חק לישראל - פרשת קדושים יום שני

רש״יוְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל וגו'. אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְחוּץ לִזְמַנּוֹ, שֶׁהֲרֵי כְבָר נֶאֱמַר וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו וְגוֹ' (ויקרא ז'), תְּנֵהוּ עִנְיָן לְחוּץ לִמְקוֹמוֹ; יָכוֹל יִהְיוּ חַיָּבִין כָּרֵת עַל אֲכִילָתוֹ, תַּ"לֹ וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא, "מִמֶּנּוּ" וְלֹא מֵחֲבֵרוֹ, יָצָא הַנִּשְׁחָט בְּמַחֲשֶׁבֶת חוּץ לִמְקוֹמוֹ (זבחים כ"ח):
פִּגּ֥וּל. מְתֹעָב, כְּמוֹ וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם (ישעיהו ס"ה):
אני ה' אלהיכם. דַּיָּן לִפָּרַע; וְאֵינִי גוֹבֶה מִכֶּם אֶלָּא נְפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר אַל תִּגְזָל דָּל וְגוֹ' כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְגוֹ' (משלי כ"ב):

נביאים יחזקאל כ׳: ח׳-י״א

כתובים משלי כ״ו: כ׳-כ״ג

משנה משנה עירובין ו׳

ברטנורההֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו. לְטַלְטֵל מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר, עַד שֶׁיִּשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ רְשׁוּת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֶּחָצֵר:
לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים. בֵּין לְתַנָּא קַמָּא בֵּין לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דִּירַת עוֹבֵד כּוֹכָבִים לָאו שְׁמָהּ דִּירָה וּבְדִין הוּא שֶׁלֹּא תֶּאֱסֹר, אֶלָּא דְּגָזוּר רַבָּנָן כְּדֵי שֶׁלֹּא יָדוּר יִשְׂרָאֵל עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשָׂיו. תַּנָּא קַמָּא סָבַר אַף עַל גַּב דְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים חֲשִׁיד אַשְּׁפִיכַת דָּמִים וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְהִתְיַחֵד עִמּוֹ, זִמְנִין דְּמִקְרֵי וְדַיָּר יִשְׂרָאֵל עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְאַמוּר רַבָּנָן אֵין עֵרוּב מוֹעִיל בִּמְקוֹם עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֵין בִּטּוּל רְשׁוּת מוֹעִיל בִּמְקוֹם עוֹבֵד כּוֹכָבִים עַד שֶׁיַּשְׂכִּיר, וְהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים לֹא יַשְׂכִּיר, דְּחָיֵשׁ לִכְשָׁפִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יָבֹא יִשְׂרָאֵל לָדוּר עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְלֹא יִלְמֹד מִמַּעֲשָׂיו. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב סָבַר כֵּיוָן דְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים חֲשׁוּד אַשְּׁפִיכַת דָּמִים, תְּרֵי דִּשְׁכִיחֵי דְּדַיְּרֵי גָּזְרוּ בְּהוּ רַבָּנָן, חַד דְּלֹא שְׁכִיחַ דְּדַיָּר, שֶׁאָסוּר לְהִתְיַחֵד עִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, לֹא גָּזְרוּ בֵּיהּ רַבָּנָן. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְשׂוֹכְרִים מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה, וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ עַד שֶׁיִּשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ, יִשְׂרָאֵל יָכוֹל לְבַטֵּל רְשׁוּת וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, וְהוּא שֶׁיֹּאמַר לַחֲבֵרוֹ כְּשֶׁלֹּא עֵרְבוּ רְשׁוּתִי מְבֻטֶּלֶת לְךָ, וְיִהְיֶה הוּא אָסוּר לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר וַחֲבֵרוֹ מֻתָּר, וְאִם יִרְצוּ אַחַר שֶׁהִשְׁלִים חֲבֵרוֹ לְטַלְטֵל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לוֹ יָכוֹל חֲבֵרוֹ לַחֲזֹר וּלְבַטֵּל לוֹ רְשׁוּתוֹ וְיִהְיֶה הוּא מֻתָּר וַחֲבֵרוֹ אָסוּר:

עיקר תוספות יום טוב(א) בָּעֵרוּב. דִּדְבַר תּוֹרָה מֻתָּר לְטַלְטֵל בְּלֹא עֵרוּב, וּשְׁלֹמֹה וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּהוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא מֵחֲצֵרוֹת לִרְחוֹב הַמְּדִינָה וּשְׁוָקֶיהָ כָּךְ מֻתָּר לְהוֹצִיא מִמְּדִינָה לַשָּׂדֶה, וְיַחְשְׁבוּ שֶׁהַשְּׁוָקִים וְהָרְחוֹבוֹת הוֹאִיל וְהֵן רְשׁוּת לַכֹּל הֲרֵי הֵן כַּשָּׂדוֹת, וְיֹאמְרוּ שֶׁחֲצֵרוֹת בִּלְבַד הֵן רְשׁוּת הַיָּחִיד, וִידַמּוּ שֶׁאֵין הוֹצָאָה מְלָאכָה וְשֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, לְפִיכָךְ תִּקֵּן שֶׁכָּל רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁתֵּחָלֵק בְּדִיּוּרִין וְיֹאחַז כָּל אֶחָד וְאֶחָד בָּהּ רְשׁוּת לְעַצְמוֹ וְיִשָּׁאֵר מִמֶּנּוּ מָקוֹם בִּרְשׁוּת כֻּלָּן וְיַד כֻּלָּן שָׁוָה בּוֹ, כְּגוֹן חָצֵר לַבָּתִּים, שֶׁנַּחְשֹׁב אוֹתוֹ הַמָּקוֹם כְּאִלּוּ הִיא רְשׁוּת לָרַבִּים. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָחַז אֶחָד מִן הַשְּׁכֵנִים [וְחִלְּקוֹ] לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא בִּלְבַד רְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִהְיֶה אָסוּר לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת שֶׁחָלַק לְעַצְמוֹ לִרְשׁוּת שֶׁיַּד כֻּלָּן שָׁוָה בּוֹ כוּ'‏ עַד שֶׁיְּעָרְבוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כְּלוֹמַר שֶׁכֻּלָּנוּ מְעֹרָבִים וְאֹכֶל אֶחָד לְכֻלָּנוּ, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ שָׁוִין בַּמָּקוֹם הַזֶּה כָּךְ כֻּלָּנוּ שָׁוִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁאָחַז כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ, וַהֲרֵי כֻּלָּנוּ רְשׁוּת אַחַת. וּבְמַעֲשֶׂה זֶה לֹא יָבֹאוּ לִטְעוֹת וּלְדַמּוֹת שֶׁמֻּתָּר לְהוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים. הָרַמְבַּ"ם פֶּרֶק א'‏ מֵהִלְכוֹת עֵרוּבִין:
(ב) בַּגְּמָרָא, וְטַעֲמָא, לְפִי שֶׁפָּחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה חָשׁוּב לָהֶם מֵחֲמַת קַמְצָנוּתָם:
(ג) שֶׁהַשְּׂכִירוּת כְּבִטּוּל רְשׁוּת הוּא, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא הֶכֵּר, וּלְפִיכָךְ שׂוֹכְרִים אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה. הָרַמְבַּ"ם:

ברטנורהמַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי. מַתְנִיתִין חַסּוֹרֵי מְחַסְרָא וְהָכִי קָתָנֵי, צְדוֹקִי הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים, רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים, וּמַעֲשֶׂה בִּצְדוֹקִי אֶחָד כוּ'‏ וְאָמַר לָנוּ אַבָּא מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. שְׁמַע מִנָּהּ דִּכְיִשְׂרָאֵל הוּא וְיָכוֹל לְבַטֵּל רְשׁוּת. וּמִפְּנֵי שֶׁהַמְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ וְחָזַר וְהוֹצִיא בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד אוֹסֵר כְּדִלְקַמָּן, מִשּׁוּם הָכִי קָאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַהֲרוּ וְעָשׂוּ צָרְכֵיכֶם עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא הוּא כֵּלָיו לֶחָצֵר וְיַחְזֹר וְיִזְכֶּה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁבִּטֵּל וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם, אֲבָל אִי כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים הוּא וְאֵין הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים יָכוֹל לְבַטֵּל עַד שֶׁיִּשְׂכֹּר, הֵיכִי הָוֵי מָצֵי לְמֵיסַר עֲלַיְהוּ מֵאַחַר דַּאֲגִיר לְהוּ וְשָׁקֵיל דְּמֵי:
וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. לֹא כָּךְ אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, דִּלְעוֹלָם צְדוֹקִי הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים סְבִירָא לֵיהּ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאוֹתָהּ מַעֲשֶׂה אֵינָהּ רְאָיָה, דְּהָכִי קָאָמַר לְהוּ רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בְּעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶם שֶׁתֶּחְשַׁךְ, וְלֹא עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא כֵּלָיו כִּדְאָמַרְתְּ, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יֵצֵא הַיּוֹם וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. וּפְסַק הַהֲלָכָה, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּחַלֵּל שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֵין מְעָרְבִין עִמּוֹ וְאֵינוֹ מְבַטֵּל רְשׁוּת, אֶלָּא שׂוֹכְרִים מִמֶּנּוּ כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׂוֹכְרִים מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְהַמְשַׁמֵּר שַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא אַף עַל פִּי שֶׁפְּעָמִים מְחַלֵּל אוֹתוֹ בְּצִנְעָא וְאֵינוֹ מוֹדֶה בְּתוֹרַת עֵרוּב, כְּגוֹן הַצְּדוֹקִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁמְּשַׁמְּרִים שַׁבָּת וְאֵינָם מוֹדִים בְּתוֹרַת עֵרוּב, הֲרֵי זֶה אֵין מְעָרְבִין עִמּוֹ, אֲבָל יָכוֹל לְבַטֵּל רְשׁוּת וְאֵין צָרִיךְ לִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ, וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים:

ברטנורהבֵּיתוֹ אָסוּר לְהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא. מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר, בֵּין הוּא בֵּין אַנְשֵׁי הֶחָצֵר. וּכְגוֹן שֶׁבִּטֵּל לָהֶם רְשׁוּת חֲצֵרוֹ, כְּלוֹמַר הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִמָּהֶם בֶּחָצֵר, וְלֹא בִּטֵּל לָהֶם בֵּיתוֹ, דְּסָבַר הַאי תַּנָּא מַה שֶּׁבִּטֵּל בִּטֵּל וּמַה שֶּׁלֹּא בִּטֵּל לֹא בִּטֵּל, הִלְכָּךְ הֲוָה לֵיהּ בַּיִת רְשׁוּתָא דִּידֵיהּ וְחָצֵר רְשׁוּתָא דִּידְהוּ:
וְשֶׁלָּהֶם. בָּתִּים שֶׁלָּהֶן, מֻתָּרִין לְהוֹצִיא מֵהֶן לֶחָצֵר בֵּין הוּא בֵּין הֵם, דְּהָא בָּתִּים שֶׁלָּהֶם וְחָצֵר רְשׁוּת אַחַת הִיא. וְהוּא אַף עַל גַּב דְּלֹא עֵרֵב הָוֵי כְּאוֹרֵחַ גַּבַּיְהוּ, שֶׁאוֹרֵחַ מְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת אַכְסַנְיָא שֶׁלּוֹ:
נָתְנוּ לוֹ. הֵם רְשׁוּת חֲצֵרָן, הוּא מֻתָּר לְהוֹצִיא מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר, שֶׁהַכֹּל כִּרְשׁוּתוֹ, וְהֵן אֲסוּרִים אֲפִלּוּ לְטַלְטֵל מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר. וְלֹא הָווּ אוֹרְחִים גַּבֵּיהּ, דְּחַד לְגַבֵּי רַבִּים הָוֵי אוֹרֵחַ, רַבִּים לְגַבֵּי יָחִיד לֹא הָווּ אוֹרְחִים:
הָיוּ שְׁנַיִם. שֶׁלֹּא עֵרְבוּ, וּשְׁאָר בְּנֵי חָצֵר בִּטְּלוּ לָהֶם רְשׁוּתָם, שְׁנֵיהֶם אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהֶחָצֵר הִיא שֶׁל שְׁנֵיהֶם וְהַבָּתִּים מְיֻחָדִים כָּל בַּיִת לִבְעָלָיו, וְאֵין מוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַמְיֻחֶדֶת לוֹ לִרְשׁוּת שֶׁלּוֹ וְשֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאַף עַל גַּב דַּהֲדַר חַד מִנַּיְהוּ וּבַטִּיל לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ, אֵינוֹ מוֹעִיל, הוֹאִיל וּבְשָׁעָה שֶׁבִּטְּלוּ בְּנֵי הֶחָצֵר רְשׁוּתָם לְאֵלּוּ הַשְּׁנַיִם שֶׁלֹּא עֵרְבוּ הָיוּ אוֹסְרִים זֶה עַל זֶה, אִשְׁתַּכַּח דְּבִטּוּל קַמַּאי לֹא מְהַנֵּי, וְכִי הֲדַר מְבַטֵּל לֹא מָצֵי לְאַקְנוֹיֵי רְשׁוּתָא דִּידְהוּ, דְּהָא לֹא קָנְיֵהּ. הִלְכָּךְ בְּנֵי חָצֵר שֶׁקְּצָתָן עֵרְבוּ וּקְצָתָן לֹא עֵרְבוּ, אוֹתָן שֶׁלֹּא עֵרְבוּ מְבַטְּלִין רְשׁוּתָן לְאוֹתָן שֶׁעֵרְבוּ, וְאֵין אוֹתָן שֶׁעֵרְבוּ מְבַטְּלִין רְשׁוּתָן לְאוֹתָן שֶׁלֹּא עֵרְבוּ, דְּאָסְרֵי אַהֲדָדֵי כִּדְאָמְרָן. וְהַמְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ לִבְנֵי חָצֵר צָרִיךְ שֶׁיְּפָרֵשׁ שֶׁמְּבַטֵּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:

עיקר תוספות יום טוב(ו) כְּלוֹמַר לַאֲפוֹקֵי מִדְּרַבִּי אִלָּעִאי דְּסוֹף פֶּרֶק ב':
(ז) שֶׁאֶחָד נוֹתֵן. גְּמָרָא הָא תוּ לָמָּה לִי, וּמְשָׁנֵי מִשּׁוּם שְׁנַיִם נוֹתְנִים, לְאַשְׁמְעִינַן דְּלֹא גָּזְרוּ דִּלְמָא יִטְּלוּ נַמִּי. וְאֵין נוֹטְלִין, יְתֵירָא, לְאַשְׁמְעִינַן דְּאַף עַל גַּב דְּאָמַר לֵיהּ קְנִי עַל מְנָת לְהַקְנוֹת לַשֵּׁנִי, דְּמַהוּ דְּתֵימָא שָׁלִיחַ [שַׁוְּיוּהוּ], קָא מַשְׁמַע לָן כֵּיוָן דְּלֹא קָנָה אִיהוּ לְאִשְׁתָּרוֹיֵי לֹא מָצֵי לְאַקְנוֹיֵי:

ברטנורהבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִבְּעוֹד יוֹם. דְּסָבְרֵי בִּטּוּל רְשׁוּת מַקְנֶה רְשׁוּתָא הוּא, וּמַקְנֵה רְשׁוּת בְּשַׁבָּת אָסוּר:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אַף מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. סָבְרֵי בִּטּוּל לָאו אַקְּנוּיֵי רְשׁוּתָא הוּא אֶלָּא אִסְתַּלוֹקֵי מֵרְשׁוּתָא, וְאִסְתַּלוֹקֵי מֵרְשׁוּתָא בְּשַׁבָּת שַׁפִּיר דָּמִי. וּבַבְּרַיְתָא פֵּרְשׁוּ דִּבְכָל דּוּכְתָּא אָמְרִינַן כֵּיוָן שֶׁנֶּאֱסַר לְמִקְצָת שַׁבָּת נֶאֱסַר לְכֻלָּהּ חוּץ מִמְּבַטֵּל רְשׁוּת:
מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא. שֶׁחָזַר וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בָּרְשׁוּת שֶׁבִּטֵּל:
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. דְּקָנֵיס שׁוֹגֵג אַטּוּ מֵזִיד. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר:

ברטנורהשֶׁהוּא שֻׁתָּף עִם שְׁכֵנָיו. שֶׁבַּמָּבוֹי, לְשֵׁם שֻׁתָּפוּת בְּעָלְמָא וְלֹא לְשֵׁם עֵרוּב:
אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן שֻׁתָּפִין בִּכְלִי אֶחָד. וְדַוְקָא שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת הָווּ בְּיַיִן כְּדִתְנַן בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין, אֲבָל עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אֵין מְעָרְבִין אֶלָּא בְּפַת, דְּעֵרוּב מִשּׁוּם דִּירָה הוּא, וְדִירָה שֶׁל אָדָם אֵין לִבּוֹ נִמְשָׁךְ אֶלָּא בְּפַת. וְאִם שִׁתֵּף שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת בְּפַת כָּל שֶׁכֵּן דְּחָשִׁיב טְפֵי וְסוֹמְכִין עַל אוֹתוֹ שִׁתּוּף שֶׁל פַּת בִּמְקוֹם עֵרוּב וְאֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, אֲבָל אִם נִשְׁתַּתְּפוּ בְּיַיִן אוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים צְרִיכִים לְעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת וְאֵין סוֹמְכִין עַל הַשִּׁתּוּף, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת עֵרוּב מִן הַתִּינוֹקוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(ט) גְּמָרָא. וְסֵיפָא יַיִן וְשֶׁמֶן לָאו דַּוְקָא, דְּהוּא הַדִּין יַיִן וְיַיִן בִּשְׁנֵי כֵּלִים, אֶלָּא אוֹרְחָא דְּמִלְּתָא נָקַט, וְעוֹד דְּלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ דִּסְתָמָן בִּשְׁנֵי כֵּלִים. תּוֹסָפוֹת:
(י) גְּמָרָא. כְּלוֹמַר לְעָרֵב דִּירָתָן לַעֲשׂוֹתָן אַחַת, אֲבָל שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת אֵינוֹ אֶלָּא לְשַׁתֵּף רְשׁוּת הַחֲצֵרוֹת שֶׁבַּמָּבוֹי וְלֹא רְשׁוּת הַבָּתִּים, וְחָצֵר לָאו בַּת דִּירָה הִיא. רַשִׁ"י:
(יא) זֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם, שֶׁהֲרֵי אֵין הַתִּינוֹקוֹת מַכִּירִין מַה נַּעֲשֶׂה בַּמָּבוֹי, לְפִיכָךְ אִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָּבוֹי בְּפַת סוֹמְכִין עָלָיו וְאֵין צָרִיךְ לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת שֶׁהֲרֵי הַתִּינוֹקוֹת מַכִּירִין בַּפַּת. כְּלוֹמַר וְיוֹדְעִין שֶׁמִּשּׁוּם הַשִּׁתּוּף שֶׁל פַּת מְטַלְטְלִין כוּ', אֲבָל לְיַיִן וּשְׁאָרֵי דְּבָרִים אֵין לַתִּינוֹקוֹת הֶכֵּירָא כִּי אֵינָם מַשְׁגִּיחִים [בָּהֵם] רַק עַל הַפַּת עֵינֵיהֶם, וּדְלֹא כְּמַאן דְּאָמַר בַּגְּמָרָא דְּאַף עַל גַּב דְּיַיִן בֶּחָצֵר לֹא חֲזִי, מִגּוֹ דַּחֲזִי לְמִלְּתֵיהּ בְּשִׁתּוּף סָמְכִינַן עֲלֵיהּ בֶּחָצֵר:

ברטנורהבִּטְרַקְלִין. בַּיִת גָּדוֹל וְרָחָב, מוֹשַׁב מְלָכִים, וְחִלְּקוּהוּ לַחֲמִשָּׁה, וְכֻלָּן יֵשׁ לָהֶן פֶּתַח מִן הַטְּרַקְלִין לֶחָצֵר, וּצְרִיכִים לְעָרֵב עִם שְׁאָר בְּנֵי הֶחָצֵר:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים. רְשׁוּתֵיהֶן חֲלוּקִים וְצָרִיךְ שֶׁכָּל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה תִּתֵּן פַּת לְעֵרוּב הֶחָצֵר:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵין מְחִצָּה זוֹ חִלּוּק רְשׁוּת. וּבִזְמַן שֶׁחִלְּקוּ הַטְּרַקְלִין לִמְחִצּוֹת גְּדוֹלוֹת הַמַּגִּיעוֹת לַתִּקְרָה כֻּלֵּי עָלְמָא לֹא פְלִיגֵי דַּהֲוֵי חִלּוּק רְשׁוּת, מִשּׁוּם דַּהֲוֵי כִּשְׁרוּיִים בַּחֲדָרִים וּבַעֲלִיּוֹת. כִּי פְלִיגֵי דְּחִלְּקוּ בִּמְחִצּוֹת נְמוּכוֹת שֶׁאֵינָן מַגִּיעוֹת לַתִּקְרָה, בֵּית שַׁמַּאי סָבְרֵי מְחִצָּה כָּזוֹ הַוְיָא חִלּוּק רְשׁוּת, וּבֵית הִלֵּל סָבְרֵי לֹא הַוְיָא חִלּוּק רְשׁוּת:

עיקר תוספות יום טוב(יב) רַשִׁ"י. דְּאִם לֹא כֵן לֹא הָיוּ צְרִיכִין לָתֵת עֵרוּב אֶלָּא שְׁנֵי הַפְּנִימִיִּים, מִשּׁוּם דְּהַחִיצוֹנִים הָיוּ כְּבֵית שַׁעַר שֶׁלָּהֶם, וּתְנַן בְּמִשְׁנָה ד'‏ פֶּרֶק ח'‏ דְּבֵית שַׁעַר אֵינוֹ אוֹסֵר, וּמִיהוּ אוֹתוֹ שֶׁלִּפְנֵי הַפְּנִימִי לֹא מִקְרֵי בֵּית שַׁעַר. תּוֹסָפוֹת:
(יג) מִשּׁוּם דְּאִם לֹא כֵן, שֶׁאֵין עוֹד דִּיּוּרִין בֶּחָצֵר, אֵינָן צְרִיכִין עֵרוּב כְּלָל. וְעַיֵּן בַּמִּשְׁנָה דִּלְקַמָּן דְּבָעִינַן נַמִּי שֶׁלֹּא יִתְּנוּ הָעֵרוּב בִּטְרַקְלִין זֶה. גְּמָרָא:
(יד) וַחֲדָרִים וַעֲלִיּוֹת דְּמַתְנִיתִין כְּעֵין חֲדָרִים וּכְעֵין עֲלִיּוֹת, וּמַאי נִיהוּ, מְחִצּוֹת הַמַּגִּיעוֹת לַתִּקְרָה. גְּמָרָא:

ברטנורההָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין. הָכִי קָאָמַר, הָאַחִין שֶׁאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם וְהַשֻּׁתָּפִים הָאוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָן אֶחָד. וְאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם לָאו דַּוְקָא, אֶלָּא נוֹטְלִין מְזוֹנוֹתֵיהֶן מִבֵּית אֲבִיהֶן וְאוֹכְלִין אוֹתָם כָּל אֶחָד בְּבֵיתוֹ. וְכֵן הַשֻּׁתָּפִין עוֹשִׂים מְלָאכָה אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת וְנוֹטְלִין מְזוֹנוֹתֵיהֶם מִבַּעַל הַבַּיִת וּמוֹלִיכִין לֶאֱכֹל בְּבָתֵּיהֶם:
וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶם. וְהֵם וַאֲבִיהֶם [וַאֲחֵרִים] דָּרִים בְּחָצֵר אֶחָד:
צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. אִם רוֹצִים לְעָרֵב עִם אַנְשֵׁי חֲצֵרָן:
מְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ. צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ:
אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין אֶת עֵרוּבָן. לְתִתּוֹ לְאֶחָד מִבָּתֵּי שְׁאָר בְּנֵי הֶחָצֵר, דְּהוֹאִיל וְהֻזְקְקוּ לָעֵרוּב וּשְׁאָר דִּיּוּרִין אָסְרֵי, אִינְהוּ נַמִּי אָסְרֵי, וּצְרִיכִין כֻּלָּן לִתֵּן פַּת בָּעֵרוּב הוֹאִיל וַחֲלוּקִין דִּיּוּרֵיהֶן בַּלִּינָה, וְגַם אֵין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶן מַמָּשׁ אֶלָּא כָּל אֶחָד נוֹטֵל פַּרְנָסָתוֹ וְאוֹכֵל בְּבֵיתוֹ:
אֲבָל אִם הָיָה עֵרוּב. כָּל הֶחָצֵר בָּא לְבֵית אֲבִיהֶן, שֶׁלֹּא הֻזְקְקוּ לָעֵרוּב, שֶׁבַּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָעֵרוּב אֵין צָרִיךְ לִתֵּן פַּת:
אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין. אֲחֵרִים, שֶׁאֵין דִּיּוּרִין מַזְקִיקִים אוֹתָם לָעֵרוּב אֵינָן צְרִיכִים לְעָרֵב דְּכִיחִידִים דָּמוּ:

ח. חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי, עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב, מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים:

ברטנורהפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי. בַּגְּמָרָא מוּכָח דְּלֹא תַּנִּינַן בְּמַתְנִיתִין פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ, מִשּׁוּם דְּקָיְמָא לָן שֶׁאֵין מָבוֹי נִתָּר בְּלֶחִי אוֹ קוֹרָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בָּתִּים וַחֲצֵרוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ, כְּלוֹמַר שְׁנֵי בָּתִּים פְּתוּחִים לְכָל חָצֵר וּשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לַמָּבוֹי, וְהָנָךְ כֵּיוָן דְּכֻלָּן פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ וּמְעֹרָבוֹת יַחַד דֶּרֶךְ פִּתְחֵיהֶן חֲדָא חָשֵׁיב לְהוּ, וְלֹא תַנִּינַן אֶלָּא חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת לְמָבוֹי:
עֵרְבוּ הַחֲצֵרוֹת. כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ:
מֻתָּרִים בַּחֲצֵרוֹת. מֻתָּרִין כָּל בְּנֵי חָצֵר לְעַצְמָן:
וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי. דְּאֵין סוֹמְכִין עַל עֵרוּב בִּמְקוֹם שִׁתּוּף:
וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ. נַמִּי בַּמָּבוֹי לְאַחַר שֶׁעֵרְבוּ בַּחֲצֵרוֹת, מֻתָּרִין כָּאן וְכָאן:
וְשָׁכַח אַחַד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב. בַּחֲצֵרוֹ לְהַתִּיר חֲצֵרוֹ, אֲבָל בַּשִּׁתּוּף הָיָה לוֹ חֵלֶק:
מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. דְּטַעֲמָא מַאי אֵין סוֹמְכִין עַל שִׁתּוּף בִּמְקוֹם עֵרוּב, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת עֵרוּב מִן הַתִּינוֹקוֹת, וְהָכָא דְּרוֹב בְּנֵי חָצֵר עֵרְבוּ אֶלָּא שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב לֹא תִּשְׁתַּכַּח תּוֹרַת עֵרוּב:
שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים. כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְהוֹצִיא מִבָּתִּים לֶחָצֵר בְּלֹא עֵרוּב, כָּךְ אָסוּר לְהוֹצִיא מִן הֶחָצֵר לַמָּבוֹי בְּלֹא שִׁתּוּף. וְלֹא תֵּימָא לֹא דָּמוּ, דְּבַיִת וְחָצֵר זוֹ רְשׁוּת הַיָּחִיד וְזוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל חָצֵר וּמָבוֹי שְׁנֵיהֶן רְשֻׁיּוֹת שֶׁל רַבִּים הֵן:

עיקר תוספות יום טוב(טז) וּמַיְרֵי בְּנִשְׁתַּתְּפוּ בְּיַיִן, דְּאִלּוּ בְּפַת סוֹמְכִים לְעוֹלָם כִּדְפֵרֵשׁ הָרַ"ב לְעֵיל בְּמִשְׁנָה ה':
(יז) וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי. וְאֵין אוֹמְרִים שֶׁיּוֹעִיל הָעֵרוּב בִּמְקוֹם שִׁתּוּף כֵּיוָן שֶׁהָרֹב נִשְׁתַּתְּפוּ, דְּהָכָא אֵין הַטַּעַם שֶׁלֹּא תִשְׁתַּכַּח אֶלָּא דְּלֹא שַׁיָּךְ לְמֵימַר שֶׁנִּסְמֹךְ עַל הָעֵרוּב בִּמְקוֹם שִׁתּוּף, דְּעֵרוּב שֶׁעֵרֵב כָּל חָצֵר לְעַצְמוֹ הֵיאַךְ יַתִּיר לְטַלְטֵל בַּמָּבוֹי, וַהֲרֵי אֲפִלּוּ מֵחָצֵר לְחָצֵר שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ מָבוֹי אָסוּר לְטַלְטֵל. בֵּית יוֹסֵף. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(יח) נָטַר לַהּ עַד הָכָא אַף עַל גַּב דְּכֻלָּהּ מִשְׁנָה ה'‏ דִּלְעֵיל מִתְנְיֵהּ לְעִנְיַן שִׁתּוּף מְבוֹאוֹת וּתְנַן נַמִּי רֵישׁ פֶּרֶק ג'‏ בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין, מִכָּל מָקוֹם מְבוֹאוֹת בְּהֶדְיָא לֹא תְנַן עַד הָכָא:

ברטנורהזוֹ לִפְנִים מִזּוֹ. פְּנִימִית פְּתוּחָה לַחִיצוֹנָה וְחִיצוֹנָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּדְרִיסַת רַגְלֶיהָ שֶׁל פְּנִימִית עַל חִיצוֹנָה לָצֵאת לִרְשׁוּת הָרַבִּים:
עֵרְבָה פְּנִימִית. בְּעַצְמָהּ לְטַלְטֵל בַּחֲצֵרָהּ:
שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. דְּהַוְיָא פְּנִימִית בְּעַצְמָהּ רֶגֶל הָאֲסוּרָה בִּמְקוֹמָהּ, שֶׁהֲרֵי לֹא עֵרְבָה לְעַצְמָהּ, וְאוֹסֶרֶת בִּדְרִיסַת רַגְלֶיהָ עַל הַחִיצוֹנָה:
זוֹ מֻתֶּרֶת לְעַצְמָהּ וְכוּ'. דְּרֶגֶל הַמֻּתֶּרֶת בִּמְקוֹמָהּ אֵינָהּ אוֹסֶרֶת:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר. דְּקָא סָבַר אַף רֶגֶל הַמֻּתֶּרֶת אוֹסֶרֶת כְּשֶׁלֹּא עֵרְבָה שָׁם:
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כוּ'. דְּקָסָבְרֵי אֲפִלּוּ רֶגֶל הָאֲסוּרָה בִּמְקוֹמָהּ, כְּגוֹן כְּשֶׁלֹּא עֵרְבָה הַפְּנִימִית לְעַצְמָהּ, אֵינָהּ אוֹסֶרֶת עַל הַחִיצוֹנָה. וַהֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא:

ברטנורהשָׁכַח אַחַד מִן הַפְּנִימִית כוּ'. דְּהַוְיָא פְּנִימִית רֶגֶל הָאֲסוּרָה וְאוֹסֶרֶת:
נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד. שֶׁעֵרְבוּ שְׁתֵּיהֶן זוֹ עִם זוֹ וְנָתְנוּ הָעֵרוּב בַּחִיצוֹנָה. וְקָרֵי לַהּ מָקוֹם אֶחָד לְפִי שֶׁשְּׁתֵּי הַחֲצֵרוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בָּהּ כְּאֶחָד. וְשָׁכַח אֲפִלּוּ אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת, דִּפְנִימִית נַמִּי אֲסוּרָה לְטַלְטֵל בַּחֲצֵרָהּ, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִסְתַּלֵּק מִן הַחִיצוֹנָה וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאַנְפֵּי נַפְשַׁהּ, דְּהָא לֵיתָא לְעֵרוּבָהּ גַּבָּהּ, דְּאוֹתוֹ עֵרוּב הַמַּתִּירָהּ בֶּחָצֵר הוֹלִיכוּהוּ לַחִיצוֹנָה. אֲבָל נָתְנוּ הָעֵרוּב בַּפְּנִימִית, חִיצוֹנָה מִתַּסְרָא בְּשִׁכְחָה דִּפְנִימִית וּפְנִימִית לֹא מִתַּסְרָא בְּשִׁכְחָה דְּחִיצוֹנָה, דְּהָא אָחֲדָא לַדָּשָׁא וּמִשְׁתַּמְשָׁא:
וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים. שֶׁאֵין בַּפְּנִימִית אֶלָּא אֶחָד וּבַחִיצוֹנָה אֶחָד, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב זֶה עִם זֶה מִשּׁוּם דְּרִיסַת הָרֶגֶל, דְּכֵיוָן דְּיָחִיד הוּא בַּפְּנִימִית הַוְיָא רֶגֶל הַמֻּתֶּרֶת וְאֵינָהּ אוֹסֶרֶת. וּסְתָם מַתְנִיתִין כְּתַנָּא קַמָּא דִּלְעֵיל דְּסָבַר רֶגֶל הַמֻּתֶּרֶת אֵינָהּ אוֹסֶרֶת:

גמרא עירובין ס״ה א: י״ג-ס״ה ב: ב׳

אָמַר רַב יְהוּדָה לָא אִיבְרֵי לֵילְיָא אֶלָּא לְשִׁינְתָא. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לָא אִבְרֵי סִיהֲרָא אֶלָּא לְגִירְסָא. אָמְרוּ לֵיהּ לְרִבִּי זֵירָא מְחַדְדָן שְׁמַעְתָּךְ. אָמַר לְהוּ דִימָמָא אִינוּן. אָמְרָה לֵיהּ בְרַתֵּיהּ דְּרַב חַסְדָּא לְרַב חַסְדָּא לָא בָעֵי מַר מֵינַם פּוּרְתָּא אָמַר לָהּ הַשְׁתָּא אָתוּ יוֹמֵי דַאֲרִיכֵי וּקְטִינֵי וְנִינוּם טוּבָא. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֲנַן פּוֹעֲלֵי דִימָמֵי אֲנָן. רַב אַחָא בַר יַעֲקֹב יָזִיף וּפָרַע. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא כָּל הַמִּתְפַּתֶּה בְּיֵינוֹ יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת קוֹנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח') וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וְגוֹמֵר. אָמַר רִבִּי חִיָּיא כָּל הַמִּתְיַישֵּׁב בְּיֵינוֹ יֵשׁ בּוֹ מִדַּעַת שִׁבְעִים זְקֵנִים. יַיִן נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיוֹת וְסוֹד נִיתַּן בְּשִׁבְעִים אוֹתִיוֹת נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד. אָמַר רִבִּי חָנִין לֹא נִבְרָא יַיִן אֶלָּא לְנַחֵם אֲבֵלִים וּלְשַׁלֵּם שָׂכָר לִרְשָׁעִים. שֶׁנֶּאֱמַר (משלי לא) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְגוֹמֵר. אָמַר רַב חָנִין בַּר פַּפָּא כָּל שֶׁאֵין יַיִן נִשְׁפַּךְ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ כַּמַּיִם אֵינוֹ בִּכְלַל בְּרָכָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ מַה לֶחֶם שֶׁנִּיקַח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר אַף מַיִם שֶׁנִּיקַח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וּמַאי נִיהוּ יַיִן וְקָא קָרֵי לֵיהּ מַיִם. אָמַר רִבִּי אִילְעָאי בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים אָדָם נִיכָּר בְּכוֹסוֹ בְּכִיסוֹ וּבְכַעְסוֹ וַאֲמָרֵי לָהּ אַף בְּשָׂחֲקוֹ:

רש״ייומי דאריכי - ימים שהוא בקבר אריכי לישן וקטיני לעסוק בתורה ובמצות:
ונינום טובא - ונישן הרבה:
יזיף ופרע - היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות עתו בלילה:
המתפתה ביין - שמפייסין אותו על דבר ומתרצה כשטוב לבו ביין:
ריח הניחוח - ואמרן לעיל דריחא דומיא דמשתייא הוא וכתיב ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו' דאירצי:
המתיישב ביינו - ששותה יין ואין דעתו מטרפתו:
ניתן בשבעים אותיות - כך חשבונו בגימטריא:
יצא סוד - וזה הואיל ולא יצא סודו שקול הוא כסנהדרין של ע':
לשלם בו שכר לרשעים - ששותין ושמחין ומקבלין עולמן בחייהם:
לאובד - רשע:
אינו בכלל הברכה - לא הגיע לסוף ברכה גמורה ואפילו הוא עשיר בדברים אחרים:
שניקח בכסף מעשר - שמותר ללוקחו בכסף מע"ש בירושלים הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח בפרק בכל מערבין (לעיל עירובין דף כו:):
אדם ניכר - אם הגון הוא:
בכוסו - אם דעתו מיושבת עליו ביינו:
בכיסו - כשנושא ונותן עם בני אדם אם באמונה הוא עושה:
בכעסו - שאינו קפדן יותר מדאי:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץאמר רב יהודה: לא איברי ליליא [נברא הלילה] אלא לשינתא [לשינה]. אמר ר' שמעון בן לקיש: לא איברי סיהרא [נברא הירח] אלא לגירסא [ללמוד] לאורו. אמרי ליה [אמרו לו] לר' זירא: מחדדן שמעתך [מחודדות, מפולפלות הלכותיך] אמר להו [להם]: דיממי נינהו [של שעות היום הן], ומכאן שהלימוד ביום מועיל ויפה לצלילות הדעת.
אמרה ליה ברתיה [לו בתו] של רב חסדא לרב חסדא אביה: לא בעי מר מינם פורתא [האין אדוני רוצה לישון מעט]? אמר לה: השתא אתו יומי דאריכי וקטיני, ונינום טובא [עכשיו עוד מעט באים ימים ארוכים וקצרים, ונישן הרבה]. כלומר לאחר מיתה, שעשויים להאריך בשינה ולקצר בלימוד התורה.
אמר רב נחמן בר יצחק: אנן פועלי דיממי אנן [אנחנו, תלמידי חכמים, פועלי יום אנחנו], ועיקר עבודתנו הלימוד, ואינה אלא ביום. ומסופר על רב אחא בר יעקב שהיה יזיף ופרע [לווה ומחזיר], שאם בטל מלימוד בשעות היום, היה שונה אותו זמן שהפסיד, בשעות הלילה.
ב אמר ר' חנינא: כל המתפתה ביינו, שלאחר ששותה יין נעשה נוח יותר לבריות, יש בו מדעת קונו (ה'). שאף הקדוש ברוך הוא נוהג כן, שנאמר "וירח ה' את ריח הניחח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם" (בראשית ח, כא), שכביכול אף הוא מתרצה לבריות לאחר שמפייסים אותו במשהו, וכפי ששנינו למעלה שכח הריח הוא כשתיה עצמה.
אמר ר' חייא: כל המתיישב ביינו ואינו משתכר — יש בו דעת שבעים זקנים. ורמז לדבר: יין ניתן בשבעים אותיות, שחשבון הגימטריא של "יין" הוא שבעים. וכן חשבון הגימטריא של "סוד" ניתן בשבעים אותיות. נכנס יין יצא סוד, ומי שאינו מגלה סוד בשעת היין — סימן שדעתו איתנה.
אמר ר' חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים בצערם, ולשלם שכר לרשעים שיהנו ממנו בעולם הזה ולא יקבלו שכר לעתיד, שנאמר: "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ישתה וישכח רישו" (משלי לא, ו). ה"אובד" הוא הרשע האובד מן העולם, ו"מרי הנפש" הם האבלים.
אמר ר' חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים — אינו בכלל ברכה, שעדיין לא התקיימה בו ברכת התורה, שנאמר "וברך את לחמך ואת מימיך" (שמות כג, כה) ורמז שמים אלה שנאמרו בפסוק זה משמעם יין נלמד בדרך ההיקש: מה לחם, דבר שניקח (שניקנה) בכסף מעשר, שמותר לקנותו בכסף שנפדה בו מעשר שני — אף מים מדובר בנוזלים שניקח בכסף מעשר, ומאי ניהו [ומהו] — יין, שמותר לקנותו בכסף מעשר, ולא מים כפשוטם, וקא קרי ליה [והוא קורא לו] מים.
אמר ר' אילעאי: בשלשה דברים אדם ניכר ונודע מה אופיו האמיתי: בכוסו בשעת שתיה, בכיסו כאשר עליו להוציא כסף ובכעסו. ואמרי לה [ויש אומרים] אף בשחקו שאף אז מתגלה מהותו של אדם.

זוהר ספר הזהר, קדושים ג׳

רִבִּי יוֹסֵי הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא פָּגַע בֵּיהּ רִבִּי חִיָּיא אָמַר לֵיהּ הָאי דְאוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא דִכְתִיב בְּעֵלִי (שמואל א' ג') וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם. בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְדִבְרֵי תוֹרָה אֲמָאי בְּגִין דְּדִבְרֵי תוֹרָה סַלְקִין עַל כָּל קָרְבְּנִין דְּעַלְמָא כְמָה דְאוּקְמוּהָ דִכְתִיב (ויקרא ז') זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים שָׁקִיל אוֹרַיְיתָא לָקָבֵיל כָּל קָרְבְּנִין דְּעַלְמָא. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא וַדָּאי דְכָל מָאן דְאִשְׁתְּדַל בְאוֹרַיְיתָא אַף עַל גָּב דְאִתְגְּזַר עָלֵיהּ עוֹנְשָׁא מִלְּעֵילָא נִחָא לֵיהּ מִכָּל קָרְבְּנִין וְעִלָוָון וְהַהוּא עוֹנְשָׁא אִתְקְרַע (וּבְגִין דְיַלְעֵי בָהּ לִשְׁמָהּ קֻדְשָׁא בְרִיךְ הוא אִתְפְּיָיס בַּהֲדֵיהּ). וְתָא חֲזֵי לָא אִתְדְכֵי בַר נָשׁ לְעַלְמִין אֶלָּא בְמִלִּין דְאוֹרַיְיתָא בְגִינֵי כַךְ מִלִּין דְאוֹרַיְיתָא לָא מְקַבְּלִין טוּמְאָה בְגִין דְאִיהִי קַיְימָא לְדַכָּאָה לְאִלֵּין מְסָאֲבֵי. וְאַסְוָותָא בְאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח. דִכְתִיב (משלי ג') רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. וְדַכְיוּתָא אִשְׁתְּכַח בְּאוֹרַיְיתָא דִכְתִיב (תהלים י''ט) יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. מָאי עוֹמֶדֶת לָעַד דְּקַיְימָא תְדִירָא בְהַהוּא דַכְיוּתָא וְלָא אִתְעֲדֵי מִנֵּיהּ לְעַלְמִין. אָמַר לֵיהּ יִרְאַת יְיָ כְּתִיב וְלֹא תוֹרָה אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא וַדָּאי דְהָא אוֹרַיְיתָא מִסִטְרָא דִגְבוּרָה קָא אַתְייָא אָמַר לֵיהּ וּמֵהָתָם נַפְקָא מֵהָכָא נַפְקָא דִכְתִיב רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ וּכְתִיב יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה וְאוֹרַיְיתָא קְדוּשָׁה אִתְקְרֵי דִכְתִיב כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְיָ וְדָא אוֹרַיְיתָא דְהִיא שְׁמָא קַדִּישָׁא עִלָּאָה וְעַל דָא מָאן דְאִשְׁתְּדַל בָּהּ אִתְדְּכֵי וּלְבָתָר אְתְקְדַשׁ דִּכְתִיב קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים הָיוּ לָא כְּתִיב אֶלָא תִהְיוּ. תִהְיוּ וַדָּאי. אָמַר לֵיהּ הָכִי הוּא וּמִקְרָא כְתִיב (שמות יט) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ:

תרגום הזוהררַבִּי יוֹסֵי הָיָה הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ, פָּגַע בּוֹ רַבִּי חִיָּא, אָמַר לוֹ, זֶה שֶׁהֱעֶמִידוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁכָּתוּב בְּעֵלִי, לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּמִנְחָה עַד עוֹלָם. בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל מִתְכַּפֵּר הוּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. לָמָּה. הוּא מִשּׁוּם, שֶׁדִּבְרֵי תּוֹרָה עוֹלִים עַל כָּל קָרְבְּנוֹת הָעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁהֱעֶמַדְנוּ, שֶׁכָּתוּב, זֹאת הַתּוֹרָה לָעוֹלָה וְלַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים. מוֹרֶה, שֶׁשְּׁקוּלָה הַתּוֹרָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי, שֶׁכָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְזָר עָלָיו עֹנֶשׁ מִלְּמַעְלָה, הוּא יָפֶה לוֹ מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת וְהָעוֹלוֹת, וְהָעֹנֶשׁ הַהוּא נִקְרָע. וּבֹא וּרְאֵה, אֵין הָאָדָם נִטְהָר לְעוֹלָם אֶלָּא בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִשּׁוּם זֶה, דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵינָם מְקַבְּלִים טוּמְאָה, מִשּׁוּם שֶׁהִיא הַתּוֹרָה עוֹמֶדֶת לְטַהֵר הַטְּמֵאִים. וּרְפוּאָה נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה. שֶׁכָּתוּב, רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךְ וְשִׁקּוּי לַעַצְמוֹתֶיךְ. וְטָהֳרָה נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב, יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. מַהוּ, עוֹמֶדֶת לָעַד, הַיְנוּ שֶׁעוֹמֶדֶת תָּמִיד בְּטָהֳרָה זוֹ, וְאֵינָהּ נֶעֱבֶרֶת מִמֶּנָּהּ לְעוֹלָם. אָמַר לוֹ הֲרֵי כָּתוּב יִרְאַת ה', וְלֹא תּוֹרָה. אָמַר לוֹ, כָּךְ הוּא וַדַּאי, כִּי הַתּוֹרָה מִצַד הַגְּבוּרָה בָּאָה. אָמַר לוֹ, וּמִשּׁוּם יוֹצֵא זֶה, מִכָּאן הוּא יוֹצֵא, שֶׁכָּתוּב רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה'. וְכָתוּב יִרְאַת ה' טְהוֹרָה. וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת, קְדֻשָּׁה. שֶׁכָּתוּב, כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה', וְזוֹ הִיא הַתּוֹרָה, שֶׁהִיא שֵׁם הַקָּדוֹשׁ הָעֶלְיוֹן וְעַל כֵּן, מִי שֶׁעוֹסֵק בָּהּ, נִטְהָר, וְאַחַר כָּךְ מִתְקַדֵּשׁ שֶׁכָּתוּב, קְדוֹשִׁים תִּהְיוּ, קְדוֹשִׁים הָיוּ לֹא כָּתוּב אֶלָּא תִּהְיוּ, תִּהְיוּ וַדַּאי שֶׁעַל יְדֵי הַתּוֹרָה תִּהְיוּ קְדוֹשִׁים. אָמַר לוֹ כָּךְ הוּא וַדַּאי, וּמִקְרָא כָּתוּב, וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ״ב: י״ט-כ״א

א. אָמְרוּ חֲכָמִים גֶזֶל וַעֲרָיוֹת נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאֲוָה לָהֶם וּמְחַמְּדָתָן וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא קָהָל בְּכָל זְמָן וּזְמָן שֶׁאֵין בָּהֵן פְּרוּצִים בַּעֲרָיוֹת וּבִיאוֹת אֲסוּרוֹת. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים רוּבָּן בְּגֶזֶל וּמִיעוּטָן בָּעֲרָיוֹת וְהַכֹּל בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע:

ב. לְפִיכָךְ רָאוּי לוֹ לְאָדָם לָכוֹף יִצְרוֹ בְדָבָר זֶה וּלְהַרְגִיל עַצְמוֹ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵירָה וּבְמַחֲשָׁבָה טְהוֹרָה וּבְדַעַת נְכוֹנָה כְּדֵי לְהִנָּצֵל מֵהֶן. וְיִזָהֵר מִן הַיִּחוּד שֶׁהוּא הַגּוֹרֵם הַגָּדוֹל. גְדוֹלֵי הַחֲכָמִים הָיוּ אוֹמְרִים לְתַלְמִידֵיהֶם הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי בִּתִּי הִזָּהֲרוּ בִּי מִפְּנֵי כַּלָּתִי כְּדֵי לְלַמֵּד לְתַלְמִידֵיהֶם שֶׁלֹא יִתְבַּיְשׁוּ מִדָּבָר זֶה וְיִתְרַחֲקוּ מִן הַיִּחוּד:

ג. וְכֵן יִנְהוֹג לְהִתְרַחֵק מִן הַשְּׂחוֹק וּמִן הַשִּׁכְּרוּת וּמִדִּבְרֵי עֲגָבִים שֶׁאֵלּוּ גוֹרְמִין גְדוֹלִים וְהֵן מַעֲלוֹת שֶׁל עֲרָיוֹת. וְלֹא יֵשֵׁב בְּלֹא אִשָׁה שֶׁמִּנְהָג זֶה גּוֹרֵם לְטַהֲרָה גְדוֹלָה יְתֵירָה מִכָּל זֹאת אָמְרוּ יִפְנֶה עַצְמוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ לְדִבְרֵי תוֹרָה וְיַרְחִיב דַּעְתּוֹ בְּחָכְמָה שֶׁאֵין מַחֲשֶׁבֶת עֲרָיוֹת מִתְגַּבֶּרֶת אֶלָּא בְּלֵב פָּנוּי מִן הַחָכְמָה. וּבְחָכְמָה הוּא אוֹמֵר (משלי ה) אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֵּךָ בְּכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד:

מוסר שערי תשובה א׳: מ׳-מ״ב

הַבַּעל תְּשׁוּבָה צָרִיךְ וִידוּי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ וְיֵשׁ לוֹ לְהַזְכִּיר עֲוֹנוֹתָיו וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָיו כִּי הוּא נֶעֱנַשׁ עֲלֵיהֶן בְּאָחְזוֹ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ וְכֵן כָּתוּב (שם כו) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבוֹתָם. וְצָרִיךְ הַתְּפִלָּה. יִתְפַּלֵּל אֶל הַשֵּׁם וִיבַקֵּשׁ רַחֲמִים לְכַפֵּר אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' זֶה עִנְיַן הַוִּידוּי. אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב זֶה עִנְיַן הַתְּפִלָּה. וּפֵירוּשׁ וְקַח טוֹב מַעֲשֵׂה הַטּוֹב שֶׁעָשִׂינוּ כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה וּבְעֵת הַתְּשׁוּבָה יִתְכַּפְּרוּ הָעֲוֹנוֹת וְתִתְעוֹרֵר זְכוּת הַמִּצְוָה וְיָאִיר נֵרָהּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר לֹא הִגִּיהַּ אוֹרוֹ לִפְנֵי הַתְּשׁוּבָה וְכֵן כָּתוּב (איוב ח) אִם זַךְ וְיָשָׁר אַתָּה וְגוֹמֵר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם זַךְ וְיָשָׁר הָיִיתָ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא זַךְ וְיָשָׁר אַתָּה שֶׁעָשִׂיתָ תְּשׁוּבָה כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ עַתָּה אַחֲרֵי הַתְשׁוּבָה יָעִיר עָלֶיךָ כָּל הַצְדָקוֹת שֶׁעָשִׂיתָ מִלְּפָנִים וַאֲשֶׁר הָיָה נָוָךְ פָּתוּחַ לָרְוָחָה וְנָטַעְתָּ אֵשֶׁל אַכְסַנְיָא כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם לא) דְּלָתַי לָאוֹרַח אֶפְתָּח וְקוֹדֶם הַתְּשׁוּבָה לֹא הָיוּ צִדְקוֹתֶיךָ מְגִינוֹת עָלֶיךָ וְאַחֲרֵי שׁוּבָךְ וְסָר עֲוֹנֶךָ יָעִיר זְכוּתָךְ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ וַחֲשׁוֹב וִידוּיֵינוּ כְּחַטַּאת פָּרִים לְרָצוֹן לָנוּ לְפָנֶיךָ וְהִזְכִּיר פָּרִים כִּי חַטָּאת פַּר הָיָה פְּנִימִי וְהָיוּ מַזִּין מִדָּמוֹ עַל הַפָּרוֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. וְעוֹד יִתְפַּלֵּל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אֶל הַשֵּׁם לִמְחוֹת כָּעָב פְּשָׁעָיו וְכֶעָנָן חַטֹּאתָיו וְשֶׁיַּחְפּוֹץ בּוֹ וִירַצֵהוּ וְיֵעָתֶר לוֹ כַּאֲשֶׁר אִם לֹא חָטָא כְּעִנְיַן שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי אֱלִיהוּא עַל בַּעַל הַתְּשׁוּבָה אַחֲרֵי הַיְסוּרִין (שם לג) יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ כִּי יִתָּכֵן לִהְיוֹת הֶעָוֹן נִסְלַח וְנִפְדֶה מִן הַיְסוּרִין וּמִכָּל גְּזֵרָה וְאֵין לַשֵּׁם חֵפֶץ בּוֹ וּמִנְחָה לֹא יִרְצֶה מִיָּדוֹ:

תורה ויקרא י״ט: ז׳-י׳