חק לישראל - פרשת פינחס יום שני

רש״יכי צוררים הם לכם וגו' על דבר פעור. שֶׁהִפְקִירוּ בְּנוֹתֵיהֶם לִזְנוּת, כְּדֵי לְהַטְעוֹתְכֶם אַחַר פְּעוֹר. וְאֶת מוֹאָב לֹא צִוָּה לְהַשְׁמִיד, מִפְּנֵי רוּת שֶׁהָיְתָה עֲתִידָה לָצֵאת מֵהֶם, כִּדְאָמְרִינַן בְּבָבָא קַמָּא (לח ב):

רש״יצָר֖וֹר. כְּמוֹ זָכוֹר, שָׁמוֹר, לְשׁוֹן הוֹוֶה — עֲלֵיכֶם לְאַיֵּב אוֹתָם:

רש״יוַיְהִ֖י אַחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה וגו'. מָשָׁל לְרוֹעֶה שֶׁנִּכְנְסוּ זְאֵבִים לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וְהָרְגוּ בָהֶן וְהוּא מוֹנֶה אוֹתָן לֵידַע מִנְיַן הַנּוֹתָרוֹת; דָּבָר אַחֵר — כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְנִמְסְרוּ לְמֹשֶׁה נִמְסְרוּ לוֹ בְּמִנְיָן, עַכְשָׁו שֶׁקָּרַב לָמוּת וּלְהַחֲזִיר צֹאנוֹ מַחֲזִירָן בְּמִנְיָן (תנחומא):

רש״ירְצָפִ֖ים. פֶּחָמִים, וְכֵן: וּבְיָדוֹ רִצְפָּה.

רש״יאֶל הַמְּעָרָ֖ה. הִיא נִקְרַת צוּר שֶׁעָמַד בָּהּ משֶׁה.

רש״ירְצִיתָֽם. לְשׁוֹן רָצוֹן:

רש״יצַ֝וֵּ֗ה יְשׁוּע֥וֹת יַעֲקֹֽב. גַּם לַבָּאִים אַחֲרֵינוּ:

רש״ינָב֥וּס קָמֵֽינוּ. נִרְמֹס וְנִרְפֹּס אוֹיְבֵינוּ, לְשׁוֹן ״מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ״ (יחזקאל טז: ו), ״תָּבוּס נֹפֶת״ (משלי כז: ז), ״וְהָיוּ כְגִבּוֹרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת״ (זכריה י: ה):

ברטנורהכֵּיצַד צוֹלִין. שַׁפּוּד שֶׁל רִמּוֹן. וְלֹא שְׁאָר עֵצִים, דְּמַפְּקִי מַיָּא וַהֲוָה לֵיהּ בָּשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמַּיִם, וְרִמּוֹן לֹא מַפִּיק מַיָּא. וּבְשַׁפּוּד שֶׁל מַתֶּכֶת לֹא, כְּדִלְקַמָּן, דְּחַם מִקְצָתוֹ חַם כֻּלּוֹ וְנִצְלֶה מֵחֲמַת שַׁפּוּד, וְרַחֲמָנָא אָמַר צְלִי אֵשׁ וְלֹא צְלִי דָבָר אַחֵר:
כְּמִין בִּשּׁוּל הוּא זֶה. שֶׁמִּתְבַּשְּׁלִין בְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ כִּבְתוֹךְ הַקְּדֵרָה:
תּוֹלִין חוּצָה לוֹ. תּוֹחֲבָן בַּשַּׁפּוּד לְמַעְלָה מִפִּיו שֶׁל טָלֶה. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא:

עיקר תוספות יום טוב(א) שֶׁהַפְּנִימִי מִתְחַמֵּם עַל יְדֵי קְצָתוֹ הַחִיצוֹן. רַשִׁ"י:
(ב) תּוֹחֲבוֹ מִתּוֹךְ פִּיו. לְפִי שֶׁנּוֹתֵן הַגַּס שֶׁבַּשַּׁפּוּד לְמַטָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל הַפֶּסַח וְאָז הֲוָה בֵית הַשְּׁחִיטָה לְמַטָּה וְקָדָיֵיב דָּמָא דֶּרֶךְ שָׁם. תוֹסָפוֹת:
(ג) וְצָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהֵם מְסֻבָּבִים וּכְרוּכִים בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִפְּלוּ מֵעַל הָרֹאשׁ, שֶׁהֲרֵי פִי הַטָּלֶה לְמַטָּה:

ברטנורהאָמַר רַבִּי צָדוֹק כוּ'. מַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, וְאִם אַסְכָּלָה מְנֻקֶּבֶת הִיא כְּשֵׁרָה, וְאָמַר רַבִּי צָדוֹק וְכוּ', וַהֲלָכָה כְּרַבִּי צָדוֹק:
נָגַע הַפֶּסַח בְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר יִקְלֹּף. מִן הַפֶּסַח מָקוֹם הַנּוֹגֵעַ בַּתַּנּוּר, שֶׁנִּצְלָה שָׁם מֵחֹם חֶרֶס הַתַּנּוּר וְלֹא צְלִי אֵשׁ הוּא:
יִטֹּל אֶת מְקוֹמוֹ. וְלֹא סַגִּי בִקְלִיפָה אֶלָּא בִנְטִילָה כָּעֳבִי אֶצְבַּע, דְּשֻׁמָּן נִבְלָע בְּתוֹכוֹ הַרְבֵּה, וְאוֹתוֹ שֻׁמָּן צָלִי מִן הַחֶרֶס הוּא:
נָטַף מֵרָטְבּוֹ עַל הַסֹּלֶת. וְהַסֹּלֶת רוֹתַחַת, דְּמִצְלֵּי רֹטֶב מֵחֲמַת סֹלֶת, וְהַהוּא רֹטֶב שֶׁבְּתוֹךְ הַסֹּלֶת אָסוּר לְמֵיכְלֵיהּ, דַּהֲוָה לֵיהּ צָלִי מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר, הִלְכָּךְ יִקְמֹץ אֶת מְקוֹמוֹ וְיִשְׂרֹף אוֹתוֹ קֹמֶץ כִּשְׁאָר קָדָשִׁים הַפְּסוּלִים:

עיקר תוספות יום טוב(ד) וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י עֲשׂוּיָה כִבְרִיחִים כְּעֵין שֶׁלָּנוּ, וְיֵשׁ חָלָל גָּדוֹל בֵּין בְּרִיחַ לִבְרִיחַ, וְנוֹתֵן הַשַּׁפּוּד (רְצוֹנוֹ לוֹמַר שֶׁל רִמּוֹן) לְרָחְבּוֹ, וְכָל הַטָּלֶה נִצְלֶה בָאֲוִיר שֶׁבֵּין שְׁנֵי בְרִיחִים, שֶׁאֵין בְּשָׂרוֹ נוֹגֵעַ בַּבַּרְזֶל:
(ה) וְאִם תֹּאמַר נָגַע בְּחַרְסוֹ כוּ'‏ אַמַּאי סַגִּי לֵיהּ בִּקְלִיפָה, הֲלֹא הָרֹטֶב שֶׁיֵּשׁ בְּאוֹתוֹ קְלִיפָה נִבְלָע בַּפֶּסַח עַד כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל [אֶת מְקוֹמוֹ], וְאִיכָּא לְאוֹקְמֵי בְּשֶׁאֵין רֹטֶב כִּי אִם מְעַט, וּמְעַט רֹטֶב אֵינוֹ אוֹסֵר כָּל כָּךְ כְּדִלְקַמָּן גַּבֵּי סִיכָה. תּוֹסָפוֹת:
(ו) רַשִׁ"י. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גַּבֵּי קְלִיפָה וּנְטִילָה שֶׁאֵין בָּהֶם תַּעֲרֹבוֹת חֻלִּין:

ברטנורהסָכוֹ בְשֶׁמֶן תְּרוּמָה. שֶׁמֻּתָּר לָסוּךְ הַפֶּסַח בְּמֵי פֵרוֹת:
אִם חַי יְדִיחֶנּוּ. דְּלֹא בָלַע:
וְאִם צָלִי הוּא. בָּעֵי קְלִיפָה מִשּׁוּם דְּבָלַע:
שֶׁאֵין פּוֹדִים. מוֹכְרִים:

עיקר תוספות יום טוב(ז) יְדִיחֶנּוּ. וִינַגֵּב. הָרַמְבַּ"ם:
(ח) יִקְלֹף. וְאִם תֹּאמַר וּמַאי שְׁנָא מֵרֹטֶב דִּלְעֵיל דְּיִטֹּל מְקוֹמוֹ, וּבַגְּמָרָא שָׁאנֵי סִיכָה דְּמַשֶּׁהוּ בְעָלְמָא הוּא דְעָבִידֵי:
(ט) דִּכְתִיב וְנָתַתָּ כוּ', כֵּן כָּתַב רַשִׁ"י. וְהִקְשׁוּ בַתּוֹסָפוֹת דְּהָא קְרָא בְּפִדְיוֹן מַיְרֵי שֶׁמּוֹצִיאוֹ מִקְּדֻשָּׁתוֹ וּמְחַלְּלוֹ עַל דָּבָר אַחֵר, אֲבָל הָכָא אֲפִלּוּ לְאָכְלוֹ בִקְדֻשָּׁתוֹ כִּדְפֵּרֵשׁ בַּקּוּנְטְרֵס. וְנִרְאֶה לְרִ"י דְּבִירוּשָׁלַיִם גָּזְרוּ מִדְּרַבָּנָן מְכִירָה אַטּוּ פְדִיָּה דְּאָסוּר מִן הַתּוֹרָה. וּלְרַשְׁבָּ"א נִרְאֶה דְּלֹא אָסְרוּ מְכִירָה אֶלָּא מִשּׁוּם בִּזְיוֹן מִצְוָה, כְּדִתְנַן בְּרֵישׁ מַסֶּכֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין מוֹכְרִין אוֹתוֹ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהחֲמִשָּׁה דְבָרִים. אֵין לְךָ בְצִבּוּר קָרְבָּן נֶאֱכָל אֶלָּא אֵלּוּ, וְקָרְבַּן צִבּוּר דּוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה, דְּיָלְפִינַן מִפֶּסַח דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּמוֹעֲדוֹ, וְדוֹחֶה אֶת הַטֻּמְאָה כְּשֶׁרֹב הַקָּהָל טְמֵאִים, דְּהָכִי אָמְרִינַן אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא וְכוּ', יָחִיד נִדְחֶה וְאֵין צִבּוּר נִדְחִין, וּבְקָרְבְּנוֹת צִבּוּר כְּתִיב (במדבר כט) אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה'‏ בְּמוֹעֲדֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח בְּמוֹעֲדוֹ, וְאַשְׁמְעִינַן מַתְנִיתִין דְּאַף עַל גַּב דִּקְרֵבִין בְּטֻמְאָה לְאַפּוֹקֵי צִבּוּר יְדֵי חוֹבָתָן, אֵין נֶאֱכָלִים בְּטֻמְאָה. וְהָא דְתָנֵי חֲמִשָּׁה דְבָרִים וְלֹא תָנֵי קָרְבְּנוֹת צִבּוּר וְכוּ', מִנְיָנָא לְמַעוֹטֵי חֲגִיגַת הָרְגָלִים כֻּלָּם, דְּדָמוּ לְקָרְבַּן צִבּוּר מִשּׁוּם דְּאָתוּ בִכְנוּפְיָא בַּאֲסֵפַת חֲבֵרִים לָרֶגֶל, וְאֵינָם דּוֹחִים אֶת הַטֻּמְאָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין דּוֹחִים אֶת הַשַּׁבָּת:
זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר. כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת, שֶׁאֵין שְׁלָמִים אֲחֵרִים לַצִּבּוּר:
וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְלֹא תָנֵי שְׂעִירֵי רְגָלִים, דְּכֵיוָן דְּאַשְׁמְעִינַן זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר שֶׁהֵן מִינֵי דָמִים וְאֵין נֶאֱכָלִין בְּטֻמְאָה, הוּא הַדִּין לְכָל שְׁאָר מִינֵי דָמִים, וְלֹא אִיצְטְרִיךְ לְמִתְנֵי שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים אֶלָּא מִשּׁוּם דְּלָא כְתִיב בְּהוּ מוֹעֵד, וְסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא לֹא לִדְחוּ אֶת הַטֻּמְאָה, דְּהָא כָּל קָרְבְּנוֹת צִבּוּר מִמּוֹעֵד נָפְקָא לָן, דִּכְתִיב בְּכֻלְּהוּ אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה'‏ בְּמוֹעֲדֵיכֶם:
שֶׁלֹּא בָא מִתְּחִלָּתוֹ אֶלָּא לַאֲכִילָה. שֶׁכְּשֶׁנִּצְטַוָּה עִקַּר מִצְוַת פֶּסַח לַאֲכִילָה נִצְטַוָּה, דִּכְתִיב (שמות יב) לְפִי אָכְלוֹ, וְכִי שַׁרְיֵהּ רַחֲמָנָא לַאֲתוֹיֵי בְטֻמְאָה מֵאִישׁ נִדְחֶה וְאֵין צִבּוּר נִדְחִין, אַדַּעְתָּא לְמֵיכְלֵיהּ שַׁרְיֵהּ:

עיקר תוספות יום טוב(י) וּבַבְּרַיְתָא, מִנַּיִן לָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם הָאֲמוּרִים בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים וְאֵינָם אֲמוּרִים בְּפִנְחָס, תַּלְמוּד לוֹמַר (וַיִּקְרָא כג) וַיְּדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי ה'‏ וְגוֹ':
(יא) כִּדְנָפְקָא לָן בַּגְּמָרָא דַּף ע'‏ דְּאָמַר קְרָא כוּ':
(יב) וְאַף עַל גַּב דִּבְפָרָשַׁת פִּנְחָס כְּתִיב נַמִּי רֹאשׁ חֹדֶשׁ, הֲוָה אֲמֵינָא דְּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה'‏ בְּמוֹעֲדֵיכֶם דִּכְתִיב בַּסּוֹף לֹא קָאֵי אַרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֶלָּא אַשְּׁאָר יָמִים טוֹבִים דִּכְתִיבֵי בַתְרֵיהּ, דְּאִקְּרוּ רְגָלִים כְּמוֹ דְמַצְרְכִינַן קְרָאֵי אַשַּׁבָּת וְתָמִיד. תּוֹסָפוֹת:
(יג) קָא מַשְׁמַע לָן דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִקְּרֵי מוֹעֵד כִּדְאַבַּיֵי, דְּאָמַר אַבַּיֵּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד (אֵיכָה א), וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י תַּמוּז דְּשִׁלּוּחַ מְרַגְּלִים מַלּוּיֵי מַלְּיוּהַ, וְכָלוּ אַרְבָּעִים יוֹם דִּידְהוּ בְתִשְׁעָה בְאָב, וְיוֹם עִבּוּר הַחֹדֶשׁ קָרוּי מוֹעֵד. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת וְתֵימַהּ וְלִתְנֵי שְׂעִיר רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְלֹא לִתְנֵי אִידָךְ. תּוֹסָפוֹת:

ברטנורהנִטְמָא בָשָׂר וְהַחֵלֶב קַיָּם אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם. דְּעִקַּר פֶּסַח לַאֲכִילַת אָדָם אָתֵי:
וּבַמֻּקְדָּשִׁים אֵינוֹ כֵן. שֶׁאֲפִלּוּ נִטְמָא בָשָׂר וְחֵלֶב קַיָּם, זוֹרֵק אֶת הַדָּם:

עיקר תוספות יום טוב(יד) שֶׁהַדָּם מַתִּיר אֵמוּרִים לַמִּזְבֵּחַ. רַשִׁ"י. וְכֵן צָרִיךְ לוֹמַר בְּהָרַ"ב:

ברטנורהנִטְמָא קָהָל. בְּטֻמְאַת מֵת, שֶׁאֵין פֶּסַח נִדְחֶה מִפְּנֵי הַטֻּמְאָה אֶלָּא מִטֻּמְאַת מֵת:
יַעֲשׂוּ בְטֻמְאָה. וַאֲפִלּוּ טְמֵאִים יְחִידִים, דְּהָא [פֶסַח] דִּטְהוֹרִים גּוּפַיְהוּ בְּטֻמְאָה אָתוּ מִשּׁוּם כֹּהֲנִים, שֶׁאֵין קָרְבַּן צִבּוּר הַבָּא בְטֻמְאָה חָלוּק, מֵאַחַר שֶׁקָּרְבַּן רֻבָּם בָּא בְטֻמְאָה אַף הַיְחִידִים עוֹשִׂים בְּטֻמְאָה:

עיקר תוספות יום טוב(טו) עַיֵּן מִשְׁנָה ה'‏ פֶּרֶק ח', וּפֶרֶק ט'‏ מִשְׁנָה ד'. וּלְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, כִּי טֻמְאַת מֵת בִּלְבַד הִיא שֶׁתִּדְחֶה בְצִבּוּר:
(טז) הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים. דְּהַיְנוּ צִבּוּר טְמֵאִים. דְּמַה לִּי אִם הָאֳכָלִין טְמֵאִים אוֹ אִם הַמַּקְרִיבִים טְמֵאִים, שֶׁאִי אֶפְשָׁר בְּלֹא כֹהֲנִים, וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיְּכוֹלִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִגְּעוּ בַבָּשָׂר, כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּרַאי טֻמְאַת אֵמוּרִים אִשְׁתְּרַאי נַמִּי טֻמְאַת בָּשָׂר:

ברטנורהוְאַחַר כָּךְ נוֹדַע שֶׁהוּא טָמֵא. הַפֶּסַח אוֹ הַדָּם:
הַצִּיץ מְרַצֶּה. וּפָטוּר מִפֶּסַח שֵׁנִי:
נִטְמָא. בְּעָלָיו טֻמְאַת הַגּוּף בְּמֵת:
אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה. וְחַיָּב בְּפֶסַח שֵׁנִי, דְּהָא בִּשְׁעַת זְרִיקָה לָאו בַּר מֶעְבָּד פֶּסַח הוּא, דְּרַחֲמָנָא דַחְיֵהּ:
הַנָּזִיר. דִּכְתִיב (במדבר ו) וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו [וְגוֹ'] וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ, דְּאִם נִטְמָא בְמֵת קֹדֶם הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו סוֹתֵר:
הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַדָּם. וְתִגְלַחְתּוֹ כְשֵׁרָה וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְלִטָּמֵא לַמֵּתִים:
וְאֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל טֻמְאַת הַגּוּף. וְאִם [טָמֵא] בִּשְׁעַת הֲבָאַת קָרְבְּנוֹתָיו סוֹתֵר הַכֹּל:
נִטְמָא. גּוּפוֹ:
בְּטֻמְאַת הַתְּהוֹם. כָּל טֻמְאַת מֵת שֶׁלֹּא יָדַע בָּהּ אָדָם קֹדֶם לָכֵן נִקְרֵאת טֻמְאַת הַתְּהוֹם:
הַצִּיץ מְרַצֶּה. דַּהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי שֶׁהֻתַּר טֻמְאַת הַתְּהוֹם לָהֶם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הִכִּיר בָּהּ אָדָם בְּטֻמְאָה זוֹ מֵעוֹלָם. וְאִם נוֹדַע לוֹ בְטֻמְאָה זוֹ אַחַר שֶׁהִקְרִיב פִּסְחוֹ אֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. וְכֵן נָזִיר שֶׁנּוֹדַע לוֹ בְטֻמְאַת הַתְּהוֹם לְאַחַר שֶׁהֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו אֵין צָרִיךְ לְהָבִיא קָרְבַּן טֻמְאָה. וְלֹא אָמְרוּ טֻמְאַת הַתְּהוֹם אֶלָּא בְּטֻמְאַת מֵת בִּלְבַד:

עיקר תוספות יום טוב(יז) וַאֲפִלּוּ לְרַבִּי יהוֹשֻׁעַ דִּסְבִירָא לֵיהּ [בְּפֶרֶק ג דִּמְנָחוֹת מִשְׁנָה ד] דִּבְיָחִיד אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטֻּמְאָה שֶׁנָּגַע בְּדָבָר הַנֶּאֱכָל כְּגוֹן בָּשָׂר, הָנֵי מִלֵּי לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד מְרַצֶּה כוּ'. וְהָא דִמְרַצֶּה, לֹא שֶׁיְּהֵא בָשָׂר טָמֵא נֶאֱכָל, דְּאֵין צִיץ מְטַהֵר וְדוֹחֶה לֹא תַעֲשֶׂה כוּ', אֶלָּא דִמְרַצֶּה לְהַתִּיר דָּם לִזְרִיקָה. רַשִׁ"י:
(יח) וּמַשְׁמַע אֲפִלּוּ קֹדֶם הַגִּלּוּחַ אֵינוֹ סוֹתֵר. וּבְמִשְׁנָה ב'‏ פֶּרֶק ט'‏ דְּנָזִיר כָּתַב דְּנוֹדַע קֹדֶם הַגִּלּוּחַ סוֹתֵר. וְעַיֵּן מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ שָׁם:

ברטנורהלִפְנֵי הַבִּירָה. כָּל הַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ קָרוּי בִּירָה. וְשׂוֹרְפִים אוֹתוֹ שָׁם כְּדֵי לַבַיְּשָׁן, שֶׁיִּזָּהֲרוּ שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עוֹד לִידֵי טֻמְאָה:
מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ עֵצִים:
נִטְמָא מִעוּטוֹ. וְכֵן נוֹתָר שֶׁל פֶּסַח טָהוֹר:
הַצַּיְקָנִין. הָעַצְרָנִין. צָרֵי עַיִן, שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ מִעוּט שֶׁנִּטְמָא וְהַנּוֹתָר מִפֶּסַח טָהוֹר, לִפְנֵי הַבִּירָה:

עיקר תוספות יום טוב(יט) מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. הַטַּעַם מִפְּנֵי שֶׁלֵּב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶם, לְפִי שֶׁהִזְקִיקוּהוּ לְשָׂרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה כְּדֵי לְבַיְּשׁוֹ, לֹא הִטְרִיחוּהוּ לְהָבִיא עֵצִים מִשֶּׁלּוֹ, וְיָכוֹל לֵהָנוֹת מִשֶּׁל הֶקְדֵּשׁ. וְכֵן בַּצַּיְקָנִין הִתְנוּ כְּמוֹ כֵן, דְּמִתּוֹךְ צַיְקָנוּתָן הָיוּ נִמְנָעִים מִלְּשָׂרְפוֹ וַאֲתוֹ לִידֵי עֲבֵרָה:
(כ) בַּגְּמָרָא, שֶׁאִם בָּא לְשָׂרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי עַצְמוֹ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ:

ברטנורההַפֶּסַח שֶׁיָּצָא. חוּץ לַחוֹמָה:
יִשָּׂרֵף מִיָּד. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, וְלֹא צָרִיךְ לְאַשְׁהוֹיֵי עַד הַבֹּקֶר שֶׁל חֲמִשָּׁה עָשָׂר כְּדֵי שֶׁתְּעֻבַּר צוּרָתוֹ דְּהַיְנוּ שֶׁיָּבֹא לִידֵי נוֹתָר. וּמִיהוּ בְּיוֹם טוֹב לֹא מָצֵי שָׂרֵיף לֵיהּ, דְּאֵין שׂוֹרְפִין קָדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב:
נִטְמְאוּ בְעָלִים אוֹ שֶׁמֵּתוּ. אֵין פְּסוּלוֹ בְגוּפוֹ אֶלָּא מֵחֲמַת דָּבָר אַחֵר:
תְּעֻבַּר צוּרָתוֹ. יַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹא לִידֵי נוֹתָר, וְאַחַר כָּךְ יִשְׂרְפֶנּוּ:
אַף זֶה יִשָּׂרֵף מִיָּד. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא לֹא פָלֵיג אַתַּנָּא קַמָּא אֶלָּא כְּשֶׁנִּטְמְאוּ הַבְּעָלִים אוֹ מֵתוּ קֹדֶם זְרִיקַת הַדָּם, דְּלֹא אִיחֲזֵי בָּשָׂר בַּאֲכִילָה וַהֲוָה לֵיהּ כִּפְסוּלוֹ בְגוּפוֹ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא:

עיקר תוספות יום טוב(כא) כְּדִין קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁמְּחִצָּתָן חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם:

ברטנורההָעֲצָמוֹת. שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁבְרָן, מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֶסְרָה שְׁבִירַת עֶצֶם, וְנוֹתָר בָּהֶן מֹחַ וְטָעוּן שְׂרֵפָה:
וְהַגִּידִין. שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִן הַתּוֹרָה, כְּגוֹן שֻׁמָּנוֹ שֶׁל גִּיד הַנָּשֶׁה, שֶׁהוּא מֻתָּר, אֶלָּא שֶׁיִּשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נָהֲגוּ בוֹ אִסּוּר. אִי נַמִּי הַגִּיד הַחִיצוֹן הַסָּמוּךְ לַבָּשָׂר, שֶׁהוּא אָסוּר, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו, וּמִן הַתּוֹרָה הָוֵי נוֹתָר, וּלְאָכְלוֹ אִי אֶפְשָׁר דְּרַבָּנָן אֲסָרוּהוּ:
וְהַנּוֹתָר. בְּשַׂר פֶּסַח שֶׁנִּתְעַצְּלוּ בַאֲכִילָתוֹ וְנִתּוֹתַר:
בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. שֶׁהוּא חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. אַף עַל פִּי שֶׁנִּפְסַל בְּבֹקֶר רִאשׁוֹן אֵין רַשַּׁאי לְשָׂרְפוֹ בְּיוֹם טוֹב, דִּשְׂרֵפַת קָדָשִׁים עֲשֵׂה, וְיוֹם טוֹב עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין עֲשֵׂה דוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה:

עיקר תוספות יום טוב(כב) הָכִי קָאָמַר רַב אַשִׁי בַגְּמָרָא. וּבְפֶרֶק ב'‏ דְּשַׁבָּת מְפָרֵשׁ הָרַ"ב כְּתָנָא דְבֵי חִזְקִיָּה:
(כג) בְּשַּׁבָּת. דְּלֹא תֵימָא דְּלֹא לִדְחוּ לִשְׂרֵפָתָם כֻּלֵּי הַאי, קָא מַשְׁמַע לָן:

ברטנורהכָּל הַנֶּאֱכָל בְּשׁוֹר הַגָּדוֹל. שֶׁכְּבָר הֻקְשָׁה כָּל הֶעָתִיד לְהִקָּשׁוֹת בּוֹ:
יֵאָכֵל בִּגְדִי הָרַךְ. רָאוּי לַאֲכִילָה בְּפֶסַח בֶּן שְׁמֹנָה יָמִים. אֲבָל מַה שֶּׁאֵין נֶאֱכָל בְּשׁוֹר הַגָּדוֹל אֵין נִמְנִין עָלָיו בְּפֶסַח אַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו הוּא רַךְ, הוֹאִיל וְסוֹפוֹ לְהִקָּשׁוֹת:
וְרָאשֵׁי כְנָפַיִם וְהַסְּחוּסִים. הָכִי קָאָמַר, וּמַהוּ הַנֶּאֱכָל בְּשׁוֹר הַגָּדוֹל, רָאשֵׁי כְנָפַיִם, הַסְּחוּס שֶׁקּוֹרִין טנרו"ס בְּלַעַ"ז שֶׁבְּרֹאשׁ כַּף הַכָּתֵף, וּשְׁאָר סְחוּסִים כְּגוֹן תְּנוּךְ הָאֹזֶן וּסְחוּסֵי הֶחָזֶה וְהַצְּלָעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁבְּסוֹף הַשִּׁדְרָה, הוֹאִיל וּבְשׁוֹר הַגָּדוֹל נֶאֱכָלִים עַל יְדֵי שְׁלִיקָה, יֵאָכְלוּ בִגְדִי הָרַךְ צָלִי:
אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר כוּ'. דִּכְתִיב (שמות יב) וְלֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ, בָּא הַכָּתוּב לִתֵּן עֲשֵׂה אַחַר לֹא תַעֲשֶׂה, לוֹמַר אִם עָבַרְתָּ עַל לָאו, קַיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבּוֹ וְאֵינְךָ לוֹקֶה. אִי נַמִּי דַּהֲוֵי לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה, וְכָל לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו:
וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא כוּ'. דִּכְתִיב (שם) וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ בוֹ, בַּכָּשֵׁר מֻזְהָר עַל שְׁבִירַת עֶצֶם, וְאֵינוֹ מֻזְהָר עַל שְׁבִירַת עֶצֶם בַּפָּסוּל:

עיקר תוספות יום טוב(כד) דְּבָצִיר מֵהָכִי לֹא סַגִּי, דִּכְתִיב [וַיִּקְרָא כב] וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה:
(כה) בַּטָּהוֹר. אֲפִלּוּ בַטָּהוֹר. רַשִׁ"י. כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּפֶסַח הַבָּא בְטֻמְאָה. וְכֵן הַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם בְּפֶסַח שֶׁבָּא בְטֻמְאָה:

ברטנורהאֵבָר. מִן הַפֶּסַח:
שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ. חוּץ לִמְחִצָּתוֹ, וְצָרִיךְ לַחְתֹּךְ אֶת הַיּוֹצֵא דִּכְתִיב (שמות כב) וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ, וְדָרְשִׁינַן בֵּיהּ כָּל בָּשָׂר שֶׁיָּצָא בַשָּׂדֶה כְּלוֹמַר שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְחִצָּתוֹ, כְּגוֹן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לָעֲזָרָה וְקָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, אוֹתוֹ בָשָׂר הַיּוֹצֵא טְרֵפָה הוּא וְלֹא תֹאכֵלוּ:
חוֹתֵךְ. אֶת הַבָּשָׂר הַיּוֹצֵא סָבִיב עַד שֶׁמַּגִּיעַ לָעֶצֶם:
וְקוֹלֵף. אֶת הַבָּשָׂר שֶׁלֹּא יָצָא לַחוּץ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַפֶּרֶק שֶׁמִּתְחַבְּרִים שָׁם שְׁנֵי עֲצָמוֹת, וְאוֹכֵל אֶת הַבָּשָׂר שֶׁקָּלַף, שֶׁהֲרֵי לֹא יָצָא, וְחוֹתֵךְ אֶת הַפֶּרֶק וּמַשְׁלִיךְ כָּל הָעֶצֶם שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ:
וּבַמֻּקְדָּשִׁים. בִּשְׁאָר קָדָשִׁים חוּץ מֵהַפֶּסַח:
קוֹצֵץ בַּקּוֹפִיץ. אוֹתוֹ מִקְצָת הָאֵבָר שֶׁיָּצָא. וּבַפֶּסַח אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻזְהָר עַל שְׁבִירַת עֶצֶם:
מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. אֲגַף קְרִי כָּל מָקוֹם הֲגָפַת הַדְּלָתוֹת שֶׁהוּא חוֹפֵף וְנוֹקֵשׁ שָׁם כְּשֶׁסּוֹגְרוֹ, דְּהַיְנוּ [מִשְּׂפַת הַפְּנִימִי שֶׁל עֳבִי הַפֶּתַח עַד מְקוֹם הַנְּקִישָׁה. מִן הָאֲגַף וְלִפְנִים, דְּהַיְנוּ] תּוֹךְ הָעִיר מַמָּשׁ:
כְּלִפְנִים. וְאוֹכְלִים שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים:
מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ. דְּהַיְנוּ מִמְּקוֹם הַנְּקִישָׁה וְלַחוּץ, כְּלַחוּץ:
הַחַלּוֹנוֹת. שֶׁבְּחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, וְעֹבִי רֹאשׁ הַחוֹמָה בְגַגָּהּ, כְּלִפְנִים:

עיקר תוספות יום טוב(כו) אֵבָר שֶׁיָּצָא. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר מְחִצָּתוֹ חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם, וּבְלֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר מְחִצָּתוֹ הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱכָל בּוֹ:
(כז) וְחוֹתֵךְ. שֶׁהָעֶצֶם שֶׁהָיָה עָלָיו כַּזַּיִת בָּשָׂר וּשְׁבָרוֹ שֶׁלֹּא בִמְקוֹם הַבָּשָׂר חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁהַמָּקוֹם שֶׁשָּׁבַר פָּנוּי מִבְּשָׂרוֹ:
(כח) בְּאֵין בּוֹ מֹחַ עָסְקִינַן, דְּאִי בְיֵשׁ בּוֹ מֹחַ הָא מְפֹרָשׁ בְּמִשְׁנָה י'‏ דְּטָעוּן שְׂרֵפָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כט) וְלִפְנִים כְּלִפְנִים. הָא הָאֲגַף עַצְמוֹ נַעֲשֶׂה כְמִן הָאֲגַף וְלַחוּץ. הָרַמְבַּ"ם:
(ל) וְהוּא הַדִּין לְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים בָּעֲזָרָה וְלַאֲכִילַת הַפֶּסַח בַּבַּיִת. הָרַמְבַּ"ם:

ברטנורהשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת. פֶּסַח אֶחָד:
אֵלּוּ הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאֵלּוּ הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם הֵילָךְ. וַאֲפִלּוּ נִרְאִים כִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת עַל פֶּסַח אֶחָד לֹא אִכְפַּת לָן, דְּרַחֲמָנָא אָמַר (שם יב) עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ, דְּמַשְׁמַע שְׁנֵי בְנֵי אָדָם אוֹכְלִין פֶּסַח אֶחָד בִּשְׁנֵי בָּתִּים, דִּכְתִיב יֹאכְלוּ [שְׁנַיִם], אוֹתוֹ חַד פֶּסַח, [בָּתִּים] שְׁנַיִם. אֲבָל אָדָם אֶחָד אֵינוֹ אוֹכֵל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, וּלְהָכִי מוֹקֵי בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, שֶׁאֵין אֶחָד אוֹכֵל בִּשְׁנֵי בָּתִּים. וּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת הַהוֹפְכוֹת פְּנֵיהֶם כִּשְׁנֵי בָתִּים דָּמֵי:
וְהַמֵּחַם. שֶׁמְּחַמְּמִין בּוֹ אֶת הַחַמִּין שֶׁמּוֹזְגִים בּוֹ הַיַּיִן, רַשַּׁאי לִתֵּן בָּאֶמְצַע כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִשְׁתֵּיהֶן לִמְזֹג לְכָאן וּלְכָאן. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיק בֵּין הַחֲבוּרוֹת, לֹא אִכְפַּת לָן:
וּכְשֶׁהַשַּׁמָּשׁ. הַמְשַׁמֵּשׁ לִשְׁתֵּיהֶן, עוֹמֵד מֵחֲבוּרָה אַחַת שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל הַפֶּסַח עִמָּהּ וּמוֹזֵג לַחֲבוּרָה הָאַחֶרֶת:
קוֹפֵץ אֶת פִּיו. סוֹגֵר וּבוֹלֵם אֶת פִּיו וּמַחְזִיר אֶת פָּנָיו לְצַד חֲבוּרָתוֹ, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהוּא אוֹכֵל עִם הַחֲבוּרָה הָאַחֶרֶת, דְּאֵין אָדָם אֶחָד אוֹכֵל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת כִּדְאָמְרָן:
וְהַכַּלָּה. שֶׁהִיא בוֹשָׁה, רַשָּׁאָה לַהֲפֹךְ פָּנֶיהָ לְצַד אַחֵר וְלֶאֱכֹל, דְּפֶסַח נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(לא) וַהֲוָה מָצֵי לְאַשְׁמוֹעִינַן בְּמַתְנִיתִין רְבוּתָא דְּאוֹכְלִין בִּשְׁנֵי בָתִּים. אֶלָּא דְבִכְהַאי גַּוְנָא נִיחָא לֵיהּ לְמִנְקַט עֲלַהּ דִּינָא דְשַׁמָּשׁ וּדְכַלָּה. וְהָרַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ אֵלּוּ הוֹפְכִין, צְרִיכִין לַהֲפֹךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִרְאִין כַּחֲבוּרָה אַחַת, דְּאִיהוּ תָנֵי בַבְּרַיְתָא מִן הַבָּשָׂר חוּצָה [שְׁמוֹת יב], תֵּן חוּצָה. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לב) וְצָרִיךְ לוֹמַר דְּאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא חָשְׁבִינַן כִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאָכְלָה מִקְצָת סְעוּדָה בְּלֹא הֲפִיכַת פָּנִים. אִי נַמִּי קָא מַשְׁמַע לָן [דְּדַרְכָּה] (דְּחַיֶּבֶת) לַהֲפֹךְ פָּנֶיהָ מִשּׁוּם צְנִיעוּת. תּוֹסָפוֹת:

רש״ימ"ט - למה לה להפוך פניה ומאי אורחה בהכי:
מפני שהיא בושה - לאכול לעיני האנשים על ידי שמסתכלים בה:
יתיב - ומטה מקום הסב חשובין היא והקטנים יושבין על גבי ספסלין ונוהג עצמו בחשיבות:
קבליה בחד זימנא - ולא סריב עד שיפצרו בו:
ושתייה בתרי זימני - הפסיק בו:
ולא אהדר אפיה - לצד אחר אלא שתה לעיניהן:
בעל השם אנא - מקטנותי כך קוראין לי רב הונא:
מ"ט כי אמרי לך תיב אפוריא איתיבת - ולא ישבת על גבי קרקע ולא על גבי ספסל ולהכי בעו ליה שלא היה מנהגם כך ותמיהא להו:
כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה - מתניתא היא במסכת דרך ארץ (בפרק בן עזאי) (ד"א רבה פ"ה):
מסרבין לקטן - מלקבל דבריו עד שיפציר בו:
ואין מסרבין לגדול - שכן במלאכים שאמרו לאברהם כן תעשה (בראשית יח) ולא סירבו בו וללוט אמרו כי ברחוב נלין עד ויפצר בם מאד (שם יט):
כלה הופכת פניה תנן - ואין דרך האיש להפוך פניו: רבי ישמעאל בר רבי יוסי כריסו רחבה הואי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פד.):
בני חבורה - לאו בפסח קאי:
בני חבורה - שמש המשמש בסעודתן נכנסין בשלשה להסב ואם בא יחיד או שנים והסבו אין על השמש לשמש עלייהו:
ויוצאין באחד אחד - כל מי שסיים אכילתו קודם אם בא לצאת יצא ואע"פ שקשה לשמש לשרת היחידים הנשארין:
והוא דעיילי בעידנא דעיילי אינשי - שאין האחרון מאריך יותר משעת סעודת האחרים וגם בכניסתן לא ימהרו להסב כדי לאחר השמש עד זמן גמר שעת סעודה:
והא דרגש בהו דיילא - שהודיעו לשמש שזה דרכן לצאת אחד אחד לפי שטורח הוא לו לשמש היחידים:
וצריך האחרון להוסיף דמים - לשמש:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא שנינו במשנה כי הכלה הופכת את פניה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] הופכת פניה? אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: מפני שהיא בושה מן המסובין המסתכלים בה.
בהקשר למשנה זו מסופר: רב הונא בריה [בנו] של רב נתן איקלע [נזדמן] לבי [לבית] רב נחמן בר יצחק. אמרו ליה [לו]: מה שמך [שימך]? אמר להו [להם]: רב הונא, אמרו: ניתיב מר אפוריא [ישב אדוני להסב על המטה] בדרך חשיבות! יתיב [ישב] מיד ולא סרב מעט מפני הנמוס, יהבו ליה כסא [נתנו לו כוס] יין לשתות קבליה בחד זימנא ושתייה בתרי זימני ולא אהדר אפיה [קבל את הכוס מיד, בפעם הראשונה, ושתה אותה בשתי פעמים, לגימות, ולא החזיר פניו מן האנשים] וכל הדברים הללו שנראו כיוצאים מדרך הנימוס המקובלת הפליאו את בעלי הבית,
אמרו ליה [לו]: מאי טעמא קרית לך רב הונא [מה טעם קורא אתה לעצמך רב הונא]? אמר להו [להם] בעל השם אני, כלומר הכל קוראים לי כך עוד מצעירותי, ואין בכך צד יהירות. שאלוהו: מאי טעמא כי אמרו לך ניתיב אפוריא יתבת [מה טעם כאשר אמרו לך לשבת על המטה ישבת מיד] ולא סרבת מפני הנימוס? אמר להו [להם]: כבר שנינו כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא (דבר שאינו הגון),
ושאלו עוד: מאי טעמא כי יהבי לך כסא קבלת בחד זימנא [מה טעם כשנתנו לך כוס קבלת מיד בפעם אחת] ולא סרבת מפני הנימוס? אמר להו [להם] : מסרבין לקטן ודרך נימוס הוא, ואין מסרבין לגדול שאדם חשוב המבקש דבר מה דרך כבוד היא לציית לו מיד. והוסיפו עוד לשאול: מאי טעמא אשתיתיה בתרי זימני [מה טעם שתית בשתי פעמים]? אמר להו [להם]: דתניא [שכן שנינו בברייתא]: השותה כוסו בבת אחת הרי זה גרגרן, השותה בשנים זוהי דרך ארץ, שותה בשלשה הריהו מגסי הרוח שמראה שהוא מפונק ומעודן ביותר. ועוד שאלוהו: מאי טעמא [מה טעם] לא אהדרת אפך [החזרת פניך] מן האחרים כמנהג? אמר להו [להם]: "כלה הופכת פניה" תנן [שנינו], ואדם אחר אין צורך שיהפוך פניו כשאוכל.
משום דמיון הדברים מביאים סיפור נוסף: ר' ישמעאל בר' יוסי איקלע [נזדמן] לבי [לבית] ר' שמעון בר' יוסי בן לקוניא, יהבו ליה כסא [נתנו לו כוס] יין לשתות קבליה בחד זימנא ושתייה בחד זימנא [קבל אותו מיד בפעם אחת ולא סירב ושתה אותו בפעם אחת] אמרי ליה [אמרו לו]: לא סבר לה מר [וכי אין אדוני סבור, מקבל] את ההלכה שהשותה כוסו בבת אחת — הרי זה גרגרן? אמר להו [להם] לא אמרי [אומרים] דבר זה אלא בכוסך שהוא קטן ויינך שהוא מתוק אבל כריסי רחבה ולכך אין כן הדבר אצלי.
ב אמר רב הונא: בני חבורה נכנסין בשלשה וכאשר מצויים שלושה צריך השמש להתחיל לשמשם, ויוצאין אפילו באחד ואינם צריכים להמתין לאחרים, ועל השמש לשרת את היחידים שנשארו עד שיסיימו כולם. אמר רבה: והוא דעייל בעידנא דרגילי למיעל [שנכנס האחרון בזמן שרגילים להכנס] לסעודה, ולא מוקדם או מאוחר מידי, והוא דרגש בהו דיילא [שידע בהם השמש] שזה דרכם שמסיים כל אחד מנתו ויוצא ונשארים האחרים עד תום מנתם ואינם סועדים כולם כאחד.
אמר רבינא: ונותנין היחידים שנותרו והאריכו סעודתם שכר דמים על הזמן הנוסף שיצטרך השמש לשמשם, וצריך האחרון להוסיף דמים לשמש על שטרח בו זמן נוסף. ומעירים: ולית הלכתא כוותיה [ואין הלכה כמותו], אלא צריך השמש לסייע עד שיגמור אחרון האורחים בלא תוספת תשלום כלשהי.

תרגום הזוהררַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר, שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךְ וְגוֹ'. יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּסוֹף הַפָּסוּק, וְאַחַר כָּךְ בְּכָל הַפָּסוּק. בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַפָּסוּק כָּתוּב, הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךְ. שׁוֹאֵל, הַבּוֹטֵחַ בְּךְ הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר, מַהוּ הַבּוֹטֵחַ אֵלֶיךְ. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל דָּוִד הָיָה מַבְטִיחַ שֶׁלֹּא יַעֲבוֹר עָלָיו חֲצוֹת לַיְלָה בְּשֵׁינָה. כְּמ''שׁ חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לְךְ. הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר קַמְתִּי. אֶלָּא הַפֵּרוּשׁ הוּא, אָקוּם וְאֶתְקַשֵּׁר בְּךְ לְעוֹלָם. שָׁמְרָה נַפְשִׁי וְכוּ': שׁוֹאֵל, שְׁמוֹר הָיָה צָרִיךְ לוֹמָר. וַהֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁאֵין אוֹת בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא יִהְיוּ בָּהּ סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וִיקָרִים. וּמֵשִׁיב, שָׁמְרָה, הַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁמְרָה, הַיְנוּ, שְׁמוֹר ה', שֶׁהִיא אוֹתוֹ הַחֵלֶק שֶׁהַנֶּפֶשׁ נֶאֱחֶזֶת בּוֹ. כִּי כְּשֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, הִיא בָּאָה לָרֶשֶׁת הָעוֹלָם הַבָּא. אִם זָכְתָה, כַּמָּה צְבָאוֹת עֶלְיוֹנִים יוֹצְאִים לְקַבְּלָהּ וּלְשָׁמְרָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ אֶל הַמָּדוֹר שֶׁלָּהּ בִּמְקוֹמָהּ. וְאוֹתָהּ ה', שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, שׁוֹמֶרֶת אוֹתָהּ, לְהִתְאָחֵד עִמָּהּ בְּרָאשֵׁי חָדֳשִׁים וְשַׁבָּתוֹת. וְאִם לֹא זָכְתָה, כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה מוּכָנִים כְּנֶגְדָהּ, שֶׁדּוֹחִים אוֹתָהּ לַחוּץ. אוֹי לְאוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ הַמִּתְגַּלְגֶּלֶת לָרִיק כָּאֶבֶן בְּכַף הַקֶּלַע. זֶ''שׁ וְאֶת נֶפֶשׁ אוֹיִבְךְ יִקְלָעֶנָה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע. וְדָוִד בִּקֵּשׁ בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָמַר, שָׁמְרָה נַפְשִׁי, שֶׁלֹּא יִדְחוּ אוֹתָהּ לַחוּץ. וּכְשֶׁיַּגִּיעוּ כְּנֶגְדָהּ, יִפְתְּחוּ לָהּ הַפְּתָחִים וּתְקַבְּלָהּ לְפָנֶיךְ. כִּי חָסִיד אָנִי, שׁוֹאֵל, וְכִי חָסִיד נִקְרָא דָּוִד, הֲלֹא הוּא מֶלֶךְ וּמִדָּתוֹ הִיא מַלְכוּת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כֵּן, שֶׁנִּקְרָא חָסִיד, שֶׁכָּתוּב, חַסְדֵּי דָּוִד הַנֶּאֱמָנִים. דְּהַיְנוּ, שֶׁמִּשּׁוּם שֶׁמְּקַבֵּל חֲסָדִים הַנֶּאֱמָנִים, נִקְרָא חָסִיד. וּמִשּׁוּם זֶה שָׁמְרָה נַפְשִׁי שֶׁלֹּא תַּעֲזוֹב אוֹתָהּ לָלֶכֶת לַחוּץ. רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בַּצַדִּיק, דְּהַיְנוּ שֶׁשּׁוֹמֵר בְּרִיתוֹ, יוֹרֵשׁ אֶרֶץ זוֹ, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, כְּמ''שׁ, וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ. וְהַצַדִּיק הַזֶּה, שֶׁהוּא יְסוֹד, נִקְרָא חָסִיד, מִשּׁוּם שֶׁמַּשְׁפִּיעַ חֲסָדִים. וְעַל כֵּן אָמַר דָּוִד, מֵאַחַר שֶׁאֲנִי אָחוּז בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם, בַּצַדִּיק, עַל כֵּן חָסִיד אָנִי, וּבִשְׁבִיל זֶה שָׁמְרָה נַפְשִׁי לְהִתְקַשֵּׁר בְּךְ. רַבִּי חִיָּא פָּתַח, עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע וְגוֹ'. הֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁהַמַּלְאָךְ לִמְּדוֹ שִׁבְעִים לָשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁיָּדַע פַּרְעֹה, וּבְלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה גָּדוֹל יוֹתֵר מִפַּרְעֹה, שֶׁפַּרְעֹה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ לָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ (סוטה לו:). זֶ''שׁ, שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע, שֶׁלִּמְּדָהוּ שָׂפוֹת, שֶׁלֹּא שָׁמַע אוֹתָן מִקּוֹדֶם. אֲבָל לְפִי זֶה, מַהוּ עֵדוּת. וּמֵשִׁיב, בֹּא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר אֲחָזָתוֹ לְאוֹתוֹ הַדָּבָר עָשָׂה עַצְמוֹ יוֹסֵף כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַשָּׂפָה שֶׁלָּהּ, וְכֵן בְּכָל יוֹם, עַד הַשָּׁעָה הַהִיא הָאַחֲרוֹנָה שֶׁכָּתוּב, וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ. מַהוּ וַתִּתְפְּשֵׂהוּ. אֶלָּא, מִשּׁוּם שֶׁעַד אָז, עָשָׂה עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַלָּשׁוֹן, וְאָז הִכִּירָה בּוֹ, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַלָּשׁוֹן, כְּלוֹמָר שֶׁמֵּבִין כַּוָּנָתָהּ. וְזֶהוּ וַתִּתְפְּשֵׂהוּ, שֶׁתָּפְשָׂה הָרַמָּאוּת שֶׁלּוֹ. בְּבִגְדוֹ, הוּא לָשׁוֹן בְּגִידָה וְרַמָּאוּת. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת, צוֹוַחַת כְּנֶגְדוֹ, לְשָׁמְרְךְ מֵאִשָׁה זָרָה מִנָּכְרִיָּה אֲמָרֶיהָ הֶחֱלִיקָה. מַה מַּשְׁמִיעֵנוּ. אֶלָּא כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִזֶּה, כְּמוֹ יוֹסֵף, הוּא מִתְקַשֵּׁר בַּשְּׁכִינָה, וְאוֹחֵז בָּעֵדוּת הַזּוֹ, וּמָה הִיא, הִיא הַה' שֶׁנִּתּוֹסְפָה בּוֹ, שֶׁכָּתוּב עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ וְגוֹ'. אַף כָּאן, י' נִתוֹסְפָה בְּפִינְחָס עַל שֶׁקִּנֵּא בָּזֶה.

פרשת פינחס יום שני

תורה במדבר כ״ה: ט״ז-כ״ו: א׳

נביאים מלכים א י״ט: ו׳-ט׳

כתובים תהילים מ״ד: ד׳-ז׳

משנה משנה פסחים ז׳

גמרא פסחים פ״ו ב: ו׳-י״ב

זוהר ספר הזהר, פנחס ו׳

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״א: ו׳-ז׳

מוסר ספר חסידים קכ״ח-קכ״ט