חק לישראל - פרשת בחוקותי יום שני

רש״יוּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם. אֶפְנֶה מִכָּל עֲסָקַי לְשַׁלֵּם שְׂכַרְכֶם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׂכַר פּוֹעֲלִים וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּתֹ"כֹּ:
וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם. בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה:
וְהִרְבֵּיתִ֖י אֶתְכֶ֑ם. בְּקוֹמָה זְקוּפָה (ספרא):
וַהֲקִימֹתִ֥י אֶת בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם. בְּרִית חֲדָשָׁה, לֹא כַבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהֵפַרְתֶּם אוֹתָהּ אֶלָּא בְּרִית חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא תּוּפַר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ל"א) "וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא כַבְּרִית וְגוֹ'" (ספרא):

נביאים ירמיהו י״ז: ד׳-ז׳

רש״יוְשָׁמַטְתָּ֗ה. עַל כָּרְחֲךָ תִּשְׁמַט אַרְצְךָ אֶת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתוֹתֵיכֶם (ויקרא כו: לה), שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם ״וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ״ (ויקרא כה: ב):
וּבְךָ֙. אֶנָּקֵם מֵחֲמַת נַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ רְצוֹנִי לְהַשְׁמִיטָהּ, דָּבָר אַחֵר: וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ – וּבְךָ אֶנָּקֵם מִנַּחֲלָתְךָ, שֶׁאַגְלֶה אוֹתְךָ מִמֶּנָּה:
כִּֽי אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י. יְקַדְתֶּם בִּנְחִירַי:
זְרוֹעוֹ. כְּמוֹ עֶזְרוֹ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״רוּחְצָנֵיהּ״:
וּמִן ה׳ יָסוּר לִבּוֹ. שֶׁהִבְטִיחוֹ: ״וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם״ (ויקרא כה: כא). כָּךְ שָׁמַעְתִּי:

כתובים משלי כ״ט: ט״ו-י״ח

משנה משנה עירובין ט׳

ברטנורהכָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת. וְאַף עַל פִּי שֶׁדִּיּוּרִים חֲלוּקִים לְמַטָּה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם, מִכָּל מָקוֹם הַגַּגּוֹת שֶׁאֵין תַּשְׁמִישָׁן תָּדִיר אֵין בָּהֶן חֲלֻקַּת רְשׁוּת, וְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּגַג זֶה מֻתָּר לְהוֹצִיאָן לָזֶה:
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַג גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ עֲשָׂרָה. דְּאִם חָלוּק מֵהֶן בְּגֹבַהּ עֲשָׂרָה אָסוּר לְטַלְטֵל מִמֶּנּוּ לַגַּגִּין, גְּזֵרָה מִשּׁוּם תֵּל גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, דְּלֹא לֵיתֵי לְכַתֵּף עָלָיו:
כָּל אֶחָד רְשׁוּת לְעַצְמוֹ. וְאִם לֹא עֵרְבוּ דִּיּוּרִים שֶׁלְּמַטָּה אָסוּר לְטַלְטֵל מִזֶּה לָזֶה:
רַבִּי שִׁמְעוֹן. מֵקֵל מִכֻּלָּן וְקָאָמַר, גַּגּוֹת וַחֲצֵרוֹת וְקַרְפֵּיפוֹת שֶׁאֵינָן יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם, הוֹאִיל וְכֻלָּן אֵין תַּשְׁמִישָׁן מְיֻחָד וְתָדִיר, רְשׁוּת אַחַת הֵן וּמְטַלְטְלִין מִזֶּה לָזֶה בְּלֹא עֵרוּב, וַאֲפִלּוּ הָיוּ הַגַּגּוֹת גְּבוֹהוֹת יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה אוֹ נְמוּכוֹת יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה, דְּלֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם כְּלֵי הַבַּיִת:
לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן. כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּאַחַת מֵהֶן, מוֹצִיאִים אוֹתָן מִזֶּה לָזֶה:
אֲבָל לֹא לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְתוֹךְ הַבָּיִת. וֶהֱבִיאָן לֶחָצֵר עַל יְדֵי שֶׁעֵרְבוּ בְּנֵי הֶחָצֵר, אָסוּר לְהוֹצִיאָן מֵחָצֵר זוֹ לְחָצֵר אַחֶרֶת אִם לֹא עֵרְבוּ שְׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת יַחַד. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:

עיקר תוספות יום טוב(א) דַּהֲוֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּדְפֵּרֵשׁ רֵישׁ פֶּרֶק י"א דְּשַׁבָּת:
(ב) גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ נָמוֹךְ. אַף עַל גַּב דְּהַיְנוּ הָךְ, דְּאִם הָאֶחָד גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה בְּהֶכְרֵחַ הַשֵּׁנִי נָמוּךְ מִמֶּנּוּ עֲשָׂרָה, נָקַט הָכִי מִשּׁוּם דְּלִפְעָמִים אֵין בַּיִת אֶחָד גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, אֶלָּא שֶׁהָאֶחָד נִבְנָה בָּעֵמֶק שֶׁהַקַּרְקַע נָמוּךְ, וְאָז לֹא שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁזֶּה גָּבוֹהַּ אֶלָּא שֶׁזֶּה נָמוּךְ:
(ג) וּבְלֹא הֻקַּף לְדִירָה, וּכְרַבִּי עֲקִיבָא בְּפֶרֶק ב'‏ מִשְׁנָה ה'‏ דַּהֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. וְאִי הֻקַּף לְדִירָה אֲפִלּוּ בְּיָתֵר נַמִּי, טוּר. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(ד) וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכָּנֵס בִּכְלִי זֶה לְבַיִת מִן הַבָּתִּים, אֶלָּא אִם כֵּן עֵרְבוּ. הָרַמְבַּ"ם:
(ה) וְאַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא שְׁכִיחָא מָאנֵי דְּבָתִּים בֶּחָצֵר, אֲפִלּוּ הָכִי כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ לְתוֹכָן שָׁרֵי לְטַלְטוֹלֵי, וְלֹא גָּזְרִינַן דִּלְמָא אָתֵי לַאֲפוֹקֵי מָאנֵי דְּבָתִּים לֶחָצֵר:

ב. גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן, הַגָּדוֹל מֻתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה, גְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת, וּקְטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה. חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְתוֹכָהּ, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּכַרְמְלִית:

ברטנורההַגָּדוֹל מֻתָּר. לְהוֹצִיא לוֹ כְּלֵי בַּיִת שֶׁלְּמַטָּה, וְאֵין בְּנֵי הַקָּטָן אוֹסְרִין עָלָיו. דִּלְגַבֵּי גָּדוֹל הַךְ פִּרְצָה פִּתְחָא הִיא וְשָׁרֵי בְּאוֹתָן גִּפּוּפִים הָעוֹדְפִים מְעַט מִכָּאן וּמְעַט מִכָּאן כְּמַעֲקֶה שֶׁסְּבִיב הַגַּגּוֹת, וַחֲשִׁיבָא סְתִימָה, וּכְגוֹן שֶׁאֵין הַפִּרְצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. אֲבָל קָטָן אָסוּר לְהוֹצִיא לוֹ כְּלֵי הַבַּיִת, דִּבְנֵי גָּדוֹל אָסְרֵי עֲלֵיהּ, שֶׁהֲרֵי נִפְרָץ לוֹ בִּמְלֹאוֹ:
הַגְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת. בִּשְׁבִיל הַגִּפּוּפִין שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לָהּ מִכָּאן וּמִכָּאן הָוֵי הַךְ פִּרְצָה כְּפֶתַח:
וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה. שֶׁהֲרֵי נִפְרְצָה בִּמְלֹאָהּ. וְדַוְקָא כְּשֶׁנִּפְרְצָה קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אֲבָל אִם נִפְרְצָה בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ הַקְּטַנָּה מֻתֶּרֶת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֻתְּרָה לְמִקְצָת שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁנִּפְרְצָה הֻתְּרָה לְכֻלָּהּ שַׁבָּת:
חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. שֶׁנָּפַל הַכֹּתֶל הַפּוֹנֶה לִרְשׁוּת הָרַבִּים בִּמְלֹאוֹ אוֹ בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר:
חַיָּב. דְּכִרְשׁוּת הָרַבִּים הִיא:
פָּטוּר. אֲבָל אָסוּר, דְּלָאו רְשׁוּת הָרַבִּים הִיא אֶלָּא כַּרְמְלִית. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:

עיקר תוספות יום טוב(ו) גַּג גָּדוֹל. פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ"ם כְּשֶׁיֵּשׁ כֹּתֶל מַקִּיף בַּגַּגּוֹת, וְכֵן נִרְאֶה מִדִּבְרֵי הָרַ"ב (אֶלָּא שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ בְּהֶדְיָא לְפִי שֶׁאֵין צָרִיךְ כְּתָלִים מַמָּשׁ אֶלָּא כְּשֶׁאֵין הַגַּגִּין בּוֹלְטוֹת מֵהַמְּחִצּוֹת אָמְרִינַן גּוּד אַסִּיק), וְכִדְרַב בַּגְּמָרָא. וּמְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא דִּלְהָכִי תָּנֵי גַּג וְחָצֵר, דְּגַג דּוּמְיָא דְּחָצֵר, מֶה חָצֵר מִנְכְּרָא מְחִצּוֹתֶיהָ, אַף גַּג מִינְכְּרָא מְחִצּוֹתֶיהָ. דְּאִי לֹא, לֹא אָמְרִינַן גּוּד אַסִּיק, וְגָדוֹל נַמִּי אָסוּר:
(ז) דְּאִלּוּ כֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹכָן מֻתָּרִין בִּשְׁתֵּיהֶן כִּדְקָיְמָא לָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן:
(ח) כְּלוֹמַר בִּשְׁבִיל אוֹתָן גִּפּוּפִין שָׁרֵי בְּכָל הַגַּג וּכְלִישָׁנֵיהּ [לְקַמָּן] גַּבֵּי חָצֵר:
(ט) גְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת. אִם עֵרְבָה לְעַצְמָהּ. רַשִׁ"י:
(י) לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. טוּר סִימָן שע"ד:
(יא) מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכָתַב רַשִׁ"י וְהוּא הַדִּין מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְקָשֶׁה דְהֲווּ לֵיהּ לְמֵימַר בְּלִישְׁנֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. וּלְמַסְקָנָא דִּגְמָרָא נִיחָא, דִּבְתוֹכָהּ לְכֻלֵּי עָלְמָא כַּרְמְלִית הוּא. כִּי פְלִיגֵי בִּמְקוֹם מְחִצָּה, דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְקוֹם מְחִצָּה זוֹ צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים הִיא, וְרַבָּנָן סָבְרֵי דְּצִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים לָאו כִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וּמִתּוֹכָהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִתּוֹךְ מְקוֹם מְחִצָּתָהּ קָאָמַר, וּמִשּׁוּם דְּרַבָּנָן נָקְטֵי מִתּוֹכָהּ נָקַט אִיהוּ נַמִּי מִתּוֹכָהּ. וְרַבָּנָן הָכִי קָאָמְרֵי מִי לֹא קָא מוֹדֵית לָן דְּמִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר דְּכַרְמְלִית הִיא, צִדֵּי נַמִּי לֹא שְׁנָא. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָתָם לֹא קָא דָּרְסוּ לַהּ רַבִּים, וְהָכָא דָּרְסוּ לַהּ רַבִּים. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ברטנורהמִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ. מֵרוּחַ אַחַת שֶׁתּוֹפֶסֶת שְׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ, כְּגוֹן שֶׁנִּפְרְצָה בְּקֶרֶן זָוִית, אֲפִלּוּ אֵין בַּפִּרְצָה עֶשֶׂר אַמּוֹת, הָכָא בְּקֶרֶן זָוִית לֹא חָשֵׁיב כְּפֶתַח, דְּפִתְחָא בְּקֶרֶן זָוִית לֹא עָבְדֵי אֱינָשֵׁי. וּפִרְצָה בְּיוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אֲפִלּוּ מֵרוּחַ אַחַת אוֹסֶרֶת:
וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו. שֶׁנִּפְרַץ בְּקֶרֶן זָוִית וְנָפַל קְצָת מִכֹּתֶל זֶה וּקְצָת מִכֹּתֶל זֶה, וְאֵין הַתִּקְרָה פְּרוּשָׂה וּמְתוּחָה עַל מְקוֹם הַפִּרְצָה, אֲבָל אִם הַתִּקְרָה פְּרוּשָׂה עַל מְקוֹם הַפִּרְצָה אֵין הַפִּרְצָה אוֹסֶרֶת בַּבַּיִת, דְּאָמְרִינַן פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם:
מֻתָּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת. הוֹאִיל וְהֻתַּר מִקְצָתוֹ:
לֶעָתִיד לָבֹא. לַשַּׁבָּת הַבָּאָה:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם מֻתָּרִין כוּ'. כְּלוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא כָּךְ אֲסוּרִין לְאוֹתָהּ שַׁבָּת. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי, וְלֹא אָמְרִינַן הֻתְּרָה מִקְצָת שַׁבָּת הֻתְּרָה כֻּלָּהּ אֶלָּא לְעִנְיַן עֵרוּב, שֶׁדָּבָר שֶׁהֻתַּר עַל יְדֵי עֵרוּב לְמִקְצָת שַׁבָּת, וְנוֹלַד בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת דָּבָר שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁעַל יָדוֹ יִתְבַּטֵּל הָעֵרוּב, אֵין הָעֵרוּב בָּטֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֻתְּרָה מִקְצָת שַׁבָּת הֻתְּרָה כֻּלָּהּ, אֲבָל מָקוֹם שֶׁהָיוּ בּוֹ מְחִצּוֹת קֹדֶם הַשַּׁבָּת וְנִפְרְצוּ מְחִצּוֹתָיו בְּשַׁבָּת לֹא אָמְרִינַן בֵּיהּ הוֹאִיל וְהֻתְּרָה מִקְצָת שַׁבָּת הֻתְּרָה כֻּלָּהּ:

ברטנורהעַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים. וְהֵם בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, מְטַלְטְלִין תַּחַת הָעֲלִיָּה, דְּפִי תִקְרָה מִכָּאן וּמִכָּאן יוֹרֵד וְסוֹתֵם:
וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפֻלָּשִׁים. וְיֵשׁ לָהֶם מְחִצּוֹת מִלְּמַטָּה בִּשְׁנֵי הַצְּדָדִים:
מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ. הוֹאִיל וְאִיכָּא שְׁתֵּי מְחִצּוֹת, דְּקָסָבַר מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁתֵּי מְחִצּוֹת מִדְּאוֹרַיְתָא הָוֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

עיקר תוספות יום טוב(יד) וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הוֹאִיל וּמְפֻלָּשׁ לֹא אָמְרִינַן פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. וּבְמַתְנִיתִין דִּלְעֵיל הֲוָה מָצֵי לְאוֹקְמַהּ בִּשְׁתֵּי רוּחוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ וּכְרַבָּנָן, כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת דְּנִיחָא לֵיהּ לְאוֹקְמֵיהּ בְּכָל עִנְיָן:
(טו) וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה. כְּלוֹמַר וְעוֹד זוֹ מַתִּיר אַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא פִּי תִּקְרָה. גְּמָרָא. מִכְּלַל הָא כָּל שֶׁכֵּן הַךְ לְעֵיל דְּאִיכָּא נַמִּי פִּי תִּקְרָה, אֶלָּא דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְהָא דִּלְעֵיל דְּקָסָבַר דְּרַבָּנָן יוֹדוּ לוֹ בְּהַהוּא:
(טז) מְעָרְבִין. מִשְׁתַּתְּפִין. הָרִי"כ:

גמרא עירובין ק׳ ב: ז׳-ל׳

אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא אָמַר רַב אָסֵי אָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י''ט) וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. תָּנִי חֲדָא מוּתָּר לֵילֵךְ עַל גַּבֵּי עֲשָׂבִים בְּשַׁבָּת. וְתַנְיָא אִידָךְ אָסוּר לָא קַשְׁיָא הָא בְלַחִים הָא בִיבֵשִׁים. וְאָמַר רָמֵי בַר חָמָא אָמַר רַב אָסֵי אָסוּר לְאָדָם שֶׁיִּכּוֹף אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה שֶׁנֶּאֱמַר וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה הַוְיַין לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהוּגָנִים. אָמַר רַב אִיקָא בַּר חִינְנָא מַאי קְרָאָה (שם) גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי גַּם בְּלֹא דַעַת נֶפֶשׁ לֹא טוֹב זֶה הַכּוֹפֶה אִשְׁתּוֹ לִדְבַר מִצְוָה. אָמַר רִבִּי חִיָּיא מַאי דִּכְתִיב (איוב ל''ה) מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת זוֹ פִּרְדָה שֶׁכּוֹרַעַת וּמַשְׁתֶּנֶת מַיִם וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ זֶה תַרְנְגוֹל שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כַּךְ בּוֹעֵל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אִלְמָלֵא לֹא נִתְּנָה תוֹרָה הָיִינוּ לְמֵדִין צְנִיעוּת מֵחָתוּל. וְגָזֵל מִנְּמָלָה. וַעֲרָיוֹת מִיּוֹנָה. דֶּרֶךְ אֶרֶץ מִתַּרְנְגוֹל שֶׁמְּפַיֵּיס וְאַחַר כַּךְ בּוֹעֵל. וּמַאי מְפַיֵּיס לָהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הָכִי קָאָמַר לָהּ זַבִּינְנָא לִיךְ זִיגָא דְמָטוּ לִיךְ עַד כְּרָעָיִךְ לְבָתַר הָכִי אָמַר לָהּ לִישַׁמִּטְּתֵיהּ לְכַרְבַּלְתֵּיהּ דְהַהוּא תַּרְנְגוֹלָא אִי אִית לֵיהּ וְלָא זַבִּינְנָא לִיךְ:

רש״יואץ ברגלים חוטא - אלמא הלוך נמי חטא קרי ליה והכא איכא חטא שתולש עשבים:
לחים - אסור דהוי תולש יבשין כתלושין דמי:
לדבר מצוה - תשמיש:
ברגלים - לשון תשמיש דכתיב (שופטים ה׳: כ״ז) בין רגליה כרע נפל שכב:
גם בלא דעת - רישא דהאי קרא אץ ברגלים הוא:
נפש לא טוב - לא טובים הבנים הנעשים בלא דעת האשה שהיה בעלה אץ ברגלים:
הבועל ושונה - שמטריחה:
מלפנו - מלמדנו:
מבהמות ארץ - שנתן בהם חכמה להורות לנו:
שמפייס - הולך ופושט כנפיו והוא פיוס כדאמר לקמן שאומר לה לקנות מלבוש. שמגיע לארץ:
צניעות מחתול - שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו:
וגזל מנמלה - דכתיב (משלי ו׳: ח׳) (אגרה) בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה:
ועריות מיונה - שאינו נזקק אלא לבת זוגו:
זיגא - מלבוש שקורין קוט"ה:
לבתר הכי - לאחר בעילה שמנענע וכופף ראשו לה לארץ:
אי אית ליה - במה ליקח:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץא אמר רמי בר אבא אמר רב אסי: אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת, משום שנאמר "גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא" (משלי יט, ב) שפעמים ההליכה עצמה — חטא היא, שהרי יש חשש שיתלוש עשבים תוך כדי הליכה.
ומעירים: תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: מותר לילך על גבי עשבים בשבת, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: אסור. ומתרצים: לא קשיא [קשה] הא [זו] שאסור — בלחים, שהוא תולשם ממקום חיותם ואסור משום קצירה. הא [זו] שמותר — ביבשים, שכאילו כבר נתלשו ממקום חיותם ובהליכתו אינו אלא מסיתם ממקומם.
ב כיון שהוזכר פסק הלכה הנובע מפסוק זה מוסיפים מה שאמר רמי בר חמא אמר רב אסי: אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה (תשמיש), שנאמר "ואץ ברגלים חוטא". ומתפרש בלשון נקייה.
ואמר ר' יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה, הוויין [יהיו] לו בנים שאינן מהוגנין כתוצאה מכך. אמר רב איקא בר חיננא: מאי קראה [מהו המקרא] המרמז על כך — "גם בלא דעת נפש לא טוב" (משלי יט, ב) כלומר, אם הבעילה היתה שלא מדעת האשה, גם נפש הילד לא תהא טובה.
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] "גם בלא דעת נפש לא טוב" — זה הכופה אשתו לדבר מצוה. "ואץ ברגלים חוטא" — זה הבועל ושונה, ומצער בכך את אשתו.
ולגבי ענין משתנת מים אמר ר' חייא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] "מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו" (איוב לה, יא) ומפרשים: "מלפנו מבהמות" — כלומר לומדים אנו דברים טובים מבהמות זו פרידה שכורעת ומשתנת מים, ולמדנו מכאן דרך צניעות. "ומעוף השמים יחכמנו" — זה תרנגול שמפייס את התרנגולת ואחר כך בועל.
וכעין זה אמר ר' יוחנן: אילמלא [גם אם] לא ניתנה תורה, בכל זאת היינו למידין צניעות מחתול שמכסה את צואתו, וגזל מנמלה שאינה לוקחת חיטה מנמלה אחרת, ועריות מיונה שבני הזוג נאמנים זה לזה. ומעירים: דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל,
ומאי [ובמה] מפייס אותה את התרנגולת? אמר רב יהודה אמר רב מתנועותיו לפני הבעילה נראה כאילו הכי קאמר [כך אומר הוא] לה לתרנגולת: זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך [אקנה לך מעיל שיגיע לך עד הרגלים], לבתר הכי [לאחר הבעילה כך] אמר לה: לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך [תשמט כרבלתו של תרנגול זה אם יש לי כסף ולא אקנה לך] אלא שאין בידו כסף לשם כך.

זוהר ספר הזהר, בחקותי ז׳

וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְגוֹמֵר. רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח (תהלים ד') רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ וְגוֹמֵר. רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ הָאי קְרָא אוּקְמוּהָ דְבָעֵי בַר נָשׁ לְאַרְגְזָא יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע וְשַׁפִּיר. אֲבָל בְּשַׁעְתָּא דְרָמַשׁ לֵילְיָא וּבַר נָשׁ שָׁכִיב עַל עַרְסֵיהּ כַּמָּה גַרְדִּינֵי נִמּוּסִין מִתְעָרִין בְּעַלְמָא וְאַזְלִין וְשָׁאטִין וּבְנֵי נָשָׁא בָעָאן לְאִתְרַגְּזָא מִקָּמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וּלְדַחֲלָא מִנֵּיהּ בְּגִין דְּלָא יִשְׁתְּכַח נַפְשֵׁיהּ בְּגַוַּויְיהוּ וְיִשְׁתֵּזִיב מִנַּיְיהוּ. וְיִבְעֵי לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא יַפִּיק מִּנַּיְיהוּ מִלָּה בְּפּוּמֵיהּ בְּגִין דְּלָא יִתְעַר לְהוּ לְגַבֵּיהּ וְלָא יִשְׁתַּכְּחוּן בַּהַדֵיהּ הָדָא הוּא דִכְתִיב אִמְרוּ בִּלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמוּ סֶלָה דְלָא יַפִּיק מִנַּיְיהוּ מִילָה מִפוּמֵיהּ תָּא חֲזֵי בְּשַׁעְתָּא דְאִשְׁתְּכָחוּ יִשְׂרָאֵל זַכָּאִין קָמֵי קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא מַה כְתִיב וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ הָאי לְעֵילָא דְאָתֵי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאִתְחַבְּרָא בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. כְּדֵין וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד מָאי טַעְמָא בְּגִין וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ (דקי''ד ע''א) דָּא חַיָּה דְזִינָא בִישָׁא לְתַתָּא וּמָאי אִיהִי אַגְּרַ''ת בַּת מַחֲלָת הִיא וְכָל סִיעֲתָא דִילָהּ. הָאי בְּלֵילְיָא בִימָמָא בְנֵי נָשָׁא דְאָתוּ מִסִטְרָהָא דָא הָדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כ''ו) וְחֶרֶב לֹא תַעֲבוֹר בְּאַרְצְכֶם. רִבִּי אַבָּא אָמַר הָא אוּקְמוּהָ דַאֲפִילוּ חֶרֶב שֶׁל שָׁלוֹם כְּגוֹן פַּרְעֹה נְכֹה. אֲבָל וְחֶרֶב לֹא תַעֲבוֹר דָּא סִיעֲתָא דִילָהּ וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה דְלָא תִשְׁלוֹט בְּאַרְעָא וַאֲפִילוּ הַעֲבָרָה בְעַלְמָא לֹא תַעֲבוֹר עָלַיְיכוּ וַאֲפִילוּ חֶרֶב דִּשְׁאַר עַמִּין וַאֲפִילוּ בַר נַשׁ מִזְיָינָא לֹא יַעֲבוֹר עָלַיְיכוּ:

תרגום הזוהרוְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְגוֹ': רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח, רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ וְגוֹ'. רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ מִקְרָא זֶה הֶעֱמִידוּהוּ. שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיז יֵצֶר הַטּוֹב עַל יֵצֶר הָרַע, וְיָפֶה הוּא. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁהֱחֶשִׁיךְ הַלַּיְלָה, וְאָדָם שׁוֹכֵב עַל מִטָּתוֹ, כַּמָּה חוֹקְרֵי דִּין, דְּהַיְנוּ מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, מִתְעוֹרְרִים בָּעוֹלָם וְהוֹלְכִים וּמְשׁוֹטְטִים, וּבְנֵי אָדָם צְרִיכִים לְהִתְרַגֵּז מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִירָא מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּמָּצֵא נַפְשׁוֹ בֵּינֵיהֶם, וְיִנָּצֵל מֵהֶם. וְאָדָם צָרִיךְ, שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִלָּה בְּפִיו מֵהֶם, כְּלוֹמָר, שֶׁלֹּא יְדַבֵּר מִמְצִיאוּתָם כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְעוֹרֵר אוֹתָם אֵלָיו, וְלֹא יִמָּצְאוּ עִמוֹ. זֶה שֶׁנֶּאֱמַר, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמוּ סֶלָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁלֹּא יוֹצִיא מִלָּה בְּפִיו מֵהֶם. בֹּא וּרְאֵה בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְצָאִים זַכָּאִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַה כָּתוּב, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ. זֶה הוּא לְמַעְלָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא לְהִתְחַבֵּר עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. אָז, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד. מַהוּ הַטַּעַם. הוּא מִשּׁוּם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, זוֹ הִיא חַיָּה שֶׁל מִין רָע שֶׁלְּמַטָּה, וּמִי הִיא. הִיא אַגְּרַ''ת בַּת מָחֳלַת, שֶׁהִיא קְלִפָּה רָעָה, וְכָל הַחֶבְרָה שֶׁלָּהּ זֶהוּ בַּלַּיְלָה. בַּיּוֹם, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, הֵם בְּנֵי אָדָם הַבָּאִים מִן הַצַד שֶׁלָּהּ, שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עוֹלָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. רַבִּי אַבָּא אָמַר וְכוּ': הֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ, שֶׁאֲפִלּוּ חֶרֶב שֶׁל שָׁלוֹם, לֹא תַּעֲבוֹר בְּאַרְצְכֶם כְּגוֹן פַּרְעֹה נְכֹה, שֶׁרָצָה לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא עֲזָבוֹ יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ (דִּבְרֵי הַיָּמִים ב' ל''ה). אֲבָל הַפֵּרוּשׁ הוּא, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבוֹר, הַיְנוּ הַחֶבְרָה שֶׁלָּהּ, הַבָּאִים מִצַד הַקְּלִפָּה הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה, הַיְנוּ הַקְּלִפָּה בְּעַצְמָהּ לֹא תִּשְׁלוֹט בָּאָרֶץ, וַאֲפִלּוּ הַעֲבָרָה בְּעָלְמָא לֹא תַעֲבֹר עֲלֵיכֶם, וַאֲפִלּוּ חֶרֶב שֶׁל שְׁאָר הָעַמִּים, וַאֲפִלּוּ אָדָם אֶחָד מְזוּיָן, לֹא יַעֲבֹר עֲלֵיכֶם.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ה׳: ד׳-ו׳

א. תִּקּוּן הַגּוּף כֵּיצַד כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בִּתְפִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּין אֶת רַגְלָיו זוֹ בְּצַד זוֹ וְנוֹתֵן עֵינָיו לְמַטָּה כְּאִלּוּ הוּא מַבִּיט לָאָרֶץ וְיִהְיֶה לִבּוֹ פָּנוּי לְמַעְלָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בַּשָּׁמַיִם וּמַנִּיחַ יָדָיו עַל לִבּוֹ כְּפוּתִין. הַיְמָנִית עַל הַשְּׂמָאלִית וְעוֹמֵד כְּעֶבֶד לִפְנֵי רַבּוֹ בְּאֵימָה בְּיִרְאָה וָפַחַד וְלֹא יַנִּיחַ יָדָיו עַל חֲלָצָיו:

ב. תִּקּוּן הַמַּלְבּוּשִׁים כֵּיצַד. מְתַקֵּן מַלְבּוּשָׁיו תְּחִלָּה וּמְצַיֵּין עַצְמוֹ וּמְהַדֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט) הִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַדְרַת קדֶשׁ וְלֹא יַעֲמוֹד בִּתְפִלָּה בַּאֲפוּנְדָתוֹ וְלֹא בְרֹאשׁ מְגוּלֶה וְלֹא בְּרַגְלַיִם מְגוּלוֹת אִם דֶּרֶךְ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא יַעַמְדוּ בִּפְנֵי הַגְדוֹלִים אֶלָּא בְּבָתֵּי הָרַגְּלַיִם. וּבְכָל מָקוֹם לֹא יֶאֱחוֹז תְּפִלִּין בְּיָדוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה בִּזְרוֹעוֹ וְיִתְפַּלֵּל מִפְּנֵי שֶׁלִבּוֹ טָרוּד בָּהֵן. וְלֹא יֶאֱחוֹז כֵּלִים וּמָעוֹת בְּיָדוֹ. אֲבָל מִתְפַּלֵּל הוּא וְלוּלָב בְּיָדוֹ בִּימוֹת הַחַג מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת הַיּוֹם. הָיָה מַשּׂוֹי עַל רֹאשׁוֹ וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה אִם הָיָה פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה קַבִּין מַפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וּמִתְפַּלֵּל. הָיָה בּוֹ אַרְבָּעָה קַבִּין מַנִּיחוֹ עַל גַבֵּי קַרְקַע וְאַחַר כַּךְ יִתְפַּלֵּל. דֶּרֶךְ כָּל הַחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ אֶלָּא כְּשֶׁהֵם עֲטוּפִים:

ג. תִּקּוּן הַמָּקוֹם כֵּיצַד. יַעֲמוֹד בְּמָקוֹם נָמוּךְ וְיַחֲזִיר פָּנָיו לְכוֹתֶל. וְצָרִיךְ לִפְתּוֹחַ חַלּוֹנוֹת אוֹ פְתָחִים כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל כְּנֶגְדָּן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו) וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵיהּ בְּעִלִּתֵיהּ וכו'. וקוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ תָּמִיד וְאֵין מִתְפַּלֵּל בְּחוּרְבָה וְלֹא אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא אִם כֵּן הֶחֱזִיר פָּנָיו לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְאָסוּר לֵישֵׁב בְּצַד הָעוֹמֵד בִּתְפִלָּה אוֹ לַעֲבוֹר לְפָנָיו עַד שֶׁיַּרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת:

מוסר ספר חסידים מ״א-מ״ב

אִלְמָלֵא בּוֹשֶׁת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא הָיָה אָדָם נָקִי מֵעֲבֵירָה תֵּדַע לָךְ שֶׁהֲרֵי לַהֲרוֹג אָדָם בְּגָלוּי מָצוּי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה בְּגָלוּי אֲפִילוּ עִם אִשְׁתּוֹ. כִּי הַכַּעַס מָצוּי לְכָל אָדָם בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים בֵּין זְקֵנִים. וְיֵצֶר הָרָע אֵינוֹ מָצוּי אֶלָּא בְּבַחוּרִים אֲבָל לֹא בִּקְטַנִּים וּזְקֵנִים אוֹ חֲלָשִׁים. וְאוֹתָן הַבַּחוּרִים אֲשֶׁר יִצְרָם תַּקִּיף עֲלֵיהֶם אֵינָם מַנִּיחִים אֶלָּא מִפְּנֵי הַבּוֹשֶׁת לְפִיכָךְ אֵין אָדָם יָכוֹל לְהַחֲזִיק טוֹבָה אִם עָשָׂה טוֹב וְלֹא עָשָׂה חֵטְא כִּי אִם בִּנְעוּרָיו שָׁב מִפְּנֵי הַבּוֹשֶׁת וְשֶׁלֹא יַנִּיחוּ יוֹלְדָיו נִמְצָא גַּם בְּהִתְאַפְּקוֹ מִן הָעֲבֵירָה אֵין לוֹ לְהַחֲזִיק טוֹבָה כִּי נִמְנַע מִפְּנֵי הַבּוֹשֶׁת: הַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ אַרְבָּעָה דְבָרִים. הָאֶחָד שֶׁיִּתְנַחֵם עַל כָּל חֵטְא וְחֵטְא עָוֹן וְאַשְׁמָה. הַשֵּׁנִי שֶׁיַּעֲזוֹב אוֹתָם. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁיִּתְוַדֶּה בְלִבּוֹ. הָרְבִיעִי שֶׁיְקַבֵּל עָלָיו בְּלֵב שָׁלֵם וְיִגְמוֹר בִּלְבָבוֹ שֶׁלֹא יָשׁוּב לַעֲשׂוֹת עוֹד פֶּן יִדְמֶה לְטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ שֶׁאֵין הַתְּשׁוּבָה מוֹעֶלֶת לוֹ עַד שֶׁיַּשְׁלִיךְ הַשֶּׁרֶץ מִיָּדוֹ. וְצָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַחֵטְא שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְּדוֹלָה וַיַעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב. וְכֵן יִתְוַדֶּה אָנָּא ה' חָטָאתִי עָוִיתִי פָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ. וְעָשִׂיתִי כַךְ וְכַךְ וַהֲרֵי נִחַמְתִּי וּבוֹשְׁתִּי מִמַּעֲשַׂי וַאֲנִי מֵעִיד עָלַי יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת שֶׁאֲנִי גוֹמֵר בְּלִבִּי שֶׁלֹּא אָשׁוּב עוֹד לַעֲשׂוֹת. וְכֵן כָּתוּב (איכה ה) הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה (ירמיה לא) כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל יָרֵךְ בּוֹשְׁתִּי וְגַם נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי:

תורה ויקרא כ״ו: ט׳-י״ב