חק לישראל - פרשת יתרו יום שני

רש״יוַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ. וַיִּשְׂמַח יִתְרוֹ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִ"אַ נַעֲשָׂה בְשָׂרוֹ חִדּוּדִין חִדּוּדִין, מֵצֵר עַל אִבּוּד מִצְרַיִם, הַינוּ דְּאָמְרֵי אִינָשֵׁי "גִּיּוֹרָא עַד עֲשָׂרָה דָּרֵי לָא תְבַזֵּי אֲרַמָּאָה בְּאַפֵּיהּ":
עַ֚ל כׇּל הַטּוֹבָ֔ה. טוֹבַת הַמָּן וְהַבְּאֵר וְהַתּוֹרָה, וְעַל כֻּלָּן אשר הצילו מיד מצרים; עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה עֶבֶד יָכוֹל לִבְרֹחַ מִמִּצְרַיִם, שֶׁהָיְתָה הָאָרֶץ מְסֻגֶּרֶת, וְאֵלּוּ יָצְאוּ שִׁשִּׁים רִבּוֹא (מכילתא):

נביאים ישעיהו ו׳: ז׳-י׳

רש״יוַיַּגַּ֣ע עַל פִּ֔י וְגוֹ׳. וְסָר עֲוֺנֶךָ – זֶה לְיַסְּרֶךָ, לְכַפֵּר עֲוֺנְךָ שֶׁחֵרַפְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְגָדוֹל כֹּחוֹ, שֶׁהַמַּלְאָךְ יָרֵא לְקַחְתָּהּ כִּי אִם בְּמֶלְקָחַיִם, וְהִגִּיעָהּ עַל שִׂפְתֵי הַנָּבִיא וְלֹא הֻזַּק, בְּתַנְחוּמָא (תנחומא, וישלח ב). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ״ (יואל ב: יא) – אֵלּוּ מַלְאָכִים, וַעֲצוּמִים מֵהֶם ״עוֹשֵׂי דְבָרוֹ״ (שם) – הֵם הַנְּבִיאִים. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם וּבְיָדוֹ רִצְפָּה – ״וּבְפוּמֵיהּ מְמַלֵּל״. לְשׁוֹן ״רִצְפָּה״ דִּבּוּר הָרָצוּף בַּפֶּה וּבַלָּשׁוֹן. מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ – קִבֵּל הַדִּבּוּר מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִכִּסְאוֹ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁהָיָה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַּהֵיכָל:
פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו נָתְנוּ לִבָּם שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ דִּבְרֵי נְבִיאִים, שֶׁהֵם יְרֵאִים שֶׁמָּא יוּטְבוּ בְּעֵינֵיהֶם דְּבָרָיו, וְיָבִינוּ בְּלִבָּם וְיָשׁוּבוּ אֵלַי, וְהִיא רְפוּאָתָם:

כתובים משלי ט״ו: ט״ז-י״ט

רש״יטוֹב מְעַט בְּיִרְאַת ה׳ מֵאוֹצָר רָב וּמְהוּמָה בוֹ. קוֹל בְּנֵי אָדָם צוֹעֲקִים, שֶׁנַּעֲשָׂה הָאוֹצָר מִגֶּזֶל וְחָמָס. כְּמוֹ ״וּרְאוּ מְהוּמוֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ״ (עמוס ג: ט):
דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשׂוּכַת חָדֶק. דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הַדְּרָכִים גְּדוּרִים לְפָנָיו בְּגֶדֶר חֲדָקִים:
מְשׂוּכַת. גָּדֵר, כְּמוֹ ״הָסֵר מְשׂוּכָתוֹ״ (ישעיה ה: ה). חָדֶק – קוֹצִים:
וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלוּלָה. כְּבוּשָׁה וּמוּפְנָה. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (תנחומא, כי תשא א): דַּרְכּוֹ שֶׁל עֵשָׂו כְּקוֹץ זֶה הַנִּסְבָּךְ בְּגִזַּת צֶמֶר, אִם תִּטְּלֵהוּ מִכָּאן, הוּא מִתְעָרֶה בְּכָאן; כָּךְ אֵין אָדָם יָכוֹל לָצֵאת יְדֵי עֲלִילוֹתָיו בְּלֹא מָמוֹן:

משנה משנה שבת י״ז

ברטנורהקֻרְנָס. פַּטִּישׁ:
הַדְּבֵלָה. לְאַחַר שֶׁעֲשָׂאָהּ עִגּוּל הִיא עָבָה וְקָשָׁה וּצְרִיכָה קֻרְדֹּם לְחָתְכָהּ:
מְגֵרָה. כְּעֵין סַכִּין אָרֹךְ וְיֵשׁ בּוֹ פְּגִימוֹת הַרְבֵּה:
לִגְרֹר בּוֹ אֶת הַגְּבִינָה. לְחָתְכָהּ וּלְחַלְּקָהּ לַחֲלָקִים, שֶׁעַל יְדֵי פְּגִימוֹתָיו מְמַהֵר וְחוֹתֵךְ הַדָּבָר הֶעָב:
מַגְרֵפָה. לִגְרֹף בָּהּ הַגְּרוֹגָרוֹת מִן הֶחָבִית:
רַחַת. לוּחַ שֶׁיֵּשׁ לָהּ בֵּית יָד וּשְׁתֵּי דְּפָנוֹת וְזוֹרִין בָּהּ אֶת הַחִטָּה:
וּמַזְלֵג. כְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ שִׁנַּיִם וּמְהַפְּכִים בּוֹ אֶת הַקַּשׁ בַּגֹּרֶן:
כּוּשׁ. פֶּלֶךְ שֶׁטּוֹוֹת בּוֹ הַנָּשִׁים:
כַּרְכָּר. עֵץ שֶׁל אוֹרְגִים וְדוֹמֶה לְמַחַט שֶׁל סַקָּאִין:
לִתְחֹב בּוֹ. לֶאֱכֹל בּוֹ תּוּתִים וְכָל מִינֵי פְּרִי רַךְ:
מַחַט שֶׁל יָד. מַחַט קְטַנָּה שֶׁתּוֹפְרִים בָּהּ בְּגָדִים:
לִטֹּל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ. שֶׁנִּכְנַס בִּבְשָׂרוֹ, שֶׁמֻּתָּר לִטְּלוֹ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהָפִיס מוּרְסָא לְהוֹצִיא מִמֶּנָּה לֵחָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת לָהּ פֶּה:
וְשֶׁל סַקָּאִים. מַחַט גָּדוֹל שֶׁתּוֹפְרִין בָּהּ שַׂקִּין:
לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדֶּלֶת. מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ מַפְתֵּחַ:

ברטנורהקָנֶה שֶׁל זֵיתִים. קָנֶה שֶׁעָשׂוּי לִבְדֹּק הַזֵּיתִים שֶׁבַּמַּעֲטָן אִם נִתְאַסֵּף שַׁמְנָן בְּתוֹכוֹ וְהִגִּיעַ לִהְיוֹת רְאוּיִין לְבֵית הַבַּד:
אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ. כְּעֵין פְּקָק שֶׁבַּקָּנֶה, מְקַבֵּל טֻמְאָה, לְפִי שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא פָּקוּק בְּקֶשֶׁר מִשְׁתַּיֵּר בּוֹ מִן הַשֶּׁמֶן הַזָּב מִן הַזֵּיתִים, וּבוֹדֵק בּוֹ אִם הִגִּיעַ לְעִצּוּר, וַהֲוָה לֵיהּ בֵּית קִבּוּל:
וְאִם לָאו. שֶׁאֵין בּוֹ קֶשֶׁר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חָלוּל אֵין חֲלָלוֹ עָשׂוּי לְקַבֵּל כְּלוּם, הִלְכָּךְ הֲוָה לֵיהּ פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּל בְּשַׁבָּת. דְּהָא כְּלִי הוּא וְעָשׂוּי לַהֲפֹךְ בּוֹ אֶת הַזֵּיתִים:

ברטנורהמַסָּר הַגָּדוֹל. מְגֵרָה גְּדוֹלָה שֶׁנּוֹסְרִים בָּהּ קוֹרוֹת:
וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה. כְּלִי גָּדוֹל הֶעָשׂוּי כְּסַכִּין שֶׁבּוֹ עוֹשִׂין חָרִיץ שֶׁל תֶּלֶם הַמַּעֲנָה, וְהָנָךְ קָפֵיד עֲלַיְהוּ וּמְיַחֵד לְהוּ מָקוֹם, דְּלֹא חָזוּ לִמְלָאכָה אַחֲרִיתִי:
כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִים לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. הָכִי קָאָמַר, כָּל הַכֵּלִים שֶׁמְּלַאכְתָּן לְהֶתֵּר, כְּגוֹן קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת, נִטָּלִים לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ שֶׁל כְּלִי, וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, אֲפִלּוּ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְגוּפוֹ וְלִמְקוֹמוֹ שֶׁל כְּלִי אֶלָּא לְטַלְטְלוֹ מֵחַמָּה לַצֵּל אוֹ שֶׁלֹּא יִגְנְבוּהוּ הַגַּנָּבִים, שָׁרֵי בִּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְהֶתֵּר. וּכְלִי שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִסּוּר, כְּגוֹן מְדוּכוֹת וְרֵחַיִם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ וּלְצֹרֶךְ מְקוֹמוֹ מֻתָּר, מֵחַמָּה לַצֵּל אוֹ מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים אָסוּר:
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אֵין נִטָּלִים אֶלָּא לְצֹרֶךְ. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא לְצֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁ הַמְיֻחָד לוֹ בִּלְבַד, וְלֹא לְצֹרֶךְ דָּבָר אַחֵר, וַאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ, כְּגוֹן סַכִּין לַחְתֹּךְ בּוֹ בִּלְבַד שָׁרֵי, וְלֹא לִסְמֹךְ בּוֹ אֶת הַקְּעָרָה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי נְחֶמְיָה:

עיקר תוספות יום טוב(ד) גְּמָרָא. וּבְרֵישׁ פִּרְקִין מַשְׁמַע דִּכְשֶׁנִּתְפָּרְקוּ הַדְּלָתוֹת מִן הַכְּלִי בְּשַׁבָּת דְּשָׁרֵי יוֹתֵר לְטַלְטֵל מִשֶּׁנִּתְפָּרְקוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת. כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּלֹא דָּמִי דְּהָתָם אַכַּתִּי כְּלִי הוּא שֶׁעֲדַיִן עוֹמֵד לִמְלָאכָה רִאשׁוֹנָה וְרָאוּי לְהִתְחַבֵּר הַכִּסּוּי עִם הַכְּלִי, אֲבָל הָכָא לֹא חָשֵׁיב כְּלִי אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁעוֹמֵד לִמְלָאכָה אַחֶרֶת, הִלְכָּךְ כְּשֶׁנִּשְׁבַּר בְּשַׁבָּת אָסוּר טְפֵי דַּהֲוֵי נוֹלָד. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהפְּקַק הַחַלּוֹן. כְּגוֹן לוּחַ וּמָסָךְ אוֹ שְׁאָר כָּל דָּבָר שֶׁסּוֹתְמִים בּוֹ הַחַלּוֹן:
וְתָלוּי. שֶׁאֵינוֹ נִגְרָר בָּאָרֶץ:
וְאִם לָאו אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. שֶׁאִם נִגְרָר עַל גַּבֵּי קַרְקַע כְּשֶׁהוּא שׁוֹמְטוֹ מֵעַל הָאָרֶץ לִסְתֹּם בּוֹ, מֵחֲזֵי כְּמוֹסִיף עַל הַבִּנְיָן, וְסָבַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֵין מוֹסִיפִין עַל אֹהֶל עֲרַאי בְּשַׁבָּת:
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ. בֵּין קָשׁוּר בֵּין אֵינוֹ קָשׁוּר פּוֹקְקִין בּוֹ, הוֹאִיל וְהָיָה מוּכָן מֵאֶתְמוֹל לְכָךְ, דְּסָבְרֵי רַבָּנָן מוֹסִיפִין עַל אֹהֶל עֲרַאי בְּשַׁבָּת. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

ברטנורהבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִסּוּי קַרְקַע. בַּגְּמָרָא קָאָמַר דִּבְכִסּוּי כֵּלִים כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְלִיגֵי דְּשָׁרֵי אַף עַל גַּב דְּלֵית לְהוּ בֵּית אֲחִיזָה, וּבְכִסּוּיֵי קַרְקָעוֹת כְּגוֹן כִּסּוּי שֶׁל בּוֹר וְדוּת כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְלִיגֵי דְּאָסוּר אִי לֵית לְהוּ בֵּית אֲחִיזָה. כִּי פְלִיגֵי בְּכִסּוּיֵי כֵּלִים הַמְחֻבָּרִים לַקַּרְקָעוֹת, מַר סָבַר כְּקַרְקְעוֹת דָּמְיָן, וּמַר סָבַר לָאו כְּקַרְקְעוֹת דָּמְיָן. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים, שֶׁהַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע:

גמרא שבת קי״ט ב: ג׳-ה׳

אָמַר רַב חַסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא כָּל הַמִּתְפַּלֵּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאוֹמֵר וַיְכֻלּוּ שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּים לוֹ לְאָדָם מַנִּיחִין יְדֵיהֶן עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ (ישעי' ו') וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר. תַּנְיָא רִבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְלַוִּין לוֹ לְאָדָם בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵיתוֹ אֶחָד טוֹב וְאֶחָד רָע וּכְשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ וּמָצָא נֵר דָּלוּק וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִטָּתוֹ מוּצַעַת מַלְאַךְ טוֹב אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כֵּן. וּמַלְאַךְ רַע עוֹנֶה אָמֵן בְּעַל כָּרְחוֹ. וְאִם לָאו מַלְאַךְ רַע אוֹמֵר יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּהֵא לְשַׁבָּת אַחֶרֶת כֵּן וּמַלְאַךְ טוֹב עוֹנֶה אָמֵן בְּעַל כָּרְחוֹ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְּחָנוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְכַזַּיִת. וְאָמַר רִבִּי חֲנִינָא לְעוֹלָם יְסַדֵּר אָדָם שֻׁלְחָנוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא לְכַזַּיִת. חַמִּין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְלוּגְמָא פַּת חַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מְלוּגְמָא. רַבִּי אַבָּהוּ הֲווּ עַבְדִין לֵיהּ בְּאַפּוּקֵי שַׁבַּתָּא עִיגְלָא תִּילְתָּא הֲוָה אָכִיל מִנֵּיהּ כּוּלְיְיתָא כִּי גָדַל אֲבִימִי בְּרֵיהּ אָמַר לֵיהּ לָמָּה לָךְ לְאַפְסוּדֵי כּוּלֵי הָאי נִשְׁבּוֹק כּוּלְיְיתָא מִמַּעֲלֵי שַׁבַּתָּא. שְׁבָקוּהָ וְאָתָא אַרְיָא וַאֲכָלֵיהּ. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא בְּכָל כֹּחוֹ קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה') בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה'. מָאי טַעְמָא בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת מִשּׁוּם דְּבָרְכוּ ה'. רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדַת אֱלִילִים מוֹחֲלִין לוֹ כְּתִיב הָכָא בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת וּכְתִיב הָתָם (שמות ל''ב) כִּי פָרוּעַ הוּא. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן בְּכָל כֹּחוֹ פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ''ו) פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים אַל תִּקְרֵי שׁוֹמֵר אֱמוּנִים אֶלָּא שֶׁאוֹמְרִים אָמֵן. מָאי אָמֵן אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץאמר רב חסדא שכך אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכלו", שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם בכל עת מניחין את ידיהן על ראשו ואומרים לו "וסר עונך וחטאתך תכפר" (ישעיהו ו, ז). תניא [שנויה ברייתא], ר' יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, מלאך אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך", ומלאך רע עונה "אמן" בעל כרחו. ואם לאו [לא] מצא כאמור, מלאך רע אומר: "יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך", ומלאך טוב עונה "אמן" בעל כרחו.
ב אמר ר' אלעזר: לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת בכל ההכנות לסעודה חשובה אף על פי שאינו צריך לאכילה אלא לכזית. ואמר ר' חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת לסעודה לכבוד שבת היוצאת, אף על פי שאינו צריך לאכילה אלא לכזית. ובסעודת מוצאי שבת אמרו: חמין במוצאי שבת מלוגמא (רפואה), פת חמה במוצאי שבת — מלוגמא. ומסופר: ר' אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא [ר' אבהו היו עושים לו במוצאי שבת עגל משולש והיה אוכל ממנו כליה אחת]. כי [כאשר] גדל אבימי בריה [בנו] אמר ליה [לו] אבימי לאביו: למה לך לאפסודי כולי האי [להפסיד כל כך], נשבוק כולייתא ממעלי שבתא [נניח כליה מערב שבת] ולא יצטרכו לשחוט עגל שלם רק לצורך זה. ואכן שבקוהו ואתא אריא אכליה [הניחוהו לעגל זה ולא שחטוהו ובא אריה ואכלו], ללמד שאין לו לאדם לקמץ בדבר שהוא לכבוד השבת.
ג ואגב הדברים בשכר המענג את השבת, מביאים בדומה לכך מה שאמרו בשכר אמירת "אמן". אמר ר' יהושע בן לוי: כל העונה "אמן יהא שמיה רבא מברך" בכל כחו, כלומר, בכל לבו, קורעין לו גזר דינו, שנאמר: "בפרע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'" (שופטים ה, ב), מאי טעמא [מה טעם] "בפרע פרעות", שמתפרש כאן, ביטול (פריעה) פורענויות — משום שברכו ה', והאומר "אמן יהא שמיה רבא" ומברך את השם, קורעים לו גזר דינו. ר' חייא בר אבא אמר בשם ר' יוחנן: אפילו יש בו באומר ה"אמן" שמץ (משהו, פגם) של עבודה זרה — מוחלין לו. וראיה לדבר: כתיב הכא [נאמר כאן] "בפרע פרעות", וכתיב התם [ונאמר שם] במעשה העגל: "וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם" (שמות לב, כה), ומהשוואה זו למדים שאף מי שיש בו פרעות כענין עבודה זרה — מוחלים לו. אמר ריש לקיש: כל העונה "אמן" בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר: "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים" (ישעיה כו, ב) אל תיקרי "שומר אמנים" אלא: שאומרים "אמן". שקוראים "שומר אמונים" כמו "שאומר אמנים". מאי [מה] אפשר לדרוש במלה "אמן"? אמר ר' חנינא: היא ראשי תיבות של "אל מלך נאמן".

זוהר ספר הזהר, יתרו כ״ז

רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר הָאי מָאן דְּאַשְׁלִים תְּלַת סְעוּדְתֵי בְּשַׁבַּתָּא קָלָא נָפִיק וּמַכְרְזָא עֲלֵיהּ אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'. דָּא סְעוּדָתָא חֲדָא לָקֳבֵל עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְכֹל קַדִּישִׁין. וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ דָּא סְעוּדָתָא תִּנְיָינָא לָקֳבֵל חַקְלָא דְתַפּוּחִין קַדִּישִׁין. וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ דָּא הוּא שְׁלִימוּ דְּאִשְׁתַּלִּים בִּזְעֵיר אַפִּין וּלְקִבְלַיְיהוּ בָּעֵי לְאַשְׁלָמָא סְעוּדְתֵיהּ וּבָעֵי לְאִתְעַנְּגָא בְכֻלְּהוּ סְעוּדָתֵי וּלְמֶחֱדֵי בְּכָל חַד וְחַד מִנַּיְיהוּ מִשּׁוּם דְּאִיהוּ מְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא וּבְגִין כָּךְ שַׁבַּתָּא אִתְיַיקַּר מִכָּל שְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין מִשּׁוּם דְּכֹלָּא בֵיהּ אִשְׁתְּכַח וְלָא אִשְׁתְּכַח הָכִי בְּכֻלְּהוּ זְמַנֵּי וְחַגֵּי. אָמַר רִבִּי חִיָּיא בְּגִין כָּךְ מִשּׁוּם דְּאִשְׁתְּכַח כֹּלָּא בֵּיה אִדְכַּר תְּלַת זִמְנִין דִּכְתִיב וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. רִבִּי אַבָא (נ''א רַב הַמְּנוּנָא סָבָא) כַּד הֲוָה יָתִיב בִּסְעוּדָתָא דְשַׁבַּתָּא הֲוָה חָדֵי בְכָל חַד וְחַד וַהֲוָה אָמַר, דָּא הִיא סְעוּדָתָא קַדִּישָׁא דְעַתִּיקָא קַדִּישָׁא סְתִימָא דְכֹלָּא. בִּסְעוּדָתָא אַחֲרָא הֲוָה אָמַר דָּא הִיא סְעוּדָתָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְכֵן בְּכֻלְּהוּ סְעוּדָתֵי וַהֲוָה חָדֵי בְכָל חַד וְחַד. כַּד הֲוָה אַשְׁלִים סְעוּדָתֵי הֲוָה אָמַר אַשְׁלִימוּ סְעוּדָתֵי דִמְהֵימְנוּתָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן כַּד הֲוָה אָתֵי לִסְעוּדָתָא הֲוָה אָמַר הָכִי אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דִמְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא. וַהֲוָה יָתִיב וְחָדֵי כַּד אַשְׁלִים סְעוּדָתָא תְּלִיתָאָה הֲווֹ מַכְרִיזֵי עֲלֵיהּ אָז תִּתְעַנַג עַל יְיָ וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ:

תרגום הזוהררַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, מִי שֶׁהִשְׁלִים שְׁלֹשָה סְעֻדּוֹת בַּשַּׁבָּת, קוֹל יוֹצֵא וּמַכְרִיז עָלָיו, אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', זֶהוּ סְעֻדָּה אַחַת כְּנֶגֶד עַתִּיקָא קַדִּישָׁא דְּכָל קַדִּישִׁין. וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בָּמָתֵי אָרֶץ, זֶהוּ סְעֻדָּה שְׁנִיָּה כְּנֶגֶד שְׂדֵה תַּפּוּחִים הַקְּדוֹשִׁים, וְהַאֲכַלְתִּיךְ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךְ, זֶהוּ הַשְּׁלֵמוּת שֶׁנִּשְׁלָם בִּזְעֵיר אַנְפִּין. וּכְנֶגְדָם צָרִיךְ לְהַשְּׁלִים סְעֻדּוֹתָיו, וְצָרִיךְ לְהִתְעַנֵּג בְּכָל הַסְּעֻדּוֹת, וְלִשְׂמֹחַ בְּכָל אַחַת וְאַחַת מֵהֶן, מִשּׁוּם שֶׁהִיא אֱמוּנָה שְׁלֵמָה. וּמִשּׁוּם זֶה חָשׁוּב הַשַּׁבָּת יוֹתֵר מִכָּל שְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל נִמְצָא בּוֹ, וְלֹא נִמְצָא כֵּן בְּכָל הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים. אָמַר רַבִּי חִיָּא מִשּׁוּם כָּךְ, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְצָא הַכֹּל בּוֹ, נִזְכָּר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שֶׁכָּתוּב, וַיְּכַל אֱלֹקִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיִּשְׁבּוֹת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְּבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. רַבִּי אַבָּא כְּשֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בַּסְּעֻדָּה שֶׁל שַׁבָּת, הָיָה שָׂמֵחַ בְּכָל אַחַת וְאַחַת, וְהָיָה אוֹמֵר, זוֹ הִיא הַסְּעֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל עַתִּיקָא קַדִּישָׁא הַסָּתוּם לַכֹּל. בַּסְּעֻדָּה הָאַחֶרֶת הָיָה אוֹמֵר, זוֹ הִיא סְעֻדָּה דְּקֵדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְכֵן בְּכָל סְעֻדָּה וּסְעֻדָּה. כְּשֶׁהִשְׁלִים הַסְּעֻדּוֹת, אָמַר נִשְׁלְמוּ הַסְּעֻדּוֹת שֶׁל הָאֱמוּנָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּשֶׁהָיָה בָּא אֶל הַסְּעֻדָּה, הָיָה אוֹמֵר כָּךְ, הַתְקִינוּ הַסְּעֻדָּה שֶׁל הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה. הַתְקִינוּ הַסְּעֻדָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהָיָה יוֹשֵׁב וְשָׂמֵחַ. כְּשֶׁהִשְׁלִים סְעֻדָּה הַשְּׁלִישִׁית, הָיוּ מַכְרִיזִים עָלָיו, אָז תִּתְעַנַג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בָּמָתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךְ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךְ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע א׳: א׳-ד׳

א. פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם קוֹרְאִין קְרִיאַת שְׁמַע בָּעֶרֶב וּבַבֹּקֶר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו') וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ בְּשָׁעָה שֶׁדֶרֶךְ בְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים וְזוּ הִיא לַיְלָה וּבְשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים וְזֶה הוּא יוֹם:

ב. וּמַה הוּא קוֹרֵא שָׁלש פָּרָשִׁיּוֹת וְאֵלּוּ הֵן שְׁמַע וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ וַיֹּאמֶר וּמַקְדִּימִין לִקְרוֹת פָּרָשַׁת שְׁמַע מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יִחוּד הַשֵּׁם וְאַהֲבָתוֹ וְתַלְמוּדוֹ שֶׁהוּא הָעִיקָר הַגָּדוֹל שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ וְאַחֲרֶיהָ וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ צִוּוּי עַל זְכִירַת שְׁאַר כָּל הַמִּצְוֹת וְאַחַר כָּךְ פָּרָשַׁת צִיצִית שֶׁגַּם הִיא יֵשׁ בָּהּ צִוּוּי זְכִירַת כָּל הַמִּצְוֹת:

ג. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִצְוַת צִיצִית נוֹהֶגֶת בַּלַּיְלָה קוֹרְאִין אוֹתָהּ בַּלַּיְלָה מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ זִכְרוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמִצְוָה לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה שֶׁנֶּאֱמַר (שם ט''ז) לְמַעַן תִּזְכּוֹר אֶת יוֹם צֶאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּקְרִיאַת שָׁלשׁ פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ עַל סֵדֶר זֶה הִיא הַנִקְרֵאת קְרִיאַת שְׁמַע:

ד. הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע כְּשֶׁהוּא גוֹמֵר פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹמֵר בְּלַחַשׁ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ עַד סוֹפָה:

מוסר

מלוקט

וּמַגִיד לְאָדָם מַה שֵׂיחוֹ אֲפִילוֹ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ מַגִּידִים לְאָדָם בְּיוֹם הַדִּין. עַל כֵּן יָשִׂים אֶל לִבּוֹ שֶׁהוּא לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא יוֹדֵעַ נִסְתָּרוֹת וּבוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת. וּכְשֶׁהוּא שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ יִזְכּוֹר שֶׁגַם הוּא יִשְׁכַּב עַל מִטָּה שֶׁיָּמוּת שָׁם וְכָל עִנְיָנֵי הַגּוּף הֲבֵל הֲבָלִים וִיטַהֵר רַעְיוֹנָיו לַחְשׁוֹב מַחֲשָׁבוֹת קְדוֹשׁוֹת וּלְהַרְחִיק מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְיֵדַע כִּי בָזֶה תָּלוּי תִּקּוּן אוֹ קִלְקוּל הַיֶּלֶד הַנּוֹלָד וְהַמַּחֲשָׁבָה עִיקָר גָדוֹל וּמַקְלוֹת יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יוֹכִיחוּ וּלְפִי מַחֲשֶׁבֶת אִישׁ וּבֵיתוֹ כֵּן תִּמָּשֵׁךְ נֶפֶשׁ לַיֶּלֶד אוֹ מִסִּטְרָא אַחֲרָא אוֹ מִסִּטְרָא דִקְדוּשָׁה וְהַרְבֵה בָנִים חֲצוּפִים חֲבַל עַל דְמִשְׁתַּכְחִין שֶׁגָּרְמוּ לָהֶם אֲבִיהֶם וְאִמָּם לְפִי מַחֲשַׁבְתָּם וְדִבּוּרָם וְכָל חַטָּאוֹת הַבָּנִים אִם הֵם גָּרְמוּ בְּמַחֲשַׁבְתָּם הֵם נֶעֱנָשִׁים עֲלֵיהֶם וְחֶרְפָּתָם לֹא תִמָּחֶה וְאַשְׁרֵי הַשָׁם דְרָכָיו וְיִכּוֹנוּ לַה' כָּל מַחְשְׁבוֹתָיו וְכָל מַעְיָינָיו לְקַיֵּים מִצְוָתוֹ יִתְבָּרַךְ וְאַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו:

תורה שמות י״ח: ז׳-י׳