חק לישראל - פרשת חיי שרה יום שלישי

ברטנורהרַבָּן גַּמְלִיאֵל. אֵין גֵּט אַחַר גֵּט. שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד מֵאָח אֶחָד, וְנָתַן גֵּט לָרִאשׁוֹנָה וְחָזַר וְנָתַן גֵּט לַשְּׁנִיָּה, לֹא נֶאֶסְרוּ קְרוֹבוֹת הַשְּׁנִיָּה עָלָיו לְמֵהֲוֵי כִּגְרוּשָׁתוֹ, דִּמְכִי יָהֵיב גֵּט לָרִאשׁוֹנָה פָּקְעָה זִקַּת שְׁתֵּיהֶן מֵעָלָיו, דְּגֵט מַהֲנֵי בִּיבָמָה לְמֵיקַם עֲלֵהּ בְּלֹא יִבְנֶה, וְשׁוּב לֹא יְיַבֵּם לֹא הוּא וְלֹא שְׁאָר הָאַחִים לֹא לַיְּבָמָה שֶׁקִּבְּלָה הַגֵּט וְלֹא לְצָרָתָהּ, הִלְכָּךְ כִּי הֲדַר וְיָהִיב גֵּט שֵׁנִי לַשְּׁנִיָּה אֵין בְּמַעֲשָׂיו כְּלוּם וַהֲוֵי כְּנוֹתֵן גֵּט לְאִשָּׁה נָכְרִית דְּעָלְמָא. וְכֵן שְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אַחַת וְנָתַן זֶה גֵּט וְזֶה גֵּט, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ:
וְלֹא מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר. בֵּין שְׁנֵי יְבָמִין לִיבָמָה אַחַת בֵּין בְּיָבָם אֶחָד וּשְׁתֵּי יְבָמוֹת, הָאַחֲרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵּט וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ:
יֵשׁ גֵּט אַחַר גֵּט. דְּקַמָּא לֹא דָּחָה זִקָּתָהּ לְגַמְרֵי, דְּהָא בַּעְיָא חֲלִיצָה, הִלְכָּךְ אַכַּתִּי אִיכָּא פַּלְגָא זִקָּה וְאַהֲנֵי גֵּט שֵׁנִי לַשְּׁנִיָּה לְמֵהֲוֵי גְּרוּשָׁתוֹ וְאָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ. וְכֵן הֲלָכָה:

ברטנורהנָתַן גֵּט וְעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה. דְּגֵט דָּחִי קְצָת וְשִׁיֵּר קְצָת, וּמַאֲמָר קָנִי שְׁיוּרָא דְּגֵט, הִלְכָּךְ צְרִיכָה גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתוֹ:
נָתַן גֵּט וּבָעַל. אָסוּר לְקַיְּמָהּ, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנָּתַן גֵּט קַיְמָא עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה, וּצְרִיכָה גֵּט לְבִיאָתוֹ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתוֹ:
אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם. הָא מַתְנִיתִין רַבִּי עֲקִיבָא הִיא דְּאָמַר אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. וְאֵינָהּ הֲלָכָה, אֶלָּא הֲלָכָה כַּחֲכָמִים, שֶׁאוֹמְרִים יֵשׁ אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם, וְאִם קִדְּשָׁהּ אַחַר חֲלִיצָה צְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט:
אַחַת יְבָמָה אַחַת לְיָבָם אֶחָד וְאַחַת שְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד. שָׁוִין הֵן שֶׁיֵּשׁ אַחַר גֵּט רִאשׁוֹן אוֹ אַחַר מַאֲמָר רִאשׁוֹן כְּלוּם וְאֵין אַחַר בִּיאָה שֶׁבַּתְּחִלָּה כְּלוּם וְאֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם:

עיקר תוספות יום טוב(ד) וּמֵהַאי טַעֲמָא אֲפִלּוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה דְּיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר גֵּט וְיֵשׁ גֵּט אַחַר מַאֲמָר, וְכֵן בִּיאָה יֵשׁ אַחַר מַאֲמָר וְכֵן אַחַר גֵּט כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא:
(ה) וּמִכָּל מָקוֹם לֹא הֲוֵי גֵּט כַּחֲלִיצָה לְאַפְקוּעֵיהּ כֻּלָּהּ זִקָּה, הִלְכָּךְ לֹא עָמְדָה עֲלֵיהּ בְּלָאו גָּמוּר, וַאֲפִלּוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא דְּמַתְנִיתִין כְּוָתֵיהּ מוֹדֶה דְּקִדּוּשִׁין תַּפְסֵי בָּהּ:
(ו) חָלַץ כוּ'. אוֹ אוֹ קָתָנֵי, וְעָשָׂה מַאֲמָר אוֹ נָתַן גֵּט אוֹ בָּעַל. וְגֵט דִּלְאַחַר חֲלִיצָה לֹא הֲוָה צָרִיךְ לְמַתְנִיתִין לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּלָאו כְּלוּם, דִּלְמַאי אַהֲנֵי, לִתְּסַר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ הָא מִתְּסָר וְקָאֵי מֵחֲמַת חֲלִיצָה. אֶלָּא אַיְּדִי דְּבָעֵי לְמִתְנֵי גֵּט דְּאַחַר בְּעִילָה לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּאֵין לְאַחַר בִּיאָה כְּלוּם תָּנָא נַמִּי גֵּט דְּאַחַר חֲלִיצָה, וְהָכִי מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא. רַשִׁ"י:
(ז) אוֹ בָעַל כוּ'. (הָכִי נַמִּי אוֹ אוֹ קָתָנֵי) וּמַאֲמָר דְּאַחַר בִּיאָה לֹא הֲוָה צָרִיךְ לְמִתְנֵי, דַּאֲפִלּוּ אַחַר מַאֲמָר בִּיבָמָה אַחַת מַאי מַהֲנֵי, אֶלָּא אַיְּדִי דְּתָנֵי רֵישָׁא חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר דְּאִיצְטְרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין כוּ', וְהָכִי מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא. רַשִׁ"י:
(ח) אֵין אַחַר חֲלִיצָה כוּ'. אַרֵישָׁא אַחָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר כוּ'‏ קָאֵי, וְאַלִּישְׁנָא דְּסֵיפָא אוֹ בָּעַל כוּ'‏ הֲוָה שַׁיָּךְ לְמִתְנֵי אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם. וְלִישָׁנָא קְלִילָא הוּא לְמִתְנֵי חֲדָא, וְהַתָּרַת יְבָמָה לַשּׁוּק עֲדִיפָא לֵיהּ לְמִתְנֵי. גְּמָרָא:
(ט) וְכֵן בְּהָא דְּאֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם לְרַבָּנָן נַמִּי מַשְׁכַּחַת לָהּ דְּיֵשׁ אַחֲרֶיהָ, בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת וְיָבָם אֶחָד, אִי נַמִּי בִּשְׁנֵי יְבָמִים, שֶׁאִם בָּעַל הָאַחַת וְקִדֵּשׁ הוּא אוֹ אָחִיו הַשְּׁנִיָּה תָּפִיס כִּדְמַסְקֵי הָרִי"ף וְהָרֹא"שׁ דְּלֹא הֲוָה צָרָה אַחַר בְּעִילָה אֶלָּא עֲשֵׂה דְּבַיִת אֶחָד כוּ'‏ וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. וּלְגִרְסַת הַתּוֹסָפוֹת דַּף י"א בְּלָאו. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהצְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין. לִשְׁתֵּי יְבָמוֹת. כְּרַבָּנָן דְּיֵשׁ מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר:
וַחֲלִיצָה. לְאַחַת מֵהֶן, וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:
מַאֲמָר לָזוֹ וְגֵט לָזוֹ. פָּסַל גֵּט שֶׁל אַחֲרוֹנָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה, דְּקָם לֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה, וּצְרִיכָה גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וַחֲלִיצָה לְזִקָּתוֹ:
מַאֲמָר לָזוֹ וּבָעַל לָזוֹ צְרִיכוֹת שְׁנֵי גִטִּין. זוֹ גֵּט לְמַאֲמָרוֹ וְזוֹ גֵּט לְבִיאָתוֹ:
וַחֲלִיצָה. לְאַחַת מֵהֶן וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ:
גֵּט לָזוֹ וּבָעַל לָזוֹ צְרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה. וְאָסוּר לְקַיְּמָהּ, דְּקָם עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה מִשּׁוּם גֵּט רִאשׁוֹן, וּבְגֵט לְחוּדָא לֹא נַפְקָה בַּעֲלַת בִּיאָה, דְּבִיאָה פְּסוּלָה הִיא:
אֵין לְאַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. וְאִי הֲדַר מְקַדֵּשׁ לָהּ אוֹ לְצָרָתָהּ לֹא תָּפְסֵי בָהּ קִדּוּשִׁין, כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. וְאֵינָהּ הֲלָכָה:

עיקר תוספות יום טוב(י) כֵּיצַד. בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד. רַשִׁ"י:
(יא) שְׁנֵי גִטִּין. וְיִבּוּמֵי לֹא. דְּהֵיכִי לִיְעַבַד, אִי לְיִבּוּמֵי לְתַרְוַיְהוּ הֲוָה לֵיהּ שְׁנֵי בָתִּים, וְאִי לַחֲדָא הוֹאִיל וַחֲבֶרְתָּהּ בֵּיהּ אֲגִידָא הֲוָה לֵיהּ בּוֹנֶה שְׁנֵי בָתִּים. רַשִׁ"י. וּמִכֵּיוָן דְּיָהִיב גִּטָּא לַחֲדָא קָם עֲלֵיהּ בְּלֹא יִבְנֶה אַף לַשְּׁנִיָּה:
(יב) שְׁנֵי גִטִּין וַחֲלִיצָה. דִּבְגֵט לְחוּדָא לֹא נָפְקָא בַּעֲלַת בִּיאָה, דְּבִיאָה פְּסוּלָה הִיא וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַ"ב בְּסָמוּךְ, וּפְסוּלָה לֹא סַגִּי לָהּ בְּגֵט, וְטַעֲמָא מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא:
(יג) חֲלִיצָה. הַיְנוּ חֲלִיצָה אַחַת, וּפוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וּמַאי צְרִיכוֹת, צְרִיכוֹת דְּעָלְמָא. גְּמָרָא:
(יד) דְּלֵיכָּא לְמִגְזָר בַּחֲלִיצָה פְּסוּלָה כְּמוֹ בְּבִיאָה פְּסוּלָה כְּדִמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהחָלַץ וְחָלַץ. מֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, שֶׁאֵין אַחַר חֲלִיצָה רִאשׁוֹנָה שׁוּם זִקַּת יְבָמִין, וַחֲלִיצָה בַּתְרַיְתָא לָאו כְּלוּם הִיא, וַאֲפִלּוּ לִכְהֻנָּה אֵינָהּ פְּסוּלָה. וְכֵן חָלַץ לְזוֹ וּמַאֲמָר לְזוֹ, וְכֵן נָתַן גֵּט לְזוֹ אַחַר הַחֲלִיצָה שֶׁל זוֹ, אוֹ אִם בָּעַל לְזוֹ אַחַר הַחֲלִיצָה שֶׁל זוֹ, אֵין מַעֲשֶׂה הָאַחֲרוֹן כְּלוּם. אוֹ אִם בָּעַל תְּחִלָּה וְחָזַר וּבָעַל לַשְּׁנִיָּה, אוֹ בָּעַל תְּחִלָּה וְעָשָׂה מַאֲמָר בַּשְּׁנִיָּה, אוֹ נָתַן גֵּט לַשְּׁנִיָּה אוֹ חָלַץ לַשְּׁנִיָּה, אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם, וּמַעֲשֶׂה אַחֲרוֹן לֹא חָשִׁיב וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת הַשְּׁנִיָּה:
אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְלוּם. אַרֵישָׁא קָאֵי. וְאַסֵּיפָא צָרִיךְ לְמֵימַר אֵין אַחַר בִּיאָה כְּלוּם:

ברטנורהחָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר נָתַן גֵּט וּבָעַל. אַיָּבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת קָאֵי. וְאַף עַל גַּב דְּתָנָא לְעֵיל, הֲדַר תַּנְיָא הָכָא מִשּׁוּם סֵיפָא דְּבָעֵי לְאִפְלוּגֵי בֵּין בִּיאָה לַחֲלִיצָה, דַּחֲלִיצָה בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם, וְהַבִּיאָה דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִלָּה. וּלְאַשְׁמוֹעִינַן נַמִּי פְּלֻגְתָּא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן:
בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בָּאֶמְצַע. כְּגוֹן גֵּט לְזוֹ וְחָלַץ לְזוֹ וְחָזַר וְעָשָׂה בָּהּ מַאֲמָר אוֹ בְּבַעֲלַת הַגֵּט, לֹא מַהֲנֵי הַמַּאֲמָר וְלֹא בָּעִינַן גֵּט לְמַאֲמָרוֹ:
בַּסּוֹף. אַחַר מַאֲמָר וְגֵט חָלַץ:
אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם. וַחֲלִיצָה גְּמוּרָה הִיא, וְאִי הֲדַר וְעָבֵיד מַאֲמָר לֹא בַּעְיָא גֵּט, מִשּׁוּם דַּחֲלִיצָה גֵּרוּשִׁין גְּמוּרִים נִינְהוּ, וְאַף עַל גַּב דְּהִיא חֲלִיצָה פְּסוּלָה:
הַבִּיאָה בָּאֶמְצַע. כְּגוֹן גֵּט לְזוֹ וּבָעַל לְזוֹ וְחָזַר וְעָשָׂה מַאֲמָר בַּשְּׁלִישִׁית, אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ:
בַּסּוֹף. גֵּט לְזוֹ וּמַאֲמָר לְזוֹ וְחָזַר וּבָא (עליה) עַל [הָאַחַת], יֵשׁ אַחַר בִּיאָה זוֹ זִקַּת יְבָמִין, וְכִי מַפִּיק לָהּ בָּעֵי חֲלִיצָה וְלֹא סַגִּי לָהּ בְּגֵט:
אֵין אַחֲרֶיהָ כְלוּם. וְנָפְקָא בְּגֵט בְּלֹא חֲלִיצָה. וְאִי הֲדַר וְקִדֵּשׁ לְאִידָךְ אַחַר בִּיאָה אֵין בְּמַעֲשָׂיו כְּלוּם:

עיקר תוספות יום טוב(טז) מִשּׁוּם דְּהַאי לִישָׁנָא מִתַּנְיָא בְּמִשְׁנָה ג'‏ בְּיָבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת, קָא מְפָרֵשׁ הָכִי, אֲבָל לְקוּשְׁטָא דְּמִלְּתָא קָא מְהַדְּרֵי אַכֻּלְּהוּ, דְּכֻלְּהוּ שָׁוִים בֵּין בְּיָבָם אֶחָד וִיבָמָה אַחַת בֵּין שְׁתֵּי יְבָמוֹת. וְהַיְנוּ טַעֲמָא דַּהֲדַר אַסְבְּרָא לְהוּ בִּשְׁתֵּי יְבָמוֹת כְּגוֹן גֵּט לְזוֹ כוּ', וְלֹא בָּא לוֹמַר אֶלָּא דְּאֵין זֶה דִּין חָדָשׁ:
(יז) וּלְעֵיל בְּמִשְׁנָה ב'‏ בְּעָשָׂה מַאֲמָר וַחֲלִיצָה לֹא תְּנַן אֵין אַחֲרָיו כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁצְּרִיכָה מַעֲשֵׂה דְּגֵט אַחֲרָיו עַל הַמַּאֲמָר שֶׁקְּדָמוֹ. תּוֹסָפוֹת:
(יח) וַהֲוָה מָצֵי לְמֵימַר וְעָשָׂה מַאֲמָר בְּבַעֲלַת הַגֵּט, דְּהָא תְּנַן לְעֵיל גֵּט וּמַאֲמָר בְּאַחַת שֶׁצְּרִיכָה גֵּט וַחֲלִיצָה, אֶלָּא מִשּׁוּם אִסּוּר קְרוֹבוֹת נָקַט בַּשְּׁלִישִׁית, דְּאִלּוּ בַּעֲלַת גֵּט בְּלָאו הָכִי מִשּׁוּם גִּטָּא נֶאֶסְרוּ הַקְּרוֹבוֹת:
(יט) אַחַת בְּעִילָה כוּ'. טַעֲמֵיהּ מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא:

גמרא יבמות ס׳ ב: ו׳-י״ד

תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר גִּיּוֹרֶת פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּשֵׁרָה לִכְהוּנָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא) וְכֹל הַטַּף בַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם וַהֲרֵי פִנְחָס עִמָּהֶם. וְרַבָּנָן לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת אִי הָכִי בַּת שָׁלשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד נָמֵי כִּדְרַב הוּנָא דְרַב הוּנָא רָמֵי כְתִיב (שם) כָּל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרוֹגוּ. הָא אֵינָה יוֹדַעַת קַיְימוּ מִכְּלַל דְהַטַּף בֵּין יָדְעוּ בֵּין לֹא יָדְעוּ קַיְימוּ וּכְתִיב (שם) וְכֹל הַטַף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הַחֲיוּ לָכֶם הָא יָדְעוּ הֲרוֹגוּ הֲוֵי אוֹמֵר בָּרְאוּיָה לְהִבָּעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי וְכָל אִשָּׁה יוֹדַעַת אִישׁ בָּרְאוּיָה לְהִבָּעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַתָּה אוֹמֵר בָּרְאוּיָה לְהִבָּעֵל אוֹ אֵינוֹ אֶלָא נִבְעֲלָה מַמָשׁ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר וְכֹל הַטַּף בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר הֲוֵי אוֹמֵר בָּרְאוּיָה לְהִבָעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר מְנָא יַדְעֵי אָמַר רַב הוּנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא הֶעֱבִירוּם לִפְנֵי הַצִיץ כָּל שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת בָּיָדוּעַ שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהִבָּעֵל וְכָל שֶׁאֵין פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת בְּיָדוּעַ שְׁאֵינָה רְאוּיָה לְהִבָּעֵל. אָמַר רַב נַחְמָן סִימָן לַעֲבֵירָה הַדְרוֹקָן כַּיּוֹצֵא בַדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר (שופטים כא) וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר מְנָא יַדְעֵי אָמַר רַב כַּהֲנָא הוֹשִׁיבוּם עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן בְּעוּלָה רֵיחָהּ נוֹדֵף בְּתוּלָה אֵין רֵיחָהּ נוֹדֵף וְנַעֲבְרִינְהוּ לִפְנֵי הַצִיץ. אָמַר רַב כַּהֲנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרָצוֹן לָהֶם כְּתִיב לְרָצוֹן וְלֹא לְפוּרְעָנוּת אִי הָכִי בְּמִדְיָן נָמֵי אָמַר רַב אָשֵׁי לָהֶם כְּתִיב לָהֶם לְרָצוֹן וְלֹא לְפוּרְעָנוּת וּלְעוֹבְדֵי אֱלִילִים אֲפִלּוּ לְפוּרְעָנוּת. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי:

רש״יכשרה לכהונה - לא מחזקינן לה כזונה:
אי הכי אפילו בת ג' שנים נמי - ליתכשר לרבי שמעון ובלבד שלא תהא נבעלת דהא קרא אנבעלה הוא דקא קפיד ליה וקאמר כל שאין נבעלת החיו לכם:
כדרב הונא - לא מצית אמרת דבת ג' שנים לימא קרא החיו:
דרב הונא רמי - אשה משמע גדולה וקאמר קרא יודעת הרוגו ושאינה יודעת החיו מכלל דטף לא שנא הכי ולא שנא הכי החיו וכתיב וכל הטף וגו':
כשהוא אומר וכל הטף אשר לא ידעו החיו - הא אשה אע"פ שלא ידעה הרוגו הוי בראויה ליבעל קמשתעי קרא:
פניה מוריקות - נס היה:
הדרוקן - פניהן של עוברי עבירה מוריקין:
מאנשי יבש גלעד - בימי פלגש בגבעה שנהרגו כל אנשי יבש גלעד לפי שלא באו להלחם בשבט בנימין כשאר אחים והחיו כל שלא נבעלה ונתנום לנותרים משבט בנימין לנשים:
בפירוש שמיע לך - מיניה דרבי יהושע בן לוי:
או מכללא - דשמעת מיניה מילתא דדייקת מיניה דסבירא ליה כר' שמעון:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא אגב הדיון בהגדרת בתולה ובפרט לדעת ר' שמעון, מביאים דיון בנושא קרוב, תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן יוחי אומר: גיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד — כשירה לכהונה, שנאמר: "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" (במדבר לא, יח), משמע — לכולכם. והרי פנחס היה עמהם, ופנחס כהן היה ואסור בגיורת, משמע שהטף, כלומר, ילדות פחותות מגיל שלוש מותרות אף לכהן.
ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה הם אומרים? לדעתם: "החיו לכם" אין כוונתו שתהיינה להם לנשים, אלא לעבדים ולשפחות. ומקשים: אי הכי [אם כך] בת שלש שנים ויום אחד נמי [גם כן], יהיו מותרות לדעת ר' שמעון ואפילו לכהן, כשלא ידעו משכב זכר?
ומשיבים: הטעם הוא כדברי רב הונא, שרב הונא רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] במקום אחד "וכל אשה ידעת איש למשכב זכר הרגו" (שם יז), הא [הרי] מכאן מובן כי זו שאינה יודעת — קיימו, ומכלל הדברים אתה למד שהטף, הקטנות, שאינן בגדר אשה, בין ידעו בין לא ידעו — קיימו. וכתיב [ונאמר] בפסוק אחר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם" (שם יח) הא ידעי [הרי אם ידעו] — הרוגו, ואפילו טף בכלל, ויש פה איפוא סתירה!
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], מה שנאמר: "וכל אשה ידעת איש" (שם יז) — בראויה ליבעל הכתוב מדבר. ודנה הברייתא: אתה אומר בראויה ליבעל, או אינו אלא נבעלה ממש? כשהוא אומר "וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר" (שם יח), יש לדייק: אבל אשה אפילו לא יודעת משכב זכר תיהרג, הוי אומר: בראויה ליבעל הכתוב מדבר.
ושואלים לעצם המעשה: מנא ידעי [מניין ידעו] אם ילדה מסויימת הגיעה לגיל זה שראויה כבר להיבעל? אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: העבירום לפני הציץ של כהן גדול, ובדרך נס כל שהיו פניה מוריקות — בידוע שהיא ראויה ליבעל, כל שאין פניה מוריקות — בידוע שאינה ראויה ליבעל. ובדומה לזה אמר רב נחמן: סימן לעבירה — הדרוקן שעוברי עבירה חולים במחלה זו ופניהם מוריקים.
כיוצא בדבר, במעשה של פילגש בגבעה, שהרגו את כל אנשי יבש גלעד פרט לבתולות, אתה אומר: "וימצאו מישבי יביש גלעד ארבע מאות נערה בתולה אשר לא ידעה איש למשכב זכר" (שופטים כא, יב), ואף כאן יש לשאול: מנא ידעי [מניין ידעו] איזו היא אשר ידעה איש? אמר רב כהנא: הושיבום על פי חבית של יין, בעולה — ריחה נודף, בתולה — אין ריחה נודף.
ושואלים: ונעברינהו [ונעביר אותן] לפני הציץ כפי שעשו לבנות מדין? אמר רב כהנא בריה [בנו] של רב נתן: "והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עוון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'" (שמות כח, לח), "לרצון" כתיב [נאמר], כלומר, לרצון ולא לפורענות, ומאחר שהבעולות נהרגו, הרי זה בכלל פורענות ואין להשתמש לכך בציץ. ומקשים: אי הכי [אם כך] במדין נמי [גם כן] מדוע השתמשו בציץ לענין של פורענות? אמר רב אשי: "להם" כתיב [נאמר], כלומר, להם לישראל לרצון ולא לפורענות, ולגוים — אפילו לפורענות.
אמר ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: הלכה כר' שמעון בן יוחאי, שגיורת הפחותה מבת שלוש כשרה לכהונה. אמר ליה [לו] ר' זירא לר' יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך [שמעת] שהלכה כן, או מכללא שמיע לך [מכלל הדברים שמעת זאת]? שלא שמעת פסק הלכה מפורש אלא הסקת זאת מדבר אחר.

זוהר ספר הזהר, חיי שרה י״ט

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר (קהלת י''ב) וְיָשׁוֹב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ, תָּא חֲזֵי כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאָדָם נָטַל עֲפָרֵיהּ מֵאֲתַר דְּמַקְדְּשָׁא וּבָנָה גּוּפֵיהּ מֵאַרְבַּע סִטְרִין דְּעָלְמָא דְּכֻלְּהוּ יָהֲבוּ לֵיהּ חֵילָא לְבָתַר אִתְרָק עֲלֵיהּ רוּחָא דְּחַיֵּי כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (בראשית ב') וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וְגוֹ' לְבָתַר קָם וְיָדַע דְּאִיהוּ מֵעֵילָא וְתַתָּא וּכְדֵין אִתְדַבַּק וְיָדַע חָכְמָה עִלָּאָה, כְּגַוְנָא דָּא כָּל בַּר נַשׁ דְּעָלְמָא אִיהוּ כָּלִיל מֵעֵילָא וְתַתָּא וְכָל אִנּוּן דְּיַדְּעִין לְאִתְקַדְּשָׁא בְּהַאי עָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת כַּד אוֹלִידוּ בַּר מָשְׁכִין עֲלֵיהּ רוּחַ קַדִּישָׁא מֵאֲתַר דְּכָל קַדִּישֵׁי נָפְקִין מִנֵּיהּ וְאִלֵּין אִקְּרוּן בָּנִין לְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּין דְּגוּפָא אִתְעֲבִיד בִּקְדֻשָּׁה כִּדְקָא יָאוּת הָכִי נַמֵּי יָהֲבִין לֵיהּ רוּחָא מֵאֲתַר עִלָּאָה קַדִּישָׁא כִּדְקָא חָזִי וְהָא אִתְמָר, תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְּזַמִּין בַּר נַשׁ לְמֵיהַב חוּשְׁבָּן עוֹבָדוֹי עַד לָא יִפּוֹק מֵעָלְמָא הַהוּא יוֹמָא יוֹמָא דְּחוּשְׁבָּן אִיהוּ דְּגוּפָא וְנִשְׁמָתָא יַהֲבֵי חוּשְׁבְּנָא, לְבָתַר נִשְׁמָתָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ וְגוּפָא תָּב לְאַרְעָא וְכֹלָּא תָּב לְאַתְרֵיהּ דְּאִתְנַסִיב מִתַּמָּן וְהָא אוֹקְמוּהָ עַד זִמְנָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא זַמִּין לְאַחֲיָא מֵתַיָּא כֹּלָּא גָּנִיז קַמֵּיהּ, וְהַהוּא גּוּפָא מַמָּשׁ וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ זַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לַאֲתָבָא לְעָלְמָא כְּמִלְקַדְּמִין וּלְחַדְתָּא אַנְפֵּי עָלְמָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה כ''ו) יִחְיוּ מֵתֶיךָ נִבְלָתִי יְקוּמוּן, וְהַהִיא נִשְׁמָתָא מַמָּשׁ גְּנִיזָא קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְתָבַת לְאַתְרָהּ כְּפוּם אָרְחָהָא כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ וּלְזִמְנָא דְּזַמִּין קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַחֲיָא מֵתַיָּא זַמִּין אִיהוּ לַאֲרָקָא טַלָּא מֵרֵישֵׁיהּ עֲלַיְהוּ וּבְהַהוּא טַלָּא יְקוּמוּן כֹּלָּא מֵעַפְרָא הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ מַאי טַל אוֹרוֹת אוֹרוֹת מַמָשׁ מֵאִנּוּן נְהוֹרִין דִּלְעֵילָא דִּבְהוֹן זַמִּין לַאֲרָקָא חַיִּין לְעָלְמָא בְּגִין דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי יָרִיק חַיִּין דְּלָא פָּסְקִין לְעָלְמִין דְּהָא הַשְׁתָּא פָּסְקִין בְּגִין דְּהָא חִוְיָא בִּישָׁא שָׁלְטָא וְאִתְכַּסִי סִיהֲרָא, וּבְגִין כָּךְ כִּבְיָכוֹל פָּסְקִין מֵימוֹי וְחַיִן לָא שָׁלְטִין בְּעָלְמָא כִּדְקָא יָאוּת, וּבְהַהוּא זִמְנָא הַהוּא יֵצֶר הָרַע דְּאִיהוּ חִוְיָא בִּישָׁא יִסְתַּלַּק מֵעָלְמָא וְיַעֲבַר לֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כְּמָה דְּאִתְמָר (זכריה י''ג) וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ וּלְבָתַר דְּאִיהוּ יִתְעֲבַר מֵעָלְמָא סִיהֲרָא לָא אִתְכַּסְיָא וְנַהֲרָא דְּנָגִיד וְנָפִיק לָא יִפְסְקוּן מַבּוּעוֹי וּכְדֵין כְּתִיב (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים וְגוֹ':

תרגום הזוהררַבִּי יִצְחָק פָּתַח וְאָמַר. (קהלת יב) וְיָשׁוֹב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ וְגוֹ', בֹּא וּרְאֵה, כַּאֲשֶׁר בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, לָקַח עֲפָרוֹ מִמָּקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, וּבָנָה גּוּפוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם שֶׁכָּל אֶחָד נָתַן לוֹ כֹּחַ. וְאַחַר כָּךְ, הֵרִיק עָלָיו רוּחַ הַחַיִּים, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וגו'. אַחַר כָּךְ קָם, וְיָדַע שֶׁהוּא כָּלוּל מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה, וְאָז נִתְדַבֵּק בַּה', וְיָדַע חָכְמָה עֶלְיוֹנָה. כְּעֵין זֶה, כָּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם כְּלוּלִים מִלְּמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה. וְכָל אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים לְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמָם בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּרָאוּי, כְּשֶׁהֵם מוֹלִידִים בֵּן, מַמְשִׁיכִים עָלָיו רוּחַ קָדוֹשׁ, מִן הַמָּקוֹם שֶׁכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת יוֹצְאוֹת מִמֶּנּוּ, וְאֵלּוּ נִקְרָאִים בָּנִים לַמָּקוֹם, מִשּׁוּם שֶׁהַגּוּף שֶׁלָּהֶם נַעֲשֶׂה בִּקְדֻשָּׁה כָּרָאוּי. וְכֵן נוֹתְנִים לוֹ רוּחַ מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ עֶלְיוֹן כָּרָאוּי. וְהוּא נִתְבָּאֵר. בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם עָתִיד לָתֵת חֶשְׁבּוֹן עַל מַעֲשָׂיו, מִטֶּרֶם שֶׁיֵּצֶא מִן הָעוֹלָם, יוֹם זֶה הוּא יוֹם שֶׁל חֶשְׁבּוֹן, אֲשֶׁר הַגּוּף וְהַנְּשָׁמָה נוֹתְנִים חֶשְׁבּוֹן. אַחַר זֶה הַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הַגּוּף וְנִפְרֶדֶת מִמֶּנּוּ, וְהַגּוּף, שֶׁנִּבְרָא מֵעָפָר, שָׁב לְעָפָר, וְהַכֹּל חוֹזֵר אֶל הַמָּקוֹם שֶׁלֻּקְחוּ מִשָּׁם. וּכְבָר בֵּאֲרוּהוּ. וְעַד הַזְּמָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, יִהְיֶה הַכֹּל גָּנוּז לְפָנָיו. וְאוֹתוֹ הַגּוּף מַמָּשׁ וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִיר לָעוֹלָם כְּבַתְּחִלָּה וּלְחַדֵּשׁ פְּנֵי הָעוֹלָם. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, (ישעיה כו) יִחְיוּ מֵתֶיךְ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן. וְאוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה מַמָּשׁ גְּנוּזָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁחוֹזֶרֶת לִמְקוֹמָהּ אַחַר פְּטִירַת הָאָדָם לְפִי מַעֲשֶׂיהָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ. וּבִזְמָן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים, הוּא עָתִיד לְהָרִיק טַל מֵרֹאשׁוֹ עֲלֵיהֶם, וּבַטַּל הַזֶּה יָקוּמוּ כָּל הַגּוּפִים מֵעָפָר. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (שם) כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךְ. מַהוּ טַל אוֹרוֹת. הוּא אוֹרוֹת מַמָּשׁ, מֵאֵלּוּ הָאוֹרוֹת שֶׁל מַעְלָה, שֶׁבָּהֶם עָתִיד לְהָרִיק חַיִּים לָעוֹלָם, אֲשֶׁר עֵץ הַחַיִּים, יָרִיק אָז חַיִּים שֶׁאֵינָם נִפְסָקִים לְעוֹלָם. כִּי עַתָּה הַחַיִּים נִפְסָקִים, מִשּׁוּם כִּי בָּעֵת שֶׁנָּחָשׁ הָרָשָׁע שׁוֹלֵט, הַלְּבָנָה מִתְכַּסָּה, וְעַל כֵּן הַחַיִּים אֵינָם שׁוֹלְטִים כָּרָאוּי בָּעוֹלָם. וּבָעֵת הַהוּא, אוֹתוֹ יֵצֶר הָרַע, שֶׁהוּא נָחָשׁ הָרַע, יִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם וְיַעֲבִיר אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, (זכריה יג) וְאֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ. וְאַחַר שֶׁהוּא יַעֲבֹר מִן הָעוֹלָם, הַלְּבָנָה אֵינָהּ מִתְכַּסָּה עוֹד, וְהַנָּהָר הַנִּמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִן הָעֵדֶן לֹא יִפְסְקוּ מַבּוּעָיו, וְאָז כָּתוּב, (ישעיה ל') וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים וְגוֹ'.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות יסודי התורה ה׳: ה׳-ו׳

א. נָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמֵּא אוֹתָהּ וְאִם לָאו נְטַמֵּא אֶת כֻּלְּכֶם יְטַמְּאוּ כֻּלָּן וְלֹא יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל וְכֵן אִם אָמְרוּ לָהֶם גּוֹיִם תְּנוּ לָנוּ אֶחָד מִכֶּם וְנַהַרְגֶנּוּ וְאִם לָאו נַהֲרוֹג כֻּלְּכֶם יֵהָרְגוּ כֻּלָּם וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל. וְאִם יִחֲדוּהוּ לָהֶם וְאָמְרוּ תְּנוּ לָנוּ פְלוֹנִי אוֹ נַהֲרוֹג אֶת כֻּלְּכֶם אִם הָיָה מְחוּיָיב מִיתָה כְּשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי יִתְּנוּ אוֹתוֹ לָהֶם וְאֵין מוֹרִין לָהֶן כֵּן לְכַתְּחִלָּה. וְאִם אֵינוֹ חַיָּיב מִיתָה יֵהָרְגוּ כֻּלָּן וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:

ב. כְּעִנְיַן שֶׁאָמְרוּ בְּאוֹנְסִין כַּךְ אָמְרוּ בְּחוֹלָאִים כֵּיצַד מִי שֶׁחָלָה וְנָטָה לָמוּת וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים שֶׁרְפוּאָתוֹ בְּדָבָר פְּלוֹנִי מֵאִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. עוֹשִׂין וּמִתְרַפְּאִין בְּכָל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה בִּמְקוֹם סַכָּנָה חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּמְקוֹם סַכָּנָה אֵין מִתְרַפְּאִין בָּהֵן. וְאִם עָבַר וְנִתְרַפֵּא עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ בֵּית דִּין עוֹנֶשׁ הָרָאוּי לוֹ:

מוסר

ספר הרוקח דף ב' ע"א

שׁוֹרֶשׁ הָאַהֲבָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ מְלֵאָה אַהֲבַת ה' וּקְשׁוּרָה בַּעֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וְלֹא כְּעוֹבֵד רַבּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶלָּא אֲפִילוּ אִם הָיוּ מוֹחִין בְּיָדוֹ הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת בְּתוֹךְ לִבּוֹ לַעֲבוֹד וְשָׂמֵחַ לְהַשְׁלִים רְצוֹן בּוֹרְאוֹ שֶׁכֵּן אָמַר הַמְשׁוֹרֵר עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה וְעוֹבֵד בְיִשְׁרוּת לֵב כְּדִכְתִיב (תהלים ק') וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה וְאֵינוֹ עוֹבֵד לוֹ לֹא לְהַנָּאָתוֹ וְלֹא לִכְבוֹדוֹ וְאוֹמֵר מָה אֲנִי נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים הַיּוֹם כַּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר הֵן בֶּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וַאֲנִי מָלֵא גָלָל אֵיךְ נִבְחַרְתִּי וְנִבְרֵאתִי לִהְיוֹת עֶבֶד לְמֶלֶךְ הַכָּבוֹד כִּי כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה חוֹשֶׁבֶת בְּעוֹמֶק בְּיִרְאָה רֶשֶׁף אַהֲבַת הַלֵּב בּוֹעֵר בָּהּ וְגִיל שִׂמְחַת הַקֶּרֶב מַרְבֶּה וְשִׂמְחַת הַלֵּב וְעֶלֶז כְּלָיוֹת גָּדֵל חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו וְיִשְׂמְחוּ בוֹ אוֹהֲבֵי שְׁמוֹ כִּי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר חָכְמַת הַשֵּׁם בְּלִבָּם חוֹשְׁבִים בְּשִׂמְחָה חֵשֶׁק עֲשִׂיַּית רְצוֹן בּוֹרְאָם לַעֲשׂוֹת מִצְוֹתָיו בְּכָל לֵב וְהָאוֹהֵב אֵינוֹ חוֹשֵׁב הֲנָאַת הָעוֹלָם הַזֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ בְּטִיּוּלֵי אִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּבָנָיו וּבְנוֹתָיו וְהַכֹּל כְּאַיִן נֶגְדּוֹ רַק לַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאוֹ וּלְזַכּוֹת אֲחֵרִים וּלְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ וְלִמְסוֹר עַצְמוֹ בְּאַהֲבָתוֹ כְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַר הֲרִימוֹתִי יָדִי אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וּכְפִנְחָס שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ כְּשֶּׁהָרַג זִמְרִי וְאֵין מְנַשְּׂאִין אֶת עַצְמָן וְאֵין מְדַבְּרִים דְּבָרִים בְּטֵלִים וְאֵינָם רוֹאִים פְּנֵי נָשִׁים וְשׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִין וְכָל מַחְשְׁבוֹתָם עִם בּוֹרְאָם וּמַנְעִימִים זְמָרִים לְקוֹנָם וְכָל עֶשֶׁת מַחְשְׁבוֹתָם בּוֹעֵר בְּאֵשׁ אַהֲבָתוֹ אַשְׁרֵיהֶם בְּזֶה וּלְבָא:

פרשת חיי שרה יום שלישי

תורה בראשית כ״ג: י״א-ט״ו

נביאים מלכים א א׳: י״א-ט״ו

כתובים משלי ד׳: כ״ה-ה׳: ב׳

משנה משנה יבמות ה׳

גמרא יבמות ס׳ ב: ו׳-י״ד

זוהר ספר הזהר, חיי שרה י״ט

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות יסודי התורה ה׳: ה׳-ו׳

מוסר