הַפְּסוּל. וְרַבָּנָן פְּלִיגֵי עֲלֵיהּ וְאָמְרֵי יִרְעוּ כֻלָּן עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ, וְיָבִיא מָעוֹת בִּדְמֵי הַיָּפֶה שֶׁבָּהֶן, כִּדְאָמְרָן בְּפֶסַח שֶׁנִּתְעָרֵב בִּזְבָחִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

ט. חֲבוּרָה שֶׁאָבַד פִּסְחָהּ, וְאָמְרָה לְאֶחָד, צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ, וְהָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט, וְהֵם לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ, אִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵם אוֹכְלִים עִמּוֹ מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הֵם אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵם אֵינָם אוֹכְלִים עִמּוֹ, וְשֶׁלָּהֶן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. אָמַר לָהֶן, אִם אֵחַרְתִּי, צְאוּ וְשַׁחֲטוּ עָלָי. הָלַךְ וּמְצָאוֹ, וְשָׁחַט, וְהֵן לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ, אִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְאִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן, וְשֶׁלּוֹ יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. אָמַר לָהֶן וְאָמְרוּ לוֹ, אוֹכְלִין כֻּלָּם מִן הָרִאשׁוֹן. וְאִם אֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, שְׁנֵיהֶם יוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. לֹא אָמַר לָהֶן וְלֹא אָמְרוּ לוֹ, אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה:

ברטנורהצֵא וּבַקֵּשׁ. אֶת הָאָבוּד וּשְׁחֹט עָלֵינוּ:
אִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן. הוֹאִיל וְהֵם אָמְרוּ לוֹ שְׁחֹט עָלֵינוּ, עַל שֶׁלּוֹ הֵם נִמְנִים וְשֶׁלָּהֶם יִשָּׂרֵף, דְּפֶסַח בְּלֹא בְעָלִים הוּא, וְאוֹכְלִין כֻּלָּם מִשֶּׁלּוֹ:
וְאִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן. הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִמְנָה עַל שֶׁלָּהֶן. וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, שֶׁהֲרֵי חָזְרוּ בָהֶן מִן הָאָבוּד וּמָשְׁכוּ יְדֵיהֶן מִמֶּנּוּ:
וְהֵן אֵינָן אוֹכְלִין עִמּוֹ. שֶׁמָּא שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן וּמָשְׁכוּ יְדֵיהֶן מִזֶּה:
וְשֶׁלָּהֶן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. שֶׁמָּא שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, וְאֵין נִמְנִין עַל הַשֵּׁנִי:
אָמַר לָהֶן. אוֹתוֹ הַיָּחִיד שֶׁהָלַךְ לְבַקֵּשׁ אֶת הָאָבוּד, אִם אֵחַרְתִּי תְּמַנּוּנִי עִמָּכֶם וְשַׁחֲטוּ עָלַי. וְהֵם לֹא אָמְרוּ לוֹ שְׁחֹט עָלֵינוּ:
הוּא אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְשֶׁלּוֹ יִשָּׂרֵף, כֵּיוָן שֶׁהִמְנוּהוּ עַל שֶׁלָּהֶן הֲרֵי נִמְשַׁךְ מִן הָרִאשׁוֹן וְחָזַר בּוֹ מִשְּׁלִיחוּתוֹ:
וְשֶׁלּוֹ יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. שֶׁמָּא שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן וְנִמְשַׁךְ [מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי] עֲשָׂאָן שְׁלוּחִין:
וּפָטוּר מִפֶּסַח שֵׁנִי. דְּמִמַּה נַּפְשָׁךְ בָּרִאשׁוֹן נִמְנָה, וַאֲכִילָה לֹא מְעַכֶּבֶת:
אָמַר לָהֶן. שַׁחֲטוּ עָלַי אִם אֵחַרְתִּי:
וְאָמְרוּ לוֹ. בַּקֵּשׁ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ:
יֹאכְלוּ כֻלָּם מִן הָרִאשׁוֹן. דְּהוּא שְׁלוּחָם וְהֵם שְׁלוּחָיו:
וְאִם אֵין יָדוּעַ אֵיזֶה רִאשׁוֹן שְׁנֵיהֶם יִשָּׂרְפוּ. וּפְטוּרִים מִפֶּסַח שֵׁנִי:
אֵינָן חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת זֶה לָזֶה. אֵין לָהֶם טַעֲנָה זֶה עַל זֶה. אֵין חוֹשְׁשִׁין אֵיזֶה רִאשׁוֹן, אֶלָּא הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן:

ברטנורהאֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶם אֶחָד. מִן הַפְּסָחִים. וְאֵלּוּ מוֹשְׁכִין לָהֶם אֶחָד:
וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים. לְאוֹתוֹ יָחִיד הַבָּא אֶצְלָם:
אִם שֶׁלָּנוּ הוּא. אוֹתוֹ הַפֶּסַח שֶׁמָּשַׁכְנוּ אֵלֵינוּ, יָפֶה בָרַרְנוּ אֶת שֶׁלָּנוּ, הַמְשֵׁךְ יָדְךָ מִשֶּׁלְּךָ וְהִמָּנֵה עִמָּנוּ עַל שֶׁלָּנוּ:
אִם שֶׁלְּךָ הוּא פֶסַח זֶה. הֲרֵי אַתָּה עָלָיו, וְיָדֵינוּ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּנוּ וִיהֵא לִבְנֵי חֲבוּרָה הָאַחֶרֶת, וְנִמְנִינוּ עַל זֶה שֶׁלְּךָ. נִמְצָא אִם הֶחֱלִיפוּ הֲרֵי נִמְשְׁכוּ כָל הַחֲבוּרָה מִשֶּׁלָּהֶם וְנִמְנוּ עַל אוֹתוֹ שֶׁבֵּרְרוּ. וְכָךְ אוֹמְרִים בְּנֵי חֲבוּרָה הַשְּׁנִיָּה לַיָּחִיד הַבָּא אֶצְלָם. וְעַל כָּרְחָם צָרִיךְ אֶחָד מֵאֵלּוּ לָבֹא אֵצֶל אֵלּוּ וְלִמָּנוֹת עִמָּהֶן, וְלֹא אָמְרִינַן יִמְשְׁכוּ אֵלּוּ מִשֶּׁלָּהֶן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא וְאֵלּוּ מִשֶּׁלָּהֶן וְיַחְזְרוּ וְיִמָּנוּ אֵלּוּ עַל אֶחָד וְאֵלּוּ עַל אֶחָד, מִשּׁוּם דְּאָמְרִינַן בַּבְּרַיְתָא בַגְּמָרָא דְּאָסוּר לִמָּשֵׁךְ כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה מִן הַפֶּסַח וּלְהַנִּיחוֹ בְּלֹא בְעָלִים, וְשֶׁמָּא הֶחֱלִיפוּ וְרוֹצִים לִמְשֹׁךְ מִפִּסְחָם וְלִמָּנוֹת עַל אַחֵר, כְּשֶׁאָמְרוּ הֲרֵי יָדֵינוּ מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלָּנוּ הֲרֵי נוֹתַר פֶּסַח בְּלֹא בְעָלִים מִיָּד, וְזֶה אָסוּר. וְעַכְשָׁיו כְּשֶׁאֶחָד מֵחֲבוּרָה זוֹ בָּא אֵצֶל הָאַחֶרֶת מִמַּה נַּפְשָׁךְ אֵין כָּאן פֶּסַח בְּלֹא בְעָלִים, אִם יָפֶה בֵרְרוּ לָהֶם הֲרֵי כָל בְּנֵי חֲבוּרָתוֹ עָלָיו חוּץ מִן הָאֶחָד שֶׁפֵּרַשׁ מֵהֶן וּמָשַׁךְ יָדוֹ, וְאִם הֶחֱלִיפוּ הֲרֵי הָלַךְ אֶחָד מֵהֶם עִם פִּסְחוֹ, וּכְשֶׁמָּשְׁכוּ הַנּוֹתָרִים יְדֵיהֶם הֵימֶנּוּ, נִשְׁאַר הוּא עָלָיו:
וְכֵן חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה. בְּנֵי אָדָם, שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶן. כָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה מוֹשְׁכִין לָהֶם אֶחָד מִן הַפְּסָחִים, וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים שֶׁבְּכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה מִתְחַלְּקִין [לַחֲמִשָּׁה] פְסָחִים, שֶׁאִם הֶחֱלִיפוּ לֹא יְהֵא כָאן פֶּסַח, שֶׁאֵין אֶחָד מִבְּעָלָיו הָרִאשׁוֹנִים עָלָיו:
וְכָךְ הֵם אוֹמְרִים. כְּשֶׁנַּעֲשׂוּ עַתָּה הַחֲבוּרוֹת הַחֲדָשִׁים אוֹמְרִים הָאַרְבָּעָה לָאֶחָד, אִם שֶׁלְּךָ הוּא פֶסַח זֶה הֲרֵי יָדֵינוּ אַרְבַּעְתֵּנוּ מְסֻלָּקוֹת מֵאַרְבָּעָה פְסָחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם וְנִמְנִינוּ עִמָּךְ, וְכֵן הוּא וּשְׁלֹשָׁה חוֹזְרִין וְאוֹמְרִין לַשֵּׁנִי, וְכֵן הָאַרְבָּעָה לְכָל אֶחָד שֶׁבַּחֲבוּרָה. וְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה כֵּן:

עיקר תוספות יום טוב(כג) שֶׁנִּתְעָרְבוּ. בָּרוּר הוּא כִּי זֶה הַתַּעֲרֹבוֹת לֹא נָפַל אֶלָּא קֹדֶם שֶׁיִּשְׁחַט הַפֶּסַח. הָרַמְבַּ"ם:
(כד) וְיָלֵיף מִדִּכְתִיב [שְׁמוֹת יב] וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיוֹת מִשֶּׂה, מַשְׁמַע אִם רָצוּ מִתְמַעֲטִין וְנִמְשָׁכִין, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה קַיָּם, דְּאִם יִמְעַט מַשְׁמַע שֶׁיֵּשׁ שִׁיּוּר:
(כה) לַאֲפוֹקֵי אִם חֲבוּרָה אַחַת שֶׁבָּהֶן שֶׁל אַרְבָּעָה, אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְחַלֵּף פֶּסַח שֶׁלָּהֶן לַחֲבוּרָה חֲדָשָׁה שֶׁנִּתְחַדְּשָׁה מֵהָאַרְבָּעָה שֶׁבָּאוּ מִן הָאַרְבַּע חֲבוּרוֹת שֶׁל חֲמִשָּׁה, וְנִמְצָא שֶׁאֵין עָלָיו שׁוּם אֶחָד מִבְּעָלָיו הָרִאשׁוֹנִים, וְעַיֵּן לְקַמָּן:

ברטנורהשְׁנַיִם שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶן. רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן שֶׁנִּתְעָרְבוּ פִסְחֵיהֶן, רְאוּבֵן מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד וְשִׁמְעוֹן מוֹשֵׁךְ לוֹ אֶחָד. רְאוּבֵן הוֹלֵךְ וּמַמְנֶה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק, וְאוֹמֵר כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא פֶסַח שֶׁלִּי הֲרֵי אַתָּה נִמְנֶה עָלָיו, וּרְאוּבֵן בָּא לוֹ אֵצֶל פֶּסַח שֶׁמָּשַׁךְ לוֹ שִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן בָּא לוֹ אֵצֶל פֶּסַח שֶׁמָּשַׁךְ לוֹ רְאוּבֵן, וְכָךְ אוֹמֵר לוֹ רְאוּבֵן לִיהוּדָה הַנִּשְׁאָר עַל פֶּסַח שֶׁמָּשַׁךְ לוֹ שִׁמְעוֹן, אִם שֶׁלְּךָ הוּא פֶסַח זֶה, שֶׁיָּפֶה בֵּרֵר לוֹ שִׁמְעוֹן תְּחִלָּה, הֲרֵי יָדַי מְשׁוּכוֹת מִשֶּׁלִּי וַהֲרֵינִי נִמְנֶה עִמְּךָ עַל זֶה, וְאִם שֶׁלִּי הוּא פֶסַח זֶה, שֶׁלֹּא כִוַּנְתִּי מִתְּחִלָּה לִבְרֹר יָפֶה וְאֵין זֶה פֶסַח שֶׁנִּמְנֵיתָ עָלָיו עִם שִׁמְעוֹן, הֲרֵי יָדֶיךָ מְסֻלָּקוֹת מִשֶּׁלְּךָ, וְהִמָּנֵה עִמִּי עַל זֶה. וּלְכָךְ הֻצְרַךְ כָּל אֶחָד לְהַמְנוֹת עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק, שֶׁאִם בָּאוּ לְהַתְנוֹת כְּשֶׁהֵן יְחִידִים וְלוֹמַר אִם שֶׁלִּי הוּא פֶסַח זֶה וְשֶׁלְּךָ שֶׁלְּךָ הֲרֵי יָפֶה בָרַרְנוּ, וְאִם לָאו הֲרֵי אֲנִי מוֹשֵׁךְ יָדִי מִשֶּׁלִּי וְנִמְנֶה עַל שֶׁלְּךָ. נִמְצָא כְשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ מִשֶּׁלּוֹ הֲרֵי הוּא מַנִּיחַ אֶת פִּסְחוֹ בְּלֹא בְעָלִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא נִמְנָה עָלָיו אַחֵר, וְהָא לֵיכָּא לְמֵימַר שֶׁיִּמָּנֶה כָל אֶחָד עַל שֶׁל חֲבֵרוֹ קֹדֶם שֶׁיִּמְשֹׁךְ יָדוֹ מִשֶּׁלּוֹ, דְּאֵין נִמְנִין עַל שְׁנֵי פְסָחִים כְּאֶחָד, וְאֵין זֶה מְנוּיָיו:

עיקר תוספות יום טוב(כו) אֲבָל כְּשֶׁמַּמְנֶה עִמּוֹ אֶחָד מִן הַשּׁוּק קֹדֶם לָכֵן הֲרֵי יֵשׁ כָּאן בְּעָלִים, וְאַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה הָרִאשׁוֹנִים, וּלְעֵיל אָמְרִינַן דְּדַוְקָא שֶׁל חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה אֲבָל שֶׁל חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעָה לֹא מִשּׁוּם דְּאֵין אֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה כוּ', וְלֹא אָמְרִינַן שֶׁיַּמְנוּ אֶחָד מִן הַשּׁוּק קֹדֶם שֶׁיַּתְנוּ וְיִהְיוּ גַּם כֵּן שֶׁל חֲמִשָּׁה. מְפָרְשִׁינַן בַּגְּמָרָא דְמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל כְּרַבִּי יְהוּדָה דִּסְבִירָא לֵיהּ דְּבָעִינַן דַּוְקָא אֶחָד שֶׁל בְּנֵי חֲבוּרָה יִהְיֶה קַיָּם עָלָיו כוּ', וְהָא דִמְהַנֵּי הָכָא מִשּׁוּם דְּרַבִּי יְהוּדָה לְטַעֲמֵיהּ דִּסְבִירָא לֵיהּ בְּפֶרֶק ח'‏ מִשְׁנָה ז'‏ דְּאֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הַיָּחִיד, הִלְכָּךְ מֵעִקָּרָא לְאַמְנוּיֵי אֲחֵרִים בַּהֲדֵיהּ קָאֵי וּכְאֶחָד מִבְּנֵי חֲבוּרָה דָּמִי. וּלְדִינָא הֲלָכָה כְמִשְׁנָיוֹת אֵלּוּ, אַף דְּפָסְקִינַן כְּרַבִּי יוֹסֵי דִּלְעֵיל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כז) אִם שֶׁלִּי. וּכְמוֹ כֵן יֹאמַר הַשֵּׁנִי לַחֲבֵרוֹ. הָרַמְבַּ"ם:

גמרא פסחים ק״ו א: ה׳-ק״ו ב: א׳

תָּנוּ רַבָּנָן (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן אֵין לִי אֶלָּא בַיּוֹם בַלַּיְלָה מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. בַּלַּיְלָה מְנַיִן אַדְרַבָּה עִיקָר קְדוּשָׁה בַלַּיְלָה הוּא קָדִישׁ דְּכִי קָדִישׁ תְּחִילַת יוֹמָא בָּעֵי לְקַדּוּשֵׁי וְתוּ בַלַּיְלָה מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זָכוֹר אֶת יוֹם תַּנָא מִיהֲדָר אַלַּיְלָה וְקָא נָסִיב לֵיהּ קְרָא דִימָמָא. הָכִי קָאָמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן בִּכְנִיסָתוֹ אֵין לִי אֶלָּא בַלַּיְלָה בַּיּוֹם מְנַיִן תַּלְמוּד לוֹמַר זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם מָאי מְבָרֵךְ אָמַר רַב יְהוּדָה בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. רַב אָשֵׁי אִיקְלַע לִמְחוֹזָא אָמְרוּ לֵיהּ לִיקְדִישׁ לָן מָר קִידוּשָׁא רַבָּא. הֲבוּ לֵיהּ סָבַר מָאי נִיהוּ קִידוּשָׁא רַבָּא אָמַר מִכְדִי כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן בּוֹרֵא פְּרֵי הַגֶּפֶן אֲמְרֵי בְּרֵישָׁא אָמַר בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְאָגִיד בֵּיהּ חַזְיֵיהּ לְהַהוּא סָבָא דְגָחִין וְשָׁתֵי קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ (קהלת ב) הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ. אֲמָרֵי בְּנֵי רִבִּי חִיָּיא מִי שֶׁלֹּא הִבְדִיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מַבְדִּיל וְהוֹלֵךְ בְּכָל הַשַּׁבָּת כֻּלּוֹ וְעַד כַּמָּה אָמַר רִבִּי זֵירָא עַד רְבִיעִי בְּשַׁבָּת כִּי הָא דָיָתִיב רִבִּי זֵירָא קָמֵיהּ דְרַב אָסֵי וַאֲמָרֵי לָהּ רַב אָסֵי קָמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְיָתִיב וְקָאָמַר לְעִנְיַן גִּיטִין חֲדָא בְּשַׁבַּתָּא תְּרֵי וּתְלָתָא בָּתַר שַׁבַּתָּא. אַרְבַּע וְחַמְשָׁא וּמַעֲלֵי יוֹמָא קָמֵי שַׁבַּתָּא. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אֲבָל לֹא עַל הָאוֹר. אָמַר רִבִּי בְּרוֹנָא אָמַר רַב הַנּוֹטֵל יָדָיו לֹא יְקַדֵּשׁ. אָמַר לְהוּ רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרָתָא אַכַּתִּי לָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב שַׁכַּחְתִּינְהוּ לִשְׁמַעְתְּתֵיהּ זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאִימְנָא קָמֵיהּ דְּרַב זִימְנִין דַחֲבִיבָא עָלֵיה רִיפְתָּא מְקַדֵּשׁ אַרִיפְתָּא זִמְנִין דַחֲבִיבָא לֵיה חַמְרָא מְקַדֵּשׁ אַחַמְרָא:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: על הנאמר בכתוב "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ח) כיצד מקיימים מצוה זו של זכירה — זוכרהו על היין בקידוש. אין לי אלא שעושים קידוש ביום, שהרי נאמר בכתוב לשון "יום", בלילה מנין שמקדשים? תלמוד לומר "זכור את יום השבת לקדשו" שמשמעו — מזמן שקדש היום.
על קושיה אחרונה זו תוהים: "בלילה מנין"? וכי זו שאלה? אדרבה, עיקר קדושא [הקידוש] בלילה הוא קדיש [מקדש] דכי קדיש — שאת תחלת יומא בעי לקידושי [היום צריך לקדש], ולא יתכן שיקדש היום כאשר הוא כבר באמצע! ותו [ועוד], בהמשך אותה ברייתא נאמר: בלילה מנין — תלמוד לומר: "זכור את יום", הרי התנא מיהדר אלילה [חוזר להביא ראיה לחובת קידוש בלילה] וקא נסיב ליה קרא דיממא [ומביא כתירוץ פסוק של יום]?
ומתרצים: הכי קאמר [כך אמר] כך יש לתקן את הברייתא: "זכור את יום השבת" כוונתו זוכרהו על היין בכניסתו, אין לי אלא שזוכר אותו בלילה ביום מנין שמצוה גם כן לעשות קידוש? תלמוד לומר: "זכור את יום השבת", ומן ההדגשה "יום" למדים שגם ביום יש לחזור ולקדש.
ושואלים: בקידוש של יום מאי [מה] מברך שהרי אינו יכול לקדש אז כבלילה! אמר רב יהודה: מביא יין ומברך עליו לפני הסעודה "בורא פרי הגפן". מסופר: רב אשי איקלע [נזדמן] לעיר מחוזא, אמרו ליה [לו] החכמים שם: ליקדיש לן מר קידושא רבה [יקדש לנו אדוני ביום השבת קידוש גדול] ומיד אחר כך הבו ליה [נתנו לו] כוס יין.
והוא לא ידע למה הם מתכוונים כשהם אומרים "קידושא רבה" שמא מוסיפים הם דברים בקידוש היום, סבר: מאי ניהו "קידושא רבה" [מה הוא זה קידוש גדול] שהם אומרים? אמר בלבו: מכדי [הרי] כל הברכות כולן הטעונות כוס — "בורא פרי הגפן" אמרי ברישא [אומרים בתחילה], ולכן אמר "בורא פרי הגפן" ואגיד ביה [והאריך בו] לחכות אם מצפים הם לברכה נוספת, חזייה לההוא סבא דגחין ושתי [ראה לזקן אחד שהיה שם שגוחן על הכוס שלו ושותה] והבין שזה סוף הברכה, קרי אנפשיה [קרא על עצמו] "החכם עיניו בראשו" (קהלת ב, יד) שמתוך התבוננותו למד כיצד לנהוג.
ב הבאנו קודם לכן ש אמרי [אמרו] בני ר' חייא: מי שלא הבדיל במוצאי שבת — מבדיל והולך בכל השבת (השבוע) כולו. ושואלים: ועד כמה, עד איזה יום בשבוע מבדיל, האם עד סוף השבוע? אמר ר' זירא: עד יום רביעי בשבת ומאז והלאה כבר אינו נחשב לשבוע זה.
כי הא [כמו מעשה זה] דיתיב [שישב] ר' זירא קמיה [לפני] רב אסי, ואמרי לה [ויש אומרים] רב אסי הוא שישב קמיה [לפני] ר' יוחנן, ויתיב וקאמר [וישב ואמר]: לענין נוסח כתיבת גיטין חדא בשבתא, תרי ותלתא — בתר שבתא [יום ראשון בשבת, שני ושלישי קרויים לאחר השבת] ואם בנוסח הגט או בתנאי שבו מוגדר זמן כ"אחר השבת" — הכוונה היא לימים ראשון, שני או שלישי בשבוע. ארבע וחמשא ומעלי יומא — "קמי שבתא" [רביעי וחמישי וערב יום השבת, הם נקראים "לפני השבת"]. וכן הוא לענין הבדלה שימים אלו נחשבים עדיין כ"אחר השבת" וראויים להבדלה.
אמר ר' יעקב בר אידי: אבל המבדיל בתוך ימות השבוע לא מברך על האור (אש), שאין זה זמנו, שתיקנו ברכה זו רק במוצאי שבת, זמן בריאת האש.
ג אמר רב ברונא אמר רב:
הנוטל ידיו לפני אכילת לחם לא יקדש לאחר הנטילה, משום שהקידוש מפסיק בין נטילת ידים ואכילה, ויצטרך ליטול ידיו ולברך בשנית, אלא ישמע קידוש מאחר. אמר להו [להם] רב יצחק בר שמואל בר מרתא: אכתי [עדיין] לא עבר זמן מאז נח נפשיה [נחה נפשו, נפטר] רב וכבר שכחנינהו לשמעתתיה [שכחנו את הלכותיו]. זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה [פעמים רבות הייתי עומד לפני] רב, ואז ראיתי כי זימנין דחביבא עליה ריפתא [פעמים שחביבה היתה עליו הפת] — היה מקדש אריפתא [על הפת] והיה נוטל את ידיו תחילה ומקדש על הפת עצמה, ואוכל מיד. זימנין דחביבא ליה חמרא [פעמים שחביב לו היין] — היה מקדש אחמרא [על היין]. ומכל מקום למדנו שהקידוש אינו נחשב כהפסקה בין נטילת ידים ואכילה.

זוהר ספר הזהר, תרומה נ״ג

פָּתַח רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר (דברים ח') הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בְהַהוּא מַדְבְּרָא שָׁלְטָא סִטְרָא אַחֲרָא וּבְעַל כָּרְחֵיהּ אָזְלוּ יִשְׂרָאֵל עָלֵיהּ וְתָבְרוּ חֵילֵיהּ אַרְבָּעִין שְׁנִין וְאִי יִשְׂרָאֵל יִשְׁתַּכְּחוּ זַכָּאִין בְאִינוּן אַרְבָּעִין שְׁנִין הֲוָה מִתְעַבְּרָא הַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא מֵעָלְמָא וּמִדְּקָא אַרְגִיזוּ לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא כָּל אִינוּן זִמְנִין אִתְתַּקַּף הַהוּא סִטְרָא וְנָפְלוּ כֻלְּהוּ תַמָּן תְּחוֹת רְשׁוּתֵיהּ וְשׁוּלְטָנוּתֵיהּ דְרָזָא דִמְהֵימְנוּתָא גוֹ אֶמְצָעִיתָא דִנְקוּדָה דְכָל (עָלְמָא) אַרְעָא קַדִּישָׁא בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים וְאַף עַל גַּב דְהַשְׁתָּא לָאו אִיהוּ בְקִיוּמָא בִּזְכוּתֵיהּ כָּל עָלְמָא אִתְזָן וּמְזוֹנָא וְסִפּוּקָא מִתַּמָּן נַפְקָא לְכֹלָא בְּכָל אָתַר סִתְרָא דְיִשּׁוּבָא וּבְגִין כַּךְ אַף עַל גַּב דְּיִשְׂרָאֵל הַשְׁתָּא לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא עִם כָּל דָּא מֵחֵילָא וּזְכוּתָא דְאַרְעָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּכַח מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא לְכָל עָלְמָא וְעַל דָּא כְתִיב (שם) וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה דְהָא וַדַּאי בְגִינָהּ מְזוֹנָא וְסִפּוּקָא אִשְׁתְּכַח בְעָלְמָא מָאן דְּאִתְעֲדֵן עַל פְּתוֹרֵיהּ וּמִתְעַנֵּג בְּאִינוּן מֵיכְלִין אִית לֵיהּ לְאַדְכָּרָא וּלְדַאֲגָא עַל קְדוּשָׁה דְאַרְעָא קַדִּישָׁא וְעַל הֵיכָלָא דְמַלְכָּא דְקָא אִתְחֲרִיב וּבְגִין הַהוּא עֲצִיבוּ דְאִיהוּ קָא מִתְעַצֵב עַל פְּתוֹרֵיהּ בְהַהוּא חֶדְוָה וּמִשְׁתְּיָא דְתַמָּן קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא חָשִׁיב עָלֵיהּ כְּאִילוּ בָנָה בֵיתֵיהּ וּבָנָה כָל אִינוּן חַרְבֵי דְבֵי מַקְדְּשָׁא זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ:

תרגום הזוהרפָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר: הַמּוֹלִיכֲךְ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. בַּמִּדְבָּר הַהוּא שׁוֹלֵט הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּבְעַל כָּרְחָם, הָלְכוּ יִשְׂרָאֵל עָלָיו וְשָׁבְרוּ כֹּחוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה. וְאִם יִשְׂרָאֵל הָיוּ נִמְצָאִים צַדִּיקִים בְּאַרְבָּעִים הַשָּׁנָה הָאֵלּוּ, הָיוּ מַעֲבִירִים אֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא הַהוּא מִן הָעוֹלָם. וּמִשּׁוּם שֶׁהִכְעִיסוּ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל פַּעַם, נִתְחַזֵּק הַסִּטְרָא אָחֳרָא הַהוּא, וְנָפְלוּ כֻּלָּם שָׁם תַּחַת רְשׁוּתוֹ. מֶמְשַׁלְתָּהּ שֶׁל סוֹד הָאֱמוּנָה הִיא תּוֹךְ הַנְּקוּדָה הָאֶמְצָעִית שֶׁל כָּל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, בְּבֵית קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. וְאַף עַל פִּי שֶׁעַתָּה אֵינוֹ מִתְקַיֵּם, עִם כָּל זֶה, בִּזְכוּתוֹ נִזּוֹן כָּל הָעוֹלָם, וּמָזוֹן וְכַלְכָּלָה יוֹצְאִים מִשָּׁם לַכֹּל, בְּכָל מָקוֹם צַד הַיִּשּׁוּב. וּמִשּׁוּם זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל הֵם מִחוּץ לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, עִם כָּל זֶה, מֵהַכֹּחַ וְהַזְּכוּת שֶׁל הָאָרֶץ נִמְצָאִים מָזוֹן וְכַלְכָּלָה בָּעוֹלָם. וְעַל כֵּן כָּתוּב, וּבֵרַכְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךְ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ. עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה וַדַּאי, כִּי בִּזְכוּתָהּ נִמְצָא מָזוֹן וְכַלְכָּלָה בָּעוֹלָם. מִי שֶׁמִּתְעַדֵּן עַל שֻׁלְחָנוֹ וּמִתְעַנֵּג בְּמַאֲכָלִים, יֵשׁ לוֹ לִזְכּוֹר וְלִדְאוֹג עַל הַקְּדוּשָׁה שֶׁל הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, וְעַל הֵיכָל הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּחֱרָב. וּבִזְכוּת הָעֶצֶב הַהוּא שֶׁנֶּעֱצָב עַל שֻׁלְחָנוֹ שָׁם, בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה וְהַמִּשְׁתֶּה שֶׁלּוֹ, חוֹשֵׁב עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ בָּנָה בֵּיתוֹ, וּבָנָה כָּל אֵלּוּ הַחוּרְבוֹת שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב: ט׳-י׳

א. כֵּיוַן שֶׁהִתְחִיל הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה אָסוּר לְסַפֵּר אֲפִלּוּ בִּדְבַר הֲלָכָה אֶלָּא הַכֹּל שׁוֹמְעִין וְשׁוֹתְקִין וּמֵשִׂימִין לִבָּם לְמַה שֶׁהוּא קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה ח) וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה. וְאָסוּר לָצֵאת מִן בֵית הַכְּנֶסֶת בְּשָׁעָה שֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא וּמוּתָּר לָצֵאת בֵּין אִישׁ לְאִישׁ וּמִי שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּמִיד וְתוֹרָתוֹ אוּמְנָתוֹ מוּתָּר לוֹ לַעֲסוֹק בְּתַלְמוּד תּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה:

ב. מִימוֹת עֶזְרָא נָהֲגוּ שֶׁיְּהֵא שָׁם תּוּרְגְמָן מְתַרְגֵּם לָעָם מַה שֶׁהַקּוֹרֵא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁיָּבִינוּ עִנְיַן הַדְּבָרִים. וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא פָּסוּק אֶחָד בִּלְבַד וְשׁוֹתֵק עַד שֶׁיְּתַרְגֵם אוֹתוֹ הַתּוּרְגְמָן וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא פָּסוּק שֵׁנִי. וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשָּׁאי לִקְרוֹת לִמְתוּרְגְמָן יוֹתֵר מִפָּסוּק אֶחָד:

מוסר ספר חסידים קמ״ח

שְׁלשָֹׁה דְבָרִים בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָדָם אָזְנַיִם עֵינַיִם לָשׁוֹן. אָזְנַיִם לִשְׁמוֹעַ. עֵינַיִם לִרְאוֹת. לָשׁוֹן לְדַבֵּר. וְהֵם הַדְּבָרִים שֶׁמַעֲשֵׂה הָאָדָם נַעֲשָׂה עַל יְדֵיהֶם אִלּוּ לֹא הָיוּ לוֹ אָזְנַיִם לֹא הָיָה שׁוֹמֵעַ דִּבְרֵי הֲבָאי וְכַמָּה עֲבֵירוֹת אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי שְׁמִיעָתָם וְהוּא הוֹלֵךְ וְעוֹבֵר. שָׁמַע שֶׁיֵּשׁ לְשָׁם אִשָּׁה אוֹ מָמוֹן אֲשֶׁר יוּכַל לִגְנוֹב אִלּוּ לֹא הָיוּ לוֹ עֵינַיִם לֹא הָיָה צוֹפֶה בְּעֶרְוָה וּמִתְאַוֶּה לָהּ וְכַמָּה דְּבָרִים אִלּוּ לֹא הָיָה לוֹ לָשׁוֹן לֹא הָיָה מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע וְכַמָּה חַטָאִים שֶׁל הֲבָאי עַל יְדֵי הַלָּשׁוֹן. מַה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד גֶּדֶר וְחוֹמָה. לְהַבְדִּיל בָּאָדָם וּלְהַרְחִיק מִן הָעֲבֵירָה:

פרשת מסעי יום שני

תורה במדבר ל״ג: ז׳-י׳