חק לישראל - פרשת תולדות יום שלישי

רש״יהַלְעִיטֵ֤נִי. אֶפְתַּח פִּי וּשְׁפֹךְ הַרְבֵּה לְתוֹכָהּ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל אֲבָל מַלְעִיטִין אוֹתוֹ:
מִן הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙. עֲדָשִׁים אֲדֻמּוֹת, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מֵת אַבְרָהָם, שֶׁלֹּא יִרְאֶה אֶת עֵשָׂו בֶּן בְּנוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה, וְאֵין זוֹ שֵׂיבָה טוֹבָה שֶׁהִבְטִיחוֹ הַקָּבָּ"ה; לְפִיכָךְ קִצֵּר הַקָּבָּ"ה ה' שָׁנִים מִשְּׁנוֹתָיו, שֶׁיִּצְחָק חַי ק"פ שָׁנָה וְזֶה קע"ה, וּבִשֵּׁל יַעֲקֹב עֲדָשִׁים לְהַבְרוֹת אֶת הָאָבֵל. וְלָמָּה עֲדָשִׁים? שֶׁדּוֹמוֹת לְגַלְגַּל, שֶׁהָאֲבֵלוּת גַּלְגַּל הַחוֹזֵר בָּעוֹלָם (וְעוֹד מָה עֲדָשִׁים אֵין לָהֶם פֶּה, כָּךְ הָאָבֵל אֵין לוֹ פֶה, שֶׁאָסוּר לְדַבֵּר, וּלְפִיכָךְ הַמִּנְהָג לְהַבְרוֹת הָאָבֵל בִּתְחִלַּת מַאֲכָלוֹ בֵּיצִים, שֶׁהֵם עֲגֻלִּים וְאֵין לָהֶם פֶּה, כָּךְ אָבֵל אֵין לוֹ פֶה, כִּדְאָמְרִינַן בְּמוֹעֵד קָטָן (מועד קטן כא:) אָבֵל כָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים אֵינוֹ מֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם וְכָ"שֶׁ שֶׁאֵינוֹ שׁוֹאֵל בַּתְּחִלָּה, מִג' וְעַד ז' מֵשִׁיב וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל וְכוּ'; בְּרַשִׁ"י יָשָׁן):

נביאים מלאכי א׳: י״א-ב׳: א׳

רש״יגָּד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: דְּקָרוּ לֵיהּ אֱלָהָא דֶּאֱלָהַיָּא. אֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲבוֹדָה זָרָה יוֹדֵעַ (שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ) שֶׁהוּא עַל כֻּלָּם. וּבְכָל מָקוֹם מִתְנַדְּבִים לִשְׁמִי, אַף הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדָה בְּכָל מָקוֹם. וְכֵן כָּל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכָל מָקוֹם, הֲרֵי הֵן לִי כְּמִנְחָה טְהוֹרָה. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְכָל עִדָּן דְּאַתּוּן עָבְדִין רְעוּתִי, אֲנִי מְקַבֵּל צְלוֹתְכוֹן, וּשְׁמִי רַבָּא מִתְקַדַּשׁ עַל יְדֵיכוֹן, וּצְלוֹתְכוֹן כְּקָרְבַּן דָּכֵי קֳדָמַי״. וְכֵן פֵּרַשׁ הַמִּקְרָא: וְלָמָּה אַתֶּם מְחַלְּלִין שְׁמִי? וַהֲלֹא גָּדוֹל הוּא בַּגּוֹיִם. וַאֲנִי אַהֲבָתִי וְחִבַּתִּי עֲלֵיכֶם, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִין לְפָנַי, וְאַף בַּגּוֹלָה, מֻקְטָר וּמֻגָּשׁ הוּא לִשְׁמִי.
וּמִנְחָ֣ה טְהוֹרָ֑ה. הוּא לִי, כִּי עַל יֶדְכֶם שְׁמִי נוֹרָא בַּגּוֹיִם, וְאַתֶּם מְחַלְּלִין אוֹתִי וְאֶת שְׁמִי.
אוֹתִי. וְאֶת שֻׁלְחָנִי.

כתובים משלי ו׳: א׳-ה׳

רש״יבְּ֭נִי אִם עָרַ֣בְתָּ. עֲרֵבוּת מָמוֹן כְּמַשְׁמָעוֹ, פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא בתרא קעג:):
דָּבָר אַחֵר: בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ. אַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂיתָ עָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רֵעֲךָ, כְּדִכְתִיב ״זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי״ (שיר השירים ה: טז), וְקִבַּלְתָּ עָלֶיךָ בְּסִינַי וּבְעַרְבוֹת מוֹאָב בְּאָלָה וּבִשְׁבוּעָה לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו:
תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ. שֶׁתָּשׁוּב וְתָסוּר מִדְּרָכָיו וְתִדְבַּק בָּאֶפִּיקוֹרְסִין לָלֶכֶת בְּדַרְכֵיהֶם:
עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל. הוֹאִיל וּבָאתָ בְכַף רֵעֶךָ בְּסִינַי, וְקִבַּלְתָּ אֱלֹהוּתוֹ עָלֶיךָ:

משנה משנה יבמות ו׳

ברטנורההַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ. שׁוֹגֵג. כְּסָבוּר אִשָּׁה אַחֶרֶת הִיא:
מֵזִיד. לְשֵׁם זְנוּת וְלֹא לְמִצְוַת יִבּוּם:
אֲפִלּוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה. לֹא מִבַּעְיָא הֵיכָא דְּהִיא מִכַּוְּנָה לְמִצְוָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ הֵיכָא דְּתַרְוַיְהוּ לֹא מְכַוְּנֵי לְמִצְוָה, כְּגוֹן שֶׁהוּא מְכַוֵּן לְאִשָּׁה אַחֶרֶת וְהִיא נִתְכַּוְּנָה לְשֵׁם זְנוּת, קָנָה, דְּאָמַר קְרָא (דברים כה) יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, מִכָּל מָקוֹם:
הַמְּעָרֶה. שֶׁלֹּא גָּמַר בִּיאָתוֹ אֶלָּא הִכְנִיס עֲטָרָה בִּלְבַד. וּפְגִיעַת עֲטָרָה בְּלֹא הַכְנָסָה קְרוּיָה נְשִׁיקָה:
קָנָה. וְזָכָה בַּנַּחֲלָה, וְיוֹצֵאת בְּגֵט אִם בָּא לְהוֹצִיאָהּ:
לֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה. בֵּין בִּיאָה כְּדַרְכָּהּ לְבִיאָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ, דִּכְתִיב (ויקרא כ) מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁשְּׁתֵּי מִשְׁכָּבוֹת יֵשׁ בְּאִשָּׁה:

עיקר תוספות יום טוב(א) וַאֲפִלּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁנִּתְכַּוֵּן גַּם כֵּן לִזְנוּת, אֶלָּא מִיהוּ אֵינוֹ מֵזִיד בִּיבִמְתּוֹ וְשׁוֹגֵג בָּהּ מִקְרֵי, וְתֵדַע דַּהֲרֵי לְגַבָּהּ לֹא מַשְׁכַּחַת בְּעִנְיָן אַחֵר:
(ב) בְּאֹנֶס. מְפָרֵשׁ בַּגְּמָרָא כְּגוֹן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְאִשְׁתּוֹ וְנִתְקַשָּׁה וּתְקָפַתּוֹ יְבִמְתּוֹ, אִי נַמִּי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הִדְבִּיקוּהוּ בִּיבִמְתּוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ:
(ג) בְּרָצוֹן. הַיְנוּ לְמִצְוַת יִבּוּם, וְאַף עַל גַּב דִּפְשִׁיטָא הִיא קָתָנֵי לָהּ, דְּהָכִי אוֹרְחֵיהּ בְּכָל דּוּכְתָּא. תּוֹסָפוֹת:
(ד) לֹא אֲנוּסָה. אֲבָל מְזִידָה אוֹ שׁוֹגֶגֶת. תּוֹסָפוֹת:
(ה) קָנָה. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לֵיהּ מִקְּרָאֵי, וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם, וְהוּא מִגְּמָרָא סַנְהֶדְרִין דַּף נ"ד. צָרִיךְ עִיּוּן דְּהָתָם לֹא יָלְפִינַן מִצְוָה דִּקְנִיָּה יְבָמָה מִמַתְנִיתִין, וּבַגְּמָרָא דְּהָכָא לָמְדוּהָּ מֵוּלְקָחָהּ:
(ו) וְכֵן כָּתַב הָרַמְבַּ"ם. וּבְרַיְתָא הוּא בְּפֶרֶק ז'‏ דְּסַנְהֶדְרִין דַּף נ"ד וּבְזָכָר הוּא דִּכְתִיב, וְאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הֲרֵי זֶה בָּא לְלַמֵּד וְנִמְצָא לָמֵד. פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י הֲרֵי זֶה בָא לְלַמֵּד עַל זָכָר שֶׁחַיָּב אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ וְנִמְצָא לָמֵד, דִּלְמִשְׁכַּב זָכָר לֹא אִיצְטְרִיךְ קְרָא דִּפְשִׁיטָא דְּשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ הוּא. אֶלָּא הַאי מִשְׁכְּבֵי לְאַשְׁמְעִינַן אָתָא דְּהַבָּא עַל אִשָּׁה בֵּין כְּדַרְכָּהּ בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ חַיָּב:

ברטנורהוְכֵן הַבָּא עַל אַחַת מִכָּל הָעֲרָיוֹת. בְּאַחַת מִכָּל הַבִּיאוֹת הָאֵלּוּ:
אוֹ עַל הַפְּסוּלוֹת כְּגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכוּ'. פְּסָלָהּ לִכְהֻנָּה מִשּׁוּם זוֹנָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֶנְסָה מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ, פְּסוּלָה הִיא לִכְהֻנָּה. וּגְרוּשָׁה נַמִּי, אִי בַּת כֹּהֵן הִיא מִפְסְלָה בְּהַךְ בִּיאָה מִתְּרוּמָה דְּבֵי נַשָּׁא:
מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל. לָאו אַפְּסוּלָה לִכְהֻנָּה קָאֵי, דְּהָא פְּסוּלָה וְקַיְמָא, אֶלָּא לְעִנְיַן הַעֲרָאָה נָקַט לֵיהּ, לְמִלְקֵי עֲלָהּ בְּהַעֲרָאָה כִּגְמַר בִּיאָה:

ברטנורהמִן הָאֵרוּסִין לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. מִפְּנֵי שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה קִדּוּשֵׁי עֲבֵרָה נִפְסְלָה מִתְּרוּמָה דְּבֵית אָבִיהָ אִם בַּת כֹּהֵן הִיא:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין. עַד שֶׁתִּבָּעֵל וְתֵעָשֶׂה חֲלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא) וְלֹא יְחַלֵּל, שְׁנֵי חִלּוּלִין, אֶחָד לָהּ וְאֶחָד לְזַרְעָהּ. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתַיְהוּ, אֶלָּא אַף מִן הָאֵרוּסִין לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה:
נִתְאַרְמְלוּ אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ. מִן הַכֹּהֲנִים הַלָּלוּ:
מִן הַנִּשּׂוּאִין פְּסוּלוֹת. דְּשַׁוְּיוּהָ חֲלָלָה בְּבִיאָתָן:
מִן הָאֵרוּסִין כְּשֵׁרוֹת. דַּאֲפִלּוּ תַּנָּא קַמָּא לֹא פָּסַל מִן הָאֵרוּסִין אֶלָּא בְּחַיֵּיהֶן, שֶׁהִיא מִשְׁתַּמֶּרֶת לְבִיאָה פְּסוּלָה, אֲבָל מֵתוּ לֹא:

ד. כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא יִשָּׂא אַלְמָנָה, בֵּין אַלְמָנָה מִן הָאֵרוּסִין, בֵּין אַלְמָנָה מִן הַנִּשּׂוּאִין, וְלֹא יִשָּׂא אֶת הַבּוֹגֶרֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁירִין בְּבוֹגֶרֶת. לֹא יִשָּׂא אֶת מֻכַּת עֵץ. אֵרֵס אֶת הָאַלְמָנָה, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, יִכְנֹס. וּמַעֲשֶׂה בִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שֶׁקִּדֵּשׁ אֶת מָרְתָא בַת בַּיְתוֹס, וּמִנָּהוּ הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּכְנָסָהּ. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלָה לִפְנֵי כֹהֵן הֶדְיוֹט, וְנִתְמַנָּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בָהּ מַאֲמָר, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנֹס. כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת אָחִיו, חוֹלֵץ וְלֹא מְיַבֵּם:

עיקר תוספות יום טוב(יא) מִן הָאֵרוּסִין כוּ'. בַּגְּמָרָא יָלְפִינַן לְהוּ מִקְּרָאֵי:
(יב) לָאו דַּוְקָא כָּלוּ, אֶלָּא כְּלוֹמַר נִתְמַעֲטוּ קְצָת. תּוֹסָפוֹת:
(יג) בּוֹגֶרֶת. נִקְרֵאת הַבְּתוּלָה כְּשֶׁיִּהְיֶה לָהּ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים אַחַר הֲבָאַת סִימָנֵי נַעֲרוּת. וְהַסִּימָנִים הֵם שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אַחַר שֶׁנִּשְׁלְמוּ לָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְפִי שֶׁקֹּדֶם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֵינָם סִימָנִים אֶלָּא שׁוּמָא. וְכֵן כָּל זְמַן שֶׁלֹּא תָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אֲפִלּוּ אַחַר הַשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הִיא קְטַנָּה עַד שֶׁתַּשְׁלִים עֶשְׂרִים שָׁנָה. הָרַמְבַּ"ם:
(יד) מַכְשִׁירִין. בַּגְּמָרָא מְפָרֵשׁ טַעֲמַיְהוּ:
(טו) יִכְנֹס. דִּכְתִיב בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה, וְהַאי אִשָּׁה לֹא אִיצְטְרִיךְ אֶלָּא לִדְרָשָׁא. גְּמָרָא:
(טז) לֹא יִכְנֹס. דְּאִשָּׁה אָמַר קְרָא, וְלֹא יְבָמָה. גְּמָרָא:
(יז) חוֹלֵץ כוּ'. וְאִם תֹּאמַר מֵרֵישָׁא שָׁמְעִינַן לַהּ דְּקָתָנֵי שׁוֹמֶרֶת יָבָם כוּ', וְאוֹמֵר רִ"י דְּחוֹלֵץ אָתָא לְאַשְׁמְעִינַן, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן דְּכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁרוֹקֶקֶת בְּפָנָיו לֹא תַּחְלֹץ, אַף עַל גַּב דִּתְנַן לָהּ לְעֵיל. תּוֹסָפוֹת:

עיקר תוספות יום טוב(יח) דְּמִידֵי הוּא טַעֲמָא אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ בַּת בָּנִים, יִשְׂרָאֵל לֹא מִפְקְדוּ אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה. גְּמָרָא. וְהוּא הַדִּין זְקֵנָה וְשֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד:
(יט) אִשָּׁה כוּ'. אוֹ אִשָּׁה לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת עִמָּהּ אוֹ בָּנִים שֶׁקִּיֵּם בָּהֶם פְּרוּ וּרְבוּ. הָרַמְבַּ"ם:
(כ) זוֹנָה. דִּכְתִיב [הוֹשֵׁעַ ד] הִזְנוּ וְלֹא יִפְרֹצוּ, כָּל בִּיאָה שֶׁאֵין בָּהּ פִּרְצָה, פֵּרוּשׁ גִּדּוּל בָּנִים, אֵינָהּ אֶלָּא בְּעִילַת זְנוּת. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת קְטַנָּה אַתְיָא לִכְלַל פִּרְצָה לִכְשֶׁתִּגְדַּל, וְלֹא מְמַעֵט אֶלָּא הֵיכָא דְּלֹא אַתְיָא לְעוֹלָם לִכְלַל פִּרְצָה:
(כא) גִּיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת. לְפִי שֶׁהָעוֹבְדֵי גִּלוּלִים שְׁטוּפֵי זִמָּה הֵן וּבְנֵיהֶם יַלְדֵי זְנוּנִים הֵמָהּ, וּלְפִיכָךְ סְתָם תְּנַן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, אֲפִלּוּ פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. הָרַמְבַּ"ם וְהָרֹא"שׁ. וְהָא דְּהֻצְרְכוּ בֵּית דִּין שֶׁל חַשְׁמוֹנַאי לִגְזֹר מִשּׁוּם זְנוּת כְּמוֹ שֶׁאִיתָא בְּפֶרֶק קַמָּא דְּשַׁבָּת, הַיְנוּ קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיְּרָה דְּלֹא שַׁיָּךְ בָּהּ קִיחָה וְחִלּוּל:
(כב) פֵּרוּשׁ חַיָּבֵי עֲשֵׂה שְׁלֹשָׁה הֵן מִצְרִי וֶאֱדוֹמִי רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, דְּאַתְיָן מִכְּלָל עֲשֵׂה דְּדוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא, וְכֵן בְּעוּלָה לַכֹּהֵן גָּדוֹל אַתְיָא מִכְּלָל עֲשֵׂה דְּבִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח, וְלָאו הַבָּא מִכְּלָל עֲשֵׂה עֲשֵׂה. אֲבָל הָרַמְבַּ"ם בֵּאֵר שֶׁאֵין חַיָּבֵי לָאוִין וַעֲשִׂין עוֹשִׂין זוֹנָה אֶלָּא הַשָּׁוִים בַּכֹּל, וְחָשִׁיב נַמִּי חָלָל. וְיֵשׁ לִתְמֹהַּ עַל הָרַמְבַּ"ם וְהָרַ"ב מִמִּשְׁנָה ב'‏ דְּלֹא חָשִׁיב אֶלָּא חַיָּבֵי כְּרִיתוּת וּפְסוּלֵי כְּהֻנָּה (וְעַיֵּן פֶּרֶק ז'‏ מִשְׁנָה ה'). וְהָרַאֲבַ"ד וְתוֹסָפוֹת וְהָרֹאשׁ סוֹבְרִים דְּאֵין זוֹנָה אֶלָּא מֵחַיָּבֵי כְּרִיתוּת אוֹ כּוּתִי וְעֶבֶד שֶׁאֵין בָּהֶן קִדּוּשִׁין. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

ו. לֹא יִבָּטֵל אָדָם מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ בָנִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי זְכָרִים. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר, (בראשית ה) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. נָשָׂא אִשָּׁה, וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וְלֹא יָלְדָה, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִבָּטֵל. גֵּרְשָׁהּ, מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר. וְרַשַּׁאי הַשֵּׁנִי לִשְׁהוֹת עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים. וְאִם הִפִּילָה, מוֹנֶה מִשָּׁעָה שֶׁהִפִּילָה. הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אֲבָל לֹא הָאִשָּׁה. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר, עַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (בראשית א), וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ:

ברטנורהבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי זְכָרִים. דְּיָלְפִינַן מִמֹּשֶׁה שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָאִשָּׁה לְאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לוֹ שְׁנֵי זְכָרִים:
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים זָכָר וּנְקֵבָה שֶׁנֶּאֱמַר זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. וּמִמֹּשֶׁה אֵין רְאָיָה, שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר עָשָׂה:
וְשָׁהָה עִמָּהּ עֶשֶׂר שָׁנִים וְכוּ'. כִּדְאַשְׁכְּחָן בְּאַבְרָהָם, לְאַחַר שֶׁשָּׁהָה עֶשֶׂר שָׁנִים עִם שָׂרָה וְלֹא יָלְדָה נָשָׂא הָגָר. וְיָמִים שֶׁיָּשַׁב עִמָּהּ בְּחוּצָה לָאָרֶץ לֹא עָלוּ מִן הַמִּנְיָן, דְּדִלְמָא יְשִׁיבַת חוּץ לָאָרֶץ גָּרְמָה. וְכָל הַיָּמִים שֶׁהָאִישׁ אוֹ הָאִשָּׁה חוֹלִים אוֹ חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִדְּבָרִים שֶׁמּוֹנְעִים הַתַּשְׁמִישׁ, אֵין עוֹלִין לְמִנְיַן עֶשֶׂר שָׁנִים:
גֵּרְשָׁהּ מֻתֶּרֶת לִנָּשֵׂא לְאַחֵר. דְּשֶׁמָּא לָאו מִנָּהּ הֲוֵי אֶלָּא מִנֵּיהּ. וּכְשֶׁהוּא מְגָרְשָׁהּ נוֹתֵן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ אִם טוֹעֶנֶת דְּמִנֵּיהּ הוּא שֶׁאֵינוֹ יוֹרֶה כְּחֵץ, וּמַטִּילִין חֵרֶם עָלֶיהָ אִם יוֹדַעַת שֶׁהוּא יוֹרֶה כְּחֵץ וְטוֹעֶנֶת עָלָיו טַעֲנַת שֶׁקֶר:
הָאִישׁ מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא הָאִשָּׁה. דִּכְתִיב (בראשית א) פְּרוּ וּרְבוּ וְגוֹ'‏ וְכִבְשׁוּהָ, וְכִבְשָׁהּ כְּתִיב חָסֵר וָי"ו, הָאִישׁ שֶׁדַּרְכּוֹ לִכְבֹּשׁ אֶת הָאִשָּׁה הוּא מְצֻוֶּה עַל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה:
רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר וְכוּ'. וְלֵית הִלְכָתָא כְּוָתֵיהּ:

עיקר תוספות יום טוב(כג) זָכָר כוּ'. וּבֵית שַׁמַּאי אֵין דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר, דְּאִי לֹא אִבְרָאִי חַוָּה לֹא הֲוָה נְקֵבָה אַחֲרִיתִי, אֲבָל הָכָא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי זְכָרִים, נְקֵבוֹת הַרְבֵּה בָּעוֹלָם. גְּמָרָא וְרַשִׁ"י:
(כד) שֶׁנֶּאֱמַר לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי. גְּמָרָא:
(כה) וְיִצְחָק שֶׁשָּׁהָה עֶשְׂרִים שֶׁהֲרֵי בֶּן אַרְבָּעִים הָיָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה וּבֶן שִׁשִּׁים בְּלֶדֶת אוֹתָם, תֵּרֵץ בַּגְּמָרָא דְּיִצְחָק עָקָר הָיָה וְיוֹדֵעַ שֶׁמֵּחֲמַת עַצְמוֹ הוּא. וְרַשִׁ"י בַּחֻמָּשׁ עַל פִּי הַבְּרַיְתָא, דְּבַת שָׁלֹשׁ נְשָׂאָהּ וְשָׁהָה עֶשֶׂר עַד שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לֵילֵד וְאַחַר כָּךְ עוֹד עֶשֶׂר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אָבִיו:
(כו) לְפִי שֶׁכָּל שֶׁאֵין טוֹעֵן בְּבָרִיא אֵין מַשְׁבִּיעִין אֲפִלּוּ הֶסֵּת. אֲבָל מִתַּקָּנַת הַגְּאוֹנִים לְהַחְרִים סְתָם. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:
(כז) לְאַחֵר. לְשֵׁנִי אִין, לִשְׁלִישִׁי לֹא. וּמַתְנִיתִין מַנִּי, רַבִּי הִיא:

גמרא יבמות ס״ב ב: ח׳-ס״ג א: א׳

אֶלָא אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה וְכוּ'. מַתְנִיתִין דְּלֹא כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּתַנְיָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדּוּתוֹ יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ בָנִים בְּיַלְדוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ בָנִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת יא) בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשַׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדּוּתוֹ יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ הָיוּ לוֹ תַלְמִידִים בְּיַלְדּוּתוֹ יִהְיוּ לוֹ תַלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּבֹּקֶר זְרַע וְגוֹ'. אָמַר רַב מַתְנָה הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם אָמַר רִבִּי חֲנִילָאי. כָּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא טוֹבָה. בְּלֹא שִׂמְחָה דִּכְתִיב (דברים יד) וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ. בְּלֹא בְרָכָה דִּכְתִיב (יחזקאל מד) לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ. בְּלֹא טוֹבָה דִּכְתִיב (בראשית ב) לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. בְּמַעֲרָבָא אַמְרֵי בְלֹא תוֹרָה בְּלֹא חוֹמָה. בְּלֹא תוֹרָה דִּכְתִיב (איוב ו) הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִּי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי. בְּלֹא חוֹמָה דִכְתִיב (ירמיה לא) נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר. רָבָא בַר עוּלָא אָמַר בְּלֹא שָׁלוֹם דִּכְתִיב (איוב ה) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא יִרְאַת שָׁמַיִם וְאֵינוֹ פוֹקְדָהּ נִקְרָא חוֹטֵא שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹ'. וְאָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חַיָּיב אָדָם לִפְקוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ וְגוֹ'. הָא מֵהָכָא נַפְקָא מֵהָתָם נַפְקָא (בראשית ג) וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוקָתֵךְ מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. אָמַר רַב יוֹסֵף לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא סָמוּךְ לְוֶסְתָּהּ וְכַמָּה אָמַר רַבָּה עוֹנָה. וְהָנֵי מִילֵי לִדְבַר הָרְשׁוּת אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה מִיטְרִיד. תָּנוּ רַבָּנָן הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִרְקָן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (שם) וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ. הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵנָיו וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו וְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ וְהַמַּלְוֶה סֶלַע לֶעָנִי בִּשְׁעַת דּוֹחֲקוֹ עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (ישעיה נח) אָז תִּקְרָא וַה' יַעֲנֶה תְּשַׁוֵּעַ וְיֹאמַר הִנֵּנִי:

רש״ימתניתין - דקתני אא"כ כו' הא אם יש לו יבטל דלא כר' יהושע:
לערב - לעת זקנתו:
אי זה יכשר - איזה זרע יהא הגון וירא שמים ומתקיים:
מגבת עד אנטיפרס - [בין העיירות הללו היו כולם]:
האם אין עזרתי בי - אשתי דכתיב (בראשית ב׳: י״ח) עזר כנגדו מיד תושיה נדחה ממני שצריך לעסוק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח:
וידעת כי שלום אהלך - בזמן שיש לך אהל ואין אהלו אלא אשתו שנאמר שובו לכם לאהליכם:
ואין פוקדה - בתשמיש בעת עונתה:
כי שלום אהלך - שלימה ביראת שמים:
בשעה שיוצא לדרך - משום שמתאוה לו באותה שעה יותר:
תשוקתך - תאותך:
ה"ג לא נצרכה אלא סמוך לווסתה - [אע"ג] דאמור רבנן (שבועות דף יח:) חייב אדם לפרוש מאשתו וכו' ואפ"ה כשיוצא לדרך יפקדנה:
עונה - אם רגילה לראות ביום אסורה כל היום ואם רגילה לראות בלילה אסורה כל הלילה:
וה"מ - דחייב לפוקדה כי אזל לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא משום דטריד במצוה אי נמי מיטריד בתשמיש ויבטל ממצוה:
יותר מגופו - דזילותא דאיתתא קשה מדגברא:
והנושא בת אחותו - גיעגועי אדם רבין על אחותו יותר מן אחיו ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו:
אז תקרא - לעיל מיניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק העני ומבשרך לא תתעלם היינו אוהב את שכניו שהן כקרוביו ומקרב את קרוביו ונושא בת אחותו:

פירוש לגמרא · ביאור שטיינזלץב מעירים: מתניתין [משנתנו] האומרת שכהן לא ישא אילונית אלא אם כן יש לו בנים, ומשמע שאם יש לו כבר בנים יכול לישא אילונית ולהבטל מפריה ורביה, משנה זו היא דלאו [שלא] כדעת ר' יהושע. דתניא [שכן שנינו בברייתא], ר' יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו — ישא אשה אחרת בזקנותו. היו לו בנים בילדותו — יהיו לו בנים בזקנותו. שנאמר: "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים" (קהלת יא, ו), משמע שצריך לעסוק בפריה ורביה אפילו כשיש לו בנים.
ר' עקיבא אומר ומפרש פסוק זה כך: למד תורה בילדותו — ילמד תורה בזקנותו. היו לו תלמידים בילדותו — יהיו לו תלמידים בזקנותו. שנאמר: "בבקר זרע את זרעך וגו'". ואמרו כעין ראיה לדבר: שנים עשר אלף זוגים (זוגות) תלמידים היו לו לר' עקיבא בחבל הארץ שמגבת עד אנטיפרס בארץ יהודה, וכולן מתו בפרק (זמן) אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה.
במערבא אמרי [בארץ ישראל מוסיפים ואומרים]: השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה, בלא חומה. בלא תורה — דכתיב [שנאמר]: "האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני" (איוב ו, יג), שמי שאין לו אשה שהיא עזר כנגדו ("אין עזרתי בי"), אף תורה ("תושיה") אין לו. בלא חומה — דכתיב [שנאמר]: "נקבה תסובב גבר" (ירמיהו לא, כא), שהנקיבה היא כחומה המסובבת ומגינה על הגבר.
רבא בר עולא אמר: השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום, דכתיב [שנאמר]: "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא" (איוב ה, כד), שהשלום בא לו לאדם רק כשיש לו "אהל"=אשה (כפי שנאמר: "שובו לכם לאהליכם". דברים ה, כז).
על אותו כתוב אמר ר' יהושע בן לוי: כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ומשתוקקת לו, ואינו פוקדה בתשמיש — נקרא חוטא, שנאמר: "וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ". ואמר ר' יהושע בן לוי: חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, שנאמר: "וידעת כי שלום אהלך", שבצאתו מאהלו צריך גם לפקוד את אשתו, מפני שאז משתוקקת היא לו יותר.
ושואלים: והא, מהכא נפקא [ודבר זה, מכאן הוא יוצא, נלמד], הלא מהתם נפקא [משם, מפסוק אחר, הוא יוצא, נלמד], שנאמר: "ואל אישך תשוקתך" (בראשית ג, טז), מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. אמר רב יוסף: לא נצרכה תוספת אזהרה זו אלא כשיוצא לדרך סמוך לווסתה. שאף שאמרו חכמים שאין ראוי לבוא אז אל אשתו, מחשש שמא יקדים קצת זמן ווסתה — מכל מקום בזמן שהוא יוצא לדרך צריך לפוקדה.
ושואלים: וכמה הוא "סמוך" לענין זה? אמר רבא: עונה. כלומר, יום או לילה לפני הזמן הקבוע של ווסתה. ומעירים: והני מילי [ודברים אלה] שחייב לפקוד את אשתו כשיוצא לדרך, אמורים דווקא כשיוצא לדבר הרשות, אבל אם יוצא לדבר מצוה — מיטרידי [הם נטרדים] מן המצוה, מתוך עיסוקם זה בזה, ולכן לא יפקדנה.
ד תנו רבנן [שנו חכמים]: האוהב את אשתו כגופו (כמו את עצמו) והמכבדה יותר מגופו (מעצמו) מפני שהנשים רגישות יותר לכבודן, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן (סמוך לזמן ההתבגרות) — עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך", שעל ידי כך הוא זוכה שבאוהלו=ביתו יהיה שלום ולא יהיו בו מריבה וחטא. האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו (קרובי משפחתו) והנושא את בת אחותו שנמצא נושא אשה שהוא מכיר ומחבב אותה לא רק מטעם אישות, אלא גם מטעם קירבת המשפחה,
והמלוה סלע (כסף) לעני בשעת דחקו, כשהוא זקוק לכסף — עליו הכתוב אומר: "אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני" (ישעיהו נח, ט).

זוהר ספר הזהר, תולדות י״ד

וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ אֶת כָּל הָעָם לֵאמֹר הַנּוֹגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ מוֹת יוּמָת, תָּא חֲזֵי כַּמָּה אוֹרִיךְ לְהוּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לִרְשִׁיעַיָּא בְּגִין הַהוּא טִיבוּ דְּעָבַד עִם אֲבָהָן קַמָּאֵי דְּהָא בְּגִין דָּא לָא שַׁלִּיטוּ בְּהוּ יִשְׂרָאֵל עַד לְבָתַר דָּרִין בַּתְרָאִין יָאוּת עָבַד אֲבִימֶלֶךְ דְּעָבַד טִיבוּ עִם יִצְחָק דְּאָמַר לֵיהּ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר חֲבָל עֲלַיְהוּ דִּרְשִׁיעַיָּא דְּטִיבוּתָא דִּלְהוֹן לָאו אִיהוּ שְׁלִים, תָּא חֲזֵי עֶפְרוֹן בְּקַדְּמִיתָא אָמַר (בראשית כ''ג) אֲדוֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ וְגוֹ', וּלְבָתַר אָמַר אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף וְגוֹ' וּכְתִיב וַיִּשְׁקוֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרוֹן וְגוֹ' עוֹבֵר לַסוֹחֵר, אוֹף הָכָא כְּתִיב בְּקַדְּמִיתָא הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ וְגוֹ', וּלְבָתַר אָמַר לוֹ לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר דָּא הוּא טִיבוּ דְּעָבַד עִמֵּיהּ דְּלָא נָסִיב מִדִּילֵיהּ אֲבִימֶלֶךְ כְּלוּם וְשַׁדְרֵיהּ בְּכָל מָמוֹנֵיהּ וּלְבָתַר אָזַל בַּתְרֵיהּ לְמִגְּזָר עִמֵּיהּ קְיָּם, וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר יָאוּת עָבַד יִצְחָק דְּהָא בְּגִין דְּיָדַע רָזָא דְּחָכְמָתָא אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בִּירָא דְּמַיָּן בְּגִין לְאִתְתַּקָּפָא בִּמְהֵימָנוּתָא כִּדְקָא יָאוּת וְכֵן אַבְרָהָם אִשְׁתַּדַּל וְחָפַר בִּירָא דְּמַיָּא, (וְכֵן יִצְחָק) יַעֲקֹב אַשְׁכַּח לֵיהּ מִתְתַּקַּן וְיָתִיב עֲלֵיהּ וְכֻלְּהוּ אָזְלוּ בַּתְרֵיהּ וְאִשְׁתַּדָּלוּ בְּגִין לְאִתְתַּקָּפָא בִּמְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא כִּדְקָא יָאוּת, וְהַשְׁתָּא יִשְׂרָאֵל אִתְתַּקָּפוּ בֵּיהּ בְּרָזֵי דְּפִקּוּדֵי אוֹרַיְתָא כְּגוֹן דְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא אִתְתַּקַּף בַּר נַשׁ בְּצִיצִית דְּאִיהוּ מִצְוָה וּבַר נַשׁ אִתְעַטַּף בֵּיהּ, הָכִי נַמֵּי בִּתְפִלֵּי דְּמַנַּח אֲרֵישֵׁיהּ וּבִדְרוֹעֵיהּ דְּאִנּוּן רָזָא עִלָּאָה כִּדְקָא חֲזֵי בְּגִין דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתַּכַּח בֵּיהּ בְּבַר נַשׁ דְּאִתְעַטַּר בֵּיהּ בִּתְפִלּוֹי וְאִתְעַטַּף בְּצִיצִית וְכֹלָּא רָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא עִלָּאָה, וְעַל דָּא מַאן דְּלָא אִתְעַטַּף בְּהַאי וְלָא אִתְעַטַּר לְאִתְתַּקָּפָא בִּתְפִלּוֹי בְּכָל יוֹמָא דָּמִי לֵיהּ דְּלָא שַׁרְיָא עִמֵּיהּ מְהֵימָנוּתָא וְאִתְעֲדִי מִנֵּיהּ דְּחִילוּ דְּמָארֵיהּ וּצְלוֹתֵיהּ לָאו צְלוֹתָא כִּדְקָא יָאוּת, וּבְגִין כָּךְ אֲבָהָן הֲווּ מִתְתַּקְּפֵי גּוֹ מְהֵימָנוּתָא עִלָּאָה בְּגִין דְּבִירָא עִלָּאָה דְּרָזָא דִּמְהֵימָנוּתָא שְׁלֵימָתָא שַׁרְיָא בֵּיהּ:

תרגום הזוהרוַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ וְגוֹ': בֹּא וּרְאֵה, כַּמָּה הִמְתִּין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִפָּרַע מֵרְשָׁעִים, כִּי בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה אֲבִימֶלֶךְ עִם הָאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים הֲרֵי בִּשְׁבִיל זֶה לֹא שָׁלְטוּ יִשְׂרָאֵל בַּפְּלִשְׁתִּים עַד לְאַחַר זְמָן בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים. יָפֶה עָשָׂה אֲבִימֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה טוֹב עִם יִצְחָק, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךְ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךְ שֵׁב. כִּי אֲמִירָה זוֹ סוֹבֶבֶת וַדַּאי גַּם עַל תּוֹלְדוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם, לָכֵן קִיֵּם דְּבָרָיו גַּם בְּיִצְחָק. וְרַבִּי אֶלְעָזָר מְשַׁבְּחוֹ עַל שֶׁקִּיֵּם הַבְטָחָתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים, שֶׁטּוֹבָתָם אֵינָהּ שְׁלֵמָה. בֹּא וּרְאֵה, עֶפְרוֹן בַּתְּחִלָּה אָמַר, (בראשית כ''ג) אֲדוֹנִי שְׁמָעֵנִי הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְגוֹ', וְאַחַר כָּךְ אָמַר אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאוֹת וְגוֹ', וּכְתִיב וַיִּשְׁקוֹל וְגוֹ' עוֹבֵר לַסּוֹחֵר, אַף כָּאן כָּתוּב מִתְּחִלָּה, שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם, הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךְ, שֶׁגַּם יִצְחָק בִּכְלָל זֶה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְיִצְחָק, לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, זֶה הוּא הַטּוֹב שֶׁעָשָׂה עִם יִצְחָק שֶׁאֲבִימֶלֶךְ לֹא לָקַח מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ, וְשִׁלְּחוֹ עִם כָּל כַּסְפּוֹ וּרְכוּשׁוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָלַךְ אַחֲרָיו לִכְרוֹת עִמּוֹ בְּרִית. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, יָפֶה עָשָׂה יִצְחָק, כִּי בִּשְׁבִיל שֶׁיָּדַע סוֹד הַחָכְמָה הִשְׁתַּדֵּל וְחָפַר בְּאֵר מַיִם, כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה. וְכֵן אַבְרָהָם הִשְׁתַּדֵּל וְחָפַר בְּאֵר מַיִם. יַעֲקֹב, כְּבָר מָצָא אוֹתָהּ מְתוּקֶנֶת, וְיָשַׁב עָלֶיהָ. וְכֻלָּם הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ, אַחַר הַבְּאֵר, וְהִשְׁתַּדְּלוּ בָּהּ, כְּדֵי לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי. וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל מִתְחַזְּקִים בָּהּ בִּבְאֵר מַיִם, שֶׁמְּקַיְּמִים מִצְוֹת הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם מִתְחַזֵּק הָאָדָם בַּצִיצִית, שֶׁהִיא מִצְוָה, וְהָאָדָם מִתְעַטֵּף בּוֹ, וְגַם כֵּן בַּתְּפִלִּין שֶׁמַּנִּיחַ עַל רֹאשׁוֹ וּזְרוֹעוֹ כָּרָאוּי, שֶׁהֵם סוֹד עֶלְיוֹן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹרֶה עִם הָאָדָם הַמִּתְעַטֵּר בִּתְפִלָּיו וּמִתְעַטֵּף בַּצִיצִית. וְהַכֹּל הוּא סוֹד אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה. וְעַל כֵּן, מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְעַטֵּף בַּצִיצִית, וְאֵינוֹ מִתְחַזֵּק לְהִתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין בְּכָל יוֹם, הוּא דּוֹמֶה, שֶׁהָאֱמוּנָה אֵינָהּ שׁוֹרָה עָלָיו, וְהֻסָּר מִמֶּנּוּ יִרְאַת רִבּוֹנוֹ, וּתְפִלָּתוֹ אֵינָהּ תְּפִלָּה כָּרָאוּי, וּמִשּׁוּם זֶה, הָיוּ מִתְחַזְּקִים הָאָבוֹת בֶּאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁבּוֹר הָעֶלְיוֹן, סוֹד אֱמוּנָה הַשְּׁלֵמָה שׁוֹרֶה בָּהּ.

הלכה פסוקה משנה תורה, הלכות יסודי התורה ו׳: ט׳

א. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּאַבְרָהָם. קדֶשׁ אַף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן הֲרֵי הוּא קדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּלוֹט חוֹל חוּץ מִזֶּה (שם יט) אַל נָא אֲדֹנָי הִנֵה נָא מָצָא עַבְדְךָ חֵן. כָּל הַשֵׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין קדֶשׁ. כָּל הַשֵׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְמִיכָה חוֹל. כָּל הַשֵׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְנָבוֹת קדֶשׁ. כָּל שְׁלֹמֹה הָאָמוּר בְשִׁיר הַשִׁירִים קדֶשׁ וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאַר הַכִּינוּיִים חוּץ מִזֶה הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה. כָּל מַלְכַיָּא הָאָמוּר בְדָנִיאֵל חוֹל חוּץ מִזֶה אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאַר הַכִּנוּיִים:

מוסר

ספר צידה לדרך דף רי"ב

דַּע כִּי בְּזִכְרוֹן מַאֲמָרֵי הַחֲסִידִים וּמַעֲשֵׂיהֶם תַּשְׂכִּיל וְתָשׁוּב לְיוֹצְרָךְ אָמַר אֶחָד מֵהֶם מִי יַצִילֵנִי מֵעוֹנְשָׁךְ וּבְאֵיזֶה חֶבֶל אֶתְמוֹךְ אִם תִּפְסוֹק רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי. וְהַיּוֹם אֲשֶׁר תֹּאמַר לְזַכָּאִים בּוֹאוּ וְלַחַטָאִים סוּרוּ מֶנִי. לֹא יָדַעְתִּי מֵאֵיזֶה כַּת אֶהְיֶה. אוֹי לִי כִּי לְפִי מַה שֶׁהוֹסַפְתִּי שָׁנִים הוֹסַפְתִּי חַטָאוֹת וּלְפִי מַה שֶׁהֶאֱרִיכוּ חַיַי הֶאֱרִיכוּ פְּשָׁעַי. עַל אֵי זֶה מֵהֶם אֶתְוַדֶּה וְעַל אֵי זֶה מֵהֶם אֲבַקֵּשׁ וְדַע כִּי אֵין תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה אֲכִילַת לֶחֶם שְׂעוֹרִים וּשְׁתִיַּית הַחוֹמֶץ וְלִלְבוֹשׁ הַצֶמֶר וְהַשֵּׂעָר אֲבָל הַתַכְלִית הוּא לִהְיוֹת מְרוּצֶה כַּאֲשֶׁר יִרְצֶה ה'. וְאַתָּה תַּמְלִיךְ עָלֶיךָ הַשֵּׂכֶל כִּי הוּא הַמַּדְרִיכְךָ בְדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ. וְהוּא יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד. וְהַיֵּצֶר וְכֹחוֹתָיו עֲבָדִים לוֹ לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת הַיּוֹצֵר הַמֵּטִיב לַכֹּל בָּרוּךְ הוּא. וְתִהְיֶה מִן הַמּוֹשְׁלִים בְרוּחָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (משלי יט) טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלּוֹכֵד עִיר. וְתָמִיד תִּזָהֵר מִכַּת הַחֲנֵפִים אֲשֶׁר לַחֲטוֹא כָּל הַיּוֹם יוֹסְפִים. כְּאִלּוּ נִרְפִּים הֶם נִרְפִּים. וַיָּנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים. וְתוֹחֶלֶת מְצַפִּים. וְהֵם נְחָשִׁים שְׂרָפִים. וְדִבְרֵיהֶם מְתוּקִים מִדְבַשׁ וְנוֹפֶת צוּפִים. וְלַחְמָם לוֹחֲמָם וְעוּגַת רְצָפִים. וְזַרְעָם זֶרַע מְנָאֲפִים. מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ קוֹטְפִים חַרְטוּמִים אַשְׁפִים. וְהַיָּרֵא אֶת דְבַר ה' יִשְׁקוֹט עַל דְלָתַיִם. עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. וּשְׂאוּ אֵלָיו כַּפַּיִם. וְכָל מַעֲשֶׂיךָ יִהְיוּ לְשֵׁם שָׁמָיִם:

תורה בראשית כ״ה: כ״ט-ל״ג