חק לישראל - פרשת יתרו יום רביעי

רש״יוְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה. בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ:
אַנְשֵׁי חַ֜יִל. עֲשִׁירִים, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַחֲנִיף וּלְהַכִּיר פָּנִים (שם):
אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת. אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַבְטָחָה, שֶׁהֵם כְּדַאי לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁעַל יְדֵי כֵן יִהְיוּ דִבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִין:
שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע. שֶׁשּׂוֹנְאִין אֶת מָמוֹנָם בַּדִּין, כְּהַהִיא דְּאָמְרִינָן: כָּל דַיָּנָא דְּמַפְּקִין מָמוֹנָא מִינֵּיהּ בְּדִינָא לָאו דַּיָּנָא הוּא (בבא בתרא נ"ח):
שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙. הֵם הָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׂרִים לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף:
שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת. שֵׁשׁ אֲלָפִים הָיוּ:
שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים. י"ב אֶלֶף:

נביאים ישעיהו ז׳: ג׳-ח׳

רש״יוּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ. שְׁאֵרִית מְעַט שֶׁיָּשׁוּבוּ אֵלַי עַל יָדְךָ, וְהֵם כְּבָנֶךָ:
אֶל קְצֵ֗ה תְּעָלַת֙. שָׁם תִּמְצָאֵהוּ. תְּעָלַת – פושי״ר בלע״ז:
בְּרֵכָה. כְּעֵין מִקְוֵה מַיִם שֶׁעוֹשִׂים לְדָגִים:
הָעֶלְיוֹנָ֔ה. בְּמוֹרַד הָהָר, וְיֵשׁ בְּרֵכָה אַחֶרֶת לְמַטָּה הֵימֶנָּה בְּתַחְתִּיתוֹ:
שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס. שָׂדֶה שֶׁהַכּוֹבְסִים שׁוֹטְחִים שָׁם בְּגָדִים לְנַגְּבָם, כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סנהדרין קד א): נִכְנַע אָחָז לִפְנֵי יְשַׁעְיָהוּ וְשָׂם עַל רֹאשׁוֹ אוֹכְלָא דְּקַצָּרֵי, כָּפָה עָלָיו כְּלִי, פֵּירוּשׁ כְּלִי מְנֻקָּב שֶׁל כּוֹבְסִים שֶׁמְּזַלְּפִין בּוֹ מַיִם עַל הַבְּגָדִים:
וְנַבְקִיעֶנָּה אֵלֵינוּ. נְשַׁוֶּה אוֹתָהּ עִמָּנוּ כְּבִקְעָה זוֹ שֶׁהִיא שָׁוָה; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּנְשַׁוִּינוּן עִמָּנָא״, שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִין עִם עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים בְּמֶלֶךְ אֶחָד:
וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין בְּדַמֶּשֶׂק יִהְיֶה רֹאשׁ, וְלֹא בִּירוּשָׁלַיִם, וְגַם פֶּקַח וַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים בְּעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁנִּגְזַר בִּימֵי עָמוֹס ״וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ״ (עמוס ז: יא):

רש״יכִּ֣י רֹ֤אשׁ אֲרָם֙. הִיא דַּמֶּשֶׂק, וְאֵין לִירוּשָׁלַיִם עִמָּהֶם כְּלוּם:
יֵחַ֥ת אֶפְרַ֖יִם. תְּרוֹצַץ אֶפְרַיִם מֵעָם, שֶׁיַּגְלֵם סַנְחֵרִיב עִם מַלְכָּם הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה. צֵא וַחֲשׁוֹב מִנְּבוּאַת עָמוֹס עַד שֶׁגָּלוּ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים, וְתִמְצָאֵם שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים: נְבוּאַת עָמוֹס הָיְתָה שְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי שֶׁנִּתְנַגַּע עֻזִּיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס א: א) ״שְׁנָתַיִם לִפְנֵי הָרַעַשׁ״, וְעֻזִּיָּה נִתְנַגַּע עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע, וְשֵׁשׁ עֶשְׁרֵה שֶׁל יוֹתָם, וְשֵׁשׁ עֶשְׁרֵה שֶׁל אָחָז, וְשֵׁשׁ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יח: י-יא) ״וַיִּלְכְּדֻהָ בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּהוּ הִיא שְׁנַת תֵּשַׁע לְהוֹשֵׁעַ וַיִּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה״, הֲרֵי שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ. וּמִנַּיִן שֶׁיְּמֵי חֲלוּטוֹ שֶׁל עֻזִּיָּהוּ עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים? שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב טו: א) ״בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע לְיָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ עֻזִּיָּה בֶן אֲמַצְיָה עַל יְהוּדָה״. אֶפְשָׁר לוֹמַר? וַהֲלֹא עֻזִּיָּה וְיָרָבְעָם מָלְכוּ כְּאַחַת, לְפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁתִּמְצָא בְּסֵפֶר מְלָכִים! אֶלָּא שֶׁמָּלַךְ מַלְכוּת מְנֻגַּעַת בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע לְמָלְכוֹ נִתְנַגַּע, וְהוּא מָלַךְ חֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. וְאִי אֶפְשָׁר לִמְנוֹת בְּעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁאָמַר יְשַׁעְיָה נְבוּאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי בִּימֵי אָחָז אֲמָרָהּ, וְהֵם גָּלוּ בִּשְׁנַת שֵׁשׁ לְחִזְקִיָּהוּ. וְכָךְ מְפֹרָשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כח), שֶׁמָּנָה הַכָּתוּב לִנְבוּאָתוֹ שֶׁל עָמוֹס:

כתובים משלי ט״ו: כ״ה-ל׳

משנה משנה בבא מציעא ז׳

א. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר לָהֶם לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְשֶׁלֹּא לְהַעֲרִיב, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכוֹפָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן, יָזוּן. לְסַפֵּק בִּמְתִיקָה, יְסַפֵּק. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ, צֵא שְׂכֹר לָנוּ פוֹעֲלִים. הָלַךְ וּפָסַק לָהֶם מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ, בְּנִי, אֲפִלּוּ אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה בִשְׁעָתוֹ, לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶן, שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם עָלַי אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבַד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:

ברטנורההַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים. אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכוֹפָן. וְאַף עַל גַּב דִּטְפָא לְהוּ אַאַגְרַיְהוּ מִשְּׁאָר פּוֹעֲלִים, לֹא מָצֵי אָמַר לְהוּ הַאי דִּטְפַאי לְכוּ אַאַגְרַיְכוּ אַדַּעְתָּא דִּמְקַדְּמִיתוּ וּמְחַשְּׁכִיתוּ בַּהֲדַאי, דְּאָמְרֵי לֵיהּ הַאי דִּטְפַאת לָן אַדַּעְתָּא דְּעָבְדִינַן לָךְ עוּבַדְתָּא שַׁפִּירְתָּא:
בִּמְתִיקָה. לִפְתָּן:
הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. הַכֹּל לַאֲתוֹיֵי דוּכְתֵּי דִּנְהִיגֵי פוֹעֲלִים לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי בְּצַפְרָא בְּבֵיתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת קֹדֶם שֶׁיֵּצְאוּ לִמְלַאכְתָּם, דְּאִי אָמַר לְהוּ בַּעַל הַבַּיִת קַדִּימוּ לַעֲבִידְתַּיְכוּ בַּשָּׂדֶה וְאָבִיא לָכֶם מַאֲכַלְכֶם שָׁם, אָמְרֵי לֵיהּ, לֹא, אֶלָּא עַתָּה נֹאכַל בַּבַּיִת קֹדֶם שֶׁנֵּצֵא הַשָּׂדֶה, כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא. בַּגְּמָרָא מְפֹרָשׁ דַּחֲסוּרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי, וְאִם פָּסַק לָהֶם מְזוֹנוֹת, מְזוֹנוֹת רִבָּה לָהֶם, כְּלוֹמַר, כֵּיוָן דְּלֹא הֲוָה צָרִיךְ לְאַתְנוּיֵי שֶׁהֲרֵי מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה הָיוּ אוֹכְלִים, וְאַתְנֵי בַּהֲדַיְהוּ לִתֵּן לָהֶם מְזוֹנוֹת, מְזוֹנֵי יְתֵרֵי קָאָמַר, וּמַעֲשֶׂה נַמִּי בְּרַבִּי יוֹחָנָן וְכוּ':
בִּשְׁעָתוֹ. בְּעֵת מַלְכוּתוֹ. דְּמֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט הֲוָה:
שֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. וּסְעוּדָתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם גְּדוֹלָה מִשֶּׁל שְׁלֹמֹה, דְּאִלּוּ אַבְרָהָם שְׁלֹשָׁה פָרִים לִשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, וּבִסְעוּדַת שְׁלֹמֹה יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כְּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם:
עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה. דְּאֵין כָּאן אֶלָּא דְּבָרִים. דְּאִלּוּ מִשֶׁיַּתְחִילוּ לֹא תוּכַל לַחֲזֹר:
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר וְכוּ'. וַהֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

עיקר תוספות יום טוב(א) לְהַשְׁכִּים כוּ'. כְּשֶׁשְּׂכָרָן סְתָמָא וְאָמַר לָהֶם אַחַר שֶׁהִשְׂכִּירָן כְּבָר לְהַשְׁכִּים כוּ'. אֲבָל אִם הִתְנָה מֵעִקָּרָא, הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ. תּוֹסָפוֹת:
(ב) כְּלוֹמַר שֶׁזּוֹ הַמְּלָאכָה הִיא עֲבִידְתָא שַׁפִּירְתָּא. וְאַדַּעְתָּא דְּהָכִי טְפַאת לָן:
(ג) וְאִם אֵין הָאֹכֶל מְזֻמָּן נַמְתִּין בְּבֵיתוֹ וְלֹא נֵצֵא הַשָּׂדֶה לִמְלַאכְתֵּנוּ. תּוֹסָפוֹת:
(ד) דִּכְתִיב [בְּרֵאשִׁית יח] וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וְטוֹב. בֶּן בָּקָר אֶחָד, רַךְ שְׁנַיִם, וָטוֹב שְׁלֹשָׁה. גְּמָרָא. וְנָקַט נַמִּי יִצְחָק וְיַעֲקֹב מִשּׁוּם כִּי בְּיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זֶרַע. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ה) כְּמִנְהַג כוּ'. הַכֹּל לַאֲתוֹיֵי הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל וְאָמַר לֵיהּ כְּאֶחָד וְכִשְׁנַיִם מִבְּנֵי הָעִיר. מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁנּוֹתְנִין לָהֶם כְּמוֹ שֶׁנּוֹתְנִין לְבֵינוֹנִי. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהוְאֵלּוּ. פּוֹעֲלִים:
אוֹכְלִים מִן הַתּוֹרָה. בְּמַה שֶּׁעוֹסְקִין בּוֹ:
גְּמַר מְלָאכָה. כְּשֶׁתּוֹלְשִׁין אוֹתוֹ. דִּכְתִיב (דברים כד) וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן, בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְכֵלָיו שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אַתָּה אוֹכֵל, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁתּוֹלְשִׁין אוֹתוֹ:
וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע. וְאִם מִתְעַסֵּק בְּדָבָר הַתָּלוּשׁ אוֹכֵל בְּאוֹתוֹ דָּבָר עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לְמַעֲשֵׂר, אִם הוּא בַּר מַעֲשֵׂר. אוֹ עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לְחַלָּה, אִם הוּא בַּר חַלָּה. דְּאָמַר קְרָא (שם כה) לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ, וְמִדְּלֹא קָאָמַר לֹא תָדוּשׁ בַּחֲסִימָה, שְׁמַע מִנַּהּ לְאַקּוּשֵׁי חוֹסֵם לְנֶחְסָם וְנֶחְסָם לְחוֹסֵם, מַה נֶּחְסָם שֶׁהוּא שׁוֹר אוֹכֵל בַּתָּלוּשׁ כְּשֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה, כָּךְ חוֹסֵם שֶׁהוּא אָדָם אוֹכֵל בַּתָּלוּשׁ כְּשֶׁעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה, וּמַה חוֹסֵם וְכוּ'‏. וּמַה דַּיִשׁ מְיֻחָד, דָּבָר שֶׁהוּא גִדּוּלֵי קַרְקַע וְלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לְמַעֲשֵׂר וּבִשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה פּוֹעֵל אוֹכֵל בּוֹ, אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא גִדּוּלֵי קַרְקַע וְלֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ לְמַעֲשֵׂר כְּשֶׁהוּא בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה פּוֹעֵל אוֹכֵל בּוֹ. יָצָא הַחוֹלֵב וְהַמְחַבֵּץ וְהַמְגַבֵּן, שֶׁאֵינָן גִּדּוּלֵי קַרְקַע. וְיָצָא הַמַּבְדִּיל הַתְּמָרִים וְהַגְּרוֹגָרוֹת הַמְּחֻבָּרִים יַחַד, שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּם לְמַעֲשֵׂר. וְיָצָא הַמְּנַכֵּשׁ בְּשׁוּמִים וּבִבְצָלִים, שֶׁמֵּסִיר הַקְּטַנִּים שֶׁאֵינָן גְּדֵלִים לְעוֹלָם מִבֵּין הָאֲחֵרִים לְהַרְחִיב מָקוֹם לַגְּדוֹלִים, שֶׁאֵין זוֹ שְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה. שֶׁכָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין פּוֹעֵל אוֹכֵל בָּהֶן:

עיקר תוספות יום טוב(ו) מִן הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם דְּאַיְרֵי מֵעִקָּרָא בְּפוֹעֲלִים שֶׁאוֹכְלִים עַל יְדֵי שֶׁפָּסְקוּ לָהֶם מְזוֹנוֹת אוֹ עַל יְדֵי מִנְהַג הַמְּדִינָה, לְהָכִי נָקַט וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה בְּלֹא פְּסַק וּבְלֹא מִנְהָג. תּוֹסָפוֹת:
(ז) כְּלוֹמַר שֶׁנִּגְמַר מְלֶאכֶת בִּשּׁוּלָן, שֶׁאֵינָן צְרִיכִין עוֹד לַקַּרְקַע:
(ח) וּבְפוֹעֵל הַכָּתוּב מְדַבֵּר, נֶאֱמַר כָּאן בִּיאָה וְנֶאֱמָר לְהַלָּן [דְּבָרִים כד] לֹא תָבֹא עָלָיו הַשָּׁמֶשׁ. גְּמָרָא:
(ט) כְּלוֹמַר וְאֵין שְׁעַת גְּמַר מְלַאכְתּוֹ לְמַעֲשֵׂר פוֹטַרְתָּן:
(י) דְּהָא שׁוֹר לָאו דַּוְקָא, דְּכָל מִלֵּי אִיתְנְהוּ בַּחֲסִימָה כִּדְיָלְפִינַן בְּסוֹף פֶּרֶק ה'‏ דְּבָבָא קַמָּא. גְּמָרָא:
(יא) אוֹכֵל בִּמְחֻבָּר. אַף נֶחְסָם אוֹכֵל בִּמְחֻבָּר. גְּמָרָא:
(יב) דְּעִקַּר פְּעֻלָּה מִשּׁוּם תִּקּוּן גְּדוֹלִים הֵם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יג) שֶׁאֵין אוֹכְלִין. אֲפִלּוּ מֵהִלְכוֹת מְדִינָה. גְּמָרָא:

ברטנורהמִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. שֶׁלֹּא יִבָּטֵל מִמְּלַאכְתּוֹ וְיֹאכַל:
אָמְרוּ, פּוֹעֲלִים אוֹכְלִים בַּהֲלִיכָתָן מֵאֻמָּן לְאֻמָּן. כְּשֶׁגָּמְרוּ שׁוּרָה זוֹ וְהוֹלְכִים לְהַתְחִיל בַּחֲבֶרְתָּהּ. וְאַף עַל גַּב דְּהַהִיא שַׁעְתָּא לָאו שְׁעַת מְלָאכָה הִיא, נִיחָא לֵיהּ לְבַעַל הַבַּיִת בְּהָא:
וַחֲמוֹר כְּשֶׁהִיא פוֹרָקֶת. בַּהֲלִיכָתָהּ אוֹכֶלֶת מִמַּשְּׂאוֹי שֶׁעַל גַּבָּהּ עַד שֶׁתְּהֵא פוֹרֶקֶת:

עיקר תוספות יום טוב(טז) בִּתְאֵנִים כוּ'. שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֶרֶם וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים, עֲנָבִים וְלֹא תְאֵנִים. סִפְרִי (וִירוּשַׁלְמִי). וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יז) לֹא כוּ'. וַאֲפִלּוּ שְׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת בִּשְׁנֵיהֶן. טוּר:
(יח) לֹא אָמְרוּ. שֶׁיֹּאכַל אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בַּמְּלָאכָה, וְלֹא שֶׁיֵּשֵׁב לוֹ וְיֹאכַל לוֹמַר הֲרֵי מָנַעְתִּי אֶת עַצְמִי עַד כָּאן וְלֹא נָטַלְתִּי לֶאֱכֹל וְעַכְשָׁיו אֵשֵׁב לִי וְאוֹכַל:
(יט) דְבַגְּמָרָא מַקְּשׁוּ בָּהּ. כְּשֶׁהִיא פוֹרֶקֶת מֵהֵיכָא אָכְלָה (כָּל מַשָּׂאָהּ פּוֹרְקִין בְּבַת אַחַת וְהוֹלְכִין), אֵימָא עַד שֶׁתְּהֵא פוֹרֶקֶת. וּפֵרְשׁוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּסַלְקָא דַּעְתָּךְ אֲמֵינָא שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת אֶלָּא כְּשֶׁהִיא רוֹאָה בְּפָנֶיהָ כוּ', קָא מַשְׁמַע לָן. וְלֹא קָאֵי אַמִּפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, דְּמִן הַדִּין אוֹכֶלֶת. אֶלָּא מִלְּתָא בְּאַפֵּי נַפְשַׁהּ הִיא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

עיקר תוספות יום טוב(כד) לֹא כוּ'. דְּלֹא אָמְרִינַן שֶׁהָיוּ סְבוּרִים שֶׁפָּדָה אוֹתָם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ. אֶלָּא מִדְּלֹא אִתְנוּ, אַדַּעְתָּא דְּהָכִי נַחְתֵי כְּאִלּוּ קָצַץ כֵּן עִמָּהֶם. נִמּוּקֵי יוֹסֵף:
(כה) אִם לֹא כוּ'. לֹא שֶׁשְּׂכָרָן סְתָם לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה, דְּבִכְהַאי גַוְנָא אַמַּאי פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן, אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁשְּׂכָרָן לִבְצֹר כֶּרֶם וְלֹא הוֹדִיעָן שֶׁהוּא נֶטַע רְבָעִי כוּ'‏ וְהָוֵי כְמִקַּח טָעוּת. הַמַּגִּיד:
(כו) נִתְפָּרְסוּ כוּ'. רֵישָׁא בִּמְחֻבָּר וְסֵיפָא בְּתָלוּשׁ:
(כז) אִם לֹא כוּ'. כְּגוֹן שֶׁאָמַר לָהֶם תְּחִלָּה לִדְרֹס בְּעִגּוּלִין, סְבוּרִין שֶׁזּוֹ הִיא תְּחִלַּת דְּרִיסָתָן וַעֲדַיִן לֹא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן כוּ'. הַמַּגִּיד מִשְׁנֶה:

ברטנורהשׁוֹמְרֵי פֵרוֹת. שׁוֹמְרֵי גִּתּוֹת וַעֲרֵמוֹת וּפֵרוֹת תְּלוּשִׁים. אֲבָל שׁוֹמְרֵי גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, אֵין אוֹכְלִים לֹא מֵהִלְכוֹת מְדִינָה וְלֹא מִן הַתּוֹרָה, דְּשׁוֹמֵר לָאו כְּעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה דָּמֵי:
מֵהִלְכוֹת מְדִינָה. שֶׁכְּבָר נָהֲגוּ כֵן:
נִשְׁבַּע עַל הַכֹּל. עַל כָּל הַמְּאֹרָעוֹת הַכְּתוּבוֹת בִּשְׁאָר שׁוֹמְרִים לְחִיּוּב, נִשְׁבַּע שֶׁכָּךְ עָלְתָה לוֹ וּפָטוּר:
מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה וְאֳנָסִים:
נוֹשֵׂא שָׂכָר וְכוּ'. וְכֻלְּהוּ נָפְקָא לָן מִקְּרָאֵי פָּרָשַׁת וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְגוֹ'‏ נֶאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר חִנָּם, שֶׁכֵּן פָּטַר בּוֹ גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה. שְׁנִיָּה, כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה, נֶאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר, שֶׁכֵּן חִיֵּב בּוֹ גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה, דִּכְתִיב בָּהּ אִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו, אֵין לִי אֶלָּא גְּנֵבָה, אֲבֵדָה מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר אִם גָּנֹב יִגָּנֵב, מִכָּל מָקוֹם. וְעוֹד, קַל וָחֹמֶר, וּמַה גְּנֵבָה שֶׁקְּרוֹבָה לְאֹנֶס חַיָּב, אֲבֵדָה שֶׁקְּרוֹבָה לִפְשִׁיעָה לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וְשׂוֹכֵר, כֵּיוָן שֶׁאֵין כָּל הֲנָאָה שֶׁלּוֹ דִּינוֹ כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. וְהַשּׁוֹאֵל, מְפֹרָשׁ בְּפָרָשָׁה שְׁלִישִׁית וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם:

עיקר תוספות יום טוב(כח) אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין. וְדִינֵיהֶן שְׁלֹשָׁה. גְּמָרָא. דְּשׂוֹכֵר כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר:
(כט) נִשְׁבָּע. פְּשִׁיעָה לֹא חָשֵׁיב, דִּבְהָא כֻּלְּהוּ חַיָּבִים. תּוֹסָפוֹת:
(ל) הַכֹּל. מַה שֶּׁהֻזְכַּר בַּפָּרָשָׁה. אֲבָל מֵתָה מֵחֲמַת מְלָאכָה לֹא. תּוֹסָפוֹת. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לא) וְאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא מִחַיַּב בִּכְפֵלָא מִשֶּׁטָּעַן טַעֲנַת גַּנָּב וּבָאוּ עֵדִים שֶׁהוּא גְּנָבוֹ כְּדִתְנַן פֶּרֶק ט'‏ דְּבָבָא קַמָּא, וּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה דִּמְחֻיָּב בִּגְנֵבָה לֹא אָתֵי לִידֵי כְּפֵלָא, שֶׁכְּשֶׁטָּעַן שֶׁנִּגְנַב מְחֻיָּב בְּקֶרֶן, אֲפִלּוּ הָכִי קַרְנָא בְּלֹא כְּפֵלָא עֲדִיפָא, דְּהָא שׁוֹאֵל חָמוּר וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן. גְּמָרָא:
(לב) לַאֲפוֹקֵי שׁוֹאֵל דְּמַשְׁכַּחַת לַהּ דְּכָל הֲנָאָה שֶׁלּוֹ, בְּקַיְמָא בָּאֲגַם, דְּלֹא בָּעֵי מְזוֹנֵי, וּבְנָטַר מָתָא דְּלֹא בָּעֵי נְטִירוּתָא, אִי נַמִּי בִּשְׁאִילַת כֵּלִים. גְּמָרָא:

ט. זְאֵב אֶחָד, אֵינוֹ אֹנֶס, שְׁנֵי זְאֵבִים, אֹנֶס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים, אַף זְאֵב אֶחָד אֹנֶס. שְׁנֵי כְלָבִים, אֵינוֹ אֹנֶס. יַדּוּעַ הַבַּבְלִי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ אֹנֶס, מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת, אֹנֶס. הַלִּסְטִים, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן, אֲבָל אִם הוֹלִיכָן לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, אֵינוֹ אֹנֶס:

ברטנורהסִגְּפָהּ. עִנָּה אוֹתָהּ בָּרָעָב אוֹ שֶׁהוֹשִׁיבָהּ בַּקַּיִץ בַּחַמָּה וּבַחֹרֶף בַּצִּנָּה:
עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוּקִין. שֶׁתְּקָפַתּוּ וְעָלְתָה לְרָאשֵׁי הָרִים גְּבוֹהִים:
מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה. וְהַאי לָאו מַתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה הוּא, אֶלָּא שֶׁאוֹמֵר לוֹ אִי אֶפְשִׁי לִהְיוֹת שׁוֹמֵר לְךָ אֶלָּא בְּכָךְ. וְשׁוֹמֵר לֹא נָחִית לַשְּׁמִירָה עַד דְּמָשִׁיךְ לַבְּהֵמָה, וְהַאי כִּי מָשַׁךְ כְּבָר פֵּרֵשׁ עַל מְנָת שֶׁאֵין לוֹ עָלָיו שְׁבוּעָה, וְלֹא שִׁעְבֵּד נַפְשֵׁיהּ לֵירֵד בְּתוֹרַת שׁוֹמְרִין אֶלָּא לְמִקְצָת, וּלְמַה שֶּׁיָּרַד יָרַד:

עיקר תוספות יום טוב(לד) אֵינוֹ כוּ'. תֵּימַהּ דִּפְשִׁיטָא דִּפְשִׁיעָה גְמוּרָה הִיא. וְיֵשׁ לוֹמַר דְּקָא מַשְׁמַע לָן דַּאֲפִלּוּ יֵשׁ לִתְלוֹת וְלוֹמַר שֶׁמֵּתָה גַּם בִּשְׁבִיל דָּבָר אַחֵר, אֲפִלּוּ הָכִי חַיָּב, דְּלֹא הֲוָה לֵיהּ לְסַגְּפָהּ. וְהָרֹא"שׁ כָּתַב וַאֲפִלּוּ לֹא מֵתָה מִיָּד, דְּתָלִינַן שֶׁמִּשֶּׁסִּגְּפָהּ הִתְחִילָה לְהִתְקַלְקֵל. וְכֵן כָּתַב הַמַּגִּיד. וְכָתַב עוֹד, דְּהַאי [אֵינוֹ] אֹנֶס לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין דַּהֲוָה פְּשִׁיעָה לְעִנְיָן שׁוֹמֵר חִנָּם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לה) פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁתְּקָפַתּוּ עַל כָּרְחוֹ וְעָלְתָה, וְלֹא יָכוֹל לְהַחְזִיק בָּהּ, שֶׁחֲזָקָה הָיְתָה מִמֶּנּוּ. וְכָל שֶׁכֵּן דִּנְפִילָה הָיְתָה שֶׁתּוֹקְפַתּוֹ כוּ'. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(לו) הֶעֱלָהּ. אוֹ שֶׁעָלְתָה מֵאֵלֶיהָ וְהוּא יָכוֹל לְמוֹנְעָהּ וְלֹא מְנָעָהּ. הָרַמְבַּ"ם:
(לז) וְנָפְלָה. אַף עַל פִּי שֶׁתְּקָפַתּוּ וְנָפְלָה. הָרַמְבַּ"ם:
(לח) דְּכֻלָּהּ מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא:
(לט) דִּכְדֶרֶךְ שֶׁתִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּלָקוֹחוֹת כָּךְ תִּקְּנוּ מְשִׁיכָה בְּשׁוֹמְרִין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהכָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָטֵל. כֻּלָּהּ מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר הִיא דְּסָבַר הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן תְּנָאוֹ בָּטֵל. וְאֵינָהּ הֲלָכָה. אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁבְּמָמוֹן אֲפִלּוּ שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ קַיָּם:
כָּל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה מִתְּחִלָּה. שֶׁהִקְדִּים מַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו לַעֲשׂוֹת לִתְנַאי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן הֲרֵי מַעֲשֶׂה זֶה שֶׁלְּךָ אִם תַּעֲשֶׂה דָבָר פְּלוֹנִי, דְּלֹא דָּמֵי לִתְנַאי בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִם יַעַבְרוּ וּנְתַתֶּם הַיְנוּ תְּנַאי קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה:
תְּנָאוֹ בָטֵל. וְהָוֵי מַעֲשֶׂה קַיָּם וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִיֵּם בַּעַל הַתְּנַאי אֶת הַתְּנַאי:
וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ בְסוֹפוֹ. וְהָיָה תְנַאי קוֹדֵם לַמַּעֲשֶׂה:
תְּנָאוֹ קַיָּם. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ, הַתְּנַאי בָּטֵל וְהַמַּעֲשֶׂה קַיָּם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּמַפְלִיג בִּדְבָרִים, שֶׁאֵין בְּלִבּוֹ לְשׁוּם תְּנַאי אֶלָּא לְהַקְנִיט בְּעָלְמָא מַרְחִיק וְדוֹחֶה אֶת חֲבֵרוֹ בִּדְבָרִים:

עיקר תוספות יום טוב(מ) וְלֹא מָצֵי לְפָרוֹשֵׁי דְּמַתְנִיתִין בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל מָמוֹן. מִשּׁוּם דְּכָל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה וְכוּ'‏ שָׁמְעִינַן בְּעָלְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר אָמְרָה. גְּמָרָא. וַאֲפִלּוּ הָכִי הָרַמְבַּ"ם מְפָרֵשׁ בְּאֵינוֹ שֶׁל מָמוֹן:
(מא) וּבֵין עָשָׂה מַעֲשֶׂה שֶׁנָּתַן לוֹ קֹדֶם הַתְּנַאי אוֹ לֹא נָתַן לוֹ עַד אַחַר הַתְּנַאי, כָּל שֶׁהִקְדִּים אֲמִירַת הַמַּעֲשֶׂה הֲרֵי זֶה וְכוּ'‏ קֹדֶם הַתְּנַאי, הַתְּנַאי בָּטֵל. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

גמרא בבא מציעא ע״א א: ג׳-ע״א ב: ג׳

תָּנֵי רַב יוֹסֵף (שמות כ''ב) אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ עַמִּי וְנָכְרִי עַמִּי קוֹדֶם עָנִי וְעָשִׁיר עָנִי קוֹדֶם. עֲנִיֶּיךָ וַעֲנִיֵּי עִירָךְ עֲנִיֶּיךָ קוֹדְמִין. עֲנִיֵּי עִירָךְ וַעֲנִיֵּי עִיר אַחֶרֶת עֲנִיֵּי עִירָךְ קוֹדְמִין. אָמַר מָר עַמִּי וְנָכְרִי עַמִּי קוֹדֶם. פְּשִׁיטָא. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר לִי הוּנָא לָא נִצְרְכָא דַאֲפִלּוּ לְנָכְרִי בְּרִבִּית וּלְיִשְׂרָאֵל בְּחִנָם. תַּנְיָא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה סְמִיּוּת עֵינֵיהֶם שֶׁל מַלְוֵי בְּרִבִּית אָדָם קוֹרֵא לַחֲבֵירוֹ רָשָׁע יוֹרֵד עִמּוֹ לְחַיָּיו וְהֵם מְבִיאִים עֵדִים וְלָבְלָר וְקוֹלְמוֹס וּדְיוֹ וְכוֹתְבִים וְחוֹתְמִים פְּלוֹנִי זֶה כָּפַר בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. תַּנְיָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָעוֹת וּמַלְוֶה אוֹתָם שֶׁלֹּא בְרִבִּית עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (תהלים ט''ו) כַּסְפּוֹ לֹא נָתַן בְּנֶשֶׁךְ וְשֹׁחַד עַל נָקִי לֹא לָקָח עוֹשֵׂה אֵלֶּה לֹא יִמּוֹט לְעוֹלָם הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הַמַּלְוֶה בְּרִבִּית נְכָסָיו מִתְמוֹטְטִין וְהָא קָא חֲזֵינָן דְּלָא מוֹזְפֵי בְרִיבִּית וְקָא מִתְמוֹטְטִין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר הַלָּלוּ מִתְמוֹטְטִין וְעוֹלִין וְהַלָּלוּ מִתְמוֹטְטִין וְאֵינָן עוֹלִין. תָּנוּ רַבָּנָן (ויקרא כ''ה) אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית אֲבָל אַתָּה נַעֲשֶׂה לּוֹ עָרֵב. עָרֵב לְמָאן אִילֵימָא עָרֵב לְיִשְׂרָאֵל וְהָתְּנַן אֵלּוּ עוֹבְרִים בְּלֹא תַעֲשֵׂה הַמַּלְוֶה וְהַלּוֶֹה הֶעָרֵב וְהָעֵדִים. אֶלָּא לְנָכְרִי. וְכִיוָן דְּדִינֵיהּ דְּנָכְרִי דְאָזִיל בָּתַר עָרֵב אִיהוּ נִיהוּ דְקָא שָׁקִיל מִינֵיהּ רִבִּיתָא. אָמַר רַב שֵׁשַׁת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל. אִי קִבֵּל עָלָיו לָדוּן בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל רִבִּית נַמֵּי לָא לִשְׁקוֹל. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת שֶׁקִּבֵּל עָלָיו לְזוֹ וְלֹא קִבֵּל עָלָיו לְזוֹ:

רש״יאם כסף תלוה את עמי - עמי ונכרי באין ללוות. עמי קודם:
ענייך ועניי עירך - עניים שהם קרובין וממשפחתך:
ענייך קודמין - דכתיב עמך. הקרובין לך:
עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת - דהנך הוו עמך טפי:
יורד עמו לחייו - רגיל להתקוטט עמו כאילו הכהו וכאילו בא להורגו ואני שמעתי רשאי לירד לתוך אומנותו של חבירו ולמעט מזונותיו של חבירו וקשה בעיני שיתירו חכמים לישראל להנקם ולגמול רעה ועוד דאמרי' בכתובות (דף נ.) עד שתים עשרה שנה מתגלגל אדם עם בנו מכאן ואילך יורד עמו לחייו ומאי יורד לתוך אומנותו איכא הא לייסרו ולכופו לתורה קאמר:
פלוני כפר - שהלוה ישראל ברבית:
מתמוטטים - דוק הכי עושה אלה לא ימוט הא אם נתן בנשך ימוט:
הללו מתמוטטין ועולין והללו וכו' - והכי משמע קרא כל עושה אלה לא ימוט לעולם כלומר ואם ימוט אין מוטתו מוטת עולם אבל הנותן בנשך ימוט לעולם:
אבל אתה נעשה לו ערב - ערבו של לוה כנגד המלוה:
ערב למאן - מי הוא המלוה שאני מותר לעשות לו ערב:
אלו עוברין - משום לא תשימון (שמות כב):
לדון בדיני ישראל - יתבע מן הלוה תחילה וכשלא ימצא אצלו יגבה מן הערב והשתא אין הערב לוה מתחילה הלכך כי פרע לנכרי ההיא שעתא הוא דאוזפיה לחבריה ומאי דמוזיף ליה שקיל מיניה:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץומעירים, איכא דמתני לה להא [יש ששונים, לומדים, את ההלכה הזו] שאמר רב הונא אהא דתני [על זו ששנה] רב יוסף שהביא את הברייתא הבאה, נאמר: "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" (שמות כב, כד), וכך מלמדנו כתוב זה: אם באו ללות אצלך עמי וגוי — עמי קודם, שהרי מקדים בפסוק "את עמי". באו ללוות עני ועשיר — עני קודם. וממה שנאמר "עמך" למדים: ענייך, קרובי משפחתך, ועניי עירך — ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין.
ודנים בדבר: אמר מר [החכם]: אם באו ללוות אצלך עמי וגוי — עמי קודם, פשיטא [פשוט, מובן מאליו] וכיצד יעלה על דעתנו שיקדים גוי לישראל? אמר רב נחמן אמר לי הונא (רב הונא): לא נצרכא [נצרכה] הלכה זו ללמד אלא שאפילו להלוות לגוי ברבית ולישראל בחנם (ללא רווח), אף אז ראוי להקדים ולהלוות לישראל.
ועוד בענין ריבית, תניא [שנויה בברייתא], אמר ר' יוסי: בא וראה סמיות (עיוורון) עיניהם של מלוי ברבית אם אדם קורא לחבירו "רשע" בשוק — הרי האיש נעלב ויורד עמו לחייו ומציק לו בכל דרך על שקרא לו בשם גנאי זה. והם, המלוים בריבית, מביאין עדים ולבלר (סופר) וקולמוס ודיו, וכותבין וחותמין: פלוני זה כפר באלהי ישראל. שהרי עצם שטר הריבית שעשה, כנגד האמור בתורה, הוא כפירה באלוקי ישראל.
תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר: כל מי שיש לו מעות ומלוה אותם שלא ברבית — עליו הכתוב אומר "כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עשה אלה לא ימוט לעולם" (תהלים טו, ה), ומן החיוב נלמד על השלילה: הא [הרי] למדת מכאן שכל המלוה מעותיו לאחרים ברבית נכסיו מתמוטטין. ומקשים: והא קא חזינן דלא מוזפי ברבית וקא [הרי אנו רואים אנשים שאינם מלוים ועם כל זה הם] מתמוטטין! אמר ר' אלעזר: בכל זאת יש הבדל; הללו שאינם מלווים בריבית מתמוטטין ועולין, והללו, המלווים בריבית, מתמוטטין ואינן עולין.
על כתוב זה עצמו תנו רבנן [שנו חכמים]: "אל תקח מאתו נשך ותרבית" — אבל אתה נעשה לו ערב בעסקת ריבית.
ערב למאן [למי]? אילימא [אם תאמר] ערב לישראל, שמלוה בריבית והא תנא [והרי שנה החכם]: אלו עוברין ב"לא תעשה": המלוה הלוה, הערב והעדים!
אמר רב ששת: כאן מדובר שקיבל עליו הגוי לדון בדיני ישראל ולכן יקדים להפרע מן הלווה. ומקשים: אי [אם] קיבל עליו הגוי לדון בדיני ישראל — אם כן רבית נמי [גם כן] לא לשקול [יקח], שהרי בדיני ישראל אסור הדבר! אמר רב ששת: כאן מדובר באופן שקיבל עליו דיני ישראל לזו, לענין סדרי ודרכי הפרעון, ולא קיבל עליו לזו את איסורי התורה.

זוהר ספר הזהר, יתרו כ״ז

כֹּה אָמַר ה' לַסָרִיסִים. מָאן סָרִיסִים אִלֵּין אִינוּן חַבְרַיָּיא דְּמִשְׁתַּדְלֵי בְאוֹרַיְיתָא וּמְסָרְסֵי גַרְמַיְיהוּ כָּל שִׁתָּא יוֹמִין דְּשַׁבַּתָּא וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא וּבְלֵילְיָא דְשַׁבַּתָּא מְזָרְזֵי גַרְמַיְיהוּ בְּזִוּוּגָא דִילְהוֹן מִשּׁוּם דְּיַדְעֵי רָזָא עִלָּאָה בְּשַׁעְתָּא דְמַטְרוֹנִיתָא אִזְדַוְוגַת בְּמַלְכָּא. וְאִינוּן חַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָא מְכַוְּונִין לִבַּיְיהוּ לִמְהֵימְנוּתָא דְמָארֵיהוֹן וּמִתְבָּרְכָאן בְּאִבָּא דְמֵעֵיהוֹן בְּהַהוּא לֵילְיָא וְדָא הוּא דִכְתִיב אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ כְּמָה דְאַתְּ אָמַר וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. וְאִקְרוּן סָרִיסִים וַדַּאי בְּגִין לְחַכָּאָה לְשַׁבַּתָּא לְאַשְׁכָּחָא רַעֲוָא דְמָארֵיהוֹן דִּכְתִיב וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי. מָאי בַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי דָּא זִוּוּגָא דְמַטְרוֹנִיתָא וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי כֹּלָּא חָד בִּבְרִיתִי סְתָם. זַכָּאָה חוּלְקֵיהּ דְּמָאן דְּאִתְקַדַּשׁ בִּקְדוּשָׁה דָא וְיֵדַע רָזָא דָא. תָּא חֲזֵי כְּתִיב שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ וגו' כָּל מְלַאכְתֶּךָ בְּאִינוּן שִׁתָּא יוֹמֵי עֲבִידְתַּיְיהוּ דִבְנֵי נְשָׁא. וּבְגִין הָאי מִלָּה לָא מִזְדַוְּוגֵי חַבְרַיָּיא בַּר בְּזִמְנָא דְלָא יִשְׁתַּכַּח מֵעֲבִידְתַּיְיהוּ דִבְנֵי נְשָׁא אֶלָּא עֲבִידְתֵּיה דְּקב''ה. וּמָאי עֲבִידְתֵּיהּ זִוּוּגָא דְמַטְרוֹנִיתָא לְאַפָּקָא נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין לְעָלְמָא וּבְגִין כָּךְ בְּהָאי לֵילְיָא חַבְרַיָּיא מִתְקַדְּשֵׁי בִקְדוּשָׁה דְמָארֵיהוֹן וּמְכַוְונֵי לִבַּיְיהוּ וְנַפְקֵי בָּנֵי מַעֲלֵי בְּנִין קַדִּישִׁין דְּלָא סָאטָן לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא בְּנִין דְּמַלְכָּא וּמַטְרוֹנִיתָא. וְעַל אִלֵּין כְּתִיב בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. לַה' אֱלֹהֵיכֶם וַדַּאי. בְּגִין דְּאִלֵּין אִקְרוּן בְּנִין דִּילֵיהּ בְּנִין לְמַלְכָּא וּלְמַטְרוֹנִיתָא וְהָא דַעְתַּיְיהוּ דְחַבְרַיָּיא דְּיַדְעִין רָזָא דָא בְדָא מִתְדַבְּקָן. וּבְגִין כָּךְ אִקְרוּן בְּנִין לְקוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא. וְהַנֵּי אִינוּן דְּעָלְמָא מִתְקַיְימָא בְגִינַיְיהוּ. וְכַד סָלִיק עָלְמָא בְדִינָא אִסְתַּכַּל קב''ה בְּאִינוּן בְּנוֹי וּמְרַחֵם עַל עָלְמָא. וְעַל דָּא כְתִיב כֻּלֹה זֶרַע אֱמֶת. זֶרַע אֱמֶת וַדַּאי:

תרגום הזוהרכֹּה אָמַר ה' לַסָּרִיסִים. מִי הֵם סָרִיסִים, אֵלּוּ הֵם הַחֲבֵרִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמְסָרְסִים עַצְמָם כָּל שֵׁשֶׁת יְמֵי הַשַּׁבָּת וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, וּבְלֵיל שַׁבָּת מְזָרְזִים עַצְמָם בַּזִּוּוּג שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדְעִים סוֹד הָעֶלְיוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁהַמַּטְרוּנִיתָא מִתְחַבֶּרֶת בַּמֶּלֶךְ. וְאֵלּוּ הַחֲבֵרִים הַיּוֹדְעִים סוֹד הַזֶּה, מְכַוְּנִים אֶת לִבָּם לֶאֱמוּנַת אֲדוֹנָם, וּמִתְבָּרְכִים בִּפְרִי בִּטְנָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב, אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ, כְּדִכְתִיב, וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. וְנִקְרָאִים וַדַּאי סָרִיסִים, מִשּׁוּם שֶׁמְּחַכִּים עַד הַשַּׁבָּת לִמְצֹא רָצוֹן שֶׁל אֲדוֹנָם, שֶׁכָּתוּב, וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי. מַהוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי. זֶהוּ הַזִּוּוּג שֶׁל מַטְרוּנִיתָא. וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי, הַכֹּל אֶחָד, בִּבְרִיתִי סְתָם, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מִי שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה זוֹ, וְיוֹדֵעַ סוֹד הַזֶּה. בֹּא וּרְאֵה, כָּתוּב, שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבוֹד וְעָשִׂיתָ כָל מְלַאכְתֶּךְ וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקֶיךְ וְגוֹ'. כָּל מְלַאכְתֶּךְ, שֶׁבְּאֵלּוּ שִׁשָּׁה יָמִים מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם, וּבִשְׁבִיל דָּבָר זֶה אֵינָם מִזְדַוְּגִים הַחֲבֵרִים רַק בַּזְּמָן שֶׁלֹּא נִמְצָא מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל בְּנֵי אָדָם אֶלָּא מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. דְּהַיְנוּ בַּשַּׁבָּת, וּמַהוּ מַעֲשָׂיו, הוּא הַזִּוּוּג עִם מַטְרוּנִיתָא, לְהוֹצִיא נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת לְעוֹלָם. וּמִשּׁוּם זֶה בַּלַּיְלָה הַזֶּה, הַחֲבֵרִים מִתְקַדְּשִׁים בִּקְדֻשַּׁת אֲדוֹנָם, וּמְכַוְּנִים לִבָּם, וְיוֹצְאִים בָּנִים טוֹבִים בָּנִים קְדוֹשִׁים שֶׁאֵינָם סָרִים יָמִין וּשְׂמֹאל, בָּנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ וְהַמַּטְרוּנִיתָא. וְעַל אֵלּוּ כָּתוּב, בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם. לה' אֱלֹקֵיכֶם וַדַּאי, מִשּׁוּם שֶׁאֵלּוּ נִקְרָאִים בָּנִים שֶׁלּוֹ, בָּנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ וּמַטְרוּנִיתָא. וַהֲרֵי דַּעַת הַחֲבֵרִים הַיּוֹדְעִים סוֹד הַזֶּה, מִתְדַבְּקִים בָּזֶה, וּמִשּׁוּם זֶה נִקְרָאִים בָּנִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאֵלּוּ הֵם שֶׁהָעוֹלָם מִתְקַיֵּם בִּשְׁבִילָם. וּכְשֶׁהָעוֹלָם עוֹלֶה בַּדִּין, מִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבָנָיו אֵלּוּ, וּמְרַחֵם עַל הָעוֹלָם. וְעַל זֶה כָּתוּב, כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת, זֶרַע אֱמֶת וַדַּאי.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות קריאת שמע א׳: ז׳-ח׳

א. בְּרָכוֹת אֵלּוּ עִם שְׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת הָעֲרוּכוֹת בְּפִי כָל יִשְׂרָאֵל עֶזְרָא הַסוֹפֵר וּבֵית דִּינוֹ תִּקְנוּם וְאֵין אָדָם רַשָּׁאי לִפְחוֹת מֵהֶם וְלֹא לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לַחֲתוֹם בְּבָרוּךְ אֵינוֹ רַשָּׁאי שֶׁלֹּא לַחֲתוֹם וּמָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לַחֲתוֹם אֵינוֹ רַשָּׁאי לַחֲתוֹם. מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא לִפְתּוֹחַ בְּבָרוּךְ אֵינוֹ רַשָּׁאי לִפְתּוֹחַ מָקוֹם שֶׁהִתְקִינוּ לִפְתּוֹחַ אֵינוֹ רַשָּׁאי שֶׁלֹּא לִפְתּוֹחַ כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל הַמְּשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת הֲרֵי זֶה טוֹעֶה וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ כַּמַּטְבֵּעַ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר אֱמֶת וְיַצִיב בְשַׁחֲרִית וֶאֱמֶת וֶאֱמוּנָה בַּעֲרָבִית לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

ב. הִקְדִּים בְּרָכָה שְׁנִיָּה לִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה בֵּין לְפָנֶיהָ בֵּין לְאַחֲרֶיהָ יָצָא לְפִי שֶׁאֵין סֵדֶר בִּבְרָכוֹת. בְּשַׁחֲרִית פָּתַח יוֹצֵא אוֹר וְסִיֵּים מַעֲרִיב עֲרָבִים לֹא יָצָא פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּים בְּיוֹצֵר אוֹר יָצָא וּבָעֶרֶב פָּתַח בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים וְסִיֵּים בְּיוֹצֵר אוֹר לֹא יָצָא פָּתַח בְּיוֹצֵר אוֹר וְסִיֵּים בְּמַעֲרִיב עֲרָבִים יָצָא שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הוֹלְכוֹת אַחַר חֲתִימָתָן:

מוסר

מלוקט

תְּנַן אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ קַל וָחֹמֶר עִם אֵשֶׁת חֲבֵירוֹ מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים כָּל הַמַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם. הוֹי פְּתָאִים וּסְכָלִים אֲשֶׁר קוֹרִין אוֹ שׁוֹמְעִים הַמִּשְׁנָה הַזּוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאֵינָם שָׂמִים עַל לֵב וּבְיוֹתֵר שֶׁהִזְהִירוּ חֲכָמִים הֵם נְסוֹגִים אָחוֹר. הֲרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים אוֹמְרִים שֶׁגּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ שֶׁהַסִּטְרָא אַחֲרָא הַנִקְרֵאת רָעָה נִדְבֶּקֶת בּוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה בָּטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה אֲשֶׁר בִּטּוּל תּוֹרָה חָמוּר מֵעֲבוֹדָה זָרָה גִּלּוּי עֲרָיוֹת שְׁפִיכוּת דָּמִים. וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם. דִּקְדְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַקְּדוֹשִׁים לוֹמַר וְסוֹפוֹ כִּי בְּעֵת פְּטִירָתוֹ יֵלֵךְ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי בְּיַד מַלְאֲכֵי חַבָּלָה אַכְזָרִים וְלֹא יִתְּנוּ לוֹ מְנוּחָה כְּלָל וְאַחַר כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים יוֹלִיכוּהוּ לָקַחַת יְרוּשָׁתוֹ שֶׁיִּירַשׁ בְּגֵיהִנָּם חֵלֶק חֲבֵירוֹ וּבֶאֱמֶת יִשְׁתּוֹמֵם הָאָדָם עַד כַּמָּה גָבְרָה עִוָּרוֹן עֵינֵי הַפְּתָאִים שֶׁמַּעֲלִימִים עַיִן מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים וְאִם תִּשְׁאֲלֵם אִם מַאֲמִינִים בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יָשִׁיבוּ דְוַדַּאי הֵם מַאֲמִינִים. אֲבָל מַעֲשֵׂיהֶם לְהֶפֶךְ אוֹ שֶׁבְּעַזוּתָם אֵינָם חָשִׁים לְכָל הָעוֹנְשִׁים רַחֲמָנָא לִיצְלָן:

תורה שמות י״ח: ט״ז-כ״א