חק לישראל - פרשת פינחס יום ראשון

רש״יפינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ — הַרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲ"זָ וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן (סנהדרין פ"ב):
את בריתי שלום. שֶׁתְּהֵא לוֹ לִבְרִית שָׁלוֹם, כְּאָדָם הַמַּחֲזִיק טוֹבָה וְחַנּוֹת לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה, אַף כָּאן פֵּרֵשׁ לוֹ הַקָּבָּ"ה שְׁלוֹמוֹתָיו:

רש״יבְּקַנְא֥וֹ אֶת קִנְאָתִ֖י. בְּנָקְמוֹ אֶת נִקְמָתִי — בְּקָצְפּוֹ אֶת הַקֶּצֶף שֶׁהָיָה לִי לִקְצֹף; כָּל לְשׁוֹן קִנְאָה הוּא הַמִּתְחָרֶה לִנְקֹם נִקְמַת דָּבָר, אנפרט"מנט בְּלַעַ"ז:

רש״יוְהָ֤יְתָה לּוֹ֙. בְרִיתִי זֹאת:
בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְּנָה כְהֻנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, לֹא נִתְּנָה אֶלָּא לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו שֶׁנִּמְשְׁחוּ עִמּוֹ וּלְתוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁיּוֹלִידוּ אַחַר הַמְשָׁחָתָן, אֲבָל פִּינְחָס שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם לָכֵן וְלֹא נִמְשַׁח לֹא בָא לִכְלַל כְּהֻנָּה עַד כָּאן; וְכֵן שָׁנִינוּ בִזְבָחִים (דף ק"א) לֹא נִתְכַּהֵן פִּינְחָס עַד שֶׁהֲרָגוֹ לְזִמְרִי:
לֵֽאלֹהָ֔יו. בִּשְׁבִיל אֱלֹהָיו, כְּמוֹ "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי" (במדבר י"א), "וְקִנֵּאתִי לְצִיּוֹן" (זכריה ח') — בִּשְׁבִיל צִיּוֹן:

רש״יוְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל וגו'. בְּמָקוֹם שֶׁיִּחֵס אֶת הַצַּדִּיק לְשֶׁבַח, יִחֵס אֶת הָרָשָׁע לִגְנַאי (תנחומא):
נְשִׂ֥יא בֵֽית אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי. לְאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁהָיוּ לְשֵׁבֶט שִׁמְעוֹן; דָּ"אַ — לְהוֹדִיעַ שִׁבְחוֹ שֶׁל פִּינְחָס, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הָיָה נָשִׂיא, לֹא מָנַע אֶת עַצְמוֹ מִלְּקַנֵּא לְחִלּוּל הַשֵּׁם, לְכָךְ הוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב מִי הוּא הַמֻּכֶּה:
בֵֽית אָ֖ב. חֲמִשָּׁה בָתֵּי אָבוֹת הָיוּ לְמִדְיָן: "עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה" (בראשית כ"ה), וְזֶה הָיָה מֶלֶךְ לְאֶחָד מֵהֶם:

רש״יוְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה וגו'. לְהוֹדִיעֲךָ שִׂנְאָתָן שֶׁל מִדְיָנִים — שֶׁהִפְקִירוּ בַּת מֶלֶךְ לִזְנוּת כְּדֵי לְהַחֲטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל (שם):
רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת. אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מַלְכֵי מִדְיָן "אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר" וְגוֹ' (במדבר ל״א: ח׳), וְהוּא הָיָה חָשׁוּב מִכֻּלָּם, שֶׁנֶּאֱמַר "רֹאשׁ אֻמּוֹת", וּלְפִי שֶׁנָּהַג בִּזָּיוֹן בְּעַצְמוֹ לְהַפְקִיר בִּתּוֹ, מְנָאוֹ שְׁלִישִׁי (שם):

רש״יוְיַד ה'. (תַּרְגּוּם:) רוּחַ גְּבוּרָה מִן קֳדָם ה', נִתְלַבֵּשׁ כֹּחַ לָרוּץ לִפְנֵי הַמֶּרְכָּבָה בְּרַגְלָיו, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ אַחְאָב יְחִידִי, שֶׁחָלַק כָּבוֹד לַמַּלְכוּת.
וַיְשַׁנֵּ֖ס מׇתְנָ֑יו. כְּמוֹ וַיֶּאֱזֹר, וְאֵין לוֹ דִמְיוֹן, וְאַף הוּא לֹא בָּא אֶלָּא לְלַמֵּד לְשׁוֹן זֵרוּז, נִזְדָּרֵז כְּגִבּוֹר.
וַיֹּאמֶר רַב. (תַּרְגּוּם:) סַגִּי לִי אַרְכָּא, עַד אֵימָתַי אֲנָא מַטְרַף כְּדֵין.

רש״יכֹּֽה יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙. כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ לִנְבִיאֵי הַבַּעַל.

רש״ירֹ֣תֶם. ייניבר"א בְּלַעַ"ז (עַרְעָר קוֹצָנִי).

רש״יהִפְלָ֣ה. הִבְדִּיל:
וּבִטְחוּ אֶל ה׳. שֶׁיַּשְׁפִּיעַ לָכֶם טוֹבָה, וְאַל תֶּחֱטָאוּ לוֹ בִּשְׁבִיל מָמוֹן, שֶׁאַתֶּם מְצַפִּים לְקַבֵּל שָׂכָר מֵאֵת שָׁאוּל:
רַבִּים אוֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב. רַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ שֶׁרוֹאִין רְשָׁעִים בְּעֹשֶׁר וּבְשַׁלְוָה וְאוֹמְרִים: מִי יַרְאֵנוּ טוֹב לִהְיוֹת עֲשִׁירִים וּמַשִּׂיגֵי תַּאֲוָה כָּאֵלּוּ?

רש״ירִגְז֗וּ. חִרְדוּ מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאַל תֶּחֱטָאוּ:
אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל מִשְׁכַּבְכֶ֗ם. הָשִׁיבוּ עַל לְבַבְכֶם שֶׁהִזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל כָּךְ:

רש״יזִבְח֥וּ זִבְחֵי צֶ֑דֶק. הַצְדִּיקוּ מַעֲשֵׂיכֶם, וַהֲרֵי אַתֶּם כִּמְקְרִיבִים זְבָחִים:

רש״ינְֽסָה עָ֭לֵינוּ. הָרֵם עָלֵינוּ לְנֵס אֶת אוֹר פָּנֶיךָ, לְשׁוֹן ״הָרִימוּ נֵס״ (ישעיהו סב: י), ״אָרִים נִסִּי״ (ישעיהו מט: כב). לָשׁוֹן אַחֵר: נְסָה עָלֵינוּ. רֶפְלַנְבִּי״ר בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת״ (זכריה ט: טז). אֲבָל אֲנִי אֵינִי מְקַנֵּא בָּהֶם, כִּי שִׂמְחָה נְתוּנָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רַבּוּ. בָּטוּחַ אֲנִי: אִם לְמַכְעִיסִים כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, לֶעָתִיד, שֶׁהוּא יוֹם קִבּוּל שְׂכָרָם:

רש״יבְּשָׁל֣וֹם יַחְדָּו֮ אֶשְׁכְּבָ֢ה וְאִ֫ישָׁ֥ן. אִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו עִמִּי, הָיִיתִי שׁוֹכֵב וְיָשֵׁן בֶּטַח וְלֹא הָיִיתִי יָרֵא מִכָּל צַר וְאוֹיֵב:
לְבָדָ֑ד לָ֝בֶ֗טַח. כְּמוֹ ״בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב״ (דברים לג: כח), לְשׁוֹן מִבְטָח וָשֶׁקֶט הוּא, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹשִׁיב גְּיָסוֹת עִמּוֹ:

ברטנורהכְּלָל גָּדוֹל. מְלוּגְמָא. תַּחְבֹּשֶׁת וּרְטִיָּה, וּפֵרוּשׁ מְלוּגְמָא מְלֹא לוּגְמָא, שֶׁדֶּרֶךְ אָדָם לִלְעֹס מְלֹא לוּגְמָיו חִטִּים אוֹ תְאֵנִים וְנוֹתֵן עַל גַּבֵּי מַכָּתוֹ:
אֵין עוֹשִׂים מִמֶּנּוּ מְלוּגְמָא. דִּכְתִיב (ויקרא כה) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה, מַה שֶּׁהוּא מְיֻחָד לָכֶם דְּהַיְנוּ לְמַאֲכַל אָדָם יִהְיֶה לְאָכְלָה וְלֹא לִמְלוּגְמָא, אֲבָל מַה שֶּׁאֵינוֹ מְיֻחָד לָכֶם יִהְיֶה בֵּין לְאָכְלָה בֵּין לִמְלוּגְמָא, הִלְכָּךְ כָּל שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל אָדָם עוֹשִׂין מִמֶּנוּ מְלוּגְמָא לְאָדָם:
עוֹשִׂין מִמֶּנוּ מְלוּגְמָא לְאָדָם אֲבָל לֹא לִבְהֵמָה. דִּכְתִיב (שם) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָּל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל, דָּבָר הָרָאוּי לַחַיָּה וְלַבְּהֵמָה תִּהְיֶה לֶאֱכֹל לַבְּהֵמָה וְלֹא לַעֲשׂוֹת לָהּ מְלוּגְמָא:
חֻמְרֵי אָדָם. שֶׁאֵין עוֹשִׂין מֵהֶם מְלוּגְמָא:
וְחֻמְרֵי בְהֵמָה. שֶׁאָסוּר לְשָׁלְקָן:
הַסִּיאָה. עֵשֶׂב שֶׁקּוֹרִין לוֹ בַּעֲרָבִי צידר"ג:
וְקוּרְנִית. בַּעֲרָבִי חש"א וּבְלַעַ"ז שדריא"ע:

עיקר תוספות יום טוב(א) כְּלָל גָּדוֹל. עַיֵּן בְּרֵישׁ פִּרְקִין דִּלְעֵיל:
(ב) וְהַטַּעַם פֵּרֵשׁ הָרַ"מ וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, לֹא יְשַׁנֶּה פֵּרוֹת מִבְּרִיָּתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל חַי לֹא יֹאכְלֶנּוּ מְבֻשָּׁל כוּ', לְפִי שֶׁאֵין שׁוֹלְקִין אָכֳלֵי בְהֵמָה:

ברטנורהלַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה. בַּעֲנָבִים וְזֵיתִים מַיְרֵי, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה:
לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכֹל. אַף עַל גַּב דְּאָמְרָה תּוֹרָה לְאָכְלָה וְלֹא לְהֶפְסֵד, אֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לֶאֱכֹל דָּבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְאָכְלוֹ, כְּגוֹן תַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְקַלְקֵל, וְלֹא חָיְשִׁינַן אִם הוֹלֵךְ לְאִבּוּד. וְכֵן דָּבָר שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְאָכְלוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי תִּקּוּן וּבָא הוּא לְאָכְלוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּלֹא תִקּוּן, כְּגוֹן לֶאֱכֹל תְּרָדִין חַיִּין אוֹ לָכוֹס חִטִּין חַיּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ:
וְכֵן בִּתְרוּמָה וְכֵן בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. לֹא נִתְּנוּ אֶלָּא לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְסִיכָה:
שֶׁנִּתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּתְרוּמָה טְהוֹרָה, אֲבָל תְּרוּמָה טְמֵאָה מַדְלִיקִין בָּהּ אֶת הַנֵּר. וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּתִיב (דברים כו) וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא, אֲבָל בְּטָהוֹר מֻתָּר לְבַעֵר. וּבִשְׁבִיעִית בֵּין בְּטָמֵא בֵּין בְּטָהוֹר מֻתָּר:

עיקר תוספות יום טוב(ג) שֶׁנִּתְּנָה לְהַדְלָקַת הַנֵּר. דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כה) תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל, תִּהְיֶה, אַף לְהַדְלָקַת הַנֵּר. סִפְרָא:

ברטנורהלֹא בְמִדָּה וְלֹא בְמִשְׁקָל וְלֹא בְמִנְיָן. כְּדֵי שֶׁיִּמָּכְרוּ בְּזוֹל. אִי נַמִּי מִתּוֹךְ שֶׁאֵין מוֹכְרִין אוֹתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹכְרִים בִּשְׁאָר שָׁנִים, יִנְהֲגוּ בָּהֶם קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית וְלֹא אָתוּ לְזַלְזוֹלֵי בְהוּ:
אַף לֹא אֲגֻדּוֹת. שֶׁלֹּא יִמְכֹּר כְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹכְרִים בִּשְׁאָר שָׁנִים:
וְנֵץ חָלָב. מְפֹרָשׁ בְּפִרְקִין דִּלְעֵיל:

עיקר תוספות יום טוב(ד) לֹא בְמִדָּה. הָא דְמֻתָּר לִמְכֹּר כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת פֶּרֶק קַמָּא דְרֹאשׁ הַשָּׁנָה דְּהַמְלַקֵּט עַל מְנָת לֶאֱכֹל וְהוֹתִיר מֻתָּר לִמְכֹּר. וְאֶפְשָׁר דְּלוֹקֵחַ עַל מְנָת לֶאֱכֹל לֹא חָשִׁיב סְחוֹרָה אֶלָּא אִם כֵּן לוֹקֵחַ בְּזוֹל עַל מְנָת לִמְכֹּר בְּיֹקֶר, שֶׁקּוֹנֶה לְהַרְוִיחַ. וְכָתַב הָרַ"מ שֶׁהַדָּמִים יֵשׁ לָהֶן דִּין קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית:
(ה) לֹא תְאֵנִים כוּ'. אַשְׁמְעִינַן דְּאַף עַל גַּב דִּרְגִילוּת הַתְּאֵנִים לְשָׁקְלָן כוּ'‏ וַהֲוָה אֲמֵינָא דִּכְשֶׁמְּשַׁנֶּה וּמְנָאָן סַגִּי, וְכֵן בְּיָרָק דְּדֶרֶךְ לִמְנוֹתָן אֲגֻדּוֹת וַהֲוָה אֲמֵינָא כִּי מְשַׁנֶּה וְשׁוֹקְלָן שָׁרֵי, קָא מַשְׁמַע לָן דְּאֵין מֻתָּר לִמְכֹּר בְּאֵלּוּ הַדְּרָכִים אֲפִלּוּ בְּשִׁנּוּי מִכְּדַרְכּוֹ, אֶלָּא מוֹכֵר אַכְסָרָה כְּלוֹמַר בְּאֹמֶד. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ו) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף לֹא אֲגֻדּוֹת. כְּלוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁרוֹצֶה לִמְכֹּר שֶׁלֹּא בְמִנְיָן אֶלָּא אַכְסָרָה:
(ז) בַּבַּיִת. פֵּרוּשׁ אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱגֹד כְּשֶׁרוֹצֶה אוֹתָן לַבַּיִת מֻתָּר לְהוֹלִיכוֹ אָגוּד לִמְכֹּר. הָרַ"שׁ:

ברטנורהשְׂכָרוֹ מֻתָּר. וְאֵין בּוֹ קְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית. וְאַף עַל גַּב דִּשְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת דָּמֶיהָ, הַאי לָאו דְּמֵי שְׁבִיעִית הוּא:
לְקֹט לִי בּוֹ יָרָק. לְשׁוֹן מֶכֶר הוּא, דְּמַשְׁמַע לְקֹט לִי שָׁוְיוֹ יָרָק, אֲבָל לְקֹט לִי לְשׁוֹן שְׂכִירוּת הוּא וְלֹא לְשׁוֹן מֶכֶר:
כִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן. לֹא שֶׁאָמַר לוֹ אֶתֵּן לְךָ פּוּנְדְּיוֹן, רַק כִּכָּר שָׁוֶה פּוּנְדְּיוֹן:
כְּשֶׁאֶלְקֹט יַרְקוֹת שָׂדֶה אָבִיא לָךְ מֻתָּר. מִשּׁוּם דְּמַתְּנַת חִנָּם יַהֲבֵי זֶה לָזֶה, לְפִי שֶׁיַּרְקוֹת שָׂדֶה מְצוּיִין:
לָקַח מִמֶּנּוּ בִּסְתָם. בְּהַקָּפָה כְּדֶרֶךְ מוֹכְרִים בְּחָנוּת:
לֹא יְשַׁלֵּם לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית. דַּהֲוֵי כִּסְחוֹרָה:

עיקר תוספות יום טוב(ח) שְׂכָרוֹ מֻתָּר. וְאִם תֹּאמַר וּמַאי שְׁנָא מִצּוֹבֵעַ בְּשָׂכָר דְּמִשְׁנָה ג'‏ פֶּרֶק ז'. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּדַוְקָא בְּדָבָר מְרֻבֶּה דִּבְצוֹבֵעַ רְוִיחֵי טְפֵי וְדַמְיָא לִסְחוֹרָה קָנְסוּ רַבָּנָן. וְעַיֵּן בְּתוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ט) שְׂכָרוֹ אָסוּר. רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁהוּא דְמֵי שְׁבִיעִית וְאָסוּר לִנְהֹג בּוֹ אֶלָּא כְּמִנְהַג דְּמֵי שְׁבִיעִית. הָרַ"מ:

ברטנורהבַּיָּר. חוֹפֵר בּוֹרוֹת וּמַסְפִּיק מַיִם לִבְנֵי הָעִיר, לֹא יִתֵּן לוֹ מִדְּמֵי שְׁבִיעִית לְהַסְפִּיק לוֹ מַיִם לְכָל תַּשְׁמִישׁוֹ:
וְלֹא לְבַלָּן. מְחַמֵּם מֶרְחֲצָאוֹת:
וְלֹא לְסַפָּר. שְׂכַר הַתִּסְפֹּרֶת:
וְלֹא לְסַפָּן. שְׂכַר הַסְּפִינָה:
וּלְכֻלָּן. לְכָל הַנֵּי דְתָנִינַן בְּמַתְנִיתִין יָכוֹל לִתֵּן מַתְּנַת חִנָּם שֶׁלֹּא לְשֵׁם שְׂכָרָן, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁנָּתַן מַתָּנָה לֹא יִתְבַּע מִמֶּנּוּ שָׂכָר:

עיקר תוספות יום טוב(י) וְלֹא לְבַלָּן. מְסַיֵּם הָרַ"מ וְלֹא לִשְׁאָר אֻמָּנִין. וּמַתְנִיתִין נָקְטָה אֵלּוּ לִרְבוּתָא דְּבַלָּן וְסַפָּר הֲנָאַת הַגּוּף עוֹשִׂין לוֹ וְסַפָּן דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲבֹר הַנַּחַל אֶלָּא עַל יְדֵי סְפִינָה, וַהֲוֵי אֲמֵינָא דְשָׁרֵי:

ברטנורהבַּמֻּקְצֶה. כְּלִי הַמְּיֻחָד לָקוֹץ בּוֹ תְּאֵנִים קָרוּי מֻקְצֶה:
בַּחַרְבָּה. סַכִּין, לְשׁוֹן חֶרֶב. וְטַעֲמָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב (ויקרא כה) וְאֶת עִנְבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר, כְּדֶרֶךְ הַבּוֹצְרִים:
עֲרֵבָה. שֶׁלָּשִׁים בָּהּ אֶת הָעִסָּה:
וּבַקֹּטֶב. עֵץ גָּדוֹל וְכָבֵד וּבְרֹאשׁוֹ אֶבֶן גְּדוֹלָה שֶׁנּוֹתְנִים עַל הַזֵּיתִים בְּבֵית הַבַּד, נִקְרָא קֹטֶב:
בּוֹדִידָה. בֵּית הַבַּד קָטָן כְּעֵין עֲרֵבָה:

עיקר תוספות יום טוב(יא) הַכַּוָּנָה כְּדֵי לְשַׁנּוֹת וְשֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּשְׁאָר הַשָּׁנִים. הָרַ"מ:
(יב) וְאֵין עוֹשִׂין. מִלְּשׁוֹן וְשָׁם עִשּׂוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן (יְחֶזְקֵאל כג) וְהוּא עִנְיַן מִעוּךְ וּסְחִיטָה:

ברטנורהשֶׁלֹּא יְבִיאֶנּוּ לִידֵי פְסוּל. שֶׁאִם נִפְסַל, בִּשְׁבִיל שֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה יִשָּׂרֵף הַכֹּל, וְנִמְצָא גּוֹרֵם לְפֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁלֹּא יֵאָכְלוּ:
וְהָאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּס בַּשְּׁבִיעִית. כֵּיצַד, לָקַח בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית בָּשָׂר, הַבָּשָׂר וְהַפֵּרוֹת מִתְבַּעֲרִין בַּשְּׁבִיעִית, לָקַח בַּבָּשָׂר דָּגִים, יָצָא בָּשָׂר וְנִתְפַּס דָּגִים, לָקַח בַּדָּגִים שֶׁמֶן, יָצְאוּ דָגִים וְנִתְפַּס הַשֶּׁמֶן, וְחַיָּב לְבַעֵר הַפֵּרוֹת וְהַשֶּׁמֶן, נִמְצָא אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן נִתְפָּס. וְהַפְּרִי שֶׁל שְׁבִיעִית עַצְמוֹ אָסוּר לְעוֹלָם, וּמַפְּקִינַן לַהּ מִדִּכְתִיב (ויקרא כה) כִּי יוֹבֵל הִיא קֹדֶשׁ, מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת אֶת דָּמֶיהָ, אִי מַה קֹּדֶשׁ תּוֹפֵס אֶת דָּמָיו וְיוֹצֵא לְחֻלִּין אַף שְׁבִיעִית תּוֹפֶסֶת דָּמֶיהָ וְיוֹצֵאת לְחֻלִּין, תַּלְמוּד לוֹמַר (שם) תִּהְיֶה, בַּהֲוָיָתָהּ תְּהֵא:

עיקר תוספות יום טוב(יג) וְדִין הַיּוֹבֵל וְדִין הַשְּׁמִטָּה בְּפֵרוֹתֵיהֶן שָׁוִין לְכָל דָּבָר:

ברטנורהיֹאכַל כְּנֶגְדָּן. כְּנֶגֶד אוֹתָם דָּמִים יִקְנֶה מִשֶּׁלוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵם לְצֹרֶךְ אֲכִילָה וְיֹאכַל בִּקְדֻשַּׁת שְׁבִיעִית:
קִנֵּי זָבִים וְקִנֵּי זָבוֹת. שְׁתֵּי תוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה שֶׁחַיָּבִין לְהָבִיא הַזָּבִים וְהַיּוֹלְדוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(יד) מְסַיֵּם הָרַ"מ מִלְּבַד פֵּרוֹת שְׁבִיעִית:
(טו) אֵין מְבִיאִין. דְּכָל דָּבָר שֶׁבְּחוֹבָה אֵינוֹ בָא אֶלָּא מִן הַחֻלִּין:
(טז) אֵין סָכִין כֵּלִים. דְּהָא דִתְנָן לְעֵיל דִּשְׁבִיעִית נִתְּנָה לְסִיכָה, רְצוֹנוֹ לוֹמַר לְסִיכַת אָדָם, לֹא לְסִיכַת עוֹרוֹת וְכֵלִים. הָרַ"מ:

ברטנורהשְׁתוֹקוּ לֹא אוֹמַר לָכֶם מַה שֶּׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בּוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא קִבֵּל מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבּוֹ דְּמֵקֵל טְפֵי בְּסִיכָה, וּכְשֶׁאָמְרוּ לוֹ שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִדָּלֵק אָמַר לָהֶם שְׁתוֹקוּ, שֶׁאֵינִי רַשַּׁאי לְפָרֵשׁ כַּמָּה הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל בּוֹ, וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(יז) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִדָּלֵק. מִסְתַּבְּרָא דְאַף בְּכֵלִים סְבִירָא לֵיהּ דְּיִדָּלְקוּ, אֶלָּא דְכִי אָמַר לְמִלְּתֵיהּ בְּעוֹר אֲמָרָהּ:
(יח) יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ. מִסְתַּבְּרָא דְטַעֲמָא לֹא הֲוֵי אֶלָּא מִשּׁוּם קְנָסָא, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּסוֹף פֶּרֶק קַמָּא דְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי:

ברטנורהכְּאוֹכֵל בְּשַׂר חֲזִיר. לָאו דַּוְקָא, שֶׁאֵין הָאוֹכֵל פַּת כּוּתִי לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא מַכַּת מַרְדּוּת מִדְּרַבָּנָן:

עיקר תוספות יום טוב(יט) וּמַשְׁמַע דִּלְאַחַר שֶׁגָּזְרוּ עַל הַכּוּתִים שֶׁיִּהְיוּ כְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְכָל דִּבְרֵיהֶם אַיְרִינַן. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁגָּזְרוּ עַל פִּתָּן לְפִי שֶׁהָיוּ מְבַטְּלִין מִבִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּימֵי עֶזְרָא כִּדְאָמַר בְּפִרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

ברטנורהוְאִם מִתְחַשֵּׁב הוּא. אִם אָדָם חָשׁוּב הוּא שֶׁבְּנֵי אָדָם לְמֵדִים מִמֶּנּוּ צָרִיךְ לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(כ) מֻתָּר. אַף עַל גַּב דְּתֶבֶן וְקַשׁ שֶׁל שְׁבִיעִית אָסוּר כְּדִתְנָן לְקַמָּן. הָרַ"שׁ. וּלְשׁוֹן הֻסַּק בְּדִיעֲבַד קָאָמַר דְּמֻתָּר לִרְחֹץ בָּהּ, וְעוֹד יֵשׁ לוֹמַר דִּלְכַתְּחִלָּה נַמִּי מֻתָּר לְהַסִּיק בָּהֶן מֶרְחָץ מִשּׁוּם דְּצֹרֶךְ אָדָם הוּא, וּכְדִתְנָן גַּבֵּי מְלוּגְמָא (לְעֵיל מִשְׁנָה א). כֶּסֶף מִשְׁנֶה:

רש״ישחשודים על משכב זכור – מבשמין עצמם כדי שיתאוו להם:
ושערו כבגדו דמי – דלא שכיח ביה זיעה:
ואמרי לה כגופו – דשכיח ביה זיעה:
משום חשדא – של זנות:
דלא קביע ליה עידנא – שלא קבעו לו רבו קביעות ללמדו בלילה:
בפנתא – אנפוני"א בלע"ז שעל גבי הרגל:
גילדא – עקב שקורין שול"א:
בימות הגשמים – הטיט מכסהו:
אפי' היא אשתו – שאין הכל מכירין בה וחושדין אותו:
בקדושא דבי שמשי – ששותה כוס של קידוש בשבת בלילה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץובהקשר לכך מביאים את מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: ששה דברים הם גנאי לו לתלמיד חכם: אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא מביתו כשהוא יחידי בלילה, ואל יצא במנעלים המטולאים, ואל יספר עם אשה בשוק, ואל יסב בחבורה של עמי הארץ, ואל יכנס באחרונה לבית המדרש. ויש אומרים כי אף לא יפסיע פסיעה גסה. וכן לא יהלך בקומה זקופה.
ו את הדברים המובאים בברייתא האלה מבארים בגמרא. על מה ששנינו שאל יצא תלמיד חכם כשהוא מבושם לשוק, אמר ר' אבא בריה [בנו] של ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: איסור זה הוא רק במקום שחשודים בו אנשיו על משכב זכור (זכר). שגבר היוצא מבושם במקום כזה לשוק יבואו לחושדו בכך. אמר רב ששת: לא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא כשהיה מבושם בבגדו, אבל אם היה מבושם בגופו — מותר, כי ודאי הזיעה מעברא ליה. [מעבירה אותו]. אמר רב פפא: שערו לענין זה הריהו כבגדו. ואמרי לה [ויש אומרים] ששערו דינו כגופו.
ומה ששנינו בברייתא שאל יצא יחידי בלילה, הריהו משום חשדא [חשד] זנות. ולכן לא אמרן [אמרנו] שאסור אלא באופן שלא קביע ליה עידנא [קבוע לו בלילה זמן] מיוחד ללימוד אצל רבו, אבל אם קביע ליה עידנא [קבוע לו זמן] כזה — מידע ידיע דלעידניה קאזיל [ידוע לכל של צורך אותו זמן, אותו שיעור, הוא הולך] ושוב אין חושדים בו.
ומה ששנינו שאל יצא תלמיד חכם במנעלים המטולאים, הרי זה מסייע ליה [לו] לדברי ר' חייא בר אבא. שאמר ר' חייא בר אבא: גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים. ומקשים: איני [וכך הוא]? והא [והרי] ר' חייא בר אבא עצמו נפיק [יצא] במנעלים מטולאים! אמר מר זוטרא בריה [בנו] של רב נחמן: הדבר אסור רק בטלאי על גבי טלאי. ועוד: לא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא בפנתא [ביחס לעור החופה את הנעל מלמעלה], אבל בגילדא [בסוליה] — לית לן [אין לנו] בה איסור. ובפנתא [ובעור החופה את הנעל] לא אמרן [אמרנו] אלא כשהוא באורחא [בדרך], אבל כשהוא בביתא [בבית] — לית לן [אין לנו] בה איסור. ולא אמרן [אמרנו] כן אלא בימות החמה, שהכל רואים את הטלאי, אבל בימות הגשמים, שהבוץ מכסה את הנעלים והטלאי אינו נראה — לית לן [אין לנו] בה.
ועל מה ששנינו בברייתא שאל יספר תלמיד חכם עם אשה בשוק, אמר רב חסדא: אשה זו שאמרו — ואפילו היא אשתו. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] שאל ישוחח אדם עם אשה בשוק אפילו היא אשתו, ואפילו היא בתו ואפילו היא אחותו, כי אין הכל בקיאין לדעת מה הן קרובותיו ויבואו לרנן אחריו.
ועל מה ששנינו בברייתא שאל יסב תלמיד חכם בחבורה של עמי הארץ, מסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — דילמא אתי לאמשוכי בתרייהו [שמא יבוא להמשך אחריהם].
ויש אומרים, שאף לא יפסיע תלמיד חכם פסיעה גסה, שאמר מר [החכם]: פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ושואלים: מאי תקנתיה [מה תקנתו] של המפסיע פסיעה גסה? ומשיבים: להדריה בקדושא דבי שמשי [שיחזיר אותו בקידוש של ליל שבת], שהוא סגולה לכך.
עוד שנינו בברייתא שאל יהלך תלמיד חכם בקומה זקופה, אלא כפוף קצת. וזהו כפי שאמר מר [החכם]: המהלך בקומה זקופה בדרך גאווה אפילו ארבע אמות, הריהו כאילו דוחק את רגלי השכינה, וכמו דכתיב [שנאמר]: "מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו, ג), והמהלך בקומה זקופה מראה שאיננו חושש לכבוד ה' הנמצא גם במקום זה, ועל ידי כך כאילו גרש את ה' מאותו מקום.

תרגום הזוהרוַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶה לֵאמֹר פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר וְגוֹ'. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, שְׁמַע בְּנִי מוּסָר אָבִיךְ וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ. שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךְ, זֶהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאַל תִּטּוֹשׁ תּוֹרַת אִמֶּךְ, זוֹ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. מַהוּ מוּסָר אָבִיךְ, מוּסָר, זֶהוּ הַתּוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כַּמָּה תּוֹכָחוֹת, כַּמָּה עוֹנָשִׁים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מוּסָר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקוּץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, זוֹכֶה שֶׁיִּפְתְּחוּ לוֹ כַּמָּה שְׁעָרִים, כַּמָּה אוֹרוֹת לָעוֹלָם הַהוּא. עַל כֵּן בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטָר מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, הַתּוֹרָה מַקְדִּימָה לְפָנָיו וְהוֹלֶכֶת לְכָל שׁוֹמְרֵי הַשְּׁעָרִים, מַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גּוֹי צַדִּיק, הַתְקִינוּ כִּסֵּא לִפְלוֹנִי עֶבֶד הַמֶּלֶךְ. כִּי אֵין שִׂמְחָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא בְּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כִּי כָּל הַצַדִּיקִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן מַקְשִׁיבִים לְקוֹלוֹ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמִידוּהוּ, הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְּׁמִיעִינִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, הַמִּקְרָא הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סוֹד הַחָכְמָה. הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, זוֹ הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ הַמַּלְכוּת, שֶׁהִיא בַּגָּלוּת עִם יִשְׂרָאֵל, וְהוֹלֶכֶת עִמָּהֶם בְּצָרָתָם. חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, לְקוֹל הַתִּשְׁבָּחוֹת שֶׁלָּךְ בַּגָּלוּת. הַשְּׁמִיעִינִי, הוּא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, הֲרְאִינִי אֶת מַרְאֲיִךְ הַשְּׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ. הַשְּׁמִיעִינִי הַקּוֹל שֶׁל אֵלּוּ הַחֲבֵרִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, כִּי אֵין שֶׁבָח לְפָנַי כָּאֵלּוּ הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כִּבְיָכוֹל כָּל אֵלּוּ הַזּוֹכִים לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה, וּבְשָׁעָה שֶׁמִּתְחַלֵּק הַלַּיְלָה, וּכְשֶׁמֵּאִיר הַיּוֹם הֵם בָּאִים עִם הַמַּלְכָּה לְקַבֵּל פְנֵי הַמֶּלֶךְ, הוּא מִתְחַזֵּק וְנוֹחֵל בְּהַשְּׁכִינָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ. בֹּא וּרְאֵה כָּל מִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק בַּשְּׁכִינָה, יִשְׁמוֹר עַצְמוֹ מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים הָאֲחוּזִים כְּנֶגֶד הַשְּׁכִינָה. דְּהַיְנוּ מַה, הַיְנוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָם מְשַׁקְּרִים בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ לְהִתְחַבֵּר בְּבַת אֵל נֵכָר. וְכָל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אֲחוּזָה בּוֹ וְשׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ. וְהִיא מַקְדֶּמֶת לוֹ שָׁלוֹם. וְכָל שֶׁכֵּן, אִם זָכָה וְקָנָה לָזֶה, לְאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁיִּכְלוּ מִן הָעוֹלָם, אֶלָּא שֶׁהִקְדִּים פִּנְחָס אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, שֶׁהָרַג אֶת זִמְרִי וְכָזְבִּי, וְנִשְׁקָט הַכַּעַס. זֶה שֶׁכָּתוּב פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי וְגוֹ'.

פרשת פינחס יום ראשון

תורה במדבר כ״ה: י׳-ט״ו

נביאים מלכים א י״ח: מ״ו-י״ט: ה׳

כתובים תהילים ד׳: ד׳-ט׳

משנה משנה שביעית ח׳

גמרא ברכות מ״ג ב: י״ב-כ׳

זוהר ספר הזהר, פנחס ב׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״א: ד׳-ה׳

מוסר ספר חסידים קכ״ו-קכ״ז