חק לישראל - פרשת חיי שרה יום שני

רש״יעִ֚ם יוֹאָ֣ב בֶּן צְרוּיָ֔ה. לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁבְּלִבּוֹ שֶׁל דָּוִד עָלָיו, עַל שֶׁהָרַג אֶת אַבְנֵר וַעֲמָשָׂא וְאַבְשָׁלוֹם, וְסוֹפוֹ שֶׁיְּצַוֶּה אֶת בְּנוֹ הַמּוֹלֵךְ תַּחְתָּיו עָלָיו, לְפִיכָךְ הָיָה רוֹצֶה שֶׁיִּמְלֹךְ זֶה עַל יָדוֹ, וְיֶאֱהָבֶנּוּ.
וְעִ֖ם אֶבְיָתָ֣ר הַכֹּהֵ֑ן. שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִן הַכְּהֻנָּה מִשֶּׁבָּרַח דָּוִד מִירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם, שֶׁשָּׁאַל בָּאוּרִים וְתֻמִּים וְלֹא עָלְתָה לּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעַל אֶבְיָתָר, וְהָיָה מִבְּנֵי בָּנָיו שֶׁל עֵלִי, וְיָדַע שֶׁלֹּא יְשַׁמֵּשׁ בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר לְעֵלִי: וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי, וְהָיָה חָפֵץ שֶׁיַּעֲמֹד זֶה עַל יָדוֹ.

כתובים משלי ד׳: כ״א-כ״ד

משנה משנה שבת ה׳

ברטנורהבַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה. לְפִי שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ בְּשַׁבָּת, וּמִידֵי דְּמִנְטְרָא בֵּיהּ הַבְּהֵמָה לֹא הֲוֵי כְּמַשְּׂאוֹי וּמִידֵי דְּלֹא מִנְטְרָא בֵּיהּ הֲוֵי כְּמַשְּׂאוֹי:
אַפְסָר. חֶבֶל שֶׁקּוֹשְׁרִים עַל פִּי הַבְּהֵמָה:
וְהַנָּאקָה. בַּגְּמָרָא מוֹקֵי לַהּ בְּנָאקָה לְבָנָה דַּוְקָא, שֶׁצְּרִיכָה נְטִירוּתָא יְתֵרְתָּא:
בַּחֲטָם. לוֹקְחִין כְּמִין טַבַּעַת שֶׁל בַּרְזֶל וְנוֹקְבִין חֹטֶם הַנָּאקָה וּמַכְנִיסִין אוֹתוֹ בְּתוֹכוֹ:
לֻבְדְּקִיס. חֲמוֹר הַבָּא מִמְּדִינַת לוּד, וְהֵם קָשִׁים וַחֲזָקִים, וּצְרִיכִין שְׁמִירָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֲמוֹרִים הַנִּמְצָאִים בַּיִּשּׁוּב:
בִּפְרֻמְבְּיָא. רֶסֶן שֶׁל בַּרְזֶל:
בְּשֵׁיר. כְּמִין אֶצְעָדָה סְבִיב צַוָּארוֹ וְטַבַּעַת קְבוּעָה בּוֹ, וּמַכְנִיסִין בַּטַּבַּעַת חֶבֶל וּמוֹשְׁכִין הַבְּהֵמָה:
וְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר. כְּגוֹן כְּלָבִים שֶׁל צַיָּדִים וְחַיּוֹת קְטַנּוֹת:
יוֹצְאִים בַּשֵּׁיר. כָּרוּךְ עַל צַוָּארָן הַחֶבֶל הַקָּבוּעַ בַּשֵּׁיר:
וְנִמְשָׁכִין בַּשֵּׁיר. וְאִם רָצָה מוֹשֵׁךְ הַבְּהֵמָה בַּחֶבֶל שֶׁבַּשֵּׁיר:
וּמַזִּין עֲלֵיהֶן. בִּמְקוֹמָן כְּמוֹת שֶׁהֵן בְּצַוַּאר הַבְּהֵמָה, אִם נִטְמְאוּ בְּמֵת:
וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן. מַכְנִיסִים הַבְּהֵמָה בַּמַּיִם לְהַטְבִּיל הַשֵּׁיר. וְאַף עַל גַּב דְּקַיְמָא לָן שֶׁכָּל הַכֵּלִים הַמְּיֻחָדִים לַבְּהֵמָה אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה, הַשֵּׁיר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה וְצָרִיךְ טְבִילָה, הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ לָאָדָם שֶׁיַּנְהִיג בּוֹ אֶת הַבְּהֵמָה, כִּכְלִי הֶעָשׂוּי לְתַשְׁמִישׁ אָדָם דָּמִי:

עיקר תוספות יום טוב(א) נָאקָה. גְּמַלָּה נְקֵבָה כְּשֶׁרְאוּיָה לְמַשָּׂא קוֹרִין אוֹתָהּ נָאקָה. עָרוּךְ:
(ב) וּמַזִּין עֲלֵיהֶן. בִּמְקוֹמָן, וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא תִּפֹּל הַהַזָּאָה עַל הַבְּהֵמָה וְיִפָּסְלוּ כְּדִתְנַן בְּמַסֶּכֶת פָּרָה, תּוֹסָפוֹת (עַיֵּן רַשִׁ"י יוֹמָא דַּף יד), וּלְפֵרוּשׁ הָרַ"ב שָׁם צָרִיךְ לוֹמַר דְּאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יְכַוֵּן לְהַזּוֹת עַל הַבְּהֵמָה וְיַזֶּה עַל הַכֵּלִים דְּהַזַּיָתוֹ פְסוּלָה עַד שְׁיִשְׁנֶה, וְהוּא לֹא יִשְׁנֶה:
(ג) וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן. וְלֹא חָיְשִׁינַן שֶׁמָּא יִטְבִּיל אוֹתוֹ בְּלֹא רִפּוּי וְיִהְיֶה מְהֻדָּק בַּבְּהֵמָה וְחוֹצֵץ:

ברטנורהבְּמַרְדַּעַת. כְּמִין אֻכָּף קָטָן, וּמְנִיחִים אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם:
בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לוֹ. מֵעֶרֶב שַׁבָּת, דְּגַלֵּי דַּעְתֵּיהּ שֶׁהַחֲמוֹר צָרִיךְ לוֹ לְחַמְּמוֹ, כִּדְאָמְרֵי אֱנָשֵׁי חַמְרָא אֲפִלּוּ בִּתְקוּפַת תַּמּוּז קָרִיר לֵיהּ, וְלָאו מַשְּׂאוֹי הוּא. אֲבָל לִקְשֹׁר מַרְדַּעַת עַל הַחֲמוֹר בְּשַׁבָּת אָסוּר, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקָשְׁרָהּ לוֹ אֶלָּא אִם כֵּן סוֹמֵךְ עַצְמוֹ בְּצִדֵּי הַבְּהֵמָה וְנִמְצָא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּבַעַל חַיִּים, וְאִם עָבַר וּקְשָׁרוֹ אָסוּר לָצֵאת בּוֹ:
לְבוּבִין. בָּעוֹר שֶׁקּוֹשְׁרִים לָהֶם כְּנֶגֶד זַכְרוּת שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עַל הַנְּקֵבוֹת:
שְׁחוּזוֹת. שֶׁאוֹחֲזִים אַלְיָה שֶׁלָּהֶן קְשׁוּרָה לְמַעְלָה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ עֲלֵיהֶן זְכָרִים:
כְּבוּלוֹת. שֶׁכּוֹבְלִים אַלְיָה שֶׁלָּהֶן וְקוֹשְׁרִים אוֹתָהּ בְּרַגְלֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ עֲלֵיהֶן זְכָרִים:
כְּבוּנוֹת. שֶׁקּוֹשְׁרִים בֶּגֶד סְבִיב הַכְּבָשִׂים בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלָדִים לִשְׁמֹר צַמְרָן שֶׁלֹּא יִטָּנֵף:
צְרוּרוֹת. דַּדֵּיהֶן צְרוּרוֹת, פְּעָמִים לְיַבֵּשׁ הֶחָלָב, שֶׁמְּהַדְּקִים אוֹתָן בְּחֹזֶק, וּפְעָמִים קוֹשְׁרִין לָהֶן כִּיס בְּדַדֵּיהֶן שֶׁלֹּא יְטַפְטֵף הֶחָלָב לָאָרֶץ וְיִפָּסֵד:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכֻלָּן. דְּמַשְּׂאוֹי הוּא:
חוּץ מִן הַכְּבוּנוֹת. שֶׁהוּא שְׁמִירַת צַמְרָן שֶׁלֹּא יִטָּנֵף וַהֲוֵי לְהוּ תַּכְשִׁיט:
יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה סְבִירָא לֵיהּ כְּתַנָּא קַמָּא דְּלָאו מַשְּׂאוֹי הוּא, מִיהוּ לְיַבֵּשׁ דְּמִהַדֵּק שַׁפִּיר לֵיכָּא לְמִגְזַר דִּלְמָא נָפִיל וְאָתֵי לַאֲתוֹיֵי, אֲבָל לְחָלָב דְּלֹא מִהַדֵּק שַׁפִּיר אָסוּר, חָיְשִׁינַן דִּלְמָא נָפִיל וְאָתֵי לַאֲתוֹיֵי. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא:

ברטנורהמְטוּטֶלֶת. חֲתִיכָה שֶׁל מַטְלִית קְשׁוּרָה בִּזְנָבוֹ לְסִימָן אוֹ לְדָבָר אַחֵר:
עָקוּד. שֶׁקּוֹשְׁרִים יְדֵיהֶם עִם הָרַגְלַיִם בִּכְבָלִים שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ:
רָגוּל. שֶׁכּוֹפְפִים יָדוֹ עַל זְרוֹעוֹ וְקוֹשְׁרִין:
לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשֹׁךְ. אֶחָד, וְכֻלָּן הוֹלְכִין, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּמוֹלִיכָן לַשּׁוּק לְמָכְרָן:
אֲבָל מַכְנִיס הוּא חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיוּ רָאשֵׁי הַחֲבָלִים תְּלוּיִין וְיוֹצְאִין מִתַּחַת יָדוֹ לָאָרֶץ טֶפַח אוֹ יוֹתֵר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּמוֹ שֶׁנּוֹשֵׂא חֲבָלִים תְּלוּיִין בְּיָדוֹ:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ. לָאו לְעִנְיַן שַׁבָּת קָא מַיְרֵי הַשְׁתָּא אֶלָּא לְעִנְיַן כִּלְאַיִם, וְהָכִי קָאָמַר, הַמַּכְנִיס חֲבָלִים בְּיָדוֹ קְצָתָם שֶׁל פִּשְׁתָּן וּקְצָתָם שֶׁל צֶמֶר, לֹא יִכְרֹךְ זוֹ בְּזוֹ, דְּכִי כָּרִיךְ לְהוּ הֲווּ כִּלְאַיִם, וְיָדוֹ מִתְחַמֶּמֶת בַּאֲחִיזָתָן וְאָסוּר:

ד. אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ, וְלֹא בְזוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק, וְלֹא בְסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין, וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם. וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן. וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת. וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְגִימוֹן. וְלֹא פָרָה בְּעוֹר הַקֻּפָּר, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים:

ברטנורהבְּזוֹג. כְּמִין פַּעֲמוֹן שֶׁתּוֹלִין בְּצַוַּאר הַבְּהֵמָה שֶׁתַּשְׁמִיעַ קוֹל בַּהֲלִיכָתָהּ:
אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק. בְּמוֹכִין, דְּהַשְׁתָּא אֵין הָעִנְבָּל שֶׁלּוֹ מְקַשְׁקֵשׁ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹלִיכוֹ לִמְכֹּר בַּשּׁוּק:
בְּסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ. כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ מַכָּה נוֹתְנִים בְּצַוָּארוֹ עֵצִים כְּמִין שְׁתִי וָעֵרֶב כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְזֹר רֹאשׁוֹ לְחַכֵּךְ חַבּוּרָתוֹ:
וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. בְּהֵמָה שֶׁמַּכָּה רַגְלֶיהָ זוֹ בְּזוֹ בַּהֲלִיכָתָהּ, עוֹשִׂין לָהּ כְּמִין טַבַּעַת שֶׁל רְצוּעָה עָבָה וְקוֹשְׁרִים אוֹתָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁרַגְלֶיהָ מְנַקְּשׁוֹת זוֹ בְּזוֹ:
בְּחוּטִין. שֶׁעוֹשִׂים לָהֶן לְסִימָנָא, שֶׁלֹּא יִתְחַלְּפוּ בְּתַרְנְגוֹלוֹת אֲחֵרִים:
וְלֹא בִרְצוּעוֹת. שֶׁקּוֹשְׁרִין שְׁתֵּי רַגְלֵיהֶן יַחַד בִּרְצוּעָה קְצָרָה, שֶׁלֹּא יְדַלְּגוּ וְיִשְׁבְּרוּ אֶת הַכֵּלִים:
בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה. כְּמִין עֲגָלָה קְטַנָּה קוֹשְׁרִין תַּחַת הָאַלְיָה שֶׁל הַכְּבָשִׂים שֶׁאַלְיָתָן גְּדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּלְקֶה בָּאֲבָנִים וּבַסְּלָעִים:
חֲנוּנוֹת. עֵץ אֶחָד יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹ יַחְנוּן, מְבִיאִין קֵיסָם מִמֶּנּוּ וּמְנִיחִין לָהּ בְּחָטְמָהּ כְּדֵי שֶׁתִּתְעַטֵּשׁ וְיִפְּלוּ הַתּוֹלָעִים שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. וְלַזְּכָרִים אֵין צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁמְּנַגְּחִים זֶה בָּזֶה נוֹפְלִים הַתּוֹלָעִים מֵאֲלֵיהֶם:
בְּגִימוֹן. כְּמִין עֹל שֶׁל גֶּמִי נוֹתְנִים עַל צַוַּאר הָעֵגֶל, שֶׁיְּהֵא לָמוּד לָכוֹף רֹאשׁוֹ כְּשֶׁיִּגְדַּל:
בְּעוֹר הַקֻּפָּר. שֶׁרֶץ שֶׁנִּימָיו חַדִּין כְּמַחַט, וְקוֹשְׁרִין עוֹרוֹ בְּדַדֵּי הַפָּרָה שֶׁלֹּא יִינְקוּהָ הַשְּׁרָצִים:
וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. בֵּין לְנוֹי בֵּין לִשְׁמֹר אָסוּר, דְּכָל נְטִירוּתָא יְתֵרְתָּא מַשְּׂאוֹי הוּא:
פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ, וְעַל שֶׁלֹּא מִחָה בָּהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ:

גמרא שבת נ״ד ב: י״ח-נ״ה א: ג׳

פָּרָתוֹ שֶׁל רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָא וְכוּ'. וְחַדָא פָרָה הַוְיָא לֵיהּ. וְהָא אָמַר רַב וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב תְּרֵיסַר אַלְפֵי עֶגְלֵי הָיָה מְעַשֵּׂר רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מֵעֶדְרֵיהּ כָּל שַׁתָּא וְשַׁתָּא. תָּנָא לֹא שֶׁלּוֹ הָיְתָה אֶלָּא שֶׁל שְׁכֶנְתּוֹ הָיְתָה וּמִתּוֹךְ שֶׁלֹּא מִיחָה בָּהּ נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ. רַב וְרִבִּי חֲנִינָא וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חֲבִיבָא מַתְנוּ בְּכֻלֵּיהּ סֵדֶר מוֹעֵד כָּל כִּי הָאי זוּגָא חִלּוּפֵי רִבִּי יוֹחָנָן וּמְעַיְילֵי רִבִּי יוֹנָתָן כָּל מִי שֶׁאֶפְשַׁר לִמְחוֹת בְּאַנְשֵׁי בֵיתוֹ וְלֹא מִיחָה נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. בְּאַנְשֵׁי עִירוֹ נִתְפַּס עַל אַנְשֵׁי עִירוֹ. בְּכָל הָעוֹלָם נִתְפַּס עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אָמַר רַב פַּפָּא וְהַנֵּי דְבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא נִתְפָּסִין עַל כֻּלֵּיהּ עַלְמָא. כִּי הָא דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא מָאי דִכְתִיב (ישעיה ג) ה' בְּמִשְׁפָּט יָבֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו. אִם שָׂרִים חָטְאוּ זְקֵנִים מֶה חָטְאוּ. אֶלָּא אֵימָא עַל זְקֵנִים שֶׁלֹּא מִיחוּ בְּשָׂרִים. רַב יְהוּדָה הֲוָה יָתִיב קָמֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל אֲתָאי הַהִיא אִיתְּתָא קָא צְוָחָה קָמֵיהּ וְלָא הֲוָה מַשְׁגַּח בָּהּ. אָמַר לֵיהּ לָא סָבַר לָהּ מָר (משלי כא) אוֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת דַּל גַּם הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה. אָמַר לֵיהּ שִׁינְנָא רֵישָׁךְ בְקָרִירֶי רֵישָׁא דְרֵישָׁךְ בַּחֲמִימֵי הָא יָתִיב מָר עוּקְבָא אָב בֵּית דִּין דִּכְתִיב (ירמיה כא) בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר ה' דִּינוּ לַבֹּקֵר מִשְׁפָּט וְהַצִילוּ גָזוּל מִיַּד עשֵק וְגוֹ':

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץמסופר שפרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה יוצאת בשבת שלא ברצון חכמים ברצועה בין קרניה. ושואלים: וחדא פרה הויא ליה [וכי פרה אחת היתה לו]? והא [והרי] אמר רב, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת רב יהודה שכך אמר רב: תריסר אלפי עגלי הוה [שנים עשר אלף עגלים היה] מעשר ר' אלעזר בן עזריה מעדריה [מעדרו] בכל שתא ושתא [שנה ושנה]. וכיון שאין מפרישים למעשר אלא מן העגלים הנולדים באותה שנה, בהכרח שהיה לו עדר עצום, ובודאי אי אפשר לדבר על "פרתו של ר' אלעזר בן עזריה".
ואכן, תנא [שנינו] בתוספתא שנו: לא שלו היתה הפרה אלא של שכינתו היתה, ומתוך שלא מיחה בה לומר לה שאסור הדבר כדעת חכמים נקראת על שמו לגנאי, כאילו היתה זו פרה שלו.
ה מסופר: רב ור' חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתנו [שונים]. ומעירים מיד: בכוליה [בכל] סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי [בכל סדר מועד כל כמו זוג זה, מחליפים] בגרסה אחת את ר' יוחנן ומעייל [ומכניסים] במקומו את ר' יונתן. על כל פנים ארבעה חכמים אלה אמרו: כל מי שאפשר לו למחות לאנשי ביתו על מעשה שאינו ראוי שהם עושים ולא מיחה — הרי הוא עצמו נתפס על עוונם של אנשי ביתו. ואם יכול למחות באנשי עירו ולא מחה — הריהו נתפס על עוון אנשי עירו. ואם יכול למחות בכל העולם כולו — הריהו נתפס על עוון כל העולם כולו.
אמר רב פפא: והני דבי ריש גלותא נתפסו על כולי עלמא [ואותם אנשי בית ראש הגולה נתפסים על עוונות כל העולם], לפי שכח שררתם מוטל היה כמעט על כל העולם היהודי, ובידם היה לדאוג שלא יבואו לעבור עבירה. וזהו כי הא [כמו זו] שאמר ר' חנינא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו ואתם בערתם הכרם גזילת העני בבתיכם" (ישעיה ג, יד). ולכאורה אם שרים חטאו בגזל,
זקנים שהם חכמי הדור מה חטאו? אלא אימא [אמור]: על זקנים, חברי הסנהדרין, יבוא ה' במשפט משום שלא מיחו בשרים.
ומסופר: רב יהודה הוה יתיב קמיה [היה יושב לפני] שמואל. אתאי ההיא איתתא קא צווחה קמיה [באה אשה אחת וצוחה לפניו, לפני שמואל], על עוול שנעשה לה, ולא הוה משגח [היה משגיח] בה. אמר ליה [לו] רב יהודה לשמואל: וכי לא סבר ליה מר [אין אדוני סבור] כדברי הכתוב: "אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה" (משלי כא, יג) אמר ליה [לו]: שיננא, רישך בקרירי, רישא דרישיך בחמימי [גדול השיניים. ראשך, כלומר, רבך, נמצא בעניין זה בצוננים, ראש ראשך, הממונה עליו, הוא שייכווה ברותחים]. הא יתיב [הרי יושב] מר עוקבא שהוא אב בית דין, וכאב בית דין חובתו היא לדאוג לדברים.
ומנין שחובה זו אכן מוטלת על בית ראש הגולה? — דכתיב [שכן נאמר] "בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם" (ירמיהו כא, יב).

זוהר ספר הזהר, חיי שרה ח׳

תָּא חֲזֵי זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּאִתְגְּנִיז לְהוּ כַּמָּה טָבִין לְהַהוּא עָלְמָא וְלֵית אֲתַר פְּנִימָאָה בְּכָל אִנּוּן כְּאִנּוּן דְּיַדְּעֵי רָזָא דְּמָארֵיהוֹן וְיַדְעֵי לְאִתְדַבָּקָא בְּהוּ בְּכָל יוֹמָא עַל אִלֵּין כְּתִיב (ישעיה ס''ד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹקִים זוּלָתֶךָ יֵעָשֶׂה לַמְּחַכֶּה לוֹ, מַאי לַמְחַכֶּה לוֹ כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב ל''ב) חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים, וְאִלֵּין אִנּוּן דְּדָחֲקִין לְמִלָּה דְּחָכְמָתָא וְדַיְּקִין לָהּ וּמְחַכָּאָן לָהּ לְמִנְדַע בְּרִירָא דְּמִלָּה וְאִשְׁתְּמוֹדְעָא לְמָארֵיהוֹן אִלֵּין אִנּוּן דְּמָארֵיהוֹן מִשְׁתַּבַּח בְּהוֹן בְּכָל יוֹמָא אִלֵּין אִנּוּן דְּעָאלִין בֵּין עִלָּאִין קַדִּישִׁין וְאִלֵּין עָאלִין כָּל תַּרְעֵי דִּלְעֵילָא וְלֵית מָאן דְּיִמְחֵי בְּיָדְהוֹן זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתִי, תָּא חֲזֵי אַבְרָהָם עָאל לְמִנְדַע וּלְאִתְדַבָּקָא בְּמָארֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת לְבָתַר דְּאַקְדִּים עוֹבָדוֹי בְּקַדְּמִיתָא וְזָכָה בְּאִנּוּן יוֹמִין עִלָּאִין וְאִתְבָּרַךְ מֵאֲתַר דְּכָל בִּרְכָאן נַפְקֵי מִתַּמָּן דִּכְתִיב וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל, מַאי בַּכֹּל אֲתַר דְּנַהֲרָא דְּלָא פָּסְקֵי מֵימוֹי לְעָלְמִין, אָמַר רַבִּי חִיָּא תָּא חֲזֵי דְּאַבְרָהָם לָא בָּעָא לְאִתְעֲרָבָא בְּנַשֵּׁי עָלְמָא וּלְאִתְדַבָּקָא בִּשְׁאָר עַמִּין עֲכו''ם בְּגִין דִּנְשַׁיָּא דִּשְׁאָר עַמִּין עֲכו''ם אִנּוּן סְאָבִין לְגוּבְרַיְהוּ וּלְאִנּוּן דְּמִתְדַבְּקִין בְּהוֹן בְּגִין דְּכַד אַבְרָהָם יָדַע חָכְמָתָא יָדַע עִקָּרָא וְשָׁרָשָׁא וּמַאן אֲתַר נָפְקֵי וְשַׁטְיָן רוּחֵי מְסָאֲבִין בְּעָלְמָא וְעַל דָּא אוֹמֵי לְעַבְדֵּיהּ דְּלָא יִסַב אִתְּתָא לִבְרֵיהּ מִשְׁאָר עַמִּין:

תרגום הזוהרבֹּא וּרְאֵה, זַכָּאִין אֵלּוּ הַצַדִּיקִים שֶׁגָּנוּז לָהֶם כַּמָּה טוֹב לָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵין מָקוֹם פְּנִימִי בְּכָל אֵלּוּ, כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד רִבּוֹנָם, וְיוֹדְעִים לְהִתְדַבֵּק בּוֹ בְּכָל יוֹם. עַל אֵלּוּ כָּתוּב (יְשַׁעְיָה סד) עַיִן לֹא רָאֲתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךְ יַעֲשֶׂה לַמְּחַכֶּה לוֹ. מַהוּ ''לַמְּחַכֶּה לוֹ'', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אִיּוֹב לב) חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים. וְאֵלּוּ הֵם שֶׁמִּתְאַמְּצִים בְּדִבְרֵי הַחָכְמָה, וּמְדַיְּקִים בּוֹ, וּמְחַכִּים לְהָבִין בֵּרוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, וְלָדַעַת אֶת רִבּוֹנָם, אֵלּוּ הֵם שֶׁרִבּוֹנָם מִשְׁתַּבֵּחַ בָּהֶם בְּכָל יוֹם, אֵלּוּ הֵם הַבָּאִים בֵּין עֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים, וְאֵלּוּ נִכְנָסִים בְּכָל שְׁעָרִים הָעֶלְיוֹנִים, וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בִּידֵיהֶם. אַשְׁרֵי חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, אַבְרָהָם נִכְנָס לָדַעַת וּלְהִתְדַבֵּק בְּרִבּוֹנוֹ כָּרָאוּי אַחַר שֶׁהִקְדִּים מַעֲשִׂים טוֹבִים מִתְּחִלָּה, וְזָכָה בְּאֵלּוּ יָמִים הָעֶלְיוֹנִים וְנִתְבָּרֵךְ מִן הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת יוֹצְאוֹת מִשָּׁם, שֶׁכָּתוּב, וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. מַהוּ בַּכֹּל, הוּא מָקוֹם הַנָּהָר שֶׁמֵּימָיו אֵינָם פּוֹסְקִים לְעוֹלָם. אָמַר רַבִּי חִיָּא, בֹּא וּרְאֵה, כִּי אַבְרָהָם לֹא רָצָה לְהִתְעָרֵב בִּנְשֵׁי הָעוֹלָם וּלְהִתְדַבֵּק בְּעַמֵּי הָאֲחֵרִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, מִשּׁוּם שֶׁנְּשֵׁיהֶם שֶׁל עַמִּים הָאֲחֵרִים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, הֵם מְטַמְּאִים לְבַעֲלֵיהֶן, וּלְאֵלּוּ הַמִּתְדַבְּקִים בָּהֶם. כִּי כְּשֶׁאַבְרָהָם יָדַע חָכְמָה, יָדַע הָעִקָּר וְהַשּׁוֹרֶשׁ וּמֵאֵיזֶה מָקוֹם יוֹצְאִים וּמְשׁוֹטְטִים רוּחוֹת הַטּוּמְאָה בָּעוֹלָם. וְעַל כֵּן הִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח אִשָּׁה לִבְנוֹ מֵעַמִּים הָאֲחֵרִים.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות יסודי התורה ה׳: ד׳

א. כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יַעֲבוֹר וְאַל יֵהָרֵג וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר וְנֶהֱרַג וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם בָּרַבִּים כְּדָנִיאֵל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה וְרִבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו וְאֵלּוּ הֵן הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁאֵין מַעְלָה עַל מַעֲלָתָן וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים מ''ד) כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָּל הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים נ') אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כּוֹרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח:

ב. וְכָל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבוֹר וְעָבַר וְלֹא נֶהֱרַג הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם וְאִם הָיָה בַעֲשָׂרָה מִיִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה חִלֵּל אֶת הַשֵּׁם בָרַבִּים וּבִטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהִיא קִדּוּשׁ הַשֵּׁם וְעָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהִיא חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן מִפְּנֵי שֶׁעָבַר בְאוֹנֵס אֵין מַלְקִין אוֹתוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ בֵּית דִין אֲפִילוּ הָרַג בְאוֹנֵס שֶׁאֵין מַלְקִין וּמְמִיתִין אֶלָּא לְעוֹבֵר בִּרְצוֹנוֹ וּבְעֵדִים וְהַתְרָאָה שֶׁנֶּאֱמַר בְּנוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ (ויקרא כ') וְנָתַתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ דְהוּא לֹא אָנוּס וְלֹא שׁוֹגֵג וְלֹא מוּטְעֶה. וּמַה אִם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא חֲמוּרָה מִן הַכֹּל הָעוֹבֵד אוֹתָה בְאוֹנֵס אֵינוֹ חַיָּיב כָּרֵת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר מִיתַת בֵית דִין קַל וָחוֹמֶר לִשְׁאַר מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וּבָעֲרָיוֹת הוּא אוֹמֵר (דברים כב) וְלַנַעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָבָר אֲבָל אִם יָכוֹל לְמַלֵט נַפְשׁוֹ וְלִבְרוֹחַ מִתַּחַת יַד הַמֶּלֶךְ הָרָשָׁע וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה הִנֵה הוּא כְכֶלֶב שָׁב עַל קֵיאוֹ. וְהוּא נִקְרָא עוֹבֵר עֲבוֹדָה זָרָה בְמֵזִיד וְהוּא נִטְרַד מִן הָעוֹלָם הַבָּא וְיוֹרֵד לַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל גֵּיהִנָּם:

מוסר

ספר הרוקח דף ב' ע"א

וּבְכָל מְאֹדֶךָ אָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת פֶּרֶק הָרוֹאֶה בְּכָל מִדָה וּמִדָה שֶׁהוּא מוֹדֵד לָךְ תְּהֵא מוֹדֶה לוֹ בִּמְאֹד מְאֹד. יְרוּשַׁלְמִי בִּבְרָכוֹת עֲשֵׂה מֵאַהֲבָה אִם בָאת לִשְׂנֹא דַּע שָׁאַתָּה אוֹהֵב וְאֵין אוֹהֵב שׂוֹנֵא. בְּשִׁילְהִי מַסֶּכֶת יוֹמָא וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ אֱלֹהֶיךָ שֶׁיְּהֵא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְאָהֵב עַל יָדְךָ שֶׁיִּקְרָא וְיִשְׁנֶה וִישַׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים וִיהֵא מַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ בֶּאֱמוּנָה וְדִבּוּרוֹ בְּנַחַת עִם הַבְּרִיּוֹת מַה הַבְרִיּוֹת אוֹמְרִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה. בְּמַסֶכֶת נְדָרִים בְּפ' קוֹנָם יַיִן לְמוֹד מֵאַהֲבָה וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא. בְּתָנָא דְבֵי אֵלִיָּהוּ שְׂכַר הָאַהֲבָה שְׁנֵי חֲלָקִים וּשְׂכַר הַיִּרְאָה חֵלֶק אֶחָד. בְּשׁוֹחֶר טוֹב אֶרְחָמְךָ ה' חִזְקִי אֲאַהֵבְךָ לִבְרִיּוֹתֶךָ. בְּמִדְרָשׁ תַּדְשֵׁא בִּבְרַיְיתָא רִבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר כְּנֶגֶד הָאַהֲבָה אֵיזוֹ הִיא צַדִיקִים עוֹבְדִים לְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנוֹתְנִים לוֹ כָבוֹד וִיקָר לְמַלְכוּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁיְּהֵא קוֹדֶם לַכֹּל:

פרשת חיי שרה יום שני

תורה בראשית כ״ג: ז׳-י׳