חק לישראל - פרשת מסעי יום שלישי

רש״ייְלִ֥יד בַּ֖יִת. בֶּן הָאָמָה:
כְּפִירִים. מְלָכִים:
נִצְּתוּ. נִצְּתוּ בָּאֵשׁ:
גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס. הֵם מִצְרַיִם שֶׁאַתֶּם בּוֹטְחִים עֲלֵיהֶם לְעֶזְרָה:
הֲלֹא זֹאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ. הֲלֹא אֶת הָרָעָה וְאֶת הַפּוּרְעָנוּת הַזֹּאת תִּגְרֹם לָךְ הָאַשְׁמָה וְהֶעָוֹן אֲשֶׁר עָזַבְתְּ אֶת ה׳ אֱלֹהַיִךְ:
בְּעֵת מוֹלִיכֵךְ בַּדָּרֶךְ. שֶׁהָיָה מְלַמֵּד אוֹתְךָ דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה:

כתובים תהילים ע״ד: ח׳-י״ב

רש״יאָמְר֣וּ בְ֭לִבָּם נִינָ֣ם יָ֑חַד. נִינָם מוֹשְׁלֵיהֶם, וְכֵן (תהלים עב: יז) ״יָנוֹן שְׁמוֹ״, (משלי כט: כא) ״וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן״. כָּל מוֹשְׁלֵיהֶם מַחֲשָׁבָה אַחַת לָהֶם, הָרִאשׁוֹנִים כָּאַחֲרוֹנִים, לְהִזְדַּוֵּג לְפַטְרוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִזְדַּוְּגוּ לָהֶם. וְתֵדַע שֶׁהֲרֵי שָׂרְפוּ כָל מוֹעֲדֵי אֵל שֶׁהָיוּ בָּאָרֶץ, כָּל בָּתֵּי וַעַד שֶׁלּוֹ: פְּלִשְׁתִּים הֶחֱרִיבוּ שִׁילֹה, נְבוּכַדְנֶאצַּר הֶחֱרִיב בַּיִת רִאשׁוֹן, וַאֲחֵרִים הֶחֱרִיבוּ בַּיִת שֵׁנִי:
אוֹתוֹתֵינוּ. שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ בְּיַד נְבִיאֶיךָ, אֵין אָנוּ רוֹאִים אוֹתָם בְּיָמִים רַבִּים שֶׁאָנוּ בַּגּוֹלָה. נִתְנַבֵּא אָסָף עַל יְמֵי הַגָּלוּת:
מִקֶּרֶב חֵיקְךָ כַלֵּה. הַשְׁלִיכָהּ וְהוֹצֵא אוֹתָהּ מִתּוֹךְ חֵיקְךָ וְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֶיךָ, כַּלֵּה לְשׁוֹן גָּרֵשׁ כְּמוֹ ״כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ״ (שמות יא: א):

משנה משנה סוטה א׳

ברטנורההַמְּקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ. אַף עַל גַּב דְּהַמְּקַנֵּא מַשְׁמַע דִּיעֲבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לֹא, הַהֲלָכָה הִיא שֶׁחַיָּב אָדָם לְקַנְאוֹת לְאִשְׁתּוֹ אִם הִיא צְרִיכָה לְכָךְ. וּלְקַמָּן מְפָרֵשׁ כֵּיצַד מְקַנֵּא:
מְקַנֵּא לָהּ עַל פִּי שְׁנַיִם. אִם בָּא לְהַשְׁקוֹתָהּ מֵי הַמָּרִים, צָרִיךְ לְהָבִיא שְׁנֵי עֵדִים וְלוֹמַר לָהּ בִּפְנֵיהֶם אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי. וְאִם לֹא קִנֵּא לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם, אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת עָלָיו בִּסְתִירָה זוֹ וְאֵינוֹ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ:
עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. אֲפִלּוּ אֵין עֵדִים שֶׁנִּסְתְּרָה אֶלָּא עֵד אֶחָד, אוֹ הוּא עַצְמוֹ אוֹמֵר רְאִיתִיהָ שֶׁנִּסְתְּרָה אַחַר שֶׁקִּנֵּאתִי לָהּ, נֶאֶסְרָה בִּסְתִירָה זוֹ עַד שֶׁתִּשְׁתֶּה, שֶׁסְּתִירָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ עָלָיו מִסָּפֵק:
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כוּ'. צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים אַף לִסְתִירָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְאַף עַל פִּי כֵן אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דְּבַזְּמַן הַזֶּה לֹא לֵימָא אֱינִישׁ לְבֵיתֵיהּ אֲפִלּוּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי, שֶׁיֵּשׁ לָחוּשׁ לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר מְקַנֵּא אָדָם לְאִשְׁתּוֹ עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאִם נִסְתְּרָה אַחַר שֶׁקִּנֵּא לָהּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, נֶאֶסְרָה עָלָיו אִסּוּר עוֹלָם בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין שָׁם מֵי הַמָּרִים:

עיקר תוספות יום טוב(א) לָאו מֵהַמְּקַנֵּא דִּיֵּק, שֶׁיָּכוֹל לְפָרֵשׁ הַבָּא לְקַנְאוֹת, אֶלָּא כִּדְפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, מִדְּלֹא תָּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מְקַנֵּא אָדָם לְאִשְׁתּוֹ. תּוֹסָפוֹת. וְלִישְׁנָא דִמְקַנֵּא לְשׁוֹן כַּעַס הוּא, שֶׁמַּכְעִיסָהּ וּמַקְנִיטָהּ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י כְּמוֹ הֵם קִנְאוּנִי [דְּבָרִים לב]. כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר [מִשְׁלֵי ו]. וְלַהֲלָכָה שֶׁכָּתַב הָרַ"ב דְּחַיָּב לְקַנְאוֹת לִישְׁנָא דְּהַתְרָאָה כְּמוֹ וַיְקַנֵּא ה'‏ לְאַרְצוֹ [יוֹאֵל ב]. גְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ב) עַל פִּי כוּ'. דִּסְתִירָה אִתַּקַּשׁ לְטֻמְאָה, דִּכְתִיב וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה. וּבְטֻמְאָה כֻּלֵּי עָלְמָא מוֹדוּ דְּעֵד אֶחָד נֶאֱמָן לְאַחַר קִנּוּי כוּ'. גְּמָרָא:
(ג) הָכִי יָלֵיף לָהּ בַּגְּמָרָא דַּף כ"ח:
(ד) פֵּרוּשׁ, אֲפִלּוּ עַל פִּי שְׁנַיִם כוּ'. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ מֵי הַמָּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאִם תִּסָּתֵר עַל פִּי עַצְמוֹ אוֹ עַל פִּי עֵד אֶחָד תֵּאָסֵר עָלָיו עוֹלָמִית, הוֹאִיל וְאֶפְשָׁר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁתִּסָּתֵר עַל פִּי שְׁנַיִם וְאָז יַשְׁקֶנָּה, לְפִיכָךְ רְשׁוּת אוֹ חוֹבָה לְקַנְאוֹת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁתָּשׁוּב לְהֵתֵּרָהּ, אָסְרוּ לְקַנְאוֹת כְּלָל:

ברטנורהכֵּיצַד הוּא מְקַנֵּא לָהּ אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אַל תְּדַבְּרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי כוּ'. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ לְמַתְנִיתִין הָכִי, אָמַר לָהּ בִּפְנֵי שְׁנַיִם אַל תְּדַבְּרִי וְדִבְּרָה, אַל תְּדַבְּרִי וְנִסְתְּרָה, וְלֹא כְּלוּם הוּא וְאֵינָהּ אֲסוּרָה לֹא לְבַעְלָהּ וְלֹא לַתְּרוּמָה. אָמַר לָהּ אַל תִּסָּתְרִי וְדִבְּרָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא בַּסֵּתֶר, עֲדַיִן מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה אִם אֵשֶׁת כֹּהֵן הִיא: נִכְנְסָה עִמּוֹ לְבֵית הַסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה עִמּוֹ כְדֵי טֻמְאָה אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וַאֲסוּרָה לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְשִׁעוּר כְּדֵי טֻמְאָה, כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת וּלְגָמְעָהּ:
וְאִם מֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבָּמֶת. וְאִם מֵת בַּעְלָהּ קֹדֶם שֶׁיַּשְׁקֶנָּה, חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. דִּכְתִיב בְּאִשָּׁה שֶׁמָּצָא בָּהּ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כד) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר, וְדָרְשִׁינַן לְאִישׁ אַחֵר וְלֹא לַיָּבָם. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינָהּ מֻתֶּרֶת לְזָר בְּלֹא חֲלִיצָה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁאִם הָיָה בַּעְלָהּ חַי לֹא הָיְתָה מֻתֶּרֶת בְּלֹא גֵּט, כָּךְ אֵינָהּ מֻתֶּרֶת מִן הַיָּבָם בְּלֹא חֲלִיצָה:

עיקר תוספות יום טוב(ה) וְאָמַר לָהּ לָאו פֵּרוּשָׁא דְכֵיצַד מְקַנֵּא לָהּ הוּא, אֶלָּא תַּרְתֵּי קָתָנֵי, וְהָכִי קָאָמַר, לֹא תְדַבְּרִי כוּ'. רַשִׁ"י:
(ו) לְבֵיתָהּ. כְּלוֹמַר לְבַעְלָהּ, שֶׁלֹּא אֲסָרָתָהּ תּוֹרָה מִסָּפֵק אֶלָּא עַל יְדֵי קִנּוּי:
(ז) בְּאֵשׁ בֵּינוֹנִית. הָרַ"מ:
(ח) בַּתְּרוּמָה. כִּדְיָלְפִינַן לְקַמָּן שְׁלֹשָׁה וְנִטְמְאָה אֲמוּרִים בַּפָּרָשָׁה, אֶחָד לַבַּעַל וְאֶחָד לַבּוֹעֵל וְאֶחָד לַתְּרוּמָה. רַשִׁ"י:

ג. וְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת מִלֶּאֱכֹל בַּתְּרוּמָה, הָאוֹמֶרֶת טְמֵאָה אֲנִי לְךָ, וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה, וְהָאוֹמֶרֶת אֵינִי שׁוֹתָה, וְשֶׁבַּעְלָהּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַשְׁקוֹתָהּ, וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. כֵּיצַד עוֹשֶׂה לָהּ, מוֹלִיכָהּ לְבֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם, וּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ:

ברטנורהוְאֵלּוּ אֲסוּרוֹת לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ הִיא בַּת כֹּהֵן. וְאִלּוּ שְׁאָר סוֹטוֹת אֵינָן אֲסוּרוֹת אֶלָּא עַד שֶׁיִּשְׁתּוּ וְיִמָּצְאוּ טְהוֹרוֹת:
וְשֶׁבָּאוּ עֵדִים שֶׁהִיא טְמֵאָה. וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁשָּׁתְתָה וְלֹא בָּדְקוּהָ הַמַּיִם, אֲסוּרָה אִסּוּר עוֹלָם. לְפִי שֶׁאֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֵדִים שֶׁנִּטְמֵאת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ה) וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ, דְּלֵיכָּא דְּיָדַע בָּהּ הוּא שֶׁהַמַּיִם בּוֹדְקִים, אֲבָל אִיכָּא דְּיָדַע בָּהּ, אֲפִלּוּ הָעֵדִים הֵם בִּמְדִינַת הַיָּם, אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים:
וְשֶׁבַּעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ בַדֶּרֶךְ. דְּשׁוּב אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים אוֹתָהּ, דִּכְתִיב (במדבר ה) וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן, בִּזְמַן שֶׁהָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן, שֶׁלֹּא בָּא עָלֶיהָ לְאַחַר סְתִירָה, אָז וְהָאִשָּׁה הַהִיא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ. אֵין הָאִישׁ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן, אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִים אֶת אִשְׁתּוֹ:
שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים. שֶׁיֵּדְעוּ לְהַתְרוֹת בּוֹ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּעְלָהּ נֶאֱמָן עָלֶיהָ. אִם הַבַּעַל נֶאֱמָן עַל אִשְׁתּוֹ בְּאִסּוּר חָמוּר שֶׁל נִדָּה, לֹא יְהֵא נֶאֱמָן בְּאִסּוּר קַל שֶׁל לָאו גְּרֵידָא. וְטַעֲמַיְהוּ דְּרַבָּנָן, מִתּוֹךְ שֶׁאִסּוּר קַל הוּא, תַּקִּיף עֲלֵיהּ יִצְרֵיהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(ט) עֵדִים. הוּא הַדִּין לְעֵד אֶחָד, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהֶאֱמִינָה תּוֹרָה לְעֵד אֶחָד הֲרֵי כָּאן שְׁנַיִם. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ מִשְׁנָה ב'‏ פֶּרֶק ט"ז דִּיבָמוֹת:
(י) אַף עַל גַּב דְּדָרְשִׁינַן לֵיהּ לְעֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּסוֹטָה, אֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִיְדֵי פְשׁוּטוֹ וְדָרְשִׁינַן לֵיהּ נַמִּי הָכִי. רַשִׁ"י:
(יא) וַהֲדַר אָמַר לְהוּ רַבִּי יְהוּדָה מִקְּרָא דִּכְתִיב וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן, מִן הַתּוֹרָה הָאִישׁ מֵבִיא אֶת אִשְׁתּוֹ. גְּמָרָא:

ד. הָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ כְדֶרֶךְ שֶׁמְּאַיְּמִין עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת. וְאוֹמְרִים לָהּ, בִּתִּי, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה שְׂחוֹק עוֹשֶׂה, הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה, הַרְבֵּה שְׁכֵנִים הָרָעִים עוֹשִׂים. עֲשִׂי לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁלֹּא יִמָּחֶה עַל הַמָּיִם. וְאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ דְּבָרִים שֶׁאֵינָהּ כְּדַאי לְשׁוֹמְעָן, הִיא וְכָל מִשְׁפַּחַת בֵּית אָבִיהָ:

ברטנורההָיוּ מַעֲלִין אוֹתָהּ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל. דִּכְתִיב בְּסוֹטָה (שם) וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֶת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת, וּכְתִיב הָתָם (דברים יז) עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, מַה לְּהַלָּן בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל אַף כָּאן בְּבֵית דִּין הַגָּדוֹל:
וּמְאַיְּמִין עָלֶיהָ. כְּדֵי שֶׁתּוֹדֶה:
הַרְבֵּה יַלְדוּת עוֹשָׂה. וְגוֹרֵם לְיַלְדָּה שֶׁתָּבֹא לִידֵי קִלְקוּל:
דְּבָרִים שֶׁאֵינָן כְּדַאי לְשׁוֹמְעָן. שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִשְׁמֹעַ אוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁאוֹמְרִים לְפָנֶיהָ מִמַּעֲשֵׂיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים, כְּגוֹן יְהוּדָה הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר, רְאוּבֵן הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ בְּמַעֲשֵׂה בִּלְהָה:

עיקר תוספות יום טוב(יב) כְּדֶרֶךְ. כְּלוֹמַר כְּמוֹ שֶׁמְּאַיְּמִין יוֹתֵר עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת מֵעַל עֵדֵי מָמוֹנוֹת, כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין, כְּמוֹ כֵן מְאַיְּמִין יוֹתֵר עַל הָאִשָּׁה. אֲבָל לֹא שֶׁאוֹתוֹ אִיּוּם עַצְמוֹ אוֹמְרִים בָּאִשָּׁה, שֶׁאֵין עִנְיָנוֹ לְעִנְיָנָהּ כְּלָל:
(יג) כְּשֶׁאָמַר יְהוּדָה צָדְקָה מִמֶּנִּי, עָמַד רְאוּבֵן וְאָמַר בִּלְבַּלְתִּי יְצוּעֵי אָבִי. תַּנְחוּמָא:
(יד) וְכָל מִשְׁפַּחַת כוּ'. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִמְצָאִין אַנְשֵׁי בֵּיתָהּ וּמִשְׁפַּחְתָּהּ בְּזִכְרוֹן אֵלּוּ הַדְּבָרִים. הָרַמְבַּ"ם:

ה. אִם אָמְרָה טְמֵאָה אָנִי, שׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ וְיוֹצֵאת. וְאִם אָמְרָה טְהוֹרָה אָנִי, מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁעַל פֶּתַח שַׁעַר נִקָּנוֹר, שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת, וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָעִים. וְכֹהֵן אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ, אִם נִקְרְעוּ נִקְרָעוּ, אִם נִפְרְמוּ נִפְרָמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבָּהּ, וְסוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה לִבָּהּ נָאֶה, לֹא הָיָה מְגַלֵּהוּ. וְאִם הָיָה שְׂעָרָהּ נָאֶה, לֹא הָיָה סוֹתְרוֹ:

ברטנורהשׁוֹבֶרֶת כְּתֻבָּתָהּ. כּוֹתֶבֶת שׁוֹבֵר עַל כְּתֻבָּתָהּ, זָנִיתִי וְאִבַּדְתִּי כְּתֻבָּתִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תוּכַל לַחְזֹר וְלִתְבֹּעַ כְּתֻבָּתָהּ מִמֶּנּוּ. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין כּוֹתְבִין כְּתֻבָּה אֶלָּא סוֹמְכִין עַל תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא שֶׁכּוֹתֶבֶת שׁוֹבֵר, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁכּוֹתְבִים כְּתֻבָּה, מְקָרַעַת כְּתֻבָּתָהּ וְאֵינָהּ כּוֹתֶבֶת שׁוֹבֵר:
מַעֲלִין אוֹתָהּ לְשַׁעַר הַמִּזְרָח. מַעֲלִין וּמוֹרִידִין אוֹתָהּ כְּדֵי לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה:
שֶׁעַל פֶּתַח שַׁעַר נִקָּנוֹר. אָדָם שֶׁשְּׁמוֹ נִקָּנוֹר שֶׁהֵבִיא דְּלָתוֹת לְאוֹתוֹ פֶּתַח מֵאֶלֶכְּסַנְדְרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם וְנַעֲשׂוּ לוֹ נִסִּים וְנִקְרָא שַׁעַר נִקָּנוֹר עַל שְׁמוֹ כִּדְאָמְרִינַן בְּיוֹמָא [דַּף לח]:
שֶׁשָּׁם מַשְׁקִין אֶת הַסּוֹטוֹת. דְּבָעִינַן לִפְנֵי ה':
וּמְטַהֲרִין אֶת הַיּוֹלְדוֹת. כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ עַל גַּבֵּי קָרְבָּנָן. וְהוּא הַדִּין זָבִין וְזָבוֹת הַטְּעוּנִים קָרְבָּן:
וּמְטַהֲרִין אֶת הַמְּצֹרָעִים. כְּדִכְתִיב (ויקרא יד) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר וְכוּ'‏ לִפְנֵי ה':
אוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ. בְּבֵית הַצַּוָּאר שֶׁלָּהֶן:
אִם נִקְרְעוּ. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, וְאִם נִפְרְמוּ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. פְּרִימָה גְּדוֹלָה מִקְּרִיעָה, שֶׁנִּקְרַע לִקְרָעִים הַרְבֵּה. לָשׁוֹן אַחֵר, פְּרִימָה מִן הַצְּדָדִין קְרִיעָה בָּאֹרֶךְ:
עַד שֶׁמְּגַלֶּה אֶת לִבָּהּ. דִּכְתִיב (במדבר ה) וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה, אֵין לִי אֶלָּא רֹאשָׁהּ, גּוּפָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר הָאִשָּׁה, אִם כֵּן מַה תַּלְמוּד לוֹמַר אֶת רֹאשׁ, מְלַמֵּד שֶׁסּוֹתֵר אֶת שְׂעָרָהּ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כוּ'. שֶׁמָּא תֵּצֵא זַכָּאָה וְיִתְגָּרוּ בָּהּ פִּרְחֵי כְהֻנָּה שֶּׁרָאוּ לִבָּהּ נָאֶה וְשַׂעֲרָהּ נָאֶה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(טו) וְיוֹצֵאת. וְאֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת, שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָּהּ עֵדִים בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה:
(טז) דְּאִי לָאו הָכִי מַאי מַעֲלִין, הָא הָתָם קָיְמָא לִפְנֵי הַסַּנְהֶדְרִין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית שֶׁבָּעֲזָרָה. גְּמָרָא. וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר מוֹרִידִין וּמַעֲלִין וּמוֹרִידִין:
(יז) הַמִּזְרָח. שַׁעַר הַחִיצוֹן שֶׁבּוֹ נִכְנָסִין לְהַר הַבַּיִת. לְשַׁעַר נִקָּנוֹר, וּמִשָּׁם לְשַׁעַר נִקָּנוֹר הוּא שַׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁבֵּין עֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים. רַשִׁ"י:
(יח) שֶׁשָּׁם כוּ'. וּבְמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ו'‏ דִשְׁקָלִים פֵּרֵשׁ הָרַ"ב שַׁעַר הַנָּשִׁים לַעֲמֹד עַל קָרְבָּנָן, הַיְנוּ בְּנִדָּר וְנִדָּב אוֹ שְׁאָר חוֹבוֹת שֶׁאֵינָן מְחֻסְּרֵי כַפָּרָה:
(יט) מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת עֲזָרָה עֹבִי חָלָל אוֹתוֹ שַׁעַר, מִפְּנֵי הַמְּצֹרָעִין שֶׁמַּכְנִיסִין יְדֵיהֶן לַבְּהוֹנוֹת לִתֵּן מִדַּם הָאָשָׁם עַל בֹּהֶן יָדָן, וּמְחֻסָּר כִּפּוּרִים שֶׁנִּכְנַס לָעֲזָרָה בְּכָרֵת, לְפִיכָךְ לֹא קִדְּשׁוּם, שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד בַּחֲלַל הַשַּׁעַר כוּ'. שֶׁאִם הָיָה כֹּהֵן מוֹצִיא אֶת דַּם הָאָשָׁם חוּץ לָעֲזָרָה הֲרֵי הוּא נִפְסַל בְּיוֹצֵא., לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַכְנִיס יָדוֹ לְתוֹךְ חֲלַל הָעֲזָרָה, וּבִיאַת מִקְצָת שָׁרֵי רַחֲמָנָא. רַשִׁ"י:
(כ) לֹא הָיָה כוּ'. אַף עַל גַּב דִּגְזֵרַת הַכָּתוּב הוּא, שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה לָאו מִעֲקַר הוּא. תּוֹסָפוֹת:
(כא) עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצוּיִין שָׁם בָּעֲזָרָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָעָם. רַשִׁ"י. וְאִם הָיוּ פּוֹרְסִין סָדִין בֵּינָהּ לְבֵין הָאֲנָשִׁים לֹא הָיָה נִוּוּל כָּל כָּךְ בִּפְנֵי הַנָּשִׁים כְּמוֹ בָּאֲנָשִׁים, שֶׁאֵין אִשָּׁה בּוֹשָׁה מִפְּנֵי חַבְרוֹתֶיהָ, וְלֹא יִוָּסְרוּ. תּוֹסָפוֹת:

ו. הָיְתָה מִתְכַּסָּה בִלְבָנִים, מְכַסָּהּ בִּשְׁחוֹרִים. הָיוּ עָלֶיהָ כְלֵי זָהָב וְקַטְלָיאוֹת, נְזָמִים וְטַבָּעוֹת, מַעֲבִירִים מִמֶּנָּה כְּדֵי לְנַוְּלָהּ. וְאַחַר כָּךְ מֵבִיא חֶבֶל מִצְרִי וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ. וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת, חוּץ מֵעֲבָדֶיהָ וְשִׁפְחוֹתֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבָּהּ גַּס בָּהֶן. וְכָל הַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כג) וְנִוַּסְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה:

ברטנורההָיְתָה מִתְכַּסָּה בִלְבָנִים מְכַסָּהּ בִשְׁחוֹרִים. וְאִם הָיוּ שְׁחוֹרִים יָפִין לָהּ, מְכַסָּהּ בִּבְגָדִים מְכֹעָרִים:
קַטְלָיוֹת. עֲנָקִים שֶׁמְּשִׂימִים סְבִיב הַצַּוָּאר. וּמִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה חוֹנֶקֶת עַצְמָהּ בָּהֶם כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה בַּעֲלַת בָּשָׂר נִקְרָאִים קַטְלָיוֹת:
נְזָמִים וְטַבָּעוֹת מַעֲבִירִים מִמֶּנָּה. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דְּלֹא תֵימָא שֶׁיָּנִיחוּ לָהּ הַנְּזָמִים וְהַטַּבָּעוֹת אַחַר שֶׁקָּרְעוּ בְּגָדֶיהָ וְגִלּוּ אֶת לִבָּהּ, שֶׁזֶּה יוֹתֵר גְּנַאי לָהּ, כְּמוֹ שֶׁגְּנַאי יוֹתֵר לְאָדָם עָרוּם שֶׁיֵּלֵךְ בְּמִנְעָלִים בְּרַגְלָיו מִלֵּילֵךְ יָחֵף, קָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא:
חֶבֶל מִצְרִי. מְפָרֵשׁ בַּיְרוּשַׁלְמִי, לְפִי שֶׁעָשְׂתָה מַעֲשֵׂה מִצְרַיִם. וְאִם אֵין חֶבֶל מִצְרִי מֵבִיא שְׁאָר חֲבָלִים:
וְקוֹשְׁרוֹ לְמַעְלָה מִדַּדֶּיהָ. שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בְּגָדֶיהָ וְתִשָּׁאֵר עֲרוּמָה:
וְכָל הָרוֹצֶה לִרְאוֹת בָּא לִרְאוֹת. וְדַוְקָא בַּאֲנָשִׁים רְשׁוּת וְאֵינוֹ חוֹבָה. אֲבָל בְּנָשִׁים, חוֹבָה עַל כָּל הַנָּשִׁים הַמְּצוּיוֹת שָׁם לָבֹא וְלִרְאוֹת, כְּדִכְתִיב וְנִוַּסְּרוּ כָל הַנָּשִׁים:
וְכָל הַנָּשִׁים מֻתָּרוֹת לִרְאוֹתָהּ. חַיָּבִין לִרְאוֹתָהּ. הָכִי מְפָרֵשׁ לַהּ בַּגְּמָרָא:

עיקר תוספות יום טוב(כב) נְזָמִים. הֵם תַּכְשִׁיטֵי הָאַף. הָרַמְבַּ"ם. וּמִלְּשׁוֹן הָרַ"ב פֶּרֶק ו'‏ דְּשַׁבָּת גַּם דְּאֹזֶן בִּכְלַל:
(כג) לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בִּתְחִלַּת פָּרָשַׁת עֲרָיוֹת כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ'. וְאַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר כְּמוֹ כֵן וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן וְגוֹ', וְיִקְּחוּ חֶבֶל שֶׁבַּמְּדִינָה, כָּל הַשִּׁנּוּיִים שֶׁנּוּכַל לַעֲשׂוֹת עוֹשִׂין כְּדֵי לְנַוְּלָהּ, וּלְפִיכָךְ לוֹקְחִין חֶבֶל מִצְרִי שֶׁלֹּא מֵהַמְּדִינָה. תּוֹסָפוֹת. וְכֵן יֵשׁ לְפָרֵשׁ כְּפִיפָה מִצְרִית דְּרֵישׁ פֶּרֶק ב'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כד) גַּס. כְּשֶׁהָאָדָם רוֹאֶה בְּנֵי בֵיתוֹ דַּעְתּוֹ מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו וְלֹא תִירָא וְלֹא תוֹדֶה. וְאָנוּ מְבַקְּשִׁין שֶׁתּוֹדֶה וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַקָּדוֹשׁ עַל הַמַּיִם. רַשִׁ"י:

ברטנורההַמָּקוֹם נִוְּלָהּ. שֶׁמְּגַלֶּה כֹּהֵן אֶת רֹאשָׁהּ וְסוֹתֵר אֶת שַׂעֲרָה וְקוֹרֵעַ אֶת בְּגָדֶיהָ:
הִיא גִלְּתָה אֶת עַצְמָהּ. יָשְׁבָה בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְגִלְּתָה עַצְמָהּ לַנּוֹאֵף:
הַמָּקוֹם גִּלָּה עָלֶיהָ. שֶׁכֹּהֵן מַעֲמִידָהּ עַל שַׁעַר נִקָּנוֹר וּמַרְאֶה קְלוֹנָהּ לַכֹּל:
בַּיָּרֵךְ הִתְחִילָה בָעֲבֵרָה תְחִלָּה. בְּדֶרֶךְ תַּשְׁמִישׁ הַיָּרֵךְ נֶהֱנֶה תְּחִלָּה בְּקֵרוּב בָּשָׂר:
וּשְׁאָר כָּל הַגּוּף לֹא פָלֵט. שְׁאָר אֶבְרֵי גּוּפָהּ אֵינָם פְּלֵטִים מִן הַחֹלִי, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻזְכְּרוּ בַּמִּקְרָא אֶלָּא בֶּטֶן וְיָרֵךְ:

עיקר תוספות יום טוב(כה) תְּחִלָּה. לְקַלֵּל אוֹתָהּ, דִּכְתִיב בְּתֵת ה'‏ אֶת יְרֵכֵךְ נוֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. רַשִׁ"י. וּבַגְּמָרָא הָא כְּתִיב וְצָבְתָה בִּטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ. אָמַר אַבַּיֵי כִּי לָיֵיט לָיֵיט תְּחִלָּה יָרֵךְ וַהֲדַר בֶּטֶן, וּמַיָּא כִּי אוֹרְחַיְהוּ בַּדְקֵי בֶּטֶן בָּרֵישָׁא וַהֲדַר יָרֵךְ. בִּקְלָלָה נַמִּי הָכְתִּיב לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ, הַהִיא דְמוֹדַע לָהּ כֹּהֵן דְּבֶטֶן בָּרֵישָׁא וַהֲדַר יָרֵךְ, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לַעַז עַל מַיִם הַמָּרִים:

ח. שִׁמְשׁוֹן הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, לְפִיכָךְ נִקְּרוּ פְלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו. אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִשְׂעָרוֹ. וּלְפִי שֶׁבָּא עַל עֶשֶׂר פִּילַגְשֵׁי אָבִיו, לְפִיכָךְ נִתְּנוּ בוֹ עֶשֶׂר לוֹנְבִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יח) וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב. וּלְפִי שֶׁגָּנַב שְׁלשָׁה לְבָבוֹת, לֵב אָבִיו, וְלֵב בֵּית דִּין, וְלֵב יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם טו) וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בוֹ שְׁלשָׁה שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) וַיִּקַּח שְׁלשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם:

ברטנורהלֵב אָבִיו. אָמַר לוֹ אַבְשָׁלוֹם לְאָבִיו, כְּתֹב לִי שֶׁיֵּלְכוּ עִמִּי שְׁנַיִם אִישׁ שֶׁאֶבְחַר מִכָּל יִשְׂרָאֵל, כָּתַב לוֹ. וְהָיָה מַרְאֶה חוֹתָמוֹ שֶׁל אָבִיו לִשְׁנַיִם, וְהוֹלְכִים אַחֲרָיו, לִשְׁנַיִם אֲחֵרִים וְהוֹלְכִים אַחֲרָיו, עַד שֶׁכִּנֵּס מָאתַיִם אִישׁ, כֻּלָּן רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת. הֲרֵי שֶׁגָּנַּב לֵב אָבִיו וְלֵב בֵּית דִּין. וְלֵב כָּל יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב וַיְּגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל:

עיקר תוספות יום טוב(כו) עֵינָיו. שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִיכִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי [שׁוֹפְטִים יד]:
(כז) בִּשְׂעָרוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה וְגוֹ', וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְגוֹ'‏ [שְׁמוּאֵל ב יד]:
(כח) נִתְלָה. שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי וְגוֹ', וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר [שְׁמוּאֵל ב יח]. גְּמָרָא:

ט. וְכֵן לְעִנְיַן הַטּוֹבָה. מִרְיָם הִמְתִּינָה לְמשֶׁה שָׁעָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב) וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק, לְפִיכָךְ נִתְעַכְּבוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל שִׁבְעָה יָמִים בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב) וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. יוֹסֵף זָכָה לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וְאֵין בְּאֶחָיו גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ) וַיַּעַל יוֹסֵף לִקְבֹּר אֶת אָבִיו, וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים. מִי לָנוּ גָדוֹל מִיּוֹסֵף, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא משֶׁה. משֶׁה זָכָה בְעַצְמוֹת יוֹסֵף, וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג) וַיִּקַּח משֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ. מִי גָדוֹל מִמּשֶׁה, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד) וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְא. לֹא עַל משֶׁה בִלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא עַל כָּל הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נח) וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ:

עיקר תוספות יום טוב(כט) דְּהָתָם חֲדָא שַׁעְתָּא, הָכָא שִׁבְעָה יוֹמֵי. גְּמָרָא. וְקָשֶׁה, דְּבַמְּרַגְּלִים נִפְרַע מֵהֶם יוֹם לְשָׁנָה, אִם כֵּן הָיְתָה מִדַּת פֻּרְעָנֻיּוֹת מְרֻבָּה מִמִּדָּה טוֹבָה שֶׁל מִרְיָם. תּוֹסָפוֹת. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּלֹא קָשְׁיָא, שֶׁמִּפְּנֵי מִדָּה טוֹבָה הֻצְרַךְ הַפֻּרְעָנֻיּוֹת לְהִתְאַחֵר כָּל כָּךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת אֶחָד מֵהֶם פָּחוֹת מִבֶּן שִׁשִּׁים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ל) וְאֵין בְּאֶחָיו כוּ'. שֶׁהָיָה שַׁלִּיט. הֲרֵי מִדָּה שֶׁמָּדַד שֶׁנִּקְבַּר אָבִיו בִּגְדוֹלִים, וּבוֹ בַמִּדָּה מָדְדוּ לוֹ שֶׁנִּקְבַּר הוּא בִּגְדוֹלִים. רַשִׁ"י:
(לא) גָּדוֹל מִיּוֹסֵף. מִי לָנוּ לְעִנְיַן כְּבוֹד קְבוּרָה לִקָּבֵר בִּגְדוֹלִים גָּדוֹל מִיּוֹסֵף שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא מֹשֶׁה שֶׁהוּא גָּדוֹל מִיִּשְׂרָאֵל וְאֵין בְּיִשְׂרָאֵל גָּדוֹל מִמֶּנּוּ. הֲרֵי מִדָּה שֶׁמָּדַד לִקְבֹּר אֶת יוֹסֵף עַל יְדֵי גָּדוֹל בָּהּ מָדְדוּ לוֹ, שֶׁאֵין גָּדוֹל בִּכְבוֹדוֹ מִמֹּשֶׁה, שֶׁלֹּא נִתְעַסֵּק בּוֹ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַשִׁ"י:
(לב) עַל כָּל כוּ'. וּמִכָּל מָקוֹם בְּהָא עָדִיף מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁעִמּוֹ לֹא נִתְעַסֵּק אֶלָּא הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים שֶׁכְּבוֹד ה'‏ יַאַסְפֵהוּ וְעִם כָּל זֶה מִתְעַסְּקִים בּוֹ (גַּם) בְּנֵי אָדָם כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא סוטה ג׳ ב: י״א-ד׳ ב: ז׳

הַמְּקַנֵא דִיעָבַד אִין לְכַתְּחִלָּה לָא קָסָבַר תַּנָא דִידָן אָסוּר לְקַנְאוֹת. אָמַר רַב חַסְדָּא זְנוּתָא בְּבֵיתָא כִּי קַרְיָא לְשׁוּמְשְׁמָא. וְאָמַר רַב חַסְדָּא תּוּקְפָא בְּבֵיתָא כִּי קַרְיָא לְשׁוּמְשְׁמָא אִידִי וְאִידִי בְּאִיתְּתָא אֲבָל בְּגַבְרָא לֵית לָן בָּהּ. וְאָמַר רַב חַסְדָּא בַּתְּחִלָּה קוֹדֶם שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל הָיְתָה שְׁכִינָה שׁוֹרָה עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ כֵּיוַן שֶׁחָטְאוּ נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה מֵהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. (דנ''ב) דָּרַשׁ רַב עֲוֵירָא זִמְנִין אָמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְרִבִּי אָמֵי וְזִמְנִין אָמַר לָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְרִבִּי אָסֵי כָּל הָאוֹכֵל לֶחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם כְּאִלּוּ בָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לֶחֶם. אָמַר רָבָא הָאי בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַר לֶחֶם בְּעַד כִּכַּר לֶחֶם עַד אִשָּׁה זוֹנָה מִיבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא אָמַר רָבָא כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם. אָמַר רִבִּי זְרִיקָה אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר כָּל הַמְּזַלְזֵל בִּנְטִילַת יָדַיִם נֶעֱקַר מִן הָעוֹלָם. אָמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אָמַר רַב מַיִם רִאשׁוֹנִים צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מַיִם אַחֲרוֹנִים צָרִיךְ שֶׁיַּשְׁפִּיל יָדָיו לְמַטָּה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי הַנּוֹטֵל יָדָיו צָרִיךְ שֶׁיַּגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה שֶׁמָּא יֵצְאוּ הַמַּיִם חוּץ לְפֶרֶק וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּאוּ אֶת הַיָּדַיִם. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ כָּל הָאוֹכֵל פַּת בְּלֹא נִיגוּב יָדַים כְּאִילוּ אוֹכֵל לֶחֶם טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר ה' כָּכָה יֹאכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם טָמֵא וְגוֹ':

רש״יקריא - תולעת של שומשמין האוכלתן כך הזנות מחרבת את הבית:
תוקפא - כעס:
אידי ואידי - תוקפא וזנותא דאמרינן דמחרבת את הבית:
באיתתא - כשהאשה מזנה או כעסנית לפי שהאשה מתעסקת בזנוניה ואינה עושה מלאכתה ולא משמרת ביתה ומפקרת את של בעלה למנאפים:
קודם שחטאו ישראל - בעריות:
עם כל אחד ואחד - בביתו:
נסתלקה מהם - מלבא לביתם דאינו יכול לראות בעבירות שבביתו:
כי בעד אשה זונה וגו' - השתא דריש ליה מסיפיה לרישיה בשביל ככר לחם אדם מתחייב בעונש של אשה זונה:
במילתיה דרבא גרסי' בעד ככר לחם עד אשה זונה מבעי ליה - דמשמע בשביל ככר לחם רב העונש עד כדי עונש אשה זונה וה"ה נמי אי הוה כתיב עד אשה זונה בעד ככר לחם לא הוה קשיא לרבא מידי דודאי מסיפיה לרישיה מדריש קרא אלא עד ובעד קא קשיא ליה דגבי ככר לחם הוה ליה למיכתב בעד וגבי אשה זונה הוה ליה למיכתב עד:
המזלזל - שאוכל תמיד בלא נטילת ידים:
נעקר - דעובר על דברי חכמים חייב מיתה דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י׳: ח׳):
מים ראשונים - שלפני המזון:
שיגביה ידיו - ראשי אצבעותיו שיהו המים משפעין לצד זרועותיו ולקמן מפרש טעמא:
שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים - כדתנן במסכת ידים (פ"ב מ"ג) שצריך ליתן המים על ידיו שני פעמים הראשונים מטהרין את הידים והשניים מטהרין את המים הטופחים על ידיו שנטמאו בתחילה מחמת ידים ותנן התם הידים מטמאות ומטהרות עד הפרק כלומר מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה ומטהרות בנטילה עד הפרק שעד הפרק צריך נטילה נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טהורים שהרי טיהרו השניים את הראשונים נטל את הראשונים חוץ לפרק ואת השניים עד הפרק וחזרו ליד טמאה כלומר יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים אלא עד הפרק כמשפטם וחזרו הראשונים ליד טמאה שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים והשניים לא טיהרו את היוצאים הילכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה שמא יצאו מים הראשונים ויחזרו ויטמאו את הידים:
אחרונים - של אחר הסעודה שחייבו חכמים מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים:
צריך להשפיל ידיו למטה - כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הן:
כל האוכל בלי ניגוב ידים - דבר מאוס הוא וחשוב כטומאה שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא אלמא דבר מיאוס קרי טומאה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא אגב דברי ההלכה שנאמרו עד כאן מביאים כמה עניינים באגדה השייכים לנושא הכללי של הסוטה. אמר רב חסדא: זנותא בביתא כי קריא לשומשמא [זנות בבית מזיקה כמו תולעת לשומשומים], שכשם שהתולעת מכלה את השומשומים, כך הזנות הורסת את הבית. ואמר רב חסדא: תוקפא בביתא [כעס בבית] כי קריא לשומשמא [כמו תולעת לשומשומים] שהורסת את הבית. ומעירים: אידי ואידי [זה וזה] זנות וכעס שהורסים את הבית, נאמרו באיתתא [באשה] אבל — בגברא לית לן [באיש אין לנו] בה, משום שכעסו וזנותו אינם משפיעים כל כך על הבית כולו.
ואמר רב חסדא: בתחילה, קודם שחטאו ישראל, היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד מישראל, שנאמר: "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך" (דברים כג, טו). כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם, שנאמר "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כג, טו), שמפני החטא ("ערות דבר") מסתלקת השכינה ("ושב מאחריך").
א כיון שהוזכרה דרשת החכם פלימו על הכתוב "כי בעד אשה זונה וכו'" (משלי ו, כו), מביאים דרשה אחרת על אותו פסוק. דרש רב עוירא, זמנין אמר לה [פעמים אמר אותה, את השמועה הזו] משמיה [משמו] של ר' אמי, וזמנין אמר לה משמיה [ופעמים אמר אותה משמו] של ר' אסי: כל האוכל לחם בלא נטילת ידים — הרי זה עוון חמור ונחשב לו כאילו בא על אשה זונה. שנאמר "כי בעד אשה זונה עד ככר לחם".
אמר רבא: האי [כתוב זה] "בעד אשה זונה עד ככר לחם" הרי אינו מבטא כלל רעיון זה, שאם כן בסדר הפוך: "בעד ככר לחם עד אשה זונה" מיבעי ליה [צריך היה לו] שיאמר! אלא אמר רבא, כך צריך לדרוש את הכתוב: כל הבא על אשה זונה — לסוף מגיע לידי עניות והוא מבקש מן הבריות ככר לחם.
ובענין נטילת ידיים, אמר ר' זריקא אמר ר' אלעזר: כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מים ראשונים כשנוטל את ידיו לפני האכילה — צריך שיגביה ידיו למעלה לאחר מכן שלא יחזרו המים לידיו, וכשנוטל מים אחרונים בסוף הסעודה — צריך שישפיל ידיו למטה. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: הנוטל ידיו לסעודה — צריך שיגביה ידיו למעלה לאחר הנטילה, שמא יצאו המים בשעת נטילה חוץ לפרק על חלק היד שלא תקנו חכמים נטילה עליו, ואם אינו מגביה ידיו יש לחשוש שמא יחזרו המים האלו, ויטמאו את הידים.
אמר ר' אבהו: כל האוכל פת בלא ניגוב ידים לאחר נטילה, וממאיס הוא בכך את הפת — כאילו אוכל לחם טמא, שנאמר על אכילת לחם מאוס: "ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגויים

זוהר ספר הזהר, שמות ב׳

אָמַר רִבִּי יִצְחָק מָאי דִּכְתִיב (ירמי' ט) עַל הֶהָרִים אֶשָׂא בְכִי וָנֶהִי אֶלָּא אִלֵּין אִינוּן טוּרַיָּא רָמַיָּא דְעַלְמִין וּמָאן אִינוּן טוּרַיָּא רָמַיָּא אִינוּן בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְּסוּלָאִים בַּפָּז. וְהַשְׁתָּא הֲווּ נַחֲתִין בְּגָלוּתָא בְרֵיחַיָּא עַל קָדְלֵיהוֹן וִידֵיהוֹן מְהַדְּקָן. לַאֲחוֹרָא וְכַד (הֲווּ) עָאלוּ בְגָלוּתָא בְבָבֶל חֲשִׁיבוּ דְהָא לֵית לְהוּ קִיּוּמָא לְעָלְמִין דְהָא קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא שָׁבִיק לוֹן וְלָא יַשְׁגַח בְּהוֹן לְעָלְמִין. וְתָנֵינָן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּהַהִיא שַׁעְתָּא קָרָא קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְכָל פַּמַּלְיָא דִילֵיה וְכָל רְתִיכִין קַדִּישִׁין וְכָל חֵילֵיהּ וּמַשִּׁרְיָיתֵיהּ וְרַבְרְבָנוֹי וְכָל חֵילָא דִשְׁמַיָּא וְאָמַר לוֹן מַה אַתּוּן עָבְדִין הָכָא וּמַה בָנַי רְחִמָּאי בְגָלוּתָא דְבָבֶל וְאַתּוּן הָכָא קוּמוּ חוּתוּ כָּלְכוֹן לְבָבֶל וַאֲנָא עִמְּכוֹן. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מג) כֹּה אָמַר ה' לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִי בָּבֶלָה וְגוֹ' לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָּבֶלָה דָּא קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם. אִלֵּין כָּל רְתִיכִין וּמַשִּׁרְיָין עִלָּאִין כַּד נַחְתֵי לְבָבֶל אִתְפַּתְּחוּ שְׁמַיָּא וְשָׁרַאת רוּחַ נְבוּאָה קַדִּישָׁא עַל יְחֶזְקֵאל וְחָמָא כָל מַה דְחָמָא וְאָמַר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל הָא מָארֵיכוֹן הָכָא וְכָל חֵילֵי שְׁמַיָּא וּרְתִיכּוֹי דְאָתוּ לְמֵידָר בֵּינֵיכוֹן לָא תֵימְנוּהוּ עַד דְאִצְטְרִיךְ לְגַלָּאָה כָּל מַה דְחָמָא וָאֵרֶא כַךְ וָאֵרֶא כַךְ וְאִי גָלֵי יַתִּיר מַמַּה דְגָלֵי כֹּלָא אִצְטְּרִיךְ כֵּיוַן דְּחָמוּ יִשְׂרָאֵל כַּךְ חָדוּ וְכַד שָׁמְעוּ מִלִּין מִפּוּמֵיהּ דִּיחֶזְקֵאל לָא חַיְישׁוּ עַל גָּלוּתְהוֹן כְּלַל דְּהָא יָדְעוּ דְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לָא שָׁבִיק לוֹן וְכָל מַאי דְגָלֵי בִּרְשׁוּתָא גָלֵי:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי יִצְחָק, מַהוּ שֶׁכָּתוּב, עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְּכִי וּנְהִי. אֶלָּא אֵלּוּ הֵם הֶהָרִים הָרָמִים שֶׁבָּעוֹלָם. וּמִי הֵם אֵלּוּ הֶהָרִים הָרָמִים, הֵם בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְּסוּלָאִים בַּפָּז. וְעַתָּה הֵם יוֹרְדִים בַּגָּלוּת, וְרֵיחַיִם עַל עָרְפָּם, וִידֵיהֶם קְשׁוּרִים לְאָחוֹר. וּכְשֶׁבָּאוּ לְגָלוּת בָּבֶל, חָשְׁבוּ שֶׁאֵין לָהֶם קִיּוּם לְעוֹלָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָזַב אוֹתָם וְלֹא יַשְׁגִּיחַ עוֹד בָּהֶם לְעוֹלָם. וְלָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל הַחֲבוּרָה שֶׁלּוֹ, וְכָל הַמֶּרְכָּבוֹת, וְהַמַּחֲנוֹת, וְשָׂרָיו, וְכָל צְבָאוֹת הַשָּׁמַיִם, וְאָמַר לָהֶם, מָה אַתֶּם עוֹשִׂים כָּאן, וּמַה בָּנַי אֲהוּבָי בְּגָלוּת בָּבֶל וְאַתֶּם כָּאן, קוּמוּ רְדוּ כֻּלְּכֶם לְבָבֶל וַאֲנִי עִמָּכֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, כֹּה אָמַר ד' וְגוֹ', לְמַעֲנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָּבֶלָה, זֶהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהוֹרַדְתִּי בָּרֵיחַיִם כֻּלָּם, אֵלּוּ הֵם כָּל הַמֶּרְכָּבוֹת וְהַמַּחֲנוֹת הָעֶלְיוֹנִים. כְּשֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם, וְרוּחַ הַנְּבוּאָה הַקְּדוֹשָׁה שָׁרְתָה עַל יְחֶזְקֵאל, וְרָאָה כָּל מַה שֶּׁרָאָה וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אֲדוֹנֵיכֶם כָּאן, וְכָל צְבָאוֹת הַשָּׁמַיִם וְהַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁבָּאוּ לָדוּר עִמָּכֶם. לֹא הֶאֱמִינוּהוּ, עַד שֶׁנִּצְרָךְ לְגַלּוֹת כָּל מַה שֶּׁרָאָה: וָאֵרֶא כָּךְ, וָאֵרֶא כָּךְ. וְאִם גִּלָּה בְּיוֹתֵר, כָּל מַה שֶּׁגִּלָּה נִצְרָךְ כֻּלּוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת זֶה, שָׂמְחוּ. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים מִפִּי יְחֶזְקֵאל, לֹא פָּחֲדוּ עַל גָּלוּתָם כְּלָל, כִּי יָדְעוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יַעֲזוֹב אוֹתָם. וְכָל מַה שֶּׁגִּלָּה, גִּלָּה בִּרְשׁוּת.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב: י״א-י״ב

א. אֵין הַקּוֹרֵא רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַמְּתַרְגֵּם. וְהַמְּתַרְגֵם לֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא. וְאֵין הַמְּתַרְגֵּם רַשָּׁאי לְתַרְגֵּם עַד שֶׁיִּכְלֶה הַפָּסוּק מִפִּי הַקּוֹרֵא. וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשָּׁאי לִקְרוֹת פָּסוּק אַחֵר עַד שֶׁיִּכְלֶה הַתַּרְגּוּם מִפִּי הַתּוּרְגְמָן וְאֵין הַתּוּרְגְמָן נִשְּׁעָן לֹא לַעֲמוּד וְלֹא לְקוֹרָה אֶלָּאָ עוֹמֵד בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה וְלֹא יְתַרְגֵם מִתּוֹךְ הַכְּתָב אֶלָּא עַל פֶּה. וְאֵין הַקּוֹרֵא רַשָּׁאי לְסַיֵּיעַ לְתוּרְגְּמָן שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ תַּרְגוּם כָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהַקָּטָן מְתַרְגֵם עַל יְדֵי גָּדוֹל וְאֵין כָּבוֹד לְגָדוֹל שֶׁיְּתַרְגֵּם עַל יְדֵי קָטָן וְלֹא יִהְיוּ הַמְּתַרְגְּמִין שְׁנַיִם כְּאֶחָד אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם:

ב. וְלֹא כָּל הַמִּקְרָאוֹת מְתַרְגְּמִין בְּצִבּוּר מַעֲשֵׂה רְאוּבֵן וּבִרְכַת כֹּהֲנִים וּמַעֲשֵׂה הָעֶגֶל מִן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן עַד וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם וְגוֹ' וְעוֹד פָּסוּק אֶחָד וַיִּגּוֹף ה' אֶת הָעָם וְגוֹ' נִקְרְאִין וְלֹא מְתֻרְגָּמִין. וּבְמַעֲשֵׂה אַמְנוֹן בַּמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד נִקְרָא וְלֹא מְתַרְגֵּם:

מוסר ספר חסידים קמ״ה

שָׂם לְאָזְנַיִם הָאֶצְבָּעוֹת הַמְּשׁוּפּוֹת כִּיתֵדוֹת אוֹ אַלְיַת הָאוֹזֶן רְחָבָה הַרְבֵּה לִהְיוֹת חוֹמָה וְגֶדֶר נֶגֶד הַשּׁוֹמֵעַ אִם יִשְׁמַע דְּבַר חֵטְא. שָׂם עַפְעַפַּיִם לְכַסּוֹת וְלִסְתּוֹם וְלַעֲצוֹם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְרָע. וְלַלָּשׁוֹן שְׁתֵּי חוֹמוֹת חוֹמַת עֶצֶם וְחוֹמַת בָּשָׂר מִלְּדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הָרָע וְשׁוּם דְּבַר עֲבֵירָה וְהָאָדָם הַנִּבְזֶה כְּשֶׁהוּא שָׂם אָזְנָיו לִשְׁמוֹעַ עֲבֵירָה. וְעֵינָיו לִרְאוֹת עֲבֵירָה. לְשׁוֹנּוֹ לְהַצְמִיד מִרְמָה מַה עָשָׂה פָּרַץ גֶּדֶר מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכַמָּה חַטָּאִים נַעֲשׂוּ. קַח מָשָׁל אָדָם הַפּוֹרֵץ גֶּדֶר מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם הוּא חַיָּיב מִיתָה הַפּוֹרֵץ גֶּדֶר מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁבֶּן מָוֶת הוּא וְעַל זֶה נֶאֱמַר וּפוֹרֶץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ:

פרשת מסעי יום שלישי

תורה במדבר ל״ג: י״א-ט״ו