חק לישראל - פרשת יתרו יום שלישי

רש״יעַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי. מַכִּירוֹ הָיִיתִי לְשֶׁעָבַר וְעַכְשָׁו בְּיוֹתֵר:
מִכׇּל הָאֱלֹהִ֑ים. מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מַכִּיר בְּכָל עֲ"זָ שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֲ"זָ שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ (מכילתא):
כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם. כְּתַרְגּוּמוֹ – בַּמַּיִם דִּמּוּ לְאַבְּדָם וְהֵם נֶאֶבְדוּ בַּמַּיִם:
אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ. אֲשֶׁר הִרְשִׁיעוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ לְשׁוֹן וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד, בַּקְּדֵרָה אֲשֶׁר בִּשְּׁלוּ בָּהּ נִתְבַּשְּׁלוּ (סוטה י"א):
וישב משה וגו' ויעמד העם. יוֹשֵׁב כְּמֶלֶךְ וְכֻלָּן עוֹמְדִים, וְהֻקְשָׁה הַדָּבָר לְיִתְרוֹ שֶׁהָיָה מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהוֹכִיחוֹ עַל כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק יד) מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכֻלָּם נִצָּבִים:
מן הבקר עד ערב. אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם וּכְאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּבָּ"ה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיְהִי עֶרֶב וְגוֹ' (שבת י'):

רש״יוַיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת. מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה, כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי וּמַהוּ מִמָּחֳרָת? לְמָחֳרַת רִדְתּוֹ מִן הָהָר; וְעַל כָּרְחֲךָ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלָּא מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אִ"אֶ לוֹמַר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי וְגוֹ'", וּמִשֶּׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַד יֹהַ"כִּ לֹא יָשַׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, שֶׁהֲרֵי בְי"ז בְּתַמּוּז יָרַד וְשָׁבַר אֶת הַלֻּחוֹת וּלְמָחָר עָלָה בְּהַשְׁכָּמָה וְשָׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם וְיָרַד בְּיֹהַ"כּ; וְאֵין פָּרָשָׁה זוֹ כְתוּבָה כַּסֵּדֶר, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וַיְהִי מִמָּחֳרָת עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה – אַף לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יִתְרוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא, שִׁלּוּחוֹ אֶל אַרְצוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה – שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר כָּאן וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וּמָצִינוּ בְמַסַּע הַדְּגָלִים שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה "נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם וְגוֹ'"(במדבר י כט), אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ" (שם לא), וְאִם זוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, מִשֶּׁשִּׁלְּחוֹ וְהָלַךְ הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁחָזַר? וְאִם תֹּאמַר, שָׁם לֹא נֶאֱמַר יִתְרוֹ אֶלָּא חוֹבָב, וּבְנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה, הוּא חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ, שֶׁהֲרֵי כָתוּב "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'):

נביאים ישעיהו ו׳: י״א-ז׳: ב׳

רש״יוְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה. גַּם אוֹתָהּ הַשְּׁאֵרִית אָשִׁיב יָדִי עָלֶיהָ בְּצֵרוּף אַחַר צֵרוּף, וְהָיְתָה לְבָעֵר עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֲרוּ אֶלָּא צַדִּיקִים גְּמוּרִים שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלַי בְּכָל לִבָּם:
כָּאֵלָ֣ה וְכָאַלּ֗וֹן. אֲשֶׁר בְּעֵת זְמַן שַׁלֶּכֶת שֶׁלָּהֶן, מַשְׁלִיכִין עָלִין שֶׁלָּהֶן בִּימֵי הַסְּתָיו שִׁלּוּךְ אַחַר שִׁלּוּךְ, עַד שֶׁאֵין נוֹתָר בָּהּ זוּלָתִי הַמַּצֶּבֶת. אַף הֵם, זֶרַע הַקֹּדֶשׁ הַנִּמְצָאִין בָּהּ, עוֹמְדִים בִּקְדוּשָׁתוֹ, הֵם יִהְיוּ לָהּ לְמַצֶּבֶת. דָּבָר אַחֵר: מַצַּבְתָּהּ – נְטִיעָתָהּ, לְכָךְ אֵינִי מְכַלֶּה אוֹתָם, נְטַעְתִּים זֶרַע קֹדֶשׁ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: שַׁעַר שַׁלֶּכֶת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּעֶזְרָא (דברי הימים א כו: טז), וְהָיוּ שָׁם אֵלָה וְאַלּוֹן נְטוּעִים:

רש״יוַיְהִ֡י בִּימֵ֣י אָ֠חָ֠ז. מָה רָאָה הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ? אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁסּוֹפוֹ שֶׁל הַכָּתוּב לוֹמַר וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ, וּלְלַמֶּדְךָ שֶׁזְּכוּת אָבוֹת עָמְדָה לוֹ. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״וַוי, מִי הוּא זֶה שֶׁמָּלַךְ רָשָׁע זֶה?״ אָמַר לָהֶם: ״בֶּן יוֹתָם הוּא, בֶּן עֻזִּיָּהוּ הוּא, אֲבוֹתָיו הָיוּ צַדִּיקִים, לְפִיכָךְ אִי אֶפְשִׁי לִפְשׁוֹט יָדִי בּוֹ״. הֲדָא הוּא וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ מִפְּנֵי זְכוּת אֲבוֹתָיו (בראשית רבה סג, א):

רש״יוַיֻּגַּ֗ד לְבֵ֤ית דָּוִד֙. לְפִי שֶׁרָשָׁע הָיָה, לֹא הִזְכִּיר שְׁמוֹ:
נָ֥חָה אֲרָ֖ם עַל אֶפְרָ֑יִם. נִתְחַבֵּר מֶלֶךְ אֲרָם עַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבֹא עָלֶיךָ. ׳נָחָה׳ לְשׁוֹן נְקֵבָה, עַל שֶׁהַמַּלְכוּת נָחָה. פושי״ר בלע״ז, לְשׁוֹן ״וַיָּנַח בְּכָל גְּבוּל מִצְרָיִם״ (שמות י: יד):
וַיָּ֤נַע לְבָבוֹ֙. לְפִי שֶׁכְּבָר נִלְחַם בּוֹ כָּל אֶחָד מֵהֶם בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְיָכְלוּ לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתְּנֵהוּ ה׳ בְּיַד מֶלֶךְ אֲרָם וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב כח: ה), אוֹמֵר ״וַיַּהֲרֹג פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ״, שְׁנֵיהֶם בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים ב כח: ו):
כְּנ֥וֹעַ עֲצֵי יַ֖עַר. קוֹל אִילָנֵי סְרָק יִשָּׁמַע יוֹתֵר מִכָּל אִילָנֵי פֵּירֵי, כִּדְאִיתָא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה טז:):

כתובים משלי ט״ו: כ׳-כ״ד

משנה משנה כתובות א׳

ברטנורהבְּתוּלָה נִשֵּׂאת לַיּוֹם רְבִיעִי. וְלֹא בְלֵיל חֲמִישִׁי, דְּאִיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יִהְיֶה טָרוּד בַּנִּשּׂוּאִים וְלֹא מָצֵי בָּעֵיל:
שֶׁאִם יֵשׁ לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים. כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר בָּעַלְתִּי וְלֹא מָצָאתִי דָם, לֹא שְׁנָא אִם הִיא קְטַנָּה אוֹ נַעֲרָה אוֹ בּוֹגֶרֶת. אוֹ פֶּתַח פָּתוּחַ מָצָאתִי, אִם הִיא קְטַנָּה אוֹ נַעֲרָה, אֲבָל בּוֹגֶרֶת אֵין לָהּ טַעֲנַת פֶּתַח פָּתוּחַ:
יַשְׁכִּים וְיָבֹא לְבֵית דִּין. בְּעוֹד כַּעֲסוֹ עָלָיו, שֶׁמָּא יִתְפַּיֵּס וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ וִיקַיְּמֶנָּה, וְשֶׁמָּא זִנְּתָה תַּחְתָּיו וַהֲרֵי הִיא אֲסוּרָה עָלָיו. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ וְתִנָּשֵׂא בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת וְאִם יֶשׁ לוֹ טַעֲנַת בְּתוּלִים יַשְׁכִּים בְּיוֹם שֵׁנִי לְבֵית דִּין. וּמְשָׁנֵי, שָׁקְדוּ חֲכָמִים עַל תַּקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהֵא טוֹרֵחַ בַּסְּעֻדָּה שְׁלֹשָׁה יָמִים, אֶחָד בְּשַׁבָּת וְשֵׁנִי בְשַׁבָּת וּשְׁלִישִׁי בְשַׁבָּת, וּבִרְבִיעִי כּוֹנְסָהּ. וּבִזְמַן שֶׁאֵין בָּתֵּי דִינִין יוֹשְׁבִים בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי, אִשָּׁה נִשֵּׂאת בְּכָל יוֹם, וְהוּא שֶׁטָּרַח בַּסְּעֻדָּה שְׁלֹשָׁה יָמִים. וּמִפְּנֵי תַּקָּנַת עֲנִיִּים נוֹהֲגִים בִּקְצָת מְקוֹמוֹת לִשָּׂא בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְטַעֲמָא דְּאַלְמָנָה לְיוֹם חֲמִישִׁי, שָׁקְדוּ חֲכָמִים עַל תַּקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהֵא שָׂמֵחַ עִמָּהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים, חֲמִישִׁי בְשַׁבָּת וְשִׁשִּׁי בְשַׁבָּת וְשַׁבָּת. וְהַנּוֹשֵׂא אֶת הָאַלְמָנָה אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה שְׁלֹשָׁה יָמִים. וְהַנּוֹשֵׂא אֶת הַבְּתוּלָה כָּל שִׁבְעָה. וּלְעִנְיַן בִּרְכַּת חֲתָנִים, בֵּין בָּחוּר שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה בֵּין אַלְמָן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה מְבָרְכִים בִּרְכַּת חֲתָנִים כָּל שִׁבְעָה, וְאַלְמָן שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָה, יוֹם אֶחָד:

עיקר תוספות יום טוב(א) שֶׁפַּעֲמַיִם כוּ'. אַבְּתוּלָה קָאֵי. רַשִׁ"י. וְכָתַב הָרַ"ן דְּמַקְשׁוּ הָכָא, דְּלִתְנֵי נַמִּי טַעֲמָא דְּשָׁקְדוּ לְמִעוּטֵי יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת, וְטַעֲמָא דְּאַלְמָנָה בְּיוֹם חֲמִישִׁי כוּ'. עוֹד יֵשׁ לוֹמַר דְּמִשּׁוּם שָׁקְדוּ לֹא הֲווֹ מְתַקְּנֵי רַבָּנָן לְעִכּוּבֵי מִצְוָה דְנִשּׂוּאִין, אֶלָּא מִשּׁוּם טַעֲמָא דִבְתוּלִים דְּמִלְּתָא דְאִסּוּרָא הִיא הֻצְרְכוּ לְיַחֵד לַבְּתוּלָה יָמִים, וְכֵיוָן שֶׁהֻצְרְכוּ לְיַחֵד יִחֲדוּ לַבְּתוּלָה רְבִיעִי דְּמַעֲלֵי טְפֵי מֵאֶחָד בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם שָׁקְדוּ, וְאַגַּב, יִחֲדוּ לָאַלְמָנָה גַּם כֵּן, דְּאִי לֹא, אָתוּ לְמֵימַר דְּנִשּׂוּאֵי אַלְמָנָה זִילוּ לְרַבָּנָן וְלֹא מְתַקְּנֵי בְהוּ מִלְּתָא, וּמִשּׁוּם הָכִי תָּנֵי טַעֲמָא דִבְתוּלִים, לוֹמַר דְּעִקַּר הַתַּקָּנָה הָיְתָה בִּשְׁבִילָהּ. וְעַיֵּן עוֹד:
(ב) הַשֵּׁנִי כוּ'. דִּשְׁכִיחֵי, דְּאָתוּ לְמִקְרֵי בְּסִפְרָא. גְּמָרָא:
(ג) פֵּרוּשׁ, לְאַחַר שֶׁנִּתְאָרְסָה, וַהֲרֵי הִיא אֲסוּרָה עָלָיו, כְּגוֹן אֵשֶׁת כֹּהֵן, אוֹ שֶׁקִּבֵּל בָּהּ אָבִיהָ קִדּוּשֶׁיהָ פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ, דְּלֵיכָּא אֶלָּא חַד סְפֵקָא, בְּכֹהֵן, שֶׁמָּא קֹדֶם שֶׁנִּתְאָרְסָה, וּבִפְחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ, שֶׁמָּא בְּאֹנֶס. וּמִשּׁוּם הָכִי אַף בִּשְׁאָר נָשִׁים דְּאִיכָּא סְפֵק סְפֵקָא וְאֵינָהּ אֲסוּרָה עָלָיו לֹא פְּלוּג רַבָּנָן בְּתַקַּנְתָּא. תּוֹסָפוֹת:
(ד) גְּמָרָא. וְהָכִי קָאָמַר, מִצַּד תַּקָּנָה זוֹ דְמִשְׁנָתֵנוּ נִשֵּׂאת בְּכָל יוֹם. אֲבָל וַדַּאי יֵשׁ יָמִים דְּאִסּוּר אַחֵר חָל עֲלַיְהוּ, כְּגוֹן שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְחֹל הַמּוֹעֵד:
(ה) וְאִי נִשֵּׂאת בְּיוֹם אַחֵר לֹא מִקַּיְמָא תַּקַּנְתָּא אֶלָּא מַשְׁכִּים לְמָחָר לִמְלַאכְתּוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ:

עיקר תוספות יום טוב(ו) מָאתַיִם. בְּסוֹף פֶּרֶק י"ג פָּסַק הָרַ"ב דִּכְתֻבַּת אִשָּׁה דְּרַבָּנָן, וְהַשְׁתָּא הָנֵי מָאתַיִם בְּכֶסֶף מְדִינָה הֵם, שֶׁכֵּן כָּל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם, וְיֵשׁ בְּכָל דִּינָר שִׁבְעָה חֲלָקִים נְחֹשֶׁת וּשְׁמִינִית כֶּסֶף, נִמְצָא מָאתַיִם, עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה שֶׁל כֶּסֶף טָהוֹר, וְזוֹ דַעַת הָרַמְבַּ"ם. וְהָרֹא"שׁ סוֹבֵר דְּבִכְתֻבָּה תִּקְּנוּ בְּסֶלַע שֶׁל תּוֹרָה שֶׁכֻּלּוֹ כֶּסֶף טָהוֹר, דְּזֶה הַכְּלָל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא בְּסֶלַע, וְלֹא בְזוּזֵי וּמָנֶה:
(ז) וַחֲלוּצָה. לִרְבוּתָא נָקַט, דְּסָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא כֵּיוָן דְּשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא מִחַסְּרָה כְּנִיסָה לַחֻפָּה שֶׁהֲרֵי יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ בְּעַל כָּרְחָהּ וַהֲוָה אֲמִינָא דְּכִנְשׂוּאָה דַּמְיָא, קָמַשְׁמַע לָן. תּוֹסָפוֹת:
(ח) שֶׁנִּפְדּוּ כוּ'. בְּשֵׁם רַבֵּנוּ מוהר"ר לִיוָאֵי ז"ל שָׁמַעְתִּי טַעַם שֶׁשּׁוֹנֶה שֶׁנִּפְדּוּ [וְכוּ'], שֶׁכֵּן מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִם קוֹדֶמֶת. וּלְהִתְגַּיֵּר אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹחִין אוֹתוֹ בִּתְחִלָּה, אֵין מַרְבִּין עָלָיו וְאֵין מְדַקְדְּקִין עָלָיו, אֲבָל לְשַׁחְרֵר עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה דִּוְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם:
(ט) פְּחוּתוֹת כוּ'. שֶׁאֲפִלּוּ נִבְעֲלוּ, בְּתוּלֵיהֶן חוֹזְרִין. רַ"ן:

עיקר תוספות יום טוב(יג) הָאוֹכֵל. מִדְּקָתָנֵי הָאוֹכֵל, מִכְּלַל דְּאִיכָּא דוּכְתָּא בִּיהוּדָה [נַמִּי] (עַצְמוֹ) דְּלֹא אָכֵיל, וְנַפְקָא מִנָּהּ דְּהֵיכָא דְּלֹא נְהִיגֵי לְיַחֵד יָכוֹל לִטְעֹן. גְּמָרָא וְרַשִׁ"י:
(יד) אַלְמְנַת כֹּהֵן. אַלְמָנָה בַת כֹּהֵן. רַשִׁ"י:
(טו) לַבְּתוּלָה. בַּת כֹּהֵן כְּשֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן. וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁנִּשֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל:
(טז) וְלֹא מִחוּ כוּ'. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כָתַב בִּלְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת, אֶלָּא אַרְבַּע מֵאוֹת דְּחָזוּ לִיכִי, וְקָא סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלֹא תִגְבֶּה דְּלֹא חָזוּ [לָהּ], וּבִלְשׁוֹן תּוֹסֶפֶת לֹא כָתַב, קָמַשְׁמַע לָן דְּמִנְהָג טוֹב [הוּא] וְרָאוּי לִהְיוֹת בַּכְּהֻנָּה, וְשַׁיָּךְ בְּהוּ דַּחֲזוּ לִיכִי. תּוֹסָפוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(יז) לֹא כִי. אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ שֶׁמַּכְחִישָׁהּ בְּבָרִי, דְּמֵהֵיכָא יָדַע, וְעוֹד, לָמָּה כְּנָסָהּ וּבְעָלָהּ. אֶלָּא הָכִי קָאָמַר, שֶׁמָּא לֹא כִי:
(יח) אֲפִלּוּ מָנֶה. דְּלֹא דָמִי לְמֻכַּת עֵץ דִּלְעֵיל. גְּמָרָא:
(יט) נֶאֱמֶנֶת. דְּמוֹקְמִינַן אִתְּתָא אַחֲזָקָה. דִּמְסַפְּקִינַן אַשְּׁעַת אֵרוּסִין אִי בְּתוּלָה הֲוַאי, וְהַעֲמֵד הָאִשָּׁה אַחֶזְקָתָהּ וּבְתוּלָה נוֹלְדָה, וְהַךְ שָׁעָה הוּא דְּאִיתְנִיסָא לְאַחַר אֵרוּסִין. גְּמָרָא:
(כ) הָרַמְבַּ"ם. אֲבָל בְּחִבּוּרוֹ כָּתַב, וְיֵשׁ לוֹ לְהַחֲרִים סְתָם עַל מִי שֶׁטּוֹעֵן שֶׁקֶר כוּ'. וְזֶה עִקָּר, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ טוֹעֵן עָלֶיהָ בְּבָרִי, אֵין כָּאן מָקוֹם לִשְׁבוּעָה אֲפִלּוּ הֶסֵּת, שֶׁלֹּא מְצָאנוּהָ אֶלָּא בְּבָרִי:
(כא) גְּמָרָא. וְכָתַב הָרֹא"שׁ וְאֵין לְהַאֲמִינָהּ בְּמִגּוֹ דְנֶאֱנַסְתִּי, דְּלֹא בַעְיָא לְמִפְסָל נַפְשָׁהּ מִכְּהֻנָּה. וְאֵין לְהַאֲמִין בְּמִגּוֹ דְמֻכַּת עֵץ, דְּלֹא שְׁכִיחַ. אִי נַמִּי, לֹא אָמְרִינַן מִגּוֹ לְאַפּוּקֵי מָמוֹנָא:
(כב) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י, וְאֵין לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִטְעֹן אָדָם כָּךְ אֶלָּא בֶּאֱמֶת, שֶׁאִם הָיָה שׂוֹנְאָהּ מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה טוֹרֵחַ בַּסְּעֻדָּה בְּחִנָּם, אֶלָּא הָיָה מְגָרְשָׁהּ תְּחִלָּה. וְכָתַב הָרַ"ן דְּאֵין לְהַקְשׁוֹת דְּתֵיפּוֹק לֵיהּ דְּהוֹאִיל וְאִיהוּ טוֹעֵן נַמִּי בָּרִי, מֵהֵיכָא תֵּיתֵי שֶׁתְּהֵא הִיא נֶאֱמֶנֶת לְאַפּוּקֵי מָמוֹנָא. דְּלָאו קוּשְׁיָא הִיא כְּלָל, דְּכֵיוָן דְּטַעֲמָא דִכְתֻבָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא תְהֵא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, אִם אַתָּה אוֹמֵר נֶאֱמָן וַעֲלָהּ דִּידָהּ רָמֵי לְבֵרוּרֵי וְאִי אֶפְשָׁר לָהּ לְהָבִיא רְאָיָה, הֲרֵי הִיא קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, הִלְכָּךְ צָרִיךְ לְטַעֲמָא דַּחֲזָקָה וְכוּ':
(כג) לֹא כוּ'. דְּהָכָא נָמִי אוֹקֵי מָמוֹנָא בְּחֶזְקַת מָרֵיהּ:

ברטנורהדְּרוּסַת אִישׁ. בְּעוּלַת אִישׁ:
נֶאֱמֶנֶת. וְלֹא הִפְסִידָה כְּתֻבָּתָהּ. וּמִכָּל מָקוֹם אִי אֵשֶׁת כֹּהֵן הִיא וּלְאַחַר זְמַן הָאֵרוּסִין כְּשֶׁנִּשְּׂאָה טָעַן דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ, מַפְּקִינַן לָהּ מִנֵּיהּ, דְּשֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁאֵרַס אוֹתָהּ נִבְעֲלָה, וּמִכִּי אָמַר דְּרוּסַת אִישׁ אַתְּ שַׁוְיַהּ אַנַּפְשֵׁיהּ חֲתִיכָה דְאִסּוּרָא. וַאֲפִלּוּ נִבְעֲלָה בְּאֹנֶס, הָא קַיְמָא לָן אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה אֲסוּרָה לְבַעֲלָהּ. וּמְגָרֵשׁ לָהּ וְיָהֵיב לָהּ כְּתֻבָּתָהּ:

עיקר תוספות יום טוב(כד) כִּדְפֵרֵשׁ בְּמִשְׁנָה ג'‏ דְּאִית לָהּ מָנֶה אֲפִלּוּ לֹא הִכִּיר בָּהּ. וּמִשּׁוּם הָכִי אִצְטָרִיךְ לְמִתְנֵי פְּלוּגְתַּיְהוּ בְּמֻכַּת עֵץ אַף עַל גַּב דְּשָׁמְעִינַן בְּנֶאֱנַסְתִּי, לְאַשְׁמְעִינַן הָא דְּמָנֶה יֵשׁ לָהּ. וְנֶאֱנַסְתִּי אִצְטָרִיךְ לְאַשְׁמְעִינַן, דְּאִם הוֹדֵית מִקְחָהּ מֶקְּח טָעוּת וְאֵין לָהּ כְּלוּם. גְּמָרָא:
(כה) וְהָכִי נַמִּי בְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל בָּהּ אָבִיהָ קִדּוּשִׁין בְּפָחוֹת מִבַּת שָׁלֹשׁ, וְטַעֲמָא, דְּלֵיכָּא אֶלָּא חַד סְפֵקָא. וְכָתַב הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה, וְסָפֵק דְּשֶׁמָּא מֻכַּת עֵץ הִיא אֵינוֹ מָצוּי וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לוֹ. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהמַה טִּיבוֹ שֶׁל עֻבָּר זֶה וְכוּ'. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר נֶאֱמֶנֶת, וּכְשֵׁרִים לַכְּהֻנָּה הִיא וּבִתָּהּ. אֲבָל לְעִנְיַן יְרוּשָׁה לֹא אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁזֶּה הָעֻבָּר יִירָשֶׁנּוּ. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּכָל הָנֵי בָּבֵי דְמַתְנִיתִין. וַאֲפִלּוּ הָכִי לְכַתְּחִלָּה לֹא תִנָּשֵׂא לַכְּהֻנָּה לֹא הַמְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד וְלֹא הַמְעֻבֶּרֶת, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מְיֻחָסִים וְנִבְעֲלָה זֹאת הָאִשָּׁה מֵאֶחָד מֵהֶם שֶׁפֵּרַשׁ חוּץ לָעִיר וּבָעַל, דְּאָמְרִינַן כָּל דְּפָרֵישׁ מֵרֻבָּא פָּרֵישׁ, וְאָז תִּנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה לַכְּהֻנָּה בֵּין הִיא בֵּין בִּתָּהּ:

עיקר תוספות יום טוב(כט) מְעֻבֶּרֶת. לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְעוֹד, דַּאֲפִלּוּ בִּתָּהּ מַכְשְׁרִינַן:
(ל) רוֹצֶה לוֹמַר הִיא, אֲבָל בִּתָּהּ הָא פָּסְקִינַן הֲלָכָה כְּאַבָּא שָׁאוּל בְּפֶרֶק ד'‏ דְּקִדּוּשִׁין, דִּלְכַתְּחִלָּה הֵקֵלּוּ. וְטַעֲמָא, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר דַּאֲפִלּוּ לַקָּהָל פְּסוּלָה, וְאִם הָיוּ מַחְמִירִין בָּהּ שֶׁלֹּא לָבֹא בַקָּהָל לֹא הָיָה לָהּ תַּקָּנָה, הִלְכָּךְ לֹא הֶחְמִירוּ שֶׁלֹּא תִנָּשֵׂא לְכַתְּחִלָּה. הָרַ"ן וְהַמַּגִּיד. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לא) אֲבָל בָּעִיר, אֲפִלּוּ פֵּרַשׁ הַבּוֹעֵל וְאָזֵיל לְגַבָּהּ, לֹא אָמְרִינַן כָּל דְּפָרִישׁ כוּ', אֶלָּא חָשְׁבִינַן לֵיהּ כְּקָבוּעַ דִּכְמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמֵי, גְּזֵרָה אַטּוּ הֵיכָא דְאַזְלָא אִיהִי לְגַבַּיְהוּ. גְּמָרָא:

עיקר תוספות יום טוב(לב) הָעַיִן. כְּדִכְתִיב [בְּרֵאשִׁית טז] עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר:
(לג) מַשִּׂיאִין. בְּנוֹתֵיהֶן וְאַלְמְנוֹתֵיהֶן. שֶׁאֵין רֹב בְּנֵי הָעִיר פּוֹסְלִין אִשָּׁה לַכְּהֻנָּה בְּבִיאָתָן. רַשִׁ"י:
(לד) וּבְמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְלֹא פֵרֵשׁ דְּבָעִינַן תְּרֵי רֻבֵּי. מְחַלְּקִים הָרֹא"שׁ וְהָרַ"ן, דִּלְעֵיל בְּטוֹעֶנֶת וְהָכָא בְּאֵינָהּ טוֹעֶנֶת. וּסְתָמָא דְמִלְּתָא הָכִי אִיתָא, דְּתִינוֹקֶת הֲוָה וְלֹא יָדְעָה לְמִטְעָן, וְכֵיוָן דַּהֲוֵי לֵיהּ שֶׁמָּא, אֲפִלּוּ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בָּעֵי תְּרֵי רֻבֵּי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב פֵּרוּשׁ אַחֵר:
(לה) רַשִׁ"י פֵּרֵשׁ, רֹב סִיעָה שֶׁל כְּשֵׁרִים הַבָּאִים מִמָּקוֹם אַחֵר עוֹבְרִים שָׁם. וְהָרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ דְּרֹב סִיעָה הֵם שֶׁפָּרְשׁוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעוֹבְרִים שָׁם בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים אוֹ בִקְרָנוֹת שֶׁבַּשָּׂדוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב. פֵּרוּשׁ סִיעָה, שַׁיָּרָא. מִלְּשׁוֹן וַאֲחוּזַת מֵרֵעֵהוּ [בְּרֵאשִׁית כו] תִּרְגֵּם אוּנְקְלוּס וְסִיעַת מְרַחֲמוֹהִי:

גמרא כתובות ה׳ א: י״א-ה׳ ב: ב׳

דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא גְּדוֹלִים מַעֲשֵׂה צַדִּיקִים יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ דְּאִלּוּ בְּמַעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּתִיב (ישעי' מ''ח) אַף יָדִי יָסְדָה אֶרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם. וְאִלּוּ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים כְּתִיב (שמות ט''ו) מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. הֵשִׁיב בַּבְלִי אֶחָד וְרִבִּי חִיָּיא שְׁמוֹ (תהלים צה) וְיַבֶּשֶׁת יָדָיו יָצָרוּ. יָדוֹ כְּתִיב. וְהָכְּתִיב יָצָרוּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק יָצָרוּ אֶצְבְּעוֹתָיו כְּדִכְתִיב (שם ח') כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ יָרֵח וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּ. מְתִיבֵי (שם י''ט) הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ. הַכִי קָאָמַר מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִי מַגִּיד הָרָקִיעַ. וּמָאי נִינְהוּ מָטָר. דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא מָאי דִּכְתִיב (דברים כ''ג) וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶיךָ אַל תִּקְרֵי אֲזֵנֶיךָ אֶלָּא עַל אָזְנֶךָ שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנָיו. וְהַיְינוּ דְאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מִפְּנֵי מַה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת לִיתֵדוֹת מָאי טַעֲמָא אִילֵימָא מִשּׁוּם דְּמָחָלְקָן כָּל חָדָא וְחָדָא לְמִלְתֵיהּ עֲבִידָא דְאָמַר מָר זוֹ זְרְת וְזוֹ קְמִיצָה זוֹ אַמָּה זוֹ אֶצְבַּע זוֹ גוּדָל. אֶלָּא מַה טַעַם מְשׁוּפוֹת כִּיתֵדוֹת שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן יַנִּיחַ אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאָזְנָיו. תָּנָא דְבֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִפְּנֵי מַה אֹזָן כֻּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה רַכָּה שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן יָכוֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ. תָּנוּ רַבָּנָן אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן נִכְווֹת תְּחִלָּה לָאֵבָרִים:

רש״יגדולים מעשה צדיקים ממעשה יצירת שמים וארץ - ומשום בר קפרא נקט לה דאיירי לעיל באגדה:
אף ידי - חדא יד:
מקדש - מעשה ידי צדיקים הוא:
הכי קאמר - האי ומעשה ידיו במעשה הצדיקים כתיב שקרוין מעשה שלהם מעשה ידיו של הקב"ה וה"ק ומעשה ידיו דהוא מעשה הצדיקים מגיד הרקיע שהרקיע מעיד עליהם לבריות שהם צדיקים שמתפללין על הגשמים ומטר יורד:
יתד - קבילי"י בלע"ז:
יניח אצבעו - שהיא שפוייה כיתד:
מ"ט - כלומר במאי דומות כיתידות:
אי נימא דמחלקן - שמחולקות זו מזו ואינן מחוברות יחד:
חדא חדא למילתיה - קושיא היא כל אחת יש בה צורך ואף בצורכי גבוה:
זו זרת - מן הקטנה מודדין זרת של חושן:
זו קמיצה - מאצבע שאצל הקטנה מתחילין לקמוץ חופה שלש אצבעות על פס ידו הקמיצה והאמה והאצבע וקומץ:
זו אמה - מהגדולה מודדין אמת בנין ואמת כלים:
זו אצבע - למתן דמים של חטאת דכתיב ביה באצבעו (ויקרא ד):
זה גודל - לבהן יד דאהרן (שם ח) ודמצורע (שם יד):
משופות - אגויישיד"ש בלעז:
אליה - בשר שבסוף האוזן:
נכוית תחילה לאברים - רכות ודקות ליכוות מכולם והכי נמי אמרינן במסכת ע"ז (דף לח.) האי עובד כוכבים דחריך רישא שרי למיכל אפילו מריש אודניה ואע"פ שממהר ליבשל:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב כיון שהבאנו דברי בר קפרא אלה, מביאים עוד מה שדרש בר קפרא: גדולים מעשה צדיקים וחשובים יותר ממעשה שמים וארץ, שאילו במעשה שמים וארץ כתיב [נאמר]: "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (ישעיה מח, יג), משמע שהם נעשים ביד אחת, ואילו במעשה ידיהם של צדיקים, בבנין בית המקדש, שהקדוש ברוך הוא משתתף בו, כתיב [נאמר]: "מכון לשבתך פעלת ה' מקדש אדני כוננו ידיך" (שמות טו, יז), ומלשון הכתוב משמע שדבר זה מתייחס לשתי ידיים, ולא ליד אחת.
השיב (הקשה) בבלי אחד, ור' חייא שמו: הלוא נאמר "ויבשת ידיו יצרו" (תהלים צה, ה), הרי שאף בבריאת העולם נאמרו שתי ידיים! ומשיבים: "ידו" כתיב [כתוב] שהכתיב הוא חסר, ומרמז ללשון יחיד. ומקשים: והכתיב [והרי כתוב] "יצרו" לשון רבים! אמר רב נחמן בר יצחק: הכוונה היא שיצרו אצבעותיו, וכדכתיב [כפי שנאמר]: "כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה" (תהלים ח, ד).
מיתיבי [מקשים] עוד: נאמר "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהלים יט, ב), הרי שאף הרקיע הוא מעשה שתי ידיו! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר, כוונת הכתוב]: מעשה ידיהם של צדיקים שהם עושים רצונו של ה' מי מגיד — הרקיע, ומאי ניהו [ומהו זה] שהרקיע מגיד מעשה צדיקים — מטר היורד מן הרקיע על ידי תפילתם של צדיקים.
ועוד דרש בר קפרא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "ויתד תהיה לך על אזנך... וכסית את צאתך" (דברים כג, יד) — אל תקרי [תקרא] "על אזנך" אלא "על אוזנך", וכוונתו: שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון ומזוהם כצואה,
יניח אצבעו (שצורתה כעין יתד) באזניו. והיינו [וזהו] שאמר ר' אלעזר: מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתידות? ומיד מבררים: מאי טעמא [מה הטעם], מה משמעותה של שאלה זו? אילימא [אם תאמר] שהשאלה היתה משום דמחלקן [שהן מחולקות] זו מזו ואינן מחוברות יחד, הלוא כל חדא וחדא [אחת ואחת] מן האצבעות למילתיה עבידא [לעניינה היא עשויה], ודרושה לאדם לא רק לצרכי חולין אלא גם לצרכי שמיים. שאמר מר [החכם]: זו, האצבע הקטנה, היא זרת, שממנה עד קצה הבוהן מודדים את מידת הזרת, המשמשת במעשה החושן, בבגדי הכהן הגדול. זו שלאחריה היא קמיצה, שבה מתחילים את קמיצת המנחות במקדש. זו האמצעית היא אמה, שמקצה אצבע זו עד המרפק היא מידת האמה. זו שליד הבוהן היא אצבע, שבה מזים את דם הקרבנות על המזבח. זה, הבוהן, הוא גודל שעליו נותנים דם ושמן לטהרת המצורע.
אלא השאלה היתה: מה טעם משופות (מחודדות) האצבעות כיתידות? והטעם הוא — שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יניח אצבעותיו באזניו. כיוצא בו תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: מפני מה אוזן כולה קשה והאליה שמתחתיה רכה? — שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון, יכוף אליה לתוכה של האוזן, כדי שלא ישמע. תנו רבנן [שנו חכמים]: אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים, מפני שהן, האזניים, רגישות ביותר ורואים אנו שהן נכוות תחלה (ראשונה, קודם) לאיברים אחרים, ולכן ראוי לו להיזהר שלא ייענש בהן על שמיעת דברים מגונים.

זוהר ספר הזהר, יתרו כ״ז

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר לַאֲבוֹי אִלֵּין סְעוּדָתֵי הֵיךְ מִתְתַּקְנָן. אָמַר לֵיהּ לֵילְיָא דְּשַׁבַּתָּא כְּתִיב וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ בֵּיה בְּלֵילְיָא מִתְבָּרְכָא מַטְרוֹנִיתָא וְכֻלְּהוּ חֲקַל תַּפּוּחִין וּמִתְבָּרְכָא פְתוֹרֵיהּ דְּבַר נַשׁ וְנִשְׁמָתָא אִתּוֹסְפַת וְהַהוּא לֵילְיָא חֶדְוָה דְמַטְרוֹנִיתָא הֲוֵי. וּבָעֵי בַר נַשׁ לְמֶחֱדֵי בְּחֶדְוָותָא וּלְמֵיכַל סְעוּדָתָא דְמַטְרוֹנִיתָא. בְּיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא בִסְעוּדָתָא תִּנְיָינָא כְּתִיב אָז תִּתְעַנַּג עַל ה'. עַל ה' וַדַּאי דְּהַהִיא שַׁעְתָּא אִתְגַּלְיָיא עַתִּיקָא קַדִּישָׁא וְכֻלְּהוּ עָלְמִין בְּחֶדְוָותָא וּשְׁלִימוּ וְחֶדְוָותָא דְעַתִּיקָא עַבְדֵינָן וּסְעוּדָתָא דִילֵיהּ הִיא וַדַּאי. בִּסְעוּדָתָא תְּלִיָתָאָה דְשַׁבַּתָּא כְּתִיב וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ דָּא הִיא סְעוּדָתָא דִּזְעֵיר אַנְפִּין דַּהֲוֵי בִּשְׁלֵימוּתָא וְכֻלְּהוּ שִׁתָּא יוֹמִין מֵהַהוּא שְׁלִימוּ מִתְבָּרְכָן. וּבָעֵי בַר נַשׁ לְמֶחֱדֵי בִּסְעוּדְתֵיהּ וּלְאַשְׁלָמָא אִלֵּין סְעוּדְתֵי דְּאִינוּן סְעוּדְתֵי מְהֵימְנוּתָא שְׁלֵימָתָא דְזַרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל דִי מְהֵימְנוּתָא עִלָּאָה דָּא דִּלְהוֹן הִיא וְלָא דְעַמִּין עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּבְגִינֵי כָּךְ אָמַר בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. תָּא חֲזֵי בִּסְעוּדְתֵי אִלֵּין אִשְׁתְּמוֹדְעוּן יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן בְּנֵי מַלְכָּא דְאִינוּן מֵהֵיכָלָא דְמַלְכָּא דְּאִינוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא. וּמָאן דְּפָגִים חַד סְעוּדָתָא מִנַיְיהוּ אַחֲזֵי פְגִימוּתָא לְעֵילָא וְאַחֲזֵי גַרְמֵיהּ דְּלָאו מִבְּנֵי מַלְכָּא עִלָּאָה הוּא דְּלָאו מִבְּנֵי הֵיכָלָא דְמַלְכָּא הוּא דְּלָאו מִזַּרְעָא קַדִּישָׁא דְיִשְׂרָאֵל הוּא וְיַהֲבִין עֲלֵיהּ חוֹמְרָא דִּתְלַת מִילִין דִּינָא דְגֵיהֵנָּם וְכו'. וְתָא חֲזֵי בְּכֻלְּהוּ שְׁאָר זִמְנִין וְחַגִּין בָעֵי בַר נַשׁ לֶחֱדֵי וּלְמֶחֱדֵי לְמִסְכְּנֵי. וְאִי הוּא חָדֵי בִּלְחוֹדוֹי וְלָא יָהִיב לְמִסְכְּנֵי עוֹנְשֵׁיהּ סַגִּי דְהָא בִּלְחוֹדוֹי חָדֵי וְלָא יָהִיב חֲדוּ לְאָחֲרָא. עֲלֵיהּ כְּתִיב וְזֵירִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. וְאִי אִיהוּ בְּשַׁבַּתָּא חָדֵי אַף עַל גַּב דְּלָא יְהִיב לְאָחֳרָא לָא יַהֲבִין עֲלֵיהּ עוֹנָשָׁא כִּשְׁאַר זִמְנִין וְחַגִּין דִּכְתִיב פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם קָאָמַר וְלָא פֶרֶשׁ שַׁבַּתְּכֶם. וּכְתִיב חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי. וְאִילוּ שַׁבָּת לָא קָאָמַר וּבְגִינֵי כָּךְ כְּתִיב בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

תרגום הזוהראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאָבִיו, אֵלּוּ הַסְּעֻדּוֹת אֵיךְ מִתְתַּקְּנוֹת. אָמַר לוֹ, לֵיל שַׁבָּת, כָּתוּב, וְהִרְכַּבְתִּיךְ עַל בָּמָתֵי אָרֶץ, בּוֹ בַּלַּיְלָה מִתְבָּרֶכֶת הַמַּטְרוּנִיתָא, וְכָל שְׂדֵה הַתַּפּוּחִים, וּמִתְבָּרֵךְ שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם, וּנְשָׁמָה נִתּוֹסֶפֶת לָאָדָם, וְלַיְלָה הַהוּא שִׂמְחַת הַמַּטְרוּנִיתָא הוּא, וְצָרִיךְ הָאָדָם לִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָה וְלֶאֱכוֹל הַסְּעֻדָּה שֶׁל הַמַּטְרוּנִיתָא. בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּסְּעֻדָּה הַשְּׁנִיָּה, כָּתוּב, אָז תִּתְעַנַּג עַל ה', עַל ה' וַדַּאי, כִּי בַּשָּׁעָה הַהִיא מִתְגַלֶּה עַתִּיקָא קַדִּישָׁא, וְכָל הָעוֹלָמוֹת הֵם בְּשִׂמְחָה, וְהַשְּׁלֵמוּת וְהַשִּׂמְחָה שֶׁל עַתִּיקָא אָנוּ עוֹשִׂים. וְהַסְּעֻדָּה שֶׁלּוֹ הִיא, וַדַּאי. בַּסְּעֻדָּה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל שַׁבָּת, כָּתוּב, וְהַאֲכַלְתִּיךְ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךְ. זוֹ הִיא הַסְּעֻדָּה שֶׁל זְעֵיר אַנְפִּין שֶׁהוּא בִּשְׁלֵמוּת, וְכָל שֵׁשֶׁת הַיָּמִים מִשְּׁלֵמוּת הַהִיא מִתְבָּרְכִים, וְצָרִיךְ הָאָדָם לִשְׂמֹחַ בִּסְעֻדָּתוֹ, וּלְהַשְׁלִים אֵלּוּ הַסְּעֻדּוֹת, שֶׁהֵם סְעֻדּוֹת הָאֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה שֶׁל זֶרַע הַקָּדוֹשׁ דְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁל הָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה, כִּי שֶׁלָּהֶם הוּא וְלֹא שֶׁל עַמִּים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בֹּא וּרְאֵה, בַּסְּעֻדּוֹת הָאֵלּוּ נִכָּרִים יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֵם מֵהֵיכָל הַמֶּלֶךְ, שֶׁהֵם בְּנֵי הָאֱמוּנָה. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם סְעֻדָּה אַחַת מֵהֶם, מַרְאֶה פְּגָם לְמַעְלָה, וּמַרְאֶה עַצְמוֹ, שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן, שֶׁאֵינוֹ מִבְּנֵי הֵיכָל הַמֶּלֶךְ, שֶׁאֵינוֹ מִזֶּרַע קָדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְנוֹתְנִים עָלָיו כֹּבֶד שֶׁל שָׁלֹשׁ דְּבָרִים, דִּין גֵּיהִנֹּם. וּבֹא וּרְאֵה, בְּכָל שְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׂמֹחַ וּלְשַׂמֵּחַ אֶת הֶעָנִי. וְאִם הוּא שָׂמֵחַ בִּלְבַדּוֹ, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לַעָנִי, עָנְשׁוֹ גָּדוֹל, כִּי שָׂמֵחַ בִּלְבַדּוֹ אֵינוֹ נוֹתֵן שִׂמְחָה לְאַחֵר. עָלָיו כָּתוּב, וְזֵרִיתִי פֶּרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם. וְאִם הוּא שָׂמֵחַ בַּשַּׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לְאַחֵר, אֵין נוֹתְנִים עָלָיו עֹנֶשׁ כִּשְׁאָר הַזְּמַנִּים וְהַחַגִּים, שֶׁכָּתוּב, פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם. פֶּרֶשׁ חֲגֵיכֶם אוֹמֵר וְלֹא פֶּרֶשׁ שַׁבַּתְּכֶם. וְכָתוּב, חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי. וְאִלּוּ שַׁבָּת אֵינוֹ אוֹמֵר. וּמִשּׁוּם זֶה כָּתוּב, בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע א׳: ה׳-ז׳

א. הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ בַּיּוֹם מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ וּבַלַּיְלָה מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ:

ב. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּיּוֹם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ וּבְרָכָה שְׁנִיָּה אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ וְשֶׁלְּאַחֲרֶיהָ אֱמֶת וְיַצִיב. וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בַּלַּיְלָה מַעֲרִיב עֲרָבִים. שְׁנִיָּה לָה אַהֲבַת עוֹלָם בֵּית יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ אָהָבְתָּ. וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה שְׁנִיָּה לָהּ הַשְׁכִּיבֵנוּ:

ג. בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה פּוֹתֵחַ בָּה בְּבָרוּךְ וְחוֹתֵם בָּה בְּבָּרוּךְ וּשְׁאָר בִּרְכוֹתֶיהָ חוֹתֵם בְּכָל אַחַת מֵהֶן בְּבָרוּךְ וְאֵין לָהֶם פְּתִיחָה בְּבָרוּךְ:

מוסר

מלוקט

הַמִּסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים לֵיהָנוֹת מֵהֶן רָעָתוֹ רַבָּה וְהִיא עֲבֵירָה גוּפָהּ דִּכְתִיב (במדבר ט''ו) וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זוֹנִים אַחֲרֵיהֶם וַעֲבֵירָה הִיא בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר עָלֶיהָ בְּגִלְגּוּל בָּעוֹף הַנִּקְרָא רָאָה שֶׁהוּא מְזַנֶה בָּרְאִיָה וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. כִּי בֶּעָוֹן זֶה אַתֶּם זוֹנִים בְּגִלְגּוּל בִּרְאִיָּה אַחֲרֵיהֶם שֶׁל עֵינֵיכֶם הַמִּסְתַּכְּלִים עַתָּה. וְהַמִּסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים כָּתַב גָּדוֹל הַמּוֹרִים. שֶׁנִּקְרָא מוּמָר לְדָבָר אֶחָד. וְכָל אוֹתָן צוּרוֹת שֶׁנֶּהֱנֶה בִּרְאִיָּיתָם הַמַּלְאַךְ הַמָּוֶת מְבִיאָן בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ וּמִתְלוֹצֵץ בּוֹ. מִלְּבַד שֶׁמְּטַמֵּא נַפְשׁוֹ וּמִזֶּה יָבֹא לְהַשְׁחָתָה. וְגַם כְּשֶׁמּוֹלִיד יֶלֶד יָבֹא לַחֲשׁוֹב בְּאוֹתָן צוּרוֹת וְזֶהוּ סְגוּלָה לִהְיוֹת נֶחְשַׁב נוֹאֵף בְּאִשְׁתּוֹ וְיֵצְאוּ מִזֶּה יְלָדִים אֲשֶׁר ה''ן בָּהֶם כָּל מוּם פָּרִיצֵי הַדּוֹר הוֹלְכִים אַחֲרֵי עֵינֵיהֶם כְּמוֹהוּ כָּמוֹהֶם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נוֹהֲגִים בְּאֵימָה וְיִרְאַת ה' עַל פְּנֵיהֶם וַה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיִתְבָּרְכוּ בְּזֶרַע קדֶשׁ לְמִינֵיהֶם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם:

תורה שמות י״ח: י״א-ט״ו