חק לישראל - פרשת מסעי יום רביעי

רש״יפֶּ֣רֶה. שַׁלְוָואטִיקְ״וּ בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ לוֹעֲזִין קוּלִיי״ן בְּלַעַ״ז:
שָׁאֲפָ֣ה ר֔וּחַ. פּוֹתַחַת אֶת פִּיהָ וְשׁוֹאֶפֶת רוּחַ, וּלְעוֹלָם הוּא חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ (קהלת א: ו):
תַּאֲנָתָ֖הּ מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נָּה. אוֹתָהּ מִדַּת תַּנִּינִים שֶׁיֵּשׁ בָּהּ, כִּי גַּם הַתַּנִּין שׁוֹאֵף רוּחַ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר ״שָׁאֲפוּ רוּחַ כַּתַּנִּים״ (ירמיה יד: ו). מִי יְשִׁיבֶנָּה מֵאוֹתָהּ מִדָּה? כֵּן אַתֶּם, מִי יוּכַל לַהֲשִׁיבְכֶם מִדַּרְכְּכֶם הָרָעָה?
כׇּל מְבַקְשֶׁ֙יהָ֙ לֹ֣א יִיעָ֔פוּ. כִּי עַל חִנָּם יִיעָפוּ, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהַשִּׂיגָהּ. וּמַה סוֹפָהּ? בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ. חֹדֶשׁ אֶחָד יֵשׁ בַּשָּׁנָה שֶׁהִיא יְשֵׁנָה כָּל הַחֹדֶשׁ, וְאָז הִיא נִלְכֶּדֶת; אַף אַתֶּם, חֹדֶשׁ אֶחָד (הוּא אָב) הוּכַן לָכֶם כְּבָר מִימוֹת הַמְרַגְּלִים, שֶׁקָּבְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּכִיַּת חִנָּם, בּוֹ תִּלָּכְדוּ (סוטה לה.). תַּאֲנָתָהּ. שׁוֹ״ן דְּגְרוֹנְמִינְ״ט בְּלַעַ״ז. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כִּירוּדָא״. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן יְלָלָה, כְּמוֹ ״תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה״ (יחזקאל כט: ב). לָשׁוֹן אַחֵר: שַׁאקוֹנְטְרִיאָ״ה בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״תַּאֲנַת שִׁילֹה״ (יהושע טז: ו):

כתובים תהילים צ״ב: י׳-ט״ו

משנה משנה עבודה זרה ב׳

עיקר תוספות יום טוב(א) הָרְבִיעָה. וּבְנֵי נֹחַ נֶאֶסְרוּ בָהּ, דִּכְתִיב וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד [בְּרֵאשִׁית ב], יָצְאוּ בְהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף. וְיֵשׁ כָּאן לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. רַשִׁ"י. וְהָא דְלִמְכֹּר לָהֶם תַּלְיָא בְמִנְהָגָא, הַיְנוּ מִשּׁוּם דְּעַל בְּהֶמְתּוֹ חָס עֲלַהּ שֶׁלֹּא תֵעָקֵר. גְּמָרָא:
(ב) הָעֲרָיוֹת. גְּמָרָא. וְתֵיפּוּק לֵיהּ מִשּׁוּם שְׁפִיכוּת דָּמִים. וּמְשָׁנֵי, אִשָּׁה כְלֵי זֵינָהּ עָלֶיהָ. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת לְפִי שֶׁהִיא אֻמְלָלָה וּשְׁפָלָה וְאֵינָהּ בַּת מְרִיבָה כְאִישׁ, [מְרַחֲמִין עָלֶיהָ וְאֵין הוֹרְגִין אוֹתָהּ]:
(ג) וַאֲפִלּוּ הָכִי לֹא שַׁרְיָא אֶלָּא בִרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל דַּוְקָא. וְעַיֵּן לְקַמָּן בְּאוֹת ו':
(ד) בְּנָהּ שֶׁל נָכְרִית. מִפְּנֵי שֶׁמְּגַדֶּלֶת בֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה. בְּרַיְתָא:
(ה) אֲבָל נָכְרִית מְנִיקָה כוּ'. יְרוּשַׁלְמִי, שֶׁנֶּאֱמַר [יְשַׁעְיָה מט] וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקוֹתַיִךְ. הָרֹא"שׁ:
(ו) בִּרְשׁוּתָהּ. דְּיִשְׂרְאֵלִית. אֲבָל לֹא תִמְסְרֶנּוּ לְהוֹלִיכוֹ בְּבֵיתָהּ, שֶׁלֹּא תַהַרְגֶנּוּ. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהשֶׁהָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן. לַאֲפוֹקֵי הֵיכָא דְקָנָה הַנָּכְרִי חֹמֶץ מִיִּשְׂרָאֵל, דְּלֹא מִתְּסַר בַּהֲנָאָה. דְּטַעֲמָא דְמִתְּסַר בַּהֲנָאָה, מִשּׁוּם דִּלְמָא נַסְּכֵיהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְחֹמֶץ לֹא קָא מִנַּסַּךְ לַעֲבוֹדָה זָרָה:
וְחֶרֶס הַדְרִיָּנִי. אַדְרִיָּאנוּס קֵיסָר הָיָה מְגַבֵּל טִיט בְּיַיִן וְעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ כֵלִים וְלֹא הָיָה מְצָרְפָן בְּכִבְשָׁן, וְנוֹשְׂאִים אוֹתָן בַּמִּלְחָמָה, וּכְשֶׁרוֹצִים לִשְׁתּוֹת מְשִׂימִים אוֹתָם הַחֲרָסִים בְּמַיִם וְנִמּוֹחִים שָׁם, וְהַטִּיט שׁוֹקֵעַ לְמַטָּה, וְנִשְׁאָר הַיַּיִן מָזוּג בַּמַּיִם. וְעַל שֵׁם אַדְרִיָּאנוּס נִקְרָא חֶרֶס הַדְרִיָּנִי:
עוֹרוֹת לְבוּבִין. קוֹרְעִים הַבְּהֵמָה מֵחַיִּים כְּנֶגֶד הַלֵּב כְּמִין נֶקֶב עָגֹל וּמוֹצִיאִין הַלֵּב וּמַקְרִיבִין אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה:
מָשׁוּךְ מֻתָּר. שֶׁאֵין עוֹשִׂין לַעֲבוֹדָה זָרָה אֶלָּא עָגֹל. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
הַיּוֹצֵא אָסוּר בַּהֲנָאָה. שֶׁכְּבָר נַעֲשָׂה תִקְרֹבֶת:
לַתַּרְפּוּת. לִטְעוֹת עֲבוֹדָה זָרָה [לְמֵרָחֹק. רַשִׁ"י]. מְקוֹם עֶרְוָתָהּ שֶׁל אִשָּׁה נִקְרָא בֵית תֻּרְפָּה:
אָסוּר לָשֵׂאת וְלָתֵת עִמָּהֶם. דְּאָזְלוּ וּמוֹדוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה. וְעוֹד, דְּזָבְנֵי מִידֵי דִּצְרִיךְ לְתִקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

עיקר תוספות יום טוב(יא) הַיַּיִן כוּ'. כְּלוֹמַר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ בוֹ שֶׁנִּתְנַסֵּךְ. וּבַגְּמָרָא מַיְתֵי לֵיהּ מִקְּרָא דְּיַיִן שֶׁנִּתְנַסַּךְ אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְגָזְרוּ חֲכָמִים עַל סְתָם יֵינָם שֶׁיִּהְיֶה גַם כֵּן אָסוּר בַּהֲנָאָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יב) שֶׁהָיָה כוּ'. וּפְשִׁיטָא דְמִשּׁוּם דְּאַחְמִיץ לֹא פָּקַע מִנֵּיהּ אִסּוּרָא. וְהַיְנוּ דְכָתַב הָרַ"ב לַאֲפוֹקֵי כוּ':
(יג) וְכֵן לְשׁוֹן רַשִׁ"י. וְאִם כֵּן אַף בִּשְׁתִיָּה הָיָה לָנוּ לְהַתִּירוֹ. אֶלָּא נִרְאֶה לִי שֶׁרַשִׁ"י לֹא רָצָה לִכְתֹּב הֶתֵּר בִּשְׁתִיָּה מִטַּעַם שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת כִּי אֵין אָנוּ בְקִיאִים בְּטִיב חֹמֶץ אִם הוּא חֹמֶץ אוֹ יַיִן:
(יד) וּבַעֲבוֹדָה זוֹ מַקְרִיבִין אַף הָעוֹר, וּלְפִיכָךְ כָּל עוֹר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ סִימָן כָּזֶה אָסוּר. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, בְּהֵמָה שֶׁהִקְרִיבָהּ כֻּלָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה בַהֲנָאָה, אֲפִלּוּ פִּרְשָׁהּ וְעַצְמוֹתֶיהָ וְקַרְנֶיהָ וּטְלָפֶיהָ וְעוֹרָהּ, הַכֹּל אָסוּר בַּהֲנָאָה:
(טו) הַנִּכְנָס כוּ'. שֶׁהַנָּכְרִי רוֹצֶה לְהַכְנִיסוֹ, מֻתָּר בַּהֲנָאָה אִם נִזְהָר יִשְׂרָאֵל לִטְּלוֹ עִם כְּנִיסָתוֹ קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיבוּ אוֹתוֹ. רַשִׁ"י:
(טז) מִפְּנֵי כוּ'. מַהֲדַר וְתָנֵי מִפְּנֵי כוּ', לוֹמַר שֶׁאָסוּר וּמְטַמֵּא. וְרַבֵּנוּ תָם פֵּרֵשׁ דְּהָכָא בַחֲתִיכָה שֶׁאֵינוֹ זִבּוּחַ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה, אֶלָּא שֶׁמְּבִיאִים דּוֹרוֹן, וּלְהָכִי תָנֵי כְזִבְחֵי. וּבַיְרוּשַׁלְמִי גָרַס זִבְחֵי:

ברטנורהנוֹדוֹת. שֶׁל עוֹר:
וְקַנְקַנִּים. שֶׁל חֶרֶס:
אֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה. וְדִינַיְהוּ הָכִי, אִם חֲדָשִׁים הֵם, מֻתָּר לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן מִיָּד. וְאִם הִכְנִיס בָּהֶן הַנָּכְרִי יַיִן לְקִיּוּם, מְמַלֵּא אוֹתָם מַיִם וּמַשְׁהֶה בְתוֹכָן שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת, אֶלָּא שֶׁמְּעָרֶה הַמַּיִם בְּכָל יוֹם מֵעֵת לְעֵת שֶׁל שְׁלֹשָׁה יָמִים וּמֵשִׂים מַיִם אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, וְאַחַר כָּךְ מֻתָּר לָשׂוּם בְּתוֹכוֹ יַיִן. וְאִם יָשְׁנוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם יַיִן שֶׁל נָכְרִים, מֻתָּרִין מִיָּד אַחַר שָׁנָה בְּלִי עֵרוּי:
חַרְצַנִּים וְזַגִּים. פְּסֹלֶת שֶׁל עֲנָבִים, גַּרְעִינִים שֶׁבִּפְנִים וְהַקְּלִפִּים שֶׁבַּחוּץ:
לַחִים. כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אֲסוּרִים בַּהֲנָאָה:
וִיבֵשִׁים. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מֻתָּרִין אֲפִלּוּ בַאֲכִילָה:
הַמֻּרְיָס. שֻׁמָּן שֶׁל דָּגִים. וּרְגִילִין הָיוּ שֶׁמְּעָרְבִין בּוֹ יַיִן. אֲבָל אִם נִכָּר מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בּוֹ יַיִן, כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְלִיגֵי דְּשָׁרֵי:
בֵּית אֻנְיָקִי. שֵׁם כְּפָר, שֶׁרֹב עֲגָלִים הַנִּמְצָאִים שָׁם קְרֵבִים לַעֲבוֹדָה זָרָה. רַבִּי מֵאִיר חָיֵשׁ לְמִעוּטָא וְסָבַר דְּאַף עַל גַּב דְּרֹב עֲגָלִים הֲווּ מִעוּטָא כְּנֶגֶד שְׁאָר בְּהֵמוֹת, חָיְשִׁינַן לְמִעוּטָא, וְכָל הַגְּבִינוֹת הַנִּמְצָאוֹת שָׁם אָמְרִינַן דִּלְמָא בְקֵבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֶעֱמִידָן. וַחֲכָמִים לֹא חָיְשֵׁי לְמִעוּטָא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר בְּכָל הָנֵי תְלָתָא בָּבֵי:

ה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כְּשֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ. אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְבִינוֹת הַגּוֹיִם. אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבָה שֶׁל נְבֵלָה. אָמַר לוֹ, וַהֲלֹא קֵבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּבַת נְבֵלָה, וְאָמְרוּ, כֹּהֵן שֶׁדַּעְתּוֹ יָפָה, שׂוֹרְפָהּ חַיָּה. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ, אֲבָל אָמְרוּ, אֵין נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. חָזַר, אָמַר לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּקֵבַת עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לָמָּה לֹא אֲסָרוּהָ בַהֲנָאָה. הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר, אָמַר לוֹ, יִשְׁמָעֵאל אָחִי, הֵיאַךְ אַתָּה קוֹרֵא (שיר השירים א), כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן, אוֹ כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ. אָמַר לוֹ, כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ. אָמַר לוֹ, אֵין הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי חֲבֵרוֹ מְלַמֵּד עָלָיו, לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים:

ברטנורהמִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְבִינוֹת שֶׁל נָכְרִים. בַּאֲכִילָה. וּלְרַבָּנָן קָא בָעֵי. וּמִשּׁוּם חָלָב שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ, דְּקִים לָן דַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה אֵינוֹ נִקְפֶּה:
שׂוֹרְפָהּ חַיָּה. דְּפִרְשָׁא בְעָלְמָא הִיא:
הִשִּׂיאוֹ לְדָבָר אַחֵר. וְלֹא רָצָה לְהַגִּיד לוֹ טַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר, מִפְּנֵי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָבְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה זוֹ, וְכִי גָזְרֵי רַבָּנָן גְּזֵרָה לֹא מְגַלּוּ לְטַעֲמָא עַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט גְּזֵרָתָן, דִּלְמָא אִיכָּא דְלָא סְבִירָא לֵיהּ לְטַעֲמָא וְאָתֵי לְזַלְזוֹלֵי בֵיהּ. וְטַעֲמָא דְאָסְרוּ גְבִינוֹת שֶׁל נָכְרִים, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּעוֹר קֵבָה שֶׁל שְׁחִיטַת נָכְרִים שֶׁהִיא נְבֵלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא דָבָר מֻעָט כְּנֶגֶד כָּל הֶחָלָב, כֵּיוָן שֶׁהוּא מַעֲמִיד הֶחָלָב וְעוֹשֶׂה בוֹ מַעֲשֶׂה, לֹא בָטֵל, דְּקַיְמָא לָן הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַמַּעֲמִיד. וּמִשּׁוּם בָּשָׂר בְּחָלָב לֹא הָיָה אָסוּר, כֵּיוָן שֶׁהַבָּשָׂר בִּפְנֵי עַצְמוֹ מֻתָּר אֵינוֹ אוֹסֵר בֶּחָלָב אַף עַל פִּי שֶׁמַּעֲמִידוֹ, עַד שֶׁיִּתֵּן בּוֹ טַעַם. אֲבָל דָּבָר שֶׁל אִסּוּר מֵעִקָּרוֹ, אוֹסֵר בְּהֶתֵּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן בּוֹ טַעַם, כָּל זְמַן שֶׁהוּא מַעֲמִיד:
כִּי טוֹבִים דֹּדַיִךְ מִיָּיִן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר כֵּן לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל:
אֵין הַדָּבָר כֵּן. אֶלָּא כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אָמְרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲרֵבִים עָלַי דִבְרֵי דֹּדֶיךָ, כְּלוֹמַר תַּקָּנוֹת שֶׁתִּקְּנוּ וְגָזְרוּ הַחֲכָמִים, יוֹתֵר מִיֵּינָהּ שֶׁל תּוֹרָה, מֵעִקַּר תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב:

עיקר תוספות יום טוב(יח) חֲמוּרָה. שֶׁהָעוֹלָה אֲסוּרָה בַהֲנָאָה וּמוֹעֲלִין בָּהּ. רַשִׁ"י:
(יט) יָפָה. שֶׁאֵינוֹ קָץ וּמוֹאֵס בָּהּ. שׂוֹרְפָהּ, גּוֹמְעָהּ. וְלֹא הוֹדוּ לָאוֹמְרִים כֵּן לְהַתִּירָהּ לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אָמְרוּ לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין כוּ'. וְהָכִי מַשְׁמַע, לֹא נֶהֱנִים מִדְּרַבָּנָן, וְאִם נֶהֱנָה אֵין בָּהּ מְעִילָה (כְּלוֹמַר מִדְּאוֹרַיְתָא). אַלְמָא מִדְּלֵית בָּהּ מְעִילָה שְׁמַע מִנַּהּ הַאי חָלָב הַכָּנוּס בְּקֵבַת הָעוֹלָה, כְּפִרְשָׁא בְעָלְמָא הוּא. רַשִׁ"י. וּבְעוֹלָה גָזְרוּ, מִשּׁוּם דִּבְעוֹלָה יֵשׁ מְעִילָה מִן הַתּוֹרָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּנְבֵלָה דְלֵית בָּהּ אֶלָּא אִסּוּר אֲכִילָה, הִלְכָּךְ לֹא שַׁיָּךְ לֶאֱסֹר בָּהּ, דְּלָאו מִידֵי דְמֵיכַל הוּא:
(כ) שֶׁמַּעֲמִידִין כוּ'. לֹא הָיָה מְכַוֵּן כִּי אִם לִדְחוֹתוֹ. דְּהָא אֲפִלּוּ לְרַבִּי מֵאִיר דְּחָיֵשׁ לְמִעוּטָא, לֹא אָסַר אֶלָּא גְבִינוֹת בֵּית אֻנְיָקִי, אֲבָל שְׁאָר מְקוֹמוֹת חָשֵׁיב מִעוּטָא דְמִעוּטָא. תּוֹסָפוֹת:
(כא) גְּמָרָא, וּמְסַיֵּם בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים [רַבָּה]. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיָה קָטָן כוּ', וּכְתִיב (מִשְׁלֵי כז) כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ, כְּבָשִׁים כְּתִיב, בְּשָׁעָה שֶׁהַתַּלְמִידִים קְטַנִּים תְּהֵא מְכַבֵּשׁ לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה. הִגְדִּילוּ וְנַעֲשׂוּ תַלְמִידֵי חֲכָמִים תְּהֵא מְגַלֶּה לָהֶם סִתְרֵי תוֹרָה:
(כב) וְעוֹר לָאו פִּרְשָׁא הוּא וְאָסוּר. רַשִׁ"י. וּשְׁחִיטָה, לִרְבוּתָא נָקַט:
(כג) הִשִּׂיאוֹ. לְשׁוֹן מַשִּׂיא עֵצָה. וְאִית דְּגָרְסֵי הִשִּׁיאוֹ. וּנְפָרֵשׁ הִטְעָהוּ לְשׁוֹן הִשִּׁיאַנִי [בְּרֵאשִׁית ג]:
(כד) דֹּדֶיךָ. לְשׁוֹן זָכָר. דֹּדַיִךְ, לְשׁוֹן נְקֵבָה. וְהָכִי קָאָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, יִשָּׁקֵנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ כִּי כָךְ אָמַר לִי טוֹבִים דֹּדַיִךְ מִיַּיִן. רַשִׁ"י. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כה) דֹּדַיִךְ. מִשּׁוּם דִּבְהָכִי מִתְיַשֵּׁב רֵישֵׁיהּ דִּקְרָא לַנִּסְתָּר, יִשָּׁקֵנִי, וְכֵן פִּיהוּ. וְסֵיפָא דֹּדֶיךָ לְנוֹכֵחַ. אֶלָּא דְהָכִי קָאָמַר יִשָּׁקֵנִי כוּ'‏ כִּי כָךְ אָמַר לִי כִּי טוֹבִים כוּ'. שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵאִיר בַּאךְ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:
(כו) וְהַיְנוּ דְשַׁיְלֵיהּ לְהַאי קְרָא, כְּלוֹמַר, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים טוֹבִים תַּקָּנוֹת כוּ'‏ וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים הַטְּעָמִים, כִּי טַעְמָם וְנִמּוּקָם עִמָּהֶם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כז) חֲבֵרוֹ כוּ'. שֶׁהוּא לְשׁוֹן זָכָר, וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא דְקָאָמְרָה לִפְנֵי שְׁכִינָה לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים וְגוֹ'. עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ, לֹא שַׁיָּךְ לְמֵימַר לִנְקֵבָה. רַשִׁ"י:

ברטנורההַפַּת וְהַשֶּׁמֶן וְכוּ'. כָּל הָנֵי, אֲסוּרִין מִשּׁוּם חַתְנוּת. וּפַת שֶׁל נַחְתּוֹמִין הִתִּירוּהוּ, אֲבָל פַּת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים לֹא הֻתַּר אֶלָּא לְהוֹלְכֵי דְרָכִים וּבִשְׁעַת הַדְּחָק. וְהַשֶּׁמֶן רָאוּ שֶׁלֹּא פָשַׁט אִסּוּרוֹ וְנִמְנוּ עָלָיו וְהִתִּירוּהוּ, כִּדְמַסִּיק בְּמַתְנִיתִין:
וּשְׁלָקוֹת. כָּל דָּבָר שֶׁבִּשְּׁלוּ אוֹתוֹ הַנָּכְרִים, וַאֲפִלּוּ בִשְּׁלוּ אוֹתוֹ בְּכֵלָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל וּבְפָנָיו, שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְתַעֲרֹבֶת אִסּוּר וּלְגִעוּלֵי נָכְרִים, אֲסָרוּהוּ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי נָכְרִים. וְהוּא שֶׁלֹּא סִיֵּעַ בּוֹ יִשְׂרָאֵל לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף. וְלֹא אָסְרוּ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי נָכְרִים אֶלָּא דָבָר שֶׁאֵינוֹ נֶאֱכָל כְּמוֹ שֶׁהוּא חַי וְעוֹלֶה עַל שֻׁלְחַן מְלָכִים לְלַפֵּת בּוֹ אֶת הַפַּת. אֲבָל אִם חָסֵר אַחַת מֵאֵלּוּ, אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי נָכְרִים:
וּכְבָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת בָּהֶן יַיִן. וְאֵין אִסּוּרָן אִסּוּר הֲנָאָה, לְפִי שֶׁאֵין טַעַם הַיַּיִן נִכָּר בָּהֶן. אֲבָל בַּאֲכִילָה אֲסוּרִין:
טָרִית טְרוּפָה. מִין דָּגִים טְהוֹרִים שֶׁטּוֹרְפִין אוֹתָן דַּק דַּק וְאֵינָן נִכָּרִין. וַאֲסוּרִין כְּשֶׁנִּלְקְחוּ מִן הַנָּכְרִים, שֶׁמָּא [נִכְתַּשׁ] עִמָּהֶם דַּג טָמֵא:
וְצִיר שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָה. דַּג קָטָן שֶׁנִּקְרָא כִלְבִּית. וְדַרְכּוֹ שֶׁהוּא גָדֵל בְּתוֹךְ [צִיר שֶׁל] דָּגִים טְהוֹרִים, וּכְשֶׁיֵּשׁ צִיר דַּג טָמֵא מְעֹרָב עִמּוֹ לֹא יִגְדַּל בּוֹ כִלְבִּית:
וְהַחִלָּק. מִין דָּגִים קְטַנִּים טְהוֹרִים, וְאֵין לָהֶם סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, וְעָתִיד לִגְדֹּל אַחַר זְמַן. וְדָגִים קְטַנִּים טְמֵאִים הַדּוֹמִים לָהֶם מִתְעָרְבִים עִמָּהֶם וְאֵינָם נִכָּרִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה. אֲבָל טָרִית אֵין הַדָּגִים טְמֵאִים דּוֹמִים לָהּ, וּלְכָךְ שָׁרֵי כְּשֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה:
חִלְתִּית. כָּךְ שְׁמָהּ בַּעֲרָבִי. וְחוֹתְכִין קְרָטָיו בְּסַכִּין. וַאֲסוּרָה מִשּׁוּם שַׁמְנוּנִית דְּסַכִּין, דְּאַגַּב חֲרִיפוּתָא [דְּחִלְתִּית] מַמְתֶּקֶת הִיא טַעַם הַשַּׁמְנוּנִית הַנִּבְלָע בָּהּ:
וּמֶלַח סַלְקוֹנְטִית. מֶלַח שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי רוֹמִי אוֹכְלִין אוֹתָהּ, וּרְגִילִין לִמְשֹׁחַ אוֹתָהּ בְּחֵלֶב חֲזִיר וּבְשֻׁמַּן דָּגִים טְמֵאִים, וְהִיא גַסָּה וּלְבָנָה בְיוֹתֵר:

עיקר תוספות יום טוב(כח) חָלָב כוּ'. וְאַף עַל גַּב דְּטָהוֹר חִוַּר, וְטָמֵא יָרוֹק, חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא נִתְעָרֵב. וַאֲפִלּוּ לְהַעֲמִיד בּוֹ גְבִינָה אָסוּר, דְּשֶׁמָּא הַטָּמֵא שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד יִשָּׁאֵר בַּגֻּמּוֹת עִם הַנַּסְיוּבֵי. גְּמָרָא. אֲבָל לְעֵיל בִּגְבִינוֹת הַנָּכְרִים לֵיכָּא לְמֵיסַר מֵהַאי טַעֲמָא, דְּכֵיוָן שֶׁהַנָּכְרִי עוֹשֶׂה לְצָרְכּוֹ לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ דִּלְמָא עֵרֵב בּוֹ דָבָר טָמֵא. תּוֹסָפוֹת:
(כט) וּכְבָשִׁין. לִכְבֹּשׁ דָּגִים וְיָרָק, וְרֹאשׁ וְרַגְלַיִם שֶׁל בְּהֵמָה. רַשִׁ"י:
(ל) שֶׁדַּרְכָּן כוּ'. אֲבָל בְּיָדוּעַ, אָסוּר בַּהֲנָאָה. וּפֵרֵשׁ הַטּוּר, שֶׁדַּרְכָּן, הַיְנוּ שֶׁלִּפְעָמִים הָיוּ נוֹתְנִין בָּהֶן יַיִן. וְשֶׁיָּדוּעַ, הַיְנוּ שֶׁכֻּלָּן נוֹתְנִין לְתוֹכָן יַיִן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁנָּתְנוּ לְתוֹךְ אֵלּוּ. עַד כָּאן. וּמַאי שְׁנָא מִמֻּרְיָס (דְּמִשְׁנָה ד) דְּשָׁרֵי בַהֲנָאָה (וְרֻבָּא דְעָלְמָא שָׁדוּ בֵיהּ חַמְרָא). הָתָם לַעֲבוֹרֵי זֻהֲמָא (וְהָוֵי כְמַאן דְּאָזֵיל לְאִבּוּד), הָכָא לְמַתּוֹקֵי טַעֲמָא. גְּמָרָא:
(לא) וָחֹמֶץ. אַדִּלְעֵיל קָאֵי, שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכָן יַיִן וָחֹמֶץ. וְאֵין לְפָרֵשׁ דְּחֹמֶץ הַיְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה מִתְּחִלָּתוֹ יַיִן וּכְשֶׁקָּנָה חֹמֶץ מִיִּשְׂרָאֵל, דְּהָא מְבֹאָר לְעֵיל דְּאַף בִּשְׁתִיָּה שָׁרֵי מִן הַדִּין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לב) דְּאִי לָאו הָכִי הָא אָמַר מַר נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם מֻתָּר. גְּמָרָא:
(לג) הֲרֵי כוּ'. לִמְעוּטֵי בְיָדוּעַ דִּכְבָשָׁן בְּיַיִן. גְּמָרָא:

ברטנורהוְיִשְׂרָאֵל רוֹאֵהוּ. לָאו דַּוְקָא רוֹאֵהוּ, אֶלָּא כֵיוָן דְּאִי קָאֵי חָזֵי לֵיהּ אַף עַל גַּב דְּכִי יָתֵיב לֹא חָזֵי לֵיהּ, הַנָּכְרִי אִרְתּוֹתֵי מִרְתַּת, אָמַר הַשְׁתָּא קָאֵי וְחָזֵי לִי:
וְהַדַּבְדָּנִיּוֹת. הַחַלּוֹת שֶׁרוֹדִין מִן הַכַּוֶּרֶת שֶׁבָּהֶם הַדְּבַשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן נוֹטְפוֹת לֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עֵרַב בָּהֶם יֵין נֶסֶךְ. פֵּרוּשׁ אַחֵר, אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁל עֲנָבִים. אַף עַל פִּי שֶׁהַיַּיִן נוֹטֵף מֵהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם יֵין נֶסֶךְ, וְאֵין בָּהֶם מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר מַשְׁקֶה שֶׁיְּהֵא מֻכְשָׁר לְטֻמְאָה, דִּסְתָמָן לַאֲכִילָה וְלֹא נִיחָא לֵיהּ בַּמַּשְׁקֶה הַנּוֹטֵף מֵהֶן:
וְטָרִית שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה. וְאַף עַל גַּב שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה חֲתִיכוֹת, [נִשְׁאָר] רֹאשׁ הַדַּג וְשִׁדְרָתוֹ קַיָּמִין וְנִכָּר שֶׁהוּא טָהוֹר:
עָלֶה שֶׁל חִלְתִּית. דְּהָא לֹא מַפְסְקוּ לֵיהּ בְּסַכִּין:
וְזֵיתִים גְּלֻסְקָאוֹת מְגֻלְגָּלִים. זֵיתִים הַכְּנוּסִים בִּכְלִי עָגֹל וּמִתְחַמְּמִים וְנֶעֱצָרִים מֵאֲלֵיהֶן וְנַעֲשִׂים כִּגְלוּסְקִים מְגֻלְגָּלִים, כְּמוֹ בֵיצָה מְגֻלְגֶּלֶת, שֶׁנִּתְחַמְּמוּ:
הַשְּׁלוּחִין אֲסוּרִין. אִם נִתְרַכְּכוּ הַזֵּיתִים כָּל כָּךְ עַד שֶׁכְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַזַּיִת בְּיָדוֹ הַגַּרְעִין שֶׁבְּתוֹכוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ וְנוֹפֵל מֵאֵלָיו, אֲסוּרִין, דְּמֵחֲמַת הַיַּיִן נִתְרַכְּכוּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי:
מִן הַסְּלוּלָה. מִן הַסַּל שֶׁלִּפְנֵי הַחֶנְוָנִי: אֲסוּרִים. שֶׁמְּזַלֵּף עֲלֵיהֶם יַיִן כְּדֵי שֶׁיִּתְרַכְּכוּ:
מִן הַהַפְתֵּק. מִמָּקוֹם שֶׁכּוֹנְסָן שֶׁעוֹצְרִים אוֹתָם שָׁם זֶה עַל זֶה: מֻתָּרִין. שֶׁאֵינוֹ מְזַלֵּף עֲלֵיהֶן יַיִן עַד שֶׁנּוֹתְנָן לְפָנָיו לִמְכֹּר:
וְכֵן לִתְרוּמָה. וְכֵן כֹּהֵן הֶחָשׁוּד לִמְכֹּר תְּרוּמָה לְשֵׁם חֻלִּין, כָּל הַנִּמְצָא לְפָנָיו אָסוּר, שֶׁמָּא תְרוּמָה הִיא. אֲבָל הַבָּא מִן הָאוֹצָר, מֻתָּר, דְּאִרְתּוֹתֵי מִרְתַּת דִּלְמָא שָׁמְעֵי רַבָּנָן וְיַפְקִירוּ כָּל הָאוֹצָר:

עיקר תוספות יום טוב(לד) וְהוּא שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁחָלָב טָמֵא אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל:
(לה) וְהַדְּבַשׁ. לְמַאי נֵחוּשׁ לֵיהּ, אִי מִשּׁוּם עֲרוֹבֵי [שֶׁמָּא עֵרֵב בּוֹ יָיִן], מִסְרָא סָרֵי. אִי מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי נָכְרִים, הָא נֶאֱכָל כְּמוֹת שֶׁהוּא חַי. אִי מִשּׁוּם גִּעוּלֵי נָכְרִים, נוֹתֵן טַעַם לִפְגָם הוּא וּמֻתָּר. גְּמָרָא:
(לו) מְסַיֵּם הָרַמְבַּ"ם, וְגַם אוֹתָן הַחַלּוֹת לֹא תַכְשִׁיר, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדְּבַשׁ מַכְשִׁיר מִכְּלַל הַשִּׁבְעָה מַשְׁקִין, לְפִי שֶׁהוּא בְאוֹתָהּ שָׁעָה כְעֵין אֹכֶל לֹא מַשְׁקֶה, עַד שֶׁמַּתִּיכִין אוֹתוֹ וּמוֹצִיאִין דִּבְשׁוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לז) שֶׁאֵין דַּרְכָּן כוּ'. וְלֹא גָזְרִינַן אַטּוּ דַרְכָּן. הָרַ"ן:
(לח) וְעָלֶה כוּ'. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא, דְּלֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַקּוּרְטִין שֶׁבָּהּ. כְּלוֹמַר הַנִּדְבָּקוֹת בֶּעָלִין. וְקָא מַשְׁמַע לָן דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא עֵרְבוּ בָהֶן מֵאוֹתָן קוּרְטִין שֶׁחָתְכוּ מִן הֶעָלִין בְּסַכִּינָא דְנָכְרִי וְנוֹתְנִין בֶּעָלִין, מִשּׁוּם דְּאִי אִיתָא דְהָכִי הֲוָה מִשְׁרָק שָׁרְקִי, כְּלוֹמַר נוֹפְלִין הָיוּ מִן הֶעָלִין. הָרַ"ן:
(לט) וְנִרְפּוּ מֵחֲמַת שַׁמְנָן. רַשִׁ"י. וּבַגְּמָרָא, פְּשִׁיטָא, לֹא נִצְרְכָה אַף עַל גַּב דְּרָפוּ טוּבָא. מַהוּ דְתֵימָא חַמְרָא רְמָא בְהוּ, קָמַשְׁמַע לָן הָנֵי מֵחֲמַת מִשְׁחָא הוּא דְרָפוּ:
(מ) דִּמְקַלְקֵל לְהוּ. הָרַ"ן:
(מא) דִּתְרוּמָה אֵין דָּמֶיהָ יְקָרִים, שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה אֶלָּא לַכֹּהֲנִים. רַשִׁ"י:

גמרא עבודה זרה כ״ה א: י״ח-כ״ו א: ג׳

לֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן. בְּמַאי עַסְקֵינָן אִילֵימָא בְּחַד דְּכָוָותָהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל מִי שָׁרֵי וְהָתְנַן לֹא יִתְיַיחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים. אֶלָּא בִתְלָתָא דְּכַוָּותָהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל בִּפְּרוּצִים מִי שָׁרֵי. וְהָתְנַן אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַיחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִכְּשֵׁרִים אֲבָל בִּפְּרוּצִים אֲפִילוּ עֲשָׂרָה נָמֵי לֹא מַעֲשֵׂה הָיָה וְהוֹצִיאוּהָ עֲשָׂרָה בְּמִטָּה. לֹא צְרִיכָא בְּאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ נָכְרִי אֵין אִשְׁתּוֹ מְשַׁמְרָתוֹ אֲבָל יִשְׂרָאֵל אִשְׁתּוֹ מְשַׁמְרָתוֹ וְתֵיפוּק לֵיהּ מִשּׁוּם שְׁפִיכוּת דָּמִים אָמַר רַב יִרְמִיָה בְּאִשָּׁה חֲשׁוּבָה עַסְקֵינָן דְּמִרְתְּתֵי מִינָהּ. רַב אִידִי אָמַר אִשָּׁה כְלֵי זַיְינָהּ עָלֶיהָ מַאי בִינַיְיהוּ. אִיכָּא בִינַיְיהוּ אִשָּׁה חֲשׁוּבָה בֵּין הָאֲנָשִׁים וְשֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה בֵּין הַנָּשִׁים. תַּנְיָא כַּוָּותֵיהּ דְּרַב אִידִי בַר אָבִין הָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁהַשָּׁלוֹם עִמָּה לֹא תִתְיַחֵד עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת וְלֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִמָּהֶן. תָּנוּ רַבָּנָן יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּזְדַמֵּן לוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּדֶּרֶךְ טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר בְּסַיִּיף טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ בְּמַקֵּל טוֹפְלוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלָה אוֹ יוֹרְדִין בִּירִידָה לֹא יְהֵא יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְעוֹבֵד גִּלּוּלִים לְמַעֲלָה אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעֲלָה וְעוֹבֵד גִלּוּלִים לְמַטָּה. וְאַל יָשׁוּחַ לְפָנָיו שֶׁמָּא יָרוּץ אֶת גּוּלְגַּלְתּוֹ. שָׁאֲלוֹ לְהֵיכַן הוֹלֵךְ יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שָׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו הָרָשָׁע עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אַדֹנִי שְׂעִירָה וּכְתִיב וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכּוֹתָה. מַעֲשֵׂה בְתַלְמִידֵי רִבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לִכְזִיב פָּגְעוּ בָּהֶן לִסְטִים אָמְרוּ לָהֶם לְאָן אַתֶּם הוֹלְכִים אָמְרוּ לָהֶם לְעַכּוֹ. כֵּיוַן שֶׁהִגִּיעוּ לִכְזִיב פִּירְשׁוּ אָמְרוּ לָהֶם מִי אַתֶּם. אָמְרוּ לָהֶן תַּלְמִידֵי רִבִּי עֲקִיבָא. אָמְרוּ לָהֶם אַשְׁרֵי רִבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו שֶׁלֹּא פָגַע בָּהֶן אָדָם רַע מֵעוֹלָם. רַב מְנַשִּׁי הֲוָה אָזִיל לְבֵי תוֹרְתָא פָּגְעוּ בֵּיהּ גַנְבֵי אָמְרוּ לֵיהּ לְאָן קָאַזְלָת אָמַר לָהֶן לְפוּמְבְּדִיתָא כִּי מָטָא לְבֵי תוֹרְתָא פָּרִישׁ. אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידוֹ דִיְהוּדָה רַמָּאי אַתְּ אָמַר לְהוּ יַדְעִיתוּ לֵיהּ יְהֵא רַעֲוָא דִילְהֲווּ אִינְשֵׁי בְשַׁמְתָּא אָזְלוּ עָבְדוּ גְנֵיבְתִי עֶשְׂרִין וְתַרְתִּין שְׁנִין וְלֹא אַצְלְחוּ כֵּיוַן דְּחָזוּ אָתוּ כוּלְהוּ תַּבְעֵי שַׁמְתַּיְיהוּ וַהֲווֹ בְהוּ חַד גִּירְדְנָא דְלֹא אָתָא לְשַׁרוּיֵי שַׁמְתֵּיהּ אַכְלֵיהּ אַרְיָא הַיְינוּ דְאַמְרֵי אִינְשִׁי גִירְדְנָא דְלָא טַיִּיזָן שַׁתָּא בָּצִיר מִשְּׁנֵי. תָּא חֲזֵי מַה בֵּין גַּנְבֵי בָבֶל לְלִסְטִים דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

רש״ילא יתייחד איש אחד עם שתי נשים - שהנשים דעתן קלות ושתיהן תתרצינה לעבירה:
אלא בתלתא - להכי נקט תלתא דבישראל בתלתא שרו בין בעיר בין בדרך אבל תרי בעיר אין בדרך לא שמא יצטרך אחד מהן לנקביו ונמצא אחד מהן יתייחד עם הערוה בפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פא.):
בפרוצין מי שרי - ועובדי כוכבים למה ליה לתנא לאשמועינן הא אפי' ישראל דכוותייהו אסירי:
והוציאוה עשרה - פריצים לאשת איש זונה:
במטה - חוץ לעיר לעבירה כעין קוברי מת שלא יבינו:
ותיפוק ליה - בלאו עבירה נמי לא תתייחד משום שפיכות דמים:
באשה חשובה - בין האנשים ובין הנשים אשה יפה וקרובה למלכות דמיסתפו מינה ולא קטלי לה אבל משום עריות איכא דיפה היא ואצטריך לאשמועי' דלא תתייחד חיישינן שמא תתפתה אבל אשה שאינה חשובה בין האנשים וחשובה בין הנשים משום רציחה נמי איכא דבא עליה ואחר כך הורגה דלא ס"ל אשה כלי זיינה עליה וחשובה בין האנשים ולא בין הנשים מותרת להתייחד ומשום עריות ליכא דאינה יפה:
אשה כלי זיינה עליה - אע"ג דאינה חשובה לא בין האנשים ולא בין הנשים אין הורג אותה אלא בא עליה וכיון שבא עליה אינו הורגה ואפילו אינה קרובה למלכות נמי אי לא אשמועינן דחיישינן לעריות לא הוה מסתברא דמיתסרא משום שפיכות דמים:
מאי בינייהו - בין לר' ירמי' דמוקי לה באשה חשובה הא לאו חשובה חיישי' לשפיכו' דמים בין לרב אידי דאמר כלי זיינה עליה וליכא משום שפיכות דמים מ"מ משום ערוה איכא בה ולא מתייחדת:
איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים - קרובה למלכות ואינה חשובה בין הנשים אינה יפה לרבי ירמיה דמוקי לה באשה חשובה דמשמע חשובה בין האנשים ובין הנשים דקרובה למלכות היא ולא קטלי לה אבל משום עריות איכא למיחש דיפה היא הכא חשובה בין האנשים ולא בין הנשים שריא לייחודי דמשום שפיכות דמים ליכא דהא קרובה למלכות ומשום עריות נמי ליכא דהא מכוערת היא לרב אידי אסירא לייחודי דכולהו חיישינן לערוה דהא סתמא קאמר אשה כלי זיינה עליה ולא קאמר הכא באשה יפה עסקינן דכלי זיינה עליה:
אע"פ שהשלום עמה - דודאי לא יהרגוה דהא כלי זיינה עליה לא תתייחד עמהן כו' והיינו כרב אידי בר אבין. השלום עמה משמע היא נושאת את שלומה ואינה צריכה שלום מלכות:
טופלו לימינו - מחברו לעובד כוכבים לימינו של ישראל שאם ירצה העובד כוכבים להורגו ישלח ישראל יד ימינו ויאחז בו:
בסייף - דאם היה העובד כוכבים חגור סייף טופלו ישראל לימינו כדי שיהא יד שמאל של עובד כוכבים שהסייף חגור בו לצד ימינו של ישראל ומזומנת לימין ישראל לאחוז בה:
במקל - אם ביד עובד כוכבים מקל:
טופלו - ישראל לשמאלו שתהא יד ימין העובד כוכבים שהמקל בה סמוכה לישראל ואם ירים יד ימינו תאחזו שמאלו של ישראל במקל הסמוך לה דאי טופלו לימינו יהא המקל רחוק מידו של ישראל:
במעלה - בהר או בסלע:
לא יהא ישראל למטה - אלא למעלה בעלייה ילך ישראל לפני העובד כוכבים דהיינו למעלה אלא שטופלו לימינו דלא הוי אחריו ממש ובירידה יוליך העובד כוכבים לפניו:
ואל ישוח לפניו - אפי' במישור אל ישחה ישראל לפני העובד כוכבים ליטול כלום:
שמא ירוץ את גולגלתו - ירוצץ:
ירחיב לו את הדרך - אם היה צריך לו לילך עד פרסה יאמר לו ב' פרסאות אני צריך לילך אולי ימתין העובד כוכבים מלהכותו עד פרסה שניה וזה יפרוש ממנו קודם לכן:
לעכו - רחוק מכזיב:
לבי תורתא - מקום:
תלמידא דיהודה רמאה את - תלמידו של רב יהודה הוה וקרו ליה רמאה כלומר ממנו למדת לרמותינו. ליסטין ישראל היו:
ידעיתו ליה - שהוא רמאי:
בשמתיה - לפי שהיה אדם גדול ושמתיה חיילא לייטינהו בשמתיה:
[גרדנא - אורג]:
גרדן דלא טייזן - עניו. סתם גרדן אין לו בושת פנים:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץג וחוזרים לפירוש המשנה, ששנינו: לא תתייחד אשה עמהם עם הגוים. ושואלים: במאי עסקינן [במה אנו עוסקים]? אילימא בחד [אם תאמר באיש אחד], דכוותה [שכיוצא בה] לגבי אדם מישראל מי שרי [האם מותר להתייחד]? והתנן [והרי שנינו במשנה]: לא יתייחד איש אחד אפילו עם שתי נשים!
אלא נאמר שמדובר בתלתא [בשלושה], יש לשאול: מדוע מדובר דווקא בגוים? דכוותה [כיוצא בה] לגבי ישראל אם היו הם פרוצים מי שרי [האם מותר להתייחד עימם]? והתנן [והרי שנויה במשנה] לגבי ישראל: אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים, ועל כך אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא באנשים כשרים, אבל בפרוצים אפילו עשרה נמי [גם כן] לא, מעשה היה והוציאוה אל מחוץ לעיר לאישה אחת עשרה גברים במטה, שהעמידו פנים כאילו הם מוליכים אותה לקבורה, ולאחר מכן כולם חטאו איתה!
ושואלים: ותיפוק ליה [ותצא לו] הלכה זו מטעם אחר, שהרי יש לחשוש משום שפיכות דמים שמא יהרגו אותה! אמר ר' ירמיה: באשה חשובה עסקינן [עוסקים אנו], דמירתתי מינה [שמפחדים ממנה] ולכן לא יהרגוה, אבל איסור יחוד יש בה. רב אידי אמר: אשה כלי זיינה עליה הנשק שלה נמצא עליה, שלאשה יש הגנה שלא יהרגוה מעצם היותה אשה, ולכן מצד אחד יש לחשוש לאונס או לפיתוי, אך מצד אחר אין דרך להרוג אותה.
ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם] אם הטעם הוא זה או זה? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל]: כאשר היתה זו אשה שחשובה בין אנשים מפני שקרובה למלכות, ושאינה חשובה בין הנשים שאינה יפה, שאשה כזו, לדעת ר' ירמיה אין בה חשש לא משום שפיכות דמים ולא משום עריות, ולדעת רב אידי — בכל אשה יש לחשוש משום עריות.
תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב אידי בר אבין: האשה אף על פי שהשלום עמה ואין לחשוש שיהרגו אותה — לא תתייחד עמהן, מפני שחשודין על העריות.
א שנינו במשנה: לא יתייחד אדם עמהן מפני שחשודים על שפיכות דמים. באותו ענין תנו רבנן [שנו חכמים]: ישראל שנזדמן לו גוי בדרך והם הולכים יחד — טופלו לימינו, ידאג שיהא הגוי מהלך לימינו, ובאופן זה יוכל הישראלי לדאוג לכך (ביד ימינו) שהגוי לא יוכל לפגוע בו. ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: יש להבחין, אם היה הגוי מזויין בסייף — טופלו לימינו, שהחרב נמצאת כרגיל בשמאלו של אדם, וכך יוכל הישראלי למונעו מלשולפה. אם היה הגוי מזויין במקל — טופלו לשמאלו שתהא ידו סמוך ליד ימין של הגוי, שהיא מחזיקה באופן קבוע במקל.
היו עולין במעלה או יורדין בירידה, לא יהא ישראל למטה וגוי למעלה, שלא יהא עליו בעמדת יתרון אם ירצה להתקיפו, אלא ישראל למעלה וגוי למטה. ואל ישוח (יתכופף) הישראלי לפניו, שמא ירוץ (ישבור) את גולגלתו.
אם שאלו הגוי להיכן הוא הולך — ירחיב לו את הדרך כלומר, יאמר לו מקום מרוחק יותר מהמקום שבאמת אליו הוא הולך, כדי שאם ירצה להרע לו יחשוב שיש בידו זמן מרובה יותר לעשות זאת. והוא כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו הרשע, [דכתיב [שנאמר]] שאמר לו יעקב: "עד אשר אבא אל אדני שעירה" (בראשית לג, יד),
בענין זה מסופר, מעשה בתלמידי ר' עקיבא שהיו הולכים לכזיב, פגעו בהן ליסטים (שודדים), אמרו להן הלסטים: לאן אתם הולכים? אמרו להן שהם הולכים לעכו, שהיתה רחוקה יותר מייעדם האמיתי. כיון שהגיעו לכזיב פירשו ונכנסו לעיר. אמרו להן הליסטים: [תלמידי] מי אתם? אמרו להן: תלמידי ר' עקיבא אנו, אמרו להן: אשרי ר' עקיבא ותלמידיו, שלא פגע בהן אדם רע מעולם, שהבינו שמדברי רבם למדו דבר זה.
לבי תורתא, פגעו (פגשו) ביה גנבי [בו גנבים], אמרו ליה [לו]: לאן קאזלת [אתה הולך]? אמר להן: לפומבדיתא שהוא מקום רחוק יותר מאשר בי תורתא. כי מטא [כאשר הגיע] לבי תורתא, פריש [פרש] מהם, והם התאכזבו משום שהתכוונו לגנוב ממנו קודם שיגיע לפומבדיתא. אמרו ליה [לו]: תלמידא דיהודה רמאה את [תלמידו של יהודה הרמאי אתה]! שהיה תלמידו של רב יהודה, וקראו לו רמאי משום שרימה אותם ומנע מהם בכך מלגנוב. אמר להו [להם] רב מנשה: ידעיתו ליה [מכירים אתם אותו] שהוא רמאי, שאתם קוראים לו כך בשם גנאי? יהא רעוא דליהוו הנהו אינשי בשמתיה [יהי רצון שיהיו אותם אנשים, אתם, בחרם שלו].
ואכן פעל עליהם הנידוי, כי מאז אזלו עבדו גניבתא עשרין ותרתין שנין ולא אצלחו [הלכו עשו גניבות במשך עשרים ושתים שנים ולא הצליחו]. כיון דחזו [שראו] שכך הוא, אתו כולהו [באו כולם] תבעו שמתייהו [את נידויים], כלומר באו לבקש מחילה כדי שיתירו להם את הנידוי, והוה בהו חד גירדנא דלא אתא לשרויה שמתיה [והיה בהם אורג אחד שלא בא להתיר את נידויו], ואותו אורג אכליה אריא [אכל אותו אריה]. ומעירים: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים בני אדם] בפתגם מקובל: גירדנא דלא טייזן [אורג שאינו ביישן], ומחציף פנים, שתא בציר משני [שנה נגרעת משנותיו].

זוהר ספר הזהר, ויגש י״א

וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַרְעֹה (תָּא חֲזִי) מַאן דְּצָלִי צְלוֹתֵיהּ וְקָם קָמֵי מָארֵיהּ אִצְטְרִיךְ לֵיה דְלָא לְמִשְׁמַע קָלֵי בִצְלוֹתֵיהּ וּמַאן דְּאַשְׁמַע קָלֵיהּ בִצְלוֹתֵיהּ צְלוֹתֵיהּ לָא אִשְׁתְּמַע מָאי טַעְמָא בְגִין דִּצְלוֹתָא לָאו אִיהִי הַהוּא קָלָא דְאִשְׁתְּמַע דְּהַהוּא קוֹל דְּאִשְׁתְּמַע לָאו הִיא צְלוֹתָא. וּמָאן אִיהִי צְלוֹתָא דָּא קָלָא אַחֲרָא דְתַלְיָא בְקָלָא דְאִשְׁתְּמַע וּמָאן הִיא קָלָא דְאִשְׁתְּמַע דָּא הַהוּא קוֹל דְּהוּא בְוָא''ו קָלָא דְתַלְיָא בֵיה דָא הַהוּא קָל בְּלָא וָא''ו וּבְגִין כַּךְ לָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמִשְׁמַע קָלֵיהּ בִצְלוֹתֵיהּ אֶלָּא לְצַלָּאָה בְלַחֲשׁ בְּהַהוּא קָלָא דְלָא אִשְׁתְּמַע וְדָא הִיא צְלוֹתָא דְאִתְקַבָּלַת תָּדִיר וְסִימָנִיךְ וְהַקֹּל נִשְׁמַע קָּל בְּלָא וָא''ו נִשְׁמַע דָא הִיא צְלוֹתָא דְהִיא בַחֲשָׁאי דִּכְתִיב בְּחַנָּה (שמואל א א) וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ דָּא הִיא צְלוֹתָא דְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא קָבִּיל כַּד אִתְעֲבִיד גּוֹ רְעוּתָא וְכַוָּונָה וְתִקּוּנָא כִּדְּקָא יָאוּת וּלְיַחֲדָא יְחוּדָא דְמָרֵיהּ כִּדְּקָא יָאוּת בְּכָל יוֹמָא. תָּא חֲזֵי וְהַקֹּל נִשְׁמַע דָא הוּא קָל בְּלָא וָא''ו דָּא הִיא קָלָא דִבְכָאת עַל מִקְדַשׁ רִאשׁוֹן וְעַל מִקְדָשׁ שֵׁנִי נִשְׁמַע כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ירמיה לא) קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמַע בְּרָמָה מַאי בְּרָמָה דָּא הוּא עַלְמָא עִלָּאָה עַלְמָא דְאָתֵי וְסִימָנִיךְ מִן הָרָמָה וְעַד בֵּית אֵל (תהלים קו) מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם הָכָא בְרָמָה דָא עַלְמָא עִלָּאָה דְהָא בְהַהִיא שַׁעְתָּא דִי בְרָמָה נִשְׁמַע כְּדֵין מַה כְתִיב (ישעיה כב) וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וְגוֹמֵר וְהַקֹּל נִשְׁמַע לְעֵילָא לְעֵילָא מָאי טַעְמָא בְּגִין דְּוָא''ו אִתְרַחָק וְאִסְתַּלָק מִינָהּ וּכְדֵין (ירמיה לא) רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כִּי אֵינֶנּוּ כִּי אֵינָם מִבְּעֵי לֵיהּ אֶלָּא כִּי אֵינֶנּוּ וְהָא אוֹקִימְנָא כִּי אֵינֶנּוּ דְּבַעֲלָהּ לָא אִשְׁתְּכַח עִמָּהּ דְאִלְמָלֵי בַעֲלָהּ יִשְׁתְּכַח עִמָּהּ תִּתְנָחֵם עֲלַיְיהוּ דְהָא כְדֵין בְּנָהָא לָא יְהוֹן בְּגָלוּתָא וּבְגִין דְּאֵינֶנּוּ לָאו אִיהִי מִתְנַחֲמָא עַל בְּנָהָא בְּגִין דִּבְּנָהָא אִתְרַחֲקוּ מִינָהּ עַל דְּאֵינֶנוּ עִמָּה. תָּא חֲזֵי כַּד יָקִים קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא לְהַאי קָל מֵעַפְרָא וְיִתְחַבֵּר בְּוָא''ו כְּדֵין כָּל מַה דְאִתְאֲבִיד מִינַיְיהוּ בְזִמְנָא דְגָלוּתָא יִתְהַדָּר וְיִתְעַדְּנוּן בִּנְהוֹרִין עִלָּאִין דְּאִתּוֹסְפָן מִגּוֹ עָלְמָא עִלָּאָה כְמָה דְאָמַר (ישעיה כז) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאוֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם:

תרגום הזוהרוְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: רַבִּי אַבָּא פָּתַח וְאָמַר, נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וְגוֹ'. בֹּא וּרְאֵה, כָּל אָדָם הַמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, צָרִיךְ לְהַקְדִּים לוֹ בְּרָכוֹת בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וּלְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ בַּזְּמָן שֶׁצָרִיךְ. בַּבֹּקֶר יִתְאָחֵד בִּימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא חֶסֶד. בְּמִנְחָה יִתְאָחֵד בִּשְׂמֹאלוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְנִצְרָךְ לָאָדָם תְּפִלָּה וּבַקָּשָׁה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּתְאָחֵד בּוֹ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּבֵאֲרוּהוּ. מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל תְּפִלָּתוֹ לִפְנֵי אֲדוֹנוֹ, צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ. וּמִי שֶׁמַּשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, תְּפִלָּתוֹ אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת. מַה הַטַּעַם. הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַתְּפִלָּה אֵינָהּ אוֹתוֹ הַקּוֹל הַנִּשְׁמָע, כִּי הַקּוֹל הַנִּשְׁמָע אֵינוֹ תְּפִלָּה. וּמַה הִיא תְּפִלָּה, הִיא קוֹל אַחֵר הַתָּלוּי בַּקּוֹל הַנִּשְׁמָע. וּמַה הוּא הַקּוֹל נִשְׁמָע, זֶה אוֹתוֹ הַקּוֹל שֶׁהוּא עִם ו'. וְהַקּוֹל הַתָּלוּי בּוֹ, בַּקּוֹל הַנִּשְׁמָע, הוּא קֹל בְּלֹא ו'. וּמִשּׁוּם זֶה אֵין הָאָדָם צָרִיךְ לְהַשְּׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, אֶלָּא לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ, בְּקוֹל שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע, כִּבְחִינַת הַנּוּקְבָא, שׁה''ס תְּפִלָּה, וְעַל יְדֵי תְּפִלָּתֵנוּ מְיַחֲדִים הַקּוֹל שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע, עִם ז''א שֶׁהוּא הַקּוֹל הַנִּשְׁמָע. וְזוֹ הִיא תְּפִלָּה הַמִּתְקַבֶּלֶת תָּמִיד, לִהְיוֹתָהּ מִשְׁתּוֹקֶקֶת אָז בְּיוֹתֵר לְהִזְדַוֵּג עִם ז''א. וְזֶה שֶׁכָּתוּב וְהַקֹּל נִשְׁמַע, קֹל בְּלֹא ו', נִשְׁמָע, כְּלוֹמָר שֶׁמִּתְקַבֶּלֶת. זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּלַחַשׁ, שֶׁכָּתוּב בְּחַנָּה, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע. זוֹ הִיא תְּפִלָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל, כְּשֶׁנַּעֲשֵׂית בְּרָצוֹן וְכַוָּנָה וּבְתִקּוּן כָּרָאוּי, וּכְשֶׁמְּיַחֵד יִחוּד רִבּוֹנוֹ בְּכָל יוֹם כָּרָאוּי לִהְיוֹת. בֹּא וּרְאֵה, וְהַקֹּל נִשְׁמַע: זֶהוּ קֹל בְּלִי ו', זֶהוּ קוֹל שֶׁבּוֹכֶה עַל בַּיִת רִאשׁוֹן וְעַל בַּיִת שֵׁנִי. נִשְׁמַע, הוּא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, קוֹל בָּרָמָה נִשְׁמָע. שׁוֹאֵל, בָּרָמָה, מַהוּ בָּרָמָה. הוּא הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, הָעוֹלָם הַבָּא. וְהַסִּימָן שֶׁלְּךְ, מִן הָרָמָה וְעַד בֵּית אֵל, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם. אַף כָּאן, בָּרָמָה, זֶהוּ הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּשְׁמַע בָּרָמָה, אָז מַה כָּתוּב, וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וְגוֹ'. וְהַקֹּל נִשְׁמָע, שֶׁנִּשְׁמַע לְמַעְלָה לְמַעְלָה, מַה הַטַּעַם מִשּׁוּם שֶׁהַו', נִתְרַחֵק וְנִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה, וְאָז רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ וְגוֹ' כִּי אֵינֶנּוּ. כִּי אֵינֶנּוּ, כִּי אֵינָם הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר. אֶלָּא כִּי אֵינֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ, כִּי אֵינֶנּוּ, שֶׁבַּעֲלָהּ אֵינוֹ עִמָּהּ, שֶׁאִם בַּעֲלָהּ הָיָה נִמְצָא עִמָּהּ, הָיְתָה מִתְנַחֶמֶת עַל הַבָּנִים, כִּי אָז בָּנֶיהָ לֹא הָיוּ בַּגָּלוּת. וּמִשּׁוּם שֶׁאֵינֶנּוּ, אֵינָהּ מִתְנַחֶמֶת עַל הַבָּנִים שֶׁלָּהּ, כִּי הַבָּנִים נִתְרַחֲקוּ מִמֶּנָּהּ מִשּׁוּם שֶׁבַּעֲלָהּ אֵינֶנּוּ עִמָּהּ. בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָקִים לַקֹּל הַזֶּה מֵעָפָר וְיִתְחַבֵּר עִם הַו', אָז כָּל מַה שֶׁנֶּאֱבָד מֵהֶם מִיִּשְׂרָאֵל בִּזְמַן הַגָּלוּת, יַחֲזוֹר וְיָשׁוּב לָהֶם. וְיִתְעַדְּנוּ בְּאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים הַנּוֹסָפִים לָהֶם מֵהָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב: י״ג-י״ד

א. הַמַּפְטִיר בְּנָבִיא צָרִיךְ לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה פְּסוּקִים חוֹזֵר וְקוֹרֵא מַה שֶׁקָּרָא לְפָנָיו. וְלֹא יַפְטִיר בְּנָבִיא עַד שֶׁיִּגְלוֹל סֵפֶר תּוֹרָה. וְלֹא יִפְחוֹת מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד פְּסוּקִים וְאִם שָׁלָּם הָעִנְיַן בְּפַחוֹת מֵאֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹסִיף. וְאִם קָרָא עֲשָׂרָה פְּסוּקִים וְתִרְגְּמָן הַמְתַרְגֵּם דַּיּוֹ וַאֲפִלּוּ לֹא שִׁלַּם הָעִנְיָן. וּבְנָבִיא אֶחָד קוֹרֵא וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וּמְדַלֵּג מֵעִנְיָן לְעִנְיַן אַחֵר וְאֵינוֹ מְדַלֵּג מִנָּבִיא לְנָבִיא אֶלָּא בִּנְבִיאִים שֶׁל תְּרֵי עָשָׂר בִּלְבָד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְדַלֵּג מִסּוֹף הַסֵּפֶר לִתְחִלָּתוֹ. וְכָל הַמְדַלֵּג לֹא יִשְׁהֶא בְּדִלּוּג אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּשְׁלִים הַמְתַרְגֵּם תַּרְגּוּמוֹ:

ב. הַקּוֹרֵא בְנָבִיא יֵשׁ לוֹ לִקְרוֹת לְתוּרְגְּמָן שְׁלשָׁה פְּסוּקִים וְהַמְתַרְגֵּם מְתַרְגֵּם שְׁלשְׁתָּן זֶה אַחַר זֶה וְאִם הָיוּ שְׁלשָׁה הַפְּסוּקִים שָׁלש פַּרְשִׁיּוֹת לֹא יִקְרָא לַמְּתוּרְגְּמָן אֶלָּא אֶחָד אֶחָד בִּלְבָד:

פרשת מסעי יום רביעי

תורה במדבר ל״ג: ט״ז-כ״א

נביאים ירמיהו ב׳: י״ט-כ״ד

כתובים תהילים צ״ב: י׳-ט״ו

משנה משנה עבודה זרה ב׳

גמרא עבודה זרה כ״ה א: י״ח-כ״ו א: ג׳

זוהר ספר הזהר, ויגש י״א

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב: י״ג-י״ד

מוסר ספר חסידים קנ״א